מַהוּ גְבִיר?
פָּשׁוּט עָשִׁיר. הֲכִי עָשִיר.
פַּעַם אַחַת, הִזְדַּמֵּן הֶרְשֶׁלֶה בְּשִׁטּוּטָיו עַל יַד בֵּית הַגְּבִיר שֶׁל הָעֲיָרָה, וְהִנֵּה יֵשׁ בּוֹ חֲתֻנָּה. הַגְּבִיר, הַקַּמְּצָן הַמְפֻרְסָם, מְחַתֵּן אֶת בִּתּוֹ. נִכְנַס הֶרְשֶׁלֶה לַבַּיִת וּמָצָא אֶת הַגְּבִיר כְּשֶׁפָּנָיו זוֹרְחוֹת מִנַּחַת. עָמַד לוֹ הֶרְשֶׁלֶה בַּחֲשִׁיבוּת, שְׁתֵּי יָדָיו בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו, לִפְנֵי הַגְּבִיר וְאָמַר לוֹ:
– מַזָּל־טוֹב, הַגְּבִיר, לַחֲתֻנַּת בִּתְּךָ! כְּשֶׁתִּתְפַּנֶּה קְצָת, רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁאֹל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה.
הִצְחִיק הַפִּרְחָח הַזֶּה, הֶרְשֶׁלֶה, אֶת הַגְּבִיר וְהֵשִׁיב לוֹ: – בּוֹא, יַלְדִּי, נִכָּנֵס חֶדֶר־לִפְנִים־מֵחֶדֶר וְתִשְאַל שְׁאֵלָתְךָ.
נִכְנַס הַגְּבִיר, שֶׁכְּרֵסוֹ, הַדּוֹמָה לְהַר, מִתְגַּלְגֶּלֶת רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרֶיהָ הַגְּבִיר עַצְמוֹ, וְאַחֲרֵיהֶם הֶרְשֶׁלֶה, בְּפָנִים מַבִּיעוֹת סוֹד.
הוֹשִׁיב הַגְּבִיר אֶת הֶרְשֶׁלֶה עַל כִּסֵּא, יָשַׁב גַּם הוּא עַל כִּסְאוֹ הָרָם וְהַנִּשָּׂא, וְאָמַר לְהֶרְשֶׁלֶה:
– דַּבֵּר, אֲנִי שׁוֹמֵעַ!
אָמַר הֶרְשֶׁלֶה:
– מְבַקֵּשׁ אֲנִי לָדַעַת, הַגְּבִיר, כַּמָּה כֶּסֶף תִּהְיֶה מוּכָן לְשַׁלֵּם תְּמוּרַת יַהֲלוֹם בְּגֹדֶל שֶׁל בֵּיצָה…
נִדְהַם הַגְּבִיר לְרֶגַע קָט, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ, “הַפִּרְחָח הַזֶּה, חָכָם כְּשֵׁד, אוּלַי יֵשׁ לוֹ בֶּאֱמֶת יַהֲלוֹם,” אָמַר לְהֶרְשֶׁלֶה:
– אַתָּה יוֹדֵעַ מָה, הֶרְשֶׁלֶה?
– לֹא, עֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ, כִּי לֹא אָמַרְתָּ לִי!
– בּוֹא נֹאכַל קֹדֶם כֹּל אֶת אֲרוּחַת הַחֲתֻנָּה וְאַחַר כָּך נְדַבֵּר…
– שָשׂוּ בְּנֵי־מֵעָיו הַמְצֻמָּקִים שֶׁל הֶרְשֶׁלֶה הָרָעֵב וּפָנָיו הֵאִירוּ:
– מוֹדֶה אֲנִי לְךָ עַל הַזְמָנָתְךָ!
סְעֻדָּה כָּזוֹ לֹא סָעַד הֶרְשֶׁלֶה מִיָּמָיו וְאַף לֹא רָאָה כְּמוֹתָהּ בַּחֲלוֹמוֹתָיו. אָכַל אֶת מְרַק־הַזָּהָב וְהַשְּׁקֵדִים הַפְּרִיכִים, אָכַל דָּגִים מְמֻלָּאִים שֶטַּעְמָם טַעַם גַּן־עֵדֶן אָכַל שׁוֹקָהּ שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת מְפֻטֶּמֶת זָלַל מִלִּפְתַּן הַשְּׁזִיפִים הַמָּתוֹק כִּדְבַשׁ תָּפְחָה בִּטְנוֹ וְחֹם נָעִים שֻׁלַּח בְּכָל גּוּפוֹ… בֵּינְתַיִם הִתְחִילוּ הַכְּלֵיזְמֵרִים לְנַגֵּן וְהַקְּרוּאִים לַחֲתֻנָּה – לִרְקֹד, הִתְנַעֵר הֶרְשֶׁלֶה מִן הַתְּנוּמָה הַקַּלָּה שֶׁהִפִּיל עָליו הַשּׂבַע וְהִפְלִיא אֶת כֻּלָּם בְּרִקּוּדָיו.
בִּקְשׁוּ אוֹתוֹ לִרְקֹד עוֹד וְעוֹד, הֶרְשֶׁלֶה רָקַד וְהַקָּהָל מָחָא לוֹ כַּפַּיִם.
קָרָא לוֹ הַגְּבִיר בְּקוֹל גָּדוֹל:
– הֶרְשֶׁלֶה, קִיַּמְתָּ מִצְוַת רִקּוּד לִפְנֵי חָתָן־כַּלָּה וְעַכְשָׁו, הָבָה וּנְדַבֵּר דְּבָרֵנוּ!
נִכְנְסוּ שֵׁנִית לַחֶדֶר הַפְּנִימִי לְהַמְתִּיק סוֹד. אָמַר הַגְּבִיר לְהֶרְשֶׁלֶה:
– הוֹצֵא, בְּנִי, אֶת הַיַּהֲלוֹם מִכִּיסְךָ וְהַרְאֵהוּ לִי!
– זָקַף הֶרְשֶׁלֶה אֶת שְׁתֵּי גַּבּוֹת עֵינָיו וְאֶת שְׁתֵּי כְּתֵפָיו:
– עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר, ר' גְּבִיר?!
– עַל הַיַּהֲלוֹם שֶׁאָמַרְתָּ!
– יַהֲלוֹם? אֵין לִי שׁוּם יַהֲלוֹם! רַק חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי, שֶׁאִם אֶמְצָא פַּעַם יַהֲלוֹם בְּגֹדֶל בֵּיצָה, כְּדַאי שֶׁאֵדַע כַּמָּה כֶּסֶף אֲבַקֵּשׁ תְּמוּרָתוֹ…
הֵבִין הַגְּבִיר שֶׁהַיֶּלֶד הֶחָכָם הָיָה פָּשׁוּט רָעֵב. לִטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ וְאָמַר:
– הֶרְשֶׁלֶה, סִדַּרְתָּ אוֹתִי, אֲבָל אֲנִי אֶסְלַח לְךָ הַפַּעַם. מִיָּד אֹמַר בַּמִּטְבָּח לְהָכִין סַל מָלֵא מִמַּאַכְלֵי הַחֲתֻנָּה גַּם לְאִמְּךָ. צָעַד הֶרְשֶׁלֶה בַּדֶּרֶךְ לְבֵיתוֹ וּפָנָיו זוֹרְחוֹת.
