על פרוש איוב, לתלמידו בנימין בן יואב

תְּנוּ כָבוֹד לְאֵל נוֹרָא,

וְהוּא רֹאֶה וְלֹא יֵרָא,

וְהוּא נִשְׂגָּב בְּחָכְמָתוֹ,

וְדַרְכּוֹ לָאֱנוֹשׁ הוֹרָה;

וְזֶה פֵרוּשׁ בְּסוֹד אִיוֹב,

כְּדֶרֶךְ טַעֲמֵי תוֹרָה,

לְאַבְרָהָם בְּנוֹ מֵאִיר

סְפָרַדִּי בְּנוֹ עֶזְרָא;

בְּרוֹמִי חִבְּרוּ בִּלְשׁוֹן

אֲבוֹתֵינוּ, וְאִם קָצְרָה

הֱיוֹתוֹ לַעֲטֶרֶת הוֹד

וְלִצְפִירָה מְפֹאָרָה

לְבִנְיָמִין יְלִיד חָכְמָה

בְּנוֹ יוֹאָב אֲבִי מִשְׂרָה.