לר׳ יוסף בן עמראן

לְשׁוֹנִי בַּחֲרִי מִבְחַר לְשׁוֹנוֹת,

וְכִי הָרְאָךְ לְדַבֵּר אַךְ נְכוֹנוֹת,

וְנִכְתָּב מִכְתַּב הֵשִׁיר בְּסֵפֶר,

וְטוּב זֵכֶר גְּבִיר הוֹד עַל נְגִינוֹת,

לְעֵדֶן לֵךְ וּמִשָּׁם קַח לְךָ עֵץ,

כְּתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ תְּבוּנוֹת,

חֲדַל לָךְ מִפְּנֵי דַעְתּוֹ וְתִחְיֶה,

וְלֹא תָמוּת, אֲבָל יָמִית יְגוֹנוֹת;

שְׂמַח הַשָּׁר בְּיִרְאַת אֵל וְאֵימָה,

לְךָ הָיוּ בְמַתָּנָה נְתוּנוֹת,

בְּרִית אֵל נֶאֱמֶנֶת לָךְ לְעוֹלָם,

שְׁכָן אֶרֶץ בְּטוֹב וּרְעֵה אֱמוּנוֹת.