יוֹם אֶחָד, עָבַר הֶרְשֶׁלֶה עַל יַד גַּן יָרָק שֶׁל גּוֹי אֶחָד בַּכְּפָר הַשָּׁכֵן לָעֲיָרָה שֶׁלּוֹ. רָאָה שָׁם גֶּזֶר נֶהְדָּר, כְּרוּב וּכְרוּבִית מַלְכוּתִיִּים, שְׁעוּעִיּוֹת וּצְנוֹנִיּוֹת רַעֲנַנּוֹת וַעֲסִיסִיוֹת.
הִתְחִיל הֶרְשֶׁלֶה לִתְלֹשׁ אוֹתָם מִן הָאֲדָמָה וְשָׂם אוֹתָם בְּסַלּוֹ.
פִּתְאֹם יָצָא הָאִכָּר מִבֵּיתוֹ וְתָפַס אֶת הֶרְשֶׁלֶה בְּבִגְדּוֹ. – לָמָּה אַתָּה גּוֹנֵב אֶת הַיְרָקוֹת מִגַּנִּי? – שָׁאַל הָאִכָּר. – חַס וְחָלִילָה – אָמַר הֶרְשֶׁלֶה – מַה פִּתְאֹם אֲנִי גּוֹנֵב! אֲנִי רַק רָאִיתִי עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם, חָשַׁבְתִּי שֶׁהִנֵּה הִנֵּה, בְּעוֹד רֶגַע, תִּפְרֹץ סְעָרָה וְתָפַסְתִּי בַּיְרָקוֹת שֶׁלְּךָ, כְּדֵי שֶלֹא אָעוּף בָּרוּחַ!
– כַּ.כַּ.כַּ.כָּךְ! – אָמַר הָאִכָּר, שֶׁדִּבְרֵי הַיֶּלֶד מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו. – חָשַׁבְתָּ שֶׁתָּעוּף בָּרוּחַ וְתָפַסְתָּ בַּיְרָקוֹת שֶׁלִּי!
נִפְלָא! אֲבָל מָה עוֹשִׂים הַיְרָקוֹת שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַסַּל שֶׁלְךָ?!
אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה:
– בֶּאֱמֶת, גַּם אֲנִי הִתְפַּלֵּאתִי עַל כָּךְ וְהִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב עַל הַפֶּלֶא הַזֶּה וּבְדִיּוּק אָז, תָּפַסְתָּ אוֹתִי בְּבִגְדִּי וּבִלְבַּלְתָּ אוֹתִי!
צָחַק הָאִכָּר בְּכָל פֶּה לְחָכְמָתוֹ שֶׁל הֶרְשֶׁלֶה, מִלֵּא אֶת סַלוֹ מִכָּל טוּב יַרְקוֹת גַּנּוֹ וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם לְבֵית אִמּוֹ.
