אַתָּה נִרְאֵיתָ לִי, חֵי עוֹלָמִים,

וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, כְּמוֹ אַתָּה בְנִי,

שֶׁעֲזָבַנִי בְּעוֹדוֹ פָעוּט,

יַעַן בִקְרָא לֵישֵׁב עַל כֵּס מַלְכוּת,

שֶׁלְּפָנָיו הָאֲרָצוֹת כָּעֲמָקִים.

וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי כְזָקֵן,

שֶׁלֹּא יָּבִין עוֹד אֶת עֲלִילוֹת בְּנוֹ,

וְרַק מְעַט יַגִּיעַ לְאָזְנוֹ

מִן הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר זַרְעו תִקֵּן.

זֶה אָשְׁרְךָ הָרַב, אֲשֶׁר יִסְחַר

עַל פְּנֵי יַמִּים, יֵשׁ וַאֲנִי חָרֵד

לוֹ וּמְבַקֵּשׁ כִּי אֶל תּוֹכִי יַחֲזֹר,

לָאֹפֶל בּוֹ טֻפַּחְתָּ עַד בּוֹא עֵת.

וּכְשֶׁאֲנִי נִתְפָּשׂ בְּחֶבְלֵי יוֹם,

יֵשׁ וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא אִינְךָ.

וְאָז אֶקְרָא עָלֶיךָ: אֵין מָקוֹם

בּוֹ לֹא יַנְצִיחַ הַסּוֹפֵר שִׁמְךָ.

אָב אֲנִי; אַךְ גָּדוֹל מֵאָב הַבֵּן.

כִּי הוּא מַה שֶּׁאָבִיו הָיָה וְכֵן

מַה שֶׁאָבִיו שׁוּב לֹא הִסְפִּיק לִהְיוֹת.

הוּא הַמָּחָר וְהוּא אֶתְמוֹל אַחֵר,

וְהוּא הַחֵיק וְהוּא הַיָּם וְעוֹד.