רקע
תקוה שריג
פתיח (סופה)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: משרד הבטחון ־ ההוצאה לאור; 2000

רוב הסיפורים בספר זה, שכתבתי במשך כל חיי, לא ידעו שיתקבצו לרומן חייה של המשפחה שנעשתה ‘שבט’, בעמק יזרעאל, כשם שלא ידעתי זאת אני.

כולם אמת – ללא בדיון, ללא דמיון.

ביתנו הוקם על פי חזון נעורים שטָווינוּ אישי, נחום שריג, ואני, בעודנו בני עשרה. הדרך היתה קשה ולוהטת, ויפה.

גם יתר הסיפורים, שכתבו אחרים, ייתנו לקורא לא רק את דרכנו, אלא גם את רוח הגשמת החזון הציוני, על רקע מלחמות המאה העשרים, מאורעותיה, מאבקיה המדיניים, פיתוליה, כאביה ודם חלליה.

הבה, הקוראים, נצא לדרך.


ועוד הערה:

ברומן לא שולט תמיד העיקרון ‘ההיסטורי’, אלא הרצף הרגשי, האסוציאטיבי. לכן יסלח לי הקורא, אם לפעמים יפגוש נפשות שטרם נולדו ואירועים שטרם אירעו.

על נקלה ידע לשבץ כל דבר במשבצתו.

תקוה שריג1



  1. הערת פרויקט בן־יהודה (להלן: פב"י): כפי שהביא לידיעת פב“י יצחק (צחקי) שריג, בנה של תקוה שריג, ולפי השוואה עם ”סיפורים משתרגים“ שחלקם מצוטטים ב”סופה“, הרי ש”בסופה" מופיעים שינויים ושיבושים (במילים, בפיסוק, בעימוד השורות) לא מועטים. היכן שמצאנו אותם, הבאנו את המקור בהערת שוליים, רובם ככולם על פי יצחק שריג.

    בנוסף, מקור השינויים/השיבושים אינו ברור אם נעשה על ידי המחברת בעצמה, אם על ידי העורכים של בית ההוצאה (תקוה שריג נפטרה בשנת 1997 ומהדורתו הראשונה והיחידה של “סופה” הודפסה בשנת 2000).  ↩

המלצות קוראים
תגיות