אֵי יָשָׁן מְחַדֵּשׁ גִּילִים,

כִּי שִׁירַת עֲגָבִים,

כָּל דָּם נֶאֱסַר לַאֲצִילִים,

בִּלְתִּי דַּם עֲנָבִים,

לֹא יוּכְלוּן שְׂאֵתְךָ כֵּלִים,

בֹּא וּשְׁכוֹן קְרָבִים,

הִנָּם חֹל עֲדֵי תַקְדִּישֵׁם,

בָּרוּךְ טַעֲמֶךָ

בֶּן רֵכָב לְנַפְשׁוֹ אָשֵׁם

נִזְעָם זוֹעֲמֶךָ.

הָבִיאוּ צֳרִי אָדֹם אֶל

מַכּוֹת לֵב אֲנוּשׁוֹת,

וִיחִי עוֹד, וְהָיָה גוֹאֵל

מַרְפֵּא הַנְּפָשׁוֹת,

הֵם חַכְמֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל

חֲכָמוֹת עִם קְדוֹשׁוֹת,

עַד אֵלֵךְ, וְאָנָה אֲבַקְּשֵׁם,

יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ

עָלַי אֵל, וְהוֹד הַלְבִּישֵׁם

מִסּוּת נָעֳמֶךָ.

בִּקַּשְׁתִּי בְּקַצְוֵי תֵבֵל

מִי הוּא רַב פְּעָלִים

זֶה חוֹשֵׁב וְזֶה שַׂר נֵכֶל,

זֶה נֹשֵׂא מְשָׁלִים

מֵחָכְמוֹת לְכֻלָּם חֶבֶל,

לְךָ יוֹסֵף חֲבָלִים;

יַעֲרֹף לִקְחֲךָ כַּגֶּשֶׁם

כִּי אֵל חִכְּמֶךָ,

וְהַשּׁוֹאֵל בְּטוּבוֹ לַשֵּׁם

יָקִים נָאֳמֶךָ.

תִּפְאֶרֶת שִׁמְךָ רַבָּה

צוּרְךָ יִצְרֶךָ;

נֵר מַעֲרָב אֲשֶׁר לֹא יִכְבֶּה

בִּנְךָ אַחֲרֶיךָ,

בִּבְרִית עִמְּךָ שַׁחַק בָּא

אֶרֶץ תַּעְזְרֶךָ,

יַמִּים לַעֲבָדִים כִּבְּשֵׁם,

כִּי מִתְקוֹמְמֶיךָ

יִכָּחֲשׁוּ לְךָ וּתְבִישֵׁם

עַד תֹּם לוֹחֲמֶיךָ.

נִלְאָה פִי וְלָךְ הִתְוַדָּה

עַל קֹצֶר תְּהִלָּה,

כִּי יַם דַּעְתְּךָ אֵין מִדָּה

מַה תָּכִיל מְגִלָּה.

וּלְךָ יָאֲתָה כָל חֶמְדָּה

תּוֹרָה עִם גְּדֻלָּה,

כִּי כָבוֹד וְהוֹד תִּירָשֵׁם

מֵאָב קִדְּמֶךָ,

כֵּן יֵיטִיב אֱלֹהִים אֶת שֵׁם

שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ.