יוֹם אֶחָד, הִגִּיעַ הַמַּחְסוֹר בְּבֵיתוֹ שֶׁל הֶרְשֶׁלֶה כְּדֵי כָּךְ, שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֲפִלּוּ לֶחֶם כַּזַּיִת לְפִי יְלָדָיו. מֶה עָשָׂה? גֵּרֵד אֶת קַמְצוּץ הַקֶּמַח מִן הַקֻּפְסָה שֶׁבְּמִטְבָּחוֹ, יָצָא לַשּׁוּק וְהִכְרִיז:
– יְהוּדִים טוֹבִים, יְהוּדִים נָאִים,
בּוֹאוּ, קְנוּ קֶמַח פְּלָאִים,
שֶׁלָּכֶם תֵּכֶף וּמִיָּד יַגִּיד
מַה לָּכֶם יִקְרֶה בֶּעָתִיד!
עוֹד לֹא סִיֵּם הֶרְשֶׁלֶה אֶת הַכְרָזָתוֹ, וְהַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן כְּבָר הוֹפִיעַ וְשָׁאַל:
– וּבְכַמָּה יַעֲלֶה לִי קַמְצוּץ מִקֶּמַח הַפְּלָאִים?
אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה: – כִּמְעַט בְּחִנָּם! חָמֵשׁ מַטְבְּעוֹת בִּלְבַד וְהַקֶּמַח שֶׁלְּךָ!
שִׁלֵּם הַיְּהוּדִי חָמֵשׁ מַטְבְּעוֹת, וְקִבֵּל הַקֶּמַח מִידֵי הֶרְשֶׁלֶה. מִהֵר וְטָעַם מִן הַקֶּמַח וְרָאָה שֶׁזֶּה קֶמַח רָגִיל שֶׁבָּרְגִילִים.
חָזַר בְּרִיצָה אֶל הֶרְשֶׁלֶה בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף:
– הֶרְשֶׁלֶה, קֶמַח רָגִיל שֶׁבָּרְגִילִים מָכַרְתָּ לִי!
הֵשִׁיב לוֹ הֶרְשֶׁלֶה: – וַהֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהַקֶּמַח הַזֶּה יְגַלֶּה לְךָ אֶת הֶעָתִיד!
וְהִנֵּה רַק קָנִיתָ אוֹתוֹ וּכְהֶרֶף־עַיִן יָדַעְתָּ, שֶׁזֶּהוּ קֶמַח בֶּן קֶמַח מֵאֶרֶץ הַקְּמָחִים!
כָּךְ אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה בְּפָנִים תְּמִימוֹת וּמִהֵר לִקְנוֹת לִבְנֵי בֵּיתוֹ הָרְעֵבִים לַחְמָנִיּוֹת חַמּוֹת.
