פַּעַם שָׁלְחָה אִמּוֹ שֶׁל הֶרְשֶׁלֶה אֶת בְּנָהּ לַכְּפָר הַסָּמוּךְ, לִקְנוֹת אֵצֶל אִכָּר אֶחָד תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה. בַּדֶּרֶךְ לַכְּפָר, קָפַץ עָלָיו שֵׁייגֶץ, נַעַר בִּרְיוֹן, וְגָזַל מֵהֶרְשֶׁלֶה אֶת הַפְּרוּטוֹת שֶׁהֶחֱזִיק בְּכַף יָדוֹ. פָּחַד הֶרְשֶׁלֶה מְאֹד מִכַּעַס אִמּוֹ. מֶה עָשָׂה?
קָרַע פִּסַּת בַּד מֵחֻלְצָתוֹ הַקְּרוּעָה וְקָשַׁר אוֹתָהּ מִסָּבִיב לְפָנָיו, כָּךְ שֶׁלֹּא נִרְאָה שֶׁמֶץ מֵאַפּוֹ. שָׁב הֶרְשֶׁלֶה הַבַּיְתָה וְהֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁל מִי שֶׁסּוֹבֵל מִכְּאֵבִים נוֹרָאִים. רָאֲתָה הָאֵם אֶת בְּנָהּ וּפָנָיו חֲבוּשׁוֹת, נֶאֱנָק וְנֶאֱנָח, סָפְקָה כַּפַּיִם בְּיֵאוּשׁ וְאָמְרָה:
– אוֹי וַאֲבוֹי לְנַפְשִׁי, הֶרְשֶׁלֶה, מַה קָּרָה לְךָ בְּפָנֶיךָ? אָמַר לָהּ הֶרְשֶׁלֶה:
– גַּזְלָן!
– אֵיפֹה גַּזְלָן? מִי גַּזְלָן? מַה גַּזְלָן?
– גַּזְלָן הִתְנַפֵּל עָלַי, רָצָה אֶת הַפְּרוּטוֹת שֶׁבְּיָדִי, וְאָמַר לִי, שֶׁאִם לֹא אֶתֵּן אֶת הַכֶּסֶף, יִכְרֹת אֶת אַפִּי!
– מָה אַתָּה סָח, הֶרְשֶׁלֶה! לָמָּה לֹא נָתַתָּ לַגַּזְלָן אֶת הַכֶּסֶף?
אָמַר לָהּ הֶרְשֶׁלֶה: – זֶהוּ, אִמָּא! חָשַׁבְתִּי בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ, אֶת הַכֶּסֶף נָתַתִּי לַגַּזְלָן וְאַפִּי נִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ הַיָּשָׁן!
הֵסִירָה הָאֵם אֶת הַסְּמַרְטוּט מֵעַל פָּנָיו שֶׁל הֶרְשֶׁלֶה נָשְׁקָה וְחִבְּקָה לוֹ, כְּפִי שׁלֹא עָשְׂתָה לְהֶרְשֶׁלֶה זֶה יָמִים רַבִּים.
