כְּשֶׁהָיָה הֶרְשֶׁלֶה נַעַר, לָבַשׁ חָלוּק שָׁחוֹר כְּכָל הַנְּעָרִים. הָיָה חֲלוּקוֹ בָּלוּי וְקָרוּעַ, כַּפְתּוֹרָיו תְּלוּשִׁים, אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו מְצִיצוֹת מִקִּרְעֵי נַעֲלָיו, כִּי עָנִי הָיָה הֶרְשֶׁלֶה מְאֹד מְאֹד. פַּעַם אַחַת, יָשַׁב בְּחֶבְרַת חֲבֵרָיו וְאָמַר:

– הַלְוַאי וְתִפְרֹץ שְׂרֵפָה בְּבֵיתֵנוּ וְלֹא יִשָּׁאֵר לִי דָּבָר, אֶלָּא חָלוּק לְגוּפִי וְזוּג נַעֲלַיִם לְרַגְלַי!

הִתְפַּלְּאוּ הַנְּעָרִים וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:

– הֶרְשֶׁלֶה, לָמָּה אַתָּה מְקַלֵּל אֶת עַצְמְךָ שְׁיִּשָּׂרֵף בֵּיתְךָ?

– אֲנִי מְקַלֵּל? לְהֵפֶךְ, בְּרָכָה גְּדוֹלָה אֲנִי מְבָרֵךְ! כִּי אִם תִּפְרֹץ בְּבֵיתֵנוּ בֶּאֱמֶת שְׂרֵפָה, בְּוַדַּאי יִתֵּן לִי אֵיזֶה יְהוּדִי רַחֲמָן חָלוּק לְגוּפִי וְזוּג נַעֲלַיִם לְרַגְלַי…