שְׁכֵנָה אַחֶרֶת, מַלְכַּת־הַקַּמְּצָנִיוֹת מֵאֶרֶץ הַקַּמְּצָנִים, הִזְמִינָה גַּם הִיא אֶת הֶרְשֶׁלֶה לַאֲרוּחַת־שַׁבָּת, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלֶיהָ שֶהִיא קַמְּצָנִית. נָתְנָה לוֹ בְּצַלַּחְתּוֹ “כַּזַּיִת” בָּשָׂר, זֹאת אוֹמֶרֶת, נֵתַח בָּשָׂר שֶׁגָּדְלוֹ כְּזַיִת.
יָשַׁב הֶרְשֶׁלֶה לַשֻּׁלְחָן, מָשַׁךְ בְּאַפּוֹ וְהֶעֱמִיד פְּנֵי בּוֹכֶה.
אָמְרָה לוֹ הַשְּׁכֵנָה הַקַּמְּצָנִית בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם:
– לָמָּה אֵינְךָ אוֹכֵל, הֶרְשֶׁלֶה, לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה פִּתְאֹם!
– מָשַׁךְ הֶרְשֶׁלֶה בְּאַפּוֹ מְשִׁיכָה אַחַת גְּדוֹלָה וְאָמַר:
– אֲנִי בּוֹכֶה עַל הַשּׁוֹר הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁחַטוּ אוֹתוֹ, כְּדֵי לָתֵת לְיֶלֶד רָעֵב “כַּזַּיִת” כָּזֶה…
הִתְבַּיְּשָׁה הַשְּׁכֵנָה בְּצָרוּת עֵינָהּ וּקְשִׁי לִבָּהּ, הֵבִיאָה לוֹ נֵתַח בָּשָׂר שָׁמֵן, חַם וְטָעִים, שֶׁמִּלֵּא אֶת כָּל צַלַּחְתּוֹ שֶׁל הֶרְשֶׁלֶה. אָכַל הֶרְשֶׁלֶה וְשָׂבַע, לִקֵּק וְלֹא הוֹתִיר בָּהּ אַף פֵּרוּר.