יוֹם אֶחָד כָּאֲבוּ לְהֶרְשֶׁלֶה הָאָזְנַיִם וְהִתְנַפְּחוּ מְאֹד.

הִתְהַלֵּךְ בְּפָנִים חֲמוּצוֹת, סוֹבֵל יִסּוּרִים נוֹרָאִים. פָּגַשׁ אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ בְּלַעַג:

הֶרְשֶׁלֶה, אָזְנֶיךָ גְּדוֹלוֹת כְּאָזְנֵי חֲמוֹר! הֵשִׁיב לוֹ הֶרְשֶׁלֶה:

– בֶּאֱמֶת נָכוֹן, פָּגַשְׁתִּי חֲמוֹר אֶחָד וְהִתְבָּרֵר לִי שֶׁאֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ לָקַחְתָּ אַתָּה, וּמַה נִּשְׁאַר לִי לָקַחַת מִמֶּנּוּ? לָקַחְתִּי אֶת אָזְנָיו!