אֵצֶל יַלְדֵי בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ, כְּמוֹ אֵצֶל כָּל יַלְדֵי בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁבָּעוֹלָם, יֵשׁ עוֹנוֹת בַּמִּשְׂחָקִים.
הַפַּעַם הִתְחִילָה עוֹנַת הָרְכִיבָה עַל אֵילִים. בֻּלְמוֹס! פִּתְאֹם הִפְסִיקוּ כָּל הַבָּנִים לְשַׂחֵק בְּג’וּלִים בְּמַטְקָה, בִּסְקֶטִים וְקוֹרְקִינֶטִים וּבְ־“לִבְנוֹת בָּתִּים” וְהִתְחִילוּ לְהֵעָלֵם, כְּאִלּוּ טָבְעוּ בַּיָּם. הֵם הָיוּ דוֹהֲרִים לִשְׂדוֹת הַשֶׁלֶף, שָׁם רָעוּ עֶדְרֵי הַכְּבָשִׂים, וְהָיוּ עוֹשִׂים “תּוֹרוֹת” בִּרְכִיבָה עַל הָאַיִל. (בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְהַגִּיד “תּוֹרִים”, אֲבָל כָּל הַיְלָדִים דַּוְקָא מִתְעַקְּשִׁים לְהַגִּיד “תּוֹרוֹת”. מֵילָא) אָסָף מִכִּתָּה ה' הָיָה יֶלֶד צָנוּם, גָּבֹהַּ וְשָׁקֵט. תָּמִיד הִרְכִּיב לוֹ לְרֹאשׁוֹ מִין כּוֹבָעוֹן טֶמְבֶּל זָעִיר וְצִבְעוֹנִי, שֶׁסָּחַב אוֹתוֹ מִן הַפָּעוֹטוֹן שֶׁל אֲחוֹתוֹ. הוּא הָיָה מַצְלִיחַ תָּמִיד לִתְפֹּס אֶת הָאַיִל הַשָּׁחוֹר הֲכִי גָּדוֹל שֶׁקָּרְאוּ לוֹ “מוֹבִּי־דִּיק”, עָלָה עַל גַּבּוֹ, נֶאֱחַז בְּצַמְרוֹ וְ־דָהָר.
פַּעַם בְּיוֹם שִׁשִּׁי, הָיָה שִׁעוּר חָפְשִׁי וְאַחֲרָיו, אֵיזֶה מַזָּל, הַהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה! כָּל הַבָּנִים נֶעְלְמוּ, כְּמִנְהָגָם וְשָׁטְפוּ לַשָּׂדֶה.
אוֹתוֹ יוֹם, רָעָה הָעֵדֶר בַּבִּקְעָה שֶׁבְּמוֹרַד הַיַּעַר, הַמְיֹעֶרֶת בַּחֲרוּבִים וָאֳרָנִים וּמְדֹרֶגֶת בְּמַדְרֵגוֹת שֶׁקּוֹרְאִים טֵרַסּוֹת, וְהִיא נִקְרֵאת “אַמְפִיתֵאַטְרוֹן”. יֵשׁ שָׁם צוּקִים מִתְנַשְּׂאִים וּבְיוֹם בָּהִיר רוֹאִים מִשָּׁם הָרִים רְחוֹקִים שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם הָרֵי גִלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמִּזְרָחִי. אָסָף הִגִּיעַ כָּרָגִיל הָרִאשׁוֹן, וְתָפַס אֶת הָאַיִל “שֶׁלּוֹ”, אֶת “מוֹבִּי־דִּיק”. כָּל הַיְלָדִים עָמְדוּ וְהִסְתַּכְּלוּ בּוֹ, וְחִכּוּ בְּחֹסֶר סַבְלָנוּת לְתוֹרָם. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הָיָה הַכֹּל כָּרָגִיל: “מוֹבִּי־דִּיק” כְּבָר הָיָה מְאֻמָּן לְשַׁמֵּשׁ סוּס לַיְלָדִים! דִּלּוּגִים אֲחָדִים דִּלֵּג כְּתָמִיד, בְּעוֹד רוֹכְבוֹ נֶאֱחַז בְּצַוָּארוֹ, אֲבָל פִּתְאֹם – הֵרִים רַגְלָיו לַמְּרוֹמִים וְגָלַשׁ שָׁטַף עַל גַּבֵּי צוּקִים וְשִׂיחִים בְּמוֹרַד הַמִּדְרוֹן, אֶל הַוָּדִי שֶׁמִּתַּחַת. כָּל הַבָּנִים קָפְאוּ עַל מְקוֹמָם בְּאֵימָה. רַק אֶחָד צָרַח. אָסָף הִתְעוֹפֵף בָּאֲוִיר, הִתְהַפֵּךְ וְנִתְלָה בְּחֻלְצָתוֹ בְּקוֹצָיו שֶׁל שִׂיחַ הַדּוֹם. הוּא יָצָא מִן הָעֵסֶק חָבוּט וּמָרוּט.
אֵיזֶה מַזָּל שֶׁלֹּא נִשְׁבְּרוּ כָּל עַצְמוֹתָיו וְגַם רֹאשׁוֹ! הַיְלָדִים הוֹרִידוּ אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת מִן הַשִּׂיחַ וְהוֹבִילוּ אוֹתוֹ פָּצוּעַ וְחָבוּל בְּכָבוֹד גָּדוֹל וּבִזְהִירוּת רַבָּה הַבַּיְתָה.
בַּדֶּרֶךְ נִזְכַּר אֶחָד – אֲבָל לֹא בִּצְחוֹק, שֶׁגַּם אַבְשָׁלוֹם מֵהַתַּנָ“ךְ נִתְלָה כָּכָה בְּעֵרֶךְ – בָּעֵץ… מֵאוֹתוֹ יוֹם נִפְסְקָה בְּבַת־אַחַת עוֹנַת הָאֵילִים וְנִפְתְּחָה מֵחָדָשׁ עוֹנַת הַ”חֲמֵשׁ אֲבָנִים".