אֲבָל כְּשֶׁיָּשַׁב אֵיתָן, בֶּן הֶחָמֵשׁ מִגַּן ב', עַל אֲרוֹן־הַנַּעֲלַיִם הַנָּמוּךְ שֶׁבַּמִּקְלַחַת, נָעַל אֶת נְעָלָיו וְנִלְחַם בִּשְׂרוֹכָיו, הִרְגִּישׁ פִּתְאֹם שֶׁהָאָרוֹן מִתַּחְתָּיו מִזְדַּעְזֵעַ, וְדֶלֶת הָאָרוֹן נִגְרֶרֶת לְאַט לְאַט וְנִפְתַּחַת, וּמִישֶׁהוּ מַתְחִיל לִזְחֹל מִתּוֹכוֹ הַחוּצָה… קָצֵהוּ שֶׁל רֹאשׁ גָּדוֹל, בָּהִיר וּמְתֻלְתָּל…
אֵיתָן הִשְׁמִיעַ צְרִיחָה חַדָּה, קָפַץ וּבָרַח מֵחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה, כְּשֶׁכָּל עַצְמוֹתָיו, וְגַם שִׁנָּיו, מְשַׁקְשְׁקוֹת, נָעוּל נַעַל אַחַת שֶׁשְּׂרוֹךְ נִגְרָר מֵאֲחוֹרֶיהָ, וְרַק תַּחְתּוֹנָיו לְגוּפוֹ.
הוּא פָּרַץ לַחֲדַר הַמִּשְׂחָקִים, בּוֹ חָשַׁב לִמְצֹא אֶת עָדָה הַגַּנֶּנֶת אֶת אֲרוֹן הַצַּעֲצוּעִים מְסַדֶּרֶת. לֹא! עָדָה לֹא הָיְתָה שָׁם… לַחֲזֹר לַפְּרוֹזְדוֹר – פָּחַד; בִּשְׁבִיל לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הַשֵּׁנָה, בּוֹ יָשְׁנוּ הַיְלָדִים, חֲבֵרָיו הַקְּטַנִּים, אֶת שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת תְּחִלָּה לְאוֹתוֹ פְּרוֹזְדוֹר. מֶה עָשָׂה?
נִדְחַק לַפִּנָּה שֶׁבֵּין הָאָרוֹן וְהַקִּיר, שָׁם עָמַד, בָּכָה וְרָעַד בְּאֵימָה. פִּתְאֹם שָׁמַע צְעָדִים מִתְקָרְבִים, הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת וּמִבַּעַד לַסֶּדֶק אֶת מִי הוּא רוֹאֶה? אֶת עַזְרִילִיק הַחַשְׁמְלַאי, עַזְרִילִיק בַּעַל הָרֹאשׁ הַמְתֻלְתָּל הַבָּהִיר, בַּעַל הָעֵינַיִם הַצּוֹחֲקוֹת תָּמִיד, עַזְרִילִיק, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁל הַיְלָדִים!
אֵיתָן בָּלַם אֶת בִּכְיוֹ, כְּשֶׁיְּבָבוֹת עוֹד פּוֹרְצוֹת מִגְּרוֹנוֹ מִדֵּי פַּעַם.
- נִבְהַלְתָּ מִמֶּנִּי, אִתִּי? אַל תִּבְכֶּה! מִיָּד אַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל, וְתִרְאֶה, שֶׁאֵין כְּלָל וּכְלָל מַה לְּפַחֵד. טוֹב? רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ? כֵּן, אִתִּי.
אֵיתָן לֹא דִּבֵּר. עוֹד הָיָה כָּל גּוּפוֹ מְקַפֵּץ מֵהַבְּכִי שֶׁבָּכָה, אֲבָל עֵינָיו אָמְרוּ לוֹ, לְעַזְרִילִיק: – כֵּן, נִי’רוֹצֶה.
–אֲסַפֵּר לְךָ, אֵיתָן, מַשֶּׁהוּ שֶׁאָסוּר לְךָ לְסַפֵּר אוֹתוֹ לְאַף אֶחָד, זֶהוּ סוֹד… – אָמַר עַזְרִילִיק, מוֹשֵׁךְ אֶת הַיֶּלֶד בְּרַכּוּת מִן הַפִּנָּה, מוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כִּסֵּא אֶחָד, יוֹשֵׁב עַל יָדוֹ, עַל כִּסֵּא שֵׁנִי, וּמְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ.
–סוֹד כָּזֶה – הִמְשִׁיךְ דְּבָרָיו – שֶׁאֲפִלּוּ רֹב הַחֲבֵרִים, וְגַם אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלְּךָ אֵינָם יוֹדְעִים אוֹתוֹ, אֲבָל – – – אֵיתָן, שֶׁבָּלַע אֶת דְּבָרָיו שֶׁל עַזְרִילִיק יַחַד עִם הַדְּמָעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הֵרִים כְּנֶגְדּוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת, מְאֹד מְאֹד סַקְרָנִיּוֹת.
- אֲבָל – חָזַר עַזְרִילִיק פַּעַם שְׁנִיָּה – אַתָּה צָרִיךְ לְהַבְטִיחַ לִי, שֶׁלֹּא תְּסַפֵּר אַף מִלָּה אַחַת מִמַּה שֶּׁקָּרָה הַיּוֹם וּמִמַּה שֶּׁאֲסַפֵּר לְךָ עוֹד מְעַט, לְאַף אֶחָד, מַמָּשׁ לְאַף אֶחָד… לֹא לַהוֹרִים וְלֹא לַיְלָדִים. אַתָּה חוֹשֵׁב, אִתִּי, שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִשְׁמֹר סוֹד כָּזֶה בְּתוֹךְ הַלֵּב, עָמֹק עָמֹק, וְלִשְׁתֹּק?
קוֹלוֹ שֶׁל עַזְרִילִיק הָיָה נָמוּךְ, רַךְ וְלוֹחֵשׁ, כִּמְעַט וְלֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת הַשָּׁקֵט, הַיָּשֵׁן לוֹ בִּמְנוּחָה אֶת שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם.
–כֵּן – לָחַשׁ גַּם אֵיתָן – כֵּן, אֲנִי יָכוֹל. אֲנִי רוֹצֶה…
– אִם כָּךְ – קֵרֵב עַזְרִילִיק אֶת פִּיו אֶל אָזְנוֹ שֶׁל אֵיתָן דַּע לְךָ, שֶׁבְּמִקְלַחַת הַגַּן שֶׁלְּךָ, אִתִּי, מִתַּחַת לַאֲרוֹן הַנַּעֲלַיִם, יֵשׁ קֶרֶשׁ… וְאִם מְרִימִים אֶת הַקֶּרֶשׁ… וְעַזְרִילִיק הֶחֱזִיק בְּסַנְטֵרוֹ שֶׁל אֵיתָן וְכִוֵּן פִּיו אֶל עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד, כְּשֶׁקּוֹלוֹ אֵינֹו נִשְׁמָע וְרַק שְׂפָתָיו נָעוֹת:
–מִתַּחַת לַקֶּרֶשׁ יֵשׁ פֶּתַח, וְדֶרֶךְ הַפֶּתַח הַזֶּה זוֹחֲלִים וְנִכְנָסִים לְחֶדֶר קָטָנְצִ’יק הַנִּמְצָא בֵּין הַמִּקְלַחַת לְבֵין חֲדַר הַשֵּׁנָה, וּבַחֶדֶר הַזֶּה, יֵשׁ לָנוּ הֲמוֹן הֲמוֹן רוֹבִים וְכַדּוּרִים… וְאִם פַּעַם יָבוֹאוּ עֲרָבִים לֹא־טוֹבִים וְיִרְצוּ לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ אוֹ לִגְנֹב אֶת הַצֹּאן שֶׁלָּנוּ, אוֹ אֶת הַפָּרוֹת, אוֹ אֶת הַסּוּסִים – הַחֲבֵרִים יִירוּ בָּרוֹבִים הָאֵלֶּה וִיגָרְשׁוּ אוֹתָם…
וַאֲנִי – אָמַר עַזְרִילִיק לְאֵיתָן, – שׁוֹמֵר עַל הָרוֹבִים שֶׁיִּהְיוּ תָּמִיד מוּכָנִים: מְשֻׁמָּנִים, מְצֻחְצָחִים, וַאֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת בַּלַּיְלָה, אוֹ בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁאַתֶּם הַיְלָדִים יְשֵׁנִים…
גַּם הַיּוֹם נִכְנַסְתִּי בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט מִתַּחַת לַאֲרוֹן הַנַּעֲלַיִם וְאַף אֶחָד לֹא רָאָה אוֹתִי, וְהִנֵּה כְּשֶיָּצָאתִי, יָשַׁבְתָּ לְךָ אַתָּה עַל הָאָרוֹן וְנָעַלְתָּ נְעָלֶיךָ, כַּנִּרְאֶה לֹא רָצִיתָ יוֹתֵר לִישֹׁן, מָה, אִתִּי?
– וְהוֹסִיף: – מֻכְרָחִים לִשְׁמֹר עַל הַמֶּשֶׁק, עַל הַחֲבֵרִים, עַל הַיְלָדִים, וְעַל בַּעֲלֵי הַחַיִּים! נָכוֹן, אִתִּי?
–נָכוֹן – לָחַשׁ אֵיתָן בִּשְׂפָתָיו בְּלֹא קוֹל, עֵינָיו מַבְרִיקוֹת וּפָנָיו צוֹחֲקוֹת בְּגַאֲוָה וּבְשִׂמְחָה.
זֶהוּ, יֶלֶד, יָדַעְתִּי שֶׁתָּבִין – אָמַר עַזְרִילִיק – וְעַכְשָׁו נִרְאֶה – הוֹסִיף עַזְרִילִיק וְאָמַר – אִם תִּהְיֶה נָבוֹן וְתִשְׁמֹר הֵיטֵב עַל הַסּוֹד, אֵיתָן – וְטָפַח לוֹ עַל כְּתֵפוֹ כְּמוֹ חָבֵר לַחֲבֵרוֹ.
עַכְשָׁו, בּוֹא נָשׁוּב לַמִּקְלַחַת אַנְעִיל לְךָ אֶת נְעָלֶיךָ, וְאֶשְׂרֹךְ וְאֶקְשֹׁר לְךָ אֶת שְׂרוֹכֶיךָ, נִלְחַץ יָפֶה יָדַיִם כְּמוֹ שְׁנֵי חֲבֵרִים טוֹבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹד כָּמוּס. בְּסֵדֶר?
בְּסֵדֶר – אָמַר אֵיתָן – קָם מִכִּסְאוֹ זָקַף קוֹמָתוֹ, הֵרִים וְסִדֵּר יָפֶה אֶת תַּחְתּוֹנָיו, שָׂם אֶת יָדוֹ הַקְּטַנָּה בְּתוֹךְ יָדוֹ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה שֶׁל עַזְרִילִיק, וּפָסַע לְצִדּוֹ לַמִּקְלַחַת.
נֵס שֶׁכָּל הַיְלָדִים עֲדַיִן יָשְׁנוּ, לֹא רָאוּ, לֹא שָׁמְעוּ וַאֲפִלּוּ לֹא חָלְמוּ עַל כָּל מַה שֶּׁקָרָה אֶצְלָם בַּבַּיִת, מֵעֵבֶר לַקִּיר, לַחֲבֵרָם אֵיתָן…
–עוֹד דָּבָר עָלֶיךָ לְהַבְטִיחַ לִי, אִתִּי – אָמַר עַזְרִילִיק, כְּשֶׁהוּא מֵנִיף אֶת אֵיתָן וּמוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל אֲרוֹן הַנַּעֲלַיִם – אַף פַּעַם, אֲבָל מַמָּשׁ אַף פַּעַם, אַל תְּחַטֵּט, אַל תְּפַשְׁפֵּשׁ, וַאֲפִלּוּ אַל תַּבִּיט, לְתוֹךְ אֲרוֹן הַנַּעֲלַיִם הַזֶּה… פָּשׁוּט שְׁכַח אֶת כָּל מַה שֶּׁקָּרָה לָנוּ הַיּוֹם, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה חֲלוֹם!