לוגו
דבר לגננות, המחנכים וההורים (מתשרי עד תשרי)
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

תשרי1.jpg

הספר “מתשרי עד תשרי” איננו קובץ סיפורים לחגים היהודיים בשנה, אלא קובץ סיפורי־החגים, כלומר — סיפורי הגרעינים של המאורעות ההיסטוריים, או גרעיני האידיאות שלהם — כשהם מנוסחים ברמה מתאימה מבחינת תוכנם, סגנונם ולשונם לילדי הגן, (5 – 6) והכיתות הראשונות של ביה"ס העממי.

יש והסיפור ארוך, יש והוא קצר. הנזקקות לספר מונחות בהערות הצמודות לכל סיפור, המציעות דרך, כיצד לגשת לקריאת הסיפורים באוזני הילדים והצעה איך לתת את הסיפורים הארוכים — כסיפורים בהמשכים.


הסיפורים אינם מכילים כמובן את כל מה שניתן לספר על החגים ואף לא מקצת שבמקצת מכך. בניסיוני זה לספר את סיפורי החגים לילדים, בחרתי רק בדברים הפשוטים והבסיסיים בלבד, העשויים להיקלט בתודעה ובחוויה שלהם, כפי שאני מקווה. ולבסוף, בכתיבת הספר נעזרתי רבות בעצתו והדרכתו של אריה בן־גוריון ובאוצרות השמורים עימו בארכיון־החגים הבינקיבוצי שהקים ושהוא מטפחו בקיבוצי, בית־השיטה, ועל כך נתונה לו תודתי.

ת.ש.


שבת: סיפור השבת תמונה 2


'שבת'. רישום מאת מארק שאגאל, 1946


האגדה מספרת

בכל יום ויום מששת ימי בראשית, ימי בריאת העולם, נבראו שלוש בריאות:

ביום הראשון – שמים וארץ אור;

ביום השני – גן־עדן גיהנום ומלאכים;

ביום השלישי – אילנות־סרק, אילנות־פרי ודשאים;

ביום הרביעי – השמש, הירח והכוכבים;

ביום החמישי – עופות, דגים ושרצים;

ביום השישי – אדם וחוה, בהמות וחיות השדה;


וביום השביעי כשנכנסה שבת ראשונה לעולם,

נתכנסו יחדיו

הימים, הנהרות והמעיינות,

ההרים, הגבעות והגאיות,

היערות, החורשות והמדבריות,

השמש, הירח וכל המזלות,

העשבים, השיחים והאילנות,

הדגים, הזוחלים, היונקים והעופות,

אדם וחוה —

והיו כולם רוקדים שמחים ושרים הללויה

טובלים במעיין של שמחה

ואומרים כולם יחדיו דברי שבח וברכה

לשבת העולם הראשונה, שבת המנוחה,

כזו, ילדים, היתה שבת הבריאה השבת הראשונה

ומאז ועד היום, ומאז ועד עולם,

נחוג את השבת הברוכה

במנוחה ושמחה!

שבת שלום!


Title000420170501-4179-1hlsqfb

מולד הירח, חיתוך עץ מתוך ‘ספר מנהגים’, אמשטרדם, 1707 תמונה 3


ראש־חודש

הערות לסיפור “ראש־חודש”

לפי העדות במקרא ובספרות ימי בית־שני, היה מולד החודש העברי – היֶּרַח – מעין חג־זוטא למשפחה היהודית הקדומה. אין בדעתי להציע לחדש מנהג זה, אבל אני מוצאת יופי ותרבות טבעית עמוקה בקשר זה שבין התאריך העברי, שכל חודש בו פותח ברגע התחדשותו, (ועצם המלה חודש ששורשה ח’ד’ש') ב“מולד הירח” וסיומו – בהיעלמו, שלא לדבר על עצם הכינוי יֶרַח הנובע מן המלה יָרֵחַ. ואם אנו מביאים כאן את ספר סיפורי השנה העברית נביא את סיפור השבוע ב“סיפורי השבת” ואת סיפור החודש “בסיפור ראש־חודש”.

אני מציעה למחנכים לצאת עם ילדי הגן וכיתות היסוד לפחות פעמיים בשנה בערב, לשדה פתוח, ומוטב על גבעה או הר, ולחזות במולד הירח. ייטיבו לעשות אותם מחנכים, שיקומו פעם עם ילדיהם לפנות בוקר לחזות בשקיעת הירח, בלילה שלפני המולד. הבאת גלובוס לכיתה ושימוש בכדור טניס כיָרֵח ימחיש את “סיפור ראש חודש” יותר מהסברים מילוליים רבים.