יוֹם אֶחָד, “נָפְלוּ פָּנָיו” שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ, נֶכְדּוֹ שֶׁל הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב. מַה פֵּרוּשׁ “נָפְלוּ פָּנָיו”? הוּא פָּשׁוּט הָיָה עָצוּב וְהִתְהַלֵּךְ כְּשֶׁאַפּוֹ “חוֹרֵשׁ אֶת הָרִצְפָּה”. רָצוּ הַחֲסִידִים שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת רַבָּם, בָּאוּ אֶל הֶרְשֶׁלֶה, וְאָמְרוּ לוֹ:
– הֶרְשֶׁלֶה, בּוֹא אִתָּנוּ מַהֵר אֶל הָרַבִּי!
אָמַר לָהֶם: – וְלָמָּה פִּתְאֹם זָקוּק הָרַבִּי לְהֶרְשֶׁלֶה?
אָמְרוּ לוֹ: – הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ, נָפְלוּ פָּנָיו, לֹא עָלֵינוּ, בּוֹא וְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת רוּחוֹ בַּהֲלָצוֹתֶיךָ!
אָמַר לָהֶם: – בְּסֵדֶר, אֵלֵךְ אִתְּכֶם.
בָּאוּ בַּסָּךְ אֶל הָרַבִּי, ר' בָּרוּךְ. נִכְנַס הֶרְשֶׁלֶה אֶל הָרַבִּי לְבַדּוֹ וְרָאָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עָצוּב. הוֹצִיא הֶרְשֶׁלֶה נֵר וְגַפְרוּרִים מִכִּיסוֹ וְהִדְלִיק אֶת הַנֵּר. הִתְחִיל לְהִסְתּוֹבֵב בַּחֶדֶר כִּמְחַפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ.
שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַבִּי:
– מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ כָּל כָּךְ, הֶרְשֶׁלֶה?
אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה, לָרַבִּי:
– שָׁמַעְתִּי שֶׁ“פָּנָיו שֶׁל הָרַבִּי נָפְלוּ” וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתָן בְּעֶזְרַת הַנֵּר הַזֶּה. חִיֵּךְ הָרַב אֶת חִיּוּכוֹ הָרִאשׁוֹן מִזֶּה יָמִים רַבִּים וְנֶפֶשׁ כָּל הַחֲסִידִים עָלְזָה.
