יוֹם אֶחָד, שָׁלְחָה אִמָּא אֶת הֶרְשֶׁלֶה אֶל אָחִיהָ, הַהוּא, דּוֹדוֹ שֶׁל הֶרְשֶׁלֶה, שֶׁגָר בַּעֲיָרָה שְׁכֵנָה. בָּא הֶרְשֶׁלֶה לְבֵית דּוֹדוֹ וְהִתְקַבֵּל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. בָּחַן אוֹתוֹ הַדּוֹד בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. קָרָא הֶרְשֶׁלֶה אֶת הַפָּרָשָׁה בְּשֶׁטֶף וּבְהַטְעָמָה וְיָדַע הֵיטֵב גַּם אֶת כָּל פֵּרוּשׁ רַשִ"י. נָתַן לוֹ הַדּוֹד, לְהֶרְשֶׁלֶה, פְּרוּטָה.
יָצָא הֶרְשֶׁלֶה לֶחָצֵר, הִשְׁתּוֹבֵב שָׁם עִם דּוֹדָנָיו וְהַפְּרוּטָה – נָפְלָה מִכִּיסוֹ וְאָבְדָה.
הִתְהַלֵּךְ הֶרְשֶׁלֶה בֶּחָצֵר, הָלַךְ וְשָׁב, מְחַפֵּשׂ אֶת הַפְּרוּטָה. רָאָה הַדּוֹד אֶת הֶרְשֶׁלֶה הוֹלֵךְ וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע.
שָׁאַל אוֹתוֹ: – מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ, הֶרְשֶׁלֶה? אֶת יוֹם־אֶתְמוֹל? הֵשִׁיב לוֹ הֶרְשֶׁלֶה: – אֶת הַפְּרוּטָה שֶׁנָּתַתָּ לִי בְּמַתָּנָה אֲנִי מְחַפֵּשׂ…
אָמַר לוֹ הַדּוֹד: – לֹא תִּמְצָא אֶת הַפְּרוּטָה כְּשֵׁם שֶׁלֹא תִּמְצָא אֶת יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁחָלַף וְהָלַךְ לוֹ.
אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה:
– אֶת יוֹם אֶתְמוֹל דַּוְקָא אוּכַל לִמְצֹא לְךָ בִּן־רֶגַע! אָמַר לוֹ דּוֹדוֹ: – אִם תִּמְצָא עֲבוּרִי אֶת יוֹם אֶתְמוֹל, אֶתֵּן אֲנִי לְךָ שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת, בִּמְקוֹם הָאַחַת שֶׁאִבַּדְתָּ.
נִכְנַס הֶרְשֶׁלֶה הַבַּיְתָה, תָּלַשׁ מִלּוּחַ־הַקִּיר שֶׁהָיָה תָּלוּי שָׁם, אֶת דַּף יוֹם־אֶתְמוֹל, שֶׁלֹּא תָּלְשׁוּ אוֹתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה זֶה שַׁבָּת. נָתַן אֶת דַּף יוֹם אֶתְמוֹל לְדוֹדוֹ וְנָתַן לוֹ הַדּוֹד שָׁלשׁ אֲגוֹרוֹת בְּמַתָּנָה, אַחַת – בִּמְקוֹם הַפְּרוּטָה הָאֲבוּדָה וּשְׁתַּיִם – כִּפְרָס עַל שְׁנִינוּתוֹ הָרַבָּה.