אֲנָשִׁים רַבִּים הָיוּ מַטְרִידִים תָּמִיד אֶת הֶרְשֶׁלֶה וּמְבַקְשִׁים לִשְׁמֹעַ מִפִּיו בְּדִיחוֹת. וְהֶרְשֶׁלֶה, לֹא תָּמִיד הָיְתָה רוּחוֹ טוֹבָה עָלָיו.

בֹּקֶר אֶחָד פָּגַשׁ אוֹתוֹ טַרְדָן וְאָמַר לוֹ:

– הֶרְשֶׁלֶה, בּוֹא נִכָּנֵס לְבֵית־הַמַּרְזֵחַ, אֲכַבֵּד אוֹתְךָ בְּכוֹסִית וְאַתָּה תָּשִׁיב לִשְׁאֵלָתִי.

אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה: – טוֹב.

נִכְנְסוּ וְיָשְׁבוּ מִשְּׁנֵי צִדָּיו שֶׁל שֻׁלְחָן. שָׁאַל אוֹתוֹ הַטַּרְדָן:

– הֶרְשֶׁלֶה, מַה בֵּינְךָ וּבֵין חֲמוֹר?

הִצְבִּיעַ הֶרְשֶׁלֶה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאָמַר לוֹ:

– הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה!