לוגו
ספר האגדה: חלק שלישי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

חֵלֶק שְׁלִישִׁי    🔗


לוח ראשׁי־תבות    🔗

א"ב – אלף בית

אב' – אבות

א“ב דב”ס – אלף בית דבן סירא

א“ב דר”ע – אלף בית דרבי עקיבא

אב"ג – אבא גוריון

אבכ' – אבכיר

אגא"ס – אגדת אסתר

אג"ב – אגדת בראשית

אדר"נ – אבות דרבי נתן

אהל' – אהלות

או"ה – אומות העולם

א"ז – אדרא זוטא

אח"כ – אחר כך

א"י – ארץ ישראל

איכ"ר – איכה רבה

א"ל – אמר לו

אלא"ז – אלה אזכרה

אס' – אסתר

אס"ר – אסתר רבה

א"ע – את עצמו

אעפ"י – אף על פי

אעפ"כ – אף על פי כן


ב"ב – בבא בתרא

ב"ה – בית הלל

בו"ד – בשר ודם

בחק' – בחקותי

בי"ד – בין דין

ביה"כ – בית הכסא

ביהכ"נ – בית הכנסת

ביה“מ, ביהמ”ד – בית המדרש

ביה"מ ב‘, ג’… – בית המדרש ב‘, ג’… של יעלינק

ביהמ"ק – בית המקדש

בכ‘, בכור’ – בכורות

בכו' – בכורים

בכ"ז – בכל זאת

בל"י – בלשון יונית

ב"מ – בבא מציעא

במ‘, במד’ – במדבר

במ"ר – במדבר רבה

ב"ס – בן־סירא

בעה"ב – בעל הבית

ב"ק – בבא קמא, בר קפרא

בר' – בראשית, ברבי

בר‘, ברכ’ – ברכות

ב"ר – בראשית רבה

ב"ש – בית שמאי


גט‘, גיט’ – גיטין

גמ"ח – גמילות חסדים

ג"ע – גן עדן


ד"א – דרך ארץ, דבר אחר

דא"ז – דרך ארץ זוטא

דב' – דברִים

דב"ז – דברִים זוטא

דב“ר, ד”ר – דברִים רבה

דה“א, דהי”א – דברי הימים א'

דה"ב – דברי הימים ב'

דנ' – דניאל

דר"כ – דרב כהנא

ד"ר – דברי תורה


ה' – יי

ה“א, ה”ב.. – הלכה א‘, הלכה ב’…

הוס' – הוספה

הוצ"מ – הוצאה מדעית

הוצ"ש – הוצאת שכטר

הוצ' ש"ב – הוצאת שלמה בובער

הור' – הוריות

הוש' – הושע

היכל' – היכלות

הקב"ה – הקדוש ברוך הוא

השל' – השלום


וגו' – וגומר

וזה"ב – וזאת הברכה

וי"ג – ויש גורסין

וי"מ – ויש מפרשין

ויק' – ויקרא

ויק"ר – ויקרא רבה

וכו' – וכוליה


זב' – זבחים

זכ‘, זכר’ – זכריה


ח“א, ח”ב… – חלק א‘, חלק ב’…

חב‘, חבק’ – חבקוק

חג' – חגיגה

ח"ו – חס ושלום

חו"ל – חוץ לארץ

חול' – חולין

חנ' – חנוכה

טה' – טהרות


י"א – יש אומרין

יב‘, יבמ’ – יבמות

יהוש' – יהושע

יד' – ידים

יוה"כ – יום הכפורים

יו"ט – יום טוב

יו"כ – יום כפור

יח‘, יחז’, יחזק' – יחזקאל

ילק"ח – ילקוט חדש

ילק"ר – ילקוט ראובני

ילק“ש, ילקו”ש – ילקוט שמעוני

י"מ – יש מפרשין

יצה"ר – יצר הרע

יר‘, ירוש’ – ירושלמי

ירמ' – ירמיה

ישע' – ישעיה


כ"א – כרך א', – כל אחד

כה"ג – כהן גדול

כות' – כותים

כלא' – כלאים

כלו' – כלומר

כרית' – כריתות

כת‘, כתוב’ – כתובות


ל' – לשון

לה"ר – לשון הרע

לקה"ק – לקדש הקדשים

לק"ט – לקח טוב


מ"א – מלכים א'

מ"ב – מלכים ב'

מג' – מגילה

מג"ת – מגלת תענית

מד‘, מדר’ – מדרש

מד' לחנ' – מדרש לחנוכה

מד' נעל' – מדרש נעלם

מדא“ג, מא”ג – מדרש אגדה

מדה“ג, מה”ג – מדרש הגדול

מד"ש, מד' שמ' – מדרש שמואל

מד' תמ' – מדרש תמורה

מה"מ – מלאך המות

מו"ק – מועד קטן

מכ' – מכות

מכיל‘, מכל’ – מכילתא

מכיל' דרשב"י – מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

מלא' – מלאכי

מנ‘, מנח’ – מנחות

מנוה"מ – מנורת המאור

מס' – מסכת

מס' סופ' – מסכת סופרים

מע' – מעילה

מעש' – מעשרות

מע"ש – מעשר שני

מש‘, משל’ – משלי


נ“א, נו”א – נוסח אחר

נג' – נגעים

נד‘, נדר’ – נדרים

נז' – נזיר

נו"ב – נוסח ב'

נח' – נחום

נח‘, נחמ’ – נחמיה


ס' – סדר

סא"ז – סדר אליהו זוטא

סד"ע – סדר עולם

סופ' – סופרים

סי' – סימן

סנה' – סנהדרין

סע' – סעיף


עאכו"כ – על אחת כמה וכמה

ע"ג – על גבי

ע"ד – על דבר, על דרך

עד‘, עדי’ – עדיות

עה“ד, עשה”ד – עשרת הדברות

עוב' – עובדיה

עוה"ב – עולם הבא

עוה"ז – עולם הזה

עוקצ' – עוקצין

עז' – עזרא

ע"ז – עבודה זרה, על זה

עי' – עיין

ע"י – על יד, על ידי, עין יעקב

עיר‘, ערוב’ – עירובין

ע"כ – על כן

עמ' – עמוס

ע“פ, עפ”י – על פי

ערכ' – ערכין

ע"ש – על שם, עיין שם


פ' – פרשה, פרק

פ“א, פ”ב… – פרשה, פרק א‘, פרשה, פרק ב’…

פדר"א – פרקי דרבי אליעזר

פה"י – פסח היום

פה"ק – פרק הקודם

פנ"א – פנים אחרים

פס‘, פסח’ – פסחים

פסיק‘, פסק’ – פסיקתא

פס' דר"כ – פסיקתא דרב כהנא

פסיק"ז – פסיקתא זוטרתא

פסיק"ר – פסיקתא רבתי

פר"ש – פרק שירה

פתיח' – פתיחתא


צ"ל – צריך להיות

צפ' – צפניה


קד‘, קיד’ – קדושין

קהל' – קהלת

קה"ר – קהלת רבה

ק"ו – קל וחומר

ק"ש – קריאת שמע


ר' – רבי

ר"א – רבי אליעזר, רבי אלעזר

ראב"ע – ר' אלעזר בן עזריה

ראב"ש – ר' אלעזר בן שמוע, בן שמעון

רבש"ע – רבונו של עולם

ר"ג – רבן גמליאל

ר"ה – ראש השנה

רו"ר – רות רבה

ר"ח – ר' חיא, ר' חנינא, ר' חוצפית

רחב"ד – ר' חנינא בן דוסא

רחב"ת – ר' חנינא בן תרדיון

רח"ו – ר' חיים וויטאל

ר"ט – ר' טרפון

ר"י – ר' יהודה, ר' יהושע, ר' יוחנן, ר' ישמעאל

ריב"ב – ר' יהודה בן בבא

ריב"ז – ר' יוחנן בן זכאי

ריב"ח – ר' יהושע בן חנניה

ריב"ל – ר' יהושע בן לוי

ר"ל – ריש לקיש

ר"מ – ר' מאיר

ר"נ – רב נחמן

ר"ן – רבנו נסים

ר"ע – ר' עקיבא

ר"פ – ר' פנחס

ר"ש – ר' שמעון, רב ששת

רשב"י – רש שמעון בן יוחאי

רש"י – ר' שלמה יצחקי

ר"ת – ראשי תבות


ש"א – שמואל א'

שאלת' דר"א – שאלתות דרב אחאי

ש"ב – שמואל ב'

שבוע' – שבועות

שבה"ל – שבלי הלקט

שה"י – שבת היום

שה"ש – שיר השירים

שהש"ר – שיר השירים רבה

שו"ט – שוחר טוב

שופ' – שופטים

שמ' – שמות

שמו“ר, שמ”ר – שמות רבה

שמח' – שמחות

ש"ס – ששה סדרים

ש"ע – שמונה עשרה

ש"צ – שליח צבור

שק‘, שקל’ – שקלים


ת' – תחת

תדב"א – תנא דבי אליהו

תדא"ז – תנא דבי אליהו זוטא

תדא"ר – תנא דבי אליהו רבה

תהל' – תהלים

תו"כ – תורת כהנים

תוס‘, תוספ’ – תוספתא

תוס' צוק' – תוספתא צוקרמנדל

ת"ח – תלמיד חכם

ת"י – תרגום יונתן

תמו' – תמורה

תמ' – תמיד

תנה"ק – תנחומא הקדום

תנח' – תנחומא

תענ' – תענית

ת"ק – תנא קמא

תרג"ש – תרגום שני

תרו' – תרומות

תש' הגא‘, הוצ’ הרכ' – תשובות הגאונים, הוצאת הרכבי

תש' הרשב“א – תשובות הרשב”א (ר' שלמה בן אדרת)



א: יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם    🔗


א. חִבָּתָם שֶׁל יִשְרָאֵל

א רַ' עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם;1 חִבָּה יְתֵרָה2 נוֹדַעַת לָהֶם, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּנִים אַתֶּם לַיָי אֱלֹהֵיכֶם”.3 חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי־חֶמְדָּה,4 שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל־תַּעֲזֹבוּ”5 (אב' ג).

ב “אֶת־יְיָ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם… וַיָי הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם”6 – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה7 אַחַת בָּעוֹלָם וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד”,8 וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ”9 (בר' ו.).

ג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִיש בְּשֵׁם רַ' יַנַּאי אָמַר: שִׁתֵּף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.10 מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶהָיָה לוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁל פְּלוֹמַטְרִין11 קְטַנָּה. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי מַנִּיחָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא – אֲבוּדָה הִיא,12 אֶלָּא הֲרֵינִי עוֹשֶׂה לָהּ שַׁלְשֶׁלֶת, שֶׁאִם אָבְדָה – הַשַּׁלְשֶׁלֶת תְּהֵא מוֹכַחַת עָלֶיהָ; כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם מַנִּיחַ אֲנִי אֶת־יִשְׂרָאֵל כְּמוֹת שֶׁהֵם – נִבְלָעִים הֵם בֵּין הַגּוֹיִם, אֶלָּא הֵרינִי מְשַׁתֵּף שְׁמִי הַגָּדוֹל בָּהֶם – וְהֵם חַיִּים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמַה תַּעֲשֶׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל”13 – שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף בָּנוּ (ירוש' תענ' פ“ב, ה”ו; ילק"ש יהושע ז').

ד “אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר”14 – אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: הֵיכָן מָצִינוּ שַׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: “צוּר־לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם”15 (ילק“ש שה”ש ה).

ה חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת… וְאֵין מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים שִׁירָה לְמַעְלָה עַד שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמָטָּה (חול' צא:).

ו “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמָרְךָ”16 – רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מִי גָדוֹל – הַשּׁוֹמֵר אוֹ הַנִּשְׁמָר? מִמַּה־שֶּׁנֶּאֱמַר: “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמָרְךָ” − הָוֵי17 הַנִּשְׁמָר גָּדוֹל מִן הַשּׁוֹמֵר.

“עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ”18 – רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: מִי גָדוֹל – הַנּוֹשֵׂא אוֹ הַנִּשָּׂא? מִמַּה־שֶּׁנֶאֱמַר: “עַל־כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ” – הָוֵי הַנִּשָּׂא גָדוֹל מִן הַנּוֹשֵׂא (ב“ר עח; שו”ט קד).

ז אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: בֹּא וּרְאֵה אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת שֶׁהֵם “גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי־דְבָרוֹ”19 עֲשָׂאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל, וּמִי הֵם? מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל־חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַיִם הִפְקַדְתִּי שֹמְרִים”.20

“וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו”21 − זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ22 אוֹמֵר: זֶה מִיכָאֵל לְעַצְמוֹ,23 שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ”24 – שֶׁהוּא תוֹבֵעַ צָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַן מַלְאַךְ־יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ צְבָאוֹת, עַד־מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַיִם”,25 וְאוֹמֵר: “וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל־אֵלֶּה כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְכֶם”.26

אָמַר רַ' יוֹסֵי: לְמָה מִיכָאֵל וְסַמָּאֵל דּוֹמִין: לְסַנֵּגוֹר וְקַטֵּגוֹר עוֹמְדִין בַּדִּין, זֶה מְדַבֵּר וְזֶה מְדַבֵּר, גָּמַר זֶה דְבָרָיו וְזֶה דְבָרָיו. יָדַע אוֹתוֹ הַסַּנֵּגוֹר שֶנֶצָּחַ, הִתְחִיל מְשַׁבֵּחַ27 אֶת־הַדַּיָּן שֶׁיּוֹצִיא אַפּוֹפָסִין.28 בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ קַטֵּגוֹר לְהוֹסִיף דָּבָר. אָמַר לוֹ הַסַּנֵּגוֹר: הַחֲרֵשׁ וְנִשְׁמַע מִן הַדַּיָּן. כָּךְ מִיכָאֵל וְסַמָּאֵל עוֹמְדִים לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה וְהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג וּמִיכָאֵל מְלַמֵּד זְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַשָּׂטָן בָּא לְדַבֵּר וּמִיכָאֵל מְשַתְּקוֹ, לָמָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶשְׁמְעָה מַה־יְדַבֵּר הָאֵל יְיָ, כִּי־יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל־עַמּוֹ”29 (שמ"ר יח).

ח חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהוּא מְכַנָּם אֵין מְכַנָּם אֶלָּא בְּכֹהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַּתֶּם כֹּהֲנֵי יְיָ תִּקֵּראוּ”30 (ספרי קרח).

ט אָמַר רַב אָשֵׁי: אָמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן31: פַּעַם אַחַת הָיִּיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי אִזְגְּדָר32 הַמֶּלֶךְ וְהָיָה אַבְנֵטִי מֻגְבָּה עָלַי,33 וְהִשְׁפִּילוֹ לְמַטָּה,34 וְאָמַר לִי: “מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ”35 נֶאֱמַר בָּכֶם. כְּשֶׁבָּאתִי לִפְנֵי אֲמֵימָר אָמַר לִי: נִתְקַיֵּם בְּךָ − “וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ”36 (זב' יט.).

י רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם (שבת קכח).

יא אָמַר רַ' שִמְעוֹן:37 גְּדוֹלָה חִבָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם עֲבוֹדָה־זָרָה וּבִמְקוֹם טִנֹּפֶת וּבִמְקוֹם טֻמְאָה בִּשְבִיל לְגָאֳלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָאֵרֵד38 לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם”39 (שמ"ר טו).

יב רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שָׁאַל אֶת רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' יוֹסֵי, אָמַר לוֹ: אֶפְשַׁר שֶׁשָּמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ “בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ”?40 אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ? אָמַר לוֹ: לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַת יְחִידָה וְהָיָה מְחַבְּבָהּ יוֹתֵר מִדַּי, וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָהּ “בִּתִּי”; וְלֹא זָז41 מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ “אֲחוֹתִי”; וְלֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָה “אִמִּי”. כָּךְ הָיָה מְחַבֵּב יוֹתֵר מִדַּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךּ־הוּא לְיִשְרָאֵל וּקְרָאָם “בִּתִּי”, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁמְעִי־בַת וּרְאִי”;42 וְלֹא זָז מֵחַבְּבָם עַד שֶׁקְּרָאָם “אֲחוֹתִי”, שֶׁנֶּאֱמַר: “פִּתְחִי־לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי”;43 וְלֹא זָז מֵחַבְּבָם עַד שֶׁקְּרָאָם “אִמִּי” שֶׁנֶּאֱמַר: “הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִי אֵלַי הַאֲזִינוּ”44 − “וּלְאִמִּי”45 כְתִיב.

עָמַד רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר: אִלּוּ לֹא יָצָאִתי לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְמוֹעַ טַעַם זֶה מִפִּיךָ – דַּיִּי (שהש“ר ג; שמ”ר נב; במ"ר יב).

יג אָמַר אֵלִיָּהוּ: פַּעַם אַחַת הָיִיתי עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. בָּא לְפָנַי אָדָם אֶחָד וְהָיָה שׁוֹאֲלֵנִי בְּדִבְרֵי תוֹרָה, אָמַר לִי: רַבִּי, שְׁנֵי דְבָרִים יֶשׁ־לִי בִּלְבָבִי, וַאֲנִי אוֹהֲבָם אַהֲבָה גְדוֹלָה: תּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם.46 אָמַרְתִּי לוֹ: דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם שֶׁאוֹמְרִים: תּוֹרָה קוֹדֶמֶת לַכֹּל; אֲבָל [אֲנִי] הָיִּיתִי אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים קוֹדְמִים (תדב"א טו)

יד “וְעַּתָּה כֹּה־אָמַר יָי בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל”47 – רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' רְאוּבֵן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְעוֹלָמוֹ: עוֹלָמִי, עוֹלָמִי! מִי בְרָאֲךָ, מִי יְצָרְךָ? – יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ,48 יִשְׂרָאֵל יְצָרֶךָ.

אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”49 – וְאֵין “רֵאשִׁית” אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיָי רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה”.50 (ויק“ר לו; ילק”ש ישעיה מג).

טו “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים”51 – אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶהָיָה לוֹ פַרְדֵּס נָטוּעַ שׁוּרָה שֶׁל תְּאֵנִים וְשׁוּרָה שֶׁל גְּפָנִים וְשוּרָה שֶׁל רִמּוֹנִים וְשׁוּרָה שֶׁל תַּפּוּחִים, וּמְסָרוֹ לְאָרִיס52 וְהָלַךְ לוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ וְהֵצִיץ בַּפַּרְדֵּס לֵידַע מֶה עָשָׂה,53 וּמְצָאוֹ מָלֵא חוֹחִים וְדַרְדָּרִים. הֵבִיא קַצָּצִים לְקַצְּצוֹ, וְרָאָה בוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד, וּנְטָלָהּ וְהֵרִיחַ בָּהּ וְשָׁבַת54 נַפְשׁוֹ עָלָיו. אָמַר הַמֶּלֶךְ: בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס. כָּךְ הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִשְׁבִיל יִשְרָאֵל. לְאַחַר כ"ו דּוֹרוֹת55 הֵצִיץ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ לִרְאוֹת מֶה עָשָׂה,56 וּמְצָאוֹ מַיִם בְּמָיִם57 – דּוֹר אֱנוֹשׁ מַיִם בְּמָיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל מַיִם בְּמָיִם, דּוֹר הַפְּלָגָה מַיִם בְּמָיִם. הֵבִיא קַצָּצִים לְקַצְּצוֹ, וְרָאָה בוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; וּנְטָלָהּ וְהֵרִיחַ בָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לָהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת; וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו, בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”.58 אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בִּזְכוּת שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס, בִּזְכוּת תּוֹרָה וְיִשְרָאֵל יִנָּצֵל הָעוֹלָם (ויק“ר כג; שהש”ר ב).

טז “אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן”59 – יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: “אֵין כָּאֵל”; וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: “כָּאֵל יְשֻׁרוּן”.60

יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: “מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִים יְיָ”;61 וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: “אַשְרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, מִי כָמוֹךָ”.62

יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: “שְׁמַע יִשְרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד”;63 וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: “וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד”64

יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: “כְּתַפּוחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים”;65 וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת”.66

יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”;67 וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: “עַם זוּ יָצַרְתִּי לִּי”.68

יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: “כִּי־תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אַתָּה”;69 וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: “יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר”70 (ספרי ברכה ל"ג, כד).


ב. בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים

יז תְּנָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר: מִפְּנֵי־מָה נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל? מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַזִּים.71 תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְמָעֵאל: “מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ”72 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רְאוּיִם הַלָּלוּ73 שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם דָּת־אֵשׁ. יֵשׁ אוֹמְרִים: דָּתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵשׁ,74 שֶׁאִלְמָלֵא נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל־אֻמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם, זֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: שְׁלשָׁה עַזִּים הֵם: יִשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת, כֶּלֶב בַּחַיּוֹת, תַּרְנְגֹל בָּעוֹפוֹת.

אָמַר רַ' יִצְחָק בַּר רְדִיפָא בְּשֵׁם רַ' אַמִּי: אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא לִגְנָאי,75 וְאֵינוֹ אֶלָּא לְשִׁבְחָם: אוֹ יְהוּדִי, אוֹ צָלוּב76!

אָמַר רַ' אָבִין: עַד עַכְשָׁו קוֹרִין77 אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה־לָאָרֶץ: “אֻמָּה שֶׁל קְשִׁי־עֹרֶף” (ביצה כה:; שמ"ר מב).

יח אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: כָּל־מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דְבָרָיו שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי בַּהַגָּדָה – עֲשֵׂה אָזְנֶיךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת:78 “לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל־הָעַמִים חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי־אַתֶּם הַמְעַט79 מִכָּל־הָעַמִּים”80 – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךּ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: חוֹשֵׁקְנִי בָכֶם,81 שֶׁאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ82 לָכֶם גְּדֻלָּה אַתֶּם מְמַעֲטִים עַצְמְכֶם לְפָנָי. נָתַתִּי גְדֻלָּה לְאַבְרָהָם, אָמַר לְפָנַי: “וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר”;83 לְמשֶׁה וְאַהֲרֹן – אָמְרוּ: “וְנַחְנוּ מָה”;84 לְדָוִד –אָמַר: “וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ”.85 אֲבָל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אֵינָן כֵּן: נָתַתִּי גְדֻלָּה לְנִמְרֹד – אָמַר: “הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וגו'”;86 לְפַרְעֹה – אָמַר: “מִי יְיָ”;87 לְסַנְחֵרִיב – אָמַר: “מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת וגו'”;88 לִנְבוּכַדְנֶצַּר – אָמַר: “אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב”;89 לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר – אָמַר: “מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִים”.90 (חול' פט)

יט “וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת־נִרְדָּף”91 – אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי בְּרַ' נְהוֹרַאי: לְעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תּוֹבֵעַ דָּמָם92 שֶׁל נִרְדָּפִים מִן הָרוֹדְפִים; תֵּדַע לְךָ שֶכָּךְ הוּא, שֶׁכֵּן הֶבֶל נִרְדַּף מִפְּנֵי קַיִן וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשַׁע יְיָ אֶל־הֶבֶל וְאֶל־מִנְחָתוֹ”;93 נֹחַ נִרְדַּף מִפְּנֵי דוֹרוֹ וְלֹא בָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶלָּא בְּנֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי [[במקור הסרוק יו”ד חרוקה.טעות ע“פ המקור בבראשית. הערת פב”י]] בַּדּוֹר הַזֶּה";94 אַבְרָהָם נִרְדַּף מִפְּנֵי נִמְרֹד וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַתָּה הוּא יְיָ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם”;95 יִצְחָק נִרְדַּף מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: “רָאוֹ רָאִינוּ כִּי־הָיָה יְיָ עִמָּךְ”;96 יַעֲקֹב נִרְדַּף מִפְּנֵי עֵשָׂו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ”;97 יוֹסֵף נִרְדַּף מִפְּנֵי אֶחָיו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֵדוּת בִּיהוֹסֵף98 שָׂמוֹ”;99 משֶׁה נִרְדַּף מִפְּנֵי פַרְעֹה וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ”;100 שָׁאוּל נִרְדַּף מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ”;101 דָּוִד נִרְדַּף מִפְּנֵי שָׁאוּל וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ”;102 יִשְׂרָאֵל נִרְדָּפִים מִפְּנֵי הָאֻמּוֹת וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְךָ בָּחַר יְיָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה”103 (ויק"ר כז).

כ “וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו”104הֵא שָׁוְא105 שֶבָּרָאתִי בְעוֹלָמִי! אָמַר רַ' יִצְחָק: אַתֶּם קְרָאתֶם לַחֲזִירַתְכֶם שֵׁם, אַף אֲנִי קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם − “כֹּה אָמַר יְיָ בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל”106 (ב"ר סג).

––––––––

כא “הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”107 – וְכִי כוּשִׁיִּים שְׁמָם, וַהֲלֹא יִשְׂרָאֵל שְׁמָם? אֶלָּא מַה כּוּשִׁי מְשֻׁנֶּה בְעוֹרוֹ, אַף יִשְׂרָאֵל מְשֻׁנִּים בְּמַעֲשֵׂיהֶם מִכָּל־אֻמָּה וְלָשׁוֹן (מו“ק טז; ע”י).

כב אָמַר רַ' לֵוִי: כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְשֻׁנִּים מֵאֻמּוֹת־הָעוֹלָם:108 בַּחֲרִישָׁתָם וּבִזְרִיעָתָם וּבִקְצִירָתָם וּבְעִמּוּרָם וּבְדִישָׁתָם, בְּגָרְנֵיהֶם וּבְיִקְבֵיהֶם, בְּתִגְלַחְתָּם וּבְמִנְיָנָם. בַּחֲרִישָׁתָם − "לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו;109 בִּזְרִיעָתָם − “שָׂדְךָ לֹא־תִזְרַע כִּלְאָיִם”;110 בִּקְצִירָתָם − “לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וָלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט”111 – בְּעִמּוּרָם − “וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ”;112 בְּדִישָׁתָם − “לֹא־תַחְסם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ”;113 בְּגָרְנֵיהֶם וּבְיִקְבֵיהֶם − “הַעֲנֵק תַּעֲנִיק לוָ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ”;114 בְּתִגְלַחְתָּם − “לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְחִית פְּאַת זְקָנֶךָ”;115 בְּמִנְיָנָם – שֶׁאֻמּוֹת־הָעוֹלָם מוֹנִים לַחַמָּה וְיִשְׂרָאֵל לַלְּבָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”116 (פסיק“ר טו; במ”ר י).

כג רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי בְּרַ' אֶלְעַאי אָמַר: דֶּרֶךְ־אֶרֶץ הוּא, שֶׁיְּהֵא הַגָּדוֹל מוֹנֶה לַגָּדוֹל וְהַקָּטָן מוֹנֶה לַקָּטָן. עֵשָׂו, שֶׁהוּא גָדוֹל, מוֹנֶה לַחַמָּה, שֶׁהִיא גְדוֹלָה, וְיַעֲקֹב, שֶׁהוּא קָטָן, מוֹנֶה לַלְּבָנָה, שֶׁהִיא קְטַנָה… אָמַר רַ' נַחֲמָן: וְהוּא סִמָּן טוֹב: עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה – מַה חַמָּה זוֹ שׁוֹלֶטֶת בַּיּוֹם וְאֵינָה שׁוֹלֶטֶת בַּלָּיְלָה, כָּך עֵשָׂו יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא; יַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה – מָה הַלְּבָנָה הַזּוֹ שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, כָּךְ יַעֲקֹב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

וְאָמַר רַב נַחֲמָן: כָּל־זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל מַבְהִיק בָּעוֹלָם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל קָטֹן מִתְפַּרְסֵם; שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל – מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן. כָּךְ, כָּל־זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו מַבְהִיק בָּעוֹלָם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מִתְפַּרְסֵם; שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו מִתְפַּרְסֵם אוֹרֹו שֶׁל יַעֲקֹב (ב“ר ו'; פסיק”ר טו; ילק"ש בראשית א').

כד אָמַר רַ' מֵאִיר: שְׁאֵלַנִי רַ' דּוֹסְתַּאי117 מִן כּוֹכְבָה: מַהוּ “וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר”?118 אָמַרְתִּי לוֹ: גּוֹי אֶחָד הָיָה בְעִירֵנוּ וְעָשָׂה סְעֻדָּה לְכָל־בְּנֵי הָעִיר וְזִמְּנַנִי עִמָּהֶם, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו מִכָּל־מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה שֻׁלְחָנוֹ חָסֵר מִכָּל־מַטְעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם אֶלָּא אֱגוֹזֵי־פֶרֶךְ119 בִּלְבָד. מֶה עָשָׂה? נָטַל אֶת־הַטַּבְלָה120 מִלְּפָנֵינוּ, שֶׁהָיְתָה יָפָה כְּשִשָּׁה כִכְּרֵי כֶסֶף, וּשְבָרָהּ. אָמַרְתִּי לוֹ: מִפְּנֵי־מָה עָשִׂיתָ כָּךְ? אָמַר לִי: "אַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלָּנוּ וְהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלָּכֶם – אִם אֵין אָנוּ אוֹכְלִים עַכְשָׁו, אֵימָתַי אָנוּ אוֹכְלִים? וְקָרָאתִי עָלָיו: “וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר” (פסיק“ר ט”ו; במ“ר כ”א; מד' משלי י"ג).

כה [כְּ]שֶׁיִּשְרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים מַתְחִילִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּבְדִבְרֵי תִשְׁבָּחוֹת, אֲבָל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם שֶׁאוֹכְלִים וְשוֹתִים אֵין מַתְחִילִים אֶלָּא בְּדִבְרֵי תִפְלוּת121 (מג' יב(:.

כו דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה וגו”?122 “לְכָה דוֹדִי” – אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אַל תְּדִינֵנִי כְּיוֹשְׁבֵי כְרַכִּים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גָּזֵל וַעֲרָיוֹת וּשְׁבוּעַת־שָׁוְא וּשְׁבוּעַת־שָׁקֶר, אֶלָּא “נֵצֵא הַשָּׁדֶה” – בֹּא וְאַרְאֲךָ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדֹּחַק; “נָלִינָה בַּכְּפָרִים”123 − אַל תִּקְרֵי “בַּכְּפָרִים” אֶלָּא בַּכֹּפְרִים", בֹּא וְאַרְאֲךָ בְּנֵי עֵשָׂו, שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם טוֹבָה וְהֵם כָּפְרוּ בָךְ; “נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים”124 − אֵלּוּ בָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת: “נִרְאֶה אִם־פָּרְחָה הַגֶּפֶן”125 – אֵלּוּ בַעֲלֵי־מִקְרָא; “פִּתַּח הַסְּמָדַר”126 אֵלּוּ בַעֲלֵי־מִשְׁנָה; “הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים”127 – אֵלּוּ בַעֲלֵי־תַלְמוּד; “שָׁם אֶתֵּן אֶת־דּוֹדַי לָךְ”128 – אַרְאֲךָ כְבוֹדִי וְגָדְלִי, שֶׁבַח בָּנַי וּבְנוֹתָי (עיר' כא:; ע"י)

כז שְׁתֵּי יְרֻשּׁוֹת הִנְחִיל יִצְחָק לִשְׁנֵי בָנָיו: הִנְחִיל לְיַעֲקֹב הַקּוֹל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב”,129 וְהִנְחִיל לְעֵשָׂו הַיָּדַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”.130 עֵשָׂו הָיָה מִתְגָּאֶה בִּירֻשָּׁתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי, פֶּן־בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ”,131 וְיַעֲקֹב מִתְגָּאֶה בִּירֻשָּׁתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַנִּצְעַק אֶל־יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ”;132 וּלְעָתִיד לָבוֹא שְׁנֵיהֶם נוֹטְלִים שְׂכָרָם: עֵשָׂו נוֹטֵל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִי־רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי, הִנֵּה עַל־אֱדוֹם תֵּרֵד”,133 וְיַעֲקֹב נוֹטֵל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה… קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה”134 (שמ"ר כא).

כח “הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב” – אֵין לְךָ תְפִלָּה שֶׁמּוֹעֶלֶת שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב; וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" – אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁנּוֹצַחַת שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו (גיט' נז:).

כט “הֵן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן”135 – מַהוּ “הֵן”? כָּל־הָאוֹתִיּוֹת מִזְדַּוְּגוֹת חוּץ מִשְּׁתֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ.136 כֵּיצַד? א“ט הֲרֵי י', ב”ח הֲרֵי י‘, ג"ז הֲרֵי י’, ד“ו הֲרֵי י' – נִמְצָא ה' לְעַצְמָּה; וְכֵן הָאוֹת נ' אֵין לָהּ זוּג: י”צ הֲרֵי ק‘, כ"פ הֲרֵי ק’, ל“ע הֲרֵי ק', מ”ס הֲרֵי ק' – נִמְצָא נ' לְעַצְמָהּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כְּשֵׁם שֶׁשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהִזְדַּוֵּג עִם כָּל־הָאוֹתִיּוֹת אֶלָּא לְעַצְמָן, כָּך יִשְרָאֵל אֵינָם יְכוֹלִים לְהִדַּבֵּק עִם כָּל־הָאֻמּוֹת, אֶלָּא לְעַצְמָם מֻפְרָשִׁים, שֶׁאֲפִלּוּ מֶלֶךְ גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם לְחַלֵּל הַשַּׁבָּת וּלְבַטֵּל אֶת־הַמִּילָה אוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, הֵם נֶהֱרָגִים וְאֵין מִתְעָרְבִים בָּהֶם (שמ"ר טו).

ל אָמַר לוֹ נָכְרִי אֶחָדָ לְרַ' אֲבִינָא: נֶאֱמַר “וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ”137 – מַה־גְּדֻלַּתְכֶם? אַף אַתֶּם עִמָּנוּ בִּכְלָל,138 שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: “כָּל־הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ”.139 אָמַר לוֹ: מִשֶּׁלָּכֶם140 הֵעִידוּ עָלֵינוּ: “וּבַגּוֹיִם לא יִתְחַשָּׁב”141 142 (סנה' לט)

לא “נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם”143 שֶׁהֵם בָּאִים מְשְּׁנֵי רָאשֵׁי הַגּוֹיִם, מִשֵּׁם וּמֵעֵבֶר.

“וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל”144 – אֻמּוֹת־הָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין בְּשָׁלוֹם, אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְתַּכְּרִין וּמִתְעַסְּקִין בְּדִבְרֵי תִפְלוּת. מָה הֵן אוֹמְרִין? – מִי חָכָם כְּבִלְעָם? מִי גִבּוֹר כְּגָלְיַת? מִי עָשִׁיר כְּהָמָן? וְאַחַר־כָּךְ בָּאִים יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶם: אֲחַיתֹפֶל לֹא הָיָה חָכָם? שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה חָכָם? שִׁמְשׁוֹן לֹא הָיָה גִבּוֹר? דָּוד לֹא הָיָה גִבּוֹר? קֹרַח לֹא הָיָה עָשִׁיר? שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה עָשִׁיר?145 (ויק“ר ה; במ”ר י).

לב אָמַר רַ' יִצְחָק: מַעֲשֶׂה בְּקַרְתָּנִית146 אַחַת, שֶׁהָיְתָה לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית, שֶׁיָּרְדָה לְמַלְאוֹת מִן הָעַיִן הִיא וַחֲבֶרְתָּהּ. אָמְרָה לַחֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, לְמָחָר אֲדוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְנוֹטְלֵנִי לְאִשָּׁה. אָמְרָה לָהּ: לָמָּה? – בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה יָדֶיהָ מְפֻחָמוֹת.147 אָמְרָה לָהּ: אִי, שׁוֹטָה שֶׁבָּעוֹלָם, יִשְׁמְעוּ אָזְנַיִךְ מַה־שֶּׁפִּיךְ מְדַבֵּר: וּמָה אִם אִשְּׁתּוֹ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר, אַתְּ אוֹמֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁרָאָה יָדֶיהָ מְפֻחָמוֹת שָׁעָה אַחַת רוֹצֶה לְגָרְשָׁהּ; אַתְּ שֶׁכֻּלָּךְ מְפֻחֶמֶת וּשְׁחוֹרָה מִמְּעֵי אִמֵּךְ כָּל־יָמַיִךְ – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה! כָּךְ לְפִי שֶׁאֻמּוֹת־הָעוֹלָם מוֹנִים לְיִשְׂרָאֵל148 וְאוֹמְרִים: אֻמָּה זוֹ הֵמִירָה כְבוֹדָהּ149 − אוֹמְרִים לָהֶם יִשְׂרָאֵל: וּמָה אִם אָנוּ לְשָׁעָה כָּךְ נִתְחַיַּבְנוּ, אַתֶּם – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה! (שהש"ר א).

לג הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ וְהַמּוֹץ הָיוּ מְרִיבִים זֶה עִם זֶה. זֶה אוֹמֵר: בִּשְׁבִילִי נִזְרְעָה הַשָּׂדֶה, וְזֶה אוֹמֵר: בִּשְׁבִילִי נִזְרְעָה הַשָּׂדֶה. אָמְרוּ לָהֶם הַחִטִּים: הַמְתִּינוּ עַד שֶׁתָּבוֹא הַגֹּרֶן וְאָנוּ יוֹדְעִים בִּשְבִיל מִי נִזְרְעָה הַשָּׂדֶה. בָּאָה הַגֹּרֶן, וְיָצָא בַּעַל־הַבַּיִת לִזְרוֹתָהּ. הָלַךְ לוֹ הַמּוֹץ בָּרוּחַ, נָטַל הַתֶּבֶן וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, וְנָטַל הַקַּשׁ וּשְׂרָפוֹ; נָטַל אֶת הַחִטִּים וְעָשָׂה אוֹתָן כֶּרִי,150 וְכָל־מִי שֶׁעוֹבֵר מְנַשְּׁקָן. כָּךְ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, הַלָּלוּ אוֹמְרִים: אָנוּ עִקָּר וּבִשְׁבִילֵנוּ נִבְרָא הָעוֹלָם, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: בִּשְׁבִילֵנוּ נִבְרָא הָעוֹלָם. אָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: הַמְתִּינוּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹם וְאָנוּ יוֹדְעִים בִּשְׁבִיל מִי נִבְרָא הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר”,151 וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: “תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם, וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם”;152 אֲבָל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם: “וְאַתָּה תָּגִיל בַּיָי בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל”.153 (ב“ר פ”ג; שהש"ר ז).

לד דָּרַשׁ רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים רַ' שִׂמְלַאי: לְעָתִיד לָבוֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא סֵפֶר־תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: כָּל־מִי שֶׁעָסַק בָּהּ יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. מִיָּד מִתְקַבְּצִים וּבָאִים הָאֻמּוֹת בְּעִרְבּוּבְיָא,154 שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל־הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וגו' ".155 אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַל תִּכָּנְסוּ לְפָנַי בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא תִּכָּנֵס כָּל־אֻמָּהּ וְאֻמָּה וְסוֹפְרֶיהָ.156 מִיָּד נִכְנְסָה לְפָנָיו מַלְכוּת רוֹמִי תְּחִלָּה. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בַּמֶּה עֲסַקְתֶּם? אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הַרְבֵּה שְׁוָקִים תִּקַּנּוּ, הַרְבֵּה מֶרְחֲצָאוֹת עָשִׂינוּ, הַרְבֵּה כֶסֶף וְזָהָב הִרְבִּינוּ, וְכֻלָּם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַתּוֹרָה. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, כָּל־מַה־שֶּׁעֲשִׂיתֶם – לְצֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם: תִּקַּנְתֶּם שְׁוָקִים – לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת − לְעַדֵּן157 בָּהֶם עַצְמְכֶם; כֶּסֶף וְזָהָב – שֶׁלִּי הוּא (שֶׁנֶּאֱמַר: “לי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת”;158 כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד “זֹאת”? (שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת”,159 וְאֵין “זֹאת” אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־שָׂם משֶׁה”160) –

מִיָּד יוֹצְאִין בְּפַחֵי־נָפֶשׁ.161

יָצְאָה מַלְכוּת רוֹמִי וְנִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס אַחֲרֶיהָ. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בַּמֶּה עֲסַקְתֶּם? אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הַרְבֵּה גְשָׁרִים גָּשַׁרְנוּ162 וְהַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ, הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכֻלָּם לֹא־עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְבִיל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּל־מַה־ שֶׁעֲשִׂיתֶם – לְצֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם: תִּקַּנְתֶּם גְּשָׁרִים – לִטֹּל מֵהֶם מֶכֶס, כְּרַכִּים – לַעֲשׂוֹת בָּהֶם אַנְגָּרִיָא;163 מִלְחָמוֹת – אֲנִי עָשִׂיתִי (שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה”;164 כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד “זֹאת”?

מִיָּד יוֹצְאִין מִלְּפָנָיו בְּפַחֵי־נָפֶשׁ. וְכֵן כָּל־אֻמָּה וְאֻמָּה.

אוֹמְרִין [הָאֻמּוֹת] לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּלוּם כָּפִיתָ עָלֵינוּ הַר כְּגִגִּית,165 כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּפִיתָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא קִבַּלְנוּהָ? מִיָּד אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ”166 − שֶׁבַע מִצְוֹת167 שֶקִּבַּלְתֶּם הֵיכָן קִיַּמְתֶּם? אוֹמְרִין הָאֻמּוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוךְ־הוּא רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּהָ הֵיכָן קִיְּמוּהָ? אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי מֵעִיד בְּיִשִׂרָאֵל שֶׁקִּיְּמוּ אֶת־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ. אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ אָב שֶׁמֵּעִיד עַל בְּנוֹ (שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל”?168) אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שָׁמַיִם וָאָרֶץ יָעִידוּ בָהֶם, שֶקִּיְּמוּ אֶת־הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל עוֹלָם, אַף שָׁמַיִם וָאָרֶץ נוֹגְעִיִם בְּעֵדוּתָם,169 שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־לֹא בְרִיתִי170 יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי”.171 אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יָבֹאוּ מִכֶּם וְיָעִידוּ בָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁקִּיְּמוּ אֶת־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ. יָבֹא נִמְרֹד וְיָעִיד בְּאַבְרָהָם, שֶׁלֹּא עָבַד עֲבוֹדָה־זָרָה; יָבֹא לָבָן וְיָעִיד בְּיַעֲקֹב, שֶׁלֹּא נֶחֱשַׁד עַל הַגָּזֶל; תָּבֹא אֵשֶׁת פּוֹטִיפֶרַע וְתָעִיד בְּיוֹסֵף, שֶׁלֹּא נֶחֱשַׁד עַל הָעֲבֵרָה;172 יָבֹא נְבוּכַדְנֶצַּר וְיָעִיד בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁלֹּא הִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם; יָבֹא דָרְיָוֶשׁ וְיָעִיד בְּדָנִיֵּאל, שֶׁלֹּא בִטֵּל אֶת־הַתְּפִלָה; יָבֹא בִלְדַּד הַשּׁוּחִי173 וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וֶאֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וֶאֱלִיהוּ בֶן־בָּרַכְאֵל הַבּוּזִי וְיָעִידוּ בָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁקִּיְּמוּ אֶת־הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ”.174 אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, תְּנֶהָ לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת175 אוֹכֵל בְּשַׁבָּת, מִי שֶׁלֹא טָרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת מֵהֵיכָן יֹאכַל בְּשַׁבָּת? אֶלָּא אַף־על־פִּי־כֵן מִצְוָה קַלָּה יֵשׁ לִי, וְסֻכָּה שְׁמָהּ, לְכוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָהּ.

מִיָּד כָל־אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְהוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַקְדִּיר176 עֲלֵיהֶם חַמָּה כְּבִתְקוּפַת תַּמּוּז, וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד מְבַעֵט בְּסֻכָּתוֹ177 וְיוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: “נְנַתְּקָה אֶת־מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ”.178

מִיָּד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק”179 (ע“ז ב‘, ג’; ע”י; ילק"ש ישע' מג).


ג. טִיבָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל

לה אֻמָּה זוֹ מְשׁוּלָה לֶעָפָר180 וּמְשׁוּלָה לַכּוֹכָבִים;181 כְּשֶׁהֵם יוֹרְדִים – יוֹרְדִים עַד עָפָר, וּכְשֶׁהֵם עוֹלִים – עוֹלִים עַד לַכּוֹכָבִים. (מג' טז.).

לו כָּל־זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בִּירִידָה הַתַחְתּוֹנָה – הֵם עוֹלִים. רְאֵה מַה־כָּתוּב: “וְעָלָה מִן־הָאָרֶץ182 (שמ"ר א).

לז נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כַּחוֹל: מָה הַחוֹל הַזֶּה אַתָּה חוֹפֵר בּוֹ גֻּמָּא183 מִבָּעֶרֶב, בְּשַׁחֲרִית אַתָּה מוֹצֵא אוֹתָהּ שֶׁנִּתְמַלְאָה מֵאֵלֶיהָ, כָּךְ כָּל־אוֹתָם הָאָכְלוֹסִין184 שֶׁחָסְרוּ בִּימֵי דָוִד נִתְמַלְאוּ בִימֵי שְׁלֹמֹה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּם לָרֹב”.185

דָּבָר אַחֵר: נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל בְּחוֹל186 וְהָאֻמּוֹת בְּסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד”187 – אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן חוֹל בְּסִיד אֵין לוֹ עֲמִידָה, כָּךְ אִם אֵין יִשְׂרָאֵל אֵין הָאֻמּוֹת יְכוֹלִים לַעֲמֹד. כָּךְ אַתָּה מוֹצֵא: אִלּוּלֵא יוֹסֵף הָיוּ מִצְרִיִּים אֲבוּדִים בְּרָעָב, וְכֵן אִלּוּלֵא דָנִיִאֵּל הָיוּ חַכִּימֵי בָבֶל אֲבוּדִים (פסדר“כ לב; במ”ר ב).

לח מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָה הַסְּנֶה הַזֶּה עוֹשִׂין אוֹתוֹ גָדֵר לְגִנָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל גָּדֵר לָעוֹלָם.188

דָּבָר אַחֵר: מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָּדֵל בְּגִנָּה וּבְנָהָר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּבָעוֹלָם־הַבָּא. דָּבָר אַחֵר: מָה הַסְּנֶה עוֹשֶׂה קוֹצִים וְעוֹשֶׂה וְרָדִים,189 כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים.

אָמַר רַ' פִּנְחָס הַכֹּהֵן בְּרַ' חַמָּא: מָה הַסְּנֶה הַזֶּה כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּכְשֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ – מִסְתָּרֶטֶת, כָּך כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּירָה בָּהֶם בִּרְיָה, כְּשְׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה (שמ"ר ב).

לט “צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה”190 – מַה תְּמָרָה זוֹ אֵין בָּהּ פְּסֹלֶת, אֶלָּא תְּמָרִים לַאֲכִילָה, לוּלָבִים לְהַלֵּל,191 חָרִיוֹת לְסִכּוּךְ,192 סִיבִים193 לַחֲבָלִים, סַנְסִנִּים לְכִבּוּד194 שִׁפְעַת קוֹרוֹת לְקָרוֹתֹ195 בָּהֶן בָּתִּים – כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת, אֶלָּא מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי תַלְמוּד, מֵהֶם בַּעֲלֵי אַגָּדָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִצְוֹת, מֵהֶם בַּעֲלֵי צְדָקוֹת. מַה תְּמָרָה וָאֶרֶז, כָּל־מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה לְרֹאשָׁם וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת־עַצְמוֹ נוֹפֵל וָמֵת, כָּךְ כָּל־מִי שֶׁהוּא בָא לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל196 סוֹף שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת־שֶׁלּוֹ197 מִתַּחַת יְדֵיהֶם (ב“ר מא; במ”ר ג).

מ “כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר” וגו'198 – לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַפּוּחַ? לוֹמַר לָךְ, מַה תַּפּוּחַ זֶה פִּרְיוֹ קוֹדֵם לְעָלָיו,199 אַף יִשְׂרָאֵל הִקְדִּימוּ “נַעֲשֶׂה” לְ“נִשְׁמַע”200 (שבת פח.).

מא “אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז”201 – מָה אֱגוֹז זֶה אִם נוֹפֵל לְתוֹךְ הַטִּנֹפֶת, אַתָּה נוֹטְלוֹ וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ וּמְדִיחוֹ וְהוּא חוֹזֵר כִּתְחִלָּתוֹ202 וְהוּא יָפֶה לַאֲכִילָה, כָּךְ כָּל־מַה־שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְלַכְלְכִים בַּעֲוֹנוֹת כָּל־יְמוֹת הַשָּׁנָה, בָּא יוֹם־הַכִּפּוּרִים וּמְכַפֵּר עֲלֵיהֶם.

דָּבָר אַחֵר: מָה הָאֱגוֹז הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ אֱגוֹזֵי־פֶרֶךְ,203 אֱגוֹזִים בֵּינוֹנִים וֶאֱגוֹזִים קִטְרוֹנִים:204 שֶׁל פֶּרֶךְ – שֶׁנִּפְרָךְ מֵעַצְמוֹ, בֵּינוֹנִים – אַתָּה מַקִּישׁ עָלָיו וְהוּא נִשְׁבָּר, קִטְרוֹנִים – מִתְקַשֶּׁה לִשָּׁבֵר וְאַתָּה מַקִּישׁ עָלָיו בְּאֶבֶן וְשׁוֹבְרוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין בּוֹ תּוֹחֶלֶת;205 כָּךְ יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ מֵהֶם עוֹשִׂים צְדָקָה מֵאֲלֵיהֶם, וְיֵשׁ שֶׁאִם אַתָּה תוֹבְעָם הֵם נוֹתְנִים, וְיֵשׁ שֶׁאַתָּה תוֹבְעָם וְאֵין עוֹשִׂים.

דָּבָר אַחֵר: מָה הָאֱגוֹז הַזֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לִגְנֹב הַמֶּכֶס שֶׁלּוֹ,206 שֶׁהוּא נִשְׁמָע וְנִכָּר, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל – כָּל־מָקוֹם שֶׁאֶחָד מֵהֶם הוֹלֵךְ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ יְהוּדִי, לָמָּה? שֶׁהוּא נִכָּר, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל־רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ”.207

דָּבָר אַחֵר: מָה אֱגוֹז זֶה אַתָּה נוֹטֵל אֶחָד מֵהַכְּרִי וְכֻלָּם מִדַּרְדְּרִים208 וּמִתְגַּלְגְּלִים זֶה אַחַר זֶה, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל – לָקָה אֶחָד מֵהֶם כֻּלָּם מַרְגִּישִׁים.

דָּבָר אַחֵר: כָּל־הַפֵּרוֹת, בֵּין תְּמָרִים בֵּין תּוּתִים בֵּין תְּאֵנִים, יָכֹל אָדָם לִטּוֹל מִתּוֹךְ הַשַּׂק וְאֵין חַבְרֵיהֶם מַרְגִּישִׁים,209 אֲבָל הָאֱגוֹז כֵּוָן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן יָדֶיךָ וְנוֹטֵל מֵהֶם מְעַט, כֻּלָּם מִתְרַעֲמִים וּמַרְגִּישִׁים; כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד חוֹטֵא וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים210 − “הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל־הָעֵדָה תִּקְצֹף”211 (שהש“ר ו; פסיק”ר יא).

מב “אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז”212 − אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: נִמְשְׁלוּ יִשְרָאֵל כְּאֱגוֹזָה,213 מָה אֱגוֹזָה נִגְזֶזֶת וּמַחֲלֶפֶת,214 לְטוֹבָתָהּ הִיא נִגְזֶזֶת, לָמָּה? שֶׁהִיא מַחֲלֶפֶת, כַּשֵּׂעָר הַזֶּה שֶׁנִּגְזָז וּמַחֲלִיף וְכַצִּפָּרְנַיִם הַלָּלוּ שֶׁנִּגְזָזוֹת וּמַחֲלִיפוֹת, כָּךְ כָּל־מַה־שֶּׁיִּשְׂרָאֵל נִגְזָזִים מֵעֲמָלָם215 וְנוֹתְנִים לְעֲמֵלֵי־תוֹרָה בָּעוֹלָם־הַזֶּה, לְטוֹבָתָם הֵם נִגְזָזִים.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: מַה הַנְּטִיעוֹת הַלָּלָוּ, אִם אַתָּה מְכַסֶּה שָׁרְשֵׁיהֶן בִּשְׁעַת נְטִיעָתָן הֵןֵ מַצְלִיחוֹת, וְאִם לָאו אֵין מַצְלִיחוֹת, אֲבָל הָאֱגוֹז הַזֶּה, אִם אַתָּה מְכַסֶּה שָׁרָשָׁיו בִּשְׁעַת נְטִיעָתוֹ אֵינוֹ מַצְלִיחַ – כָּךְ יִשְׂרָאֵל “מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ”.216 (שהש"ר ו).

מג “שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ”217 – מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה מַר מִתְּחִלָתוֹ וְסוֹפוֹ מָתוֹק, כָּךְ “וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְּׂגֶּה מְאֹד”;218 מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵינוֹ מִשְׁתַּבֵּחַ219 אֶלָּא עַל־יְדֵי כְתִישָׁה,220 כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה אֶלָּא עַל־יְדֵי יִסּוּרִים; מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵינוֹ מִתְעָרֵב בִּשְׁאָר מַשְקִין, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין מִתְעָרְבִים בְּאֻמּוֹת־הָעוֹלָם; מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה מֵבִיא אוֹרָה לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אוֹרָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ”;221 מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה עֶלְיוֹן עַל כָּל הַמַּשְׁקִים,222 כָּך הֵם יִשְׂרָאֵל עֶלְיוֹנִים עַל כָּל־הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “ונְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל־גּוֹיֵי הָאָרֶץ”;223 מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵין לוֹ בַתַ־קוֹל,224 כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם בַּת־קוֹל בָּעוֹלָם־הַזֶּה (שם א).

מד “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים”225 אָמַר רַ' אָבוֹן: מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ שָׁרָב226 יוֹצֵא עָלֶיהָ וְהִיא כְמוּשָׁה,227 יָצָא טַל הֲרֵי הִיא מַפְרַחַת, כָּךְ כָּל־זְמַן שֶׁצִּלּוֹ שֶׁל עֵשָׂו קַיָּם, כִּבְיָכוֹלֹ יִשְׂרָאֵל נִרְאִים כְּמוּשִׁים בָּעוֹלָם־הַזֶּה, אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא עָבַר צִלּוֹ שֶׁל עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל מַרְטִיבִים וְהוֹלְכִים;228 מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ אֵינָה בְטֵלָה לְעוֹלָם אֶלָּא עַל־גַּב רֵיחָהּ,229 כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם בְּטֵלִים אֶלָּא עַל־גַּב מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; מַה שׁוֹשַׁנָּה זוֹ נִכֶּרֶת בֵּין הָעֲשָׂבִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִכָּרִים בֵּין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, שֶנֶּאֱמַר: “כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ”230

רַ' חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַ' אַבָּא פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא בְּמַלְכֻיּוֹת: מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ, כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בֵּין הַחוֹחִים, רוּחַ צְפוֹנִית יוֹצְאָה וּמַטָּה אוֹתָהּ כְּלַפֵּי דָרוֹם וְהַחוֹחַ עוֹקְצָּהּ,231 רוּחַ דְּרוֹמִית יוֹצְאָה וּמַטָּה אוֹתָהּ כְּלַפֵּי צָפוֹן וְהַחוֹחַ עוֹקְצָּהּ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לִבָּהּ מְכֻוָּן כְּלַפֵּי מַעְלָה; כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל – אַףְ־עַל־פִּי שֶׁהֵם נִגְבִּים232 אַרְנוֹנִיּוֹת233 וְאַנְגָּרְיוֹת,234 לִבָּם מְכֻוָּן כְּלַפֵּי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

רַ' אַיְבוּ פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא בִּגְאֻלַּת מָחָר235: מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ, כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בֵּין הַחוֹחִים, הִיא קָשָׁה עַל בְּעָלֶיהָ לְלָקְטָהּ, וּמָה הֵם עוֹשִׂים? מְבִיאִים אֶת־הָאוּר236 וְהֵם שׂוֹרְפִים חוּץ לָהּ237 וְאַחַר־כָּךְ לוֹקְטִים אוֹתָהּ, כָּךְ “צִוָּה יְיָ לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו”238 − לְמָחָר כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַקֵּץ מָה הַקַּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה? מֵבִיא אֶת־הָאוּר וְשׂוֹרֵף חוּץ לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד, קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ”.239 וּמַה־נֶּאֱמַר בָּהֶם? “יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ”.240

מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ מְתֻקֶּנֶת לְשַׁבָּתוֹת וּלְיָמִים־טוֹבִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְתֻקָּנִים לִגְאֻלַּת מָחָר (שם ב; ויק"ר כג).

מה “גֶפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ”241 – מַה גֶּפֶן זוֹ אֵין נוֹטְעִין אוֹתָהּ בִּמְקוֹם טְרָשִׁים,242 אֶלָּא בּוֹלְשִׁים243 אוֹתָהּ מִתַּחְתֶּיהָ וְאַחַר־כָּךְ נוֹטְעִים אוֹתָהּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל “תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ”;244 מַה גֶּפֶן זוֹ כָּל־מַה־ שֶּׁאַתָּה מְפַנֶּה תַּחְתֶּיהָ הֲרֵי הִיא מַשְׁבַּחַת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל “פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ”245 ל"א מְלָכִים, וְאַחַר־כָּךְ “וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא־אָרֶץ”;246 מַה גֶּפֶן זוֹ אֵין נוֹטְעִין אוֹתָהּ עִרְבּוּבְיָא אֶלָּא שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם דְּגָלִים־דְּגָלִים − “אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם”;247 מַה גֶּפֶן זוֹ נְמוֹכָה מִכָּל־הָאִילָנוֹת וְשׁוֹלֶטֶת בְּכָל־הָאִילָנוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִרְאִים כְּאִלּוּ הֵם שְׁפָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הֵם עֲתִידִים לִירַשׁ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ; מַה גֶּפֶן זוֹ שַׁרְבִיט אֶחָד יוֹצֵא מִמֶּנָּה וּמְכַבֵּשׁ248 כַּמָּה אִילָנוֹת, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אֶחָד יוֹצֵא מֵהֶם וְשׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ; מַה גֶּפֶן זוֹ הֶעָלִים שֶׁלָּהּ חוֹפִים עַל הָאֶשְׁכֹּלוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, עַמֵּי־הָאָרֶץ שֶׁבָּהֶם חוֹפִים עַל בְּנֵי תוֹרָה; מַה גֶּפֶן זוֹ יֵשׁ בָּהּ אֶשְכֹּלוֹת גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְכָל־הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ נִרְאֶה כְּאִלּוּ נָמוֹךְ מִמֶּנּוּ, כְּך יִשְׁרָאֵל, כָּל־שֶׁהוּא גָדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בַּתּוֹרָה נִרְאֶה נָמוֹךְ מִמֶּנּוּ; מַה גֶּפֶן זוֹ יֵשׁ בָּהּ עֲנָבִים וְיֵשׁ בָּהּ צִמּוּקִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, בַּעֲלֵי תַלְמוּד, בַּעֲלֵי אַגָּדָה; מַה גֶּפֶן זוֹ יֵשׁ בָּהּ יַיִן וְיֵשׁ בָּהּ חֹמֶץ, זֶה טָעוּן בְּרָכָה וְזֶה טָעוּן בְּרָכָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה; מַה גֶּפֶן זוֹ בִּתְחִלָּה הִיא נִרְפֶּסֶת249 בְּרֶגֶל וְאַחַר־כָּךְ עוֹלָה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִרְאִים כְּאִלּוּ מְאוּסִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: “הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל־עַמִּי נְגִינָתָם כָּל־הַיּוֹם”,250 אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא − "וּנְתָנְךָ יְיָ עֶלְיוֹן וגו' ",251 “וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ”;252 מַה גֶּפֶן זוֹ כָּל־מִי שֶׁשּׁוֹתֶה מִיֵּינָהּ פָּנָיו מַצְהִילוֹת וְכָל־מִי שֶׁאוֹכֵל מִמֶּנֶּה בֹּסֶר שִׁנָּיו קֵהוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּל־ מִי שֶׁבָּא וּמִזְדַּוֵּג לָהֶם סוֹף שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם; מַה גֶּפֶן זוֹ נִשְעֶנֶת עַל גַּבֵּי עֵצִים יְבֵשִׁים וְהִיא לֶחָה וְחַיָּה, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל אֵינָם חַיִּים אֶלָּא בִּזְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם; מַה גֶּפֶן זוֹ שׁוֹמְרָהּ עוֹמֵד לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וּמְשַׁמְּרָהּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, שׁוֹמְרָם לְמַעְלָה מֵהֶם וּמְשַׁמְּרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל”253 (ויקר' לו; שמו“ר מד; ילק”ש תהל' פ; מד"ש טז).

מו אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: אֻמָּה זוֹ כַּגֶּפֶן נִמְשָׁלָה: זְמוֹרוֹת שֶׁבָּהּ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי־בָתִּים, אֶשְׁכֹּלוֹת שֶׁבָּהּ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, עָלִים שֶׁבָּהּ – אֵלּוּ עַמֵּי־הָאָרֶץ, קְנוֹקָנוֹת254 שֶׁבָּהּ – אֵלּוּ רֵיקָנִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ שֶׁשָּׁלְחוּ מִשָּׁם:255 יְבַקְשׁוּ רַחֲמִים הָאֶשְׁכֹּלוֹת עַל הֶעָלִים,256 שֶׁאִלְמָלֵא הֶעָלִים אֵין הָאֶשְכֹּלוֹת מִתְקַיְּמִים (חול' צב.; ע"י).

מז רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, בֵּית יִשְׂרָאֵל – אַל תָּצִיץ בּוֹ, וְאִם הֵצַצְתָּ בּוֹ − אַל תֵּרֵד לְתוֹכוֹ, וְאִם יָרַדְתָּ לְתוֹכוֹ – אַל תֵּהָנֶה מִמֶּנּוּ,257 וְאִם נֶהֱנֵיתָ מִמֶּנּוּ – אַל תֹּאכַל מִפֵּרוֹתָיו, וְאִם הֵצַצְתָּ וְיָרַדְתָּ, וְנֶהֱנֵיתָ מִפֵּרוֹתָיו – סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ לִכָּרֵת מִן הָעוֹלָם (תדא"ר ה).

מח “עֵינַיִךְ יוֹנִים”258 − מַה יּוֹנָה זוֹ תַּמָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל תְּמִימִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּסִינַי, שֶׁלֹּא אָמְרוּ: דַּיֵּנוּ עֶשֶׂר מִצְוֹת, אוֹ עֶשְׂרִים, אוֹ שְׁלֹשִׁים, אֶלָּא “כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”;259 מַה יּוֹנָה זוֹ מְצֻיֶּנֶת,260 כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים בְּמַעֲשִׂים; מַה יּוֹנָה זוֹ צְנוּעָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל צְנוּעִים; מַה יּוֹנָה זוֹ נָאָה בְּהִלּוּכָהּ, כְּך יִשְׂרָאֵל נָאִים בְּהִלּוּכָם, כְּשֶׁהֵם עוֹלִים לְפַעֲמֵי־רְגָלִים;261 מַה יּוֹנָה זוֹ אֲפִלּוּ אָדָם נוֹטֵל אֶת־גּוֹזָלֶיהָ מִתַּחְתֶּיהָ אֵינָהּ מַנַּחַת אֶת־שׁוֹבַכָּהּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אַף־אַף־עַל־פִּי שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ עוֹלִים לְשָׁם; מַה יּוֹנָה זוֹ הוֹלֶכֶת וְחוֹזֶרֶת,262 כָּךְ יִשְׂרָאֵל “יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר”;263 מַה יּוֹנָה זוֹ גּוֹרֶרֶת אֲחֵרִים עִמָּהּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִגְרָרִים אַחֲרֵיהֶם הַגֵּרִים; מַה יּוֹנָה זוֹ פּוֹשֶׁטֶת צַוָּארָהּ לִשְׁחִיטָה וְאֵינָהּ מְפַרְכֶּסֶת264 כִּשְׁאָר עוֹפוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים נַפְשָׁם עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא; מַה יּוֹנָה זוֹ אֵינָהּ מַנַּחַת בֶּן־זוּגָהּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם מַנִּיחִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא; מַה יּוֹנָה זוֹ מְכַפֶּרֶת עַל הָעֲוֹנוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְכַפְּרִים עַל הָאֻמּוֹת (שהש“ר א; ילק”ש שה"ש א).

מט “יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע”265 – לֹא נֶאֱמַר “יוֹנָה”, אֶלָּא “יוֹנָתִי”, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֶצְלִי הֵם תַּמִּים כַּיּוֹנָה, אֲבָל אֵצֶל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם הֵם עֲרוּמִים כַּנְּחָשִׁים (ביה"מ ה).

נ “הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ”266 – הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כְּרָכָא דְכֹלָּא בֵיהּ:267 כֹּהֲנָיו מִתּוֹכוֹ, סוֹפְרָיו מִתּוֹכוֹ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “מִמֶּנּוּ פִנָּה, מִמֶּנּוּ יָתֵד”268 (ספרי האזינו).

נא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֵינָם נְבִיאִים, בְּנֵי נְבִיאִים הֵם. (פסח' סו; ע"י).


ד. יִשְׂרָאֵל וְיִסּוּרִים

נב “הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים”269 – אָמְרָה [כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל]: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַף שֶׁאַתָּה מֵבִיא עָלַי270 נָעִים הוּא. לָמָּה? שֶׁאַתָּה מַחֲזִירֵנִי וּמְבִיאֵנִי לִידֵי מוּטָב (שהש"ר א).

נג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לָמָּה נִמְשְלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת? לוֹמַר לָךְ: מַה זַּיִת אֵינוֹ מוֹצִיא שַׁמְנוֹ אֶלָּא עַל־יְדֵי כְתִישָׁה,271 אַף יִשְׂרָאֵל אֵין חוֹזְרִים לְמוּטָב אֶלָּא עַל־יְדֵי יִסּוּרִים (מנח' נג:; ע"י).

נד “זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר”272 − מָה הַזַּיִת הַזֶּה עַד שֶׁהוּא בְאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין273 אוֹתוֹ, וְאַחַר־כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט,274 וּמִשֶּׁחוֹבְטִין אוֹתוֹ מַעֲלִין אוֹתוֹ לְגַת275 וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ בְּמַטְחֵן,276 וְאַחַר־כָּךְ טוֹחֲנִין [אֶת־ הַזֵּיתִים], וְאַחַר־כָּךְ מַקִּיפִין אוֹתָם בַּחֲבָלִים277 וּמְבִיאִין אֲבָנִים,278 וְאַחַר־כָּךִ נוֹתְנִין אֶת־שַׁמְנָם; כָּךְ יִשְרָאֵל, בָּאִין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְחוֹבְטִין אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְחוֹבְשִׁין אוֹתָם וְכוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין,279 וּמַקִּיפִים אוֹתָם אַסְטְרַטְיוּטִין,280 וְאַחַר־כְּך [הֵם] עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹנֶה לָהֶם (שמ"ר לו).

נה אָמַר רַב אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: גְּדוֹלָה הֲסָרַת טַבַּעַת281 יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֻּלָּם לֹא הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב, וְאִלּוּ הֲסָרַת טַבַּעת הֶחֱזִירָתַם לְמוּטָב. (מג' יד.).

נו אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לְעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל,282 שֶׁנֶּאֱמַר: “הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם… אָמַרְתִּי אַךְ־תִּירְאִי אוֹתיִ תִּקְחִי מוּסָר”283 (יבמ' סג.).

נז אָמַר אֵלִיָּהוּ לְבֶן־הֵי־הֵי [וְיֶשׁ־אוֹמְרִים: לְרַ' אֶלְעָזָר]: “הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי”284 – מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל־מִדּוֹת טוֹבוֹת לִתֵּן לְיִשְרָאֵל, וְלֹא מָצָא אֶלָּא עֲנִיּוּת (חג' ט:).

נח אָמַר רַ' עֲקִיבָא: יָאָה עֲנִיִּוּת לְבַת יַעֲקֹב כִּרְצוּעָה אֲדֻמָּה עַל גַּבּוֹ שֶׁל סוּס לָבָן (ויק“ר לה; ילק”ש ישע' א').

נט אָמַר רַ' אַחָא: צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לַחֲרוּבָא285 עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה. (פסיק' יד).

סוּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה”286 287 – אָמַר רַ' לֵוִי: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בְחֻרְבָּנָהּ288 הֶעֱמִידָה לִּי צַדִּיקִים, וּבְּבִנְיָנָהּ הֶעֱמִידָה לִּי רְשָׁעִים. בְּחֻרְבָּנָהּ הֶעֱמִידָה לִּי צַדִּיקִים – דָּנִיֵּאל וַחֲבוּרָתוֹ, מָרְדְּכַי וַחֲבוּרָתוֹ, עֶזְרָא וַחֲבוּרָתוֹ; בְּבִנְיָנָהּ הֶעֱמִידָה לִּי רְשָׁעִים, כְּגוֹןֹ אָחָז וַחֲבוּרָתוֹ, מְנַשֶּׁה וַחֲבוּרָתוֹ, אָמוֹן וְסִיעָתוֹ. רַ' אָבִין בַּר כָּהֲנָא בְשֵׁם רַ' יוֹחָנָן אָמַר עַל זֶה שֶׁל רַ' לֵוִי: “כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה”.289 (שהש"ר ד).

סא “הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ”290 – רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין חָבֵיב בְּכָל הַגּוּף כְּעָיִן: בִּזְמַן שֶׁאָדָם לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ, אֵין עוֹמֵץ291 אָלָּא עֵינָיו; הָא אֵין לְךָ חָבִיב בְּכָל־הַגּוּף כְּעַיִן – וּמָשַׁל בָּהּ אֶת־יִשְׂרָאֵל (ספרי בהעלותך).

סב “וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב”292 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: כְּשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה לְעוֹלָם אֵין מַרְגִּישׁ בָּהּ תְּחִלָּה אֶלָּא יַעֲקֹב, מַה־טַּעַם? “וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה”;293 וּכְשֶׁהַטּוֹבָה בָּאָה לְעוֹלָם אֵין מַרְגִּישׁ בָּהּ תְּחִלָּה אֶלָּא יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל”294 (איכ"ר ב).

סג אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אִם־כֵּן בּוֹרֵא לָהֶם רְפוּאָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל”295 וְאַחַר־כָּךְ “וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם”;296 אֲבָל הַגּוֹיִם אֵינָם כֵּן: מַכֶּה אוֹתָם וְאַחַר־כָּךְ בּוֹרֵא לָהֶם רְפוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָגַף יְיָ אֶת־מִצְרַיִם נָגףֹ וְרָפוֹא”297 – בִּתְחִלָּה “נָגףֹ” וְאַחַר־כָּךְ “רָפוֹא” (מג' יג:; ע"י).


ה. סִמָּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל

סד רַ' יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אֲנִי כַּפָּרָתָם – הֲרֵי הֵם כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ:298 לֹא שְחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים, אֶלָּא בֵּינוֹנִים (נגע' פ“ב, מ”א).

סה שְׁלשָׁה סִמָּנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ: רַחֲמָנִים וּבַיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי־חֲסָדִים. כָּל־שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה סִמָּנִים הַלָּלוּ רָאוּי לְהִדַּבֵּק בְּאֻמָּה זוֹ; אֵין בּוֹ שְׁלשָׁה סִמָּנִים הַלָּלוּ – אֵין רָאוּי לְהִדַּבֵּק בָּהּ (יבמ' עט; ע"י).

סו אָמַר רַ' אַבָּא בַּר אַחָא: אִי־אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד עַל אָפְיָהּ299 שֶׁל אֻמָּה זוֹ: נִתְבָּעִין לְעֵגֶל וְנוֹתְנִין, נִתְבָּעִין לְמִשְׁכָּן וּנוֹתְנִין (שק' ב:; ע"י).


ו. פּוֹשְׁעֵי־יִשְׂרָאֵל

סז שָׁנִינוּ: “בָּנִים אַתֶּם לַיָי אֱלֹהֵיכֶם”300 – בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים; אֵין אַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אֵין אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה. רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כְּך אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה”,301 וְאוֹמֵר: “בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם”,302 וְאוֹמֵר: “זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים”.303 (קיד' לו.).

סח “שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם”304 – אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם מְלֵאִים מוּמִים קְרוּיִם בָּנִים, דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. וְכֵן הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אִם כְּשֶׁהֵם מְלֵאִים מוּמִים קְרוּיִם בָּנִים, כְּשֶׁאֵין בָּהֶם מוּמִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: “זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים” – אִם כְּשֶׁמַּשְׁחִיתִים קְרוּיִם בָּנִים, אִלּוּ לֹא הָיוּ מַשִׁחִיתִים עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ספרי האזינו).

סט “כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ”305 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: אַל תִּקְרֵי “רַקָּתֵךְ”, אֶלָּא “רֵקָתֵךְ”, שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִים306 שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן307 (עיר' יט.).

ע “חָטָא יִשְׂרָאֵל”308 – אָמַר רַ' אַבָּא בַּר זַבְדָּא: אַף־עַל־פִּי שֶׁחָטָא יִשְרָאֵל הוּא. אָמַר רַ' אַבָּא: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: הֲדַס שֶׁעוֹמֵד בֵּין קוֹצִים הֲדַס שְׁמוֹ וַהֲדַס קוֹרְאִים לוֹ (סנה' מד.).

עא אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַ' חֲנִינָא: עַכְשָׁו309 וַדַּאי טְמֵאִים אַתֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֵיהָ”.310 אָמַר לוֹ: בֹּא וּרְאֵה מַה־כָּתוּב בָּהֶם: “הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם”311 – אֲפִלוּ בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם (יומא נו, נז).

עב “וַאֲנַחְנוּ עַם מַּרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ”312 – אֵימָתַי אָנוּ עַמּוֹ כְּשֶׁאָנוּ צֹאן מַרְעִיתוֹ,313 שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי”,314 אֲבָל כְּשֶׁאָנוּ אֲרָיוֹת315 הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָיְתָה־לִי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר… עַל־כֵּן שְׂנֵאתִיהָ”316 (שו"ט צה).

עג יִשְׂרָאֵל כְּשֶבּוֹטְחִין בְּצֵל יוֹצְרָם הֵם בְּרוּכִים וְטוֹבִים וּמְתוּקִים וְיֵשׁ בָּהֶם הֲנָיָה לָעוֹלָם, וּבִזְמַן שֶׁהֵם סָרִים מֵאַחֲרֵי יוֹצְרָם הֵם נֵאָרִים317 וְרָעִים וּמְרוּרִים וְאֵין בָּהֶם הֲנָיָה לָעוֹלָם (פדר"א ט).

עד עֲתִידָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲמֹד לְדִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵינִי יוֹדַעַת מִי קִלְקֵל בְּמִי318 וּמִי שִׁנָּה בְּמִי, אִם יִשְׂרָאֵל קִלְקְלוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם319 וְאִם הַמָּקוֹם שִׁנָּה בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל,320 כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ”,321 הֱוֵי אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל קִלְקְלוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְהַמָּקוֹם לֹא שִׁנָּה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי”322 (ספרי האזינו; ילק"ש מלאכי).

עה “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ” וגו'323 − משֶׁה הֵעִיד בְּיִשְׂרָאֵל שְׁנֵי עֵדִים שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמַר לָהֶם: אֲנִי בָשָׂר וָדָם, לְמָחָר אֲנִי מֵת, אִם יִרְצוּ לוֹמַר לֹא קִבַּלְנוּ אֶת־הַתּוֹרָה, מִי בָא וּמַכְחִישָׁם? לְפִיכָךְ הֵעִיד עֲלֵיהֶם שְׁנֵי עֵדִים שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְהַמָּקוֹם הֵעִיד בָּהֶם אֶת־הַשִּׁירָה,324 שֶׁנֶּאֱמַר: “לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל”.325 אָמַר: שִׁירָה תָעִיד בָּהֶם לְמַטָּן, וַאֲנִי לְמַעְלָן. (ספרי האזינו).

עו “עַם נָבָל וְלֹא חָכָם”326 – עַם נָבָל לְשֶׁעָבַר,327 וְלֹא חָכָם לֶעָתִיד לָבוֹא328 (שם).

עז “וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ”329 – רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וּמְסָרוֹ לְאָרִיס. כְּשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה יַיִן טוֹב הָיָה אוֹמֵר: כַּמָּה טוֹב הַיַּיִן שֶׁל כַּרְמִי! וּכְשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה יַיִן רַע אָמַר: כַּמָּה רַע הַיַּיִן שֶׁל אֲרִיסִי! אָמַר לוֹ הָאָרִיס: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה יַיִן טוֹב הוּא שֶׁלָּךְ וּכְשֶהוּא עוֹשֶה יַיִן רַע הוּא שֶׁלִּי? בֵּין טוֹב וּבֵין רַע שֶׁלְּךָ הוּא. כְּך בִּתְחִלָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: “וְעַתָּה לְכָה… וְהוֹצֵא אֶת־עַמִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל”,330 וְכֵוָן שֶעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה331 מַה־כָּתוּב שָׁם? “לֶךְ־רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ”.332 אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כְשֶׁהֵם חוֹטְאִים – שֶׁלִּי, וּכְשֶׁהֵם זַכָּאִים – שֶׁלָּךְ? בֵּין חוֹטְאִים וּבֵין זַכָּאִים שֶׁלְּךָ הֵם − “וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ”333 (ילק“ש כי תשא עפ”י פסיק').

עח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: משֶׁה הֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה,334 שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל־יְיָ”335 – אַל תִּקְרָא “אֶל יְיָ” אֶלָּא “עַל יְיָ”.336

דְּבֵי רַ' יַנַּאי אָמְרוּ מִכָּאן: “וְדִי זָהָב”337 – מַהוּ “וְדִי זָהָב”? אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ דַי, הוּא גָרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל.

אָמְרוּ דְבֵי רַ' יַנַּאי: "אֵין אֲרִי נוֹהֵם מִתּוֹך קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן אֶלָּא מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר.338

אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה כְּחוּשָׁה וּבַעֲלַת אֵבָרִים,339 הֶאֱכִילָהּ כַּרְשִׁינִים340 וְהָיְתָה מְבַעֶטֶת בּוֹ, אָמַר לָהּ: מִי גָרַם לָךְ שֶׁתְּהִי מְבַעֶטֶת בִּי, אֶלָּא כַּרְשִׁינִים שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ.

אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הִרְחִיצוֹ וְסָכוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְקָהוּ וְתָלָה לוֹ כִּיס עַל צַוָּארוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל פֶּתַח שֶׁל זוֹנוֹת. מַה־יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלֹּא יֶחֱטָא?

אָמַר רַ' אַחָא בְּנוֹ שֶׁל רָבִינָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: מְלֵי כְרֵסָא זְנֵי בִישֵׁי341 (מְלֹא הַכָּרֵס מִינֵי רָעוֹת), שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ, שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי”.342 רַב נַחֲמָן אָמַר מִכָּאן: “וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ”;343 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִכָּאן: “וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה” וגו';344 וְאִם רוֹצֶה אַתָּה אֱמֹר מִכָּאן: “וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט”.345

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמשֶׁה,346 שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל”347 (בר' לב.; ילק"ש דברים א).

עט אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהוֹשֵׁעַ: בָּנֶיךָ חָטָאוּ. וְהָיָה לוֹ לוֹמַר: בָּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי חֲנוּנֶיךָ348 הֵם, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב – גַּלְגֵּל עֲלֵיהֶם מִדַּת רַחֲמֶיךָ. לֹא דַיּוֹ שֶׁלֹּא אָמַר כָּךְ, אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא, הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מָה אֶעֱשֶׂה לְזָקֵן זֶה? אָמַר לוֹ: לֵךְ וְקַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה וְתֵלֵד לְךָ בְּנֵי זְנוּנִים, וְאַחַר־כָּךְ אֹמַר לוֹ: לֵךְ וְשַׁלְּחָהּ מֵעַל פָּנֶיךָ, אִם הוּא יוּכַל לְשַׁלֵּחַ, אַף אֲנִי אֲשַׁלַּח אֶת־יִשְׂרָאֵל −−− הָלַךְ וְלָקַח אֶת־גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם. לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַחַת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהוֹשֵׁעַ: לֹא הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמּשֶׁה רַבְּךָ, שֶׁכֵּוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ פֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה, אַף אַתָּה בְּדֹל עַצְמְךָ מִמֶּנָּה. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יֵשׁ לִי בָנִים מִמֶּנָּה וְאֵינִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וּלְגָרְשָׁהּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וּמָה אַתָּה, שֶׁאִשְׁתְּךָ זוֹנָה וּבָנֶיךָ בְּנֵי זְנוּנִים וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אִם שֶׁלְּךָ הֵם אִם שֶׁל אֲחֵרִים הֵם – כָּךְ, יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בָּנַי, בְּנֵי בְּחוּנַי,349 בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִים שֶּׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי: תּוֹרָה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בֵּיֵת־הַמִּקְדָּשׁ וְיִשְׂרָאֵל – וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת! כֵּוָן שֶׁיָּדַע שֶׁחֵטְא, עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בְּרֹךְ־הוּא: עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמְךָ, בְּקַשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל (פס' פ“ז; ע”י; ילק"ש הושע א).

פ אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כָּל־תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ תַּעֲנִית; שֶׁהֲרֵי חֶלְבְּנָה350 רֵיחָהּ רַע, וּמְנָאָהּ הַכָּתוּב עִם סַמְמָנֵי קְטֹרֶת (כרית' ו:).

פא רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי רָמֵי:351 כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם”,352 וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם… עֲשִׂיתֶם”353– כִּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם354 לֹא עֲשִׂיתֶם, כִּמְקֻלֻקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם (סנה' לט:).

פב “וַיָעָף אֵלַי אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים וּבְיַדוֹ רִצְפָּה”355 − “גַּחֶלֶת” אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא “רִצְפָּה”, מַהוּ “רִצְפָה”? אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: רְצֹץ פֶּה שֶׁאָמַר דֵּלָטוֹרְיָא356 עַל בָּנָי (פסיק“ר לג; שהש”ר א).

פג רַ' אַבָּהוּ וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ נִכְנְסוּ לְאוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁל קֵיסָרִין. אָמַר לוֹ רַ' אַבָּהוּ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: מַה־לָּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לִמְדִינָה שֶׁל מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים?357 יָרַד רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ מִן הַחֲמוֹר, כִּנֵּס חוֹל358 וְנָתַן בְּפִיו. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דֵּלָטוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל־תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת”,359 וְאוֹמֵר: “אַל־תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָיו”360 (שהש“ר א; ילק”ש).

פד “בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת־אָחִיו”361 – מָשָׁל לְאִשָּׁה אַלְמָנָה שֶׁקָּבְלָה362 עַל בְּנָהּ לַדַּיָּן, כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה הַדַּיָּן יוֹשֵׁב וְדָן363 בְּאֵשׁ וּבְזֶפֶת וּבְמַגְלָבִים,364 אָמְרָה: אִם אֲנִי מוֹדַעַת סִרְחוֹנוֹ365 שֶׁל בְּנִי לְדַיָּן זֶה – הוֹרְגֵהוּ. הִמְתִּינָה עַד שֶׁגָּמַר הַדַּיָּן. כֵּוָן שֶׁגָּמַר, אָמַר לָהּ: בְּנֵךְ זֶה מַה־סָּרַח עָלָיִךְ? אָמְרָה לוֹ: אֲדוֹנִי, כְּשֶׁהָיָה בְּמֵעַי הָיָה מְבַעֵט. אָמַר לָהּ: וְעַכְשָׁו עָשָׂה לָךְ כְּלוּם? אָמְרָה לוֹ: לֹא. אָמַר לָהּ: לְכִי לָךְ, שֶׁאֵין בְּדָבָר זֶה סֻרְחָן כְּלוּם (ויק"ר כז).


ז. יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אֶחָת

פה אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבְּלוּלָב, שְׁנַיִם מֵהֶםֶ עוֹשִׂין פֵּרוֹת וּשְׁנַיִם מֵהֶם אֵין עוֹשִׂין פֵּרוֹת:366 הָעוֹשִׂין פֵּרוֹת367 יִהְיוּ זְקוּקִין לְשֶׁאֵין עוֹשִׂין פֵּרוֹת,368 וְשֶׁאֵין עוֹשִׂין פֵּרוֹת יִהְיוּ זְקוּקִין לְעוֹשִׂין פֵּרוֹת, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי־חוֹבָתוֹ בָּהֶם עַד שֶׁיְּהוּ כֻלָּם בַּאֲגֻדָּה אֶחָת. וְכֵן יִשְׂרָאֵל בְּהַרְצָאָה,369 עַד שֶׁיְּהוּ כֻלָּם בַּאֲגֻדָּה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסְדָהּ”370 (מנח' כז.).

פו “פְרִי עֵץ הָדָר”371 – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל: מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי־אָדָם בַּעֲלֵי תוֹרָה וּבַעֲלֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים; “כַּפֹת תְּמָרִים”372 – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל: מֶה תְּמָרָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי תוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים; “וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת”373 – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מַה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ בִּידֵיהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה; “וְעַרְבֵי נָחַל”374 – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מַה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי־אָדָם שֶׁאֵיִן בָּהֶם לֹא תוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים. וּמָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם? לְאַבְּדָם אִי־אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמָר הַקָּדּוֹשׁ־ בָּרוּךְ ־הוּא: יִקָּשְׁרוּ כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵם מְכַפְּרִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ; וְאִם עֲשִׂיתֶם כָּךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מִתְעַלֶּה; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו”,375 וְאֵימָתַי הוּא מִתְעַלֶּה? כְּשֶׁהֵם עֲשׂוּיִם אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יָסְדָה”376 (ויק“ר ל; ילק”ש אמֹר).

פז “אַתֶּם נִצָּבִים377 הַיּוֹם כֻּלְּכֶם”378 – אֵימָתַי “אַתֶּם נִצָּבִים”? כְּשֶׁתִּהְיוּ “הַיּוֹם כֻּלְּכֶם” – אֲגֻדָּה אֶחָת.

“וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ”379 – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם. אָדָם נוֹטֵל אֲגֻדָּה שֶׁל קָנִים, שֶׁמָּא יָכוֹל לְשַׁבְרָם בְּבַת־אֶחָת? וְאִלּוּ נוֹטֵל אַחַת אַחַת אֲפִלּוּ תִינוֹק יָכוֹל לְשַׁבְרָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים עַד שֶׁיִּהְיוּ אֲגֻדָּה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּיָּמִים הַהֵמָּה יֵלְכוּ בֵּית־יְהוּדָה עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן”.380 (תנה“ק נצבים; ילק”ש שם).

פח “וַיְהִי בִישֻׁרוּן”381 – כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל שָׁוִים בְּעֵצָה אַחַת מִלְמַטָּה שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מִשְׁתַּבֵּחַ לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ”382 – אֵימָתַי? “בְּהִתְאַסֵּף רֹאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל”383 – כְּשֶׁהֵם עֲשׂוּיִם אֲגֻדָּה אַחַת, וְלֹא כְּשֶׁהֵם עֲשׂוּיִם אֲגֻדּוֹת־אֲגֻדּוֹת (ספרי ברכה).

פט כָּל־זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אֲגֻדָּה אַחַת מִלְמַטָּה – כִּבְיָכוֹל, מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּמְקוֹמָהּ (מד"ש ה).

צ “הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יָסְדָה”384 – לְפַלְטִין שֶׁהָיָתָה בְנוּיָה עַל גַּבֵּי הַסְּפִינוֹת; כָּל זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת מְחֻבָּרוֹת, פַּלְטִין שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן עוֹמָדֶת. כָּךְ, כִּבְיָכוֹל, כִּסְאוֹ מְבֻסָּס385 לְמַעְלָה בַּזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִן אֲגֻדָּה אֶחָת (במ"ר טו).

צא “וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ”386 – אַתָּה מוֹצֵא עַד שֶׁלֹּא גָלוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲשׂוּיִם עֲדָרִים־עֲדָרִים: עֶדְרֵי כְהֻנָּה לְבָד, עֶדְרֵי לְוִיָּה לְבָד, עֶדְרֵי יִשְׂרָאֵל לְבָד, וְכֵוָן שֶׁגָּלוּ נַעֲשׂוּ עֵדֶר אֶחָד387 − “כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ”;388 “כִּי נִשְׁבּוּ” אֵין כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא “כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ”389 (איכ"ר פתיח' כה).

צב “וְכָשְׁלוּ אִישׁ־בְּאָחִיו”390 − אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו; מְלַמֵּד שֶׁכָּל־יִשְׂרָאֵל עָרָבִים זֶה בָזֶה391 (שבוע' לט.).

צג כָּל־יִשְׂרָאֵל עָרָבִים זֶה לָזֶה. לְמָה הֵם דּוֹמִים? לִסְפִינָה שֶׁנִּקְרַע בָּהּ בַּיִת אֶחָד,392 אֵין אוֹמְרִים: נִקְרַע בַּיִת אֶחָד בַּסְּפִינָה, אֶלָא נִקְרְעָה כָּל־הַסְּפִינָה כֻלָּהּ (תדבא"ר יא).

צד שָׁנָה חִזְקִיָה: “שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל”393 – מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֶׂה לוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכֻלָּם מַרְגִישִׁים,394 כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶם חוֹטֵא וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים.

“הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא” וגו‘395 – שָׁנָה רַ’ שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה. נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ396 וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ397 תַּחְתָּיו. אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ? אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין398 עָלֵינוּ אֶת־הַסְּפִינָה (ויק“ר ד; ילק”ש ירמ' נ).


ח. שוֹנְאֵיהֶם וְאוֹהֲבֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל

צה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי, אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתְּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא?399 – טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּלֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶת־יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם בִּלְעָם הָרָשָׁע. אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי קִלְלָם בְּקָנֶה, אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: “וְהִכָּה יְיָ אֶת־יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם”400 – מַה קָּנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְגִזְעוֹ מַחֲלִיף וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים, וַאֲפִלּוּ כָּל־הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן, דָּמְמוּ הָרוּחוֹת עָמַד הַקָּנֶה בִּמְקוֹמוֹ; אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָם בְּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר: “כַּאֲרָזִים”401 – מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, וְאֵין שָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים, וַאֲפִלוּ כָּל־הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ; כֵּוַן שֶׁנָּשְׁבָה בוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית402 עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטּוֹל הֵימֶנּוּ קֻלְמוֹס,403 לִכְתּוֹב בּוֹ סִפְרֵי תוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים (תענ' כ.).

צו “אֵלֶּה הַדְּבָרִים”404 – אָמַר רַ' אַחָא בְּרַ' חֲנִינָא: רְאוּיוֹת הָיוּ הַתּוֹכָחוֹת לוֹמַר מִפִּי בִלְעָם וְהַבְּרָכוֹת מִפִּי משֶׁה, אֶלָּא אִלּוּ הוֹכִיחָם בִּלְעָם הָיוּ יִשְרָאֵל אוֹמְרִים: “שׂוֹנֵא מוֹכִיחֵנוּ”, וְאִלּוּ בַרְכָם משֶׁה הָיוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אוֹמְרִים: “אוֹהֲבָם בֵּרְכָם”. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יוֹכִיחֵם משֶׁה שֶׁאוֹהֲבָם, וִיבָרְכֵם בִּלְעָם שֶׁשּׂוֹנְאָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְרוּ405 הַבְּרָכוֹת וְהַתּוֹכָחוֹת בְּיַד יִשְׂרָאֵל (דב"ר א).

צז גּוֹי אֶחָד פָּגַע אֶת־רַ' יִשְׁמָעֵאל וּבֵרְכוֹ. אָמַר לוֹ: כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה.406 פָּגַע [אוֹתוֹ] אַחֵר וְקִלְלוֹ. אָמַר לוֹ: כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ לָזֶה אָמַרְתָּ לָזֶה! אָמַר לָהֶם: כָּךְ נֶאֱמַר: “אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ”.407 (ירוש' בר' פ“ח, ה”ח).

צח “הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן”408 נִמְשְלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוֹל,409 וְנִמְשְׁלוּ הָאֻמּוֹת לְיָם, וְהֵם מִתְיָעֲצִים עַל יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַתִּישׁ410 גְּבוּרָתָם. אָמַר יְשַׁעְיָה: “וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ”411 – הַגַּל הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר: עַכְשָׁו אֲנִי עוֹלֶה וּמֵצִיף אֶת־כָּל־הָעוֹלָם; כֵּוָן שֶׁבָּא לַחוֹל הוּא כּוֹרֵעַ לְפָנָיו וּמִשְׁתַּבֵּר. לֹא הָיָה לוֹ לַשֵּׁנִי לִלְמוֹד מִן הָרִאשׁוֹן? כָּךְ בָּא פַרְעֹה וְנִתְגָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל – וְהִפִּילֹו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם־סוּף”.412 לֹא הָיָה לוֹ לַעֲמָלֵק לִלְמֹד מִפַּרְעֹה? אֶלָּא “וַיָּבֹא עֲמָלֵק”.413 וְנֶאֱמַר: “וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת־עֲמָלֵק”.414 וְלֹא הָיָה לוֹ לְסִיחוֹן וְעוֹג לִלְמֹד מֵעֲמָלֵק? אֶלָּא − “וַיֵּצֵא [סִיחוֹן]”,415 וְכֵן − “וַיֵּצֵא עוֹג”.416 וְכֵן אַף בָּלָק, לֹא הָיָה לוֹ לִלְמֹד מִסִּיחוֹן וָעוֹג? אֶלָּא בָּא לְהִתְגָּרוֹת עַל יִשְרָאֵל וּמְשַלֵּחַ אַחַר בִּלְעַם לָבוֹא לְקַלֵּל אֶת־יִשְׂרָאֵל. (תנח' ויקרא; ילק"ש בלק).

צט “בְּנֵי יֶפֶת… וְדֹדָנִים”417 – כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר “וְדֹדָנִים”, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר “וְרוֹדָנִים”418 – רַ' סִימוֹן וְרַ' חָנִין; רַ' סִימוֹן אוֹמֵר: “דוֹדָנִים” שֶׁהֵם בְּנֵי דוֹדֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, “רוֹדָנִים” שֶׁהֵם בָּאִים וְרוֹדִים אוֹתָם. אָמַר רַ' חֲנַנְיָא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּעֲלִיָּה419 הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: בְּנֵי דוֹדְכֶם אָנוּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם נְתוּנִים בִּירִידָה הֵם בָּאִים וְרוֹדִים אוֹתָם (ב"ר לז).

ק “וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם”420 − “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל”.421 אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וְיָכְלוּ לָךְ? אָמַר לוֹ: “גַּם לֹא יָכְלוּ־לִי”422 (שם עט).


ט. אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל

קא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה423 סִמָּן רָע לְכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה לַעֲבָדָיו וְהִנִּיחַ פָּנָס424 לִפְנֵיהֶם. כָּעַס עֲלֵיהֶם וְאָמַר לְעַבְדּוֹ: טוֹל פָּנָס מִפְּנֵיהֶם וְהוֹשִׁיבֵם בַּחשֶׁךְ. שָׁנִינוּ, רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל־זְמַן שֶׁמְּאוֹרוֹת לוֹקִים סִמָּן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל,425 מִפְּנֵי שֶׁמְּלֻמָּדִים בְּמַכּוֹתֵיהֶם;426 מָשָׁל לְסוֹפֵר שֶׁבָּא לְבֵית־הַסֵּפֶר וּרְצוּעָה בְיָדוֹ, מִי דוֹאֵג? מִי שֶׁרָגִיל לִלְקוֹת בְּכָל־יוֹם וָיוֹם הוּא דוֹאֵג − − −

וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנֹו שֶׁל מָקוֹם אֵין מִתְיָרְאִים מִכָּל־אֵלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶל־דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל־תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה”427 − הַגּוֹיִם יֵחַתּוּ, וְלֹא יִשְׂרָאֵל יֵחָתּוּ (סוכה כט.; ע"י).

קב “וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה”428 אָמַר אַבְרָהָם לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הִסְתַּכַּלְתִּי בְּמַזָּל429 שֶׁלִּי וְאֵינִי רָאוּי לְהוֹלִיד בֵּן. אָמַר לוֹ: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת430 שֶׁלָּךְ − אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל431 (נדר' לב.).

קג אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. בִּימֵי יִרְמְיָה בִּקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ432 וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתּוּ, כִּי־יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה”433 כְּבָר אַבְרָהָם אֲבִיכֶם בִּקֵּשׁ לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי לוֹ, שֶׁאָמַר אַבְרָהָם: “הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע”434 − הַמַּזָּל דּוֹחֲקֵנִי וְאוֹמֵר לִי: אַבְרָם, אֵין אַתָּה מוֹלִיד. מִיָּד “וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה”435 − הֶרְאָה לוֹ [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךּ־הוּא] שְׁקָקִין436 שֶל שָׁמַיִם וְאָמַר לוֹ: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלָּךְ, נָבִיא אַתָּה וְאֵין אַתָּה אַסְטְרוֹלוֹגוֹס.437 בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן אָמְרוּ: הֶעֱלָהוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, זֶה שֶׁאָמַר לוֹ: “הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה”438 − אֵין הַבָּטָה אֶלָּא מִלְמַעְלָה לְמָטָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּל מִי שֶׁהוּא נָתוּן לְמַטָּה מִן הַכּוֹכָבִים הוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, אַבָל אַתָּה שֶׁאַּתָּה נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶם, הָרֵם רֹאשׁ עֲלֵיהֶם (ב"ר מד; תנח' חיי שרה).

קד מַעֲשֶׂה הָיָה בְרַ' יַנַּאי וְרַ' יוֹחָנָן שֶהָיוּ יוֹשְׁבִים עַל שַׁעַר שֶׁל טְבֶרְיָה וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵי אַסְטְרוֹלוֹגִים. רָאוּ שָׁם שְׁנֵי יְהוּדִים יוֹצְאִים לִמְלַאכְתָּם. אָמְרוּ אוֹתָם שְׁנֵי אַסְטְרוֹלוֹגִים: אוֹתָם שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים יוֹצְאִים וְאֵינָם נִכְנָסִים, אֶלָּא הַנָּחָשׁ שׂוֹרְפָם. שָׁמְעוּ רַ' יַנַּאי וְרַ' יוֹחָנָן. מֶה עָשׂוּ? יָשְׁבוּ עַל פֶּתַח הַמְּדִינָה לֵדַע אִם נִכְנָסִים אוֹתָם שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים {שֶׁיָּצְאוּ] לִמְלַאכְתָּם – וְנִכְנָסוּ, וְרָאוּ אוֹתָם רַ' יַנַּאי וְרַ' יוֹחָנָן. אָמְרוּ לָאַסְטְרוֹלוֹגִים: לֹא אֲמַרְתֶּם שֶׁשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ יֹצְאִים וְאֵינָם נִכְנָסִים, שֶׁהַנָּחָשׁ שׂוֹרְפָם? אָמְרוּ לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לָהֶם: הֲרֵי יָצְאוּ בְשָׁלוֹם וְנִכְנְסוּ בְשָׁלוֹם! הָיוּ הָאַסְטְרוֹלוֹגִים מַבִּיטִים בָּהֶם, אָמְרוּ לָהֶם: מָה עֲשִׂיתֶם בַּיּוֹם הַזֶּה? אָמְרוּ לָהֶם: לֹא עָשִׂינוּ דָבָר, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהָיִינוּ לְמוּדִים לַעֲשׂוֹת: קָרִינוּ אֶת־שְׁמַע וְהִתְפַּלָּלְנוּ. אָמְרוּ לָהֶם: יְהוּדִים אַתֶּם? אֵין דִּבְרֵי הָאַסְטְרוֹלוֹגִים מִתְקַיְּמִים בָּכֶם, שֶׁאַתֶּם יְהוּדִים. הָוֵי “וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ”439 (תנח' שופטים).


י. יִשְׂרָאֵל קַיָּמִים לְעוֹלָם

קה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: כָּתוּב: “כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי”,440 וְאֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֵץ־חַיִּים הִיא”,441 וְכִי מִי נִבְרָא בִּשְבִיל מִי: הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אוֹ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה? לֹא תוֹרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל? הַתּוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים, יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְרְאוּ בִזְכוּתָם442 עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה (קה"ר א).

קו אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: אָמַר הַכָּתוּב: “כִּי כְּאַרְבַּעּ רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם, נְאֻם יְיָ”443 – כְּשֵׁם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת,444 כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל (תענ' ג:).

קז אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל שָׁאֲלָה שֶׁלֹּא כְהֹגֶן445 וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֱשִׁיבָהּ כְּהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת־יְיָ… וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ”.446 אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בִּתִּי, אַתְּ שׁוֹאֶלֶת דָּבָר, שֶׁפְּעָמִים מִתְבַּקֵּשׁ וּפְעָמִים אֵינו מִתְבַּקֵּשׁ,447 אֲבָל אֲנִי אֶהְיֶה לְךָ דָּבָר הַמִּתְבַּקֵּשׁ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל”.448 וְעוֹד שָׁאֲלָה שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל־לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל־זְרוֹעֶךָ”.449 אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בִּתִּי, אַתְּ שׁוֹאֶלֶּת דָּבָר, שֶׁפְּעָמִים נִרְאֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ נִרְאֶה,450 אֲבָל אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָךְ דָּבָר שֶׁנִרְאֶה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן עַל־כַּפַּיִם451 חַקֹּתִיךְ”452 (שם ד.).

קח “וַתֹאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְיָ וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי”453 – הִיא עֲזוּבָה, הִיא שְׁכוּחָה454! אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: אָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה עַל אִשְתּוֹ רִאשׁוֹנָה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה; אַתָּה עֲזַבְתַּנִי וּשְׁכַחְתָּנִי. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בִּתִּי, שְׁנֵים־עָשָׂר מַזָּלוֹת בָּרָאתִי בָּרָקִיעַ, וְעַל כָּל־מַזָּל וּמַזָּל בָּרָאתִי לוֹ שְׁלשִׁים חַיִל, וְעַל כָּל־חַיִל וָחַיִל בָּרָאתִי לוֹ שְׁלשִׁים לִגְיוֹן, וְעַל כָּל־לִגְיוֹן וְלִגְיוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלשִׁים רַהֲטוֹן, וְעַל כָּל־רַהֲטוֹן וְרַהֲטוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלשִׁים קַרְטוֹן, וְעַל כָּל־קַרְטוֹן וְקַרְטוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלשִׁים גַּסְטְרָא, וְעַל כָּל־גַּסְטְרָא וְגַסְטְרָא455 תָלִיתִי בוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה אַלְפֵי רִבּוֹא כּוֹכָבִים כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה. וְכֻלָּם לֹא בָרָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילֵךְ – וְאַתְּ אָמַרְתְּ: “עֲזַבְתַּנִי וּשְׁכַחְתָּנִי!” “הֲתִשְכַּח אִשָּׁה עוּלָה”?456 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כְּלוּם אֶשְכַּח עוֹלוֹת אֵילִים שֶׁהִקְרַבְתְּ לְפָנַי בַּמִּדְבָּר? אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הוֹאִיל וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא־כְבוֹדֶךָ, שֶׁמָּא לֹא תִשְׁכַּח לִי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל? אָמַר לָהּ: “גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה”.457 458 אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הוֹאִיל וְיֵשׁ שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא־כְבוֹדֶךָ, שֶׁמָּא תִּשְׁכַּח לִי מַעֲשֵׂה סִינַי? אָמַר לָהּ: “וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵך”459 460 (בר' לב:).

קט אָמַר רַ' חֲנִינָא בַר פַּפָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי”?461 אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מֵעוֹלָם לֹא הִכִּיתִי אֻמָּה וְשָׁנִיתִי לָהּ;462 “וְאַתֶּם בְּנֵי־יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם”463 – זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חִצַּי אֲכַלֶּה־בָּם”464 – חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים. וְכֵן אָמְרָה כְנֶסֶת־יִשְׁרָאֵל: “דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָה לַחֵץ”465 – לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְגִבּוֹר שֶׁהֶעֱמִיד אֶת־הַקּוֹרָה וְזוֹרֵק בָּהּ אֶת־הַחִצִּים, הַחִצִּים כָּלִים וְהַקּוֹרָה עוֹמֶדֶת. אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּל־זְמַן שֶׁהַיִּסּוּרִים בָּאִים עֲלֵיהֶם – הַיִּסּוּרִים כָּלִים וְהֵם בִּמְקוֹמָם עוֹמְדִים (סוטה ט.; תנה"ק נצבים).

קי “אַל־תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב”466 – אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' מֵאִיר: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיַעֲקֹב467 שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל468 עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁל מָדַי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְיוֹרֵד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיַעֲקֹב: אַף אַתָּה עוֹלֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: שֶׁמָּא, חַס־וְשָׁלוֹם, כְּשֵׁם שֶׁלְּאֵלּוּ יֵשׁ יְרִידָה אַף לִי כֵן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב”469 – אִם אַתָּה עוֹלֶה אֵין לְךָ יְרִידָה עוֹלָמִית. (ויק"ר כט).

קיא “סַפִּיר גִּזְרָתָם”470 − סַפִּיר זֶה דָּבָר קַל הוּא! אָמַר רַ' פִּינְחָס: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָלַךְ לִמְכֹּר סַפִּיר בְּרוֹמִי. אָמַר לוֹ הַלּוֹקֵחַ: עַל מְנָת לְבָדְקוֹ אֶקָּחֶנּוּ. נְתָנוֹ עַל־גַּבֵּי הַסַּדָּן471 וְהִתְחִיל מַקִּישׁ472 עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נִבְקַע הַסַּדָּן וְנֶחְלַק הַפַּטִּישׁ – וְהַסַּפִּיר עָמַד בִּמְקוֹמוֹ (איכ"ר ד).

קיב “זַיִת רַעֲנָן… קָרָא יְיָ שְׁמֵךְ”473 – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת? לוֹמַר לָךְ, מַה זַּיִת אֵין עָלָיו נוֹשְׁרִים474 לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם בְּטִילָה עוֹלָמִית,475 לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא (מנח' נג).

קיג “וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ”476 − מָה עֲפַר הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ בָּנֶיךָ יִהְיוּ מְפֻזָּרִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ; וּמֶה עָפָר עָשׂוּי דַּיִשׁ477 לַכֹּל אַף בָּנֶיךָ עֲשׂוּיִם דַּיִשׁ לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם; וּמֶה עָפָר מְבַלֶּה כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת478 וְהוּא קַיָּם לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל – כָּל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם בְּטֵלִים וְהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם (ב“ר מא; שם סט; ילק”ש לך לך).

קיד “דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת”479 אָמַר שְׁלֹמֹה: אַף־עַל־פִּי שֶׁ“דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא”, מַלְכוּת הוֹלֶכֶת וּמַלְכוּת בַּאָה, גְּזֵרָה הוֹלֶכֶת וּגְזֵרָה בָאָה − “הָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת”, יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם עוֹמְדִים, לֹא נֶעֶזְבוּ וְלֹא יֵעָזְבוּ, לֹא כָלוּ וְלא יִכְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי־יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם”480 – כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי לֹא שָׁנִיתִי וְלֹא עָתִיד אֲנִי לְהִשְׁתַּנּוֹת, כָּךְ אַתֶּם, בֵּית־יַעֲקֹב, לֹא כְלִיתֶם וְלֹא עֲתִידִים אַתֶּם לִכְלוֹת, אֶלָּא, “וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיָי אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם”481 (פ' השל').


יא. טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּיִשְׂרָאֵל

קטו אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: כְּשֶהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ, אֵין מַשְׁרֶה אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחוֹת מְיֻחָסוֹת482 שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָעֵת הַהִיא נְאֻם־יְיָ אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכָל מִשְׁפְּחוֹת483 יִשְׂרָאֵל”484 − “לְכָל־יִשְׂרָאֵל” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל" (קיד' ע':).

קטז אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לֹא עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל עַד שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּסֹלֶת נְקִיָּה485 ועלה (שם סט:).

קיז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִם רָאִיתָ שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָזֶה – שֶׁמֶץ פְּסוּל486 יֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶם, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָם לִדַּבֵּק487 אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ.

אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: אִם רָאִיתָ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת שֶׁמִּתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ – שֶׁמֶץ פְּסוּל יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין מְנִּיחִין אוֹתָהּ לִדַּבֵּק בָּחֲבֶרְתָּהּ (שם ע“א; ע”י).

קיח “וְזִקֵּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיָי מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה”488 – אָמַר רַ' יִצְחָק: צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה נִטְמָעָה.489

מִשְפַּחַת בֵּית־הַצְּרִיפָה490 הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָה491 בֶּן־צִיּוֹן492 בִּזְרוֹעַ. עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה וְקֵרְבָהּ בֶּן־צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. −−− עוֹד אַחֶרֶת493 הָיְתָה וְלֹא רָצוּ חֲכָמִים לְגַלּוֹתָהּ, אֲבָל חֲכָמִים מוֹסְרִים אוֹתָהּ לִבְנֵיהֶם וּלְתַלְמִידֵיהֶם פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ (שם).

קיט אָמַר מָרִי בַּר רַב יוּדָא: מִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז סֵפֶר יְחָסִין494 תָּשַׁשׁ495 כֹּחָם שֶׁל חֲכָמִים וְכָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם496 (פס' ס:).

קכ רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹנִים עַל־יְדֵי שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אֶת־יִחוּסֵיהֶם497 הָיוּ מוֹצִיאִים שְׁמָם לְשֵׁם הַמְאֹרָע,498 אֲבָל אָנוּ שֶאֵין אָנוּ מַכִּירִים499 אֶת־יִחוּסֵינוּ אָנוּ מוֹצִיאִים לְשֵׁם אֲבוֹתֵינוּ.500 רֶ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹנִים עַל־יְדֵי שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ501 הָיוּ מוֹצִיאִים לְשֵׁם הַמְאֹרָע, אֲבָל אָנוּ שֶאֵין אָנוּ מִשְתַּמְשִׁים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָנוּ מוֹצִיאִים לְשֵם אֲבוֹתֵינוּ (ב"ר לז).


יב. גֵּרִים בְּיִשְׂרָאֵל

קכא “וְהֵמָה יִהְיוּ לִי לְעָם”502 – אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: זוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה יֵשׁ בֵּין יִשְרָאֵל לְגֵרִים, שֶׁאִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כָּתוּב בָּהֶם “וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים503 וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם”,504 וְאִלּוּ בְּגֵרִים כָּתוּב: “כִּי מִי הוּא־זֶה עָרֵב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם־יְיָ, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים”505.

אָמַר רַ' חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת,506 שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל־בֵּית יַעֲקֹב”507 (קיד' ע:).

קכב קְהַל גֵּרִים אֵינוֹ קָרוּי קָהָל (יבמ' נז:).

קכג שָׁלשׁ מִדּוֹת בְּגֵרִים: יֵשׁ גֵּר כְּגוֹי לְכָל־דָּבָר, יֵשׁ גֵּר מָשׁוּל כַּחֲמוֹר,508 וְיֵשׁ גֵּר כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ.

“יֵשׁ גֵּר כְּגוֹי לְכָל דָּבָר” כֵּיצַד? – הָיוּ לוֹ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאוֹמֵר: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּר וְאֶהְיֶה בֵּינֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁאֲכִילָתָם יָפָה,509 וְיֵשׁ לָהֶם יָמִים־טוֹבִים וְשַׁבָּתוֹת, וְיִכְלוּ אֵלּוּ510 מִתּוֹךְ בֵּיתִי. כָּפַף אֶת־ עַצְמוֹ וְהָלַךְ וְנִתְגַּיֵּר – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁאָהַב זֶה אֶתְכֶם, כָּךְ אַתֶּם תֹּאהֲבוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲהַבְתֶּם אֶת־הַגֵּר”.511

“יֵשׁ גֵּר מָשׁוּל כַּחֲמוֹר” כֵּיצַד? – הָלַךְ לִשָּׂא אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל, אָמְרוּ לוֹ: “אֵין אָנוּ נוֹתְנִים לְךָ עַד שֶׁתִּתְגַּיֵּר”, − וְכָפַף אֶת־עַצְמוֹ וְהָלַךְ וְנִתְגַּיֵּר; אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁבִּקֵּשׁ זֶה מִכֶּם מְנוּחָה, כָּךְ אַתֶּם תְּנוּ לוֹ מְנוּחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגֵר לֹא־תוֹנֶה”.512

“יֵשׁ גֵּר כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ” כֵּיצַד? הָלַךְ וּפִשְׁפֵּשׁ513 בְּכָל־הָאֻמּוֹת, כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁמְּסַפְּרִים בְּטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּר וְאֶכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה − [עָלָיו} נֶאֱמַר: “וְאַל־יֹאמַר בֶּן־הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל־יְיָ… וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם”.514 (תדב“א כז; ילק”ש שלח יד).

קכד “אַשְׁרֵי כָּל־יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו”515 – אֵינוֹ אוֹמֵר “אַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל”, “אַשְׁרֵי כֹּהֲנִים”, אַשְׁרֵי לְוִיִּם", אֶלָא “אַשְׁרֵי כָּל־יְרֵא יְיָ”, אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁהֵם יִרְאֵי יְיָ, שֶׁהֵם בְּאַשְׁרַי,516 כְּשֵׁם שֶנֶּאֱמַר בְיִשְׂרָאֵל “אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל”,517 כָּךְ נֶאֱמַר בָּהֶם “אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ”.518 וּבְאֵיזֶה גֵר אָמוּר אַשְׁרֵי? בְּגֵר שֶׁהוּא גֵּר־צֶדֶק, לֹא בְכוּתִים הַלָּלוּ519 שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: “אֶת־יְיָ הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת־אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים”,520 אֶלָּא בְּגֵר שֶׁהוּא יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו”.521

“יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל”522 – זֶה הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת.523 וּכְדֵי שֶלֹּא יֹאמַר: אוֹי לִי שֶׁאֵין לִי זְכוּת אָבוֹת, כָּל־מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאֲסַגֵּל524אֵין לִי שָׂכָר אֶלָּא בָעוֹלָם־הַזֶּה, לְכָךְ הַכָּתוּב מְבַשֵּׂר לַגֵּר, שֶׁבִּזְכוּת עַצְמוֹ יֹאכַל בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּבָעוֹלָם־הַבָּא. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל”525 – אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁיָגַע [בָּהֶם] בָּעוֹלָם־הַזֶּה; מַה־שְּׂכָרוֹ? “אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ”526 – אַשְׁרֶיךָ – בָּעוֹלָם־הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ – לָעוֹלָם־הַבָּא.

“אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה”527 – אַף־עַל־פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ נִתְגַּיְּרָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי הִיא כִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל. “כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה”528 – שֶׁהִיא טוֹעֶנֶת פֵּרוֹת, וְלֹא כְגֶפֶן בּוֹקֵק; שֶׁהִיא זוֹכָה לְבָנִים; “בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ”529 – בִּזְמַן שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בְּעַצְמָהּ דָּת יְהוּדִית, שֶׁהִיא צְנוּעָה, זוֹכָה שֶׁיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה בָּנִים בַּעֵלי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְנָה, בַּעֲלֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים.

“בָּנֶיךָ כִּשְתִלֵי זֵיתִים”530 – מָה הַזַּיִת הַזֶה זֵיתִים לַאֲכִילָה531 זֵיתִים לְיַבֵּשׁ וְזֵיתִים לְשֶׁמֶן, וְשַׁמְנוֹ דּוֹלֵק [יָפֶה] מִכָּל־הַשְּׁמָנִים, וְאֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָּׁמִים, כָּךְ בָּאִים בְּנֵי הַגֵּרִים, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן, מֵהֶם חֲכָמִים, מֵהֶם נְבוֹנִים וּמֵהֶם יוֹדְעֵי דָבָר בְּעִתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם זֶרַע קַיָּם לְעוֹלָם. “סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ”532 – שֶׁלְּבָנֶיךָ תַּעֲמֹד זְכוּתְךָ, שֶׁמִּשֻּׁלְחָנְךָ יִזְכּוּ בָנֶיךָ לְמַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת.

“הִנֵּה כִי־כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ”533 – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַבְרְהָם וְשָׂרָה שֶׁהָיוּ גֵרִים וְנִתְבָּרְכוּ; וְכֵן יִתְבָּרְכוּ כָּל־הַגֵּרִים שֶׁיִּנְהֲגוּ כְּמִנְהָגָם.

“יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן”534 – שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבָרְכָם מִמָּקוֹם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִצִּיּוֹן. “וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָים”535 – שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם לֶעָתִיד־לָבוֹא.

“ורְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל”536 – וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁיִּרְאֶה הַגֵּר בָּנִים לְבָנָיו לְכָךְ יָבוֹא שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא שֶׁהוּא זוֹכֶה וּמַשִּׂיא בִתּוֹ לְכֹהֵן, וְעוֹמְדִים מִבָּנֶיהָ, שֶׁהֵם בְּנֵי בָנָיו, כֹּהֲנִים שֶׁמְּבָרְכִים אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים: “יְבָרֶכְךָ… וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם”.537 (במ"ר ח).

קכה בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ הַגִּבְעוֹנִים [לִיהוֹשֻׁעַ]: “עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ”538 – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַלָּלוּ אָנוּ מַטְרִיחִים עַל הַצִּבּוּר? אָמָרַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְהוֹשֻׁעַ, אִם תַּרְחִיק אֶת־הָרְחוֹקִים סוֹפְךָ לְרַחֵק אֶת־הַקְּרוֹבִים. צֵא וּלְמַד מֵהֵיכָן הוּא מַטָּעֶךָ,539 לֹא מִן הַגֵּרִים?540 (שם).

קכו “כִּי־יָד עַל־כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיָי בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר”541 – שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: יְמִינִי, יְמִינִי! כִּסְאִי, כִּסְאִי: שֶׁאִם יָבוֹאוּ גֵּרִים מִשֶּׁל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אֲנִי מְקַבֵּל אוֹתָם, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק – אֵינִי מְקַבֵּל אוֹתָם (פסיק' כח).

קכז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר בַּזְמַן הַזֶּה אוֹמְרִים לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּר? אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה דְּווּיִים, דְּחוּפִים, סְחוּפִים וּמְטֹרָפִים542 וְיִסּוּרִים בָּאִים עֲלֵיהֶם? – אִם אוֹמֵר: יוֹדֵעַ אֲנִי, וְאֵינִי כְדַאי, מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת;543 וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשַׂר־עָנִי.544 וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת; אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָאתָ לְמִדָּה זוֹ,545 אָכַלְתָּ חֵלֶב – אִי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת – אִי אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה; וְעַכְשָו אָכַלְתָּ חֵלֶב – עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת – עָנוּשׁ סְקִילָה. וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת כָּךְ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ מַתַּן שְׂכָרָן; אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לַצַּדִּיקִים – וְיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל לֹא רֹב טוֹבָה וְלֹא רֹב פֻּרְעָנוּת. וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו546 וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו (יבמ' מז).

קכח גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דּוֹמֶה (שם כב:).

קכט “וְגֵר לֹא תוֹנֶה”547 – לֹא תוֹנֶה לוֹ בִּדְבָרִים. אַל תֹּאמַר לוֹ:548 אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְעַד עַכְשָׁו חֲזִירְךָ בֵּין שִׁנֶּיךָ.

גֵּר, לְפִי שֶׁסּוֹרוֹ רָע,549 הִזְהִיר עָלָיו הַכָּתוּב בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. (גרים ד).

קל “וּבָא הַלֵוִי… וְהַגֵּר”550 – אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַגֵּר הַזֶה כְּלֵוִי לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ: גָּדוֹל הוּא לְפָנַי, שֶנִּתְגַּיֵּר לִשְׁמִי. מָשָׁל לִצְבִי שֶגָּדַל בַּמִּדְבָּר וּבָא מֵעַצְמוֹ וְנִתְעָרֵב בַּצֹּאן, הָיָה הָרוֹעֶה מַאֲכִילוֹ וּמַשְקֵהוּ וּמְחַבְּבוֹ יוֹתֵר מִצֹּאנוֹ. אָמְרוּ לוֹ: לִצְבִי זֶה אַתָּה מְחַבֵּב יוֹתֵר מִן הַצֹּאן; אָמַר לָהֶם: כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי בְצֹאנִי, מוֹצִיאָן בַּבֹּקֶר וּמַכְנִיסָן בָּעֶרֶב עַד שֶׁלֹּא גָדֵלוּ, וְזֶה שֶׁגָּדַל בְּמִדְבָּרוֹת וִיעָרִים וּבָא מֵעַצְמוֹ לְתוֹךְ צֹאנִי – וְלֹא כָךְ אֲחַבְּבֶנּוּ? כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כַּמָּה יָגַעְתִּי בְיִשְׂרָאֵל: הוֹצֵאתִים מִמִּצְרַיִם וְהֵאַרְתִּי לִפְנֵיהֶם,551 הוֹרַדְתִּי לָהֶם אֶת־הַמָּן, הֵגַזְתִּי552 לָהֶם אֶת־הַשְּׂלָו, הֶעֱלֵיתִי לָהֶם אֶת הַבְּאֵר וְהִקַּפְתִּים עַנְנֵי כָבוֹד עַד שֶקִּבְּלוּ תוֹרָתִי; וְזֶה בָּא מֵעַצְמוֹ – לְפִיכָךְ שָׁקוּל עָלַי553 כְּיִשְׂרָאֵל וּכְלֵוִי. (ילק"ש בא יב).

קלא חֲבִיבִים הַגֵּרִים, שֶׁבְּכָל־מָקוֹם הַכָּתוּב מַקִּישׁ אוֹתָם554 כְּיִשְׂרָאֵל. (במ"ר ח).

קלב מִפְּנֵי־מָה גֵּרִים בִּזְמַן הַזֶּה מְעֻנִּים וְיִּסּוּרִים בָּאִים עֲלֵיהֶם? אָמַר אַבָּא־חָנָן מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר: לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה, אֶלָּא מִיִּרְאָה.555 (יבמ' מח:).

קלג “וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת־אַיָּה אֶת־הַשַּׂק… וְלֹא־נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם… לָיְלָה”556 – וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “לֹא־תָלִין נִבְלָתוֹ עַל־הָעֵץ”?557 אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יְהוֹצָדָק: מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה וְיִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא;558 שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים־וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מַה־טִּיבָם שֶׁל אֵלּוּ? – הַלָּלוּ בְּנֵי מְלָכִים הֵם. – וּמֶה עָשׂוּ? – פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֵרִים גְּרוּרִים.559 אָמְרוּ: אֵין לְךָ אֻמָּה שֶׁרְאוּיָה לְהִדַּבֵּק בָּהּ כָּזוֹ. וּמַה בְּנֵי מְלָכִים כָּךְ – בְּנֵי הֶדְיוֹטוֹת560 עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה; וּמַה גֵּרִים גְּרוּרִים כָּךְ – יִשְׂרָאֵל עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

מִיָּד נִתּוֹסְפוּ עַל יִשְׂרָאֵל561 מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף. (יבמ' עט.).

קלד “וַיַּרְא אֶת־הַקֵּינִי וַיִשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ”562 – מָשָׁל לְצַיָּד שֶׁהָיָה צָד צִפֳּרִים, צָד אֶת־הָרִאשׁוֹנָה, בָּא לָצוּד אֶת־הַשְּׁנִיָּה, הָלְכָה וְיָשְׁבָה לָהּ עַל אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ.563 עָמַד לוֹ הַצַּיָּד תּוֹהֶה בָהּ,564 אָמַר לָהּ: אִם אֶזְרֹק עָלֶיהָ אֶבֶן565 אֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי, וְאִם אֶתֵּן אֶת־הַקָּנֶה566 מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֹמַר לָךְ, אֶלָּא לְמָקוֹם יָפֶה בָּרַחַתְּ וְנִפְלַטְתְּ. כָּךְ בִּלְעָם רָאָה לְיִתְרוֹ וַעֲמָלֵק בְּעֵצָה, עָמַד עַל עֲמָלֵק וּמָחָה שְׁמוֹ,567 בָּא לִרְאוֹת יִתְרוֹ, מְצָאוֹ שֶׁעָשָׁה תְשׁוּבָה, אָמַר לוֹ: לְמָקוֹם יָפַה בָּרָחְתָּ. הָוֵי − "אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ. (שמ"ר כז).

קלה “וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן”568 − אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיֵּרוּ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל־מִי שֶׁמְּקָרֵב נָכְרִי וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְרָאוֹ (ב"ר לט).

קלו מַעֲשֶׂה בְמֻנְבָּז וּבְזוֹטוֹס בָּנָיו שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיוּ יוֹשְבִין וְקוֹרִין בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּסוּק הַזֶּה: “וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם”569 הָפַךְ זֶה פָנָיו לַכֹּתֶל וְהִתְחִיל בּוֹכֶה, וְזֶה הָפַךְ פָּנָיו לַכֹּתֶל וְהִתְחִיל בּוֹכֶה. הָלְכוּ זֶה וְזֶה וּמָלוּ עַצְמָם. לְאַחַר יָמִים הָיוּ יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּסוּק הַזֶּה “וּנְמַלְתֶּם” אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: אִי לְךָ,570 אָחִי! אָמַר לוֹ: אַתָּה אִי לְךָ, אָחִי, וְלֹא לִי. גִּלּוּ אֶת־הַדָּבָר זֶה לָזֶה. כֵּוָן שֶׁהִרְגִּישָׁה בָהֶם אִמָּם, הָלְכָה וְאָמְרָה לַאֲבִיהֶם: בָּנֶיךָ עָלְתָה נוֹמֵי571 בִּבְשָׂרָם וְגָזַר הָרוֹפֵא שֶׁיִּמּוֹלוּ. אָמַר לָהּ: יִמּוֹלוּ. (שם מו; ילק"ש שם).

קלז “מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב”572 – פַּעַם אַחַת אָמַר לוֹ עֲקִילַס לְאַדְרְיָנוֹס הַמֶּלֶךְ: רוֹצֶה אֲנִי לְהִתְגַּיֵּר וּלְהֵעָשׂוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ: לְאֻּמָּה זוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ? כַּמָּה בִּזִּיתִי אוֹתָהּ, כַּמָּה הָרַגְתִּי אוֹתָהּ − לִירוּדָה573 שֶׁבָּאֻמּוֹת אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְעָרֵב! מָה רָאִיתָ בָּהֶם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר? אָמַר לוֹ: הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם יוֹדֵעַ הֵיאַךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָעוֹלָם, מַה־נִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמַה־בְּיוֹם שֵׁנִי, כַּמָּה יֵשׁ מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַל מָה הָעוֹלָם עוֹמֵד – וְתוֹרָתָם אֱמֶת. אָמַר לוֹ: לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָתָם וְאַל תִּמּוֹל. אָמַר לוֹ עֲקִילַס: אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁבְּמַלְכוּתְךָ וְזָקֵן בֶּן־מֵאָה שָׁנָה אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָתָם אִם אֵינוֹ מָל, שֶׁכֵּן כָּתוּב: “מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי”.574 וּלְמִי? לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמ"ר ל).

קלח עֲקִילַס בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל אַדְרְיָנוֹס הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהִתְגַּיֵּר וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן אְדְרְיָנוֹס דּוֹדוֹ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא אַתָּה חָסֵר כֶּסֶף וְזָהָב – הֲרֵי אוֹצְרוֹתָי לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה, לָצֵאת לְחוּץ, לֵדַע דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִמָּלֵךְ575 בְּךָ הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת. אָמַר לוֹ: כָּל פְּרַקְמַטְיָא576 שֶאַתָּה רוֹאֶה שְׁפֵלָה וּנְתוּנָה בָאָרֶץ – לֵךְ עֲסֹק בָּהּ, שֶסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת, וְאַתָּה מִשְׂתַּכֵּר. בָּא לוֹ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלָמַד תּוֹרָה. לְאַחַר זְמַן מְצָאוּהוּ רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. רָאוּהוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנוֹת. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: עֲקִילַס לוֹמֵד תּוֹרָה. כֵּוָן שֶׁבָּא אֶצְלָם הִתְחִיל לִשְׁאֹל לָהֶם שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה – וְהֵם מְשִׁיבִים אוֹתוֹ. עָלָה אֵצֶל אַדְרְיָנוֹס דּוֹדוֹ, אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת? סָבוּר אֲנִי, שֶׁהִפְסִידָה פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלָּךְ, אוֹ שֶׁמָּא הֵצַר לְךָ אָדָם. אָמַר לוֹ: לָאו; אַתָּה קָרוֹב לִי וְאָדָם מֵצַר לִי? אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת? אָמַר לוֹ: שֶׁלָּמַדְתִּי תוֹרָה; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּלְתִּי אֶת־עַצְמִי. אָמַר לוֹ: וּמִי אָמַר לְךָ כָךְ? אָמַר לוֹ: בְּךָ נִמְלַכְתִּי. אָמַר לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ: מְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה, וְאָמַרְתָּ לִי: כָּל־פְּרַקְמַטְיָּא שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ, לֵךְ וַעֲסֹק בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת, − חָזַרְתִּי עַל כָּל־הָאֻמּוֹת וְלֹא רָאִיתִי שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָאָרֶץ כְּיִשְׂרָאֵל; וְסוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת, שֶׁכֵּן אָמַר יְשַׁעְיָה: “כֹּה אָמַר־יְיָ גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה־נֶפֶש, לִמְתָעֵב גּוֹי, לְעֶבֶד משְׁלִים: מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ”577 (תנח' משפטים).

קלט עֲקִילַס הַגֵּר נִכִנְסַ אֵצֶל רַ' אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ: הֲרֵי כָּל־חִבָּה שֶחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הַגֵּר בְּלֶחֶם וְשִׂמְלָה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה”578 – כַּמָּה טְוָסִים579 יֵשׁ לִי, כַּמָּה פִּסְיוֹנִים580 יֵשׁ לִי, אֲפִלּוּ עֲבָדַי אֵין מַשְׁגִּיחִין581 עֲלֵיהֶם. גָּעַר בּוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר: וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ? דָּבָר שֶנִּתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן582 “וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ”583 – וּבָא זֶה וְהוֹשִׁיטוֹ לוֹ בְּקָנֶה.584 נִכְנַס אֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ, הִתְחִיל מְפַיְּסוֹ בִדְבָרִים: “לֶחֶם” – זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי”,585 “וְשִׂמְלָה” – זוֹ טַלִּית.586 זָכָה אָדָם לְתוֹרָה – זָכָה לְטַלִּית; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּשִּׂיאִים בְּנוֹתֵיהֶם לִכְהֻנָה וְיִהְיוּ בְנֵי־בְנֵיהֶם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. אָמְרוּ: אִלּוּלֵי אֲרִיכוּת־פָּנִים587 שֶׁהֶאֱרִיךְ רַ' יְהוֹשֻׁעַ עִם עֲקִילַס הָיָה חוֹזֵר לְסוּרוֹ,588 וְקָרְאוּ עָלָיו: “טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר”589 (ב“ר ע; במ”ר ח; קה"ר ז).

קמ קֵיסָר אֶחָד שׂוֹנְאָם שֶׁל הַיְּהוּדִים הָיָה. אָמַר לָהֶם לְשָׂרֵי מַלְכוּתוֹ: מִי שֶׁעָלְתָה לוֹ נוֹמִי590 בְּרַגְלוֹ יִקְטָעֶנָּה591 וְיִחְיֶה אוֹ יַנִּיחֶנָּה וְיִצְטַעֵר? אָמְרוּ לוֹ: יִקְטָעֶנָּה וְיִחְיֶה. אָמַר לָהֶם קְטִיעָה בַר שָׁלוֹם: אַחַת, שֶׁאִי אַתָּה נוֹצֵחַ אֶת־כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם”;592 וְעוֹד, שֶיְהוּ קוֹרְאִין לְךָ מַלְכוּת קְטוּעָה. אָמַר לוֹ: יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כָּל־מִי שֶנָּצַח לַמֶלֶךְ593 מְטִילִין אוֹתוֹ לְכִבְשַׁן־הָאֵשׁ.

כְּשֶׁתְּפָסוּהוּ אָמְרָה לוֹ מַטְרוֹנָה594 אַחַת: וַי לָהּ לְסְּפִינָה שֶׁהוֹלֶכֶת בְלֹא מֶכֶס595! נָטַל סַכִּין לִקְטֹעַ אֶת־עָרְלָתוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּשִׁנָּיו קְטָעָהּ וְאָמַר: נָתַתִּי מֶכֶס וְאֶעֱבֹר. וּכְשֶׁהֱטִילוּהוּ [לְכִבְשָׁן] אָמַר: כָּל־נְכָסַי לְרַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו.

יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: קְטִיעָה בַר שָׁלוֹם מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא.

בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים! (ע“ז י:; ע”י).

קמא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּרוֹמִי: רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְגָזְרוּ סַנְקְלִיטִין596 שֶל מֶלֶךְ לוֹמַר: מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם לֹא יִהְיֶה בְּכָל־הָעוֹלָם יְהוּדִי. וְהָיָה סַנְקְלִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יְרֵא־שָׁמָיִם. בָּא אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְגִלָּה לוֹ אֶת־הַדָּבָר. וְהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ מִצְטַעֲרִים הַרְבֵּה. אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ יְרֵא־שָׁמַיִם: אַל תִּצְטַעָרוּ, מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים עוֹמֵד לָהֶם.597 בְּסוֹף עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים גִּלָּה לְאִשְתּוֹ אֶת־הַדָּבָר. אָמְרָה לוֹ: וַהֲרֵי שָׁלְמוּ עֶשְרִים וַחֲמִשָׁה יָמִים! אָמַר לָהּ: עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ צַדֶּקֶת מִמֶנּוּ. אָמְרָה לוֹ: אֵין לְךָ טַבַּעַת?598 מֹץ אוֹתָהּ וָמוּת, וְסַנְקְלִיטִין בָּטֵל עָלֶיךָ599 שְׁלשִׁים יוֹם אֲחֵרִים, וְהַגְּזֵרָה עוֹבֶרֶת. שָׁמַע לָהּ וּמָצַץ אֶת־טַבַּעְתּוֹ וָמֵת. שָמְעוּ רַבּוֹתֵינוּ וְעָלוּ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְהַסְבִּיר לָהּ פָּנִים.600 אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: חֲבָל לַסְּפִינָה שֶהָלְכָה לָהּ וְלֹא נָתְנָה הַמֶּכֶס601! אָמְרָה לָהֶם אִשְׁתּוֹ: יוֹדַעַת אֲנִי מָה אַתֶּם אוֹמְרִים; חַיֵּיכֶם, לא עָבְרָה הַסְּפִינָה עַד שֶׁנָּתְנָה מֶכֶס שֶׁלָּה. מִיָּד נִכְנְסָה לְתוֹךְ הַקִּיטוֹן602 וְהוֹצִיאָה לָהֶם קֻפְסָא שֶׁהָיְתָה הַמִּילָה בְתוֹכָהּ וּסְמַרְטוּטִין מְלֵאִים דָּם כְּרוּכִים עָלֶיהָ, וְקָרְאוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה: “נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי־אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה”.603 מַהוּ “מָגִנֵּי־אֶרֶץ”? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְאַבְרָהָם נַעֲשֵׂיתִי מָגֵן עֹז, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אָנֹכִי מָגֵן לָךְ”,604 לָזֶה אֲנִי נַעֲשֶׂה מָגִנִּים הַרְבֵּה; לְאַבְרָהָם אָמַרְתִּי: “וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ”605 – וְאַחַר־כָּךְ מָל, וְזֶה לֹא הִבְטַחְתִּי אוֹתוֹ; מַהוּ “מְאֹד נַעֲלָה”? זֶה נִתְעַלָּה מְאֹד מֵאַבְרָהָם (דב“ר ב, ילק”ש תהלים מז).

קמב אוֹנְקְלוֹס בַּר קְלוֹנִימוֹס נִתְגַּיֵּר. שָׁלַח הַקֵּיסָר גְּדוּד שֶׁל רוֹמִיִּים אַחֲרָיו, מְשָׁכָם בְּמִקְרָאוֹת606 − וְנִתְגַּיָּרוּ. חָזַר וְשָׁלַח אַחֲרָיו גְּדוּד אַחֵר שֶׁל רוֹמִיִּים. אָמַר לָהֶם: לֹא תֹאמְרוּ לוֹ כְלוּם.607 כְּשֶׁתְּפָסוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם, אָמַר לָהֶם: אֹמַר לָכֶם דָּבָר סְתָם:608 נִיפִיּוֹר נוֹשֵׂא אֲבוּקָה לַאֲפִיפִיּוֹר, אֲפִיפִיּוֹר לְדוּכָס, דּוּכָס לְהֶגְמוֹן,609 הֶגְמוֹן לְמֶלֶךְ, − מֶלֶךְ כְּלוּם נוֹשֵׂא אֲבוּקָה610 לִפְנֵי שְׁאָר בְּנֵי־אָדָם? אָמְרוּ לוֹ: לֹא. אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹשֵׂא אֲבוּקָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם” וגו‘.611 נִתְגַּיְרו כֻּלָּם. חָזַר וְשָׁלַח אַחֲרָיו גְּדוּד אַחֵר, אָמַר לָהֶם: לֹא תָסִיחוּ עִמּוֹ כְלָל. כְּשֶׁתְּפָסוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם רָאוּ מְזוּזָה שֶׁמֻּנַּחַת עַל הַפֶּתַח, הִנִּיחַ יָדוֹ עָלֶיהָ וְשָׂחַק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְנֵי מָה אַתָּה שׂוֹחֵק? אָמַר לָהֶם: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶלֶךְ יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים וַעֲבָדָיו מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲבָדָיו מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְרָם מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבֹאֶךָ” וגו’.612 נִתְגַּיְרוּ, וְשׁוּב לֹא שָׁלַח קֵיסָר אַחֲרָיו. (ע"ז יא:).


יג. גֵּרֵי אֲרָיוֹת (כּוּתִים)

קמג הָיָה רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֶחָד613 גֵּרֵי־אֲרָיוֹת614 וְאֶחָד גֵּרֵי־חֲלוֹמוֹת615 וְאֶחָד גֵּרֵי־מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר616 – אֵינָם גֵּרִים עַד שֶיִּתְגַּיְּרוּ בַּזְּמַן הַזֶּה617 (יבמ' כד:).

קמד דַּרְכֵי כוּתִים618 פְּעָמִים כְּנָכְרִים וּפְעָמִים כְּיִשְׂרָאֵל, וְרֻבָּם כְּיִשְׂרָאֵל.

מִפְּנֵי־מָה הַכּוּתִים אֲסוּרִים לָבוֹא בְיִשְׂרָאֵל?619 מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת.

מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין אוֹתָם? – מִשֶּׁכָּפְרוּ בְּהַר גְּרִיזִים620 וְהוֹדוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים (כות' א, ב; קיד' עד:).

קמה כָּל־מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָהּ כּוּתִים הַרְבֵּה, מְדַקְדְּקִים בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל (בר' מז:).

קמו רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר שְׁלָחוֹ רַ' מֵאִיר לְהָבִיא יַיִן מִבֵּית כּוּתִים. מְצָאוֹ זָקֵן אֶחָד, אָמַר לוֹ: "וְשַׂמְתָּ סַכִּין621 בְּלֹעֶךָ אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה.622 הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַ' מֵאִיר וְגָזַר עֲלֵיהֶם.623 מַה־טָּעַם? אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: דְּמוּת יוֹנָה מָצְאוּ לָהֶם בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים אוֹתָהּ (חול' ו.).

קמז רַ' מֵאִיר רָאָה שֹׁמְרוֹנִי אֶחָד. אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר: מֵהֵיכָן אַתָּה בָא? אָמַר לוֹ: מִשֶּׁל יוֹסֵף.624 אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר: לֹא. אָמַר לוֹ הַשֹּׁמְרוֹנִי: וְאֶלָּא מִשֶּׁל מִי? אָמַר לוֹ: מִשֶּׁל יִשָּׂשכָר. אָמַר לוֹ: מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע… וְשִׁמְרֹן”625 – אֵלּוּ הַשֹּׁמְרוֹנִים. הָלַךְ אֵצֶל אֲפַטְרִיקָא,626 אָמַר לוֹ: אָמַר לִי זְקֵנָם שֶׁל הַיְּהוּדִים דָּבָר אֶחָד וְהוּא תָּמוּהַּ. אָמַר לוֹ: מַהוּ? אָמַר לוֹ: אָמַר לִי מִשֶּׁל מִי אַתָּה בָא? אָמַרְתִּי לוֹ: מִשֶּׁל יוֹסֵף. אָמַר לִי: לֹא, מִשֶּׁל יִשָּׂשכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע… וְשִׁמְרֹן”627 – אֵלּוּ הַשֹּׁמְרוֹנִים. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, מִשֶּׁל יוֹסֵף הוֹצִיאֲךָ וּלְשֶׁל יִשָּׂשכָר לֹא הִכְנִיסֶךָ628 (ב"ר צד).

קמח רַ' יִשִׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי עָלָה לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלָיִם. עָבַר עַל אוֹתוֹ הָהָר629 וְרָאָה אוֹתוֹ כּוּתִי אֶחָד. אָמַר: רַבִּי, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: עוֹלֶה אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלָיִם. אָמַר לוֹ: וְלֹא יָפֶה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בְּהַר־בְּרָכָה זֶה וְלֹא בְאוֹתָהּ אַשְׁפָּה? אָמַר לוֹ: אֹמַר לָכֶם לְמָה אַתֶּם דּוֹמִים, לְכֶלֶב שֶׁהָיָה לָהוּט אַחַר הַנְּבֵלָה, כָּךְ לְפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁעֲבוֹדָה־זָרָה טְמוּנָה תַחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּטְמֹן אוֹתָם630 יַעֲקֹב” וגו',631 לְפִיכָךְ אַתֶּם לְהוּטִים אַחֲרָיו. אָמְרוּ: זֶה מְבַקֵּשׁ לִטְּלָם.632 שָׁמַע קוֹלָם אוֹמְרִים: נַשְׁכִּים וּנְבַעֵר אֶת־הַקּוֹצִים – וְיָדַע שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ. עָמַד וּבָרַח בַּלָּיְלָה (ב“ר פא; ירוש' ע”ז פ“ה, ה”ד).

קמט רַ' יוֹנָתָן עָלָה לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלָיִם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל הַר גְּרִזִּים פָּגַע בּוֹ כּוּתִי633 אֶחָד. אָמַר לוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלָיִם. אָמַר לוֹ: וְלֹא יָפֶה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בְּהַר־בְּרָכָה זֶה וְלֹא בְאוֹתָהּ אַשְׁפָּה? אָמַר לוֹ רַ' יוֹנָתָן: וּבַמֶּה בָרוּךְ הַר זֶה? אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא הוּצַף בְּמֵי הַמַּבּוּל. נִתְעַלֵּם הַדָּבָר מֵעֵינֵי רַ' יוֹנָתָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְלֹא הֱשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ הַחַמָּר634 שֶׁלּוֹ: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי וַאֲנִי מְשִׁיבוֹ. אָמַר לְאוֹתוֹ כּוּתִי: הַר זֶה מַהוּ בְעֵינֶיךָ? אִם מִן הֶהָרִים הַגְּבֹהִים הוּא – הֲרֵי נֶאֱמַר: “וַיְכֻסּוּ כָּל־הֶהָרִים הַגְּבֹהִים”,635 וְאִם מִן הַנְּמוּכִים – לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ הַכָּתוּב וְלֹא חֲשָׁבוֹ לִכְלוּם. נִשְׁתַּתֵּק אוֹתוֹ כּוּתִי וְלֹא מָצָא מַה־לְהָשִׁיב.

מִיָּד יָרַד רַ' יוֹנָתָן מֵעַל הַחֲמוֹר וְהִרְכִּיבוֹ שְׁלשָׁה מִילִין וְקָרָא עָלָיו שְׁלשָׁה מִקְרָאוֹת: “בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל־הָעַמִּים, לֹא־יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ”636 – אֲפִלּוּ בְּבֶהָמִים637 שֶׁבָּךְ; “כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹאִ יִצְלָח וְכָל־לָשׁוֹן תָקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי”;638 “כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ”639 – אֲפִלּוּ רֵיקָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מָלֵא תְּשׁוּבוֹת כְּרִמוֹן (ב“ר לב; שהש”ר ד; דב"ר ג).


יד. אֻמּוֹת־הָעוֹלָם

קנ [אָמַר אֵלִיָּהוּ]: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, מְצָאַנִי אָדָם אֶחָד וְהָיָה בָא אֵלַי כְּבָא עַל חֲבֵרוֹ בִזְרוֹעַ,640 אָמַר לִי: אַתֶּם אוֹמְרִים שִׁבְעָה נְבִיאִים641 עָמְדוּ לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְהֵם מְעִידִים בָּהֶן642 שֶׁיֵּרְדוּ לְגֵיהִנֹּם? אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כָּךְ.

− מִשִּׁבְעָה דוֹרוֹת וְאֵילַךְ643 יְכוֹלִין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם לוֹמַר: תּוֹרָה לֹא נִתְּנָה לָנוּ, וַעֲדַיִן לֹא הֵעִידוּ בָנוּ, מִפְּנֵי־מָה אָנוּ יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם?

אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כָּךְ שָנוּ חֲכָמִים: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר, פּוֹשְׁטִין לוֹ יָד לְהַכְנִיסוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה – מִכָּאן וְאֵילַךְ גֵּרֵי הַדּוֹר מְעִידִים644 בַּדּוֹר (תדב“א ז; ויק”ר ב).

קנא אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פּוֹסֵל לְבִרְיָה, אֶלָּא לַכֹּל הוּא מְקַבֵּל; הַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים בְּכָל־שָׁעָה וְכָל־מִי שֶהוּא מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס יִכָּנֵס.

רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ גוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם”645 כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הָאָדָם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֲפִילּוּ נָכְרִי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל.

הָיָה רַ' יִרְמְיָה אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ גוֹי וְעוֹשֶׂה אֶת־הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם”.646 וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אֲדֹנָי אֱלֹהִים”647 − “וְזֹאת תוֹרַת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אֲדֹנָי אֱלֹהִים”.648 וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי־צַדִּיק”649 “וְיָבֹאוּ כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “וְיָבֹא גוֹי־צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים”.650 וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “זֶה־ הַשַּׁעַר לַיָי צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ”651 − “כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְרָאֵל יָבאֹוּ בוֹ” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ”.652 וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “רַנְנוּ צַדִּיקִים בַּיָי”653 − “רַנְנוּ כֹהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “רַנְנוּ צַדִּיקִים בַּיָי”.654 וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “הֵיטִיבָה יְיָ לַטּוֹבִים”655 − “לַכֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “הֵיטִיבָה יְיָ לַטּוֹבִים”656 – הָא אֲפִלּוּ גוֹי וְעוֹשֶׂה אֶת־הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכהֵן גָּדוֹל (ב“ק לח.; שמ”ר יט; ספרא אחרי מותּ).

קנב [אָמַר אֵלִיָּהוּ:] מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בֵּין יִשְרָאֵל בֵּין גּוֹי, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד בֵּין שִּׁפְחָה – הַכֹּל לְפִי מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרֶה עָלָיו (תדא"ר י).

קנג “כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק”657 – אֵלּוּ צַדִּיקֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם שֶׁהֵם כֹּהֲנִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּגוֹן אַנְטוֹנִינוֹס658 וַחֲבֵרָיו. (תדאב"ז כ).

קנד אִם יאֹמַר לְךָ אָדָם: יֵשׁ חָכְמָה בַּגּוֹיִם – תַּאֲמִין, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר" “וְהַאֲבַדְתִּי659 חֲכָמִים מֵאֱדוֹם”;660 יֵשׁ תּוֹרָה בַּגּוֹיִם – אַל תַּאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה”661 (איכ"ר ב).

קנה “יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי־שֵׁם”662 – יָפְיוּתוֹ שֶׁל יָפֶת663 יְהֵא בְאָהֳלֵי שֵׁם (מג' ט:).

קנו חֲמִשָּׁה דְבָרִים צִוָּה כְנַעַן אֶת־בָּנָיו:664 אֶהֱבוּ זֶה אֶת־זֶה, וְאֶהֱבוּ אֶת־הַגָּזֵל, וְאֶהֱבוּ אֶת־הַזִּמָּה, וְשִׂנְאוּ אֶת־אֲדוֹנֵיכֶם וְאַל תְּדַבְּרוּ אֱמֶת (פס' קיג:).

קנז אָמַר רַ' מֵאִיר: אֵין לְךָ בִּכְרַכִּים רַע כִּסְדוֹם – כְּשֶׁאָדָם רַע קוֹרִין אוֹתוֹ “סְדוֹמִי”; אֵין לְךָ בַּעֲמָמִים קָשֶׁה מֵאֱמוֹרִי – כְּשֶׁאָדָם קָשֶׁה קוֹרִין אוֹתוֹ אֱמוֹרִי (ב"ר מא).

––––––––

קנח חֲנֻפָּה וְגַסּוּת־הָרוּחַ665 יָרְדוּ לְבָבֶל (קיד' מט:).

קנט עֲשָׂרָה קַבִּים666 עֲשִׁירוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ רוֹמִיִּים וְאֶחָד – כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עֲשָׂרָה קַבִּים עֲנִיּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה בָּבֶל וְאֶחָד – כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עֲשָׂרָה קַבִּים גַּסּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד – כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עֲשָׂרָה קַבִּים גְּבוּרָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ פַרְסִיִּים וְאֶחָד – כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עֲשָׂרָה קַבִּים כִּנִּים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מָדַי וְאֶחָד – כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עֲשָׂרָה קַבִּים כְּשָׁפִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ מִצְרִים וְאֶחָד – כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עֲשָׂרָה קַבִּים זְנוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עַרְבִיָּא667 וְאֶחָד – כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עֲשָׂרָה קַבִּים עַזּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מֵישָׁן668 וְאֶחָד – כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

עֲשָׂרָה קַבִּים שִׁכְּרוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְעָה נָטְלוּ כוּשִׁים וְאֶחָד – כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (שם).

קס עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל טִפְּשׁוּת בָּעוֹלָם, תִּשְׁעָה בְיִשְׁמְעֵאלִים וְאֶחָד – בְּכָל־הָעוֹלָם.

עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל בַּרְיוּת669 בָּעוֹלָם, תִּשְׁעָה בְיִשְׁמְעֵאלִים וְאֶחָד – בְּכָל הָעוֹלָם.

עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל נוֹי670 בָּעוֹלָם, תִּשְׁעָה בְּמָדַי וְאֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם.

עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל כְּעִירוּת671 בָּעוֹלָם, תִּשְׁעָה בְּמִזְרָח וְאֶחָד בְּכָל־הָעוֹלָם.

עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל כֹּחַ בָּעוֹלָם, תִּשְׁעָה בְכַשְׂדִּים וְאֶחָד – בְּכָל־הָעוֹלָם (אס"ר א).

קסא כָּתוּב: “וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִּם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂנָה אֶת־הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם, וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה? וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת־לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר”672 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: זֵה חֲנֻפָּה וְגַסּוּת־הָרוּחַ שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל.

−וְגַסּוּת־הָרוּחַ לְבָבֶל יָרְדָה? וַהֲרֵי אָמַר מָר: עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד – כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!

−הֵן, לְבָבֶל יָרְדָה וְנִשְׁתַּרְבְּבָה673 לְעֵילָם (סנה' כד.).

קסב רַ' חִיָּא בַר אַבָּא וְרַב אַסִּי יָשְׁבוּ לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן, וְהָיָה רַ' יוֹחָנן יוֹשֵׁב וּמְנַמְנֵם, אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא בַר אַבּא לְרַ' אַסִּי: מִפְּנֵי־מָה עוֹפוֹת שֶׁבֶּבָבֶל שְמֵנִים? אָמַר לוֹ: כַּלֵּךְ674 לְמִדְבַּר עַזָּה וְאַרְאֲךָ שְׁמֵנִים מֵהֶם.

− מִפְּנֵי מָה מוֹעֲדִים שֶׁבְבָבֶל שְׂמֵחִים?

– מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲנִיִּים.675

− מִפְּנֵי־מָה תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצֻיָּנִים?676

− לְפִי שֶׁאֵינָם בְּנֵי תוֹרָה.677

− מִפְּנֵי מָה הַגּוֹיִם מְזֹהָמִים?678

− מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים.

נִנְעַר בָּהֶם679 רַ' יוֹחָנָן, אָמַר לָהֶם: דַּרְדַּקִּים680! לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָכֶם: “אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ”681 – אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ – אָמְרֵהוּ, וְאִם לָאו – אַל תֹּאמְרֵהוּ. אָמְרוּ לוֹ: וְיֹאמַר לָנוּ מַר אֵיזֶה מֵהֶם: מִפְּנֵי־מָה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים?

− מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָלוּ,682 שֶׁנֶּאֱמַר: “שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו… וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ, עַל־כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ”.683

− מִפְּנֵי־מָה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים?

− מִפְנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בְאוֹתָהּ קְלָלָה,684 שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִשְׁבַּתִּי כָּל־מְשׂוֹשָׁהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ”,685 וְנֶאֱמַר: “חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעַדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח”.686

− מִפְּנֵי־מָה תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצֻיָּנִים?

− לְפִי שֶׁאֵינָם בְּנֵי מְקוֹמָם,687 שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: בִּמְקוֹמִי – שְׁמִי,688 שֶׁלֹּא בִמְקוֹמִי – שִׂמְלָתִי.

− מִפְּנֵי־מָה הַגּוֹיִם מְזֹהָמִים?

− יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זָהֳמָתָם;689 הַגּוֹיִם שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי – לֹא פָסְקָה זָהֳמָתָם.

אָמַר לוֹ רַב אַחָא בְּנוֹ שֶׁל רָבָא לְרַב אָשֵׁי: גֵּרִים מָה הֵם?690 אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם לֹא הָיוּ – מַזָּלָם הָיָה,691 שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם… וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה”.692 (שבת קמה:; ע"י).

––––––––

קסג “וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָמְיָא לְדֹב”693 – שָׁנָה רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פַרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים כְּדֹב וּמְסֻרְבָּלִים694 כְּדֹב וּמְגַדְּלִים שֵׂעָר כְּדֹב וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה695 כְּדֹב.

רַב אַמִּי, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה פַּרְסִי רוֹכֵב, אָמַר: זֶהוּ דֹב נוֹדֵד.

אָמַר לוֹ רַבִּי לְלֵוִי: הַרְאֵנִי פַרְסִיִּים. אָמַר לוֹ: דּוֹמִים לְחֵילוֹתָיו שֶל בֵּית־דָּוִד.696

− הַרְאֵנִי חַבָּרִים.697

− דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי־חַבָּלָה.

− הַרְאֵנִי יִשְׁמְעֵאלִים.

− דּוֹמִים לִשְעִירִים698 שֶׁל בֵּית־הַכִּסֵּא.

− הַרְאֵנִי תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל.

− דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת (קיד' עב.).

קסד “בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם”699 – אֵלוּ אַנְשֵי בַרְבָּרִיָּא וְאַנְשֵׁי מוֹרְטַנְיָא,700 שֶׁמְּהַלְּכִין עֲרֻמִּים בַּשּׁוּק, שֶׁאֵין לְךָ מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִמִּי שֶמְּהַלֵּךְ בַּשּׁוּק עָרֹם. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ חַבָּרִים.

אָמְרוּ לוֹ לְרַ' יוֹחָנָן: בָּאוּ חַבָּרִים לְבָבֶל. כָּפַף וְנָפָל.701 אָמְרוּ לוֹ: מְקַבְּלִים שֹׁחַד. זָקַף וְיָשָׁב. גָּזְרוּ עַל שְלשָׁה: עַל הַבָּשָׂר,702 עַל הַמֶּרְחֲצָאוֹת,703 וְהָיוּ מְחַטְּטִים מֵתִים704 (יבמ' סג:).

קסה רַבָּה בַּר בַּר־חָנָא חָלַשׁ, נִכְנַס אֶצְלוֹ רַב יְהוּדָה וְרַבָּה705 לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ, וְשָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ דְּבַר הֲלָכָה. בֵּינָתַיִם בָּא חַבָּר אֶחָד וְנָטַל אֶת־הַנֵּר706 מִלִּפְנֵיהֶם. אָמַר [רַבָּה בַּר בֶּר־חָנָא]: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אוֹ בְּצִלְּךָ707 אוֹ בְּצִלּוֹ שֶׁל בֶּן־עֵשָׂו.

− כְּלוּם נֹאמַר שֶׁהָרוֹמִיִּים טוֹבִים מִן הַפַּרְסִיִּים, וַהֲרֵי שָׁנָה רַ' חִיָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּה וְהוּא יָדַע אֶת־מְקוֹמָהּ”708 – יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְקַבֵּל גְּזֵרוֹת רוֹמִיִּים, עָמַד וְהֶגְלָה אוֹתָם לְבָבֶל?

− לֹא קָשֶׁה, כָּאן קֹדֶם שֶׁבָּאוּ חַבָּרִים לְבָבֶל,709 כָּאן לְאַחַר שֶׁבָּאוּ חַבָּרִים לְבָבֶל (גיט' טז, יז).

קסו אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: מַלְכֵי מָדַי תְּמִימִים הָיוּ וְאֵין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲלֵיהֶם710 אֶלָּא עֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁמָּסְרוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם (אס"ר א).

קסז אָמַר רַ' עֲקִיבָא: בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים711 אוֹהֵב אֲנִי אֶת־הַמָּדִיִּים: כְּשֶׁחוֹתְכִים אֶת־הַבָּשָׂר אֵין חוֹתְכִים אֶלָּא עַל־גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, כְּשֶׁנּוֹשְׁקִים אֵין נוֹשְׁקִים אֶלָּא עַל גַּב־הַיָּד, וּכְשֶׁיוֹעֲצִים אֵין יוֹעֲצִים אֶלָּא בַּשָּׂדֶה.712

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת־הַפַּרְסִיִּים: הֵם צְנוּעִים בַּאֲכִילָתָם וּצְנוּעִים בְּבֵית־הַכִּסֵּא וּצְנוּעִים בְּדָבָר אַחֵר713 (בר' ח:).

קסח אָמַר לוֹ רֹאשׁ הַגּוֹלָה לְרַב שֵׁשֶׁת: אַף־עַל־פִּי שֶׁחֲכָמִים וּזְקֵנִים אַתֶּם – הַפַּרְסִיִּים בְּצָרְכֵי סְעֻדָּה בְּקִיאִים מִכֶּם: בִּזְמַן שֶׁהֵן שְתֵּי מִטּוֹת714 − גָּדוֹל מֵסֵב בְּרֹאשׁ וְשֵׁנִי לוֹ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ,715 וּבִזְמַן שֶׁהֵן שָׁלשׁ – גָּדוֹל מֵסֵב בְּאֶמְצַע, שֵׁנִי לוֹ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, שְׁלִישִׁי לוֹ לְמַטָּה הֵימֶנּוּ.716 אָמַר לוֹ: וְאִם [גָּדוֹל] מְבַקֵּשׁ717 לְהָסִיחַ עִמּוֹ זוֹקֵף וְיוֹשֵׁב וּמֵסִיחַ עִמּוֹ? אָמַר לוֹ: שׁוֹנִים הַפַּרְסִיִּים, שֶׁמַּרְאִים בְּמָחוֹג.718

− מַיִם רִאשׁוֹנִים מֵהֵיכָן מַתְחִילִין? אָמַר לוֹ: מִן הַגָּדוֹל.

− יֵשֵׁב גָּדוֹל וְיִשְמֹר יָדָיו עַד שֶׁנּוֹטְלִין כֻּלָּם? אָמַר לוֹ: לְאַלְתַּר מְבִיאִין שֻׁלְחָן לְפָנָיו.719

− מַיִם אַחֲרוֹנִים מֵהֵיכָן מַתְחִילִין? אָמַר לוֹ: מִן הַקָּטָן.

− וְגָדוֹל יוֹשֵׁב וְיָדָיו מְזֹהָמוֹת עַד שֶׁנּוֹטְלִין כֻּלָּם? אָמַר לוֹ: אֵין מְסַלְּקִין720 הַשֻּׁלְחָן מִלְּפָנָיו עַד שֶמְּבִיאִין מַיִם אֶצְלוֹ (שם מו:).

קסט אָמַר רַב הוּנָא: בִּשְלשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה:721 בְּנִמּוּסִין,722 בְּפִנְקָסִין723 וּבְלָשׁוֹן (ב"ר טז).

קע שָׁנָה רַב יוֹסֵף: “בָּזוּי אַתָּה מְאֹד”724 725 − שֶׁאֵין לָהֶם לֹא כְתָב וְלֹא לָשׁוֹן726 (ב"ר טז).

קעא “יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר”727 – לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל [מַלְכוּת רוֹמִי] בַּחֲזִיר? אֶלָּא מָה הַחֲזִיר הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶהוּא רוֹבֵץ פּוֹשֵׁט טְלָפָיו728 – כְּלוֹמַר: רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם הָרְשָׁעָה הַזֹּאת. גּוֹזֶלֶת וְחוֹמֶסֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת אֶת־הַבִּימָה.729

מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחַן730 וְאָמַר לְסַנְקְלִיטָיו:731 שְׁלָשְתָּן732 עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. (ב“ר סה; ויק”ר יג; ילק"ש תולדות).

קעב “וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”733 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: “הִנֵּה טוֹב מְאֹד” – זוֹ מַלְכוּת שָׁמָיִם: “וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד” – זוֹ מַלְכוּת הָרוֹמִיִּים. וְכִי מַלְכוּת הָרוֹמִיִּים טוֹבָה מְאֹד? אֶלָּא שֶׁהִיא תוֹבַעַת דִּקְיוֹן שֶׁל בְּרִיוֹת,734 שֶׁנֶּאֱמַר: “אָנֹכִי עָשִיתִי אֶרֶץ, וְאָדָם עָלֶיהָ735 בָרָאתִי”736 (ב"ר ט)

קעג [פַּעַם אַחַת] יָשְׁבוּ רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן [בֶּן־יוֹחַאי] וְיָשַׁב אֶצְלָם יְהוּדָה בֶן־גֵּרִים. פָּתַח רַ' יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ:737 תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, תִּקְּנוּ גְשָׁרִים, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַ' יוֹסֵי שָׁתַק, נַעֲנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וְאָמַר: כָּל־מַה־שֶּתִּקְּנוּ לֹא תִקְּנוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם; תִּקְּנוּ שְׁוָקִים – לְהוֹשִׁיב בֶּהם זוֹנוֹת; מֶרְחֲצָאוֹת – לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָם; גְּשָׁרִים – לִטֹּל מֵהֶם מֶכֶס. הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִפֶּר דִּבְרֵיהֶם וְנִשְמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִלָּה738 − יִתְעַלֶּה, יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק – יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי, שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה739 − יֵהָרֵג (שבת לג:).

––––––––

קעד אֵין לְךָ כָּל־אֻמָּה וְאֻמָּה שֶׁלּוֹקָה שֶׁאֵין אֱלֹהֶיהָ לוֹקֶה עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְכָל־אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים (סוכה כט:).

קעה “וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם”740 – שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם741 הָיָה שְמוֹ “מִצְרַיִם”, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַפִּיל אֻמָּה עַד שֶׁהוּא מַפִּיל שָׂרָהּ תְּחִלָּה.

“עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן־שְׁמַיָּא נְפַל”742 – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־אָבִין: שָׂרוֹ שֶל נְבוּכַדְנֶצַּר “קָל” שָׁמוֹ, וְהִפִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא; אַף שָׂרוּ שֶׁל פַּרְעֹה מִצְרַיִם שְׁמוֹ, וְהָיָה פוֹרֵחַ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, כֵּוָן שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הַמִּצְרִים בַּיָּם לֹא שִׁקַּע תְּחִלָּה אֶלָּא שָׂרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְנַעֵר יְיָ אֶת־מִצְרַיִם”743 – זֶה שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם, וְאַחַר־כָּךְ “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילֹו”744 (שמ"ר כא).

קעו כָּל־צָרָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם שֻׁתָּפִים בָּהּ – צָרָה; וְכָל צָרָה שֶׁל יִשְרָאֵל עַצְמָם – אֵינָהּ צָרָה (דב"ר ב).

קעז “אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל־תָּפֵק”745 – אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַל תִּתֵּן לְעֵשָׂו הָרָשָׁע תַּאֲוַת לִבּוֹ. מַהוּ “זְמָמוֹ אַל תָּפֵק”? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עֲשֵׂה לוֹ זְמָם746 לְעֵשָׂו הָרָשָׁע, כְּדֵי שֶלֹּא תְהֵא לוֹ נַחַת־רוּחַ שְׁלֵמָה. וּמַה־זְּמָם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְעֵשָׂו? אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: אֵלּוּ בְנֵי בַרְבְּרִיאָה וּבְנֵי גֶרְמַמְיָא747 שֶׁאֲדוֹמִיִּים מִתְיָרְאִים מֵהֶם, שֶׁאִלְמָלֵי הֵם יוֹצְאִין מַחֲרִיבִין כָּל־הָעוֹלָם כֻּלֹּו.

וְאָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: שְׁלָשׁ־מֵאוֹת קוֹשְׁרֵי כְתָרִים יֵשׁ בְּגֶרְמַמְיָא שֶׁל אֱדוֹם, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה דוּכְסִים יֵשׁ בְּבָבֶל, וּבְכָל־יוֹם יוֹצְאִים אֵלּוּ נֶגֶד אֵלּוּ וְנֶהֱרָג אֶחָד מֵהֶם, וּטְרוּדִים לְהַעֲמִיד מֶלֶךְ אַחֵר748 (מג' ו; ב"ר עה).

קעח “הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו”749 – הַצֵּל אֶת־בָּנַי לְעָתִיד־לָבוֹא מִיַּד בְּנֵי־בָנָיו750 שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם מִכֹּחוֹ שֶׁל עֵשָׂו. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִשְׂתַּכֵּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָא סִלְקָת בֵּינֵיהֵן”751 – זֶה בֶּן־נַצֹּר,752 “וּתְלָת מִן־קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקָרָה מִן־קֳדָמַהּ”753 – זוֹ שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם754 מַלְכוּתָם: מַקְרִין וְקִירוֹס וְקַרְיָדוֹס,755 “וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא־דָא וּפֻם מְמַלֵּל רַבְרְבָן”756 – זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה,757 שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנִיָּא758 מִכָּל־אֻמּוֹת־הָעוֹלָם.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: נֶאֱמַר: “וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנָּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן”759 – כֻּלָּם בְּיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶלָּא “מִשְׂתַּכֵּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֶן”760 – זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, “וּתְלָת מִן־קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקָרָה מִן־קֳדָמַהּ”761 – אֵלּוּ שָׁלשׁ מַלְכֻיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת.762 “וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא־דָא”763 – זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהִיא מַכְנֶסֶת עַיִן רָעָה בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם: פְּלוֹנִי עָשִׁיר – נַעֲשֶׂנּוּ אַרְכוֹנְטוֹס, פְּלוֹנִי עָשִׁיר – נַעֲשֶׂנּוּ בּוּלְיוֹטוֹס764 (ב"ר עו).

קעט בְּאוֹתָה שָׁעָה שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּם בִּקְשׁוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מַעֲשֵׂי יָדַי765 טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָי! (סנה' לט:; שמ"ר כג).

––––––––

קפ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: יִשְׁרָאֵל שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ נָכְרִי בַּדֶּרֶךְ טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ.766 רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן בֶּן־בָּרוֹקָא אוֹמֵר: בְּסַיִף767 − טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ.768 בְּמַקֵּל – טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ.769 הָיוּ עוֹלִים בְּמַעֲלֶה אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה, לֹא יְהֵא יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְנָכְרִי לְמַעְלָה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה770 וְנָכְרִי לְמַטָּה, וְאַל יָשֹׁחַ לְפָנָיו, שֶׁמָּא יָרֹץ אֶת־גֻּלְגָּלְתּוֹ. שְׁאֵלוֹ לְהֵיכָן הוֹלֵךְ – יַרְחִיב לוֹ אֶת־הַדֶּרֶךְ,771 כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד אֲשֶׁר־אָבֹא אֶל־אֲדֹנִי שֵׂעִירָה”,772־773 וְנֶאֱמַר: “וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה”.774

מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידֵי רַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין לִכְזִיב. פָּגְעוּ בָּהֶם לִסְטִים. אָמְרוּ לָהֶם: לְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים? אָמְרוּ לָהֶם: לְעַכּוֹ. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִכְזִיב פֵּרְשׁוּ. אָמְרוּ לָהֶם: תַּלְמִידֵי מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לָהֶם: תַּלְמִידֵי רַ' עֲקִיבָא. אָמְרוּ לָהֶם: אַשְׁרֵי רַ' עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו, שֶלֹּא פָגַע בָּהֶם אָדָם רַע מֵעוֹלָם (ע"ז כה:).

קפא רַבִּי וְרַ' יוֹסֵי בְּרַ' יְהוּדָה הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדָּרֶךְ. רָאוּ גוֹי אֶחָד בָּא לִקְרָאתָם. אָמְרוּ: שְׁלשָׁה דְבָרִים775 הוּא שׁוֹאֵל לָנוּ: מִי אַתֶּם וּמַה־מְּלַאכְתְּכֶם וּלְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִים? מִי אַתֶּם? – יְהוּדִים, מַה־מְּלַאכְתְּכֶם? – סוֹחֲרִים, וּלְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִים? – לִקְנוֹת חִטִּים מִן הָאוֹצָרוֹת שֶׁל יַבְנֶה. עָמַד לוֹ רַבִּי כְּנֶגֶד הַגּוֹי לִרְאוֹת מַה־יִּשְׁאַל, וְהִמְתִּין לוֹ רַ' יוֹסֵי בְּרַ' יְהוּדָה, אָמַר: אִם יֹאמַר דָּבָר,776 אֲנִי אֹמַר אַחֵר. אָמַר לוֹ: וּמִנַּיִן לְךַ זוֹ?777 אָמַר לוֹ: מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ − “וְהִנֵּה גַם־הוּא אַחֲרֵינוּ. וַיְצַו גַּם אֶת־הַשֵּׁנִי” וגו'778 (ב"ר עו).

קפב אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ779 בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל גּוֹי תְּחִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן גּוֹי אֶצְבָּעוֹ בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל (שם פ).

קפג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זְכוּרְנִי, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ: הַמּוֹדֶה לָהֶם – נוֹפֵל בִּידֵיהֶם; וְהַבּוֹטֵחַ בָּהֶם – שֶׁלּוֹ שֶׁלָּהֶם.780 (ב"ב צא:).


ב: אָרֶץ יִשְׂרָאֵל    🔗


א. הָאָרֶץ וְיִשְׂרָאֵל

א אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: הָאָרֶץ חֲבִיבָה עָלַי וְיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִים עָלַי – אַכְנִיס אֶת־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֲבִיבִים עָלַי לָאָרֶץ שֶׁחֲבִיבַה עָלָי (במ"ר כג).

ב יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא נָאֶה וּלְבוּשׁוֹ כָעוּר781, הוּא כָעוּר וּלְבוּשׁוֹ נָאֶה – וְיִּשְׂרָאֵל הֵם נָאִים לָאָרֶץ וְהָאָרֶץ נָאָה לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: “אַף־נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי”782 (שם).

ג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי פָּתַח: “עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ”783 – מָדַד הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא כָּל־הָאֲרָצוֹת וְלֹא מָצָא אֶרֶץ שֶׁרְאוּיָה לִנָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ויקרא ג).

––––––––

ד אָמַר רַ' יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ“הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”784, שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּ“בְרֵאשִׁית”? מִשּׁוּם “כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם”785, שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל: אֻמָּה שֶׁל בָּזוֹזִים786 אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: כָּל־הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָכֶם וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מִכֶּם וּנְתָנָהּ לָנוּ (ב“ר א; ילק”ש בא; רש"י בר' א ותהל' קיא).

ה שְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת אֵין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם יְכוֹלוֹת לְהוֹנוֹת787 אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלוֹמַר לָהֶם: גְּזוּלִים הֵם בְּיֶדְכֶם, וְאֵלּוּ הֵם: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה788 וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ (ב“ר עט; ילק”ש וישלח).

ו תַּנְיָא, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלֹש מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְכֻלָּן לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל־יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהָעוֹלָם־הַבָּא. תּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ”789; אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ”790; וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: “כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה”791; הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר”792 (בר' ח.; ע"י).

ז שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נִתְּנוּ עַל תְּנַאי793: אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־יִפְתֶּה לְבַבְכֶם… וְחָרָה אַף־יְיָ בָּכֶם… וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה”794. בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר־אַתָּה בֹנֶה אִם־תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי”795 וגו'; וְאִם לָאו “וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל־יֹשְבֶיהָ”796. מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי… עֲדֵי־עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָךְ”797; וְאִם לָאו “וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם”798 (מכילתא יתרו).


ב. הָאָרֶץ וְיִשּׁוּבָהּ

ח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים, וְאַל יָדוּר בְּחוּץ־לָאָרֶץ וַאֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־הַדָּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ וְכָל־הַדָּר בְּחוּץ־לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ799, שֶׁנֶּאֱמַר: “לָתֵת לָכֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים”800. וְכִי כָל־שֶׁאֵינוֹ דָר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל־הַדָּר בְּחוּץ־לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: “כִּי־גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְיָ לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים”801. וְכִי מִי אָמַר לוֹ לְדָוִד: לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחִרִים? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל־הַדָּר בְּחוּץ־לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה (כת' קי:; ע"י).

ט תַּנְיָא, רַ' יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה־לָאָרֶץ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה־זָרָה בְּטָהֳרָה הֵם. כֵּיצַד? נָכְרִי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ וְזִמֵּן כָּל־הַיְּהוּדִים שֶׁבְּעִירוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאוֹכְלִים מִשֶּׁלָּהֶם802 וְשׁוֹתִים מִשֶּׁלָּהֶם וְשַׁמָּשׁ שֶׁלָּהֶם עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ”803 (ע"ז ח.).

י “וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל־אֶרֶץ כְּנַעַן… וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים”804 – רַ' יוּדָן אָמַר: אִם נִכְנָסִים בָּנֶיךָ לָאָרֶץ הֵם מְקַבְּלִים אֱלֹהוּתִי, וְאִם לָאו אֵינָם מְקַבְּלִים (ב"ר מו).

יא “זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוּחַ עָלַי נַפְשִׁי”805 – שָׁנַה רַ' חִיָּא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְחַמַּת־גְּדוֹר806 וְנָטַל בָּנָיו עִמּוֹ, פַּעַם אַחַת הִקְנִיטוּהוּ807 וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ נוֹטְלָם, לְמָחָר יָצָא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ וְלֹא הָיוּ בָנָיו עִמּוֹ, וְהָיָה נִזְכָּר לָהֶם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: הַלְוַאי יִהְיוּ בָנַי עִמִּי, וַאֲפִלּוּ מַקְנִיטִים אוֹתִי. כָּךְ הַמֶּלֶךְ – זֶה הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא, בָּנָיו – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל – כֵּוָן שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ אָמַר: הַלְוַאי הָיוּ יִשְׂרָאֵל עִמִּי וַאֲפִלּוּ מַכְעִיסִין אוֹתִי; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי־יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים”808 – אָמַר הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא: הַלְוַאי יִהְיוּ בָנַי עִמִּי כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בַמִּדְבָּר שֶׁהָיוּ מַלִּינִים עָלָי. וְכַיּוֹצֵא בָזֶה: “בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְבִים עַל־אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ”809 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַלְוַאי יִהְיוּ בָנַי עִמִּי בּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּטַמְּאִין אוֹתָהּ (איכ“ר ג; ילק”ש שם).

יב אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל־הַדָּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָעָם הַיֹּשֵב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן”810 (כת' קיא.).

יג “וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ”811 – אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם־הַבָּא (שם).

יד “מִי־יִתֶּן־לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה”812 – לָמָּה כַּיּוֹנָה? אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְשֵׁם רַ' יוּדָן: לְפִי שֶׁכָּל־הָעוֹפוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יְגֵעִים הֵם נָחִים עַל־גַּבֵּי סֶלַע אוֹ עַל־גַּבֵּי אִילָן, אֲבָל הַיּוֹנָה הַזּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא פוֹרַחַת וִיגֵעָה, קוֹפֶצֶת בְּאַחַת מֵאֲגַפֶּיהָ813: “הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד”814 – נִדְנוּד אַחַר נִדְנוּד, טִלְטוּל אַחַר טִלְטוּל; “אָלִין בַּמִּדְבָּר”815 – מוּטָב לָלִין בְּמִדְבָּרוֹת שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֶל וְלֹא לָלִין בְּפַלְטרָיוֹת816 שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ. (ב“ר לט; ילק”ש תהל' נה).

טו “וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם”817 – בְּאַרְצְכֶם אַתֶּם יוֹשְׁבִים לָבֶטַח, וְאִי אַתֶּם יוֹשְׁבִים לָבֶטַח חוּצָה לָּהּ (ספרא בחקותי).

––––––––

טז דָּרַשׁ רַ' שִׂמְלַאי: מִפְּנֵי מָה נִתְאַוָּה מֹשֶה רַבֵּנוּ לִכָּנֵס לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ הוּא צָרִיךְ אוֹ לִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ הוּא צָרִיךְ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: הַרְבֵּה מִצְוֹת נצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (סוטה יד.).

יז מַעֲשֶׂה בְּרַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא וְרַ' מַתְיָא בֶּן חֶרֶשׁ וְרַ' חֲנִינָא בֶּן־אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' יוֹנָתָן שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים חוּצָה־לָאָרֶץ וְהִגִּיעוּ לִפְלָטוּס818 וְזָכְרוּ אֶת־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, זָקְפוּ819 עֵינֵיהֶם וְזָלְגוּ820 דִמְעותֵיהֶם, וְקָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְקָרְאוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה: “וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם־בָּהּ, וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַחֻקִּים”821, וְחָזְרוּ וּבָאוּ לִמְקוֹמָם, אָמְרוּ: יְשִׁיבַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

וּמַעֲשֶׂה בְּרַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְרַ' יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לִנְצִיבִין אֵצֶל רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, וְהִגִּיעוּ לְצִידוֹן וְזָכְרוּ אֶת־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, זָקְפוּ עֵינֵיהֶם וְזָלְגוּ דִמְעוֹתֵיהֶם, וְקָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְקָרְאוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה: “וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַחֻקִּים”822. חָזְרוּ וּבָאוּ לָהֶם לִמְקוֹמָם, אָמְרוּ: יְשִׁיבַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל־הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (ספרי ראה; ילק"ש שם).

יח “וּשְׁבוּ בְעָרֵיכֶם אֲשֶׁר־תְּפַשְׂתֶּם”823 – אָמַר חִזְקִיָּה: בַּמֶּה תְפַשְׂתֶּם? בִּישִׁיבָה. דְּבֵי יִשְׁמָעֵאל שָׁנָה: “וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם־בָּהּ” – בַּמֶּה יְרִשְׁתֶּם? בִּישִׁיבָה (קיד' כו.).

יט אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה עָמְרִי לְמַלְכוּת? מִפְּנֵי שֶׁהוֹסִיף כְּרַךְ824 אֶחָד בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקֶן אֶת־הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֵת שֶׁמֶר… וַיִּבֶן אֶת־הָהָר וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה… שֹׁמְרוֹן,825. (סנה' קב:).

כ “וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקֹב… וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר”826 – מִן הַפָּסוּק הַזֶּה אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַמִּילָה, כְּשֵׁם שֶׁמִּילָה דוֹחָה אֶת־הַשַּׁבָּת כָּךְ כִּבּוּשָׁהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. (ילק“ש עקב, ע”פ ספרי זוטא).

כא הַלּוֹקֵחַ בַּיִּת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כּוֹתְבִין עָלָיו אוֹנֵי827 אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת828. (ב"ק פ:).

כב מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶלָּא בְּמַטָּע תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן־בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם”829 – אַף אַתֶּם כְּשֶׁנִּכְנָסִים לָאָרֶץ לֹא תִתְעַסְּקוּ אֶלָּא בְּמַטָּע תְּחִלָּה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכִי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ – וּנְטַעְתֶּם”830 (ויק"ר כה).

כג אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְהַלֵּךְ בַּאֲרַם־נַהֲרַיִם וַּבַאֲרַם־נָחוֹר רָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים, אָמַר: הַלְוַאי לֹא יְהֵא לִי חֵלֶק בָּאָרֶץ הַזּׂאת. וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר831 רָאָה אוֹתָם עֲסוּקִים בְּנִכּוּשׁ832 בִּשְׁעַת הַנִּכּוּשׁ, בְּעִדּוּר בִּשְׁעַת הָעִדּוּר, אָמַר: הַלְוַאי יְהֵא חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת (ב"ר לט).

כד רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה נְטִיעָה בְּתוֹךְ יָדְךָ וְיֹאמְרוּ לְךָ: הֲרֵי לְךָ הַמָּשִׁיחַ – בֹּא וּנְטַע אֶת־הַנְּטִיעָה וְאַחַר־כָּךְ צֵא וְהַקְבִּילוֹ833 (אדר“נ הוצ”ש נו“ב ל”א).

כה “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”834 – לְמָה אַבְרָהָם דּוֹמֶה? לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת־הַמֶּלֶךְ מְהַלֵּךְ בִּמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, הֵצִיץ אוֹהֲבוֹ וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶרֶךְ חַלּוֹן בֹּא וְהָאֵר לְפָנָי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי מִמִּסְפּוֹטַמְיָא835 וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ, בֹּא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ב"ר ל).

כו כֵּוָן שֶׁהֱעֶבִיר יַעֲקֹב בָּנָיו וְצֹאנוֹ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עָמַד וּמָכַר כָּל־מַה שֶּׁהֵבִיא בְּיָדוֹ מִחוּצָה־לָאָרֶץ וַעֲשָׂאוֹ כְרָיוֹת836 שֶׁל זָהָב. אָמַר לְעֵשָׂו: יֵשׁ לְךָ חֵלֶק עִמִּי בְּאֶרֶץ הַמַּכְפֵּלָה, וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ – לִקַּח כְּרָיוֹת אֵלּוּ שֶׁל זָהָב אוֹ לַחֲלֹק עִמִּי? הִתְחִיל עֵשָׂו אוֹמֵר: מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִן הַמְּעָרָה הַזּוֹ? זָהָב זֶה אֲנִי מְבַקֵּשׁ – – –

תֹּאמַר שֶׁחָסַר [יַעֲקֹב] דָּבָר? אֶלָּא מִלֵּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חֶסְרוֹנוֹ וְהֶחֱזִיר לוֹ מִיָּד הַכֹּל (תנה"ק וישלח).

כז “טוֹב מְלֹא כַף נָחַת”837 וגו' – רַ' יִצְחָק פָּתַר מִקְרָא זֶה בְּשֵׁבֶט רְאוּבֵן וּבְשֵׁבֶט גָּד שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וְרָאוּ כַּמָּה בֵית־זֶרַע838 יֵשׁ בָּהּ, כַּמָּה בֵית־נֶטַע839 יֵשׁ בָּהּ, אָמְרוּ: “טוֹב מְלֹא כַף נַחַת” בָּאָרֶץ הַזֹּאת “מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל”840 בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. חָזְרוּ וְאָמְרוּ: לֹא אָנוּ בָחַרְנוּ לָנוּ841? (ויק“ר ג; קה”ר ד', ו).

כח “טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה־בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי־רִיב”842 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: “טוֹב פַּת חֲרֵבָה” – זוֹ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל אָדָם בָּהּ פַּת וּמֶלַח בְּכָל־יוֹם וְדָר בְּתוֹכָהּ זוֹכֶה לְעוֹלָם הַבָּא; “מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב” – זֶה חוּצָה־לָאָרֶץ, שֶׁהִיא מְלֵאָה חֲמָסִים וּגְזֵלוֹת (ילק"ש מש' יז).

כט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין יוֹצְאִין מֵאֶרֶץ לְחוּצָה־לָאָרֶץ אֶלָּא אִם־כֵּן עמְדוּ סָאתַיִם שֶׁל חִטִּים בְּסֶלַע843. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקַּח844; אֲבָל בִּזְמַן שֶׁמּוֹצֵא לִקַּח – אֲפִלּוּ עָמְדָה סְאָה בְסֶלַע לֹא יֵצֵא. וְכֵן הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: אֱלִימֶלֶךְ, מַחֲלוֹן וְכִלְיוֹן גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ, וּפַרְנְסֵי הַדּוֹר845 הָיוּ, וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנָשׁוּ? מִפְּנֵי שֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ לְחוּצָה־לָאָרֶץ, [זֶהוּ] שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֵּהֹם כָּל־הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי”846. מַהוּ “הֲזֹאת נָעֳמִי”? אָמַר רַ' יִצְחָק: אָמְרוּ: חֲזִיתֶם נָעֳמִי, שֶׁיָּצְאָה מֵאֶרֶץ לְחוּצָה־לָאָרֶץ – מֶה עָלְתָה לָהּ847! (ב“ב צא.; ב”ר כח).

ל שִׁמְעוֹן בַּר בָּא848 בָּא אֵצֶל רַ' חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: כְּתֹב לִי אִגֶּרֶת כָּבוֹד849 וְאֵצֵא לְפַרְנָסָתִי לְחוּץ־לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל אֲבוֹתֶיךָ850, יְהוּ אוֹמְרִים לִי: נְטִיעָה אַחַת שֶׁל חֶמְדָּה שֶּׁהָיְתָה לִי בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִתַּרְתָּ לָּהּ לָצֵאת לְחוּץ־לָאָרֶץ.

כֹּהֵן אֶחָד בָּא אֵצֶל רַ' חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: מַהוּ לָצֵאת לְצוֹר לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה851, לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם? אָמַר לוֹ: אָחִיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ הִנִּיחַ חֵיק אִמּוֹ852 וְחִבֵּק חֵיק נָכְרִיָּה853 – וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנְּגָפוֹ854 – וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בוֹ! (ירוש' מו“ק פ”ג, ה"א).

לא “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־יַעֲקֹב שׁוּב אֶל־אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ”855 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ” – אָבִיךָ מְצַפֶּה לְךָ, אִמְּךָ מְצַפָּה לְךָ, אֲנִי בְעַצְמִי מְצַפֶּה לָךְ.

רַב אַסִּי בְּשֵׁם רֵישׁ־לָקִישׁ אָמַר: נִכְסֵי חוּצָה־לָאָרֶץ אֵין בָּהֶם בְּרָכָה, אֶלָּא מִשֶּׁתָּשׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ אֶהְיֶה עִמָּךְ (ב"ר עד).

לב אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת־אָבוֹת אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לוֹ856 בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא מֵאֶרֶץ לְחוּצָה־לָאָרֶץ (ב"ב צא.).


ג. חִבַּת הָאָרֶץ

לג “וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה”857 – אֶרֶץ שֶׁנִּתְחַמְּדוּ לָהּ כָּל־גְּדוֹלֵי עוֹלָם (תנח' משפטים).

לד “בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהָי”858 – מַהוּ הִסְתּוֹפֵף? רַ' תַּנְחוּם בְּרַ' חֲנִילַאי וְרַב, אֶחָד אָמַר: אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֲפִלּוּ יֵשׁ לִי פְּרוֹטְרַקְלִין וּטְרַקְלִין859 בְּחוּצָה־לָאָרֶץ וְאֵין לִי אֶלָּא הַסַּף860 בְּאֶרֶץ־יִשְׁרָאֵל – “בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף”; וְאֶחָד אָמַר: אֲפִלּוּ לֹא יְהֵא לִי לֶאֱכֹל בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סִפּוּף861 שֶׁל חֲרוֹבִים – “בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף” (שם ראה).

לה כְּשֶׁעָלָה רַב זֵירָא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לֹא מָצָא גֶשֶׁר לַעֲבֹר, הֶחֱזִיק בְּמֶצֶר862 וְעָבַר. אָמַר לוֹ מִין אֶחָד: עַם פָּזִיז863, שֶׁהִקְדַּמְתֶּם פִּיכֶם לְאָזְנֵיכֶם – עֲדַיִן בִּפְזִיזוּתְכֶם אַתֶּם עוֹמְדִים! אָמַר לוֹ: מָקוֹם שֶׁמּשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא זָכוּ לוֹ – אֲנִי מִי יֹאמַר שֶׁאֶזְכֶּה לוֹ864? (כת' קיב.).

לו רַ' אַבָּא הָיָה מְנַשֵּׁק הַסְּלָעִים שֶׁל עַכּוֹ. רַ' חֲנִינָא הָיָה מְתַקֵּן [בָּהּ] תַּקָּלוֹת865 הַדְּרָכִים. רַ' חִיָּא בַר גַּמְדָּא הָיָה מִתְגַּלְגֵּל בַּעֲפָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ”866 (שם).

לז עֻלָּא יָרַד [מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל] וּמֵת שָׁם. [בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ] הִתְחִיל בּוֹכֶה, אָמְרוּ לוֹ: מַה־לְּךָ בוֹכֶה? אָנוּ מַעֲלִים אוֹתְךָ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: וּמָה אֲנִי מוֹעִיל, מְאַבֵּד אֲנִי מַרְגָּלִית שֶׁלִּי867 בְּאֶרֶץ טְמֵאָה. לֹא דוֹמֶה הַפּוֹלְטָהּ868 בְּחֵיק אִמּוֹ לְפוֹלְטָהּ בְּחֵיק נָכְרִיָּה.

כְּשֶׁמֵּת בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ לְרַ' אֶלְעָזָר. אָמַר: אַתָּה, עֻלָּא, “עַל־אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת”869. אָמְרוּ לוֹ: אֲרוֹנוֹ בָא. אָמַר לָהֶם: אֵינוֹ דוֹמֶה קוֹלַטְתּוֹ870 מֵחַיִּים871 לְקוֹלַטְתּוֹ לְאַחַר מִתָה (ירוש' כלאים פ“ט, ה”ד; כת' קיא.).

לח מַעֲשֶׂה בְּרַ' בְּרוֹקְיָא וְרַ' אֱלְעָזָר בֶּן פְּדָת שֶׁהָיוּ מְטַיְּלִים דֶּרֶךְ שַׁעַר מִחוּץ לִטְבֵרְיָא, רָאוּ אֲרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בָאִין מִחוּץ־לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רַ' בְּרוֹקְיָא לְרַ' אֱלְעָזָר: מָה הוֹעִילוּ אֵלּוּ – בְּחַיֵּיהֶם הִנִּיחוּ אוֹתָהּ וּבְמִיתָתָם בָּאוּ לָהּ? אֲנִי קוֹרֵא עֲלֵיהֶם “וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה”872 – בְּחַיֵּיכֶם, “וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת־אַרְצִי”873 – בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לוֹ רַ' אֱלְעָזָר: לֹא הִיא, כֵּוָן שֶׁהֵם נִקְבָּרִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְנִתַּן לָהֶם גּוּשׁ עָפָר שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – מְכַפֶּרֶת לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ”874 (פסיק“ר א; ירוש' כלאים פ”ט, ה“ד; ב”ר צו).

לט אָמַר רַ' לֵוִי: אָמַר מֹשֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף נִכְנְסוּ לָאָרֶץ וַאֲנִי אֵינִי נִכְנָס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מִי שֶׁהוֹדָה בְּאַרְצוֹ875 נִקְבַּר בְּאַרְצוֹ, וּמִי שֶׁלֹּא הוֹדָה בְּאַרְצוֹ876 אֵינוֹ נִקְבָּר בְּאַרְצוֹ (דב"ר ב).

מ אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מֵתִים שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ אֵינָם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים”877 – אֶרֶץ שֶׁצִּבְיוֹנִי בָהּ878 מֵתֶיהָ חַיִּים, שֶׁאֵין צִבְיוֹנִי בָהּ אֵין מֵתֶיהָ חַיִּים (כת' קיא.).

מא “אַל־נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם”879 – לָמָּה כָּל־הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל? אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: דְּבָרִים בְּגוֹ880. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מַהוּ דְּבָרִים בְּגוֹ? – “אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים881882.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּשֵׁם רַ' חֻלְדָּה: לָמָּה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל חַיִּים תְּחִלָּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְאוֹכְלִין883 שְׁנוֹת הַמָּשִיחַ. רַ' חֲנַנְיָא אָמַר: מִי שֶׁמֵּת בְּחוּץ־לָאָרֶץ וְנִקְבַּר שָׁם, שְׁתֵּי מִיתוֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ.

אָמַר רַ' סִימוֹן: אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קְבוּרִים בְּחוּצָה־לָאָרֶץ! אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה? עוֹשֶׂה לָהֶם מְחִלּוֹת884 בָּאָרֶץ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כַּמְּעָרוֹת הַלָּלוּ, וְהֵם מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵם עוֹמְדִים. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן כָּתוּב: “הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל”885, וְאַחַר־כָּךְ “וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם”886. (ב"ר צו).

מב “וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר887 אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד־בָּהּ” וגו‘888 – אָמַר רַ’ מֵישָׁא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ (עת' עה.).


ד. קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ

מג אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת (כלים פ“א, מ”ו).

מד מִפְּנֵי מָה שָׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין889? – – – שֶׁכָּל־הַשְּׁבָטִים נוֹלְדוּ בְּחוּצָה־לָאָרֶץ890 וּבִנְיָמִין נוֹלַד בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל891. (מכיל' יתרו י"ט, יח).

מה “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־מֹשֶה וְאֶל־אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר”892 – “בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם” – חוּץ לַכְּרָךְ. אוֹ אֵינוֹ893 אֶלָּא תּוֹךְ הַכְּרָךְ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר “וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶה כְּצֵאתִי אֶת־הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת־כַּפַּי אֶל־יְיָ”894 – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה תְּפִלָּה הֲקַּלָּה, לֹא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא חוּץ לָעִיר, דִּבּוּר חָמוּר895 לֹא כָל־שֶׁכֵּן? וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ תּוֹךְ הַכְּרָךְ? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה שִׁקּוּצִים וְגִלּוּלִים, וְעַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיוּ כָל־הָאֲרָצוֹת כְּשֵׁרוֹת לְדִבְּרוֹת, משֶּׁנִּבְחֲרָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ כָל־הָאֲרָצוֹת. – – – עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר בֵּית־עוֹלָמִים896 הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם רְאוּיָה לַשְּׁכִינָה, מִשֶּׁנִּבְחַר בֵּית־עוֹלָמִים יָצְאָה יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן”897, וְאוֹמֵר: “זֹאת־מְנוּחָתִי עֲדֵי־עַד”898 – – – אִם תֹּאמַר: דָּן אֲנִי מִן הַנְּבִיאִים שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ? אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה־לָאָרֶץ לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת – – – וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה־לָאָרֶץ, וּבִזְכוּת אָבוֹת, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בְּמָקוֹם טָהוֹר899 שֶׁל מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־אוּבַל אוּלָי”900, “וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל”901, וְאוֹמֵר: “הָיֹה הָיָה דְבַר־יְיָ וגו' עַל־נְהַר כְּבָר”902 – – – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “קוּם צֵא אֶל־הַבִּקְעָה”903 – מַגִּיד שֶׁהַבִּקְעָה כְּשֵׁרָה904.

תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה־לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְיָ”905, וְכִי מִלִּפְנֵי יְיָ הוּא בוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: “אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח”906 – – – אֶלָּא אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לְחוּצָה־לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה וְנִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבִים לִתְשׁוּבָה907 הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל908; מָשָׁל לְעֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ, אָמַר: אֵלֵךְ לְבֵית־הַקְּבָרוֹת, מְקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכוֹל לָבוֹא אַחֲרָי. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: יֵשׁ לִי כַיּוֹצֵא בָּךְ. כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה־לָאָרֶץ, מְקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבִים לִתְשׁוּבָה הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל; אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִים כַּיּוֹצֵא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָי הֵטִיל רוּחַ־גְּדוֹלָה אֶל־הַיָּם”909 (מכל' בא; ילק"ש שם).

מו שָׁנִינוּ, עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הֻכְשְׁרוּ כָל־הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה; מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ לֹא הֻכְשְׁרוּ כָל־הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה (מג' יד.).


ה. תּוֹרַת הָאָרֶץ

מז אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה־לָאָרֶץ (ירוש' נדר' פ“ו, ה”ח).

מח אֲפִלּוּ צַדִּיקִים וַחֲכָמִים בְּחוּץ־לָאָרֶץ וְרוֹעֵי צֹאן וּבָקָר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה910 אֶלָּא עַל־יְדֵי רוֹעֵי צֹאן וּבָקָר [שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל]; וַאֲפִלּוּ נְבִיאִים בְּחוּץ־לָאָרֶץ וְהֶדְיוֹטִים911 בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה אֶלָּא עַל־יְדֵי הֶדְיוֹטִים שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (פדר"א ח).

מט אָמַר רַב סָפְרָא: רַ' אַבָּהוּ הָיָה מְסַפֵּר: כְּשֶׁיָּרַד חֲנַנְיָה בֶּן־אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹלָה הָיָה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה־לָאָרֶץ. שִׁגְּרוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים, רַ' יוֹסֵי בֶּן כִּפַּר וּבֶן־בְּנוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטַל. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לִלְמֹד תּוֹרָה בָּאנוּ. הִכְרִיז עֲלֵיהֶם: אֲנָשִׁים הַלָּלוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם שִׁמְּשׁוּ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: זְכַרְיָה בֶן־קְבוּטַל אוֹמֵר: “הַרְבֵּה פְעָמִים קָרִיתִי לְפָנָיו912 בְּסֵפֶר דָּנִיֵּאל”. הִתְחִיל הוּא מְטַמֵּא וְהֵם מְטַהֲרִים, הוּא אוֹסֵר וְהֵם מַתִּירִים, הִכְרִיז עֲלֵיהֶם: אֲנָשִׁים הַלָּלוּ שֶׁל שָׁוְא הֵם, שֶׁל תֹּהוּ הֵם. אָמְרוּ לוֹ: כְּבָר בָּנִיתָ913 וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִסְתֹּר914, כְּבָר גָּדַרְתָּ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִפְרֹץ. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אֲנִי מְטַמֵּא וְאַתֶּם מְטַהֲרִים, אֲנִי אוֹסֵר וְאַתֶּם מַתִּירִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה־לָאָרֶץ. אָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף הָיָה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה־לָאָרֶץ? אָמְרוּ לוֹ: הַנַּח רַ' עֲקִיבָא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ915 בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא הִנַּחְתִּי כְּמוֹתִי בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: גְּדָיִים שֶׁהִנַּחְתָּ916 נַעֲשׂוּ תְיָשִׁים בַּעֲלֵי־קַרְנַיִם, וְהֵם שִׁגְּרוּנוּ אֶצְלֶךָ, וְכָךְ אָמְרוּ לָנוּ: “לְכוּ וְאִמְרוּ לוֹ בִּשְׁמֵנוּ: אִם שׁוֹמֵעַ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יְהֵא בְנִדּוּי. וְאִמְרוּ לְאַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה: אִם שׁוֹמְעִים – מוּטָב, וְאִם לָאו – יַעֲלוּ לָהָר917: אֲחִיָּה918 יִבְנֶה מִזְבֵּחַ, חֲנַנְיָה יְנַגֵּן בְּכִנּוֹר919, וְיִכְפְּרוּ920 כֻלָּם וְיֹאמְרוּ: אֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. מִיָּד גָּעוּ כָּל־הָעָם בִּבְכִיָּה וְאָמְרוּ: חָס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לָנוּ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל!

וְכָל־כָּךְ לָמָּה921: מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְיָ מִירוּשָׁלָיִם”922 (בר' סג:; ע"י).

נ שָׁנִינוּ, רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: עֲתִידִים בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּחּוּץ־לָאָרֶץ שֶׁיִּקָּבְעוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא”923 – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמַה תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא לְפִי שָׁעָה לִלְמֹד תּוֹרָה924, נִקְבְּעוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, – בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, שֶׁקּוֹרִין וּמַרְבִּיצִין בָּהֶם925 תּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (מג' כט.).

נא אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ: מְבַקֵּשׁ אַתָּה לִרְאוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה בָּעוֹלָם הַזֶּה – עֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. (שו"ט קה).

נב אֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים (ב“ב קנ”ח:).

נג “בַּגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה”926 – מִכָּאן שֶׁהַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

אֲשֶׁר־שָׁם הַזָּהָב"927 – אֵלּוּ דִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵם נֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב.

“וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב”928 – מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

“שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם”929 – מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, תּוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה (ספרי עקב; ב"ר טז).

נד רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָכָם הַדָּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְיוֹצֵא חוּצָה־לָאָרֶץ פָּגַם אֶת־עַצְמוֹ930; דָּר בָּהּ – מְשֻׁבָּח הֵימֶנּוּ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁפָּגַם מְשֻׁבָּח הוּא יוֹתֵר מִכָּל־הַמְשֻׁבָּחִים שֶׁבַּמְּדִינָה931. מְשָׁלוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְבַרְזֶל הִנְדּוּאִי932 שֶׁבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּפְחַת933 מִמַּה שֶּׁהָיָה, מְשֻׁבָּח יוֹתֵר מִכָּל־הַמְּשֻׁבָּחִים שֶׁבַּמְּדִינוֹת (אדר"נ כח).

נה “בְּאֵר מַיִם חַיִּים”934 – זוֹ תוֹרָה שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ילק“ש שה”ש).

נו אָמַר רַ' זְעֵירָא: אֲפִלּוּ שִׂיחָתָם שֶׁל בְּנֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. (ויק"ר לד).

נז עֲשָׂרָה קַבִּים חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם – תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (קיד' מט:).


ו. עֶרְכָּהּ שֶׁל הָאָרֶץ

נח אָמַר רַ' אַבָּא בַר חֲנִינָא: אִלְמָלֵא לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לֹא נִתַּן לָהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תוֹרָה וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ בִּלְבָד, שֶׁעֶרְכָּהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא935 (נד' כב:).

נט “וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ”936 –מְלַמֵּד שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ גָּבֹהַּ מִכָּל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל גְּבֹהָה מִכָּל־הָאֲרָצוֹת (זב' נד:).

ס אֶבֶן הָיְתָה שָׁם [בַּמִּקְדָּשׁ] מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת.

תְּנָא, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת937 הָעוֹלָם.

שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם”938 – תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם מִשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ, תּוֹלְדוֹת הָאָרֶץ מֵהָאָרֶץ נִבְרָאוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵלּוּ וְאֵלּוּ מִצִּיּוֹן נִבְרָאוּ, שֶּׁנֶּאֱמַר: “אֵל אֱלֹהִים יְיָ דִּבֶּר וַיִּקְרָא־אָרֶץ, מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ”939, וְאוֹמֵר: “מִצִּיוֹן מִכְלַל940־יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ”941 – מִמֶּנָּה מֻכְלָל יָפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם (יומא נד:).

סא “עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל־פֶּרִי”942 – כְּשֵׁם שֶׁהַטַּבּוּר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצַע הָאִישׁ, כָּךְ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “ישְׁבֵי עַל־טַבּוּר הָאָרֶץ”943, וּמִמֶּנָּה מַשְׁתִּיתוֹ944 שֶׁל עוֹלָם יוֹצֵאת. וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָׁלַיִם, וְהַהֵיכָל945 בְּאֶמְצַע בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן שְׁתִיָּה לִפְנֵי הָאָרוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם. וּשְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה חָכָם עָמַד עַל הַשָּׁרָשִׁים946 הַיּוֹצְאִים מִמֶּנָּה לְכָל־הָעוֹלָם: גִּיד שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְכוּשׁ נָטַע עָלָיו פִּלְפְּלִין, [וְכֵן] נָטַע בָּהֶם כָּל־מִינֵי אִילָנוֹת, וְעָשׂוּ פֵרוֹת. (תנח' קדושים).

סב כְּשֶׁבָּא רַב דִּימִי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ”947 – אֵלּוּ שִׁבְעָה יַמִּים וְאַרְבָּעָה נְהָרוֹת שֶׁמַּקִּיפִין אֶת־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ הֵם: שִׁבְעָה יַמִּים – יַמָּהּ שֶׁל טְבֵרְיָה948 וְיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם949 וְיַמָּהּ שֶׁל חוּלַת950 וְיַמָּהּ שֶׁל שָׁלִית951 וְיַמָּהּ שֶׁל סַמְכוּ952 וְיָם אֲפַמְיָא953 וְיָם הַגָּדוֹל954; אַרְבָּעָה נְהָרוֹת – יַרְדֵּן וְיַרְמוּךְ וְקַרְמְיוֹן וּפִיגָה955.

– וַהֲרֵי יֵשׁ יָם שֶׁל חֶמֶץ956?

– דֵּיקְלִיטְיָנוֹס957 הִקְוָה אֶת־הַנְּהָרוֹת וַעֲשָׂאוֹ958 (ב“ב עד:; ירוש' כלאים פ”ט, ה“ד, שם כת' פי”ב, ה“ג; שו”ט כ"ד, ו).

סג שָׁנִינוּ, יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיַאס959 וּמְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סַמְכוּ וּבְיַמָּהּ שֶׁל טְבֵרְיָא וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לְיָם הַגָּדוֹל, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִבְטַח כִּי־יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל־פִּיהוּ”960 (ב,ב עד:).

סד שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שִׁלֹחַ961 הָיָה מְקַלֵּחַ מַיִם962 בִּכְאִסָּר963, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהִרְחִיבוּהוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַבּוּ מֵימָיו – וְנִתְמַעֲטוּ, חָזְרוּ וּמִעֲטוּהוּ – וְהָיָה מְקַלֵּחַ מָיִם (ערכ' י:).


ז. אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

סה “וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל”964 – רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: תֵּבֵל – זוֹ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ”965. ולָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תֵּבֵל: שֶׁהִיא מְתֻבֶּלֶת966 בַּכֹּל, שֶׁכָּל־הָאֲרָצוֹת יֵשׁ בְּזוֹ מַה שֶּׁאֵין בְּזוֹ וְיֵשׁ בְּזוֹ מַה שֶּׁאֵין בְּזוֹ; אֲבָל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חֲסֵרָה כְלוּם, שֶׁנֶאֱמַר: “לֹא־תֶחְסַר כֹּל בָּהּ”967 (ספרי עקב).

סו “וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְיָ אַרְצוֹ”968 – מְלַמֵּד שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְבֹרֶכֶת מִכָּל־הָאֲרָצוֹת, שֶׁהָיָה טַל מָצוּי לָהּ בְּכָל־שָׁעָה וְהָיְתָה מְרֻבֶּצֶת בְּמַעְיָנוֹת969 וּפְתוּחָה לַחַמָּה וּפְתוּחָה לַלְּבָנָה, מְלֵאָה וְאֵין חֲסֵרָה כָּל־בְּרָכָה (שם ברכה).

סז “אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת”970 – אוֹ בִגְנוּת971 אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא מְדַבֵּר, שֶׁמַּזְכִּיר בָּהּ הָרִים972? תַּלְמוּד־לוֹמַר: "וּבְקָעֹת – מַה־בְּקָעוֹת לְשֶׁבַח אַף הָרִים לְשֶׁבַח; וְעוֹד שֶׁנּוֹתֵן טַעַם בָּהָר973, טַעַם בַּבִּקְעָה, שֶׁפֵּרוֹת הָהָר קַלִּים974 וּפֵרוֹת הַבִּקְעָה שְׁמֵנִים.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: כְּשֶׁהִיא בִקְעָה975 הֲרֵי הִיא עוֹשָׂה בֵית־כֹּר, כְּשֶׁהִיא הַר הֲרֵי הִיא עוֹשָׂה בֵּית־כֹּר מִן הַמִּזְרָח, בֵּית־כֹּר מִן הַמַּעֲרָב, בֵּית־כֹּר מִן הַדָּרוֹם, בֵּית־כֹּר מִן הַצָּפוֹן, בֵּית־כֹּר מִלְמַעְלָה – נִמְצָא חֲמִשָּׁה מְכֻפֶּלֶת.

“כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים זֹאת יְרוּשָׁלִִַם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת”976 – אֶרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינֵי־אֲרָצוֹת977 הַרְבֵּה: בֵּית־אֲרָצוֹת978, בֵּית־הַחוֹלוֹת, בֵּית הֶעָפָר.

דָּבָר אַחֵר: “אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת”979 – מַגִּיד שֶׁלֹּא שָׁווּ טַעַם פֵּרוֹת הַר לְטַעַם פֵּרוֹת בִּקְעָה וְלֹא טַעַם פֵּרוֹת בִּקְעָה לְטַעַם פֵּרוֹת הָר. מִנַּיִן שֶׁלֹּא שָׁווּ טַעַם הַר וָהָר980, טַעַם בִּקְעָה וּבִקְעָה? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת” – הָרִים הָרִים הַרְבֵּה, בְּקָעוֹת בְּקָעוֹת הַרְבֵּה.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אֲרָצוֹת981 נִתְּנוּ כְּנֶגֶד שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים982, וְלֹא שָׁווּ טַעַם פֵּרוֹת שֵׁבֶט זֶה לְטַעַם פֵּרוֹת שֵׁבֶט זֶה.

רַ' יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ מַטְעַמִּים983 בָּאָרֶץ כָּךְ נִתְּנוּ מַטְעַמִּים בַּיָּם984, תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים”985 – מַגִּיד שֶׁלֹּא שָׁווּ טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לְטַעַם דָּג הָעוֹלֶה מִצּוֹר, וְלֹא הָעוֹלֶה מִצּוֹר לָעוֹלֶה מֵאִסְפַּמְיָא986. אוֹ לְפִי שֶׁעֲפָרוֹ שֶׁל הַר קַל וְשֶׁל בִּקְעָה שָׁמֵן, יָכוֹל יְהוּ מַיִם גּוֹרְשִׁים אֶת הָעָפָר לִמְקוֹם בִּקְעָה וּתְהֵא בִקְעָה מְחֻסֶּרֶת מָיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: “אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת”987 – הַר לְפִי מַה שֶּׁהוּא, בִּקְעָה לְפִי מַה שֶּׁהִיא; אוֹ לְפִי שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְכֻפֶּלֶת בְּהָרִים988 יְהֵא גָּלוּי989 שׁוֹתֶה, שֶׁאֵינוֹ גָלוּי990 אֵינוֹ שׁוֹתֶה? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה־מָּיִם”991 – גָּלוּי וְשֶׁאֵינוֹ גָלוי שׁוֹתֶה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “אַף־בְּרִי יַטְרִיחַ עָב, יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ”992 – שֶׁהָיוּ הֶעָבִים מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ993 וּמַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מִכָּל־רוּחַ; אוֹ לְפִי שֶׁשּׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים, אֲבָל אֵינָהּ שׁוֹתָה מֵי נְחָלִים994? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם”995; אוֹ לְפִי שֶׁשּׁוֹתָה מֵי נְחָלִים, אֲבָל אֵינָהּ שׁוֹתָה מֵי שְׁלָגִים? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “לִמְטַר הַשָּׁמַיִם996 תִּשְׁתֶּה־מָּיִם” – כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מַיִם, אַף מֵי שְׁלָגִים, וְכֵן הוֹא אוֹמֵר: “כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן־הַשָּׂמַיִם”997; אוֹ לְפִי שֶׁשׁוֹתָה מֵי שְׁלָגִים אֲבָל אֵינָהּ שׁוֹתָה מֵי טְלָלִים? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה־מָּיִם” – אַף מֵי טְלָלִים תִּשְׁתֶּה (שם עקב; ילק"ש שם).

סח “לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא”998 – אֶרֶץ מִצְרַיִם שׁוֹתָה מֵימֶיהָ999, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מֵי גְשָׁמִים; אֶרֶץ מִצְרַיִם נָמוֹךְ1000 שׁוֹתֶה, גָּבֹהַּ אֵינוֹ שׁוֹתֶה, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה נָמוֹךְ וְגָבֹהַּ; אֶרֶץ מִצְרַיִם גָּלוּי שׁוֹתֶה, שֶׁאֵין גָּלוּי1001 אֵינוֹ שׁוֹתֶה, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל גָּלוּי וְשֶׁאֵין גָּלוּי שׁוֹתֶה; אֶרֶץ מִצְרַיִם שׁוֹתָה וְאַחַר־כָּךְ נִזְרָעַת, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה וְנִזְרַעַת, נִזְרַעַת וְשׁוֹתָה; אֶרֶץ מִצְרַיִם אִם אֵינָהּ שׁוֹתָה בְּכָל יוֹם1002 וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה בְּכָל יוֹם; אֶרֶץ מִצְרַיִם אִם אֵינוֹ עָמֵל בָּהּ בְּפֶסֶל1003 וּבְקַרְדֹּם וְנוֹדֵד שְׁנַת עֵינָיו עָלֶיהָ אֵין לוֹ בָּהּ כְּלוּם, אֲבָל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כֵּן – הֵם יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם וְהַמָּקוֹם מוֹרִיד לָהֶם גְּשָׁמִים.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, רָאָה בֶּן־טוֹבִים1004 אֶחָד וּמָסַר לוֹ עֶבֶד אֶחָד לְשַׁמְּשׁוֹ; שׁוּב רָאָה בֶּן־טוֹבִים אֶחָד מְעֻדָּן וּמפֻנָּק וְעָסוּק בִּפְעֻלָּה1005 וּמַכִּירוֹ לוֹ וְלַאֲבוֹתָיו, אָמַר: גְּזֵרָה שֶׁאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְיָדְךָ וַאֲנִי מַאֲכִילֶךָ. כָּךְ כָּל־הָאֲרָצוֹת נָתְנוּ לָהֶם שַׁמָּשִׁים לְשַׁמֵּשׁ: מִצְרַיִם שׁוֹתָה מִן הַנִּילוֹס וּבָבֶל שׁוֹתָה מִן הַנָּהָר1006, אֲבָל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא הֵם יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹרִיד לָהֶם גְּשָׁמִים; וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא כְדַרְכֵי בָּשָׂר־וָדָם דַּרְכֵי הַמָּקוֹם, בָּשָׂר־וָדָם קוֹנֶה לוֹ עֲבָדִים שֶׁיִּהְיוּ זָנִים וּמְפַרְנְסִים אוֹתוֹ, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם קוֹנֶה לוֹ עֲבָדִים שֶׁיְּהֵא הוּא זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָם (שם; שם).

סט שָׁנוּ חֲכָמִים: בְּבִרְכוֹתֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בֵּית־סְאָה עוֹשֶׂה חֲמֵשֶׁת רִבּוֹא כֹּרִין1007, בִּישִׁיבָתָהּ שֶׁל צֹעַן בֵּית־סְאָה עוֹשֶׂה שִׁבְעִים כֹּרִין, וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל־אֲרָצוֹת יוֹתֵר מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּגַן־יְיָ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”1008, וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם יוֹתֵר מִצֹּעַן, שֶׁהָיוּ מְגַדְּלִים בָּהּ מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו”1009, וְאֵין לְךָ טְרָשִׁים1010 בְּכָל־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵחֶבְרוֹן, שֶׁהָיוּ קוֹבְרִין בָּהּ מֵתִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן חֶבְרוֹן מְבֻנָּה1011 עַל אַחַת מִשִּׁבְעָה בְצֹעַן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם”1012 – – – אֶפְשָׁר אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת לִבְנוֹ קָטָן קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה לִבְנוֹ גָדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן”1013? אֶלָּא שֶׁמְּבֻנָּה עַל אַחַת מִשִּׁבְעָה בְצֹעַן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּטְרָשִׁים, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּטְרָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאָה1014; בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא בְּבִרְכוֹתֶיהָ1015, אֲבָל בְּבִרְכוֹתֶיהָ נֶאֱמַר: “וַיִּזְרַע יִצְחָק – – – וַיִּמְצָא – – – מֵאָה שְׁעָרִים10161017 (כת' קיב.).

ע אַתָּה מוֹצֵא בְּסַנְחֵרִיב כְּשֶׁבָּא לְפַתּוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל מָה אָמַר לָהֶם? “עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם”1018 – אֶל אֶרֶץ יָפָה מֵאַרְצְכֶם אֵין כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא “אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם”. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: אִם מִי שֶׁבָּא לוֹמַר שִׁבְחָהּ שֶׁל אַרְצוֹ לֹא אָמַר גְּנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, קַל־וַחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שׁוֹטֶה הָיָה זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ לְפַתּוֹת. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לִשָּׂא אִשָׁה. אָמַר לָהּ: אָבִיךְ מֶלֶךְ וַאֲנִי מֶלֶךְ, אָבִיךְ עָשִׁיר וַאֲנִי עָשִׁיר, אָבִיךְ מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן וַאֲנִי מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן – וְאֵין זֶה פִתּוּי. כֵּיצַד פִּתּוּי? אוֹמֵר לָהּ: אָבִיךְ הֶדְיוֹט וַאֲנִי מֶלֶךְ, אָבִיךְ עָנִי וַאֲנִי עָשִׁיר, אָבִיךְ מַאֲכִילֵךְ מִינֵי יָרָק וְקִטְנִיּוֹת וַאֲנִי מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים, אָבִיךְ מוֹלִיכֵךְ לְמֶרְחָץ בְּרֶגֶל וַאֲנִי מוֹלִיכֵךְ בִּגְלֻגְדְּקָא1019. וּמָה אִם מִי שֶׁבָּא לוֹמַר שִׁבְחָהּ שֶׁל אַרְצוֹ לֹא אָמַר גְּנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, קַל־וָחֹמֶר לִמְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ספרי עקב).

עא “וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ”1020 – שֶׁתְּהֵא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְלֵאָה דָגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר, וְכָל־הָאֲרָצוֹת דּוֹבְאוֹת1021 לְמַלְאוֹת אוֹתָהּ כֶּסֶף וָזָהָב (שם).

עב “וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם”1022 – מַהוּ צִבְאוֹת גּוֹיִם? שֶׁכָּל הַגּוֹיִם צוֹבִים1023 בָּהּ וְרוֹצִים אוֹתָהּ (שו"ט ה).

עג “וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי” – “אֶרֶץ חֶמְדָּה” – אֶרֶץ שֶׁעֲשׂוּיָה חוֹלָאוֹת1024 חוֹלָאוֹת לִמְלָכִים וְשֻׁלְטָנִים, שֶׁכָּל־מֶלֶךְ וְשֻׁלְטָן שֶׁלֹּא קָנָה בְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: לֹא עָשִׂיתִי כְלוּם. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: וְכִי שְׁלֹשִים וְאֶחָד מֶלֶךְ שֶׁשִּׁעְבֵּד [יְהוֹשֻׁעַ] כֻּלָּם הָיוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים בְּרוֹמִי עַכְשָׁו, שֶׁכָּל מֶלֶךְ וְשֻׁלְטָן שֶׁלֹּא קָנָה פּלַטְיָאוֹת1025 וְחוֹלָאוֹת בְּרוֹמִי אוֹמֵר: לֹא עָשִׂיתִי כְלוּם, [כָּךְ] כָּל־מֶלֶךְ וְשֻׁלְטָן שֶׁלֹּא קָנָה פְּלַטְיָאוֹת וְחוֹלָאוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: לֹא עָשִׂיתִי כְלוּם (ספרי ברכה לג, ילק"ש שם).

עד “עַמִּים הַר־יִקְרָאוּ”1026 – מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהָיוּ אֻמּוֹת וּמְלָכִים מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים לִפְרַגְמַטְיָא1027 שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהֵם אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְנִצְטַעַרְנוּ וּבָאנוּ לְכָאן נֵלֵךְ וְנִרְאֶה פְרַגְמַטְיָא שֶׁל יְהוּדִים מַה־טִּיבָהּ, וְעוֹלִים לִירוּשָׁלַיִּם וְרוֹאִים אֶת־יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹבְדִים לְאֵל אֶחָד וְאוֹכְלִים מַאֲכָל אֶחָד, לְפִי שֶׁהַגּוֹיִם לֹא אֱלוֹהוֹ שֶׁל זֶה כֵּאלוֹהוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא מַאֲכָלוֹ שֶׁל זֶה כְּמַאֲכָלוֹ שֶׁל זֶה – וְהֵם אוֹמְרִים: אֵין יָפֶה לְהִדָּבֵק אֶלָּא בְּאֻמָּה זוֹ.

מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֵין זָזִין מִשָּׁם עַד שֶׁמִּתְגַיְּרִים וּבָאִים וּמַקְרִיבִים זְבָחִים וְעוֹלוֹת? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק”1028 (שם; שם).

עה “כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ”1029 – זֶה יַמָהּ שֶׁל יָפוֹ שֶׁגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא1030. מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל סְפִינוֹת שֶׁאוֹבְדוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל וּצְרוֹרוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל־כְּלֵי חֶמְדָּה, שֶׁהַיָּם הַגָּדוֹל מְקִיאָם לְיַמָּהּ שֶׁל יָפוֹ שֶׁגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא? תַּלְמוּד לוֹמַר: “כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ”. אָמַר רַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ מִכְּזִיב לְצוֹר, וּמָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וּשְׁאִלְתִּיו בְּשָׁלוֹם. אָמַרְתִּי לוֹ: פַּרְנָסָתְךָ בַּמֶּה הִיא? אָמַר לִי: מֵחִלָּזוֹן1031. אָמַרְתִּי לוֹ: וּמִי מָצוּי1032? אָמַר לִי: הַשָּׁמַיִם1033, מָקוֹם בַּיָּם1034, שֶׁמֻטָּל בֵּין הָרִים, וּסְמָמִיּוֹת מַכִּישׁוֹת אוֹתוֹ1035 וּמֵת וְנִמּוֹק בִּמְקוֹמוֹ. אָמַרְתִּי: הַשָּׁמַיִם, נִכָּר הוּא, שֶׁגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא (שם; שם).

עו “וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל”1036 – "שְׂפוּנֵי זֶה חִלָּזוֹן, “טְמוּנֵי” – זוֹ טָרִית1037, “חוֹל” – זוֹ זְכוּכִית1038. לְפִי שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל זְבוּלֻן הָיָה מִתְרַעֵם לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לְאַחַי נָתַתָּ אֲרָצוֹת וְלִי נָתַתָּ יַמִּים; לְאַחַי נָתַתָּ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְלִי נָתַתָּ חִלָּזוֹן. אָמַר לוֹ: סוֹף שֶׁאֲנִי מַצְרִיכָם לְיָדְךָ עַל־יְדֵי חִלָּזוֹן זֶה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִי מוֹדִיעֵנִי דָּבָר זֶה? אָמַר לוֹ: זֶה סִמָּן יִהְיֶה בְּיָדֶךָ: שֶׁכָּל מִי שֶׁגּוֹנְבוֹ לֹא יְהֵא1039 בִּפְרַגְמַטְיָא שֶׁלּוֹ כְלוּם (שם).

עז “לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים”1040 – כּוֹרְמִים – שָׁנָה רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ מְלַקְּטֵי אֲפַרְסְמוֹן1041 מֵעֵין־גֶּדִי וְעַד רָמְתָא1042: יוֹגְבִים – אֵלּוּ צַיָּדֵי חִלָּזוֹן מִסֻּלָּמוֹת שֶׁל צוֹר1043 וְעַד חֵיפָא (שבת כו.).

עח “וְחַמַּת”1044 – זוֹ טְבֵרְיָא, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חַמַּת? עַל שֵׁם חַמֵּי טְבֵרְיָא.

“רַקַּת”1045 – זוֹ צִפּוֹרֵי, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רַקַּת? מִשּׁוּם שֶׁהִיא גְבוֹהָה כְּרַקַּת נָהָר1046.

“וְכִנֶּרֶת”1047 – זוֹ גֵינוֹסַר, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כִּנֶּרֶת? שֶׁמְּתוּקִין הַפֵּרוֹת כְּקוֹל הַכִּנּוֹרוֹת.

רָבָא אָמַר: “חַמַּת” – זוֹ חַמֵּי גֶדֶר1048, “רַקַּת” – זוֹ טְבֵרְיָא.

רַ' יִרְמְיָה אָמַר: “רַקַּת” שְׁמָהּ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ “טְבֵרְיָא”? שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל1049. רַבָּה אָמַר: שֶׁטּוֹבָה רְאִיָּתָהּ1050.

אָמַר זְעֵירִי: “קִטְרוֹן” – זוֹ צִפּוֹרֵי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִפּוֹרֵי? שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הָהָר כְּצִפּוֹר.

אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: אֲנִי רָאִיתִי “זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ” שֶׁל צִפּוֹרֵי1051 וְהָיְתָה שִׁשָּׁה־עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה־עָשָׂר מִיל.

“וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר”1052 – זוֹ קֵיסָרֵי בַּת אֱדוֹם1053, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בֵּין הַחוֹלוֹת וְהִיא הָיְתָה יָתֵד תְּקוּעָה לְיִשְׂרָאֵל1054 בִּימֵי יְוָנִים, וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים וְנִצְּחוּם הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתָהּ אֲחִידַת מִגְדַּל צוֹר1055 (מג' ו.).

עט אָמַר רַ' יִצְחָק: “לֶשֶׁם”1056 – זוֹ פַּמְיַאס1057. “וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר” – זוֹ קֵיסָרַי בַּת אֱדוֹם, שֶׁהִיא הָיְתָה מֶטְרֹפּוֹלִין1058 שֶׁל מְלָכִים. יֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁמְּגַדְּלִים בָּהּ מְלָכִים1059; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁמַּעֲמִידִים מִמֶּנָּה מְלָכִים (שם).

פ מִכְמָס וּזְנוֹחָא1060 – אַלְפָא1061 לְסֹלֶת, שְׁנִיָּה לָהֶן1062 – עֲפָרַיִם1063 בַּבִּקְעָה. (מנח' פ“ט, מ”א).

פא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם”1064 – לֹא שִׁכּוֹרָה1065 וְלֹא צְמֵאָה, אֶלָּא בֵּינוֹנִית, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁהַגְּשָׁמִים מְרֻבִּים מְטַשְׁטְשִׁים1066 אֶת־הָאָרֶץ וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה פֵּרוֹת.

דָּבָר אַחֵר: “בְּעִתָּם” – בְּלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וּבְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת1067, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, שֶׁיָּרְדוּ לָהֶם גְשָׁמִים בְּלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וּבְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ חִטִּים כִּכְלָיוֹת, וּשְׂעוֹרִים כְּגַרְעִינֵי זֵיתִים, וַעֲדָשִׁים כְּדִינְרֵי זָהָב, וְצָרְרוּ מֵהֶם דֻּגְמָא לְדוֹרוֹת. (תענ' כב, כג).

פב "יוֹרֶה1068 1069 – שֶׁמּוֹרֶה אֶת־הַבְּרִיּוֹת לְהַכְנִיס פֵּרוֹתֵיהֶם וּלְהָטִיחַ גַּגּוֹתֵיהֶם1070 וְלַעֲשׂוֹת כָּל־צָרְכֵיהֶם1071; “יוֹרֶה” – שֶׁמִּתְכַּוֵּן לָאָרֶץ וְאֵינוֹ יוֹרֵד בְּזָעַף; "יוֹרֶה – שֶׁמַּרְוֶה אֶת־הָאָרֶץ וּמַשְׁקֶה עַד תְּהוֹם.

"מַלְקוֹשׁ1072 1073שֶׁמְּמַלֵּא תְבוּאָה בְּקַשֶּׁיהָ; “מַלְקוֹשׁ” – שֶׁיּוֹרֵד עַל הַמְּלִילוֹת1074 וְעַל הַקַּשִּׁין1075 (ספרי עקב; תענ' ו.).

פג אָמַר רַפְרָם בַּר פַּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים מֵאוֹצָר טוֹב1076, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת־אוֹצָרוֹ הַטּוֹב”1077 – בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן עַל אַדְמָתָם גְּשָׁמִים יוֹרְדִין מֵאוֹצָר טוֹב, בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן עַל אַדְמָתָם אֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִים מֵאוֹצָר טוֹב (ב"ב כה:).

פד “וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי”1078 – לָמָּה נִמְשְׁלָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לִצְבִי? לומַר לָךְ: מַה צְּבִי זֶה כְּשֶׁאַתָּה מַפְשִׁיטוֹ אֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק בְּשָׂרוֹ1079, אַף אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת1080 פֵּרוֹתֶיהָ. דָּבָר אַחֵר: מַה צְּבִי זֶה קַל מִכָּל־הַחַיּוֹת1081, אַף אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל קַלָּה מִכָּל־הָאֲרָצוֹת לְבַשֵּׁל אֶת־פֵּרוֹתֶיהָ; אִי מַה צְּבִי זֶה קַל וְאֵין בְּשָׂרוֹ שָׁמֵן, אַף אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל קַלָּה לְבַשֵּׁל וְאֵין פֵּרוֹתֶיהָ שְׁמֵנִים? תַּלְמוּד־לוֹמַר “אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”1082 – שְׁמֵנִים כְּחָלָב וּמְתוּקִים כִּדְבָשׁ. (כת' קיב.; ספרי עקב).

פה פֵּרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל קַלִּים לֶאֱכֹל מִכָּל־הָאֲרָצוֹת (ספרי עקב).

פו הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מִמִּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר1083: “וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת־פִּרְיוֹ”1084 אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעֵץ מַאֲכָל הוּא? אֶלָּא מַה תַּלְמוּד־לוֹמַר “עֵץ מַאֲכָל”1085? לְהָבִיא עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה. וְאֵיזֶהוּ? – זֶה הַפִּלְפְּלִין. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל־בָּהּ לֶחֶם, לֹא־תֶחְסַר כֹּל בָּהּ”1086. (בר' לו:).

פז רָמִי בַר יְחֶזְקֵאל נִזְדַּמֵּן לִבְנֵי־בְרַק, רָאָה עִזִּים שֶׁאוֹכְלוֹת תַּחַת תְּאֵנִים. וְהָיָה דְבַשׁ נוֹטֵף מִן הַתְּאֵנִים וְחָלָב מְטַפְטֵף מִן הָעִזִּים וּמִתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה. אָמַר: זֶהוּ “זָבַת חָלַב וּדְבָשׁ”. (כת' קיא:).

פח מַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת1087, וְהָיְתָה הַתְּאֵנָה מְלֵאָה תְּאֵנִים יָפוֹת. יָרַד טַל וְהָיוּ הַתְּאֵנִים שׁוֹאֲבוֹת דְּבַשׁ1088, וְהָיָה הָרוּחַ מְגַבְּלוֹ1089 בֶּעָפָר. בָּאָה עֵז אַחַת וְהָיְתָה מְנַטֶּפֶת חָלָב בִּדְבַשׁ, וְקָרָא לַתַּלְמִידִים וְאָמַר לָהֶם: בֹּאוּ וּרְאוּ דֻּגְמָא מֵעֵין הָעוֹלָם־הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב”1090 (תנה"ק תצוה; ס' “והזהיר”).

פט אָמַר רַ' יַעֲקֹב בֶּן דּוֹסְתַּאי: מִלֹּד לְאוֹנוֹ1091 שְׁלשָׁה מִלִין. פַּעַם אַחַת קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף1092 וְהָלַכְתִּי עַד קַרְסֻלַּי בִּדְבַשׁ שֶׁל תְּאֵנִים. (כת' קיא:).

צ “וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע”1093 – כְּגוֹן סִכְנֵי1094 וְחַבְרוֹתֶיהָ.

מַעֲשֶׂה שֶׁאָמַר רַ' יְהוּדָה לִבְנוֹ בְּסִכְנֵי: עֲלֵה וְהָבֵא לָנוּ קְצִיעוֹת1095 מִן הֶחָבִית: עָלָה וְהוֹשִׁיט יָדוֹ וּמְצָאָהּ שֶׁל דְּבָשׁ1096. אָמַר לוֹ: אַבָּא, שֶׁל דְּבַשׁ הִיא. אָמַר לוֹ: בְּנִי, הַשְׁקַע יָדְךָ לְתוֹכָהּ וְאַתָּה מַעֲלֶה קְצִיעוֹת.

“וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר”1097 – אֵלּוּ זֵיתִים שֶׁל גּוּשׁ־חָלָב1098.

מַעֲשֶׂה שֶׁאָמַר רַ' יוֹסֵי לִבְנוֹ בְצִפּוֹרֵי: עֲלֵה וְהָבֵא לָנוּ זֵיתִים מִן הָעֲלִיָּה. הָלַךְ וּמָצָא אֶת הָעֲלִיָּה שֶׁצָּפָה בְשֶׁמֶן (ירוש' פאה פ“ז, ה”ג; ספרי האזינו).

צא “וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ”1099 – שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל אָשֵׁר מוֹשֶׁכֶת שֶׁמֶן כְּמַעְיָן.

מַעֲשֶׂה שֶׁנִּצְרְכוּ1100 לָהֶם אַנְשֵׁי לוֹדִקְיָא בְּשֶׁמֶן וּמִנּוּ לָהֶם פִּימְלֵיטֵס1101 אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ וְקַח לָנוּ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא. הָלַךְ לִירוּשָׁלָיִם. אָמַר לָהֶם: שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא אֲנִי צָרִיךְ. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ לְצוֹר. [הָלַךְ לוֹ לְצוֹר], אָמַר לָהֶם: שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא אֲנִי צָרִיךְ. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ לְגוּשׁ־חָלָב. הָלַךְ לוֹ לְגוּשׁ־חָלָב, אָמַר לָהֶם: שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא אֲנִי צָרִיךְ. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ אֵצֶל פְּלוֹנִי, הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְלֹא מְצָאוֹ. אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא בַּשָּׂדֶה. הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה עוֹזֵק1102 תַּחַת זֵיתָיו. אָמַר לוֹ: שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶגְמֹר אֶת־הַזָּיִת. מִשֶּׁגָּמַר אֶת־זֵיתָיו הִפְשִׁיל כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו וְהָיָה מְסַקֵּל וּבָא1103 בַדָּרֶךְ. אָמַר פִּימְלֵיטֵס: אֶפְשַׁר שֶׁיֵּשׁ לָזֶה1104 שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא? דּוֹמֶה, שֶׁשְּׂחוֹק שָׂחֲקוּ בִי הַיְּהוּדִים, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ הוֹצִיאָה לוֹ שִׁפְחָתוֹ קוּמְקְמוֹס1105 שֶׁל חַמִּין וְרָחַץ בּוֹ יָדָיו וְרַגְלָיו: הוֹצִיאָה לוֹ סֵפֶל שֶׁל זָהָב מָלֵא שֶׁמֶן וְטָבַל בּוֹ יָדָיו וְרַגְלָיו (לִקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: “וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ”). לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ עָמַד וּמָדַד לוֹ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא. אָמַר לוֹ: כְּלוּם אַתָּה צָרִיךְ לְיוֹתֵר? אָמַר לוֹ: הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין לִי דָמִים. אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה רוֹצֶה לִקַּח קַח, וַאֲנִי אֵלֵךְ עִמְּךָ וְאֶטֹּל דָּמָיו. מָדַד לוֹ שֶׁמֶן בִּשְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה רִבּוֹא. אָמְרוּ: לֹא הִנִּיחַ אוֹתוֹ אִישׁ לֹא סוּס וְלֹא פֶרֶד וְלֹא גָמָל וְלֹא חֲמוֹר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא שְׂכָרוֹ. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ יָצְאוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ לְקַלְּסוֹ. אָמַר לָהֶם: לֹא תְקַלְּסוּ קִלּוּס זֶה אֶלָּא לְאָדָם זֶה שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֲמַר: “יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב”1106 (ספרי ברכה לג; מנח' פה:; ילק"ש ברכה).

צב אָמַר רַ' חֲנִינָא: כְּשֶׁעָלִיתִי מִן הַגּוֹלָה הִתַּרְתִּי אֲזוֹרִי וְשֶׁל בְּנִי וְשֶׁל בְּהֶמְתִּי לְהַקִּיף קוֹרָתוֹ שֶׁל חָרוּב1107 אֶחָד וְלֹא יָכֹלְתִּי.

וְאָמַר רַ' חֲנִינָא: כְּשֶׁעָלִיתִי מִן הַגּוֹלָה מָצָאתִי חָרוּב וּפְצַעְתִּיו1108, וּמָשַׁךְ מְלֹא יָדִי דְּבָשׁ (ירוש' פאה פ“ז, ה”ג; ילק"ש).

צג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זָכוּרְנִי, כְּשֶׁהָיָה תִּינוֹק בּוֹצֵעַ1109 חָרוּב – נִמְשַׁךְ חוּט שֶׁל דְּבַשׁ עַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו.

ואָמַר רַ' אֶלְעָזָר: זָכוּרְנִי, כְּשֶׁהָיָה עוֹרֵב נוֹטֵל בָּשָׂר – נִמְשַׁךְ חוּט שֶׁל שֹׁמֶן מֵרֹאשׁ הַכֹּתֶל וְעַד הַקַּרְקָע (ב"ב צא:).

צד כְּשֶׁבָּא רַב דִּימִי אָמַר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ”1110 – אֵין לְךָ כָּל־גֶּפֶן וְגֶפֶן שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין צָרִיךְ עַיִר אֶחָד1111 לִבְצֹר; “וְלַשְּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ”1112 – אֵין לְךָ כָּל־אִילַן סְרָק1113 שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מַשּׂוֹי שְׁתֵּי אֲתוֹנוֹת. וְשֶׁמָּא תֹאמַר: אֵין בּוֹ יַיִן, תַּלְמוּד־לוֹמַר: “כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ”1114, וְשֶׁמָּא תֹאמַר: אֵינוֹ אָדֹם, תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וּבְדַם־עֲנָבִים”1115, וְשֶׁמָּא תֹאמַר: אֵינוֹ מַרְוֶה1116, תַּלְמוּד־לוֹמַר “סוּתוֹ”1117 1118, וְשֶׁמָּא תֹאמַר: אֵין בּוֹ טַעַם, תַּלְמוּד־לוֹמַר “חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן”1119 – כָּל־חֵךְ שֶׁטוֹעֲמוֹ אוֹמֵר לִי לִי; וְשֶׁמָּא תֹאמַר: לַנְּעָרִים יָפֶה וְלַזְּקֵנִים אֵינוֹ יָפֶה – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב”1120 – אַל תִּקְרָא “לְבֶן־שִׁנַּיִם” אֶלָּא “לְבֶן־שָׁנִים”. (כת' קי“א; ע”י).

צה רַ' חִיָּא בַּר אַדָּא מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ הָיָה. בָּטֵל שְׁלֹשָה יָמִים וְלֹא בָא. כְּשֶׁבָּא אָמַר לוֹ רֵישׁ־לָקִישׁ: מִפְּנֵי מָה בָּטַלְתָּ? אָמַר לוֹ: דָּלִית1121 אַחַת הִנִּיחַ לִי אַבָּא וּבָצַרְתִּי מִמֶּנָּה יוֹם רִאשׁוֹן שְׁלָשׁ־מֵאוֹת אַשְׁכֹּלוֹת, אֶשְׁכּוֹל לִגְרָב1122; יוֹם שֵׁנִי בָּצַרְתִּי שְּׁלָשׁ־מֵאוֹת אַשְׁכֹּלוֹת, שְׁנֵי אַשְׁכֹּלוֹת לִגְרָב; יוֹם שְׁלִישִׁי בָּצַרְתִּי מִמֶּנָּה שְׁלָשׁ־מֵאוֹת אַשְׁכֹּלוֹת, שְׁלֹשָה אַשְׁכֹּלוֹת לִגְרָב. וְהִפְקַרְתִּי יוֹתֵר מֵחֶצְיָהּ. אָמַר לוֹ רֵישׁ־לָקִישׁ: אִלְמָלֵא שֶׁבָּטַלְתָּ הָיְתָה עוֹשָׂה יוֹתֵר (כת' קיא:).

צו אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַ' חֲנִינָא: יָפֶה אַתֶּם מִשְׁתַּבְּחִים בְּאַרְצְכֶם, בֵּית סְאָה אַחַת הִנִּיחַ לִי אַבָּא1123. מִמֶּנָּה שֶׁמֶן, מִמֶּנָּה יַיִן, מִמֶּנָּה דָגָן וּמִמֶּנָּה רוֹעָה בְּהֶמְתִּי (שם קיב.).

צז שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יוֹסֵי: סְאָה בִיהוּדָה הָיְתָה עוֹשָׂה חָמֵשׁ סְאִין: סְאָה קֶמַח, סְאָה סֹלֶת, סְאָה סֻבִין, סְאָה מֻרְסָן וּסְאָה קִבּוֹרִית1124 (שם).

צח שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּשִׁיחִין1125 בְּאֶחָד, שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו קֶלַח שֶׁל חַרְדָּל1126, שֶׁהָיוּ בּוֹ שְׁלשָׁה בַדִּין1127, וְנִפְשַׁח1128 אֶחָד מֵהֶם וְנִמְצְאוּ בוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין חַרְדָּל, וְסִכְּכוּ בוֹ סֻכַּת יוֹצְרִין1129.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן תַּחֲלִיפָא: קֶלַח שֶׁל כְּרוּב הִנִּיח לָנוּ אַבָּא וְהָיִינוּ עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ כְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּסֻלָּם (שם קיא; ספרי האזינו).

צט מַעֲשֶׂה בְּסוֹפֵר אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה, וְהִכִּירוּ אוֹתוֹ בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, אָמְרוּ לוֹ: טֹל לְךָ חֲמִשִּׁים זְהוּבִים בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה וְשֵׁב לְךָ אֶצְלֵנוּ. אָמַר לָהֶם: יֵשׁ לִי גֶּפֶן אַחַת וְהִיא יָפָה לִי מִכֻּלָּן, וְהִיא עוֹשָׂה לִי שָׁלֹש דּוּפְרָיוֹת1130 בְּכָל־שָׁנָה, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת חָבִיּוֹת הִיא עוֹשָׂה בְּכָל־שָׁנָה, הָרִאשׁוֹנָה עוֹשָׂה שְׁלֹש מֵאוֹת וּשְׁנִיָּה מָאתַיִם וּשְׁלִישִׁית מֵאָה, וַאֲנִי מוֹכֵר אוֹתָן בְּדָמִים יְקָרֵים הַרְבֵּה (תנה"ק תצוה).

ק כְּשֶׁבָּא רַב דִּימִי אָמַר: עִיר אַחַת הָיְתָה לוֹ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ בְּהַר־הַמֶּלֶךְ1131, שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִין מִמֶּנָּה שִׁשִּׁים רִבּוֹא סְפָלִים טָרִית1132 לְקוֹצְצֵי תְאֵנִים מֵעֶרֶב־שַׁבָּת לְעֶרֶב־שַׁבָּת.

כְּשֶׁבָּא רָבִין אָמַר: אִילָן אֶחָד הָיָה לוֹ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ בְּהַר־הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ מוֹרִידִין מִמֶּנּוּ אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת מִשָּׁלֹש בְּרִיכוֹת1133 בְּחֹדֶשׁ (בר' מד.).

קא רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נִזְדַּמֵּן לִגְבָל1134, רָאָה אַשְׁכֹּלוֹת שֶׁהֵם עוֹמְדִים כַּעֲגָלִים. אָמַר: עֲגָלִים בֵּין הַגְּפָנִים. אָמְרוּ לוֹ: אַשְׁכֹּלוֹת הֵם. אָמַר: אֶרֶץ, אֶרֶץ, הַכְנִיסִי פֵרוֹתָיִךְ! לְמִי אַתְּ מוֹצִיאָה פֵרוֹתָיִךְ? לָעַרְבִיִּים הַלָּלוּ שֶׁעָמְדוּ עָלֵינוּ בְּחַטֹּאתֵינוּ. לְשָׁנָה נִזְדַּמֵּן רַ' חִיָּא לְשָׁם. רָאָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים כְּעִזִּים. אָמַר: עִזִּים בֵּין הַגְּפָנִים. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ – וְלֹא תַעְשֶׂה לָנוּ כַּחֲבֵרֶךָ1135 (כת' קיב.).

קב רַבִּי אָמַר לְרַ' פְרִידָא: אֵין אַתָּה מַרְאֶה לִי אֶשְׁכּוֹל זֶה שֶׁבְּכַרְמֶךָ? אָמַר לוֹ: הֵן. יָצָא וּבִקֵּשׁ לְהַרְאוֹתוֹ. עֲדַיִן הוּא רָחוֹק רָאָה כְּמִין שׁוֹר1136. אָמַר לוֹ: וְאֵין שׁוֹר זֶה מְחַבֵּל אֶת־הַכָּרֶם? אָמַר לוֹ: שׁוֹר זֶה שֶׁאַתָּה סָבוּר הוּא הָאֶשְׁכּוֹל. קָרָא עָלָיו: “עַד־שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ”1137 – בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ חָרַב, וְאַתָּה עוֹמֵד בְּקַשְׁיוּתֶךָ1138! מִיָּד נִתְבַּקְּשׁוּ וְלֹא נִמְצָאוּ.

הֵבִיאוּ לְפָנָיו שְׁנֵי צְנוֹנוֹת מִבֵּין רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם־כִּפּוּר, וּמוֹצָאֵי־שְׁבִיעִית הָיָה1139. וְהָיָה בָהֶם מַשָּׂא גָּמָל; אָמַר לָהֶם: וְאֵינָם אֲסוּרִים? וְלֹא סְפִיחֵי [שְׁבִיעִית] הֵם1140? אָמַר לוֹ: בְּמוֹצָאֵי־שְׁבִיעִית נִזְרָעוּ1141. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתִּיר רַבִּי לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי־שְׁבִיעִית1142 (ירוש' פאה פ“ז, ה”ג).

קג אָמַר בֶּן־אֱמוֹרִי אֶחָד לְבֶן אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: אוֹתוֹ דֶקֶל שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן כַּמָּה אַתֶּם גּוֹדְדִין1143 מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: שִׁשִּׁים כֹּר. אָמַר לוֹ: עֲדַיִן לֹא נִכְנַסְתֶּם בָּהּ הֶחֱרַבְתֶּם אוֹתָהּ. אָנוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כֹּר הָיִינוּ גוֹדְדִין מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אַף אֲנִי מִצַּד אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ. (כת' קיב.).

קד רַב הוּנָה בְּשֵׁם רַ' אָבוּן: קִנָּמוֹן מַאֲכַל עִזִּים הוּא, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְגַדְּלִים אוֹתוֹ (ירוש' פאה פ“ז, ה”ג).

קה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִגַּבַּת וְעַד אַנְטִיפַטְרִיס1144 שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲיָרוֹת הָיוּ, הַקְּטַנָּה שֶׁבָּהֶן הָיְתָה בֵּית שֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: “וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ… שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ”1145. וְאֵלּוּ מֵרוּחַ אַחַת הָיוּ1146; וְעַכְשָׁו אִם אַתָּה נוֹטְעָהּ קָנִים1147 אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת. אָמַר רַ' חֲנִינָה: קָפְצָה1148 לָהּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ירוש' תענ' פ“ד, ה”ה; שם מג' פ“א ה”א).

קו בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: דָּגָן בִּיהוּדָה, וְתֶבֶן בְּגָלִיל, וּמוֹץ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. חָזְרוּ לוֹמַר1149: אֶין דָּגָן בִּיהוּדָה, וְאֵין תֶּבֶן בְּגָלִיל, אֶלָּא מוֹץ, וּבְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לֹא זֶה וְלֹא זֶה (אדר"נ כז).

קז אָמַר רַ' זְעֵירָה: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה הִיא חֲצוּפָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲדַיִן עוֹשָׂה פֵּרוֹת.

מִפְּנֵי מָה הִיא עוֹשָׂה פֵּרוֹת? שְׁנֵי אָמוֹרָאִים; אֶחָד אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁמְּזַבְּלִין אוֹתָהּ, וְאֶחָד אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁהוֹפְכִין אֶת־עֲפָרָהּ. (ירוש' תענ' פ“ד, ה”ה; איכ"ר ז).

קח רַ' חֶלְבּוֹ וְרַ' עֲוִירָא וְרַ' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא נִזְדַּמְּנוּ לְמָקוֹם אֶחָד. הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם אֲפַרְסֵק שֶׁהָיָה כְאִלְפַּס כְּפַר־הִינוֹ1150. וְאִלְפַּס כְּפַר־הִינוֹ כַּמָּה הוּא? חָמֵשׁ סְאִים. אָכְלוּ שָׁלִישׁ וְהִפְקִירוּ שָׁלִישׁ וְנָתְנוּ לִפְנֵי בְּהֶמְתָּם שָׁלִישׁ. לְשָׁנָה נִזְדַּמֵּן רַ' אֶלְעָזָר לְשָׁם וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו [אֲפַרְסֵקִים1151]. נְטָלָם בְּיָדוֹ וְאָמַר: “אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ”1152 (כת' קיב.).

קט וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת־הָאָרֶץ"1153 – זוֹ מִדָּה טוֹבָה1154, שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ, עַכְשָׁו הָאוֹיְבִים בָּאִים וּמוֹצְאִים עָלֶיהָ נַחַת־רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹשְׁבִים בָּהּ”1155 – אַף הָאוֹיְבִים הַבָּאִים אַחֲרֵי־כֵן לֹא יִמְצְאוּ עָלֶיהָ נַחַת־רוּחַ (ספרא בחקותי).


ח. יְרוּשָׁלַיִם

קי אָמַר רַב חֲנִינָא בַר פַּפָּא: בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָתֵת אֶת־יְרוּשָׁלַיִם בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ, וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת־יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּה־רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ”1156 – אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הַרְבֵּה כְּרַכִּים שֶׁל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם בָּרָאתָ בְעוֹלָמְךָ וְלֹא נָתַתָּ מִדַּת אָרְכָּם וּמִדַּת רָחְבָּם, וִירוּשָׁלַיִם, שֶׁשִּׁמְךָ בְתוֹכָהּ וּמִקְדָּשְׁךָ בְתוֹכָהּ וְצַדִּיקִים בְּתוֹכָהּ, אַתָּה נוֹתֵן בָּהּ מִדָּה! מִיָּד “וַיֹּאמֶר אֵלָיו: רֻץ דַבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת1157 תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ”1158 (ב"ב עה:).

קיא “לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי – – – אֶל־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ”1159 – מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם עַל שִׁבְעָה הָרִים הִיא עוֹמָדֶת (פדר"א י).

קיב עֲשָׂרָה קַבִּים1160 יֹפִי יָרְדוּ לְעוֹלָם – תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

אֵין לְךָ יֹפִי כְּיָפְיָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם (קיד' מט; אדר"נ כח).

קיג עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל יִסּוּרִים בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאֶחָד בְּכָל־הָעוֹלָם.

עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל גְּבוּרָה בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּיהוּדָה וְאֶחָד בְּכָל־הָעוֹלָם.

עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל חָכְמָה בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאֶחָד בְּכָל־הָעוֹלָם.

עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל חֲנֻפָּה בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאֶחָד בְּכָל־הָעוֹלָם.

עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאֶחָד בְּכָל־הָעוֹלָם (אדר“נ הוצ”ש נו"ב, מח).

קיד אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: “יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו”1161 – עִיר שֶהִיא עוֹשָׂה כָּל־יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים (ירוש' חג' פ“ג, ה”ו).

קטו “גֵּיא חִזָּיוֹן”1162 – גֵּיא שֶׁכָּל־הַחוֹזִים מִתְנַבְּאִים עָלֶיהָ, גֵּיא שֶׁכָּל־הַחוֹזִים עוֹמְדִים מִמֶּנָּה.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־נָבִיא שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ שֵׁם עִירוֹ – יְרוּשַׁלְמִי הָיָה (איכ"ר פתיח').

קטז עֲשָׂרָה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלָיִם: אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ1163, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה1164, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בִנְגָעִים, וְאֵין מוֹצִיאִין בָּהּ זִיזִין1165 וּגְזוֹזְטְרָאוֹת1166, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ אַשְׁפַּתּוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת1167, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסוֹת1168, חוּץ מִגַּנּוֹת וְרָדִים1169 שֶׁהָיוּ מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין מְגַדְּלִין בָּהּ תַּרְנְגֹלִים1170, וְאֵין מְלִינִין בָּהּ אֶת־הַמֵּת1171 (ב"ק פב:).

קיז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֶבֶן טֹעַן1172 הָיְתָה בִּירוּשָׁלָיִם; כָּל־מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה נִפְנֶה לְשָׁם, זֶה עוֹמֵד וּמַכְרִיז וְזֶה עוֹמֵד וְנוֹתֵן סִמָּנִים וְנוֹטְלָהּ (ב"מ כח:).

קיח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כִּפָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת1173 הָיְתָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, וְכָל־מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְחַשֵּׁב הוֹלֵךְ לְשָׁם. לָמָּה? שֶׁלֹּא יְחַשֵּׁב בִּירוּשָׁלַיִם וְיָצֵר1174, לְפִי שֶׁנִּקְרֵאת “מְשׂוֹשׂ1175 כָּל־הָאָרֶץ”1176; וּמִשֶּׁחָרְבָה עָרְבָה הַשִּׂמְחָה וְגָלָה מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ. וּכְשֶׁיִּבְנֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־יְרוּשָׁלַיִם הוּא מַחֲזִיר לְתוֹכָהּ אֶת־כָּל־הַשִּׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי־נִחַם יְיָ צִיּוֹן… שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (שמ"ר נב).

קיט רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שִׁלֹחַ1177 הָיָה מוֹצִיא מַיִם כְּאִסָּר1178. אָמְרוּ: נַרְחִיבֶנּוּ וְיִרְבּוּ מֵימָיו. הִרְחִיבוּהוּ וְנִתְמַעֲטוּ מֵימָיו, חָזְרוּ וּגְדָרוּהוּ וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה (ירוש' סכה פ“ה, ה”ו).

קכ אָמַר רַ' יְהוּדָה: עֲצֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קִנָּמוֹן1179 הָיוּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַסִּיקִין מֵהֶם רֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וּמִשֶּׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם נִגְנְזוּ וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר אֶלָּא כִּשְׂעוֹרָה וְנִמְצָא בְגִנְזֵי צִמְצְמַאי1180 הַמַּלְכָּה. (שבת סג.).

קכא קֵיסָרֵי וִירוּשָׁלַיִם, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: חָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן – אַל תַּאֲמֵן; יָשְׁבוּ שְׁתֵּיהֶן – אַל תַּאֲמֵן. חָרְבָה קֵיסָרֵי וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַיִם, חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם וְיָשְׁבָה קֵיסָרֵי – תַּאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה”1181 – אִם מָלְאָה זוֹ חָרְבָה זוֹ, אִם מָלְאָה זוֹ חָרְבָה זוֹ (מג ו.).

קכב אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לְהַחֲרִיב אֶת־בֵּיתִי וּלְהַגְלוֹת אֶת־בָּנַי – הֱיוּ שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שָׁלוֹם (פ' השלום).

קכג אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: מַסֹּרֶת־אַגָּדָה1182 הִיא, שֶׁאֵין יְרוּשָׁלַיִם נִבְנֵית עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל־הַגָּלֻיּוֹת. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ כָּל־הַגָּלֻיּוֹת וְאֵין יְרוּשָׁלַיִם נִבְנֵית – אַל תַּאֲמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: “בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ”1183, וְאַחַר־כָּךְ “נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס”1184 (תנה"ק נח).

קכד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לַעָשׂוֹת מֶטְרֹפּוֹלִין1185 לְכָל־הָאֲרָצוֹת (שמ"ר כג).

קכה עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְרַחֵב וְלַעֲלוֹת וְלִהְיוֹת מַגַּעַת עַד כִּסֵּא־הַכָּבוֹד, עַד שֶׁתֹּאמַר: צַר לִי הַמָּקוֹם (שהש"ר ז).

קכו אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן לְרַב יִצְחָק: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר”1186 – מִשּׁוּם שֶׁבְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ לֹא אָבוֹא בְּעִיר? אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לֹא אָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מָעְלָה עַד שֶׁאָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה.

– וְכִי יֵשׁ יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה?

– הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו”1187


ג: לָשׁוֹן    🔗


א. לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ

א שָׁנוּ בְשֵׁם רַ' מֵאִיר: כָּל־הַדָּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל1188 וְקוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וּמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ – מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן־הָעוֹלָם הַבָּא (ספרי האזינו; ירוש' שבת פ“א, ה”ג).

ב “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם”1189 – מִכָּאן אָמְרוּ: כְּשֶׁהַתִּינוֹק מַתְחִיל לְדַבֵּר, אָבִיו מְדַבֵּר עִמּוֹ לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. וְאִם אֵין מְדַבֵּר עִמּוֹ לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ קוֹבְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם… לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם”1190 – אִם לִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, וְאִם לָאו – יִקְצְרוּן יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, שֶׁכָּךְ דִבְרֵי תּוֹרָה נִדְרָשִׁים – מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן1191, וּמִכְּלָל הֵן – לָאו (ספרי עקב).

ג יִשְׂרָאֵל נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמָם: רְאוּבֵן וְשִמְעוֹן יָרְדוּ1192, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עָלוּ, לֹא הָיוּ קוֹרְאִים לִרְאוּבֵן – רוּפוֹס, וְלֹא לִיהוּדָה לוּלְיָאנוֹס, וְלֹא לְיוֹסֵף – לוּסְטוֹס, וְלֹא לְבִנְיָמִין – אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי; וְשֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת־לְשׁוֹנָם, שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז1193 1194, וְנֶאֱמַר: “כִּי־פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם”1195 – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ויק“ר לב; שהש”ר ד; שו"ט קיד).

ד “לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה־זֹּאת”1196 – אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' סִימוֹן: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ כָּךְ נִבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶש1197. שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ1198 אוֹמֵר: גוּנֵי1199 – גוּנְיָא, אַנְתְּרוֹפִי1200 – אַנְתְּרוֹפִיָּא, גַּבְרָא1201 – גְּבַרְתָּא, אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה לָמָּה? שֶׁהַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן הַזֶּה (ב"ר יח).

ה כָּתוּב “וַיְהִי כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים”1202 – רַ' לְעָזָר וְרַ' יוֹחָנָן, אֶחָד אָמַר; שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְאַחֵר אָמַר: שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם1203, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ירוש' מג' פ“א, ה”ט).

––––––––

ו שָׁאַל רַ' אַסִּי אֶת־רַ' יוֹחָנָן: יַיִן שֶׁמְּסָכוֹ נָכְרִי מַהוּ? אָמַר לוֹ: וֶאֱמֹר: מְזָגוֹ. אָמַר לוֹ: אֲנִי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אָמַרְתִּי: “טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ”1204. אָמַר לוֹ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָם.

כְּשָׁעָלָה אַסִּי בַּר הִינִי מְצָאוֹ לְרַ' יוֹחָנָן שֶׁשּׁוֹנֶה לִבְנוֹ “רְחֵלִים”. אָמַר לוֹ: שְׁנֵה לוֹ “רְחֵלוֹת”. אָמַר לוֹ: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “רְחֵלִים מָאתַיִם”1205. אָמַר לוֹ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָם (ע"ז נח:; חול' קלז:).

ז רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא שָׁכְחוּ דְבָרִים מִן הַתַּרְגּוּם1206 וּבָאוּ לְשׁוּק שֶׁל עַרְבִיִּים1207 לִלְמֹד מִשָּׁם. שָׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: “תֵּן מַשּׂוֹי זֶה עָלַי”, [וְאָמַר:] תֵּן יְהָב זֶה עָלָי. שָׁמְעוּ מִזֶּה1208 “יְהָב” מַשּׂוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַשְׁלֵךְ עַל־יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ”1209. [שׁוּב בִּקֵּשׁ אֶחָד לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ:] “מָה אַתָּה מְבַסֶּה1210 בִּי?” [וְאָמַר:] מָה אַתָּה מְעַסֶּה בִּי? – וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי־יִהְיוּ אֵפֶר"1211. וְעוֹד שָׁמְעוּ שֶׁאָמְרָה אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ: “בּוֹאִי וּרְחָצִי”, וְהִיא הֵשִׁיבָה: גַּלְמוּדָה אֲנִי – נִדָּה – “וַאֲנִי שְּׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה”1212. שׁוּב שָׁמְעוּ אִשָּׁה אַחֶרֶת [מְבַקֶּשֶׁת לוֹמַר לַחֲבֶרְתָּהּ:] “בּוֹאִי לְעוֹרֵר קִינָתֵךְ”, [וְאָמְרָה:] בּוֹאִי לְעוֹרֵר לִוְיָתֵךְ – “הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן”1213. – “הַשְׁאִילִינִי מַכְבַּדְתֵּךְ”, [וְאָמְרָה:] הַשְׁאִילִינִי מַטְאֲטֵךְ – “וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד”1214. – “הַשְׁאִילִינִי מַרְגָּלִיּוֹתַיִךְ”, [וְאָמְרָה:] הַשְׁאִילִינִי כְסִיתַיִךְ; – “הוֹצֵא כִבְשָׂה זוֹ לְמִרְעֶה”, [וְאָמַר:] הוֹצֵא כְסִיתָה1215 זוֹ לְמִרְעֶה – "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה1216 1217. (ב"ר עט).

ח אָמַר רַ' חָנֵי: לֹא יָדְעוּ חֲכָמִים1218 מַהוּ סֵרוּגִין1219 וַחֲלוֹגְלוֹגוֹת [וּמַטְאֲטֵא], וּמִי גָדוֹל1220 – בְּחָכְמָה אוֹ בְשָׁנִים1221? אָמְרוּ: נֵלֵך וְנִשְׁאַל בְּבֵית־רַבִּי. בָּאוּ לְשָׁם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה, יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה! יָצְאָה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית־רַבִּי. אָמְרָה לָהֶם: הִכָּנְסוּ לְשָׁנִים1222. הִתְחִילוּ נִכְנָסִים קְטָעִים קְטָעִים1223. אָמְרָה לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם נִכְנָסִים סֵרוּגִין סֵרוּגִין? – הָיָה שָׁם בָּחוּר אֶחָד טָעוּן פַּרְפְּחִינִין1224, נָפְלוּ מִיָּדוֹ. אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר נִתְפַּזְּרוּ חֲלוֹגְלוֹגֶיךָ; הֲרֵינִי מְבִיאָה מַטְאֲטֵא – וְהֵבִיאָה מַכְבֶּדֶת1225 (ירוש' מג' פ“ב, ה”ב).

ט דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לוֹמַר [בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ] בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. (שבת מא).


ב. לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת

י “וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא”1226 – כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא בְּלָשׁוֹן אֶחָד נִגְלָה, אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת: “וַיֹּאמֶר יְיָ מִסִּינַי בָּא” – זֶה לָשׁוֹן עִבְרִי, “וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ”1227 – זֶה לָשׁוֹן רוֹמִי1228, “הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן”1229 – זֶה לָשׁוֹן עֲרָבִי1230. “וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ”1231 – זֶה לָשׁוֹן אֲרַמִּי1232 (ספרי ברכה).

יא שָׁאַל בֶּן־דָּמָה בֶּן־אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל אֶת רַ' יִשְׁמָעֵאל: כְּגוֹן אֲנִי שֶׁלָּמַדְתִּי כָּל־הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מַהוּ לִלְמֹד חָכְמַת יְוָנִית1233? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ

בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה"1234 – צֵא וּבְדֹק שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא מִן הַיּוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה וּלְמַד בָּהּ חָכְמַת יְוָנִית (מנח' צט:).

יב שָׁאֲלוּ אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מַהוּ שֶׁיְלַמֵּד אָדָם אֶת־בְּנוֹ יְוָנִית? אָמַר לָהֶם: יְלַמְּדֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”1235.

– מֵעַתָּה1236 אָסוּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת־בְּנוֹ אֻמָּנוּת בִּשְׁבִיל שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה” – וַהֲרֵי שָׁנָה רַ' יִשְׁמָעֵאל: “וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים”1237 – זוֹ אֻמָּנוּת?

רַ' בָּא1238 בְּנוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא בַּר בָּא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי הַמָּסוֹרוֹת1239.

רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מֻתָּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת־בִּתּוֹ יְוָנִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תַּכְשִׁיט1240 לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁרַ' אַבָּהוּ מְבַקֵּשׁ לְלַמֵּד בִּתּוֹ, תּוֹלֶה לוֹ בְּרַ' יוֹחָנָן! שָׁמַע רַ' אַבָּהוּ וְאָמַר: יָבוֹא עָלַי1241, אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מֵרַ' יוֹחָנָן! (ירוש' סוטה פ“ט, הט”ו; שם שבת פ“ו, ה”א).

יג שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי: בְּאֶרֶץ־יִשׂרָאֵל לָשׁוֹן סוּרְסִי1242 לְמָה: אוֹ לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ אוֹ לָשׁוֹן יְוָנִית1243.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: בְּבָבֶל לָשׁוֹן אֲרַמִּי לְמָה? אוֹ לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ אוֹ לָשׁוֹן פַּרְסִי1244 (ב"ק פב, פג).

יד אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: אַל יְהֵא לָשׁוֹן סוּרְסִי קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁבַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חוֹלֵק לוֹ כָבוֹד1245; בַּתּוֹרָה – “וַיִּקְרָא־לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא”1246; בַּנְּבִיאִים – "כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם: אֱלָהַיָּא דִי־שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ וגו'1247; בַּכְּתוּבִים: “וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית: מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי”1248 (ב“ר עד; ירוש' סוטה פ”ז ה"ב).

טו אָמַר רַב חֲנִינָא: לֹא הֶגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁקָּרוֹב לְשׁוֹנָם לִלְשׁוֹן תּוֹרָה (פסחים פז:).

טז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר (סנה' לח:).

יז אָמַר רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו1249 בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי אֵין מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין1250 לוֹ, שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי (שבת יב:).

יח אָמַר רַ' יוֹנָתָן שֶׁל בֵּית־גֻּבְרִין1251: אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת נָאִים שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵם: לַעַז1252 לְזֶמֶר, רוֹמִי לִקְרָב1253, סוּרְסִי1254 לְאִלְיָה1255, עִבְרִי לְדִבּוּר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף אַשּׁוּרִי לִכְתָב.

אַשּׁוּרִי יֵשׁ לוֹ כְתָב וְאֵין לוֹ לָשׁוֹן, עִבְרִי יֵשׁ לוֹ לָשׁוֹן וְאֵין לוֹ כְתָב. בָּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אַשּׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ “אַשּׁוּרִי”? שֶׁהוּא מְאֻשָּׁר1256 בִּכְתָבוֹ. אָמַר רַ' לֵוִי: עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְיָדָם מֵאַשּׁוּר (ירוש' מג' פ“א, ה”ט; אס"ר ד).

יט “וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר”1257 – “שֵׁם” זֶה הַכְּתָב1258, “שְׁאָר” זֶה לָשׁוֹן1259 (מג' י.).

כ “בָּזוּי אַתָּה מְאֹד”1260 1261 – שֶׁאֵין לָהֶם [לִבְנֵי אֱדוֹם] לֹא כְתָב וְלֹא לָשׁוֹן (ע"ז י.).

כא “וַיֹּאמֶר בִּלְעָם… כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי”1262 – גּוֹי אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹֹּדֶשׁ לְשׁוֹנוֹ סָרוּחַ1263 (במ"ר כ).

כב “הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם”1264 – בִּלְבֵּל לְשׁוֹנוֹתָם וְלֹא יָבִין אֶחָד מֵהֶם לָשׁוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהַלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן הָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּבוֹ בְלָשׁוֹן נִבְרָא הָעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בָּעוֹלָם־הַזֶּה עַל־יְדֵי יֵצֶר־הָרָע חָלְקוּ בְרִיּוֹתַי וְנֶחְלְקוּ לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן, אֲבָל לְעוֹלָם־הַבָּא מַשְׁוִין1265 כֻּלָּן כָּתֵף אֶחָד לִקְרֹא בִשְׁמִי וְעוֹבְדִין אוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד”1266 (תנח' נח).


ג. דִּקְדּוּק בְּלָשׁוֹן

כג אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּנֵי יְהוּדָה שֶׁהִקְפִּידוּ עַל לְשׁוֹנָם1267 – נִתְקַיְּמָה תוֹרָתָם בְּיָּדָם, בְּנֵי גָלִיל שֶׁלֹּא הִקְפִּידוּ עַל לְשׁוֹנָם לֹא נִתְקַיְּמָה תוֹרָתָם בְּיָדָם.

בְּנֵי יְהוּדָה מְדַקְדְּקִים בְּלָשׁוֹן, מַה הִיא? שֶׁבֶּן־יְהוּדָה אֶחָד אָמַר לָהֶם: טַלִּית יֵשׁ לִי לִמְכֹּר, אָמְרוּ לוֹ: מַה גּוֹן1268 טַלִּיתֶךָ? אָמַר לָהֶם: כִּתְרָדִין1269 עֲלֵי אֲדָמָה. בְּנֵי גָלִיל שֶׁאֵינָם מְדַקְדְּקִים בְּלָשׁוֹן, מַה הִיא? שֶֹבֶּן־גָּלִיל אֶחָד אָמַר לָהֶם: אֲמַר לְמִי1270? אָמְרוּ לוֹ: גְּלִילִי שׁוֹטֶה! חֲמָר לִרְכִיבָה אוֹ חֲמַר לִשְׁתִיָּה, עֲמַר לִלְבִישָׁה אוֹ אִמַּר לִשְׁחִיטָה? (עיר' נג:).


ד: גָּלוּת    🔗


א. קְשִׁי הַגָּלוּת וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת

א קָשָׁה הִיא גָּלוּת, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל1271 (ספרי עקב).

ב אָמְרוּ בֵּי־רַב1272: אַרְבָּעָה מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁבְּרָאָם, [וְאֶחָד מֵהֶם] גָּלוּת1273 (סכה נב:).

ג “וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם”1274 – זוֹ מִדָּה קָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי הַמְּדִינָה גוֹלִים כֻּלָּם לְמָקוֹם אֶחָד – רוֹאִים זֶה אֶת־זֶה וּמִתְנַחֲמִים, וְכָאן הוּא אוֹמֵר “וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם” – שֶׁאֲפַזֵּר אֶתְכֶם בֵּין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְאֵין אֶחָד מִכֶּם קָרוֹב אֵצֶל חֲבֵרוֹ, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת”1275; וְאוֹמֵר: “וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ”1276 – כְּאָדָם שֶׁהוּא זוֹרֶה שְׂעוֹרִים בְּמִזְרֶה וְאֵין אַחַת מֵהֶן דְּבֵקָה לַחֲבֶרְתָּהּ (ספרא בחקותי; ילק"ש שם).

ד “גָּלְתָה יְהוּדָה”1277 – אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אֵינָם גּוֹלִים? אֶלָּא אַף־עַל־פִּי שֶׁגּוֹלִים, אֻמּוֹת־הָעוֹלָם שֶׁאוֹכְלִים מִפִּתָּם1278 וְשׁוֹתִים מִיֵּינָם, אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת; אֲבָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין אוֹכְלִים מִפִּתָּם וְאֵין שׁוֹתִים מִיֵּינָם, גָּלוּתָם גָּלוּת (איכ"ר א).

ה “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַּיּוֹם1279 – אָמַר לוֹ: מְכֹר לִי יוֹם אֶחָד מִשֶּׁלָּךְ1280. אָמַר רַב אַחָא: כָּל־מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב יְמֵי הַגָּלוּת יִמְצָא שֶׁיּוֹם אֶחָד יָשַׁב יַעֲקֹב בְּשַׁלְוָה בְּצִּלּוֹ שֶׁל עֵשָׂו. (ב"ר סג).

ו “וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל־הַצֹּאן”1281 – אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא: אִלּוּלֵא רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד” – כְּבָר מֵתוּ כָּל הַצֹּאן1282 בִּימֵי אַדְרְיָּנוֹס1283 (שם עח).

ז “וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר”1284 – אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִם יִהְיוּ צָרוֹת בָּאוֹת עַל בָּנַי, לֹא תָבִיא אוֹתָן זוֹ אַחַר זוֹ, אֶלָּא הַרְוַח לָהֶם1285 מִצָּרוֹתֵיהֶם. (שם עה).

ח “נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי”1286 – אָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: סְקוּדָה הָיִיתִי מִן הַמַּלְכֻיּוֹת1287, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁהוּא מְבִיאָן עָלַי אַחַת־אֶחָת, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא מְבִיאָן עָלֵי מְכֻפָּלוֹת: בָּבֶל וְכַשְׂדִים, מָדַי וּפָרַס, יָוָן וּמַקְדּוֹנִיָּא, אֱדוֹם וְשֵׂעִיר. “יִשְׂתָּרְגוּ” – הֱבִיאָן עָלֵי מְשׂרָגוֹת1288: בָּבֶל קָשָׁה וּמָדֵי מְתוּנָה, יָוָן קָשָׁה וֶאֱדוֹם מְתוּנָה, כַּשְׂדִּים קָשָׁה וּפָרַס מְתוּנָה, מַקְדּוֹנִיָּא קָשָׁה וְשֵׂעִיר מְתוּנָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִן־קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָא וּמִנָּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה”1289. (איכ"ר א)

ט “וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ”1290 – שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן אָמַר: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הֶרְאָה לוֹ – גֵּיהִנֹּם1291 וּמַלְכֻיּוֹת1292 וּמַתַּן תּוֹרָה1293 וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ1294, אָמַר לוֹ: כָּל־זְמַן שֶׁבָּנֶיךָ עֲסוּקִים בִּשְׁתַּיִם1295 הֵם נִצָּלִים מִשְּׁתַּיִם1296, פֵּרְשׁוּ מִשְּׁתַּיִם – הֵם נִדּוֹנִים בִּשְׁתָּיִם. אָמַר לוֹ: בַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיֵּרְדוּ בָנֶיךָ, בְּגֵיהִנֹּם אוֹ בְּמַלְכֻיּוֹת? רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר: אַבְרָהָם בָּרַר לוֹ אֶת־הַמַּלְכֻיּוֹת, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם לֹא כִּי־צוּרָם מְכָרָם”1297 – זֶה אַבְרָהָם1298, “וַיָי הִסְגִּירָם”1299 – מְלַמֵּד שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִדְבָרָיו. רַ' יוּדָן וְרַ' אִידִי וְרַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא אָמְרוּ: אַבְרָהָם בָּרַר לוֹ גֵיהִנֹּם וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרַר לוֹ אֶת־הַמַּלְכֻיּוֹת, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ1300 בָאנוּ־בָאֵשׁ וּבַמַּיִם”1301. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר: כָּךְ הָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם יוֹשֵׁב וְתָמֵהַּ כָּל הַיּוֹם, אָמַר: בַּמָּה אֶבְרֹר? זוֹ קָשָׁה וְזוֹ קָשָׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַבְרָהָם, עַד מָתַי אַתָּה יוֹשֵׁב וְתָמֵהַּ בִּלְבָבֶךָ? חֲתֹךְ אֶת־הַדָּבָר1302 וּבְרֹר לְךָ אֶת־הַמַּלְכֻיּוֹת – “בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ”1303 וגו' (ב“ר מד; פסיק”ר פ' החדש; תנח' פקודי).

י “וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו”1304 – “אֵימָה” – זוֹ בָּבֶל1305, “חֲשֵׁכָה” – זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית, “גְּדֹלָה” – זוֹ יָוָן1306, “נֹפֶלֶת עָלָיו” – זוֹ אֱדוֹם1307.

“נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב”1308 – נָחָשׁ – זוֹ בָּבֶל, “שָׂרָף” – זוֹ מָדַי, “וְעַקְרָב” – זוֹ יָוָן (שם).

יא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: “עַל־כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר”1309 – זוֹ בָּבֶל1310, “זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם”1311 – זוֹ מָדֵי, “נָמֵר שֹׁקֵד עַל־עָרֵיהֶם”1312 – זוֹ יָוָן1313, “כָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף”1314 – זוֹ אֱדוֹם1315 (שמ“ר נא; ויק”ר יג).

יב “וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת”1316 – הֵן אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת שֶׁבְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. “בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשׁוֹנָה סוּסִים אֲדֻמִּים”1317 – זוֹ מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁשָּׁפְכָה כַּמָּה דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל; “וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים”1318 – זוֹ מַלְכוּת פָּרַס וּמָדַּי, שֶׁהֻשְׁחֲרוּ פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרַת הָמָן; “וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים”1319 – זוֹ מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהִלְבִּינוּ פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין; “וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים”1320 – זוֹ מַלְכוּת הָרְבִיעִית1321, שֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרוֹת כַּמָּה גְוָנִים1322 מְשֻׁנִּים זוֹ מִזּוֹ (שו“ט ו', ב; ילק”ש זכר' ו).

יג “לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא־שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז”1323 – “לֹא שָׁלַוְתִּי” מִבָּבֶל, “וְלֹא־שָׁקַטְתִּי” מִמָּדַי, “וְלֹא־נָחְתִּי” מִיָּוָן, “וַיָּבֹא רֹגֶז” בֶּאֱדוֹם (שמ"ר כו).

יד “אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי־אָרֶץ”1324 – הֵם אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. “הַנְּמָלִים עַם לֹא־עָז”1325 – זֶה בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִים זֶה הָעָם לֹא הָיָה”1326; “שְׁפַנִּים עַם לֹא־עָצוּם”1327 – זֶה מָדַי, “וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם”1328 – זֶה כּוֹרֶשׁ, שֶׁבִּקֵּשׁ1329 לִבְנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ; “מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה”1330 – זֶה יָוָן, [הוּא] אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן, שֶׁנִּטַּלְטֵל בְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּאַרְבֶּה שֶׁטָּס וּפוֹרֵחַ בָּאֲוִיר; “שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ”1331 – זֶה אֱדוֹם, שֶׁאֵין בְּכָל־הַשְּׁרָצִים שְׂנוּאָה כִשְׂמָמִית, וְכֵן נֶאֱמַר: “וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי”1332; “וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ”1333 – שֶׁהֶחֱרִיבָה מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים (מד' מש' ל; ילק"ש מש' ל).

טו “מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ־שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָלוֹת”1334 – אַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁל שֶׁבַח יֵשׁ כָּאן לְיִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת1335, שֶׁבְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁעָמְדוּ עַל יִשְׂרָאֵל לֹא כָּפְרוּ בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. בְּמַלְכוּת בָּבֶל מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ־שָׁחַר” – נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה מִשְׁתַּחֲוָה לַשֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר”1336, וְדָנִיּאֵל הָיָה שׁוֹחֵר1337 וּמִתְפַּלֵּל לַמָּקוֹם עֶרֶב וּבֹקֶר וְצָהֳרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם, וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ”1338, וְלָמָּה הָיָה שׁוֹחֵר וּמִתְפַּלֵּל? כְּדֵי שֶׁיְּרַחֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל יִשְׂרָאֵל, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה: “שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן”1339, וְנִמְצָא לָהֶם הָאֱלֹהִים בְּעֵת צָרָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי”1340. וְכֵן מָצִינוּ, כְּשֶׁהָשְׁלַךְ דָּנִיּאֵל לְגֹב אֲרָיוֹת לֹא נִזַּק, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה הָשְׁלְכוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְלֹא נִזָּקוּ, אֶלָּא הֵאִירוּ לָעוֹלָם כַּשַּׁחַר שֶׁהוּא מֵאִיר לָעוֹלָם, וְעָשׂוּ לַגּוֹיִם לְהַכִּיר לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּלְקַלְּסוֹ.

“יָפָה כַלְּבָנָה” – בְּמַלְכוּת מָדָי. אַתָּה מוֹצֵא בַּלַּיְלָה אִם אֵין הַלְּבָנָה נִרְאֵית בָּרָקִיעַ הַחשֶׁךְ בָּעוֹלָם וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַלֵּךְ אֲפִלּוּ תוֹךְ הַמְּדִינָה; כֵּוָן שֶׁהַלְּבָנָה נִרְאֵית בָּרָקִיעַ הַכֹּל שְׂמֵחִין וּמְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ. כָּךְ בִּימֵי אֲחַשְׁוִרוֹשׁ שֶׁגָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וּבָאָה אֶסְתֵּר1341 וְהֵאִירָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה”1342.

“בָּרָה כַּחַמָּה” – בְּמַלְכוּת יָוָן, סַנְדְּרִיאוֹס אִיַּס אֶלְיוֹס1343 – חַמָּה שְׁמָהּ, וְהַשֶּׁמֶשׁ גִּבּוֹר נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: “יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח”1344: בִּתְקוּפַת תַּמּוּז מִי יָכוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ? הַכֹּל בּוֹרְחִים מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ”1345, כָּךְ בְּמַלְכוּת יָוָן הַכֹּל בָּרְחוּ מִמֶּנָּה, וּמַתִּתְיָה הַכֹּהֵן וּבָנָיו עָמְדוּ בֶּאֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּבָרְחוּ מִפְּנֵיהֶם הָאֻכְלוֹסִין שֶׁל אַנְטִיּוֹכוּס וְנֶהֶרְגוּ כֻלָּן, וְכֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָהֶם: “כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים, הַחַלָּשׁ יֹאמַר1346 גִּבּוֹר אָנִי”1347, וְאוֹמֵר: “כֵּן יֹאבְדוּ כָּל־אוֹיְבֶיךָ יְיָ וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ”1348.

“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” – בֶּאֱדוֹם. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ “אֲיֻמָּה”? לְפִי שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּמַלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אֵימָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֶמְתָנִי וְתַקִּיפָא”1349. מַהוּ “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”? אַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵים־עָשָׂר מַזָּלוֹת יֵשׁ בָּרָקִיעַ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַשָּׁמַיִם יְכוֹלִים לַעֲמֹד חוּץ שְׁנֵים־עָשָׂר מַזָּלוֹת, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד חוּץ שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְיָ גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבֹּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים”1350. “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” – אֵין דְּגָלִים אֶלָּא צְבָאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “דֶּגֶל מַחֲנֵה… וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם”1351, וְכֵן דִּגְלֵי הַשָּׁמַיִם – הַמַּלְאָכִים וְדִגְלֵי הָאָרֶץ – יִשְׂרָאֵל, וַאֲדוֹן שְׁנֵיהֶם – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וּכְשֵׁם שֶׁהַכֹּל יְרֵאִים מִן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמִן הַמַּלְאָכִים, כֵּן הַגּוֹיִם יְרֵאִים מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ”1352 (שמ"ר טו).

טז “עַל־מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת”1353 – אָמְרָה כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ מֵאִיר לִי בֵּין לֵילוֹת לְלֵילוֹת: בֵּין לֵילָם שֶׁל מִצְרַיִם לְלֵילָם שֶׁל בָּבֶל, בֵּין לֵילָם שֶׁל בָּבֶל לְלֵילָם שֶׁל מָדַי, בֵּין לֵילָם שֶׁל מָדַי1354 לְלֵילָם שֶׁל יָוָן1355 וּבֵין לֵילָם שֶׁל יָוָן לְלֵילָם שֶׁל אֱדוֹם1356; וְעַכְשָׁו נִסְמְכוּ לִי1357 לֵילוֹת לְלֵילוֹת (שהש"ר ג).

יז בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אוֹמְרִין: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חָפֵץ בְּאֻמָּהּ זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם”1358 – מָה הַכֶּסֶף הַזֶּה נִצְרָף וְנַעֲשֶׂה כֶלִי1359, וְשׁוּב נִצְרָף וְנַעֲשֶׂה כֶלִי, וְכֵן פְּעָמִים הַרְבֵּה, וּבָאַחֲרוֹנָה אָדָם פּוֹרְכוֹ1360 בְּיָדוֹ וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה עוֹד לִמְלָאכָה, כֵּן יִשְׂרָאֵל הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָהֶם תְּקוּמָה, שֶׁמְּאָסָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע יִרְמִיָּה זֶה בָּא לוֹ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֱמֶת שֶׁמָּאַסְתָּ אֶת־בָּנֶיךָ? – “הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת־יְהוּדָה, אִם־בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ? מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא”1361? – אִם לְגָרְשֵׁנוּ אַתָּה רוֹצֶה הַכֵּה אוֹתָנוּ עַד שֶׁנָּמוּת! (שמ"ר לא).

יח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אֲבוֹתֵינוּ עַל־יְדֵי שֶׁהֵרִיחוּ מִקְצָת צָרָתָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת קָצְרָה רוּחָם, אָנוּ שֶׁאָנוּ מֻבְלָעִים בְּתוֹךְ מְעֵיהֶן כַּמָּה יָמִים וְכַמָּה שָׁנִים וְכַמָּה קִצִּין וְכַמָּה עִבּוּרִין1362 – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה! (שהש“ר ג; איכ”ר ה).

יט “הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי”1363 – אָמַר רַב אָבִין בְּשֵׁם רַב סִימוֹן: מַהוּ “מִקֶּרֶב גּוֹי”? שֶׁהָיוּ מֻבְלָעִים בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ1364 (שו"ט קיד).

כ “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים”1365 – רַ' אֱלִיעֶזֶר פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא בִּגְאֻלַּת מִצְרָיִם: מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בֵּין הַחוֹחִים קָשֶׁה לְבַעְלָהּ לְלָקְטָהּ, כָּךְ גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיְתָה קָשָׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי”1366.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַ' חָנָן אָמַר: “גּוֹי מִקֶּרֶב עָם” וְ“עַם מִקֶּרֶב גּוֹי” לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא “גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי”, שֶׁהָיוּ אֵלּוּ עֲרֵלִים וְאֵלּוּ עֲרֵלִים, אֵלּוּ מְגַדְּלִים בְּלוֹרִית1367 וְאֵלּוּ מְגַדְּלִים בְּלוֹרִית, אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כִלְאַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כִלְאָיִם. אִם כֵּן לֹא הָיְתָה מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם (שהש"ר ב).

כא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי כָתַב “מְגִלַּת תַּעֲנִית”1368? אָמְרוּ: חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ1369, שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִים אֶת־הַצָּרוֹת1370. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: אַף אָנוּ מְחַבְּבִים אֶת־הַצָּרוֹת, אֲבָל מָה נַעֲשֶׂה, שֶׁאִם בָּאנוּ לִכְתֹּב אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִים1371. דָּבָר אַחֵר1372: אֵין שׁוֹטֶה נִפְגָּע1373. דָּבָר אַחֵר: אֵין בְּשַׂר הַמֵּת1374 מַרְגִּישׁ בְּאִזְמֵל (שבת יג:).

כב “אֲשֶׁר־אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה”1375 – מֶה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם? הָיוּ מַרְבִּיצִין אוֹתָם בְּפוּלַטֶרִיּוֹת1376 וּמַעֲבִירִין כָּרִים1377 עֲלֵיהֶם. (ב"ר סט).

כג פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה1378 גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַתּוֹרָה וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת־בְּנֵיהֶם וְשֶׁיְחַלְּלוּ שַׁבָּתוֹת. מֶה עָשׂוּ יְהוּדָה בֶן־שַׁמּוּעַ וַחֲבֵרָיו? הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא1379 אַחַת, שֶׁכָּל־גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִם אֶצְלָהּ. אָמְרָה לָהֶם: בּוֹאוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלָּיְלָה. הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ1380 בַּלָּיְלָה. אָמְרוּ: אִי שָׁמָיִם1381! לֹא אֲחֵיכֶם אֲנָחְנוּ? לֹא בְנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ וְלֹא בְנֵי אֵם אַחַת אֲנָחְנוּ? מַה נִּשְׁתַּנִּינוּ מִכָּל־אֻמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִים עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת? – וּבִטְּלוּן1382 (ר“ה יט.; ע”י).

כד “הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ”1383 – אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה רֹאשׁ (סנה' קד:).

––––––––

כה שָׁנָה רַ' חִיָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת־מְקוֹמָהּ”1384? יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְקַבֵּל גְּזֵרוֹת שֶׁל עֵשָׂו וְשֶׁל יִשְׁמָעֵאל, עָמַד וְהֶגְלָה אוֹתָם לְבָבֶל.

אָמַר רַ' חֲנִינָא: לֹא הֶגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁקָּרוֹב לְשׁוֹנָם1385 לִלְשׁוֹן תּוֹרָה. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁשִּׁגְּרָם לְבֵית אִמָּם1386. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ, לְהֵיכָן מְשַׁגְּרָהּ – לְבֵית אִמָּהּ. עֻלָּא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ תְמָרִים וְיַעַסְקוּ בַתּוֹרָה (פסחים פז:; גיט' יז.).

כו רַ' אָבִין פָּתַח: “וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא”1387 – אָמַר יִרְמְיָה לְיִשְׂרָאֵל: אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם יוֹשְׁבִין בִּירוּשָׁלַיִם וְשׁוֹתִין מֵי הַשִּׁלֹחַ, שֶׁמֵּימָיו נְקִיִּים וּמְתוּקִים, עַכְשָׁו שֶׁלֹּא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם גּוֹלִין לְבָבֶל וְשׁוֹתִין מֵי פְרָת, שֶׁמֵּימָיו עֲכוּרִים וּסְרוּחִים. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַתָּה מַה־לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה־לָךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר”1388 (איכ"ר פתיח').

––––––––

כז רַבָּהּ בַּר בַּר־חָנָה חָלָה. נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ רַב יְהוּדָה וְרַבָּה לְבַקְּרוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא חַבָּר1389 וְנָטַל אֶת הַנֵּר מִלִּפְנֵיהֶם. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר־חָנָה: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אוֹ בְצִלְּךָ1390 אוֹ בְצִלּוֹ שֶׁל בֶּן־עֵשָׂו! (גיט' טז, יז).

כח שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יוֹסֵי: כָּל־יָמֵי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל מִקְרָא זֶה: “וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה”1391 – אָמַרְתִּי: וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ1392 לְעִוֵּר בֵּין אֲפֵלָה לְאוֹרָה? עַד שֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לְיָדִי. פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וְרָאִיתִי סוֹמֵא שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וַאֲבוּקָה1393 בְיָדוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, אֲבוּקָה זוֹ לָמָּה לָךְ? אָמַר לִי: כָּל־זְמַן שֶׁאֲבוּקָה בְיָדִי, בְּנֵי־אָדָם רוֹאִים אוֹתִי וּמַצִּילִים אוֹתִי מִן הַפְּחָתִים וּמִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקֳנִים. (מג' כד:; ע"י).

––––––––

כט אָמַר רַב יְהוּדָה: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת שֶׁלשָׁה דְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַיּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר, וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל־הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם וְחָיָה”1394.

רַ' יוֹחָנָן אָמַר: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עַל הַכֹּל1395, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּתְבוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה1396 עֲרִירִי”1397, וּלְאַחַר שֶׁגָּלָה נֶאֱמַר: “וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר1398 שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ”1399 (סנה' לז:).

ל אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: יָכֹלְנִי לִפְטֹר אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְעַד עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר: “לָכֵן שִׁמְעִי־נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן14001401. (עיר' סד, סה; ע"י).

לא “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ”1402 – אָמַר לָהֶם יַעֲקֹב לְבָנָיו: אַל תַּרְאוּ עַצְמְכֶם כְּשֶׁאַתֶּם שְׂבֵעִים לֹא בִּפְנֵי עֵשָׂו וְלֹא בִּפְנֵי יִשְׁמָעֵאל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַנְּאוּ בָּכֶם (תענ' י:).

לב “בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר”1403 – מַה תּוֹא זֶה, כֵּוָן שֶׁנָּפַל בְּמִכְמָר אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו, אַף מָמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כֵּוָן שֶׁנָּפַל בְּיַד נָכְרִים אֵין מְרַחֲמִים עָלָיו (ב"ק קיז.).

לג “וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף”1404 – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה: פַּעַם אַחַת הָיִינוּ יוֹשְׁבִים בֵּין הָאִילָנוֹת, וְנָשְׁבָה הָרוּחַ וְהֵטִיחוּ1405 הֶעָלִים זֶה בָזֶה, וְעָמַדְנוּ וְרַצְנוּ וְאָמַרְנוּ: אוֹי לָנוּ, שֶׁמָּא יַדְבִּיקוּנוּ הַפָּרָשִׁים! לְאַחַר שָׁעָה נִפְנֵינוּ לַאֲחוֹרֵינוּ וְרָאִינוּ שֶׁאֵין בִּרְיָה שָׁם, וְיָשַׁבְנוּ בִמְקוֹמֵנוּ וּבָכִינוּ וְאָמַרְנוּ: אוֹי לָנוּ, שֶׁנִּתְקַיֵּם עָלֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: “וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף”1406. (ספרא בחוקתי; ילק"ש שם כו).

לד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ לִגְדוֹלֵי צִפּוֹרֵי כְּתָבִים רָעִים1407 מִן הַמַּלְכוּת, בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא, אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כְּתָבִים רָעִים בָּאוּ לָנוּ מִן הַמַּלְכוּת, מָה אַתָּה אוֹמֵר – נִבְרַח? וְהָיָה מִתְיָרֵא לוֹמַר לָהֶם “בְּרָחוּ”, אָמַר לָהֶם בְּרֶמֶז: וְלִי אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? – לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־משֶׁה וְאֶת־דָּוִד.

מַה כָּתוּב בְּיַעֲקֹב? “וַיִּבְרַח יַעֲקֹב”1408, וְכֵן בְּמשֶׁה – “וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַּרְעֹה”1409, וְכֵן בְּדָוִד – “וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט”1410; וְאוֹמֵר: “לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ… חֲבִי כִמְעַט־רֶגַע עַד־יַעֲבָר־זָעַם”1411. (תנה“ק מסעי; במ”ר כג).

לה “לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ” – בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה הַשָּׁעָה חֲצוּפָה1412 לֹא תֵעֲמֹד כְּנֶגְדָּהּ1413, אֶלָּא תֶּן־לָהּ מָקוֹם. הִסְתַּכְּלוּ בִי, כִּבְיָכוֹל, כְּשֶׁרָאִיתִי הַשָּׁעָה חֲצוּפָה בַּעֲוֹנוֹתֵיכֶם נָתַתִּי לָהּ מָקוֹם1414, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ”1415 (תנה“ק ויצא; ילק”ש שמות ב).


ב. יִשְׂרָאֵל לְחֶרְפָּה בַּגּוֹיִם

לו “הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל־עַמִּי”1416 – רַב אַבָּהוּ פָתַח: “יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר”1417 – אֵלּוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּבָתֵּי־תֵיאַטְרָאוֹת וּבְבָתֵּי־קִרְקְסָאוֹת1418; “וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר”1419 – מֵאַחַר שֶׁהֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִשְׁתַּכְּרִים הֵם יוֹשְׁבִים וּמְשִׂיחִים בִּי וּמַלְעִיגִים בִּי וְאוֹמְרִים: “הֲרֵי אֵין אָנוּ צְרִיכִים לַחֲרוּבִים כַּיְהוּדִים”1420, וְהֵם אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: "כַּמָּה שָׁנִים אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִחְיוֹת? – “כְּחָלוּק שֶׁל שַׁבָּת שֶׁל הַיְהוּדִים”1421. וּמַכְנִיסִים אֶת־הַגָּמָל לְתֵיאַטְרָאוֹת שֶׁלָּהֶם וְהַחֲלוּקִים שֶׁלּוֹ עָלָיו, וְהֵם אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ: “עַל מָה זֶה מִתְאַבֵּל?” – “הַיְהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית1422 הֵם, וְאֵין לָהֶם יָרָק וְאָכְלוּ הַחוֹחִים שֶׁל זֶה – וְהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם”. וּמַכְנִיסִים אֶת־הַמּוּמָס1423 לְתֵיאַטְרוֹן שֶׁלָּהֶם וְרֹאשׁוֹ מְגֻלָּח, וְהֵם אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ: “לָמָּה רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מְגֻלָּח?” – וְהוּא אוֹמֵר: “הַיְהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי־שַׁבָּתוֹת הֵם, וְכָל־מַה שֶׁהֵם יְגֵעִים כָּל־יְמוֹת הַשַּׁבָּת אוֹכְלִים בַּשַּׁבָּת; וְאֵין לָהֶם עֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶם, וְשׁוֹבְרִים מִטּוֹתֵיהֶם וּמְבַשְּׁלִים בָּהֶן, וְהֵן יְשֵׁנִים בָּאָרֶץ וּמִתְעַפְּרִים בְּעָפָר1424 וְסָכִים בְּשֶׁמֶן – לְפִיכָךְ הַשֶּׁמֶן בְּיֹקֶר”. (איכ"ר פתיח': שם ג).

לז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עוֹד אַחֶרֶת1425 יֵשׁ לָהֶם בְּרוֹמִי: אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה מְבִיאִין אָדָם שָׁלֵם1426 וּמַרְכִּיבִין אוֹתוֹ עַל אָדָם חִגֵּר1427, וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן1428, וּמַנִּיחִין לוֹ בְּרֹאשׁוֹ קַרְקַפְלוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל1429, וְתוֹלִין לוֹ בְּצַוָּארוֹ מִשְׁקַל אַרְבָּעָה זוּזִים שֶׁל פָּז, וּמְחַפִּין1430 אֶת־הַשּׁוֹקַיִם בְּנֹפֶךְ1431 וּמַכְרִיזִין לְפָנָיו: “סַךְ קִירִי פְּלַסְתֵּר, אָחִיו שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ זַיְּפָן; מִי שֶׁרָאָה1432 – רָאָה, וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה – לֹא יִרְאֶה, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ לְרַמַּאי בְּרַמָּאוּתוֹ וּלְזַיְּפָן בְּזַיְּפָנוּתוֹ?” וּמְסַיְּמִין1433 בּוֹ כָךְ: “אוֹי לוֹ לָזֶה1434 כְּשֶׁיָּקוּם זֶה”! (ע“ז יא:; ע”י).

לח אָמַר רַ' פִּינְחָס: מַעֲשֶׂה הָיָה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים זוֹנוֹת בְּאַשְׁקְלוֹן שֶׁהָיוּ מְרִיבוֹת זוֹ עִם זוֹ. בִּשְׁעַת מְרִיבָה אָמְרָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ: אֵין אַתְּ הוֹלֶכֶת מִכָּאן? שֶׁנִּרְאִים פָּנַיִךְ כִּפְנֵי יְהוּדִית! לְאַחַר יָמִים נִתְפַּיָּסוּ1435. אָמְרָה לָהּ: עַל הַכֹּל מָחוּל לָךְ, אֶלָּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי: נִרְאִים פָּנַיִךְ כִּפְנֵי יְהוּדִית – לֹא מָחוּל לָךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר: “רְאֵה יְיָ וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה1436 (איכ"ר א).

לט “חֶרְפַּת נָבָל אַל־תְּשִׂימֵנִי”1437 – רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא אָמַר: לֹא הָיוּ רְאוּיִין1438 אֻמּוֹת־הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶן דְּווּיִם וּסְכוּפִים1439, וְלָמָּה יֵשׁ בָּהֶן דְּווּיִם וּסְכוּפִים? אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין1440 אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם: “לֹא אֻמָּה שֶׁל דְּווּיִם וּסְכוּפִים אַתֶּם”? עַל שֵׁם1441 “חֶרְפַּת נָבָל אַל־תְּשִׂימֵנִי”.

רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: לֹא הָיוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם רְאוּיִן שֶׁיִּהְיֶה בָהֶן מַעֲלֶה חֲטָטִים1442, וְלָמָּה יֵשׁ בָּהֶן מַעֲלֶה חֲטָטִים? אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם: לֹא אֻמָּה שֶׁל מְצֹרָעִים אַתֶּם? עַל שֵׁם “חֶרְפַּת נָבָל אַל־תְּשִׂימֵנִי” (ב“ר פח; ילק”ש וישב).


ג. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֻׁתָּף בְּצַעֲרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל

מ בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא זוֹכֵר אֶת־בָּנָיו שֶׁשְּׁרוּיִם בְּצַעַר בֵּין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, כִּבְיָכוֹל, מוֹרִיד שְׁתֵּי דְמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל וְקוֹלָן נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ – וְזוֹהִי זְוָעָה1443. חֲכָמִים אוֹמְרִים: בּוֹעֵט1444 בָּרָקִיעַ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שׁוֹאֵג בְּקוֹלוֹ וּמַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ מִמָּרוֹם יִשְׁאָג… שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל־נָוֵהוּ”1445 (בר' נט.; ע"י).

מא שָׁאַל בַּלְצָא1446 אֶת־רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן הָרַעַשׁ נַעֲשֶׂה? אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִסְתַּכֵּל בְּבָתֵּי עֲבוֹדָה־זָרָה וּבְעוֹבְדֶיהָ הֵיאַךְ נְתוּנִין בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם, וְרוֹאֶה בֵּיתוֹ חָרֵב וְנָתוּן בְּיָדָן שֶׁל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, כִּבְיָכוֹל, הוּא מְקַנֵּא וְשׁוֹאֵג, וּמִיָּד הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ רוֹעֲשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָי מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַםִ יִתֵּן קוֹלוֹ וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ”1447 (שמ"ר כט).

מב שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לְחָרְבָּה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל. בָּא אֱלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, וְשָׁמַר לִי1448 עַל הַפֶּתַח עַד שֶׁסִּיַּמְתִּי1449 תְפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי תְפִלָּתִי, אָמַר לִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! אָמַרְתִּי לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי! אָמַר לִי: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לְחָרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לִי: הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ. אָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּנִי עוֹבְרֵי־דְרָכִים. – – – אָמַר לִי: בְּנִי, מַה קוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחָרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת־קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כַּיּוֹנָה וְאוֹמֶרֶת:

אוֹי, שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת־בֵּיתִי,

וְשָׂרַפְתִּי אֶת־הֵיכָלִי,

וְהִגְלֵיתִי אֶת־בָּנַי –

לְבֵין הָאֻמּוֹת!…

אָמַר לִי: בְּנִי, חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשֶׁךָ! לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבָד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל־יוֹם וְיוֹם שָׁלשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּכָל־שָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִים “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ”… הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּבְיָכוֹל, מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר:

אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין1450 אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָךְ!

מַה־לּוֹ לָאָב, שֶׁהֶגְלָה אֶת־בָּנָיו?

וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם! (בר' ג.; ע"י).

מג “יוֹנָתִי תַמָּתִי”1451 – אָמַר רַ' יַנַּאי: מָה הַתְּאוֹמִים הַלָּלוּ אִם חָשַׁשׁ1452 אֶחָד בְּרֹאשׁוֹ – חֲבֵרוֹ מַרְגִישׁ, כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כִּבְיָכוֹל, “עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה”1453; וְאוֹמֵר: “בְּכָל־צָרָתָם לוֹ צָר”1454. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ לְמֹשֶׁה: אִי אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּצַעַר, כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצָעַר? – הֱוֵי יוֹדֵעַ מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבַּר עִמְּךָ, מִתּוֹךְ הַקּוֹצִים1455; כִּבְיָכוֹל, אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעֲרָם (שמ"ר ב).

מד בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרֻבִּים עַל עַם יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, שֶׁבְּכָל־דּוֹר וָדוֹר שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בְנֵי אָדָם צַדִּיקִים וַחֲסִידִים וּכְשֵׁרִים [מִצְטַעֲרִים בְּגָלוּת], הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טוֹפֵחַ1456 שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹ עַל זוֹ וְנוֹתְנָן כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְחוֹזֵר וְנוֹתְנָן כְּנֶגֶד זְרוֹעוֹתָיו וּבוֹכֶה עֲלֵיהֶם בַּסֵּתֶר. וּמִפְּנֵי־מָה בּוֹכֶה עֲלֵיהֶם בַּסֵּתֶר? גְּנַאי1457 לוֹ לַאֲרִי שֶׁיִּבְכֶּה בִּפְנֵי שׁוּעָל, גְּנַאי לוֹ לְרַב שֶׁיִּבְכֶּה בִּפְנֵי תַּלְמִידוֹ, גְּנַאי לוֹ לְמֶלֶךְ שֶׁיִּבְכֶּה בִּפְנֵי הֶדְיוֹט שֶׁל עֲבָדָיו; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה־נַפְשִׁי”1458 (תדב"א כח).

מה שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁבְּכָל־מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶם: גָּלוּ לְמִצְרַיִם – שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם”1459; גָּלוּ לְבָבֶל – שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה”1460; גָּלוּ לְעֵילָם– שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם”1461; גָּלוּ לֶאֱדוֹם – שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָהּ”1462. וְאַף כְּשֶׁהֵם עֲתִידִים לִגָּאֵּל – שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ”1463 – “וְהֵשִׁיב” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “וְשָׁב” – מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שָׁב עִמָּהֶם מִבֵּין הַגָּלֻיּוֹת; וְאוֹמֵר: “אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים”1464.

רַבִּי אוֹמֵר: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: אִם תְּבַקְשֵׁנִי הֲרֵינִי אֵצֶל בְּנִי, כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה מְבַקְשֵׁנִי הֲרֵינִי אֵצֶל בְּנִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם”"1465. (מג' כט.; ספרי סוף מסעי).

מו “בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה־נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה”1466 – אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: מָקוֹם יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּ“מִסְתָּרִים” שְׁמוֹ. מַהוּ “מִפְּנֵי גֵוָה”? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחַק: מִפְּנֵי גַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶם וְנִתְּנָה לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם (חג' ה':).

מז זַבְדִּי בֶן לֵוִי פָּתַח: “אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אַךְ־סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה”1467 – אַתָּה מוֹצֵא עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ יוֹשְׁבִים בִּפְנֵי־עַצְמָם וּשְׁכִינָה בִּפְנֵי־עַצְמָהּ; וְכֵוָן שֶׁנִּגְאֲלוּ – נַעֲשׂוּ כֻלָּם הוֹמָנְיָא1468 אַחַת, וְכֵוָן שֶׁגָּלוּ – חָזְרָה שְׁכִינָה בִּפְנֵי־עַצְמָהּ וְיִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי־עַצְמָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד1469 (איכ"ר פתיח').

מח “פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא־טָל”1470 וגו' – לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל, יֹאמְרוּ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַתָּה הִגְלֵיתָנוּ לְבֵין הָאֻמּוֹת וּדְחִיתָנוּ מִבֵּיתְךָ, וְעַכְשָׁו אַתָּה בָא לְגָאֳלֵנוּ! אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמֶלֶךְ שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וּלְמָחָר בָּא לְהַחֲזִירָהּ. אָמְרָה לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶתְמוֹל גֵּרַשְׁתַּנִי מִבֵּיתְךָ וְעַכְשָׁו אַתָּה בָּא לְהַחֲזִירַנִי! אָמַר לָהּ: דְּעִי לָךְ, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁיָּצָאת מִבֵּיתִי גַּם אֲנִי לֹא נִכְנַסְתִּי לְבֵיתִי, וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמֶנֶת לִי – רְאִי הַטֵּל שֶׁעַל רֹאשִׁי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: מִיּוֹם שֶׁיְּצָאתֶם מִבֵּיתִי גַּם אֲנִי לֹא נִכְנַסְתִּי לְבֵיתִי, וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי, הַנִּיחוּ יֶדְכֶם עַל רֹאשִׁי וְתִרְאוּ “שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה” (מדרש עפ"י ילקוט אליעזר סח).


ד. שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל

מט אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם “אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה”? שֶׁהֶחֱזִירוּ עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ. בָּא מֹשֶׁה אָמַר: “הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא”1471; בָּא יִרְמְיָה וְאָמַר: גּוֹיִם מְקַרְקְרִים1472 בְּהֵיכָלוֹ – אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? "לֹא אָמַר “נוֹרָא”1473; בָּא דָּנִיּאֵל וְאָמַר: גּוֹיִם מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּבָנָיו – אַיֵּה גְבוּרוֹתָיו? לֹא אָמַר “גִּבּוֹר”1474. בָּאוּ הֵם וְאָמְרוּ1475: אַדְרַבָּה, זוֹ הִיא גְּבוּרַת־גְּבוּרוֹתָיו, שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת־כַּעְסוֹ וְנוֹתֵן אֹרֶךְ־אַפַּיִם לִרְשָׁעִים; וְאֵלּוּ הֵן נוֹרְאוֹתָיו שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֵיאַךְ אֻמָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בֵּין שִׁבְעִים אֻמּוֹת.

– וּבָשָׂר וָדָם יֵשׁ בּוֹ כֹחַ1476 לִתֵּן קִצְבָה לַדְּבָרִים הַלָּלוּ?

אָמַר רַ' יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר: יוֹדְעִין הֵם הַנְּבִיאִים שֶׁאֱלוֹהָם אֲמִתִּי וְאֵינָן מַחֲנִיפִין לוֹ1477 (יומא ס“ט:; ע”י; ירוש' בר' פ“ז, ה”ג).

נ אַדְרְיָנוֹס אָמַר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: גְּדוֹלָה הַכִּבְשָׂה1478 הָעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים! אָמַר לוֹ: גָּדוֹל הוּא הָרוֹעֶה1479 שֶׁמַּצִּילָהּ וְשׁוֹמְרָהּ וְשׁוֹבְרָם לְפָנֶיהָ! – הָוֵי: “כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח”1480. (תנח' תולדות).

נא פִּילוֹסוֹף אֶחָד שָׁאַל אֶת־רַ' אֶלְעָזָר: לֹא כָךְ אָמַר הַנָּבִיא: “הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס”1481 – וַהֲלֹא כָל־הַבִּנְיָנִים1482 קַיָּמִים? אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר: לֹא דִבֵּר הַכָּתוּב כְּנֶגֶד הַבִּנְיָן, אֶלָּא כְּנֶגֶד הָעֵצוֹת; כָּל־מַה שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים וּמְחַשְּׁבִים בִּלְבַבְכֶם לִבְנוֹת עָלֵינוּ וּלְכַלּוֹתֵנוּ – הוּא הוֹרֵס עֲצַתְכֶם. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, כָּךְ הוּא; יוֹשְׁבִים בְּכָל־שָׁנָה לָבוֹא וּלְכַלּוֹת אֶתְכֶם וְזָקֵן אֶחָד בָּא וּמְבַטֵּל1483 (ילק"ש מלאכי א).

נב רַ' אַבָּהוּ הָיָה מִשְׁתָּבֵּחַ1484 לִפְנֵי הַמִּינִים בְּרַב סָפְרָא, שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא. הֵנִיחוּ לוֹ1485 מֶכֶס שֶׁל שְׁלָשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. פַּעַם אַחַת מְצָאוּהוּ, אָמְרוּ לוֹ: כָּתוּב “רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֶת כָּל־עֲוֹנוֹתֵיכֶם”1486 – מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵמָה יְכַלֶּנָּה בְּאוֹהֲבוֹ? שָׁתַק וְלֹא אָמַר לָהֶם כְּלוּם. כָּרְכוּ סוּדָר עַל צַוָּארוֹ וְצִעֲרוּהוּ1487, בָּא רַ' אַבָּהוּ וּמְצָאָם. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מְצַעֲרִים אוֹתוֹ? אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא אָמַרְתָּ לָנוּ שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא? וְלֹא יָדַע לוֹמַר לָנוּ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה! אָמַר לָהֶם: אִם אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁגָּדוֹל הוּא – בְּמִשְׁנָה, בְּמִקְרָא כְּלוּם אָמַרְתִּי לָכֶם? אָמְרוּ לוֹ: וְאַתֶּם מִפְּנֵי מָה יוֹדְעִים1488? אָמַר לָהֶם: אָנוּ שֶׁמְּצוּיִם אָנוּ אֶצְלְכֶם1489, מְטִילִים עַל עַצְמֵנוּ1490 וּמְעַיְּנִים בְּמִקְרָא, הֵם אֵינָם מְעַיְּנִים. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר לָנוּ אָתָּה. אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה1491 בִּשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם, אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, אוֹהֲבוֹ – נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט־מְעָט1492, שׂוֹנְאוֹ – נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת־אֶחָת (ע"ז ד.).

נג “יְיָ אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי”1493 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהָיְתָה בְיָדוֹ חֶרֶב הִנְדוּיִית1494, וְנִשְׁבַּע שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עַל רֹאשׁ בְּנוֹ, וּכְשֶׁנִּתְפַּיֵּס אָמַר: אִם עָבְרָה עַל רֹאשׁ בְּנִי אֵין לוֹ חַיִּים, וּמִי יוֹרֵשׁ מַלְכוּתִי? וּלְבַטֵּל גְּזֵרָתִי אִי־אֶפְשָׁר. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? הִכְנִיס הַחֶרֶב לְנַרְתֵּקָהּ וְהֶעֱבִירָה עַל רֹאשׁ בְּנוֹ – וְנִמְצָא בְּנוֹ נִצָּל וּגְזֵרָתוֹ נִתְקַיֶּמֶת.

רַ' חֲנִינָה אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָיְתָה לְפָנָיו אֶבֶן גְּדוֹלָה, וְנִשְׁבַּע שֶׁהוּא זוֹרְקָהּ עַל בְּנוֹ. חָזַר וְאָמַר: אִם אֲנִי זוֹרְקָהּ בּוֹ אֵין לוֹ חַיִּים. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? צִוָּה וְכִתְּתוּהָ צְרוֹרוֹת קְטַנִּים וְהִתְחִילוּ זוֹרְקִין עָלָיו אַחַד אֶחָד – וְנִמְצָא הַמֶּלֶךְ הִצִּיל אֶת־בְּנוֹ וְקִיֵּם אֶת־שְׁבוּעָתוֹ (שו“ט ו; ילק”ש תהל' ו).

נד אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל”1495? צָדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפִּזְּרָם1496 לְבֵין הָאֻמּוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מִין אֶחָד לְרַ' חֲנִינָא: אָנוּ טוֹבִים מִכֶּם, שֶׁבָּכֶם נֶאֱמַר: “כִּי־שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל עַד־הִכְרִית כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם”1497, וְאִלּוּ אָנוּ – הֲרֵי יוֹשְׁבִים אַתֶּם אֶצְלֵנוּ כַּמָּה שָׁנִים וְאֵין אָנוּ עוֹשִׂים לָכֶם כְּלוּם. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ, יִטָּפֵל לְךָ1498 תַּלְמִיד אֶחָד. נִטְפַּל לוֹ רַ' אוֹשַׁעְיָא. אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת, תְּכַלּוּ אֶת־כֻּלָּם? אֵינָם אֶצְלְכֶם1499; תְּכַלּוּ אֶת אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ אֶצְלְכֶם? – יִקְרְאוּ לָכֶם מַלְכוּת קְטוּעָה1500. אָמַר לוֹ: גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי1501! בְּכָךְ אָנוּ יוֹרְדִים1502 וּבְכָךְ אָנוּ עוֹלִים (פס' פז:).

נה “וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו”1503 – אָמְרוּ: בֹּאוּ וּנְפַזֵּר עַצְמֵנוּ1504, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁאָנוּ מְכֻנָּסִין1505 הַשְּׁטָר מָצוּי לְהִגָּבוֹת1506 (ב"ר פה).

נו אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: לֹא לְמָקוֹם שֶׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים גָּלָה שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין; עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים גָּלוּ לִפְנִים מִן נְהַר סַמְבַּטְיוֹן1507, שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מְפֻזָּרִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת. (שם עג).

נז “וַיֹאמֶר אִם־יָבוֹא עֵשָׂו אֶל־הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ”1508 – אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבְּדָרוֹם, “וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה” – אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבְּגָלִיל1509. אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לִפְלֵיטָה מִתְעַנִּים הָיוּ עֲלֵיהֶם1510 בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי (שם עו; ילק"ש שם).

נח אָמַר ר' אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאֻמּוֹת, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ”1511 – כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה, אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כֹרִים. (פסח' פז:).


ה. “שׁוֹמֵר, מַה מִּלַּיְלָה?”

נט “אֵלַי קֹרַא מִשֵּׂעִיר, שֹׁמֵר מַה־מִּלַּיְלָה”1512 – אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִישַׁעְיָה: רַבֵּנוּ יְשַׁעְיָה, מַה יּוֹצֵא לָנוּ מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה1513? אָמַר לָהֶם: הִמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁנִּשְׁאַל. כֵּוָן שֶׁשָּׁאַל חָזַר אֶצְלָם, אָמְרוּ לוֹ: “שֹׁמֵר, מַה־מִּלֵּיל”1514 – מַה מִּלֵּל שׁוֹמֵר הָעוֹלָמִים? אָמַר לָהֶם: “אָמַר שֹׁמֵר, אָתָא בֹקֶר וְגַם־לָיְלָה”1515. אָמְרוּ לוֹ: וְגַם לָיְלָה?! אָמַר לָהֶם: לֹא כְּשֶׁאַתֶּם סְבוּרִים1516, אֶלָּא בֹּקֶר לְצַדִּיקִים וְלַיְלָה לִרְשָׁעִים, בֹּקֶר לְיִשְׂרָאֵל וְלַיְלָה לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶם: אֵימַת שֶׁתִּרְצוּ אַתֶּם יִרְצֶה הוּא – “אִם־תִּבְעָיוּן1517 בְּעָיוּ”1518. אָמְרוּ לוֹ: מִי מְעַכֵּב? אָמַר לָהֶם: תְּשׁוּבָה – “שֻׁבוּ אַתָיוּ”1519. (ירוש' תענ' פ“א, ה”א).

ס “קוּמִי אוֹרִי כִּי־בָא אוֹרֵךְ”1520 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לִמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה1521, בָּא אֶחָד וְהִדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר – וְכָבָה, וּבָא אֶחָד וְהִדְלִיק לוֹ אֶת־הַנֵּר – וְכָבָה. אָמַר: מִכָּאן וְאֵילַךְ אֵינִי מַמְתִּין אֶלָּא לְאוֹרוֹ שֶׁל בֹּקֶר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עָשִׂינוּ לְךָ מְנוֹרָה בִּימֵי מֹשֶׁה – וְכָבְתָה, בִּימֵי שְׁלֹמֹה – וְכָבְתָה; מִכָּאן וְאֵילַךְ אֵין אָנוּ מַמְתִּינִים אֶלָּא לְאוֹרֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר”1522 (ילק"ש ישע' ס).

––––––––

סא “הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם”1523 וגו' – אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: שָׁלשׁ שְׁבוּעוֹת1524 הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּחוֹמָה1525; וְאַחַת, שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בְּאֻמּוֹת־הָעוֹלָם1526; וְאַחַת, שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדָּי.

“בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה”1527 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם אַתֶּם מְקַיְּמִים אֶת הַשְּׁבוּעָה – מוּטָב, וְאִם לָאו – אֲנִי מַתִּיר אֶת־בְּשַׂרְכֶם1528 כִּצְבָאוֹת אוֹ כְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה (בת' קיא.).

סב “הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם… אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ”1529 – רַ' אוֹנְיָא אָמַר: אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת הִשְׁבִּיעָם כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דוֹרוֹת שֶׁדָּחֲקוּ עַל הַקֵּץ וְנִכְשָׁלוּ, וְאֵלּוּ הֵם: אֶחָד בִּימֵי עַמְרָם1530, וְאֶחָד בִּימֵי [בֶּן] דִּינַי1531 (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד1532), וְאֶחָד בִּימֵי בֶּן כּוֹזֵבָא1533, וְאֶחָד בִּימֵי שׁוּתָלַח1534 בֶּן אֶפְרַיִם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּנֵי־אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי־קָשֶׁת”1535 (שהש"ר ב, ז).

סג “וְלֹא־מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ”1536 – רַב יְהוּדָה בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיְתָה חוֹזֶרֶת; וְכָךְ “הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם וְלֹא מָצְאָה מָנוֹחַ”1537 – אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיְתָה חוֹזֶרֶת; וְכָךְ “וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא־יִהְיֶה מָנוֹחַ”1538 וגו' – הָא אִלּוּ מָצְאוּ מָנוֹחַ לֹא הָיוּ חוֹזְרִים (ב“ר ל ג; איכ”ר א).

סד מֹשֶׁה אָמַר “וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם”1539; בָּא יְשַׁעְיָה וְאָמָר: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר”1540 וגו',

אָמַר רַב: מִתְיָרֵא אֲנִי מִמִּקְרָא זֶה: “וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם”.

– וְשֶׁמָּא כַּאֲבֵדָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: “תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ”1541?

– אֶלָּא מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַמִּקְרָא: “וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם”1542.

– וְשֶׁמָּא כַּאֲכִילַת קִשּׁוּאִים וּדְלוּעִים1543? (מכ' כד.).

סה “הָיְתָה כְּאַלְמָנָה”1544 – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לִבְרָכָה: “כְּאַלְמָנָה” וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת־הַיָּם וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֵלֶיהָ (תענ' כ.; סנה' קד; איכ"ר א').

סו “וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי”1545 – מָה הַצְּבִי הַזֶּה הוֹלֵךְ לְסוֹף הָעוֹלָם וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, אַף יִשְׂרָאֵל, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּתְפַּזְרוּ בְּכָל־הָעוֹלָם, עֲתִידִין לַחֲזֹר (ילק“ש שהש”ר).

סז שָׁנִינוּ: “וְאַף־גַּם־זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא־מְאַסְתִּים”1546 – בִּימֵי כַשְׂדִים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה; “וְלֹא־גְּעַלְתִּים”1547 – בִּימֵי הָמָן, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר; “לְכַלֹּתָם”1548 – בִּימֵי יְוָנִים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּמַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו; “לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם”1549 – בִּימֵי רוֹמִיִּים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי שֶׁל בֵּית רַבִּי1550 וְחַכְמֵי דוֹרוֹת; כִּי אֲנִי יְיָ אֱלהֵיהֶם"1551 – לְעָתִיד לָבוֹא, שֶׁאֵין כָּל־אֻמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלָה לִשְׁלֹט בָּהֶם (מג' יא.; ע"י).

סח “יָדֹע תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ”1552 – “יָדֹע” שֶׁאֲנִי מְפַזְּרָם, “תֵּדַע” שֶׁאֲנִי מְכַנְּסָם; “יָדֹע” שֶׁאֲנִי מְמַשְׁכְּנָם1553, “תֵּדַע” שֶׁאֲנִי פוֹרְקָם1554; “יָדֹע” שֶׁאֲנִי מְשַׁעְבְּדָם, “תֵּדַע” שֶׁאֲנִי גּוֹאֲלָם (ב"ר מד).

סט “יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה”1555 – מָשָׁל לְאָב וּבֵן שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְנִתְיַגַּע הַבֵּן וְאָמַר לָאָב: אַבָּא, הֵיכָן הִיא הַמְּדִינָה? אָמַר לוֹ: בְּנִי, סִמָּן זֶ ה יְהֵא בְּיָדֶךָ: אִם רָאִיתָ בֵּית־הַקְּבָרוֹת לְפָנֶיךָ – הָרֵי הַמְּדִינָה קְרוֹבָה לָךְ. כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם רְאִיתֶם אֶת־הַצָּרוֹת שֶׁתָּכְפוּ אֶתְכֶם1556, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַתֶּם נִגְאָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה” (שו“ט כ', ד; ילק”ש תה' כ').

ע אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵימָתַי אַתָּה גּוֹאֲלֵנוּ? אָמַר לָהֶם: כְּשֶׁתֵּרְדוּ לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן־הָאָרֶץ”1557. אָמְרוּ בְנֵי קֹרַח: בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה אָנוּ – “כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ… קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ”1558 (שם מה, ג; ילק"ש הושע).

עא הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו"1559 – – אָמַר רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַי: רַבִּי הָיָה דּוֹרֵשׁ1560: קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מְצַוֵּחַ מִמַּה שֶׁעָשׂוּ לוֹ הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו (ב"ר סה).

עב “וְאַתָּה יְיָ עַד־מָתָי”1561? – אָמַר רַב כָּהֲנָא: מָשָׁל לְחוֹלֶה שֶׁהָיָה מִתְרַפֵּא עַל־יְדֵי הָרוֹפְאִים, וְהָיָה הַחוֹלֶה מְצַפֶּה, מָתַי יָבוֹא הָרוֹפֵא, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אוֹ בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת אוֹ בְשֵׁשׁ אוֹ בְשֶׁבַע – וְלֹא בָא. עָבְרוּ שְׁמוֹנֶה, תֵּשַׁע, עֶשֶׂר – וְלֹא בָא. עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה1562 הִתְחִיל מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא1563, וְאָמַר: אִם שָׁהִיתָ עוֹד צִבְחַר1564, נַפְשִׁי יָצְאָה. כָּךְ אָמַר דָּוִד: כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה הַמַּלְכֻיּוֹת מוֹשְׁכוֹת וּמִשְׁתַּעְבְּדוֹת1565 בְּיִשְׂרָאֵל, צָוַח “וְאַתָּה יְיָ עַד מָתָי”, שֶׁאַתָּה הוּא הָרוֹפֵא שֶׁלִּי וְשׁוֹהֶה לָבוֹא אֶצְלִי (שו"ט ו', ה).

עג “וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְיָ וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל”1566 – מְדַבֵּר בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם… וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ”1567 – אֵלּוּ שָׂרַי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם; מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִים חֲלָקִים1568 וְיוֹרֵד, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְעוֹלֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: תֹּאמַר אֵין לוֹ לָזֶה יְרִידָה! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב” וגו' – כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ אַתָּה רוֹאֵהוּ עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב אֶצְלִי, מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר1569 וְאִם־בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם־יְיָ”1570 (פסי“ר בחדש השביעי; תנח' ויצא; ילק”ש שם).

עד “וְאַךְ אֶת־דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל־חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ”1571 – אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת1572; “וּמִיַּד הָאָדָם1573, מִיַּד אִישׁ אָחִיו”1574 – זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו”1575 (ב"ר לד).

עה “כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי־יֶשַׁע”1576 – שִׁבְעָה לְבוּשִׁים לָבַשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּפָּרַע מֵאֱדוֹם הָרְשָׁעָה: כְּשֶׁבָּרָא הָעוֹלָם לָבַשׁ הוֹד וְהָדָר1577; כְּשֶׁנִּגְלָה לָנוּ עַל הַיָּם לָבַשׁ גֵּאוּת1578; כְּשֶׁנָּתַן אֶת־הַתּוֹרָה לְעַמּוֹ לָבַשׁ עֹז1579; כְּשֶׁנִּפְרַע מִן הַכַּשְׂדִּים לָבַשׁ נְקָמָה1580; כְּשֶׁעָתִיד לִמְחֹל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לוֹבֵשׁ לָבָן1581, וּבְשָׁעָה שֶׁהַמָּשִׁיחַ נִגְלֶה לוֹבֵשׁ לְבוּשׁ צְדָקָה1582, וּכְשֶׁבָּא לִפָּרַע מִמַּלְכוּת אֱדוֹם לוֹבֵשׁ אָדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ”1583 – זוֹ נִקְמַת אֱדוֹם. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְבוּשׁ זֶה נָאֶה לְךָ מִכָּל־לְבוּשִׁים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלָּבָשְׁתָּ (פסיק"ר “שוש אשיש”).

עו תְּנָא בְּשֵׁם רַ' אֱלִיעֶזֶר: נִקְמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד עֲנִיִּים1584, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל־יְיָ וְהָיָה בְךָ חֵטְא”1585; נִקְמָתָם שֶׁל אֱדוֹם בְּיַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָתַתִּי אֶת־נִקְמָתִי בֶּאֱדֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל”1586 (ויק"ר לד).

עז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת אֱדוֹם בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: “לָכֵן יִתְּנֵם עַד־עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”1587. (יומא י.).

עח “מִן־הָאָדֹם הָאָדֹם”1588 – הוּא אָדֹם וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם בִּלְבוּשׁ אָדֹם. הוּא אָדֹם – “וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי”1589; תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם – “הַלְעִיטֵנִי נָא מִן־הָאָדֹם”1590 וגו'; אַרְצוֹ אֲדֻמָּה – “אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם”1591; גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים – “מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם”1592; לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים – “אַנְשֵׁי־חַיִל מְתֻלָּעִים”1593; פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם – “דּוֹדִי צַח וְאָדֹם”1594; בִּלְבוּשׁ אָדֹם – “מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ”1595. (ב"ר סג).

עט אָמַר רַ' יוֹנָתָן: שְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנוּ מַתָּנָה לָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵם: תּוֹרָה1596 וּמְאוֹרוֹת1597 וּגְשָׁמִים1598; רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ אוֹמֵר: אַף הַשָּׁלוֹם1599; רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־נְחֶמְיָה אָמַר: אַף הַיְּשׁוּעָה1600; רַ' תַּנְחוּמָא אָמַר: אַף אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל1601; רַ' יִצְחַק בֶּן־מַרְיוֹן אָמַר: אַף פָּרָשַׁת הַיָּם הַגָּדוֹל1602, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, כֵּוָן שֶׁאָדָם יוֹרֵד לְתוֹכוֹ מִיָּד מֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הָרַחֲמִים1603; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם1604 (שם ו; ויק"ר לה).


ה: גְּאֻלָּה וִימוֹת־הַמָּשִׁיחַ    🔗


א. גִּנְזֵי צָרוֹת וְגִנְזֵי־יְשׁוּעוֹת

א אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: [כְּשֶׁעָלִיתִי לָרָקִיעַ1605] אָמַר לִי שַׂר־הַפְּנִים1606: יְדִידִי, שֵׁב בְּחֵיקִי וְאַגִּיד לְךָ מַה־יְּהֵא עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ. יָשַׁבְתִּי בְּחֵיקוֹ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בִּי וּבוֹכֶה וְדִמְעוֹתָיו נוֹטְפוֹת מֵעֵינָיו וְיוֹרְדוֹת וְנוֹפְלוֹת עָלַי. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר־זִיוִי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לִי: יְדִידִי, בּוֹא וְאַכְנִיסְךָ לְחַדְרֵי־חֲדָרִים וּלְגִנְזֵי־גְּנָזִים.

תְּפָסַנִי וְהִכְנִיסַנִי וְנָטַל הַפִּנְקָסִים1607 וּפָתַח, וְהֶרְאַנִי אִגְּרוֹת1608, כְּתוּבוֹת בָּהֶן צָרוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְאָמַרְתִּי לוֹ: הַלָּלוּ לְמִי? אָמַר לִי: לְיִשְׂרָאֵל. אָמַרְתִּי לוֹ: וִיכוֹלִים יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בְּאֵלּוּ? אָמַר לִי: לְמָחָר בּוֹא וְאַרְאֲךָ צָרוֹת מְשֻׁנּוֹת מֵאֵלּוּ.

לְמָחָר הִכְנִיסַנִי לְחַדְרֵי־חֲדָרִים וְהֶרְאַנִי צָרוֹת קָשׁוֹת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת, “אֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב, וַאֲשֶר לָרָעָב – לָרָעָב”1609, וַאֲשֶר לַבִּזָּה – לַבִּזָּה, “וַאֲשֶר לַשְּׁבִי – לַשֶּׁבִי”1610. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר־זִיוִי, יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד חָטָאוּ? אָמַר לִי: בְּכָל־יוֹם וָיוֹם מִתְחַדְּשׁוֹת עֲלֵיהֶם צָרוֹת קָשׁוֹת מֵאֵלּוּ, וְכֵוָן שֶׁנִּכְנָסִים לְבָתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִים “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ” – אֵין אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתָן לָצֵאת מֵחַדְרֵי־חֲדָרִים.

וּבְשָׁעָה שֶׁיָּרַדְתִּי מִלְּפָנָיו שָׁמַעְתִּי קוֹל מְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה הָיָה מְדַבֵּר:

מַקְדְּשָׁא קַדִּישָׁא1611 לְחָרְבָּא יְהֵא

וְהֵיכְלֵהּ1612 לְנוּר דָּלֵק,

וְדִירְתֵהּ1613 דְמַלִכָּא תִּנְטַר צַדְיוּתָא

וּבְתוּלָן1614 וְעֻלַּמִין לְבִזָּה,

וּבְנֵי מַלְכָּא1615 לְקָטְלָא

וּמַדְבְּחָא1616 דַכְיָא לְמִסְתְּאָבָא,

וִירוּשְׁלֵם לְעִיִּים

וְאַרְעָא1617 דְיִשְׂרָאֵל לְזִיעַ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעֲזַעְתִּי1618 וְנָפַלְתִּי לַאֲחוֹרַי, עַד שֶׁבָּא הֲדַרְנִיאֵל הַשַּׂר וְהֶעֱמִידַנִי עַל רַגְלַי וְאָמַר לִי: בּוֹא וְאַכְנִיסְךָ לְגִנְזֵי יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.

הִכְנִיסַנִי וְרָאִיתִי כִּתּוֹת־כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת יוֹשְׁבִים וְאוֹרְגִים בִּגְדֵי יְשׁוּעָה, וְעוֹשִׂים כִּתְרֵי חַיִּים וְקוֹבְעִים בָּהֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, וּמְרַקְּחִים כָּל־מִינֵי בְשָׂמִים וּמַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וּמַמְתִּיקִים יֵינוֹת לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד־לָבוֹא. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר־זִיוִי, הַלָּלוּ לְמִי? אָמַר לִי: לְיִשְׂרָאֵל.

וְרָאִיתִי כֶתֶר אֶחָד מְשֻׁנָּה מִכָּל־הַכְּתָרִים, וְחַמָּה וּלְבָנָה וּשְׁנֵים־עָשָׂר מַזָּלוֹת קְבוּעִים בּוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: כֶּתֶר זֶה הַמְשֻׁבָּח לְמִי? אָמַר לִי: לְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר־זִיוִי, הַרְאֵנִי כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד. אָמַר לִי: יְדִידִי, הַמְתֵּן שָׁלשׁ שָׁעוֹת, עַד שֶׁיָּבוֹא דָּוִד לְכָאן וְתִרְאֵהוּ בִגְדֻלָּתוֹ.

תְּפָסַנִי וְהוֹשִׁיבַנִּי בְחֵיקוֹ, אָמַר לִי: מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַרְתִּי לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שִׁבְעָה בְרָקִים שֶׁהֵם רָצִים כְּאֶחָד. אָמַר לִי: כְּבשׁ עֵינֶיךָ, בְּנִי, שֶׁלֹּא תִּזְדַּעֲזֵעַ; הַלָּלוּ הֵם יוֹצְאִים לִקְרַאת דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. מִיָּד רָגְשׁוּ כָל־הָאוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְגַלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה וְעַנְנֵי־כָבוֹד וְאוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְלוֹהֲטֵי־זְבוּל1619 וְאוֹמְרִים: “לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל”1620. וְשָׁמַעְתִּי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁבָּא מֵעֵדֶן וְאוֹמֵר: “יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד”1621.

וְהִנֵּה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא בָרֹאשׁ, וְכָל־מַלְכֵי בֵית דָּוִד בָּאִים אַחֲרָיו, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד כִּתְרוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְכִתְרוֹ שֶׁל דָּוִד מֻבְהָק1622 וּמְשֻׁבָּח מִכָּל־הַכְּתָרִים, וְזִיווֹ הוֹלֵךְ עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְעָלָה דָּוִד לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּרָקִיעַ, וְשָׁם מוּכָן לוֹ כִסֵּא שֶׁל אֵשׁ, וְיָשַׁב עָלָיו, וְכָל־מַלְכֵי בֵית־דָּוִד יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים מֵאֲחוֹרָיו. מִיָּד עָמַד דָּוִד וְאָמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם. וְכֵוָן שֶׁפָּתַח דָּוִד בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, פָּתַח מְטַטְרוֹן1623 וְכָל־פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה1624 וְאָמְרוּ:

“קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת!”1625

וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מְשַׁבְּחוֹת וְאוֹמְרוֹת: “בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְיָ מִמְּקוֹמוֹ”1626.

וּרְקִיעִים אוֹמְרִים: “יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד”1627.

וְהָאָרֶץ אוֹמֶרֶת: “יְיָ מֶלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”.

וְכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד אוֹמְרִים: “וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד”1628 (בהמד"ר ה).

ב “זֹאת אָשִׁיב אֶל־לִבִּי עַל־כֵן אוֹחִיל”1629 – רַ' אַבָּא בַר כָּהֲנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן אָמַר: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא מַטְרוֹנָה1630 וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה מְרֻבָּה וְאָמַר לָהּ: “כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת1631 טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, כָּךְ וְכָךְ סְפִינוֹת בַּיָּם אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, כָּךְ וְכָךְ עֲיָרוֹת בַּיַּבָּשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ”. הִנִּיחָהּ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת־הַיָּם וְאֵחַר שָׁם. נִכְנְסוּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ אֶצְלָהּ וְהָיוּ מַקְנִיטוֹת1632 אוֹתָהּ וְאוֹמְרוֹת לָהּ: הִנִּיחֵךְ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת־הַיָּם וְשׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר אֵלָיִךְ, – וְהָיְתָה בוֹכָה וּמִתְאַנַּחַת. וְכֵוָן שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, פּוֹתַחַת וּמוֹצִיאָה כְתֻבָּתָהּ וְקוֹרֵאת וְרוֹאָה בִּכְתֻבָּתָהּ: “כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, כָּךְ וְכָךְ סְפִינוֹת בַּיָּם אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, כָּךְ וְכָךְ עֲיָרוֹת בַּיַּבָּשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ” – מִיָּד הָיְתָה מִתְנַחֶמֶת. לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, אֲנִי תָמֵהַּ, הֵיאַךְ הִמְתַּנְתְּ לִי כָּל־אוֹתָן הַשָּׁנִים! אָמְרָה לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִלְמָלֵא כְּתֻבָּה מְרֻבָּה שֶׁכָּתַבְתָּ וְנָתַתָּ לִי, כְּבָר הָיוּ שְׁכֵנוֹתַי מְאַבְּדוֹת אוֹתִי מִמֶּךָּ. כָּךְ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם מוֹנִין1633 אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם: אֱלֹהֵיכֶם הִסְתִּיר פָּנָיו מִכֶּם וְסִלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִכֶּם, עַד מָתַי אַתֶּם מֵתִים עַל אֱלֹהֵיכֶם וְנֶהֱרָגִים עָלָיו וְנוֹתְנִים נַפְשְׁכֶם עָלָיו? עוֹד אֵינוֹ חוֹזֵר אֲלֵיכֶם, – וְהֵם בּוֹכִים וּמִתְאַנְּחִים. וְכֵוָן שֶׁנִּכְנָסִים לְבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת וּפוֹתְחִים סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרְאִים בּוֹ וּמוֹצְאִים שֶׁכָּתוּב: “וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם… וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם… וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם”1634 – הֵם מִתְנַחֲמִים. לְמָחָר כְּשֶׁיָּבוֹא קֵץ הַגְּאֻלָּה, אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, תָּמֵהַּ אֲנִי, הֵיאַךְ הִמְתַּנְתֶּם לִי כָּל־אוֹתָן הַשָּׁנִים? וְהֵם אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִלּוּלֵי תּוֹרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ, כְּבָר הָיוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם מְאַבְּדוֹת אוֹתָנוּ מִמֶּךָּ. וְכֵן דָּוִד אָמַר: “לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי”1635 (איכ“ר ג; פסיק' דר”כ פיס' עשרת הדברות).


ב. זְכוּת אָבוֹת

ג “אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר1636 הָעֹמְדִים עַל־אֲדוֹן כָּל־הָאֶרֶץ”1637 – אָמַר רַ' לֵוִי: מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ בְּאֵיזֶה דָּבָר לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה מוֹצֵא, עַד שֶׁמָּצָא זְכוּתוֹ שֶׁל משֶׁה וְשֶׁל אַהֲרֹן, וְהִיא עָמְדָה לָהֶם. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: עֲנִיָּה הִיא, אֵין לָהּ בָּעוֹלָם אֶלָּא שְׁנֵי נְזָמִים בִּלְבָד. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: דִּין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּגָּאֲלוּ בִּזְכוּת משֶׁה וְאַהֲרֹן.

“קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה־זֶה בָּא”1638 – כְּשֶׁהָלַךְ משֶׁה וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל: כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב”1639, אָמְרוּ לוֹ: הֵיכָן הוּא? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי עוֹמֵד “קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה־זֶה בָּא”1640. אָמַר רַ' יְהוּדָה: מַהוּ “מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים”?1641 אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָם נִגְאָלִים לְעוֹלָם, אֶלָּא לְמִי אֲנִי מִסְתַּכֵּל? לַאֲבוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, בִּזְכוּת אֲבוֹתָם אֲנִי גּוֹאֲלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: “מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים” – וְאֵין הָרִים אֶלָּא אָבוֹת.

דָבָר אַחֵר: אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: מַהוּ “מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים”? אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵין לָהֶם מַעֲשִׂים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּגָּאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַזְּקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל”1642, וְאֵין הָרִים אֶלָּא הַזְּקֵנִים (שמ"ר טו).

ד “וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקֹב… וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר”1643 – לָמָּה הוּא מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת וּמַזְכִּיר זְכוּת הָאָרֶץ עִמָּהֶם? אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה בָנִים, וְשִׁפְחָה אַחַת מִשֶּׁלּוֹ מְגַדַּלְתָּן. כָּל־זְמַן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל שְׁלוֹם בָּנָיו הָיָה אוֹמֵר: שָׁאֲלוּ לִי בִּשְׁלוֹם הַמְגַדֶּלֶת; כָּךְ כָּל־זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַזְכִּיר אָבוֹת מַזְכִּיר הָאָרֶץ עִמָּהֶם (ויק"ר לו).

ה פָּתַח רַב פְּרֵידָא וְאָמַר: “אָמַרְתִּי לַיָי אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ”1644 – אָמְרָה כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הַחֲזֵק לִי טוֹבָה, שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ: “טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ” – אֵינִי מַחֲזִיק טוֹבָה אֶלָּא לְאַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהוֹדִיעוּנִי תְחִלָּה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ1645 הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל־חֶפְצִי בָם”1646 (מנח' נג.).

ו עַד מָתַי זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת? אָמַר רַ' אַחָא: זְכוּת אָבוֹת לְעוֹלָם קַיֶּמֶת.

רַ' יוּדָן בַּר חָנָן בְּשֵׁם רַ' בֶּרֶכְיָה: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, אִם רְאִיתֶם זְכוּת אָבוֹת שֶׁמָּטָה1647 וּזְכוּת אִמָּהוֹת שֶׁנִּתְמוֹטְטָה, לְכוּ וְהִדַּבְּקוּ בְּחֶסֶד1648, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה”1649 – “הֶהָרִים יָמוּשׁוּ” זוֹ זְכוּת אָבוֹת, “וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה” זוֹ זְכוּת אִמָּהוֹת. מִכָּן וְהֵילַךְ “וְחַסְדִּי מֵאִתַּךְ לֹא־יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמַךְ יְיָ”1650 (ירוש' סנה' פ“י, ה”א; ויק"ר לו).

ז אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ מְצָאוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם, שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר לוֹ: “מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?”1651. אָמַר לוֹ: עַל עִסְקֵי בָנַי בָּאתִי. אָמַר לוֹ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְגָלוּ. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְּשׁוֹגֵג חָטָאוּ. אָמַר לוֹ: “עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה”1652. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא מִעוּטָם חָטָאוּ. אָמַר לוֹ: “הָרַבִּים”1653. אָמַר לוֹ: הָיָה לְךָ לִזְכֹּר לָהֶם בְּרִית־מִילָה. אָמַר לוֹ: “וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלֶיךָ”1654. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא אִם הִמְתַּנְתָּ לָהֶם הָיוּ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. אָמַר לוֹ: “כִּי רָעָתַכִי אָז תַּעֲלֹזִי”1655. מִיָּד הִנִּיחַ יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאָמַר לוֹ: שֶׁמָּא. חָס־וְשָׁלוֹם, אֵין לָהֶם תַּקָּנָה. יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: “זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא יְיָ שְׁמֵךְ”1656 – מַה זַּיִת זֶה אַחֲרִיתוֹ בְסוֹפוֹ1657, אַף יִשְׂרָאֵל אַחֲרִיתָם בְּסוֹפָם (מג' נג:; ע"י).

––––––––

ח אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בֶּן־נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־אַתָּה אָבִינוּ, כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירֶנוּ, אַתָּה יְיָ אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ”1658? לְעָתִיד־לָבוֹא אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יִמָּחוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ. אָמַר: אֹמַר לוֹ לְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה לוֹ צַעַר גִּדּוּל־בָּנִים, אֶפְשָׁר שֶׁיְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ [לִי]. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יִמָּחוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ. אָמַר: לֹא בִזְקֵנִים טַעַם וְלֹא בִנְעָרִים עֵצָה. אָמַר לוֹ לְיִצְחָק: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, בָּנַי, וְלֹא בָנֶיךָ? בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ “נַעֲשֶׂה” לְ“נִשְׁמַע” קָרָאתָ לָהֶם “בְּנִי בְכֹרִי”1659; עַכְשָׁו בָּנַי וְלֹא בָנֶיךָ? וְעוֹד, כַּמָּה חָטָאוּ? כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם? שִׁבְעִים שָׁנָה. צֵא עֶשְׂרִים1660, שֶׁאֵין אַתָּה עוֹנֵשׁ עֲלֵיהֶן – נִשְׁתַּיְּרוּ חֲמִשִּׁים. צֵא עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שֶׁל לֵילוֹת – נִשְׁתַּיְּרוּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ. צֵא שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וּמֶחֱצָה שֶׁל תְּפִלָּה וַאֲכִילָה וְשֶׁל בֵּית־הַכִּסֵּא – נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וּמֶחֱצָה; אִם אַתָּה סוֹבֵל אֶת־כֻּלָּן – מוּטָב, וְאִם לָאו – מֶחֱצָה עָלֵי וּמֶחֱצָה עָלֶיךָ; וְאִם תֹּאמַר: כֻּלָּן עָלַי – הֲרֵי הִקְרַבְתִּי אֶת־עַצְמִי לְפָנֶיךָ. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: “כִּי־אַתָּה אָבִינוּ”1661. אָמַר לָהֶם יִצְחָק: עַד שֶׁאַתֶּם מְקַלְּסִים1662 לִי, קַלְּסוּ לְהַקָדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – וּמַרְאֶה לָהֶם יִצְחָק אֶת־הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְעֵינֵיהֶם. מִיָּד נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם וְאוֹמְרִים: “אַתָּה יְיָ אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ”1663 (שבת פט:; ע"י).


ג. הַקֵּץ

ט “הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֶת אֲשֶׁר־יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים… רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה”1664 – מְלַמֵּד שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת־הַקֵּץ וְנִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ. מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ מִסְטֵירִין1665 שֶׁלּוֹ. פַּעַם אַחַת נָטָה לָמוּת וְהָיוּ בָנָיו סוֹבְבִים אֶת־מִטָּתוֹ. אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וַאֲגַלֶּה לָכֶם מִסְטֵירִין שֶׁל מֶלֶךְ. תָּלָה עֵינָיו1666 וְהִבִּיט בַּמֶּלֶךְ. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, הֱווּ זְהִירִים בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה שְׁכִינָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבָּיו, אָמַר לָהֶם: בָּנַי, הֱווּ זְהִירִים בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. (ב“ר צח; פסיק”ר כא).

י “כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה”1667 – מַה “יוֹם נָקָם בְּלִבִּי”1668? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לְלִבִּי גִלִּיתִי, לְאֵבָרַי לֹא גִלִיתִי1669. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ אוֹמֵר: לְלִבִּי גִלִּיתִי, לְמַלְאָכֵי־הַשָּׁרֵת לֹא גִּלִּיתִי (סנה' צט.).

יא אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: תִּפַּח עַצְמָם1670 שֶׁל מְחַשְּׁבֵי־קִצִּין1671! שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ וְלֹא בָא שׁוּב אֵינוֹ בָא; אֶלָּא חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה־לוֹ”1672. שֶׁמָּא תֹּאמַר: אָנוּ מְחַכִּים וְהוּא אֵינוֹ מְחַכֶּה1673 – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וְלָכֵן יְחַכֶּה יְיָ לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם”1674. וְכִי מֵאַחַר שֶׁאָנוּ מְחַכִּים וְהוּא מְחַכֶּה – מִי מְעַכֵּב? מִדַּת־הַדִּין מְעַכֶּבֶת. וְכִי מֵאַחַר שֶׁמִּדַּת־הַדִּין מְעַכֶּבֶת, אָנוּ לְמָה מְחַכִּים? לְקַבֵּל שָׂכָר1675, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַשְׁרֵי כָּל־חוֹכֵי לוֹ”1676 (שם צז":).

יב אָמַר רַב: כָּלוּ כָּל־הַקִּצִּין1677, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; וּשְׁמוּאֵל אָמַר: דַּיּוֹ לְאָבֵל שֶׁיֵּעֲמֹד בְּאֶבְלוֹ1678. כְּתַנָּאִים1679 – רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה נִגְאָלִים, וְאִם לָאו – אֵין נִגְאָלִים. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: אִם אֵין עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִים? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וּמֵחֲזִירָם לְמוּטָב (שם).

יג תְּנָא דְבֵי אֱלִיָּהוּ: שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה הֹוֶה הָעוֹלָם: שְׁנֵי אֲלָפִים תֹּהוּ1680, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה, שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁרַבּוּ, יָצְאוּ מֵהֶם מַה שֶּׁיָּצָאוּ1681 (שם).

יד שָׁלַח לוֹ רַב חָנָן בַּר תַּחֲלִיפָא לְרַב יוֹסֵף: מָצָאתִי אָדָם אֶחָד וּבְיָדוֹ מְגִלָּה אַחַת כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית וּלְשׁוֹן־קֹדֶשׁ. אָמַרְתִּי לוֹ: זוֹ מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לִי: לַחֲיָלוֹת שֶׁל פָּרַס נִשְׂכַּרְתִּי, וּבֵין גִּנְזֵי פָּרַס מְצָאתִיהָ וְכָתוּב בָּהּ: לְאַחַר אַרְבַּעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וְתִשְׁעִים וְאַחַת שָׁנָה לִבְרִיאָתוֹ שֶׁל עוֹלָם – הָעוֹלָם יִתֹּם, מֵהֶן מִלְחֲמוֹת תַּנִּינִים, מֵהֶן מִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג1682 וְהַשְּׁאָר יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְחַדֵּשׁ אֶת־עוֹלָמוֹ אֶלָּא לְאַחַר שִׁבְעֵת אֲלָפִים שָׁנָה. רַב אַחָא בְּנוֹ שֶׁל רָבָא אָמַר: לְאַחַר חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה.

שָׁנִינוּ, רַ' נָתָן אוֹמֵר: מִקְרָא זֶה נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד תְּהוֹם1683: “כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם־יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה־לוֹ, כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר”1684 (שם).

טו “אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר”1685 – אָמְרָה כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “אֲנִי יְשֵׁנָה” – מִן הַקֵּץ1686, “וְלִבִּי עֵר” – לִגְאֻלָּה (שהש"ר ה).

טז רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי רְמִי1687: נֶאֱמַר “בְּעִתָּהּ”1688, וְנֶאֱמַר “אֲחִישֶׁנָּה”1689? – זָכוּ “אֲחִישֶׁנָּה”, לֹא זָכוּ – “בְּעִתָּהּ” (סנה' צח.).

יז בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים נִמְשְׁלָה גְאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל: בְּקָצִיר, בְּבָצִיר, בִּבְשָׂמִים וּבְיוֹלֵדָה.

בְּקָצִיר – הַשָּׂדֶה הַזּוֹ, כְּשֶׁהִיא נִקְצֶרֶת שֶׁלֹּא בְעוֹנָתָהּ1690, אֲפִלּוּ הַתֶּבֶן אֵינוֹ טוֹב; בְּעוֹנָתָהּ – הוּא טוֹב. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁלְּחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר”1691.

נִמְשְׁלָה בְּבָצִיר – הַכֶּרֶם הַזֶּה, כְּשֶׁהוּא נִבְצָר שֶׁלֹּא בְעוֹנָתוֹ, אֲפִלּוּ חֻמְצוֹ1692 אֵינוֹ טוֹב; בְּעוֹנָתוֹ – הוּא טוֹב. כָּךְ “כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ־לָהּ”1693 – כְּשֶׁנַּעֲשָׂה הַכֶּרֶם חֶמֶר תִּזְמֹר אוֹתוֹ.

נִמְשְׁלָה בִּבְשָׂמִים – הַבְּשָׂמִים הַלָּלוּ, כְּשֶׁהֵם נִלְקָטִים רַכִּים וְלַחִים – אֵין רֵיחֵם נוֹדֵף; כְּשֶׁהֵם יְבֵשִׁים – רֵיחֵם נוֹדֵף. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יִזְּלוּ בְשָׂמָיו” וגו'1694.

נִמְשְׁלָה בְּיוֹלֵדָה – הָאִשָּׁה הַזּוֹ, כְּשֶׁהִיא יוֹלְדָה שֶׁלֹּא בְעוֹנָתָהּ – אֵין הַוָּלָד חַי; בְּעוֹנָתָהּ – חָי. כָּךְ נֶאֱמַר: “לָכֵן יִתְּנֵם עַד־עֵת יוֹלֵדָה יָלְדָה”1695 (שהש“ר ח; ילק”ש תהל' ח).

יח רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי מְצָאוֹ לְאֵלִיָּהוּ שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי1696, אָמַר לוֹ: בָּא אֲנִי לְעוֹלָם־הַבָּא? אָמַר לוֹ: אִם יִרְצֶה הָאָדוֹן הַזֶּה1697. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: שְׁנַיִם רָאִיתִי1698 וְקוֹל שְׁלשָׁה1699 שָׁמַעְתִּי. אָמַר לוֹ: אֵימָתַי מָשִׁיחַ בָּא? אָמַר לוֹ: לֵךְ אֶצְלוֹ וּשְׁאָלֵהוּ. – וְהֵיכָן הוּא יוֹשֵׁב? – עַל פֶּתַח הָעִיר1700. – וּמַה סִּמָּנוֹ? – יוֹשֵׁב בֵּין עֲנִיִּים סוֹבְלֵי חֲלָאִים1701; כֻּלָּם מַתִּירִים וְאוֹסְרִים1702 בְּפַעַם אַחַת וְהוּא מַתִּיר אֶחָד וְאוֹסֵר אֶחָד; שֶׁאוֹמֵר: שֶׁמָּא אֶתְבַּקֵּשׁ1703 וְלֹא אֶתְעַכֵּב1704. הָלַךְ אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, בֶּן־לֵוִי. אָמַר לוֹ: אֵימָתַי בָּא מָר? אָמַר לוֹ: הַיּוֹם. בָּא אֵצֶל אֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ: מָה אָמַר לָךְ? אָמַר לוֹ: “שָׁלוֹם עָלֶיךָ, בֶּן־לֵוִי”. אָמַר לוֹ: מֻבְטָח אַתָּה וְאָבִיךָ1705 לְעוֹלָם־הַבָּא. אָמַר לוֹ: שִׁקֵּר לִי, שֶׁאָמַר: הַיּוֹם אֲנִי בָא – וְלֹא בָא. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר לָךְ: “הַיּוֹם – אִם־בְּקֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ”1706 (סנה' צח).

יט שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַ' יוֹסֵי בֶּן־קִסְמָא: אֵימָתַי בֶּן־דָּוִד1707 בָּא? אָמַר לָהֶם: מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תְבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי אוֹת1708. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת. אָמַר לָהֶם: לִכְשֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַזֶּה1709 וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ – עַד שֶׁבֶּן־דָּוִד בָּא. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, תֵּן לָנוּ אוֹת. אָמַר לָהֶם: וְלֹא כָךְ אֲמַרְתֶּם לִי, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי אוֹת? אָמְרוּ לוֹ: וְאַף־עַל־פִּי־כֵן. אָמַר לָהֶם: אִם כָּךְ, יֵהָפְכוּ מֵי מְעָרַת פַּמְיַס1710 לְדָם – וְנֶהֶפְכוּ לְדָם.

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לָהֶם: הַעֲמִיקוּ לִי אֲרוֹנִי1711, שֶׁאֵין כָּל־דֶּקֶל1712 וְדֶקֶל שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁאֵין סוּס שֶׁל פַּרְסִיִּים1713 נִקְשָׁר בּוֹ, וְאֵין לְךָ כָּל־אָרוֹן וְאָרוֹן שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין סוּס מָדַי1714 אוֹכֵל בּוֹ תֶּבֶן (שם).

כ מֻבְטָח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָא לֹא בְּעַרְבֵי־שַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים, מִפְּנֵי הַטֹּרַח1715 (עיר' מג:).

כא אָמַר אַבַּיֵּי: אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּתִשְׁעָה־בְאָב, לְפִי שֶׁקְּבָעוּהוּ אֵבֶל בַּזְּמַן הַזֶּה, וְעָתִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹם־טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן”" וגו'1716 (פסיק').

כב רַ' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא אוֹמֵר: אוֹתוֹ אַיִל שֶׁנִּבְרָא בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא יָצָא מִמֶּנּוּ דָּבָר לְבַטָּלָה: אֶפְרוֹ שֶׁל אַיִל הוּא יְסוֹד שֶׁל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, גִּידָיו הָיוּ לַעֲשָׂרָה נְבָלִים שֶׁל כִּנּוֹר שֶׁהָיָה דָּוִד מְנַגֵּן בּוֹ, עוֹרוֹ הוּא אֵזוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, שְׁתֵּי קַרְנָיו שׁוֹפָרוֹת, קַרְנוֹ שֶׁל שְׂמֹאל הִיא שֶׁתָּקַע בָּהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּהַר סִינַי, וְקַרְנוֹ שֶׁל יָמִין, שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִשֶּׁל שְׂמֹאל, הוּא עָתִיד לִתְקֹעַ בָּהּ לְעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל”1717 (פדר"א לא).


ד. עִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ

כג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אִם רָאִיתָ דוֹר שֶׁמִּתְמַעֵט1718 וְהוֹלֵךְ – חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶת־עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ”1719.

וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁצָּרוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו כַּנָּהָר – חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־יָבוֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ יְיָ נֹסְסָה בוֹ”1720, וְסָמוּךְ לוֹ: “וּבָא לְצִיּוֹן גוֹאֵל”1721.

וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי1722 אוֹ כֻּלּוֹ חַיָּב. בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי – שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ”1723; בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב – שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא כִּי־אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי־אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ” וגו'1724, וְנֶאֱמַר: “לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה”1725 (סנה' צח.).

כד אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְהַפֵּך כָּל־הַמַּלְכוּת לְמִינוּת1726. אָמַר רָבָא: מִנַּיִן? נֶאֱמַר: “כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן1727 טָהוֹר הוּא”1728. (שם צז.).

כה אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא: אִם רָאִיתָ מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ – צַפֵּה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (ב"ר מב).

כו אָמַר רַ' שִׂמְלַאי מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל־שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים1729 מִיִּשְׂרָאֵל.

אָמַר זְעִירֵי אָמַר רַ' חֲנִינָא: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ גַּסֵּי־הָרוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל (סנה' צח.).

כז אָמַר רַב אַסִּי: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל־נְשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף1730, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי”1731. (יבמ' סב:).

כח אָמְרוּ: אֵין מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁיִּבָּרְאוּ כָּל־הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַנְּשָׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (ב“ר כד; ויק”ר טו).

––––––––

כט אָמַר רַב: עֲתִידָהּ תוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִפְלָא יְיָ אֶת־מַכֹּתְךָ”1732 – הַפְלָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת־הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר”1733, הֱוֵי אוֹמֵר: הַפְלָאָה זוֹ תּוֹרָה.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם1734 בְּיַבְנֶה, אָמְרוּ: עֲתִידָהּ תוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵנָּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי יְיָ”1735; וְנֶאֱמַר: “וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר יְיָ וְלֹא יִמְצָאוּ”1736 – אָמְרוּ: עֲתִידָהּ אִשָּׁה שֶׁתִּטֹּל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה וְתַחֲזֹר בְּבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת לֵדַע אִם טְמֵאָה הִיא וְאִם טְהוֹרָה הִיא וְאֵין מֵבִין.

שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ”1737; אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם “יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר יְיָ וְלֹא יִמְצָאוּ” – שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְרוּרָה וּמִשְׁנָה בְרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד (שבת קלח, קלט).

ל אָמַר רַ' יוֹחָנָן: דּוֹר שֶׁבֶּן־דָּוִד בָּא בוֹ – תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים מִתְמַעֲטִים, וְהַשְּׁאָר עֵינֵיהֶם כָּלוֹת בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה, וְצָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה1738 פְּקוּדָה – שְׁנִיָּה מְמַהֶרֶת לָבוֹא.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שָׁבוּעַ1739 שֶׁבֶּן־דָּוִד בָּא בוֹ – שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִתְקַיֵּם מִקְרָא זֶה: “וְהִמְטַרְתִּי עַל־עִיר אֶחָת וְעַל־עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר”1740; שְׁנִיָּה – חִצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִים; שְׁלִישִׁית – רָעָב גָּדוֹל, וּמֵתִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְתוֹרָה מִשְׁתַּכְּחַת מִלּוֹמְדֶיהָ; בָּרְבִיעִית – שׂבַע וְאֵינוֹ שׂבַע; בַּחֲמִישִׁית – שׂבַע גָּדוֹל, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְלוֹמְדֶיהָ; בַּשִּׁשִּׁית – קוֹלוֹת; בַּשְּׁבִיעִית – מִלְחָמוֹת; בְּמוֹצָאֵי־שְׁבִיעִית – בֶּן־דָּוִד בָּא (סנה' צז.).

לא בְּעִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ הָעַזּוּת תִּרְבֶּה וְהַיְקָר יֵעָוֵת1741, הַגֶּפֶן1742 תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר וְאֵין תּוֹכָחַת; בֵּית־הַוַּעַד1743 יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל1744 יֶחֱרַב וְהַגַּבְלָן1745 יִשֹּׁם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ; וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסָּרֵחַ, וְיִרְאֵי־חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת, וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶלֶב; נְעָרִים יַלְבִּינוּ פְּנֵי זְקֵנִים, גְּדוֹלִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים; בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַחֲמוֹתָהּ, אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וְהַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? – עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (סוטה מט:; סנה' צז.; ע"י).

לב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “כִּי־יָדִין יְיָ עַמּוֹ… כִּי יִרְאֶה כִּי־אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב”1746 – אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת1747. דָּבָר אַחֵר: עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים. דָּבָר אַחֵר: עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. דָּבָר אַחֵר: עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב”1748 – כִּבְיָכוֹל, אֵין סוֹמֵךְ וְאֵין עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.

רַ' זֵירָא, כְּשֶׁהָיָה מוֹצֵא חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִים בּוֹ1749, אָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, לֹא תְרַחֲקוּהָ1750, שֶׁשָּׁנִינוּ: שְׁלשָׁה בָאִים בְּהֶסַּח־הַדַּעַת1751, אֵלּוּ הֵם: מָשִׁיחַ, מְצִיאָה וְעַקְרָב1752 (סנה' צז.; ע"י).

לג אָמַר עֻלָּא: יָבוֹא וְלֹא אֶרְאֶנּוּ1753. וְכֵן אָמַר רַבָּה: יָבוֹא וְלֹא אֶרְאֶנּוּ.

רַב יוֹסֵף אָמַר: יָבוֹא וְאֶזְכֶּה לֵשֵׁב בְּצִּלּוֹ שֶׁל אֻכַּף1754 חֲמוֹרוֹ.

אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי לְרַבָּה: מַה־טַּעַם? אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ1755 – וַהֲלֹא שָׁנִינוּ: “שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת־רַ' אֱלִיעֶזֶר: מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ? – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת־חֲסָדִים”; וּמָר – הָא תּוֹרָה1756 וְהָא גְמִילוּת־חֲסָדִים. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא1757 (שם צח:).

לד רַ' הִלֵּל אוֹמֵר: אֵין לָהֶם מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ1758 בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ.

אָמַר רַב יוֹסֵף: יִמְחַל לוֹ רִבּוֹנוֹ1759 לְרַ' הִלֵּל! חִזְקִיָּה אֵימָתַי הָיָה – בְּבַיִת רִאשׁוֹן, וְאִלּוּ זְכַרְיָה הָיָה מִתְנַבֵּא בְּבַיִת שֵׁנִי וְאָמַר: “גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת־יְרוּשָׁלַםִ, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא” וגו'1760 (שם צט.).

לה רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי רְמִי1761: נֶאֱמַר: “וַאֲרוּ עִם־עֲנָנֵי1762 שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתַה”1763, וְנֶאֱמַר: “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר”1764? – זָכוּ “עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא”, לֹא זָכוּ “עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר”.

אָמַר לוֹ שָׁבוֹר־מַלְכָּא1765 לִשְׁמוּאֵל: אֲמַרְתֶּם מָשִׁיחַ עַל חֲמוֹר בָּא – אֲשַׁגֵּר1766 לוֹ סוּס בָּרֹק1767 מִשֶּׁלִּי. אָמַר לוֹ: כְּלוּם יֵשׁ לְךָ1768 בֶּן אֶלֶף גְּוָנִים? (שם צח.).


ה. גְּאֻלָּה וְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת

לו “וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי”1769 – רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי: נָטַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שִׂיחָתָם שֶׁל אָבוֹת וַעֲשָׂאָהּ מַפְתֵּחַ לִגְאֻלָּתָם שֶׁל בָּנִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיַעֲקֹב: אַתָּה אָמַרְתָּ “וְהָיָה יְיָ לִי לֶאֱלֹהִים”1770, חַיֶּיךָ, כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ אֵינִי נוֹתְנָן אֶלָּא בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִיְרוּשָׁלַםִ”1771, “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ”1772, “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס”1773, "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו' "1774 (ב"ר ע).

לז “הֵאָסְפוּ… הִקָּבְצוּ”1775 – צִוֵּה אוֹתָם עַל הַמַּחֲלֹקֶת1776, אָמַר לָהֶם: תִּהְיוּ כֻּלְּכֶם אֲסֵפָה אַחַת. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה בֶן־אָדָם, קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו, וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו… וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ”1777 – נַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אַחַת הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לִגְאֻלָּה. מַה נֶאֱמַר אַחֲרָיו: “וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל” וגו'1778. (שם צח.).

לח אָמַר רַ' אַבָּא: אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה1779 מִזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפִרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא”1780 (סנה' צח.).

לט רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא הָיוּ מְהַלְּכִים בְּבִקְעַת אַרְבֵּל1781 וְרָאוּ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁבָּקַע אוֹרָהּ1782. אָמַר רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל לְרַ' שִׁמְעוֹן: בְּרַבִּי1783, כָּךְ הִיא גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – בַּתְּחִלָּה קִמְעָא־קִמְעָא; כָּל מַה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת – הִיא רַבָּה וְהוֹלֶכֶת. (ירוש' ב' פ“א, ה”א).

מ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר “מִגְדּוֹל”1784 וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר “מַגְדִּיל”1785 – רַ' יוּדָן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁאֵין הַגְּאֻלָּה בָאָה עַל אֻמָּה זוֹ בְּבַת־אַחַת, אֶלָּא קִמְעָא־קִמְעָא. וּמַהוּ “מַגְדִּיל”? לְפִי שֶׁהִיא מִתְגַּדֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל: עַכְשָׁו הֵם שְׁרוּיִן בְּצָרוֹת גְּדוֹלוֹת, וּכְשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בְּבַת־אַחַת, אֵינָן יְכוֹלִין לִסְבֹּל יְשׁוּעָה גְדוֹלָה… לְפִיכָךְ הִיא בָאָה קִמְעָא־קִמְעָא וּמִתְגַּדֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו. לְפִיכָךְ מְשׁוּלָה הַגְּאֻלָּה לְשַׁחַר. שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ”1786. וְלָמָּה נִמְשְׁלָה לְשַׁחַר? שֶׁאֵין לְךָ אֲפֵלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הַסְּמוּכָה לַשָּׁחַר, וְאִם יַעֲלֶה גַלְגַּל חַמָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת יְשֵׁנִין, הָיוּ כָל הַבְּרִיּוֹת נִלְכָּדִין1787, אֶלָּא עַמּוּד הַשַּׁחַר עוֹלֶה וּמֵאִיר לְעוֹלָם תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ גַּלְגַּל חַמָּה עוֹלֶה וּמֵאִיר וְאֵין הַבְּרִיּוֹת נִלְכָּדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ” וגו'1788 (שו“ט י”ח, לו).

מא אָמַר רַ' אַחָא: נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: “זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא יְיָ שְׁמֵךְ”1789. וְנִמְשַׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּנֵר – “נֵר יְיָ”1790, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֶׁמֶן לִנָּתֵן בְּנֵר וְהֵם מְאִירִים שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, הוֹאִיל וְאוֹרִי הוּא אוֹרְכָם וְאוֹרְכָם הוּא אוֹרִי – אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ וְנָאִיר לְצִיּוֹן, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קוּמִי אוֹרִי כִּי־בָא אוֹרֵךְ”1791.

אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא: עֲתִידָהּ יְרוּשָׁלַיִם לֵעֲשׂוֹת פָּנָס1792 לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְהֵם מְהַלְּכִים לְאוֹרָהּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ”1793. (פסיק‘; ילק"ש ישע’ ס).

מב “וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלֶה הַשָּׁחַר”1794 – נֶאֱמַר: “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”1795 – אָמַר רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרֵי: מִמַּה שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבָקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת1796 אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ1797. (ב"ר עח).

מג “וּבָרָא יְיָ עַל כָּל־מְכוֹן הַר־צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ”1798 – אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לֹא כִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַבָּא; יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה – כָּל־הָרוֹצֶה לַעֲלוֹת עוֹלֶה; שֶׁל עוֹלָם הַבָּא – אֵין עוֹלִים אֶלָּא הַמְזֻמָּנִים לָהּ1799 (ב"ב מד:).

––––––––

מד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: גָּדוֹל קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת כְּיוֹם שֶׁנִבְרֵאוּ בוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ (פס' פח:).

מה “בַּיָּמִים הַהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית־יְהוּדָה עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל”1800 – אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁגָּלוּ לִפְנִים מִנְּהַר סַמְבַּטְיוֹן, שֶׁעֲתִידִין גָּלוּת יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לֵלֵךְ אֶצְלָם לַהֲבִיאָם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ עִמָּהֶם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (ילק“ש שה”ש א).

מו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָם עֲתִידִים לַחֲזֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּשְׁלִכֵם אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה”1801 – מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: “כַּיּוֹם הַזֶּה” – מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף הֵם אֲפֵלָה שֶׁלָּהֶם עֲתִידָהּ לְהָאִיר לָהֶם (סנה' קי:; ילק"ש דב' כט).

מז “הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְיָ וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי־יְיָ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם־חַי־יְיָ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת־זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם”1802 – לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת־מִצְרַיִם1803 מִמְּקוֹמָהּ, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ – – – וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “אַל־תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת”1804 – זֶה שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, “וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנְנוּ”1805 – זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם, “הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִּצְמָח”1806 – שָׁנָה רַב יוֹסֵף: זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג1807. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִצֵּל מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה זְאֵב, פָּגַע בּוֹ אֲרִי וְנִצַּל מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה אֲרִי, פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִצַּל מִמֶּנּוּ – שָׁכַח מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה נָחָשׁ. אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל – צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת־הָרִאשׁוֹנוֹת. (בר' יב, יג; תוספתא בר' פ"א).

מח אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד1808, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא־יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ”1809 (בר' לד:).

מט “יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיְּיָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, לֹא תֵבשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ”1810 – אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וְלֹא כְבָר גְּאַלְתָּנוּ עַל־יְדֵי משֶׁה וְעַל־יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ וְעַל־יְדֵי שׁוֹפְטִים וּמְלָכִים, וְעַתָּה הָיִינוּ חוֹזְרִים וּמְשֻׁעְבָּדִים, וְהָיִינוּ בְּבוּשָׁה כְּאִלּוּ לֹא נִגְאָלְנוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְפִי שֶׁהָיְתָה גְּאֻלַּתְכֶם עַל־יְדֵי בָּשָׂר־וָדָם וְהָיוּ מַנְהִיגֵיכֶם עַל־יְדֵי בְּנֵי־אָדָם, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בְּקֶבֶר, לְפִיכָךְ גְּאֻלַּתְכֶם גְּאֻלַּת שָׁעָה, אֲבָל לְהַבָּא אֲנִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם עַל־יְדֵי עַצְמִי, שֶׁאֲנִי חַי וְקַיָּם, אֶגְאָלְכֶם גְּאֻלָּה קַיֶּמֶת לְעוֹלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיְּיָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים”1811, לְפִיכָךְ “לֹא־תֵבשׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמוּ עַד־עוֹלְמֵי עַד”1812. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם בְּבוּשָׁה וּכְלִמָּה, שֶׁהֱיִיתֶם בַּחוּרִים, עַכְשָׁו שֶׁהִזְקַנְתָּם אֵין בָּכֶם כֹּחַ לִסְבֹּל בּוּשָׁה שֶׁל גָּלֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶל־תִּירְאִי כִּי־לֹא תֵבוֹשִׁי… כִּי בשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי”1813 (שו"ט לא. ב).


ו. יוֹם חשֶׁךְ וָאוֹר

נ דָּרַשׁ רַ' שִׂמְלַאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת־יוֹם יְיָ, לָמָּה־זֶה לָכֶם יוֹם יְיָ, הוּא־חשֶׁךְ וְלֹא־אוֹר”1814 – מָשָׁל לְתַרְנְגֹל וַעֲטַלֵּף1815 שֶׁהָיוּ מְצַפִּים לְאוֹר. אָמַר לוֹ תַּרְנְגֹל לָעֲטַלֵּף: אֲנִי מְצַפֶּה לְאוֹרָה, שֶׁאוֹרָה שֶׁלִּי הִיא, וְאַתָּה לָמָּה לְךָ אוֹרָה?

זֶהוּ שֶׁאָמַר מִין אֶחָד לְרַ' אַבָּהוּ: אֵימָתַי יָבוֹא מָשִׁיחַ? אָמַר לוֹ: לִכְשֶׁיְכַסֶּה חשֶׁךְ לְאוֹתָם בְּנֵי־אָדָם1816. אָמַר לוֹ: אַתָּה מְקַלְלֵנִי! אָמַר לוֹ: מִקְרָא כָּתוּב: “כִּי־הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה־אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְיָ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה”1817 (סנה' צח, צט).

נא הֶגְמוֹן1818 אֶחָד שָׁאַל אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִי תוֹפֵס הַמַּלְכוּת אַחֲרֵינוּ1819? הֵבִיא נְיָר חָלָק, נָטַל קֻלְמוֹס וְכָתַב עָלָיו: “וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו”1820. אָמְרוּ: רְאוּ דְּבָרִים יְשָׁנִים1821 מִפִּי זָקֵן חָדָשׁ (ב“ר סג; ילק”ש).

נב אָמַר ר' יוֹסֵי בַּר סִימוֹן: עֲתִידִין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם לְהָבִיא דוֹרוֹנוֹת1822 לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְכֵוָן שֶׁהֵם בָּאִים אֵצֶל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הוּא הוּא אוֹמֵר לָהֶם: יֵשׁ בֵּינֵיכֶם יִשְׂרָאֵל – הָבִיאוּ אוֹתָם לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָבוּ לַיָי מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים”1823 – עַמִּים, מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָבִיאוּ לִי.

אָמַר רַ' אַחָא: לֹא דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן אֶלָּא דֶּרֶךְ כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָבוּ לַיָי כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ לַיָי כְּבוֹד שְׁמוֹ”1824 – הָבוּ לַיָי אוֹתָם שֶׁכִּבְּדוּ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם (שו"ט פז).

נג אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּשֶׁחָלָה רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שָׁלַח לוֹ רַבִּי: אֱמֹר לָנוּ שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דְבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ מִשּׁוּם אָבִיךְ. שָׁלַח לוֹ, כָּךְ אָמַר אַבָּא: עֲתִידָהּ מִצְרַיִם שֶׁתָּבִיא דוֹרוֹן לַמָּשִׁיחַ, כְּסָבוּר אֵינוֹ מְקַבֵּל הֵימֶנָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַמָּשִׁיחַ: קַבֵּל מֵהֶם; אַכְסַנְיָא עָשׂוּ לְבָנַי1825 בְּמִצְרָיִם. מִיָּד “יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם”1826. נָשְׂאָה כוּשׁ קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמָהּ: וּמָה הַלָּלוּ שֶׁנִּשְׁתַּעֲבְּדוּ בָהֶם כָּךְ, אָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְבַּדְנוּ בָהֶם – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: קַבֵּל מֵהֶם, מִיָּד “כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים”1827. נָשְׂאָה מַלְכוּת אֱדוֹם1828 קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמָהּ, אָמְרָה: וּמָה הַלָּלוּ שֶׁאֵינָם אֲחֵיהֶם כָּךְ, אָנוּ שֶׁאֲחֵיהֶם אָנוּ – עַל אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְגַבְרִיאֵל: “גְּעַר חַיַּת קָנֶה”1829 – – – גְּעַר חַיָּה שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים1830, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה”1831.

אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָמַר לוֹ: גְּעַר בְּחַיָּה שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ נִכְתָּבִים בְּקֻלְמוֹס אֶחָד1832; “עֲדַת אַבִּירִים1833 בְּעֶגְלֵי עַמִּים”1834 – שֶׁשָּׁחֲטוּ אַבִּירִים כַּעֲגָלִים שֶׁאֵין לָהֶם בֶּעָלִים1835; “מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כֶסֶף18361837 – שֶׁפּוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם לְקַבֵּל מָמוֹן וְאֵינָם עוֹשִׂים רְצוֹן בְּעָלִים; “בִּזֵּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ”1838 – מִי גָרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְפַּזְּרוּ בֵין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם? – קְרֵבוּת1839 שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים בָּהֶם (פס' קיח:; ע"י).

נד עַם־הָאָרֶץ אֶחָד אָמַר לוֹ לְרַ' הוֹשַׁעְיָה: אִם אֹמַר לְךָ דָּבָר טוֹב אֶחָד אַתָּה אוֹמְרוֹ בְצִבּוּר בִּשְׁמִי? אָמַר לוֹ: מַה הוּא? אָמַר לוֹ: כָּל אוֹתָן הַדּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא. מַה טַּעַם? “מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ”1840 – “יָבִיאוּ” לֹא נֶאֱמַר כָּאן אֶלָּא “יָשִׁיבוּ”. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, דָּבָר טוֹב אָמַרְתָּ וּבְשִׁמְךָ אֲנִי אוֹמְרוֹ. (ב"ר עח).

נה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: מַסֹּרֶת־אַגָּדָה1841 הִיא בְיָדֵינוּ, שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. לָמָּה? שֶׁאִם בָּאִים הַשְּׁבָטִים לָדִין עִם עֵשָׂו לוֹמַר לוֹ: לָמָּה רָדַפְתָּ אֶת־אָחִיךְ? הוּא אוֹמֵר לָהֶם: לָמָּה רְדַפְתֶּם אֶת־יוֹסֵף אֲחִיכֶם? וְאֵינְכֶם מְעֻלִּים1842 מִמֶּנִּי… וְכֵוָן שֶׁהוּא בָּא אֵצֶל יוֹסֵף, אוֹמֵר לוֹ: לָמָּה רָדַפְתָּ אֶת־אָחִיךְ? אִם תֹּאמַר, שֶׁעָשָׂה לְךָ רָעָה – אַף אַחַי שִׁלְּמוּ לִי רָעָה וַאֲנִי שִׁלַּמְתִּי לָהֶם טוֹבָה. מִיָּד הוּא שׁוֹתֵק (תנה“ק ויצא; ילק”ש שופטים נא).


ז. מָשִׁיחַ

נו “בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר”1843 – אֵיזֶה אוֹר שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְצַפָּה לוֹ? זֶהוּ אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב”1844, מְלַמֵּד שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּבְמַעֲשָׂיו קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּגְנָזוֹ לַמָּשִׁיחַ וּלְדוֹרוֹ תַּחַת כִּסֵּא־הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ.

אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אוֹר שֶׁנִּגְנַז תַּחַת כִּסֵּא־הַכָּבוֹד שֶׁלְּךָ לְמִי? אָמַר לוֹ: לְמִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירְךָ וּלְהַכְלִימְךָ בְּבשֶׁת־פָּנִים. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי. אָמַר לוֹ: בּוֹא וּרְאֵה אוֹתוֹ. וְכֵוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִזְדַּעֲזַע וְנָפַל עַל פָּנָיו וְאָמַר: בְּוַדַּאי זֶהוּ מָשִׁיחַ שֶׁעָתִיד לְהַפִּיל לִי וּלְכָל שָׂרֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם בְּגֵיהִנֹּם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְרַגְּשׁוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! מִי הוּא זֶה שֶׁאָנוּ נוֹפְלִים בְּיָדוֹ? מַה־שְּׁמוֹ וּמַה־טִּיבוֹ? אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקִי1845 שְׁמוֹ, מַגְבִּיהַּ קוֹמָתוֹ וְקוֹמַת דּוֹרוֹ וּמֵאִיר עֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעַ עַמּוֹ, וְאֵין אֻמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלָה לַעֲמֹד בּוֹ וְכָל־אוֹיְבָיו וְצָרָיו מִתְבַּהֲלִים וּבוֹרְחִים מִלְּפָנָיו, וְאַף נְהָרוֹת פּוֹסְקִים בִּימִינוֹ1846.

הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַתְנֶה עִם מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְאוֹמֵר: הַלָּלוּ שֶׁגְּנוּזִים אֶצְלֶךָ1847, עֲוֹנוֹתֵיהֶם עֲתִידִים לְהַכְנִיסְךָ בְּעֹל בַּרְזֶל, וְעוֹשִׂים אוֹתְךָ כָּעֵגֶל הַזֶּה1848 שֶׁכָּהוּ עֵינָיו, וּמְשַׁנְּקִים1849 אֶת־רוּחֲךָ בְּעֹל, וּבַעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ עֲתִידָה לְשׁוֹנְךָ לִדַּבֵּק בְּחִכֶּךָ, רְצוֹנְךָ בְּכָךְ? אָמַר מָשִׁיחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, שֶׁמָּא אוֹתוֹ צַעַר שָׁנִים רַבּוֹת הֵן? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשִׁי, שָׁבוּעַ1850 אֶחָד גָּזַרְתִּי עָלֶיךָ; אִם נַפְשְׁךָ עֲצֵבָה, אֲנִי טוֹרְדָם1851 מֵעַכְשָׁו. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! בְּגִילַת נַפְשִׁי וּבְשִׂמְחַת לִבִּי אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי עַל מְנָת שֶׁלֹּא יֹאבַד אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל; וְלֹא חַיִּים בִּלְבַד יִוָּשְׁעוּ בְיָמַי, אֶלָּא אַף אוֹתָם שֶׁגְּנוּזִים בֶּעָפָר; וְלֹא מֵתִים בִּלְבַד יִוָּשְׁעוּ בְּיָמַי, אֶלָּא אַף אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ מִימוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד עַכְשָׁו; וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבָד, אֶלָּא אַף נְפָלִים1852 יִוָּשְׁעוּ בְּיָמָי; וְלֹא נְפָלִים בִּלְבָד, אֶלָּא אַף מִי שֶׁעָלְתָה עַל דַּעְתְּךָ לִבְרֹאת וְלֹא נִבְרָאוּ – בְּכָךְ אֲנִי רוֹצֶה, בְּכָךְ אֲנִי מְקַבֵּל עָלָי.

אָמְרוּ: שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן־דָּוִד בָּא בוֹ מְבִיאִים קוֹרוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְנוֹתְנִים לוֹ עַל צַוָּארוֹ עַד שֶׁנִּכְפְּפָה קוֹמָתוֹ, וְהוּא צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְעוֹלֶה קוֹלוֹ לַמָּרוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כַּמָּה יְהֵא כֹחִי1853? כַּמָּה יְהֵא רוּחִי? כַּמָּה תְּהֵא נִשְׁמָתִי? וְכַמָּה יְהוּ אֲבָרֵי? לֹא בָּשָׂר־וָדָם אָנִי? – – – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקִי, כְּבָר קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית; עַכְשָׁו יְהֵא צַעַר שֶׁלְּךָ כְּצַעַר שֶׁלִּי, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע וְהֶחֱרִיב אֶת־בֵּיתִי וְשָׂרַף אֶת־הֵיכָלִי וְהֶגְלָה אֶת־בָּנַי לְבֵין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשִׁי, לֹא נִכְנַסְתִּי לְכִסֵּא שֶׁלִּי! וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין, רְאֵה טַל שֶׁעָלָה עַל רֹאשִׁי1854. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עַכְשָׁו נִתְיַשְּׁבָה דַעְתִּי1855, דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְהֵא כְּרַבּוֹ1856.

אָמַר רַ' יִצְחָק: שָׁנָה שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נִגְלָה בָּהּ, כָּל־מַלְכֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם מִתְגָּרִים זֶה בָּזֶה – – – וְכָל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם מִתְרַעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְאוֹחֲזִים אוֹתָם צִירִים כְּצִירֵי יוֹלֵדָה. וְיִשְׂרָאֵל מִתְרַעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְאוֹמְרִים: לְהֵיכָן נֵלֵךְ? לְהֵיכָן נָבוֹא? אוֹמֵר לָהֶם: בָּנַי, אַל תִּתְיָרְאוּ, כָּל־מַה־שֶׁעָשִׂיתִי לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם. מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מִתְיָרְאִים? אַל תִּירָאוּ, הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם! וְלֹא כִגְאֻלָּה רִאשׁוֹנָה גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה. גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה הָיָה לָכֶם צַעַר וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת אַחֲרֶיהָ, אֲבָל גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה אֵין צַעַר וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת אַחֲרֶיהָ.

בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גוֹאֵל אֶת־יִשְׂרָאֵל, שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, בָּא אֵלִיָּהוּ וְעוֹמֵד עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבוֹכֶה וּמַסְפִּיד עֲלֵיהֶם וְאוֹמֵר: הָרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עַד מָתַי אַתֶּם עוֹמְדִים בְּחֹרֶב, צִיָּה וּשְׁמָמָה? וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וְאַחַר־כָּךְ אוֹמֵר לָהֶם: בָּא שָׁלוֹם לָעוֹלָם.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בָּא וְעוֹמֵד עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר: בָּאָה טוֹבָה לָעוֹלָם.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּא וְאוֹמֵר: בָּאָה יְשׁוּעָה לָעוֹלָם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַרְאֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־כְּבוֹדוֹ וּמַלְכוּתוֹ לְכָל־בָּאֵי עוֹלָם וְגוֹאֵל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְנִגְלֶה בְּרֹאשָׁם.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּשָׁעָה שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נִגְלֶה – [הוּא] בָּא וְעוֹמֵד עַל הַגַּג שֶׁל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וּמַשְׁמִיעַ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר: עֲנָוִים, הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם! וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים, רְאוּ בְּאוֹרִי שֶׁזָּרַח עֲלֵיכֶם –

“קוּמִי אוֹרִי כִּי־בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְיָ עָלַיִךְ זָרָח”1857.

וַעֲלֵיכֶם בִּלְבַד זָרַח וְלֹא עַל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם –

“כִּי־הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְיָ”1858.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַבְהִיק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהוֹלְכִים כֻּלָּם לְאוֹרָם –

“וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ”1859.

וּבָאִים כֻּלָּם וּמְלַחֲכִים עָפָר מִתַּחַת רַגְלָיו שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי מָשִׁיחַ וְלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים: נִהְיֶה לְךָ וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדִים.

“כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר”1860 – מְלַמֵּד שֶׁמַּלְבִּישׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ לְבוּשׁ, שֶׁזִּיווֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּמְּשִׁין לְאוֹרוֹ וְאוֹמְרִין:

אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ נִבְרָא,

אַשְׁרֵי הַבֶּטֶן שֶׁמִּמֶּנָּה יָצָא,

אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת אוֹתוֹ,

אַשְׁרֵי עַיִן שֶׁחִכְּתָהּ לוֹ,

שֶׁמִּפְתַח שְׂפָתָיו – בְּרָכָה וְשָׁלוֹם,

וְשִׂיחָתוֹ – נַחַת רוּחַ,

וְהִרְהוּר לִבּוֹ – בֶּטַח וְשַׁלְאֲנָן;

אַשְׁרֵי עַיִן שֶׁזָּכְתָה בּוֹ,

שֶׁמֶּלֶל לְשׁוֹנוֹ סְלִיחָה וּמְחִילָה לְיִשְׂרָאֵל,

תְּפִלָּתוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ,

וּתְחִנָּתוֹ טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה.

אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, מַה גָּנוּז לָהֶם!

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: עֲתִידִים אֲבוֹת הָעוֹלָם לַעֲמֹד בְּנִיסָן וְאוֹמְרִים לוֹ: אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאָנוּ אֲבוֹתֶיךָ, אַתָּה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁסָּבַלְתָּ עֲוֹנוֹת בָּנֵינוּ וְעָבְרוּ עָלֶיךָ מִדּוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, מַה שֶׁלֹּא עָבְרוּ עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, וְהָיִיתָ שְׂחוֹק וְלַעַג בְּאֻמּוֹת־הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְיָשַׁבְתָּ בְּחשֶׁךְ וַאֲפֵלָה וְעֵינֶיךָ לֹא רָאוּ אוֹר, וְצָפַד עוֹרְךָ עַל עַצְמֶךָ, וְגוּפְךָ יָבֵשׁ הָיָה כָּעֵץ, וְשִׁנֶּיךָ חָסְרוּ מִצּוֹם, וְכֹחֲךָ יָבַשׁ כַּחֶרֶס. כָּל־אֵלּוּ מִפְּנֵי עֲוֹנוֹת בָּנֵינוּ; רְצוֹנְךָ, יֵהָנוּ בָנֵינוּ מִטּוֹבָה זוֹ שֶׁהִשְׁפִּיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל. שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל צַעַר שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עֲלֵיהֶם וַחֲבָשׁוּךָ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים אֵין דַּעְתְּךָ נוֹחָה מֵהֶם?

אוֹמַר לָהֶם: אֲבוֹת־הָעוֹלָם! כָּל־מַה־שֶּׁעָשִׂיתִי לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם וּבִשְּׁבִיל בְּנֵיכֶם, שֶׁיֵּהָנוּ מִטּוֹבָה זוֹ שֶׁהִשְׁפִּיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל.

אוֹמְרִים לוֹ אֲבוֹת הָעוֹלָם: אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, שֶׁהֵנַחְתָּ דַּעַת קוֹנְךָ1861 וְדַעְתֵּנוּ.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־פַּזִּי: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַגְבִּיהַּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַמָּשִׁיחַ עַד שְׁמֵי־הַשָּׁמַיִם וּפוֹרֵשׂ עָלָיו מִזִּיו כְּבוֹדוֹ, מִפְּנֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם הָרְשָׁעִים, וְאוֹמֵר לוֹ: אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקִי, הֱוֵי דַיָּן עַל אֵלּוּ וַעֲשֵׂה בָהֶם מַה שֶּׁנַּפְשְׁךָ חֲפֵצָה, שֶׁאִלְמָלֵא רַחֲמַי שֶׁגָּבְרוּ עָלֶיךָ בְּיוֹתֵר כְּבָר אִבְּדוּךָ מִן הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד – – –

מִיָּד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה לוֹ לַמָּשִׁיחַ שֶׁבַע חֻפּוֹת שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת וזְמָרַגְדִּין1862, וְכָל־חֻפָּה וְחֻפָּה נִמְשָׁכִים מִתּוֹכָהּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת שֶׁל יַיִּן וְשֶׁל דְּבַשׁ וְשֶׁל חָלָב וְשֶׁל אֲפַרְסְמוֹן1863 טָהוֹר, וּמְחַבְּקוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־הוּא בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּמַכְנִיסוֹ לַחֻפָּה וְרוֹאִים אוֹתוֹ כָּל־הַצַּדִּיקִים. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַצַּדִּיקִים: צַדִּיקֵי עוֹלָם! עֲדַיִן לֹא נָטַל אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקִי חֲצִי צַעֲרוֹ1864. עֲדַיִן יֵשׁ לִי מִדָּה אַחַת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לוֹ, שֶׁלֹּא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְרוּחַ צְפוֹנִית וּלְרוּחַ דְּרוֹמִית וְאוֹמֵר לָהֶן: בֹּאוּ, כַּבְּדוּ וְרַבְּצוּ1865 לִפְנֵי אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקִי בְּכָל מִינֵי בְשָׂמִים שֶׁל גַּן־עֵדֶן, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר:

“עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו”1866.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵלִיָּהוּ וּמָשִׁיחַ וּצְלֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן בִּידֵיהֶם וּמַקְלֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וְנִקְבָּצִים כָּל־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם, וּשְׁכִינָה לִפְנֵיהֶם וּנְבִיאִים מֵאַחֲרֵיהֶם, וְתוֹרָה מִימִינָם וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מִשְּׂמֹאלָם, וּמוֹלִיכִים אוֹתָם אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִקְבָּצִים כָּל־הַגּוֹיִם שָׁם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹבְדַי אֱלִילִים וְאוֹמֵר: יַעַבְרוּ עַל גֶּשֶׁר גֵּיהִנֹּם! – וְעוֹבְרִים, וְכֵוָן שֶׁמַּגִּיעִים שָׁם, יִהְיֶה לִפְנֵיהֶם כְּחוּט וְנוֹפְלִים לְגֵיהִנֹּם. וּמִיָּד יִשְׂרָאֵל מִתְיָרְאִים וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, תֹּאמַר, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם אֵלּוּ תַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ? אוֹמֵר לָהֶם: מִי אַתֶּם? אוֹמְרִים לוֹ: אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ יִשְׂרָאֵל. אוֹמֵר לָהֶם: מִי מֵעִיד? אוֹמְרִים לוֹ: אַבְרָהָם. קוֹרֵא לְאַבְרָהָם וְאוֹמֵר לוֹ: מֵעִיד אַתָּה, שֶׁהֵם עַמִּי וַאֲנִי אֱלֹהֵיהֶם? אוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי: “וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי”1867? אוֹמֵר לָהֶם: מִי מֵעִיד יוֹתֵר1868? אוֹמְרִים לוֹ: יִצְחָק. קוֹרֵא לְיִצְחָק, אוֹמֵר לוֹ: מֵעִיד אַתָּה, שֶׁהֵם עַמִּי וַאֲנִי אֱלֹהֵיהֶם? אוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי: “כִּי־לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־כָּל־הָאֲרָצוֹת הָאֵל”1869? אוֹמֵר לָהֶם: מִי מֵעִיד יוֹתֵר? אוֹמְרִים לוֹ: יַעֲקֹב. קוֹרֵא לְיַעֲקֹב, אוֹמֵר לוֹ: מֵעִיד אַתָּה, שֶׁהֵם עַמִּי וַאֲנִי אֱלֹהֵיהֶם? אוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לָהֶם: “לֹא־יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים”1870, וְהֵם אָמְרוּ: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֶחָד”1871? – – –

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תוֹרָה וּמַנִּיחָה בְּחֵיקוֹ וּמַבְהִיק זִיוָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

אוֹמֵר גַּבְרִיאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! יָבוֹאוּ עוֹבְדַי הָאֱלִילִים וְיִרְאוּ בְּטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – – –

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחָה גֵיהִנֹּם וְיוֹצְאִים כָּל־עוֹבְדַי־הָאֱלִילִים וְרוֹאִים בְּטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים: כַּמָּה נָאֶה אָדוֹן זֶה! כַּמָּה נָאָה אֻמָּה זוֹ, שֶׁאָהַב אוֹתָהּ בְּיוֹתֵר! “אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ”1872! (פסיק“ר לה–לז; ילק”ש ישע' ס').

נז “נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ”1873 – לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָלַךְ הַמֶּלֶךְ בַּעֲלָהּ וּבָנֶיהָ וַחֲתָנֶיהָ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: בָּאוּ בָנָיִךְ. אָמְרָה: מָה אִכְפַּת לִי? תִּשְׂמַחְנָה כַלּוֹתָי. כֵּוָן שֶׁבָּאוּ חֲתָנֶיהָ אָמְרוּ לָהּ: בָּאוּ חֲתָנָיִךְ. אָמְרָה: מָה אִכְפַּת לִי, תִּשְׂמַחְנָה בְנוֹתָי. אָמְרוּ לָהּ: בָּא הַמֶּלֶךְ בַּעֲלֵךְ. אָמְרָה: זוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה. כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא בָּאִים הַנְּבִיאִים וְאוֹמְרִים לִירוּשָׁלָיִם: “בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ”1874, וְהִיא אוֹמֶרֶת לָהֶם: מָה אִכְפַּת לִי? “וּבְנֹתַיִךְ עַל־צַד תֵּאָמֵנָה”1875 – אָמְרָה: מָה אִכְפַּת לִי? כֵּוָן שֶׁאָמְרוּ לָהּ: “הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע”1876, אָמְרָה: זוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִיא אוֹמֶרֶת: “שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיָי תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהֵי”1877. (שהש"ר א').


ו: לֶעָתִיד לָבוֹא    🔗


א. הַטּוֹבָה הָעֲתִידָה

א אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא1878 – “עַיִן לֹא־רָאָתָה1879 אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה־לוֹ”1880.

מַהוּ “עַיִן לֹא־רָאָתָה”1881? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה עֵדֶן, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בּוֹ עֵין כָּל־בִּרְיָה (בר' לד:; סנה' צט.).

ב יָשַׁב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְדָרַשׁ: עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתֵּלֵד בְּכָל־יוֹם. לִגְלֵג1882 עָלָיו אוֹתוֹ תַלְמִיד, אָמַר: “אֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”1883! אָמַר לוֹ: בּוֹא וְאַרְאֲךָ דֻּגְמָתוֹ1884 בָּעוֹלָם הַזֶּה. יָצָא הֶרְאָה לוֹ תַרְנְגֹלֶת1885.

וְשׁוּב יָשַׁב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְדָרַשׁ: עֲתִידִים אִילָנוֹת שֶׁמּוֹצִיאִים פֵּרוֹת בְּכָל־יוֹם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַלְמִיד, אָמַר: וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “אֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”1886! אָמַר לוֹ: בּוֹא וְאַרְאֲךָ דֻּגְמָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. יָצָא הֶרְאָה לוֹ צָלָף1887.

וְשׁוּב יָשַׁב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְדָרַשׁ: עֲתִידָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְלֻסְקָאוֹת1888 וּכְלֵי־מִילַת1889. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַלְמִיד וְאָמַר: “אֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”1890! אָמַר לוֹ: בּוֹא וְאַרְאֲךָ דֻּגְמָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. יָצָא הֶרְאָה לוֹ כְּמָהִין וּפִטְרִיּוֹת1891, וְעַל כְּלֵי מִילַת – נְבָרָא בַּר־קוֹרָא1892 (שבת ל:; ע"י).

ג יָשַׁב רַ' יוֹחָנָן וְדָרַשׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלֹשִים עַל שְׁלשִׁים אַמּוֹת, וְחוֹקֵק בָּהֶן1893 עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים, וּמַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹּד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וגו'”1894. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַלְמִיד, אָמַר: וּמַה כְּבֵיצַת צוּצֶלֶת1895 לֹא נִמְצָא – כָּל־כָּךְ נִמְצָא? לְיָמִים הִפְלִיגָה1896 סְפִינָתוֹ בַּיָּם. רָאָה מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת שֶׁמְּנַסְּרִים1897 אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלֹשִים עַל שְׁלֹשִים וְחָקוּק בָּהֶן עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים, אָמַר לָהֶם: אֵלּוּ לְמִי? אָמַר לוֹ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם. כְּשֶׁחָזַר מְצָאוֹ לְרַ' יוֹחָנָן שֶׁיָּשַׁב וְדָרַשׁ, אָמַר לוֹ: דְּרֹש, רַבִּי, וּלְךָ נָאֶה לִדְרֹש; כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתָּ כָּךְ רָאִיתִי. אָמַר לוֹ: רֵיקָה1898, אִלְמָלֵא רָאִיתָ לֹא הֶאֱמַנְתָּ? מְלַגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אָתָּה. נָתַן עֵינָיו בּוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַל שֶׁל עֲצָמוֹת (ב“ב עה.; סנה' ק.; ע”י).

ד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “יְהִי פִּסַּת־בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים”1899 – אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּתַמֵּר כְּדֶקֶל1900 וְעוֹלָה בְּרֹאשׁ הָרִים. וְשֶׁמָּא תֹאמַר: יֵשׁ צַעַר לְקָצְרָהּ1901, – תַּלְמוּד לוֹמַר: “יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ”1902 – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵבִיא רוּחַ מִבֵּית־גְּנָזָיו וּמְנַשֶּׁבֶת עָלֶיהָ, וּמַשִּׁירָה1903 אֶת־סָלְתָּהּ, וְאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא מְלֹא פִסַּת־יָדוֹ1904, וּמִמֶּנָּה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ.

“עִם־חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה”1905 – אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּהֵא כִּשְׁתֵּי כְלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל. וְאַל תִּתְמַהּ1906, שֶׁהֲרֵי שׁוּעָל קִנֵּן בְּלֶפֶת1907 וּשְׁקָלוּהוּ וּמָצְאוּ בוֹ שִׁשִּׁים לִטְרִין בְּלִטְרָא שֶׁל צִפּוֹרֵי.

“וְדַם־עֵנָב תִּשְׁתֶּה־חָמֶר”1908 – אָמְרוּ: לֹא כָעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ צַעַר לִבְצֹר וְלִדְרֹךְ; הָעוֹלָם הַבָּא – מֵבִיא עֲנָבָה1909 אַחַת בְּקָרוֹן אוֹ בִסְפִינָה וּמַנִּיחָהּ בְּזָוִית בֵּיתוֹ וּמְסַפֵּק הֵימֶנָּה1910 כְּפִטָּס1911 גָּדוֹל, וְעֵצֶיהָ מַסִּיקִין תַּחַת הַתַּבְשִׁיל. וְאֵין לְךָ כָּל־עֲנָבָה וַעֲנָבָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁלֹשִים גַּרְבֵי1912 יָיִן (כת' קיא:).

ה יָשַׁב רַ' יִרְמְיָה לִפְנֵי רַ' זֵירָא וְאָמַר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהוֹצִיא נַחַל מִבֵּית קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים וְעָלָיו כָּל־מִינֵי מְגָדִים. אָמַר לוֹ זָקֵן אֶחָד: יִישַׁר1913, וְכֵן אָמַר רַ' יוֹחָנָן (סנה' ק.).

ו אָמַר רַב חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: עֲתִידִים כָּל־אִילָנֵי סְרָק1914 שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּטְעֲנוּ פֵּרוֹת (כת' קיב:).

ז עֲשָׂרָה דְּבָרִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְחַדֵּשׁ לֶעָתִיד־לָבוֹא: הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהוּא עָתִיד לְהָאִיר לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא־יִהְיֶה־לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם… וְהָיָה־לָךְ יְיָ לְאוֹר עוֹלָם”1915. וְכִי יָכוֹל אָדָם לְהַבִּיט בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה לַשֶּׁמֶשׁ? מֵאִיר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה חֶלְקֵי אוֹר1916, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה אוֹר־הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם”1917, וַאֲפִלּוּ אָדָם חוֹלֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גּוֹזֵר לַשֶּׁמֶשׁ וּמְרַפְּאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ”1918; הַשְּׁנִיָּה – מוֹצִיא מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַיִם וּמְרַפֵּא בָּהֶם כָּל־שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה כָל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל־אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה… וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר־יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל”1919; הַשְּׁלִישִׁית – עוֹשֶׂה הָאִילָנוֹת לִתֵּן פֵּרוֹתֵיהֶם בְּכָל־חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ וְיִהְיֶה אָדָם אוֹכֵל מֵהֶם וּמִתְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַל־הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל־שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל־עֵץ מַאֲכָל… פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר… וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה”1920; הָרְבִיעִית – שֶׁהֵם בּוֹנִים כָּל־הֶעָרִים הַחֲרֵבוֹת וְאֵין מָקוֹם חָרֵב לָעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ סְדוֹם וַעֲמוֹרָה נִבְנוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן”1921; הַחֲמִישִׁית – שֶׁהוּא בוֹנֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּאֶבֶן סַפִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים”1922, וְנֶאֱמַר: “וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹּד שִׁמְשֹׁתַיִךְ”1923, וְאוֹתָן אֲבָנִים מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם בָּאִים וְרוֹאִים בִּכְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ”1924; הַשִּׁשִּׁית – “וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה”1925; הַשְּׁבִיעִית – שֶׁהוּא מֵבִיא כָּל־הַחַיּוֹת וְכָל־הָעוֹפוֹת וְכָל־הָרְמָשִׂים, וְכוֹרֵת עִמָּם בְּרִית וְעִם כָּל־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה”1926; הַשְּׁמִינִית – שֶׁאֵין עוֹד בְּכִי וִילָלָה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא־יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה”1927; הַתְּשִׁיעִית – אֵין עוֹד מָוֶת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וגו'”1928; הָעֲשִׂירִית – שֶׁאֵין עוֹד לֹא אֲנָחָה, לֹא אֲנָקָה וְלֹא יָגוֹן, אֶלָּא הַכֹּל שְׂמֵחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה”1929 (שמ"ר טו).

ח “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יִהְיֶה אוֹר1930 יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן”1931 – דְּבָרִים הַמְכֻסִּים מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִים לִהְיוֹת צוּפִים1932 לָעוֹלָם הַבָּא (במ"ר יט).

ט אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: אֵין גֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבוֹא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ1933, צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ וּרְשָׁאִים1934 נִדּוֹנִין בָּהּ; צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ”1935, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק”1936; וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל־זֵדִים וְכָל־עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא”1937. (נדר' ח:; ע"ז ג:).

י אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט לֶעָתִיד לָבוֹא (ב"ר מח).

––––––––

יא “וַיִבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הַתַּנִּינִים הַגְּדֹלִים”1938 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זֶה לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל־מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, אַף לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וְאִלְמָלֵי נִזְקָקִין1939 זֶה לָזֶה מַחֲרִיבִין כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? סֵרַס1940 אֶת־הַזָּכָר וְהָרַג הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאַף בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי־אֶלֶף זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וְאִלְמָלֵי נִזְקָקִים זֶה לָזֶה מַחֲרִיבִים כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? סֵרַס הַזָּכָר וְצִנֵּן1941 הַנְּקֵבָה וּשְׁמָרָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא (ב"ב עד:).

יב אָמַר רַב דִּימִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קִינֵיגְיָא1942 עִם לִוְיָתָן, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ.

וְאָמַר רַב דִּימִי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעֵב מוֹצִיא הֶבֶל1943 מִפִּיו וּמַרְתִּיחַ כָּל מֵימוֹת שֶׁבַּמְּצוּלָה, וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן־עֵדֶן אֵין כָּל־בִּרְיָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרֵיחוֹ1944. וּבְשָׁעָה שֶׁצָּמֵא עוֹשֶׂה תְלָמִים־תְּלָמִים1945 בַּיָּם.

אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה לְצַדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן וְהַשְּׁאָר מְחַלְּקִין אוֹתוֹ וְעוֹשִׂין בּוֹ סְחוֹרָה בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלָיִם.

וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לְצַדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, וְהַשְּׁאָר פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם, וְזִיווֹ מַבְהִיק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ”1946. (שם עד, עה; ע"י).

יג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בָאִים בִּסְפִינָה, וְהָיָה רַ' אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר. נִזְדַּעְזַע רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְנִנְעַר1947 רַ' אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ: מַה זֶּה, יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי מָה נִזְדַּעְזַעְתָּ? אָמַר לוֹ: מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר”1948. (שם עד:).

יד “כִּי לִי כָל־חַיְתוֹ־יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי־אָלֶף”1949 – בִּרְיָה אַחַת יֵשׁ לִי, שֶׁבָּרָאתִי לְמַאֲכָלְךָ לֶעָתִיד לָבוֹא, זוֹהִי בְהֵמוֹת, וְהִיא רְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים, וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִים לָהּ כָּל־מִינֵי עֲשָׂבִים וְכָל־מִינֵי מַאֲכָל וְהִיא אוֹכָלֶת.

וּמֵהֵיכָן הִיא שׁוֹתָה? יֵשׁ אוֹמְרִים: רֹאשָׁהּ עַל פִּי הַיַּרְדֵּן, וּפִיהָ פָתוּחַ כְּנֶגְדּוֹ, וְהַיַּרְדֵּן שׁוֹפֵךְ לְתוֹךְ פִּיהָ וְהִיא שׁוֹתָה מָיִם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּל־מַה שֶּׁהַיַרְדֵּן מַכְנִיס לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עוֹשָׂה הִיא גְּמִיאָה אַחַת וְיֵשׁ בָּהֶם לַחֲלוּחַ פֶּה1950 (פסיק“ר טז; שם הוס' פ”א; ויק"ר כב).

טו “עַיִן לֹא־רָאָתָה”1951 – מַהוּ “עַיִן לֹא־רָאָתָה”1952? אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: זֶה יַיִן הַמְּשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו1953 מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. (בר' לד:).

טז דָּרַשׁ רַ' עֲוִירָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל”1954; עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת סְעֻדָּהּ לְצַדִּיקִים בְּיוֹם שֶׁיִּגְמֹל חֶסֶד לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק. לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין נוֹתְנִין לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי יִשְׁמָעֵאל. נוֹתְנִין לוֹ לְיִצְחָק וְאוֹמְרִין לוֹ: טֹל וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי עֵשָׂו. נוֹתְנִין לוֹ לְיַעֲקֹב וְאוֹמְרִין לוֹ: טֹל וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁנָּשָׂאתִי שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בְּחַיֵּיהֶן, שֶׁעֲתִידָה תוֹרָה לְאָסְרָן עָלָי. אוֹמְרִין לוֹ לְמֹשֶה: טֹל אַתָּה וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁלֹּא זָכִיתִי לִכָּנֵּס לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לֹא בְחַיַּי וְלֹא בְמוֹתִי. אוֹמְרִין לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: טֹל אַתָּה וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְבֵן. אוֹמְרִין לוֹ לְדָוִד: טֹל אַתָּה וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֲנִי אֲבָרֵךְ וְלִי נָאֶה לְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא”1955. (פסח' קיט:; ע"י).

יז אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים בְּגַן־עֵדֶן וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ וְאוֹמֵר:

“הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ ויוֹשִׁיעֵנוּ / זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ”1956 (תענ' לא.; ע"י).


ב. תְּחִיַּת הַמֵּתִים

יח “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”1957 – אָמַר רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרַי: מִמַּה שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל־בֹּקֶר1958 וּבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְהַחֲיוֹת לָנוּ אֶת־הַמֵּתִים (ב"ר עה).

יט אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲמַרְתֶּם שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים; הֲרֵי נַעֲשׂוּ עָפָר, וּכְלוּם עָפָר חָי? אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: הַנִּיחֵהוּ, וַאֲנִי אַחֲזִיר לוֹ תְשׁוּבָה: שְׁנֵי יוֹצְרִים יֵשׁ בְּעִירֵנוּ, אֶחָד יוֹצֵר מִן הַמַּיִם וְאֶחָד יוֹצֵר מִן הַטִּיט, אֵיזֶה מֵהֶם מְשֻׁבָּח? אָמַר לָהּ: זֶה שֶׁיּוֹצֵר מִן הַמָּיִם. אָמְרָה לוֹ: מִן הַמַּיִם צָר1959 – מִן הַטִּיט לֹא כָל־שֶׁכֵּן!

דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל שָׁנָה: קַל־וָחֹמֶר מִכְּלֵי זְכוּכִית, מַה כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁעֲמָלָם בְּרוּחַ בָּשָׂר־וָדָם1960 – נִשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה1961; בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁבְּרוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה. (סנה' צ, צא).

כ אָמַר לוֹ צְדוֹקִי1962 אֶחָד לְרַ' אַמִּי: אַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים: הֲרֵי נַעֲשׂוּ עָפָר, וּכְלוּם עָפָר חָי? אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: לְכוּ וּבְנוּ לִי פְּלָטוֹרִין1963 גְּדוֹלִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַים וְעָפָר1964. הָלְכוּ וּבָנוּ אוֹתָם. לְיָמִים נָפָלוּ. אָמַר לָהֶם: חִזְרוּ וּבְנוּ אוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עָפָר וָמָיִם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִים. כָּעַס עֲלֵיהֶם, אָמַר לָהֶם: בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם וְעָפָר בְּנִיתֶם, עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ מַיִם וְעָפָר – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה. וְאִם אִי אַתָּה מַאֲמִין צֵא לְבִקְעָה וּרְאֵה עַכְבָּר, שֶׁהַיּוֹם חֶצְיוֹ בָשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה; לְמָחָר הִשְׁרִיץ1965 וְנַעֲשָׂה כֻּלּוֹ בָשָׂר. שֶׁמָּא תֹאמַר, לִזְמַן מְרֻבֶּה1966? עֲלֵה לְהַר וּרְאֵה, שֶׁהַיּוֹם אֵין בּוֹ אֶלָּא חִלָּזוֹן1967 אֶחָד, לְמָחָר יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְמַלֵּא כֻּלּוֹ חִלְזוֹנוֹת (שם צא.)

כא אָמַר לוֹ צְדוֹקִי אֶחָד לִגְבִיהָא בֶּן־פְּסִיסָא1968: אוֹי לָכֶם, רְשָׁעִים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: הַמֵּתִים חַיִּים; הַחַיִּים מֵתִים – הַמֵּתִים חַיִּים? אָמַר לוֹ: אוֹי לָכֶם, רְשָׁעִים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים הַמֵּתִים אֵינָם חַיִּים; שֶׁלֹּא הָיוּ1969 – חַיִּים, שֶׁהָיוּ חַיִּים – לֹא כָל־שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ: רָשָׁע אַתָּה קוֹרֵא לִי, אִם אֶעֱמֹד וְאֶבְעַט בְּךָ אֶפְשֹׁט עַקְמִימוּתְךָ1970 מִמֶּךָּ. אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן – רוֹפֵא אָמָּן תִּקָּרֵא וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִטֹּל (שם).

כב שָׁאֲלָה קְלֵיאוֹפַּטְרָא הַמַּלְכָּה אֶת־רַ' מֵאִיר, אָמְרָה: יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִים – עוֹמְדִים עֲרֻמִּים אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶם עוֹמְדִים? אָמַר לָהּ: קַל־וָחֹמֶר מֵחִטָּה; וּמַה חִטָּה שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרֻמָּה יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁים1971, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבְּרוּ בִּלְבוּשֵׁיהֶם – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה (שם צ:).

כג “הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל”1972 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' סִימוֹן: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם1973 מְחִלּוֹת1974 בָּאָרֶץ וְהֵם מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְכֵוָן שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵם עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל”1975, וְאַחַר־כָּךְ “וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם”1976.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: מִקְרָא מָלֵא הוּא, שֶׁכֵּוָן שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ”1977 (פסיק"ר; תנח' ויחי).

כד אַדְרְיָנוֹס שְׁחִיק־עֲצָמוֹת1978 שָׁאַל אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה. אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵצִיץ1979 אֶת־הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא? אָמַר לוֹ: מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה1980. אָמַר לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה מוֹדִיעֵנִי? הֱבִיאוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְפָנָיו, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה1981, טְחָנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן, הִתְחִיל מַקִּישׁ עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ – וְלֹא חָסַר כְּלוּם. (ב“ר כה; ויק”ר יח).

כה רַ' יִרְמְיָה צִוָּה וְאָמַר: הַלְבִּישׁוּנִי כְלֵי לָבָן1982 חֲפוּתִים1983, הַלְבִּישׁוּנִי דַרְדָּסִים1984, תְּנוּ סַנְדָּלִים בְּרַגְלַי וּמַקֵּל בְּיָדִי, וְהַשְׁכִּיבוּנִי עַל צִדִּי עַל־יַד הַדָּרֶךְ. אִם יָבוֹא מָשִׁיחַ – הֲרֵינִי מוּכָן. (ירוש' כלאים פ“ט, ה”ג; ב"ר ק).

כו “מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה”1985 – אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת לָנוּ מֵתִים, אֱמֹר לוֹ: כְּבָר הָיָה – עַל־יְדֵי אֵלִיָּהוּ וְעַל־יְדֵי אֱלִישָׁע1986 וְעַל־יְדֵי יְחֶזְקֵאל1987.

רַ' אַחָא אָמַר בְּשֵׁם רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־חֲלַפְתָּא: כָּל־מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת וּלְחַדֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא כְּבָר הִקְדִּים וְעָשָׂה מִקְצָתוֹ עַל־יְדֵי נְבִיאָיו הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. (ויק"ר כז).

כז תְּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲיוֹתָם אֵינָם חוֹזְרִים לַעֲפָרָם1988, וְאִם תֹּאמַר: אוֹתָן אֶלֶף שָׁנִים1989 שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְחַדֵּשׁ בָּהֶן אֶת־עוֹלָמוֹ, צַדִּיקִים מָה הֵם עוֹשִׂים? הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם כְּנָפַיִם כַּנְּשָׁרִים וְשָׁטִים עַל פְּנֵי הַמָּיִם (סנה' צב).


ז: תּוֹרָה    🔗


א. שִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה

א עַל שְׁלֹשָה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת־חֲסָדִים (אב' א).

ב אִלְמָלֵא תוֹרָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה1990 חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא־שָׂמְתִּי”1991. (פס' סח:).

ג גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם”1992 (אב' ו).

ד “אוֹרָה”1993 – זוֹ תוֹרָה (מג' טו.).

ה הֲדַר בְּנֵי אָדָם – תּוֹרָה (דא"ז ה).

ו “לֹא־מְאַסְתִּים וְלֹא־גְעַלְתִּים”1994 – וְכִי מַה־נִּשְׁתַּיֵּר לָהֶם [לְיִשְׂרָאֵל] שֶׁלֹּא נִמְאֲסוּ וְלֹא נִגְעָלוּ? וַהֲלֹא כָל־מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם נִטְּלוּ מֵהֶם1995, מַה־נִּשְׁתַּיֵּר לָהֶם? – זֶה סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁאִם לֹא הָיָה קַיָּם לְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ מְשֻׁנִּים מֵאֻמּוֹת־הָעוֹלָם כְּלוּם (ספרא בחקותי).

ז אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם1996 בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן1997 קַיֶּמֶת־לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת־חֲסָדִים וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד־תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם1998 (פאה א).

ח בֶּן בַּג־בַּג אוֹמֵר: הֲפָךְ־בַּהּ1999 וַהֲפָךְ־בַּהּ, דְּכֹלָּא בַּהּ, וּבַהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ2000, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ2001, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה (אב' ה).

ט גָּדוֹל תַּלְמוּד־תּוֹרָה יוֹתֵר מִבִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָשׁ.

גָּדוֹל תַּלְמוּד־תּוֹרָה יוֹתֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם.

גָּדוֹל תַּלְמוּד־תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת.

גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת. (מג' טז:; עיר' סג:; אב' ו).

י רַ' חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: כָּל־הַנּוֹתֵן דִּבְרֵי תוֹרָה עַל לִבּוֹ מְבַטְּלִין מִמֶּנּוּ הִרְהוּרֵי חֶרֶב2002, הִרְהוּרֵי רָעָב, הִרְהוּרֵי שְׁטוּת, הִרְהוּרֵי זְנוּת, הִרְהוּרֵי יֵצֶר הָרָע, הִרְהוּרֵי אֵשֶׁת אִישׁ, הִרְהוּרי דְבָרִים בְּטֵלִים, הִרְהוּרֵי עֹל בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר תִּלִּים עַל־יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵב וגו'”2003; וְכָל־שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן דִּבְרֵי תוֹרָה עַל לִבּוֹ נוֹתְנִין לוֹ הִרְהוּרֵי חֶרֶב, הִרְהוּרֵי רָעָב, הִרְהוּרֵי שְׁטוּת, הִרְהוּרֵי זְנוּת, הִרְהוּרֵי יֵצֶר הָרָע, הִרְהוּרֵי אֵשֶׁת אִישׁ, הִרְהוּרֵי דְבָרִים בְּטֵלִים, הִרְהוּרֵי עֹל בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁכָּךְ כָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה עַל־יְדֵי מֹשֶה רַבֵּנוּ: “וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא־עָבַדְתָּ אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ וגו'”2004 (אדר“נ כ; א”ז טו).

יא אָמַר רָבָא: כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא עוֹלָה וְלֹא מִנְחָה וְלֹא חַטָּאת וְלֹא אָשָׁם. אָמַר רַ' יִצְחָק: מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת”2005, “וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם”2006 – כָּל־הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת, וְכָל־הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת אָשָׁם כְּאִלּוּ הִקְרִיב אָשָׁם (מנח' קי.).

יב הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ גוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם”2007 – “כֹּהֲנִים, לְוִיִּם, יִשְׂרְאֵלִים”2008 לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “הָאָדָם”2009, הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֲפִלּוּ גוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל (סנה' נט.).

––––––––

יג אָמַר רַב חִסְדָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֹהֵב יְיָ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב”2010 – אֹהֵב יְיָ שְׁעָרִים הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה2011 יוֹתֵר מִבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַמִּי בְּשֵׁם עֻלָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבָד.

אָמַר אַבַּיֵּי: מִתְּחִלָּה הָיִיתִי לוֹמֵד בְּתוֹךְ בֵּיתִי וּמִתְפַּלֵּל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, כֵּוָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי זֶה שֶׁאָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַמִּי בְּשֵׁם עֻלָּא – אֵינִי מִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֲנִי לוֹמֵד.

רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ לָהֶם שְׁלֹשָה־עָשָׂר בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת בִּטְבֵרְיָא, לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִים אֶלָּא בֵּין הָעַמּוּדִים [שֶׁל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ], בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים (בר' ח.).

יד רַ' יִרְמְיָה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַ' זֵירָא וְהָיוּ עוֹסְקִים בַּהֲלָכָה. הֶעֱרִיב הַיּוֹם וְהִגִּיעָה שְׁעַת תְּפִלָּה, וְהָיָה מְסַרְהֵב2012 רַ' יִרְמְיָה [לַעֲמֹד], קָרָא עָלָיו רַ' זֵירָא: “מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה”2013.

רָבָא רָאָהוּ לְרַב הַמְנוּנָא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם2014 וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה2015 (שבת י.).

טו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וְשַׂמְתֶּם אֶת־דְּבָרַי וגו'”2016סַם תָּם2017; נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כְּסַם חַיִּים. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִכָּה אֶת־בְּנוֹ מַכָּה גְדוֹלָה וְהִנִּיחַ לוֹ רְטִיָּה2018 עַל מַכָּתוֹ, וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, כָּל־זְמַן שֶׁרְטִיָּה זוֹ עַל מַכָּתְךָ אֱכֹל מַה־שֶּׁהֲנָאָתְךָ2019, וּשְׁתֵה מַה־שֶּׁהֲנָאָתְךָ, וּרְחַץ בֵּין בְּחַמִּין2020 בֵּין בְּצוֹנֵן2021 וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא; וְאִם אַתָּה מַעֲבִירָהּ – הֲרֵי הִיא מַעֲלָה נוֹמֵי2022. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר־הָרָע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תְּבָלִין2023, וְאִם אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת”2024, וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ”2025; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל־מַשָּׂאוֹ־וּמַתָּנוֹ2026 בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ”2027, וְאִם אַתָּה רוֹצֶה אַתָּה מוֹשֵׁל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ”2028 (קיד' ל:).

טז אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרַ' חִיָּא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם נוֹתֵן סַם לַחֲבֵרוֹ – לָזֶה יָפֶה2029 וְלָזֶה קָשֶׁה; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן: נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל – סַם חַיִּים לְכָל־גּוּפָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא”2030 (עיר' נד.; ע"י).

יז אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ לְוָיָה – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לִוְיַת חֵן הֵם”2031; חָשׁ2032 בְּרֹאשׁוֹ – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְרֹאשֶׁךָ2033; חָשׁ בִּגְרוֹנוֹ – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ”2034; חָשׁ בְּמֵעָיו – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ”2035; חָשׁ בְּעַצְמוֹתָיו – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ”2036; חָשׁ בְּכָל־גוּפוֹ – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא”2037 (שם).

יח וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־שָׂם מֹשֶה”2038 – זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים2039, לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רָבָא: מִי שֶׁאֻמָּן לָהּ2040 – סַם חַיִּים, שֶׁאֵינוֹ אֻמָּן לָהּ – סַם מִיתָה (יומא עב:).

יט “אֵלֶּה הַדְּבָרִים2041 – מָה הַדְּבוֹרָה2042 הַזּוֹ דֻּבְשָׁהּ לבַעְלָהּ וְעֻקְצָהּ לַאֲחֵרִים, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי תוֹרָה, סַם חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל וְסַם הַמָּוֶת לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם (דב"ר א).

כ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם”2043? לָמָּה נִמְשְׁלוּ בְּנֵי־אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם? לוֹמַר לָךְ, מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם כֵּוָן שֶׁעוֹלִים לַיַּבָּשָׁה מִיָּד מֵתִים, אַף בְּנֵי־אָדָם כֵּוָן שֶׁפּוֹרְשִׁים מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת מִיָּד מֵתִים (ע"ז ג.).

כא שָׁנִינוּ: “וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם”2044 – דּוֹרְשֵׁי רְשֻׁמּוֹת2045 אָמְרוּ: אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם”2046 – כֵּוָן שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶת יָמִים בְּלֹא תוֹרָה נִלְאוּ. עָמְדוּ נְבִיאִים וּזְקֵנִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְתִקְּנוּ לָהֶם, שֶׁיְהוּ קוֹרִין בְּשַׁבָּת וּמַפְסִיקִין בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי וּמַפְסִיקִין בִּשְׁלִישִׁי וּבִרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי וּמַפְסִיקִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָלִינוּ שְׁלֹשָה יָמִים בְּלֹא תוֹרָה (ב"ק פב.; מכיל' בשלח ויסע א).

כב דִּבְרֵי תוֹרָה נִמְשְׁלוּ כַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם”2047 – מָה הַמַּיִם מִסּוֹף הָעוֹלָם2048 וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ תּוֹרָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ; מָה הַמַּיִם חַיִּים לְעוֹלָם, כָּךְ תּוֹרָה חַיִּים לְעוֹלָם; מָה הַמַּיִם חִנָּם לְעוֹלָם, כָּךְ תּוֹרָה חִנָּם לְעוֹלָם; מָה הַמַּיִם מִן הַשָּׁמַיִם2049, כָּךְ תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם; מָה הַמַּיִם בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת2050, כָּךְ תּוֹרָה בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת; מָה הַמַּיִם מְשִׁיבִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם, כָּךְ תּוֹרָה מְשִׁיבָה נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם; מָה הַמַּיִם מְטַהֲרִים אֶת־הָאָדָם מִטֻּמְאָה, כָּךְ תּוֹרָה מְטַהֶרֶת אֶת־הַטָּמֵא מִטֻּמְאָתוֹ; וּמָה הַמַּיִם יוֹרְדִים טִפִּין־טִפִּין וְנַעֲשִׂים נְחָלִים־נְחָלִים, כָּךְ תּוֹרָה אָדָם לָמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּנַחַל נוֹבֵעַ; וּמָה הַמַּיִם מַנִּיחִים מָקוֹם גָּבֹהַּ וְהוֹלְכִים בְּמָקוֹם נָמוֹךְ2051, כָּךְ תּוֹרָה מַנַּחַת מִי שֶׁדַּעְתּוֹ גְבוֹהָה עָלָיו וּמִדַּבֶּקֶת בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נְמוֹכָה עָלָיו; וּמָה הַמַּיִם אֵין מִתְקַיְּמִים בִּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב, אֶלָּא בְּיָרוּד שֶׁבְּכֵלִים2052, כָּךְ תּוֹרָה אֵין מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כִּכְלִי חָרֶס; וּמָה הַמַּיִם אֵין הַגָּדוֹל מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לַקָּטָן: הַשְׁקֵנִי מַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי־תוֹרָה אֵין הַגָּדוֹל מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לַקָּטָן: לַמְּדֵנִי פֶרֶק אֶחָד, דָּבָר אֶחָד, פָּסוּק אֶחָד, וַאֲפִלּוּ אוֹת אֶחָת; וּמָה הַמַּיִם כְּשֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶם סוֹף שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּעַ2053, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה אִם אֵין אָדָם יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶם וּלְהוֹרוֹת בָּהֶם סוֹף שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּעַ. (שהש“ר א; שו”ט א; ספרי עקב).

כג “מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ”2054 – מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נִמְשְׁלוּ כָּאֵשׁ: מָה אֵשׁ נִתְּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה נִתְּנוּ מִן הַשָּׁמַיִם (שֶׁנֶּאֱמַר: “אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן־הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם”)2055; מָה אֵשׁ חַיִּים לְעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חַיִּים לְעוֹלָם; מָה אֵשׁ קָרוֹב לָהּ נִכְוֶה, רָחוֹק מִמֶּנָּה צוֹנֵן, קָרוֹב וְלֹא קָרוֹב2056 נֶהֱנֶה, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, כָּל־זְמַן שֶׁאָדָם עָמֵל בָּהֶם חַיִּים הֵם לוֹ, פֵּרַשׁ מֵהֶם מְמִיתִים אוֹתוֹ; מָה אֵשׁ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא2057, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; מָה אֵשׁ כָּל־הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עוֹשֶׂה בְּגוּפוֹ רשֶׁם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה [כָּל־הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם עוֹשֶׂה בּוֹ רֹשֶם; מָה הָאֵשׁ] בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲמֵלִים בָּהּ נִכָּרִים הֵם בֵּין הַבְּרִיּוֹת2058, כָּךְ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים נִכָּרִים בְּהִלּוּכָם, בְּדִבּוּרָם וּבַעֲטִיפָתָם בַּשּׁוּק (ספרי ברכה לג; ילק"ש שם).

כד “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי”2059 – מַה מָּטָר חַיִּים לְעוֹלָם אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חַיִּים לְעוֹלָם; אִי מַה מָּטָר מִקְצָת עוֹלָם שְׂמֵחִים וּמִקְצָת עוֹלָם עֲצֵבִים בּוֹ, מִי שֶׁבּוֹרוֹ וְגִתּוֹ מָלֵא יַיִן וְגָרְנוֹ לְפָנָיו מְצֵרִין2060 בּוֹ, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵן? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “תִּזַּל כַּטַל אִמְרָתִי”2061 – מַה טַּל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים בּוֹ, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים בּוֹ.

“כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא”2062 – מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִים עַל עֲשָׂבִים וּמַעֲלִים אוֹתָם וּמְגַדְּלִים אוֹתָם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מַעֲלִים אֶת־לוֹמְדֵיהֶם וּמְגַדְּלִים אוֹתָם; וְכִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב"2063 – מָה רְבִיבִים הַלָּלוּ יוֹרְדִים עַל עֲשָׂבִים וּמְעַדְּנִים אוֹתָם וּמְפַנְּקִים אוֹתָם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְעַדְּנִים אֶת־לוֹמְדֵיהֶם וּמְפַנְּקִים אוֹתָם. (שם האזינו; ילק"ש).

כה “נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ”2064 – לָמָּה נִמְשְׁלָה תוֹרָה לִתְאֵנָה? אֶלָּא כָּל הַפֵּרוֹת יֵשׁ בָּהֶם פְּסֹלֶת: תְּמָרִים יֵשׁ בָּהֶם גַּרְעִינִים, עֲנָבִים יֵשׁ בָּהֶם חַרְצַנִּים, רִמּוֹנִים יֵשׁ בָּהֶם קְלִפִּין2065, אֲבָל תְּאֵנָה כֻּלָּהּ יָפָה לֶאֱכֹל; כָּךְ דִבְרֵי תוֹרָה אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא־דָבָר רַק הוּא מִכֶּם”2066 (ילק"ש יהושע א בשם ילמדנו).

כו אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: בְּכָל־יוֹם וָיוֹם בַּת־קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶן לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה2067, שֶׁכָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף2068 (אב' ו).

כז כָּל־שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִים מְכֹעָרִים וְעוֹכְרִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר”2069 (בר' ה.).

כח אָמַר רָבָא: כָּל־הַגּוּפִים נַרְתִּיקִים2070 הֵם, אַשְׁרָיו לְמִי שֶׁזָּכָה שֶׁיְהֵא נַרְתִּיק לְתוֹרָה.

כט אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶּן־אֶלְעָזָר: כָּל־בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִים בּוֹ דִבְרֵי תוֹרָה בַּלַּיְלָה שׁוּב אֵינוֹ נֶחֱרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא־אָמַר אַיֵּה2071 אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה”2072 (עיר' יח:).

ל רַ' חֲנַנְיָא בֶּן־תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים; אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם (אב' ג).

לא רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים2073; אֲבָל שְׁלֹשָה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם2074 (שם).

לב רַ' חֲלַפְתָּא בֶּן־דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָא אוֹמֵר: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת־אֵל20752076; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲגֻדָּתוֹ2077 עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ”2078; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָה? שֶׁנֶאֱמַר: “בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט20792080; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? שֶׁנֶאֱמַר: “אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ2081 וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע”2082; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכָל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת־שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ2083 וּבֵרַכְתִּיךָ”2084 (שם).

לג יָחִיד יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שְׂכָרוֹ מִתְקַבֵּל בַּמָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יֵשֵׁב בָּדָד וְיִּדֹּם2085 כִּי נָטַל עָלָיו”2086. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן קָטָן, הִנִּיחוֹ וְיָצָא לַשּׁוּק, עָמַד וְנָטַל אֶת־הַמְּגִלָּה וְהִנִּיחָהּ בֵּין בִּרְכָּיו, וְהוּא יוֹשֵׁב וְהוֹגֶה בָּהּ. כֵּוָן שֶׁבָּא אָבִיו מִן הַשּׁוּק אָמַר: רְאוּ, בְּנִי קָטָן שֶׁהִנַּחְתִּיו וְיָצָאתִי לַשּׁוּק מֶה עָשָׂה? מֵעַצְמוֹ עָמַד וְנָטַל אֶת־הַמְּגִלָּה וְהִנִּיחָהּ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בָּהּ (אדר"נ ח).

לד הֵעִיד רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא: כָּל־הַקּוֹרֵא פָּסוּק בִּזְמַנּוֹ מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה־טּוֹב”2087.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַקּוֹרֵא פָּסוּק שֶׁל שִׁיר־הַשִּׁירִים וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ כְּמִין זֶמֶר2088, וְהַקּוֹרֵא פָּסוּק בְּבֵית־מִשְׁתָּאוֹת2089 בְּלֹא זְמַנּוֹ מֵבִיא רָעָה לָעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה חוֹגֶרֶת שַׂק וְעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עֲשָׂאוּנִי בָנֶיךָ כְּכִנּוֹר שֶׁמְּנַגְּנִים בּוֹ לֵצִים. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין בַּמֶּה יִתְעַסָּקוּ? אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִם בַּעֲלֵי מִקְרָא הֵם, יַעַסְקוּ בַתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים; אִם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה הֵם, יַעַסְקוּ בְמִשְׁנָה, בַּהֲלָכוֹת וּבְאַגָּדוֹת; וְאִם בַּעֲלֵי תַלְמוּד הֵם, יַעַסְקוּ בְהִלְכוֹת־פֶּסַח בְּפֶסַח, בְּהִלְכוֹת־עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, בְּהִלְכוֹת־חַג בְּחָג. (סנה' קא.).

לה “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים”2090 – מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה, כּוֹס מָלֵא שֶׁמֶן בְּיָדְךָ, וְנָפְלָה לְתוֹכוֹ טִפָּה שֶׁל מַיִם, יָצְאָה כְנֶגְדָּהּ טִפָּה שֶׁל שֶׁמֶן; כָּךְ אִם נִכְנַס דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה לַלֵּב, יָצָא כְנֶגְדּוֹ דָּבָר שֶׁל לֵצָנוּת; נִכְנַס לַלֵּב דָּבָר שֶׁל לֵצָנוּת, יָצָא כְנֶגְדּוֹ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה (שהש"ר א).

לו אָמַר רַ' לֵוִי: כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַחֲלֵי רְתָמִים (חג' יב:).

לז רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר: מַה נָּאֶה2091 אִילָן זֶה! מַה נָּאֶה נִיר2092 זֶה! – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ (אב' ג).

לח רַ' חֲנִינָא בֶּן־חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה2093 וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה – הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ (שם).

לט שַׁמַּאי אוֹמֵר: עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע2094 (שם א).

מ שָׁנוּ דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: דִּבְרֵי־תוֹרָה לֹא יְהוּ עָלֶיךָ חוֹבָה2095, וְאִי אַתָּה רַשַּׁאי לִפְטֹר עַצְמְךָ מֵהֶם (מנח' צט:).

מא רַ' טַרְפוֹן הָיָה אוֹמֵר: לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן־חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה נוֹתְנִין לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל־מְלַאכְתְּךָ2096 שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. (אב' ב).

מב הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תֹּאמַר: לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה2097 – שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה (שם).

מג “נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב”2098 – אָמַר רֵישׁ־לָקִיש: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִפְרָקִים2099 (סנה' צט:).

מד אָמַר רַ' יוֹנָתָן: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת־עַצְמוֹ מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי־יָמוּת בְּאֹהֶל”2100 – אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה תְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה (שבת פג:).

מה שָׁאַל בֶּן־דָּמָה בֶּן־אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל אֶת־רַ' יִשְׁמָעֵאל: כְּגוֹן אֲנִי שֶׁלָּמַדְתִּי כָּל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ – מַהוּ לִלְמֹד חָכְמַת־יְוָנִית? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “לֹא־יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”2101 – צֵא וּבְדֹק אֵיזוֹהִי שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא מִן הַיּוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה וּלְמַד בָּהּ חָכְמַת־יְוָנִית.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: פָּסוּק זֶה2102 אֵינוֹ לֹא חוֹבָה וְלֹא מִצְוָה, אֶלָּא בְּרָכָה. רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־יְהוֹשֻׁעַ שֶׁדִּבְרֵי־תוֹרָה חֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל”2103 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְהוֹשֻׁעַ, כָּל־כָּךְ חֲבִיבִים עָלֶיךָ דִּבְרֵי תוֹרָה – “לֹא־יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ”2104 (מנח' צט:).

מו שָׁנִינוּ, רַ' יְהוּדָה בֶּן־בְּתֵירָא הָיָה אוֹמֵר: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה2105. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְגַמְגֵּם וְקוֹרֵא2106 לְמַעְלָה מֵרַ' יְהוּדָה בֶּן־בְּתֵירָא. אָמַר לוֹ: בְּנִי, פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְבָרֶיךָ! שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִים טֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם־יְיָ”2107 – מָה אֵשׁ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה (בר' כב; ע"י).

מז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁלשָׁה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה עֲלֵיהֶם בְּכָל־יוֹם: עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק וְעַל מִי שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק (וְעַל פַּרְנָס הַמִּתְגָּאֶה עַל הַצִּבּוּר) (חג' ה:; ע"י).

מח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: עָנִי וְעָשִׁיר וְרָשָׁע בָּאוּ לְדִין. לֶעָנִי אוֹמְרִין לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר: “עָנִי הָיִיתִי וְטָרוּד בִּמְזוֹנוֹתַי”, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם עָנִי הָיִיתָ יוֹתֵר מֵהִלֵּל2108?…

עָשִׁיר אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר: “עָשִׁיר הָיִיתִי וְטָרוּד הָיִיתִי בִּנְכָסַי”, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם עָשִׁיר הָיִיתָ יוֹתֵר מֵרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־חַרְסוֹם?

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־חַרְסוֹם, שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו אֶלֶף עֲיָרוֹת בַּיַּבָּשָׁה וּכְנֶגְדָּן אֶלֶף סְפִינוֹת בַּיָּם, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה נוֹטֵל נֹאד שֶׁל קֶמַח עַל כְּתֵפוֹ וּמְהַלֵּךְ מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה. פַּעַם אַחַת מְצָאוּהוּ עֲבָדָיו וְעָשׂוּ בוֹ אַנְגָּרְיָא2109. אָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הַנִּיחוּנִי וְאֵלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ: חַיֵּי רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־חַרְסוֹם, שֶׁאֵין אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתָךְ. הָלַךְ נָתַן לָהֶם מָמוֹן הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּ אוֹתוֹ. וּמִיָּמָיו לֹא הָלַךְ וְרָאָה אוֹתָם2110, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלָּיְלָה.

רָשָׁע אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר: “נָאֶה הָיִיתִי, וְטָרוּד בְּיִצְרִי הָיִיתִי”, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם נָאֶה הָיִיתָ וְטָרוּד בְּיִצְרְךָ יוֹתֵר מִיּוֹסֵף הַצַּדִּיק?

אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק: בְּכָל־יוֹם וָיוֹם הָיְתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר מְשַׁדַּלְתּוֹ2111 בִדְבָרִים, בְּגָדִים שֶׁלָּבְשָׁה לוֹ שַׁחֲרִית לֹא לָבְשָׁה לוֹ עַרְבִּית; בְּגָדִים שֶׁלָבְשָׁה לוֹ עַרְבִּית, לֹא לָבְשָׁה לוֹ שַׁחֲרִית. אָמְרָה לוֹ: הִשָּׁמַע לִי. אָמַר לָהּ: לֹא. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵינִי חוֹבַשְׁתְּךָ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים. אָמַר לָהּ: “יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים”2112. – הֲרֵינִי כּוֹפֶפֶת אֶת־קוֹמָתֶךָ. – “יְיָ זֹקֵף כְּפוּפִים”2113. – הֲרֵינִי מְסַמֵּאת אֶת עֵינֶיךָ. – “יְיָ פֹּקֵחַ עִוְרִים”2114. נָתְנָה לוֹ אֶלֶף כִּכַּר כֶּסֶף וְלֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ אֵלֶיהָ.

נִמְצָא הִלֵּל מְחַיֵּב אֶת־הָעֲנִיִּים, רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־חַרְסוֹם מְחַיֵּב אֶת־הָעֲשִׁירִים, יוֹסֵף מְחַיֵּב אֶת־הָרְשָׁעִים (יומא לה:; ע"י).

מט אָמְרוּ עָלָיו עַל דּוֹרוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי, שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַלְמִידִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אַחַת2115 וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה (סנה' כ.).

נ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אוֹשַׁעְיָא הָיִינוּ יוֹשְׁבִים אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בְאַמָּה2116.

אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ הָיִינוּ יוֹשְׁבִים שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה בְאַמָּה (עיר' נג.).

נא אָמַר אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמְצָאַנִי אָדָם אֶחָד, וְהָיָה מַלְעִיג לִי וּמִתְלוֹצֵץ בִּי. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מֵשִׁיב לְיוֹם־הַדִּין, אַחַר שֶׁלֹּא לָמַדְתָּ תוֹרָה? אָמַר: יֵשׁ לִי לְהָשִׁיב – בִּינָה וְדַעַת וָלֵב לֹא נִתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמָיִם. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מַה־מְּלַאכְתֶּךָ? אָמַר לִי: צַיַּד עוֹפוֹת וְדָגִים אָנִי. אָמַרְתִּי לוֹ: מִי נָתַן לְךָ דַעַת וָלֵב לִטֹּל פִּשְׁתָּן וְלִטְווֹתוֹ וְלֶאֱרֹג מְצוֹדוֹת וְלָצוּד בָּהֶן דָּגִים וְעוֹפוֹת וּלְמָכְרָם? אָמַר לִי: בִּינָה וָדַעַת נִתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמָיִם. אָמַרְתִּי לוֹ: לִטֹּל פִּשְׁתָּן וְלִטְווֹתוֹ וְלֶאֱרֹג מְצוֹדוֹת וְלָצוּד דָּגִים וְעוֹפוֹת נִתְּנוּ לְךָ בִינָה וָדַעַת מִן הַשָּׁמַיִם – לְדִבְרֵי־תוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם “כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד”2117, לֹא נִתְּנוּ לְךָ בִינָה וָדָעַת? (תנח' וילך; תדא“ז י”ד; ילק"ש נצבים).

––––––––

נב רַ' נְחוּנְיָא בֶּן־הַקָּנָה אוֹמֵר: כָּל־הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת2118 וְעֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ2119; וְכָל־הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל־תּוֹרָה נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶך־אָרֶץ (אב' ג).

נג “מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת2120 עַל־הַלֻּחֹת”2121 – אַל תִּקְרָא “חָרוּת”, אֶלָּא “חֵרוּת”, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן־חוֹרִין2122 אֶלָא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד־תּוֹרָה (שם ו).

נד רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה אֵין דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, אִם אֵין דֶּרֶך־אֶרֶץ אֵין תּוֹרָה – – – אִם אֵין קֶמַח2123 אֵין תּוֹרָה, אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קָמַח (שם ג).

נה אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹא כַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים: דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תוֹרָתָם קֶבַע וּמְלַכְתָּם2124 עֲרַאי – זוֹ וְזוֹ נִתְקַיְּמָה בְיָדָם; דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּם קֶבַע וְתוֹרָתָם עֲרַאי – זוֹ וְזוֹ לֹא נִתְקַיְּמָה בְיָדָם. (בר' לה.).

נו וְאָמַר רַ' יְהוּדָה בֶּן־אֶלְעַאי: כָּל־הָעוֹשֶׂה דִבְרֵי־תוֹרָה עִקָּר2125 וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ טָפֵל2126, עוֹשִׂין אוֹתוֹ עִקָּר בָּעוֹלָם־הַזֶּה; דֶּרֶךְ־אֶרֶץ עִקָּר וְדִבְרֵי־תוֹרָה טָפֵל, עוֹשִׂין אוֹתוֹ טָפֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאִסְטְרָטְיָא2127 שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֵּין שְׁתֵּי דְרָכִים, אַחַת שֶׁל אוּר2128 וְאַחַת שֶׁל שֶׁלֶג; אִם מְהַלֵּךְ כְּנֶגֶד הָאוּר – הֲרֵי נִכְוֶה בָאוּר, וְאִם מְהַלֵּךְ כְּנֶגֶד הַשֶּׁלֶג – הֲרֵי הוּא לוֹקֶה בְצִנָּה, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יֵלֵךְ בֵּינָתַיִם2129 וְיִזָּהֵר בְּעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יִכָּוֶה בָאוּר וְשֶׁלֹּא יִלְקֶה בְצִנָּה (אדר"נ כח).

נז שָׁנוּ בְשֵׁם רַ' מֵאִיר: כְּשֵׁם שֶׁיֵשׁ יִתְרוֹן בֵּין הָאוֹר לְבֵין הַחשֶׁךְ, כָּךְ יֵשׁ יִתְרוֹן בֵּין דִּבְרֵי־תוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבָלִים (קה"ר ב).

נח רַ' נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ אֲנִי כָּל־אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת־בְּנִי אֶלָא תּוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם־הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם־הַבָּא; וּשְׁאָר כָּל־אֻמָּנֻיּוֹת אֵינָן כֵּן. וּכְשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֳלִי, אוֹ לִידֵי זִקְנָה, אוֹ לִידֵי יִסּוּרִים, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בָּרָעָב; אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא עוֹמֶדֶת לוֹ לָאָדָם וּמְשַׁמַּרְתּוֹ מִכָּל־רָע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ; בְּנַעֲרוּתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר: “וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים”2130, בְּזִקְנוּתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר: “עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ”2131 (קיד' פב.).

נט “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם”2132 – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שְׁנֵי פְּרַקְמָטוֹטִין2133 עוֹמְדִים זֶה עִם זֶה, אֶחָד בְּיָדוֹ מְטַכְסָא2134 וְאֶחָד בְּיָדוֹ סִירִיקוֹן2135; אָמַר זֶה לָזֶה: בּוֹא וְנַחֲלִיף בֵּינִי וּבֵינֶךָ. נָטַל זֶה אֶת־הַסִּירִיקוֹן וְזֶה הַמְּטַכְסָא. – מַה שֶּׁבְּיַד זֶה אֵין בְּיַד זֶה וּמַה שֶּׁבְּיַד זֶה אֵין בְּיַד זֶה. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, זֶה שׁוֹנֶה סֵדֶר זְרָעִים וְזֶה שׁוֹנֶה סֵדֶר מוֹעֵד; הִשְׁנוּ2136 זֶה לָזֶה, נִמְצָא בְיַד זֶה שְׁנַיִם וּבְיַד זֶה שְׁנַיִם – יֵש מִקָּח2137 יָפֶה מִזֶּה? הָוֵי2138 “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם”2139. מִי שֶׁלָּקַח סְחוֹרָה וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ מִתְיָרֵא מִן הַלִּסְטִים2140, אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, שֶׁמָּא יְכוֹלִים הַלִּסְטִים לִטֹּל תּוֹרָתוֹ מִתּוֹךְ לִבּוֹ? הָוֵי “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם”2141.

מַעֲשֶׂה בְּחָבֵר2142 אֶחָד שֶׁהָיָה בִסְפִינָה עִם פְּרַקְמָטוֹטִין הַרְבֵּה. הָיוּ אוֹמְרִים לְאוֹתוֹ חָבֵר: הֵיכָן פְּרַקְמַטְיָא2143 שֶׁלָּךְ? הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּכֶם. בָּדְקוּ2144 בַסְּפִינָה וְלֹא מָצְאוּ לוֹ כְלוּם. הִתְחִילוּ שׂוֹחֲקִים עָלָיו. נָפְלוּ עֲלֵיהֶם לִסְטִים וְנָטְלוּ כָּל־מַה שֶּׁנִּמְצָא בַסְּפִינָה. יָצְאוּ לַיַּבָּשָׁה וְנִכְנְסוּ לַמְּדִינָה, לֹא הָיָה לָהֶם לֹא לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא כְסוּת לִלְבּשׁ. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ חָבֵר? נִכְנַס לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, יָשַׁב וְדָרָשׁ. כְּשֶׁרָאוּ בְנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהוּא בֶן תּוֹרָה מְרֻבָּה, נָהֲגוּ בוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל וְהִתְחִילוּ לְפַרְנֵס אוֹתוֹ. כְּשֶׁרָאוּ הַפְּרַקְמָטוֹטִין כָּךְ, בָּאוּ אֶצְלוֹ וּפִיְּסוּהוּ2145 וְאָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה מַכִּיר אוֹתָנוּ לַמֵּד עָלֵינוּ זְכוּת לִפְנֵי בְנֵי הָעִיר וְלֹא נָמוּת בְּרָעָב. אָמַר לָהֶם: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם, שֶׁפְּרַקְמַטְיָא שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּכֶם; שֶׁלָּכֶם אֲבֵדָה2146, שֶׁלִּי קַיָּמֶת. הָוֵי – “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם” (תנח' תרומה; תנה"ק שם).

ס אָמַר רַ' יוֹסֵי בֶּן־קִסְמָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל־כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה; וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל־יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: “טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף”2147; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ”2148; “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ” – בָּעוֹלָם הַזֶּה, “בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ” – בַּקָּבֶר, “וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ” – לָעוֹלָם־הַבָּא (אב' ו).

סא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־מִי שֶׁהוּא יָגֵע בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה – לָעוֹלָם הַבָּא אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִישֹׁן, אֶלָּא מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְבֵית־מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וְשֶׁל עֵבֶר וְשֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב וּמֹשֶה וְאַהֲרֹן. עַד הֵיכָן? עַד “וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ”2149 (קה"ר ה).


ב. בַּמָּה הַתּוֹרָה נִקְנֵית וּבְמִי מִתְקַיֶּמֶת

סב הַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְבָרִים2150; וְאֵלּוּ הֵם: בְּתַלְמוּד2151, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן2152, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם2153, בְּבִינַת הַלֵּב2154, בְּשִׂכּוּל־הַלֵּב2155, בְּאֵימָה2156, בְּיִרְאָה2157, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה2158, בְּטָהֳרָה2159, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים2160, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים2161, בְּפִלְפּוּל 2162 הַתַּלְמִידִים, בְּיִּשּׁוּב2163, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה2164, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה2165, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג2166, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ־אֶרֶץ2167, בְּאֹרֶךְ־אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּקַבָּלַת הַיִּסּוּרִים2168; הַמַּכִּיר אֶת־מְקוֹמוֹ2169, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג2170 לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ2171; אָהוּב2172, אוֹהֵב אֶת־הַמָּקוֹם2173, אוֹהֵב אֶת־הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת־הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת־הַתּוֹכָחוֹת2174, אוֹהֵב אֶת־הַמֵּישָׁרִים2175, וּמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ2176 בְּתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה2177, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ2178 וּמַכְרִיעוֹ לְכַף־זְכוּת2179, וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, וּמִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ2180, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב2181, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף2182; הַלּוֹמֵד עַל־מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל־מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת־רַבּוֹ2183, וְהַמְכַוֵּן אֶת־שְׁמוּעָתוֹ2184, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ (אב' ו).

סג אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמֶךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה2185, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל־מְלַאכְתְּךָ2186 שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ (שם).

סד “קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו”2187 – כָּל־הַמַּקְטִין עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם־הַזֶּה נַעֲשֶׂה גָדוֹל לָעוֹלָם־הַבָּא, וְכָל־הַמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעֶבֶד עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה בָּעוֹלָם־הַזֶּה נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי לָעוֹלָם־הַבָּא (ב"מ פה:).

סה אָמַר רַ' חֲנִינָא בַּר אִידִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי־תוֹרָה לְמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם”2188? – לוֹמַר לָךְ: מַה מַּיִם מַנִּיחִים מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִים לְמָקוֹם נָמוֹךְ, אַף דִּבְרֵי־תוֹרָה אֵין מִתְקַיְּמִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה.

אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי־תוֹרָה בִּשְׁלֹשָה מַשְׁקִין הַלָּלוּ, בְּמַיִם וּבְיַיִן וּבְחָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם”2189, וְנֶאֱמַר: “לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ… בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב”2190? – לוֹמַר לָךְ: מַה שְּׁלֹשָה מַשְׁקִין הַלָּלוּ אֵין מִתְקַיְּמִים אֶלָּא בְּפָחוּת שֶׁבְּכֵלִים2191, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מִתְקַיְּמִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה. (תענ' ז.; ע"י שם).

סו אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ”2192 – אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּעֲנָק זֶה שֶׁרָף עַל הַצַּוָּאר2193 וְנִרְאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה2194 – תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְאִם לָאו – אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ.

וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם”2195 – אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּעֲרוּגָה זוֹ שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בָּהּ, וּכְבֹשֶׂם זֶה שֶׁהַכֹּל מִתְבַּשְּׂמִין מִמֶּנּוּ – תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם, וְאִם לָאו – אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם (עיר' נד.).

סז אָמַר רַ' עֲקִיבָא: כָּל־הַמַּגְבִּיהַּ עַצְמוֹ2196 עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִנְבֵלָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, כָּל־עוֹבֵר וָשָׁב מַנִּיחַ יָדוֹ עַל חָטְמוֹ וּמִתְרַחֵק מִמֶּנָּה וְהוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם־זַמּוֹתָ יָד לְפֶה”2197.

בֶּן־עַזַּאי אָמַר: אִם מְנַבֵּל אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה, וְאוֹכֵל חֲרוּבִים2198 וְתֻרְמוּסִים2199 וְלוֹבֵשׁ בְּגָדִים צֹאִים, וְיוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר עַל פֶּתַח שֶׁל חֲכָמִים, כָּל־עוֹבֵר וָשָׁב אוֹמֵר: שׁוֹטֶה הוּא זֶה, – לְסוֹף נַעֲשֶׂה סוֹפֵר, וְאַתָּה מוֹצֵא כָל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ עִמּוֹ (אדר“נ יא; ילק”ש משלי ל).

סח אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ עָרֹם2200 עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה2201.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין דִּבְרֵי־תוֹרָה מִתְקַיְּמִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַחָכְמָה מֵאַיִן2202 תִּמָּצֵא”2203. (סוטה כא:).

סט “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה”2204 – אָמַר רָבָא: כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִבִּפְנִים2205 – תּוֹרָתוֹ מַכְרֶזֶת2206 עָלָיו מִבַּחוּץ (מו"ק טז:).

ע אָמַר רַ' יוֹחָנָן אִישׁ עֵין־תְּאֵנָה: בְּרִית כְּרוּתָה הִיא, הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָא לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ, מַה טַּעַם? “וְאֶת־צְנוּעִים חָכְמָה”2207 (ירוש' בר' פ“ה ה”א).

עא הַתּוֹרָה סוֹלִיתָהּ2208 – עֲנָוָה וְכִתְרָהּ – יִרְאָה2209 (תנח' בראשית).

עב רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי הָיָה אוֹמֵר: אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזֵק טוֹבָה לְעַצְמֶךָ, כִּי־לְכָךְ נוֹצָרְתָּ (א' ב).

עג רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: הַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ2210 (שם).

––––––––

עד כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה2211 תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, וְחַיֵּי־צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן – אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ; אַשְׁרֶיךָ – בָּעוֹלָם־הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ – לָעוֹלָם־הַבָּא (שם ו).

עה רַ' יוֹנָתָן אוֹמֵר: כָּל־הַמְקַיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה מֵעֹנִי סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶר, וְכָל־הַמְבַטֵּל אֶת־הַתּוֹרָה מֵעֹשֶר סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי.

רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וֶהֱוֵי שְׁפַל־רוּחַ בִּפְנֵי כָל־אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה יֶשׁ־לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה2212 כְּנֶגְדֶּךָ, וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה יֶש־לוֹ2213 שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֵּן לָךְ. (שם ד).

עו אָמְרָה תוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: תֵּן חֶלְקִי בְּשֵׁבֶט שֶׁל עֹנִי2214, שֶׁאִם עֲשִׁירִים עוֹסְקִים בִּי יִהְיוּ מִתְגָּאִים, אֲבָל כְּשֶׁהֵם עֲנִיִּים הֵם מִתְעַסְּקִים בִּי וְהֵם יוֹדְעִים שֶׁהֵם רְעֵבִים וּשְׁפָלִים. (ילק"ש רות א).

עז לֹא נִתְּנָה תוֹרָה לִדְרֹש אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן, וּשְׁנִיִּים לָהֶם לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה2215 (מכל' בשלח).

עח רַ' יוֹחָנָן אָמַר: “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא”2216 – לֹא תִמָּצֵא בְּגַסֵּי־רוּחַ2217, “וְלֹא־מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא”2218 – לֹא תִמָּצֵא לֹא בְסַחֲרָנִים וְלֹא בְתַגָּרִים2219 (עיר' נה.).

עט “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא”2220 – שְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין הַתּוֹרָה מְצוּיָה בְאַסְטְרוֹלוֹגִין2221 שֶׁאֻמָּנוּתָם בַּשָּׁמָיִם. אָמְרוּ לִשְׁמוּאֵל: הֲרֵי אַתָּה אַסְטְרוֹלוֹגוֹס וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה! אָמַר לָהֶם: לֹא הָיִיתִי מַבִּיט בְּאַסְטְרוֹלוֹגִיָּא אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי פָנוּי מִן הַתּוֹרָה; אֵימָתַי? כְּשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס לְבֵית־הַמָּיִם2222 (דב"ר ח).

פ “כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם”2223 – כְּשֶׁהֶחָכָם מִתְעַסֵּק2224 בִּדְבָרִים הַרְבֵּה מְעַרְבְּבִין2225 אוֹתוֹ מִן הַחָכְמָה, “וִיאַבֵּד אֶת־לֵב מַתָּנָה” – מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנִּתְּנָה מַתָּנָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר: “כִּי הָעֹשֶק יְהוֹלֵל חָכָם” – הַמִּתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי צִבּוּר מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ.

אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: שִׁשִּׁים הֲלָכוֹת לִמְּדַנִי רַ' יְהוּדָה בֶּן־פְּדָיָה בַּחֲרִישַׁת הַקֶּבֶר2226, וְכֻלָּן נִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנִּי, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בְּצָרְכֵי־צִבּוּר (שמ"ר ו).

פא שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלֹש מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּן לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל־יְדֵי יִסּוּרִים; אֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה (וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְעוֹלָם־הַבָּא). תּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ”2227. (בר', ה.).

פב אֵילוּ הֵם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה? כָּל־שֶׁאֵין בָּהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה (שם).

פג אָמַר רַב בִּיסְנָא: אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ בָא לִידֵי יִסּוּרִים: חוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו אֵינוֹ יָכוֹל לִישׁוֹן, בְּעֵינוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִישׁוֹן; יָגֵעַ בַּתּוֹרָה אֵינוֹ יָשֵׁן. זֶה עֵר וְזֶה עֵר – “אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ”2228 (תנה“ק מקץ; ילק”ש תהלים).

פד אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מִנַּיִן שֶׁאֵין דִּבְרֵי־תוֹרָה מִתְקַיְּמִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ2229 עָלֶיהָ? שֶׁנֶּאֱמַר: “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי־יָמוּת בְּאֹהֶל”2230 (בר' סג:).

פה “אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי”2231 – אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: תּוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַף2232 נִתְקַיְּמָה לִי (ילק"ש קהלת ב).

פו “יַעֲרֹף2233 כַּמָּטָר לִקְחִי”2234 – חֲכָמִים אוֹמְרִים: אָמַר לָהֶם מֹשֶה לְיִשְׂרָאֵל: שֶׁמָּא אַתֶּם יוֹדְעִים כַּמָּה צַעַר נִצְטַעַרְתִּי עַל הַתּוֹרָה וְכַמָּה עָמָל עָמַלְתִּי בָהּ, וּמַה־יְּגִיעָה יָגַעְתִּי בָהּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי־שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה”2235, וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַמַּלְאָכִים, וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַחַיּוֹת, וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַשְּׂרָפִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לִשְׂרֹף אֶת־כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; נָתַתִּי נַפְשִׁי עָלֶיהָ. כְּשֵׁם שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתָהּ בְּצַעַר כָּךְ תִּהְיוּ אַתֶּם לְמֵדִים אוֹתָהּ בְּצָעַר. אוֹ כְּדֶרֶךְ2236 שֶׁאַתֶּם לְמֵדִים אוֹתָהּ, כָּךְ תִּהְיוּ מְלַמְּדִים אוֹתָהּ בְּצָעַר2237? תַּלְמוּד לוֹמַר: “תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי”2238, תִּהְיוּ רוֹאִים אוֹתָהּ בְּזוֹל2239. (ספרי האזינו).

פז תְּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשְּׂאוֹי2240 (ע"ז ה:).

פח אָמְרוּ דְבֵי רַ' יַנַּאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה”2241 – בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה – בְּמִי שֶׁמֵּקִיא חָלָב2242 שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עָלֶיהָ (בר' סג:).

פט דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: כָּל־הַמַּשְׁחִיר פָּנָיו2243 עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה בָּעוֹלָם־הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַבְהִיק זִיווֹ2244 לָעוֹלָם הַבָּא. (סנה' ק.).

צ “שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב2245 – בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא [דִּבְרֵי תוֹרָה]? בְּמִי שֶׁמַּשְׁכִּים וּמַעֲרִיב עֲלֵיהֶם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ. רַבָּה אָמַר: בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו עֲלֵיהֶם כָּעוֹרֵב. רָבָא אָמַר: בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ אַכְזָרִי עַל בָּנָיו וְעַל־בְּנֵי־בֵיתוֹ כָּעוֹרֵב, כְּגוֹן רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא, שֶׁהָלַךְ לִלְמֹד תּוֹרָה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלְּךָ מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם? אָמַר לָהּ: כְּלוּם כָּלוּ קְרוּמִיּוֹת2246 בַּאֲגָם? (עיר' כא כב; ע"י).

צא אָמַר רַ' יִצְחָק: אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: “יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי” – אַל תַּאֲמֵן; “לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי” – אַל תַּאֲמֵן; “יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי” – תַּאֲמִין (מג' ו.).

צב אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מִיָּמַי לֹא קִדְּמַנִי אָדָם לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְלֹא הִנַּחְתִּי שָׁם אָדָם וְיָצָאתִי. פַּעַם אַחַת הִשְׁכַּמְתִּי וּמָצָאתִי הַזַּבָּלִים וְהַתַּבָּנִים2247, וְאָמַרְתִּי: “אִם־תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין2248 יִרְאַת יְיָ”2249 – אֲנַחְנוּ לֹא נִזְבָּלִים2250 וְלֹא נִתְבָּנִים אֲפִלּוּ כְּתַבָּנִים אֲפִלּוּ כְּזַבָּלִים.

מִכָּאן הָיָה רַ' פִּנְחָס בֶּן־יָאִיר אוֹמֵר: זְרִיזוּת2251 מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, קְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת־חֵטְא, יִרְאַת־חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת־הַמֵּתִים, תְּחִיַּת־הַמֵּתִים מְבִיאָה לִידֵי אֵלִיָּהוּ2252 הַנָּבִיא, זָכוּר לַטּוֹב (שהש“ר א; ירוש' שבת פ”א, ה"ג).

––––––––

צג רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד2253 לִלְמֹד תּוֹרָה… וְדַע לִפְנֵי מִי2254 אַתָּה עָמֵל (אב' ב).

צד רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָל־הַיַּמִּים דְּיוֹ וַאֲגַמִּים קֻלְמוֹסִין2255 וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ מְגִלּוֹת וְכָל־בְּנֵי הָאָדָם לִבְלָרִים2256, אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי; וַאֲנִי לֹא חִסַּרְתִּיהָ אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁמַּטְבִּיל מִכְחוֹל2257 בַּיָּם.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָל־הַיַּמִּים דְּיוֹ וַאֲגַמִּים קֻלְמוֹסִין וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ יְרִיעוֹת וְכָל־בְּנֵי אָדָם לִבְלָרִים, אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי, וְלֹא חִסַּרְתִּיהָ רַק כְּאָדָם שֶׁמַּטְבִּיל מִכְחוֹל בַּיָּם.

רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲנִי אֵין בִּי כֹחַ לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתַי; אֶלָּא רַבּוֹתַי חִסְּרוּהָ, וַאֲנִי לֹא חִסַּרְתִּיהָ אֶלָּא כְּמֵרִיחַ בְּאֶתְרוֹג – הַמֵּרִיחַ נֶהֱנֶה וְהָאֶתְרוֹג לֹא חָסֵר, וְכִמְמַלֵּא מֵאַמַּת הַמָּיִם2258, וּכְמַדְלִיק מִנֵּר לְנֵר (שהש"ר א).

צה בֶּן־עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו. הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַ' עֲקִיבָא: רַבִּי, בֶּן־עַזַּאי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו. הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיִּיתָ דוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבֶךָ. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְּחַדְרֵי מֶרְכָּבָה2259 הָיִיתָ עָסוּק. אָמַר לוֹ: לָאו, אֶלָּא הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְחוֹרֵז בְּדִבְרֵי־תוֹרָה2260, וּמִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָם מִסִּינַי, וְהָיוּ עֲרֵבִים כְּעִקַּר נְתִינָתָם2261. וְכִי עִקַּר נְתִינָתָם מִסִּינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִים? (שם).

צו רַ' חֲנִינָא בֶּן־חֲכִינַאי וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי הָלְכוּ לִלְמֹד תּוֹרָה אֵצֶל רַ' עֲקִיבָא בִּבְנֵי־בְרַק2262. שָׁהוּ שָׁם שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי הָיָה מְשַׁגֵּר2263 וְיוֹדֵעַ מַה שֶׁבְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְרַ' חֲנִינָא בֶּן־חֲכִינַאי לֹא יָדַע. שִׁגְּרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: בִּתְּךָ בָגְרָה2264, בּוֹא וְהַשִּׂיאָהּ. נָטַל רְשׁוּת2265 וְהָלַךְ. כְּשֶׁחָזַר מָצָא שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ שְׁבִילֵי עִירוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא בֵיתוֹ. מֶה עָשָׂה? הָלַךְ וְיָשַׁב עַל שְׂפַת הַנָּהָר. שָׁמַע רִיבוֹת2266 קוֹרְאוֹת לְאַחַת מֵהֶן: “בַּת חֲכִינַאי, מַלְאִי כַדֵּךְ וְנֵלֵךְ”. אָמַר: שׁוֹמֵעֲנִי2267, רִיבָה זוֹ מִשֶּׁלָּנוּ הִיא. הָלַךְ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנִכְנַס אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְנַפָּה2268 קֶמַח. זָקְפָה2269 עֵינֶיהָ וְהִרְגִּישָׁה בּוֹ – וּפָרְחָה נִשְׁמָתָהּ. אָמַר לִפְנֵי [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא]: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם. עֲנִיָּה זוֹ – זֶה שְׂכָרָהּ2270? בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיהָ וְחָזְרָה נִשְׁמָתָהּ (כת' סב; ויק“ר כ”א).

צז רַ' חַמָּא בַּר בִּיסָא הָלַךְ וְיָשַׁב שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁחָזַר אָמַר: לֹא אֶעֱשֶׂה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בֶּן־חֲכִינָאי. נִכְנַס וְיָשַׁב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ [שֶׁבְּעִירוֹ] וְשָׁלַח לְבֵיתוֹ. בָּא רַ' אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ וְיָשַׁב לְפָנָיו. שְׁאֵלוֹ בַהֲלָכָה וְרָאָה שֶׁשְּׁמוּעוֹתָיו מְחֻדָּדוֹת. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ2271, אָמַר: אִלּוּ הָיִיתִי כָאן הָיָה לִי בֵּן כְּמוֹתוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ נִכְנַס גַּם בְּנוֹ. עָמַד רַ' חַמָּא לְפָנָיו; כְּסָבוּר, שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִשְׁאֹל הֲלָכָה. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: כְּלוּם יֵשׁ אָב שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי בְנוֹ?

קָרָא עָלָיו רָמִי בַּר חַמָּא: “וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ2272 לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק”2273 – זֶה רַ' אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַ' חַמָּא בַּר בִּיסָא (כת' סב:).

צח רַב יוֹסֵף בְּנוֹ שֶׁל רָבָא שְׁלָחוֹ אָבִיו לְבֵית־מִדְרָשׁ לִפְנֵי רַב יוֹסֵף. פָּסְקוּ לוֹ2274 שֵׁשׁ שָׁנִים. כְּשֶׁעָבְרוּ שָׁלֹש שָׁנִים וְהִגִּיעַ עֶרֶב יוֹם־כִּפּוּרִים אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה בְנֵי־בֵיתִי. שָׁמַע אָבִיו, נָטַל מַקֵּל וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. אָמַר לוֹ: יוֹנָתְךָ2275 נִזְכַּרְתָּ? נִטְרְדוּ [בִקְטָטָה]2276 וְלֹא אָכְלוּ שְׁנֵיהֶם סְעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת2277 (שם סג.).

צט מִין2278 אֶחָד רָאָהוּ לְרָבָא שֶׁהוּא מְעַיֵּן בַּהֲלָכָה, וְהָיְתָה אֶצְבָּעוֹ נְתוּנָה תַּחַת רַגְלוֹ וְהִיא מִתְמַעֶכֶת וְנוֹבַעַת דָּם2279. אָמַר לוֹ: עַם פָּזִיז2280! שֶׁהִקְדַּמְתֶּם פִּיכֶם לְאָזְנְכֶם2281 – עֲדַיִן בְּפַחֲזוּתְכֶם אַתֶּם עוֹמְדִים. מִתְּחִלָּה הָיָה לָכֶם לִשְׁמֹעַ, אִם יְכוֹלִים אַתֶּם2282 – תְּקַבֵּלוּ, וְאִם לֹא – לֹא תְקַבֵּלוּ. אָמַר לוֹ: אָנוּ שֶׁהוֹלְכִים בְּתֹם, נֶאֱמַר בָּנוּ: “תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם”2283; וּבְנֵי אָדָם הַלָּלוּ, שֶׁבָּאִים בַּעֲלִילָה, נֶאֱמַר בָּהֶם: “וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם”2284 (שבת פח).

ק “הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיָי אֱלֹהֶיךָ”2285 – וְכִי אוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא אוֹתוֹ יוֹם סוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁחֲבִיבָה תוֹרָה עַל לוֹמְדֶיהָ בְּכָל־יוֹם וָיוֹם כַּיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה מֵהַר סִינָי (בר' סג:).

קא דִּבְרֵי־תוֹרָה חֲבִיבִים עַל לוֹמְדֵיהֶם כָּל־שָׁעָה וְשָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה (עיר' נד:).

קב “דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְּכָל־עֵת”2286 – לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי־תוֹרָה כְּדַד? מַה דַּד זֶה כָּל־זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ – מוֹצֵא בוֹ חָלָב, אַף דִּבְרֵי־תוֹרָה כָּל־זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָהֶם – מוֹצֵא בָהֶם טָעַם.

“בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד”2287 – כְּגוֹן רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּדָת, אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל צִפּוֹרֵי וּסְדִינוֹ מֻטָּל2288 בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִפּוֹרֵי.

אָמַר רַ' יִצְחָק בֶַּן־אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם לִטְּלוֹ וּמָצָא עָלָיו שָׂרָף2289 (שם; ע"י).

קג “וְיִדְגּוּ”2290 – מַה דָּגִים הַלָּלוּ גְּדֵלִים בַּמַּיִם, כֵּוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת טִפָּה אַחַת מִלְמַעְלָה מְקַבְּלִים אוֹתָהּ בְּצִמָּאוֹן כְּמִי שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם מַיִם מִימֵיהֶם, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל גְּדֵלִים בַּמַּיִם – בַּתּוֹרָה, כֵּוָן שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים דָּבָר חָדָשׁ מִן הַתּוֹרָה הֵם מְקַבְּלִים אוֹתוֹ בְּצִמָּאוֹן כְּמִי שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ דְבַר־תּוֹרָה מִימֵיהֶם (ב"ר צז).

קד שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְמַצּוֹת מִדּוֹתַי2291 אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְמַצּוֹת מִדּוֹתָיו2292 שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ, מָצָאתִי יוֹסֵף הַבַּבְלִי יוֹשֵׁב לְפָנָיו, וְהָיָה חָבִיב לוֹ בְּיוֹתֵר עַד לְאֶחָת2293. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הַשּׁוֹחֵט אֶת־הַזֶּבַח לְהַנִּיחַ מִדָּמוֹ2294 לְמָחָר, מַהוּ? אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. שַׁחֲרִית אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר; צָהֳרַיִם אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר; מִנְחָה אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר; עַרְבִּית אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר, אֶלָּא שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. צָהֲבוּ פָנָיו2295 שֶׁל יוֹסֵף הַבַּבְלִי. אָמַר לוֹ: יוֹסֵף, כִּמְדֻמֶּה אֲנִי, שֶׁלֹּא כִוַּנּו שְׁמוּעָתֵנוּ2296 עַד עָתָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי, הֵן; אֶלָּא שֶׁרַ' יְהוּדָה “פָּסוּל” שָׁנָה לִי, וְחָזַרְתִּי עַל כָּל־תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר2297 וְלֹא מָצָאתִי2298. עַכְשָׁו שֶׁשָּׁנִיתָ לִי “פָּסוּל” הֶחֱזַרְתָּ לִי אֲבֵדָתִי. זָלְגוּ2299 עֵינָיו שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ דְּמָעוֹת, אָמַר: אַשְׁרֵיכֶם, תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁדִּבְרֵי־תוֹרָה חֲבִיבִים עֲלֵיכֶם בְּיוֹתֵר2300! קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “מָה־אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל־הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי”2301 (מנח' יח; ע"י).

קה רַ' אַבָּהוּ הָלַךְ לְקֵיסָרִין2302 וְחָזַר מִשָּׁם וּפָנָיו מְאִירִים. רָאוּהוּ הַתַּלְמִידִים, עָלוּ וְאָמְרוּ לְרַ' יוֹחָנָן: רַ' אַבָּהוּ מַטְמוֹן מָצָא. אָמַר לָהֶם: לָמָּה? אָמְרוּ לוֹ: פָּנָיו מְאִירִים; אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא תּוֹרָה חֲדָשָׁה שָׁמַע. עָלָה רַ' יוֹחָנָן אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: וּמַה תּוֹרָה חֲדָשָׁה שָׁמַעְתָּ? אָמַר לוֹ: תּוֹסֶפְתָּא יְשָׁנָה. קָרָא עָלָיו: “חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו”2303 (ירוש' שבת פ“ח, ה”א; קה“ר ח; פסיק”ר י"ד).

קו מִין אֶחָד רָאָה אֶת־רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי שֶׁהָיוּ פָנָיו צְהֻבּוֹת, אָמַר: אָדָם זֶה יֶשׁ־בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָה דְבָרִים הַלָּלוּ: אוֹ שׁוֹתֶה יַיִן, אוֹ מַלְוֶה בְּרִבִּית, אוֹ מְגַדֵּל חֲזִירִים. שָׁמַע רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי, אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֶחָד מֵהֶם אֵין בִּי, לֹא מַלְוֶה בְּרִבִּית אֲנִי וְלֹא מְגַדֵּל חֲזִירִים אֲנִי, שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְיִשְׂרָאֵל; וְלֹא שׁוֹתֶה יַיִן אֲנִי – שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה אַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּלֵיל פֶּסַח – אֲנִי חָשׁ בְּרֹאשִׁי מִפֶּסַח עַד עֲצָרֶת2304. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָנֶיךָ צְהֻבּוֹת? אָמַר לוֹ: הַתּוֹרָה הִיא שֶׁמְּאִירָה פָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: “חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו”2305 (שם: שם).

קז אָמַר אַבַּיֵּי: יָבוֹא עָלַי2306, שֶׁכְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה תַלְמִיד־חָכָם מְסַיֵּם מַסֶּכֶת2307 – אֲנִי עוֹשֶׂה יוֹם־טוֹב לַחֲכָמִים (שבת קיח, קיט).

קח בִּרְכַּת־הַתּוֹרָה מִנַּיִן2308? אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: קַל־וָחֹמֶר, עַל חַיֵּי־שָׁעָה2309 מְבָרֵךְ – עַל חַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא2310 לֹא כָל־שֶׁכֵּן? (בר' מח:).


ג. תּוֹרָה לִשְׁמָהּ

קט אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת־חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ”2311 – וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד, וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד? אֶלָּא תּוֹרָה לִשְׁמָהּ2312 – זוֹ הִיא תוֹרָה שֶׁל חֶסֶד, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – זוֹ הִיא תוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חָסֶד (סוכה מט:).

קי שָׁנִינוּ: “לְאַהֲבָה אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה־בוֹ”2313 – שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: אֶקְרָא שֶׁיִּקְרָאוּנִי חָכָם, אֶשְׁנֶה שֶׁיִּקְרָאוּנִי רַבִּי, אֲשַׁנֵּן שֶׁאֶהְיֶה זָקֵן2314 וְאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה, אֶלָּא לְמַד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא.

רַ' אֶלְעָזָר בֶּן רַ' צָדוֹק אוֹמֵר: עֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם2315 וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם. אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה2316 לְהִתְגַדֵּל בָּהֶם וְאַל תַּעֲשֵׂם קַרְדֹּם2317 לִהְיוֹת עוֹדֵר בּוֹ. וְקַל־וָחֹמֶר: וּמַה בֵּלְשַׁאצַּר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בִּכְלֵי־קֹדֶשׁ2318, שֶׁנַּעֲשׂוּ כְלֵי־חֹל2319, נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם; הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם – עַל אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה. (נדר' סב.).

קיא רַ' צָדוֹק אוֹמֵר: אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: “וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא – חֲלָף2320”. הָא לָמַדְתָּ: כָּל־הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. (אב' ד).

קיב רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ2321; נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת־הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת־הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת־הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת־הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ2322 עֲנָוָה וְיִרְאָה וּמַכְשַׁרְתּוֹ2323 לִהְיוֹת צַדִּיק, חָסִיד, יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, בִּינָה וּגְבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק וּכְנָהָר שֶׁמִּתְגַּבֵּר2324 וְהוֹלֵךְ, וְהֹוֶה צָנוּעַ וְאֶרֶךְ־רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ2325, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל־הַמַּעֲשִׂים. (שם ו).

קיג אָמַר רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרַי: כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה2326 וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מָטָּה. רַב אָמַר: כְּאִלּוּ בָנָה פְּלָטוֹרִין שֶׁל מַעְלָה2327 וְשֶׁל מָטָּה. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: אַף מֵגֵן עַל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. לֵוִי אָמַר: אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה (סנה' צט:).

קיד אָמַר רַ' יִרְמְיָה אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: שְׁנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים הַמְחַדְּדִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַצְלִיחַ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲדָרְךָ צְלַח”2328, אַל תִּקְרָא “וַהֲדָרְךָ” אֶלָּא “וַחַדָדְךָ”; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעוֹלִים לִגְדֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “רְכַב”2329; יָכוֹל אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “עַל דְּבַר־אֱמֶת”2330; יָכוֹל אִם הֵגִיס דַּעְתּוֹ2331 – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וְעַנְוָה־צֶּדֶק”2332 (שבת סג.).

קטו שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' בַּנָּאָה אוֹמֵר: כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ סַם־חַיִּים, וְכָל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם־הַמָּוֶת (תענ' ז.).

קטז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן. (נז' כג:).


ד. מְלַמְּדֵי־תוֹרָה וְדַרְכֵי־לִמּוּד

קיז רַ' יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד עַל מְנָת2333 לְלַמֵּד2334, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ2335 לִלְמֹד וּלְלַמֵּד (אב' ד).

קיח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ דּוֹמֶה לַהֲדַס בַּמִּדְבָּר, (שֶׁאֵין מִי שֶׁיֵּהָנֶה מִמֶּנּוּ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּל־הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, דּוֹמֶה לַהֲדַס בַּמִּדְבָּר, (שֶׁחָבִיב לַכֹּל, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִטֹּל מִמֶּנּוּ נוֹטֵל) (ר"ה כג.).

קיט דָּרַשׁ רַב נַחֲמָן בְּנוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים”2336 – לְמָה תַּלְמִיד־חָכָם דּוֹמֶה? לִצְלֹחִית שֶׁל פָּלְיָטוֹן2337, מְגֻלָּה – רֵיחָהּ נוֹדֵף2338, מְכֻסָּה – אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף (ע"ז לה:).

קכ אָמַר רַ' יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל־הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה2339 מִפִּי תַלְמִיד, כְּאִלּוּ גוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב”2340 – מוֹרָשָׁה הִיא לְכָל־יִשְׂרָאֵל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִית2341.

אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כָּל־הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַלְמִיד, אֲפִלּוּ עֻבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּם מְקַלְלִים אוֹתוֹ.

– – – וְאִם לִמְּדוֹ מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר”2342, ואֵין מַשְׁבִּיר אֶלָּא יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיוֹסֵף… הַמַּשְׁבִּיר לְכָל־עַם הָאָרֶץ”2343. (סנה' צא, צב).

קכא רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: “בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל־תַּנַּח יָדֶךָ”2344 – אִם הֶעֱמַדְתָּ תַּלְמִידִים בְּנַעֲרוּתֶךָ, אַל תֵּשֵׁב2345 מִלְּהַעֲמִיד אֲחֵרִים בְּזִקְנוּתֶךָ.

מַעֲשֶׂה בְּרַ' עֲקִיבָא, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלָשׁ־מֵאוֹת תַּלְמִידִים בְּנַעֲרוּתוֹ וּמֵתוּ כֻלָּם; וְאִלּוּלֵא שֶׁהֶעֱמִיד שִׁבְעָה תַלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, לֹא הָיָה תַלְמִיד אֶחָד שֶׁיְהֵא קָרוּא עַל שְׁמוֹ (תנח'; תנה"ק חיי־שרה).

קכב שָׁנִינוּ: הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ זֶה הוּא “דְבַר־יְיָ בָּזָה”2346 (סנה' צט.).

קכג “הוֹן־וָעֹשֶר בְּבֵיתוֹ וצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד”2347 – רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא; אֶחָד אָמַר: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ, וְאֶחָד אָמַר: זֶה הַכּוֹתֵב תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וּמַשְׁאִילָם לַאֲחֵרִים (כת' נ.).

קכד “אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ”2348 – רַ' יוֹחָנָן וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי; אֶחָד אָמַר: כָּל־שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן, וְאֶחָד אָמַר: כָּל־שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תַּלְמִיד (ב"ב קטז.).

קכה "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ2349 – אֵלּוּ תַלְמִידֶיךָ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “ּבָּנִים אַתֶּם לַיָי אֱלֹהֵיכֶם”2350, וְאוֹמֵר: “וַיֵּצְאוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִים”2351 – וְכִי בְנֵי הַנְּבִיאִים הָיוּ, וַהֲלֹא תַלְמִידִים הָיוּ? אֶלָּא מִכָּאן לְתַלְמִידִים שֶׁהֵם קְרוּיִם בָּנִים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁלִּמֵּד כָּל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ לְיִשְׂרָאֵל וּקְרָאָם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּנַי עַתָּה אַל־תִּשָּׁלוּ”2352. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִם בָּנִים, כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי”2353, וְאוֹמֵר: “וֶאֱלִישָׁע חָלָה… וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי”2354 (ספרי ואתחנן).

קכו אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: כָּל־הַמְלַמֵּד בֶּן־חֲבֵרוֹ תוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶה”2355, וְנֶאֱמַר: “וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי־אַהֲרֹן”2356. לוֹמַר לָךְ: אַהֲרֹן יָלַד וּמֹשֶה לִמֵּד, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. (סנה' יט:).

קכז מִנַּיִן שֶׁכָּל־הַמַּשְׁנֶה לַחֲבֵרוֹ מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ יְצָרוֹ וּרְקָמוֹ וֶהֱבִיאוֹ לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאִם־תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה”2357.

כָּל־הַמַּכְנִיס בִּרְיָה אַחַת תַּחַת כַּנְפֵי שָׁמַיִם מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ יְצָרָהּ וּרְקָמָהּ וֶהֱבִיאָהּ לָעוֹלָם (תוס' הוריות).

קכח אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר חוֹנִי: בַּכֹּל אָדָם מִתְקַנֵּא חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ; בְּנוֹ – מִשְּׁלֹמֹה2358, וְתַלְמִידוֹ, אִם תִּרְצֶה לוֹמַר2359 – “וִיהִי־נָא פִּי־שְׁנַיִם2360 בְּרוּחֲךָ אֵלָי”2361, וְאִם תִּרְצֶה לוֹמַר – “וַיִּסְמֹךְ אֶת־יָדָיו2362 עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ”2363 (סנה' קה:).

קכט כָּל הַמְלַמֵּד אֶת־בֶּן־חֲבֵרוֹ תוֹרָה זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד”2364, וְכָל הַמְלַמֵּד אֶת־בֶּן־עַם־הָאָרֶץ תּוֹרָה אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה – מְבַטְּלָהּ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאִם־תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה”2365. (ב"מ פה.).

קל הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַם־הָאָרֶץ, שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תוֹרָה (סנה' ס"ו.).

קלא רַב נִזְדַּמֵּן לְמָקוֹם אֶחָד. גָּזַר תַּעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. יָרַד לְפָנָיו שְׁלִיחַ־צִבּוּר, אָמַר “מַשִּׁיב הָרוּחַ” – וְנָשְׁבָה רוּחַ, אָמַר “מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם” – וְיָרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לוֹ: מַה־מַּעֲשֶׂיךָ? אָמַר לוֹ: מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת אֲנִי, וּמַקְרִיא לִבְנֵי עֲנִיִּים כִּבְנֵי עֲשִׁירִים, ומִי שֶׁאֵין לוֹ – אֵינִי נוֹטֵל מִמֶּנּוּ כְלוּם; וְיֶשׁ־לִי פֵיר2366 שֶׁל דָּגִים, וְכָל־מִי שֶׁבּוֹעֵט2367 אֲנִי מְשַׁחֲדוֹ בְדָגִים וּמְשַׁדְּלוֹ עַד שֶׁהוּא בָא וְקוֹרֵא. (תענית כד.; ע"י).

קלב הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים, שֶׁמֵהֶם תֵּצֵא תוֹרָה (נדר' פא.).

קלג “רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים”2368 – מָה אֲנִי בְחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִנָּם. יָכוֹל מִקְרָא וְתַרְגּוּם כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר “חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים” – חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אַתֶּם מְלַמְּדִים בְּחִנָּם, וְאִי אַַתֶּם מְלַמְּדִים בְּחִנָּם מִקְרָא וְתַרְגּוּם (ירוש' נדר' פ“ד, ה”ג).

קלד “רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם… כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְיָ אֱלֹהָי”2369 – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מָה אֲנִי בְחִנָּם2370 אַף אַתֶּם בְּחִנָּם. וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא מָצָא בְחִנָּם שֶׁיִּלְמַד בְּשָׂכָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: “אֱמֶת2371 קְנֵה”2372. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר: כְּשֵׁם שֶׁלְּמַדְתִּיהָ בְּשָׂכָר כָּךְ אֲלַמְּדֶנָּה בְשָׂכָר? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר”2373 (בכו' מט.).

קלה הַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה.

בֵּית־שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַל יַשְׁנֶה אָדָם אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא חָכָם וְעָנָו וּבֶן־אָבוֹת2374 וְעָשִׁיר; וּבֵית־הִלֵּל אוֹמְרִים: לְכָל־אָדָם יַשְׁנֶה, שֶׁהַרְבֵּה פוֹשְׁעִים הָיוּ בָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְנִתְקָרְבוּ לְתַלְמוּד־תּוֹרָה וְיָצְאוּ מֵהֶם צַדִּיקִים, חֲסִידִים וּכְשֵׁרִים.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאִשָּׁה שֶׁהִיא מוֹשֶׁבֶת תַּרְנְגֹלֶת עַל הַבֵּיצִים, מִתּוֹךְ הַרְבֵּה הִיא מוֹצִיאָה מְעַט, וּמִתּוֹךְ מְעַט אֵינָהּ מוֹצִיאָה כְלוּם (אב' א; אדר“נ ב; שם הוצ”ש נו"ב ד').

קלו רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא רְמִי2375: נֶאֱמַר: “לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ2376 מָיִם”2377, וְנֶאֱמַר: “הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם23782379? – אִם תַּלְמִיד הָגוּן הוּא – “לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם”, וְאִם לָאו – “הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם”.

רַ' חֲנִינָא בַּר חַמָּא רְמִי: נֶאֱמַר: “יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה”2380, וְנֶאֱמַר: “יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ”2381 – אִם תַּלְמִיד הָגוּן הוּא, יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה", וְאִם לָאו – “יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ” (תענ' ז.).

קלז אָמַר רַ' זֵירָא אָמַר רַבִּי: כָּל־הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן – כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס2382, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן־נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד”2383, וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ”2384 (חול קלג.; ע"י).

קלח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה2385 וִימִין מְקָרֶבֶת, לֹא כֶאֱלִישָׁע שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵיחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְלֹא כִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְיֵשׁוּ2386 בִּשְׁתֵּי יָדָיו (סוטה מז; ע"י).

קלט הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר: בִּשְׁעַת הַמְכַנְּסִין2387 – פַּזֵּר2388, וּבִשְׁעַת הַמְפַזְּרִין2389 – כַּנֵּס2390. בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַתּוֹרָה חֲבִיבָה עַל יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ – אַתָּה הֱוֵי מְפַזֵּר בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד”2391; וּבְשָׁעָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַתּוֹרָה שְׁכוּחָה מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵין הַכֹּל מַשְׁגִּיחִין עָלֶיהָ – אַתָּה הֱוֵי מְכַנֵּס בָּהּ2392, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֵת לַעֲשׂוֹת לַיָי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ”2393 (תוס' בר' ז; בר' סג.).

––––––––

קמ שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: אִם רָאִיתָ עֲיָרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים2394. מַה־טַּעַם? “עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ – עַל עָזְבָם אֶת־תּוֹרָתִי”2395. (ירוש' חג' פ“א, ה”ז).

קמא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לְטוֹב, וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־גַּמְלָא שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִשְׁתַּכְּחָה תוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁבַּתְּחִלָּה מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אָב – מְלַמְּדוֹ תוֹרָה, מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב לֹא הָיָה לָמֵד תּוֹרָה. מַה־דָּרָשׁוּ? “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם”2396 – וְלִמַּדְתֶּם אַתֶּם. הִתְקִינוּ, שֶׁיְהוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי־תִינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלָיִם. מַה־דָּרָשׁוּ? “כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה”2397. וַעֲדַיִן מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אָב – הָיָה מַעֲלוֹ וּמְלַמְּדוֹ, מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב לֹא הָיָה עוֹלֶה וְלָמֵד; הִתְקִינוּ, שֶׁיְהוּ מוֹשִׁיבִין בְּכָל־פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ, וּמַכְנִיסִין אוֹתָם2398 כְּבֶן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה, כְּבֶן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה, וּמִי שֶׁהָיָה רַבּוֹ כוֹעֵס עָלָיו בּוֹעֵט בּוֹ2399 וְיוֹצֵא. עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־גַּמְלָא וְתִקֵּן, שֶׁיְהוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי־תִינוֹקוֹת בְּכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל־עִיר וָעִיר, וּמַכְנִיסִין אוֹתָם כְּבֶן־שֵׁשׁ, כְּבֶן־שֶׁבַע (ב“ב כא.; ע”י).

קמב “וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד”2400 – אֵלּוּ מְלַמְּדֵי־תִינוֹקוֹת. כְּגוֹן מִי? אָמַר רַב: כְּגוֹן רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת.

רַב מְצָאוֹ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּגִנָּתוֹ. אָמַר לוֹ: הִנַּחְתָּ אֱמוּנָתֶךָ2401! אָמַר לוֹ: הֲרֵי שְׁלָשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁלֹּא רְאִיתִיהָ, וְאַף עַכְשָׁו דַּעְתִּי עֲלֵיהֶם2402 (שם ח:).

קמג אָמַר לוֹ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת: עַד שֵׁשׁ לֹא תְקַבֵּל, מִכָּאן וְאֵילַךְ קַבֵּל וְאָבְסֵהוּ כְּשׁוֹר.

וְאָמַר לוֹ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת: כְּשֶׁאַתָּה מַלְקֶה אֶת־הַתִּינוֹק אַל תַּלְקֵהוּ אֶלָּא בִּרְצוּעָה שֶׁל מַנְעָל, הַקּוֹרֵא – יִקְרָא, וּמִי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא – יְהֵא צְוַת לַחֲבֵרוֹ (שם כא.).

קמד אָמַר רָבָא: סְכוֹם שֶׁל תִּינוֹקוֹת2403 לִמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, וְאִם יֵשׁ חֲמִשִּׁים – מוֹשִׁיבִים שְׁנַיִם, וְאִם יֵשׁ אַרְבָּעִים – מַעֲמִידִים רֹאשׁ־דּוּכָן2404 וּמְסַיְּעִין לוֹ מֵעִיר2405.

וְאָמַר רָבָא: מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁלּוֹמֵד, וְיֵשׁ אַחֵר שֶׁלּוֹמֵד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ2406, שֶׁמָּא יָבוֹא חֲבֵרוֹ לְהִתְרַשֵּׁל2407. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: כָּל־שֶׁכֵּן שֶׁיְהֵא לוֹמֵד יוֹתֵר – קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה.

וְאָמַר רָבָא: שְׁנֵי מְלַמְּדֵי־תִינוֹקוֹת, אֶחָד מַרְבֶּה בְתַלְמוּד2408 וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק2409, וְאֶחָד מְדַקְדֵּק וְאֵינוֹ מַרְבֶּה, מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ שֶׁמַּרְבֶּה וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק. מַה־טַּעַם? שִׁבּוּשׁ2410 מֵאֵלָיו יוֹצֵא. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ שֶׁמְּדַקְדֵּק וְאֵינוֹ מַרְבֶּה. מַה־טַּעַם? שִׁבּוּשׁ כֵּוָן2411 שֶׁנִּכְנַס – נִכְנַס, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם”2412. כְּשֶׁבָּא יוֹאָב לִפְנֵי דָוִד, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָשִׂיתָ כָּךְ? אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: “תִּמְחֶה אֶת־זְכַר עֲמָלֵק24132414. אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי אָנוּ קוֹרִין “זֵכֶר”. אָמַר לוֹ: אֲנִי “זְכַר” הִקְרִיאוּנִי. הָלַךְ וְשָׁאַל אֶת־רַבּוֹ, אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ הִקְרֵאתָנִי? אָמַר לוֹ: “זְכַר”. נָטַל סַיִף לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: “אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְיָ2415 רְמִיָּה”2416 אָמַר לוֹ: הַנִּיחֵנִי, דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּ“אָרוּר”2417. אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם”2418. יֵשׁ אוֹמְרִים: הֲרָגוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא הֲרָגוֹ. (שם שם).

קמה כְּשֶׁאַתָּה מְלַמֵּד אֶת־בִּנְךָ – לַמְּדֵהוּ בְסֵפֶר מֻגָּהּ2419 (פסח' קיב.).

––––––––

קמו הִלֵּל אוֹמֵר: לֹא הַקַּפְּדָן2420 מְלַמֵּד (אב' ב).

קמז פַּרְסִי אֶחָד בָּא לִפְנֵי רַב, אָמַר לוֹ: לַמְּדֵנִי תוֹרָה. אָמַר לוֹ: אֱמֹר אָלֶ“ף. אָמַר לוֹ: מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ אָלֶ”ף? שֶׁמָּא אֵינוֹ כָךְ. – אֱמֹר בֵּי“ת. – מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ בֵּי”ת? גָּעַר בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִנְזִיפָה2421. בָּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, אָמַר לוֹ: לַמְּדֵנִי תוֹרָה. אָמַר לוֹ: אֱמֹר אָלֶ“ף. אָמַר לוֹ: מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ אָלֶ”ף? – אֱמֹר בֵּי“ת. – מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ בֵּי”ת? אֲחָזוֹ שְׁמוּאֵל בְּאָזְנוֹ. וְאָמַר הַפַּרְסִי: אָזְנִי! אָזְנִי! אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ אָזְנֶךָ? אָמַר לוֹ הַפַּרְסִי: כָּל־הָעוֹלָם יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ אָזְנִי. אָמַר לוֹ: אַף כָּאן כָּל־הָעוֹלָם יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ אָלֶ“ף וְזוֹ בֵּי”ת. מִיָּד נִשְׁתַּתֵּק הַפַּרְסִי וְקִבֵּל עָלָיו.

הָוֵי – “טוֹב אֶרֶךְ־רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ”2422 (קה"ר ז).

קמח אָמַר רָבָא: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד שֶׁלִּמּוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו2423 כַּבַּרְזֶל – בִּשְׁבִיל רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַסְבִּיר לוֹ פָנִים2424 (תענ' ז, ח).

קמט רַ' פְּרִידָא הָיָה לוֹ תַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה לוֹ [פִרְקוֹ] אַרְבַּע מֵאוֹת פְּעָמִים וְלָמַד. פַּעַם אַחַת בִּקְשׁוּהוּ2425 לִדְבַר מִצְוָה, שָׁנָה לוֹ וְלֹא לָמַד2426. אָמַר לוֹ: מַה נִּשְׁתַּנֵּיתָ עַכְשָׁו? אָמַר לוֹ: מִשָּׁעָה שֶׁאָמְרוּ לְמַר “יֵשׁ דְּבַר מִצְוָה” – הִסַּחְתִּי דַעְתִּי2427, וּבְכָל־שָׁעָה אָמַרְתִּי: עַכְשָׁו יַעֲמֹד מָר, עַכְשָׁו יַעֲמֹד מָר. אָמַר לוֹ: תֵּן דַּעְתְּךָ וְאֶשְׁנֶה לָךְ. שָׁנָה לוֹ שׁוּב אַרְבַּע מֵאוֹת פְּעָמִים וְלָמַד. יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רְצוֹנְךָ שֶׁיִּפְסְקוּ לָךְ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, אוֹ שֶׁתִּזְכֶּה אַתָּה וְדוֹרְךָ לְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא. אָמַר: רְצוֹנִי שֶׁאֶזְכֶּה אֲנִי וְדוֹרִי לְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: תְּנוּ לוֹ זוֹ וָזוֹ. (עיר' נד:).

קנ “וְדִבֶּר יְיָ אֶל־מֹשֶה פָּנִים אֶל־פָּנִים”2428 – אָמַר רַ' יִצְחָק: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶה: מֹשֶה, אֲנִי וְאַתָּה נַסְבִּיר פָּנִים בַּהֲלָכָה. יֵשׁ אוֹמְרִים: כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶה: כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי הִסְבַּרְתִּי לְךָ פָנִים, כָּךְ אַתָּה הַסְבֵּר פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל (בר' סג:).

קנא אָמַר רַב חֲנִינָא בַר פַּפָּא: נִרְאָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא [לְיִשְׂרָאֵל] פָּנִים זוֹעֲפוֹת, פָּנִים בֵּינוֹנִיּוֹת, פָּנִים מַסְבִּירוֹת, פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת. פָּנִים זוֹעֲפוֹת – לְמִקְרָא: כְּשֶׁאָדָם מְלַמֵּד בְּנוֹ תּוֹרָה צָרִיךְ לְלַמְּדוֹ בְאֵימָה; פָּנִים בֵּינוֹנִיּוֹת – לְמִשְׁנָה; פָּנִים מַסְבִּירוֹת – לְתַלְמוּד; פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת – לְאַגָּדָה (תנה“ק יתרו; ילק”ש).

קנב שָׁנִינוּ: “וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ”2429, וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: “יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְחֹרֵב”2430 – מַה לְּהַלָּן בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעַ, אַף כָּאן בְאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעַ2431. (בר' כב.).

קנג רַבָּה קֹדֶם שֶׁפָּתַח2432 לַחֲכָמִים אָמַר דָּבָר שֶׁל בְּדִיחוּת2433, וּבָדְחוּ חֲכָמִים, וְלִבְסוֹף יָשַׁב בְּאֵימָה וּפָתַח בַּהֲלָכָה (פס' קיז.).

קנד רַ' עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב ודוֹרֵשׁ וְהַצִּבּוּר מִתְנַמְנֵם, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר: מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁתִּמְלֹךְ עַל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה? אֶלָּא תָּבוֹא אֶסְתֵּר שֶׁהָיְתָה בַּת בִּתָּהּ שֶׁל שָׂרָה שֶׁחָיְתָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע וְתִמְלֹךְ עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת (ב"ר נח).

קנה רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהִתְנַמְנֵם הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר: יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָרֵס אֶחָת. וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לוֹ: מִי הָיְתָה כֵּן? אָמַר לוֹ: זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁיָּלְדָה אֶת־מֹשֶה, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל (שהש"ר א).

––––––––

קנו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כֵּיצַד סֵדֶר מִשְׁנָה2434? מֹשֶה לָמַד מִפִּי הַגְּבוּרָה2435. נִכְנַס אַהֲרֹן וְשָׁנָה לוֹ מֹשֶה פִּרְקוֹ2436. נִסְתַּלֵּק2437 אַהֲרֹן וְיָשַׁב לִשְׂמֹאל מֹשֶה. נִכְנְסוּ בָנָיו וְשָׁנָה לָהֶם מֹשֶה פִּרְקָם. נִסְתַּלְּקוּ בָנָיו, אֶלְעָזָר יָשַׁב לִימִין מֹשֶה, וְאִיתָמָר לִשְׂמֹאל אַהֲרֹן. נִכְנְסוּ זְקֵנִים וְשָׁנָה לָהֶם מֹשֶה פִּרְקָם. נִסְתַּלְּקוּ זְקֵנִים. נִכְנְסוּ כָל־הָעָם וְשָׁנָה לָהֶם מֹשֶה פִּרְקָם. נִמְצָא בְיַד אַהֲרֹן – אַרְבָּעָה, וּבְיַד בָּנָיו – שְׁלֹשָה, וּבְיַד הַזְּקֵנִים – שְׁנַיִם, וּבְיַד כָּל־הָעָם – אֶחָד. נִסְתַּלֵּק מֹשֶה, שָׁנָה לָהֶם אַהֲרֹן פִּרְקוֹ. נִסְתַּלֵּק אַהֲרֹן, שָׁנוּ לָהֶם בָּנָיו פִּרְקָם. נִסְתַּלְּקוּ בָנָיו, שָׁנוּ לָהֶם זְקֵנִים פִּרְקָם. נִמְצָא בְיַד הַכֹּל – אַרְבָּעָה. מִכָּאן אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: חַיָּב אָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידוֹ אַרְבַּע פְּעָמִים; וְקַל־וָחֹמֶר: וּמָה אַהֲרֹן, שֶׁלָּמַד מִפִּי מֹשֶה וּמֹשֶה מִפִּי הַגְּבוּרָה, – כָּךְ, הֶדְיוֹט מִפִּי הֶדְיוֹט – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה.

רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁחַיָּב אָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידוֹ עַד שֶׁיְלַמְּדֶנּוּ2438, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”2439. וּמִנַּיִן עַד שֶׁתְּהֵא סְדוּרָה בְּפִיהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׂימָהּ בְּפִיהֶם”2440. וּמִנַּיִן שֶׁחַיָּב להַרְאוֹת לוֹ פָנִים בָּהּ? שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם2441.

“אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” – עָרְכֵם לִפְנֵיהֶם כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: “אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת24422443 (עיר' נד:; ע"י; מכיל' משפטים – נזיקין א').

קנז וְכִי מֶה הָיוּ הַפְסָקוֹת2444 מְשַׁמְּשׁוֹת? – לִתֵּן רֶוַח לְמֹשֶה לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פַּרְשָׁה לְפַרְשָׁה וּבֵין עִנְיָן לְעִנְיָן. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר – וּמָה אִם מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמְדַבֵּר בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פַּרְשָׁה לְפַרְשָׁה וּבֵין עִנְיָן לְעִנְיָן, עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה הֶדְיוֹט מִן הֶדְיוֹט (ספרא ב).

קנח אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר: לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה.

שָׁנִינוּ, רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבְּהֵמָה טְמֵאָה מְרֻבָּה מִן הַטְּהוֹרָה, לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בִּטְהוֹרָה2445; גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעוֹפוֹת טְהוֹרִים מְרֻבִּים עַל הַטְּמֵאִים, לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בִּטְמֵאִים2446. (חול' סג:; ע"י).

––––––––

קנט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וְשִׁנַּנְתָּם”2447 – שֶׁיִּהְיוּ דִבְרֵי־תוֹרָה מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאַל לְךָ אָדָם דָּבָר אַל תְּגַמְגֵּם2448 וְתֹאמַר לוֹ, אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא”2449, וְאוֹמֵר: “אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת־אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם, לֹא יֵבֹשוּ כִּי־יְדַבְּרוּ אֶת־אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר”2450 (קיד' ל).

קס רַ' יוֹחָנָן בֶּן־תּוֹרְתָא בָּא פַּעַם אַחַת לִפְנֵי רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: עֲמֹד וּקְרָא בַּתּוֹרָה2451. אָמַר לוֹ: לֹא עָבַרְתִּי עַל הַפַּרְשָׁה2452 – וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים (שמ"ר מ).

קסא “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר”2453 – לִמְּדַתְךָ הַתּוֹרָה, שֶׁאִם תִּהְיֶה בֶּן־תּוֹרָה לֹא תְהֵא רוּחֲךָ גַסָּה לוֹמַר דָּבָר לִפְנֵי הַצִבּוּר, עַד שֶׁתִּפְשֹׁט אוֹתוֹ2454 בֵּינְךָ וּבֵין עַצְמְךָ שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּעָמִים.

מַעֲשֶׂה בְּרַ' עֲקִיבָא שֶׁקְּרָאוֹ הַחַזָּן בָּרַבִּים לִקְרוֹת בְּסֵפֶר־תּוֹרָה בְּצִבּוּר, וְלֹא רָצָה לַעֲלוֹת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, לֹא כָךְ לִמַּדְתָּנוּ: “כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ”2455, וְלָמָּה נִמְנַעְתָּ מִלַּעֲלוֹת? אָמַר לָהֶם: הָעֲבוֹדָה2456! לֹא נִמְנַעְתִּי לִקְרוֹת, אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא סִדַּרְתִּי אוֹתָהּ פַּרְשָׁה שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּעָמִים, שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לוֹמַר דִּבְרֵי־תוֹרָה לִפְנֵי הַצִּבּוּר עַד שֶׁיִּפְשֹׁט אוֹתָם שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּעָמִים בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ; שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא נוֹתֵן מַעֲנֵה־לָשׁוֹן לְכָל־הַבְּרִיּוֹת, וְהַתּוֹרָה גְלוּיָה לְפָנָיו כְּכוֹכָב אֶחָד, וּכְשֶׁבָּא לִתֵּן אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל כָּתוּב בּוֹ: “אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ”2457, וְאַחֲרֵי־כֵן: “וַיֹּאמֶר לָאָדָם”2458. וְכֵן כָּתוּב: “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”2459 – בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְאַחֲרֵי־כֵן “לֵאמֹר”2460 – לְיִשְׂרָאֵל (תנח' יתרו).

––––––––

קסב אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מִנַּיִן לְרַב שֶׁלֹא יֵשֵׁב עַל־גַּבֵּי מִטָּה וְיִשְׁנֶה לְתַלְמִידוֹ עַל־גַּבֵּי קַרְקַע? שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי”2461.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִימוֹת מֹשֶה עַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה אֶלָּא מְעֻמָּד. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל יָרַד חֳלִי לָעוֹלָם וְהָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה מְיֻשָּׁב. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ: מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּטֵל כְּבוֹד תּוֹרָה (מג' כא.).

קסג אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר: חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם2462, שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים2463 וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים2464 הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ – וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל (אב' א).


ה. לוֹמְדֵי־תוֹרָה וְדַרְכֵי־תַלְמוּד

קסד אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן2465. אָמַר לוֹ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי: שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ מַהוּ2466? אָמַר לוֹ: אֵינוֹ דוֹמֶה הֶבֶל שֶׁיֵשׁ בּוֹ חֵטְא לְהֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא.

וְאָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: אֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן אֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

אָמַר לוֹ רֵישׁ־לָקִישׁ לְרַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מֵאֲבוֹתַי (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מֵאֲבוֹתֶיךָ): כָּל־עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ (שבת קיט:).

קסה אָמַר רַ' מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הָעֲבוֹדָה2467, אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת־הַתּוֹרָה, אֶלָּא הָבִיאוּ לִי עָרָבִים טוֹבִים שֶׁתִּשְׁמְרוּהָ וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָכֶם. אָמְרוּ לוֹ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֲבוֹתֵינוּ עָרָבִים לָנוּ, נְבִיאֵינוּ עָרָבִים לָנוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: גַּם אֵלֶּה צְרִיכִין עָרָבִים, אֶלָּא הָבִיאוּ לִי עָרָבִים טוֹבִים וְאֶתְּנֶנָּה לָכֶם. אָמְרוּ: הֲרֵי בָנֵינוּ עָרָבִים לָנוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵלּוּ וַדַּאי עָרָבִים טוֹבִים, עַל־יְדֵיהֶם אֶתְּנֶנָּה לָכֶם (שהש"ר א).

קסו אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּטְּלוּ בָהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “שְׁפֹךְ עַל־עוֹלָל בַּחוּץ”2468. מַה־טַּעַם “שְׁפֹךְ2469”? – מִשּׁוּם שֶׁ“עוֹלָל בַּחוּץ2470” (שבת קי"ט:).

קסז “וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן־יוֹתָם”2471 מַה־צָּרָה הָיְתָה2472? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּסַר אֶת־בְּנוֹ לְפֵדָגוֹג2473, וְהָיָה הַפֵּדָגוֹג שׂוֹנֵא אוֹתוֹ. אָמַר: אִם אֲנִי הוֹרֵג אוֹתוֹ עַכְשָׁו נִמְצֵאתִי מְחַיֵּב אֶת־רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ אֶת־מֵינִקְתּוֹ מִמֶּנּוּ, וּמֵעַצְמוֹ הוּא מֵת. כָּךְ אָמַר אָחָז: אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים, אִם אֵין תְּיָשִׁים אֵין צֹאן, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה, אִם אֵין רוֹעֶה אֵין עוֹלָם; כָּךְ הָיָה סָבוּר בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר: אִם אֵין קְטַנִּים אֵין תַּלְמִידִים, אִם אֵין תַּלְמִידִים אֵין חֲכָמִים, אִם אֵין חֲכָמִים אֵין זְקֵנִים, אִם אֵין זְקֵנִים אֵין נְבִיאִים, אִם אֵין נְבִיאִים אֵין רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, אִם אֵין רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. מֶה עָשָׂה? עָמַד וְנָעַל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “צוֹר תְּעוּדָה, חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי”2474. כֵּוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל שֶׁאָחַז בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת2475 וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הִתְחִילוּ צֹוְחִין: וַי וָי! (ירוש' סנה' פ“י, ה”ב; ב“ר מב; ויק”ר יא).

קסח אָמַר רַב אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: לֹא עָמְדוּ פִילוֹסוֹפִין2476 לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן־בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי2477. נִתְכַּנְּסוּ כָּל־הָאֻמּוֹת אֶצְלָם2478, אָמְרוּ לָהֶם: יְכוֹלִים אָנוּ לְהִזְדַּוֵּג2479 לְאֻמָּה זוֹ? אָמְרוּ לָהֶם: לְכוּ וְחִזְרוּ עַל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי־מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶם, אִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אִי אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָם אֲבִיהֶם וְאָמַר לָהֶם: “הַקֹּל2480 קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”2481 – כָּל־זְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו; וְאִם לָאו, “הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו” – אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם (ב“ר סה; איכ”ר פתיח').

קסט בְּכָל־יוֹם מַלְאָךְ יוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְחַבֵּל אֶת־הָעוֹלָם וּלְהָפְכוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, וְכֵוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִסְתַּכֵּל בְּתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן וּבְתַלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת – מִיָּד נֶהְפָּךְ כַּעֲסוֹ לְרַחֲמִים (כלה רב' ב).

קע אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל־תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל־תָּרֵעוּ”2482? “אַל־תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי” – אֵלּוּ תִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן, “וְלִנְבִיאַי אַל־תָּרֵעוּ” – אֵלּוּ תַלְמִידֵי־חֲכָמִים (שבת קי"ט:).

קעא אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין תִּינוֹקוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. גָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְלֹא גָלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם; גָּלוּ יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְלֹא גָלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם; גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין וְלֹא גָלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם; גָּלוּ מִשְׁמָרוֹת2483 וְלֹא גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם; וְכֵוָן שֶׁגָּלוּ תִינוֹקוֹת גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר”2484, מִיָּד – "וַיֵּצֵא מִבַּת־צִיּוֹן כָּל־הֲדָרָהּ,2485 (איכ"ר ב).

קעב “אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי”2486 – זֶה הָעוֹלָם, “לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל”2487 – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, “הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן2488” – אֵלּוּ בָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, “הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים”2489 – אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְיוֹשְׁבִים שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת כְּגַרְעִינֵי רִמּוֹנִים. (שהש"ר ו).

קעג אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: בָּאוּ תִינוֹקוֹת הַיּוֹם לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְאָמְרוּ דְבָרִים, שֶׁאֲפִלּוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן לֹא נֶאֶמְרוּ כְמוֹתָם:

אָלֶ"ף2490 בֵּי"ת – אֱלַף בִּינָה.

גִּמֶ“ל דָּלֶ”ת – גְּמֹל דַּלִּים.

מַה־טַּעַם רַגְלוֹ שֶׁל גִּמֶ“ל פְּשׁוּטָה כְּלַפֵּי דָלֶ”ת? – שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹמֵל־חֲסָדִים לָרוּץ אַחֲרֵי דַלִּים.

וּמַה־טַּעַם רַגְלוֹ שֶׁל דָּלֶ“ת פְּשׁוּטָה כְּלַפֵּי גִמֶ”ל? – שֶׁיַּמְצִיא לוֹ אֶת־עַצְמוֹ2491.

וּמַה־טַּעַם פָּנָיו שֶׁל דָּלֶ“ת הֲפוּכוֹת מִגִּמֶ”ל? – שֶׁיִּתֶּן־לוֹ בְצִנְעָא2492, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ.

ה"ו – זֶה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

ז“ח, ט”י, כ"ל – אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא זָן אוֹתְךָ וְחַן אוֹתְךָ וּמֵיטִיב לְךָ וְנוֹתֵן לְךָ יְרֻשָּׁה וְקוֹשֵׁר לְךָ כֶתֶר לָעוֹלָם־הַבָּא.

מֵ"ם פְּתוּחָה, מֵ"ם סְתוּמָה – מַאֲמָר פָּתוּחַ, מַאֲמָר סָתוּם2493.

נוּ"ן כְּפוּפָה, נוּ"ן פְּשׁוּטָה – נֶאֱמָן כָּפוּף2494, נֶאֱמָן פָּשׁוּט.

סָמֶ“ךְ עַיִ”ן – סְמֹךְ עֲנִיִּים. (לָשׁוֹן אַחֵר: סִמָּנִים עֲשֵׂה בַתּוֹרָה וּקְנֵה אוֹתָהּ).

פֵּ"א כְּפוּפָה, פֵּ"א פְּשׁוּטָה – פֶּה פָתוּחַ2495, פֶּה סָתוּם.

צָדִ"י כְּפוּפָה, צָדִ"י פְּשׁוּטָה – צַדִּיק כָּפוּף2496, צַדִּיק פָּשׁוּט.

קוֹ"ף – קָדוֹשׁ, רֵי"שׁ – רָשָׁע.

מַה־טַּעַם פָּנָיו שֶׁל קוֹ“ף הֲפוּכוֹת מֵרֵי”שׁ? – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בְּרָשָׁע.

וּמַה־טַּעַם תָּגוֹ שֶׁל קוֹ"ף2497 הָפוּךְ כְּלַפֵּי רֵישׁ? – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם חוֹזֵר בּוֹ אֲנִי קוֹשֵׁר לוֹ כֶתֶר כְּמוֹתוֹ.

וּמַה־טַּעַם רַגְלוֹ שֶׁל קוֹ"ף תְּלוּיָה? – אִם חוֹזֵר בּוֹ יָבוֹא וְיִכָּנֵס בָּזֶה2498.

שִׁי"ן – שֶׁקֶר, תָּי"ו – אֱמֶת.

וּמַה־טַּעַם שֵֶׁקֶר אוֹתִיּוֹתָיו קְרוֹבוֹת2499 וֶאֱמֶת אוֹתִיּוֹתֶיהָ רְחוֹקוֹת2500? – שֶׁקֶר מָצוּי וֶאֱמֶת אֵינָהּ מְצוּיָה.

וּמַה־טַּעַם שֶׁקֶר עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת2501 וֶאֱמֶת מֻלְבֶּנֶת2502? – אֱמֶת עוֹמֶדֶת וְשֶׁקֶר אֵינוֹ עוֹמֵד (שבת קד.).

קעד אָמַר רַ' אַסִּי: מִפְּנֵי מָה מַתְחִילִין לְתִינוֹקוֹת בְּתוֹרַת־כֹּהֲנִים2503, וְאֵין מַתְחִילִין מִבְּרֵאשִׁית? – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וְהַתִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים וְהַקָּרְבָּנוֹת טְהוֹרִים – יָבוֹאוּ טְהוֹרִים וְיִתְעַסְּקוּ בִטְהָרוֹת (ויק“ר ז; ילק”ש צו).

––––––––

קעה אֱלִישָׁע בֶּן־אֲבוּיָה הָיָה אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ דִבְרֵי תוֹרָה נִבְלָעִים בְּדָמָיו וְיוֹצְאִים מִפִּיו מְפֹרָשִׁים, וְהַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה נִבְלָעִים בְּדָמָיו וְאֵין יוֹצְאִים מִפִּיו מְפֹרָשִׁים; וְכֵן הַמָּשָׁל אוֹמֵר: אִם בְּנַעֲרוּתְךָ לֹא חֲפַצְתָּם – אֵיךְ תַּשִּׂיגֵם בְּזִקְנוּתֶךָ?

[הוּא הָיָה] אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָש2504; וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק (אדר"נ כד; אב' ד).

קעו רַ' נְהוֹרַאי הָיָה אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ דּוֹמֶה לְעִסָּה שֶׁהִיא לוּשָׁה בְחַמִּין2505; הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ דּוֹמֶה לְעִסָּה שֶׁהִיא לוּשָׁה בְצוֹנֵן2506 (אדר"נ כג).

קעז רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ דּוֹמֶה לְבָחוּר שֶׁנָּשָׂא בְתוּלָה, שֶׁהִיא הוֹגֶנֶת לוֹ וְהוּא הָגוּן לָהּ, הִיא מִתְנַפֶּלֶת עָלָיו2507 וְהוּא מִתְנַפֵּל עָלֶיהָ; הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְזָקֵן שֶׁנָּשָׂא בְתוּלָה, הִיא הוֹגֶנֶת לוֹ וְהוּא אֵינוֹ הָגוּן לָהּ, הִיא מִתְנַפֶּלֶת עָלָיו וְהוּא מִתְרַחֵק מִמֶּנָּה (אדר"נ כג).

קעח בֶּן שָׁלֹש שָׁנִים לְאוֹתִיּוֹת2508 (מד').

קעט יְהוּדָה בֶּן־תֵּימָא הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לְמִקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לְמִשְׁנָה… בֶּן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה לְתַלְמוּד2509 (אב' ה.).

קפ תַּלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִמָּן יָפֶה2510 בְּמִשְׁנָתוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁלֹש שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים… וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ”2511 (חול' כד.).

––––––––

קפא “כִּי אִם־בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ”2512 – אָמַר רַבִּי: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אִם־בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ”.

לֵוִי וְרַ' שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי הָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי רַבִּי וּמְפַסְּקִים סִדְרֵי מִקְרָא2513. נִגְמַר הַסֵּפֶר, – לֵוִי אָמַר: יָבִיאוּ לָנוּ מִשְׁלֵי, וְרַ' שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אָמַר: יָבִיאוּ לָנוּ תְהִלִּים. כָּפוּ2514 אֶת־לֵוִי וְהֵבִיאוּ תְהִלִּים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמִּקְרָא “כִּי אִם־בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ” פֵּרַשׁ רַבִּי וְאָמַר: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ. אָמַר לֵוִי: רַבִּי, נָתַתָּ לִּי רְשׁוּת לַעֲמֹד2515 (ע"ז יט.).

קפב אָמַר רֵיש־לָקִישׁ: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד שֶׁלִּמּוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כַּבַּרְזֶל – בִּשְׁבִיל מִשְׁנָתוֹ שֶׁאֵינָהּ סְדוּרָה עָלָיו. מַה תַּקָּנָתוֹ? יַרְבֶּה בִישִׁיבָה (תענ' ז, ח).

קפג אָמַר רַב אַמִּי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־נָעִים כִּי־תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ2516 יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל־שְׂפָתֶיךָ25172518 – אֵימָתַי דִּבְרֵי תוֹרָה נְעִימִים? – בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ; וְאֵימָתַי תִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ? – בִּזְמַן שֶׁיִּכּוֹנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ (עיר' נד.).

קפד בְּרוּרְיָה מָצְאָה תַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה בְלָחַשׁ. בָּעֲטָה בוֹ וְאָמְרָה לוֹ: לֹא כָךְ נֶאֱמַר: “עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה”2519 – אִם עֲרוּכָה בִּרְמַ"ח אֲבָרִים2520 שֶׁלְּךָ – מִשְׁתַּמֶּרֶת2521, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מִשְׁתַּמָּרֶת?

תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לוֹ לְרַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה בְלָחַשׁ. לְאַחַר שָׁלֹש שָׁנִים שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ (שם נג, נד).

קפה אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁנָּנָא2522, פְּתַח פִּיךָ וּקְרָא, פְּתַח פִּיךָ וּשְׁנֵה, כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּיָדְךָ וְתַאֲרִיךְ יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם”2523 – אַל תִּקְרָא “לְמֹצְאֵיהֶם” אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בְּפֶה (עיר' נד.).

קפו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּרִית כְּרוּתָה הִיא, הַלּוֹמֵד אַגָּדָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ – – – מַה־טַּעַם? “פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ”2524 (ירוש' בר' פ“ה, ה”א).

קפז אָמַר רַ' שְׁפַטְיָה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַקּוֹרֵא בְּלֹא נְעִימָה2525 וְשׁוֹנֶה בְּלֹא זִמְרָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְגַם־אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם”2526 (מג' לב.).

קפח בְּשָׁעָה שֶׁדִּבְרֵי־תוֹרָה יוֹצְאִים מִפִּי בַעֲלֵיהֶם כְּתִקָּנָם הֵם עֲרֵבִים לְשׁוֹמְעֵיהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹצְאִים מְמֻסְמָסִים2527 הֵם מָרִים לְשׁוֹמְעֵיהֶם (ירוש' סנה' פ“י, ה”א).

קפט אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: כָּל־מִי שֶׁהוּא מוֹצִיא דִבְרֵי־תוֹרָה וְאֵינָם עֲרֵבִים עַל שׁוֹמְעֵיהֶם, – – – נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא אֲמָרָם. (שמ"ר מא).

קצ אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר־כָּךְ יֶהְגֶּה2528, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ”2529, וְאַחַר־כָּךְ “וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה”2530.

וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם – וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “גָּרְסָה2531 נַפְשִׁי לְתַאֲבָה”2532 – “גָּרְסָה” נֶאֱמַר, וְלֹא “טָחֲנָה” (ע"ז יט.).

––––––––

קצא הַסַּדְרָן2533 קֹדֶם לְפַלְפְּלָן2534 (ירוש' הור' פ“ג, ה”ה).

קצב רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם כּוֹנֵס דִּבְרֵי תוֹרָה כְלָלִים וּמוֹצִיאָם פְּרָטִים, שֶׁאִם כּוֹנְסָם פְּרָטִים מְיַגְּעִים אוֹתוֹ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה־לַּעֲשׂוֹת. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לְקֵיסָרֵי2535 וְצָרִיך מֵאָה זוּז אוֹ מָאתַיִם זוּז לְהוֹצָאָה, נוֹטְלָם פֶּרֶט2536 – מְיַגְּעִים אוֹתוֹ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה־לַּעֲשׂוֹת, אֲבָל אִם מְצָרְפָם וְעוֹשֶׂה אוֹתָם סְלָעִים וְדִינָרֵי זָהָב2537, פּוֹרֵט2538 וּמוֹצִיא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה (ספרי האזינו).

קצג אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בְּסִמָּנִין2539, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׂימָהּ בְּפִיהֶם”2540 – אַל תִּקְרָא “שִׂימָהּ”, אֶלָּא “סִימָנָהּ” (עירובין נד:; ע"י).

קצד “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם”2541 – רְאִיָּה מְבִיאָה לִידֵי זְכִירָה. (מנח' מג:).

קצה כָּל־דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים זֶה לָזֶה, שֶׁמַּה שֶּׁזֶּה נוֹעֵל2542 זֶה פוֹתֵחַ (תנה"ק חקת).

קצו שָׁנוּ בְּשֵׁם רַ' נְחֶמְיָה: “הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ”2543 – דִּבְרֵי תוֹרָה עֲנִיִּים בִּמְקוֹמָם וַעֲשִׁירִים בְּמָקוֹם אַחֵר (ירוש' ר“ה פ”ג, ה"ה).

קצז “כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא”2544 – מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִים עַל עֲשָׂבִים וּמְפַשְׁפְּשִׁים בָּהֶם2545, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְלִיעוּ2546, כָּךְ הֱוֵי מְפַשְׁפֵּשׁ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁכָּחֵם. כָּךְ אָמַר לוֹ רַ' יַעֲקֹב בְּרַ' חֲנִינָא לְרַבִּי: בּוֹא וּנְפַשְׁפֵּשׁ בַּהֲלָכוֹת, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַעֲלוּ חֲלוּדָה2547. (ספרי האזינו).

קצח אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ”2548 – לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תוֹרָה כִּתְאֵנָה? – מַה תְּאֵנָה זוֹ כָּל־זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהּ מוֹצֵא בָהּ תְּאֵנִים2549, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל־זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָהֶם מוֹצֵא בָהֶם טָעַם (עיר' נד).

קצט אֵינוֹ דוֹמֶה שׁוֹנֶה פִרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים לְשׁוֹנֶה פִרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָת (חג' ט':).

ר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל־הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר עָלֶיהָ דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁזּוֹרֵעַ וְאֵינוֹ קוֹצֵר.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל־הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁיּוֹלֶדֶת וְקוֹבָרֶת.

רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: זַמֵּר בְּכָל־יוֹם2550, זַמֵּר בְּכָל־יוֹם (סנה' צט).

רא רַ' דּוֹסְתַּאי בַּר יַנַּאי מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל־הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ”2551. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ2552, – תַּלְמוּד־לוֹמַר: "וּפֶן־יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ2553 – הָא2554 אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶּׁיֵּשֵׁב2555 וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ (אב' ג).

רב אֱלִישָׁע בֶּן־אֲבוּיָה הָיָה אוֹמֵר: יָכוֹל אָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה וְלִשְׁכֹּחַ בִּשְׁתֵּי שָׁנִים – כֵּיצַד? יָשַׁב שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְאֵין חוֹזֵר לְאַחֲרָיו – נִמְצָא אוֹמֵר עַל טָמֵא טָהוֹר וְעַל טָהוֹר טָמֵא; שְׁנֵים־עָשָׂר חֳדָשִׁים וְלֹא חָזַר לְאַחֲרָיו – נִמְצָא מַחֲלִיף חֲכָמִים2556 זֶה בָזֶה; שְׁמוֹנָה־עָשָׂר חֳדָשִׁים וְלֹא חָזַר לְאַחֲרָיו – נִמְצָא מְשַׁכֵּחַ רָאשֵׁי מַסֶּכְתּוֹתָיו; עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וְאֵין חוֹזֵר לְאַחֲרָיו – נִמְצָא מְשַׁכֵּחַ רָאשֵׁי פְרָקִים. וּמִתּוֹךְ שֶׁאָמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְעַל טָהוֹר טָמֵא וּמַחֲלִיף חָכָם בְּחָכָם וּמְשַׁכֵּחַ רָאשֵׁי מַסֶּכְתּוֹתָיו וְרָאשֵׁי פְרָקָיו, סוֹף שֶׁיּוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה: “עַל־שְׂדֵה אִישׁ־עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל־כֶּרֶם אָדָם חֲסַר־לֵב, וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה”2557, וְכֵוָן שֶׁנָּפַל כָּתְלוֹ שֶׁל כֶּרֶם, מִיָּד חָרֵב כָּל־הַכֶּרֶם כֻּלּוֹ (אדר"נ כד).

רג אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: בִּמְגִלַּת חֲסִידִים מָצְאוּ כָתוּב: “יוֹם תַּעַזְבֵנִי2558 יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ” – לִשְׁנַיִם שֶׁיָּצְאוּ, אֶחָד מִטְּבֵרְיָא וְאֶחָד מִצִּפּוֹרֵי, וּפָגְעוּ זֶה בָזֶה בְּפֻנְדָּק אֶחָד. לֹא הִסְפִּיקוּ לִפְרשׁ זֶה מִזֶּה עַד שֶׁהָלַךְ זֶה מִיל וְזֶה מִיל – נִמְצְאוּ רְחוֹקִים2559 זֶה מִזֶּה שְׁנֵי מִילִין; וּלְאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת לְאִישׁ, כָּל־זְמַן שֶׁהָיְתָה בְדַעְתּוֹ לְהִנָּשֵׂא לָהּ הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת לוֹ, וְכֵוָן שֶׁהִפְלִיגָה דַעְתּוֹ מִמֶּנָּה הָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר (ירוש' בר' פ“ט, ה”ה).

רד “לֹא־יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלֵי־פָז”2560 – אֵלּוּ דִבְרֵי־תוֹרָה שֶׁקָּשִׁים לִקְנוֹתָם כִּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי־פָז וְנוֹחִים2561 לְאַבְּדָם כִּכְלֵי זְכוּכִית2562 (חג' טו.).

רה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תוֹרָה לִכְלִי מֵילְתִין2563; מַה [כְּלִי] מֵילְתִין לֹא בִמְהֵרָה אַתָּה קוֹנֵהוּ, אֲבָל בִּמְהֵרָה אַתָּה קוֹרְעוֹ, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי תוֹרָה – קָשִׁים הֵם לִקְנוֹת וְנוֹחִים הֵם לְאַבֵּד; דִּבְרֵי שְׁטוּת דּוֹמִים הֵם לִכְלִי־שַׂק – מַה כְּלִי שַׂק בִּמְהֵרָה אַתָּה קוֹנֵהוּ, אֲבָל לֹא בִמְהֵרָה אַתָּה קוֹרְעוֹ, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי שְׁטוּת – נוֹחִים לִקְנוֹת וְקָשֶׁה לְאַבֵּד. (אדר“נ הוצ”ש נו"ב לא).

רו לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי־תוֹרָה2564 בְּמַיִם, בְּיַיִן וּבְחָלָב? מַה שְּׁלֹשָה מַשְׁקִין הַלָּלוּ אֵין נִפְסָלִים אֶלָּא בְהֶסַּח־הַדַּעַת2565, אַף דִּבְרֵי־תוֹרָה אֵין מִשְׁתַּכְּחִים אֶלָּא בְהֶסַּח־הַדָּעַת (תענית ז:).

רז לִלְמֹד בְּיָשָׁן2566 קָשֶׁה מִבְּחָדָשׁ; וְסִמָּנְךָ: טִינָא בַּר טִינָא2567. (יומא כט.).

רח אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב הוּנָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל־יָד יַרְבֶּה”2568 – אִם עוֹשֶׂה אָדָם תּוֹרָתוֹ חֲבִילוֹת־חֲבִילוֹת2569 – מִתְמַעֵט2570, וְאִם קוֹבֵץ עַל־יָד2571 – יַרְבֶּה. אָמַר רָבָא: יוֹדְעִין חֲכָמִים דָּבָר זֶה וְעוֹבְרִין עָלָיו. אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: אֲנִי עָשִׂיתִי וְנִתְקַיְּמָה בְיָדִי.

רַב דִּימִי אָמַר: מָשָׁל לְצַיָּד שֶׁצָּד צִפֳּרִים; אִם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מְשַׁבֵּר כְּנָפָיו2572 – מִשְׁתַּמֵּר, וְאִם לָאו – אֵין מִשְׁתַּמֵּר. (עיר' נד:; ע"י).

רט “כִּי לֹא־דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי־הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל־הָאֲדָמָה”2573 – דָּבָר שֶׁאַתָּה אוֹמֵר: “רֵק הוּא” – הוּא חַיֵּיכֶם. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: מָשָׁל לִשְׁנֵי אַחִים, שֶׁהָיוּ מְסַגְּלִים2574 מָמוֹן אַחַר אֲבִיהֶם. אֶחָד מְצָרֵף דִּינָר2575 וְאוֹכְלוֹ, וְאֶחָד מְצָרֵף דִּינָר וּמַנִּיחוֹ. זֶה שֶׁמְּצָרֵף דִּינָר וְאוֹכְלוֹ, נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ כְלוּם; זֶה שֶׁמְּצָרֵף דִּינָר וּמַנִּיחוֹ, נִמְצָא עָשִׁיר לְאַחַר זְמָן; כָּךְ תַּלְמִיד־חָכָם, לָמֵד שְׁנַיִם שְׁלֹשָה דְבָרִים בְּיוֹם, שְׁנַיִם שְׁלשָׁה פְרָקִים בְּשַׁבָּת, שְׁתַּיִם שָׁלֹש פַּרְשָׁיוֹת בְּחֹדֶשׁ – נִמְצָא עָשִׁיר לְאַחַר זְמָן, וְעָלָיו נֶאֱמַר: “וְקֹבֵץ עַל־יָד יַרְבֶּה”2576; וְזֶה שֶׁאוֹמֵר: הַיּוֹם אֲנִי לוֹמֵד? לְמָחָר אֲנִי לוֹמֵד! הַיּוֹם אֲנִי שׁוֹנֶה? לְמָחָר אֲנִי שׁוֹנֶה! – נִמְצָא אֵין בְּיָדוֹ כְלוּם. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: “נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ”2577 (ספרי עקב).

רי “נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ”2578 – לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה בִּתְאֵנָה? שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת, הַזַּיִת, הַגֶּפֶן וְהַתְּמָרָה, נִלְקָטִין כְּאֶחָת2579, וְהַתְּאֵנָה נִלְקֶטֶת מְעַט־מְעָט. כָּךְ הַתּוֹרָה, הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְשָׁנָה וְלֹא בִשְׁנָתָיִם (במ"ר כא).

ריא “קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים”2580 – רַ' חָנִין מִצִּפּוֹרִין פָּתַר הַמִּקְרָא בִּתְלוּלִית2581 זוֹ שֶׁל עָפָר; מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר: מִי יָכוֹל לִקְצוֹת2582 אֶת זוֹ? מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר: הֲרֵינִי קוֹצֶה שְׁתֵּי מִשְׁפָּלוֹת2583 הַיּוֹם וּשְׁתֵּי מִשְׁפָּלוֹת לְמָחָר – עַד שֶׁאֲנִי קוֹצֶה אֶת־כֻּלָּהּ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר: מִי יָכוֹל לִלְמֹד כָּל־הַתּוֹרָה, נְזִיקִין2584 – שְׁלֹשִים פְּרָקִים, כֵּלִים2585 – שְׁלֹשִים פְּרָקִים? מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר: הֲרֵינִי שׁוֹנֶה שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה אֶת־כָּל־הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

אָמַר רַ' יַנַּאי: “רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח־פִּיהוּ”2586 – מָשָׁל לְכִכָּר שֶׁתָּלוּי בַּאֲוִירוֹ שֶׁל בַּיִת; מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר: מִי יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת־זֶה? מִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר: וְלֹא אַחֵר תְּלָאוֹ? אֶלָּא הֲרֵינִי מֵבִיא סֻלָּם אוֹ קָנֶה ומוֹרִידוֹ. כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ אוֹמֵר: מִי יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל חָכָם? וּמִי שֶׁפִּקֵּחַ אוֹמֵר: וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ? אֶלָּא הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי לָמֵד אֶת־כָּל־הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לִקְרַסְטַל2587 נָקוּב, שֶׁשָּׂכַר בְּעָלָיו פּוֹעֲלִים לְמַלְאוֹתוֹ מָיִם. מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר: מָה אֲנִי מוֹעִיל? מַכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ. מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר: וְלֹא שְׂכַר כָּל־חָבִית וְחָבִית אֲנִי נוֹטֵל? כָּךְ מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר: מָה אֲנִי מוֹעִיל? הֲרֵינִי לוֹמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ. וּמִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר: וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לִי?

חֲכָמִים אוֹמְרִים: הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנָס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְרוֹאֶה אוֹתָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: הֵיאַךְ אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה תְּחִלָּה? אוֹמְרִים לוֹ: תְּחִלָּה קוֹרֵא בִמְגִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ בְּסֵפֶר, וְאַחַר־כָּךְ בַּנְּבִיאִים, וְאַחַר־כָּךְ בַּכְּתוּבִים. מִשֶּׁהוּא גוֹמֵר אֶת־הַמִּקְרָא, שׁוֹנֶה אֶת־הַתַּלְמוּד, וְאַחַר־כָּךְ בַּהֲלָכוֹת, וְאַחַר־כָּךְ בָּאַגָּדוֹת. כֵּוָן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כָּךְ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: אֵימָתַי אֲנִי לוֹמֵד כָּל־זֹאת? – וְחוֹזֵר מִן הַשָּׁעַר2588; הָוֵי “בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח־פִּיהוּ” (ויק“ר יט; דב”ר ח; שהש"ר ה).

ריב “טוֹב מְלֹא כַף־נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ”2589 – אָמַר רַ' יִצְחָק: טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה שְׁנֵי סְדָרִים וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת2590 וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶן.

טוֹב מִי שֶׁהוּא חוֹכֵר שָׂדֶה אַחַת וּמְזַבְּלָהּ וּמְעַדְּרָהּ מִמִּי שֶׁהוּא חוֹכֵר שָׂדוֹת הַרְבֵּה וּמְבִירָן (ויק“ר ג; ילק”ש קהל' ד'; ב"ר פב).

ריג רַב שֵׁשֶׁת כָּל־שְׁלֹשִים יוֹם הָיָה חוֹזֵר עַל תַּלְמוּדוֹ וְהָיָה סָמוּךְ וְעוֹמֵד עַל בְּרִיחַ הַדֶּלֶת וְאָמַר: שִׂישִׂי, נַפְשִׁי, שִׂישִׂי, נַפְשִׁי! לָךְ קָרִיתִי2591, לָךְ שָׁנִיתִי (פסח' סח:).

ריד אָמַר רַ' תַּנְחוּם: הַסּוֹבֵר2592 תַּלְמוּדוֹ לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ, מַה־טַּעַם? שֶׁנֶּאֱמַר: “פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ25932594 (ירוש' בר' פ“ה, ה”א).

רטו בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם – כְּלִי רֵיקָן מַחֲזִיק2595, מָלֵא אֵינוֹ מַחֲזִיק; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן – מָלֵא מַחֲזִיק2596, רֵיקָן אֵינוֹ מַחֲזִיק, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע25972598 – אִם שָׁמוֹעַ – תִּשְׁמָע, וְאִם לָאו – לֹא תִשְׁמָע. דָּבָר אַחֵר: “אִם־שָׁמוֹעַ” בְּיָשָׁן2599 – “תִּשְׁמַע” בְּחָדָשׁ, וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ2600 – שׁוּב לֹא תִשְׁמָע (בר' מ.).

רטז אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: הֲלָכָה צְרִיכָה דֵעָה צְלוּלָה כְּיוֹם שֶׁל אִסְתָּן2601.

אָמַר אַבַּיֵּי: אִם אָמְרָה לִי אֵם: “הָבֵא כֻתָּח2602” – לֹא שָׁנִיתִי.

אָמַר רָבָא: אִם עֲקָצַתְנִי2603 כִנָּה – לֹא שָׁנִיתִי.

מָר בְּנוֹ שֶׁל רָבִינָא עָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ שִׁבְעָה חֲלוּקִים2604 לְשִׁבְעָה יָמִים (עיר' סה.).

ריז תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַ' יוֹסֵי. הָיָה רַ' יוֹסֵי מַסְבִּיר לוֹ וְלֹא סָבָר. אָמַר לוֹ: לָמָה אֵין אַתָּה סוֹבֵר? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי גוֹלֶה מִמְּקוֹמִי. אָמַר לוֹ: מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה? אָמַר לוֹ: מִן גּוֹבַת־שַׁמַּאי2605. אָמַר לוֹ: וּמַהוּ אֲוִירוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם? אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהַתִּינוֹק נוֹלָד אָנוּ גוֹבְלִים אֲדַמְדְּמָנִים2606 וְטָשִׁים2607 אֶת־מֹחוֹ, שֶׁלֹּא יֹאכְלוּהוּ הַיַּתּוּשִׁים. אָמַר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן חֵן מָקוֹם בְּעֵינֵי יוֹשְׁבָיו (ב"ר לד).

ריח רַ' חִיָּא בַּר אַדֶּא2608 הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַב, הָיָה מַסְבִּיר לוֹ וְלֹא סָבָר. אָמַר לוֹ: לָמָה אֵין אַתָּה סוֹבֵר? אָמַר לוֹ: שֶׁחֲמוֹרָתִי עוֹמֶדֶת לֵלֵד, וַאֲנִי מִתְיָרֵא שֶׁמָּא תִצְטַנֵּן וְתָמוּת (שם כ).

––––––––

ריט הִלֵּל אוֹמֵר: לֹא הַבַּיְשָׁן2609 לָמֵד (אב' ב).

רכ אָמַר רַב גִּדֵּל אָמַר רַב: כָּל־תַּלְמִיד חָכָם הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְאֵין שִׂפְתוֹתָיו נוֹטְפוֹת מַר2610 – תִּכָּוֶינָה2611 (שבת ל:; פס' קיז.).

רכא גְּמָרָא גְמוֹר – זְמִרְתָּא תְהֵא2612! (ביצה כד.).

רכב כְּשֶׁעוֹמֵד רַבִּי בְּמַסֶּכֶת זוֹ לֹא תִשְׁאָלֶנּוּ2613 בְמַסֶּכֶת אַחֶרֶת (שבת ג:).

רכג אַשְׁרֵי תַלְמִיד שֶׁרַבּוֹ מוֹדֶה לוֹ (בר' לב.).

רכד אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא נִבְרָא לַיְלָה אֶלָּא לְשֵׁנָה2614. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: לֹא נִבְרְאָה הַלְּבָנָה2615 אֶלָּא לְתַלְמוּד.

אָמְרוּ לוֹ לְרַ' זֵירָא: מְחֻדָּדוֹת שְׁמוּעוֹתֶיךָ2616. אָמַר לָהֶם: שֶׁל יוֹם הֵן2617.

אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא: אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָר לְהִתְנַמְנֵם קְצָת? אָמַר לָהּ: הֲרֵי יָבוֹאוּ יָמִים אֲרֻכִּים וּקְצָרִים2618 וְנִישַׁן הַרְבֵּה.

אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: אָנוּ פוֹעֲלֵי־יוֹם אָנוּ2619.

רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב לָוָה וּפָרַע2620 (עיר' סה.).

רכה אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי”2621. מַה־טַּעַם “יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ”? – מִשּׁוּם שֶׁ“בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי” (ע"ז ג:).

רכו אָמַר רַ' זֵירָא: כָּל־הַיָּשֵׁן בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ קְרָעִים־קְרָעִים2622, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה”2623 (סנה' עא.).

רכז אַרְבַּע מִדּוֹת בְּתַלְמִידִים: מָהִיר לִשְׁמֹעַ2624 וּמָהִיר לְאַבֵּד2625 – יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ2626, קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד – יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ, מָהִיר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד – זֶה חֵלֶק טוֹב, קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד – זֶה חֵלֶק רָע (אבות ה).

רכח אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים: סְפוֹג2627 וּמַשְׁפֵּךְ2628, מְשַׁמֶּרֶת2629 וְנָפָה2630. סְפוֹג – שֶׁהוּא סוֹפֵג2631 אֶת־הַכֹּל, וּמַשְׁפֵּךְ – שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ2632 וּמוֹצִיא בְזוֹ, מְשַׁמֶּרֶת – שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת־הַיַּיִן2633 וְקוֹלֶטֶת אֶת־הַשְּׁמָרִים, וְנָפָה – שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת־הַקֶּמַח2634 וְקוֹלֶטֶת אֶת־הַסֹּלֶת (שם).

רכט הֱיֵה כְּגָרוֹעָה2635 עֲמֻקָּה, שֶׁמַּחֲזֶקֶת אֶת־מֵימֶיהָ, וּכְקַנְקַנָּה זְפוּתָה2636, שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת אֶת־יֵינָהּ, וְכִסְפוּג שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל (דא"ז א).

רל רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד2637, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן2638 (אבות ד).

רלא “וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ”2639 – אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁל בָּהֶם2640 (גיט' מג.).

רלב “וְלֹא־נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב לָדַעַת… עַד הַיּוֹם הַזֶּה26412642 – אָמַר רַבָּה: מִכָּאן, שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דַּעַת רַבּוֹ עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה (ע"ז ה:).

––––––––

רלג “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי”2643 – מַה מָּטָר זֶה אֶחָד הוּא יוֹרֵד עַל הָאִילָנוֹת וְנוֹתֵן בָּהֶם מַטְעַמִּים לְכָל־אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה־שֶּׁהוּא: בְּגֶפֶן לְפִי מַה־שֶּׁהִיא, בְּזַיִת לְפִי מַה־שֶּׁהוּא, בִּתְאֵנָה לְפִי מַה־שֶּׁהִיא; כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה כֻּלָּם אַחַת, וְיֵשׁ בָּהֶם מִקְרָא וּמִשְׁנָה וּמִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת.

“כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא”2644 – מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִים עַל עֲשָׂבִים וּמַעֲלִים אוֹתָם, וְיֵשׁ בָּהֶם יְרֻקִּים, וְיֵשׁ בָּהֶם אֲדֻמִּים, וְיֵשׁ בָּהֶם שְׁחוֹרִים, וְיֵשׁ בָּהֶם לְבָנִים; כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, יֵשׁ בָּהֶם רַבָּנִים, יֵשׁ בָּהֶם כְּשֵׁרִים, יֵשׁ בָּהֶם חֲכָמִים, וְיֵשׁ בָּהֶם צַדִּיקִים, וְיֵשׁ בָּהֶם חֲסִידִים (ספרי האזינו; ילק"ש שם לב).

רלד שֶׁמָּא תֹאמַר: הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא פַרְשָׁה קָשָׁה וּמַנִּיחַ אֶת־הַקַּלָּה, תַּלְמוּד־לוֹמַר: “כִּי לֹא־דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם”2645… שֶׁמָּא תֹאמַר: לָמַדְתִּי הֲלָכוֹת וְדַי לִי, תַּלְמוּד־לוֹמַר: “כִּי אִם־שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת”2646 – לְמַד מִדְרַשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (ספרי עקב).

רלה שָנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָעוֹסְקִין בְּמִקְרָא – מִדָּה וְאֵינָהּ מִדָּה2647; בְּמִשְׁנָה – מִדָּה וְנוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר; בְּתַלְמוּד – אֵין לְךָ מִדָּה גְדוֹלָה מִזּוֹ. וּלְעוֹלָם הֱוֵי רָץ2648 לְמִשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַתַּלְמוּד. (ב“מ לג.; ע”י).

רלובְּתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ מִלְחָמָה”2649 – אָמַר רַ' אַסִּי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה? – בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲבִילות שֶׁל מִשְׁנָה2650 (סנה' מב.).

רלז “וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין־שָׁלוֹם”2651 – אָמַר רַב: כֵּוָן שֶׁיּוֹצֵא אָדָם מִדְּבַר הֲלָכָה לִדְבַר מִקְרָא שׁוּב אֵין לוֹ שָׁלוֹם2652. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶה הַפּוֹרֵשׁ מִתַּלְמוּד לְמִשְׁנָה2653. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִלּוּ מִשַּׁ“ס לְשַׁ”ס2654. (חג' י.).

רלח אָמַר רַ' בַּנָּאָה: לְעוֹלָם יַשְׁקִיעַ אָדָם עַצְמוֹ בְּמִשְׁנָיוֹת, שֶׁאִם יַרְתִּיק2655 יִפְתְּחוּ לוֹ, אִם לְתַלְמוּד – לְתַלְמוּד, אִם לְהַגָּדָה – לְהַגָּדָה.

רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אָמַר: עַמּוּד־בַּרְזֶל – מִשְׁנָה2656 (ויק"ר כא).

רלט “טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה”2657 – זֶה מִקְרָא, “וְגַם־מִזֶּה אַל־תַּנַּח אֶת־יָדֶךָ”2658 – זֶה מִשְׁנָה (קה"ר ז').

רמ “הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ”2659 – זֶה מִקְרָא, “וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ”2660 – זֶה מִשְׁנָה, “אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ”2661 – זֶה תַלְמוּד (סוטה מד.).

רמא אָמַר רַב סָפְרָא מִשּׁוּם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא: לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו2662: שָׁלִישׁ בְּמִקְרָא, שָׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה, שָׁלִישׁ בְּתַלְמוּד. (קיד' ל.).

רמב רַ' יִצְחָק בֶּן־פִּנְחָס אוֹמֵר: כָּל־מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִדְרָשׁ2663 וְאֵין בְּיָדוֹ הֲלָכוֹת – לֹא טָעַם טַעַם שֶׁל חָכְמָה; כָּל־מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ הֲלָכוֹת וְאֵין בְּיָדוֹ מִדְרָשׁ – לֹא טָעַם טַעַם שֶׁל יִרְאַת חֵטְא.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: כָּל־מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִדְרָשׁ וְאֵין בְּיָדוֹ הֲלָכוֹת – זֶה גִבּוֹר וְאֵינוֹ מְזֻיָּן2664; כָּל־מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ הֲלָכוֹת וְאֵין בְּיָדוֹ מִדְרָשׁ – חַלָּשׁ וְזַיִן בְּיָדוֹ; יֵשׁ בְּיָדוֹ זֶה וָזֶה – גִּבּוֹר וּמְזֻיָּן. (אדר"נ כט).

רמג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: עֲשִׁיר נְכָסִים, עֲשִׁיר פֻּמְבֵּי – זֶה הוּא בַּעַל הַגָּדוֹת2665; עֲשִׁיר סְלָעִים2666, עֲשִׁיר תְּקוֹעַ2667 – זֶהוּ בַּעַל פִּלְפּוּל; עֲשִׁיר מִדּוֹת, עֲשִׁיר כֶּמֶס2668 – זֶהוּ בַּעַל־שְׁמוּעוֹת2669. הַכֹּל צְרִיכִין לְבַעַל־הַחִטִּים – תַּלְמוּד2670.

אָמַר רַ' זֵירָא אָמַר רַב: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל־יְמֵי עָנִי רָעִים”2671 – זֶה בַּעַל־גְּמָרָא2672, “וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד”2673 – זֶה בַּעַל־מִשְׁנָה. רָבָא אָמַר: חִלּוּף הַדְּבָרִים2674. וְזֶה שֶׁאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם26752676 – אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה; “בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם26772678 – אֵלּוּ בַּעֲלֵי גְמָרָא. (ב"ב קמה:).

רמד רַב יִצְחָק בַּר יְהוּדָה הָיָה רָגִיל לִפְנֵי רָמִי בַר חַמָּא. הִנִּיחוֹ וְהָלַךְ לְרַב שֵׁשֶׁת. פַּעַם אַחַת פָּגַע בּוֹ. אָמַר לוֹ: “הַדֻּכָּס תְּפָסָנוּ2679, – וְהָרֵיחַ בָּא לְיָד”; מִפְּנֵי שֶׁהָלַכְתָּ לְךָ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת נַעֲשֵׂיתָ כְּרַב שֵׁשֶׁת! אָמַר לוֹ: לֹא בִשְׁבִיל כָּךְ2680. אַתָּה כְּשֶׁהָיִיתִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ הָיִיתָ פּוֹשֵׁט לִי מִסְּבָרָא2681, כְּשֶׁמָּצָאתִי מִשְׁנָה2682 – סְבָרָתְךָ מֻפְרָכֶת2683; רַב שֵׁשֶׁת כְּשֶׁשּׁוֹאֵל אֲנִי דָבָר מִמֶּנּוּ הוּא פוֹשֵׁט לִי מִמִּשְׁנָה2684, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי מוֹצֵא מִשְׁנָה סוֹתֶרֶת –מִשְׁנָה וּמִשְׁנָה הִיא (זב' צו:).

רמה שָׁנִינוּ, רַ' יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים יַעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ2685 בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מֵהֶם, שֶׁהֵם כְּמַעְיָן נוֹבֵעַ. (בר' סג:; ב"ב קעה:).

רמו “וּמַיִם2686 תִּכֵּן בַּמִּדָּה”2687 – אָמַר רַ' יוּדָן בְּרַ' שְׁמוּאֵל: אֲפִלּוּ דִבְרֵי־תוֹרָה2688 שֶׁנִּתְּנוּ מִלְמַעְלָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בְּמִדָּה, וְאֵלּוּ הֵם: מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, הֲלָכוֹת וְאַגָּדָה. יֵשׁ זוֹכֶה לַמִּקְרָא, וְיֵשׁ לַמִּשְׁנָה, וְיֵשׁ לַתַּלְמוּד, וְיֵשׁ לָאַגָּדָה, וְיֵשׁ זוֹכֶה לְכֻלָּם (ויק"ר טו).

רמז “אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי”2689 – בְּנֹהַג־שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים לְמִקְרָא יוֹצְאִים מֵהֶם מֵאָה – לְמִשְׁנָה, יוֹצְאִים מֵהֶם עֲשָׂרָה – לְתַלְמוּד, יוֹצֵא מֵהֶם אֶחָד – לְהוֹרָאָה. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי” (קה"ר ז).


ה. רַב וְחָבֵר. שִׁמּוּשָׁהּ־שֶׁל־תּוֹרָה

רמח רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב – וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק2690 (אב' א).

רמט אֵינוֹ דוֹמֶה לוֹמֵד מֵעַצְמוֹ לְלוֹמֵד מֵרַבּוֹ (כת' קיא.).

רנ אָמַר ר' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְיָ־צְבָאוֹת הוּא”2691 – אִם דּוֹמֶה הָרַב לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ, וְאִם לָאו – אַל יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ (מו"ק יד.).

רנא רַ' יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמַה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת2692 וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ2693; וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמַה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָּבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.

רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אַל תִּסְתַּכֵּל בְּקַנְקַן אֶלָּא בְּמַה שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן2694, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ (אב' ד).

רנב “וְהָיָה כָּעֵץ שָׁתוּל2695 עַל־פַּלְגֵי מָיִם”2696 – אָמְרוּ דְבֵי רַ' יַנַּאי: “כְּעֵץ שָׁתוּל” וְלֹא כְעֵץ נָטוּעַ. כָּל־הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה לְעוֹלָם.

אָמַר לָהֶם רַב חִסְדָּא לַחֲכָמִים: מְבַקֵּשׁ אֲנִי לוֹמַר לָכֶם דָּבָר אֶחָד, וּמִתְיָרֵא שֶׁתַּנִּיחוּנִי וְתֵלֵכוּ: כָּל־הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה לְעוֹלָם. הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ אֵצֶל רַבָּה, אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּסְבָרָא2697, אֲבָל בִּגְמָרָא2698 יָפֶה יוֹתֵר מֵרַב אֶחָד, שֶׁלֹּא יִתְחַלְּקוּ הַלְּשׁוֹנוֹת2699 (ע"ז יט).

רנג הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד לְמַה הוּא דוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה אַחַת וּזְרָעָהּ מִקְצָתָהּ חִטִּים וּמִקְצָתָהּ שְׂעוֹרִים, בְּמִקְצָתָהּ [נָטַע] זֵיתִים וּבְמִקְצָתָהּ אִילָנוֹת – וְנִמְצָא אָדָם הַהוּא מָלֵא טוֹבָה וּבְרָכָה; וּבִזְמַן שֶׁלּוֹמֵד מִשְּׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שָׂדוֹת הַרְבֵּה, אַחַת זָרַע חִטִּים וְאַחַת זָרַע שְׂעוֹרִים, וְנָטַע אַחַת זֵיתִים וְאַחַת אִילָנוֹת – וְנִמְצָא הָאָדָם הַהוּא מְפֻזָּר בֵּין הָאֲרָצוֹת בְּלֹא טוֹב וּבְרָכָה2700 (אדר"נ ח).

רנד רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹמֵר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל (בר' כז:).

רנה אָדָם חַיָּב לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ2701 (עד' א).

רנו הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה בְּשֵׁם אוֹמְרָהּ, יִרְאֶה בַּעַל הַשְּׁמוּעָה2702 כְּאִלּוּ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ (שקל' ז:).

רנז יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר.

“עֲשֵׂה לְךָ רַב” כֵּיצַד? מְלַמֵּד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ אֶת־רַבּוֹ קֶבַע וְיִלְמַד מִמֶּנּוּ מִקְרָא, מִשְׁנָה, מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ2703 בְּמִקְרָא – סוֹף שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּמִשְׁנָה, טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ [בְּמִשְׁנָה – סוֹף שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּמִדְרָשׁ, טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ] בְּמִדְרָשׁ2704 – סוֹף שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּהֲלָכוֹת, טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ בַּהֲלָכוֹת – סוֹף שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּאַגָּדָה.

“וּקְנֵה לְךָ חָבֵר” כֵּיצַד? מְלַמֵּד שֶׁיִּקְנֶה הָאָדָם חָבֵר לְעַצְמוֹ שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ, וְיִשְׁתֶּה עִמּוֹ, וְיִקְרָא עִמּוֹ, וְיִשְׁנֶה עִמּוֹ, וְיִישַׁן עִמּוֹ, וִיגַלֶּה לוֹ כָּל־סְתָרָיו, סִתְרֵי תוֹרָה וְסִתְרֵי דֶרֶךְ־אֶרֶץ; שֶׁכְּשֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְטָעָה אֶחָד מֵהֶם [בַּ]הֲלָכָה וּבְרֹאשׁ הַפֶּרֶק, אוֹ שֶׁיֹּאמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְעַל טָהוֹר טָמֵא, עַל אָסוּר מֻתָּר וְעַל מֻתָּר אָסוּר – חֲבֵרוֹ מֵחֲזִירוֹ – – – שֶׁנֶּאֱמַר: “טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן־הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם”2705 (אב' א; אדר"נ ח).

רנח רַ' נְהוֹרַאי אוֹמֵר: הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם־תּוֹרָה. וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ; שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְּיָדֶיךָ2706 – וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן (אב' ד).

רנטהַסְכֵּת2707 וּשְׁמַע”2708 – עֲשׂוּ כִּתּוֹת־כִּתּוֹת וְעִסְקוּ בַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחֲבוּרָה. וְכֵן אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חֶרֶב אֶל־הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ”2709 – חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים2710, שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּד בְּבַד2711 וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁים2712, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנֹאָלוּ” (בר' סג:).

רס אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד”2713 – לוֹמַר לָךְ: מַה בַּרְזֶל זֶה אֶחָד מְחַדֵּד אֶת־חֲבֵרוֹ, אַף שְׁנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים מְחַדְּדִים זֶה אֶת־זֶה בַּהֲלָכָה.

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי־תוֹרָה כְּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם־יְיָ”2714 – לוֹמַר לָךְ: מָה אֵשׁ אֵינוֹ דוֹלֵק יְחִידִי, אַף דִּבְרֵי־תוֹרָה אֵין מִתְקַיְּמִין בִּיחִידִי (תענ' ז.).

רסא אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי־תוֹרָה כְּעֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ”?2715 – לוֹמַר לָךְ: מָה עֵץ, קָטָן מַדְלִיק אֶת־הַגָּדוֹל, אַף תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, קְטַנִּים מְחַדְּדִים אֶת־הַגְּדוֹלִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' חֲנִינָא: הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם (שם).

רסב אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת2716 אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ (ב"ר סט).

רסג קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה (ב"ב כא.).

רסד “לֹא יֵבשׁוּ כִּי־יְדַבְּרוּ אֶת־אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר”2717 – מַהוּ “אֶת־אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר”? אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: אֲפִלּוּ הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּשַׁעַר אֶחָד2718 – נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת־זֶה; וְאֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת־זֶה (קיד' ל:).

רסה שָׁאַל רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אֶת רַ' יוֹנָתָן בְּרַ' אֶלְעָזָר, שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּשּׁוּק, אָמַר לוֹ: שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד. אָמַר לוֹ: לֵךְ לְבֵית־הַתַּלְמוּד2719 וַאֲנִי אֶשְׁנֶה לְךָ שָׁם. אָמַר לוֹ: רַבֵּנוּ, לֹא כָךְ לִמַּדְתָּנוּ “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ”2720? אָמַר לוֹ: אִם קָרִיתָ לֹא שָׁנִיתָ2721 – מַהוּ “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה” – בְּחוּצָהּ2722 שֶׁל תּוֹרָה. הַמַּרְגָּלִית הֵיכָן הִיא נִמְכֶּרֶת – לֹא בְחוּצָהּ?! כָּךְ הַתּוֹרָה – בַּחוּץ שֶׁלָּהּ הִיא נֶאֱמֶרֶת. וּמַהוּ “בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ”? בַּמָּקוֹם שֶׁמַּרְחִיבִין לָהּ2723. וְהֵיכָן מַרְחִיבִין לָהּ? בְּבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת (תנח' בחק'; תנה"ק שם).

רסו שָׁנוּ, תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה2724 מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ2725, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָס אֶל־אַחַת מִן־הֶעָרִים הָאֵל וָחָי”2726 – עֲשֵׂה לוֹ דָבָר שֶׁתְּהֵא לוֹ חַיּוּת. אָמַר רַ' זְעֵירָא: מִכָּאן שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן2727.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ (מכ' י.).

רסז “אָמַר עָצֵל שַׁחַל בֵּדָּרֶךְ”2728 – אָמְרוּ לְעָצֵל: הֲרֵי רַבְּךָ בָּעִיר2729, לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ; וְהוּא מֵשִׁיב אוֹתָם: מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שַׁחַל בַּדֶּרֶךְ”. אוֹמְרִים לוֹ: רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה2730, עֲמֹד וְלֵךְ אֶצְלוֹ; אוֹמֵר לָהֶם: מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יְהֵא אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר “אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת”2731. אוֹמְרִים לוֹ: הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ הַבָּיִת; אָמַר לָהֶם: אִם אֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלוֹ אֲנִי מוֹצֵא אֶת־הַדֶּלֶת נְעוּלָה. אוֹמְרִים לוֹ: פְּתוּחָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל־צִירָהּ”2732. לְסוֹף כְּשֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מַה־לְּהָשִׁיב, אוֹמֵר לָהֶם: הַדֶּלֶת פְּתוּחָה אוֹ נְעוּלָה, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִישֹׁן עוֹד מְעָט, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד־מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב… מְעַט שֵׁנוֹת”2733 (דב“ר ח; ילק”ש משלי כו).

––––––––

רסח אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָי: גְּדוֹלָה שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה2734 יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט אֲשֶׁר־יָצַק מַיִם עַל־יְדֵי אֵלִיָּהוּ”2735 – “לָמַד” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “יָצַק”, מְלַמֵּד שֶׁגְּדוֹלָה שִׁמּוּשָׁהּ יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ (בר' ז:).

רסט יוֹסֵי בֶּן־יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: יְהִי בֵיתְךָ בֵּית־וַעַד2736 לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק2737 בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת־דִּבְרֵיהֶם (אב' א).

רע הֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָם2738 שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּם2739 שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָם נְשִׁיכַת שׁוּעָל2740, וַעֲקִיצָתָם עֲקִיצַת עַקְרָב2741, וּלְחִישָׁתָם2742 לְחִישַׁת שָׂרָף2743, וְכָל־דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ (שם ב).

רעא הַתּוֹרָה כֻלָּהּ אֵשׁ, מֵאֵשׁ נִתְּנָה וּבָאֵשׁ נִמְשָׁלָה: מַה דַּרְכָּהּ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁאִם קָרֵב אָדָם אֶצְלָהּ נִכְוֶה, רָחַק מִמֶּנָּה – צָנַן, כָּךְ אֵין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד2744 אוּרָם שֶׁל חֲכָמִים (תנח' יתרו).

רעב קָרָא אָדָם וְלֹא שָׁנָה – עֲדַיִן בַּחוּץ עוֹמֵד; שָׁנָה וְלֹא קָרָא – עֲדַיִן בַּחוּץ עוֹמֵד; קָרָא וְשָׁנָה וְלֹא שִׁמֵּשׁ עֲדַיִן תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנֶּעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ סִתְרֵי תוֹרָה (ויק"ר ג).


ו. כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ

רעג רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל־הַמְּכַבֵּד אֶת־הַתּוֹרָה גּוּפוֹ2745 מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְכָל־הַמְחַלֵּל אֶת־הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת (אב' ד).

רעד הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אֶחָת, צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד – קְרָאוֹ רַבּוֹ, אַלוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי2746 וּמְיֻדָּעַי”2747. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קָרְאוֹ רַבּוֹ, אַלוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ; הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אֶחָת – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד (שם ו).

רעה אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ2748 – שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת2749, שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם־הַזֶּה, וְרַבּוֹ, שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה, מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא; וְאִם אָבִיו חָכָם – שֶׁל אָבִיו קוֹדָמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִים מַשְּׂאוֹי, מַנִּיחַ אֶת־שֶׁל רַבּוֹ2750 וְאַחַר־כָּךְ מַנִּיחַ אֶת־שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית־הַשֶּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת־רַבּוֹ וְאַחַר־כָּךְ פּוֹדֶה אֶת־אָבִיו, וְאִם אָבִיו חָכָם – פּוֹדֶה אֶת־אָבִיו וְאַחַר־כָּךְ פּוֹדֶה אֶת־רַבּוֹ.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: רַבּוֹ שֶׁאָמְרוּ – רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה, וְלֹא רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה – דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל־שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ הֵימֶנּוּ2751. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ לֹא הֵאִיר עֵינָיו2752 אֶלָּא בְּמִשְׁנָה אַחַת – זֶה הוּא רַבּוֹ (ב"מ לג.).

רעו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חָכָם קוֹדֵם לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל2753: חָכָם שֶׁמֵּת אֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ2754, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת – כָּל־יִשְׂרָאֵל רְאוּיִם לְמַלְכוּת; מֶלֶךְ קוֹדֵם לְכֹהֵן־גָּדוֹל; כֹּהֵן־גָּדוֹל קוֹדֵם לְנָבִיא; נָבִיא קוֹדֵם לִמְשׁוּחַ מִלְחָמָה; מְשׁוּחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לִסְגָן2755; סְגַן קוֹדֵם לַאֲמַרְכָּל2756; אֲמַרְכָּל קוֹדֵם לְגִזְבָּר2757; גִּזְבָּר קוֹדֵם לְרֹאשׁ מִשְׁמָר; רֹאשׁ מִשְׁמָר קוֹדֵם לְרֹאשׁ בֵּית־אָב2758; רֹאשׁ בֵּית־אָב קוֹדֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט; כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי; לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל; יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר; מַמְזֵר לְנָתִין2759; נָתִין לְגֵר; גֵּר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים2760, אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד־חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם־הָאָרֶץ – מַמְזֵר תַּלְמִיד־חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם־הָאָרֶץ (הור' יג: במ"ר ו).

רעז רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם (אב' ד).

רעח שָׁנִינוּ: שִׁמְעוֹן הָעֶמְסוֹנִי2761 (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: נְחֶמְיָה הָעֶמְסוֹנִי) הָיָה דוֹרֵשׁ כָּל־אֵתִים שֶׁבַּתּוֹרָה2762. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ“אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא”2763 פֵּרַשׂ2764. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, כָּל־אֵתִים שֶׁדָּרַשְׁתָּ מַה־תְּהֵא עֲלֵיהֶן? אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ אֲנִי מְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה. עַד שֶׁבָּא רַ' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: “אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא” – לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים2765 (פסח' כב:).

רעט אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא: הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ2766 – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. רַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִלּוּ הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַייָ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם27672768 (קיד' לב).

רפ אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל־הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ2769 כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּהַצֹּתָם עַל־יְיָ27702771. אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: כָּל־הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ כְּעוֹשֶׂה [מְרִיבָה] עִם שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר־רָבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־יְיָ”2772. אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: כָּל־הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ כְּאִלּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא־עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל־יְיָ”2773. אָמַר רַ' אַבָּהוּ: כָּל־הַמְּהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ2774 כְּאִלּוּ מְהַרְהֵר אַחַר שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה”2775 (סנה' קי.).

רפא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בֵּית־דִּין מְנַדִּין2776 עַל כְּבוֹד הָרַב2777, וְכֻלָּם שָׁנִינוּ בְמִשְׁנָתֵנוּ. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר: הֵיכָן? אָמַר לוֹ: לִכְשֶׁתִּמְצָא2778. יָצָא, בָּדַק וּמָצָא שְׁלשָׁה: הַמְזַלְזֵל2779 בִּנְטִילַת יָדַיִם2780, וְהַמְּסַפֵּר אַחֲרֵי מִטָּתָם2781 שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, וְהַמֵּגֵס דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי מָעְלָה2782 (בר' יט.).

רפב אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּזּוּ בָהּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאָכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת־יְיָ בְּעַמּוֹ עַד־לְאֵין מַרְפֵּא”2783 – מַהוּ “עַד־לְאֵין מַרְפֵּא”? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל־הַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ (שבת קיט:).

רפג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי לְבָנָיו: הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ2784, שֶׁאָמְרוּ: לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן (בר' ח:).

רפד שָׁנִינוּ: שְׁלשָׁה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ – הָרַב בְּאֶמְצָע, וְגָדוֹל בִּימִינוֹ, וְקָטֹן בִּשְׂמֹאלוֹ (עיר' נד:).

רפה תַּלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ לֹא יַחֲזִיר פָּנָיו וְיֵלֵךְ, אֶלָּא מְצַדֵּד פָּנָיו2785 וְהוֹלֵךְ. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַ' אֶלְעָזָר כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מֵרַ' יוֹחָנָן – אִם בִּקֵּשׁ רַ' יוֹחָנָן לֵלֵךְ [תְּחִלָּה], הָיָה רַ' אֶלְעָזָר כָּפוּף וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ עַד שֶׁנֶּעֱלַם רַ' יוֹחָנָן מִמֶּנּוּ; אִם בִּקֵּשׁ רַ' אֶלְעָזָר לֵלֵךְ [תְּחִלָּה], הָיָה הוֹלֵךְ לַאֲחוֹרָיו עַד שֶׁנֶּעֱלַם רַ' יוֹחָנָן מִמֶּנּוּ.

רָבָא, כְּשֶׁנִּפְטַר מֵרַב יוֹסֵף, הָיָה הוֹלֵךְ לַאֲחוֹרָיו עַד שֶׁנִּקְּפוּ רַגְלָיו בְּאִסְקוּפָה2786 וְנִתְלַכְלְכָה בְדָם. אָמְרוּ לוֹ לְרַב יוֹסֵף2787: כָּךְ עוֹשֶׂה רָבָא. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּגְבַּהּ רֹאשְׁךָ2788 עַל הַכָּרָךְ כֻּלּוֹ (יומא נג.).

רפו רַ' זֵירָא, כְּשֶׁתַּשׁ2789 כֹּחוֹ מִתַּלְמוּדוֹ, הָיָה הוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית רַ' נָתָן2790 בֶּן־טוֹבִי… אָמַר – כְּשֶׁיַּעַבְרוּ חֲכָמִים אֶעֱמֹד לִפְנֵיהֶם וַאֲקַבֵּל שָׂכָר (בר' כח.).

רפז אָמַר רָבָא: כַּמָּה טִפְּשִׁים בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ, שֶׁעוֹמְדִים לִפְנֵי סֵפֶר־תּוֹרָה וְאֵינָם עוֹמְדִים לִפְנֵי אָדָם גָּדוֹל, שֶׁאִלּוּ בְּסֵפֶר־תּוֹרָה כָּתוּב “אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ”2791 וּבָאוּ חֲכָמִים וּפִחֲתוּ אֶחָת2792 (מכ' כב:).

רפח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁאֵין עוֹמֵד בִּפְנֵי רַבּוֹ נִקְרָא רָשָׁע, וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים, וְתַּלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְטוֹב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא־יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים”2793 – מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ”2794 – הֲרֵי מוֹרָא זוֹ קִימָה.

אָמַר רַ' אַיְבוּ אָמַר רַ' יַנַּאי: אֵין תַּלְמִיד־חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמֹד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֶלָּא שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כְבוֹדוֹ מְרֻבֶּה מִכְּבוֹד שָׁמָיִם (קיד' לג).

רפט אָמַר רַב אַבָּא הַכֹּהֵן בַּר פַּפָּא: כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סִיעָה2795 אַחַת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יְהוּ רוֹאִים אוֹתִי וְעוֹמְדִים מִפָּנָי. וּכְשֶׁאָמַרְתִּי דְבָרִים לִפְנֵי רַב יוֹסֵי בַּר זְבִידָא אָמַר לִי: צָרִיךְ אַתָּה לַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם, וִיהוּ רוֹאִים אוֹתְךָ וְעוֹמְדִים מִפָּנֶיךָ, וְאַתָּה מְבִיאָם לִידֵי יִרְאַת־שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם… וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ”2796 (תנה"ק בהעלותך).

רצ שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי רַבּוֹ2797, וְהַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, וְהַמַּחֲזִיר שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, וְהַחוֹלֵק עַל יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ – גּוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל (בר' כז:).

רצא אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: כַּח וְרַק2798 בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת”2799 – אַל תִּקְרָא “מְשַׂנְאַי” אֶלָּא “מַשְׂנִיאַי”2800. (עיר' צט.; ע"י).

רצב אָמַר רַב חִיָּא בַּר אַמִּי בְּשֵׁם עֻלָּא: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בִּמְקוֹם רַבּוֹ, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁשִּׁמְעִי בֶּן־גֵּרָא קַיָּם לֹא נָשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת־בַּת־פַּרְעֹה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים: בְּשֶׁהוּא כָפוּף לְרַבּוֹ2801, אֲבָל אִם אֵינוֹ כָפוּף – אַל יָדוּר2802 (בר' ח).

רצג דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי תַלְמִיד – דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין? (קיד' מב:).

רצד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה2803 הָיוּ שָׁם רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' נְחֶמְיָה וְרַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי. פָּתְחוּ כֻלָּם בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא2804 וְדָרָשׁוּ. פָּתַח רַ' יְהוּדָה, רֹאשׁ־הַמְדַבְּרִים2805 בְּכָל־מָקוֹם, בִּכְבוֹד תּוֹרָה וְדָרָשׁ: “וּמשֶׁה יִקַּח אֶת־הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה”2806, וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמָה אֲרוֹן יְיָ, שֶׁלֹּא הָיָה מְרֻחָק אֶלָּא שְׁנֵים־עָשָׂר מִיל, אָמְרָה תוֹרָה: “וְהָיָה כָּל־מְבַקֵּשׁ יְיָ יֵצֵא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד”2807 – תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִים2808 מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וְעוֹד פָּתַח רַ' יְהוּדָה בִּכְבוֹד תּוֹרָה וְדָרָשׁ: “הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם”2809 – וְכִי אוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל? וַהֲלֹא אוֹתוֹ יוֹם סוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁחֲבִיבָה תוֹרָה עַל לוֹמְדֶיהָ בְּכָל־יוֹם וָיוֹם כַּיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה מֵהַר סִינָי.

פָּתַח רַ' נְחֶמְיָה בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרָשׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־הַקֵּינִי לְכוּ סֻרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן־אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”2810 – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמַה יִּתְרוֹ, שֶׁלֹּא קֵרַב אֶת־מֹשֶׁה אֶלָּא לִכְבוֹד עַצְמוֹ – כָּךְ; הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד־חָכָם2811 בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

פָּתַח רַ' יוֹסֵי בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרָשׁ: “לֹא־תְּתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ”2812 – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמַה מִּצְרִים, שֶׁלֹּא קֵרְבוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאִם יָדַעְתָּ וְיֵשׁ־בָּם אַנְשֵׁי־חַיִל וְשַׂמְתֶּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־אֲשֶׁר־לִי”2813 – כָּךְ; הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד־חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְכָסָיו – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

פָּתַח רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרָשׁ: “וַיְבָרֶךְ יְיָ… אֶת־בֵּית עֹבֵד אֱדֹם… בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים”2814 – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמָה אָרוֹן, שֶׁלֹּא אָכַל וְשָׁתָה, אֶלָּא כִּבֵּד וְרִבֵּץ לְפָנָיו, כָּךְ; הַמְּאָרֵחַ תַּלְמִיד־חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (בר' סג:).

רצה בְּשִׁלְפֵי הַשְּׁמָד2815 נִתְכַּנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְאוּשָׁא2816, וְאֵלּוּ הֵם: רַ' יְהוּדָה וְרַ' נְחֶמְיָה וְרַ' מֵאִיר וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וְרַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב. שָׁלְחוּ אֵצֶל זִקְנֵי הַגָּלִיל וְאָמְרוּ: כָּל־מִי שֶׁהוּא לָמֵד – יָבוֹא וִילַמֵּד; וְכָל־מִי שֶׁאֵינוֹ לָמֵד – יָבוֹא וְיִלְמַד. נִתְכַּנְּסוּ וְלָמְדוּ וְעָשׂוּ כָל־צָרְכֵיהֶן.

כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לְהִפָּטֵר, אָמְרוּ: מָקוֹם שֶׁנִּתְקַבַּלְנוּ בְתוֹכוֹ, אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ רֵיקָם! חָלְקוּ כָבוֹד לְרַ' יְהוּדָה2817, שֶׁהָיָה בֶּן־עִיר; וְלֹא שֶׁהָיָה גָדוֹל מֵהֶם בַּתּוֹרָה, אֶלָּא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם הוּא מְכַבְּדוֹ.

נִכְנַס רַ' יְהוּדָה וְדָרָשׁ: “וּמשֶׁה יִקַּח אֶת־הָאֹהֶל וְנָטָה־לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן־הַמַּחֲנֶה”2818 – נֶאֱמַר כָּאן “הַרְחֵק”, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: “אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה”2819, מָה “רָחוֹק” שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה, אַף “הַרְחֵק” הָאָמוּר כָּאן אַלְפַּיִם אַמָּה; “וְהָיָה כָּל־מְבַקֵּשׁ משֶׁה” לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא “מְבַקֵּשׁ יְיָ”2820 – מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁכָּל־מִי שֶׁמְּקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵרִים2821 כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, רַבּוֹתֵינוּ, גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה, מִי שֶׁנִּצְטַעֵר בָּכֶם עֲשָׂרָה מִיל אוֹ עֶשְׂרִים, אוֹ שְׁלשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַרְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא.

נִכְנַס רַ' נְחֶמְיָה וְדָרָשׁ: “לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ”2822 – שָׁנִינוּ: שְׁתֵּי אֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת פֵּרְשׁוּ מִלָּבוֹא בִּקְהַל יְיָ. לָמָּה? “עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם”2823. וְכִי צְרִיכִין הָיוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? וַהֲלֹא כָל־אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם, וְהַבְּאֵר עוֹלָה לָהֶם, וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְעַמּוּד עָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם – וְאַתָּה אוֹמֵר “אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם”! וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: דֶּרֶךְ־אֶרֶץ הוּא שֶׁהַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ מְקַדְּמִין לוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה; בּוֹא וּרְאֵה מַה פָּרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאֵלּוּ שְׁתֵּי אֻמּוֹת – כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “לֹא־יָבוֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ”2824. וְאַתֶּם, בְּנֵי אוּשָׁא, שֶׁקִּדַּמְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּמַאֲכַלְכֶם וּמַשְׁקֵיכֶם וּמִטּוֹתֵיכֶם, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִפְרַע לָכֶם שָׂכָר טוֹב.

נִכְנַס רַ' מֵאִיר וְדָרָשׁ: “וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן ישֵׁב בְּבֵית־אֵל”2825. וְאֵיזֶה זֶה? זֶה אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: מֵאִיר, פִּתְפּוּתֵי בֵיצִים2826 יֵשׁ כָּאן, אֵיזֶה זֶה? זֶה יוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן משֶׁה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וִיהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם2827 בֶּן־מְנַשֶּׁה”2828 – נוּ"ן תְּלוּיָה2829 בִמְנַשֶּׁה, זָכָה – בֶּן־משֶׁה, וְאִם לָאו – בֶּן מְנַשֶּׁה2830 – – – “וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם־אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ… כִּחֵשׁ לוֹ”2831 – מַהוּ “כִּחֵשׁ לוֹ”? שִׁקֵּר לוֹ; וּמַה שִׁקֵּר לוֹ? הֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם כְּזָבִים. וְכָתוּב: “וַיְהִי הֵם ישְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְּבַר יְיָ אֶל־הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ”2832 – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמָה אִם זֶה שֶׁכִּחֵשׁ בּוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם כְּזָבִים, זָכָה שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אַתֶּם, אַחֵינוּ בְנֵי אוּשָׁא, שֶׁקִּבַּלְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּמַאֲכַל אֱמֶת וּמִשְׁתֶּה וּמִטָּה – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְשַׁלֵּם לָכֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שָׂכָר טוֹב.

נִכְנַס ר' יוֹסֵי וְדָרָשׁ: “וַיִּשֶׁב אֲרוֹן יְיָ בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי… וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְיָ אֶת־בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ”2833 – בְּאֵיזוֹ זְכוּת? “בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים”2834 – – – וַהֲרֵי דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְדַבֵּר, אֶלָּא שֶׁהָיוּ בוֹ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים וְהִדְלִיק לְפָנָיו נֵר אֶחָד, זָכָה לְהִתְבָּרֵךְ בִּכְבוֹדוֹ, וְאַתֶּם, אַחֵינוּ בְנֵי אוּשָׁא, עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וְדָרָשׁ: “וַיְהִי הַיּוֹם וְיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל־שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק־בּוֹ לֶאֱכָל־לֶחֶם”2835 – – – – שׁוּנַמִּית, עַל־יְדֵי שֶׁקִּבְּלָה אֶת־אֱלִישָׁע בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְשִׁמְּשַׁתּוּ, זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת־בְּנָהּ, וְאַתֶּם, בְּנֵי אוּשָׁא גּוֹמְלֵי הַחֶסֶד, עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

נִכְנַס רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְדָרָשׁ: “וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־הַקֵּינִי לְכוּ סֻרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן־אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם”2836 – וְכִי עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל עָשָׂה יִתְרוֹ חֶסֶד, וַהֲלֹא לֹא עָשָׂה אֶלָּא עִם משֶׁה בִּלְבָד! – – – אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִין לוֹ2837 כְּאִלּוּ עָשָׂה עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל – וְאַתֶּם, אַחֵינוּ בְנֵי אוּשָׁא, עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

נִכְנַס רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב וְדָרָשׁ: “וַיְדַבֵּר משֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּים אֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם”2838, וְכִי הַיּוֹם קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וַהֲלֹא כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁקִּבְּלוּ אֶת־הַתּוֹרָה, וְאַתָּה אָמַרְתָּ “הַיּוֹם הַזֶּה”! אֶלָּא מְלַמֵּד, כֵּוָן שֶׁשָּׁנָה לָהֶם משֶׁה אֶת־הַתּוֹרָה וְקִבְּלוּהָ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, הֶעֱלָה לָהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלוּהָ הַיּוֹם מֵהַר סִינָי, לְכָךְ נֶאֱמַר “הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיָי אֱלֹהֶיךָ”2839 – וְאַתֶּם, אַחֵינוּ בְנֵי אוּשָׁא, שֶׁקִּבַּלְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (שהש“ר ב; ויק”ר לד).

רצו אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא מִשּׁוּם רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב: כָּל־הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד־חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ מַקְרִיב תְּמִידִין (בר':).

רצז וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים וגו'"2840 – וְכִי אֱלִישָׁע אוֹכֵל בִּכּוּרִים הָיָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל־הַמֵּבִיא דּוֹרוֹן2841 לְתַלְמִיד־חָכָם כְּאִלּוּ מַקְרִיב בִּכּוּרִים (כת' קה:).

רצח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל־שֶׁאֵינוֹ מְהַנֶּה תַלְמִידֵי־חֲכָמִים מִנְּכָסָיו אֵינוֹ רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה לְעוֹלָם (סנה' צב.).

רצט אָמַר רָבָא: הָאוֹהֵב חֲכָמִים, הֹוִים לוֹ בָּנִים חֲכָמִים; הַמְכַבֵּד חֲכָמִים, הֹוִים לוֹ חֲתָנִים חֲכָמִים; הַיָּרֵא חֲכָמִים, הוּא גוּפוֹ יְהֵא תַלְמִיד־חָכָם, וְאִם אֵינוֹ בַּר־כָּךְ2842 – יִהְיוּ דְבָרָיו נִשְׁמָעִים כְּתַלְמִיד־חָכָם (שבת כג:).

ש אָמַר רָבָא: תַּעֲמֹד לִי2843! שֶׁכְּשֶׁבָּא תַלְמִיד־חָכָם לְפָנַי לְדִין, אֵינִי מַנִּיחַ רֹאשִׁי עַל הַכַּר2844 עַד שֶׁאֲנִי מֵהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ2845.

אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: פָּסוּל אֲנִי לְתַלְמִיד־חָכָם לְדִין. מַה־טַּעַם? שֶׁחָבִיב עָלַי כְּגוּפִי – וְאֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ. (שם קיט.).

שא אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַנְּבִיאִים לֹא נִתְנַבְּאוּ2846 אֶלָּא לְמַשִּׂיא בִתּוֹ לְתַלְמִיד־חָכָם וּלְעוֹשֶׂה פְרַקְמַטְיָא לְתַלְמִיד־חָכָם2847 וְלִמְהַנֶּה תַלְמִיד־חָכָם מִנְּכָסָיו; אֲבָל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים עַצְמָם – “עַיִן לֹא־רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וגו'”2848 (בר' לד:).


ז. תַּלְמִיד־חָכָם וְעַם־הָאָרֶץ

שב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בַּנָּאִים – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁעוֹסְקִים בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל־יְמֵיהֶם (שבת קי"ד.).

שג אָמַר רַ' אֶלְעָזָר אָמַר רַ' חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ”2849. (בר' סד.)

שד “וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל־הֲדָרָהּ”2850 – אֵלּוּ תַלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן28512852 (איכ"ר א).

שה “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר”2853 – מָשָׁל לְמִי שֶׁעוֹמֵד בַּאֲפֵלָה, בָּא לְהַלֵּךְ, מָצָא אֶבֶן וְנִכְשַׁל בָּהּ, מָצָא בִּיב2854 – נוֹפֵל בּוֹ, הִקִּישׁ2855 פָּנָיו בְּקַרְקַע, – לָמָּה? שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדוֹ נֵר. כָּךְ הֶדְיוֹט2856, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ דִבְרֵי־תוֹרָה, מָצָא עֲבֵרָה וְנִכְשַׁל בָּהּ וָמֵת. אֲבָל אוֹתָם שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה הֵם מְאִירִים בְּכָל־מָקוֹם. מָשָׁל לְמִי שֶׁעוֹמֵד בַּאֲפֵלָה וְנֵר בְּיָדוֹ, רָאָה אֶבֶן וְלֹא נִכְשַׁל, רָאָה בִּיב וְלֹא נָפַל. לָמָּה? עַל שֶׁהָיָה בְיָדוֹ נֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “נֵר לְרַגְלִי דְּבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי”2857 (שמ"ר לו).

שו שָׁנִינוּ: “וְאָהַבְתָּ אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ”2858 – שֶׁיְהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל־יָדְךָ, שֶׁיְהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, וִיהֵא מַשָּׂאוֹ־וּמַתָּנוֹ2859 בָּאֱמוּנָה וְדִבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, – מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין עָלָיו: אַשְׁרֵי פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה! אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה! אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה! אוֹי לָהֶן לַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה! פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה – רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו! עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר”2860. אֲבָל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, וְאֵין מַשָּׂאוֹ־וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, – מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין עָלָיו? אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה! אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה! אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה! פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה – רְאוּ כַּמָּה מְקֻלְקָלִים מַעֲשָׂיו וְכַמָּה מְכֹעָרִים2861 דְּרָכָיו! וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־יְיָ אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ”2862 (יומא פו; ע"י).

שז חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּתַּלְמִיד־חָכָם; וְאֵלּוּ הֵן: נָאֶה בְּבִיאָתוֹ, נָאֶה בִיצִיאָתוֹ, חָסִיד בִּישִׁיבָתוֹ, עָרוּם בְּיִרְאָה2863, פִּקֵּחַ בְּדַעַת, חָכָם בִּדְרָכָיו, כּוֹנֵס וְזַכְרָן2864, מַרְבֶּה לְהָשִׁיב2865, שׁוֹאֵל כְּעִנְיָן2866, וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, שׁוֹמֵעַ וּמֵשִׁיב2867, וּמוֹסִיף עַל כָּל־פֶּרֶק וּפֶרֶק דָּבָר2868, הוֹלֵךְ אֵצֶל חָכָם2869, וְלָמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד, וְעַל מְנָת לַעֲשׂוֹת (דא"ז ג).

שח מִי שֶׁהוּא תַּלְמִיד־חָכָם לֹא יֹאכַל מְעֻמָּד, וְלֹא יְלַקְלֵק2870 בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, וְלֹא יִגְסֶה2871 בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ. מִעוּט שִׂיחָה, מִעוּט שְׂחוֹק, מִעוּט שֵׁנָה, מִעוּט תַּעֲנוּג, מִעוּט “הֵן־הֵן”2872, מִעוּט “לָאו לָאו”. (שם ה).

שט תַּלְמִיד־חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְהֵא צָנוּעַ בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה, בִּרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת־הַסַּנְדָּל, בַּהֲלִיכָתוֹ וּבַעֲטִיפָתוֹ2873, וּבְקוֹלוֹ וּבְרֻקּוֹ וּבְמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. מַה כַּלָּה זוֹ כָּל־זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ מַצְנַעַת עַצְמָהּ, וּכְשֶׁהִיא יוֹצֵאת מְפַרְסֶמֶת עַצְמָהּ וְאוֹמֶרֶת: כָּל־מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בִּי עֵדוּת יָבוֹא וְיָעִיד; כָּךְ תַּלְמִיד־חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְהֵא צָנוּעַ בְּמַעֲשָׂיו וּמְפֻרְסָם בִּדְרָכָיו (שם ז).

שי דַּרְכָּם שֶׁל תַּלְמִידַי־חֲכָמִים: עָנָו וּשְׁפַל־רוּחַ, זָרִיז, מְמֻלָּא2874, עָלוּב2875 וְאָהוּב לְכָל־אָדָם, שָׁפָל לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, יְרֵא חֵטְא, וְדוֹרֵשׁ אֶת־הָאָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו, וְאוֹמֵר: “כָּל־מַה־שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם־הַזֶּה אֵין לִי חֵפֶץ בָּהֶם, לְפִי שֶׁאֵין הָעוֹלָם־הַזֶּה שֶׁלִּי”, יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה וּמֵטִיל כְּסוּתוֹ2876 לִפְנֵי רַגְלֵי תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, וְאֵין אִישׁ רוֹאֶה בוֹ דָבָר רָע. (שם א).

שיא שִׁבְעָה דְבָרִים בְּגֹלֶם2877 וְשִׁבְעָה בְּחָכָם: חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן2878, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב2879, שׁוֹאֵל כְּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן2880 וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה־שֶּׁלֹּא שָׁמַע אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת – וְחִלּוּפֵיהֶם2881 בְּגֹלֶם (אב' ה).

שיב בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים נִכָּרִים: בְּכִיסָם2882, בְּכוֹסָם2883, בְּכַעְסָם וּבַעֲטִיפָתָם2884; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף בְּדִבּוּר (דא"ז ה).

שיג מִבִּרְכוֹתָיו2885 שֶׁל אָדָם נִכָּר, אִם תַּלְמִיד־חָכָם הוּא אִם לָאו. (בר' נ.).

שיד מֵעֲקִימַת־שְׂפָתֶיךָ2886 אַתָּה נִכָּר, שֶׁתַּלְמִיד־חָכָם אָתָּה (מע' יז:).

שטו אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב: מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ שִׂיחַת חֻלִּין2887 שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים צְרִיכָה תַלְמוּד? – שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל”2888. (ברכה כא.; ע"ז יט:).

שטז הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר2889 – אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם־הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ2890, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם־הָאָרֶץ וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ2891. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה2892, וְלֹא יְהֵא פָרוּץ2893 בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ: לֹא בָאוּ2894 אֵלּוּ לִכְלָל (דמאי ב).

שיז אָמַר רַ' חֲנִינָא חוֹזָאָה2895: חֲזָקָה עַל חָבֵר2896 שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן2897 (עיר' לב.; פסח' ט.).

שיח אָמַר רָבָא: תַּלְמִיד־חָכָם דּוֹמֶה לְגַרְעִין תַּחַת צְרוֹר2898 עָפָר, כֵּוָן שֶׁנּוֹבֵט – נוֹבֵט2899 (תענ' ד.).

שיט “מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ”2900 – אָמַר רָבָא: כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ2901 אֵינוֹ תַּלְמִיד־חָכָם (יומא עב:).

שכ אָמַר רַ' עֲקִיבָא: כָּל־[תַּלְמִיד־חָכָם] הַמַּגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ2902 עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה לְמַה הוּא דּוֹמֶה? לִנְבֵלָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, כָּל־עוֹבֵר וְשָׁב מַנִּיחַ יָדוֹ עַל חָטְמוֹ וּמִתְרַחֵק מִמֶּנָּה וְהוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא29032904 (אדר"נ יא).

שכא כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ (ויק"ר א).

שכב אָמַר רַ' אַבָּא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: אִם תַּלְמִיד־חָכָם נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ2905 הוּא – חָגְרֵהוּ עַל מָתְנֶיךָ; אִם עַם־הָאָרֶץ הוּא חָסִיד – אַל תָּדוּר בִּשְׁכוּנָתוֹ (שבת סג.).

שכג אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יְהוֹצָדָק: כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ אֵינוֹ תַלְמִיד־חָכָם (יומא כג.)

שכד אָמַר רָבָא: תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁהוּא רוֹתֵחַ2906 – הַתּוֹרָה הִיא שֶׁמַּרְתַּחְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם־יְיָ”2907.

אָמַר רַב אָשֵׁי: כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁאֵינוֹ קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל2908 אֵינוֹ תַלְמִיד־חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע”2909. אָמַר רָבִינָא: אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ אָדָם לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּנַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ”2910 (תענ' ד.).

שכה אָמַר רַב חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: תַּלְמִיד־חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְהֵא בּוֹ אֶחָד מִשְּׁמוֹנֶה בִּשְׁמִינִית2911 [גַּאֲוָה]. אָמַר רַב הוּנָא בְּנוֹ שֶׁל רַב יְהוֹשֻׁעַ: וּמְעַטַרְתּוֹ2912 כְּסָאסָא לְשִׁבֹּלֶת2913. אָמַר רָבָא: בְּשַׁמְתָּא2914 מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וּבְשַׁמְתָּא מִי שֶׁאֵין בּוֹ. אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: לֹא מִנָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ2915; וְכִי קַלָּה הִיא מַה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל־גְּבַהּ־לֵב29162917? (סוטה ה.).

שכו אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב2918 עַל בִּגְדוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת”2919 – אַל תִּקְרָא “מְשַׂנְאַי”, אֶלָּא “מַשְׂנִיאָי2920” (שבת קיד.).

שכז אִיסִי בֶן־יְהוּדָה אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים מֵתִים בְּלֹא זְמַנָּם? מִפְּנַי שֶׁהֵם בּוֹזִים בְּעַצְמָם (אדר"נ כט).

שכח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁשָּׁה דְבָרִים2921 גְּנַאי לוֹ לְתַלְמִיד־חָכָם: אַל יֵצֵא כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׂם2922 לַשּׁוּק, וְאַל יֵצֵא בְּמַנְעָלִים הַמְטֻלָּאִים, וְאַל יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה, וְאַל יְסַפֵּר עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק, וְאַל יִכָּנֵס בָּאַחֲרוֹנָה לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְאַל יָסֵב בַּחֲבוּרָה שֶׁל עַמֵּי־הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף אַל יְפַסֵּעַ פְּסִיעָה גַסָּה, וְאַל יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה (בר' מג: ע"י).

שכט שָׁאַל רַ' יוֹחָנָן אֶת־רַ' בַּנָּאָה: חָלוּק2923 שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם כֵּיצַד? – כָּל־שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נִרְאֶה מִתַּחְתָּיו. טַלִּית2924 שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם כֵּיצַד? – כָּל־שֶׁאֵין חֲלוּקוֹ נִרְאֶה מִתַּחְתָּיו טֶפַח. שֻׁלְחָן שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם כֵּיצַד? – שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי גָדִיל2925 וּשְׁלִישׁ גְּלָאי2926, וְעָלָיו2927 קְעָרוֹת2928 וְיָרָק, וְטַבַּעְתּוֹ מִבַּחוּץ2929. וְשֶׁל עַם־הָאָרֶץ – דּוֹמֶה לִמְדוּרָה וּקְדֵרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ2930. מִטָּה שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם כֵּיצַד? כָּל־שֶׁאֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא סַנְדָּלִים2931 בִּימוֹת הַחַמָּה וּמַנְעָלִים בִּימוֹת־הַגְּשָׁמִים; וְשֶׁל עַם־הָאָרֶץ – דּוֹמֶה לְאוֹצָר בָּלוּס2932 (ב"ב נז, נח.).

של אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַלְמִיד־חָכָם, שֶׁמַּחֲזִירִין לוֹ אֲבֵדָה2933 בִּטְבִיעַת־הָעָיִן? – זֶה הַמַּקְפִּיד עַל חֲלוּקוֹ לְהָפְכוֹ2934 (שבת קיד.).

שלא תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים נָאִים בַּחֲבוּרָה וְאֵין עַמֵּי־הָאָרֶץ נָאִים בַּחֲבוּרָה (דא"ז ד).

שלב אָמַר רַ' אָבִין הַלֵּוִי: כָּל־הַנֶּהֱנֶה מִסְּעֻדָּה שֶׁתַּלְמִיד־חָכָם שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל־לֶחֶם עִם־חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים”2935 – וְכִי לִפְנֵי אֱלֹהִים אָכָלוּ, וַהֲלֹא לִפְנֵי משֶׁה אָכָלוּ? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל־הַנֶּהֱנֶה מִסְּעֻדָּה שֶׁתַּלְמִיד־חָכָם שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ כְּאִלּוּ נֶהֱנָה מִזִּיו שְׁכִינָה (בר' סד.).

שלג שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל סְעֻדָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מִצְוָה2936 אֵין תַּלְמִיד־חָכָם רַשַּׁאי לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה (פסח' מט.).

שלד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם הַמַּרְבֶּה סְעֻדָּתוֹ בְּכָל־מָקוֹם, לְסוֹף מַחֲרִיב אֶת־בֵּיתוֹ, וּמְאַלְמֵן אֶת־אִשְׁתּוֹ2937, וּמְיַתֵּם אֶת־גּוֹזָלָיו2938, וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ מִמֶּנּוּ, וּמַחֲלוֹקוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו, וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים, וּמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם וְשֵׁם אָבִיו וְשֵׁם רַבּוֹ, וְגוֹרֵם שֵׁם רָע לוֹ וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי־בָנָיו עַד סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת.

מַהוּ? אָמַר אֲבַּיֵּי: קוֹרְאִים לוֹ2939 “בַּר מֵחַם־תַּנּוּרֵי”2940. רָבָא אָמַר: “בַּר מְרַקֵּד־בֵּי־כוּבֵי”2941. רַב פַּפָּא אָמַר: “בַּר־מְלַחֵךְ־פִּינְכֵי”2942. רַב שְׁמַעְיָה אָמַר: בַּר־מָךְ־רָבַע2943 (שם).

שלה “כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה”2944 – מָה אָהֳלֵי־קֵדָר, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאִים מִבַּחוּץ כְּעוּרִים2945 וּשְׁחוֹרִים וּסְמַרְטוּטִים2946, וְהֵם מִבִּפְנִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת; כָּךְ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאִים כְּעוּרִים וּשְׁחוֹרִים, אֲבָל בִּפְנִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת; כָּךְ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאִים כְּעוּרִים וּשְׁחוֹרִים, אֲבָל בִּפְנִים יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה, מִקְרָא, מִשְׁנָה, מִדְרָשׁוֹת וַהֲלָכוֹת, תַּלְמוּד, תּוֹסָפוֹת וְאַגָּדוֹת (שהש"ר א).

שלו דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם”2947 – “וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם”2948 – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁשְּׁגָגוֹת2949 נַעֲשׂוֹת לָהֶם כִּזְדוֹנוֹת2950, “וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם2951” – אֵלּוּ עַמֵּי־הָאָרֶץ, שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לָהֶם כִּשְׁגָגוֹת2952. (ב"מ לג:).

שלז אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁסָּרַח אֵין מְבַזִּין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם־נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה”2953 – כַּסֵּהוּ כַלָּיְלָה (מנח' צט:).

שלח “לֹא־יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית”2954 – אָמַר רַ' עֲקִיבָא: מַה כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, אַף תַּלְמִיד־חָכָם אַף־עַל־פִּי שֶׁסָּרַח2955 יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה (חג' טו.).

שלט שָׁנוּ דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: אִם רָאִיתָ תַלְמִיד־חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה – אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו2956 בַּיּוֹם, שֶׁמָּא עָשָׂה תְשׁוּבָה.

– “שֶׁמָּא” – סָלְקָא דַעְתָּךְ2957!

– אֶלָּא וַדַּאי עָשָׂה תְשׁוּבָה.

וְלֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁבְּגוּפוֹ2958, אֲבָל בְּמָמוֹן2959 – עַד שֶׁיַּחֲזִיר2960 לִבְעָלָיו (בר' יט.).

שמ דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל”2961 – לָמָּה נִמְשְׁלוּ תַלְמִידֵי־חֲכָמִים לֶאֱגוֹז? לוֹמַר לָךְ, מָה אֱגוֹז, אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּלֻכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה, אֵין מַה־שֶּׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס, אַף תַּלְמִיד־חָכָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁסָּרַח, אֵין תּוֹרָתוֹ נִמְאָסֶת. (חג' טו:).

שמא “מְעֻוָּת לֹא־יוּכַל לִתְקֹן”2962 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: אֵין קוֹרִין מְעֻוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתֻקָּן מִתְּחִלָּתוֹ וְנִתְעַוֵּת. אֵין אוֹמְרִים: בַּקְּרוּ גָּמָל2963, בַּקְּרוּ חֲזִיר, אֶלָּא בַּקְּרוּ טָלֶה – וְאֵיזֶה? זֶה תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַתּוֹרָה. רַ' יְהוּדָה בֶּן־לָקִישׁ אוֹמֵר: כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַתּוֹרָה – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן־קִנָּה כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ”2964 (שם ט.; ע"י).

––––––––

שמב אָמַר רַ' יִרְמִיָה בַּר אַבָּא אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: אֵין תַּלְמִיד־חָכָם רַשַּׁאי לֵשֵׁב בְּתַעֲנִית מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בִּמְלֶאכֶת שָׁמָיִם2965.

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: תַּלְמִיד זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית – יֹאכַל הַכֶּלֶב סְעֻדָּתוֹ2966 (תענ' יא:).

שמג “אֲלֵיכֶם אִישִׁים2967 אֶקְרָא”2968 – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁדּוֹמִים לְנָשִׁים2969 וְעוֹשִׂים גְּבוּרָה2970 כַּאֲנָשִׁים (יומא עא.).

שמד “הִפְלִא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה”2971 – אָמַר רַ' חָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ [שֶׁל הַתּוֹרָה] “תּוּשִׁיָּה”? מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַתֶּשֶׁת2972 כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם. (סנה' כו:).

שמה בֶּן־בַּיִת אֶחָד הָיָה לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהָיָה לָמוּד לִהְיוֹת נוֹטֵל קֻפָּה שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה וּמוֹלִיכָהּ אֵצֶל הַנַּחְתּוֹם2973. אָמַר לוֹ: כָּל־כָּךְ כֹּחַ יָפֶה יֵשׁ לְךָ וְאֵין אַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה? כֵּוָן שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה הִתְחִיל לִהְיוֹת נוֹטֵל שֶׁל שְׁלשִׁים, שֶׁל עֶשְׂרִים, שֶׁל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, שֶׁל שְׁמוֹנָה סְאִים. כֵּוָן שֶׁגָּמַר סִפְרָא, אֲפִלּוּ קֻפָּה שֶׁל סְאָה לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל2974; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ סִבְנוֹ2975 לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל, אֶלָּא אֲחֵרִים מַעֲבִירִים אוֹתוֹ מֵעָלָיו, שֶׁהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל (שהש"ר ה).

שמו “וְהִגְלָה אֶת־כָּל־יְרוּשָׁלַםִ… וְאֵת כָּל־גִּבּוֹרֵי הַחַיִל… הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה”2976 – וְכִי מַה־גְּבוּרָה עוֹשִׂים בְּנֵי־אָדָם הַהוֹלְכִים בַּגּוֹלָה? וּמַה־מִּלְחָמָה עוֹשִׂים בְּנֵי־אָדָם הַזְּקוּקִים בְּזִקִּים2977 וּנְתוּנִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת? אֶלָּא אֵלּוּ גִּבּוֹרֵי מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה (ספרי האזינו; תנח' נח).

שמז אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַלְמִיד־חָכָם, שֶׁמְּמַנִּין אוֹתוֹ פַרְנָס2978 עַל הַצִּבּוּר? – זֶה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְּבַר־הֲלָכָה בְּכָל־מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ. (שבת קיד.; ע"י).

שמח וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד־חָכָם, שֶׁבְּנֵי־עִירוֹ מְצֻוִּים לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ? זֶה שֶׁמַּנִּיחַ חֲפָצָיו2979 וְעוֹסֵק בְּחֶפְצֵי שָׁמָיִם. (שם; שם).

שמט אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל־הַמִּתְגָּאֶה בְּטַלִּית שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם וְאֵינוֹ תַלְמִיד־חָכָם, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא2980 (ב"ב צח.).

––––––––

שנ אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁתּוֹרָה פוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ – יִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד־חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ מֵרֵיחַ מַיִם2981 יַפְרִחַ”2982 (יומא עא).

שנא אָמַר רַ' פַּרְנָךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־שֶׁהוּא תַּלְמִיד־חָכָם וּבְנוֹ תַּלְמִיד־חָכָם וּבֶן־בְּנוֹ תַּלְמִיד־חָכָם, שׁוּב אֵין תּוֹרָה פוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם… לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יְיָ, מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם”2983. מַהוּ “אָמַר יְיָ”? – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עָרֶב לְךָ בְּדָבָר זֶה. מַהוּ “מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם”? אָמַר רַ' יִרְמְיָה: מִכָּאן וְאֵילַךְ תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ2984 (ב"מ פה.).

שנב מִפְּנֵי־מָה אֵין מְצוּיִן2985 תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים לָצֵאת תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים מִבְּנֵיהֶם? אָמַר רַב יוֹסֵף: שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, תּוֹרָה יְרֻשָּׁה הִיא לָהֶם2986. רַב שִׁישָׁא בְּנוֹ שֶׁל רַב אִידִי אָמַר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּדְּרוּ2987 עַל הַצִּבּוּר. מָר זוּטְרָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְגַּדְּרִים עַל הַצִּבּוּר. רַב אָשֵׁי אָמַר: מִשּׁוּם שֶׁקּוֹרִין לַבְּרִיּוֹת “חֲמוֹרִים” (נדר' פ“א.; ע”י).

שנג אָמַר רַב חַמָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ”2988? “בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה” – זֶה תַּלְמִיד־חָכָם בֶּן תַּלְמִיד־חָכָם; “וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ” – זֶה תַּלְמִיד־חָכָם בֶּן עַם־הָאָרֶץ.

אָמַר עֻלָּא: זוֹהִי שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: “אִסְתֵּירָא בְּלָגֵינָא2989 קִישׁ־קִישׁ קָרְיָא2990” (ב"מ פה:).

שנד זִקְנֵי עַם־הָאָרֶץ כָּל־זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים דַּעְתָּם מִטָּרֶפֶת2991 עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח”2992; אֲבָל זִקְנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים אֵינָם כֵּן, אֶלָּא כָּל־זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת2993 עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה”2994 (קנים ג; שבת קנב.).

שנה אַרְבָּעָה דְבָרִים תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְכֻלָּם אִם אָבְדוּ יֵשׁ לָהֶם חֲלִיפִין: “כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ, בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה”2995 – אֵלּוּ אִם אָבְדוּ יֵשׁ לָהֶם חֲלִיפִין, אֲבָל תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁמֵּת, מִי מֵבִיא לָנוּ חֲלִיפָתוֹ? מִי מֵבִיא לָנוּ תְּמוּרָתוֹ? – “וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי־זֶה מְקוֹם בִּינָה, וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל־חָי”2996 (ירוש' בר' פ“ב, ה”ח).

שנו אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים אֵין לָהֶם מְנוּחָה2997 לֹא בָעוֹלָם־הַזֶּה וְלֹא בָעוֹלָם־הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל־חָיִל יֵרָאֶה אֶל־אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן”2998 (בר' סד.).

שנז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: “אֲגוּרָה בְּאָהָלְךָ עוֹלָמִים”2999 – וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לָגוּר בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים? אֶלָּא אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! יְהִי רָצוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ דְבַר־שְׁמוּעָה3000 מִפִּי בָּעוֹלָם־הַזֶּה, שֶׁאָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יְהוֹצָדָק: כָּל תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר־שְׁמוּעָה מִפִּיו בָּעוֹלָם־הַזֶּה, שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת3001 בַּקָּבֶר; וְאָמַר רַ' יִצְחָק בֶּן־זְעֵירָא: מִנַּיִן? [שֶׁנֶּאֱמַר]: “וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב… דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים”3002 – כְּכֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים; מַה כֹּמֶר שֶׁל עֲנָבִים3003, כֵּוָן שֶׁמַּנִּיחַ אָדָם אֶצְבָּעוֹ עָלָיו מִיָּד דּוֹבֵב3004, אַף תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, כֵּוָן שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיהֶם בָּעוֹלָם־הַזֶּה, שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקָּבֶר (יבמ' צו, צז; סנה' צ:).

––––––––

שנח רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ [אָדָם] לְבָרֵךְ בְּכָל־יוֹם “בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי בוּר3005”, שֶׁאֵין בּוּר יְרֵא־חֵטְא. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ לְבַשֵּׁל לוֹ תַבְשִׁיל, וְהוּא לֹא בִשֵּׁל לוֹ תַבְשִׁיל מִיָּמָיו, סוֹף מַקְדִּיחַ3006 אֶת־הַתַּבְשִׁיל וּמַקְנִיט3007 אֶת־רַבּוֹ. (תוספ' בר' ז)

שנט אֵין בּוּר יְרֵא־חֵטְא וְלֹא עַם־הָאָרֶץ חָסִיד (אב' ב).

שס שָׁנִינוּ: אֵיזֶהוּ עַם־הָאָרֶץ? כָל שֶׁאֵינוֹ אוֹכַל חֻלָּיו3008 בְּטָהֳרָה – דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל־שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר3009 פֵּרוֹתָיו כָּרָאוּי.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵיזֶהוּ עַם־הָאָרֶץ? כָּל־שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית – דִּבְרֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל־שֶׁאֵין מַנִּיחַ תְּפִלִּין. בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל־שֶׁאֵין לוֹ צִיצִית בְּבִגְדּוֹ. רַ' נָתָן אוֹמֵר: כָּל־שֶׁאֵין לוֹ מְזוּזָה עַל פִּתְחוֹ. רַ' נָתָן בֶּן־יוֹסֵף אוֹמֵר: כָּל־שֶׁיֶּשׁ־לוֹ בָנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָם לְתַלְמוּד־תּוֹרָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ קָרָא וְשָׁנָה, וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים – הֲרֵי זֶה עַם־הָאָרֶץ (בר' מז:).

שסא כָּל־שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ־אֶרֶץ – לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה יִנָּתֵק”3010; וְכָל־שֶׁאֵינוֹ לֹא בְמִקְרָא וְלֹא בְּמִשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ־אֶרֶץ אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב.

דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: כָּל־שֶׁאֵינוֹ לֹא בְמִקְרָא וְלֹא בְמִשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ־אֶרֶץ – דֹּר3011 הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב”3012 – מוֹשָׁבוֹ מוֹשַׁב לֵצִים3013 (קיד' מ, מא).

שסב אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לְמָה תַלְמִיד־חָכָם דּוֹמֶה לִפְנֵי עַם־הָאָרֶץ? בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לְקִיתוֹן3014 שֶׁל זָהָב; סִפֵּר עִמּוֹ דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל כָּסֶף; נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל חֶרֶס – כֵּוָן שֶׁנִּשְׁבַּר שׁוּב אֵין לוֹ תַקָּנָה (סנה' נב:; ע"י).

שסג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּעַם־הָאָרֶץ: אֵין מוֹסְרִין לוֹ עֵדוּת3015, וְאֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ עֵדוּת3016, וְאֵין מְגַלִּין לוֹ סוֹד, וְאֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ אֶפִּיטְרוֹפוֹס עַל הַיְּתוֹמִים3017, וְאֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ אֶפִּיטְרוֹפוֹס עַל קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה, וְאֵין מִתְלַוִּין עִמּוֹ בַּדָּרֶךְ3018. (פסח' מט:; ע"י).

שסד מַעֲשֶׂה בְּסִיעָה3019 שֶׁל פָּרִיצִים בִּכְפַר־חִטִּים שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת בְּכָל־לֵיל עֶרֶב שַׁבָּת. מִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים הָיוּ נוֹטְלִים אֶת־הָעֲצָמוֹת וְזוֹרְקִים אוֹתָן עַל הַסּוֹפֵר3020; מֵת אֶחָד מֵהֶם3021, אָמְרוּ לוֹ: לְמִי אַתָּה מְצַוֶּה עַל בִּנְךָ לְשָׁמְרוֹ? אָמַר לָהֶם: לַסּוֹפֵר3022. – וַהֲלֹא כַמָּה אוֹהֲבִים הָיוּ לוֹ וְהוּא אָמַר לַסּוֹפֵר! אֶלָּא שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ מַה־מַּעֲשֵׂיהֶם וְשֶׁל הַסּוֹפֵר, אֵיזֶה מֵהֶם טוֹב (ב"ר סה).

שסה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל־מַה־שֶּׁיֶּשׁ־לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד־חָכָם, שֶׁאִם מֵת אוֹ גוֹלֶה – מֻבְטָח לוֹ שֶׁבָּנָיו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים; וְאַל יִשָּׂא בַּת עַם־הָאָרֶץ, שֶׁאִם מֵת אוֹ גוֹלֶה – בָּנָיו עַמֵּי־הָאָרֶץ.

לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל־מַה־שֶּׁיֶּשׁ־לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם וְיַשִּׂיא בִתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם; מָשָׁל לְעִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן3023 – דָּבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל3024. וְלֹא יִשָּׂא בַּת עַם־הָאָרֶץ: מָשָׁל לְעִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַסְּנֶה – דָּבָר כָּעוּר3025 וְאֵינוֹ מִתְקַבֵּל.

לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל־מַה־שֶּׁיֶּשׁ־לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם. לֹא מָצָא בַּת תַּלְמִיד חָכָם – יִשָּׂא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר3026. לא מָצָא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר – יִשָּׂא בַּת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת. לֹא מָצָא בַּת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת – יִשָּׂא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה3027. לֹא מָצָא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה – יִשָּׂא בַּת מְלַמְּדֵי־תִינוֹקוֹת. וְלֹא יִשָּׂא בַּת עַמֵּי־הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שֶׁקֶץ וּנְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁרֶץ, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: “אָרוּר שֹׁכֵב עִם־כָּל־בְּהֵמָה30283029.

שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל־הַמַּשִּׂיא בִתּוֹ לְעַם־הָאָרֶץ, כְּאִלּוּ כוֹפְתָהּ3030 וּמַנִּיחָהּ לִפְנֵי אֲרִי: מָה אֲרִי דוֹרֵס3031 וְאוֹכֵל וְאֵין לוֹ בשֶׁת־פָּנִים, אַף עַם־הָאָרֶץ מַכָּהּ3032 וּבָא אֵלֶיהָ וְאֵין לוֹ בשֶׁת־פָּנִים. (פסח' מט).

שסו גְּדוֹלָה שִׂנְאָה שֶׁשּׂוֹנְאִים עַמֵּי הָאָרֶץ לְתַלְמִיד חָכָם יוֹתֵר מִשִּׂנְאָה שֶׁשּׂוֹנְאִים הַגּוֹיִם אֶת־יִשְׂרָאֵל; וּנְשׁוֹתֵיהֶם יוֹתֵר3033 מֵהֶם. תְּנָא: שָׁנָה וּפֵרַשׁ3034 – יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

שָׁנִינוּ, אָמַר ר' עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָיִיתִי עַם־הָאָרֶץ אָמַרְתִּי: מִי יִתֵּן לִי תַלְמִיד־חָכָם וַאֲנַשְּׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, אֱמֹר כְּכֶלֶב. אָמַר לָהֶם: זֶה נוֹשֵׁךְ וְשׁוֹבֵר עֶצֶם, וְזֶה נוֹשֵׁךְ וְאֵינוֹ שׁוֹבֵר עָצֶם.

שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִלְמָלֵא אָנוּ צְרִיכִין לָהֶם3035 לְמַשָּׂא־וּמַתָּן הָיוּ הוֹרְגִים אוֹתָנוּ.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: עַם־הָאָרֶץ אָסוּר לְהִתְלַוּוֹת עִמּוֹ בַּדָּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ”3036 – עַל חַיָּיו לֹא חָס3037, עַל חַיַּי חֲבֵרוֹ לֹא כָל־שֶׁכֵּן.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עַם־הָאָרֶץ מֻתָּר לְקָרְעוֹ כַדָּג. אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: וּמִגַּבּוֹ.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: עַם־הָאָרֶץ מֻתָּר לְנָחֳרוֹ3038 בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, אֱמֹר לְשָׁחֳטוֹ. אָמַר לָהֶם: זֶה טָעוּן3039 בְּרָכָה וְזֶה אֵינוֹ טָעוּן בְּרָכָה (שם).

שסז אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: עַמֵּי־הָאֲרָצוֹת אֵינָם חַיִּים3040. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: לֹא נוֹחַ [לוֹ] לְרִבּוֹנָם3041 שֶׁתֹּאמַר עֲלֵיהֶם כָּךְ. אָמַר לוֹ: מִקְרָא אֶחָד אֲנִי דוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל”3042 – כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה, אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ; וְכָל־שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה, אֵין אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ. כֵּוָן שֶׁרָאָהוּ שֶׁהוּא מִצְטַעֵר3043, אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָצָאתִי לָהֶם תַּקָּנָה מִן הַתּוֹרָה: “וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם”3044 – וְכִי אֶפְשָׁר לִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה, וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא”3045? אֶלָּא כָּל־הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד־חָכָם, וְהָעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי־חֲכָמִים, וְהַמְהַנֶּה תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים מִנְּכָסָיו – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה3046 (כת' קיא:).

שסח מַרְגְּלָא3047 בְּפִיהֶם שֶׁל חַכְמֵי יַבְנֶה: אֲנִי בִרְיָה וַחֲבֵרִי3048 בִרְיָה. אֲנִי – מְלַאכְתִּי בָּעִיר, וְהוּא – מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה. אֲנִי מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתִּי וְהוּא מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתִּי3049, כָךְ אֲנִי אֵינִי מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, אֲנִי מַרְבֶּה3050 וְהוּא מַמְעִיט – שָׁנִינוּ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט – וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמָיִם (בר' יז.).

שסט דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַי: “אָמְרוּ אֲחֵיכֶם… מְנַדֵּיכֶם”3051 – אֵלּוּ עַמֵּי־הָאָרֶץ. שֶׁמָּא תֹּאמַר: פָּסַק סִבְרָם וּבָטֵל סִכּוּיָם3052, תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם30533054 (ב"מ לג:).

שע לֹא יְכַוֵּן אָדָם לוֹמַר: אֱהַב אֶת־הַחֲכָמִים… אֱהַב אֶת־הַתַּלְמִידִים, וּשְׂנָא אֶת־עַמֵּי־הָאָרֶץ, אֶלָּא אֱהַב אֶת־כֻּלָּם (אדר"נ טז).

שעא אָמַר רַ' אַמִּי: מִדְּבָרָיו שֶׁל רַ' יוֹסֵי3055 נִלְמַד, אֲפִלּוּ לֹא שָׁנָה אָדָם אֶלָּא פֶּרֶק אֶחָד שַׁחֲרִית וּפֶרֶק אֶחָד עַרְבִית, קִיֵּם מִצְוַת “לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ”3056. אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יְהוֹצָדָק: אֲפִלּוּ לֹא קָרָא אָדָם אֶלָּא קְרִיאַת־שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, קִיֵּם “לֹא יָמוּשׁ”, וְדָבָר זֶה אָסוּר לְאָמְרוֹ בִּפְנֵי עַמֵּי־הָאָרֶץ3057. רָבָא אָמַר: מִצְוָה לְאָמְרוֹ3058 בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ (מנ' צט:).

שעב אָמַר רַ' אֶלְעָזָר אָמַר רַ' חֲנִינָא: לְעוֹלָם אַל תְּהִי בִרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְעֵינֶיךָ.

וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר אָמַר רַ' חֲנִינָא: אַל תְּהִי קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְעֵינֶיךָ (מנ' טו.).


ח. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה

שעג משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ – לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים – לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה3059 (אב' א).

שעד אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: תּוֹרָה רֹב בִּכְתָב וּמִעוּט עַל־פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶכְתָּב־לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי”3060, וְרַ' יוֹחָנָן אָמַר: רֹב עַל־פֶּה וּמִעוּט בִּכְתָב, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”3061.

דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי מְתֻרְגְּמָנוֹ3062 שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: נֶאֱמַר: “כְּתָב־לִךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”3063, וְנֶאֱמַר: “כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה” – הָא כֵיצַד? דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב3064 אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל־פֶּה3065, דְּבָרִים שֶׁבְּעַל־פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי3066 לְאָמְרָם בִּכְתָב.

דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל שָׁנוּ: “אֵלֶּה” – אֵלֶּה אַתָּה כוֹתֵב, וְאִי אַתָּה כוֹתֵב הֲלָכוֹת.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לֹא כָרַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁבְּעַל־פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל”3067 (גיט' ס:).

שעה צָפָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁאֻמּוֹת־הָעוֹלָם עֲתִידִין לְתַרְגֵּם אֶת־הַתּוֹרָה וְלִהְיוֹת קוֹרִין בָּהּ יְוָנִית וְהֵם אוֹמְרִים: אָנוּ יִשְׂרָאֵל, וְעַד־עַכְשָׁו [כַּף]־הַמֹּאזְנַיִם מְעֻיָּן3068. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם: אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁאַתֶּם בָּנַי, – אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא מִי שֶׁמִּסְטֵירִין3069 שֶׁלִּי אֶצְלָם הֵם בָּנַי, וְאֵיזוֹ הִיא – זוֹ הַמִּשְׁנָה3070, שֶׁנִּתְּנָה עַל־פֶּה.

“וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”3071 – כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֲמָרָהּ לְמשֶׁה עַל הַסֵּדֶר: מִקְרָא וּמִשְׁנָה, תַּלְמוּד וְאַגָּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”3072 – אֲפִלּוּ מַה־שֶּׁיִּשְׁאַל תַּלְמִיד וָתִיק לְרַבּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִשֶּׁלְּמָדָהּ משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֵךְ וְלַמְּדָהּ אֶת בָּנָי. אָמַר לוֹ משֶׁה: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּתֹב אוֹתָהּ לְבָנֶיךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, שֶׁתְּהֵא הַמִּשְׁנָה בִּכְתָב, – וּמַה־בֵּין יִשְׂרָאֵל לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם? זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “אֶכְתָּב־לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי”3073 – וְאִם כֵּן “כְּמוֹ־זָר נֶחְשָׁבוּ30743075; אֶלָּא תַּן לָהֶם מִקְרָא בִכְתָב וּמִשְׁנָה עַל־פֶּה; “כְּתָב־לֵךְ אֶת־הַדְּבָרִים”3076 – זֶה מִקְרָא, “כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית”3077 – זוֹ הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד, שֶׁהֵם מַבְדִּילִים בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם (תנה“ק תשא; תנח' שם; שמ”ר מז).

שעו שָׁנוּ חֲכָמִים: וּכְבָר שָׁלְחָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁנֵי סְרַדְיוֹטוֹת3078 אֵצֶל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: לַמְּדוּנוּ תוֹרַתְכֶם. קָרְאוּ וְשָׁנוּ וְשִׁלֵּשׁוּ. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם3079 אָמְרוּ לָהֶם: דִּקְדַּקְנוּ בְּכָל־תּוֹרַתְכֶם וֶאֱמֶת הִיא, חוּץ מִדָּבָר זֶה, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח3080 שׁוֹר שֶׁל גּוֹי פָּטוּר; שֶׁל גּוֹי שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד3081, מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם; מִמַּה־נַּפְשָׁךְ3082, אִם “רֵעֵהוּ”3083 דַּוְקָא3084, אֲפִלּוּ שֶׁל גּוֹי כְּשֶׁנָּגַח שֶׁל יִשְׂרָאֵל יְהֵא פָּטוּר, וְאִם “רֵעֵהוּ”3085 לָאו דֵּוְקָא – אֲפִלּוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁנָּגַח שֶׁל גּוֹי יְהֵא חַיָּב! וְדָבָר זֶה אֵין אָנוּ מוֹדִיעִים3086 אוֹתוֹ לַמַּלְכוּת (ב"ק לח.).

שעז אָמַר אֱלִיָּהוּ: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדָּרֶךְ, וּמְצָאַנִי אָדָם אֶחָד שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ מִקְרָא וְאֵין בּוֹ מִשְׁנָה, וּבָא אֵלַי בְּדֶרֶךְ מִינוּת3087 וְאָמַר לִי: מִקְרָא נִתַּן לָנוּ מֵהַר סִינַי, מִשְׁנָה לֹא נִתְּנָה לָנוּ מֵהַר סִינַי. אָמַרְתִּי לוֹ: וַהֲלֹא מִקְרָא וּמִשְׁנָה מִפִּי הַגְּבוּרָה3088 נֶאֱמָרוּ. וּמַה־בֵּין מִקְרָא לְמִשְׁנָה? מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? – לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, וְהָיָה אוֹהֲבָם אַהֲבָה גְמוּרָה. נָתַן לָזֶה קַב חִטִּים וְלָזֶה קַב חִטִּים, לָזֶה אֲגֻדָּה שֶׁל פִּשְׁתִּים וְלָזֶה אֲגֻדָּה שֶׁל פִּשְׁתִּים. הַפִּקֵּחַ שֶׁבָּהֶם מֶה עָשָׂה? נָטַל אֶת־הַפִּשְׁתָּן וַאֲרָגוֹ מַפָּה3089, וְנָטַל אֶת־הַחִטִּים וַעֲשָׂאָן סֹלֶת, בְּרָרָהּ, טְחָנָהּ וְלָשָׁהּ וְאָפָהּ וְסִדְּרָהּ עַל־גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, וּפָרַס עָלֶיהָ מַפָּה, וְהִנִּיחָה עַד שֶׁיָּבוֹא הַמֶּלֶךְ. וְהַטִּפֵּשׁ שֶׁבָּהֶם לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָמַר לָהֶם: בָּנַי, הָבִיאוּ לִי מַה־שֶּׁנָתַתִּי לָכֶם. אֶחָד הוֹצִיא אֶת־פַּת הַסֹּלֶת עַל־גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וּמַפָּה פְרוּסָה עָלָיו, וְאֶחָד הוֹצִיא אֶת־הַחִטִּים בְּקֻפָּה3090 וַאֲגֻדָּה שֶׁל פִּשְׁתָּן עֲלֵיהֶן. אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה! אַף כָּךְ, כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא נְתָנָהּ אֶלָּא כְּחִטִּים לְהוֹצִיא מֵהֶן סֹלֶת וּכְפִשְׁתָּן לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בָגֶד (סא“ז פ”ב).

שעח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹחָנָן בֶּן־בָּרוֹקָא וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־חָסְמָא, שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל אֶת־פְּנֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִין לְעֵת זִקְנָתוֹ. אָמַר לָהֶם: מַה חִדּוּשׁ הָיָה בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם? אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ3091 וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִים. אָמַר לָהֶם: אַף־עַל־פִּי־כֵן! אִי־אֶפְשָׁר לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ. שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיָתָה3092? – שַׁבָּת שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה הָיָתָה. – וּבַמֶּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם? אָמְרוּ לוֹ: בְּפַרְשַׁת “הַקְהֵל”. – וּמַה־דָּרַשׁ בָּהּ? – “הַקְהֵל אֶת־הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף”3093 – אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמֹד וְנָשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמֹעַ, טַף לָמָּה בָאִים3094? – כְּדֵי לִתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְיֶדְכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי.

אָמְרוּ לוֹ: וְעוֹד דָּרַשׁ: “דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד”3095 – לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי־תוֹרָה לַדָּרְבוֹנוֹת? – לוֹמַר לָךְ: מַה דָּרְבָן3096 זֶה מְכַוֵּן אֶת־הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהוֹצִיא חַיִּים3097 לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי־תוֹרָה מְכַוְּנִים אֶת־לֵב לוֹמְדֵיהֶם מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים; “נְטוּעִים”3098 – מַה נְּטִיעָה זוֹ פָּרָה וְרָבָה3099, אַף דִּבְרֵי־תוֹרָה פָּרִים וְרָבִים; “בַּעֲלֵי־אֲסֻפּוֹת”3100 – אֵלּוּ תַלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסֻפּוֹת־אֲסֻפּוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה; הַלָּלוּ מְטַמְּאִים וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִים, הַלָּלוּ אוֹסְרִים וְהַלָּלוּ מַתִּירִים, הַלָּלוּ פוֹסְלִים וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִים. שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הֵיאַךְ אֲנִי לָמֵד תּוֹרָה3101 מֵעַתָּה? – תַּלְמוּד לוֹמַר: “נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד”3102 – כֻּלָּם אֵל אֶחָד נְתָנָם וּפַרְנָס אֶחָד3103 אֲמָרָם, מִפִּי אֲדוֹן כָּל־הַמַּעֲשִׂים, בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר”3104; אַף אַתָּה עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַאֲפַרְכֶּסֶת3105 וּקְנֵה לְךָ לֵב מֵבִין לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַמְטַהֲרִים וְדִבְרֵי הַמְטַמְּאִים, דִּבְרֵי הָאוֹסְרִים וְדִבְרֵי הַמַּתִּירִים, דִּבְרֵי הַפּוֹסְלִים וְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁירִים.

וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לָהֶם: אֵין דּוֹר יָתוֹם שֶׁרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה שָׁרוּי3106 בְּתוֹכוֹ (חג' ג; ע“י; אדר”נ יח).

שעט “נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד”3107 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם שָׁמַעְתָּ דָבָר מִפִּי קָטָן מִיִּשְׂרָאֵל וַהֲנָּאֲךְ3108, לֹא יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְשָׁמְעוֹ3109 מִפִּי קָטָן, אֶלָּא כְשָׁמְעוֹ מִפִּי גָדוֹל, וְלֹא כְשָׁמְעוֹ מִפִּי גָּדוֹל, אֶלָּא כְשָׁמְעוֹ מִפִּי חָכָם, וְלֹא כְשָׁמְעוֹ מִפִּי חָכָם, אֶלָּא כְשָׁמְעוֹ מִפִּי נָבִיא, וְלֹא כְשָׁמְעוֹ מִפִּי נָבִיא, אֶלָּא כְשָׁמְעוֹ מִפִּי רוֹעֶה, וְאֵין רוֹעֶה אֶלָּא משֶׁה (ירוש' סנה' פ“י, ה”א; ספרי עקב).

שפ אָמַר רַ' יַנַּאי: אִלּוּ נִתְּנָה הַתּוֹרָה חֲתוּכָה3110 לֹא הָיְתָה לְרֶגֶל עֲמִידָה3111. מַה־טַּעַם? – “וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל משֶׁה” – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הוֹדִיעֵנִי הֵיאַךְ הִיא הַהֲלָכָה3112? – אָמַר לוֹ: “אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת”3113, רַבּוּ הַמְזַכִּים – זִכּוּ, רַבּוּ הַמְחַיְּבִים – חִיֵּבוּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה פָנִים3114 טָמֵא וְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה פָנִים טָהוֹר (ירוש' סנה' פ“ד, ה”ב).

שפא מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים, שֶׁהָיוּ מְסֻבִּים בַּעֲלִיָּה בִּירֵחוֹ, וְהֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם כּוֹתָבוֹת3115 וְאָכָלוּ, וְנָתַן רַבָּן גַּמְלִיאֵל רְשׁוּת לְרַ' עֲקִיבָא לְבָרֵךְ. קָפַץ וּבֵרַךְ רַ' עֲקִיבָא בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ3116. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: עֲקִיבָא, עַד מָתַי אַתָּה מַכְנִיס רֹאשְׁךָ בֵּין הַמַּחֲלֹקֶת3117? אָמַר לוֹ: רַבֵּנוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאַתָּה אוֹמֵר כֵּן וַחֲבֵרֶיךָ אוֹמְרִים כֵּן – לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ: “יָחִיד וְרַבִּים – הֲלָכָה כְּרַבִּים”". (בר' לז).

––––––––

שפב “דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת3118כְּכַדּוּר שֶׁל בָּנוֹת3119; מַה־כַּדּוּר זֶה מְקַלְּעִין3120 בּוֹ בְּיָדַיִם וְהוּא מִתְכַּדֵּר3121 מִיָּד לְיָד וְאֵינוֹ נוֹפֵל לָאָרֶץ, כָּךְ משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וכו'3122 (קה"ר יב).

שפג “נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים3123 – בִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת: שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל־פֶּה (שהש"ר א).

שפד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב – כְּלָלוֹת, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה – פְּרָטוֹת3124. (תנח' נח).

שפה הֶתֵּר נְדָרִים3125 פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶם עַל מַה־שֶּׁיִּסְמֹכוּ. הִלְכוֹת שַׁבָּת וַחֲגִיגוֹת וְהַמְּעִילוֹת3126 הֲרֵי הֵן כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִם בְּשַׂעֲרָה3127, שֶׁהֵן מִקְרָא מֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת; הַדִּינִין3128 וְהָעֲבוֹדוֹת3129 וְהַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת וְהָעֲרָיוֹת יֵשׁ לָהֶם עַל מַה־שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהֵן הֵן גּוּפֵי תוֹרָה3130 (חג' י.).

שפו “קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים”3131 – אָמַר רַב חִסְדָּא, אָמַר מָר עֻקְבָּא: מְלַמֵּד שֶׁיֵּשׁ לִדְרשׁ עַל כָּל־קוֹץ וְקוֹץ3132 תִּלֵי־תִלִּים3133 שֶׁל הֲלָכוֹת. (עיר' כא:).

שפז חֲנַנְיָה בֶּן־אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: בֵּין כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר פַּרְשָׁיוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה הָיוּ כְתוּבִים.

רַ' יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה פוֹשֵׁט3134 מִקְרָאוֹת וּמַגִּיעַ לְפָּסוּק זֶה: “יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ”, הָיָה אוֹמֵר: יָפֶה לִמְּדַנִי בֶּן־אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מַה גַּלֵּי יָם הַלָּלוּ, בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל גָּדוֹל גַּלִּים קְטַנִּים3135, כָּךְ בֵּין כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר פַּרְשָׁיוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה הָיוּ כְתוּבִים, [שֶׁנֶּאֱמַר:] “מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ”3136 – זֶה הַתַּלְמוּד, שֶׁהוּא כַּיָּם הַגָּדוֹל3137 (שהש“ר ה; ירוש' שקל' פ”ו, ה"א).

שפח תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לוֹ לְרַ' מֵאִיר, וְסוּמְכוֹס שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר עַל כָּל־דָּבָר וְדָבָר שֶׁל טֻמְאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה טַעֲמֵי טֻמְאָה, וְעַל כָּל־דָּבָר וְדָבָר שֶׁל טָהֳרָה אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה טַעֲמֵי טָהֳרָה (עיר' יג:; ע"י).

שפט “עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז”3138 – הָעַמּוּד הַזֶּה, אִם אֵין לוֹ כוֹתֶרֶת3139 מִלְמַעְלָה וּבָסִיס3140 מִלְּמַטָּה, אֵינוֹ נִרְאֶה נָאֶה, [כָּךְ] אֵין לְךָ פַּרְשָׁה3141 בַתּוֹרָה, שֶׁאֵין לָהּ כּוֹתֶרֶת מִלְמַעְלָה וּבָסִיס מִלְּמָטָּה. (תנה"ק בהר).

שצ דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל שָׁנוּ: “וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע”3142 – מַה פַּטִּישׁ זֶה מִתְחַלֵּק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת3143, אַף מִקְרָא אֶחָד יוֹצֵא לְכַמָּה טְעָמִים. (סנה' לד.).

שצא “וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִים”3144 – אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: מַה שֶּׁמֶן זֶה חָלָק3145, עַל־יְדֵי שֶׁאַתָּה מְפַטְּמוֹ3146 אַתָּה מֵרִיחַ בּוֹ כַּמָּה רֵיחוֹת, כָּךְ הַפָּסוּק הַזֶּה, אַתָּה דּוֹרֵשׁ וּמוֹצֵא בוֹ כַּמָּה טְעָמִים3147 טוֹבִים. (שהש"ר ד).

שצב אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנִים לָמַדְתִּי כָּל־שִׁשָּׁה סְדָרִים3148, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ עַד עַכְשָׁו (שבת סג.).

––––––––

שצג לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ רִאשׁוֹנִים “סוֹפְרִים”, שֶׁהָיוּ סוֹפְרִים כָּל אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה3149.

סוֹפְרִים – שֶׁעָשׂוּ אֶת־הַתּוֹרָה סְפוֹרוֹת־סְפוֹרוֹת3150 (קיד' ל.; ירוש' שקל' פ“ה, ה”א).

שצד “שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב”3151 – אָמַר רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרַי בַּר חַגַּי [בְּשֵׁם] רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרַי קָרוֹבָה: אִם מִתְכַּנְּסִים כָּל־בָּאֵי־עוֹלָם לְהַלְבִּין כָּנָף אַחַת שֶׁל עוֹרֵב אֵינָם יְכוֹלִים, כָּךְ אִם מִתְכַּנְּסִים כָּל בָּאֵי־עוֹלָם לַעֲקֹר יוֹ"ד, שֶׁהוּא קְטֹן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אֵינָם יְכוֹלִים (ויק“ר יט; שהש”ר ה).

שצה שָׁנִינוּ, “כִּי דְבַר־יְיָ בָּזָה”3152 – זֶה אֶפִּיקוּרוֹס.

דָּבָר אַחֵר: זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם. וַאֲפִלּוּ אָמַר: כָּל־הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק זֶה, שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֶלָּא משֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ – זֶהוּ “כִּי דְבַר־יְיָ בָּזָה”; וַאֲפִלּוּ אָמַר: כָּל־הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִדִּקְדּוּק זֶה, מִקַּל־וְחֹמֶר זֶה, מִגְּזֵרָה־שָׁוָה זוֹ – זֶהוּ “כִּי דְבַר־יְיָ בָּזָה”. [מָשָׁל] לְכִפָּה3153 שֶׁל אֲבָנִים, כֵּוָן שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה אַחַת מֵהֶן, נִתְרוֹעֲעוּ כֻלָּן (סנה' צט.; ירוש' שם פ“י, ה”א).

שצו אֶפִּיקוּרוֹס כְּגוֹן מִי? אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים: מָה הוֹעִילוּ לָנוּ חֲכָמִים? לְעַצְמָם3154 הֵם קוֹרִים, לְעַצְמָם הֵם שׁוֹנִים. רָבָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁל בֵּית בִּנְיָמִין הָרוֹפֵא, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָה הוֹעִילוּ לָנוּ חֲכָמִים? מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּ לָנוּ עוֹרֵב וְלֹא אָסְרוּ לָנוּ יוֹנָה. רַב פַּפָּא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר: אֵלּוּ הַחֲכָמִים3155! (סנה' צט, ק).

שצז כָּל־הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתָחַת. (עיר' כא:).

שצח אָמַר רַ' יוּדָן: פַּעַם אַחַת חָזַר מָרְדְּכַי עַל כָּל־הַמְּנִיקוֹת וְלֹא מָצָא לְאֶסְתֵּר לְאַלְתַּר3156 מְנִיקָה, וְהָיָה מְנִיקָהּ הוּא3157. רַ' בֶּרֶכְיָה וְרַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' אֱלִיעֶזֶר: בָּא לוֹ חָלָב3158 וְהָיָה מְנִיקָהּ. כְּשֶׁדָּרַשׁ רַ' אַבָּהוּ בְּצִבּוּר שָׂחַק הַצִּבּוּר לְקוֹלוֹ. אָמַר לָהֶם: וְלֹא מִשְׁנָה הִיא3159! רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חֲלֵב הַזָּכָר טָהוֹר (ב"ר ל).

שצט שָׁאַל פְּלֵימוֹ לִפְנֵי רַבִּי: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים, בְּאֵיזֶה מֵהֶם מַנִּיחַ תְּפִלִּין? אָמַר לוֹ: אוֹ עֲמֹד גְּלֵה3160, אוֹ קַבֵּל עָלֶיךָ שַׁמְתָּא3161. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אָדָם אֶחָד, אָמַר לוֹ: נוֹלַד לִי תִּינוֹק3162 שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים – כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לִתֵּן לַכֹּהֵן3163? (מנח' לז.).

ת דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין צְרִיכִין חִזּוּק, דִּבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִין חִזּוּק (תענ' יז:).

תא אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: פְּעָמִים שֶׁבִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ יִסּוּדָהּ3164, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ”3165 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: יִישַׁר כֹּחֲךָ3166 שֶׁשִּׁבַּרְתָּ (מנח' צט.:).

תב רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ הָיוּ מְעַיְּנִים בְּסֵפֶר שֶׁל אַגָּדָה3167 בְּשַׁבָּת וְדָרְשׁוּ כָךְ: “עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ”3168 – אָמְרוּ: מוּטָב תֵּעָקֵּר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה וְאַל תִּשְׁתַּכַּח3169 תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל (תמו' יד:).


ט. כִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ וּשְׁאָר סְפָרִים

תג אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' בַּנָּאָה: תּוֹרָה מְגִלָּה־מְגִלָּה נִתָּנָה3170, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה־בָאתִי בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלָי”3171. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ אוֹמֵר: תּוֹרָה חֲתוּמָה נִתָּנָה3172, שֶׁנֶּאֱמַר: “לָקֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה31733174 (גיט' ס.).

תד “כְּתָב־לְךָ”3175 – הִתְחִילוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה נוֹתֵן רְשׁוּת לְמשֶׁה שֶׁיִּכְתֹּב מַה־שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ? שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל: אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם אֶת־הַתּוֹרָה, אֲנִי הוּא שֶׁכָּתַבְתִּי וְנָתַתִּי לָכֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חָס וְשָׁלוֹם, שֶׁמּשֶׁה עוֹשֶׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, וַאֲפִלּוּ עוֹשֶׂה – נֶאֱמָן הוּא3176, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא־כֵן עַבְדִּי משֶׁה, בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא”3177 (שמ"ר מז).

תה אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: שְׁלשָׁה סְפָרִים נִמְצְאוּ בָּעֲזָרָה3178: סֵפֶר “מָעוֹן”3179, סֵפֶר “זַאֲטוּטֵי”, סֵפֶר “הוּא”. בְּאֶחָד מָצְאוּ כָתוּב “מָעוֹן”, וּבִשְׁנַיִם כָּתוּב: “מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם”3180 – וּבִטְּלוּ חֲכָמִים3181 אֶת־הָאֶחָד וְקִיְּמוּ הַשְּׁנָיִם. בְּאֶחָד מָצְאוּ כָתוּב: “וַיִּשְׁלַח אֶת־זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, וּבִשְׁנַיִם מָצְאוּ כָתוּב: “וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”3182 – וּבִטְּלוּ אֶת הָאֶחָד וְקִיְּמוּ הַשְּׁנָיִם. בְּאֶחָד מָצְאוּ כָתוּב אַחַד עָשָׂר “הוּא”3183, וּבִשְׁנַיִם מָצְאוּ כָתוּב אַחַד עָשָׂר “הִיא” – וּבִטְּלוּ אֶת־הָאֶחָד וְקִיְּמוּ הַשְּׁנָיִם (סופ' ו; ספרי ברכה).

תו “הַנִּסְתָּרֹת לַייָ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד־עוֹלָם”3184 – נָקֹד עַל “לָנוּ וּלְבָנֵינוּ” וְעַל ע' שֶׁבְּ“עַד”. לָמָּה? אֶלָּא כָּךְ אָמַר עֶזְרָא: אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר לִי: מִפְּנֵי מָה כָּתַבְתָּ כָּךְ3185? אֹמַר אֲנִי לוֹ: כְּבָר נִקַּדְתִּי עֲלֵיהֶן3186; וְאִם אוֹמֵר לִי: יָפֶה כָתַבְתָּ – אַעֲבִיר נְקֻדָּה מֵעֲלֵיהֶן (אדר"נ לד).

תז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה”3187 – פַּרְשָׁה זוֹ עָשָׂה לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא סִמָּנִיּוֹת מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה3188, לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ3189. רַבִּי אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה3190, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר חָשׁוּב הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עֲתִידָה פַּרְשָׁה זוֹ שֶׁתֵּעָקֵר מִכָּאן וְתִכָּתֵב בִּמְקוֹמָהּ. וְלָמָּה כְתָבָהּ כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה לְפֻרְעָנוּת3191 שְׁנִיָּה (שבת קטו, קטז; ע"י).

תח הַרְבֵּה פַרְשָׁיוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ3192, וּרְחוֹקוֹת3193 זוֹ מִזּוֹ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב (ספרי בלק).

תט “אָמַר אוֹיֵּב אֶרְדֹּף” וגו'3194 – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפַּרְשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: “וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו”3195 – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפַּרְשָׁה3196, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: “בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ31973198 – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפַּרְשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: “בֶּן־אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ”3199; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: “בֶּן־אָדָם חוּד חִידָה”3200 – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפַּרְשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: “הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְּאָזְנֵי יְרוּשָׁלַםִ”3201 – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפַּרְשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: “גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל32023203 – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפַּרְשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: “אֲנִי קֹהֶלֶּת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָםִ”3204 – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפַּרְשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. (מכיל' בשלח; ילק"ש שם).

תי “לֹא־יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּה32053206 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לֹא נִתְּנוּ פַּרְשָיוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה עַל הַסֵּדֶר (שו"ט ג).

תיא “וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר”3207 – רַ' אַבָּהוּ וְרַ' יוֹנָתָן, אֶחָד אָמַר: מְסֹרֶסֶת3208 הִיא הַפַּרְשָׁה, וְאַחֵר אָמַר: עַל הַסֵּדֶר נֶאֱמָרָה. מִי שֶׁאָמַר מְסֹרֶסֶת הִיא הַפַּרְשָׁה, שֶׁכְּבָר הִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ”3209 – וְהוּא אוֹמֵר: “אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי”3210! מִי שֶׁאָמַר עַל הַסֵּדֶר נֶאֱמָרָה, מָה אֲנִי מְקַיֵּם “אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי”3211, אֶלָּא כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב: אִם יִתְקַיְּמוּ לִי הַתְּנָאִים שֶׁאָמַר לִי לִהְיוֹת עִמִּי וּלְשָׁמְרֵנִי, אֲנִי אֲקַיֵּם אֶת־נִדְרִי (ב“ר ע; ילק”ש ויצא).

תיב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: סִדְרָם שֶׁל נְבִיאִים: יְהוֹשֻׁעַ וְשׁוֹפְטִים, שְׁמוּאֵל וּמְלָכִים, יִרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל, יְשַׁעְיָה וּשְׁנֵים־עָשָׂר.

סִדְרָם שֶׁל כְּתוּבִים: רוּת וְסֵפֶר תְּהִלִּים וְאִיּוֹב וּמִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, שִׁיר־הַשִּׁירִים וְקִינוֹת, דָּנִיֵּאל וּמְגִלַּת אֶסְתֵּר, עֶזְרָא3212 וְדִבְרֵי־הַיָּמִים.

משֶׁה כָּתַב סִפְרוֹ וּפַרְשַׁת בִּלְעָם וְאִיּוֹב. יְהוֹשֻׁעַ כָּתַב סִפְרוֹ וּשְׁמֹנָה פְסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה3213. שְׁמוּאֵל כָּתַב סִפְרוֹ וְשׁוֹפְטִים וְרוּת. דָּוִד כָּתַב סֵפֶר תְּהִלִּים עַל־יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים3214. יִרְמְיָה כָּתַב סִפְרוֹ וְסֵפֶר מְלָכִים וְקִינוֹת. חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ כָּתְבוּ יְשַׁעְיָה, מִשְׁלֵי, שִׁיר־הַשִּׁירִים וּקֹהֶלֶת. אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה כָּתְבוּ יְחֶזְקֵאל וּשְׁנֵים־עָשָׂר, דָּנִיֵּאל וּמְגִלַּת אֶסְתֵּר. עֶזְרָא כָּתַב סִפְרוֹ וְיַחַס שֶׁל דִּבְרֵי הַיָּמִים עַד לוֹ3215.

דָּוִד כָּתַב סִפְרוֹ עַל־יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים: עַל־יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן3216, עַל־יְדֵי מַלְכִּי־צֶדֶק3217, וְעַל־יְדֵי אַבְרָהָם3218, וְעַל־יְדֵי משֶׁה3219, וְעַל־יְדֵי הֵימָן3220, וְעַל־יְדֵי יְדוּתוּן3221, וְעַל־יְדֵי אָסָף3222, וְעַל־יְדֵי שְׁלשָׁה בְּנֵי קֹרַח3223. (ב"ב יד, טו).

תיג [אָמַר] רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַסִּי: אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲשָׂרָה בְנֵי־אָדָם אָמְרוּ סֵפֶר תְּהִלִּים, מִכֻּלָּם לֹא נֶאֱמַר עַל שְׁמוֹתָם, אֶלָּא עַל־שֵׁם דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַחֲבוּרָה שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַקְּשִׁים לוֹמַר הִמְנוֹן3224 לַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: כֻּלְּכֶם נְעִימִים, כֻּלְּכֶם חֲסִידִים, כֻּלְּכֶם מְשֻׁבָּחִים לוֹמַר הִמְנוֹן לְפָנַי, אֶלָּא אִישׁ פְּלוֹנִי יֹאמַר עַל־יְדֵי כֻלְּכֶם. לָמָּה? שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב. כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְשׁוּ עֲשָׂרָה צַדִּיקִים לוֹמַר סֵפֶר הַתְּהִלִּים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כֻּלְּכֶם נְעִימִים וַחֲסִידִים וּמְשֻׁבָּחִים לוֹמַר הִמְנוֹן לְפָנַי, אֶלָּא דָּוִד יֹאמַר עַל־יְדֵי כֻלְּכֶם. לָמָּה? שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵבֵ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “נְאֻם דָּוִד בֶּן־יִשַׁי… וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל”3225… מִי מַנְעִים זְמִירוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל? דָּוִד בֶּן־יִשָׁי (שהש“ר ד; קה”ר ז).

תיד אָמַר רַ' סִימוֹן: בְּאֵרִי3226 לֹא נִתְנַבֵּא אֶלָּא שְׁנֵי פְסוּקִים, וְלֹא הָיָה בָהֶם כְּדֵי סֵפֶר, וְנִטְפְּלוּ3227 בִישַׁעְיָה, וְאֵלּוּ הֵם: “וְכִי־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם וגו'”3228 וַחֲבֵרוֹ3229 (ויק"ר ו).

תטו יָשַׁב אֶחָד מִן הַחֲכָמִים לִפְנֵי רַ' שְׁמוּאֵל בֶּן־נַחֲמָנִי וְאָמַר: אִיּוֹב לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, אֶלָּא מָשָׁל הָיָה3230. אָמַר לוֹ: עָלֶיךָ אָמַר הַכָּתוּב: “אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ־עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ”3231.

– אֶלָּא מֵעַתָּה3232: “וְלָרָשׁ אֵין־כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ” וגו'3233, וְכִי הָיָה? אֶלָּא מָשָׁל בִּלְבָד, אַף כָּאן מָשָׁל בִּלְבָד.

– אִם כֵּן שְׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ לָמָּה? (ב"ב טו.).

תטז רֵישׁ־לָקִישׁ אָמַר: אִיּוֹב לֹא הָיָה וְלֹא נִהְיָה. מַה־לֹּא הָיָה וְלֹא נִהְיָה? בְּיִסּוּרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ עָלָיו3234. וְלָמָּה נִכְתְּבוּ עָלָיו? אֶלָּא שֶׁאִלּוּ בָאוּ עָלָיו, הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶם.

רַ' חֲנִינָא אָמַר: גּוֹי הָיָה. שָׁנָה רַ' חִיָּא: [אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא]: גּוֹי צַדִּיק אֶחָד עָמַד לִי בְּאֻמּוֹת, וְנָתַתִּי לוֹ שְׂכָרוֹ וּפְטַרְתִּיו, וְאֵיזֶה? – זֶה אִיּוֹב (ב"ר נז).

תיז שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל3235 עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וּמֵתוּ. מַה־שִּׁירָה אָמְרוּ? – “יְיָ מֵמִית בְּצֶדָק וּמְחַיֶּה בְּרַחֲמִים”. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁירָה זוֹ אָמָרוּ: “יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל”3236. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אֱמֶת מָשָׁל הָיָה. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: אִם אֱמֶת – לָמָּה מָשָׁל, וְאִם מָשָׁל – לָמָּה אֱמֶת? אֶלָּא – בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה.

רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָלוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. עָמַד רַ' יְהוּדָה בֶּן־בְּתֵרָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי מִבְּנֵי בְנֵיהֶם, וְהַלָּלוּ תְּפִלִּין, שֶׁהִנִּיחַ לִי3237 אֲבִי־אַבָּא, מֵהֶם (סנה' צב.).

תיח רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי וְרַ' חַמָּא אָבִיו שֶׁל רַ' הוֹשַׁעְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אָמְרוּ: לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לִדָּרֵשׁ. (ויק“ר א; בו”ר ב).

תיט אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־פַּזִּי: כְּשֶׁהָיָה פוֹתֵחַ אַבָּא פַּזִּי בְּדִבְרֵי הַיָּמִים אָמַר כָּךְ: כָּל־דְּבָרֶיךָ תֵּמַהּ הֵם3238 וְאָנוּ יוֹדְעִים לְדָרְשָׁם. (מג' יג.; ע“י; ילק”ש דה"י ד).

תכ רַ' שִׂמְלַאי בָּא לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן, אָמַר לוֹ: יַשְׁנֶה לִי רַבִּי סֵפֶר יְחָסִין3239. אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן אָתָּה? אָמַר לוֹ: מִלֹּד. וְהֵיכָן מוֹשָׁבֶךָ? בִּנְהַרְדְּעָא. אָמַר לוֹ: אֵין שׁוֹנִין3240 לֹא לְלֻדִּים3241 וְלֹא לִנְהַרְדְּעָאִים; וְכָל־שֶׁכֵּן שֶׁאַתָּה מִלֹּד וּמוֹשָׁבְךָ בִנְהַרְדְּעָא. כָּפָהוּ וְנִתְרַצָּה. אָמַר לוֹ: יַשְׁנֵהוּ לִי בִּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים. נָטַל צְרוֹר וְזָרַק בּוֹ וְאָמַר לוֹ: וּמַה בְּרוּרְיָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר, בִּתּוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶּן־תְּרַדְיוֹן, שֶׁהָיְתָה שׁוֹנָה שְׁלָשׁ־מֵאוֹת הֲלָכוֹת בַּיּוֹם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יָצְתָה יְדֵי חוֹבָתָהּ3242 בְּשָׁלשׁ שָׁנִים, וְאַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים! (פס' סב:).

תכא אָמַר רָמֵי בַּר רַב יוּדָא, אָמַר רַב: מִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז סֵפֶר יְחָסִין3243 תָּשַׁשׁ כֹּחָם3244 שֶׁל חֲכָמִים וְכָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם.

אָמַר מַר זוּטְרָא: בֵּין “אָצֵל” לְ“אָצֵל”3245 טָעֲנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת גְּמַלִּים שֶׁל דְּרָשׁוֹת (שם).

תכב אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: אִם יֹאמַר לִי אָדָם שֶׁיֵּשׁ דִּבְרֵי־הַיָּמִים3246 בְּבָבֶל הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְבִיאוֹ מִשָּׁם, וְעַכְשָׁו אִם מִתְכַּנְּסִים כָּל רַבּוֹתֵינוּ אֵין הֵם יְכוֹלִים לַהֲבִיאוֹ מִשָּׁם3247 (ירוש' סנה' פ“י, ה”א).

תכג אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּרַם3248 זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וַחֲנַנְיָה בֶּן־חִזְקִיָּה שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיוּ דְבָרָיו סוֹתְרִים דִּבְרֵי־תוֹרָה3249. מֶה עָשָׂה? הֶעֱלוּ לוֹ שְׁלָשׁ־מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן3250 וְיָשַׁב בַּעֲלִיָּה וּדְרָשָׁם3251.

אָמַר רַב יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: בִּקְשׁוּ חֲכָמִים לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת, מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרָיו סוֹתְרִים3252 זֶה אֶת־זֶה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גְנָזוּהוּ? מִפְּנֵי שֶׁתְּחִלָּתוֹ דִּבְרֵי־תוֹרָה3253 וְסוֹפוֹ דִבְרֵי־תוֹרָה3254.

וְאַף סֵפֶר מִשְׁלֵי בִּקְשׁוּ לִגְנֹז, שֶׁהָיוּ דְבָרָיו סוֹתְרִים זֶה אֶת־זֶה3255. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גְנָזוּהוּ? אָמְרוּ: סֵפֶר קֹהֶלֶת לֹא בָדַקְנוּ וּמָצָאנוּ טָעַם? אַף כָּאן נִבְדֹּק (שבת יג:, ל:).

תכד בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: מִשְׁלֵי שִׁיר־הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת גְּנוּזִים הָיוּ3256, שֶׁהֵם הָיוּ אוֹמְרִים מְשָׁלוֹת, וְאֵינָם מִן הַכְּתוּבִים3257, וְעָמְדוּ וּגְנָזוּ[ם], עַד שֶׁבָּאוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּפֵרְשׁוּ אוֹתָם (אדר"נ א).

תכה אָמַר רַ' יִצְחָק בֶּן־לֵוִי: בִּקְשׁוּ לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת, שֶׁמָּצְאוּ בּוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם נוֹטִין לְצַד מִינוּת3258, אָמְרוּ: וְכִי כָּךְ הָיָה רָאוּי שְׁלֹמֹה לוֹמַר: “שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ”3259? משֶׁה אָמַר: “וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”3260, וּשְׁלֹמֹה אָמַר: “וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבֶּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ”3261, אֶלָּא הֻתְּרָה הָרְצוּעָה3262 – אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן! כֵּוָן שֶׁאָמַר: “וְדָע כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט”3263 – אָמְרוּ: יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (ויק"ר כח).

תכו כָּל־כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת־הַיָּדָיִם3264; שִׁיר־הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין3265 אֶת־הַיָּדָיִם. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁיר־הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת־הַיָּדַיִם, קֹהֶלֶת – מַחֲלֹקֶת. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: קֹהֶלֶת – אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת־הַיָּדַיִם, וְשִׁיר־הַשִּׁירִים מַחֲלֹקֶת.

רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קֹהֶלֶת מִקֻּלֵּי בֵית־שַׁמַּאי3266 וּמֵחֻמְרֵי בֵית־הִלֵּל.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־עַזַּאי: מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן3267 בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת־רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה3268 בִּישִׁיבָה, שֶׁשִּׁיר־הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין אֶת־הַיָּדָיִם.

אָמַר רַ' עֲקִיבָא: חַס־וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחְלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר־הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת־הַיָּדַיִם, שֶׁאֵין כָּל־הָעוֹלָם3269 כֻּלּוֹ כְּדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר־הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר־הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים, וְאִם נֶחְלְקוּ לֹא נֶחֶלְקוּ אֶלָּא עַל קֹהֶלֶת. (ידים ג, ה).

תכז תַּרְגּוּם שֶׁבְּעֶזְרָא3270 וְשֶׁבְּדָנִיֵּאל מְטַמֵּא אֶת־הַיָּדַיִם, תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית3271 וְעִבְרִית שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם וּכְתָב עִבְרִי3272 – אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת־הַיָּדָיִם; לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ אַשּׁוּרִית עַל הָעוֹר וּבִדְיוֹ (שם ד, ה).

תכח “אַל־תּוֹסְףְּ עַל־דְבָרָיו”3273 – שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ32743275. רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל־רֹאֶיהָ”3276. רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי”3277. רַ' יוֹסֵי בֶּן־דּוּרְמַסְקִית אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת־יָדָם”3278.

אָמַר שְׁמוּאֵל: אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם הָיִיתִי אוֹמֵר דָּבָר יָפֶה מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ”3279 – קִיְּמוּ לְמַעְלָה3280 מַה־שֶּׁקִּבְּלוּ לְמָטָּה3281. – – – רַב יוֹסֵף אוֹמֵר מִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ3282 מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים”3283. רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק אוֹמֵר מִכָּאן: “וְזִכְרָם לֹא־יָסוּף מִזַּרְעָם”3284 (מג' ז.).

תכט שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים: כִּתְבוּנִי לְדוֹרוֹת3285. שָׁלְחוּ לָהּ: “הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים”3286 – שָׁלִשִׁים וְלֹא רָבִיעִים3287, עַד שֶׁמָּצְאוּ לָהּ מִקְרָא כָתוּב בַּתּוֹרָה: “כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר32883289. – – –

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶסְתֵּר אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת־הַיָּדַיִם. – וַהֲרֵי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמָרָה? נֶאֶמְרָה לִקְרוֹת3290, וְלֹא נֶאֶמְרָה לִכָּתֵב (שם).

תל אָמַר רַב זְעֵירָא: מְגִלָּה זוֹ [רוּת], אֵין בָּהּ לֹא טֻמְאָה וְלֹא טָהֳרָה, וְלֹא אִסּוּר וְלֹא הֶתֵּר. וְלָמָּה נִכְתָּבָה? לְלַמֶּדְךָ, כַּמָּה שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים3291 (ילק"ש רות).

תלא “וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה” וגו‘3292 – לֹא הָיָה צָרִיךְ הַמִּקְרָא לוֹמַר אֶלָּא “וְיוֹסֵף3293 הוּרַד מִצְרַיְמָה”, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה “וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ, וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם” וגו’3294 – לֹא הָיָה צָרִיךְ הַמִּקְרָא לוֹמַר אֶלָּא “וַיַּעַשֹׂ3295 יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וְאִשְׁתּוֹ” וגו'3296, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה: “וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִל לְהַשְׁפָּלָה, בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא… וְדָרָיָוֶשׁ מָדָאָה”3297… – וְהֵיכָן הוּא אֱוִיל מְרוֹדָךְ3298? וְכַיּוֹצֵא בָזֶה “בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא כַּשְׂדָּאָה וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא”3299, וְהֵיכָן הוּא “בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ3300 לְמַלְכוּת בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ”?3301 – אָמַר רַב הוּנָא: שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ דִבְרֵי פִיּוּטִין הֵם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֲמָרוֹ בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ3302, וַחֲכָמִים אָמְרוּ: כְּדֵי לְסָרֵג3303 עַל הַסֵּפֶר כֻּלּוֹ שֶׁאֲמָרוֹ בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ (ב"ר פה).

תלב “וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים”3304 – אָמַר רַ' אַחָא: יָפָה שִׂיחָתָם שֶׁל עַבְדֵי בָתֵּי־אָבוֹת מִתּוֹרָתָם שֶׁל בָּנִים – פַּרְשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַפִּים, הוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנָהּ3305, וְשֶׁרֶץ3306 מִגּוּפֵי תוֹרָה, וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא3307.

וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו"3308 – אָמַר רַ' אַחָא: יָפָה רְחִיצַת רַגְלֵי עַבְדֵי בָתֵּי־אָבוֹת מִתּוֹרָתָם שֶׁל בָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ רְחִיצַת רַגְלַיִם צָרִיךְ לִכְתֹּב (ב"ר ס).

תלג אָמַר רַב אַדָּא בְּרַ' חֲנִינָא: אִלְמָלֵי לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לֹא נִתַּן לָהֶם אֶלָּא חֲמִשָׁה3309 חֻמְשֵׁי תוֹרָה וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ בִּלְבָד, שֶׁעֶרְכָּה שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא. מַה־טַּעַם? – “כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס33103311. (נדר' כב:).

תלד “וְיֹתֵר מֵהֵמָּה3312 בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה”3313 – מְהוּמָה; שֶׁכָּל הַמַּכְנִיס בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים – מְהוּמָה הוּא מַכְנִיס בְּבֵיתוֹ, כְּגוֹן סֵפֶר בֶּן־סִירָא3314 וְסֵפֶר בֶּן־תַּגְלָא. (קה"ר יב).

תלה רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא בִּסְפָרִים חִיצוֹנִים3315 אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם־הַבָּא, כְּגוֹן סִפְרֵי בֶּן־סִירָא וְסִפְרֵי בֶן־לַעֲנָה; אֲבָל סִפְרֵי הֳמֵירַס3316 וְכָל־סְפָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ מִכָּאן וְאֵילַךְ – הַקּוֹרֵא בָהֶם כְּקוֹרֵא בְאִגֶּרֶת3317, [שֶׁנֶּאֱמַר]: “וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִיעַת בָּשָׂר”3318 – לְהִגָּיוֹן3319 נִתְּנוּ, לִיגִיעָה לֹא נִתָּנוּ (ירוש' סנה' פ“י, ה”א).

תלו מִנְעוּ בְנֵיכֶם מִן הַהִגָּיוֹן3320 (בר' כח:).

––––––––

תלז אָמַר רַ' מֵאִיר: כְּשֶׁבָּאתִי [לִלְמֹד תּוֹרָה] אֵצֶל רַ' יִשְׁמָעֵאל אָמַר לִי: בְּנִי, מַה־מְּלַאכְתֶּךָ? אָמַרְתִּי לוֹ: לִבְלָר3321 אָנִי. אָמַר לִי: בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בִּמְלַאכְתֶּךָ, שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא: שֶׁמָּא אַתָּה מְחַסֵּר אוֹת אַחַת אוֹ מְיַתֶּר3322 אוֹת אַחַת – נִמְצֵאתָ מַחֲרִיב אֶת־כָּל־הָעוֹלָם3323 כֻּלּוֹ (עיר' יג.).

תלח בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר3324 מָצְאוּ כָתוּב: “וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”3325 “וְהִנֵּה טוֹב מָוֶת”; “וַיַּעֲשֹׁ… לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר3326 – “כָּתְנוֹת אוֹר”; – “וּבְנֵי דָן חֻשִׁים”3327 – “וּבֶן דָּן חֻשִׁים”3328. (ב"ר ט; כ; צד).

תלט בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מָצְאוּ כָתוּב: “מַשָּׂא דּוּמָה3329 – “מַשָּׂא רוֹמִי” (ירוש' תענ' פ“א, ה”א).

תמ סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ מֻגָּהּ3330 – אָמַר רַ' אַמִּי: עַד שְׁלשִׁים יוֹם מֻתָּר לְשַׁהוֹתוֹ3331, מִכָּאן וְאֵילַךְ אָסוּר לְשַׁהוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַל־תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה”3332 (כת' יט:).

תמא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע תַּעֲנִיּוֹת יָשְׁבוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה עַל כּוֹתְבֵי סְפָרִים, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלֹּא יִתְעַשָּׁרוּ, שֶׁאִלְמָלֵי מִתְעַשְּׁרִין אֵין כּוֹתְבִין (פס' נ:)

תמב “הוֹן־וָעשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד”3333 – זֶה הַכּוֹתֵב תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וּמַשְׁאִילָם לַאֲחֵרִים3334 (כת' נ.).

––––––––

תמג אֵין זוֹרְקִין סְפָרִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְאֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן.

חַיָּב אָדָם לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה בִּדְיוֹ נָאָה וְקֻלְמוֹס3335 נָאֶה וְלִבְלָרִים נָאִים3336, וּבִקְלָפִים3337 נָאִים וְעוֹרוֹת צְבָאִים3338, וְיַעַטְפֶנּוּ בְּשֵׁירָאִין3339 נָאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ33403341 (סופ' ג).

תמד כָּל־כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִים אֶת־הַיָּדָיִם3342. אוֹמְרִים צְדוֹקִים: קוֹבְלִים3343 אָנוּ עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: כִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִים אֶת־הַיָּדַיִם, כִּתְבֵי הֳמֵירַס3344 אֵינָם מְטַמְּאִים אֶת־הַיָּדָיִם. אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי: וְכִי אֵין לָנוּ עַל הַפְּרוּשִׁים אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד? וַהֲרֵי הֵם אוֹמְרִים: עַצְמוֹת חֲמוֹר טְהוֹרִים, עַצְמוֹת יוֹחָנָן כֹּהֵן־גָּדוֹל טְמֵאִים! אָמְרוּ לוֹ: לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תַּרְוָדוֹת3345. אָמַר לָהֶם: אַף כִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָם הִיא טֻמְאָתָם; סִפְרֵי הֳמֵירַס שֶׁאֵינָם חֲבִיבִים – אֵין מְטַמְּאִים אֶת־הַיָּדָיִם (ידים ג, ד).

תמה כָּל־כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִים אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה3346, בֵּין שְׁקּוֹרִין בָּהֶם3347 וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶם3348. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל־לָשׁוֹן טְעוּנִים גְּנִיזָה3349. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶם? מִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ3350.

הָיוּ כְתוּבִים גִּפְטִית3351, מָדִית, עִבְרִית3352, עֵילָמִית3353, יְוָנִית – אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶם, מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה.

הָיוּ כְתוּבִים תַּרְגּוּם וּבְכָל־לָשׁוֹן – מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה. אָמַר רַ' יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא3354 חֲלַפְתָּא, שֶׁהָלַךְ אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי3355 לִטְבֶרְיָא, וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹחָנָן בֶּן הַנָּזוּף וּבְיָדוֹ סֵפֶר אִיּוֹב תַּרְגּוּם, וְהוּא קוֹרֵא בוֹ. אָמַר לוֹ: זָכוּר אֲנִי בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן אֲבִי־אָבִיךָ, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל־גַּבֵּי מַעֲלָה בְּהַר־הַבַּיִת, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו סֵפֶר אִיּוֹב תַּרְגּוּם, וְאָמַר לַבַּנַּאי: שַׁקְּעֵהוּ תַּחַת הַנִּדְבָּךְ3356. אַף הוּא צִוָּה עָלָיו וּגְנָזוֹ (שבת קטו.; תוס' שם, פי"ד).


י. לְשׁוֹן־תּוֹרָה וְתַרְגּוּם

תמו בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, דִּבֵּר עִמָּהֵם בְּלָשׁוֹן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים וּמְבִינִים.

“אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”3357 – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: מַהוּ אָנֹכִי? לָשׁוֹן מִצְרִי הוּא. אָדָם שֶׁמְּבַקֵּשׁ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ בְּמִצְרַיִם “אֲנִי” הוּא אוֹמֵר “אָנוֹךְ”. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנִּשְׁבָּה בְּנוֹ וְעָשָׂה יָמִים רַבִּים עִם הַשַּׁבָּאִים3358. לָמַד שִׂיחָתָם שֶׁל אוֹתָם הַשַּׁבָּאִים. כְּשֶׁעָשָׂה [הַמֶּלֶךְ] נְקָמָה בְּאוֹיְבָיו וֶהֱבִיאוֹ, וּבָא לְהָשִׂיחַ עִמּוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ. מֶה עָשָׂה? הִתְחִיל לְסַפֵּר עַמּוֹ בִּלְשׁוֹנָם שֶׁל הַשַּׁבָּאִים. כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִם יִשְׂרָאֵל: כָּל־אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לָמְדוּ שִׂיחָתָם שֶׁל מִצְרִים: כְּשֶׁגְּאָלָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּבָא לִתֵּן לָהֶם אֶת־הַתּוֹרָה, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים לִשְׁמֹעַ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֲרֵינִי מֵשִׂיחַ עִמָּהֵם בְּלָשׁוֹן מִצְרִי. פָּתַח וְאָמַר “אָנֹכִי” – אָנוֹךְ (תנה“ק יתרו; פסיק”ר כ“א; ילק”ש יתרו כ).

תמז “יְיָ מִסִּינַי בָּא” וגו'3359 – כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא בְּלָשׁוֹן אֶחָד נִגְלָה, אֶלָּא בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת; “יְיָ מִסִּינַי בָּא” – זֶה לָשׁוֹן עִבְרִי; “וְזָרַח מִשֵּׂעִיר3360 לָמוֹ”3361 – זֶה לָשׁוֹן רוֹמִי; “הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן33623363 – זֶה לָשׁוֹן עֲרָבִי; “וְאָתָה3364 מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ”3365 – זֶה לָשׁוֹן אֲרַמִּי (ספרי וזה"ב).

תמח “כֹּה תֹאמַר”3366 – בְּלָשׁוֹן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּה תֹּאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (מכילתא יתרו – בחדש ט).

תמט אָמַר מָר זוּטְרָא (וְיֵשׁ אוֹמְרִים מָר עֻקְבָּא): בַּתְּחִלָּה נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּכְתָב עִבְרִית3367 וּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, חָזְרָה וְנִתְּנָה לָהֶם בִּימֵי עֶזְרָא בִּכְתָב אַשּׁוּרִית וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי. בֵּרְרוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּתָב אַשּׁוּרִית וּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וְהִנִּיחוּ לְהֶדְיוֹטוֹת3368 כְּתָב עִבְרִית וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי.

הֶדְיוֹטוֹת מִי הֵם? אָמַר רַב חִסְדָּא: הַכּוּתִים3369 (סנה' כא:).

תנ מַהוּ כְתָב עִבְרִית? אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּתָב לִבּוֹנָאָה3370.

שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: רָאוּי הָיָה עֶזְרָא שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עַל־יָדוֹ, אִלְמָלֵי לֹא קְדָמוֹ משֶׁה. בְּמשֶׁה הוּא אוֹמֵר: “וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים”3371, וּבְעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר: “כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרשׁ אֶת־תּוֹרַת יְיָ וְלַעֲשׂוֹת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט”3372. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִתְּנָה תוֹרָה עַל־יָדוֹ, נִשְׁתַּנָּה עַל־יָדוֹ הַכְּתָב.

לָמָּה נִקְרָא אַשּׁוּרִית? שֶׁעָלָה עִמָּהֶם מֵאַשּׁוּר.

שָׁנִינוּ, רַבִּי אוֹמֵר: בַּתְּחִלָּה בִּכְתָב זֶה נִתְּנָה3373 תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כֵּוָן שֶׁחָטְאוּ נֶהְפַּךְ לָהֶם לְרוֹעֵץ3374, כֵּוָן שֶׁחָזְרוּ3375 בָהֶם הֶחֱזִירוֹ לָהֶם. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשּׁוּרִית? שֶׁמְּאֻשֶּׁרֶת בִּכְתָב3376. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פַּרְטָא, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּל־עִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָוֵי הָעַמּוּדִים”3377 – וָוִים שֶׁהֵם דּוֹמִים לְעַמּוּדִים3378. וְאוֹמֵר: “וְאֶל־הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם”3379 – מַה לְּשׁוֹנָם לֹא נִשְׁתַּנָּה, אַף כְּתָבָם לֹא נִשְׁתַּנָּה. (סנה' כ“א:; תוספ' שם פ”ד מ"ה).

––––––––

תנא שָׁנוּ חֲכָמִים: כֵּיצַד כָּתְבוּ יִשְׂרָאֵל אֶת־הַתּוֹרָה? רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל־גַּבֵּי אֲבָנִים כְּתָבוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת” וְגו‘3380, וְאַחַר־כָּךְ סָדוּ אוֹתָן בְּסִיד. אָמַר לוֹ רַ’ שִׁמְעוֹן: לִדְבָרֶיךָ, הֵיאַךְ לָמְדוּ אֻמּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַזְּמָן תּוֹרָה? אָמַר לוֹ: בִּינָה יְתֵרָה נָתַן בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְשִׁגְּרוּ נוֹטִירִין3381 שֶׁלָּהֶן וְקִלְּפוּ אֶת־הַסִּיד וְהִשִּׂיאוּהָ3382, וְעַל דָּבָר זֶה נִתְחַתֵּם גְּזַר־דִּינָם לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁהָיָה לָהֶן לִלְמֹד וְלֹא לָמָדוּ. רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַל־גַּבֵּי סִיד כְּתָבוּהָ3383, וְכָתְבוּ לָהֶן לְמַטָּה3384: “לְמַעַן אֲשֶׁר3385 לֹא־יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת”3386 וגו' – הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאִם הָיוּ חוֹזְרִין3387 בִּתְשׁוּבָה הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתָן (סוטה לה:).

תנב מַעֲשֶׂה בַּחֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁכָּתְבוּ לְתַלְמַי3388 הַמֶּלֶךְ אֶת־הַתּוֹרָה יְוָנִית, וְהָיָה הַיּוֹם קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵגֶל, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לְהִתַּרְגֵּם כָּל צָרְכָּהּ (סופ' א).

תנג שָׁנִינוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ שֶׁכִּנֵּס שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים, וְהוֹשִׁיבָם בְּשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בָּתִּים3389, וְלֹא גִלָּה לָהֶם עַל־מָה כִּנְּסָם. וְנִכְנַס אֵצֶל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד וְאָמַר לָהֶם: כִּתְבוּ לִי תּוֹרַת משֶׁה רַבְּכֶם. נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֵצָה בְּלֵב כָּל־אֶחָד וְאֶחָד, וְהִסְכִּימוּ3390 כֻלָּם לְדַעַת אַחַת וְכָתְבוּ לוֹ: “אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית33913392, “אֶעֱשֶׂה אָדָם3393 בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת”3394 – “וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי3395 וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי”3396, “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאוֹ33973398, “הָבָה אֵרְדָה וְאָבֹלָּה3399 שָׁם שְׂפָתָם”3400, “וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ34013402. “כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ שׁוֹר3403 וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ אֵבוּס”3404, “וַיִּקַּח משֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל נוֹשֵׂא בְנֵי־אָדָם34053406, “וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְמִצְרַיִם וּבִשְׁאָר אֲרָצוֹת3407 שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה”3408, “וַיִּשְׁלַח אֶת־זַאֲטוּטֵי3409 בְנֵי יִשְׂרָאֵל”3410, “וְאֶל זַאֲטוּטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ”3411, “לֹא חֶמֶד3412 אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי”3413, “אֲשֶׁר חָלַק יְיָ אֱלֹהֶיךָ אוֹתָם לְהָאִיר לְכָל הָעַמִּים34143415, “וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים… אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לְעָבְדָם34163417. וְכָתְבוּ לוֹ “אֶת־צְעִירַת הָרַגְלַיִם” וְלֹא כָתְבוּ “אֶת־הָאַרְנֶבֶת”3418, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר: שָׂחֲקוּ בִי הַיְּהוּדִים וְהֵטִילוּ שֵׁם אִשְׁתִּי בַּתּוֹרָה. (מג' ט; ע י).

תנד אֵין בֵּין סְפָרִים לִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת – אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִים בְּכָל־לָשׁוֹן, וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבוֹת אֶלָּא אַשּׁוּרִית. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בִּסְפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית3419. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַה־טַּעְמוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל? אָמַר הַכָּתוּב: “יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי־שֵׁם”3420 – דְּבָרָיו שֶׁל יֶפֶת3421 יִהְיוּ בְּאָהֳלֵי שֵׁם. בַּר קַפָּרָא אָמַר: יִהְיוּ דְבָרָיו שֶׁל שֵׁם נֶאֱמָרִים בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל יֶפֶת. רַ' יוּדָא אָמַר: מִכָּאן לְתַרְגּוּם מִן הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ”3422; “בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים” – זֶה מִקְרָא, “מְפֹרָשׁ” – זֶה תַּרְגּוּם

אָמַר רַ' יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁהִתִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ יְוָנִית, לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא בְּסֵפֶר תּוֹרָה3423, וּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ3424. (מג' ח, ט; ב“ר לו; דב”ר א).

תנה עֲקִילַס תִּרְגֵּם3425 אֶת־הַתּוֹרָה לִפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ וְאָמָרוּ: “יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם34263427 (ירוש' מג' פ“א, ה”ט).

תנו תַּרְגּוּם שֶׁל תּוֹרָה – אוֹנְקְלוֹס הַגֵּר אֲמָרוֹ מִפִּי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ, תַּרְגּוּם שֶׁל נְבִיאִים – יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל אֲמָרוֹ מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעַזְעָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה3428 עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. יָצְאָה בַּת־קוֹל וְאָמָרָה: מִי הוּא זֶה שֶׁגִּלָּה סְתָרַי לִבְנֵי־אָדָם? עָמַד יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי הוּא שֶׁגִּלִּיתִי אֶת־סְתָרֶיךָ לִבְנֵי־אָדָם. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת3429 בְּיִשְׂרָאֵל. וְעוֹד בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת תַּרְגּוּם שֶׁל כְּתוּבִים – יָצְאָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: דַּיֶּךָּ!

מַה־טַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֵץ מָשִׁיחַ3430 (מג' ג.; ע"י).

תנז מִקְרָא מֵבִיא לִידֵי תַּרְגּוּם, תַּרְגּוּם מֵבִיא לִידֵי מִשְׁנָה3431. (ספרי שופטים).

תנח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־פַּזִּי: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַמְתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ3432 יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: “משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל”3433, מַה־תַּלְמוּד־לוֹמַר “בְקוֹל”? – בְּקוֹלוֹ שֶׁל משֶׁה3434. וְכֵן שָׁנִינוּ: אֵין הַמְתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא. וְאִם אִי־אֶפְשָׁר לַמְתַרְגֵּם לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹרֵא3435, יְמַעֵךְ הַקּוֹרֵא קוֹלוֹ3436 וְיִקְרָא (בר' מה).

תנט שָׁנִינוּ, רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ3437 הֲרֵי זֶה בַּדַּאי3438, וְהַמּוֹסִיף עָלָיו3439 – הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף (קיד' מט.).

––––––––

תס דִּבְּרָה תוֹרָה בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם3440 (בר' לא:).

תסא דִּבְּרָה תוֹרָה לְשׁוֹן־הֲבָאי3441 (תמ' כט.).

תסב לְשׁוֹן־תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן־חֲכָמִים לְעַצְמָם3442 (חול' קלז:).


יא. תַּלְמוּד וּמַעֲשֶׂה

תסג שָׁנִינוּ: אֶת־זוֹ דָּרַשׁ רַ' מְנַחֵם בְּרַ' יוֹסֵי: “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר”3443 – תָּלָה הַכָּתוּב אֶת־הַמִּצְוָה בְּנֵר וְאֶת־הַתּוֹרָה בְּאוֹר; אֶת־הַמִּצְוָה בְּנֵר, לוֹמַר לָךְ: מַה נֵּר אֵינוֹ מֵאִיר אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִנָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה3444; וְאֶת־הַתּוֹרָה בְּאוֹר, לוֹמַר לָךְ: מָה אוֹר מֵאִיר לְעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִנָּה לְעוֹלָם; וְאוֹמֵר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ וגו' "3445, “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ” – זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה; “בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ”3446 – זוֹ מִיתָה; “וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ”3447 – לֶעָתִיד לָבוֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים3448 וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים3449, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ מְהַלֵּךְ. נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר3450 – נִצַּל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים, וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד־הַשַּׁחַר3451 נִצַּל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים, וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת־דְּרָכִים3452 נִצַּל מִכֻּלָּם.

דָּבָר אַחֵר: עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה3453 וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת־הָאַהֲבָה”3454. (סוטה כא.: ע"י).

תסד וּכְבָר הָיָה רַ' טַרְפוֹן וּזְקֵנִים מְסֻבִּים בַּעֲלִיַּת בֵּית־נִתְזָה בְּלֹד; נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: תַּלְמוּד גָּדוֹל אוֹ מַעֲשֶׂה גָּדוֹל? נַעֲנָה רַ' טַרְפוֹן וְאָמַר: מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. נַעֲנָה רַ' עֲקִיבָא וְאָמַר: תַּלְמוּד גָּדוֹל. נַעֲנוּ כֻלָּם וְאָמָרוּ: תַּלְמוּד גָּדוֹל, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה (קיד' מ:).

תסה רַ' אַבָּהוּ שָׁלַח אֶת־רַ' חֲנִינָא בְּנוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה בִּטְבֶרְיָא. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: גּוֹמֵל הוּא חָסֶד3455. שָׁלַח וְאָמַר לוֹ: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקֵיסָרִין3456 שְׁלַחְתִּיךָ לִטְבֶרְיָא? שֶׁכְּבָר נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית־אֲרִים בְּלֹד, שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה. – רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּקֵיסָרִין אָמְרוּ: לֹא אָמְרוּ, אֶלָּא כְּשֶׁיֶּשׁ־שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה; אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה, הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם (ירוש' פס' פ“ג, ה”ז).

תסו אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ… וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"3457 – שָׁנָה רַ' חִיָּא: הַלָּמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, וְלֹא הַלָּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, שֶׁהַלָּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הַלָּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ3458 עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לָאֲוִיר הָעוֹלָם (ירוש' בר' פ“א, ה”ב; ויק"ר לה).

תסז רַ' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ3459 – חָכְמָתוֹ מִתְקַיָּמֶת, וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּים וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִים, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו; אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ – לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִים וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל־הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזוֹת3460 אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ (אב' ג).

תסח אֱלִישָׁע בֶּן־אֲבוּיָה הָיָה אוֹמֵר: אָדָם שֶׁיֵּשׁ־בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמֵד תּוֹרָה הַרְבֵּה, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁבּוֹנֶה אֲבָנִים תְּחִלָּה3461 וְאַחַר־כָּךְ לְבֵנִים, אֲפִלּוּ בָאִים מַיִם הַרְבֵּה וְעוֹמְדִים בְּצִדָּן אֵין מַחִין3462 אוֹתָן מִמְּקוֹמָן. וְאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמֵד תּוֹרָה, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁבּוֹנֶה לְבֵנִים תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ אֲבָנִים, אֲפִלּוּ בָאִים מַיִּם קִמְעָא, מִיָּד הוֹפְכִים אוֹתָן.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: אָדָם שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמֵד תּוֹרָה הַרְבֵּה – לְמָה הוּא דוֹמֶה: לְסִיד שֶׁטּוּחַ3463 עַל גַּבֵּי אֲבָנִים, אֲפִלּוּ יוֹרְדִין עָלָיו כַּמָּה גְשָׁמִים אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמֵד תּוֹרָה הַרְבֵּה דּוֹמֶה לְסִיד שֶׁנִּטּוֹחַ עַל־גַּבֵּי לְבֵנִים, אֲפִלּוּ יוֹרְדִין עָלָיו גְּשָׁמִים קִמְעָא – מִיָּד נִמּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ. (אדר“נ נו”א, כד).

תסט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְרוֹכֵב סוּס וּכְלִינוֹס3464 בְּפִיו: כָּל־מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא מַחֲזִירוֹ; וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – לְרוֹכֵב סוּס וְאֵין כְּלִינוֹס בְּפִיו – רָכַב עָלָיו, וְנָפַל מִמֶּנּוּ, וְשָׁבַר אֶת־מַפְרַקְתּוֹ. (שם נו"ב, לד).

תע “לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹתָיו”3465 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא: כָּל־מִי שֶׁלּוֹמֵד דִּבְרֵי־תוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, עָנְשׁוֹ חָמוּר3466 מִמִּי שֶׁלֹּא לָמַד כָּל־עִקָּר3467. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַרְדֵּס, הִכְנִיס לְתוֹכוֹ שְׁנֵי אֲרִיסִים3468, אֶחָד הָיָה נוֹטֵעַ אִילָנוֹת וּמְקַצְּצָם, וְאֶחָד לֹא הָיָה נוֹטֵעַ כָּל־עִקָּר וְלֹא מְקַצְּצָם. עַל מִי הַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס – לֹא עַל אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נוֹטֵעַ וּמְקַצְּצָם? כָּךְ כָּל־מִי שֶׁלּוֹמֵד דִּבְרֵי־תוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אוֹתָהּ, עָנְשׁוֹ חָמוּר מִמִּי שֶׁלֹּא לָמַד כָּל־עִקָּר. (דב"ר ז).

תעא אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ: הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה3469 – שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ; עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ – שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ; הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה – חָסִיד; לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה – רָשָׁע (אב' ה).

תעב יֵשׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם; נָאֶה מְקַיֵּם וְאֵין נָאֶה דוֹרֵשׁ; נָאֶה דוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם (יבמ' סג:).

תעג רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: “הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ”3470 – זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד; “וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ”3471 – אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים; “אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ”3472 – דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. (סוטה מד.).

תעד רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן בֶּן־בָּרוֹקָא אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד עַל־מְנָת לְלַמֵּד – מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ3473 לִלְמֹד וּלְלַמֵּד; וְהַלּוֹמֵד עַל־מְנָת לַעֲשׂוֹת – מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת (אב' ד).

תעה אָמַר רַב הוּנָא: כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבָד3474 דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ (ע"ז יז:).

תעו כָּל־הָאוֹמֵר אֵין לוֹ אֶלָּא תּוֹרָה – אֲפִלּוּ תוֹרָה אֵין לוֹ; מַה־טַּעַם? אָמַר רַב פַּפָּא: אָמַר הַכָּתוּב “וּלְמַדְתֶּם… לַעֲשׂתָם”3475 – כָּל־שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַעֲשִׂיָּה יֶשְׁנוֹ בִלְמִידָה, כָּל־שֶׁאֵינוֹ בַעֲשִׂיָּה אֵינוֹ בִלְמִידָה. (יבמ' קט:).

תעז אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לָמָּה־זֶּה מְחִיר בְּיַד־כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב־אָיִן”3476 – אוֹי לָהֶם לְתַלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם יִרְאַת־שָׁמָיִם. (יומא עב:; ע"י).

תעח אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל־אָדָם שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ תוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת־שָׁמַיִם, דּוֹמֶה לְגִזְבָּר3477 שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת3478 וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ – הֵיאַךְ יִכָּנֵס?

הִכְרִיז רַ' יַנַּאי: חֲבָל3479 עַל מִי שֶׁאֵין לוֹ חָצֵר3480 וְשַׁעַר לְחָצֵר עוֹשֶׂה (שבת לא:).

תעט אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא: כָּל־מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֵין בְּיָדוֹ יִרְאַת־חֵטְא – אֵין בְּיָדוֹ כְלוּם. כָּל־נַגָּר3481 שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אֶרְגַּלְיָא שֶׁלּוֹ3482 – אֵינוֹ נַגָּר. לָמָּה? – שֶׁקַּפְלָיוֹת שֶׁל תּוֹרָה3483 בְּיִרְאַת חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ”3484 (שמ"ר מ).

תפ הִכְרִיז רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרֵי: מִי מְבַקֵּשׁ חַיִּים? הָיוּ הַכֹּל מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: תֶּן־לָנוּ חַיִּים. אָמַר לָהֶם: “מִי־הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים… נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע” וגו'3485; שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְנָצַרְתִּי אֶת־לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה – אֵלֵךְ וְאֶתְגָּרֶה בְשֵׁנָה3486, תַּלְמוּד לוֹמַר: “סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב”3487 – וְאֵין “טוֹב” אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל־תַּעֲזֹבוּ”3488 (ע“ז יט:; ע”י).

תפא מַרְגְּלָא בְּפִי רָבָא3489: תַּכְלִית חָכְמָה – תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּבוֹעֵט3490 בְּאָבִיו וְאִמּוֹ וּבְרַבּוֹ וּבְמִי שֶּׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן3491, שֶׁנֶּאֱמַר: “רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶם3492, לְ“לוֹמְדֵיהֶם” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לְ“עֹשֵׂיהֶם” – לְעוֹשִׂים לִשְׁמָהּ, וְלֹא לְעוֹשִׂים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. (בר' יז.).

תפב לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה (אבות א).


יב. מִצְוֹת־הַתּוֹרָה

תפג רַ' חֲנַנְיָה בֶּן־עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְזַכּוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל3493 תּוֹרָה וְיַאְדִּיר”3494 (מכ' כג:).

תפד “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים”3495 – הָרִאשׁוֹנִים רֵיחַ מִצְוֹת3496 נָתַתָּ לָהֶם: לְאָדָם מִצְוָּה אַחַת3497, לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֵׁשׁ מִצְוֹת3498; אֲבָל אָנוּ, כְּשֶׁבָּאנוּ לְסִינַי, “שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ”3499 – כְּאָדָם שֶׁהוּא מְעָרֶה3500 מִפִּי חָבִית, כָּךְ אַתָּה מְעָרֶה עָלֵינוּ אֶת־כָּל־הַמִּצְוֹת, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה מִצְוֹת עֲשֵׂה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה (תנח' יתרו; שהש"ר א).

תפה עַל שִׁבְעָה דְבָרִים נִצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ: עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם3501, וְעַל הַדִּין, וְעַל הַגָּזֵל, וְעַל אֵבָר מִן הֶחָי. רַ' חֲנִינָא בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף עַל הַדָּם מִן הֶחָי. רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף עַל הַכִּלְאָיִם3502. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: אַף עַל הַכְּשָׁפִים. רַ' יוֹחָנָן בֶּן־בָּרוֹקָא אוֹמֵר: אַף עַל הַסֵּרוּס. רַ' אַסִּי אָמַר: עַל כָּל־הָאָמוּר בַּפָּרְשָׁה נִצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ: “לֹא־יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ” וגו'3503, וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: “וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ”3504 (ב"ר לד).

תפו אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל־יָדוֹ; אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְצִיר כַּפַּי, וְאֵינִי נוֹתְנָהּ לוֹ? חָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: וּמָה עַכְשָׁו שֵׁשׁ מִצְוֹת נָתַתִּי לוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶן, וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ תַּרְיַ“ג מִצְוֹת, רְמַ”ח מִצְוֹת עֲשֵׂה וּשְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה? לֹא לְאָדָם אֲנִי נוֹתֵן, כִּי־אִם לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם35053506 (שם כד).

תפז רַ' יוֹסֵי בַר אַיְבוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן אָמַר: אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא הֻתַּר לוֹ3507 בְשַׂר תַּאֲוָה, לֹא הֻזְהַר עַל אֵבָר מִן הֶחָי; אֲבָל בְּנֵי נֹחַ, שֶׁהֻתַּר לָהֶם3508 בְּשַׂר תַּאֲוָה, הֻזְהֲרוּ עַל אֵבָר מִן הֶחָי (שם לד; סנה' נט:).

תפח “מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב”3509 – אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַרְדֵּס, וְהָיָה נוֹטֵעַ בּוֹ כָּל־מִינֵי אִילָנוֹת, וְלֹא הָיָה נִכְנָס לְתוֹכוֹ אֶלָּא הוּא, שֶׁהָיָה מְשַׁמְּרוֹ; מִשֶּׁעָמְדוּ בָנָיו עַל פִּרְקָם3510 אָמַר לָהֶם: בָּנַי, הַפַּרְדֵּס הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ, וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ; אַתֶּם תִּהְיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל: עַד שֶׁלֹּא בָרָאתִי אֶת־הָעוֹלָם הַזֶּה הִתְקַנְתִּי אֶת־הַתּוֹרָה; לֹא נְתַתִּיהָ לְאַחַת מִן הָאֻמּוֹת, אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ: “כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”3511 – מִיָּד נִתְּנָה לָהֶם. הָוֵי – “מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי”3512, אֶלָּא לְמִי? לְיַעֲקֹב, שֶׁבְּחָרוֹ מִכָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא מִקְצָת: נָתַן לְאָדָם שֵׁשׁ מִצְוֹת, הוֹסִיף לְנֹחַ אַחַת, לְאַבְרָהָם שְׁמֹנֶה, לְיַעֲקֹב תֵּשַׁע, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם הַכֹּל.

אָמַר רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִינֵי תַבְשִׁילִין, נִכְנַס עַבְדּוֹ נָתַן לוֹ חֲתִיכָה, שֵׁנִי – נָתַן לוֹ בֵּיצָה, שְׁלִישִׁי – נָתַן לוֹ יָרָק, וְכֵן לְכָל־אֶחָד וְאֶחָד; נִכְנַס בְּנוֹ נָתַן לוֹ כָּל־הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: לְאֵלּוּ נָתַתִּי מָנָה מָנָה, אֲבָל אֶת־הַכֹּל נָתַתִּי בִּרְשׁוּתֶךָ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לֹא נָתַן לָאֻמּוֹת אֶלָּא מִקְּצָת מִצְוֹת, אֲבָל כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם: הֲרֵי כָל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי”3513.

“יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ”3514 – נָתַן הָאֱלֹהִים לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם מִצְוֹת גְּלָמוֹת3515, שֶׁיִּיגְעוּ בָהֶן, וְלֹא הִפְרִישׁ בָּהֶן בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה; בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּפֵרַשׁ לָהֶם הַמִּצְוֹת, כָּל־אַחַת וְאַחַת עָנְשָׁהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: “חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל”"3516 (שמ"ר ל).

תפט יִשְׂרָאֵל עָרָבִים בֵּינָם לְבֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וּמֶה הָיְתָה עָרָבוּתָם? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא לִתֵּן אֶת־הַתּוֹרָה לֹא קִבְּלוּהָ אַחַת מִן הָאֻמּוֹת אֶלָּא יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שָׂדֶה, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְמָסְרָהּ לַאֲרִיסִים. קָרָא לָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ: תְּקַבֵּל אַתָּה הַשָּׂדֶה הַזּוֹ? אָמַר לוֹ: אֵין בִּי כֹחַ, קָשָׁה הֵימֶנִּי. וְכֵן לַשֵּׁנִי, לַשְּׁלִישִׁי וְלָרְבִיעִי – וְלֹא קִבְּלוּהָ מִמֶּנּוּ. קָרָא לַחֲמִישִׁי וְאָמַר לוֹ: תְּקַבֵּל אַתָּה הַשָּׂדֶה הַזּוֹ? אָמַר לוֹ: הֵן. – עַל־מְנָת לְפַלְחָהּ3517? – הֵן. מִשֶׁנִּכְנַס לְתוֹכָהּ הֱבִירָהּ3518. עַל מִי הַמֶּלֶךְ מַקְפִּיד, עַל אוֹתָם שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבְּלָהּ, אוֹ עַל מִי שֶׁקִּבְּלָהּ עָלָיו וּמִשֶּׁקִּבְּלָהּ עָלָיו נִכְנַס בָּהּ וֶהֱבִירָהּ – לֹא עַל זֶה שֶׁקִּבְּלָהּ? כָּךְ כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַר סִינַי, לֹא הִנִּיחַ אֻמָּה שֶׁלֹּא הִרְתִּיק3519 עָלֶיהָ – וְלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן לְשָׁמְרָהּ; וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: “כֹּל אֲשֶׁר־דִבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”3520. לְכָךְ בְּדִין הוּא שֶׁתִּשְׁמָעוּ, וְאִם לָאו – תֵּעָנְשׁוּ בָּעָרָבוּת (שם כז).

תצ “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים”3521 – יֵשׁ לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם שׁוֹפְטִים וְיֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל שׁוֹפְטִים, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה בֵּינֵיהֶם. מָשָׁל לְחוֹלֶה שֶׁנִּכְנַס הָרוֹפֵא אֶצְלוֹ לְבַקְּרוֹ, אָמַר לִבְנֵי בֵיתוֹ: הַאֲכִילוּהוּ כָּל־מַה־שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ. נִכְנַס אֵצֶל אַחֵר, אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ בוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל דָּבָר פְּלוֹנִי. אָמְרוּ לוֹ: לָרִאשׁוֹן אָמַרְתָּ, שֶׁיֹּאכַל מַה־שֶּׁיִּרְצֶה, וְלַשֵּׁנִי אָמַרְתָּ, שֶׁלֹּא יֹאכַל דָּבָר פְּלוֹנִי! אָמַר לָהֶם: הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ לְחַיִּים3522, לְפִיכָךְ אָמַרְתִּי שֶׁיֹּאכַל כָּל־מַה שֶׁרוֹצֶה; אֲבָל זֶה, שֶׁהוּא לְחַיִּים, אָמַרְתִּי הִזָּהֲרוּ בוֹ. כָּךְ לְאֻמּוֹת שֶׁנִּפְרָשִׁין3523 וְאֵינָם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְאֵינָם עוֹשִׂין אוֹתָהּ, נֶאֱמַר [בָּהֶם]: “וְגַם־אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם”3524, אֲבָל הַמִּצְוֹת כָּתוּב בָּהֶן: “אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם”3525 (שם ל).

תצא אָמַר רַ' אַבָּא: רְמַ“ח מִצְוֹת עֲשֵׂה בַּתּוֹרָה כְּנֶגֶד אֲבָרִים שֶׁבָּאָדָם, שֶׁכָּל־אֵבָר וָאֵבֶר צֹוֵחַ עַל הָאָדָם וְאוֹמֵר: עֲשֵׂה בִי מִצְוָה, שֶׁתִּחְיֶה בִזְכוּתָהּ וְתַאֲרִיךְ יָמִים; וּשְׁסָ”ה מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, שֶׁבְּכָל־יוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, עַד שֶׁהִיא שׁוֹקַעַת, צֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת לָאָדָם: גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁהִגִּיעַ יָמֶיךָ3526 לְיוֹם זֶה, אַל תַּעֲבֹר בִּי אֶת־הַעֲבֵרָה הַזֹּאת, וְאַל תַּכְרִיעַ אוֹתְךָ וְאֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף־חוֹבָה – הֲרֵי תַּרְיַ"ג מִצְוֹת (תנה"ק תצא; תנח' שם).

תצב “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם”3527 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם, שֶׁמָּא שִׁנּוּ אֶת־מִדָּתָם3528, אוֹ שֶׁמָּא גַּלְגַּל חַמָּה אֵינוֹ עוֹלֶה מִן הַמִּזְרָח וּמֵאִיר לְכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁשָּׂמֵחַ בִּשְׁלִיחוּתוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מְחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח”3529. “וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ”3530 – הִסְתַּכְּלוּ בָּאָרֶץ שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם, שֶׁמָּא שִׁנְּתָה אֶת־מִדָּתָהּ, שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם וְלֹא צָמָחָה, אוֹ שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם חִטִּים וְהֶעֶלְתָה שְׂעוֹרִים, אוֹ שֶׁמָּא אָמְרָה פָּרָה זוֹ: אֵינִי חוֹרֶשֶׁת וְאֵינִי דָשָׁה, אוֹ שֶׁמָּא אָמַר חֲמוֹר זֶה: אֵינִי טוֹעֵן וְאֵינִי הוֹלֵךְ, וְכֵן הַיָּם: “אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם”3531 – שֶׁמָּא שִׁנָּה אֶת־מִדָּתוֹ וְעָלָה וְהֵצִיף אֶת־הָעוֹלָם. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: מָה אֵלּוּ, שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד3532, אִם זוֹכִים אֵין מְקַבְּלִים שָׂכָר, וְאִם חוֹטְאִים אֵין מְקַבְּלִים פֻּרְעָנוּת, וְאֵין חָסִים עַל בְּנֵיהֶם3533 וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם – לֹא שִׁנּוּ אֶת־מִדָּתָם, אַתֶּם, שֶׁאִם זְכִיתֶם אַתֶּם מְקַבְּלִים שָׂכָר, וְאִם חֲטָאתֶם אַתֶּם מְקַבְּלִים פֻּרְעָנוּת, וְאַתֶּם חָסִים עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנוֹתֵיכֶם – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מִדַּתְכֶם (ספרי האזינוּ; ילק"ש).

תצג “וּרְאִיתֶם… וּזְכַרְתֶּם”3534 – הָרְאִיָּה מְבִיאָה לִידֵי זִכָּרוֹן, וְזִכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם”3535 (תנה"ק שלח).

תצד שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מַה־נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת3536 מִכָּל־מִינֵי צִבְעוֹנִים? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לְיָם3537, וְיָם דּוֹמֶה לְרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְסַפִּיר, וְסַפִּיר דּוֹמֶה לְכִסֵּא־הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר”3538; וְאוֹמֵר: “כְּמַרְאֵה אֶבֶן־סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא”3539 (סוטה יז.; ירוש' בר' פ“א, ה”ב).

תצה “וַהֲדָרְךָ עַל־בְּנֵיהֶם”3540 – אָמַר רַ' חִזְקִיָּה: בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְכַּסִּים בְּצִיצִית לֹא יְהוּ סְבוּרִים שֶׁמָּא תְּכֵלֶת3541 הֵם לוֹבְשִׁים, אֶלָּא יְהוּ מִסְתַּכְּלִים בְּצִיצִית כְּאִלּוּ הֲדַר שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם (שו"ט צ).

תצו “וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ”3542 – שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ (סוטה יז.).

תצז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל, שֶׁסִּבְּבָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמִצְוֹת: תְּפִלִּין בְּרָאשֵׁיהֶם, תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם, צִיצִית בְּבִגְדֵיהֶם, מְזוּזוֹת בְּפִתְחֵיהֶם. וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד: “שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ”3543. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס דָּוִד לְמֶרְחָץ וְרָאָה עַצְמוֹ עוֹמֵד עָרֹם – אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁאֶעֱמֹד עָרֹם בְּלֹא מִצְוָה! וְכֵוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בְּמִילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ3544. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר עָלֶיהָ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַמְנַצֵּחַ עַל־הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד”3545 – עַל מִילָה שֶׁנִּתְּנָה בַשְּׁמִינִי (מנח' מג:; ע"י; ספרי ואתחנן).

––––––––

תצח רַ' יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלָשׁ־עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת3546. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת־הַשַּׁבָּת3547 הַחֲמוּרָה. רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים3548.

רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל־הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (נדר' לא, לב; ע"י).

תצט "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים וגו' "3549 – אָמַר רַ' לֵוִי: לְמַטְרוֹנָה שֶׁאָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: עִבְרִי לְפָנַי – וְעָבְרָה לְפָנָיו וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָנֶיהָ3550. אָמְרָה: תֹּאמַר שֶׁמָּצָא בִי פְּסֹלֶת? אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: אֵין בָּךְ פְּסֹלֶת, אֶלָּא צִפֹּרֶן שֶׁל אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁלָּךְ גְּדוֹלָה קִמְעָה – הַעֲבִירִי אוֹתָהּ וּבָטֵל הַמּוּם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: אֵין בְּךָ פְּסֹלֶת אֶלָּא הָעָרְלָה הַזּוֹ, הַעֲבֵר אוֹתָהּ וּבָטֵל הַמּוּם – “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ”3551 (ב“ר מו; ילק”ש לך־לך).

תק אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' תַּנְחוּם: בּוֹא וְנִהְיֶה כֻלָּנוּ לְעַם אֶחָד. אָמַר לוֹ: טוֹב, אֶלָּא אָנוּ, שֶׁמְּהוּלִים3552 אָנוּ, אִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לִהְיוֹת כְּמוֹתְכֶם, אַתֶּם לְכוּ וְהִמּוֹלוּ וִהְיוּ כְמוֹתֵנוּ. אָמַר לוֹ: יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר, אֶלָּא כָּל־מִי שֶׁנִּצַּח אֶת־הַמֶּלֶךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְבֵיבָר3553. הֱטִילוּהוּ לְבֵיבָר וְלֹא אֲכָלוּהוּ3554. אָמַר לוֹ מִין אֶחָד: לֹא אֲכָלוּהוּ הַחַיּוֹת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְעֵבוֹת. הֵטִילוּ אוֹתוֹ3555 וְאֲכָלוּהוּ (סנה' לט.).

תקא פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת־רַ' הוֹשַׁעְיָה, אָמַר לוֹ: אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ3556 מְגַלֵּחַ אֶת־פְּאַת הָרֹאשׁ וּמַנִּיחַ אֶת־פְּאַת הַזָּקָן? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁגָּדֵל עִמִּי בִּשְׁטוּת3557. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן יְסַמֵּא אֶת־עֵינָיו וִיקַטַּע אֶת־יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת־רַגְלָיו, שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת? אָמַר לוֹ: וּלְאֵלּוּ הַדְּבָרִים בָּאנוּ3558! אָמַר לוֹ: לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק3559 אִי־אֶפְשָׁר, אֶלָּא כָּל־מַה שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צָרִיךְ תִּקּוּן, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק, הַתּוּרְמוֹס צָרִיךְ לְמִתּוּק, הַחִטִּים צְרִיכוֹת לְהִטָּחֵן, אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן (ב“ר יא; פסיק”ר כג).

תקב “גִּבּוֹרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ”3560 – בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית3561 הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּנֹהַג שֶׁבְּעוֹלָם, אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה לְיוֹם אֶחָד, לְשַׁבָּת אֶחָת, לְחֹדֶשׁ אֶחָד, שֶׁמָּא לִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה3562? וְזֶה רוֹאֶה שָׂדֵהוּ מֻפְקֶרֶת וְאִילָנוֹתָיו מֻפְקָרִים, וְהַסְּיָגִים מְפֹרָצִים, וְרוֹאֶה פֵּרוֹתָיו נֶאֱכָלִים, וְנוֹתֵן אַרְנוֹנָא3563 וְשׁוֹתֵק – יֵשׁ לְךָ גִּבּוֹר גָּדוֹל מִזֶּה? (ויק"ר א; תנח' ויקרא).

תקג דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בֶּן־פְּדָיָה: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ3564, אָדָם הָרִאשׁוֹן! שֶׁלֹּא יָכֹלְתָּ לַעֲמֹד בְּצִוּוּי3565 אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מַמְתִּינִין לְעָרְלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. כְּשֶׁשָּׁמַע בַּר קַפָּרָא כֵּן, אָמַר: יָפֶה דָּרַשְׁתָּ, בֶּן־אֲחוֹתִי! (ב"ר כא).

––––––––

תקד רַבִּי אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה3566, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת, וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ3567 וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ (אב' ב).

תקה [אָמַר] רַ' אַחָא בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק: כָּתוּב: “מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים”3568 – מִכָּל־מַה־שֶּׁנֶּאֱמַר לְךָ בַּתּוֹרָה הִשָּׁמֵר, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן יוֹצְאִים לְךָ חַיִּים.

אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: הִשְׁוָה הַכָּתוּב מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת לְמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת. מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת – זֶה שִׁלּוּחַ הַקֵּן3569, וּמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת – זֶה כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּבִשְׁתֵּיהֶן כָּתוּב: “וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים” (ירוש' פאה פ“א, ה”א).

תקו תְּהֵא מִצְוָה קַלָּה חֲבִיבָה עָלֶיךָ כְּמִצְוָה חֲמוּרָה (ספרי ראה).

תקז עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה – סוֹפוֹ לַעֲבוֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה. (שם שופטים).

תקח בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵה רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וּבוֹרֵחַ מִן הַעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְוָה גוֹרֶרֶת3570 מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה; שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה3571, וּשְׂכַר עֲבֵרָה – עֲבֵרָה (אב' ד).

––––––––

תקט “הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת”3572 – אֵלּוּ בְנֵי־אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לַחֲלוּחִית שֶׁל מִצְוָה (סנה' צב:).

תקי “לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָי”3573 – מָשָׁל לְאֶחָד מֻשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַמָּיִם, הוֹשִׁיט לוֹ הַקְּבַרְנֵיט3574 אֶת־הַחֶבֶל וְאָמַר לוֹ: תְּפֹשׂ חֶבֶל זֶה בְּיָדְךָ וְאַל תַּנִּיחֵהוּ, שֶׁאִם תַּנִּיחֵהוּ אֵין לְךָ חַיִּים; אַף כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כָּל־זְמַן שֶׁאַתֶּם מְדֻבָּקִים בְּמִצְוֹת – נֶאֱמַר עֲלֵיכֶם: “וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם”3575 (במ"ר יז; תנח' שלח).

תקיא “נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם”3576 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְהֵא נֵרִי בְיָדְךָ וְנֵרְךָ בְיָדִי. וְאֵיזֶה נֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר”3577. מַהוּ “כִּי נֵר מִצְוָה”? אֶלָּא כָּל־מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה הוּא כְּאִלּוּ מַדְלִיק נֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ שֶׁנִּקְרֵאת נֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם3578 (שמו"ר לו).

תקיב אָמַר בַּר קַפָּרָא: "הַנֶּפֶשׁ וְהַתּוֹרָה נִמְשְׁלוּ בַנֵּר. הַנֶּפֶשׁ – שֶׁנֶּאֱמַר: “נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם”3579, וְהַתּוֹרָה – שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר”3580. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאָדָם: נֵרִי בְיָדְךָ וְנֵרְךָ בְיָדִי. נֵרִי בְיָדְךָ – זוֹ הַתּוֹרָה, וְנֵרְךָ בְיָדִי – זוֹ הַנָּפֶשׁ. אִם שָׁמַרְתָּ אֶת־נֵרִי אֲנִי מְשַׁמֵּר אֶת־נֵרֶךָ, וְאִם כִּבִּיתָ אֶת־נֵרִי אֲנִי מְכַבֶּה אֶת־נֵרֶךָ (דב"ר ד).

תקיג רַ' יוֹחָנָן וְרַ' אֶלְעָזָר אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: תּוֹרָה נִתְּנָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם וּנְשָׁמָה נוֹצְרָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, כָּל־הַמְּשַׁמֵּר אֶת־הַתּוֹרָה נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת וְכָל־שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת־הַתּוֹרָה אֵין נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמָּרֶת. שָׁנוּ דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמָּסַר צִפּוֹר־דְּרוֹר לְעַבְדּוֹ. אָמַר: כִּמְדֻמֶּה אַתָּה, שֶׁאִם אַתָּה מְאַבְּדָהּ אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ אִסָּר3581 בְּדָמֶיהָ – נִשְׁמָתְךָ אֲנִי נוֹטֵל מִמֶּךָּ! (מנ' צט:; ע"י).

תקיד הַמָּשָׁל אוֹמֵר: הַפֶּתַח שֶׁאֵינוֹ פָתוּחַ לְמִצְוָה – פָּתוּחַ לְרוֹפֵא3582. (שהש“ר ו; פסיק”ר פי' יהודה וישראל).

תקטו רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: כִּכָּר וּמַקֵּל יָרְדוּ כְרוּכִים מִן הַשָּׁמָיִם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם תַּעֲשׂוּ אֶת־הַתּוֹרָה – הֲרֵי כִּכָּר לֶאֱכֹל, וְאִם לָאו – הֲרֵי מַקֵּל לִלְקוֹת בּוֹ. (ספרי עקב).

תקטז רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: סֵפֶר וְסַיִף3583 יָרְדוּ כְרוּכִים מִן הַשָּׁמָיִם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם עֲשִׂיתֶם מַה־שִּׁכָּתוּב בָּזֶה – הֲרֵי אַתֶּם נִצָּלִים מִזֶּה, וְאִם לָאו – הֲרֵי אַתֶּם לוֹקִים בּוֹ.

אָמַר רַ' מֵאִיר: עָשָׂה אָדָם מִצְוָה אַחַת נוֹתְנִים לוֹ מַלְאָךְ אֶחָד; שְׁתֵּי מִצְוֹת נוֹתְנִים לוֹ שְׁנֵי מַלְאָכִים; מִצְוֹת הַרְבֵּה נוֹתְנִים לוֹ מַלְאָכִים הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ”3584; וְלָמָּה? – כְּדֵי לְשָׁמְרוֹ מִן הַמַּזִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וגו' "3585. (תנח' ויצא; ע"י שבת קיט:).

תקיז אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזָּקִים לֹא בַהֲלִיכָתָם3586 וְלֹא בַחֲזִירָתָם (פס' ח:).

תקיח שָׁאֲלוּ אֶת־רַב: הַתַּלְמִידִים הַלָּלוּ שֶׁדָּרִים3587 בְּבִקְעָה – מַהוּ שֶׁיָּבוֹאוּ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית3588 לְבֵית הָרַב? אָמַר לָהֶם: יָבוֹאוּ, עָלַי וְעַל צַוָּארִי3589! (שם).

תקיט אָמַר רַ' יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּאַרְטְבוּן3590 אֶחָד שֶׁהָיָה בוֹדֵק מְזוּזוֹת3591 בְּשׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִפּוֹרֵי, וּמְצָאוֹ קַסְדּוֹר3592 אֶחָד וְנָטַל מִמֶּנּוּ אֶלֶף זוּז3593. – וַהֲלֹא אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזָּקִים? מָקוֹם שֶׁהַהֶזֵּק קָבוּעַ3594 שׁוֹנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וגו' "3595 (יומא יא.).

––––––––

תקכ לֹא נִתְּנוּ מִצְוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לִחְיוֹת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם”3596 – וָחַי בָּהֶן, וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶן. וְאֵין לְךָ דָבָר עוֹמֵד בִּפְנֵי פִקּוּחַ־נֶפֶשׁ3597 חוּץ מֵעֲבוֹדָה־זָרָה וְגִלּוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד3598, אֲבָל בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד אֲפִלּוּ מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת אָדָם נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא תְחַלְלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”3599 (תוס' שבת טז).

תקכא בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מֵעֲבוֹדָה־זָרָה וְגִלּוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים.

[שְׁפִיכוּת־דָּמִים] כֵּיצַד? שֶׁאִם יֹאמְרוּ לוֹ לְאָדָם: בּוֹא וַהֲרֹג אֶת־הַנֶּפֶשׁ וְאַתָּה מִתְרַפֵּא – אַל יִשְׁמַע לָהֶם, שֶׁכֵּן כָּתוּב: “שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ”3600 – הוֹאִיל וְכָל־מִי שֶׁהוּא שֹׁפֵךְ דָּם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, הֵיאַךְ יָכוֹל הַחוֹלֶה לְהִתְרַפְּאוֹת בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים?

גִּלּוּי־עֲרָיוֹת כֵּיצַד? אִם יֹאמְרוּ לוֹ לְאָדָם: עֲסֹק בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת וְאַתָּה מִתְרַפֵּא, לֹא יִשְׁמַע לָהֶם, שֶׁאָסוּר לוֹ לְאָדָם לַעֲסֹק בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. אַתָּה מוֹצֵא שְׁתֵּי פַרְשָׁיוֹת סְמוּכוֹת, פַּרְשַׁת נָזִיר וּפַרְשַׁת סוֹטָה; הַנָּזִיר נוֹדֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: נָדַרְתָּ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן, אַל תֹּאמַר הֲרֵינִי אוֹכֵל עֲנָבִים וְאֵין לִי עָוֹן – [אֶלָּא] “מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר… מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן”3601, שֶׁאִם נָדַר נָזִיר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן אָסוּר לֶאֱכֹל עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים וּמִשְׁרַת עֲנָבִים וְכָל־הַיּוֹצֵא מִגֶּפֶן הַיָּיִן. וְכֵן אִשָּׁה נִקְרֵאת גֶּפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה”3602, וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ, אַל תֹּאמַר הוֹאִיל וְאָסוּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הֲרֵינִי תוֹפְשָׂהּ וְאֵין לִי עָוֹן, אוֹ שֶׁאֲנִי מְגַפְּפָהּ3603 וְאֵין לִי עָוֹן, אֲנִי נוֹשְׁקָהּ וְאֵין לִי עָוֹן, אֶלָּא אָסוּר לִגַּע בָּהּ כָּל־עִקָּר, שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ מֵבִיא מִיתָה עַל עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל־הֲרֻגֶיהָ”3604 – הוֹאִיל וְיֶשׁ־בָּהּ כָּל־הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, הֵיאַךְ יְכוֹלָה הִיא לִתֵּן חַיִּים לְחוֹלֶה?

עֲבוֹדָה־זָרָה כֵּיצַד? שֶׁאִם הָיָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל חוֹלֶה וְיֹאמְרוּ לוֹ: לֵךְ אֵצֶל עֲבוֹדָה־זָרָה פְּלוֹנִית וְאַתָּה מִתְרַפֵּא – אָסוּר לֵלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יֶחֱרָם בִּלְתִּי לַייָ לְבַדּוֹ”3605. וְהוֹאִיל שֶׁכָּל־מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה יָחֳרָם – מוּטָב לוֹ לָמוּת בָּחֳלִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַל יֵעָשֶׂה חֵרֶם. וְלֹא זֶה בִּלְבַד אָסוּר, אֶלָּא כָּל־דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה אָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת בּוֹ, שֶׁאִם יֹאמְרוּ לוֹ לְאָדָם: טֹל מִמַּה שֶׁמַּקְטִירִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ טֹל מִן הָאֲשֵׁרָה וַעֲשֵׂה מֵהֶן קָמִיעַ וְהִתְרַפֵּא – אַל תִּטֹּל, שֶׁכֵּן כָּתוּב: “וְלֹא־יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן־הַחֵרֶם”3606 – לָמָּה? שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ וְאֵין מוֹעִילִין כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל־תִּירְאוּ מֵהֶם, כִּי־לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם”3607. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וְהִיא כְּאֶבֶן דּוּמָם, וְאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וַאֲחֵרִים שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ שֶׁלֹּא יִגְנְבוּ אוֹתָהּ, הֵיאַךְ יְכוֹלָה הִיא לִתֵּן חַיִּים לְחוֹלֶה? (שמ"ר טז).

תקכב שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כָּל־מִצְוָה שֶׁמָּסְרוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָם עָלֶיהָ לְמִיתָה בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, כְּגוֹן עֲבוֹדָה־זָרָה וּמִילָה, עֲדַיִן הִיא מָחֳזֶקֶת3608 בְּיָדָם, וְכָל־מִצְוָה שֶׁלֹּא מָסְרוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָם עָלֶיהָ לְמִיתָה בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, כְּגוֹן תְּפִלִּין, עֲדַיִן הִיא מְרֻפָּה3609 בְיָדָם.

פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת רוֹמִי גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ יִקְּרוּ3610 אֶת־מֹחוֹ. וְהָיָה אֱלִישָׁע מַנִּיחַ תְּפִלִּין וְיָצָא לְשׁוּק, וְרָאָהוּ קַסְדּוֹר אֶחָד, וְרָץ מִלְּפָנָיו – וְרָץ אַחֲרָיו. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ, נְטָלָן מֵרֹאשׁוֹ וַאֲחָזָן בְּיָדוֹ. אָמַר לוֹ: מַה־בְּיָדֶךָ? אָמַר לוֹ: כַּנְפֵי יוֹנָה. פָּשַׁט אֶת־יָדוֹ וְנִמְצְאוּ בָהּ כַּנְפֵי יוֹנָה. לְפִיכָךְ הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ: “אֱלִיּשָׁע בַּעַל־כְּנָפָיִם”.

וְלָמָה אָמַר לוֹ “כַּנְפֵי יוֹנָה” וְלֹא אָמַר לוֹ שְׁאָר עוֹפוֹת? מִשּׁוּם שֶׁנִּמְשְׁלָה כְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לְיוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ”3611 – מַה יּוֹנָה זוֹ כְּנָפֶיהָ מְגִנּוֹת עָלֶיהָ אַף יִשְׂרָאֵל מִצְוֹת מְגִנּוֹת עֲלֵיהֶם (שבת קל; ילק“ש תהל' ס”ח).

תקכג רַ' אַבָּא בַּר זְמִינָא הָיָה מְחַיֵּט3612 אֵצֶל גּוֹי אֶחָד בְּרוֹמִי. הֵבִיאוּ לְפָנָיו בְּשַׂר נְבֵלָה. אָמַר לוֹ [הַגּוֹי]: אֱכֹל. אָמַר לוֹ [רַ' אַבָּא]: אֵינִי אוֹכֵל. אָמַר לוֹ: אֱכֹל, וְאִם לֹא אֲנִי הוֹרְגֶךָ. אָמַר לוֹ [רַ' אַבָּא]: אִם רוֹצֶה אַתָּה לְהָרְגֵנִי הֲרֹג, שֶׁאֲנִי אֵינִי אוֹכֵל בְּשַׂר נְבֵלָה. אָמַר לוֹ: מֵאַיִן יוֹדֵעַ הָיִיתָ, שֶׁאִלּוּ אָכַלְתָּ הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתָךְ? אִם יְהוּדִי – יְהוּדִי3613, וְאִם גּוֹי – גּוֹי.

אָמַר רַ' מָנָא: אִלְמָלֵי הָיָה רַ' אַבָּא בַּר זְמִינָא שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵיהֶם שֶׁל חֲכָמִים3614 הָיָה אוֹכֵל (ירוש' שביע' פ“ד, ה”ב).

תקכד אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: אִם יֹאמַר לִי אָדָם: תֵּן נַפְשְׁךָ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֲנִי נוֹתֵן, וּבִלְבָד שֶׁיַּהַרְגוּנִי מִיָּד, אֲבָל בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל3615.

וּמֶה הָיוּ עוֹשִׂים בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד? הָיוּ מְבִיאִין כַּדּוּרִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּמְלַבְּנִין3616 אוֹתָן בְּאֵשׁ וְנוֹתְנִין אוֹתָן תַּחַת שְׁחָיֵיהֶם וּמַשִּׂיאִין3617 נַפְשׁוֹתָם מֵהֶם; וּמְבִיאִין קַרְמִיּוֹת שֶׁל קָנִים3618 וְנוֹתְנִין אוֹתָן תַּחַת צִפָּרְנָם וּמַשִּׂיאִין נַפְשׁוֹתָם מֵהֶם. הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד: “אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָּׂא”3619 – “אַשִּׂיא” כְּתִיב3620, שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא (שהש"ר ב).

תקכה שְׁנֵי תַּלְמִידִים שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ שִׁנּוּ עֲטִיפָתָם3621 בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד. פָּגַע בָּהֶם סְרַדְיוֹט3622 אֶחָד מוּמָר, אָמַר לָהֶם: אִם בָּנֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה אַתֶּם – תְּנוּ נַפְשְׁכֶם עָלֶיהָ, וְאִם אֵין אַתֶּם בָּנֶיהָ – לָמָּה אַתֶּם נֶהֱרָגִים עָלֶיהָ? אָמְרוּ לוֹ: בָּנֶיהָ אָנוּ וְעָלֶיהָ אָנוּ נֶהֱרָגִים, אֶלָּא שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם לְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדָעַת (ב“ר פב; ילק”ש וישלח לה; שם ישעיה ב).

תקכו רַבָּה בַּר־בַּר־חָנָה הָיָה מְהַלֵּךְ בִּשְׁיָרָה3623, אָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ3624. אָמַר: הֵיאַךְ אֶעֱשֶׂה? אִם אֹמַר לָהֶם: שָׁכַחְתִּי לְבָרֵךְ – יֹאמְרוּ לִי: בָּרֵךְ כָּאן, שֶׁכָּל־מָקוֹם שֶׁתְּבָרֵךְ – לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אַתָּה מְבָרֵךְ; מוּטָב שֶׁאֹמַר לָהֶם: שָׁכַחְתִּי יוֹנָה שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהֶם: הַמְתִּינוּ לִי, שֶׁשָּׁכַחְתִּי יוֹנָה שֶׁל זָהָב. הָלַךְ וּבֵרַךְ וּמָצָא יוֹנָה שֶׁל זָהָב.

וְלָמָּה יוֹנָה? שֶׁמְּשׁוּלָה כְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לְיוֹנָה (בר' נג:; ע"י).

תקכז רַ' נָתָן אוֹמֵר: “לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי”3625 – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל3626 וְנוֹתְנִין נַפְשָׁם עַל הַמִּצְוֹת: מַה־לְּךָ יוֹצֵא לֵהָרֵג? – עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת־בְּנִי. – מַה־לְּךָ יוֹצֵא לִשָּׂרֵף? – עַל שֶׁקָּרִיתִי בַתּוֹרָה. – מַה־לְּךָ יוֹצֵא לִצָּלֵב3627? עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה. – מַה־לְּךָ לוֹקֶה בַּפְּרָגַל3628? – עַל שֶׁנָּטַלְתִּי לוּלָב3629. “וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי”3630 – מַכּוֹת אֵלּוּ גָּרְמוּ לִי לֵאָהֵב לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם. (מכיל' יתרו; ויק"ר לב).

תקכח שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל־מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה, כְּגוֹן מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ3631 כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב”3632 – עֲדַיִן עוֹשִׂין אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה, וְכָל־מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בִּקְטָטָה3633, כְּגוֹן עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת־הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו”3634 – עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחֹותָיו3635 – עֲדַיִן עוֹשִׂין אוֹתָהּ בִּקְטָטָה, שֶׁאֵין כְּתֻבָּה שֶׁאֵין בָּהּ קְטָטָה (שבת קל.).

––––––––

תקכט “אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה”3636 – אָמַר רַב: לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת־הַבְּרִיּוֹת. וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ3637 לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמִי שֶׁשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ מִי שֶׁשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? אוֹ מָה אִכְפַּת לוֹ בֵּין אוֹכֵל טְמֵאוֹת לְאוֹכֵל טְהוֹרוֹת? – הָוֵי, לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לְצָרֵף3638 בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת (ב"ר מד; תנח' שמיני).

תקל “אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים”3639 – אָמַר רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרֵי: שְׁנֵי חַמָּרִים3640 מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וְהָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה. רָבַץ לוֹ חֲמוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם תַּחַת מַשָּׂאוֹ, רָאָה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ וְעָבַר. מִשֶּׁעָבַר אָמַר: וְלֹא כָתוּב בַּתּוֹרָה “כִּי־תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ… עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ”3641? מִיָּד חוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ יָד וּמְסַיְּעוֹ3642 לִטְעֹן וְלִפְרֹק. הִתְחִיל מֵסִיחַ עִמּוֹ: עֲזֹב קִמְעָא3643 מִכָּאן, הַעֲלֵה מִכָּאן, פְּרֹק מִכָּאן – נִמְצְאוּ עוֹשִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר: וְלֹא הָיִיתִי סָבוּר3644 שֶׁהוּא שׂוֹנְאִי? רְאֵה הֵיאַךְ רִחַם עָלָי! מִתּוֹךְ כָּךְ נִכְנְסוּ לְפֻנְדָּק3645, אָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּיַחַד וְנִתְאַהֲבוּ זֶה לָזֶה. מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁלוֹם וְיֵעָשׂוּ אֹהֲבִים? עַל־יְדֵי שֶׁשָּׁמַר זֶה מַה־שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה – הָוֵי3646 “אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים”. (תנח' משפטים; תנה“ק שם; שו”ט צט).

תקלא אוֹהֵב לִפְרֹק3647 וְשׂוֹנֵא לִטְעֹן – מִצְוָה בְּשׂוֹנֵא3648, כְּדֵי לָכֹף אֶת־יִצְרוֹ (ב"מ לב:).

––––––––

תקלב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “אֶת־מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ”3649 – דְּבָרִים שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ דִין הוּא שֶׁיִּכָּתֵבוּ3650, וְאֵלּוּ הֵם: עֲבוֹדָה־זָרָה וְגִלּוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים וְגָּזֵל וּבִרְכַּת־הַשֵּׁם3651: “וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ”3652 – דְּבָרִים שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם מְשִׁיבִים עֲלֵיהֶם3653, וְאֵלּוּ הֵם: אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וַחֲלִיצַת יְבָמָה וְטָהֳרַת מְצֹרָע וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וּפָרָה אֲדֻמָּה. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מַעֲשֵׂה־תֹהוּ הֵם? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “אֲנִי יְיָ”3654 – אֲנִי יְיָ חֲקַקְתִּים, וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶם3655 (יומא סז:; ע“י; ילק”ש אחרי).

תקלג שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת־רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי: דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים3656 נִרְאִים כְּמִין כְּשָׁפִים – מְבִיאִין פָּרָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ וְכוֹתְשִׁין אוֹתָהּ, וְנוֹטְלִין אֶפְרָהּ, וְאֶחָד מִכֶּם מִטַּמֵּא לְמֵת, מַזִּין עָלָיו שְׁתַּיִם שָׁלשׁ טִפִּין, וְאוֹמְרִין לוֹ: “טָהָרְתָּ”. אָמַר לוֹ: נִכְנְסָה בְךָ רוּחַ־תְּזָזִית3657 מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ לָאו. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא רָאִיתָ אָדָם שֶׁנִּכְנְסָה בוֹ רוּחַ תְּזָזִית? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂים לוֹ? אָמַר לוֹ: מְבִיאִין עִקָּרִין3658 וּמְעַשְּׁנִין תַּחְתָּיו, וּמַרְבִּיצִין3659 עָלָיו מַיִם – וְהִיא בוֹרָחַת. אָמַר לוֹ: יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה־שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ; כָּךְ הָרוּחַ הַזּוֹ רוּחַ טֻמְאָה הִיא, מַזִּין עָלָיו מֵי־נִדָּה3660 וְהִיא בוֹרָחַת. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, לָזֶה דָחִיתָ בְקַשׁ3661, לָנוּ מָה אַתָּה אוֹמֵר? אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא, וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִים, אֶלָּא גְזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הִיא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חֻקָּה חָקַקְתִּי, גְּזֵרָה גָזַרְתִּי, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי – “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה”3662.

וּמִפְּנֵי מָה כָּל־הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל צִבּוּר זְכָרִים וְהִיא נְקֵבָה? אָמַר רַ' אַיְבוּ: מָשָׁל לְבֶן־שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פְּלָטוֹרִין3663 שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ: תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנַּח3664 אֶת־הַצּוֹאָה; כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: תָּבוֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (תנה“ק חקת; פסיק”ר י“ד; במ”ר יט).

תקלד אָמַר רַ' יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תוֹרָה? שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי מִקְרָאוֹת נִתְגַּלָּה טַעְמָם וְנִכְשַׁל בָּהֶם גְּדוֹל הָעוֹלָם3665. נֶאֱמַר: “וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ”3666. אָמַר שְׁלֹמֹה: אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר. וְנֶאֱמַר: “וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ”3667 – וְנֶאֱמַר: “רַק לֹא־יַרְבֶּה־לוֹ סוּסִים וְלֹא־יָשִׁיב אֶת־הָעָם מִצְרַיְמָה”3668 – וְאָמַר שְׁלֹמֹה: אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָשִׁיב, וְנֶאֱמַר: "וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם וגו' "3669 (סנה' כא; ילק"ש שופטים).

––––––––

תקלה אָמַר אֵלִיָּהוּ: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, בָּא וְיָשַׁב כְּנֶגְדִּי אָדָם אֶחָד שֶׁיֵּשׁ־בּוֹ מִקְרָא וְאֵין בּוֹ מִשְׁנָה. אָמַר לִי: רַבִּי, אֵין דַּם אָדָם אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ? אָמַר לִי: רַבִּי, הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְכָל־דָּם לֹא תֹּאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה”3670 – הָא אֵין כָּאן דַּם אָדָם. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, וַהֲלֹא הַדְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמַה בְּהֵמָה, חַיָּה וְעוֹף, שֶׁדַּרְכָּם לַאֲכִילָה3671, דָּמָם אָסוּר עָלֵינוּ; אָדָם, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לַאֲכִילָה, לֹא־כָל־שֶׁכֵּן שֶׁדָּמוֹ אָסוּר עָלֵינוּ! וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: “רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם3672, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ”3673 (תדב"א טז).

תקלו אָמְרָה לוֹ יַלְתָּא3674 לְרַב נַחֲמָן: הוֹאִיל וְכָל־מַה־שֶּׁאָסְרָה לָנוּ תוֹרָה הִתִּירָה לָנוּ כְמוֹתוֹ: אָסְרָה לָנוּ דָּם – הִתִּירָה כָבֵד3675, חֵלֶב בְּהֵמָה – חֵלֶב חַיָּה, חֲזִיר – מֹחוֹ שֶׁל שִׁבּוּטָא3676, גּוֹרִית3677 – לָשׁוֹן שֶׁל דָּג, אֵשֶׁת אִישׁ – גְּרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַעְלָהּ, אֵשֶׁת אָח – יְבָמָהּ – רוֹצֶה אֲנִי לֶאֱכֹל בָּשָׂר בֶּחָלָב. אָמַר רַב נַחֲמָן לַטַּבָּחִים: צְלוּ לָהּ כָּחָל3678 (חול' קט:).

––––––––

תקלז מַרְגְּלָא בְּפִיו שֶׁל רָבָא: כָּל־הָעוֹשֶׂה [מִצְוָה] שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – נוֹחַ לֹא שֶׁלֹּא נִבְרָא (בר' יז.).

תקלח אָמַר רַבָּה בַּר־בַּר חָנָה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם”3679? מָשָׁל לִשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם שֶׁצָּלוּ אֶת־פִּסְחֵיהֶם; אֶחָד אֲכָלוֹ לְשֵׁם מִצְוָה וְאֶחָד אֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה3680; זֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם מִצְוָה – “צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם”, וְזֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה – “וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם”. (נז' כג.).

תקלט אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ3681 מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן (שם:)

תקמ מִצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה (ר"ה כח:).

תקמא אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמָיִם. (בר' ה:).

תקמב הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבָּא בָּעֵי3682, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַייָ יִרְאֶה לַלֵּבָב”3683. (סנה' קו:).

תקמג מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד, שֶׁשָּׁכַח עֹמֶר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אָמַר לִבְנוֹ: צֵא וְהַקְרֵב עָלַי פַּר לְעוֹלָה וּפַר לְזִבְחֵי שְׁלָמִים. אָמַר לוֹ: אָבִי, מָה רָאִיתָ לִשְׂמֹחַ בְּמִצְוָה זוֹ יוֹתֵר מִכָּל־מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? אָמַר לוֹ: כָּל־מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נָתַן לָנוּ הַמָּקוֹם לְדַעְתֵּנוּ, וְזוֹ שֶׁלֹּא לְדַעְתֵּנוּ; שֶׁאִלּוּ עָשִׂינוּ בְרָצוֹן3684 לִפְנֵי הַמָּקוֹם, לֹא בָאָה3685 מִצְוָה זוֹ לְיָדֵינוּ, אֶלָּא הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְּשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה”3686 (תוספ' פאה ג).

תקמד “כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ”3687 – אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵימָתַי קָרוֹב אֵלֶיךָ? בִּזְמַן שֶׁבְּפִיךָ3688 וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ. (עיר' נד.).

תקמה אָמַר רַ' יִצְחָק: לִמְּדַתְךָ תוֹרָה דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, שֶׁכְּשֶׁיְהֵא אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה יְהֵא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּלֵב שָׂמֵחַ, שֶׁאִלּוּ הָיָה רְאוּבֵן יוֹדֵעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַכְתִּיב עָלָיו3689 “וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם”3690 – הָיָה טוֹעֲנוֹ3691 וּמוֹלִיכוֹ אֵצֶל אָבִיו; וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ בֹּעַז, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַכְתִּיב עָלָיו “וַיִּצְבָּט־לָהּ קָלִי”3692 – עֲגָלִים פְּטוּמִים3693 הָיָה מַאֲכִילָהּ3694 (ויק"ר לד).

תקמו “אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז”3695 – אָמַר רַ' לֵוִי: הָאֱגוֹז הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה מִינִים: אֱגוֹזֵי־פֶרֶךְ3696 וּבֵינוֹנִים וְקִטְרוֹנִים3697. שֶׁל פֶּרֶךְ – שֶׁנִּפְרָךְ3698 מֵעַצְמוֹ, הַבֵּינוֹנִי – אַתָּה מַקִּישׁ3699 עָלָיו וְהוּא נִשְׁבָּר, וְהַקִּטְרוֹנִי – אַתָּה מַקִּישׁ עָלָיו בְּאֶבֶן לְשָׁבְרוֹ וְאֵין תּוֹעֶלֶת בּוֹ. כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם עוֹשִׂים מִצְוָה מֵעַצְמָם, וְיֵשׁ בָּהֶם שֶׁאַתָּה תוֹבְעָם לְמִצְוָה וּמִיָּד הֵם נוֹתְנִים, וְיֵשׁ בָּהֶם שֶׁאֲפִלּוּ אַתָּה מַקִּישׁ עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים – אֵין מוֹעִיל הֵימֶנּוּ כְלוּם (פסיק“ר י”א; ילק“ש; שהש”ר ו).

תקמז שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה (סוטה לא.).

––––––––

תקמח חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ3700 (פס' ס:).

תקמט “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַמַּצוֹת”3701 – רַ' יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַל תִּקְרָא כֵן, אֶלָּא “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַמִּצְוֹת” – כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחֲמִיצִין3702 אֶת־הַמַּצָּה כָּךְ אֵין מַחֲמִיצִין אֶת־הַמִּצְוָה, אֶלָּא אִם בָּאָה מִצְוָה לְיָדְךָ עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד (מכיל' בא).

תקנ אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה (נז' כג:).

תקנא זְרִיזִים מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת (פס' ד.).

תקנב יְהוּדָה בֶּן־תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם (אב' ה).

תקנג אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: כָּל־הָעוֹשֶׂה דָּבָר וְלֹא גְמָרוֹ וּבָא אַחֵר וּגְמָרוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב עַל שֶׁגְּמָרוֹ כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ.

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי [אוֹמֵר]: כָּל־מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גוֹמְרָהּ וְאַחֵר בָּא וְגוֹמְרָהּ, הִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל שֵׁנִי. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם”3703, וַהֲלֹא משֶׁה הֶעֱלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקַּח משֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ”3704? אֶלָּא לְפִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ וְאֵלּוּ נִטַפְּלוּ בָהֶם3705, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת עַל שְׁמָם (סוטה יג:; ב"ר פה).

תקנד הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: מְרֹק3706 (ירוש' ר“ה פ”א, ה"ח).

תקנה רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיָה אוֹמֵר: הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה (סוכה כו.).

תקנו שָׁנִינוּ, “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”3707 – הִתְנָאֵה לְפָנָיו3708 בְּמִצְוֹת: עֲשֵׂה לְפָנָיו סֻכָּה נָאָה וְלוּלָב נָאֶה, וְשׁוֹפָר נָאֶה, צִיצִית נָאָה, סֵפֶר־תּוֹרָה נָאֶה וּכְתֹב בּוֹ לִשְׁמוֹ בִּדְיוֹ נָאָה, בְּקֻלְמוֹס3709 נָאֶה, בְּלִבְלָר3710 אָמָּן, וְכָרְכוֹ בְּשֵׁירָאִים3711 נָאִים (שבת קלג:).

תקנז אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזָהָב. וְלָמָּה נִבְרָא? בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

אָמַר רַ' חֲנִינָא: לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲרָזִים, וְלָמָּה נִבְרָאוּ? בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ (שמ“ר לה; שו”ט קד).

תקנח אָמַר רַ' זֵירָא: הִדּוּר מִצְוָה3712 עַד שְׁלִישׁ בְּמִצְוָה (ב"ק ט:).

תקנט מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ בָּאִים בִּסְפִינָה3713, וְלֹא הָיָה לוּלָב אֶלָּא לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּלְבָד, שֶׁלְּקָחוֹ3714 בְּאֶלֶף זוּז; נְטָלוֹ3715 רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְיָצָא בוֹ3716 וּנְתָנוֹ לְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה בְּמַתָּנָה3717, נְטָלוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְיָצָא בוֹ וּנְתָנוֹ בְּמַתָּנָה לְרַ' עֲקִיבָא, נְטָלוֹ רַ' עֲקִיבָא וְיָצָא בוֹ וְהֶחֱזִירוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

– לָמָּה לוֹ לוֹמַר: “שֶׁלְּקָחוֹ בְּאֶלֶף זוּז”?

– לְהוֹדִיעֲךָ, כַּמָּה מִצְוֹת חֲבִיבוֹת עֲלֵיהֶם (סכה מא:).

תקס הֲדַר מִצְוָה – צְנִיעוּת (דא"ז ה).

––––––––

תקסא אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה: לֹא יֹאמַר אָדָם: אִי־אֶפְשִׁי3718 לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר, אִי־אֶפְשִׁי לִלְבּשׁ כִּלְאָיִם; אֶלָּא אֶפְשִׁי, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, וְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלָי (תו"כ קדושים).

תקסב אָמַר רַ' חֲנִינָא: גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה (קיד' לא.).

תקסג שָׁנָה חִזְקִיָּה: כָּל־מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַדָּבָר וְעוֹשֵׂהוּ נִקְרָא הֶדְיוֹט (ירוש' בר' פ“ב, ה”ט; שם שבת פ“א, ה”ב).

תקסד הָרוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִנְהֹג כְּחֻמְרֵי בֵית־שַׁמַּאי וּכְחֻמְרֵי בֵית־הִלֵּל, עַל זֶה נֶאֱמַר: “וְהַכְּסִיל בַּחשֶׁךְ הוֹלֵךְ”3719, וְהַתּוֹפֵס כְּקֻלֵּי בֵית־שַׁמַּאי וּכְקֻלֵּי בֵית־הִלֵּל – הֲרֵי זֶה רָשָׁע; אֶלָּא אוֹ כְדִבְרֵי בֵּית־שַׁמַּאי, כְּקֻלֵּיהֶם וּכְחֻמְרֵיהֶם, אוֹ כְדִבְרֵי בֵית־הִלֵּל, כְּקֻלֵּיהֶם וּכְחֻמְרֵיהֶם (תוספ' יבמ' א).

––––––––

תקסה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּמֵּתִים חָפְשִׁי”3720 – כֵּוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשָׂה חָפְשִׁי מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת (שבת ל.).

תקסו אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוֹת בְּטֵלוֹת לְעָתִיד לָבוֹא (נדה סא:).

תקסז דָּרַשׁ רַ' שִׂמְלַאי: שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלָשׁ־עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמשֶׁה: שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֲבָרָיו שֶׁל אָדָם.

בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת־עֶשְׂרֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִזְמוֹר לְדָוִד, יְיָ מִי־יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ… הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וגו' "3721; “הוֹלֵךְ תָּמִים” – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”3722; “וּפֹעֵל צֶדֶק” – כְּגוֹן אַבָּא חִלְקִיָּה3723; “וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ” – כְּגוֹן רַב סָפְרָא3724; “לֹא־רָגַל עַל־לְשֹׁנוֹ”3725 – זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ3726. שֶׁנֶּאֱמַר: “אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ”3727; “לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה”3728 – שֶׁלֹּא יֵרֵד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ3729; “וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל־קְרֹבוֹ”3730 – זֶה הַמְקָרֵב אֶת־קְרוֹבָיו; “נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס”3731 – זֶה חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁגֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו3732 בְּמִטָּה שֶׁל חֲבָלִים; “וְאֶת־יִרְאֵי יְיָ יְכַבֵּד”3733 – זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד־חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְּאוֹ וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְׁקוֹ וְקוֹרֵא לוֹ: “אָבִי אָבִי, רַבִּי רַבִּי, מָרִי מָרִי”; “נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִיר”3734 – כְּרַ' יוֹחָנָן, שֶׁאָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֱהֵא בְתַעֲנִית עַד שֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי; “כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בַּנֶּשֶׁךְ”3735 – אֲפִלּוּ רִבִּית נָכְרִים3736; “וְשֹׁחַד עַל־נָקִי לֹא לָקָח”3737 – כְּגוֹן רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי3738, וְנֶאֱמַר: “עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם”3739.

וּכְשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִּיעַ לַמִּקְרָא הַזֶּה הָיָה בוֹכֶה, אָמַר: מִי שֶׁעוֹשֶׂה כֻלָּם הוּא שֶׁלֹּא יִמּוֹט, אֲבָל עָשָׂה אֶחָד מֵהֶם יִמּוֹט? אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, “אַל־תִּטַּמְּאוּ בְּכָל־אֵלֶּה”3740 – בְּכֻלָּם הֵן, בְּאֶחָד מֵהֶם לֹא? אֶלָּא לָאו, “בְּכָל־אֵלֶּה” – בְּאַחַת מִכָּל־אֵלֶּה? אַף כָּאן “עֹשֵׂה־אֵלֶּה” – אַחַת מִכָּל־אֵלֶּה.

בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת וגו' "3741, “הֹלֵךְ צְדָקוֹת” – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה… לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”3742; “וְדֹבֵר מֵישָׁרִים” – זֶה שֶׁאֵינוֹ מַקְנִיט פְּנֵי חֲבֵרוֹ בְּרַבִּים; “מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת” – כְּגוֹן רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אֱלִישָׁע3743; “נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד”3744 – כְּגוֹן רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי; “אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים”3745 – כְּגוֹן רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן3746, שֶׁלֹּא שָׁמַע בִּגְנוּתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם וְשָׁתָק; “וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע” – כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא, שֶׁאָמַר רַ' חִיְּא בַּר אַבָּא: זֶה שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה3747, וְנֶאֱמַר: “הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ, לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים”3748.

בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ”3749. “עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט” – זֶה הַדִּין; “וְאַהֲבַת חֶסֶד” – זוֹ גְמִילוּת־חֲסָדִים; “וְהַצְנֵעַ לֶכֶת” – זוֹ הַכְנָסַת כַּלָּה3750 וְהוֹצָאַת הַמֵּת. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמַה דְּבָרִים, שֶׁאֵין דַּרְכָּם לַעֲשׂוֹתָם בְּצִנְעָא, אָמְרָה תוֹרָה “וְהַצְנֵעַ לֶכֶת”, דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּם לַעֲשׂוֹתָם בְּצִנְעָא – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

חָזַר יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר יְיָ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וְעָשׂוּ צְדָקָה וגו' "3751.

בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה”3752 (מכות כג, כד; סנה' פא.).


יג. סְיָג לַתּוֹרָה

תקסח “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי”3753 – עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי3754. (מו"ק ה.).

תקסט אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הָיוּ אוֹמְרִים: עֲשׂוּ סְיָג3755 לַתּוֹרָה. (אב' א).

תקע “בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל־תָּבֹא… פְּרָעֵהוּ אַל־תַּעֲבָר־בּוֹ, שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר”3756 – אָמַר רַב אָשֵׁי: מָשָׁל – – – לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם מְשַׁמֵּר פַּרְדֵּס, מְשַׁמְּרוֹ מִבַּחוּץ כֻּלּוֹ מִשְׁתַּמֵּר, מְשַׁמְּרוֹ מִבִּפְנִים – שֶׁלְּפָנָיו מִשְׁתַּמֵּר, שֶׁלְּאַחֲרָיו אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר (יבמ' כא:).

תקעא כֵּוָן שֶׁנָּפַל כָּתְלוֹ שֶׁל כֶּרֶם, מִיָּד חָרֵב כָּל־הַכֶּרֶם כֻּלּוֹ. (אדר"נ כד).

תקעב שָׁנִינוּ, חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָג לְדִבְרֵיהֶם3757, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְאוֹמֵר: “אֵלֵךְ לְבֵיתִי, וְאֹכַל קִמְעָא3758, וְאֶשְׁתֶּה קִמְעָא, וְאִישַׁן קִמְעָא, וְאַחַר־כָּךְ אֶקְרָא קְרִיאַת־שְׁמַע וְאֶתְפַּלֵּל” – וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁנָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל־הַלָּיְלָה. אֲבָל אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב – נִכְנָס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת; אִם רָגִיל לִקְרוֹת – קוֹרֵא, וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת – שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ. (בר' ד:).

תקעג דָּרַשׁ רַ' עֲוִירָא: אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ: “אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא פָנִים”3759 – וַהֲלֹא אַתָּה נוֹשֵׂא פָנִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ”3760. אָמַר לָהֶם: וְכִי לֹא אֶשָּׂא פָנִים לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁכָּתַבְתִּי לָהֶם בַּתּוֹרָה: “וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ”3761 – וְהֵם מְדַקְדְּקִים עַל עַצְמָם3762 עַד כְּזַיִת וְעַד כְּבֵיצָה (שם כ:).

תקעד לֹא יִקְרָא [בְּשַׁבָּת] לְאוֹר הַנֵּר שֶׁמָּא יַטֶּה3763. אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אֱלִישָׁע: אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. פַּעַם אַחַת קָרָא וּבִקֵּשׁ לְהַטּוֹת, אָמַר: כַּמָּה גְדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. רַ' נָתָן אוֹמֵר: קָרָא וְהִטָּה וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ3764: “אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אֱלִישָׁע קָרִיתִי וְהִטִּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת; לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵית־הַמִּקְדָּשׁ אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה3765” (שבת יב:).

תקעה אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב: שָׁמַעְתִּי3766 שֶׁבֵּית־דִּין מַכִּים וְעוֹנְשִׁים3767 שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה3768; וְלֹא לַעֲבֹר3769 עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וּמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁרָכַב עַל סוּס בְּשַׁבָּת בִּימֵי יְוָנִים וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵית־דִּין וּסְקָלוּהוּ, לֹא מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְכָךְ, אֶלָּא שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ3770 (יבמ' צ:; סנה' מו.).

תקעו דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה וגו' "3771 – בְּנִי, הִזָּהֵר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ בָּהֶם עֲשֵׂה וְלֹא־תַּעֲשֶׂה3772, וְדִבְרֵי סוֹפְרִים – כָּל־הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָּב מִיתָה. שֶׁמָּא תֹאמַר: אִם יֵשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ, מִפְּנֵי מָה לֹא נִכְתָּבוּ? “עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ”3773 (עיר' כא:).

תקעז לֵךְ לֵךְ, אָמְרִין לִנְזִירָא3774, סְחוֹר־סְחוֹר, לְכַרְמָא לֹא תִקְרַב. (שבת יג.).

תקעח אָמַר רָבָא: קַדֵּשׁ עַצְמְךָ אַף בְּמֻתָּר לָךְ (יבמ' כ.).

תקעט “וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים”3775 – אָמַר רַ' אָבִין: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן וְהוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְרִים, מֵהֶם נְזִירִים וּמֵהֶם שִׁכּוֹרִים. לְעֵת עֶרֶב בָּא לִתֵּן לָהֶם שְׂכָרָם. נָתַן לַשִּׁכּוֹרִים שְׁנֵי חֲלָקִים וְלַנְּזִירִים חֵלֶק אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, לֹא כֻלָּנוּ שָׁמַרְנוּ כְּאֶחָד? מִפְּנֵי מָה אַתָּה נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָנוּ חֵלֶק אֶחָד? אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: אֵלּוּ שִׁכּוֹרִים הֵם וְדַרְכָּם לִשְׁתּוֹת יַיִן, לְפִיכָךְ אֲנִי נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָכֶם חֵלֶק אֶחָד. כָּךְ הָעֶלְיוֹנִים, לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע מָצוּי בָּהֶם, קְדֻשָּׁה אַחַת לָהֶם, אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים, לְפִי שֶׁיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם, הַלְוַאי בִּשְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת יַעֲמֹדוּ; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים”3776. (ויק"ר כד).

––––––––

תקפ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רָב: כָּל־מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית־הָעַיִן3777, אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים3778 אָסוּר (שבת סד:).

תקפא שָׁנִינוּ, אֵין טוֹרְפִין3779 יַיִן וְשָׁמֶן לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר: אַף טוֹרְפִין יַיִן וָשָׁמֶן.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת חַשׁ רַ' מֵאִיר בְּמֵעָיו, וּבִקַּשְׁנוּ לִטְרֹף לוֹ יַיִן וָשֶׁמֶן, וְלֹא הִנִּיחָנוּ. אָמַרְנוּ לוֹ: דְּבָרֶיךָ יִבְטְלוּ בְחַיֶּיךָ3780! אָמַר לָנוּ: אַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כָּךְ וַחֲבֵרַי אוֹמְרִים כָּךְ, מִיָּמַי לֹא מְלָאַנִי לִבִּי לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי חֲבֵרָי (שם קלד.).

תקפב “לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ37813782 – זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו, פֶּן־יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ”3783. שָׁנָה רַ' חִיָּא: שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה אֶת־הַגָּדֵר יוֹתֵר מִן הָעִקָּר3784, שֶׁלֹּא יִפֹּל וִיקַצֵּץ הַנְּטִיעוֹת. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת”3785, [וְחַוָּה] לֹא אָמְרָה כֵן, אֶלָּא “אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן־תְּמֻתוּן”. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ [הַנָּחָשׁ] עוֹבֶרֶת לִפְנֵי הָעֵץ נְטָלָהּ וּדְחָפָהּ עָלָיו, אָמַר לָהּ: הֲרֵי לֹא מַתְּ, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא מַתְּ בִּנְגִיעָה כָּךְ לֹא תָמוּתִי בַאֲכִילָה (ב"ר יט).

תקפג אֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַּעֲלִיַּת חֲנַנְיָה3786 בֶּן־חִזְקִיָּה בֶּן־גָּרְיוֹן, כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ, נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית־שַׁמַּאי עַל בֵּית־הִלֵּל, וּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר דָּבָר גָּזְרוּ בּוֹ בַיּוֹם, וְהָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל3787 כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בוֹ הָעֵגֶל.

רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בּוֹ בַּיּוֹם גָּדְשׁוּ סְאָה3788. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בּוֹ בַּיּוֹם מָחֲקוּ סְאָה3789, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁהַמִּדָּה מְלֵאָה, אָדָם נוֹתֵן לְתוֹכָהּ, לְסוֹף מוֹצִיאָה מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ.

שָׁנוּ, מָשָׁל שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְקֻפָּה מְלֵאָה קִשּׁוּאִים וְדִלּוּעִים; אָדָם נוֹתֵן לְתוֹכָהּ חַרְדָּל וְהִיא מַחֲזֶקֶת. מָשָׁל שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַעֲרֵבָה3790 מְלֵאָה דְּבַשׁ, נָתַן לְתוֹכָהּ רִמּוֹנִים וֶאֱגוֹזִים וְהִיא מְקִיאָה3791 (שבת קנג:; תוספ' שם א).

תקפד אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִן שֶׁכָּל־הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִּגְעוּ בוֹ”3792. רַב מְשַׁרְשְׁיָא אָמַר מִכָּאן: “אַמָּתַיִם3793 וָחֵצִי אָרְכּוֹ”3794. רַב אָשֵׁי אָמַר: “עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה3795 יְרִיעֹת”3796 (סנה' כט.).

תקפה אָמַר רַ' יוֹסֵי: טוֹב עֲשָׂרָה טְפָחִים3797 וְעוֹמֵד מִמֵּאָה אַמָּה וְנוֹפֵל (אדר"נ א).

תקפו גּוֹדְרִין אֶת־הַגָּדוּר וּפוֹרְצִין אֶת־הַפָּרוּץ (תנח' וישב).

––––––––

תקפז אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן רֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ (ב"ק עט:).

תקפח גְּזֵרָה שֶׁבֵּית־דִּין גּוֹזְרִין וְאֵין רֹב צִבּוּר מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם אֵינָהּ גְּזֵרָה (ירוש' שבת פ“א, ה”ד).

תקפט רַ' טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין [נֵר שֶׁל שַׁבָּת] אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת3798 בִּלְבָד. עָמַד רַ' יוֹחָנָן בֶּן־נוּרִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר: מַה־יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי בָבֶל, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין3799? וּמַה־יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי מָדַי, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן אֱגוֹזִים? וּמַה־יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת3800? וּמַה־יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי קַפּוּטְקְיָא3801 שֶׁאֵין לָהֶם לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אֶלָּא נֵפְטְ? אֶלָּא אֵין לְךָ אֶלָּא מַה־שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים3802 “אֵין מַדְלִיקִין” (שבת כו.).

תקצ כָּל הֲלָכָה שֶׁהִיא רוֹפֶפֶת3803 בְּבֵית־דִּין וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה־טִּיבָהּ, צֵא וּרְאֵה הֵיאַךְ הַצִּבּוּר נוֹהֵג – וּנְהוֹג (ירוש' מע“ש פ”ה, ה"ב).

תקצא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת חָל3804 אַרְבָּעָה עָשָׂר3805 לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁכְחוּ בְנֵי־בְתֵרָא וְלֹא יָדְעוּ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה3806 אֶת־הַשַּׁבָּת אִם לָאו. אָמְרוּ: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ, אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת אִם לָאו? אָמְרוּ לָהֶם: אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָלָה מִבָּבֶל, וְהִלֵּל הַבַּבְלִי שְׁמוֹ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ שְׁנֵי גְדוֹלֵי הַדּוֹר, שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, וְיוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת אִם לָאו. שָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לוֹ. אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם אַתָּה יוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת אִם לָאו? אָמַר לָהֶם: וְכִי פֶסַח אֶחָד יֵשׁ־לָנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁדּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת, וַהֲלֹא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּאתַיִם פְּסָחִים3807 יֵשׁ לָנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁדּוֹחִים אֶת־הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לָהֶם: נֶאֱמַר “בְּמוֹעֲדוֹ”3808 בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר “בְּמוֹעֲדוֹ”3809 בְּתָמִיד, מַה “מוֹעֲדוֹ” הָאָמוּר בְּתָמִיד3810 דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת, אַף “מוֹעֲדוֹ” הָאָמוּר בְּפֶסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת. וְעוֹד קַל־וָחֹמֶר: וּמַה תָּמִיד, שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת3811, דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת, פֶּסַח שֶׁעָנוּשׁ כָּרֵת – אֵינוֹ דִּין שֶׁדּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת? מִיָּד הוֹשִׁיבוּהוּ בָרֹאשׁ וּמִנּוּהוּ נָשִׂיא עֲלֵיהֶם. וְהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ כָּל־הַיּוֹם כֻּלּוֹ בְּהִלְכוֹת פֶּסַח. הִתְחִיל מְקַנְטְרָם3812 בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: מִי גָרַם לָכֶם שֶׁאֶעֱלֶה מִבָּבֶל וְאֶהְיֶה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם? – עַצְלוּת שֶׁהָיְתָה בָכֶם, שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתֶּם שְׁנֵי גְדוֹלֵי הַדּוֹר, שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים אֶצְלְכֶם. כֵּוָן שֶׁקִּנְטְרָם בִּדְבָרִים נֶעֶלְמָה הֲלָכָה מִמֶּנּוּ. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, שָׁכַח וְלֹא הֵבִיא סַכִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מַהוּ3813? אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה זוֹ שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי, אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֵין נְבִיאִים הֵם, בְּנֵי נְבִיאִים הֵם3814. לְמָחָר מִי שֶׁפִּסְחוֹ טָלֶה תּוֹחֲבָהּ3815 בְּצַמְרוֹ; מִי שֶׁפִּסְחוֹ גְדִי קוֹשְׁרָהּ בֵּין קַרְנָיו. רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה, וְאָמַר: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי3816 מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן (פס' סו; ע“י, ירוש' פס' פ”ו, ה"א).

תקצב הַמִּנְהָג מְבַטֵּל אֶת־הַהֲלָכָה (ירוש' יבמ' פי“ב, ה”א).

תקצג הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה (סוכה לח.).

תקצד מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֶרֶב פֶּסַח עַד חֲצוֹת, עוֹשִׂין; מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת – אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶּׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם, וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת (פס' פ“ד מ”א).

תקצה אָמַר רַ' חִנְנָא: כָּל־הַדְּבָרִים מִנְהָג3817.

עֲצֵי שִׁטִּים הָיוּ בְּמִגְדַּל־צַבָּעִים3818, בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־רַ' חֲנִינָא חֲבֵרָם שֶׁל חֲכָמִים: מַהוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה3819? אָמַר לָהֶם: מִכֵּוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶם אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִסּוּר, אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם, נוּחֵי נָפֶשׁ3820.

רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' אָבוּן [אָמַר]: כָּל־דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מֻתָּר וְטוֹעֶה בוֹ בְּאִסּוּר3821, נִשְׁאָל3822 וְהֵם מַתִּירִין לוֹ; וְכָל־דָּבָר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁמֻּתָּר וְהוּא נוֹהֵג בּוֹ בְּאִסּוּר3823, נִשְׁאָל אֵין מַתִּירִין לוֹ.

יוֹשְׁבִין עַל סַפְסָל שֶׁל גּוֹי3824 בְּשַׁבָּת. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל סַפְסָל שֶׁל גּוֹי בְּשַׁבָּת בְּעַכּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן לִהְיוֹת יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל שֶׁל גּוֹי בְּשַׁבָּת. וְלֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶם: מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא עָמַד וְהָלַךְ לוֹ.

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדָה וְהִלֵּל, בָּנָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, [שֶׁבָּאוּ] לִרְחֹץ בְּמֶרְחָץ בְּכָבוּל3825. אָמְרוּ לָהֶם: לֹא נָהֲגוּ כָּאן לִהְיוֹת רוֹחֲצִים3826 שְׁנֵי אַחִים כְּאֶחָת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶם מֻתָּר, אֶלָּא נִכְנְסוּ זֶה אַחַר זֶה. וְעוֹד, שֶׁיָּצְאוּ לְטַיֵּל בְּקָרְדְּקָיוֹת3827 שֶׁל זָהָב בְּשַׁבָּת, אָמְרוּ לָהֶם: לֹא נָהֲגוּ כָאן לְטַיֵּל בְּקָרְדְּקָיוֹת שֶׁל זָהָב בְּשַׁבָּת, וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶם: מֻתָּר כֵּן, אֶלָּא שָׁלְחוּ בְּיַד עַבְדֵיהֶם3828.

בְּנֵי מֵישָׁא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְפָרֵשׁ3829 בְּיָם הַגָּדוֹל. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־רַבִּי, אָמְרוּ לוֹ: אֲבוֹתֵינוּ נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְפָרֵשׁ בְּיָם הַגָּדוֹל, אָנוּ מָה אָנוּ? אָמַר לָהֶם: מִכֵּוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶם אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִסּוּר, אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם, נוּחֵי נָפֶשׁ (ירוש' פס' פ“ד, ה”א).

תקצו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר הָיוּ כוֹרְתִין עֵצִים, לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין, לַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל3830 בְּשַׁבָּת. בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיוּ אוֹכְלִים בְּשַׂר־עוֹף בֶּחָלָב.

לֵוִי נִזְדַּמֵּן לְבֵיתוֹ שֶׁל יוֹסֵף צַיַּד עוֹפוֹת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו רֹאשׁ טָוָס3831 בְּחָלָב. לֹא אָכַל. כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה מְנַדֵּהוּ3832? אָמַר לוֹ: בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בֶּן־בְּתֵרָא הָיָה, וְאָמַרְתִּי: שֶׁמָּא הוּא דוֹרֵשׁ כְּרַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי3833 (שבת קל.).

תקצז נַהֲרָא נַהֲרָא וּפְשָׁטֵהּ3834 (חול' יח:).


יד. סִתְרֵי תוֹרָה

תקצח אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם, וְלֹא בְמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ.

כָּל־הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים רָתוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָא לָעוֹלָם: מַה־לְּמַעְלָה, מַה־לְּמַטָּה, מַה־לְּפָנִים וּמַה־לְּאָחוֹר. וְכָל־שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ3835 רָתוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם (חג' יא:).

תקצט הַתּוֹרָה הַזּוֹ דּוֹמָה לִשְׁנֵי שְׁבִילִין: אֶחָד שֶׁל אוּר וְאֶחָד שֶׁל שָׁלֶג. הִטָּה בָזֶה3836 – מֵת בָּאוּר; הִטָּה בָזֶה – מֵת בָּשָׁלֶג. מַה יַעֲשֶׂה? – יְהַלֵּךְ בְּאֶמְצָע (ירוש' חג' פ“ב, ה”א).

תר אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לְפַרְדֵּס,3837 וְאֵלּוּ הֵם: בֶּן־עַזַּאי וּבֶן־זוֹמָא, אַחֵר3838 וְרַ' עֲקִיבָא. אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא: כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין3839 אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר – אַל תֹּאמְרוּ: מַיִם, מָיִם! מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא־יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי”.3840 בֶּן־עַזַּאי הֵצִיץ וָמֵת,3841 עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו”;3842 בֶּן־זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגָּע,3843 וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאֹתוֹ”;3844 אַחֵר קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת;3845 רַ' עֲקִיבָא יָצָא בְשָׁלוֹם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה”.3846 וְאַף רַ' עֲקִיבָא בִּקְשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחֳפוֹ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַנִּיחוּ לוֹ לְזָקֵן זֶה, שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי (חג' יד, טו; ע"י).

תרא מַעֲשֶׂה בְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל־גַּב מַעֲלָה בְּהַר־הַבַּיִת וּבֶן־זוֹמָא בָא כְנֶגְדּוֹ, הִגִּיעַ אֶצְלוֹ וְלֹא שָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ.3847 אָמַר לוֹ: מֵאַיִן וּלְאַיִן, בֶּן־זוֹמָא? אָמַר לוֹ: מִסְתַּכֵּל הָייִתִי בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית, וְאֵין בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים3848 לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָא שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבָד, שֶׁנֶאֱמַר: “וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם”3849 – כְּיוֹנָה זוֹ שֶׁמְּרַחֶפֶת עַל בָּנֶיהָ, נוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגָעַת. אָמַר לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְתַלְמִידָיו: כְּבָר בֶּן־זוֹמָא מִבַּחוּץ.3850 לֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק3851 בֶּן־זוֹמָא (חג' טו; תוס' שם פ"ב).

תרב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹק אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹרֵא בְּבֵית רַבּוֹ בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל, וְהָיָה מֵבִין בְּחַשְׁמַל,3852 וְיָצְאָה אֵשׁ מֵחַשְׁמַל וּשְׂרָפַתּוּ. וּבִקְשׁוּ לִגְנֹז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל. אָמַר לָהֶם חֲנַנְיָה בֶּן־חִזְקִיָּה: אִם זֶה חָכָם3853 – הַכֹּל חֲכָמִים הֵם? (חג' יג.).

תרג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יְהוֹצָדָק שָׁאַל לְרַ' שְׁמוּאֵל בַּר־נַחֲמָן, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַעַל אַגָּדָה, מֵהֵיכָן נִבְרֵאת הָאוֹרָה? אָמַר לוֹ: נִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּטַלִּית לְבָנָה וְהִבְהִיק3854 זִיו הֲדָרו מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. אָמַר לוֹ בִּלְחִישָׁה.3855 אָמַר לוֹ מִקְרָא מָלֵא הוּא “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”,3856 וְאַתָּה אוֹמְרָהּ לִי בִּלְחִישָׁה! אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁשְּׁמַעְתִּיהָ בִּלְחִישָׁה, כָּךְ אֲמַרְתִּיהָ לְךָ בִּלְחִישָׁה. (ב“ר ב; שו”ט קד).

תרד “זֶה שְׁמִי… וְזֶה זִכְרִי”3857 3858 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֹא כְשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא. נִכְתָּב אֲנִי בְּיוּ“ד הֵ”א,3859 וְנִקְרָא בְּאָלֶ“ף דָּלֶ”ת.3860

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַ' יוֹחָנָן: שֵׁם בֶּן־אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת3861 – חֲכָמִים מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְתַלְמִידֵיהֶם פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ,3862 וְיֵשׁ אוֹמְרִים: פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בָּרִאשׁוֹנָה שֵׁם בֶּן־שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת3863 הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְכָל־אָדָם; מִשֶּׁרַבּוּ הַפָּרִיצִים,3864 הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ לַצְּנוּעִים שֶׁבִּכְהֻנָּה, וְהַצְּנוּעִים שֶׁבִּכְהֻנָה מַבְלִיעִים אוֹתוֹ3865 בִּנְעִימַת אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים.

שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' טַרְפוֹן: פַּעַם אַחַת עָלִיתִי אַחַר אֲחִי אִמִּי לְדוּכָן,3866 וְהִטֵּיתִי אָזְנִי אֵצֶל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהִבְלִיעַ שֵׁם בִּנְעִימַת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים.

אָמַר רַ' יְהוּדָה אָמַר רַב: שֵׁם בֶּן־אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָו, וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו,3867 וְאֵינוֹ כוֹעֵס, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר,3868 וְאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו;3869 וְכָל־הַיּוֹדְעוֹ וְהַזָּהִיר בּוֹ וְהַמְשַׁמְרוֹ בְטָהֳרָה – אָהוּב לְמַעְלָה, וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וְאֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא (קיד' עא).

תרה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי, שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ תַּלְמִידוֹ מְחַמֵּר3870 אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא כָךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: “וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ”. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הַרְשֵׁנִי3871 לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁלִּמַּדְתָּנִי. אָמַר לוֹ: אֱמֹר.

מִיָד יָרַד רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי מֵעַל הַחֲמוֹר, וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב עַל אֶבֶן אַחַת תַּחַת הַזָּיִת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה יָרַדְתָּ מֵעַל הַחֲמוֹר? אָמַר: אֶפְשָׁר אַתָּה דוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וּשְׁכִינָה עִמָּנוּ, וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מְלַוִּים אוֹתָנוּ – וַאֲנִי אֶרְכַּב עַל הַחֲמוֹר?

מִיָּד פָּתַח רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וְדָרַשׁ. יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְסִכְסְכָה3872 כָּל־הָאִילָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה. פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ שִׁירָה. מַה־שִּׁירָה אָמָרוּ? – “הַלְלוּ אֶת־יְיָ מִן־הָאָרֶץ… עֵץ פְּרִי וְכָל־אֲרָזִים – הַלְלוּיָה!”3873

וְאַף מַלְאָךְ נַעֲנָה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר: וַדַּאי, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה!

עָמַד רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּתַן בֵּן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָבִין וְלַחֲקֹר וְלִדְרשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יֵשׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם, נָאֶה מְקַיֵּם – וְאֵין נָאֶה דוֹרֵשׁ; אַתָּה נָאֶה דוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. אַשְׁרֶיךָ, אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ!

וּכְשֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ הָיָה הוּא וְרַ' יוֹסֵי הַכֹּהֵן מְהַלְּכִים בַּדָּרֶךְ, אָמְרוּ: אַף אָנוּ נִדְרשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. פָּתַח רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְדָרָשׁ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם תְּקוּפַת תַּמּוּז3874 הָיָה, נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים וְנִרְאָה כְּמִין קֶשֶׁת בֶּעָנָן, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לִשְׁמֹעַ, כִּבְנֵי־אָדָם שֶׁמִּתְקַבְּצִים וּבָאִים לִרְאוֹת בְּמַזְמוּטֵי3875 חָתָן וְכַלָּה.

הָלַךְ רַ' יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי. אָמַר: אַשְׁרֵיכֶם וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתְּכֶם! אַשְׁרֵי עֵינַי שֶׁכָּךְ רָאוּ! אַף אֲנִי וְאַתֶּם בַּחֲלוֹמִי מְסֻבִּים הָיִינוּ עַל הַר סִינַי, וְנִתְּנָה עָלֵינוּ בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמַים: עֲלוּ לְכָאן, עֲלוּ לְכָאן, טְרַקְלִין3876 גְּדוֹלִים מוּכָנִים לָכֶם וּמַצָּעוֹת נָאוֹת מֻצָּעוֹת לָכֶם, אַתֶּם וְתַלְמִידֵיכֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיכֶם מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית3877 (חג' יד:; ע"י).


ח: חָכְמָה, נְבוּאָה וְשִׁירָה    🔗


א. חָכְמָה    🔗

א הָרוּחַ הָרְתָה וְיָלְדָה חָכְמָה (שמ"ר טו).

ב אָמַר רַ' אַמִּי: גְּדוֹלָה דֵעָה, שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּתְחִילַת בְּרָכוֹת שֶׁל חֹל.3878

וְאָמַר רַ' אַמִּי: גְּדוֹלָה דֵעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת,3879 שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֵל דֵּעוֹת יְיָ”.3880

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ דֵעָה כְּאִלוּ נִבְנָה בֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו; דֵּעָה נִתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, מִקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּעַלְתָּ יְיָ מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי”.3881

וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל־אָדָם שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ דֵּעָה לְסוֹף מִתְעַשֵּׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל־הוֹן יָקָר וְנָעִים”.3882

וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל־אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא עַם־בִּינוֹת הוּא, עַל־כֵּן לֹא־יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ”.3883

וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל־הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵעָה יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ3884 אֵין תְּבוּנָה בּוֹ”.3885

וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: "כָּל־אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵעָה לְסוֹף גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי־דָעַת3886 (בר' לג.; סנה' צב.; ע"י).

ג כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת – בְּהֵמָה טוֹבָה מִמֶּנּוּ.

כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת – נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ. (תדב"א ז; ויק' ר א).

ד הֲדַר תּוֹרָה – חָכְמָה; הֲדַר חָכְמָה – עֲנָוָה (דא"ז ה).

ה הַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה לְטִפְּשִׁים (לק"ט ויחי).

ו “וּבְחֹסֶר כֹּל”3887 – אָמַר רַב נַחֲמָן: בְּלֹא דֵעָה.

אָמַר אַבַּיֵּי: מְקֻבָּלִים אָנוּ,3888 אֵין עָנִי אֶלָּא בְּדֵעָה. בְּמַעֲרָבָא אָמָרוּ: מִי שֶׁזוֹ בוֹ3889 – הַכֹּל בּוֹ. שֶׁאֵין זוֹ בוֹ – מַה־בּוֹ? (נדר' מא.).

ז רַ' תַּנְחוּמָא פָּתַח: “יֵשׁ זָהָב וְרָב־פְּנִינִים וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי־דָעַת”3890 – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם יֵשׁ לוֹ זָהָב וָכֶסֶף, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל־כְּלֵי חֶמְדָּה טובָה שֶׁבָּעוֹלָם, וְדַעַת אֵין בּוֹ – מַה־קְּנִיָּה3891 יֵשׁ לוֹ? הַמָּשָׁל אוֹמֵר: דֵּעָה קָנִיתָ – מֶה חָסַרְתָּ? דֵּעָה חָסַרְתָּ – מַה קָנִיתָ? (ויק“ר א'; ילק”ש שם).

ח “שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ”3892 – רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא: לְבוּלֶוְטֵיס3893 שֶׁהָיָה גָדֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל מָה אֶתֵּן לָךְ. אָמַר הַבּוּלֶוְטֵיס: אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב – הוּא נוֹתֵן לִי, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת – הוּא נוֹתֵן לִי; אֶלָּא אָמַר: הֲרֵינִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ – וְהַכֹּל בִּכְלָל. כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם אֶשְׁאַל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת הוּא נוֹתֵן לִי, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַחָכְמָה – וְהַכֹּל בִּכְלָל שהש"ר א).

ט רַ' יִצְחָק: הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים – יַדְרִים,3894 וְשֶׁיַּעֲשִׁיר – יַצְפִּין;3895 וְסִמָּנְךָ: שֻׁלְחָן בְּצָפוֹן3896 וּמְנוֹרָה בְּדָרוֹם. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אָמַר: לְעוֹלָם יַדְרִים, שֶׁמִתּוֹךְ שֶׁהוּא מִתְחַכֵּם מִתְעַשֵּׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד”3897 (ב“ב כ”ה:).

––––––––

י אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין הַקָדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא3898 לְיָדְעֵי בִינָה”.3899 שָׁמַע רַב תַּחֲלִיפָא בַּר מַעֲרָבָא וַאֲמָרָה לִפְנֵי רַ' אַבָּהוּ. אָמַר לוֹ: אַתֶּם שְׁנִיתֶם לָהּ מִשָּׁם וְאָנוּ מִכָּאן. שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְלֵב כָּל־חֲכַם־לֵב נָתַתִּי חָכְמָה”3900 (בר' נה.).

יא “וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה”3901 – הַחֶנְוָנִי הַזֶּה, אָדָם הוֹלֵךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ יַיִן אוֹ דְבַשׁ אוֹ שֶׁמֶן וּמוּרְיֵס,3902 כְּשֶׁהַחֶנְוָנִי פִּקֵּחַ מֵרִיחַ בְּכֶלִי: אִם הָיָה שֶׁל יַיִן נוֹתֵן לְתוֹכוֹ יָיִן, וְכֵן כְּלִי שֶׁל שֶׁמֶן וְשֶׁל דְּבַשׁ וְשֶׁל מוּרְיֵס; וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּשֶׁרוֹאֶה בָאָדָם שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ רֵיחַ חָכְמָה – מְמַלְאוֹ. הֱוֵי “וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ”, שֶׁכְּבָר הָיָה בּוֹ. (תנח' ויקהל).

יב שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה3903 אֶת־רַ' יוֹסֵי בֶּן־חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ: מַהוּ שֶׁכָּתוּב: “יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין”3904 – לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא יָהֵב חָכְמְתָא לְטִפְּשִׁין! אָמַר לָהּ: יֵשׁ לָךְ קוֹזְמִין?3905 אָמְרָה לוֹ: הֵן. אָמַר לָהּ: אִם יָבוֹאוּ אֶצְלֵךְ שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם לִשְׁאֹל קוֹזְמִין שֶׁלָּךְ, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר – לְאֵיזֶה מֵהֶם אַתְּ מַשְׁאָלֶת? אָמְרָה לוֹ: לֶעָשִׁיר. אָמַר לָהּ: וְלָמָּה? אָמְרָה לוֹ: עָשִׁיר אִם מְאַבְּדָם יֶשׁ־לוֹ מֵהֵיכָן לִפְרֹעַ, אֲבָל עָנִי מֵהֵיכָן יִפְרַע? אָמַר לָהּ: יִשְׁמְעוּ אָזְנַיִךְ מַה־שֶּׁפִּיךְ מְדַבֵּר, קוֹזְמִין שֶׁלָּךְ אֵין אַתְּ מַשְׁאֶלֶת אֶלָּא לְאָדָם עָשִׁיר – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִתֵּן אֶת־הַחָכְמָה לְטִפְּשִׁים! (תנה“ק מקץ; תנח'; ילק”ש).

יג “וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא”3906 – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה מְחַפֵּשׂ הֵיכָן הַחָכְמָה מְצוּיָה. רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בָּרֹאשׁ, רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בַּלֵּב, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי”,3907 וְנֶאֱמַר: “חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי”3908 (מד' מש' א).

יד “כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם”3909 – כָּל־חָכְמָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵינָהּ אֶלָּא בַלֵּב, “וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא”3910 – וְהַלֵב אֵינוֹ מִתְמַלֵּא לְעוֹלָם.3911 תֹּאמַר שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁאָדָם מוֹצִיא חָכְמָתוֹ מִלִּבּוֹ שׁוּב אֵינָהּ חוֹזֶרֶת עָלָיו לְעוֹלָם? תַּלְמוּד לוֹמַר:3912 “שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת”3913 (קה"ר א).

טו שָׁאֲלוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיֶחְכָּם? אָמַר לָהֶם: יַרְבֶּה בִּישִׁיבָה וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה. אָמְרוּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵן וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם. – אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַחָכְמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־יְיָ יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה”.3914

שָׁנָה רַ' חִיָּא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה לַעֲבָדָיו וּמְשַׁגֵּר לְאוֹהֲבָיו מִמַּה שֶׁלְּפָנָיו.

אָמַר רַ' יִצְחָק: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה אוֹכֵל אֲפַסְטְלוֹן,3915 וְכֵוָן שֶׁבָּא בְנוֹ שְׁמָטוֹ מִפִּיו וּנְתָנוֹ לוֹ. כָּךְ “יְיָ יִתֵּן חָכְמָה” לַכֹּל, אֲבָל "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה – לְיִשְׂרָאֵל. (נדה ע.; ילק“ש; שהש”ר א; שמ"ר מא).

טז אָמְרָה מַטְרוֹנָה אַחַת לְרַ' יְהוּדָה: מוֹרֶה וְרָוֶה?3916 אָמַר לָהּ: הָאֱמוּנָה,3917 שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אֶלָּא קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל פֶּסַח, וְחוֹגֵרְנִי צְדָעַי3918 מִן הַפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת,3919 אֶלָּא “חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו”3920 (נדר' מט:).

––––––––

יז אִם אֵין דֵּעָה – הַבְדָּלָה3921 מִנַּיִן? (ירוש' בר' פ“ה, ה”ב).

יח אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת־הַנּוֹלָד3922 (תמ' לב).

יט “הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ”3923 – וְהַכְּסִיל עֵינָיו בַּמֶּה, בְּרַגְלָיו? אֶלָּא עַד שֶׁהֶחָכָם בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא יוֹדֵעַ מַה בְּסוֹפוֹ.

רַ' מֵאִיר הָיָה קוֹרֵא לְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר רֹאשׁוֹ3924 (ירוש' סוטה פ“ח, ה”י; קה"ר ב).

כ בֶּן־זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל־אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִכָּל־מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי”3925 (אב' ד).

כא “וּנְבוֹן דָּבָר”3926 – שֶׁמֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר (סנה' צג:).

כב רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה,3927 אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה; אִם אֵין דַּעַת אֵין בִּינָה, אִם אֵין בִּינָה אֵין דָּעַת (אב' ג).

כג מַה בֵּין נָבוֹן לְחָכָם? – חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי3928 תַּגָּר3929, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִינָר לִרְאוֹת – רוֹאֶה, כְּשֶׁאֵין מְבִיאִין יוֹשֵׁב וְתוֹהֶה;3930 נָבוֹן דוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ לִרְאוֹת3931 – רוֹאֶה, כְּשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ – מוֹצִיא מִשֶּׁלוֹ וְרוֹאֶה3932 (ספרי דבר'; ילק"ש שם א).

כד “קְנֵה חָכְמָה3933 קְנֵה בִינָה”3934 – מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָכְמָה וְאֵין לוֹ בִינָה – דּוֹמֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ פַּת וְאֵין לוֹ מַה־יֹּאכַל בָּהּ. מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ בִינָה וְאֵין לוֹ חָכְמָה – דּוֹמֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תַּבְשִׁיל וְאֵין לוֹ פַּת שֶׁיֹּאכַל בּוֹ. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָכְמָה וּבִינָה – דּוֹמֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ פַת וְתַבְשִׁיל וְהוּא אוֹכֵל שְׁנֵיהֶם וְשָׂבֵעַ (שו"ט קיט).

כה סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה3935 (אבות ג).

––––––––

כו רַ' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ – חָכְמָתוֹ מִתְקַיָּמֶת, וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיָּמֶת

הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו3936 מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ – חָכְמָתוֹ מִתְקַיָּמֶת, וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיָּמֶת (אבות ג).

כז “לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר”3937 – אִם חָכְמָה לָמָּה מוּסָר, וְאִם מוּסָר לָמָּה חָכְמָה? אֶלָּא אִם יֵשׁ בְּאָדָם חָכְמָה, הֲרֵי הוּא לָמֵד מוּסָר; וְאִם אֵין בְּאָדָם חָכְמָה, אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמוֹד מוּסָר (מד' משלי א).

כח בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹחָה3938 מִפְּנֵי חָכְמָתוֹ – סִמָּן יָפֶה הוּא לו, וְשֶׁאֵין דַּעְתּוֹ נוֹחָה מִפְּנֵי חָכְמָתוֹ – סִמָּן רַע הוּא לוֹ (אדר"נ כה).

כט הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁלָּקָה גוּפוֹ3939 מִפְּנֵי חָכְמָתוֹ – סִמָּן יָפֶה לוֹ, [כֹּל שֶׁלָּקְתָה] חָכְמָתוֹ מִפְּנֵי גוּפוֹ3940 – סִמָּן רַע לוֹ.

[הוּא הָיָה אוֹמֵר]: כֹּל שֶׁנִּטְרְפָה דַעְתּוֹ3941 מִפְּנֵי חָכְמָתוֹ – סִמָּן יָפֶה לוֹ, וְכֹל שֶׁנִּטְרְפָה חָכְמָתוֹ מִפְּנֵי דַּעְתּוֹ – סִמָּן רַע לוֹ (תוספ' בר' ג).

ל הִלֵּל הָיָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה יְשִׁיבָה3942 מַרְבֶּה חָכְמָה; מַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְּבוּנָה (אב' ב).

לא אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים יַעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ3943 בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מֵהֶם, וְהֵם כְּמַעְיָן הַנּוֹבֵעַ (ב"ב קעה:).

––––––––

לב רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה אוֹמֵר: לֹא כָּל־הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים (אבות ב).

לג כִּי הָעשֶׁק3944 יְהוֹלֵל חָכָם3945 – כְּשֶׁהֶחָכָם מִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים הַרְבֵּה, מְעַרְבְּבִין3946 אוֹתוֹ מִן הַחָכְמָה (שמ"ר ו).

לד אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל־הַיּוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב בִּתְקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת3947 וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ”.3948

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לְחַשֵּׁב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים”3949 3950 – אֵיזוֹ חָכְמָה וּבִינָה שֶׁהִיא לְעֵינֵי הָעַמִּים? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה חִשּׁוּב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת. (שבת עה.; ילק"ש ישע' ה').

לה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָרוֹאֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו; חַכְמֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם – אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לִבְרִיוֹתָיו (בר' נח.).

לו אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם יֵשׁ חָכְמָה בַגּוֹיִם – תַּאֲמִין; יֵשׁ תּוֹרָה בַגּוֹיִם – אַל תַּאֲמֵן (איכ"ר ב).

לז “וַיֹּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶיהָ”3951 – לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכָּל־אֻמָּה וְאֻמָּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּעוֹלָם, מַעֲמֶדֶת לָהּ חֲמִשָּׁה חֲכָמִים3952 שֶׁיְשַׁמְּשׁוּ אוֹתָהּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא נוֹתֵן בָּהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁלשָׁה דְבָרִים: חָכְמָה, בִּינָה וּגְבוּרָה ––– וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת־הָעוֹלָם הוּא נוֹטְלָם מִמֶּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו, וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן”3953 (ב"ר פט).

לח חָכָם קוֹדֵם לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; חָכָם שֶׁמֵּת אֵין לָנוּ כַיּוֹצֵא בוֹ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת – כָּל־יִשְׂרָאֵל רְאוִּים לְמַלְכוּת (הור' יג.).

לט “אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה”3954 – כֵּוָן שֶׁנִּכְנְסָה חָכְמָה בְאָדָם נִכְנְסָה בוֹ עַרְמוּמִית3955 (סוטה כא:; ע"י).

מ קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה (ב"ב כא.).

מא אֵין לְךָ אָדָם אוֹהֵב בֶּן־אֻמָּנוּתוֹ, אֲבָל הֶחָכָם אוֹהֵב בֶּן־אֻמָּנוּתוֹ (ב"ר לב).

מב “וְגַם־בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהַסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא”3956 – הַטִּפֵּשׁ סָבוּר שֶׁהַכֹּל טִפְּשִׁים (קה"ר י).

מג לְחַכִּימָא בִרְמִיזָא,3957 לְשָׁטְיָא בְכוּרְמִיזָא3958 (מד' משלי כב).

מד לֹא יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵרוֹ לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת־רֹאשׁ, אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבָרִים שֶׁל חָכְמָה (תוספ' בר').

מה חָכָם שֶׁמֵּת הַכֹּל קְרוֹבָיו3959 (שבת קה:).

מו “טוֹבָה חָכְמָה עִם־נַחֲלָה”3960 – טוֹבָה חָכְמָה כְּשֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ נַחֲלָה.3961

דָבָר אַחֵר: טוֹבָה חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ זְכוּת אָבוֹת. אַשְׁרֵי שֶׁזְכוּת אֲבוֹתָיו עוֹמֶדֶת וּמְאִירָה לוֹ (קה"ר ז).

מז אָמַר רַ' אַמִּי: בִּישִׁיבָה3962 הַלֵּךְ אַחַר חָכְמָה; בִּמְסִבָּה3963 הַלֵּךְ אַחַר זִקְנָה (ב"ב קכ.).

––––––––

מח אָמַר רַ' אַבְדִּימֵי דְּמִן חֵיפָה: מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים – מִן הַחֲכָמִים לֹא נִטָּלָה.

אָמַר אֲמֵימָר: וְחָכָם עָדִיף מִנָּבִיא. שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה”3964 – מִי נִתְלֶה בְּמִי? הֱוֵי אוֹמֵר: קָטָן נִתְלֶה בְגָדוֹל.3965 (שם יב).

מט “וּבְצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה יְיָ אֶת־משֶׁה”3966 – “אֶת־אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ משֶׁה” לֹא כָתוּב כָּאן, אֶלָּא “אֵת־כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה יְיָ אֶת־משֶׁה”, אֲפִלוּ דְבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְמַה־שֶּׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה בְסִינָי. (ירוש' פאה פ“א, ה”א).

נ רַ' חוּנָה בְּשֵׁם רַב אָמַר: “תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ”3967 – אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, “וְעַוְלָה לֹא־נִמְצָא בִשְׂפָתָיו”3968 – אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ. וַחֲכָמִים אָמְרוּ: "כִּי־יְיָ יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וגו'3969 – אֲפִלוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה כְסִיל בָּהֶם3970 “וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד”3971 (שם ילק"ש מלאכי).

נא “עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ”3972 – נָבִיא וְזָקֵן לְמִי הֵם דוֹמִים? לְמֶלֶךְ שֶׁשּׁוֹלֵחַ שְׁנֵי פַּלְמָטוֹרִין3973 שֶׁלּוֹ לַמְּדִינָה. עַל אֶחָד מֵהֶם כָּתַב: אִם אֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי וְסִימַנְטְרִין3974 שֶׁלִּי אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ, וְעַל אֶחָד מֵהֶם כָּתַב: אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי תַּאֲמִינוּ לוֹ בְּלֹא חוֹתָם וּבְלֹא סִימַנְטְרִין. כָּךְ בְּנָבִיא נֶאֱמַר: “וְנָתֵן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת”,3975 אֲבָל כָּאן: “עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ”.3976 (ירוש' בר' פ“א, ה”ד; שהש"ר א).


ב. נְבוּאָה וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ

נב רַ' פִּנְחָס בֶּן־יָאִיר אוֹמֵר: תּוֹרָה3977 מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת,3978 זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת,3979 זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה,3980 טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת,3981 פְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, קְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת־חֵטְא, יִרְאַת־חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת,3982 חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ,3983 רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת־הַמֵּתִים3984 (סוטה פ“ט, מ”ט; ע"ז כ:).

נג אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל־קוֹמָה וְעָנָו (שבת צב.; נדר' לח.).

נד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַנְּבִיאִים עֲשִׁירִים הָיוּ. מִנַּיִן? מִמּשֶׁה וּמִשְּׁמוּאֵל, מֵעָמוֹס וּמִיּוֹנָה.

משֶׁה – שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי”3985 – – – אֲפִלּוּ בְשָׂכָר. – שֶׁמָּא מִפְּנֵי שֶׁעָנִי הָיָה?3986 אֶלָּא מִן “פְּסָל־לְךָ”3987 – פְּסָלְתָּן3988 תְּהֵא שֶׁלְךָ.

שְׁמוּאֵל – שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְיָ וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, אֶת־שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי”3989 – – – אֲפִלוּ בְשָׂכָר. – שֶׁמָּא מִפְּנֵי שֶׁעָנִי הָיָה? אֶלָּא מִכָּאן: “וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי־שָׁם בֵּיתוֹ”3990 – וְאָמַר רָבָא: כָּל־מָקוֹם שֶׁהָלַךְ בֵּיתוֹ עִמּוֹ.3991

עָמוֹס – שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲמַּצְיָה לֹא־נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן־נָבִיא אָנֹכִי כִּי־בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים”.3992

יוֹנָה – שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ”,3993 וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: שֶׁנָּתַן שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַ' רוֹמָנוֹס: שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה הָיָה אַרְבָּעָה אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב (נדר' לח.).

נה “לְדָוִד מִזְמוֹר”3994 – שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה וְאַחַר־כָּךְ אָמַר שִׁירָה; “מִזְמוֹר לְדָוִד” – שֶׁאָמַר שִׁירָה וְאַחַר־כָּךְ שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה; לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת־רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים – אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר־שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְיָ”.3995 (שבת ל:; פס' קיז.).

נו אָמַר אֵלִיָּהוּ: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בֵּין יִשְׂרָאֵל בֵּין גּוֹי, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד בֵּין שִׁפְחָה – הַכֹּל לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו (תדב"א ח; תנח').

––––––––

נז אָמַר רַ' חֲנִינָא בַר אִיסִי: פְּעָמִים שְׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלֹהוּתוֹ; וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ (ב"ר ד).

נח אָמַר רַ' יוּדָן: גָּדוֹל כֹּחָם שֶׁל נְבִיאִים, שֶׁמְּדַמִּים צוּרָה לְיוֹצְרָהּ3996 (שם כז).

נט אָמַר רַ' יִצְחָק בֶּן־אֶלְעָזָר: יוֹדְעִים הֵם הַנְּבִיאִים שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אֲמִתִּי וְאֵינָם מַחֲנִיפִים לוֹ (ירוש' בר’פ“ז, ה”ג).

ס אָמַר רַ' יוֹסֵי בֶּן־זִמְרָא: הַנְּבִיאִים אֵינָם מִתְבַּיְּשִׁים לִתְבֹּעַ צָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּאִשָּׁה זוֹ שֶׁאֵינָהּ מִתְבַּיֶּשֶׁת לִתְבֹּעַ3997 צָרְכֵי בֵיתָהּ מִבַּעְלָהּ (פסיק' דר"כ יב).

סא שְׁלשָׁה נְבִיאִים הֵם, אֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן,3998 וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב. יִרְמְיָה תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ”,3999 לְכָךְ נִכְפְּלָה נְבוּאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה”.4000 אֵלִיָּהוּ תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת”4001… וּמַה נֶּאֱמַר: “לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק… וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט… תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ”4002––– שֶׁאִי־אֶפְשִׁי בִּנְבוּאָתֶךָ. יוֹנָה תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּקָם יוֹנָה4003 לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְיָ”4004 – וּמַה נֶּאֱמַר: “וַיְהִי דְבַר־יְיָ אֶל־יוֹנָה שֵׁנִית”4005 – שֵׁנִית נִדְבַּר עִמּוֹ, לֹא שְׁלִישִׁית.

רַ' יוֹנָתָן אָמַר: לֹא הָלַךְ יוֹנָה אֶלָּא לְאַבֵּד עַצְמוֹ בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל־הַיָּם”.4006 וְכֵן תִּמְצָא הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹתְנִים עַצְמָם עַל יִשְׂרָאֵל. בְּמשֶׁה מַה הוּא אוֹמֵר: “וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ”;4007 בְּדָוִד מַהוּ אוֹמֵר: “הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ, תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי”.4008 הָא4009 בְּכָל־מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא: הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נוֹתְנִים נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל. (מכיל' בא).

סב “וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִיִ לַייָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי־עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”4010 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: בְּרִיתִי, שֶׁמָּא בְרִיתֶךָ? – “אֶת־מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ”.4011 אָמַר לוֹ: מִזְבְּחוֹתַי, שֶׁמָּא מִזְבְּחוֹתֶיךָ? – “וְאֶת־נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב”.4012 אָמַר לוֹ: נְבִיאַי, וְאַתְּ מָה אִכְפַּת לָךְ? אָמַר לוֹ: “וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ”.4013 בּוֹא וּרְאֵה מַה־כָּתוּב שָׁם: “וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים”.4014 מַה הוּא רְצָפִים? אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: רֹץ פֶּה – רְצוֹץ פִּיּוֹת לְכָל־מִי שֶׁאָמַר דֵּלָטוֹרְיָה4015 עַל בָּנָי.

“אַל־תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת”4016 – רַ' סִימוֹן פָּתַח: “אַל־תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָיו”4017 – נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־לִי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים”,4018 וְנִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אִם־גָּלָה סוֹדוֹ אֶל־עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים”.4019 כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לַנְּבִיאִים: אַל תִּרְאוּנִי בְּשַׁחְרִירוּתִי, אֵין לְךָ שֶׁמְּחַבְּבֵנִי יוֹתֵר מִמּשֶׁה, וְעַל־יְדֵי שֶׁאָמַר “שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים”4020 נִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ; דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ שֶׁמְּחַבְּבֵנִי יוֹתֵר מִישַׁעְיָהוּ, וְעַל־יְדֵי שֶׁאָמַר: “וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי ישֵׁב”,4021 אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְשַׁעְיָה, בְּנַפְשְׁךָ אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר: “כִּי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם אָנֹכִי”4022 – נִיחָא, שֶׁמָּא “בְּתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנכֹיִ ישֵׁב”4023 4024 אֶתְמְהָא4025! בּוֹא וּרְאֵה מַה נֶּאֱמַר שָׁם: “וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה”.4026 אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל: “רִצְפָּה” – רֹץ פֶּה; רְצוֹץ פֶּה לְמִי שֶׁאָמַר דֵּלָטוֹרְיָא עַל בָּנָי (שהש"ר א).

סג “קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק”4027– עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים (ילק“ש שה”ש ה).

סד “וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם”4028 – זוֹ מִדָּה טוֹבָה4029 לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְגָלִינוּ לְבֵין־אֻמּוֹת־הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֲנִי אֵינִי מַנִּיחָם, אֶלָּא אֲנִי מַעֲמִיד נְבִיאַי עֲלֵיהֶם וּמַחֲזִירִים אוֹתָם לְמוּטָב תַּחַת כְּנָפָי. מִנַּיִן? “וְהָעֹלָה עַל־רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן”;4030 אֶלָּא “חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוָה, אִם־לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵימָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם”4031 – עַל־כָּרְחֲכֶם, שֶׁלֹּא בְטוֹבַתְכֶם, מַמְלִיךְ אֲנִי מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם (ספרא בחקותי).

סה “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה… לֵאמֹר”4032 – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, שֶׁבִּזְכוּתָם4033 הוּא4034 מְדַבֵּר עִמִּי. שֶׁכָּל שְׁלשִׁים וּשׁמֹנֶה שָׁנָה4035 שֶׁהָיָה כוֹעֵס עַל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר“:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל־אַנֵשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת… וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלַי לֵאמֹר”.4036 אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־עַזַּאי: אֵינִי כְמֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי רַבִּי, אֶלָּא כְמוֹסִיף עַל דְּבָרָיו: וְלֹא עִם משֶׁה בִלְבַד הָיָה מְדַבֵּר בִזְכוּת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עִם הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא דִבֵּר אֶלָּא בִזְכוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים4037 בְּתוֹכָם”,4038 וְנֶאֱמַר: "וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים וַיְהִי דְבַר־יְיָ אֵלַי וגו' ",4039 וְנֶאֱמַר: “וַיְהִי דְבַר־יְיָ אֶל־יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית וגו'”.4040 וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּבָרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה, שֶׁהָיָה מִתְרַעֵם לִפְנֵי הַמָּקוֹם: “אָמַרְתָּ אוֹי־נָא לִי כִּי־יָסַף יְיָ יָגוֹן עַל־מַכְאֹבִי”4041 – מַה־נִּשְׁתַּנֵּיתִי אֲנִי מִכָּל־תַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים: יְהוֹשֻׁעַ שִׁמֵּשׁ משֶׁה וְשָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, אֱלִישָׁע שִׁמֵּשׁ אֵלִיָהוּ וְשָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, מַה־נִּשְׁתַּנֵּיתִי אֲנִי מִכָּל־תַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים, “יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי”4042 – וְאֵין “מְנוּחָה” אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ”,4043 וְאוֹמֵר: “וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ”.4044 בּוֹא וּרְאֵה מָה הַמָּקוֹם מְשִׁיבוֹ: “כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ, הִנֵּה אֲשֶׁר־בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס… וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ־לְךָ גְּדֹלוֹת”4045 – וְאֵין גְּדוֹלוֹת אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "סַפְּרָה־נָּא לִי אֶת כָּל־הַגְּדֹלוֹת וגו' "4046 וְאוֹמֵר: “קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָ וְאַגִּידָה לְךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם”.4047 אָמַר: בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה, אִם אֵין כֶּרֶם אֵין סְיָג, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה. מִפְּנֵי מָה? “כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־כָּל־בָּשָׂר… וְנָתַתִּי לְךָ אֶת־נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, עַל כָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ־שָׁם”.4048 הָא בְּכָל־מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים אֶלָּא בִּזְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (מכיל' בא יב).

סו אָמַר עֻלָּא: כָּל־מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו בִּנְבִיאוּת – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא בֶּן־נָבִיא, שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם אָבִיו – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא וְלֹא בֶּן־נָבִיא; שְׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ מְפֹרָשׁ – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאוֹתָהּ הָעִיר, שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם עִירוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִירוּשָׁלָיִם (מג' טו.).

סז נָבִיא שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ שֵׁם אָבִיו, בְּיָדוּעַ שֶׁאָבִיו אַף הוּא נָבִיא; ––– אֲבָל נָבִיא שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ שֵׁם אָבִיו, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין אָבִיו נָבִיא, חוּץ מֵעָמוֹס, שֶׁאָבִיו נָבִיא, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲמַצְיָה, לֹא־נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן־נָבִיא אָנֹכִי”,4049 כְּשֵׁם שֶׁהוּא נָבִיא, וְאָמַר: “אֵינִי נָבִיא”, כָּךְ אָבִיו נָבִיא, וְאָמַר: “אֵין אָבִי נָבִיא”.

נָבִיא שֶׁנִּתְפָּרְשָׁה עִירוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא מֵאוֹתָהּ הָעִיר; נָבִיא שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשָׁה עִירוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִירוּשָׁלִַיִם, שֶׁרֻבָּם שֶׁל נְבִיאִים וְשֶׁל חֲכָמִים מִירוּשָׁלִַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, “מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ”4050 – כָּל מִי שֶׁמֵּלִין בָּהּ נִקְרָא “מַלְכִּי צֶדֶק” (משנת ר"א ו).

סח עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרָא נָבִיא; אֵלּוּ הֵם: צִיר, נֶאֱמָן, עֶבֶד, שָׁלִיחַ, חוֹזֶה, צוֹפֶה, רוֹאֶה, מַלְאָךְ, נָבִיא, אִישׁ־הָאֱלֹהִים.

עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרָא רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ; אֵלּוּ הֵם: מָשָׁל, מְלִיצָה, חִידָה, דִּבּוּר, אֲמִירָה, קְרִיאָה, צִוּוּי, מַשָּׂא, נְבוּאָה, חִזָּיוֹן (אדר“נ לד; ב”ר מד).

סט בַּעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת נְבוּאָה; שֵׁשׁ מֵהֶן רַכּוֹת, וְאַרְבַּע קָשׁוֹת, וְאֵלוּ הֵן: נְבוּאָה, רְאִיָּה, צְפִיָּה, מָשָׁל, מְלִיצָה, רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ – רַכּוֹת; חָזוֹן, מַשָּׂא, הַטָּפָה, חִידָה – קָשׁוֹת.

הָאָבוֹת נִדְבַּר עִמָּהֶם בִּרְאִיָּה, בִּנְבוּאָה וּבְחָזוֹן; משֶׁה רַבֵּנוּ – בִּנְבוּאָה, בִּרְאִיָּה וּבְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ; שְׁאָר הַנְּבִיאִים –בֵּין בְּרֻבָּם, בֵּין בְּמִקְצָתָם.

אֲבָל לֶקַח, דִּבּוּר, וְצִוּוּי, וַאֲמִירָה – אֵינָם אֶלָּא פֵּרוּשׁ לִנְבוּאָה. תַּרְדֵּמָה – נְבוּאָה מָקוֹם אֶחָד:4051 “וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם”.4052

דִּבּוּר שֶׁל נְבוּאָה מְיֻשָּב4053 לְפִי הַצֹּרֶךְ4054 וּלְאַחַר הַצֹּרֶךְ,4055 כְּגוֹן: “אֲנִי־אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי4056 וֶהְיֵה תָמִים”4057… “אַל־יֵרַע בְּעֵינֶיךָ4058 עַל הַנַּעַר;4059 דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל נְבוּאָה, אֵין בּוֹ אֶלָּא הַצֹּרֶךְ עַצְמוֹ, כְּגוֹן: “הִנְךָ מֵת עַל־הָאִשָּׁה”4060… הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם־יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד־רָע”.4061

חֲלוֹם שֶׁאֵינוֹ נְבוּאָה בְּעָלָיו צָרִיךְ לִשְׁאוֹל פִּתְרוֹנוֹ, כְּגוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל פַּרְעֹה,4062 חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר,4063 חֲלוֹמוֹ שֶׁל מִדְיָנִי;4064 אֲבָל חֲלוֹם שֶׁהוּא נְבוּאָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁדְּבָרָיו סְתוּמִים, אֵין הַנָּבִיא צָרִיךְ4065 לִשְׁאֹל פִּתְרוֹנוֹ, כְּגוֹן דָּנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו.4066

הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִגְלֶה עֲלֵיהֶם לְדַבֵּר עִמָּהֶם, לֹא הָיָה נִגְלֶה לֹא בְחַיּוֹת, וְלֹא בְמֶרְכָּבָה, וְלֹא בִשְׁאָר מִינֵי הַכָּבוֹד, אֶלָּא עַל גַּבָּם הָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: הָאָבוֹת הֵם הֵם הַמֶּרְכָּבָה,4067 שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים”;4068 אֲבָל שְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיָה נִגְלֶה עֲלֵיהֶם בְּכָבוֹד, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ.

הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, לֹא נִגְלָה [עֲלֵיהֶם] לֹא בִּבְרָקִים וְלֹא בִרְעָמִים וְלֹא בְקוֹלוֹת וְלֹא בִזְוָעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִים אֶת־כֹּחוֹ וְאֶת־גְּבוּרָתוֹ וְאֶת־גָּדְלוֹ וְאֶת־גְּאוֹנוֹ; אֲבָל שְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִגְלֶה עֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹת וּבִרְעָמִים וְלַפִּידִים לְפִי צֹרֶךְ בְּנֵי דוֹרָם. מִפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּנֵי דוֹרָם יוֹדְעִים כֹּחַ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶלָּא בְקוֹלוֹת וּבְרָקִים, וְהַלְוַאי יִכָּנֵעוּ.

הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִגְלֶה עֲלֵיהֶם לְצַוֹּתָם, לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהֶם “אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ”, “וְאִם בְּחֻקּוֹתַי תִּמְאָסוּ” – מִפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִים מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים וּפֻרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים, וְאֵינָם צְרִיכִים לְהַתְנוֹת בָּהֶם; אֲבָל שְׁאָר הַנְּבִיאִים, הַלְוַאי יִפְרשׁ לָהֶם מַתַּן שְׂכָרָם וּפֻרְעָנוּתָם כַּמָּה פְּעָמִים, וְהַלְוַאי יִכָּנְעוּ בְּנֵי דוֹרָם.

הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, לֹא הָיָה קוֹלוֹ מַרְעִישׁ אֶת־הָעוֹלָם, אֶלָּא בַּחֲשָׁאי, שֶׁלֹּא הָיָה הַצֹּרֶךְ לְהַשְׁמִיעַ בְּנֵי־דוֹרָם; אֲבָל שְׁאָר הַנְּבִיאִים, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, הָיָה מַרְעִישׁ אֶת־הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים”.4069 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן; אֲבָל מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נִתְיַחֵד מָקוֹם לְדִבּוּר, וְלֹא הָיָה הָעוֹלָם מַרְעִישׁ.

הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצַוֶּה אוֹתָם לִפְנוֹת מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, לֹא הָיָה מַבְטִיחָם מַה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם. מְפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בַעֲלֵי אֱמוּנָה; אֲבָל שְׁאָר הַנְּבִיאִים, כַּמָּה הַבְטָחוֹת הִבְטִיחָם, וְהַלְוַאי יַאֲמִינוּ בְּנֵי דוֹרָם. כַּמָּה הִבְטִיחַ אֶת־אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם: “אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”,4070 וְכֵן בַּמִּדְבָּר, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ בְּסָפֵק. כַּמָּה הִבְטִיחָנוּ אַף לָנוּ: “רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה”,4071 “קוּמִי אוֹריִ כִּי־בָא אוֹרֵךְ,4072 “נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי”,4073 “גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיּוֹן”,4074 “הִנֵּה יוֹם בָּא לַייָ”,4075 הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי”4076 – וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ מִתְפּוֹגְגִים.4077

הָאָבוֹת לֹא הָיוּ צְרִיכִים לְפָרֵשׁ לָהֶם שֵׁם הַמְפֹרָשׁ; אֲבָל שְׁאָר נְבִיאִים נִתְפָּרֵשׁ לָהֶם שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, שֶׁהָיוּ בְּנֵי דוֹרָם צְרִיכִים לְכָךְ; רְאָיָה לְדָבָר – משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָמְרוּ־לִי מַה־שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה”.4078 אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לוֹ: “וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם… וּשְׁמִי יְיָ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם”4079 כָּמוֹךָ.

הָאָבוֹת, חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, וּבְכֻלָּם לֹא נִדְבַּר עִם שְׁלָשְׁתָּם אֶלָּא חֲמִשָּׁה־עָשָׂר דִּבּוּר, שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים לְהַתְנוֹת עִמָּהֶם בְּכָל עֵת! אֲבָל שְׁאַר הַנְּבִיאִים, כַּמָּה דִבּוּרִים בְּכָל עֵת! מִפְּנֵי בְנֵי דוֹרָם. וְגָדוֹל מִכֻּלָּם משֶׁה רַבֵּנוּ. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן: בְּיוֹם אֶחָד דִּבֵּר עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה פַּעַם… וְאֵיזֶה? זֶה יוֹם שֶׁהוּקַם בּוֹ הַמִּשְׁכָּן (משנת ר"א ו).

ע “לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל”4080 – אָמַר רַ' אַחָא: אֲפִלּוּ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַנְּבִיאִים אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמִשְׁקָל: יֵשׁ מִתְנַבֵּא סֵפֶר אֶחָד, וְיֵשׁ שְׁנָיִם.

אָמַר רַ' סִימוֹן: שְׁנֵי פְּסוּקִים נִתְנַבֵּא בְּאֵרִי,4081 וְלֹא הָיָה בָּהֶם כְּדֵי סֵפֶר, וְנִטְפְּלוּ בְסֵפֶר יְשַׁעְיָה, וְאֵלּוּ הֵם: “וְכִי־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִרְשׁוּ אֶל־הָאֹבוֹת וְאֶל־הַיִּדְעוִנים”,4082 וַחֲבֵרוֹ.4083

“לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל” – כָּל־נָבִיא וְנָבִיא נִתֶּנֶת בּוֹ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ כָּל־אֶחָד לְפִי כֹחוֹ (ויק“ר טו; ילק”ש איוב כח).

עא אָמַר רַ' יִצְחָק: סִגְנוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכַמָּה נְבִיאִים וְאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד4084 (סנה' פט.).

עב “וְדִבַּרְתִּי עַל־הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי”4085 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וַדַּאי “וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים” – אֶלָּא “אָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי”, שֶׁכֻּלָּם אֵין נְבוּאָתוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמָה לָזֶה. עָמוֹס רָאָה אוֹתִי עוֹמֵד,4086 מִיכָה רָאָה אוֹתִי יוֹשֵׁב,4087 משֶׁה רָאָה אוֹתִי כְּגִבּוֹר,4088 דָּנִיֵּאל רָאָה אוֹתִי כְּזָקֵן.4089 לְכָךְ נֶאֱמַר “וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה”.4090 (מד'; ילק"ש).

עג יֵשׁ מִתְנַבְּאִים בִּרְאִיָּה, כְּגוֹן יְחֶזְקֵאל: “וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים”;4091 חֲבַקּוּק בִּשְׁמִיעָה: “יְיָ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ”;4092 יִרְמְיָה בְּפִיו: “וַיַּגַּע עַל־פִּי… הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ”;4093 וְיֵשׁ בְּחֹטֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתָּבֹא בִּי רוּחַ”;4094 4095 וְיֵשׁ בְּיָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה”;4096 וְיֵשׁ לִפְנִים,4097 וְיֵשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים4098 (ילק"ח נח).

עד “רְאֵה זֶה מָצָאִתי אָמְרָה קֹהֶלֶת”,4099 וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: “אָמַר קֹהֶלֶת”4100 – אָמַר רַ' יִרְמְיָה: זֶה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ – פְּעָמִים מְשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים מְשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה.

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עֶזְרִי וּמְפַלְּטִי אַתָּה”,4101 וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עֶזְרָתִי וּמְפַלְּטִי אַתָּה”;4102 כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵׂר”,4103 וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עַל הַר־גָּבֹהַּ עֲלִי־לָךְ מְבַשֶׂרֶת צִיּוֹן”4104 (קה“ר ז; ילק”ש שם).

עה אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי בֶּן־זִמְרָא: כָּלְ־הַנְּבִיאִים הָיוּ מִתְנַבְּאִים וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים4105 מֶה הָיוּ מִתְנַבְּאִים, אֶלָּא משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ הָיוּ יוֹדְעִים. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: אַף אֵלִיָּהוּ הָיָה מִתְנַבֵּא וְהָיָה יוֹדֵעַ מֶה הָיָה מִתְנַבֵּא.

וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי בֶּן־זִמְרָא: אַף שְׁמוּאֵל רַבָּם שֶׁל נְבִיאִים הָיָה מִתְנַבֵּא וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת־יְרֻבַּעַל… וְאֶת־שְׁמוּאֵל”4106 – “וְאוֹתִי” לֹא נֶאֲמַר4107 אֶלָּא “וְאֶת־שְׁמוּאֵל”, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֶה הָיָה מִתְנַבֵּא (שו“ט צ; ילק”ש תהל' שם).

עו “וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”4108 – מַה־בֵּין משֶׁה לְכָל־הַנְּבִיאִים? רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי וַחֲכָמִים; רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: מִתּוֹךְ תֵּשַׁע אִסְפַּקְלַרְיוֹת4109 הָיוּ הַנְּבִיאִים רוֹאִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רַאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר־רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת־הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֵל־נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל־פָּנָי”4110 – הֲרֵי כָאן תֵּשַׁע מַרְאוֹת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּדָנִיֵּאל: “וּבִין אֶת־הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה4111.. וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא… וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק… וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת־הַמַּרְאָה… וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת־הַמַּרְאָה הַגְּדוֹלָה”4112 – הֲרֵי אֵלּוּ תֵּשַׁע מַרְאוֹת. אֲבָל משֶׁה רַבֵּנוּ רָאָה מִתּוֹךְ אִסְפַּקְלַרְיָא אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמַרְאֶה וְלֹא־בְחִידֹת”.4113 חֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל־הַנְּבִיאִים רָאוּ מִתּוֹךְ אִסְפַּקְלַרְיָא מְלֻכְלֶכֶת,4114 זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה,4115 4116 וּמשֶׁה רָאָה מִתּוֹךְ אִסְפַּקְלַרְיָא מְצֻחְצַחַת,4117 זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּתְמֻנַת יְיָ יַבִּיט”.4118 4119 כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת־הַקּוֹל אֶלָּא לְפִי כֹחָם,4120 שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל־יְיָ בַּכֹּחַ”,4121 4122 אֲבָל משֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה שׁוֹמְעוֹ כְּתִקּוּנוֹ,4123 שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁמַע אֶת־הַקּוֹל”4124 – הַקּוֹל כְּמוֹת שֶׁהוּא (ויק“ר א; משנת ר”א ו).

עז רַ' יוֹנָה בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: כָּל־נָבִיא שֶׁהָיָה עוֹמֵד הָיָה אוֹמֵר נְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרו;4125 וְלָמָּה הָיָה אוֹמֵר דְּבַר חֲבֵרוֹ? לְבָרֵר נְבוּאָתוֹ. וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אָמַר: לִנְבוּאָתוֹ הוּא נִזְקָק, חוּץ מִמּשֶׁה, שֶׁאָמַר כָּל־דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְשֶׁלּוֹ, וְכָל־שֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא,4126 מֵעֵין נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה הָיָה (שמ"ר מב).

עח רַב וּשְׁמוּאֵל אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, וְכֻלָּם נִתְּנוּ לְמשֶׁה בְּסִינַי חָסֵר אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים”4127 (נדר' לח.).

עט אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אַרְבַּע גְזֵרוֹת גָּזַר משֶׁה רַבֵּנוּ עַל יִשְׂרָאֵל, בָּאוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וּבִטְּלוּן. משֶׁה אָמַר: “וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח4128 בָּדָד עֵין יַעֲקֹב”,4129 בָּא עָמוֹס וּבִטְּלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “חֲדַל־נָא,4130 מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא”,4131 וְנֶאֱמַר: “נִחַם יְיָ עַל זֹאת”;4132 4133 משֶׁה אָמַר: “וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ”,4134 בָּא יִרְמְיָהוּ וְאָמַר: “הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל”;4135 4136 משֶׁה אָמַר: “פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים”,4137 בָּא יְחֶזְקֵאל וּבִטְּלָהּ – “הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת”;4138 משֶׁה אָמַר: “וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם”,4139 בָּא יְשַׁעְיָה וְאָמַר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים וגו' " 4140 4141 (מכ' כד.).

פ אָמַר רַ' סִימוֹן: פִּינְחָס בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו הָיוּ פָנָיו בּוֹעֲרוֹת כַּלַּפִּידִים (ויק"ר א).

פא “וַתָּחֶל רוּחַ יְיָ לְפַעֲמוֹ”4142 – אָמַר רַב נַחֲמן: [שִׁמְשׁוֹן] בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו הָיוּ שַׂעֲרוֹתָיו עוֹמְדוֹת וּמַקִישׁוֹת זוֹ לְזוֹ כְּזוֹג4143 (שם ה).

פב “בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמוּדִים”4144 – אָמַר יְשֵׁעְיָה: מְטַיֵּל הָיִיתִי בְּבֵית תַּלְמוּדִי, שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר: “אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֵךְ לָנוּ?”;4145 שָׁלַחְתִּי אֶת מִיכָיְהוּ וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בַּלֶּחִי,4146 שָׁלַחְתִּי אֶת־עָמוֹס וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּסֵילוֹס4147 – מֵעַתָּה “אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֵךְ לָנוּ”?

“וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי”4148 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְשַׁעְיָה, בָּנַי טַרְחָנִים וְסַרְבָּנִים4149 הֵם, אִם אַתָּה מְקַבֵּל עָלֶיךָ לְהִתְבַּזּוֹת וְלִלְקוֹת מִבָּנַי, אַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, וְאִם לָאו אֵין אַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי. אָמַר לוֹ: עַל־מְנָת כֵּן,4150 “גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים”,4151 וְאֵינִי כְדַאי4152 לֵלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת אֵצֶל בָּנֶיךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְשַׁעְיָה, “אָהַבְתָּ צֶּדֶק”4153 – אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת־בָּנַי, “וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע”4154 – שֶׁשָׂנֵאתָ מִלְּחַיְּבָם, “עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ… מֵחֲבֵרֶיךָ”4155 – מַהוּ “מֵחֲבֵרֶיךָ”? אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, כָּל־הַנְּבִיאִים קִבְּלוּ נְבוּאוֹת נָבִיא מִן נָבִיא: "וַיָּאצֶל מִן־הַרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וגו' ",4156 “וַיֹּאמְרוּ, נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל־אֱלִישָׁע”,4157 אֲבָל אַתָּה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – "רוּחַ אֲדֹנָי אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח וגו' "4158 – חַיֶּיךָ, שֶׁכָּל־הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים נְבוּאֹות פְּשׁוּטוֹת, אַתָּה נֶחָמוֹת כְּפוּלוֹת: “עוּרִי עוּרִי”,4159 “הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי”,4160 “שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ”,4161 “אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם”,4162 “נַחֲמוּ נַחֲמוּ”4163 (שם י).

פג אָמַר רָבָא: כָּל־שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל4164 רָאָה יְשַׁעְיָה. לְמָה יְחֶזְקֵאל דּוֹמֶה? לְבֶן־כְּפָר שֶׁרָאָה4165 אֶת־הַמֶּלֶךְ; לְמָה יְשַׁעְיָה דּוֹמֶה? לְבֶן־כְּרָךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ (חג' יג:).

פד “בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ”4166 – עַד שֶׁלֹּא יְצַרְתִּיךָ בִּמְעֵי אִמְּךָ מִנִּיתִיךָ לִהְיוֹת מִתְנַבֵּא עַל עַמִּי. עָנָה יִרְמְיָה וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם: אֵינִי יָכוֹל לְהִתְנַבְּאוֹת עֲלֵיהֶם, אֵיזֶה נָבִיא יָצָא לָהֶם וְלֹא בִקְשׁוּ לְהָרְגוֹ? הֶעֱמַדְתָּ לָהֶם משֶׁה וְאַהֲרֹן – לֹא בִקְשׁוּ לִרְגֹם אוֹתָם בַּאֲבָנִים? הֶעֳמַדְתָּ לָהֶם אֵלִיָּה בַּעַל קְוֻצּוֹת – הָיוּ מַלְעִיגִים וּמְשַׂחֲקִים עָלָיו: הֲרֵי מְסַלְסֵל קְוֻצּוֹתָיו! אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר! הֶעֱמַדְתָּ לָהֶם אֱלִישָׁע – וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ”4167! אֵינִי יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי יִשְׂרָאֵל4168 – “לֹא־יָדַעְתִּי דַבֵּר, כִּי־נַעַר אָנֹכִי”.4169 אָמְרָה לוֹ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ: הֲלֹא לְנַעַר אֲנִי אוֹהֵב, שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא (פסיק“ר כ”ו, פס' “דברי ירמיהו”).

פה “קַח אֶת־כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי”4170 – טֹל אֶת־הַכּוֹס הַזֶּה שֶׁל חֵמָה וְהַשְׁקֵה אֶת־הַגּוֹיִם. נָטַל יִרְמְיָה אֶת־הַכּוֹס וְאָמַר: לְמִי אַשְׁקֶה תְחִילָּה? אָמַר לוֹ: "אֶת־יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת־עָרֵי יְהוּדָה,4171 שֶׁהֵן רֹאשׁ לְכָל־הַמַּמְלָכוֹת. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע יִרְמְיָה כָּךְ הִתְחִיל פּוֹתֵחַ פִּיו וְאֵרֵר אֶת־יוֹמוֹ. אָמַר יִרְמְיָה: לְמִי אֲנִי דוֹמֶה? לְכֹהֵן שֶׁעָלָה גוֹרָלוֹ לְהַשְׁקוֹת מַיִם הַמָּרִים,4172 וְקֵרְבוּ אֶת־הָאִשָּׁה אֶצְלוֹ, וּפָרַע רֹאשָׁהּ וּפִרְסֵם4173 אֶת־שְׂעָרָהּ. נָטַל אֶת־הַכּוֹס לְהַשְׁקוֹתָהּ. נִסְתַּכֵּל בָּהּ שֶׁהִיא אִמּוֹ. הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: אוֹי לִי, אִמִּי, שֶׁהָיִיתִי מִשְׁתַּדֵּל לְכַבְּדֵךְ וַהֲרֵינִי מְבַזֵּךְ. כָּךְ הָיָה יִרְמְיָה אוֹמֵר: אוֹי לִי עָלַיִךְ, אִמִּי צִיּוֹן, שֶׁהָיִיתִי סָבוּר שֶׁאֲנִי מִתְנַבֵּא [עָלַיִךְ] דְּבָרִים טוֹבִים וְנִחוּמִים, וַהֲרֵינִי מִתְנַבֵּא עָלַיִךְ דִּבְרֵי פֻרְעָנוּת (שם).

פו “מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”?4174 אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִרְמְיָהוּ: וְלֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָנִי? אָמַר לוֹ: לְפִי שֶׁאָמַרְתָּ לִי: “נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ”,4175 אַף אֲנִי קוֹרֵא אוֹתְךָ “מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”. (שו"ט צג).

פז “מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”?4176 – אָמְרוּ הַנְּבִיאִים לְיִרְמְיָהוּ מָה רָאִיתָ לוֹמַר “מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”? כָּל־הַנְּבִיאִים קוֹרִין. אוֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ “מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”! אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ: “נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ”,4177 וַאֲנִי אָמַרְתִּי “מֶלֶךְ הַגּוֹיִם” (שמ"ר כט).

פח יִרְמְיָה הָיָה אֶחָד מִשְּׁלשָׁה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר: יִרְמְיָה, צְפַנְיָה וְחֻלְדָּה הַנְּבִיאָה. יִרְמְיָה הָיָה מִתְנַבֵּא בִּשְׁוָקִים, צְפַנְיָה בְּתוֹךְ בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וְחֻלְדָּה אֵצֶל הַנָּשִׁים (פסיק“ר כ”ו, פס' “דברי ירמיהו”).

פט בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד יִרְמְיָהו הֵיאַךְ מִתְנַבֵּאת חֻלְדָּה? אָמְרוּ בֵית רַב מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: חֻלְדָּה קְרוֹבַת יִרְמְיָה הָיְתָה, וְלֹא הָיָה מַקְפִּיד עָלֶיהָ (מג' יב:).

צ כָּל־הַנְּבִיאִים פּוֹתְחִים בְּתוֹכָחוֹת וְחוֹתְמִים בְּנֶחָמוֹת (שו“ט ד; ירוש' בר' פ”ה, ה).

צא “וְזֹאת הַבְּרָכָה”4178 – לְפִי שֶׁאָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל דְּבָרִים קָשִׁים תְּחִלָּה – חָזַר וְאָמַר לָהֶם דִּבְרֵי נִחוּמִים; וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ כָּל־נְבִיאִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם לְיִשְׁרָאֵל דְּבָרִים קָשִׁים תְּחִלָּה, וְחוֹזְרִים וְאוֹמְרִים לָהֶם דִּבְרֵי נֶחָמוֹת (ספרי וזה"ב).

––––––––

צב “וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”4179 – בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא פִּתְחוֹן־פֶּה לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם לוֹמַר: אִלּוּ הָיָה לָנוּ נָבִיא כְּמשֶׁה הָיִינוּ עוֹבְדִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְאֵיזֶה נָבִיא הָיָה לָהֶם כְּמשֶׁה? זֶה בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר; אֶלָּא יֵשׁ הֶפְרֵשׁ4180 בֵּין נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה לִנְבוּאָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם. שָׁלשׁ מִדּוֹת הָיוּ בְּיַד משֶׁה מַה־שֶׁלֹּא הָיָה בְּיַד בִּלְעָם: משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ4181 עוֹמֵד,4182 בִּלְעָם לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ אֶלָּא נוֹפֵל;4183 משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה־אֶל־פֶּה,4184 וּבִלְעָם לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה־אֶל־פֶּה; משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פָּנִים בְּפָנִים4185 וּבִלְעָם לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ אֶלָּא בִּמְשָׁלִים. שָׁלשׁ מִדּוֹת הָיוּ בְּיַד בִּלְעָם מַה־שֶׁלֹּא הָיָה בְּיַד משֶׁה: משֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ4186 מִי מְדַבֵּר עִמּוֹ, וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ מִי מְדַבֵּר עִמּוֹ; משֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ, וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ. מְשָלוֹ מָשָׁל4187 לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְטַבָּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מָה הַמֶּלֶךְ מַקְרִיב עַל שֻׁלְחָנוֹ וְיוֹדֵעַ כָּמָּה הוֹצָאוֹת יוֹצְאוֹת לַמֶּלֶךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ; משֶׁה לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל־שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, וּבִלְעָם הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל־שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה. שֶנֶּאֱמַר: “נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם”4188 – הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ עַל פָּנָיו וּמִיָּד הָיָה גְּלוּי עֵינָיִם (במ“ר יד; ילק”ש; ספרי וזה"ב).

צג “וְאֶת בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר הַקּוֹסֵם”4189 – קוֹסֵם? נָבִיא הוּא! אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בִּתְחִלָּה נָבִיא וְאַחַר־כָּךְ קוֹסֵם4190 (סנה' קו:).

צד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֶעֱמִיד משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וְהֶעֱמִיד בִּלְעָם לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם, רְאֵה מַה־בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם: נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מַזְהִירִים אֶת יִשְׂרָאֵל עַל הָעֲבֵרוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל… וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם”,4191 וְנָבִיא שֶׁעָמַד מִן הַגּוֹיִם, הֶעֱמִיד פִּרְצָה לְאַבֵּד4192 אֶת־הַבְּרִיּוֹת מִן הָעוֹלָם; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל־הַנְּבִיאִים הָיוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל יִשְׁרָאֵל וְעַל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן אָמַר יְשַׁעְיָה: "עַל־כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וגו' ",4193 וְכֵן יְחֶזְקֵאל אָמַר: “שָׂא עַל־צֹר קִינָה”4194 – וְזֶה, אַכְזָרִי, עָמַד לַעֲקֹר אֻמָּה4195 שְׁלֵמָה חִנָּם, עַל לֹא דָבָר (תנה“ק בלק, במ”ר כ).

צה אָמַר רַ' יִצְחָק: עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה נְבוּאָה מְצוּיָה בְּאֻמּוֹת־הָעוֹלָם, מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נִסְתַּלְּקָה מִבֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ”.4196 אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי בִּלְעָם מִתְנַבֵּא. אָמַר לָהֶם: לְטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְנַבַּא: “מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב”,4197 “לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב”,4198 “כִּי לֹא־נִחַשׁ בְּיַעֲקֹב”,4199 “מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב”,4200 “דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַעֲקֹב”,4201 “וַיֵרְדְּ מִיַעֲקֹב”4202 (ויק"ר א).

צו שִׁבְעָה נְבִיאִים נִתְנַבְּאוּ לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵם: בִּלְעָם וְאָבִיו, וְאִיּוֹב, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וֶאֱלִיהוּ בֶּן־בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי (ב"ב טו:).

צז מַה־בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם? אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִגְלֶה לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אֶלָּא בַּחֲצִי דִבּוּר,4203 אֲבָל לִנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִבּוּר שָׁלֵם, בְּלָשׁוֹן בָּרוּר, בִּלְשׁוֹן חִבָּה, בִּלְשׁוֹן טָהֳרָה, בִּלְשׁוֹן קְדֻשָּׁה, בְּלָשׁוֹן שַׁמַּלְאֲכֵי־הַשָּרֵת מְקַלְּסִין אוֹתוֹ.

אָמַר רַ' יוֹסֵי: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִגְלֶה לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי־אָדָם לִפְרשׁ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ,4204 שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב… בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים".4205

רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָתוּן הוּא וְאוֹהַבוֹ בִּטְרַקְלִין4206 וּבֵינֵיהֶם וִילוֹן.4207 כָּל־שָׁעָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבוֹ, תּוֹלֶה4208 אֶת־הַוִּילוֹן וּמְקַפְּלוֹ,4209 עַד שֶׁרוֹאֵהוּ פָּנִים אֶל פָּנִים וּמְדַבֵּר עִמּוֹ; אֲבָל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, אֵינוֹ מְקַפֵּל אוֹתוֹ, אֶלָּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן.

רַ' סִימוֹן אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּפִלֶּגֶשׁ; כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ הוּא הוֹלֵךְ בְּפַרְהֶסְיָא,4210 וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל פִּלַּגְשׁוֹ הוֹלֵךְ בְּמַטְמוֹנִיּוֹת;4211 כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִגְלֶה עַל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה, אֲבָל עַל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם (ב“ר נ”ב; עד; ויק“ר א; ילק”ש).

צח נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם יוֹדְעִים אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל נְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם יוֹדְעִים אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּבִלְעָם: “נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל”;4212 נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם יוֹדְעִים כַּמָּה אֲמָרוֹת מְדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל נְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם יוֹדְעִים כַּמָּה אֲמָרוֹת מְדַבֵּר עִמָּהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן”.4213 וְכִי נְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם גְּדוֹלִים מִנְּבִיאֵי יִשְׂרָאֵל? לָאו; אֶלָּא נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלִים מִנְּבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם. מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? טַבָּחֵי הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים כַּמָּה הֹוֹצָאוֹת צָרִיךְ לְהוֹצִיא, כַּמָּה דְבָרִים הֵם צְרִיכִים לְתַקֵּן, לְפִי שֶׁמְּלַאכְתָּם יֵשׁ לָהּ קֶצֶב. אֲבָל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם יוֹדְעְים כַּמָּה הוֹצָאוֹת צָרִיךְ לְהוֹצִיא וְכַמָּה דְבָרִים הֵם צְרִיכִים לְתַקֵּן, לְפִי שֶׁמְּלַאכְתָּם אֵין לָהּ קֶצֶב.4214

רַ' יִשָּׂשׂכָר אוֹמֵר: נְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אֵינוֹ מְדַבֵּר עִמָּהֶם אֶלָּא בַּחֲצִי דִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקָּר4215 אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם”,4216 אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִבּוּר שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקְרָא יְיָ לְמשֶׁה”,4217 לָשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר”.4218 (משנת ר"א ו).

צט אָמַר רַ' לֵוִי: אֻמּוֹת־הָעוֹלָם נְבוּאָתָן סְתוּמָה4219 וְאֵינָן יוֹדְעִין אִם לַהֲרגֹ וְאִם לֵהָרֵג. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבָעֶרֶב נִתְיַגֵּעַ. אָמַר: הַלְוַאי וִיהֵא לִי חֲמוֹר אֶחָד. עָבַר עָלָיו רוֹמִי אֶחָד שֶׁיָלְדָה אֲתוֹנוֹ, אָמַר לוֹ: טֹל עַיִר זֶה וְהַרְכִּיבֵהוּ עָלֶיךָ, אָמַר: הֲרֵי שֶׁנִּשְׁמְעָה תְפִלָּתִי, אֶלָּא שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי כְהֹגֶן,4220 אִם לִרְכֹּב אִם לְהַרְכִּיב.4221 וְשׁוּב מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְפָרֵשׁ4222 בַּיָּם הַגָּדוֹל, עָמַד עָלָיו סַעַר גָּדוֹל וּבִקֵּשׁ לְטַבְּעוֹ, אָמַר: אִם יָנוּחַ נַחֲשׁוֹל4223 זֶה אֲנִי מַקְרִיב עֵגֶל4224 אֶחָד. כֵּוָן שֶׁנָּח הַנַּחֲשׁוֹל אָמַר: לֹא אָמַרְתִּי וְלֹא כְלוּם. כָּךְ הִיא נְבוּאָתָם שֶׁל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם: “לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה”4225 – אִם לַהֲרֹג אִם לֵהָרֵג. אֲבָל יִשְׂרָאֵל נְבוּאָתָם מְפֻרְסֶמֶת: “לִהְיוֹת… עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֵיהֶם”4226 (פנ"א א).

ק אָמַר רַ' יוֹחָנָן: “תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר־רָשׁ”4227 – אֵלּוּ נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; “וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת”4228 – אֵלּו נְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם. – דב"ר ב).

קא אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַנְּבִיאִים: מָה אַתֶּם סוֹבְרִים, אִם אֵין אַתֶּם הוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתִי, וְכִי אֵין לִי שָׁלִיחַ? “וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא”4229 – בַּכֹּל אֲנִי עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלוּ עַל־יְדֵי עַקְרָב וַאֲפִלוּ עַל־יְדֵי צְפַרְדֵּעַ (שמ“ר י; ויק”ר כב).

––––––––

קב עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיוּ כָל־הָאֲרָצוֹת כְּשֵׁרוֹת לְדִבְּרוֹת. מִשֶּׁנִּבְחֲרָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ כָל־הָאֲרָצוֹת ––– עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר בֵּית עוֹלָמִים הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם רְאוּיָה לַשְּׁכִינָה, מִשֶּׁנִּבְחַר בֵּית עוֹלָמִים יָצָאת יְרוּשָׁלָיִם ––– אִם תֹּאמַר דָּן אֲנִי מִן הַנְּבִיאִים4230 שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה־לָאָרֶץ? אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה־לָאָרֶץ, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת ––– וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה־לָאָרֶץ וּבִזְכוּת אָבוֹת, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בְּמָקוֹם טַהוֹר שֶׁל מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־אוּבַל אוּלָי”,4231 וְאוֹמֵר: “וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל”,4232 וְאוֹמֵר: “הָיֹה הָיָה דְבַר־יְיָ אֶל־יְחֶזְקֵאל בֶּן־בּוּזִי הַכֹּהֵן… עַל־נְהַר כְּבָר”4233 –––

רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה”4234 – מַגִּיד שֶׁהַבִּקְעָה כְשֵׁרָה.

תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה־לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְיָ”4235 – וְכִי מִלִּפְנֵי יְיָ הוּא בוֹרֵחַ, וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: “אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח”?4236 אֶלָּא אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה־לָאָרֶץ, מְקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית שָׁם, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְשׁוּבָה4237 הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת־יִשְׂרָאֵל; מָשָׁל לְעֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ,4238 אָמַר: אֵלֵךְ לִי לְבֵית־הַקְּבָרוֹת, מְקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכוֹל4239 לָבוֹאֹ אַחֲרָי, אָמַר לוֹ רַבּוֹ: יֵשׁ לִי כְּנָיוֹת4240 כַּיּוֹצֵא בָּךְ. כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה־לָאָרֶץ, מְקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית… אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִים כַּיּוֹצֵא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַייָ הֵטִיל רוּחַ־גְּדוֹלָה אֶל־הַיָּם”.4241 (מכיל’דר' ישמעאל בא; ילק"ש).

קג כְּשֶׁמֵת רַב הוּנָא פָּתַח עָלָיו רַ' אַבָּא: רָאוּי הָיָה רַבֵּנו שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁבָּבֶל גָּרְמָה לוֹ4242 (מו"ק כה.).

––––––––

קד הַרְבֵּה נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם – אֶלָּא נְבוּאָה שֶׁהֻצְרְכָה לְדוֹרוֹת נִכְתָּבָה, וְשֶׁלֹּא הֻצְרְכָה לְדוֹרוֹת לֹא נִכְתָּבָה (מג' יד.; ע"י).

קה אָמַר רַ' דָרוֹסָא בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ – – – וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִתְפַּרְסְמָה נְבוּאָתָם? שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ צֹרֶךְ לְדוֹרוֹת; אֱמֹר מֵעַתָּה: כָּל־נְבוּאָה שֶׁשַּׁעְתָּהּ4243 וְהָיְתָה צֹרֶךְ לְדוֹרוֹת נִתְפַּרְסְמָה, וְכָל־נְבוּאָה שֶׁהָיְתָה שַׁעְתָּהּ וְלֹא הָיְתָה צֹרֶךְ לְדוֹרוֹת לֹא נִתְפַּרְסָמָה; אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבִיאָם וּמְפַרְסֵם נְבוּאָתָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבָא יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּל־קְדשִׁים עִמָּך”.4244

רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' חֶלְבּו אָמַר: כְּשֵׁם שֶׁעָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל נְבִיאִים, כָּךְ עָמְדוּ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל נְבִיאוֹת, וּבָא שְׁלֹמֹה וּפִרְסְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה”.4245 (שהש“ר ד; רו”ר א).

––––––––

קו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים בָּטְלוּ אוּרִים־וְתֻמִּים (סוטה פ“ט מי”ב).

קז מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים, חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, נִסְתַּלְּקָה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ מִשְׁתַּמְשִׁין בְּבַת־קוֹל. (סנה' יא.).

קח אָמַר רַ' אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָה: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לַחֲכָמִים.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לְשׁוֹטִים וּלְתִינוֹקוֹת (ב"ב יב).

קט נוֹבֶלֶת4246 נְבוּאָה – חֲלוֹם (ב"ר יז).

קי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל לוֹ פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו – הֲרֵי זֶה נְבוּאָה קְטַנָּה (בר' נה:).

––––––––

קיא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל־הַמִּתְיַהֵר4247 – אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, אִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ.

רֵישׁ־לָקִישׁ אָמַר: כָּל־אָדָם שֶׁכּוֹעֵס – אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ; אִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ (פסח' סו:).

קיב “אֵלֶּה הַמִּצְוֹת”4248 – שֶׁאֵין הַנָּבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ4249 דָבָר מֵעָתָּה. (שבת קד.).

קיג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת נִתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא פִחֲתוּ וְלֹא הוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה.4250

מַה־דָּרָשׁוּ? אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אָבִין אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה: וּמַה מֵּעַבְדוּת לְחֵרוּת4251 אָנוּ אוֹמְרִים שִׁירָה, מִמִּיתָה4252 לְחַיִּים לָא כָל־שֶׁכֵּן (מג' יד).

––––––––

קיד נְבִיא הַשֶּׁקֶר, הַמִּתְנַבֵּא מַה־שֶלֹּא שָׁמַע וּמַה־שֶּלֹּא נֶאֱמַר לוֹ – מִיתָתוֹ בִּידֵי אָדָם; אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת־נְבוּאָתוֹ,4253 וְהַמְוַתֵּר4254 עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ – מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמָיִם.4255

הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה־זָרָה וְאוֹמֵר: כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה־זָרָה, אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת־הַהֲלָכָה4256 לְטַמֵּא אֶת־הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת־הַטָּהוֹר – הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק (סנה' פי“א, מ”ו).

קטו אָמַר רַ' אַבָּהוּ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בַּכֹּל אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא: עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה – שְׁמַע־לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֲפִלוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה4257 בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ.

שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הִגִּיעָה תוֹרָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ4258 שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה, לְפִיכָךְ נָתְנָה תוֹרָה מֶמְשָלָה בָּהּ,4259 שֶׁאֲפִילו מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ.

אָמַר רַ' עֲקִיבָא: חָס וְשָׁלוֹם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַעֲמִיד חַמָּה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ! אֶלָּא כְּגוֹן חֲנַנְיָה בֶּן־עַזּוּר,4260 שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ נְבִיא אֱמֶת וְלִבְסוֹף נְבִיא שֶׁקֶר (סנה' צ.).

קטז הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִנְּבִיאֵי הַשָּׁקֶר4261 (בר' כד:).


ג. שִׁירָה

קיז אָמַר רַב: לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְדָוִד,4262 וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְמשֶׁה,4263 וְרַ' יוֹחָנָן אָמַר: לְמָשִׁיחַ4264 (סנה' צח:).

קיח אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוא: אֶפְתַּח לָשׁוֹן שֶׁל כָּל־בְּנֵי בָּשָׂר־וָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְקַּלְסִין4265 לְפָנַי בְּכָל־יוֹם וּמַמְלִיכִין אוֹתִי בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא שִׁירָה וְזִמְרָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים לְפָנַי בְּכָל־יוֹם וָיוֹם לֹא בָּרָאתִי אֶת־עוֹלָמִי. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא בָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָעוֹלָם אֶלָּא בִשְׁבִיל שִׁירָה וְזִמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹד־וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ”.4266 “הוֹד־וְהָדָר לְפָנָיו” – בַּשָּׁמַיִם, “עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ” – בָּאָרֶץ, וְנֶאֱמַר: “כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתו מָלְאָה הָאָרֶץ”.4267 וּמִנַּיִן שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַשָּמַיִם לְעִנְיַן שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַשָׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ”.4268 וּמִנַּיִן שֶׁמִּיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָאָרֶץ אוֹמֶרֶת לְפָנָיו שִׁירָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק”4269 – וְאֵין צַדִּיק אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “צַדִּיק יְיָ בְּכָל־דְּרָכָיו”.4270 וּמִנַּיִן שֶׁאַף יַמִּים וּנְהָרוֹת אוֹמְרִים שִׁירָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים”.4271 וּמִנַּיִן שֶׁאַף הָרִים וּגְבָעוֹת אוֹמְרִים שִׁירָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “הֶהָרִים וְכָל־גְּבָעוֹת… יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְיָ כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ”.4272 וּמִנַּיִן שֶׁכָּל־סִדְרֵי בְרֵאשִׁית אוֹמְרִים שִׁירָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד־מְבוֹאוֹ וגו' ".4273 וּמִנַּיִן שֶׁאַף אָדָם הָרִאשׁוֹן פָּתַח פִּיְו בְּשִׁירָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַייָ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן”;4274 “טוֹב לְהוֹדוֹת לַייָ” – בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ בְּנֵי־אָדָם. "וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן, – בִּשְׁמֵי מָרוֹם בְּתוֹךְ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (א“ב דר”ע).

קיט “לְךָ יוֹם אַף־לְךָ לָיְלָה”4275 – לְךָ הַיּוֹם מְקַלַּס וּלְךָ הַלַּיְלָה מְקַלֵּס ––– לְךָ נָאֶה לוֹמַר שִׁירָה בַּיּוֹם, לְךָ נָאֶה לוֹמַר שִׁירָה בַּלָּיְלָה (ב"ר ו).

קכ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִקֹלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי־יָם”.4276 וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִין? “אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ”.4277 אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מָה אִם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא פֶה וְלֹא אֲמִירָה וְלֹא דִבּוּר הֲרֵי הֵן מְקַלְּסִין אוֹתִי, כְּשֶׁנִּבְרָא אָדָם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (שם ה).

קכא “מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ”4278 – מִשָּעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ עַד שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ אֵין קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פּוֹסֵק מִפִּיו. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד יְהוֹשֻׁעַ בְּגִבְעוֹן וּבִקֵּשׁ לְשָׁתֵּק אֶת־הַחַמָּה לֹא אָמַר “שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן עֲמֹד” אֶלָּא “שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם”,4279 אֶלָּא כָּל־שָׁעָה שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ הוּא מְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְכָל־שָׁעָה שֶׁהוּא מְקַלֵּס יֵשׁ בּוֹ כֹחַ לְהַלֵּךְ, דָּמַם – עָמָד. לְכָךְ אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: “דֹּם” ––– אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ: וְכִי אַתָּה גוֹזֵר עָלַי שֶׁאֶדֹּם? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וְכֵוָן שֶׁאֲנִי שׁוֹתֵק מִי יֹאמַר קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? אָמַר לוֹ: דֹּם – וַאֲנִי אֹמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַייָ”,4280 וְאֵין אָז אֶלָּא שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר משֶׁה”4281 (תנח' אחרי־מות; ילק"ש יהושע).

קכב אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִנַּיִן לְעִקַּר שִׁירָה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהָיו”4282 – אֵיזֶהוּ שֵׁרוּת שֶׁבְּשֵׁם?4283 הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה שִׁירָה.

רַב מַתְנָה אָמַר: מִכָּאן: “תַּחַת אֲשֶׁר לֹא־עָבַדְתָּ אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב”4284 – אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב? הֱוֵה אוֹמֵר: זוֹ שִׁירָה (ערכ' יא; ע"י).

קכג שָׁנִינוּ, עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הֻכְשְׁרוּ כָל־הָאֲרָצוֹת4285 לוֹמַר שִׁירָה, מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ לֹא הֻכְשְׁרוּ כָל־הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה, כֵּוָן שֶׁגָּלוּ חָזְרוּ לְהֶכְשֵׁרָם הָרִאשׁוֹן (מג' יד.).

קכד אָמַר רַ' סִימוֹן: לֹא כָל־שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שִׁירָה אוֹמֵר שִׁירָה, אֶלָּא כָל־מִי שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס וְאוֹמֵר שִׁירָה, בְּיָדוּעַ שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל־עֲוֹנוֹתָיו וְנַעֲשֶׂה בִרְיָה חֲדָשָׁה (ילק"ש בשלח).

קכה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִין שִׁירָה עַל הַיָּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים”4286 – אִם הָאֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ, אֱלֹהִים בַּמֶּה מְשַׂמֵּחַ? מִכָּאן שֶאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיָּיִן (בר' לה.).

קכו עֶשֶׂר שִׁירוֹת הֵן: הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנֶּאֱמְרָה בְּמִצְרַיִם,4287 שֶׁנֶּאֱמַר: “הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג”;4288 הַשְּׁנִיָּה עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר־משֶׁה”;4289 הַשְּׁלִישִׁית עַל הַבְּאֵר,4290 שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל”;4291 הָרְבִיעִית שֶׁאָמַר משֶׁה,4292 שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַשִּירָה הַזֹּאת”;4293 הַחֲמִישִׁית שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ,4294 שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַייָ וגו' “;4295 הַשִּׁשִּׁית שֶׁאָמְרוּ דְבוֹרָה וּבָרָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּשַׁר דְבוֹרָה וּבָרָק בֶּן־אֲבִינֹעַם”;4296 הַשְּׁבִיעִית שֶׁאָמַר דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְדַבֵּר דָּוִד לַייָ אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת”;4297 הַשְּׁמִינִית שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז אָמַר שְׁלֹמה”;4298 הַתְּשִׁיעִית שֶׁאָמַר יְהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּוָּעַץ אֶל־הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרְרִים לַייָ וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת־קֹדֶשׁ וגו' ";4299 הָעֲשִׂירִית לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ”4300 (מכיל' בשלח; ילק"ש שם).

קכז “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים”4301 – אָמַר רַ' יַנַּאי בֶּן רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַ' יַנַּאי: הָרִאשׁוֹנִים רֵיחַ שִׁירִים4302 אָמְרוּ לְפָנֶיךָ, אֲבָל אָנוּ, כְּשֶׁבָּאנוּ לַיָּם, לֹא הִנַּחְנוּ לָשׁוֹן שֶׁל שֶׁבַח שֶׁלֹּא קִלַּסְנוּ לָךְ (תנח' יתרו).

קכח “אָז יָשִׁיר־משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל”4303 – משֶׁה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל שְׁקוּלִין כְּמשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה.

דָּבָר אַחֵר: “משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל”4304 – מַגִּיד שֶׁאָמַר משֶׁה שִׁירָה כְּנֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל (מכיל' בשלח).

קכט דָּרַשׁ רַ' עֲקִיבָא: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם בִּקְשׁוּ לוֹמַר שִׁירָה, שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה. כֵּיצַד אָמְרוּ שִׁירָה? כְּגָדוֹל שֶׁמַּקְרִיא אֶת־הַהַלֵּל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת וְעוֹנִים אַחֲרָיו עַל כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן. משֶׁה אָמַר: “אָשִׁירָה לַייָ”;4305 וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ “אָשִׁירָה לַייָ; משֶׁה אָמַר: “עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ”,4306 וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִים: אָשִׁירָה לַייָ”. רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: כְּקָטָן שֶׁקּוֹרֵא אֶת־הַהַלֵּל בְּבֵית־הַסֵּפֶר: משֶׁה אָמַר: “אָשִׁירָה לַייָ”, וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: “אָשִׁירָה לַייָ”; משֶׁה אָמַר: “עָזִי וְזִמְרָת יָהּ”, וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: “עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ”. רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כִּבְנֵי אָדָם שֶׁקּוֹרִין “שְׁמַע” בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, שֶׁהָיָה משֶׁה פּוֹתֵחַ בְּדָבָר תְּחִלָה, וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִים אַחֲרָיו וְגוֹמְרִים עִמּוֹ; משֶׁה אָמַר: “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל”, וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: “אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָאֹה גָאָה”; משֶׁה אָמַר: “עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ”, וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”4307 (תוספ' סוטה ו; ילק"ש בשלח).

קל אָמַר רַ' אָבִין הַלֵּוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירַת הַיָּם לֹא הִנִּיחָם משֶׁה שֶׁיֹּאמְרוּ לְעַצְמָם, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁרַבּוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמֵר עִמּוֹ פַרְשָׁתוֹ כְּשֶׁהוּא נַעַר, כָּךְ אָמַר משֶׁה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל”, כְּנַעַר הָעוֹנֶה אַחַר רַבּוֹ. לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה עָמְדוּ עַל פִּרְקָם,4308 הִתְחִילוּ אוֹמְרִים שִׁירַת הַבְּאֵר לְעַצְמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל”.4309 אָמְרוּ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עָלֶיךָ לִהְיוֹת עוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְעָלֵינוּ לוֹמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִינוֹתַי נְנַגֵּן”4310 (ילק"ש חקת כא).

קלא “וְלֹא־קָרַב זֶה אֶל־זֶה4311 כָּל־הַלָּיְלָה”4312 – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשׁוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מַעֲשֵׂה יָדַי4313 טוֹבְעִים בַּיָּם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי! (סנה' לט:).

קלב “וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם־תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי”4314 – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: אִם תֵּלְכִי עִמִּי לְשִׁירָה אֵלֵךְ עִמָּךְ לְמִלְחָמָה. וְאִם לֹא תֵּלְכִי עִמִּי לְשִׁירָה לֹא אֵלֵךְ עִמָּךְ לַמִּלְחָמָה. “וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִפְאַרְתְּךָ”4315 – אָמַר רַ' רְאוּבֵן: אָמְרָה לוֹ: מָה אַתָּה סָבוּר, שֶׁתִּפְאַרְתָּהּ שֶׁל שִׁירָה נִמְסְרָה לְךָ לְבַדֶּךָ? – “וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק”4316 (ב"ר מ).

קלג דָּוִד [הַמֶּלֶךְ] דָּר בַּחֲמִשָּׁה עוֹלָמִים וְאָמַר שִׁירָה: דָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְיָ וְכָל־קְרָבַי אֶת־שֵׁם קָדְשׁוֹ”;4317 יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְנִסְתַּכֵּל בְּכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו… בָּרְכוּ יְיָ כָּל־צְבָאָיו וגו' ";4318 יָנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ וְנִסְתַּכֵּל בְּדַדֶּיהָ וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְיָ וְאַל־תִּשְׁכְּחִי כָּל־גְמוּלָיו”;4319 4320 רָאָה בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן־הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְיָ הַלְלוּיָהּ;4321 נִסְתַּכֵּל בְּיוֹם הַמִּיתָה וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ… תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן, תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וגו' ".4322 (בר' י.).

קלד “חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ”.4323 – אָמַר רַב אַחָא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַב שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה בָּאָה רוּחַ צְפוֹנִית וְנוֹשֶׁבֶת בּוֹ וּמְנַגֵּן מֵאֵלָיו. מִיָּד הָיָה עוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה.

רַב אָשֵׁי אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מִכָּאן וְאֵילַךְ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת (בר' ג:).

קלה אָמְרוּ עָלָיו עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ: בְּשָׁעָה שֶׁסִּיֵּם סֵפֶר תְּהִלִּים זָחָה דַעְתּוֹ עָלָיו.4324 אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יֵשׁ בִּרְיָּה שֶׁבָּרָאתָ בְעוֹלָמְךָ שֶׁאוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּמְּנָה לוֹ צְפַרְדֵּעַ אַחַת, אָמְרָה לוֹ: דָּוִד, אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּךָּ. (ילק“ש סוף תהלים ע”פ פרק שירה).

קלו “הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה”4325 – אָמַר רַ' עֲקִיבָא: לֹא הָיָה כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַאי כְּיוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר־הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל. לָמָּה? שֶׁכָּל־הַכְּתוּבִים – קֹדֶשׁ, וְשִׁיר־הַשִּׁירִים – קֹדֶשׁ־קֳדָשִׁים.

רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־עֲזַרְיָה מְשָׁלוֹ מָשָׁל: לְאֶחָד שֶׁנָּטַל סְאָה שֶׁל חִטִּים וּנְתָנָהּ לְנַחְתּוֹם4326 וְאָמַר לוֹ: הוֹצֵא מִמֶּנָּה כָּךְ וְכָךְ קֶמַח, כָּךְ וְכָךְ סֻבִּין, כָּךְ וְכָךְ מֻרְסָן,4327 כָּךְ וְכָךְ סֹלֶת, וְסַלֵּת4328 לִי מִתּוֹכָהּ גְּלוּסְקָא4329 אַחַת יָפָה מְנֻפָּה4330 וּמְעֻלָּה; כָּךְ מִכָּל־חָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה לֹא סִלֵּת אֶלָּא שִׁיר־הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל; שִׁיר־הַשִּׁירִים – הַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּשִׁירִים, הַמְסֻלְסָל4331 שֶׁבְּשִׁירִים. רְאֵה מָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַלֵּס לְיִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ – “הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּך יָפָהְ”4332 (תנח' תצוה; שהש"ר א).

קלז הַמְנַעְנֵעַ קוֹלוֹ4333 בְּשִׁיר־הַשִּׁירִים בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ כְּמִין זֶמֶר4334 אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (תוספ' סנה' י"ב, י).

קלח “וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ”4335 – יִשְּׁרוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי אָרוֹן וְאָמְרוּ שִׁירָה נָאָה, אֵי־זוֹ שִׁירָה אָמָרוּ? ––– שָׁנָה אֵלִיָּהוּ:

רָנִּי רָנִּי הַשִּׁטָּה,4336 הִתְנוֹפְפִי בְּרֹב הֲדָרֵךְ,

הַמְחֻשֶּׁקֶת בְּרִקְמֵי זָהָב,4337 הַמְהֻלָּלָה בִּדְבִיר אַרְמוֹן,4338

הַמְפֹאֶרֶת בַּעֲדִי־עֲדָיִים, הַמְעֻלֶּפֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע בֶּן־עַמְרָם עַד שֶׁלִּמֵּד שִׁירָה לַלְוִיִּם, וְאַתֶּן אוֹמְרוֹת שִׁירָה מֵאֲלֵיכֶן – יִישַׁר כֹּחַכֶן4339! (ע“ז כד:; ב”ר נד).

קלט “לְםַרְבֵּה4340 הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ”4341 – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרֵי: מִפְּנֵי מָה כָּל מ' שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה פְּתוּחַה וְזוֹ סְתוּמָה? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג;4342 אָמְרָה מִדַּת־הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ, לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, – חִזְקִיָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כָּל־הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר שִׁירָה לְפָנֶיךָ, תַּעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ? לְכָךְ נִסְתַּתֵּם.4343 מִיָּד פָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֲנִי אֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה תַּחַת צַדִּיק זֵה וַעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ. פָּתְחָה וְאָמְרָה שִׁירָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וגו' "4344 – אָמַר שַׂר הָעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עֲשֵׂה צִבְיוֹנוֹ4345 שֶׁל צַדִּיק זֶה. יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: “רָזִי־לִי, רָזִי־לִי”4346 – אָמַר נָבִיא: “אוֹי לִי”4347 – אוֹי לִי! עַד מָתַי? יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: “בֹּגְדִים בָּגָדוּ4348 וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ”.4349

שָׁנוּ מִשּׁוּם רַ' פַּפְיַס: גְּנַאי הוּא לְחִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ שִׁירָה עַד שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה שִׁירָה (סנה' צד.; ע“י; ילק”ש יש' ט').

קמ רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' אֶלְעָזָר אָמַר: רָאוּי הָיָה חִזְקִיָּהוּ לוֹמַר שִׁירָה עַל מַפֶּלֶת סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא כִגְמוּל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ”4350 – לָמָּה? – “כִּי גָבַהּ לִבּוֹ”4351! 4352 בּוֹא וּרְאֵה, חִזְקִיָהוּ מֶלֶךְ וְצַדִּיק, וְאַתָּה אוֹמֵר “כִּי גָבַהּ לִבּוֹ”? אֶלָּא גָבַהּ לִבּוֹ מִלּוֹמַר שִׁירָה. בָּא יְשַׁעְיָה אֵצֶל חִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ, אָמַר לָהֶם: “זַמְּרוּ יְיָ”.4353 אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה? – “כִּי גֵאוּת עָשָׂה”.4354 אָמְרוּ לוֹ: כְּבָר “מוּדַעַת זֹאת4355 בְּכָל־הָאָרֶץ”.4356 אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא, אָמַר חִזְקִיָּהוּ: תּוֹרָה שֶׁאֲנִי עוֹסֵק בָּהּ מְכַפֶּרֶת עַל הַשִּׁירָה (שהש"ר ד).

קמא אַרְבָּעָה מְלָכִים הָיוּ, מַה־שֶׁתָּבַע זֶה לֹא תָבַע זֶה, וְאֵלּוּ הֵם: דָּוִד וְאָסָא וִיְהוֹשָׁפָט וִיחִזְקִיָּהוּ.

דָּוִד אָמַר: “אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם”.4357 אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם”,4358 וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵאִיר לוֹ בַּלֵּילוֹת בְּזִקִּים וּבְרָקִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי”.4359

עָמַד אָסָא וְאָמַר: אֲנִי אֵין בִי כֹחַ לַהֲרֹג לָהֶם, אֶלָּא אֲנִי רוֹדֵף אוֹתָם וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ… כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי יְיָ”4360 – “לִפְנֵי אָסָא” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “לִפְנֵי יְיָ”.

עָמַד יְהוֹשָׁפָט וְאָמַר: אֲנִי אֵין בִּי כֹחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹף, אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יְיָ מְאָרְבִים עַל בְּנֵי־עַמּוֹן… וַיִּנָּגֵפוּ”.4361

עָמַד חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר: אֲנִי אֵין בִּי כֹחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לוֹמַר שִׁירָה, אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן בְּמִטָּתִי וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר"4362 (איכ“ר פתיח'; ילק”ש ש"ב, כב).

––––––––

קמב אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: אֵין מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים שִׁירָה לְמַעְלָה עַד שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, שֶנֶּאֱמַר: “בְּרָן־יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר”,4363 4364 וְאַחַר־כָּךְ “וַיָּרִיעוּ כָּל־בְּנֵי אֱלֹהִים”4365 (חול' צא:).

קמג “וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל־מַעְיָנַי בָּךְ”4366 – אָמַר רַב יוּדָא בְּשֵׁם רַ' מֵאִיר: כְּשֵׁם שֶׁהַבְּאֵר נוֹבַעַת מַיִם חֲדָשִׁים בְּכָל־שָׁעָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה בְּכָל־שָׁעָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְרִים הָאֲנָשִׁים שִׁירָה, כָּךְ אוֹמְרוֹת הַנָּשִׁים שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל־מַעְיָנַי בָּךְ”,4367 וְאוֹמֵר: “גַּל נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם”4368 4369 (שו"ט פז).

קמד אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: כָּל־הָאוֹמֵר שִּׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶלָה”.4370 4371

אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עֲתִידִים כָּל־הַנְּבִיאִים כֻּלָּם אוֹמְרִים4372 שִׁירָה בְּקוֹל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ”4373 (סנה' צא:).

קמה “אֲנִי חֲבַצֶלֶת4374 הַשָּׁרוֹן”4375 – אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אֲנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה וּדְמוּסָה4376 בְּצִלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, לְמָחָר כְּשֶׁיִּגְאָלֵנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִצִּלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת אֲנִי מַרְטֶבֶת4377 כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת לוֹ שִׁיר חָדָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ כִּי־נִפְלָאוֹת עָשָׂה, הוֹשִׁיעָה־לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ”.4378

רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר: אָמְרָה כְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אֲנִי, שֶׁנְּתוּנָה בְּעִמְקֵי הַצָּרוֹת, וּכְשֶׁיִּדְלֵנִי4379 הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהַצָּרוֹת אֲנִי מַרְטֶבֶת מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ”4380 (שהש"ר ב).

קמו “תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה”4381 – אָמַר רַ' יוּסְטָא: הַר הוּא וּשְׁמוֹ אֲמָנָה, עַד אוֹתוֹ הָהָר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן חוּצָה־לָאָרֶץ.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' יוֹסֵי: כְּשֶׁיַּגִּיעוּ הַגָּלֻיּוֹת לְשָׁם4382 יִהְיוּ אוֹמְרִים שִׁירָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: “תָּשׁוּרִי4383 מֵרֹאשׁ אֲמָנָה”4384 (שמ"ר כג).

קמז “אָז יָשִׁיר־משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת”4385 – כָּל־הַשִּׁירוֹת שֶׁעָבְרוּ4386 קְרוּיוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, לְפִי שֶׁהַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָבְרוּ הָיָה אַחֲרֵיהֶן שִׁעְבּוּד, שֶׁעָמְדוּ [עַל יִשְׂרָאֵל] בָּבֶל, מָדַי, יָוָן, אֱדוֹם; אֲבָל הַתְּשׁוּעָה שֶׁעֲתִידָה לָבוֹא אֵין אַחֲרֶיהָ שִׁעְבּוּד, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּייָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים”4387 – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמְרִים שִׁיר לְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ”.4388 (שמ“ר כג; ילק”ש בשלח טו).


ט. שַׁבָּת, יָמִים־טוֹבִים וְצוֹמוֹת

א. שַׁבָּת

א “לָדַעַת כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם”4389 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, מַתָּנָה טוֹבָה יֶשׁ־לִי בְּבֵית־גְּנָזַי4390 וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, לֵךְ וְהוֹדִיעֵם (שבת י:; ביצה טז.).

ב “רְאוּ כִּי־יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת”4391 – מַהוּ “רְאוּ”? אָמַר רַ' יוֹסֵי:4392 רְאוּ אֶת הַמַּרְגָּלִית שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם (שו“ט צב; ילק”ש שם).

ג אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: כָּל־מִצְוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל – נָתַן לָהֶם בְּפַרְהֶסְיָא,4393 חוּץ מִשַּׁבָּת שֶׁנָתַן לָהֶם בְּצִנְעָא,4394 שֶׁנֶּאֱמַר: “בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם”4395 (ביצה טז.).

ד שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לְכֻלָּם יֵשׁ בֶּן־זוּג וְלִי אֵין בֶּן־זוּג4396! אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יִשְׂרָאֵל הוּא בֶן־זוּגֵךְ. וְכֵוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר־סִינַי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: זִכְרוּ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְשַׁבָּת – כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל הִיא בֶן־זוּגֵךְ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ4397 4398 (ב“ר יא; ילק”ש).

ה “כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם”4399 – מַגִּיד שֶׁהַשַּׁבָּת מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה עַל יִשְׂרָאֵל: מַה־לִּפְלוֹנִי חֲנוּתוֹ נְעוּלָה? – שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת־הַשַּׁבָּת! – מַה־ לִּפְלוֹנִי בָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ? – שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת־הַשַּׁבָּת! (מכיל' תשא־שבתא א).

ו בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַשַּׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל־הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. בַּתּוֹרָה – שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד־אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי”,4400 וְנֶאֱמַר: “רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת”;4401 בַּנְּבִיאִים – שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּמְרוּ־בִי בֵית־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וגו' "4402 וְנֶאֱמַר: “וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד”;4403 בַּכְּתוּבִים – שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַל הַר־סִינַי יָרַדְתָּ… וַתִּתֵּן לָהֶם… חֻקִּים וּמִצְוֹת”,4404 וְנֶאֱמַר: “וְאֶת־שַּׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וגו'”.4405

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ שְׁמַרְתֶּם כָּל־הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאִם חִלַּלְתֶּם אוֹתָהּ מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ חִלַּלְתֶּם כָּל־הַמִּצְוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע”.4406 (ירוש' נדר' פ“ג, ה”ט; שמ"ר כה).

ז כָּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ (פסיק').

ח “שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע”4407 – הָא לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁמְּשַׁמֵּר אֶת־הַשַּׁבָּת מְרֻחָק מִן הָעֲבֵרָה (מכיל' בשלח).

ט “אוֹת הִיא לְעֹלָם”4408 – מַגִּיד שֶׁאֵין שַׁבָּת בְּטֵלָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁכָּל־דָּבָר שֶׁנָתְנוּ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁם עָלָיו, כְּגוֹן שַׁבָּת וּמִילָה וְתַלְמוּד־תּוֹרָה, הֲרֵי אֵלּוּ נִתְקַיְּמוּ בְיָדָם וְאֵין נִטָּלִים, וְכָל־דָּבָר שֶׁלֹּא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁם עָלָיו, כְּגוֹן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת, לֹא נִתְקַיְּמוּ בְיָדָם (שם תשא; ילק"ש שם).

י אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ, אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ,4409 מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה־זֹאת… שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ4410 – אַל תִּקְרָא “מֵחַלְּלוֹ”, אֶלָּא “מָחוּל לוֹ”.

אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: “טוֹב מְלֹא כַף נָחַת”4411 – זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת, “מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ”4412 – אֵלּוּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה; שֶׁאָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים אֶלָּא בִּזְכוּת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן”4413 – בְּשׁוּבָה וּנְיָח4414 תִּוָּשֵׁעוּן (קה"ר ד).

יא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵא שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לֹא שָׁלְטָה בָהֶם אֻמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן־הָעָם לִלְקֹט,4415 וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: “וַיָּבֹא עֲמָלֵק”.4416

אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: אִלְמָלֵא מְשַׁמְּרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן מִיָּד נִגְאָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־כֹה אָמַר יְיָ לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי”,4417 4418 וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וגו' "4419 (שבת קיח).

יב “אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ… וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ”4420 – רַ' יוּדָן אָמַר: ––– אִם מְקַבְּלִים בָּנֶיךָ4421 אֶת־הַשַּׁבָּת הֵם נִכְנָסִים לָאָרֶץ, וְאִם לָאו – אֵין נִכְנָסִים (ב"ר מו).

יג אָמַר אַבַּיֵי: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ בָהּ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם”.4422 (שבת קיט:).

יד טוּר שִׁמְעוֹן4423 לָמָּה חָרֵב? שֶׁהָיוּ מְשַׂחֲקִין בְּכַדּוּר בְּשַׁבָּת (ירוש' תענ' פ“ד, פ”ה; איכ"ר).

טו “לֹא תַעֲנֶה.. עֵד שָׁקֶר”4424 – נֶאֱמַר: “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ”,4425 וּכְנֶגְדּוֹ נֶאֱמַר: “לֹא תַעֲנֶה” – מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל־מִי שֶׁמְּחַלֵּל אֶת־הַשַּׁבָּת מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא בָרָא עוֹלָמוֹ לְשִׁשָּׁה יָמִים וְלֹא נָח בַּשְּׁבִיעִי; וְכָל־מִי שֶׁמְּשַׁמֵּר אֶת־הַשַּׁבָּת מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ לְשִׁשָּׁה יָמִים וְנָח בַּשְּׁבִיעִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְיָ”4426 (מכיל' יתרו).

טז שְׁלשָׁה מְעִידִים זֶה עַל זֶה: יִשְׂרָאֵל וְשַׁבָּת וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְעִידִים עַל הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם מְנוּחָה; יִשְׂרָאֵל וְשַׁבָּת מְעִידִים עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְשַׁבָּת מְעִידִים עַל יִשְׂרָאֵל.4427 (מד‘, הובא בתוס’ חג' ג).

יז “זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ”4428 – כָּאן כָּתַב “זָכוֹר” וּלְהַלָּן “שָׁמוֹר”4429 4430 – אָמַר רַ' יוּדָן בְּרַ' אַיְבוּ בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח אֶת בְּנוֹ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וּמָסַר לוֹ אִסָּר וְנָתַן לוֹ צְלוֹחִית. שִׁבֵּר אֶת־הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת־הָאִסָּר, תָּלַשׁ בְּאָזְנוֹ וְתָלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ וְנָתַן לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאָמַר לוֹ: הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְאַבֵּד אֶת־אֵלּוּ כְּשֵׁם שֶׁאִבַּדְתָּ אֶת־הָרִאשׁוֹנוֹת. כָּךְ עַל יְדֵי שֶׁאִבְּדוּ יִשְׂרָאֵל “זָכוֹר”4431 בַּמִּדְבָּר נָתַן לָהֶם “שָׁמוֹר” (פסיק"ר, פיס' עשרת הדברות).

יח אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: לֹא נִתְּנָה הַשַׁבָּת אֶלָּא לְתַעֲנוּג. רַ' חַגַּי בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר־נַחֲמָן: לֹא נִתְנָה הַשַׁבָּת אֶלָּא לְתַלְמוּד־תּוֹרָה. וְאֵין מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, מַה־שֶׁאָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא לְתַעֲנוּג – אֵלּוּ תַלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁהֵם יְגֵעִים בַּתּוֹרָה כָּל־יְמוֹת הַשַּׁבָּת4432 וּבַשַּׁבָּת הֵם בָּאִים וּמִתְעַנְּגִים:4433 וּמַה שֶּׁאָמַר רַ' חַגַּי בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה – אֵלּוּ הַפּוֹעֲלִים, שֶׁהֵם עֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּם כָּל־יְמוֹת הַשַּׁבָּת וּבַשַּׁבָּת הֵם בָּאִים וּמִתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה (שם).

יט “וַיַּקְהֵל משֶׁה”4434 – רַבּוֹתֵינוּ בַעֲלֵי אַגָּדָה אוֹמְרִים: מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה וְעַד סוֹפָה אֵין בָּהּ פַּרְשָׁה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ “וַיַּקְהֵל” אֶלָּא זֹאת בִּלְבָד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עֲשֵׂה לְךָ קְהִלּוֹת גְּדוֹלוֹת וּדְרשׁ לִפְנֵיהֶם בְּרַבִּים הִלְכוֹת שַׁבָּת,4435 כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מִמְּךָ דּוֹרוֹת הַבָּאִים לְהַקְהִיל קְהִלּוֹת בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וְלִכְנֹס בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לְלַמֵּד וּלְהוֹרוֹת לְיִשְׂרָאֵל דִּבְרֵי תוֹרָה, אִסּוּר וְהֶתֵּר, כְּדֵי שֶׁיְהֵא שְׁמִי הַגָּדוֹל מִתְקַלֵּס בֵּין בָּנָי (ילק"ש ויקהל).

כ “וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם”4436 – רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, הָלַךְ וְאָמַר לְפַרְעֹה: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ עֶבֶד, אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הוּא מֵת, וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ, אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ: לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר. הָלַךְ וְתִקֵּן לָהֶם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ (שמ"ר א).

כא “תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל־הָאֲנָשִׁים”4437 – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְיָדָם מְגִלּוֹת4438 שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִין בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גוֹאֲלָם, לְפִי שֶׁהָיוּ נָחִין בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ פַרְעֹה: “תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל־הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ־בָהּ וְאַל־יִשְׁעוּ”4439 – אַל יְהוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִין וְאַל יִהְיוּ נְפֵשִׁים4440 בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שם ה).

כב אָמְרָה תוֹרָה: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, מַה תְּהֵא עָלָי? כָּל־אֶחָר מִיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ לַחֲרשׁ וְלִזְרֹעַ שָׂדֵהוּ – וַאֲנִי מַה תְּהֵא עָלָי? אָמַר לָהּ: יֵשׁ לִי זִוּוּג אֶחָד שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָךְ, זֶהוּ יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּטֵלִין מִמְּלָאכָה וְהֵם נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה (מד', מובא בי"א).

כג “הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְמִיעִינִי”4441 – רַ' נָתָן בְּשֵׁם רַ' אַחָא אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל עֲבָדָיו וַחֲבָשָׁם בְּבֵית־קוֹלִין.4442 מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? נָטַל כָּל־קְצַרְקִטּוֹן4443 שֶׁלּוֹ וַעֲבָדָיו וְהָלַךְ לִשְׁמוֹעַ מָה הֵם אוֹמְרִים. שָׁמַע שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ הוּא שִׁבְחֵנוּ, הוּא חַיֵּינוּ, אַל נֶחְסַר4444 לַאֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, הַגְבִּיהוּ קוֹלְכֶם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ חֲבֵרִים שֶׁעַל גַּבֵּיכֶם.4445 כָּךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲסוּקִים בִּמְלַאכְתָּם כָּל־שֵׁשֶת יָמִים, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מַשְׁכִּימִים וּבָאִים לְבֵית־הַכְּנֶסֶת, וְקוֹרִין קְרִיאַת־שְׁמַע, וְעוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה וּמַפְטִירִין בְּנָבִיא. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָהֶם: בָּנַי, הַגְבִּיהוּ קוֹלְכֶם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ חֲבֵרִים שֶׁעַל גַּבֵּיכֶם – וְאֵין חֲבֵרִים אֶלָּא מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת – וּתְנוּ דַעְתְּכֶם שֶׁלֹּא תִשְׂנְאוּ זֶה אֶת־זֶה וְלֹא תְקַנְאוּ זֶה אֶת־זֶה וְלֹא תְחַרְחֲרוּ4446 זֶה עִם זֶה וְלֹא תְבַיְּשׁוּ זֶה לָזֶה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לְפָנַי: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! תּוֹרָה שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֵינָם עוֹסְקִים בָּהּ, וַהֲרֵי אֵיבָה וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּינֵיהֶם – וְאַתֶּם מְקַיְּמִים אוֹתָה בְּשָׁלוֹם (שהש"ר ח).

כד שָׁנָה דְבֵי אֵלִיָּהוּ: “יָמִים יֻצָּרוּ4447 וְלֹא אֶחָד בָּהֶם”4448 – זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל, כֵּיצַד? אָדָם עוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל־שִׁשָּׁה וְנָח בַּשְּׁבִיעִי – נִתְרַצֶּה עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ. שׁוּב אָדָם עוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּפְנֵי אוֹיְבָיו כָּל־שִׁשָּׁה וְנָח בַּשְּׁבִיעִי – שׁוֹכֵחַ כָּל־צַעַר שֶׁהָיה לוֹ. כָּךְ הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל אָדָם: יוֹם טוֹבָה מְשַׁכֵּחַ יוֹם רָעָה, יוֹם רָעָה מְשַׁכֵּחַ יוֹם טוֹבָה (תדב"א א).

––––––––

כה “זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת”4449 – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־חֲנַנְיָה אוֹמֵר: תְּהֵא זוֹכְרוֹ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם תִּתְמַנֶּה4450 לְךָ מָנָה יָפָה תְּהֵא מְתַקְּנָהּ לְשֵׁם שַׁבָּת (מכיל' יתרו–בחודש ז).

כו שָׁנִינוּ, אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן: כָּל יָמָיו הָיָה אוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת. מָצָא בְּהֵמָה נָאָה אוֹמֵר: זוֹ לַשַׁבָּת. מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, מַנִּיחַ אֶת־הַשְּׁנִיָּה וְאוֹכֵל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בּוֹ, שֶׁכָּל־מַעֲשָׂיו לְשֵׁם־שָׁמַיִם,4451 שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּרוּךְ יְיָ יוֹם יוֹם”.4452 וְכֵן שָׁנִינוּ: בֵּית־שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מֵאֶחָד בְּשַׁבַּתְּךָ לְשַׁבַּתֶּךָ,4453 וּבֵית־הִלֵּל אוֹמְרִים “בָּרוּךְ יְיָ יוֹם יוֹם”. וְכֵן שָׁנִינוּ: בֵּית־שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מֵאֶחָד בְּשַּׁבַּתְּךָ לְשַׁבַּתֶּךָ, וּבֵית־הַלֵּל אוֹמְרִים “בָּרוּךְ יְיָ יוֹם יוֹם” (ביצה טז; ע"י).

כז “זָכוֹר וְשָׁמוֹר”4454 – זָכוֹר מִלְּפָנָיו וְשָׁמוֹר מֵאַחֲרָיו; מִכָּאן אָמְרוּ: מוֹסִיפִין מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ,4455 מָשָׁל לִזְאֵב שֶׁהוּא טוֹרֵף מִלְפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו (מכיל' יתרו–בחודש ז).

כח הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וּבְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב, וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּבְכָל־מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם נִדְנוּד עֲבֵרָה4456 – אֵינוֹ רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה4457 לְעוֹלָם.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: יֵשׁ זָרִיז4458 וְנִשְׂכָּר4459 וְיֵשׁ זָרִיז וְנִפְסָד4460; יֵשׁ שָׁפָל4461 וְנִשְׂכָּר וְיֵשׁ שָׁפָל וְנִפְסָד. זָרִיז וְנִשְׂכָּר – שֶׁעוֹשֶׂה כָּל־הַשָּׁבוּעַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶרֶב־שַׁבָּת; זָרִיז וְנִפְסָד – שֶׁעוֹשֶׂה כָּל־הַשָּׁבוּעַ וְעוֹשֶׂה בְּעֶרֶב־שַׁבָּת. שָׁפָל וְנִשְׂכָּר – שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּל־הַשָּׁבוּעַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה שַׁבָּת; שָׁפָל וְנִפְסָד – שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּל־הַשָּׁבוּעַ וְעוֹשֶׂה בְּעֶרֶב־שַׁבָּת.

אָמַר רָבָא: אוֹתָן הַנָּשִׁים שֶׁל מְחוֹזָא, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינָן עוֹשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֶרֶב־שַׁבָּת מַחֲמַת פִּנּוּק,4462 שֶׁהֲרֵי אַף בְּכָל־יוֹם אֵינָן עוֹשׂוֹת, מִכָּל־מָקוֹם קוֹרְאִין עֲלֵיהֶן “שָׁפָל וְנִשְׂכָּר” (פסח' נ:).

כט אָמַר רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם לְהוֹצָאוֹת שַׁבָּת,4463 שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר־יָבִיאוּ”4464 – לְאַלְתַּר.4465 (שבת קיז:).

ל רַ' אַבָּהוּ הָיָה יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא שֵׁן וְנוֹפֵחַ בָּאֵשׁ.4466 רַב עָנָן לָבַשׁ גּוּנְדָא,4467 שֶׁשָּׁנוּ דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶם קְדֵרָה לְרַבּוֹ אַל יִמְזֹג בָּהֶם כּוֹס לְרַבּוֹ. רַב סָפְרָא הָיָה מְחָרֵךְ רֹאשׁ.4468 רָבָא מָלַח שִׁבּוּטָא.4469 רַב הוּנָא הָיָה מַדְלִיק נֵר. רַב פַּפָּא גִדֵּל פְּתִילָה.4470 רַב חִסְדָּא הָיָה מְחַתֵּךְ סֶלֶק.4471 רַבָּה וְרַב יוֹסֵף הָיוּ מְבַקְּעִים עֵצִים. רַ' זֵירָא הָיָה מַדְלִיק קֵיסָמִים.4472 רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק – מְכַתֵּף4473 וְנִכְנָס, מְכַתֵּף וְיוֹצֵא. אָמַר: אִלּוּ נִזְדַּמְנוּ לִי רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי, כְּלוּם לֹא הָיִיתִי מְכַתֵּף לִפְנֵיהֶם? (שם קיט.).

לא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי: עֶרֶב־שַׁבָּת מְבִיאִין לוֹ עֲרֵבָה4474 מְלֵאָה חַמִּין וְרוֹחֵץ פָּנָיו, יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב בִּסְדִינִים הַמִצֻיָּצִים,4475 וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת (שם כ"ה:).

לב רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וּבְנוֹ רַ' אֶלְעָזָר רָאוּ עֶרֶב־שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה זָקֵן אֶחָד כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת שֶׁל הֲדַסִים וְרָץ בֵּין הַשְּמָשׁוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אֵלּוּ לָמָּה לָּךְ? אָמַר לָהֶם: לִכְבוֹד שַּבָּת.

– וִיהֵא דַי לְךָ בְּאֶחָד.

– אֶחָד כְּנֶגֶד “זָכוֹר4476”,4477 וְאֶחָד כְּנֶגֶד “שָׁמוֹר4478”.4479

אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן לִבְנוֹ: רְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל! (שם לג:).

לג “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת”4480 – מַה שׁוֹשַׁנָּה זוֹ מְתֻקֶּנֶת4481 לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים־טוֹבִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְתֻקָּנִים לִגְאֻלַּת מָחָר (ויק"ר כג).

לד רַ' חֲנִינָא הָיָה מִתְעַטֵּף4482 וְעוֹמֵד בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאָמַר: בּוֹאוּ וְנֵלְכָה לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.

רַ' יַנַּאי לָבַשׁ בְּגָדָיו בְּעֶרֶב־שַׁבָּת וְאָמַר: בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה! (שבת קיט.).

לה “וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ”4483 – בֵּרְכוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, קִדְּשׁוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם. לֹא דוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל־יְמוֹת הַשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּשַׁבָּת (ב“ר יא; ילק”ש שם).

לו “שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה”4484 – שְׁחוֹרָה אֲנִי כָּל־יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְנָאוָה אֲנִי בְּשַׁבָּת (שהש"ר א).

לז אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עֻקְבָּא: כָּל־הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב־שַׁבָּת וְאוֹמֵר “וַיְּכֻלּוּ” – שְׁנֵי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּים לוֹ לְאָדָם מַנִּיחִים יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: “וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר”.4485

שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי בְּרַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם בְּעֶרֶב־שַׁבָּת מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת לְבֵיתוֹ, אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רָע. וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ וּמָצָא נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָּתוֹ מֻצַּעַת, מֵלְאָךְ טוֹב אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ, וּמַלְאָךְ רָע עוֹנֶה אָמֵן בְּעַל־כָּרְחוֹ;4486 וְאִם לָאו – מַלְאָךְ רָע אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ, וּמַלְאָךְ טוֹב עוֹנֶה אָמֵן בְּעַל־כָּרְחוֹ (שבת קיט:).

לח “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”4487 – זוֹ הֵדְלָקַת הַנֵּר בְּשַׁבָּת.

“וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם4488 נַפְשִׁי”4489 – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: זוֹ הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת, “נָשִׁיתִי טוֹבָה”4490 – זֶה בֵּית־הַמֶּרְחָץ. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: זוֹ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין. רַ' יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: זוֹ מִטָּה נָאָה וְכֵלִים נָאִים שֶׁעָלֶיהָ (תנח' נח; שבת כה:; ילק"ש איכה ג).

לט אָמַר רַב הוּנָא: הָרָגִיל בְּנֵר הֹוִים לוֹ בָנִים תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים.

רַב הוּנָא הָיָה עוֹבֵר וְשָׁב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל רַ' אָבִין הַנַּגָּר,4491 רָאָהוּ שֶׁהָיָה רָגִיל בְּנֵרוֹת הַרְבֵּה, אָמַר: שְׁנֵי בְּנֵי־אָדָם גְּדוֹלִים יֵצְאוּ מִכָּאן. יָצְאוּ מֵהֶם רַב אִידִי בַר אָבִין וְרַב חִיָּא בַר אָבִין. (שבת כ"ג:).

מ רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: “וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי”4492 – בֵּרְכוֹ בְּנֵר. וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: פַּעַם אַחַת הִדְלַקְתִּי אֶת־הַנֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבָאתִי וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דָּלוּק (ב“ר יא; ילק”ש בר' ב).

מא הַשַּׁבָּת – נֵרוֹתֶיהָ הֵם כְּבוֹדָהּ. אִם שְׁמַרְתֶּם נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת אֲנִי מַרְאֶה לָכֶם4493 נֵרוֹת שֶׁל צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת־יְרוּשָלִַיִם בְּנֵרוֹת”4494 (ילק"ש בהעלותך).

מב שָׁנָה דְבֵי אֵלִיָּהוּ: “זְכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ”4495 – בַּמָּה אַתָּה מְקַדְּשׁוֹ: בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, וּבִכְסוּת נְקִיָּה, וּבִמְנוּחָה (מכיל'; תדב"א כו).

מג “לְקַדְּשׁוֹ”4496 – בִּבְרָכָה. מִכָּאן אָמְרוּ: מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ (מכיל' יתרו – בחודש ז).

מד שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת־רַ' זַכַּאי: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא כִּנִּיתִי שֵׁם לַחֲבֵרַי וְלֹא בִטַּלְתִּי קִדּוּשׁ־הַיּוֹם.4497 אִמָּא זְקֵנָה הָיְתָה לִי, פַּעַם אַחַת לֹא הָיָה לִי קִדּוּשׁ.4498 מָכְרָה כִפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ4499 וְהֵבִיאָה לִי קִדּוּשׁ־הַיּוֹם.

שָׁנוּ, כְּשֶׁמֵּתָה הִנִּיחָה לוֹ שְׁלָשׁ־מֵאוֹת גַּרְבֵי4500 יָיִן; כְּשֶׁמֵּת הוּא, הִנִּיחַ לְבָנָיו שְׁלשֶׁת אֲלָפִים גַּרְבֵי יָיִן (מגל' כז:; ע"י).

מה אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ4501 בְּעֶרֶב־שַׁבָּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלֶּא לִכְזָיִת4502 (שבת קיט:).

מו אָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי4503 מֵאוֹכְלֵי שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת. (שם קיח:).

מז “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”4504 – בַּמֶּה מְעַנְּגוֹ? אָמַר רַב יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: בְּתַבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין4505 וְדָגִים גְּדוֹלִים וְרָאשֵׁי שׁוּמִין. רַב חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: אֲפִלּוּ דָבָר מֻעָט וְלִכְבוֹד שַׁבָּת עֲשָׂאוֹ – הֲרֵי זֶה עֹנֶג. מַהוּ? אָמַר רַב פַּפָּא: כַּסָּא דְהַרְסְנָא4506 (שם קיח:).

מח “וְהָיָה בָּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ… וְהָיָה מִשְׁנֶה”4507 – לֶחֶם מְשֻׁנֶּה. כֵּיצַד? בְּכָל יוֹם הָיָה בּוֹ עֹמֶר אֶחָד וּבַשַּׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים; בְּכָל־יוֹם רֵיחוֹ נוֹדֵף וּבַשַּבָּת יוֹתֵר; בְּכָל־יוֹם הָיָה מְצֻלְהָב4508 כְּזָהָב וּבַשַּׁבָּת יוֹתֵר (מכיל' בשלח).

מט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כַּמָּה סְעֻדּוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בְּשַׁבָּת? שָׁלשׁ. רַ' חִדְקָא אָמַר: אַרְבַּע (שבת קיז:).

נ “וְכִבַּדְתּוֹ”4509 – שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּמַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל חוֹל.

אָמַר רַב הוּנָא: אִם יֵשׁ לוֹ לְהַחֲלִיף4510 – יַחֲלִיף, וְאִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף – יְשַׁלְשֵׁל4511 בְּגָדָיו (שבת קיג.; ילק"ש בר' ב).

נא אָמַר רַ' חֲנִינָא: צָרִיךְ אָדָם שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲטִיפִין,4512 אֶחָד לְחֹל וְאֶחָד לְשַׁבָּת. וְכֵן דָּרַשׁ רַ' שִׂמְלַאי בְּצִבּוּר. בָּכוּ הַתַּלְמִידִים4513 כְּנֶגְדּוֹ, אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כַּעֲטִיפָתֵנוּ בְּחֹל כֵּן עֲטִיפָתֵנוּ בְּשַׁבָּת. אָמַר לָהֶם: אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִים אַתֶּם לְשַׁנּוֹת4514 לְשַׁבָּת (ירוש' פאה פ“ח, ה”ז).

נב "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ וגו' "4515 – שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ שֶׁל חֹל. “מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ”4516 – חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים, חֶפְצֵי שָׁמַיִם4517 מֻתָּרִים. “וְדַבֵּר דָּבָר”4518 – שֶׁלֹּא יְהֵא דִבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חֹל4519 (שבת קיג).

נג אִמּוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי, כְּשָׁהָיְתָה מְסִיחָה שִׂיחָה יְתֵרָה בְשַׁבָּת, הָיָה אוֹמֵר לָהּ: “שַׁבָּת הַיּוֹם” – וְהִיא שׁוֹתֶקֶת. (ויק"ר לד).

נד רַ' עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה בְשַׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, לִמַּדְתָּנוּ “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”4520! אָמַר לָהֶם: זֶה עֹנֶג שֶׁלִּי. (שבה“ל עפ”י מד').

נה רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה4521 מֻתָּר לְחַשְּׁבָם בְּשַׁבָּת. וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: פּוֹסְקִין צְדָקָה לַעֲנִיִּים בְּשַׁבָּת. וְאָמַר רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ־נֶפֶשׁ4522 וּפִקּוּחַ רַבִּים4523 בְּשַׁבָּת, וְהוֹלְכִים לְבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת. וְאָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: הוֹלְכִין לְתֵיאַטְרָאוֹת4524 וּלְקִרְקְסָאוֹת וּלְבָסִילְקָאוֹת לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת.

שָׁנָה דְבֵי רַ' מְנַשֶּׁה: מְשַׁדְּכִין4525 עַל הַתִּינֹקֶת לֵאָרֵס בְּשַׁבָּת וַעל הַתִּינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר”4526 – חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים, חֶפְצֵי שָׁמַיִם מֻתָּרִים. (שבת ק"נ.).

נו אָמַר רַ' תַּנְחוּם אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר מִצְוָה,4527 וַאֲפִלוּ בְּשַׁבָּת (ב“ר ו':; ע”י).

נז אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי: כָּלַ־הַמְעַנֵּג אֶת־הַשַּׁבָּת נוֹתְנִים לוֹ נַחֲלָה בְּלֹא מְצָרִים,4528 שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז תִּתְעַנַּג עַל־יְיָ4529… וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב4530 אָבִיךָ”4531 – לֹא כְאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: “קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ”;4532 4533 וְלֹא כְיִצְחָק, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: “כִּי־לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל”,4534 אֶלָּא כְיַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: “וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה”.4535 רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: נִצָּל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת; נֶאֱמַר כָּאן: “וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּמֳתֵי אָרֶץ”,4536 וְנֶאֱּמַר שָׁם: “וְאַתָּה עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ”.4537

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל־הַמְעַנֵּג אֶת־הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְעַנַּג עַל־יְיָ וְיִתֶּן־לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ”4538 – עֹנֶג זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”4539 – הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה עֹנֶג שַׁבָּת (שבת קיח.:).

נח שָׁנָה דְבֵי אֵלִיָּהוּ: אַף־עַל־פִּי שֶׁאָמַר רַ' עֲקִיבָא: “עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת” – אֲבָל עוֹשֶׂה אָדָם דָּבָר מֻעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ (פסח' קיב.; ע"י).

נט שָׁנָה רַב תַּחֲלִיפָא אָחִיו שֶׁל רַבָּנַאי חוֹזָאָה: כָּל־מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ4540 מֵרֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם־הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יָמִים־טוֹבִים וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד־תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף מוֹסִיפִין לוֹ (ביצה טו, טז).

ס אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, לְווּ עָלַי4541 וְקַדְּשׁוּ קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְהַאֲמִינוּ בִי – וַאֲנִי פוֹרֵעַ4542 (שם טו:).

סא יוֹסֵף מוֹקִיר־שַׁבָּת4543 – הָיָה לוֹ בִּשְׁכוּנָתוֹ נָכְרִי אֶחָד שֶׁנְּכָסָיו מְרֻבִּים בְּיוֹתֵר. אָמְרוּ לוֹ כַלְדִּיִים:4544 כָּל־הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ – יוֹסֵף מוֹקִיר־שַׁבָּת יֹאכְלֵם.4545 הָלַךְ וּמָכַר אֶת־כָּל־נְכָסָיו וְלָקַח בָּהֶם מַרְגָּלִית וּקְבָעָהּ בְּכוֹבָעוֹ. כְּשֶׁהָיָה עוֹבֵר גֶּשֶׁר, הִפְרִיחָה רוּחַ אֶת־כּוֹבָעוֹ וֶהֱטִילַתּוּ לַיָּם. בְּלָעוֹ דָג. נִצּוֹד הַדָּג וְהֱבִיאוּהוּ לַשּׁוּק בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמְרוּ: מִי יְהֵא לוֹקְחוֹ4546 בְּשָׁעָה זוֹ? אָמְרוּ לָהֶם: לְכוּ וַהֲבִיאוּהוּ אֵצֶל יוֹסֵף מוֹקִיר־שַׁבָּת, שֶׁרָגִיל לִקַּח. הֱבִיאוּהוּ אֶצְלוֹ וּלְקָחוֹ. קְרָעוֹ וּמָצָא בוֹ מַרְגָּלִית. מְכָרָהּ בִּשְׁלָשׁ־עֶשְׂרֵה עֲלִיּוֹת דִּינְרֵי זָהָב.4547

פָּגַע בּוֹ זָקֵן אֶחָד, אָמַר: מִי שֶׁמַּלְוֶה לַשַּׁבָּת – הַשַּׁבָּת פּוֹרַעַת לוֹ (שבת קיט.).

סב אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל בַּעַל־הַבַּיִת בְּלוֹדִקְיָא, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן שֶׁל זָהָב מַשּׂוֹי4548 שִׁשָּׁה־עָשָׁר בְּנֵי־אָדָם, וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שַׁלְשְׁלָאוֹת4549 שֶׁל כֶּסֶף קְבוּעוֹת בּוֹ, וּקְעָרוֹת וְכוֹסוֹת וְקִיתוֹנִיּוֹת4550 וּצְלוֹחִיוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ, וְעָלָיו כָּל־מִינֵי מַאֲכָל וְכָל־מִינֵי מְגָדִים וּבְשָׂמִים מִכָּל־מַה־ שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְתִינֹוק אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב בְּאֶמְצָעִיתוֹ, וּכְשֶׁמַּנִּיחִין4551 אוֹתוֹ הָיָה הַתִּינוֹק מַכְרִיז וְאוֹמֵר: “לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ”;4552 וּכְשֶׁמְּסַלְקִין אוֹתוֹ אוֹמֵר: “הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַייָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי־אָדָם”.4553 אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, בַּמֶּה זָכִיתָ לְכָךְ? אָמַר לִי: קַצָּב4554 הָיִיתִי, וְכָל־בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה נָאָה אָמַרְתִּי: תְּהֵא זו לַשַּׁבָּת. אָמַרְתִּי לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, שֶׁזָּכִיתָ; וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁזִּכְּךָ לְכָךְ (שם; ב"ר יא).

סג “וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי”4555 – רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי אָמַר: מִפְּנֵי אִסְטְנֵיסִים4556 בֵּרְכוֹ בְּמַטְעַמִּים4557 (ב"ר יא).

סד אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא: מִפְּנֵי מָה תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת רֵיחוֹ נוֹדֵף? אָמַר לוֹ: תֶּבֶל אֶחָד4558 יֵשׁ־לָנוּ, וְשַׁבָּת שְׁמוֹ,4559 שֶׁאָנוּ מְטִילִים4560 לְתוֹכוֹ וְרֵיחוֹ נוֹדֵף. אָמַר לוֹ: תֶּן־לָנוּ הֵימֶנּוּ. אָמַר לוֹ: כָּל־הַמְשַׁמֵּר אֶת־הַשַּׁבָּת מוֹעִיל לוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת־הַשַּׁבָּת אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ (שבת קיט.).

סה רַבֵּנוּ עָשָׂה סְעֻדָּה לְאַנְטוֹנִינוֹס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן. אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ. עָשָׂה לוֹ סְעֻדָּה בְחֹל. הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִים. אָמַר אַנְטוֹנִינוֹס: אוֹתָם עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי: תֶּבֶל אֶחָד הֵם חֲסֵרִים. אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ אוֹצָר הַמֶּלֶךְ חָסֵר כְּלוּם? אָמַר לוֹ: שַׁבָּת הֵם חֲסֵרִים – יֵשְׁ לְךָ שַׁבָּת? (שם ב"ר יא).

סו שָׁאַל טוֹרְנוֹסְרוֹפוֹס אֶת־רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: מַה־יּוֹם מִיָּמִים?4561 אָמַר לוֹ: וּמַה־גֶּבֶר מִגְּבָרִים?4562 אָמַר לוֹ: שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לְכַבְּדֵנִי.4563 אָמַר לוֹ: אַף זוֹ שֶׁרוֹצֶה מֶלֶךְ הַמְּלָכִים לְכַבְּדָהּ. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַרְתִּי לְךָ – מִי יֹאמַר שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת?4564 אָמַר לוֹ: נְהַר סַמְבַּטְיוֹן יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אֲבָנִים כָּל־יְמוֹת הַחֹל וּבַשַּׁבָּת הוּא נָח. אָמַר לוֹ: לָרוּחַ אַתָּה מוֹלִיכֵנִי4565! אָמַר לוֹ: בַּעַל־אוֹב יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא עוֹלֶה4566 כָּל־יְמֵי הַשַּׁבָּת וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְשַׁבָּת; קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיךָ יוֹכִיחַ, שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן בְּשַׁבָּת.4567

אָמַר לוֹ: בִּזִּיתוֹ, בִּיַּשְׁתּוֹ, קִלַּלְתּוֹ…4568

יָצָא וּבָדַק בְּאָבִיו.4569 כָּל־יְמוֹת הַחֹל עָלָה, וּבְשַׁבָּת לֹא עָלָה. לְאַחַר שַׁבָּת הֶעֱלָהוּ. אָמַר לוֹ: מִשֶּׁמַּתָּ נַעֲשֵׂיתָ יְהוּדִי! אָמַר לוֹ: כָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת־הַשַּׁבָּת אֶצְלְכֶם בִּרְצוֹנוֹ, כָּאן מְשַׁמְּרָהּ בְּעַל־כָּרְחוֹ. אָמַר לוֹ: וְכִי מֶה עָמָל יֵשׁ לָכֶם כָּל־יְמוֹת הַחֹל? אָמַר לוֹ: כָּל־יְמוֹת הַחֹל אָנוּ נִדּוֹנִים, וּבְשַׁבָּת אָנוּ נָחִים.

חָזַר אֵצֶל רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: אִם כִּדְבָרֶיךָ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה בִכְבוֹדָהּ שֶׁל שַׁבָּת, אַל יַשֵּׁב בָּהּ רוּחוֹת, אַל יוֹרֶד בָּהּ גְּשָׁמִים וְאַל יַצְמַח בָּהּ עֵשֶׂב. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ4570 שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ! אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁדָּר בַּחֲצֵרוֹ, הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְטַלְטֵל4571 בְּכָל־הֶחָצֵר כֻּלָּהּ. אַף כָּאן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, לְפִי שֶׁכָּל־הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ וְאֵין רְשׁוּת אַחֶרֶת עִמּוֹ, הֲרֵיהוּ מֻתָּר בְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (סנה' סה:; ב“ר יא; תנח' תשא; פסיק”ר כג).

סז מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁיָּצָא לְטַיֵּל בְּכַרְמוֹ בְּשַׁבָּת, וְרָאָה שָׁם פִּרְצָה אַחַת, וְחָשַׁב עָלֶיהָ לְגָדְרָהּ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת. אָמַר: הוֹאִיל וְחָשַׁבְתִּי בְּשַׁבָּת לְגָדְרָהּ, אֵינִי גוֹדְרָהּ עוֹלָמִית. מַה־פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? אִילָן אֶחָד שֶׁל נִצְפָּה4572 גָּדַל בְּתוֹכָהּ וּגְדָרָהּ, מִמֶּנָּה הָיָה נִזּוֹן וּמִמֶּנָּה הָיָה מִתְפַּרְנֵס כָּל־יָמָיו (שבת קנ:; ירוש' שם פט“ו ה”ג; פסיק"ר כג).

סח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה וְנָפְלָה דְלֵקָה [בְּשַׁבָּת] בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן סִימַאי בְּשִׁיחִין,4573 וּבָאוּ אַנְשֵׁי גַסְטְרָא4574 שֶׁל צִפּוֹרֵי לְכַבּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאַפִּטְרוֹפוֹס שֶׁל מֶלֶךְ4575 הָיָה – וְלֹא הִנִּיחָם מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּ לְגַבַּאי4576 שֶׁיִּגְבֶּה חוֹבוֹ. וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְיָרְדוּ גְשָׁמִים וְכִבּוּ. לָעֶרֶב שִׁגֵּר לְכָל־אֶחָד מֵהֶם סֶלַע4577 וּלְאִפַּרְכּוּס שֶׁלָהֶם חֲמִשִּׁים. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר אָמְרוּ: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכָךְ, הֲרֵי שָׁנִינוּ: נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין אוֹמְרִים לוֹ: כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה (שבת קכא.; ירוש' שם פט“ז, ה”ז).

סט מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה אַחַת חוֹרֶשֶׁת. לְיָמִים4578 יָרַד אוֹתוֹ חָסִיד מִנְּכָסָיו וּמְכָרָהּ לְנָכְרִי אֶחָד. חָרַשׁ בָּהּ הַנָּכְרִי שִשָּׁה יָמִים שֶׁל חֹל, בְּשַׁבָּת הוֹצִיאָהּ לַחֲרשׁ בָּהּ, רָבְצָה תַּחַת הָעֹל וְלֹא רָצְתָה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. הָיה הוֹלֵךְ וּמַכֶּה אוֹתָהּ, וְהִיא אֵינָהּ זָזָהָ מִמְּקוֹמָהּ. כֵּוָן שֶׁרָאָה כָךְ, הָלַךְ אֵצֶל אוֹתוֹ חָסִיד וְאָמַר לוֹ: בּוֹא וְטֹל פָּרָתְךָ. שִׁשָּׁה יָמִים עָבַדְתִּי בָהּ, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הוֹצֵאתִיהָ לְחוּץ, וְרָבְצָה תַּחַת הָעֹל וְלֹא רָצְתָה לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה בָעוֹלָם, וְכַמָּה שֶׁהָיִיתִי מַכֶּה אוֹתָהּ הִיא אֵינָהּ זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָךְ הֵבִין אוֹתוֹ חָסִיד מִפְּנֵי מָה אֵינָהּ עוֹשָׂה מְלָאכָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתֶה לְמוּדָה לָנוּחַ בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ חָסִיד: בּוֹא וַאֲנִי מַעֲמִידָהּ וְאֶעֱשֶׂנָּה חוֹרָשֶׁת. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלָהּ אָמַר לָהּ בְּאָזְנֶיהָ: הוֹי פָּרָה, פָּרָה! כְּשֶהָיִית בִּרְשׁוּתִי הָיִית נִנּוֹחָה בְשַׁבָּת, עַכְשָׁו שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹתַי וּמְכַרְתִּיךְ לְנָכְרִי זֶה, בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, עִמְדִי וַעֲשִׂי רְצוֹן אֲדוֹנָיִךְ!

מִיָּד עָמְדָה וּבִקְשָׁה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. אָמַר הַנָּכְרִי לְאוֹתוֹ חָסִיד: אֵינֵי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי, מֶה עָשִׂיתָ לָהּ וּמָה אָמַרְתָּ לָּהּ בְּאָזְנֶיהָ, שֶׁמָּא כִּשַׁפְתָּ אוֹתָהּ? אָמַר לוֹ אוֹתוֹ חָסִיד: כָּךְ וְכָךְ אָמַרְתִּי לָהּ.

כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ הַנָּכְרִי כָךְ, נִבְהַל וְנִזְדַּעְזַע וְנָשָׂא קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ וְאָמַר: וּמַה זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ לֹא שִׂיחָה וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה, הִכִּירָה אֶת־בּוֹרְאָהּ, אֲנִי שֶׁבְּרָאַנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְצַלְמוֹ וּבִדְמוּתוֹ וְנָתַן לִי דֵעָה וּבִינָה – וְלֹא אַכִּיר אֶת־בּוֹרְאִי!

מִיָּד בָּא וְנִתְגַּיֵּר וְזָכָה לִלְמֹד תּוֹרָה. וְנִקְרָא “רַ' יוֹחָנָן בֶּן־תּוֹרְתָה”4579 (פסיק“ר יד; מד' עשה”ד כז).

––––––––

ע בָּאָה שַׁבָּת – בָּאָה מְנוּחָה (רש“י במגי' ט. עפ”י מד').

עא שַׁבָּת אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְעוֹלָם־הַבָּא (בר' נז:).

עב נוֹבֶלֶת הָעוֹלָם־הַבָּא4580 – שַׁבָּת (ב"ר יז).

עג “שַׁבָּת” – שֵׁנָה בְּשַׁבָּת תַּעֲנוּג4581 (ילק"ר ואתחנן).

עד אָמַר רַ' יִצְחָק: שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לָעֲנִיִּים,4582 שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה”4583 (תענ' ח.).

עה אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: נְשָׁמָה יְתֵרָה נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּאָדָם עֶרֶב־שַׁבָּת, וּלְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ”4584 4585 – כֵּוָן שֶׁשָּׁבַת – וַי! אָבְדָה נָפֶשׁ! (ביצה טז.).

עו אָמַר רַ' חֲנִינָא: לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְכַזָּיִת.4586

חַמִּין בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת מְלוּגְמָא. פַּת חַמָּה בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת מְלוּגְמָא4587 (שבת קיט:).

––––––––

עז מִנַּיִן לְפִקּוּחַ־נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת־הַשַּבָּת? – רַ' יוֹנָתָן בֶּן־יוֹסֵף אוֹמֵר: “כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם”4588 4589 – הִיא מְסוּרָה בְיֶדְכֶם, וְלֹא אַתֶּם מְסוּרִים בְּיָדָהּ. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־מְנַסְיָה אוֹמֵר: “וְשָׁמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת”4590 – אָמְרָה תוֹרָה; חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, כְּדֵי שֶׁיִשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה (יומא פ"ה:).

––––––––

עח אָמַר רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד: בָּעוֹלָם הַזֶּה אָדָם הוֹלֵךְ לִלְקֹט תְּאֵנִים בְּשַׁבָּת אֵין הַתְּאֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ כְלוּם; אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הִיא צֹוַחַת4591 וְאוֹמֶרֶת: “שַׁבָּת הוּא!” (שו“ט ע”ג; ילק"ש ירמיה, רמז שטו).


ב. קִדּוּשׁ־הַחֹדֶשׁ וְעִבּוּר־הַשָּׁנָה

פ “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם4592 – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה"? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹרְלוֹגִין,4593 כֵּוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ עַל פִּרְקוֹ,4594 אָמַר לוֹ: בְּנִי, עַד עַכְשָׁו אוֹרְלוֹגִין זֶה הָיָה בְיָדִי, מֵעַכְשָׁו מָסוּר הוּא לָךְ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה מְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים וּמְעַבֵּר שָׁנִים; כֵּוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם: עַד עַכְשָׁו חֶשְׁבּוֹנָם שֶׁל חֳדָשִׁים וְשֶׁל שָׁנִים בְּיָדִי, מִכָּאן וְאֵילַךְ הֲרֵי הֵם מְסוּרִים לָכֶם. (תנה"ק בא).

פא חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וּבֵית־יַעֲזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְסִים,4595 וּבֵית־דִין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם, בִּשְׁבִיל שֶׁיְהוּ רְגִילִין לָבוֹא.

כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת־הָעֵדִים? זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן, וּמַכְנִיסִין אֶת־הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם וְאוֹמְרִין לוֹ: אֱמֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת־הַלְּבָנָה: לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה, לִצְפוֹנָהּ4596 אוֹ לִדְרוֹמָהּ. כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ4597 וּלְאָן הָיָה נוֹטֶה,4598 וְכַמָּה הָיָה רָחָב? ––– וְאַחַר־כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת־הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, עֵדוּתָם קַיָּמֶת. וּשְׁאָר כָּל־הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִים אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים;4599 לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי־נֶפֶשׁ,4600 בִּשְׁבִיל שֶׁיְהוּ רְגִילִין לָבוֹא.

רֹאשׁ בֵּית־דִּין אוֹמֵר: מְקֻדָּשׁ; וְכָל הָעָם עוֹנִים אַחֲרָיו: מְקֻדָּשׁ! מְקֻדָּשׁ!

דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת4601 הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא4602 וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת־הַהֶדְיוֹטוֹת4603 וְאוֹמֵר: הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה? (ר“ה פ”ב, מ"ה–ח).

פב בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל־אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַבַּיְתוּסִים4604 הִתְקִינוּ, שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִים אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים.

מַה־קִּלְקוּל קִלְקְלוּ הַבַּיְתוּסִים? פַּעַם אַחַת בִּקְשׁוּ בַּיְתוּסִים לְהַטְעוֹת אֶת־הַחֲכָמִים, לְפִי שֶׁאֵין בַּיְתוּסִים מוֹדִים שֶׁתְּהֵא עֲצֶרֶת4605 אֶלָּא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת.4606 שָׂכְרוּ שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ4607 וְאֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם. שֶׁלָּהֶם הֵעִיד עֵדוּתוֹ וְיָצָא; שֶׁלָּנוּ – אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת־הַלְּבָנָה? אָמַר לָהֶם: עוֹלֶה הָיִיתִי בְּמַעֲלֵה־אֲדֻמִּים,4608 וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא רָבוּץ4609 בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים, רֹאשׁוֹ דוֹמֶה לְעֵגֶל,4610 אָזְנָיו דּוֹמוֹת לִגְדִי, קַרְנָיו דּוֹמוֹת לִצְבִי וּזְנָבוֹ מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, וְהֵצַצְתִּי בוֹ וְנִרְתַּעְתִּי4611 וְנָפַלְתִּי לַאֲחוֹרָי. וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי – הֲרֵי מָאתַיִם זוּז צְרוּרִים לִי בְּפֻנְדָּתִי…4612

אָמְרוּ לוֹ: מִי הִזְקִיקְךָ לְכָךְ? אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי שֶׁבִּקְשׁוּ בַּיְתוּסִים לְהַטְעוֹת אֶת־הַחֲכָמִים, אָמַרְתִּי: אֵלֵךְ אֲנִי וְאוֹדִיעַ לָהֶם, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ בְנֵי־אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים וְיַטְעוּ אֶת־הַחֲכָמִים. אָמְרּו לוֹ: מָאתַיִם זוּז נְתוּנִים לְךָ בְּמַתָּנָה, וְהַשּׂוֹכֶרְךָ יָבוֹא וְיִמָּתַח עַל הָעַמּוּד.4613

בְּאוֹתָהּ שָׁעה הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים. (שם כב; תוס' ר“ה, פ”א).

פג בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׁוּאוֹת,4614 מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים,4615 הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ שְׁלוּחִים יוֹצְאִים.4616

כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת? מְבִיאִין כְּלוֹנְסָאוֹת4617 שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּים וְקָנִים4618 וַעֲצֵי־שֶׁמֶן וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה,4619 וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶם אֶת־הָאוּר, וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא, וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת־חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּלִישִׁי ––– עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָל־הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ.

מַהוּ כִמְדוּרַת הָאֵשׁ? שָׁנוּ: כָּל־אֶחָד וְאֶחָד4620 נוֹטֵל אֲבוּקָה4621 בְיָדוֹ וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ גַּגּוֹ (ר"ה כב, כג).

פד “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”4622 – הוּא מָסוּר בְּיֶדְכֶם, וְאֵין אַתֶּם מְסוּרִים בְּיָדוֹ.

מַעֲשֶׁה בְּרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל, שֶׁעָלָה הַיָּרֵחַ עֶרֶב רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, וְהָלְכוּ הַבֶּהָמִים4623 לְאוֹרוֹ מַהֲלַךְ שְׁלשָׁה מִילִין. רָאָה אוֹתוֹ רַ' חִיָּא, נָטַל צְרוֹרוֹת וְעָפָר וְהָיָה זוֹרֵק בּוֹ. אָמַר: לְמָחָר אָנוּ מְבַקְשִׁים לְחַדֶּשְׁךָ וְעָלִיתָ לְךָ עַכְשָׁו – לֵךְ הִתְכַּסֵּה! מִיָּד נִבְלַע בִּמְקוֹמוֹ (שם כה.; תנה"ק בא).

––––––––

פה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּנִים אֶלָּא בִּיהוּדָה, וְאִם עִבְּרוּהָ בְגָלִיל מְעֻבָּרֶת. הֵעִיד חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ:4624 אִם עִבְּרוּהָ בְגָלִיל אֵינָהּ מְעֻבָּרֶת. אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה בְּחוּצָה־לָאָרֶץ וְאִם עִבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעֻבָּרֶת, בְּשֶׁיְכוֹלִים לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־פַּזִּי: מַה טַּעְמוֹ שֶׁל רַ' חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ? אָמַר הַכָּתוּב: “לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה”4625 – כָּל דְּרִישָׁה שֶׁאַתָּה דוֹרֵשׁ לֹא־תְהֵא אֶלָּא בְּשִׁכְנוֹ שֶׁל מָקוֹם4626 (סנה' יא:; ירו' נדר' פ“ו, ה”ח).

פו רַ' חֲנַנְיָה4627 בֶּן־אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ עִבֵּר4628 בְּחוּצָה־לָאָרֶץ. שָׁלַח לוֹ רַבִּי4629 שָׁלשׁ אִגְּרוֹת4630 בִּידֵי4631 רַ' יִצְחָק וְרַ' נָתָן. בְּאַחַת כָּתַב לוֹ: “לִקְדֻשַּׁת חֲנַנְיָהּ”…4632 בְּאַחַת כָּתַב: “גְּדָיִים שֶׁהִנַּחְתָּ4633 נַעֲשׂוּ תְיָשִׁים”, וּבְאַחַת כָּתַב: “אִם אֵין אַתָּה מְקַבֵּל עָלֶיךָ, צֵא לְךָ לְמִדְבַּר הָאָטָד4634 ותְהֵא שׁוֹחֵט וּנְחוּנְיוֹן4635 זוֹרֵק”. [קָרָא]4636 אֶת־הָרִאשׁוֹנָה – וְכִבְּדָם.4637 הַשְּׁנִיָּה – וְכִבְּדָם. הַשְּׁלִישִׁית – וּבִקֵּשׁ לְבַזּוֹתָם,4638 אָמְרוּ לוֹ: אִי־אַתָּה יָכוֹל, שֶׁכְּבָר כִּבַּדְתָּנוּ.4639

עָמַד רַ' יִצְחָק וְקָרָא: "נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי חֲנַנְיָה4640 בֶּן־אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ”… אָמְרוּ לוֹ: “מוֹעֲדֵי יְיָ”.4641 אָמַר לָהֶם: אֶצְלֵנוּ.4642

עָמַד רַ' נָתָן וְהִשְׁלִים: “כִּי מִבָּבֶל תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְיָ מִנְּהַר־פְּקוֹד”.4643 אָמְרו לוֹ: “כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְיָ מִירוּשָׁלִָם”,4644 אָמַר לָהֶם: אֶצְלֵנוּ.

הָלַךְ רַ' חֲנַנְיָה וְקָבַל4645 עַל רַבִּי אֵצֶל רַ' יְהוּדָה בֶּן־בְּתֵרָה לִנְצִיבִין,4646 אָמַר לוֹ: אַחֲרֵיהֶם, אַחֲרֵיהֶם4647!

אָמַר לוֹ: כְּלוּם אֵינִי יוֹדֵעַ4648 מָה הִנַּחְתִּי שָׁם? מִי יוֹדִיעֵנִי שֶׁמַּכִּירִים הֵם לְחַשֵּׁב כְּמוֹתִי?

– מִכֵּוָן שֶׁהוּא אוֹמֵר “אֵינָם מַכִּירִין כְּמוֹתִי” יִשָּׁמְעוּ לוֹ? – מִכֵּוָן שֶׁהֵם [אוֹמְרִים] “אָנוּ מַכִּירִים לְחַשֵּׁב” יִשָּׁמַע לָהֶם!

עָמַד [רַ' יְהוּדָה בֶּן־בְּתֵרָה] וְרָכַב עַל הַסּוּס,4649 לִמְקוֹם שֶׁהִגִּיעַ4650 הִגִּיעַ, וּמְקוֹם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְשָׁם נוֹהֲגִין בְּקִלְקוּל4651 (ירוש' נדר' פ“ו, ה”ח).

פז קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ בִּשְׁלשָׁה, אֲבָל עִבּוּר הַשָּׁנָה4652 בַּעֲשָׂרָה זְקֵנִים.

כְּשֶׁהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ נִכְנָסִים לְעַבֵּר אֶת־הַשָּׁנָה – נִכְנָסִים עֲשָׂרָה זְקֵנִים בְּקִיאִים לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְאַב־בֵּית־דִּין עִמָּהֶם, וְנוֹעֲלִים אֶת־הַחַלּוֹנוֹת וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּדָבָר כָּל־הַלָּיְלָה. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אוֹמְרִים לְאַב־בֵּית־דִּין: מְבַקְשִׁים אָנוּ לְעַבֵּר אֶת־הַשָּׁנָה, שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת שְׁלשָׁה־עָשָׂר חֹדֶשׁ – גּוֹזֵר אַתָּה עִמָּנוּ? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: מַה שֶּׁדַּעְתְּכֶם אַף אֲנִי עִמָּכֶם. בְּאוֹתָה שָׁעָה יָצָא אוֹר מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ וּבָא לִפְנֵיהֶם, וְהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם הָאֱלֹהִים (שמו"ר טו).

פח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה אֶלָּא בִמְזֻמָּנִים לָהּ.4653

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר: הַשְׁכִּימוּ לִי שִׁבְעָה לַעֲלִיָּה.4654 הִשְׁכִּים וּמָצָא שְׁמוֹנָה. אָמַר: מִי הוּא שֶׁעָלָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת – יֵרֵד! עָמַד שְׁמוּאֵל הַקָּטָן וְאָמַר: אֲנִי הוּא שֶׁעָלִיתִי שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְלֹא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה עָלִיתִי,4655 אֶלָּא לִלְמֹד הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה הֻצְרַכְתִּי. אָמַר לוֹ: שֵׁב, בְּנִי, שֵׁב. רְאוּיוֹת כָּל־הַשָּׁנִים כֻּלָּן לְהִתְעַבֵּר עַל־יָדֶךָ, אֶלָּא אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה אֶלָּא בִמְזֻמָּנִים לָהּ.

וְלֹא שְׁמוּאֵל הַקָּטָן הָיָה, אֶלָּא אָדָם אַחֵר,4656 וּמֵחֲמַת בִּיּוּשׁ4657 עָשָׂה כָךְ (סנה' י, יא).

פט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה אֶלָּא אִם כֵּן יִרְצֶה נָשִׂיא. וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לִטּוֹל רְשׁוּת4658 אֵצֶל שִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁבְּסוּרְיָא וְשָׁהָה לָבוֹא, וְעִבְּרוּ אֶת־הַשָּׁנָה עַל־מְנַת שֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וּכְשֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר: רוֹצֶה אֲנִי – נִמְצֵאת שָׁנָה מְעֻבָּרֶת (שם יא).

צ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה צְרִיכָה מִפְּנֵי הַדְּרָכִים וּמִפְּנֵי הַגְּשָׁרִים4659 וּמִפְּנֵי תַּנּוּרֵי פְסָחִים4660 וּמִפְּנֵי גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל4661 שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ, אֲבָל לא מִפְּנֵי הַשֶּׁלֶג וְלֹא מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְלֹא מִפְּנֵי גָלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָקְרוּ מִמְּקוֹמָן.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה לֹא מִפְּנֵי הַגְּדָיִים וְלֹא מִפְּנֵי הַטְּלָאִים4662 וְלֹא מִפְּנֵי הַגּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פֵרְחוּ,4663 אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָם סַעַד לְשָׁנָה.4664 כֵּיצַד? רַ' יַנַּאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: “מוֹדִיעִים אָנוּ לָכֶם, שֶׁהַגּוֹזָלוֹת רַכִּים וְהַטְּלָאִים דַּקִּים וּזְמַן אָבִיב לֹא הִגִּיעַ,4665 וְטוֹב הַדָּבָר לְפָנַי וְהוֹסַפְתִּי עַל שָׁנָה זוֹ שְׁלשִׁים יוֹם”.

שָׁנִינוּ, מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל־גַּבֵּי מַעֲלָה בְּהַר־הַבָּיִת, וְהָיָה יוֹחָנָן סוֹפֵר הַלָּז עוֹמֵד לְפָנָיו וְשָׁלשׁ אִגְּרוֹת חֲתוּכוֹת4666 מֻנָּחוֹת לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: טֹל אִגֶּרֶת אַחַת וּכְתֹב: “לְאַחֵינוּ בְנֵי גָלִיל עֶלְיוֹן וּלְאַחֵינוּ בְנֵי גָלִיל תַּחְתּוֹן, שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה. מוֹדִיעִים אָנוּ לָכֶם, שֶׁזְּמַן הַבִּעוּר4667 הִגִּיעַ לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים”.4668 וְטֹל אִגֶּרֶת אַחַת וּכְתֹב: “לְאַחֵינוּ בְנֵי הַדָּרוֹם, שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה. מוֹדִיעִים אָנוּ לָכֶם, שֶׁזְּמַן הַבִּעוּר הִגִּיעַ לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר מִן עָמְרֵי שִׁבֳּלִים”.4669 וְטֹל אִגֶּרֶת אַחַת וּכְתֹב: לְאַחֵינוּ בְנֵי גָלֻיּוֹת בָּבֶל וּלְאַחֵינוּ שֶׁבְּמָדַי וּלְשְׁאָר כָּל־גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל, שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה לְעוֹלָם. מוֹדִיעִים אָנוּ לָכֶם, שֶׁהַגּוֹזָלוֹת רַכִּים וְהַטְּלָאִים דַּקִּים וּזְמַן הָאָבִיב לֹא הִגִּיעַ, וְטוֹב הַדָּבָר לְפָנַי וְלִפְנֵי חֲבֵרַי וְהוֹסַפְתִּי עַל שָׁנָה זוֹ שְׁלשִׁים יוֹם (שם).

––––––––

צא שְׁלשָׁה רוֹעֵי בָקָר הָיוּ עוֹמְדִים. שָׁמְעוּ חֲכָמִים מַה שֶּׁאָמָרוּ. אֶחָד אָמַר: אִם הַבָּכִיר וְהָאָפִיל4670 נוֹצְצִים כְּאֶחָד – הֲרֵי זֶה אֲדָר, וְאִם לֹא – אֵין זֶה אֲדָר;4671 וְאֶחָד אָמַר: אִם הַשּׁוֹר בַּבֹּקֶר בְּשֶׁלֶג יָמוּת,4672 וּבַצָּהֳרַיִם בְּצֵל תְּאֵנָה יִשְׁכַּב וְיַפְשִׁיט עוֹרוֹ4673 – הֲרֵי זֶה אֲדָר, וְאִם לֹא – אֵין זֶה אֲדָר; וְאֶחָד אָמַר: אִם הַקָּדִים עַז מְאֹד יְהֵא וְרוּחַ פִּיךָ יֵצֵא כְנֶגְדּוֹ4674 – הֲרֵי זֶה אֲדָר, וְאִם לֹא – אֵין זֶה אֲדָר. נִסְתַּיְּעוּ4675 חֲכָמִים בְּדִבְרֵיהֶם וְעִבְּרוּ אוֹתָהּ שָׁנָה (שם יח:).

צב שָׁלְחוּ לוֹ4676 לְרָבָא: “זוּג4677 בָּא מֵרַקַּת4678 וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר, וּבְיָדָם דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים בְּלוּז,4679 וּבִזְכוּת הָרַחֲמִים4680 וּבִזְכוּתָם יָצְאוּ בְשָׁלוֹם; וַעֲמוּסֵי יַרְכֵי נַחְשׁוֹן4681 בִּקְשׁוּ לִקְבֹּעַ נְצִיב אֶחָד,4682 וְלֹא הִנִּיחָם אֲרַמִּי הַלָּז,4683 אֲבָל בַּעֲלֵי־אֲסֻפּוֹת4684 נֶאֶסְפוּ וְקָבְעוּ לוֹ נְצִיב אֶחָד בְּיֶרַח שֶׁמֵּת בּוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן”4685 (שם יא:).


ג. רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים

צג רַ' פִּנְחָס וְרַ' חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַ' סִימוֹן אָמְרוּ: מִתְכַּנְּסִים כָּל־מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵימָתַי רֹאשׁ־הַשָּנָה? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: לִי אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְבֵית־דִּין שֶׁל מָטָּה.4686

שָׁנָה רַ' הוֹשַׁעְיָה: גָּזְרוּ בֵית־דִּין לְמַטָּה וְאָמְרוּ: הַיּוֹם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת: הַעֲמִידוּ בִימָה4687 וְיַעַמְדוּ סַנֵּגוֹרִין וְיַעַמְדוּ קַטֵּגוֹרִין,4688 שֶׁאָמְרוּ בָנַי: “הַיּוֹם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה”. נִמְלְכוּ4689 בֵית־דִּין לְעַבְּרָהּ לְמָחָר, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת: הַעֲבִירוּ בִימָה וְיַעַבְרוּ סַנֵּגוֹרִין וְיַעַבְרוּ קַטֵּגוֹרִין, שֶׁנִּמְלְכוּ בָנַי לְעַבְּרָהּ לְמָחָר, וּמַה־טַּעַם? “כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב”,4690 וְאִם אֵינוֹ חֹק לְיִשְׂרָאֵל, כְּבַיָּכוֹל אֵינוֹ מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב (ירוש' ר“ה פ”א, ה“ג; שו”ט פא).

צד אָמַר רַ' כְּרֻסְפְּדַאי, אָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁלשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִים בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה,4691 אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים,4692 וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִים. צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר4693 לְחַיִּים; רְשָׁעִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְמִיתָה; בֵּינוֹנִים4694 תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים4695 מֵרֹאשׁ־הַשָּׁנָה עַד יוֹם־הַכִּפּוּרִים, זָכוּ4696 – נִכְתָּבִים לְחַיִּים, לֹא זָכוּ – נִכְתָּבִים לְמִיתָה (ר“ה טז:; ע”י).

צה אָמַר רַ' יִצְחָק: לָמָּה תוֹקְעִין וּמְרִיעִין בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה כְּשֶׁהֵם יוֹשְׁבִין, וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִין? כְּדֵי לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן.

אָמַר רַ' אַבַּהוּ: לָמָּה תוֹקְעִים בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: תִּקְעוּ לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֹּר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק בֶּן־אַבְרָהָם, וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לְפָנָי (שם טז).

צו אָמַר רַ' אַבָּהוּ: אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה4697 לְפָנֶיךָ בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה וּבְיוֹם־הַכִּפּוּרִים? אָמַר לָהֶם: אֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִים לְפָנָיו – וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה! (שם לב).

––––––––

צז אָמַר רַ' תַנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בְּחַיָּט אֶחָד בְּרוֹמִי שֶׁהָלַךְ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים לִקַּח4698 דָּג בַּשּׁוּק. לֹא מָצָא שָׁם אֶלָּא דָּג אֶחָד. עָמַד הוּא וְעַבְדּוֹ שֶׁל אִפַּרְכוֹס4699 עַל הַמִּקָּח.4700 הָיָה זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בְדָמִים4701 וְזֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בְדָמִים, עַד לִשְׁנֵים־עָשָׂר דִּינָרִים. לְקָחוֹ הַחַיָּט. בִּשְׁעַת סְעֻדָּה אָמַר הָאִפַּרְכוֹס לְעַבְדּוֹ: לָמָּה לֹא הֵבֵאתָ לִּי דָּג? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, לָמָּה אַעְלִים מִמֶּךָּ? הָלַכְתִּי לַשּׁוּק, וְלֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא דָג אֶחָד, וְנִמְצֵאתִי אֲנִי וִיהוּדִי עוֹמְדִים עָלָיו, וְהֶעֱלָה בְדָמָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ4702 לִשְׁנֵים־עָשָׂר דִּינָרִים. מֶה הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ – שֶׁנָּבִיא לְךָ דָּג בִּשְׁנֵים־עָשָׂר דִּינָרִים? אֶתְמְהָה! אָמַר לוֹ: מִי הוּא? אָמַר לוֹ: אָדָם פְּלוֹנִי. אָמַר לוֹ: לֵךְ וּצְוַח4703 לוֹ שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אוֹצָר וִיהֵא לַמֶּלֶךְ. הָלַךְ וְצָוַח לוֹ. אָמַר לוֹ: חַיָּט אֲנִי. אָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ, חַיָּט יְהוּדִי, שֶׁאַתָּה אוֹכֵל דָּג בִּשְׁנֵים־עָשָׂר דִּינָרִים? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, יֶשׁ־לָנוּ יוֹם אֶחָד שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל כָּל־הָעֲבֵרוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּכָל־יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ יוֹם זֶה לֹא נְכַבְּדֶנּוּ? אָמַר לוֹ: כֵּוָן שֶׁהֵבֵאתָ רְאָיָה4704 לִדְבָרֶיךָ הֲרֵי אַתָּה פָטוּר.

מַה־פָּרַע4705 לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הָלַךְ [הַחַיָּט] וְקָרַע אוֹתוֹ דָג, וְזִמֵּן לוֹ [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא] בְּתוֹכוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס הֵימֶנָּה כָּל־יָמָיו (ב“ר יא; פסיק”ר כג).

––––––––

צח הָאוֹמֵר: “אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב” – אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ4706 לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה; אֶחֱטָא וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר – אֵין יוֹם־הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם4707 – יוֹם־הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – אֵין יום־הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְרַצֶּה אֶת־חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָרַשׁ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה: “מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ”4708 – עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם־הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – אֵין יוֹם־ הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

אָמַר רַ' עֲקִיבָא: אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל, לְפִנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִים וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? – אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם! שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם”;4709 וְאוֹמֵר: “מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ”4710 – מה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת־הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְטַהֵר אֶת־יִשְׂרָאֵל (יומא פה:).

צט אַתָּה מוֹצֵא “הַשָּׂטָן” בְּגֵמַטְרִיָּא4711 שׁס"ד, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה חָסֵר אֶחָד. כָּל־יְמוֹת הַשָּׁנָה יֵשׁ רְשׁוּת לַשָּׂטָן לְהַשְׂטִין4712 לְיִשְׂרָאֵל, חוּץ מִיּוֹם־הַכִּפּוּרִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵין לְךָ רְשׁוּת לִגַּע בָּהֶם, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֵךְ וּרְאֵה בַּמֶּה הֵם עֲסוּקִים. כֵּוָן שֶׁהוֹלֵךְ וּמוֹצֵא אוֹתָם כֻּלָּם בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָה, לְבוּשִׁים בְּגָדִים לְבָנִים וּמְעֻטָּפִים כְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, מִיָּד חוֹזֵר בְּבוּשָׁה וּבִכְלִמָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מַה־מָּצָאתָ בְּבָנָי? אָמַר לוֹ: הֲרֵי הֵם כְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, וְאֵינִי יָכוֹל לִגַּע בָּהֶם. מִיָּד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כּוֹבֵל אוֹתוֹ4713 וּמְבַשֵּׂר לָהֶם: סָלָחְתִּי (שו"ט כז).

ק “שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה”4714 – “שְׁחוֹרָה אֲנִי” כָּל־יְמוֹת־הַשָּׁנָה, “וְנָאוָה” אֲנִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (שהש"ר א).

––––––––

קא אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים־טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם־הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן4715 שְׁאוּלִים,4716 שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת־מִי שֶׁאֵין לוֹ. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת4717 בִּכְרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? – "בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ? אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בְּנוֹי,4718 תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה – “שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת־יְיָ הִיא תִתְהַלָּל”.4719

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: יְפֵיפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? – “תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּיֹפִי, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי”. מְיֻחָסוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? ־ “תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים”.4720 עֲשִׁירוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? ־ “תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן”. בֵּינוֹנִיּוֹת וַעֲנִיּוֹת וּמְכֹעָרוֹת4721 שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? – “קְחוּ מִקַּחֲכָם4722 לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים”4723 (תענ' כו:, לא.; ע"י).


ד. רְגָלִים

קב “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם”4724 – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הַשִּׂמְחָה נָאָה לָכֶם, הַמּוֹעֲדִים נָאִים לָכֶם, יָמִים טוֹבִים נָאִים לָכֶם.

“יָסַפְתָּ לַגּוֹי”4725 – לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם אִם אַתָּה מַרְבֶּה לָהֶם יָמִים טוֹבִים, אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּפוֹחֲזִין,4726 נִכְנָסִין לְבָתֵּי תֵיאַטְרָאוֹת וּלְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת וּמַכְעִיסִין אוֹתְךָ בְּדִבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם; אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם כֵּן, אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם יָמִים טוֹבִים – הֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים, וְנִכְנָסִים לְבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּמַרְבִּים בִּתְפִלּוֹת (ילק"ש פנחס כט).

קג שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת־רַ' עֲקִיבָא בְּצִפּוֹרֵי, אָמַר לוֹ: לָמָה אַתֶּם עוֹשִׂים מוֹעֲדוֹת, לֹא כָּךְ אָמַר לָכֶם [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא]: “חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי”?4727 אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: אִלּוּ אָמַר: חֳדָשַׁי וּמוֹעֲדַי שָׂנְאָה נַפְשִׁי", הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ; לֹא אָמַר אֶלָּא “חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם” – אוֹתָם מוֹעֲדוֹת שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי… אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ”.4728 אֲבָל הַמּוֹעֲדוֹת הָאֵלּוּ אֵינָם בְּטֵלִים לְעוֹלָם, וְלֹא הֶחֳדָשִׁים. לָמָּה? שֶׁהֵם לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ”.4729 (תנה“ק פנחס; ילק”ש ישעיה א).

קד אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה: כָּל־הַמְבַזֶּה אֶת־הַמּוֹעֲדוֹת כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה־לָּךְ”,4730 וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו:4731 “אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר”.4732 (פס' קיח:).

קה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חַיָּב אָדָם לְשַׂמֵּחַ אֶת־אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי־בֵיתוֹ בְּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וגו'.4733

בַּמֶּה מְשַׂמְּחָם? – בְּיָיִן. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנָשִׁים בְּרָאוּי לָהֶם וְנָשִׁים בְּרָאוּי לָהֶן. אֲנָשִׁים בְּרָאוּי לָהֶם – בְּיָיִן; וְנָשִׁים בַּמֶּה? שָׁנָה רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל – בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין,4734 בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – בְּבִגְדֵי פִשְׁתָּן מְגֹהָצִים4735 (שם קט; ע"י).

קו שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ לְאָדָם בְּיוֹם־טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: חַלְּקֵהוּ – חֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְחֶצְיוֹ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרָשׁוּ; כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עֲצֶרֶת לַייָ אֱלֹהֶיךָ”,4736 וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם”4737 – הָא כֵיצַד? רַ' אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אוֹ כֻלּוֹ לַייָ4738 אוֹ כֻלּוֹ לָכֶם;4739 וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: חַלְּקֵהוּ – חֶצְיוֹ לַייָ וְחֶצְיוֹ לָכֶם (שם סח:; ביצה טו:).

קז לֹא נִתְּנוּ הַמּוֹעֲדוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לַהֲנָאַת עַצְמָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתֶּם הֶהֱנֵיתֶם עַצְמְכֶם – תִּהְיוּ שׁוֹנִים4740 לְשָׁנָה הַבָּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה”4741 – תִּהְיוּ שׁוֹנִים מִיָּמִים יָמִימָה (תנח' בראשית).

קח “בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב”4742 – רַ' לֵוִי פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא: בְּיָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַתִּי לְךָ תְּהֵא שָׂמֵחַ וּמְשַׂמֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אִם תָּבוֹא שָׁנָה בְּלֹא בַצֹּרֶת – צֵא לְכַרְמְךָ, רְאֵה וּשְׂמָח, רְאֵה אֶת־זֵיתְךָ וּשְׂמָח! (קה"ר ז).

קט אָמַר רַ' יִצְחָק: חַיָּב אָדָם לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ4743 בְּרָגֶל (ר"ה טז).

קי אָמַר רַ' יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל4744 פְּנֵי רַבּוֹ בְּרָגֶל? שֶׁנֶּאֱמַר: “מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת4745 אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא־חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת?”4746

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֶלְעַאי, שֶׁהָלַךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר רַבּוֹ בְּלֹד בְּרָגֶל. אָמַר לוֹ: אֶלְעַאי, אֵינְךָ מִשּׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל4747! שֶׁהָיָה רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת־הָעַצְלָנִין, שֶׁאֵין יוֹצְאִים מִבָּתֵּיהֶם בְּרָגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וגו' ".4748 (סוכה כז:).

––––––––

קיא אַתָּה מוֹצֵא שָׁלשׁ שְׂמָחוֹת כָּתוּב בֶּחָג:4749 “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ”,4750 “וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ”,4751 “וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים”,4752 אֲבָל בַּפֶּסַח אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֲפִלּוּ שִׂמְחָה אֶחָת. לָמָּה? שֶׁבַּפֶּסַח הַתְּבוּאָה נִדּוֹנֵית4753 וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ אִם עוֹשָׂה הַשָּׁנָה תְבוּאָה וְאִם אֵינָהּ עוֹשָׂה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁאֵין כָּתוּב בַּעֲצֶרֶת4754 אֶלָּא שִׂמְחָה אֶחָת: "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַייָ אֱלֹהֶיךָ… וְשָׂמַחְתָּ… אַתָּה וּבִנְךָ וגו' ".4755 וְלָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּבוּאָה נִכְנֶסֶת בִּפְנִים.4756 וּמַה־טַּעַם אֵין כָּתוּב בָּהּ שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת?4757 מִפְּנֵי שֶׁפֵּרוֹת הָאִילָן נִדּוֹנִים. אֲבָל בֶּחָג, שֶׁהַתְּבוּאָה וּפֵרוֹת הָאִילָן בִּפְנִים, לְפִיכָךְ כָּתוּב בּוֹ שָׁלשׁ שְׂמָחוֹת.

דָּבָר אַחֵר: [לָמָה אֵין אַתָּה מוֹצֵא בַפֶּסַח אֲפִלוּ שִׂמְחָה אֶחָת?] בִּשְׁבִיל שֶׁמֵּתוּ בוֹ הַמִּצְרִים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא: כָּל־שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג אָנוּ קוֹרִין בָּהֶם אֶת־הַהַלֵּל, אֲבָל בַּפֶּסַח אֵין אָנוּ קוֹרִין אֶת־הַהַלֵּל אֶלָּא בְּיוֹם־טוֹב רִאשׁוֹן וְלֵילוֹ. לָמָּה? מִשּׁוּם “בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל־תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ”4758 (ילק"ש אמור כג).

קיב שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יְהוּדָה מִשּׁוּם רַ' עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה: הָבִיאוּ עֹמֶר בַּפָּסַח? מִפְּנֵי שֶׁהַפֶּסַח זְמַן תְּבוּאָה4759 הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הָבִיאוּ לְפָנַי עֹמֶר בַּפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבֶּשָׂדוֹת. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה: הָבִיאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת? מִפְּנֵי שֶׁעֲצֶרֶת זְמַן פֵּרוֹת הָאִילָן הוּא, אָמַר־הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הָבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִתְבָּרְכוּ לָכֶם פֵּרוֹת הָאִילָן. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה: נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם4760 בֶּחָג? מִפְּנֵי שֶׁהַחַג זְמַן גִּשְׁמֵי שָׁנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי שָׁנָה. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת, זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת4761 בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, מַלְכֻיּוֹת – כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת – כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה? – בַּשּׁוֹפָר (ר“ה טז.; ע”י).

––––––––

קיג הָיוּ בַּיְתוּסִים אוֹמְרִים: עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת.4762 נִטְפַּל לָהֶם4763 רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וְאָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים, מִנַּיִן לָכֶם? וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁהָיָה מְשִׁיבוֹ, חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט4764 כְּנֶגְדוֹ וְאָמָר: משֶׁה רַבֵּנוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד הוּא, עָמַד וְתִקְּנָה אַחַר שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיְהוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִים שְׁנֵי יָמִים. קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: “אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר־שֵׂעִיר”4765 – וְאִם משֶׁה רַבֵּנוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה לָמָּה אֵחֲרָם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה? אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּכָךְ אַתָּה פוֹטְרֵנִי? אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה, וְלֹא תְהֵא תוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְטֵלָה שֶׁלָּכֶם? כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם”4766 וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה”4767 – הָא כֵיצַד?4768 כָּאן בְּיוֹם־טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,4769 כָּאן בְּיוֹם־טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת4770 (מנח' סה).

––––––––

קיד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “בַּסֻכֹּת תֵּשְׁבוּ”4771 – תֵּשְׁבוּ כְעֵין תָּדוּרוּ;4772 מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל־שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרָאי, כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים – מַעֲלָם לַסֻּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת – מַעֲלָן לַסֻּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּל בַּסֻּכָּה וּמְשַׁנֵּן4773 בַּסֻּכָּה (סוכה כח:).

קטו אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה סְעֻדּוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה. שָׁאַל אֶפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל אַגְרִפַּס4774 הַמֶּלֶך אֶת־רַ' אֱלִיעֶזֶר: כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁאֵינִי רָגִיל לֶאֱכֹל אֶלָּא סְעֻדָּה אַחַת בַּיּוֹם – מַהוּ שֶׁאֹכַל סְעֻדָּה אַחַת וְאֶפָּטֵר? אָמַר לוֹ: בְּכָל־יוֹם וָיוֹם אַתָּה מַמְשִׁיךְ כַּמָּה פַרִפְּרָאוֹת4775 לִכְבוֹד עַצְמֶךָ – וְעַכְשָׁו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנֶךָ?4776 (סוכה כז.).

קטז שָׁנִינוּ, רַ' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם שֶׁל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלָיִם: אָדָם יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ וְלוּלָבוֹ בְיָדוֹ, הוֹלֵךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת4777 לוּלָבוֹ בְיָדוֹ, קוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל וְלוּלָבוֹ בְיָדוֹ, קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְנוֹשֵׂא אֶת־כַּפָּיו, מַנִּיחוֹ עַל־גַּבֵּי קַרְקַע, הוֹלֵךְ לְבַקֵּר חוֹלִים וּלְנַחֵם אֲבֵלִים לוּלָבוֹ בְיָדוֹ, נִכְנָס לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ מְשַׁגֵּר לוּלָבוֹ4778 בְּיַד בְּנוֹ וּבְיַד עַבְדּוֹ וּבְיַד שְׁלוּחוֹ. לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה הָיוּ זְרִיזִים בְּמִצְוֹת4779 (שם מא:).

קיז "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם וגו' "4780 – מִשֶּׁלָכֶם. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי־חוֹבָתוֹ בְּיוֹם־הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה.

וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה וְלֹא הָיָה לוּלָב אֶלָּא לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּלְבָד, שֶׁלְּקָחוֹ4781 בְּאֶלֶף זוּז. נְטָלוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְיָצָא בוֹ וּנְתָנוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּמַתָּנָה;4782 נְטָלוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְיָצָא בוֹ וּנְתָנוֹ לְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה בְּמַתָּנָה; נְטָלוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְיָצָא בוֹ וּנְתָנוֹ בְּמַתָּנָה לְרַ' עֲקִיבָא; נְטָלוֹ רַ' עֲקִיבָא וְיָצָא בוֹ וְהֶחֱזִירוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל (שם).

קיח “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם”4783 – לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אֶת־בָּנָיו לִסְעֻדָּה לְכָךְ וְכָךְ יָמִים. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לִפָּטֵר4784 אָמַר לָהֶם: בָּנַי, בְּבַקָּשָּׁה מִכֶּם, עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד4785 – קָשָׁה עָלַי פְּרִידַתְכֶם (סוכה נה:; רש“י ויקרא כ”ג, לו).

קיט אָמַר רַ' לֵוִי: בְּכָל־חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ שֶׁבְּקַיִץ בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל מוֹעֵד; בְּנִיסָן נָתַן לָהֶם פֶּסַח, בְּאִיָּר נָתַן לָהֶם פֶּסַח קָטָן,4786 בְּסִיוָן נָתַן לָהֶם עֲצֶרֶת,4787 בְּתַמּוּז הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִתֵּן לָהֶם מוֹעֵד גָּדוֹל, וְעָשׂוּ הָעֵגֶל וּבִטֵּל תַּמּוּז וְאָב וֶאֱלוּל; וּבָא תִשְׁרִי וּפָרַע לָהֶם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים וְהֶחָג.4788 אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לַאֲחֵרִים הוּא פוֹרֵעַ וְשֶׁלּוֹ אֵינוֹ נוֹטֵל? תֶּן־לוֹ יוֹמוֹ – “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם”.4789 זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “תֶּן־חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה”4790 – “תֶּן־חֵלֶק” לְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, “וְגַם לִשְׁמוֹנָה” – הִזְהִיר אַף בִּקְדֻשַּׁת יוֹם הַשְּׁמִינִי (ילק"ש פנחס כט).

קכ “עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם”4791 – לְהַלָּן אוֹמֵר “עֲצֶרֶת לַייָ אֱלֹהֶיךָ”,4792 וְכָאן “עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” – אָמַר רַ' חֲנִינָא בַּר אַדָּא: בַּפֶּסַח אֲנִי נוֹעֵל בִּפְנֵיכֶם אֶת־הָרוּחוֹת וְאֶת־הַגְּשָׁמִים, בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזָּקְקוּ לִמְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה, אֲבָל בֶּחָג אַתֶּם נוֹעֲלִים עַצְמְכֶם מִלְפָנַי,4793 וַאֲנִי פוֹתֵחַ לָכֶם אֶת־הָאוֹצָרוֹת שֶׁבָּהֶם הָרוּחוֹת וְשֶבָּהֶם הַגְּשָׁמִים (שם).

קכא אַתָּה מוֹצֵא, כְּשֵׁם שֶׁעֲצֶרֶת שֶׁל פֶּסַח4794 רְחוֹקָה חֲמִשִּׁים יוֹם, אַף זֹאת4795 הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת רְחוֹקָה חֲמִשִּׁים יוֹם, וְלָמָּה הִיא סְמוּכָה לֶחָג? אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, מֵהֶם נְשׂוּאִים בְּמָקוֹם רָחוֹק וּמֵהֶם נְשׂוּאִים בְּמָקוֹם קָרוֹב. כְּשֶׁהָיוּ מְבַקְשִׁים אוֹתָם שֶׁהָיוּ נְשׂוּאִים בְּמָקוֹם קָרוֹב בָּאִים אֶצְלוֹ וּכֶשֶׁהָיוּ מְבַקְשִׁים לֵלֵךְ וְלַחֲזֹר, הָיוּ הוֹלְכִים וּבָאִים וּמַנִּיחָם,4796 לָמָּה כָּךְ? שֶׁהַדֶּרֶךְ קְרוֹבָה, וְכָל יוֹם שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לֵלֵךְ הָיוּ הוֹלְכִים וּבָאִים. אֲבָל אוֹתָם שֶׁהָיוּ נְשׂוּאִים בְּמָקוֹם רָחוֹק בָּאִים אֶצְלוֹ, וּכְשֶׁהָיוּ מְבַקְּשִׁים לֵלֵךְ הָיָה כוֹבְשָׁם4797 עוֹד יוֹם אֶחָד אֶצְלוֹ. כָּךְ בְּפֶסַח יְמֵי הַקַּיִץ, וְהֵם עוֹלִים בַּעֲצֶרֶת לִירוּשָׁלַיִם אַחַר חֲמִשִּׁים יוֹם, אֲבָל עַכְשָׁו אַחַר הֶחָג יְמוֹת הַגְּשָׁמִים הֵם וְהַדְּרָכִים טְרֵחוֹת,4798 לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁהֵם כָּאן – יַעֲשׂוּ אֶת־הָעֲצֶרֶת. הָוֵי “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת”4799 (שם).


ה. חֲנֻכָּה וּפוּרִים

קכב בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ בְרִיחַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יַחֲקֹק עָלָיו “אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”; מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל וְעָקְרוּ בְרִיחִים שֶׁבְּבָתֵּיהֶם. עוֹד גָּזְרוּ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שׁוֹר יִכְתֹּב עַל קַרְנוֹ: “אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”; מִיָּד הָלְכוּ יִשְׁרָאֵל וּמָכְרוּ שׁוֹרֵיהֶם. (מד' לחנ').

קכג לָמָּה מַדְלִיקִין נֵרוֹת בַּחֲנֻכָּה? בְּשָׁעָה שֶנִּצְּחוּ בָנָיו שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי וְנִכְנְסוּ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, מָצְאוּ שָׁם שְׁמוֹנָה שַׁפּוּדִים4800 שֶׁל בַּרְזֶל, וְקָבְעוּ אוֹתָם,4801 וְהִדְלִיקוּ בְתוֹכָם נֵרוֹת (פסיק').

––––––––

קכד מִשֶּׁנִכְנָס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה (תענ' כט.).

קכה אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים: קְבָעוּנִי לְדוֹרוֹת.4802 שָׁלְחוּ לָהּ: קִנְאָה אַתְּ מְעוֹרֶרֶת עָלֵינוּ לְבֵין הָאֻמּוֹת.4803 שָׁלְחָה לָהֶם: כְּבָר כְּתוּבָה אֲנִי בְּדִבְרֵי־הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס (מג' ז.).

קכו אָמַר רָבָא: חַיָּב אָדָם לְהִתְבַּסֵּם4804 בְּפוּרִים עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בֵּין “אָרוּר הָמָן” לְ“בָרוּךְ מָרְדְּכָי”.

רַבָּה וְרַ' זֵירָא עָשׂוּ סְעֻדַּת פּוּרִים בְּיָחַד. נִתְבַּסֵּם רַבָּה, עָמַד וּשְׁחָטוֹ לְרַ' זֵירָא. לְמָחָר בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְהֶחֱיָהוּ. לְשָׁנָה4805 אָמַר לוֹ: יָבוֹא מַר וְנַעֲשֶׂה סְעֻדַּת פּוּרִים בְּיָחַד. אָמַר לוֹ: לֹא בְכָל־שָׁעָה וְשָׁעָה מִתְרַחֵשׁ נֵס4806 (שם).


ו. מְגִלַּת תַּעֲנִית

קכז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי כָתַב מְגִלַּת תַּעֲנִית?4807 אָמְרוּ: חֲנַנְיָה בֶן־חִזְקִיָּה4808 וְסִיעָתוֹ,4809 שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת־הַצָּרוֹת4810.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: אַף אָנוּ מְחַבְּבִים אֶת־הַצָּרוֹת, אֲבָל מַה־נַּעֲשֶׂה, שֶׁאִם בָּאנוּ לִכְתֹּב אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִים.4811 דָּבָר אַחֵר: אֵין שׁוֹטֶה נִפְגָּע.4812 דָּבָר אַחֵר: אֵין בְּשַׂר הַמֵּת מַרְגִּישׁ בְּאִזְמֵל4813 (שבת יג:).

קכח רַב וְרַ' חֲנִינָא אוֹמְרִים: בָּטְלָה מְגִלַּת תַּעֲנִית.4814 בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם4815 יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֵין שָׁלוֹם – צוֹם. רַ' יוֹחָנָן וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אוֹמְרִים: לֹא בָטְלָה מְגִלַּת תֲּעִנית; הַלָּלוּ הֵם שֶׁתְּלָאָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ,4816 אֲבָל אֵלוּ4817 בִּמְקוֹמָם עוֹמְדִים (ר"ה יח:).


ז. צוֹמוֹת

קכט חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת־אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה־בְאָב. בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת4818 וּבָטֵל הַתָּמִיד4819 וְהָבְקְעָה הָעִיר4820 וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס4821 אֶת־הַתּוֹרָה וְהָעֳמַד צֶלֶם בְּהֵיכָל.4822 בְּתִּשְׁעָה־בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ,4823 וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר4824 וְנֶחֶרְשָׁה הָעִיר4825 (תענ' כו).

קל אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: אַרְבָּעָה דְבָרִים הָיָה רַ' עֲקִיבָא דוֹרֵשׁ וְאֵין אֲנִי דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ.4826

“צוֹם הָרְבִיעִי”4827 – זֶה תִּשְׁעָה בְתַמּוּז4828 שֶׁבּוֹ הָבְקְעָה הָעִיר; “צוֹם הַחֲמִישִׁי”4829 – זֶה תִּשְׁעָה בְאָב, שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ; “צוֹם הַשְּׁבִיעִי”4830 – זֶה שְׁלשָׁה בִתִשְׁרִי, שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֶּן־אֲחִיקָם,4831 שֶׁהֲרָגוֹ יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה; לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה מִיתָתָם שֶׁל צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ; “צוֹם הָעֲשִׂירִי”4832 – זֶה עֲשָׂרָה בְטֵבֵת, שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלָיִם. וַהֲלֹא הָיָה רָאוּי זֶה לִכָּתֵב רִאשׁוֹן,4833 וְלָמָּה נִכְתַּב אַחֲרוֹן? כְּדֵי לְהַסְדִּיר חֳדָשִׁים כְּסִדְרָם.4834 וַאֲנִי אֵינִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא: “צוֹם הָעֲשִׂירִי” – זֶה חֲמִשָּׁה בְטֵבֵת, שֶׁבּוֹ בָּאַת שְׁמוּעָה לַגּוֹלָה4835 שֶׁהֻכְּתָה הָעִיר, וְעָשׂוּ יוֹם שְׁמוּעָה כְּיוֹם שְׂרֵפָה. וְנִרְאִין דְּבָרַי מִדְּבָרָיו, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְהוּא אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן וְעַל אַחֲרוֹן רִאשׁוֹן; אֶלָּא שֶׁהוּא מוֹנֶה לְסֵדֶר חֳדָשִׁים וַאֲנִי מוֹנֶה לְסֵדֶר פֻּרְעָנֻיּוֹת (ר“ה יח:; תוספ' סוטה פ”ו; ילק"ש זכריה ח').

קלא מִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה 4836 (תענ' כו:).

קלב אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי: עֶרֶב תִּשְׁעָה־בְאָב מְבִיאִין לוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח, וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. (תענ' ל).

קלג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל־מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאֵבֶל נוֹהֲגוֹת בְּתִשְׁעָה־בְאָב: אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה4837 וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה4838 וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וְלִשְׁנוֹת בְּמִשְׁנָה בְּשִׁשָּׁה סְדָרִים וּבְמִדְרָשׁ וּבַהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת, אֲבָל קוֹרֵא הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל4839 לִקְרוֹת וְשׁוֹנֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִשְׁנוֹת, וְקוֹרֵא בְּקִינוֹת וּבְאִיּוֹב וּבִדְבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָה, וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן אֵינָם בְּטֵלִין – דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אֵינוֹ קוֹרֵא בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִקְרוֹת וְאֵינוֹ שׁוֹנֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִשְׁנוֹת, אֲבָל קוֹרֵא הוּא בְּאִיּוֹב וּבְקִינוֹת וּבִדְבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָה וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן בְּטֵלִין בּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְחֵי־לֵב”4840 (תענ' ל.).

קלד יֵשׁ שֶׁקּוֹרִין סֵפֶר קִינוֹת בָּעֶרֶב וְיֵּשׁ מְאַחֲרִין עַד הַבֹּקֶר לְאַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה, שֶׁלְּאַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה עוֹמֵד הַחַזָּן וְרֹאשׁוֹ מִתְפַּלֵּשׁ בְּאֵפֶר, וּבְגָדָיו מְפֻלָּשִׁין,4841 וְקוֹרֵא קִינוֹת בִּבְכִיָּה וּבִילָלָה. אִם יוֹדֵעַ הוּא לְתַרְגְּמוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – נוֹתְנוֹ לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְתַרְגֵּם וּמְתַרְגֵּם, שֶׁיָּבִינוּ בוֹ שְׁאָר הָעָם וְהַנָּשִׁים וְתִינוֹקוֹת, וְהַקּוֹרֵא אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת. וְיֵשׁ שֶׁמַּנִּיחִין אֶת־הַתּוֹרָה עַל הַקַּרְקַע בַּעֲטִיפָה שְׁחוֹרָה וְאוֹמֵר: “נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ”,4842 וְקוֹרְעִין וּמַסְפִּידִין כְאָדָם שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. וְיֵשׁ שֶׁמְּשַׁנִּים אֶת־מְקוֹמָם, וְיֵשׁ שֶׁיּוֹרְדִין מִסַּפְסְלֵיהֶם לְמַטָּה, וְכֻלָּם מִתְפַּלְּשִׁים בְּאֵפֶר וְאֵין אוֹמְרִים שָׁלוֹם זֶה לָזֶה כָּל־הַלַּיְלָה וְכָל־הַיּוֹם, עַד שֶׁיַשְׁלִימוּ הָעָם אֶת־קִינוֹתֵיהֶם. (מס' סופ" יח).

קלה אָמַר רַ' חָנָא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה־אָמַר יְיָ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה”4843 – קוֹרֵא לָהֶם צוֹם וְקוֹרֵא לָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה? בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֵין שָׁלוֹם – צוֹם (ר"ה יח:).

קלו “וַיֹּאמֶר אִם־יָבוֹא עֵשָׂו אֶל־הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ”4844 – אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, “וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה”4845 – אֵלו אַחֵינוּ שֶׁבַּגָּלוּת.4846

אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּשְׁאַר לִפְלֵיטָה מִתְעַנִּים הָיוּ עֲלֵיהֶם4847 בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי (ב“ר עו; ילק”ש וישלח).



  1. למקום – להקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  2. חבה יתרה וכו' – כלומר חבה זו גדולה כל־כך שהוא מודיע להם עליה.  ↩

  3. דברים י"ד, א.  ↩

  4. כלי חמדה – התורה.  ↩

  5. משלי ד', ב.  ↩

  6. דברים כ"ו, יז, יח.  ↩

  7. חטיבה – סגולה מיוחדת.  ↩

  8. שם ו', ד.  ↩

  9. דברי הימים א', י"ז, כא.  ↩

  10. שתף הקב"ה שמו וכו' – בשמות ישראל ויהודה יש אותיות שמותיו של הקב"ה.  ↩

  11. פלומטרין – בית גנזים. אוצר.  ↩

  12. אבודה היא – תהא אובדת; כלו' המפתח יהא אבוד.  ↩

  13. יהושע ז', ט.  ↩

  14. שיר השירים ה', ב.  ↩

  15. תהלים ע"ג, כו.  ↩

  16. שם צ"א, יא.  ↩

  17. הוי – מכאן ראיה.  ↩

  18. שם שם, יב.  ↩

  19. שם ק"ג, כ.  ↩

  20. ישעיה ס"ב, ו.  ↩

  21. עובדיה א', כא.  ↩

  22. ורבנו הקדוש – ר' יהודה הנשיא.  ↩

  23. מיכאל לעצמו – מיכאל לבדו, בלי גבריאל, ופי' “מושיעים” הוא ומלך המשיח.  ↩

  24. דניאל י"ב, א.  ↩

  25. זכריה א', יב.  ↩

  26. דניאל י', כא.  ↩

  27. משבח וכו' – כמנהג סניגורים שמשבחין את הדיין לפני פסק הדין.  ↩

  28. אפופסין – גזר הדין.  ↩

  29. תהלים פ"ה, ט.  ↩

  30. ישעיה ס"א, ו.  ↩

  31. הונא בר נתן – ראש הגולה היה לדעת קצת.  ↩

  32. אזגדר – שם מלך פרסי.  ↩

  33. מוגבה עלי – עד האצילות כחגירת בני אדם פשוטים.  ↩

  34. והשפילו למטה – עד המתנים, כחגירת כהנים וחשובים.  ↩

  35. שמות י"ט, ו.  ↩

  36. ישעיה מ"ט, כג.  ↩

  37. ר' שמעון – רבנו בחיי גורס: ר' שמעון בן לקיש.  ↩

  38. וארד – לשון ירידה ושפלות  ↩

  39. שמות ג', ח.  ↩

  40. שיר השירים ג', יא.  ↩

  41. ולא זז – ולא חדל.  ↩

  42. תהלים מ"ה, יא.  ↩

  43. שיר השירים ה', ב  ↩

  44. ישעיה נ"א, ד.  ↩

  45. ולאמי כתיב – אולי כך היה הנוסח בספריהם חסר ו', ואולי הכוונה כאילו כתוב כך.  ↩

  46. איזה מהם קודם – במעלה וחשיבות.  ↩

  47. שם מ"ג, א.  ↩

  48. יעקב בראך – כלומר בשביל יעקב נבראת.  ↩

  49. בראשית א', א  ↩

  50. ירמיה ב', ג.  ↩

  51. שיר השירים ב', ב.  ↩

  52. לאריס – למי שעובד בשדה אחר בשכר חלק מן הפירות.  ↩

  53. מה עשה – מה פירות הביא.  ↩

  54. ושבת – ושבה.  ↩

  55. לאחר כ"ו דורות – בימי משה שניתנה התורה על ידו.  ↩

  56. מה עשה – העולם, כלומר מה טיבם של הדורות עד עכשיו.  ↩

  57. מים במים – כלומר כולם רשעים.  ↩

  58. שמות כד, ז.  ↩

  59. דברים ל"ג, כו.  ↩

  60. כאל ישרון – כלומר אף ישראל גוי אחד בעולם.  ↩

  61. שמות ט"ו, יא.  ↩

  62. דברים ל"ג, כט.  ↩

  63. שם ו', ד.  ↩

  64. דהי“א י”ז, כא.  ↩

  65. שיר השירים ב', ג.  ↩

  66. שם שם, ב.  ↩

  67. שמות ט"ו, ב.  ↩

  68. ישעיה מ"ג, כא.  ↩

  69. תהליפ פ"ט, יח.  ↩

  70. ישעיה מ"ט, ג.  ↩

  71. מפני שהם עזים – תקיפים בדעתם וקשים להנצח.  ↩

  72. דברים ל"ג, ב.  ↩

  73. ראוים הללו – בשביל תוקף דעתם.  ↩

  74. דתיהם של אלו אש – כלומר הם עזים במנהגיהם ומתפרצים בטבעם כאש וניתנה להם תורה לרכך את לבם ולהתישם.  ↩

  75. שהוא לגנאי – העזות.  ↩

  76. צלוב – תלוי; כלומר מוסרים עצמם לתליה ואינם עוברים על דתם.  ↩

  77. קורין – אומות העולם.  ↩

  78. עשה אזניך כאפרכסת – כלומר הטה אזניך לקבל את דבריו כאפרכסת זו (מין סל צר מלמעלה ורחב למטה שנתון על אבני הריחים) שמקבלת את גרגרי התבואה בעת טחינה.  ↩

  79. כי אתם המעט – דרש לשון המעטה והשפלה.  ↩

  80. דברים ז', ז.  ↩

  81. חושקני – חושק אני.  ↩

  82. משפיע – נותן הרבה בשפע.  ↩

  83. בראשית י“ח, כ”ז.  ↩

  84. שמות ט"ז, ז.  ↩

  85. תהלים כ"ב, ז.  ↩

  86. בראשית י"א, ד.  ↩

  87. שמות ה, ב.  ↩

  88. מלכים ב' י"ח, לה.  ↩

  89. ישעיה י"ד, יד.  ↩

  90. יחזקאל כ"ח, ב.  ↩

  91. קהלת ג', טו.  ↩

  92. תובע דמם – דורש דמם.  ↩

  93. בראשית ד', ד  ↩

  94. שם ז', א.  ↩

  95. נחמיה ט', ז.  ↩

  96. בראשית כ"ו, כח.  ↩

  97. תהלים קל"ה, ד.  ↩

  98. עדות ביהוסף – הוסיף לו הקב"ה אות ה' מאותיות שמו לעדות שבחר בו.  ↩

  99. שם פ"א, ו.  ↩

  100. שם ק"ו, כג.  ↩

  101. שמואל א‘, י’, כד.  ↩

  102. תהלים ע"ח, ע.  ↩

  103. דברים י"ד, ב.  ↩

  104. בראשית כ"ה, כה.  ↩

  105. הא שוא – דרש “עשו” נוטריקון: הא שוא (בחלוף ע‘ בה’).  ↩

  106. שמות ד', כב.  ↩

  107. עמוס ט', ז.  ↩

  108. משונים מאמות העולם – שהרבה מצוות תלויות בהם.  ↩

  109. דברים כ"ב, י.  ↩

  110. ויקרא י"ט, יט.  ↩

  111. שם שם, ט.  ↩

  112. דברים כ"ד, יט.  ↩

  113. שם כ"ה, ד.  ↩

  114. שם ט"ו, יד.  ↩

  115. ויקרא י"ט, כז.  ↩

  116. שמות י"ב, ב.  ↩

  117. דוסתאי – תלמידו של ר"מ היה.  ↩

  118. משלי י"ג, כה.  ↩

  119. אגוזי פרך – בטנים.  ↩

  120. הטבלה – לוח השלחן.  ↩

  121. בדברי תפלות – בדברי בטלה ונבל פה.  ↩

  122. שיר השירים ז', יב.  ↩

  123. שיר השירים ז', יב  ↩

  124. שם שם, יג.  ↩

  125. שם שם, יג.  ↩

  126. שם שם, יג.  ↩

  127. שם שם, יג.  ↩

  128. שם שם, יג.  ↩

  129. בראשית כ"ז, כב.  ↩

  130. בראשית כ"ז, כב.  ↩

  131. במדבר כ', יח.  ↩

  132. דברים כ"ו, ז  ↩

  133. ישעיה ל"ד, ה.  ↩

  134. ירמיה ל"ג, י־יא.  ↩

  135. במדבר כ"ג, ט.  ↩

  136. משתי אותיות הללו – ה‘ ונ’.  ↩

  137. שמואל ב‘ ז’, כג.  ↩

  138. עמנו בכלל – כלו' כולנו חשובים לפני הקב“ה כאין, שנאמר: ”כל הגוים".  ↩

  139. ישעיה מ', יז.  ↩

  140. משלכם – אחד משלכם, בלעם.  ↩

  141. במדבר כ"ג, ט.  ↩

  142. ובגוים לא יתחשב – ואין ישראל בכלל “כל הגוים”.  ↩

  143. עמוס ו', א.  ↩

  144. עמוס ו', א.  ↩

  145. באים ישראל… אחיתפל וכו' – ועל כך מתרעם הנביא, על שהם מתגדרים בדברים הללו כדרך הגוים.  ↩

  146. בקרתנית – בבת עיר קטנה.  ↩

  147. מפוחמות – שחורות ומלוכלכות.  ↩

  148. מונין לישראל – מרעימים ומצערים את ישראל בדברים.  ↩

  149. המירה כבודה – המירה את אלהיה באחרים.  ↩

  150. כרי – גל, צבור.  ↩

  151. מלאכי ג', יט.  ↩

  152. ישעיה מ"א, טז.  ↩

  153. ישעיה מ"א, טז.  ↩

  154. בערבוביא – מורבות ביחד.  ↩

  155. שם מ"ג, ט.  ↩

  156. וסופריה – חכמיה, גדוליה.  ↩

  157. לעדן – לפנק.  ↩

  158. חגי ב, ח.  ↩

  159. ישעיה מ"ג, ט.  ↩

  160. דברים ד', מד.  ↩

  161. בפחי נפש − עצובים ונעלבים.  ↩

  162. גשרים גשרנו – עשינו מעברות על פני הנהרות.  ↩

  163. אנגריא − עבודת המלך.  ↩

  164. שמות ט"ו, ג.  ↩

  165. כפית… הר כגיגית – לפי האגדה עקר הקב“ה בשעת מתן תורה את הר סיני והפך אותו על ראש ישראל ”כגיגית" (מין חבית רחבה) והכריחם לקבל את התורה.  ↩

  166. ישעיה מ"ג, ט.  ↩

  167. שבע מצוות – שניתנו לבני נח.  ↩

  168. שמות ד', כב.  ↩

  169. נוגעים בעדותם – כלומר נוגעים הם בדבר, שבלא קיום התורה הרי הם נחרבים.  ↩

  170. אם לא בריתי יומם ולילה – כלומר אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת ביום ובלילה, שנאמר בה “והגית בה יומם ולילה”, זוהי התורה.  ↩

  171. ולילה", זוהי התורה.

    ירמיה ל"ג, כה.  ↩

  172. על העבירה – על העריות.  ↩

  173. בלדד השוחי וכו‘ כלו’ יעידו הם שראו את איוב, אחד מחסידי אומות העולם, מטיח דברים כלפי מעלה מתוך יסורים ולא עמד בנסיון, מה שאין כן בני ישראל.  ↩

  174. ישעיהו מ"ג, ט.  ↩

  175. בערב שבת – כלומר בעולם הזה.  ↩

  176. מקדיר − מנקב בכח ומלהט; ואולי צ"ל מקַדֵד.  ↩

  177. מבעט בסוכתו – כלומר מזלזל בכעס.  ↩

  178. תהלים ב' ג.  ↩

  179. שם שם, ד.  ↩

  180. משולה לעפר ־ "והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כ"ח, יד).  ↩

  181. ומשולה לכוכבים − “” והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים (שם כ"ב, יז  ↩

  182. שמות א', י.  ↩

  183. גומא – בור.  ↩

  184. האכלוסין – המונים, חיילות.  ↩

  185. מלכים א' ד, כ.  ↩

  186. נמשלו ישראל בחול − "וכחול אשר על שפת הים (בראשית כ"ב, יז).  ↩

  187. ישעיה ל"ג, יב.  ↩

  188. גדר לעולם – בתורתם ומעשיהם.  ↩

  189. ורדים – שושנים.  ↩

  190. תהלים צ"ב, יג.  ↩

  191. הלל – בשעת קריאת מזמורי תהלה בשמחת החג.  ↩

  192. חריות לסכוך – הענפים לסכך בהם גגי הסכות.  ↩

  193. סיבים – חוטים הגדלים סביב קליפתה.  ↩

  194. סנסנים לכבוד – הזלזלים הדקים למטאטא לכבד בו הבית. נ“א: ”לכברה".  ↩

  195. שפעת קורות – הקורות העבות שעושין מגזעו.  ↩

  196. בא להזדווג לישראל – להתחבר אליהם כדי להרע להם.  ↩

  197. נוטל את שלו – מקבל ענשו.  ↩

  198. 198 שיר השירים ב', ג.  ↩

  199. פריו קודם לעליו – הפרי גדל לפני העלים שלו.  ↩

  200. נעשה לנשמע – בשעת מתן תורה.  ↩

  201. שם ו', יא.  ↩

  202. חוזר כתחלתו – נעשה נקי כבתחלה.  ↩

  203. אגוזי פרך – נוחים להתפצע.  ↩

  204. קטרונים – קשים להתפצע.  ↩

  205. אין בו תוחלת – שגרעינו רע.  ↩

  206. לגנוב המכס שלו – מי שמעבירו על הגבול.  ↩

  207. ישעיה ס"א, ט.  ↩

  208. מדרדרים – מתגלגלים ומשמיעים קול.  ↩

  209. מרגישים – משמיעים קול רעש.  ↩

  210. 210 וכולם מרגישים – כלומר, כולם נענשים.  ↩

  211. במדבר ט"ז, כב.  ↩

  212. שיר השירים ו', יא.  ↩

  213. כאגוזה – כאילן אגוז.  ↩

  214. ומחלפת – את הענפים הנגזזים, שמוציאה חדשים במקומם.  ↩

  215. נגזזים מעמלם – כלו' מה שניטל משכר יגיע כפיהם למתן צדקה.  ↩

  216. משלי כ"ח, יג.  ↩

  217. שיר השירים א', ג.  ↩

  218. איוב ח', ז  ↩

  219. אינו משתבח – אינו נעשה טוב ומשובח ביותר.  ↩

  220. על ידי כתישה – שכותתין את הזיתים.  ↩

  221. ישעיה ס', ג.  ↩

  222. עליון על כל המשקים – צף למעלה.  ↩

  223. דברים כ"ח, א.  ↩

  224. אין לו בת קול – כשהוא נשפך אינו משמיע קול.  ↩

  225. שיר השירים ב', ב.  ↩

  226. שרב – חום גדול.  ↩

  227. כמושה – נובלת.  ↩

  228. מרטיבים והולכים – נעשים לחים ומרטיבים.  ↩

  229. על גב ריחה – בשביל ריחה.  ↩

  230. ישעיה ס"א, ט.  ↩

  231. עוקצה – דוקרה.  ↩

  232. נגבים – גובין מהם.  ↩

  233. ארנוניות – מס במזונות למלך או לצבאו.  ↩

  234. ואנגריות – מס ע"י עבודת המלך.  ↩

  235. בגאולת מחר – העתידה לבוא.  ↩

  236. האור – האש.  ↩

  237. שורפים חוץ לה – את החוחים שסביב לה.  ↩

  238. איכה א', יז.  ↩

  239. ישעיה ל"ג, יב.  ↩

  240. דברים ל"ב, יב.  ↩

  241. תהלים פ', ט.  ↩

  242. טרשים – סלעים.  ↩

  243. בולשין וכו' – מחפשים תחתיה במקום נטיעתה ומוציאים את האבנים מתחתיה.  ↩

  244. תהלים פ', ט.  ↩

  245. שם שם, י.  ↩

  246. שם שם, י.  ↩

  247. במדבר ב', ב.  ↩

  248. ומכבש וכו' – שעולה עליהם ע"י זלזליו.  ↩

  249. נרפסת – נדרכת, שדורכין את הענבים ברגלים.  ↩

  250. איכה ג', יד.  ↩

  251. דברים כ"ח, א.  ↩

  252. ישעיה מ"ט, כג.  ↩

  253. תהלים קכ"א, ד.  ↩

  254. קנוקנות – השרביטים והזלזלים הריקים שבה.  ↩

  255. משם – מארץ־ישראל.  ↩

  256. האשכולות על העלים – תלמידי החכמים על עמי הארץ.  ↩

  257. אל תהנה ממנו – מן הצל שלו.  ↩

  258. שיר השירים א', טו.  ↩

  259. שמות כ"ד, ז.  ↩

  260. יונה זו מצוינת – משאר העופות.  ↩

  261. לפעמי רגלים – עליה לרגל.  ↩

  262. הולכת וחוזרת – לשובכה, אע"פ שנתרחקה משם.  ↩

  263. הושע י"א, יא.  ↩

  264. מפרכסת – מפרפרת ומזדעזעת.  ↩

  265. שיר השירים ב', יד.  ↩

  266. דברים ל"ב, ו.  ↩

  267. כרכא דכולא ביה – דרש “ויכוננך” מל' כנן, שענינו כריכה; שעשה הקב"ה את ישראל ככריכה וחבילה זו, שהכל בה.  ↩

  268. זכריה י', ד.  ↩

  269. שיר השירים א', טז.  ↩

  270. אף שאתה מביא עלי – דרש“ אף נעים” מלשון אף וחימה.  ↩

  271. כתישה – שכותשין וחובטין את הזית.  ↩

  272. ירמיה א', טז.  ↩

  273. מגרגרין – מלקטין אותו אחד אחד; וי"מ: עושין סימן בגרגרים שנתבשלו.  ↩

  274. ונחבט – נדוש כדי לרככו.  ↩

  275. לגת – של בית הבד.  ↩

  276. במטחן – מין טחנה.  ↩

  277. מקיפין אותם בחבלים – מעשה רשת, והוא הקרוי “עָקָל”.  ↩

  278. אבנים – לכבוש הזיתים.  ↩

  279. וכופתין אותם בקולרים – אוסרים אותם במוטות ברזל ושלשלאות.  ↩

  280. אסטרטיוטין – אנשי צבא.  ↩

  281. גדולה הסרת טבעת – על דרך הכתוב “ויסר המלך את טבעתו… ויתנה להמן: (אסתר ג', י); כלומר גזרות קשות על ישראל ע”י שונאיהם כגזירת המן בשעתה, גדול כוחן להחזיר את ישראל למוטב יותר מכל תוכחות מ"ח נביאים וז' נביאות (שבכתבי־הקדש).  ↩

  282. בשביל ישראל – שיקחו מוסר.  ↩

  283. צפניה ג', ו־ז.  ↩

  284. ישעיה מ"ח, י.  ↩

  285. לחרובא – לפרי חרובים; כלומר למזונות.  ↩

  286. שיר השירים ד', ג.  ↩

  287. ומדברך נאוה – דרש “ומדברך” מל' מדבר, שממה וחורבן.  ↩

  288. בחרבנה – של כנסת ישראל  ↩

  289. ישעיה נ"ד, א.  ↩

  290. זכריה ב', יב.  ↩

  291. עומץ – עוצם וסוגר.  ↩

  292. איכה ב', ג  ↩

  293. איכה ב', ג.  ↩

  294. תהלים י"ד, ז.  ↩

  295. הושע ז', א.  ↩

  296. הושע ז', א.  ↩

  297. ישעיה י"ט, כב.  ↩

  298. כאשכרוע – מין ארז, תאשור (בוקסבוים).  ↩

  299. ישעיה י"ט, כב.  ↩

  300. דברים י"ד, א.  ↩

  301. ירמיה ד', כב.  ↩

  302. דברים ל"ב, כ.  ↩

  303. ישעיה א', ד.  ↩

  304. דברים ל"ב, ה.  ↩

  305. שיר השירים ו', ז.  ↩

  306. ריקנים – ריקים ונבערים מדעת.  ↩

  307. כרמון – שהוא מלא גרעינים.  ↩

  308. יהושע ז', יא.  ↩

  309. עכשיו – לאחר החורבן.  ↩

  310. איכה א', ט.  ↩

  311. ויקרא ט“ז, ט”ז.  ↩

  312. תהלים צ"ה, ז.  ↩

  313. כשאנו צאן מרעיתו – כלו' תמימים והולכים בדרכיו.  ↩

  314. יחזקאל ל"ד, לא.  ↩

  315. כשאנו אריות − שהם טורפים ודורסים.  ↩

  316. ירמיה י"ב, ח.  ↩

  317. נארים – ארורים ומקוללים.  ↩

  318. מי קלקל במי – מי חטא כלפי מי.  ↩

  319. המקום – הקב"ה.  ↩

  320. שנה בהם בישראל – מן הברית הכרותה ביניהם.  ↩

  321. תהלים נ', ו.  ↩

  322. מלאכי ג', ו.  ↩

  323. דברים ל"ב, א.  ↩

  324. את השירה – שירת האזינו.  ↩

  325. שם ל"א, יט.  ↩

  326. שם ל"ב, ו.  ↩

  327. נבל לשעבר – כפוי טובה על הנסים שנעשו לו בעבר.  ↩

  328. ולא חכם לעתיד לבוא – שאינו רואה את הנולד ואינו מתקן דרכיו.  ↩

  329. שם, ט', כט.  ↩

  330. שמות ג', י.  ↩

  331. אותו מעשה – מעשה העגל.  ↩

  332. שם ל"ב, ז.  ↩

  333. דברים ט', כט.  ↩

  334. הטיח דברים כלפי מעלה – זרק דברים קשים; כלומר התרעם כנגד הקב"ה.  ↩

  335. במדבר י"א, ב.  ↩

  336. על ה' – שהתאונן עליו.  ↩

  337. דברים א', א.  ↩

  338. אין ארי נוהם וכו' – כלומר הארי נוהם ומתגעש רק מרוב טובה דוקא.  ↩

  339. ובעלת אברים – שאבריה נראים מרזון.  ↩

  340. כרשינין − (לינזענוויקע), מאכל יפה לבהמות.  ↩

  341. מלי כרסא וכו' – מלוא הבטן מביא לכל מיני מעשים רעים.  ↩

  342. הושע י"ג, ו.  ↩

  343. דברים ח', יד.  ↩

  344. שם ל"א, כ.  ↩

  345. שם ל"ב, טו.  ↩

  346. והודה לו למשה – על טענתו.  ↩

  347. הושע ב', י.  ↩

  348. בני חנוניך – בני חביביך.  ↩

  349. בני בחוני – שנבחנו על ידי ועמדו בנסיון.  ↩

  350. חלבנה – מסממני הקטורת במשכן.  ↩

  351. רמי – הקשה שני כתובים זה על זה.  ↩

  352. יחזקאל ה', ז.  ↩

  353. שם י"א, יב.  ↩

  354. כמתוקנים שבהם – כטובים ומשובחים של הגוים.  ↩

  355. ישעיה ו', ו.  ↩

  356. דלטוריה – דברי מלשינות.  ↩

  357. מחרפים ומגדפים – כלומר רעים במעשיהם.  ↩

  358. כנס חול וכו' – כלומר, עפר לפיך, שתוק.  ↩

  359. שיר השירים א', ו.  ↩

  360. משלי ל', י.  ↩

  361. הושע י"ב, ד.  ↩

  362. שקבלה וכו' – צעקה על מעשיו הרעים.  ↩

  363. יושב בדין וכו' – יושב בדין לדון ולענוש את החוטאים.  ↩

  364. ובמגלבים – בשבטים להלקות.  ↩

  365. סרחונו – חֶטאו.  ↩

  366. ושנים מהם אין עושין פירות – הדס וערבה.  ↩

  367. העושין פירות – רמז לתלמידי חכמים ויראי שמים.  ↩

  368. לשאין עושין פירות – לעמי הארץ.  ↩

  369. בהרצאה – נרצים לאלהים.  ↩

  370. עמוס ט', ו.  ↩

  371. ויקרא כ"ג, מ.  ↩

  372. ויקרא כ"ג, מ.  ↩

  373. ויקרא כ"ג, מ.  ↩

  374. ויקרא כ"ג, מ.  ↩

  375. עמוס ט', ו.  ↩

  376. עמוס ט', ו.  ↩

  377. נצבים – קימים ועומדים בקומה זקופה.  ↩

  378. דברים כ"ט, ט.  ↩

  379. עמוס ט', ו.  ↩

  380. ירמיה ג', יח.  ↩

  381. דברים ל"ג, ה  ↩

  382. דברים ל"ג, ה  ↩

  383. דברים ל"ג, ה.  ↩

  384. עמוס ט', ו.  ↩

  385. מבוסס – כצ"ל. עומד על יסוד חזק.  ↩

  386. ירמיה י"ג, יז.  ↩

  387. נעשו עדר אחד – שצרת הגלות מחברתם ומאחַדתָּם.  ↩

  388. ירמיה י"ג, יז.  ↩

  389. ירמיה י"ג, יז.  ↩

  390. ויקרא כ"ו, לז  ↩

  391. ערבים זה בזה – אחד נענש על חטא חברו.  ↩

  392. בית אחד – חדר אחד.  ↩

  393. ירמיה כ', יז.  ↩

  394. וכלם מרגישים – כל אבריו של השה מתרתחים, ולא כן אצל שאר בהמות.  ↩

  395. במדבר ט"ז, כב.  ↩

  396. מקדח – כלי שמנקבים בו.  ↩

  397. קודח – נוקב.  ↩

  398. ומציפין – שוטפים ומטביעים.  ↩

  399. משלי כ"ז, ו.  ↩

  400. מלכים א' י"ד, טו.  ↩

  401. במדבר כ"ד, ו.  ↩

  402. רוח דרומית – שהיא קשה ביותר.  ↩

  403. קולמוס – קנה שכותבין בו.  ↩

  404. דברים א', א.  ↩

  405. שיתבררו – שתהיינה ברורות וקבועות בידם כדין בלא ערעור.  ↩

  406. כבר מלתך אמורה – כלומר, כבר נאמרה תשובה על דבריך במקום אחר.  ↩

  407. בראשית כ"ז, כט.  ↩

  408. ישעיה י"ז, יב.  ↩

  409. לחול – הושע ב', א.  ↩

  410. מתיש – מחליש.  ↩

  411. שם נ"ז, כ.  ↩

  412. תהלים קל"ו, עו.  ↩

  413. שמות י"ז, ח.  ↩

  414. שם שם, יג.  ↩

  415. במדבר כ"א, כג.  ↩

  416. שם שם, לג.  ↩

  417. בראשית י', ב,ג,ד.  ↩

  418. דברי הימים א‘ א’,ז.  ↩

  419. נתונים בעליה – במעלה עליונה; כלומר, שרויים בטובה.  ↩

  420. בראשית ל"ג, יח.  ↩

  421. תהלים קכ"ט, א.  ↩

  422. שם שם, ב.  ↩

  423. שהחמה לוקה – כלומר, מתקדרת.  ↩

  424. פנס – עששית.  ↩

  425. לשונאיהם של ישראל – כלומר, לישראל; ולשון יפה היא כלפי ישראל.  ↩

  426. שמלומדים במכותיהם – רגילים הם ללקות.  ↩

  427. ירמיה י', ב.  ↩

  428. בראשית ט"ו, ה.  ↩

  429. במזל – בכוכב.  ↩

  430. מאצטגנינות − מחכמת חוזה הכוכבים.  ↩

  431. אין מזל לישראל – שע"י תפלה וצדקה משתנה מזלו לטובה.  ↩

  432. לידי מדה זו – של אמונה במזל.  ↩

  433. ירמיה י', ב.  ↩

  434. שם שם, ג.  ↩

  435. בראשית ט"ו, ה.  ↩

  436. שקקין – שבילים ושוקים.  ↩

  437. אסטרולוגוס – חוזה עתידות ע"י כוכבי השמים.  ↩

  438. שם ט"ו, ה.  ↩

  439. דברים י"ח, יד.  ↩

  440. ישעיה ס"ה, כב.  ↩

  441. משלי ג, יח.  ↩

  442. בזכותם – בזכות עצמם.  ↩

  443. זכריה ב', י.  ↩

  444. בלא רוחות – לא יוכל העולם להתקיים מרוב הבל וחמימות.  ↩

  445. שאלה שלא כהוגן – בקשה שאינה יפה לה כל כך, כמפורש להלן.  ↩

  446. הושע ו', ג.  ↩

  447. ופעמים אינו מתבקש – כגון בשעת קציר.  ↩

  448. שם י"ד, ו.  ↩

  449. שיר השירים ח', ו.  ↩

  450. ופעמים אינו נראה – כשהזרוע מכוסה.  ↩

  451. על כפים – שהן מגולות ונראות תמיד.  ↩

  452. ישעיה מ"ט, טז.  ↩

  453. שם שם, י"ד.  ↩

  454. היא עזובה, היא שכוחה – דבר אחד הוא ולמה לו להכפיל?  ↩

  455. לגיון, רהטון, קרטון, גסטרא – כולם שמות של גדודים וחיילות בלשון רומי.  ↩

  456. שם מ"ט, טו.  ↩

  457. גם אלה תשכחנה – שאמרו לעגל: אלה אלהיך ישראל.  ↩

  458. שם מ"ט, טו.  ↩

  459. ואנכי לא אשכחך − “אנכי ה' אלהיך” שקבלת בסיני.  ↩

  460. שם מ"ט, טו.

    [*] בהערות האחרונות [460־457] ניתנו שתי הפניות לאותו פסוק – גם מראה מקום וגם הסבר/פרוש מלים. הערת פב"י.  ↩

  461. מלאכי ג', ו.  ↩

  462. ושניתי לה – כלומר לא נצרכתי להכותה פעם שניה, שנשמדה במכה אחת.  ↩

  463. מלאכי ג', ו.  ↩

  464. דברים ל"ב, כג.  ↩

  465. איכה ג', יב.  ↩

  466. ישעיה מ"ד, ב.  ↩

  467. מלמד שהראה הקב"ה ליעקב – בחלום הסולם (בר‘ ז’, יב).  ↩

  468. שרה של בבל – כל אומה יש לה ברקיע שַׂר ומלאך הממונה עליה.  ↩

  469. ירמיה ל', י.  ↩

  470. איכה ד', י.  ↩

  471. הסדן – קורה עבה של ברזל שמכין עליה בפטיש.  ↩

  472. מקיש – מכה.  ↩

  473. ירמיה י"א, טז.  ↩

  474. נושרים – נופלים.  ↩

  475. אין להם בטילה עולמית – כלו' לא יִכלו לעולם.  ↩

  476. בראשית י"ג, טז.  ↩

  477. דיש – דריכה ודריסה.  ↩

  478. מבלה כל כלי מתכות – רואה בבליָתם.  ↩

  479. קהלת א', ד.  ↩

  480. מלאכי ג', ו.  ↩

  481. דברים ד', ד.  ↩

  482. משפחות מיוחסות – שאין בהן פסול ותערובת.  ↩

  483. לכל משפחות – ואין קרויה משפחה אלא זו שיש לה יחס.  ↩

  484. ירמיה ל', כה.  ↩

  485. שעשאה כסלת נקיה – מתערובת פסולי־משפחות.  ↩

  486. שמץ פסול – כלומר פסול משפחה משהו.  ↩

  487. ואין מניחין אותם לידבק – שלא תתערב משפחה טהורה בפסולה.  ↩

  488. מלאכי ג', ג.  ↩

  489. שמשפחה שנטמעה נטמעה – משפחה שאינה מיוחסת שנטמעה (נתערבה) בכהנים לא הבדילה הקב“ה אלא הניחה ביניהם, ונמצא שבני אותה המשפחה משמשין בכהונה והם ”מגישי מנחה בצדקה“ של הקב”ה.  ↩

  490. בית הצריפה – שם המשפחה.  ↩

  491. בן ציון – אדם חשוב ואיש זרוע.  ↩

  492. ורחקה – הכריז עליה שהיא פסולה.  ↩

  493. עוד אחרת −משפחה אחרת.  ↩

  494. ספרר יחסין – של המשפחות, שלכל משפחה טהורה בישראל היה ספר יחסין שלה.  ↩

  495. תשש – חלש.  ↩

  496. וכהה מאור עיניהם – שע"י זה לקתה טהרת המשפחה בישראל.  ↩

  497. מכירים את יחוסיהם – על־פי ספרי יחסין שהיו בידם.  ↩

  498. היו מוציאים שמם וכו' – היו קוראים ומחדשים שמות לבניהם על שם מאורעות בחייהם.  ↩

  499. שאין אנו מכירים – שנגנזו ספרי יחסין.  ↩

  500. לשם אבותינו – קוראים לבנים בשם האבות לזכרון.  ↩

  501. משתמשים ברוח הקדדש – וצפו מראש אף את המאורעות העתידים לבוא, כגון “שלמה” על שם “שלום ושקט אתן על ישראל” (דהי“א כ”ב, ט).  ↩

  502. יחזקאל ל"ז, כז.  ↩

  503. והייתי להם לאלהים וגו' – כלומר תחלה אהיה להם לאלהים ואחר־כך “והמה יהיו לי לעם”, ובגרים נאמר להיפך.  ↩

  504. יחזקאל ל"ז, כז.  ↩

  505. ירמיה ל', כא, כב.  ↩

  506. כספחת – מין צרעת מתדבקת; ודרש “ונספחו” מלשון ספחת.  ↩

  507. ישעיה י"ד, א.  ↩

  508. כחמור – אבי שכם, שרצה להתגייר לשם אשה.  ↩

  509. שאכילתם יפה – טהורה.  ↩

  510. ויכלו אלה – השקצים והרמשים.  ↩

  511. דברים י', יט.  ↩

  512. שמות כ"ב, כ.  ↩

  513. ופשפש – חפש.  ↩

  514. ישעיה נ"ו, ג, ה.  ↩

  515. תהלים קכ"ח, א.  ↩

  516. שהם באשרי – מבורכים בברכת אשרי.  ↩

  517. דברים ל"ג, כט.  ↩

  518. תהלים קכ"ח, א.  ↩

  519. לא בכותים הללו – שהושיבם סנחריב בשומרון.  ↩

  520. מלכים ב' י"ז, לג.  ↩

  521. תהלים קכ"ח, א.  ↩

  522. תהלים קכ"ח, ב.  ↩

  523. שאין לו זכות אבות – שהיו אבותיו עובדי עבודה־זרה.  ↩

  524. שאסגל – שאקנה ואאצור לעצמי.  ↩

  525. תהלים קכ"ח, ב.  ↩

  526. תהלים קכ"ח, ב.  ↩

  527. שם שם, ג.  ↩

  528. שם שם, ג.  ↩

  529. שם שם, ג.  ↩

  530. שם שם, ג.  ↩

  531. זיתים לאכילה – כמו שהם בעודם לחים.  ↩

  532. שם שם, ג.  ↩

  533. שם שם, ד.  ↩

  534. שם שם, ה.  ↩

  535. שם שם, ה.  ↩

  536. שם שם, ו.  ↩

  537. במדבר ו', כד־כו.  ↩

  538. יהושע י', י.  ↩

  539. מטעך – כלו' מקום נטיעתך הראשונה.  ↩

  540. לא מן הגרים – מבני אסנת אשת יוסף.  ↩

  541. שמות י"ז, טז.  ↩

  542. סחופים ומטורפים – מעונים ומבולבלים בצרות.  ↩

  543. מצות קלות…. מצות חמורות – שאם יפרוש יפרוש.  ↩

  544. ומודיעין אותו עון לקט וכו' – שבני נח (הגוים) מקפידים הרבה על הממון והורגים על גזלה פחות משוה פרוטה, ואפשר שיחזור בו.  ↩

  545. למדה זו – של גיור.  ↩

  546. ואין מרבין עליו – דברים שלא לדחותו בזרוע.  ↩

  547. שמות כ"ב, כ.  ↩

  548. אל תאמר לו וכו' – כלומר שלא תונה ולא תצער אותו בדברים.  ↩

  549. שסורו רע – כלומר נוטה לרע מטבעו.  ↩

  550. דברים י"ד, כט.  ↩

  551. והארתי לפניהם – בעמוד האש.  ↩

  552. הגזתי – הפרחתי.  ↩

  553. שקול עלי – דומה לפני.  ↩

  554. מקיש אותם – השוה אותם בדיניהם.  ↩

  555. מיראה – מיראת העונש.  ↩

  556. שמואל ב' כ"א, י.  ↩

  557. דברים כ"א, כג.  ↩

  558. בפרהסיא – בגלוי.  ↩

  559. בגרים גרורים – בגבעונים שנגררו אחרי ישראל, ולא היו רצויים להם.  ↩

  560. הדיוטות – אנשים פשוטים.  ↩

  561. נתוספו על ישראל – גרים.  ↩

  562. במדבר כ"ד, כא.  ↩

  563. איקונין של מלך – צורת המלך.  ↩

  564. תוהה בה – תמה ומשתומם עליה.  ↩

  565. אזרוק עליה אבן – כדי להורידה משם.  ↩

  566. אתן את הקנה – לפגוע בצפור ולגרשה.  ↩

  567. ומחה שמו – שאמר: “ואחריתו עדי אובד”.  ↩

  568. בראשית י"ב, ה.  ↩

  569. שם י"ז, יא.  ↩

  570. אי לך – אוי לך שאינך נימול, שלא ידעו זה בזה.  ↩

  571. נומי – שְׂאֵת, מכה; והיא שקרה לו, שנתיראה שמא יהרגם.  ↩

  572. תהלים קמ"ז, יט.  ↩

  573. לירודה – לשפלה ובזויה.  ↩

  574. שם שם, כ.  ↩

  575. למלך – להועץ.  ↩

  576. פרקמטיא – סחורה.  ↩

  577. ישעיה מ"ט, ז.  ↩

  578. דברים י', יח.  ↩

  579. טוסים – תוכים.  ↩

  580. פסיונים – שַׂלְוִים.  ↩

  581. עבדי אין משגיחין – ואוכלים אותם.  ↩

  582. שנתחבט עליו אותו זקן – שטרח והשתדל בדבר זה אותו זקן (יעקב אבינו).  ↩

  583. בראשית כ"ח, כ.  ↩

  584. והושיטו בקנה – כלו', נתן לו בלא טורח, כזה שמושיט קנה לחברו.  ↩

  585. משלי ט', ה.  ↩

  586. זו טלית – איצטלא של חכמים.  ↩

  587. אריכות פנים – אֹרך אפים.  ↩

  588. לסורו – לִשְׂאוֹרו, לטבעו הרע.  ↩

  589. שם ט"ז, לב.  ↩

  590. נומי – נגע.  ↩

  591. יקטענה – יכרות את רגלו; כלומר יהרוג את היהודים.  ↩

  592. זכריה ב', י.  ↩

  593. מי שנצח למלך – בדברים.  ↩

  594. מטרונה – גבירה רומית. וגיורת היתה.  ↩

  595. לספינה שהולכת בלא מכס – רמזה שמת קודם שנימול.  ↩

  596. סנקליטין − חבר יועצים.  ↩

  597. עומד להם – בצרתם.  ↩

  598. אין לך טבעת – יש מגדולי רומי שהיו טפין של סם המות נתונות להם בטבעתם לעת מצוא.  ↩

  599. בטל עליך וכו‘ – לפי המנהג ברומי שלא להוציא גזר דין בתוך ל’ יום למות שר גדול, וגזירה שעברו עליה ל' יום ולא יצאה שוב אינה יוצאת.  ↩

  600. להסביר לה פנים – לנחמה.  ↩

  601. ולא נתנה המכס – כלו' שלא מל לפני מותו; והדברים נאמרו ברמז מפני הסכנה.  ↩

  602. הקיטון – החדר.  ↩

  603. תהלים מ"ז, י.  ↩

  604. בראשית ט"ו, א.  ↩

  605. שם י"ב, ב.  ↩

  606. משכם במקראות – פתה אותם בדברים מן המקרא.  ↩

  607. לא תאמרו לו כלום – שלא יפתה אתכם.  ↩

  608. דבר סתם – כלומר שלא מדברי תורה.  ↩

  609. ניפיור, אפיפיור, דוכס, הגמון – כולם בעלי שררה, זה גדול מזה.  ↩

  610. אבוקה – לפיד.  ↩

  611. שמות י"ג, כא.  ↩

  612. תהלים קכ"א, ח.  ↩

  613. אחד… ואחד – בין… ובין, אם… ואם.  ↩

  614. גרי אריות – שנתגיירו מיראה, כגון הכותים הושיב אשור בשומרון, שנתגיירו מחמת האריות שהשליח בהם הקב"ה

    (מ“ב י”ז, כה).  ↩

  615. גרי חלומות – שבעל החלומות אמר להם להתגייר.  ↩

  616. גרי מרדכי ואסתר −שנתגיירו מחמת פחד היהודים (אסתר ח', יז).  ↩

  617. עד שיתגירו בזמן הזה – כלומר שיחזרו ויתגירו מאהבה.  ↩

  618. דרכי כותים – דיני כותים.  ↩

  619. לבוא בישראל – ע"י חיתון.  ↩

  620. משכפרו בהר גריזים – שעמד שם מקדשם.  ↩

  621. ושמת שכין וגו‘ – כלו’ יינם אסור כיין כותים משום נסך.  ↩

  622. משלי כ"ג, ב  ↩

  623. וגזר עליהם – אסר יינם.  ↩

  624. משל יוסף – השומרונים מיחסים עצמם על שבט אפרים בן יוסף.  ↩

  625. בראשית מ"ו, יג.  ↩

  626. אפטריקא – זקן וראש שלהם.  ↩

  627. בראשית מ"ו, יג.  ↩

  628. וליששכר לא הכניסך – שהרי שומרון אינה ענין לשִׁמרון של יששכר (עי' במ“א ט”ז, גד), שנקרא שומרון על שם שֶׁמֶר.  ↩

  629. על אותו ההר – הר גריזים סמוך לשכם המקודש לשומרונים.  ↩

  630. ויטמון אותם – את אלהי הנכר שהיו ביד בניו.  ↩

  631. שם ל"ה, ד.  ↩

  632. זה מבקש ליטלם – כלומר, מתכוון לגנוב את האלילים הטמונים שם.  ↩

  633. כותי – שומרוני.  ↩

  634. חמר – מנהיג החמור, זה שנתלווה עמו.  ↩

  635. שם ז' יט.  ↩

  636. דברים ז', יד.  ↩

  637. בבהמים – במנהיגי הבהמות, אפילו הם אין בהם עָקר בחכמה.  ↩

  638. ישעיה נ"ד, יז.  ↩

  639. שיר השירים ו', ז.  ↩

  640. בזרוע – בתקיפות.  ↩

  641. שבעה נביאים – בלעם ואביו, איוב וארבעה חבריו.  ↩

  642. מעידים בהן – שהתרו בהם ולא שמעו.  ↩

  643. משבעה דורות ואילך – כלומר, אחרי אותם הדורות שעמדו בהם שבעת הנביאים, שאין עוד נביא מתרה בהם.  ↩

  644. גרי הדור מעידים בדור – כלומר, היה להם ללמוד מהגרים.  ↩

  645. ויקרא י"ח, ה.  ↩

  646. ויקרא י"ח, ה.  ↩

  647. שמואל ב' ז, יט.  ↩

  648. שמואל ב ז', יט.  ↩

  649. ישעיה כ"ו, ב.  ↩

  650. ישעיה כ"ו, ב.  ↩

  651. תהלים קי"ח, כ.  ↩

  652. תהלים קי"ח, כ.  ↩

  653. שם ל"ג, א.  ↩

  654. שם ל"ג, א.  ↩

  655. שם קכ"ה, ד.  ↩

  656. שם קכ"ה, ד.  ↩

  657. שם קל"ב, ט.  ↩

  658. אנטונינוס – מלך רומי שהיה בימי ר' יהודה הנשיא.  ↩

  659. והאבדתי וגו' – משמע שמצויים בהם חכמים.  ↩

  660. עובדיה א', ח.  ↩

  661. איכה ב', ט.  ↩

  662. בראשית ט', כז.  ↩

  663. יפיותו של יפת וכו' – כלומר היופי שבני יפת (היונים) מצוינים בו ישכון באהלי התורה של בני שם.  ↩

  664. את בניו – שנתקללו ע"י נח להיות עבדים, וכל המדות האלה מצויות בעבדים.  ↩

  665. וגסות הרוח – גאוה  ↩

  666. עשרה קבים – כלומר עשרה חלקים.  ↩

  667. ערביא – ארץ ערב.  ↩

  668. מישן – שם מקום בדרומה של בבל.  ↩

  669. בריות – בריאות הגוף.  ↩

  670. נוי – יופי.  ↩

  671. כעירות – רוע התואר.  ↩

  672. זכריה ה', ט־יא.  ↩

  673. ונשתרבבה – נתפשטה.  ↩

  674. כלך – לך לך.  ↩

  675. שהם עניים – הבבלים עניים וכל ימיהם רעים, לפיכך הם שמחים ביותר בחגיהם.  ↩

  676. מצוינים – במלבושיהם.  ↩

  677. שאינם בני תורה – ומתהדרים במלבושיהם.  ↩

  678. מזוהמים – מאוסים.  ↩

  679. ננער בהם – נתעורר עליהם משנתו.  ↩

  680. דרדקים – תינוקות.  ↩

  681. משלי ז', ד.  ↩

  682. מפני שלא גלו – העופות שבבבל. ולא כעופות א“י שנאמר בהם ”מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו" (ירמ‘ ט’, ט).  ↩

  683. ירמיה מ"ח, יא.  ↩

  684. באותה קללה – שנתקללו מועדי א"י.  ↩

  685. הושע ב', יג.  ↩

  686. ישעיה א', יד.  ↩

  687. שאינם בני מקומם – אלא בני ארץ אחרת ומתהדרים במלבושיהם כדי שיכבדום.  ↩

  688. במקומי שמי – שמי מכבדני.  ↩

  689. פסקה זוהמתם – ע"י התורה.  ↩

  690. גרים מה הם – שהרי אף הם לא עמדו על הר סיני.  ↩

  691. מזלם היה – כלו' רוחם, נשמתם.  ↩

  692. דברים כ"ט, יד.  ↩

  693. דניאל ז', ה.  ↩

  694. מסורבלים – מסובלים בבשר.  ↩

  695. ואין להם מנוחה – שנודדים ממקום למקום.  ↩

  696. לחיילותיו של בית דוד – גבורים כמותם.  ↩

  697. חברים – כהנים עובדי אֵש בפרס, והיו מציקים לישראל.  ↩

  698. לשעירים – לשדים שמראיהם כתיָשים.  ↩

  699. דברים ל"ב, כא.  ↩

  700. ברבריא… מורטניא – שמות מקומות בצפון אפריקי (טוניס ומוריטניא).  ↩

  701. כפף ונפל – מחמת צער ופחד מפני כת הרשעים האלה.  ↩

  702. גזרו על הבשר – שלא יאכלו ישראל בשר שחוטה.  ↩

  703. ועל המרחצאות – שלא ירחצו.  ↩

  704. והיו מחטטים מתים – חופרים את הקברים להפשיט את המתים.  ↩

  705. ורבה – נ"א: וחכמים.  ↩

  706. ונטל את הנר מלפניהם – שיש לפרסיים יום חג שאין מדליקים בו אור אלא בבתי יראתם.  ↩

  707. או בצלך וכו' – כלומר אם לא זכינו לחסות בצלך בארצנו נוח לנו שתושיבנו בצִלָּם של בני עשו (הרומיים), שאינם קשים לנו כל־כך כפרסיים.  ↩

  708. איוב כ"ח, כג.  ↩

  709. קודם שבאו חברים לבבל – היו בני המקום טובים ליהודים.  ↩

  710. ואין להקב"ה עליהם וכו‘ – כלו’ אינו רואה להם חובה אלא וכו'.  ↩

  711. בשלשה דברים – בשביל שלשה דברים של דרך־ארץ.  ↩

  712. בשדה – שהבריות אומרים: אזנים לכותל; ובב“ר פ' ע”ד הגיר': “במקום רווח”.  ↩

  713. בדבר אחר – הטעון צניעות.  ↩

  714. בזמן שהן שתי מטות – כלומר בזמן שיש שתי מטות להיסב שני מסובים.  ↩

  715. למעלה הימנו – מטת השני לצד מראשותיו של גדול.  ↩

  716. למטה הימנו – לצד מרגלותיו.  ↩

  717. ואם הגדול מבקש וכו' −אם רוצה הגדול להסיח עם שני לו הרי צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו, שכל זמן שהוא מוטה אינו יכול לדבר עמו.  ↩

  718. מראים במחוג – מורים בידיהם ואצבעותיהם; כלו' מדברים ברמיזה.  ↩

  719. מביאים שלחן לפניו – לאכול מיד ואינו ממתין.  ↩

  720. אין מסלקין – ובעוד שהוא אוכל האחרים נוטלים מים אחרונים.  ↩

  721. למלכות הרשעה – לרומי.  ↩

  722. בנמוסין – במנהגין וחוקים.  ↩

  723. בפנקסין – בכתב ומכתב: וי“ג בנָוִסין ובפַנִיקְטִין”, כלו' בבנין אניות והיכלות.  ↩

  724. בזוי אתה מאד עובדיה א', ב.  ↩

  725. בזוי אתה מאד – באדום נאמר.  ↩

  726. שאין להם וכו' −אין להם משלהם אלא קבלו מאחרים.  ↩

  727. תהלים פ', יד.  ↩

  728. טלפיו – פרסותיו השסועות.  ↩

  729. מצעת את הבימה – כלומר מקימה בימות (מזבחות) לאלהיה ומקשטת אותן במפות.  ↩

  730. גחן – כפף עצמו.  ↩

  731. לסנקליטיו – ליועציו.  ↩

  732. שלשתם – גניבה, ניאוף וכשוף.  ↩

  733. בראשית א', לא.  ↩

  734. דקיון של בריות – דין העובר על דת.  ↩

  735. ואדם עליה וגו' – דרש “ואדם” – “ואדום”, כנוי לרומי, שהיא תובעת דינו של אדם, והכתוב הרי מקיש בריאת “אדום” לבריאת העולם.  ↩

  736. ישעיה מ"ה, יב.  ↩

  737. של אומה זו – הרומיים.  ↩

  738. שעילה – שספר בשבח המלכות.  ↩

  739. שגינה – שספר בגנות.  ↩

  740. שם י"ד, י.  ↩

  741. שרן של מצרים וכו' – שלא נאמר מצרים נוסעים אלא “נוסע”.  ↩

  742. דניאל ד', כח.  ↩

  743. שמות י"ד, כז.  ↩

  744. תהלים קל"ו, טז.  ↩

  745. שם ק"מ, ט.  ↩

  746. זמם וכו' − מחסום ומַסגֵר לעכב ולצמצם את כחו ורשותו של עשו, הוא אדום, הוא רומי באגדה.  ↩

  747. בני ברבריאה ובני גרממיא – בני ארץ ברבריא ובני גרמניא, שהאדומים מתיראים מפניהם ומתוך כך מתמעט כחם.  ↩

  748. וטרודים להעמיד מלך – ואין יוצאין להחריב העולם.  ↩

  749. בראשית ל"ב, יב.  ↩

  750. בני בניו – הרומיים.  ↩

  751. דניאל ז', ח.  ↩

  752. זה בן נצר – הוא פפא בן נצר מלך תדמור, שהחריב את נהרדעא.  ↩

  753. דניאל ז', ח.  ↩

  754. שנתנו להם – בני רומא.  ↩

  755. מקרין וקירוס וקרידוס – שמות מושלי רומי שנהרגו במלחמה עם בן נצר.  ↩

  756. דניאל ז', ח.  ↩

  757. מלכות הרשעה – זו רומי.  ↩

  758. מכתבת טירוניא – כלומר, לוקחים טירונים לעבודת הצבא.  ↩

  759. שם שם, כד.  ↩

  760. דניאל ז', ח.  ↩

  761. דניאל ז', ח.  ↩

  762. שלש מלכיות הראשונות – בבל, פרס ויון.  ↩

  763. דניאל ז', ח.  ↩

  764. ארכונטוס… בוליוטוס – מיני שררות ברומי.  ↩

  765. מעשי ידי – המצרים; נ“א: ”לגיונותי נתונים בצרה".  ↩

  766. טופלו לימינו – הישראלי מלווה את הנכרי לימינו; כלומר, הישראלי יזהר שהנכרי ילך לימינו.  ↩

  767. בסייף – בחרב, שהיא תלויה בצד שמאל של הנכרי.  ↩

  768. טופלו לימינו – שאם יטול הנכרי את החרב להרוג ירגיש בכך הישראלי מיד.  ↩

  769. במקל טופלו לשמאלו – שהמקל הוא בידו הימנית של הנכרי.  ↩

  770. אלא ישראל למעלה – שכך נוח לו יותר להגן על עצמו.  ↩

  771. ירחיב לו הדרך – כלומר אם צריך לילך מיל יאמר שילך שני מילין, כדי שלא ימהר הנכרי להתנפל עליו.  ↩

  772. שעירה – שהוא רחוק מסוכות.  ↩

  773. בראשית ל"ג, יד.  ↩

  774. שם שם, יז.  ↩

  775. אמרו שלשה דברים וכו' – כלומר אם ישאלנו שלש שאלות אלו כנהוג, נשיב לו כך וכך.  ↩

  776. אם יאמר דבר וכו' − אם יוסיף הגוי לשאול אני אבוא אחריו ואשיבהו תשובה אחרת.  ↩

  777. ומנין לך זאת – להכין תשובה מראש.  ↩

  778. שם ל"ב, יט, כ.  ↩

  779. אין ישראל נותן וכו' – שמא ישוך הנכרי את אצבעו; כלומר יזהר ביותר מפני הנכרי.  ↩

  780. שלו שלהם –כלומר יטלו את רכושו.  ↩

  781. כעור – מאוס.  ↩

  782. תהלים ע"ז, ו.  ↩

  783. חבקוק ג', ו.  ↩

  784. שמות י"ב, ב.  ↩

  785. תהלים קי"א ו.  ↩

  786. בזוזים – בוזזים ושודדים.  ↩

  787. להונות – לצער בדברים.  ↩

  788. מערת המכפלה וכו' – שלשה מקומות אלו נקנו לישראל בכסף (בר' כ“ג, ט; יהושע כ”ד. לב; דהי“א כ”א, כה, כו).  ↩

  789. תהלים ל"ד, יב.  ↩

  790. דברים ח', ה.  ↩

  791. שם שם, ו.  ↩

  792. משלי ו', כג.  ↩

  793. על תנאי – שיקיימו תורה ומצוות.  ↩

  794. דברים י"א, עז, יז.  ↩

  795. מלכים א‘, ו’, יב.  ↩

  796. מיכה ז', יג.  ↩

  797. תהלים קל"ב, יב.  ↩

  798. שם פ"ע, לג.  ↩

  799. דומה כמי שאין לו אלוה – משום “ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם” (תהל' ק"ו, לה).  ↩

  800. ויקרא כ"ה, לח.  ↩

  801. שמואל א', כ"ו, יט.  ↩

  802. משלהם – מאכל כשר.  ↩

  803. שמות ל"ג, טו.  ↩

  804. בראשית י"ז, ח.  ↩

  805. איכה ג', כ.  ↩

  806. לחמת גדור – מקום מעינות חמים למנוחה ולתענוג על שפת הירמוך.  ↩

  807. הקניטוהו – הכעיסוהו.  ↩

  808. ירמיה ט', א.  ↩

  809. יחזקאל ל"ו, יז.  ↩

  810. ישעיה ל"ג, כד.  ↩

  811. שם מ"ב, ה.  ↩

  812. תהלים כ"ה, ז.  ↩

  813. קופצת באחת מאגפיה – כובשת וכופפת אחת מכנפיה.  ↩

  814. שם שם, ח.  ↩

  815. שם שם, ח.  ↩

  816. בפלטריות – בארמונות.  ↩

  817. ויקרא כ"ו, ה.  ↩

  818. לפלטוס – שם מקום.  ↩

  819. זקפו – נשאו.  ↩

  820. וזלגו – ונזלו.  ↩

  821. דברים י"א, לא, לב.  ↩

  822. דברים י"א, לא, לב.  ↩

  823. ירמיה מ', י.  ↩

  824. כרך – עיר.  ↩

  825. מלכים א', ע"ו, כד.  ↩

  826. ויקרא כ"ו, מב.  ↩

  827. אוני – שטר, ספר המקנה.  ↩

  828. אפילו בשבת – ע“י אמירה לנכרי: ומשום ישוב א”י התיר אסור שבות.  ↩

  829. בראשית ב', ח.  ↩

  830. ויקרא י"ע, כג.  ↩

  831. בסלמה של צור – הר גבוה על חוף הים בין צור לעכו.  ↩

  832. בניכוש – בעקירת עשבים רעים.  ↩

  833. והקבילו – קבל פניו.  ↩

  834. בראשית י"ז, א.  ↩

  835. ממספטומיא – מארם נהרים.  ↩

  836. כריות – מל' כרי, ערמות.  ↩

  837. קהלת ד', ו.  ↩

  838. בית זרע – מקום זריעה.  ↩

  839. בית נטע – מקום נטיעה.  ↩

  840. קהלת ד', ו.  ↩

  841. לא אנו בחרנו לנו? – לא אנו בעצמנו בחרנו לנו עבר הירדן למושב?  ↩

  842. משלי י"ז, א.  ↩

  843. סאתים של חטים בסלע – כלו' שנתייקר שער התבואה כל־כך, עד שסאתיים של חטים נמכרות בסלע (בארבעה דינרים).  ↩

  844. ליקח – לקנות.  ↩

  845. ופרנסי הדור – מנהיגי הדור.  ↩

  846. רות א', יט.  ↩

  847. מה עלתה לה – מה היה בסופה.  ↩

  848. שמעון בר בא – שמעון בר אבא, ועני היה.  ↩

  849. אגרת כבוד – להמליץ עלי.  ↩

  850. אני הולך אצל אבותיך – כלו' אני מת.  ↩

  851. לעשות דבר מצוה – שאחיו מת בצור ואשתו היתה זקוקה ליבום או לחליצה.  ↩

  852. חיק אמו – ארץ ישראל.  ↩

  853. חיק נכריה – צור, שהיא בחו"ל.  ↩

  854. שנגפו – שהמית אותו.  ↩

  855. בראשית ל"א, ג.  ↩

  856. אינה עומדת לו – אינה מגינה עליו.  ↩

  857. ירמיה ג', יט.  ↩

  858. תהלים פ"ד, יא.  ↩

  859. פרוטרקלין וטרקלין – אולמי מבואות ואולמים פנימיים; כלו' היכלות מרֻוָּחִים.  ↩

  860. הסף – מפתן; כלו' מעון צר.  ↩

  861. ספוף – מין גרוע בפירות.  ↩

  862. במצר – חבל מתוח לרוחב הנהר.  ↩

  863. עם פזיז – עם בהול.  ↩

  864. מי יאמר שאזכה לו – כלו', שמא אמות קודם.  ↩

  865. תקלות – מכשולים.  ↩

  866. שם ק"ב, טו.  ↩

  867. מרגלית שלי – נשמתי.  ↩

  868. הפולטה – מוציא את נשמתו.  ↩

  869. עמוס ז', יז.  ↩

  870. קולטתו – מכנסתו.  ↩

  871. מחיים – בחייו.  ↩

  872. ירמיה ב', ז.  ↩

  873. ירמיה ב', ז.  ↩

  874. דברים ל"ב, מג.  ↩

  875. מי שהודה בארצו – יוסף שאמר “גֻנב גֻנבתי מארץ העברים”, (ברא‘ מ’, טו).  ↩

  876. ומי שלא הודה בארצו – משה שאמרו עליו בנות יתרו “איש מצרי הצילנו” (שמ‘ ב’, יט) והוא שתק.  ↩

  877. יחזקאל כ"ו, כ.  ↩

  878. שצביוני בה – כלו' חפצי בה.  ↩

  879. בראשית מ"ז, כט.  ↩

  880. דברים בגו – טעם כמוס בתוך זה, כמפורש בסמוך.  ↩

  881. בארצות החיים – זו א"י שמתיה חיים תחלה לימות המשיח.  ↩

  882. תהלים קע"ז, ט.  ↩

  883. ואוכלין – נהנין תחילה.  ↩

  884. מחלות – מקומות חלולים.  ↩

  885. יחזקאל ל"ז, יב.  ↩

  886. שם שם, יד.  ↩

  887. ולציון יאמר וכו' – דרש “איש ואיש” שאחד הנולד בה וכו' יִקָרא מבניה ויביאוהו אליה.  ↩

  888. תהלים פ"ז. ה.  ↩

  889. רוח הקדש בחלקו של בנימין – בית המקדש עמד בגבול של שבט בנימין.  ↩

  890. נולדו בחו"ל – בארם נהרים.  ↩

  891. ובנימין נולד בא"י – בדרך אפרתה היא בית לחם.  ↩

  892. שמות י"ב, א.  ↩

  893. או אינו – שמא אין הדבר כן.  ↩

  894. שם ט', כט.  ↩

  895. דבור חמור – דבור ה' עם הנביא שהוא גדול וחשוב מתפלה.  ↩

  896. בית עולמים – בית המקדש.  ↩

  897. תהלים קל"ב, יג.  ↩

  898. שם שם, יד.  ↩

  899. במקום טהור – מע"ז.  ↩

  900. דניאל ה', ב.  ↩

  901. שם י', ד.  ↩

  902. יחזקאל א', נ.  ↩

  903. שם ג', כב.  ↩

  904. שהבקעה כשרה – השדה אף הוא כשר לדבור.  ↩

  905. יונה א', נ.  ↩

  906. תהלים קל"ט, ז.  ↩

  907. קרובים לתשובה – נוחים לעשות תשובה יותר מישראל.  ↩

  908. שלא לחייב את ישראל – שלא תהיה להם תשובת הגוים למזכיר עון.  ↩

  909. יונה א', ד.  ↩

  910. אין מעברין את השנה וכו' – עבור השנים מסור לבית דין.  ↩

  911. הדיוטים – אנשים פשוטים.  ↩

  912. קריתי לפניו – לפני כהן־גדול בליל יום־הכפורים, שהיו מעסיקין אותו בקריאה כדי שלא יישן.  ↩

  913. כבר בנית – כלו' כבר פרסמת אותנו לשבח.  ↩

  914. לסתור – להרוס, כלו' לבטל את דבריך הראשונים.  ↩

  915. שלא הניח כמותו – אדם גדול כמותו.  ↩

  916. גדיים שהנחת וכו' – כלו' התלמידים הקטנים נעשו גדולים וחזקים בתורה.  ↩

  917. יעלו להר – לאחד ההרים לבנות שם בָּמות.  ↩

  918. אחיה – גדול הדור בחו"ל.  ↩

  919. ינגן בכנור – לפני הבמה, שחנניה לוי היה.  ↩

  920. ויכפרו – יכחשו.  ↩

  921. וכל כך למה – למה החמירו כל כך בעִבּוּר השנים?  ↩

  922. ישעיה ב', ג.  ↩

  923. ירמיה מ"ו, יח.  ↩

  924. שלא באו… ללמוד תורה – לפי האגדה נעקרו תבור וכרמל מא"י ובאו לסיני בשעת מתן תורה.  ↩

  925. ומרביצין בהם – מלמדין בהם לאחרים.  ↩

  926. איכה ב', ט.  ↩

  927. בראשית ב', יא.  ↩

  928. שם שם, יב.  ↩

  929. שם שם, יב.  ↩

  930. פגם את עצמו – כלו' הטיל פגם בעצמו.  ↩

  931. מכל המשובחים שבמדינה – שלא דרו בא"י.  ↩

  932. לברזל הנדואי – הבא מהדו שהוא טוב ומשובח.  ↩

  933. שנפחת – שנתקלקל קצת ביציאתו ממקומו.  ↩

  934. שה"ש ד', טו.  ↩

  935. שערכה של א"י הוא – שנכתבו בו גבולי א"י וקביעתם.  ↩

  936. דברים י"ז, ח.  ↩

  937. הושתת – נתיסד; כלו' משם היתה תחלת בריאתו.  ↩

  938. בראשית ב', ד.  ↩

  939. תהלים כ', א.  ↩

  940. מוכלל – נעשה מוכלל ומשוכלל.  ↩

  941. שם נס, ב.  ↩

  942. קהלת ב', ה.  ↩

  943. יחזקאל ל"ה, יב.  ↩

  944. משתיתו – יסודו.  ↩

  945. ההיכל – קדש הקדשים.  ↩

  946. על השרשים – האדמה עשויה שרשים שרשים או ידים גידים משונים זה מזה בטבעם ובאקלימם לענין זרע ונטע.  ↩

  947. תהלים כ"ד, ב.  ↩

  948. ימה של טבריא – ים כנרת.  ↩

  949. ימה של סדום – ים המלח.  ↩

  950. ימה של חולת – אגם המחובר לים סמכו בגליל העליון.  ↩

  951. שלית – לא נתברר ענינו.  ↩

  952. סמכו – לד"ק הוא מי מרום.  ↩

  953. ים אפמיא – Apamea, והוא בסוריא.  ↩

  954. ים הגדול – הוא ים התיכון.  ↩

  955. וקרמיון ופיגה – אמנה ופרפר.  ↩

  956. ים של חמץ – הוא Emesa שבסוריה.  ↩

  957. דיקליטינוס – מלך רומי.  ↩

  958. ועשאו – ואיננו מעשה שמים, ולפיכך איננו נמנה בין הימים.  ↩

  959. ממערת פמיאס – שם מקום אצל מקורות הירדן (באניאס).  ↩

  960. איוב מ', כג.  ↩

  961. שלוח – הוא המעין הסמוך לירושלים ופיו צר.  ↩

  962. מקלח מים – נוזל ומוציא מים.  ↩

  963. בכאיסר – ברוחב איסר (מטבע קטנה).  ↩

  964. משלי ח', כו.  ↩

  965. שם שם, ל"א.  ↩

  966. מתובלת – מלשון תבלין, כלו' מתוקנת ומעורבת.  ↩

  967. דברים ה', ט.  ↩

  968. שם ל“ג, י”ג.  ↩

  969. מרובצת במעינות – מימי המעינות מרביצים את עפרה.  ↩

  970. דברים י"א, יא.  ↩

  971. או בגנות וכו' – אפשר, אולי בגנות וכו'.  ↩

  972. שמזכיר בה הרים – שעבודתם קשה.  ↩

  973. פירותיה קלים – ומהירים להתבשל.  ↩

  974. טעם בהר וכו' – כלו' שאין טעם פירות ההר והבקעה שוה..  ↩

  975. כשהוא בקעה וכו' – כלו' אותו שטח האדמה עצמו כשהוא בקעה עושה הוא חומש מזה שהוא הר, שההר יש לו עוד ארבע צלעות.  ↩

  976. יחזקאל ה', ה.  ↩

  977. מיני ארצות – כלו' מיני עפר שונים.  ↩

  978. בית ארצות וכו' – מקומות מיני עפר, רכים אלו מאלו.  ↩

  979. דברים י"א יא.  ↩

  980. טעם הר והר וכו' – כלו' שפירות הר והר ובקעה ובקעה אף הם טעמם אינו שוה.  ↩

  981. שתים עשרה ארצות – כל אחת מהן יש לה סגולות שלה.  ↩

  982. כנגד שנים עשר שבטים – עדה“כ ”יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" (דב' ל"ב, ח).  ↩

  983. מטעמים – כל מיני מטעמים שונים.  ↩

  984. מטעמים בים – שאין המקומות בים אחד דומים זה לזה בטעם דגיהם, כמפורש בסמוך.  ↩

  985. בראשית א', ו.  ↩

  986. מאיספמיא – לד"ק הוא אפמיא, שם מקום בסוריא.  ↩

  987. דברים י"א יא.  ↩

  988. מכופלת בהרים – מכופלת ומוגדלת ע"י ההרים, כמפורש למעלה.  ↩

  989. גלוי – השטח העליון שעל פני ההר הוא מגולה לשמים.  ↩

  990. שאינו גלוי – צלעות ההרים.  ↩

  991. דברים י"א, יא.  ↩

  992. איוב ל"ז, יא.  ↩

  993. מקיפות אותו – וחופפות על צלעות ההרים.  ↩

  994. נחלים – נ"א: שלחים, כלו' תעלות מושכות מים.  ↩

  995. דברים ה', ז.  ↩

  996. למטר השמים – כל היורד מן השמים במשמע, ואף שלגים וטללים.  ↩

  997. ישעיה כ"ה.  ↩

  998. דברים י"א, י.  ↩

  999. מימיה – מי נהרותיה, שאין גשמים יורדים שם.  ↩

  1000. נמוך – מקום נמוך, בקעה.  ↩

  1001. גלוי… שאין גלוי – עי' למעלה.  ↩

  1002. שותה בכל יום – מי גשמים וטללים.  ↩

  1003. בפסל – במקבת.  ↩

  1004. בן טובים – בן אבות טובים.  ↩

  1005. בפעולה – בעבודה.  ↩

  1006. מן הנהר – נהר פרת.  ↩

  1007. כורים – הכור מחזיק עשר איפות והאיפה שלש סאים.  ↩

  1008. בראשית י"ג, י.  ↩

  1009. ישעיה ל', ד.  ↩

  1010. טרשים – אדמת סלע.  ↩

  1011. מבונה – בנויה ומשוכללת.  ↩

  1012. במדבר מ"ג, יג.  ↩

  1013. בראשית י', ו.  ↩

  1014. חמש מאות – ת"ק סאה לסאה זרע.  ↩

  1015. שלא בברכותיה – כלו' בשנה שאינה מבורכת.  ↩

  1016. מאה שערים – כלו' שנה של ברכה מביאה פי מאה משנה סתם, ומאה פעמים חמש מאות הן חמש רבואות.  ↩

  1017. שם כ"ו, יב.  ↩

  1018. מ“ב, י”ח, לב.  ↩

  1019. בגלוגדקא – בכסא כבוד; נ"א: בגלֶקטיקא.  ↩

  1020. דברים י"א, יד.  ↩

  1021. דובאות – זבות ושופעות.  ↩

  1022. ירמיה ג, יט.  ↩

  1023. צובים – חושקים.  ↩

  1024. חולאות – ארמונות: נ"א: חֲוִילאות.  ↩

  1025. פלטיאות – רחובות ומגרשים.  ↩

  1026. דברים ל"ג, יט.  ↩

  1027. לפרגמטיא – לסחורה.  ↩

  1028. דברים ל"ג, יט.  ↩

  1029. דברים ל"ג, יט.  ↩

  1030. שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא – כמפורש בסמוך.  ↩

  1031. מחלזון – מין דג קטן בנרתיקו שצובעין בדמו את התכלת.  ↩

  1032. ומי מצוי – וכי מצוי הוא?  ↩

  1033. השמים – לשון שבועה.  ↩

  1034. מקום בים – מקום יש בים.  ↩

  1035. וסממיות מכישות אותו – הלטאות נושכות את החלזון.  ↩

  1036. דברים ל"ג, יט.  ↩

  1037. טרית – מיני דגים קטנים.  ↩

  1038. זכוכית – העשויה מחול.  ↩

  1039. לא יהא וכו' – שלא יראה סימן ברכה.  ↩

  1040. מלכים ב' כ"ה, יב.  ↩

  1041. אפרסמון – מין שמן בושם.  ↩

  1042. רמתא – בית־הרם (יהוש' י"ג, כז), שֵׁם עיר בעבר הירדן מזרחה.  ↩

  1043. מסולמות של צור – מעלות ומורדות של צור על חוף הים.  ↩

  1044. יהושע י"ט, לה.  ↩

  1045. יהושע י"ט, לה.  ↩

  1046. כרקת נהר – שפת הנהר בלשון ארמית.  ↩

  1047. יהושע י"ט, לה.  ↩

  1048. חמי גדר – בנוסח שלפנינו: חמי גרר.  ↩

  1049. בטבורה של א"י – דרך דרש הוא, וכידוע נקרא המקום על שם הקיסר הרומי טיביריוס.  ↩

  1050. שטובה ראיתה – מראה העיר טוב לעינים.  ↩

  1051. זבת חלב ודבש של צפורי – מקום טוב בצפורי שמוציא חלב ודבש הרבה; כלו', מקום שמן למראה עדרים ולגידול תמרים ותאנים.  ↩

  1052. צפניה ב', ד.  ↩

  1053. קיסרי בת אדום – עיר מושב השלטון הרומי בא"י.  ↩

  1054. יתד תקועה לישראל – כלו' להציק לישראל.  ↩

  1055. אחידת מגדל צור – לכידת מגדל צור; נ“א: ”מגדל שור".  ↩

  1056. יהושע י"ט, מז.  ↩

  1057. פמיאס – עי' לעיל סג.  ↩

  1058. מטרפולין – עיר ואם, מקום מושב השלטון הרומי.  ↩

  1059. שמגדלים בה מלכים – שהיו מלכי רומי שולחים את בניהם לגדלם ולחנכם שם.  ↩

  1060. מכמס וזנוחא – מכמש וזנוח, שמות ערים בא"י שחטיהן יפות.  ↩

  1061. אלפא – האות הראשונה בא"ב; כלו' ראשונות הן במעלה לענין סולת, שסלתן משובחת ביותר.  ↩

  1062. שניה להן – במעלה.  ↩

  1063. עפרים – שם עיר בארץ ישראל, בבקעת עמק יזרעאל, והיא חֲפָרַיִם שבנחלת יששכר (יהושע י"ט, יט).  ↩

  1064. ויקרא כ"ו, ד.  ↩

  1065. לא שכורה – כלו' שאין הגשמים מרובים יותר מדי.  ↩

  1066. מטשטשים – ממחקין.  ↩

  1067. בלילי רביעיות ובלילי שבתות – שאין עוברי דרך מצויים בלילות אלו.  ↩

  1068. יורה – הגשם במרחשון.  ↩

  1069. דברים י"א, יד.  ↩

  1070. להטיח גגותיהם – מפני ימות הגשמים הממשמשים ובאים.  ↩

  1071. ולעשות כל צרכיהם – כל הדברים הצריכים לימות הגשמים.  ↩

  1072. מלקוש – גשמי אדר, כשהתבואה מתמלאת בקשיה (בקשין שלה), ודרש מל־קש: מלא קש.  ↩

  1073. דברים י"א, יד.  ↩

  1074. המלילות – ראשי השבלים.  ↩

  1075. הקשין – הקנים.  ↩

  1076. מאוצר טוב – לטובה ולברכה.  ↩

  1077. שם כ"ח, יב.  ↩

  1078. ירמיה ג', יט.  ↩

  1079. צבי… אין עורו מחזיק בשרו – כשמפשיטין אותו העור מתכווץ ומתקצר.  ↩

  1080. אינה מחזקת וכו' – מפני רבוּים.  ↩

  1081. קל מכל החיות – ברגליו.  ↩

  1082. שמות ג', יז.  ↩

  1083. ממשמע שנאמר – ממשמעו של הנאמר.  ↩

  1084. ויקרא י"ט, כג.  ↩

  1085. ויקרא י"ט, כג.  ↩

  1086. דברים ח', ט.  ↩

  1087. יושב תחת תאנה אחת – להסתוכך בצלה בימות החמה.  ↩

  1088. שואבות דבש – כלו' שופעות ומושכות דבר.  ↩

  1089. מגבלו – לש אותו ומערבו.  ↩

  1090. יואל ד', יח.  ↩

  1091. לאונו – שם עיר בשפֵלה (נחמ' י"א, לו).  ↩

  1092. קדמתי בנשף – השכמתי לפני עלות השחר.  ↩

  1093. דברים ל"ב, יג.  ↩

  1094. כגון סיכני – שם עיר בגליל, שהיו תאניה גדולות כסלעים ומתוקות ביותר.  ↩

  1095. קציעות – תאנים מקוצעות וחתוכות לשם כבישה לדבלות; נ"א: גרוגרות.  ↩

  1096. ומצאה של דבש – שהיו שמנות ביותר ומוציאות דבש הרבה.  ↩

  1097. דברים ל"ב, יג.  ↩

  1098. גוש חלב – שהיו זיתיה גדלים בסלעים ושמנם מרובה.  ↩

  1099. שם ל"ג, כד.  ↩

  1100. שנצרכו – בספרי הגיר‘: נצטפצפו, כלו’ שהיה להם דוחק בשמן.  ↩

  1101. פימליטס – מפקח.  ↩

  1102. עוזק – עודר מסביב.  ↩

  1103. היה מסקל ובא – דרך הילוכו היה מפנה אבנים משדהו.  ↩

  1104. שיש לזה – שנוהג מנהג פועל עני.  ↩

  1105. קומקמוס – קומקום, מין כלי שמרתיחין בו חמין.  ↩

  1106. משלי י"ג, ז.  ↩

  1107. חרוב – אילן של חרובים  ↩

  1108. ופצעתיו – חתכתיו.  ↩

  1109. בוצע – כמו פוצע, כלו' חותך ושובר.  ↩

  1110. בראשית מ"ט, יא.  ↩

  1111. שאין צריך עיר אחד וכו' – מפני רבוי הענבים.  ↩

  1112. בראשית מ"ט, יב.  ↩

  1113. אין לך כל אילן סרק וכו' – דרך הפלגה, שאפילו אילן סרק נותן פירות מרובים.  ↩

  1114. בראשית מ"ט, יא.  ↩

  1115. בראשית מ"ט, יא.  ↩

  1116. אינו מרוה – אינו משכר.  ↩

  1117. סותו – לשון הסתה, שהיין מסית את לב השכורים.  ↩

  1118. בראשית מ"ט, יא.  ↩

  1119. שם שם, יב.  ↩

  1120. שם שם, יב.  ↩

  1121. דלית – זמורה של גפן מלאה אשכולות.  ↩

  1122. לגרב – לחבית של חרס.  ↩

  1123. הניח לי אבא – בא"י.  ↩

  1124. סובין, מורסן, קיבורית – מיני פסולת של קמח, זה עבה מזה.  ↩

  1125. בשיחין – מקום סמוך לצפורי.  ↩

  1126. קלח של חרדל – קנה ושורש של חרדל.  ↩

  1127. בדין – ענפים.  ↩

  1128. ונפשח – נקרע.  ↩

  1129. סוכת יוצרין – סוכה של יוצרי כלי־חרס.  ↩

  1130. שלש דופריות – שלשה יבולי פירות בכל שנה.  ↩

  1131. בהר־המלך – טור מלכא, שם מחוז סמוך לביתר.  ↩

  1132. טרית – דגים קטנים.  ↩

  1133. בריכות – כל הגוזלות של לידה חדשה קרויין “בריכה”.  ↩

  1134. לגבל – שם מקום מדרום לים המלח.  ↩

  1135. ולא תעשה לנו כחברך – כר' יהושע בן לוי, שהכניס מארה בפירותינו.  ↩

  1136. כמין שור – כלו' כשור.  ↩

  1137. שיר השירים א', יב.  ↩

  1138. ואתה עומד בקשיותך – על הכרם אמר, שעדיין הוא מוציא פירות גדולים וטובים.  ↩

  1139. ומוצאי שביעית היה – בתחלת השנה שלאחר שנת השמיטה, ובזמן קצר שבין ר“ה ויו”כ נעשו גדולות.  ↩

  1140. ולא ספיחי שביעית הם – כלו' שגדלו בשביעית מאליהם, ואסורים הם באכילה כדין גידולי שביעית.  ↩

  1141. במוצאי שביעית נזרעו – כלו' אין גודל שעורם ראיה שנזרעו בשביעית, אלא שבא"י הירקות ממהרים להתבשל.  ↩

  1142. ליקח ירק במוצאי שביעית – מן השוק לאכלם, ואין חוששין שמא גידולי שביעית הם.  ↩

  1143. גודדין – קוטפין; לקיטת התמרים מן הדקל קרויה גדידה.  ↩

  1144. מגבת ועד אנטיפטריס – מן גבתון, עיר בנחלת דן, עד אנטיפטריס, עיר בצפון־מערב לירושלים, שיסד הורדוס וקרא אותה על שם אביו.  ↩

  1145. שמואל א‘, ו’, י"ט.  ↩

  1146. מרוח אחת היו – כלו' אותם חמשים אלף היו מצד אחד של בית שמש בלבד.  ↩

  1147. נוטעה קנים – אם אתה נוטע קנים באותו המקום כמספר המתים.  ↩

  1148. קפצה – נתכווצה ונתמעטה.  ↩

  1149. חזרו לומר – לאחר ששממה הארץ.  ↩

  1150. כאלפס כפר הינו – כדוד של כפר הינו.  ↩

  1151. אפרסקים – כלו' קטנים.  ↩

  1152. תהלים ק"ז, לד.  ↩

  1153. ויקרא כ"ו, לב.  ↩

  1154. זו מדה טובה – כלו' בקללה זו יש גם צד טוב.  ↩

  1155. ויקרא כ"ו, לב.  ↩

  1156. זכריה ב', ו.  ↩

  1157. פרזות – כלו' פתוחה מכל צד בלא מדה.  ↩

  1158. שם שם, ח.  ↩

  1159. יונה ב', ז, ח.  ↩

  1160. עשרה קבים – כלו' עשרה חלקים.  ↩

  1161. תהלים קכ"ב, ג.  ↩

  1162. ישעיה כ"ב, א.  ↩

  1163. אין הבית חלוט בה – אינו קם לצמיתות בידי הקונה כדין בתי ערי חומה, אלא נגאל בכל זמן ויוצא ביובל כבתי ערי חצרים.  ↩

  1164. עגלה ערופה – כשנמצא חלל אצלה.  ↩

  1165. זיזין – קורות בולטות מן הכתלים.  ↩

  1166. וגזוזטראות – יציעות שבעליות הבתים מבחוץ, וגזרו עליהם, שלא יוזקו בהם עולי רגלים.  ↩

  1167. כבשונות – תנורים למשרפות לבנים וסיד שמעלים קיטור הרבה.  ↩

  1168. גנות ופרדסות – מוציאי פירות, וגזרו עליהם מפני שטעונים זבל ומעלים ריח רע.  ↩

  1169. ורדים – שושנים.  ↩

  1170. תרנגולים – שמנקרים באשפה ומרבים טומאה.  ↩

  1171. ואין מלינין בה את המת – אלא נקבר באותו יום שמת בו.  ↩

  1172. אבן טוען – כך שמה של האבן; “טוען” לשון משא; ובתענ‘ ג ח, הגיר’: אבן הטועים.  ↩

  1173. כפה של חשבונות – לשכה לחשב שם חשבונות.  ↩

  1174. ויצר – ויצטער כשהחשבון לא יצא לו לפי רצונו.  ↩

  1175. לפי שנקראת משוש וכו' – ויש למנוע צער מתוכה.  ↩

  1176. תהלים מ"ח, נ.  ↩

  1177. שלוח – מעין הַשִׁלֹחַ הסמוך לירושלים.  ↩

  1178. כאיסר – כרוחב איסר (מין מטבע קטן).  ↩

  1179. קנמון – מין בושם (ציממט).  ↩

  1180. צמצמאי – כך שמה.  ↩

  1181. יחזקאל כ"ו, ב.  ↩

  1182. מסורת אגדה – אגדה מסורה מאבות לבנים.  ↩

  1183. תהלים קמ"ז, ב.  ↩

  1184. תהלים קמ"ז, ב.  ↩

  1185. מטרפולין – עיר ואם לכל הארצות.  ↩

  1186. הושע י"א, ט.  ↩

  1187. תהלים קכ"ב, נ.  ↩

  1188. הדר בא"י – בקביעות; ובירוש‘ הגיר’: “כל מי שהוא קבוע בא”י".  ↩

  1189. דברים י"א, יט.  ↩

  1190. שם שם, כא.  ↩

  1191. מכלל לאו הן וכו' – כלו' דנין מדבר על הפוכו.  ↩

  1192. ראובן ושמעון ירדו וכו' – כלו' עלו ממצרים באותו השם העברי שירדו לה.  ↩

  1193. מעם לועז – מתוך עם שמדבר בלשון אחרת.  ↩

  1194. תהלים קי"ד, א.  ↩

  1195. בראשית מ" ה, יב.  ↩

  1196. שם ב', כג.  ↩

  1197. נברא העולם בלה"ק – כלו' כשנברא העולם דבר אדם הראשון בלה"ק.  ↩

  1198. שמעת מימיך וכו' – כלו' בשאר לשונות יש שם מיוחד לאיש ושם מיוחד לאשה ואין לשון זו נופלת על לשון זו.  ↩

  1199. גוני – אשה ביונית.  ↩

  1200. אנתרופי – אדם ביונית.  ↩

  1201. גברא – גבר בארמית.  ↩

  1202. שם י"א, א.  ↩

  1203. יחידו של עולם – הקב"ה.  ↩

  1204. משלי ט', ב.  ↩

  1205. שם ל"ב, טז.  ↩

  1206. מן התרגום – תרגומן של מלים בנביאים ובכתובים.  ↩

  1207. לשוק של ערביים – כך תרגמנו לפי הגיר' “אגרא”; נ“א: ”חיגרא", ופירושו: מדינה ערבית ששמה חיגרא, והלשון המדוברת שם היא נבטית־ארמית.  ↩

  1208. שמעו מזה – למדו והבינו מזה.  ↩

  1209. תהלים נ“ה כ”ג.  ↩

  1210. מבסה – מל‘ “בוסים בטיט חוצות” (זכריה י', ה); כלו’ רומס וממעך.  ↩

  1211. מלאכי ג', כא.  ↩

  1212. ישעיה מ"ט, כא.  ↩

  1213. איוב ג', ח.  ↩

  1214. ישעיה י"ד, כג.  ↩

  1215. כסיתיך… כסיתה – גיר' הערוך: “קשיטיך… קשיטה”.  ↩

  1216. במאה קשיטה – פירושו לפי לשון הערבים גם מרגליות וגם כבשות.  ↩

  1217. בראשית ל"ג, יט.  ↩

  1218. חכמים – תלמידים.  ↩

  1219. מהו סרוגין וכו' – פירושן של המלים האלה.  ↩

  1220. ומי גדול – לענין כניסה בראש לבית־המדרש.  ↩

  1221. בחכמה או בשנים – מי שחכם ביותר או מי שזקן ביותר.  ↩

  1222. הכנסו לשנים – כלו' מי שגדול יותר בשנים יכנס תחילה.  ↩

  1223. קטעים קטעים – כלו' בערבוביא ושלא כסדרם.  ↩

  1224. פרפחינין – מין צמח (פארטולאק).  ↩

  1225. מכבדת – יעה שמכבדין בו את הבית.  ↩

  1226. דברים ל"ג, ב.  ↩

  1227. דברים ל"ג, ב.  ↩

  1228. לשון רומי – שכן כִנו חכמים את רומי בשעיר ואדום.  ↩

  1229. דברים ל"ג, ב.  ↩

  1230. לשון ערבי – שכן נאמר בישמעאל אבי ערב שישב במדבר פארן.  ↩

  1231. דברים ל"ג, ב.  ↩

  1232. לשון ארמי – דרש מלת “ואתה”, שהיא מלשון ארמית.  ↩

  1233. ללמוד חכמת יונית – שבימי הבית השני גזרו על לשון יונית.  ↩

  1234. יהושע א', ח.  ↩

  1235. יהושע א', ח.  ↩

  1236. מעתה – אם כך, לפי זה.  ↩

  1237. דברים ל', יט.  ↩

  1238. בא – קיצור השם אבא.  ↩

  1239. מפני המסורות – שלא להרבות מסורות (מלשינים), שכן יודעי לשון יונית עלולים היו באותם הימים להלשין על ישראל לפני השלטון, ועי‘ למעלה עמ’ רכד סעיף נ'.  ↩

  1240. תכשיט – כלו' נוי והדר.  ↩

  1241. יבוא עלי – ל' שבועה.  ↩

  1242. לשון סורסי – לשון סורית שדברו בה המון העם בימים ההם, והיא לשון בלולה.  ↩

  1243. או לשון יונית – שהיא לשון יפה של החכמים.  ↩

  1244. לשון פרסי – לשון המלכות בימיו.  ↩

  1245. חולק לו כבוד – כלו' משתמש בו.  ↩

  1246. בראשית ל"א, צז.  ↩

  1247. ירמיה י', יא.  ↩

  1248. דניאל ב', ד.  ↩

  1249. אל ישאל אדם צרכיו – בתפלתו.  ↩

  1250. נזקקין – כלו' נשמעים.  ↩

  1251. בית־גוברין – שם מקום בדרומה של ארץ־ישראל.  ↩

  1252. לעז – ל' יונית.  ↩

  1253. לקרב – לתכסיסי מלחמה.  ↩

  1254. סורסי – באס“ר הגיר': ”פרסי".  ↩

  1255. לאליה – לשירי קינה ונהי; אליה מל‘ "אֱלִי כבתולה וגו’ " (יואל ב', ח).  ↩

  1256. מאושר – משובח ויפה.  ↩

  1257. ישעיה י"ד, כב.  ↩

  1258. שם זה הכתב – שעל־ידי הכתב מתפרסם העם בעולם.  ↩

  1259. ושאר זה לשון – שנותן לעם שארית בעולם.  ↩

  1260. בזוי אתה מאד – על אדום נאמר.  ↩

  1261. עובדיה א', ב.  ↩

  1262. במדבר כ"ב, כט.  ↩

  1263. לשונו סרוח – כלו' משתמש בלשון שאינה נקיה (“התעללת” לשון זמה, שכן נאמר: “ויתעללו בה כל הלילה” – שופ' י"ט, כה).  ↩

  1264. בראשית י"א, ז.  ↩

  1265. משוין וכו' – כלומר, כאיש אחד.  ↩

  1266. צפניה ג', ט.  ↩

  1267. הקפידו על לשונם – הקפידו לדבר בלשון ברורה ומדויקת.  ↩

  1268. גון – צבע.  ↩

  1269. כתרדין – כמין ירק (שפּינאַט); כלו' הטלית ירקרקת כצבע זה של תרדין כשהוא על אדמה.  ↩

  1270. אמר למי וכו‘ – למי יש למכור “אמר”? ומפני שאין בני גליל מבטאים את הא’ כהלכה לא היה ניכר אם נתכוון לַחֲמָר (חֲמוֹר) או לַחֲמַר (חֶמֶר, יין), ואם לעמר (צמר) או לאִמר (כבש).  ↩

  1271. כנגד הכל – כנגד כל הקללות שבתוכחה.  ↩

  1272. בי־רב – בית מדרשו של רב.  ↩

  1273. גלות – שהגלה את ישראל.  ↩

  1274. ויקרא כ"ו, לג.  ↩

  1275. יחזקאל כ"ב, טו.  ↩

  1276. ירמיה ט"ו, ז.  ↩

  1277. איכה א', ג.  ↩

  1278. שאוכלים מפתם – של אותן האומות שגלו שם.  ↩

  1279. בראשית כ"ה, לא.  ↩

  1280. יום אחד משלך – מחיי שלוה שלך.  ↩

  1281. שם ל"ג, יג.  ↩

  1282. כל הצאן – כלו' כל העם.  ↩

  1283. בימי אדרינוס – שרבו אז הגזירות על ישראל בימי מלחמת ביתר ואחריה.  ↩

  1284. שם ל"ב, יז.  ↩

  1285. הרוח להם – תן להם ריוח והנחה בין צרה לצרה.  ↩

  1286. איכה א', יד.  ↩

  1287. סקודה – מדוקרת דקירות הרבה, כדקירות הדרבן.  ↩

  1288. משרגות – בסרוּגין, אחת קשה ואחת מתונה, כמפורש בסמוך.  ↩

  1289. דניאל ב', מב.  ↩

  1290. בראשית ט"ו, יז.  ↩

  1291. גיהנם – “תנור אש” רמז לגיהנום.  ↩

  1292. ומלכיות – “אימה חשכה” רמז לארבע מלכיות, ועי' בסעיף הסמוך.  ↩

  1293. ומתן תורה – “ולפיד אש” רמז למתן תורה, שהתורה נִתנה בקולות וברקים.  ↩

  1294. ובית המקדש – מקום עבודת הקרבנות, שנרמזו ב“איל ותור” וגו'.  ↩

  1295. עסוקים בשתים – בתורה ובעבודה.  ↩

  1296. נצלים משתים – מגיהנם ומלכיות.  ↩

  1297. דברים ל"ב, ל.  ↩

  1298. זה אברהם – שנקרא צור, עדה“כ ”הביטו אל צור חֻצבתם" (ישע' נ"א, א).  ↩

  1299. דברים ל"ב, ל.  ↩

  1300. הרכבת אנוש לראשנו וגו‘ – כלו’ במקום אש של גיהנם הרכבת לראשנו עול מלכות.  ↩

  1301. תהלים ס"ו, יב.  ↩

  1302. חתוך את הדבר – פְסוק, ודרש “כרת ה” במשמעות חתוך הדין.  ↩

  1303. בראשית ט"ו, יח.  ↩

  1304. שם שם, יב.  ↩

  1305. אימה זו בבל – שנאמר בה: “איום ונורא הוא” (חב‘ א’, ז).  ↩

  1306. גדולה זו יון – שגדולתה מרובה.  ↩

  1307. נופלת עליו זו אדום – שנאמר באדום: “מקול נפלם רעשה הארץ” (ירמ' מ"ט, כא).  ↩

  1308. דברים ה', טו.  ↩

  1309. ירמיה ה', ו.  ↩

  1310. אריה… זו בבל – שנאמר בה: “עלה אריה מִסֻבּכוֹ” (שם ד', ז).  ↩

  1311. ירמיה ה', ו.  ↩

  1312. ירמיה ה', ו.  ↩

  1313. נמר… זו יון – שהיתה מנמרת גזרותיה; כלו' היתה גוזרת גזרות שגוניהן משונים זה מזה.  ↩

  1314. ירמיה ה', ו.  ↩

  1315. כל היוצא… זו אדום – רומי.  ↩

  1316. זכריה ו', א.  ↩

  1317. שם שם, ב.  ↩

  1318. שם שם, ב.  ↩

  1319. שם שם, ג.  ↩

  1320. שם שם, ג.  ↩

  1321. מלכות הרביעית – אדום, היא רומי.  ↩

  1322. כמה גונים – בכמה צורות ואופנים.  ↩

  1323. איוב ג', כו.  ↩

  1324. משלי ל', כד.  ↩

  1325. שם שם, כה.  ↩

  1326. ישעיה כ"ג, יג.  ↩

  1327. משלי ל', כו.  ↩

  1328. משלי ל', כו.  ↩

  1329. זה כורש שבקש וכו' – נ“א: ”זה אחשורוש וכורש שבקשו" וכו'.  ↩

  1330. שם שם, כז.  ↩

  1331. שם שם, כח.  ↩

  1332. מלאכי א', ג.  ↩

  1333. שיר השירים ו', י.  ↩

  1334. ישעיה י"ד, יב.  ↩

  1335. מלכיות – נ“א: ”גליות".  ↩

  1336. דניאל ו', יא.  ↩

  1337. היה שוחר – לשון נופל על לשון “שחר”.  ↩

  1338. משלי י"א, כז.  ↩

  1339. שם ח', יז.  ↩

  1340. אסתר ח, ו.  ↩

  1341. אסתר – ל' כוכב בלשונות לועזיות. והיא היתה מלכה במדי.  ↩

  1342. תהלים י"ט, ו.  ↩

  1343. סנדריוס איס אליוס – גבור בן שמש; וי“מ: סנדריאוס קצור מן אלכסנדר מוקדון, שנקרא על שם גבורתו ”בן שמש".  ↩

  1344. שם שם, ז.  ↩

  1345. יואל ד', י.  ↩

  1346. החלש יאמר וגו' – ולעיל כתוב: “ובני יהודה… מכרתם לבני היונים”.  ↩

  1347. יואל ד', י.  ↩

  1348. שופטים ה', לא.  ↩

  1349. דניאל ז', ז.  ↩

  1350. ירמיה ל"א, לה.  ↩

  1351. במדבר ב', ג, ד.  ↩

  1352. דברים כ"ח, י.  ↩

  1353. שיר השירים ג', א.  ↩

  1354. מדי – עול פרס ומדי בתחלת בית שני.  ↩

  1355. יון – עול יון אחרי פרס.  ↩

  1356. אדום – רומי.  ↩

  1357. נסמכו לי וכו' – הצרות והגלויות באות תכופות זו אחרי זו.  ↩

  1358. ירמיה ו', ל. קראו להם – שונאיהם בגלות בבל.  ↩

  1359. נצרף ונעשה כלי – קודם שעושים את הכלי מצרפים את הכסף להסיר מתוכו את הסיגים.  ↩

  1360. פורכו – משברו ומפררו.  ↩

  1361. ירמיה י"ד, יט.  ↩

  1362. עיבורין – כלו' מחזורים של שנים.  ↩

  1363. דברים ד', לד.  ↩

  1364. תהלים קכ"ד, ג.  ↩

  1365. שיר השירים ב', ב.  ↩

  1366. דברים ד', לד.  ↩

  1367. בלורית – שער מגודל.  ↩

  1368. מגלת תענית – מגלה שנכתב בה זכר הגזירות בימי בית שני וזכר הימים שאסורים בתענית מפני שבטלו בהם הגזירות.  ↩

  1369. וסיעתו – בני חבורתו, חבריו.  ↩

  1370. שהיו מחבבין את הצרות – והיו חשובות בעיניהם להזכירן.  ↩

  1371. אין אנו מספיקים – מפני שמרובות הן.  ↩

  1372. דבר אחר – טעם אחר.  ↩

  1373. אין שוטה נפגע – כלו' דעתו קצרה והרגשתו מועטת.  ↩

  1374. אין בשר המת וכו‘ – אין המת מרגיש כשחותכין את בשרו באיזמל (בסכין); כלו’ אנו רגילים בצרות וחשובים כמתים.  ↩

  1375. ישעיה נ"א, כג.  ↩

  1376. בפולטריות – ברחובות העיר.  ↩

  1377. כרים – לישב או לעבור עליהם; ושם פ‘ מ"א הגיר’ “רדיה”, כלו' כלי מחרשה.  ↩

  1378. מלכות הרשעה – מלכות רומי בימי בית שני.  ↩

  1379. ממטרוניתא – מגבירה רומית חשובה.  ↩

  1380. והפגינו – צעקו בהמון.  ↩

  1381. אי שמים – לשון קריאה של צער.  ↩

  1382. ובטלון – בטלו את הגזירות.  ↩

  1383. איכה א', ה.  ↩

  1384. איוב כ"ח, כג.  ↩

  1385. לשונם – לשון הבבלים.  ↩

  1386. ששגרם לבית אמם – שלחם למקום שיצאו משם האמהות.  ↩

  1387. דניאל ב', כא.  ↩

  1388. ירמיה ב', יח.  ↩

  1389. חבר – אחד מבני כת פרסית שעובדים לאש, ויש להם חג שאין מדליקים בו אש אלא בבית ע"ז שלהם.  ↩

  1390. בצלך וכו‘ – כלו’ או גאולה או גלות רומי. שהיא נוחה מגלות הפרסיים.  ↩

  1391. דברים כ"ח, כט.  ↩

  1392. מה איכפת לו – כלו' מה לו בכך.  ↩

  1393. אבוקה – לפיד.  ↩

  1394. ירמיה כ"א, ט.  ↩

  1395. מכפרת על הכל – מפני שקשה צערה.  ↩

  1396. את האיש הזה – יכניה.  ↩

  1397. שם כ"ב, ל.  ↩

  1398. ובני יכניה אסיר וגו' – שנולדו לו, לפי דעת חז“ל, במאסרו, הרי שבטלה ממנו גזירת ”ערירי".  ↩

  1399. דהי"א, ג', יז.  ↩

  1400. שכורה ולא מיין – כלו' הרי הם כשכורים מחמת הצרות והשעבוד, והשכור אינו בר־עונשים.  ↩

  1401. ישעיה נ"א, כא.  ↩

  1402. בראשית מ"ב, א.  ↩

  1403. ישעיה נ"א, כ.  ↩

  1404. ויקרא כ"א, לו.  ↩

  1405. והטיחו – הקישו ורעשו.  ↩

  1406. ויקרא כ"ו, לו.  ↩

  1407. כתבים רעים – כתבי גזירות רעות.  ↩

  1408. הושע י"ב, יג.  ↩

  1409. שמות ב', טו.  ↩

  1410. שמואל א', י"ט, יח.  ↩

  1411. ישעיה כ"ו, כ.  ↩

  1412. חצופה – עזה.  ↩

  1413. לא תעמד כנגדה – כלו' אל תתקומם למזלך.  ↩

  1414. נתתי לה מקום – כלו' אני מניחה לשלוט בך.  ↩

  1415. איכה ב', ג.  ↩

  1416. שם ג', יד.  ↩

  1417. תהלים ס"ט, יג.  ↩

  1418. בתי תיאטראות ובתי קרקסאות – מקומות ידועים למשחק ולליצנות ברבים.  ↩

  1419. תהלים ס"ט, יג.  ↩

  1420. אין אנו צריכים וכו‘ – כלו’ מלגלגים ביהודים שאוכלים חרובים מחמת עניותם.  ↩

  1421. כחלוק של שבת וכו' – כבגד היהודים שלובשים אותו משבת לשבת והוא מאריך ימים.  ↩

  1422. שביעית – שנת השמיטה ששובתין בה מכל עבודה בשדה.  ↩

  1423. המומס – ליצן.  ↩

  1424. ומתעפרין בעפר – לפיכך נושרות שערות ראשם; והמומס הוא בדמות יהודי.  ↩

  1425. עוד אחרת – עוד חג אחר של שחוק.  ↩

  1426. אדם שלם – שאינו בעל מום; רמז לעשו.  ↩

  1427. חיגר – פסח; רמז ליעקב, שהיה צולע על ירכו.  ↩

  1428. בגדי אדם הראשון – בגדי חמודות מצוירים; וי"מ: חגורות בלבד.  ↩

  1429. קרקפלו של ר' ישמעאל – עור פניו של ר' ישמעאל כהן גדול, שהפשיטוהו בשעת הריגתו (עי‘ עמ’ קפג “עשרה הרוגי מלכות”).  ↩

  1430. ומחפין – מכסים.  ↩

  1431. בנופך – באבן טובה.  ↩

  1432. מי שראה וכו' – מי שראה חג זה ראהו, ומי שלא ראה עכשיו לא יראהו עוד, מפני שהוא אחת לשבעים שנה.  ↩

  1433. ומסימין – גומרים.  ↩

  1434. אוי לו לזה וכו' – אוי לו לעשו כשיקום יעקב.  ↩

  1435. נתפיסו – נתרצו זו לזו.  ↩

  1436. איכה א', יא. זוללה – מלשון זלזול.  ↩

  1437. תהלים ל"ט, ט.  ↩

  1438. לא היו ראויין וכו' – שהיסורים ממרקים העוונות לעוה"ב.  ↩

  1439. דוויים וסכופים – אנשים חולים ומעונים ומצטערים ביסורים; ובילק“ש הגיר': ”וסחופין".  ↩

  1440. מונין – מצערים ומבַיְשים.  ↩

  1441. על שם – משום.  ↩

  1442. חטטין – צרעת ואבעבועות.  ↩

  1443. זועה – רעידת הארץ.  ↩

  1444. בועט – דורך ורוקע.  ↩

  1445. ירמיה כ"ה, ל.  ↩

  1446. בלצא – שם אדם.  ↩

  1447. יואל ד', טז.  ↩

  1448. ושמר לי – המתין לי.  ↩

  1449. שסימתי – גמרתי.  ↩

  1450. שמקלסין – שמשבחין.  ↩

  1451. שיר השירים ה', ב.  ↩

  1452. חשש – כאב.  ↩

  1453. תהלים צ"א טו.  ↩

  1454. ישעיה ס"ג, ט.  ↩

  1455. מתוך הקוצים – כלו' מתוך הסנה.  ↩

  1456. טופח – סופק ומכה.  ↩

  1457. גנאי – בזיון.  ↩

  1458. ירמיה י"ג, יז.  ↩

  1459. שמואל א‘ ב’, כז.  ↩

  1460. ישעיה מ"ג יד.  ↩

  1461. ירמיה מ"ט, לח.  ↩

  1462. ישעיה ס"ג, א.  ↩

  1463. דברים ל', ג.  ↩

  1464. שיר השירים ד', ח.  ↩

  1465. ויקרא ט"ז, טז.  ↩

  1466. ירמיה י"ג, יז.  ↩

  1467. תהלים ס"ח, ז.  ↩

  1468. הומניא – חבורה אחת.  ↩

  1469. איכה א', א.  ↩

  1470. שיר השירים ה', ב.  ↩

  1471. דברים י', יז.  ↩

  1472. מקרקרים – מריעים ומצריחים.  ↩

  1473. לא אמר נורא – אלא “הגדול הגבור” (ירמ' ל"ב, יח).  ↩

  1474. לא אמר גבור – בתפלתו, אלא “הגדול והנורא” (דנ‘ ט’, ד).  ↩

  1475. באו הם ואמרו – תקנו בתפלת שמו“ע ”האל הגדול הגבור והנורא".  ↩

  1476. ובשר ודם יש בו כח וכו' – ואיך עשו ירמיה ודניאל קצבה להפחית את שבחיו שת הקב"ה?  ↩

  1477. ואינן מחניפין לו – לומר כן לפי הזמן שהיו עומדים בו.  ↩

  1478. הכבשה… בין שבעים זאבים – ישראל בין שבעים אומות.  ↩

  1479. הרועה – הקב"ה.  ↩

  1480. ישעיה נ"ד, יז.  ↩

  1481. מלאכי א', ד.  ↩

  1482. כל הבנינים – של אומות העולם.  ↩

  1483. בא ומבטל – את הגזירות.  ↩

  1484. משתבח – מתפאר.  ↩

  1485. הניחו לו – מחלו לו, שתלמידי־חכמים נפטרו ממס.  ↩

  1486. עמוס ג', ב.  ↩

  1487. וצערוהו – חנקוהו בסודר.  ↩

  1488. ואתם מפני מה יודעים – להשיב במקרא.  ↩

  1489. שמצוים אנו אצלכם – ואתם רגילים להתוכח עמנו במקרא.  ↩

  1490. מטילים על עצמנו – כלו' מוכרחים אנו לעיין במקרא.  ↩

  1491. שנושה – חוב.  ↩

  1492. נפרע ממנו מעט מעט – דרש “אפקוד” לשון פקידה לפרקים, כזה שפוקד את חברו לפעמים.  ↩

  1493. תהלים ו', ב.  ↩

  1494. הנדויית – מברזל הבא מֵהֹדּוּ, שהוא חזק.  ↩

  1495. שופטים ה', יא.  ↩

  1496. צדקה… שפזרם – ואי אפשר לכלותם בבת אחת.  ↩

  1497. מלכים א' י"א, טז.  ↩

  1498. יטפל לך – יתחבר אליך להשיבך.  ↩

  1499. אינם אצלכם – כלו' לא כל היהודים בידכם, שמפוזרים הם.  ↩

  1500. מלכות קטועה – מלכות קצוצה, שמכלה את בניה.  ↩

  1501. גפה של רומי – כנף רומי, ולשון שבועה היא ברומי.  ↩

  1502. בכך אנו יורדים וכו‘ – כלו’ במחשבה זו אנו עסוקים תמיד.  ↩

  1503. בראשית ל"ח, א.  ↩

  1504. בואו ונפזר עצמנו – אחרי החטא של מכירת יוסף.  ↩

  1505. שאנו מכונסין – כל בעלי החטא במקום אחד.  ↩

  1506. השטר מצוי להגבות – כלו' העונש קרוב לבוא.  ↩

  1507. נהר סמבטיון – נהר ששמו כך, ולפי האגדה הוא זועף בכל ימות החול ונח בשבת.  ↩

  1508. שם ל"ב, ט.  ↩

  1509. שבגליל – כך יש להגיה, ובמקור: “שבגלות”.  ↩

  1510. מתענין היו עליהם – שהיו צריכים רחמים.  ↩

  1511. הושע ב', כה.  ↩

  1512. ישעיה כ"א, יא.  ↩

  1513. מתוך הלילה הזה – גלות שעיר (אדום), היא הגלות האחרונה.  ↩

  1514. מה מלל – מה דבר.  ↩

  1515. שם שם, יב.  ↩

  1516. סבורים – חושבים.  ↩

  1517. תבעיון – לשון בקשה ורצון.  ↩

  1518. שם שם, יב.  ↩

  1519. שם שם, יב.  ↩

  1520. ישעיה ס', א.  ↩

  1521. עם דמדומי חמה – בשעת נשף.  ↩

  1522. תהלים ל"ו, י.  ↩

  1523. שיר השירים ב‘, ז; ג’, ה; ה', ח.  ↩

  1524. שלש שבועות – הפסוק “השבעתי אתכם” משולש בשה"ש.  ↩

  1525. שלא יעלו ישראל בחומה – כלו' שלא יפרצו לעלות יחד לא"י בחוזק יד.  ↩

  1526. שלא ימרדו באו"ה – כל זמן שהם בתוכן. (במקור נדפס בטעות: “שלא ימררו” – הערת פב"י)  ↩

  1527. שיר השירים ב‘, ז; ג’, ה; ה', ח.  ↩

  1528. מתיר את בשרכם – להריגה.  ↩

  1529. שיר השירים ב‘, ז; ג’, ה; ה', ח.  ↩

  1530. אחד בימי עמרם – כנראה, קבלה היתה בידיהם, שדחקו בימיו את הקץ.  ↩

  1531. בימי [בן] דיני – אחד המורדים בזמן קרוב לחורבן.  ↩

  1532. בדורו של שמד – בימי אדרינוס.  ↩

  1533. בימי בן כוזבא – הוא שמעון בר כוכבא, שנכשל במלחמתו עם הרומיים לשחרור הארץ משעבוד.  ↩

  1534. בימי שותלח – בגלות מצרים, שדחקו בניו את הקץ לצאת מן הארץ לפני הזמן ובדרך הכוּם אנשי גת, כמפורש בדהי"א ז', כא.  ↩

  1535. תהלים ע"ח, ט.  ↩

  1536. בראשית ח', ט.  ↩

  1537. איכה א', ג.  ↩

  1538. דברים כ"ח, סה.  ↩

  1539. ויקרא כ"ו, לח.  ↩

  1540. ישעיה כ"ז, יג.  ↩

  1541. תהלים קי"ט, קעו.  ↩

  1542. ויקרא כ"ו, לח.  ↩

  1543. כאכילת קשואים ודלועים – שנשארים הגרעינים לזריעה.  ↩

  1544. איכה א', א.  ↩

  1545. שיר השירים ה', י"ד.  ↩

  1546. ויקרא כ"ו, מד.  ↩

  1547. ויקרא כ"ו, מד.  ↩

  1548. ויקרא כ"ו, מד.  ↩

  1549. ויקרא כ"ו, מד.  ↩

  1550. בית רבי – ר' יהודה הנשיא.  ↩

  1551. בראשית ט"ו, יג.  ↩

  1552. תהלים כ', ב.  ↩

  1553. ממשכנם – מוסרם במשכון לאומות־העולם.  ↩

  1554. פורקם – פודה אותם, כמשכון זה שאינו ניתן אלא לזמן.  ↩

  1555. הושע ב', ב.  ↩

  1556. שתכפו אתכם – באות עליכם זו אחר זו.  ↩

  1557. תהלים מ"ד, כו, כז.  ↩

  1558. בראשית כ"ז, כב.  ↩

  1559. תהלים ו', ד.  ↩

  1560. רבי היה דורש – הרב שלי, הוא ר"ע, היה דורש.  ↩

  1561. ירמיה ל', י.  ↩

  1562. עם דמדומי חמה – קרוב לשקיעת החמה, שהשמים מאדימים.  ↩

  1563. ממשמש ובא – הולך ובא.  ↩

  1564. צבחר – מעט.  ↩

  1565. מושכות ומשתעבדות – משתעבדות והולכות.  ↩

  1566. בראשית כ"ח, יב.  ↩

  1567. עובדיה א', ד.  ↩

  1568. שבעים חלקים – כמספר שני גלות בבל, וכן המנין אצל כל אחת מן המלכיות כמספר שני השעבוד אצלה.  ↩

  1569. אם תגביה כנשר – באדום נאמר.  ↩

  1570. בראשית ט', ה.  ↩

  1571. בראשית ט, ה.  ↩

  1572. ארבע מלכיות – שנקראו חיות בספר דניאל.  ↩

  1573. מיד האדם וגו‘ – דרש אדם מל’ אדום.  ↩

  1574. שם ל"ב, יב.  ↩

  1575. ישעיה ס"א, י.  ↩

  1576. שם ס"ג, ב.  ↩

  1577. לבש הוד והדר – תהל' ק"ד, א.  ↩

  1578. לבש גאות – שם צ"ג, א.  ↩

  1579. לבש עז – שם.  ↩

  1580. לבש נקמה – ישע' נ"ט, יז.  ↩

  1581. לובש לבן – דנ‘ ז’, ט.  ↩

  1582. לובש לבוש צדקה – ישע' נ"ט, יז.  ↩

  1583. דברים ט"ו, ט.  ↩

  1584. ביד עניים – הגזולים והעשוקים.  ↩

  1585. יחזקאל כ"ה, יד.  ↩

  1586. מיכה ה', ב.  ↩

  1587. בראשית כ"ה, ל.  ↩

  1588. שם שם, כה.  ↩

  1589. שם כ"ה, ל.  ↩

  1590. שם ל"ב, ד.  ↩

  1591. נחום ב', ד.  ↩

  1592. נחום ב', ד.  ↩

  1593. שיר השירים ה', י.  ↩

  1594. ישעיה ס"ג, ב.  ↩

  1595. תורה – כמו שנאמר: “ויתן אל משה” וגו' (שמ' ל"א, יח).  ↩

  1596. ומאורות – “ויתן אותם אלהים ברקיע השמים” (ברא‘ א’, יז).  ↩

  1597. וגשמים – “ונתתי גשמיכם” וגו' (ויק' כ"ו, ד).  ↩

  1598. השלום – "ונתתי שלום (שם שם, ו).  ↩

  1599. הישועה – “ותתן לי מגן ישעך” (תהל' י"ח, לו).  ↩

  1600. א"י – “ויתן להם ארצות גוים” (שם ק"ה, מד).  ↩

  1601. פרשת הים הגדול – “הנותן בים דרך” (ישע' מ"ג טז); פּרשת הים (נ"א: הפרשת הים) – פרישה והפלגה לים.  ↩

  1602. הרחמים – “ויתן אותם לרחמים” (תהל' ק"ו, מו).  ↩

  1603. הנקמה באדום – “ונתתי נקמתי באדום” (יחז' כ"ה, יד).  ↩

  1604. ירמיה ט"ו, ב.  ↩

  1605. כשעליתי לרקיע – עי‘ עמ’ קפג בראש פרק “עשרת הרוגי מלכות”  ↩

  1606. שר הפנים – מלאך פניו של הקב"ה.  ↩

  1607. הפנקסים – ספרי זכרונות.  ↩

  1608. אגרות – כתבי גזרות.  ↩

  1609. ירמיה ט"ו, ב.  ↩

  1610. ירמיה ט"ו, ב.  ↩

  1611. תהלים י"ט, א, ב.  ↩

  1612. מקדשא קדישא וכו' – המקדש הקדוש לחרבן יהיה.  ↩

  1613. והיכליה וכו' – והיכלו לאש בוערת.  ↩

  1614. ודירתיה וכו' – ומעון המלך תשמור השממה.  ↩

  1615. ובתולן וכו' – ובתולות ובחורים לבזה.  ↩

  1616. ובני מלכא וכו' – ובני המלך להרג.  ↩

  1617. ומדבחא וכו' – והמזבח הטהור לשקוצים.  ↩

  1618. וארעא וכו' – וארץ ישראל לזועה.  ↩

  1619. נזדעזעתי – חרדתי.  ↩

  1620. לוהטי זבול – שרפי רקיע.  ↩

  1621. שמות ט"ו, יח.  ↩

  1622. ישעיה ו', ג.  ↩

  1623. מבהיק – מזהיר ונוצץ.  ↩

  1624. מטטרון – הוא שר הפנים.  ↩

  1625. פמליא של מעלה – כתות מלאכים ושרפים שלפני כסא הכבוד.  ↩

  1626. יחזקאל ג', יב.  ↩

  1627. שמות ט“ו, י”ח.  ↩

  1628. זכריה י"ד, ט.  ↩

  1629. איכה ג', כא.  ↩

  1630. ויקרא כ"ו, ט, יא – יב.  ↩

  1631. מטרונה – אשה מיוחסת.  ↩

  1632. ארגונות – בגדי ארגמן.  ↩

  1633. מקניטות – מכעיסות.  ↩

  1634. מונין – (מל‘ “וגֵר לא תונה” – שמ’ כ"ב כ) – מכעיסים ומרעימים.  ↩

  1635. תהלים קי"ט, לב.  ↩

  1636. זכריה ד', יד.  ↩

  1637. שני בני היצהר – דרש על משה ואהרן, משה המושח ואהרן הנמשח.  ↩

  1638. שיר השירים ב', ח.  ↩

  1639. שמות י"ג, ד.  ↩

  1640. שיר השירים ב', ח.  ↩

  1641. שיר השירים ב‘, ח. מדלג על ההרים – כלו’ מדלג על מעשיהם הרעים של הבנים הזכות ההרים, הם האבות, עדה“כ ”שמעו הרים את ריב ה‘ “ (מיכה ו', ב); וכנראה דרש ”הרים" מל’ “הורים”.  ↩

  1642. שמות ג', טז.  ↩

  1643. ויקרא כ“ו, מ”ב.  ↩

  1644. תהלים ט"ז, ב.  ↩

  1645. לקדושים אשר בארץ – כלו' האבות שמתו.  ↩

  1646. שם שם, ג.  ↩

  1647. שמטה – רז“ו משער שצ”ל “שמָשה” כלשון הכתוב “ההרים ימושו”.  ↩

  1648. לכו והדבקו בחסד – כלו' צפּוּ לרחמי שמים ולחסדו.  ↩

  1649. ישעיה נ"ד, י.  ↩

  1650. ישעיה נ"ד, י.  ↩

  1651. ירמיה י"א, טז.  ↩

  1652. ירמיה י"א, טז. המזמתה – במזיד משמע.  ↩

  1653. ירמיה י"א, טז.  ↩

  1654. ירמיה י"א, טז. ובשר קדש יעברו – כלו' בטלו את המילה.  ↩

  1655. ירמיה י"א, טז. כי רעתכי וגו' – שמחים הם במעשיהם הרעים.  ↩

  1656. שם שם, טז.  ↩

  1657. אחריתו בסופו – עיקר החשיבות שבו בסופו, בשמן שהוא נותן.  ↩

  1658. ישעיה ס"ג, טז.  ↩

  1659. שמות ד', כב.  ↩

  1660. צא עשרים – הוצא עשרים שנה, שעד עשרים אין אדם בר־עונשים בידי שמים.  ↩

  1661. ישעיה ס"ג, טז.  ↩

  1662. מקלסים – משבחין.  ↩

  1663. ישעיה ס"ג, טז.  ↩

  1664. בראשית מ"ט, א, ג.  ↩

  1665. מסטירין – סודות.  ↩

  1666. תלה עיניו – נשא עיניו.  ↩

  1667. ישעיה ס"ג, ד.  ↩

  1668. ישעיה ס"ג, ד.  ↩

  1669. לאברי לא גליתי – כלו' לפה ולאוזן, שלא גליתיו בפי לשום בריה.  ↩

  1670. תפח עצמם – לשון קללה, תפחנה עצמותם.  ↩

  1671. מחשבי קצין – מבקשי חשבונות הקץ וקובעים להם זמנים, וכשאין חשבונם מתקיים הרי הם גורמים לרפות ידיהם של ישראל.  ↩

  1672. חבקוק ב', ג.  ↩

  1673. והוא אינו מחכה – כלו' הקב"ה אינו עתיד לגאלנו עוד.  ↩

  1674. ישעיה ל', יח.  ↩

  1675. לקבל שכר – על אמונתנו.  ↩

  1676. ישעיה ל' יח.  ↩

  1677. כלו כל הקצין – כלו' כבר עברו כל הזמנים שקבעו ומשיח לא בא.  ↩

  1678. דיו לאבל וכו‘ – כלו’ די לישראל בצער השעבוד. וכבר נתמרקו עונותיהם.  ↩

  1679. כתנאים – מחלקותם של רב ושמואל בדבר זה היא כמחלוקת שני תנאים.  ↩

  1680. שני אלפים תהו – קודם למתן תורה.  ↩

  1681. יצאו מהם מה שיצאו – כלו' עבר רוב זמן של שני האלפים האחרונים ומשיח עדיין לא בא.  ↩

  1682. מלחמות גוג ומגוג – הכתובות בס' יחזקאל.  ↩

  1683. נוקב ויורד עד תהום – כלו' עמוק עמוק ואין לעמוד בחשבונות על סוף הזמנים, אלא צריכין להאמין ולחכות.  ↩

  1684. חבקוק ב', ג.  ↩

  1685. שיר השירים ה', ב.  ↩

  1686. ישנה מן הקץ – כלו' הקץ סתום ממני.  ↩

  1687. רמי – הקשה על זה.  ↩

  1688. ישעיה ס', כב.  ↩

  1689. ישעיה ס', כב.  ↩

  1690. שלא בעונתה – שלא בזמנה.  ↩

  1691. יואל ד', יג.  ↩

  1692. אפילו חמצו – החומץ שעושים ממנו.  ↩

  1693. ישעיה כ"ז, ב.  ↩

  1694. שיר השירים ד', טז.  ↩

  1695. מיכה ה', ב.  ↩

  1696. על פתח המערה של רשב"י – עי‘ עמ’ קצב פ‘ "ר’ שמעון בן יוחאי".  ↩

  1697. האדון הזה – השכינה היתה עמהם.  ↩

  1698. שנים ראיתי – הוא ואליהו.  ↩

  1699. וקול שלושה – שאף השכינה היתה עמהם.  ↩

  1700. על פתח העיר – בשער העיר רומי.  ↩

  1701. סובלי חלאים – מנוגעים.  ↩

  1702. מתירים ואוסרים – כל נגעיהם בבת אחת.  ↩

  1703. שמא אתבקש – לבוא ולגאול את ישראל.  ↩

  1704. ולא אתעכב – כדי חבישת כל הנגעים.  ↩

  1705. מובטח אתה ואביך – כיון ששאל לך לשלום והזכיר שם אביך.  ↩

  1706. תהלים צ"ה, ז.  ↩

  1707. בן דוד – משיח בן דוד.  ↩

  1708. תבקשו ממני אות – לאַמֵּת דברי.  ↩

  1709. השער הזה – שער של רומי.  ↩

  1710. מערת פמיס – שהירדן יוצא ממנה.  ↩

  1711. העמיקו לי ארוני – הטמינו ארוני עמוק בקרקע.  ↩

  1712. דקל – תמר.  ↩

  1713. שאין סוס של פרסיים וכו‘ – כלו’ בימות המשיח יעלו אוכלוסין מרובים ובתי הקברות יתחטטו.  ↩

  1714. שאין סוס מדי וכו' – שמוציאין את הארונות מתוך הקרקע ועושין מהם אבוסים.  ↩

  1715. מפני הטורח – שישראל טרודים בהכנות ליו"ט.  ↩

  1716. ירמיה ל"א, יב.  ↩

  1717. ישעיה כ"ז, יג.  ↩

  1718. שמתמעט והולך – מתדלדל והולך.  ↩

  1719. שמואל ב' כ"ב, כח.  ↩

  1720. ישעיה נ"ט, יט.  ↩

  1721. שם שם, כ.  ↩

  1722. זכאי – צדיק.  ↩

  1723. שם ס', כא.  ↩

  1724. שם נ"ט, טז.  ↩

  1725. שם מ"ח, יא.  ↩

  1726. למינות – לכפירה.  ↩

  1727. כלו הפך לבן וגו‘ – כלו’ מקצת לובן בנגע הריהו סימן טומאה, ואם כלו לבן – טהור הוא.  ↩

  1728. ויקרא י"ג, יג.  ↩

  1729. שופטים ושוטרים – במק“א (שבת קל"ט.) הגיר': אין הקב”ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל.  ↩

  1730. כל נשמות שבגוף – כל הנשמות מהאוצר ששמו גוף.  ↩

  1731. ישעיה נ"ז, טז.  ↩

  1732. דברים כ"ח, נט.  ↩

  1733. ישעיה כ"ט, יד.  ↩

  1734. לכרם – נקרא כך על שם שהיו יושבים שורות שורות כגפנים בכרם.  ↩

  1735. עמוס ח', יא.  ↩

  1736. שם שם, יב. שלא ימצאו וכו' – מפני הפיזור.  ↩

  1737. דברים ל"א, כא.  ↩

  1738. עד שהראשונה וכו‘ – כלו’ עד שגזירה ראשונה הולכת שניה באה; פקודה מל' “ולא נפקד ממנו איש” (במד' ל"א, מט, כלומר: לא נעדר).  ↩

  1739. שבוע – של שנים, כלו' בשבע שנים.  ↩

  1740. עמוס ד', ז.  ↩

  1741. היקר יעות – הכבוד והחשיבות יתעותו וישפלו.  ↩

  1742. והגפן וכו‘ – כלו’ אע"פ שהגפן תתן פריה היין יהא ביוקר מפני רוב השכרות.  ↩

  1743. בית הועד – של תלמידי חכמים.  ↩

  1744. והגליל – המדינה בצפון א"י.  ↩

  1745. והגבלן – שם מקום.  ↩

  1746. דברים ל"ב, לו.  ↩

  1747. המסורות – המלשינים.  ↩

  1748. דברים ל"ב, לו.  ↩

  1749. שעוסקים בו – במשיח.  ↩

  1750. לא תרחקוה – את הגאולה.  ↩

  1751. בהסח הדעת – כלו' פתאום.  ↩

  1752. ועקרב – נשיכת עקרב.  ↩

  1753. יבוא ולא אראנו – כלו' יבוא המשיח ואני איני מבקש לראותו, מפני הצרות הבאות בעקבות המשיח.  ↩

  1754. אוכף – הכר שעל גב החמור.  ↩

  1755. חבלו של משיח – הצרות שבעקבות המשיח.  ↩

  1756. ומר הא תורה וכו‘ – כלו’ מר הרי עסוק בתורה וג"ח.  ↩

  1757. שמא יגרום החטא – ולא אנצל.  ↩

  1758. שכבר אכלוהו וכו‘ – כלו’ כל הטובות שהנביאים נתנבאו עליהן כבר נתקיימו בימי חזקיה.  ↩

  1759. ימחל לו רבונו – יסלח לו אלהים על שאמר כך.  ↩

  1760. זכריה ט', ט.  ↩

  1761. רמי – הקשה על זה.  ↩

  1762. וארו עם ענני וגו' – והנה עם ענני שמים בא (המשיח) כבן אדם.  ↩

  1763. דניאל ז', יג.  ↩

  1764. זכריה ט', ט.  ↩

  1765. שבור מלכא – שם מלך פרס.  ↩

  1766. אשגר – אשלח; וללגלג נתכוון.  ↩

  1767. ברק – מבריק, מזהיר בצבעו, או רץ כברק.  ↩

  1768. כלום יש לך וכו' – דחהו בקש.  ↩

  1769. בראשית כ"ח, כא.  ↩

  1770. בראשית כ"ח, כא.  ↩

  1771. זכריה י"ד ח.  ↩

  1772. ישעיה י"א, יא.  ↩

  1773. יואל ד', יח.  ↩

  1774. ישעיה כ"ז, יג.  ↩

  1775. בראשית מ"ט, א, ב.  ↩

  1776. על המחלוקת – שלא יריבו זה עם זה.  ↩

  1777. יחזקאל ל"ז, טז, יז.  ↩

  1778. שם שם, כב.  ↩

  1779. קץ מגולה – כלו‘ הכתוב בעצמו מגלה את סימני הגאולה, כשיהיו "הרי ישראל וגו’ “ סימן הוא ”כי קרבו (ימי הגאולה) לבוא".  ↩

  1780. שם ל"ו, ח.  ↩

  1781. בבקעת ארבל – שם מקום בגליל התחתון.  ↩

  1782. שבקע אורה – שאורה נגלה קמעא קמעא (מעט מעט).  ↩

  1783. ברבי – בן רבי והוא תאר כבוד.  ↩

  1784. מגדול – ש“ב כ”ב, נא.  ↩

  1785. מגדיל – תהל' י"ח, נא.  ↩

  1786. ישעיה נ"ח, ח.  ↩

  1787. נלכדין – נפגעים.  ↩

  1788. משלי ד', יח. כאור נגה – כאור כוכב השחר, ששמו נגה.  ↩

  1789. ירמיה י"א, טז.  ↩

  1790. משלי כ', כז.  ↩

  1791. ישעיה ס', א.  ↩

  1792. פנס – מנורה, עששית.  ↩

  1793. שם שם, ג.  ↩

  1794. בראשית ל"ב, כז.  ↩

  1795. איכה ג', כג.  ↩

  1796. בבקרן של מלכיות – שהצלתנו משלש גליות הקודמות.  ↩

  1797. לגאלנו – לעתיד לבוא.  ↩

  1798. ישעיה ד', ה.  ↩

  1799. המזומנים לה – דרש “מקראים” לשון קרואים ומזומנים.  ↩

  1800. ירמיה ג', יח.  ↩

  1801. דברים כ"ט, כז.  ↩

  1802. ירמיה כ"ג, ז, ח.  ↩

  1803. שתעקר יציאת מצרים – ספור יציאת מצרים.  ↩

  1804. ישעיה מ"ג, יח.  ↩

  1805. ישעיה מ"ג, יח.  ↩

  1806. שם שם, יט.  ↩

  1807. מלחמת גוג ומגוג – מלחמות הגוים בימות המשיח.  ↩

  1808. שעבוד מלכיות בלבד – כלו' סדר העולם לא ישתנה, אלא שינָצלו ישראל משעבוד מלכיות.  ↩

  1809. דברים ט"ו, יא.  ↩

  1810. ישעיה מ"ה, יז.  ↩

  1811. ישעיה מ"ה, יז.  ↩

  1812. ישעיה מ"ה, יז.  ↩

  1813. שם נ"ד, ד.  ↩

  1814. עמוס ה', יח.  ↩

  1815. ועטלף – מין שרץ־עוף מעופות הלילה.  ↩

  1816. לאותם בני אדם – לאומות העולם.  ↩

  1817. ישעיה ס', ב.  ↩

  1818. הגמון – שר רומי.  ↩

  1819. מי תופס המלכות אחרינו – מי ימלוך אחרינו.  ↩

  1820. בראשית כ"ה, כו. וידו אוחזת בעקב עשו – כלו' אחרי עשו ימלוך יעקב.  ↩

  1821. דברים ישנים וכו‘ – כלו’ פסוק ישן, וזקן חדש זה גלה את טעמו.  ↩

  1822. דורונות – מתנות.  ↩

  1823. תהלים צ"ו, ז.  ↩

  1824. שם שם, ז, ח.  ↩

  1825. אכסניא עשו לבני – שישראל נתארחו בארצם כמה שנים.  ↩

  1826. שם ס"ח, לב.  ↩

  1827. שם ס"ח, לב.  ↩

  1828. מלכות אדום – מלכות רומי.  ↩

  1829. שם שם, לא.  ↩

  1830. שדרה בין הקנים – בבצה, והיא חזיר הבר, שרומי נמשלה לחזיר.  ↩

  1831. שם פ', יד.  ↩

  1832. נכתבים בקולמוס אחד – דרש “קנה” לשון קולמוס שכותבין בו; כלו' שכותבין גזירות רעות על ישראל.  ↩

  1833. אבירים – ישראל.  ↩

  1834. שם שם, לא.  ↩

  1835. כעגלים שאין להם בעלים – של הפקר.  ↩

  1836. מתרפס ברצי כסף – דרש “מתרפס” מלשון מתיר (פושט) פס ידו, ו“ברצי” מלשון רצון; כלו' פושטים יד לקבל שוחד על מנת לעשות רצון הנותן ואינם עושים.  ↩

  1837. תהלים ס"ח, לא.  ↩

  1838. תהלים ס"ח, לא.  ↩

  1839. קרבות – דרש “קרָבות” מלשון קורבה; השתדלו להתקרב לאומות־העולם.  ↩

  1840. שם ע"ב, י.  ↩

  1841. מסורת אגדה – כלו' כך מקובלים אנו.  ↩

  1842. מעולים – יפים וטובים.  ↩

  1843. שם ל"ו, י.  ↩

  1844. בראשית א', י.  ↩

  1845. אפרים משיח צדקי – לפי האגדה, קודם שיבוא משיח בן דוד יבוא משיח בן יוסף, כלו' מזרע אפרים בן יוסף, להלחם באומות־העולם ששעבדו את ישראל.  ↩

  1846. בימינו – כך תקן רד“ל, ובמודפס: ”בים" (על שם הכתוב: “ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו” – תהל' פ"ט, כו).  ↩

  1847. הללו שגנוזים אצלך – בני דורך הגנוזים עמך.  ↩

  1848. כעגל הזה – שמכניסין אותו בעול בפעם הראשונה.  ↩

  1849. ומשנקים – מיגעים ומדכאים.  ↩

  1850. שבוע – שבע שנים.  ↩

  1851. טורדם – דוחפם ומאבדם.  ↩

  1852. נפלים – שמתו במעי אמם.  ↩

  1853. כמה יהא כחי – כלו' עד כמה כוחי גדול לסבול.  ↩

  1854. ראה טל שעל ראשי – שאני לן, כביכול, בחוץ ועלה טל הלילה על ראשי (על שם הכתוב “שראשי נמלא טל” – שה"ש ה', ב).  ↩

  1855. נתישבה דעתי – נחה דעתי.  ↩

  1856. כרבו – כאדונו.  ↩

  1857. ישעיה ס', א.  ↩

  1858. שם שם, ב.  ↩

  1859. שם שם, ג.  ↩

  1860. שם ס"א, י.  ↩

  1861. דעת קונך – דעת הקב"ה.  ↩

  1862. וזמרגדין – אבנים טובות.  ↩

  1863. אפרסמון – שמן הטוב.  ↩

  1864. חצי צערו – שכר לפי חצי צערו.  ↩

  1865. כבדו ורבצו – נקו את הדרכים והרביצו את האבק שעליהם.  ↩

  1866. שיר השירים ד', טז.  ↩

  1867. בראשית ט"ז, יד.  ↩

  1868. מעיד יותר – שיודע להוסיף על דברי הקודם.  ↩

  1869. שם כ"ו, ג.  ↩

  1870. שמות כ', ג.  ↩

  1871. דברים ו', ד.  ↩

  1872. תהלים קמ"ד, טו.  ↩

  1873. שיר השירים א', ד.  ↩

  1874. ישעיה ס', ד.  ↩

  1875. ישעיה ס', ד.  ↩

  1876. זכריה ט', ט.  ↩

  1877. ישעיה ס"א, י.  ↩

  1878. לעולם הבא – כלו' עולם שאחרי ימות המשיח, לעתיד לבוא.  ↩

  1879. עין לא ראתה – הטובה שעתידה לבוא.  ↩

  1880. שם ס"ד, ג.  ↩

  1881. שם שם.  ↩

  1882. לגלג – לעג.  ↩

  1883. קהלת א', ט.  ↩

  1884. דוגמתו – דמיונו של דבר זה.  ↩

  1885. תרנגלת – שמטילה ביצים בכל יום.  ↩

  1886. קהלת א', ט.  ↩

  1887. צלף – עץ קפריסין (קאפערשטרויך), והוא טעון פירות כל ימות השנה.  ↩

  1888. גלוסקאות – לחמי סולת משובחים.  ↩

  1889. כלי מילת – בגדי צמר דק כמשי ממקום ששמו כך.  ↩

  1890. קהלת א', ט.  ↩

  1891. כמהין ופטריות – מיני צמחים שגדלים בלילה אחד.  ↩

  1892. נברא בר קורא – סיב העולה כמין ארג חוטים שתי־וערב סביב הקורים (הענפים הרכים) של התמר.  ↩

  1893. וחוקק בהן – כלו' מפתח בהן מיני פתוחי ציורים.  ↩

  1894. ישעיה נ"ד, יב.  ↩

  1895. צוצלת – תור, מין יונה קטנה.  ↩

  1896. הפליגה – הרחיקה.  ↩

  1897. מנסרים – גוזרים במגרה.  ↩

  1898. ריקה – בער.  ↩

  1899. תהלים ע"ב, טז.  ↩

  1900. שתתמר כדקל – שתעלה בקומתה כתמר; ודרש “פסת” מלשון פָּשה, כלו' רבוי וגידול.  ↩

  1901. יש צער לקצרה – מחמת גָבהה.  ↩

  1902. תהלים ע"ב, טז.  ↩

  1903. ומשירה – מפילה.  ↩

  1904. פסת ידו ­– כף ידו.  ↩

  1905. דברים ל,"ב, יד.  ↩

  1906. ואל תתמה – על הגודל של החטה.  ↩

  1907. בלפת – מין ירק (ריבע).  ↩

  1908. דברים ל"ב, יד.  ↩

  1909. ענבה – גרגר אחד של ענבים.  ↩

  1910. ומספק הימנה – נוטל לצרכו די ספוקו.  ↩

  1911. כפיטס – כחבית גדולה.  ↩

  1912. גרבי – חביות.  ↩

  1913. יישר וכו‘ – נכון הדבר, ור’ יוחנן ג"כ אמר כך.  ↩

  1914. אילני סרק – עצים שאינם עושים פירות.  ↩

  1915. ישעיה ס', יט.  ↩

  1916. ארבעים ותשעה חלקי אור – דרש “שבעתיים” שבע פעמים שבע.  ↩

  1917. ישעיה ל', כו.  ↩

  1918. מלאכי ג', כ.  ↩

  1919. יחזקאל מ"ז, ט.  ↩

  1920. שם שם, י"ב.  ↩

  1921. שם ט"ז, כה.  ↩

  1922. ישע' נ"ד, יא.  ↩

  1923. שם שם, יב.  ↩

  1924. שם ס', ג.  ↩

  1925. שם י"א, ז.  ↩

  1926. הושע ב', כ.  ↩

  1927. ישעיה ס"ה, יט.  ↩

  1928. שם כ"ה, ח.  ↩

  1929. שם ל"ה, י.  ↩

  1930. לא יהיה אור וגו' – דרש “יקרות” בלשון ארמית: כבד; ואפשר לפי שדבר יקר נוהגין לגנזו ולהטמינו ולכסותו מעינים.  ↩

  1931. זכריה י"ד, ו.  ↩

  1932. צופים – צפים ועולים למעלה; “ויצף הברזל” (מל"ב ו', ו) תרגומו “וקפא ברזלא”.  ↩

  1933. מנרתיקה – מתוך המקום שהיא קבועה שם שמשמש לה כעין תיק; כלו' הקב"ה יגביר את חוּמה.  ↩

  1934. וּרְשָׁאִים – כך במקור (הערת פב"י).  ↩

  1935. מלאכי ג', כ.  ↩

  1936. שם שם.  ↩

  1937. שם שם, יט.  ↩

  1938. בראשית א', כא.  ↩

  1939. נזקקין – מזדוגים.  ↩

  1940. סרס – עשה אותו לסריס.  ↩

  1941. וצנן – קרר את חום תאותה.  ↩

  1942. קיניגיא – מלחמת ציד.  ↩

  1943. הבל – רוח הנשימה.  ↩

  1944. לעמוד בריחו – מחמת ההבל שיוצא מפיו.  ↩

  1945. עושה תלמים וכו' – מכל גמיעה וגמיעה.  ↩

  1946. ישעיה ס', ג.  ↩

  1947. וננער – נתעורר.  ↩

  1948. איוב מ"א, י.  ↩

  1949. תהלים נ', י.  ↩

  1950. לחלוח פה – רק כדי לחלוח פה.  ↩

  1951. ישעיה ק"ד, ג.  ↩

  1952. שם שם.  ↩

  1953. המשומר בענביו – לצדיקים.  ↩

  1954. בראשית כ"א, ח.  ↩

  1955. תהלים קט"ז, יג.  ↩

  1956. ישעיה כ"ה, ט.  ↩

  1957. איכה ג', כב.  ↩

  1958. בכל בקר – בשעת היקיצה משינה, שהיא אחד מששים במיתה.  ↩

  1959. מן המים צר – שאדם נברא מטפה.  ↩

  1960. שעמלם ברוח בו"ד – שנעשים ע"י פיחה.  ↩

  1961. נשברו יש להם תקנה – להתיכם ולחזור לעשות מהם כלי.  ↩

  1962. צדוקי – אחד מן כת הצדוקים, שכופרים בתחית המתים.  ↩

  1963. פלטורין – היכלות.  ↩

  1964. במקום שאין מים ועפר – והנמשל, האדם שנברא מטפה קטנה, שאין בה ממש.  ↩

  1965. השריץ – נעשה שרץ.  ↩

  1966. לזמן מרובה – שהדבר נמשך זמן רב, ואינו נעשה מהרה.  ↩

  1967. חלזון – מין שרץ (שנעקע).  ↩

  1968. לגביהא בן פסיסא – בעל חטוטרת היה, ורגיל בוכוחים.  ↩

  1969. שלא היו וכו‘ – כלו’ הנולדים.  ↩

  1970. עקמומיתך – החטוטרת שעל גבך.  ↩

  1971. בכמה לבושים – בכמה קליפות.  ↩

  1972. יחזקאל ל"ז, יב.  ↩

  1973. להם – לצדיקים שנקברו מחוץ לארץ.  ↩

  1974. מחלות – מערות מתחת לקרקע.  ↩

  1975. יחזקאל ל"ז, יב.  ↩

  1976. שם שם, יד.  ↩

  1977. ישעיה מ"ב, ה.  ↩

  1978. שחיק עצמות – לשון קללה לרשע שמת, כלו' תשָׁחקנה עצמותיו בקבר.  ↩

  1979. מציץ – מצמיח.  ↩

  1980. מלוז שדרה – מן עצם קטנה בחוליות העליונות של השדרה, והיא קשה ביותר.  ↩

  1981. לא נמחה – לא נמס.  ↩

  1982. לי לבן – בגדי פשתן.  ↩

  1983. חפותים – בגדים תפורים בקפול שפה ושולים.  ↩

  1984. דרדסים – פוזמקאות נאים.  ↩

  1985. קהלת ג', טו.  ↩

  1986. ע"י אליהו וע"י אלישע – שהחיו את המת (מל“א י”ז, מל"ב ד').  ↩

  1987. וע"י יחזקאל – בבקעת העצמות.  ↩

  1988. אינם חוזרים לעפרם – לאחר שיחיו, בין ימות המשיח והעולם הבא.  ↩

  1989. אותן אלף שנים וכו' – ויהיה עולם זה חרב.  ↩

  1990. בריתי יומם ולילה – כלו' התורה, שנאמר בה “והגית בו יומם ולילה” (יהושע א', ח).  ↩

  1991. ירמיה ל"ג, כה.  ↩

  1992. משלי ד', כב.  ↩

  1993. אס‘ ח’, טז.  ↩

  1994. ויקרא כ"ו, מד.  ↩

  1995. נטלו מהם – בגלות.  ↩

  1996. פירותיהם – של מתן שכרם.  ↩

  1997. והקרן וכו‘ – כלו’ גוף השכר שמור לו לעוה"ב.  ↩

  1998. כנגד כולם – שקול לענין שכר ככולם.  ↩

  1999. הפך בה וכו' – חפש ודרוש בתורה, שהכל יש בה, ובה תסתכל ותעיין תמיד.  ↩

  2000. וסיב ובלה בה – הזדקן ובלה ימיך בה.  ↩

  2001. ומנה לא תזוע – ממנה לא תזוז.  ↩

  2002. הרהורי חרב – דאגות מפני מלחמה שמטרידות את האדם.  ↩

  2003. תהלים י"ט, ט.  ↩

  2004. דברים כ"ח, מו, מז.  ↩

  2005. ויקרא ו', יח.  ↩

  2006. שם ז', א.  ↩

  2007. שם י"ח, ה.  ↩

  2008. שם שם.  ↩

  2009. שם שם.  ↩

  2010. תהלים פ"ז, ב.  ↩

  2011. שערים המצוינים בהלכה – בתי ישיבה של תלמידי חכמים.  ↩

  2012. מסרהב – מטריח בהפצרות.  ↩

  2013. משלי כ"ח, ט.  ↩

  2014. חיי עולם – תורה.  ↩

  2015. חיי שעה – תפלה, שיש בה שאלת צרכים לחיי שעה, כגון מזונות ורפואה.  ↩

  2016. דברים י"א, יח.  ↩

  2017. סם תם – סם גמור, שיש בו רפואה שלמה.  ↩

  2018. רטיה – תחבושת לרפואה.  ↩

  2019. מה שהנאתך – כל מה שאתה מתאוה.  ↩

  2020. בחמין – במים חמים.  ↩

  2021. בצונן – במים קרים.  ↩

  2022. נומי – בשר חי.  ↩

  2023. תבלין – שנותנים טעם לשבח במאכל.  ↩

  2024. בראשית ד', ז.  ↩

  2025. שם שם.  ↩

  2026. משאו ומתנו – עסקו.  ↩

  2027. בראשית ד', ז.  ↩

  2028. שם שם.  ↩

  2029. לזה יפה – לחולי זה טוב ומועיל.  ↩

  2030. משלי ד', כב.  ↩

  2031. שם א', ט.  ↩

  2032. חש – הרגיש כאב.  ↩

  2033. משלי א', ט.  ↩

  2034. שם שם.  ↩

  2035. שם ג', ה.  ↩

  2036. שם שם.  ↩

  2037. שם ד', כב.  ↩

  2038. דברים ד', מד.  ↩

  2039. סם חיים – דורש “שָׂם” מלשון סם.  ↩

  2040. אומן לה – ומשתמש בה כראוי. ובשבת פ“ח: ”למימינים בה… ולמשמאילים בה" – כלו' מי שבקי בדרכיה ומשתמש בה כהלכה. כאדם השולט ביד ימינו.  ↩

  2041. דברים א', א.  ↩

  2042. הדבורה – דורש “הדברים” מלשון דבוֹרים.  ↩

  2043. חבקוק א', יד.  ↩

  2044. שמות ט"ו, כב.  ↩

  2045. רשומות – מקראות.  ↩

  2046. ישעיה נ"ה, א.  ↩

  2047. שם שם.  ↩

  2048. מים מסוף העולם וכו‘ – כלו’ נמצאים בכל מקום.  ↩

  2049. מים מן השמים – גשמים.  ↩

  2050. בקולי קולות – רעמים.  ↩

  2051. נמוך – שפל.  ↩

  2052. בירוד שבכלים – בפחות שבכלים, בכלי חרס.  ↩

  2053. מתבלע – טובע ואובד.  ↩

  2054. דברים ל"ג, ב.  ↩

  2055. שמות כ', כב.  ↩

  2056. קרוב ולא קרוב – כלו' לא קרוב ביותר ולא רחוק ביותר.  ↩

  2057. ובעולם הבא – אש של מעלה.  ↩

  2058. נכרים הם בין הבריות – שהשימוש באש נותן סימנים בפניהם ובגופם.  ↩

  2059. דברים ל"ב, ב.  ↩

  2060. מצרין בו – מצטערים במטר, שמקלקל היין והגורן.  ↩

  2061. דברים ל"ב, ב.  ↩

  2062. שם שם.  ↩

  2063. משלי כ“ז, י”ח.  ↩

  2064. שם שם.  ↩

  2065. קלפין – קליפות מבחוץ.  ↩

  2066. דברים ל“ב, מ”ז.  ↩

  2067. מעלבונה של תורה – שמזלזלים בלמוד תורה ומביישים אותה.  ↩

  2068. נזוף – מנודה לשמים.  ↩

  2069. תהלים ל"ט, ג.  ↩

  2070. נרתיקים – בתי קבול; ובגמרא הגיר': דרופתקי, ומפרש הערוך: נרתיקין.  ↩

  2071. ולא אמר איה וגו‘ – כלו’ מי שנותן זמירות בלילה בתורה מובטח הוא שאלהיו עמו.  ↩

  2072. איוב ל"ה, י.  ↩

  2073. מזבחי מתים – מזבחי אלילים.  ↩

  2074. משלחנו של מקום – מקרבנות לשמים.  ↩

  2075. בעדת אל – סתם עֵדָּה עשרה.  ↩

  2076. תהלים פב, א.  ↩

  2077. ואגדתו – סתם אגודה חמשה.  ↩

  2078. עמוס ט, ו.  ↩

  2079. בקרב אלהים ישפט – אלהים אלו דיינים, ואין בי"ד פחות משלשה.  ↩

  2080. תהלים פ"ב, א.  ↩

  2081. איש אל רעהו – הרי שנים.  ↩

  2082. מלאכי ג', טז.  ↩

  2083. אליך – לשון יחיד.  ↩

  2084. שמות כ', כד.  ↩

  2085. ישב בדד וידום – מדברים בטלים; או הוגה בתורה בקול דממה. ואולי הפירוש כדרשתם על הכתוב “דום לה'” מל' דמדומי חמה, שמשכים ומעריב לביהמ"ד.  ↩

  2086. איכה ג', כח.  ↩

  2087. משלי ט"ו, כג.  ↩

  2088. כמין זמר – של חול.  ↩

  2089. והקורא פסוק בבית המשתאות – דרך שחוק והוללות.  ↩

  2090. שיר השירים א', ג.  ↩

  2091. מה נאה וכו‘ – כלו’ מפנה לבו להדר הבריאה.  ↩

  2092. ניר – שדה.  ↩

  2093. הנעור בלילה וכו‘ – כלו’ שהוא פנוי ממלאכה ויכול לעסוק בתורה ואינו עוסק.  ↩

  2094. קבע – כלו' שעה קבועה בכל יום.  ↩

  2095. לא יהו עליך חובה – כלו' כמשא.  ↩

  2096. בעל מלאכתך – הקב"ה.  ↩

  2097. לכשאפנה אשנה – כשיהא לי פנאי אעסוק בתורה.  ↩

  2098. משלי ו', לב.  ↩

  2099. לפרקים – לעתים, כלו' שלא בקביעות.  ↩

  2100. במדבר י"ט, יד.  ↩

  2101. יהושע א', ח.  ↩

  2102. פסוק זה – והגית בו יומם ולילה.  ↩

  2103. שמות ל"ג, יא.  ↩

  2104. יהושע א', ח.  ↩

  2105. אין מקבלים טומאה – כלו' אף הטמא מותר בתלמוד תורה.  ↩

  2106. מגמגם וקורא – שהיה טמא והיה לבו מהסס לקרוא בתורה.  ↩

  2107. ירמיה כ"ג, כט.  ↩

  2108. עני… יותר מהלל – עי‘ עמ’ קכ“ז ”הלל הזקן“ י”א.  ↩

  2109. אנגריא – עבודת שר העיר, ועבודת עצמו היתה, ועבדיו לא היו מכירים בו.  ↩

  2110. לא הלך וראה אותם – את עבדיו, כלו' לא נתן לב לנכסיו.  ↩

  2111. משדלתו – מפתה אותו.  ↩

  2112. תהלים קמ"ו ז.  ↩

  2113. שם שם ח.  ↩

  2114. שם שם.  ↩

  2115. מתכסים בטלית אחת – מחמת עניות.  ↩

  2116. ארבעה ארבעה באמה – שהיינו נדחקים לשמוע תורה מפיו.  ↩

  2117. דברים ל', יד.  ↩

  2118. עול מלכות – מסים וארנוניות.  ↩

  2119. עול דרך ארץ – פרנסה.  ↩

  2120. חרות – חופש.  ↩

  2121. שמות ל"ב, טז.  ↩

  2122. בן חורין – חפשי.  ↩

  2123. קמח – כלו' מזונות.  ↩

  2124. וּמְלַכְתָּם – כך במקור (הערת פב"י).  ↩

  2125. עיקר – כלו' רוב עסקיו.  ↩

  2126. טפל – כלו' ממעט לעסוק בו.  ↩

  2127. לאסטרטיא – לרחוב, לדרך המלך.  ↩

  2128. אור – אש.  ↩

  2129. בינתים – באמצע.  ↩

  2130. ישעיה מ', לא.  ↩

  2131. תהלים ל"ב, טו.  ↩

  2132. משלי ד', ב.  ↩

  2133. פרקמטוטין – סוחרים.  ↩

  2134. מטכסא – מטוה של משי.  ↩

  2135. סיריקון – אריגים של משי.  ↩

  2136. השנו – למדו.  ↩

  2137. מקח – קנין.  ↩

  2138. הוי – הרי, נמצא.  ↩

  2139. משלי ד', ב.  ↩

  2140. הלסטים – הגזלנים.  ↩

  2141. משלי ד', ב.  ↩

  2142. חבר – תלמיד־חכם.  ↩

  2143. פרקמטיא – סחורה.  ↩

  2144. בדקו – חפשו.  ↩

  2145. פיסוהו – רִצוהו.  ↩

  2146. אבדה – כלו' דבר האָבֵד היא.  ↩

  2147. תהלים קי"ט, עב.  ↩

  2148. משלי ו', כב.  ↩

  2149. דברי הימים א', יז, ח.  ↩

  2150. התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים – כל אלו הם כללי הדברים שאמרו החכמים בכמה מקומות בענין תלמוד־תורה, וכולם יש להם סמך במקרא.  ↩

  2151. בתלמוד – בלמוד מרובה.  ↩

  2152. בשמיעת האזן – שיהא שומע יפה ומקשיב.  ↩

  2153. בעריכת שפתים – שיהו דברי תורה ערוכים ושגורים בפיו בלשון ברורה.  ↩

  2154. בבינת הלב – להתבונן ולהוציא דבר מתוך דבר.  ↩

  2155. בשכול הלב – הסתכלות בטעמי התורה.  ↩

  2156. באימה – אימת הרב.  ↩

  2157. ביראה – יראת שמים.  ↩

  2158. בשמחה – שמחת הלב.  ↩

  2159. בטהרה – טהרת הגוף.  ↩

  2160. בשמוש חכמים – שמוש הרב כדי ללמוד ממעשיו.  ↩

  2161. בדקדוק חברים – כלו' עיון והתעמקות בתוך הדברים עם חברים: וי“ג: ”בדבוק חברים".  ↩

  2162. בפלפול – משא־ומתן של הלכה.  ↩

  2163. בישוב – ישוב הדעת; וי“מ: שיהא יודע ובקי בישובו של עולם. נוסח אחר: בישיבה, כלו' בישיבת ביהמ”ד.  ↩

  2164. במקרא ובמשנה – שיהא בקי בהם.  ↩

  2165. במעוט שיחה – בטלה.  ↩

  2166. במעוט תענוג – תפנוקי הגוף.  ↩

  2167. במעוט דרך־ארץ – תשמיש; וי"מ: שלא יהא מצוי עם בני אדם בשוק.  ↩

  2168. בקבלת היסורין – באהבה.  ↩

  2169. המכיר את מקומו – שאינו משתדל לעלות ולישב במקום גבוה מן הראוי לו.  ↩

  2170. והעושה סיג – גדר; כלו' שיהא נזהר בדבורו שלא יכשל.  ↩

  2171. אינו מחזיק טובה לעצמו – אינו מתגדר במה שלמד הרבה.  ↩

  2172. אהוב – רצוי ומקובל על הכל.  ↩

  2173. המקום – הקב"ה.  ↩

  2174. אוהב את התוכחות – כלו' מקבל תוכחה באהבה.  ↩

  2175. המישרים – הדעות הישרות.  ↩

  2176. מגיס לבו – מתגאה.  ↩

  2177. ואינו שמח בהוראה – כלו' אינו בהול להורות הלכה.  ↩

  2178. נושא בעול עם חברו – בטורח הגוף ובממון ובעצה.  ↩

  2179. ומכריעו לכף זכות – דן אותו לכף זכות.  ↩

  2180. מתישב לבו בתלמודו – כלו' שלומד בסדר ובשיטה, ויש לו קורת רוח בתלמודו.  ↩

  2181. שואל ומשיב – שאינו מתבייש לשאול ואינו קפדן ומשיב.  ↩

  2182. שומע ומוסיף – חכמה על מה שלמד מרבותיו.  ↩

  2183. המחכים את רבו – ע"י שאלותיו ופלפולו.  ↩

  2184. והמכוון את שמועתו – לאמרה בלשון רבו.  ↩

  2185. יותר מלמודך עשה – כלו' עיקר למודך יהא לשם מעשים טובים.  ↩

  2186. בעל־מלאכתך – כלו' הקב"ה שצוך על המעשה.  ↩

  2187. איוב ג', יט.  ↩

  2188. ישעיה נ"ה, א.  ↩

  2189. שם שם.  ↩

  2190. שם שם.  ↩

  2191. בפחות שבכלים – בכלי חרס.  ↩

  2192. משלי א', ט.  ↩

  2193. שרף על הצואר – שרָפֶה, שאינו מצומצם בדוחק לצואר.  ↩

  2194. ונראה ואינו נראה – שהסנטר והזקן פעמים מכסים אותו; והנמשל לתלמיד־חכם, שאינו מטריח על הבריות, ואינו מתגדר ברבים.  ↩

  2195. שיר השירים ה', יג.  ↩

  2196. המגביה עצמו – מתנשא ומתגדל.  ↩

  2197. משלי ל', לב.  ↩

  2198. ואוכל חרובין – כלו' מסתפק במועט.  ↩

  2199. ותורמוסין – מין צמח למאכל בהמה.  ↩

  2200. ערום – מעסקי ממון.  ↩

  2201. משלי ח', יב.  ↩

  2202. מאין – כלו' ממי שמשים עצמו כאין.  ↩

  2203. איוב כ"ח, יב.  ↩

  2204. משלי א', כ.  ↩

  2205. מבפנים – בצניעות ובענוה.  ↩

  2206. מכרזת – מודיעה ומפרסמת.  ↩

  2207. משלי י"א, ב.  ↩

  2208. סוליתה – סנדלה, מנעל שלה.  ↩

  2209. יראה – יראת שמים.  ↩

  2210. שאינה ירושה לך – כלו' אינה עוברת בירושה ואינה נקנית אלא ביגיעה.  ↩

  2211. במשורה – במדה.  ↩

  2212. בטלים הרבה – יהיו מצוים לך דברים הרבה שיבטלוך.  ↩

  2213. יש לו – להקב"ה.  ↩

  2214. בשבט של עוני – בשבט לוי, שלא נטל חלק בארץ.  ↩

  2215. לאוכלי המן… לאוכלי תרומה – כלו' שהם פנויים מטורח פרנסה.  ↩

  2216. דברים ל', יב.  ↩

  2217. בגסי רוח – בבעלי גאוה.  ↩

  2218. דברים ל', יג.  ↩

  2219. בסחרנים… בתגרים – בסוחרים ורוכלים, עוברי ארחות.  ↩

  2220. דברים ל', יב.  ↩

  2221. באסטרולוגין – בחוזים בכוכבים.  ↩

  2222. לבית המים – לבית הכסא או למרחץ, במקום שאין להרהר בדברי תורה.  ↩

  2223. קהלת ז', ז.  ↩

  2224. כשהחכם מתעסק – דרש עֹשֶׁק מלשון עֵשֶׂק.  ↩

  2225. מערבבין – מבלבלין.  ↩

  2226. בחרישת הקבר – בעניני טומאה וטהרה.  ↩

  2227. תהלים צ"ד, יב.  ↩

  2228. שם שם.  ↩

  2229. במי שממית עצמו – כלו' מתענה ומסתגף.  ↩

  2230. במדבר י"ט, יד.  ↩

  2231. קהלת ב', ט.  ↩

  2232. באף – כלו' ביגיעה מרובה ובטורח גדול.  ↩

  2233. יערף וגו‘ – דרש מל’ “יערף מזבחותם” (הושע י', ב) ל' הכאה וקבלת יסורים, שצריך להמית עצמו על התורה.  ↩

  2234. דברים ל"ב, ב.  ↩

  2235. שמות ל"ד, כח  ↩

  2236. או כדרך וכו‘ – אפשר אתה סבור כדרך וכו’.  ↩

  2237. מלמדין אותה בצער – כלו' בצרות עין ובזריקת מרה.  ↩

  2238. דברים ל"ב, ב.  ↩

  2239. בזול – שעין יפה שולטת בשעת זול.  ↩

  2240. למשאוי – למשא.  ↩

  2241. משלי ל', לג.  ↩

  2242. שמקיא חלב וכו‘ – כלו’ שמתענה.  ↩

  2243. המשחיר פניו – ברעב.  ↩

  2244. מבהיק זיוו – מזריח אורו.  ↩

  2245. שיר השירים ה', יא.  ↩

  2246. כלו קרומיות –כלו' וכי אין קנה וסוף באגם? יטלו מהם ויאכלו.  ↩

  2247. הזבלים והתבנים – שקדמו והשכימו להוציא זבל ותבן לשדה.  ↩

  2248. אז תבין – דרש “תבין” מלשון תבן.  ↩

  2249. משלי ב', ד.  ↩

  2250. לא נזבלים וכו‘ – כלו’ אין אנו שוקדים על תקנתנו בתורה כזבלים ותבנים הללו בשלהם. ואולי יש לגרוס: “אנחנו לא אפילו כתבנים ולא אפילו כזבלים”, והשאר יש למחוק.  ↩

  2251. זריזות וכו' – היא המדרגה הראשונה שעולים ממנה למעלה עליונה.  ↩

  2252. לידי אליהו – ליד גלוי אליהו מבַשֵּׂר הגאולה.  ↩

  2253. הוי שקוד – למד בזריזות ובהתמדה.  ↩

  2254. לפני מי – לפני הקב"ה.  ↩

  2255. קולמוסין – קני כתיבה.  ↩

  2256. לבלרים – סופרים, כתבנים.  ↩

  2257. מכחול – כמין כף קטנה שטובלין אותה בשפופרת של סממני הצבע.  ↩

  2258. מאמת המים – מן המעין.  ↩

  2259. בחדרי מרכבה – בסתרי תורה של מעשה מרכבה.  ↩

  2260. וחורז בדברי תורה – כאדם שחורז מרגליות.  ↩

  2261. כעיקר נתינתם – כתחילת נתינתם בהר סיני, שהיתה באש.  ↩

  2262. בבני ברק – שם מקום שהיתה בו ישיבת חכמים.  ↩

  2263. היה משגר – שולח לשאול בשלום הבית.  ↩

  2264. בגרה – גדלה והגיע זמנה להנשא.  ↩

  2265. נטל רשות – מרבותיו לילך לביתו.  ↩

  2266. ריבות – נערות.  ↩

  2267. שומעני – שומע אני מכאן, מזה משמע.  ↩

  2268. מנפה – כוברת בנפה.  ↩

  2269. זקפה – הרימה.  ↩

  2270. זה שכרה – שהמתינה לי כל כך שנים.  ↩

  2271. חלשה דעתו – נפל עליו רוחו.  ↩

  2272. והחוט המשולש וגו‘ – כלו’ שהם חכמים שלשה דורות.  ↩

  2273. קהלת ד', יב.  ↩

  2274. פסקו לו – קבעו לו זמן.  ↩

  2275. יונתך – אשתך.  ↩

  2276. בקטטה – בריב.  ↩

  2277. סעדה המפסקת – סעודה אחרונה של ערב יוהכ"פ וערב ט' באב, שמפסיקים בה בין אכילה לתענית.  ↩

  2278. מין – כופר.  ↩

  2279. ונובעת דם – ומתוך עיונו בלמודו לא הרגיש.  ↩

  2280. עם פזיז – עם פוחז.  ↩

  2281. שהקדמתם פיכם לאזנכם – שאמרתם “נעשה” קודם ל“נשמע”.  ↩

  2282. אם יכולים אתם וכו‘ – כלו’ אם אין עול התורה קשה עליכם יותר מדאי.  ↩

  2283. משלי י"א, ג.  ↩

  2284. שם שם.  ↩

  2285. דברים כ"ז, ט.  ↩

  2286. משלי ה', יט.  ↩

  2287. שם שם.  ↩

  2288. וסדינו מוטל וכו' – שנפל מעליו ומתוך עיונו בתלמודו לא נתן לב לכך.  ↩

  2289. שרף – נחש לשמרו.  ↩

  2290. בראשית מ"ח, טז.  ↩

  2291. למצות מדותי – להרצות לפניו תמצית מדותי ושאלותי בתורה.  ↩

  2292. למצות מדותיו – לקבל ממנו תמצית מדותיו.  ↩

  2293. עד לאחת – עד מאד (תרגומו הארמי של “עד מאד” הוא “עד לחדא”).  ↩

  2294. השוחט… להניח מדמו וכו' – אם נפסל הזבח ע"י מחשבה זו או לא.  ↩

  2295. צהבו פניו – האדימו פניו מחמת שמחה.  ↩

  2296. שלא כונו שמועתנו – שלא אמרתי תחלה כהלכה ולא נתקררה דעתך עד עכשיו.  ↩

  2297. ובקשתי לי חבר – ששמע כמותי.  ↩

  2298. ולא מצאתי – והייתי דואג שמא טעיתי בשמועתי.  ↩

  2299. זלגו – נזלו.  ↩

  2300. חביבין עליכם ביותר – ואתם מדקדקים בהם ומחזרים עליהם להעמידם על מכונם.  ↩

  2301. תהלים קי"ט, צז.  ↩

  2302. לקיסרין – נ"א: לטבריא.  ↩

  2303. קהלת ח', א.  ↩

  2304. עצרת – חג השבועות.  ↩

  2305. קהלת ח', א.  ↩

  2306. יבוא עלי – כלו' תעמוד לי זכות הדבר הזה.  ↩

  2307. מסכת – חלק אחד שבתלמוד.  ↩

  2308. ברכת התורה מנין – שצריכין לברך על התורה.  ↩

  2309. על חיי שעה – ברכות הנהנין וברכת המזון.  ↩

  2310. על חיי עוה"ב – על התורה שנותנת חיים לעוה"ב.  ↩

  2311. משלי ל"א, כו.  ↩

  2312. תורה לשמה – שלא לשם שכר וכבוד.  ↩

  2313. דברים ל', כ.  ↩

  2314. שאהיה זקן – אחד מראשי הישיבה.  ↩

  2315. לשם פעלם – לשם המעשה.  ↩

  2316. עטרה – של כבוד.  ↩

  2317. קרדום – להשתכר בהם מזונות.  ↩

  2318. בכלי קדש – כלי בית־המקדש ששתה בהם יין.  ↩

  2319. שנעשו כלי חל – לאחר שנתחללו בידי הגויים.  ↩

  2320. ודאשתמש בתגא חלף – מי שמשתמש בכתר תורה חולף ואובד מן העולם.  ↩

  2321. כדאי לו – ראוי לו, כלו' כל העולם כאלו לא נברא אלא בשבילו.  ↩

  2322. ומלבשתו – התורה מלבשת את העוסק בה.  ↩

  2323. ומכשרתו – מתקנת אותו.  ↩

  2324. כמעין… שמתגבר – בחכמה.  ↩

  2325. עלבונו – זלזול בכבודו.  ↩

  2326. בפמליא של מעלה – בצבא מרום.  ↩

  2327. פלטרין של מעלה – היכלות של רקיע, מקדש של מעלה.  ↩

  2328. תהלים מ"ה, ה.  ↩

  2329. שם שם.  ↩

  2330. שם שם.  ↩

  2331. הגיס דעתו – נתגאה.  ↩

  2332. תהלים מ"ה, ה.  ↩

  2333. על מנת – על תנאי, בשביל.  ↩

  2334. ללמד – לאחרים.  ↩

  2335. מספיקין בידו – נותנין לו את היכולת, הקב"ה מסייע בידו.  ↩

  2336. שיר השירים א', ג.  ↩

  2337. פליטון – שמן המור.  ↩

  2338. מגולה ריחה נודף – ריחה מתפשט, וכך הוא ת"ח כשהוא מלמד תורתו ברבים.  ↩

  2339. המונע הלכה – מללמדו.  ↩

  2340. דברים ל"ג, ד.  ↩

  2341. מששת ימי בראשית – מימי בריאת העולם.  ↩

  2342. משלי י"א, כו.  ↩

  2343. בראשית מ"ב, ו.  ↩

  2344. קהלת י"א, ו.  ↩

  2345. אל תשב – אל תחדל.  ↩

  2346. במדבר ט"ו, לא.  ↩

  2347. תהלים קי"ב, ג.  ↩

  2348. שם נ"ה, כ.  ↩

  2349. דברים ו', ז.  ↩

  2350. שם י"ד, א.  ↩

  2351. מלכים ב‘ ב’, ג.  ↩

  2352. דברי הימים ב' כ"ט, יא.  ↩

  2353. מלכים ב‘ ב’, יב.  ↩

  2354. שם י"ג, יד.  ↩

  2355. במדבר ג', א.  ↩

  2356. שם שם, ב.  ↩

  2357. ירמיה ט"ו, יט.  ↩

  2358. משלמה – שעבדי דוד ברכוהו: “ייטיב אלהיך את שם שלמה משמך וגו'” (מל"א א', מז) ולא חששו לקנאתו.  ↩

  2359. אם תרצה לומר – כלו' אפשר להביא ראיה מכאן.  ↩

  2360. ויהי נא פי שנים וגו' – דברי אלישע לאליהו, ולא חשש לקנאה.  ↩

  2361. מלכים ב, ב', ט.  ↩

  2362. ויסמך את ידיו וגו' – משה סמך ידיו על יהושע תלמידו שימלא את מקומו.  ↩

  2363. במדבר כ"ז, כג.  ↩

  2364. ירמיה ט"ו, יט.  ↩

  2365. שם שם.  ↩

  2366. פיר – מחילה.  ↩

  2367. וכל מי שבועט – כל תינוק שמסרב לקרוא.  ↩

  2368. במדבר כ"ז, כג.  ↩

  2369. דברים ד', ה.  ↩

  2370. מה אני בחנם – מלמד בחנם.  ↩

  2371. אמת – זו תורה.  ↩

  2372. משלי כ"ג, כג.  ↩

  2373. שם שם.  ↩

  2374. ובן־אבות – חשובים.  ↩

  2375. רמי – הטיל שני כתובים זה על זה; כלומר הקשה מפסוק אחד על חברו.  ↩

  2376. התיו – משמע להוליך לו מים (תורה).  ↩

  2377. ישעיה כ"א, יד.  ↩

  2378. לכו למים – משמע שילך בעצמו.  ↩

  2379. שם נ"ה, א.  ↩

  2380. משלי ה', טז.  ↩

  2381. שם שם, יז.  ↩

  2382. למרקוליס – ע"ז ששמה כך (מרקוּריוּס), ודרך עבודתה בזריקת אבן.  ↩

  2383. משלי כ"ו, ח.  ↩

  2384. שם ג', לה.  ↩

  2385. שמאל דוחה וכו' – תלמיד שחטא, אל ידחהו רבו בשתי ידיו, שמא יצא לתרבות רעה.  ↩

  2386. לישו – הנוצרי, שהיה תלמידו ויצא לתרבות רעה (ועי' להלן בפרק “מינים”).  ↩

  2387. בשעת המכנסים – כשאין חכמי הדור מרביצים תורה ברבים.  ↩

  2388. פזר – לשנות לתלמידים.  ↩

  2389. בשעת המפזרים – כשגדולי הדור מרביצים תורה.  ↩

  2390. כנס – ואל תטיל שררה עליהם.  ↩

  2391. משלי י"א, כד.  ↩

  2392. הוי מכנס בה – ואל תטיל דברי תורה לבזיון.  ↩

  2393. תהלים קי"ט, קכו.  ↩

  2394. סופרים ומשנים – מלמדי מקרא ומשנה.  ↩

  2395. ירמיה ט', יא, יב.  ↩

  2396. דברים י"א, יט.  ↩

  2397. ישעיה ב', ג.  ↩

  2398. ומכניסים אותם – את התלמידים.  ↩

  2399. בועט בו – מורד בו, שתלמידים גדולים אין אימת הרב עליהם.  ↩

  2400. דניאל י"ב, ג.  ↩

  2401. הנחת אמונתך – כלו' אינך עוסק במלאכת הלמוד באמונה, שיצאת לגינה.  ↩

  2402. עליהם – על התלמידים.  ↩

  2403. סכום של תינוקות – מספר התלמידים.  ↩

  2404. ראש־דוכן – סגן המלמד שחוזר עם התלמידים על דברי הרב.  ↩

  2405. ומסיעים לו מעיר – בני העיר משלמים לו שכר.  ↩

  2406. אין מורידין אותו – להושיב את חברו במקומו.  ↩

  2407. להתרשל – להתעצל מתוך יהירות.  ↩

  2408. מרבה בתלמוד – לומר הרבה.  ↩

  2409. מדקדק – בלמוד התינוקות שלא ישתבשו.  ↩

  2410. שבוש וכו' – טעות מאליה יוצאת.  ↩

  2411. שבוש כיון וכו‘ – טעות כיון שנכנסה נכנסה; כלו’ מי שנתרגל בשבושים קשה לו לפרוש מהם.  ↩

  2412. מלכים א', י"א, טז.  ↩

  2413. תמחה את זכר עמלק – שקרא זָכָר תחת זֵכֶר; ועמלק מזרע אדום.  ↩

  2414. דברים כ"ה, יט.  ↩

  2415. מלאכת ה' – מלאכת הלמוד, שלא דקדק ללמדו כהוגן.  ↩

  2416. ירמיה מ"ח, י.  ↩

  2417. דיי שאעמוד בארור – כלו' דיה לי הקללה, ולמה תהרגני?  ↩

  2418. ירמיה מ"ח, י.  ↩

  2419. מוגה – מתוקן, שהוסרו ממנו השבושים.  ↩

  2420. הקפדן – כעסן.  ↩

  2421. בנזיפה – בגערה של כעס.  ↩

  2422. קהלת ז', ה.  ↩

  2423. שלמודו קשה עליו – שאינו יכול לקבלו.  ↩

  2424. שאינו מסביר לו פנים – שאינו מראה לו פנים יפות בלמודו, אלא מטיל עליו אימה.  ↩

  2425. בקשוהו – את ר' פרידא.  ↩

  2426. ולא למד – לא הבין.  ↩

  2427. הסחתי דעתי – הסרתי דעתי מחמת פזור הנפש.  ↩

  2428. שמות ל"ג, יא.  ↩

  2429. דברים ד', ט.  ↩

  2430. שם שם, י.  ↩

  2431. ברתת ובזיע – בחרדה.  ↩

  2432. קודם שפתח – בהלכה.  ↩

  2433. דבר של בדיחות – דבר שמבדח ומשמח את הלב.  ↩

  2434. סדר משנה – סדר הלמוד.  ↩

  2435. מפי הגבורה – מפי הקב"ה.  ↩

  2436. פרקו – פרק בתורה, שעור תלמודו.  ↩

  2437. נסתלק – פנה אל הצד.  ↩

  2438. עד שילמדנו – עד שהתלמיד ילמד וידע.  ↩

  2439. דברים ל"א, יט.  ↩

  2440. שם שם.  ↩

  2441. שמות כ"א, א.  ↩

  2442. אתה הראית לדעת – שהדבר ברור לפניהם כזה שרואה בעינים.  ↩

  2443. דברים ד', לה.  ↩

  2444. הפסקות – פתוחות וסתומות שבתורה.  ↩

  2445. מנה הכתוב בטהורה – מנה בתורה (בספר ויקרא פרשת שמיני י“א ובדברים פרשת ראה י”ד) שמותיהן של הבהמות הטהורות.  ↩

  2446. בטמאים – שמותיהם של עופות טמאים.  ↩

  2447. דברים ו', ז.  ↩

  2448. אל תגמגם – דבור שאינו ברור קרוי גמגום.  ↩

  2449. משלי ז', ד.  ↩

  2450. תהלים קכ"ז, ה.  ↩

  2451. עמוד וקרא בתורה – בפרשת השבוע.  ↩

  2452. לא עברתי על הפרשה – ואינה סדורה בפי.  ↩

  2453. שמות כ', א.  ↩

  2454. עד שתפשוט אותו – עד שתלמוד אותו ותבררהו יפה.  ↩

  2455. דברים ל', כ.  ↩

  2456. העבודה – לשון שבועה.  ↩

  2457. איוב כ"ח, כז.  ↩

  2458. שם שם, כח.  ↩

  2459. שמות כ', א.  ↩

  2460. שם שם.  ↩

  2461. דברים ה, כח.  ↩

  2462. הזהרו בדבריכם – שלא ליתן מקום לתלמידים לטעות וישתבשו בדעותיהם.  ↩

  2463. מים הרעים – כנוי למינות ואפיקורסות.  ↩

  2464. וישתו התלמידים – כלו' יבואו לידי כפירה מחמת שיטעו בדבריכם.  ↩

  2465. הבל תינוקות של בית־רבן – רוח פיהם של הילדים הלומדים תורה בבית הרב.  ↩

  2466. שלי ושלך מהו – כלו' וכי זכות למוד תורה שלנו אינה חשובה כלום?  ↩

  2467. העבודה – לשון שבועה.  ↩

  2468. ירמיה ו', יא.  ↩

  2469. מה טעם שפוך – כלו' למה שפך הקב"ה כעסו עליהם?  ↩

  2470. משום שעולל בחוץ – ולא בבית הרב.  ↩

  2471. ישעיה ז', א.  ↩

  2472. מה צרה היתה? – כלל הוא באגדה, שכל מקום שנאמר “ויהי” לשון צרה היא.  ↩

  2473. לפדגוג – לאומן ומחנך.  ↩

  2474. ישעיה ח', טז.  ↩

  2475. שאחז בתי כנסיות – סגר ונעל; ודרש “אחז” מלשון אחיזה – סגירה (“יגיפו הדלתות וֶאֱחֹזו” נחמיה ז', ג).  ↩

  2476. פילוסופין – חכמים.  ↩

  2477. וכאבנימוס הגרדי – גוי פילוסוף בימי ר' מאיר.  ↩

  2478. נתכנסו… אצלם – לכל אחד מהם בזמנו.  ↩

  2479. להזדוג – כדי לכלותה.  ↩

  2480. הקול וגו' – דרש “והידים” כמו או הידים.  ↩

  2481. בראשית כ"ז, כב.  ↩

  2482. תהלים ק"ה, טו.  ↩

  2483. משמרות – של כהונה.  ↩

  2484. איכה א', ה.  ↩

  2485. שם שם, ו.  ↩

  2486. שיר השירים ו', יא.  ↩

  2487. שם שם.  ↩

  2488. שם שם.  ↩

  2489. שם שם.  ↩

  2490. אלף – למוד.  ↩

  2491. שימציא לו את עצמו – המקבל לנותן ולא יטריחהו לחזור אחריו.  ↩

  2492. בצנעא – מתן בסתר.  ↩

  2493. מאמר פתוח מאמר סתום – כלו' יש בתורה נגלה ונסתר.  ↩

  2494. נאמן כפוף וכו' – אדם נאמן וישר שהוא כפוף ועניו בעוה“ז זוכה להיות פשוט וזקוף בעוה”ב.  ↩

  2495. פה פתוח וכו' – עת לדבר ועת לחשות.  ↩

  2496. צדיק כפוף וכו' – איש צדיק הוא עניו ופשוט.  ↩

  2497. תגו של קוף – קוצה של האות ק' שלמעלה.  ↩

  2498. ויכנס בזה – כלו' החוזר בתשובה פותחין לו פתח לקבלו.  ↩

  2499. שקר אותיותיו קרובות – בסדר א"ב: ק‘ ר’ ש'.  ↩

  2500. אמת אותיותיה רחוקות – א‘ תחלת א"ב, מ’ באמצע, ת' בסוף.  ↩

  2501. שקר עומד על רגל אחת – כל אות שבו בעלת רגל אחת.  ↩

  2502. מלבנת – אותיותיה שכובות כמין לבֵנה ומוֹשַׁבן יפה.  ↩

  2503. בתורת כהנים – בספר ויקרא.  ↩

  2504. לדיו כתובה על ניר חדש – שהכתב יוצא ברור ומפורש.  ↩

  2505. עיסה… לושה בחמין – בצק הנילוש במים חמים, הקמח מתערב ומדבק יפה.  ↩

  2506. לושה בצונן – במים קרים אין הבצק מדובק ורך, אלא קשה ומתפורר.  ↩

  2507. היא מתנפלת עליו – מתוך תשוקה.  ↩

  2508. לאותיות – ללמוד אותיות הא"ב.  ↩

  2509. לתלמוד – לגמרא.  ↩

  2510. שלא ראה סימן יפה – לא הצליח בלמודו.  ↩

  2511. דניאל א', ד, ה.  ↩

  2512. תהלים א', ב.  ↩

  2513. ומפסקים סדרי מקרא – לומדים פסוקי כתבי הקדש.  ↩

  2514. כפו – הכריחו.  ↩

  2515. נתת לי רשות לעמוד – שהרי אין לבי חפץ עתה בספר תהלים.  ↩

  2516. שתשמרם בבטנך – לזכרם.  ↩

  2517. שיכונו יחדו על שפתיך – שתוציאם מפורשים מפיך.  ↩

  2518. משלי כ"ב, יח.  ↩

  2519. שמואל ב' כ"ג, ה.  ↩

  2520. ערוכה ברמ"ח אברים – כלו' כשאתה הוגה בתורה בכל אברי גופך.  ↩

  2521. משתמרת – בזכרון.  ↩

  2522. שננא – בעל שנים גדולות; וי"מ שנון וחריף.  ↩

  2523. משלי ד', כב.  ↩

  2524. דברים ד', ט.  ↩

  2525. בלא נעימה – בלא נגון והטעמה.  ↩

  2526. יחזקאל כ', כה.  ↩

  2527. ממוסמסים – מגומגמים.  ↩

  2528. ואחר כך יהגה – יתבונן ויעיין בטעמי התורה.  ↩

  2529. תהלים א', ב.  ↩

  2530. שם שם.  ↩

  2531. גרסה – כטחינה של גריסין שאינה דקה ויפה (“גרס” פירושה “למוד” בארמית).  ↩

  2532. תהלים קי"ט, כ.  ↩

  2533. הסדרן – מי שבקי בהלכות והן סדורות בפיו.  ↩

  2534. הפלפלן – חריף במשא־ומתן של הלכה.  ↩

  2535. לקיסרי – כלו' לכרך.  ↩

  2536. נוטלם פרט – מעות קטנות.  ↩

  2537. סלעים ודינרי זהב – מטבעות גדולים.  ↩

  2538. פורט – מחליף במעות קטנות.  ↩

  2539. אלא בסימנים – כלו' שיעשה לו ציונים וסימנים לזכרון.  ↩

  2540. דברים ל"א, יט.  ↩

  2541. במדבר ט"ו, לט.  ↩

  2542. מה שזה נועל – כלו' מה שסתום במקום אחד מתפרש ע"י מקום אחר.  ↩

  2543. משלי ל"א, יד.  ↩

  2544. דברים ל"ב, ב.  ↩

  2545. ומפשפשים בהם – כלו' ממשמשים ומזעזעים אותם.  ↩

  2546. שלא יתליעו – שלא יעלו בהם תולעים.  ↩

  2547. חלודה – סימני רקבון והתעפשות, שמעלים כלי־מתכת המונחים הרבה זמן בלא שמוש.  ↩

  2548. משלי כ"ז, יח.  ↩

  2549. מוצא בה תאנים – שהתאנים מצויות באילן רוב ימות השנה.  ↩

  2550. זמר בכל יום – למוד כל יום ויום בשמחה.  ↩

  2551. דברים ד', ט  ↩

  2552. אפילו תקפה עליו משנתו – חזק עליו למודו; כלו' ששכח מחמת רוב עיונו בתורה.  ↩

  2553. דברים ד', ט.  ↩

  2554. הא – הרי.  ↩

  2555. עד שישב – בטל.  ↩

  2556. מחליף חכמים – מחליף שמות החכמים שוני ההלכות.  ↩

  2557. משלי כ"ד, ל' לא.  ↩

  2558. יום תעזבני וכו' – על התורה נאמר.  ↩

  2559. נמצאו רחוקים וכו' – וכן מי שמתרחק מן התורה יום אף היא מתרחקת ממנו יום, ונמצא שרחוק הוא ממנה יומים.  ↩

  2560. איוב כ"ח, יז.  ↩

  2561. ונוחים – וקלים.  ↩

  2562. ככלי זכוכית – שנוחים להשבר.  ↩

  2563. מילתין – (מילת) מין צמר דק כמשי, שנקרא כך על שם מקומו.  ↩

  2564. למה נמשלו ד"ת וכו' – בישעיה נ"ה, א.  ↩

  2565. נפסלים אלא בהיסח הדעת – משקה שהניחוהו מגולה פסול לשתיה, שמא שתה ממנו נחש וכדומה.  ↩

  2566. בישן – מה שלמד כבר ונשכח ממנו.  ↩

  2567. טינא בר טינא – טיט שנתקשה בכותל קשה גיבולו מטיט חדש נטול מן הקרקע.  ↩

  2568. משלי י"ג, יא.  ↩

  2569. חבילות חבילות – שלומד הרבה ואינו חוזר על למודו לקבעו בלבו.  ↩

  2570. מתמעט – הונו בתורה.  ↩

  2571. על יד – מעט מעט.  ↩

  2572. ראשון ראשון משבר כנפיו – כל עוף ועוף שהוא צד משבר כנפיו שלא יברח.  ↩

  2573. דברים ל"ב, מז.  ↩

  2574. מסגלים – אוצרים וכונסים.  ↩

  2575. מצרף דינר – כלו' מצרף הפרוטות לדינר.  ↩

  2576. משלי י"ג, יא.  ↩

  2577. שם י', ה.  ↩

  2578. שם כ"ז, יח.  ↩

  2579. נלקטין כאחת – כל פירותיהם נלקטים בבת אחת.  ↩

  2580. שיר השירים ה', יא.  ↩

  2581. בתלולית – בתל, בגבעה.  ↩

  2582. לקצות – לחפור ולפַנות.  ↩

  2583. משפלות – סלים מיוחדים להוצאת זבל.  ↩

  2584. נזיקין – שלש בבות.  ↩

  2585. כלים – מס' כלים.  ↩

  2586. משלי כ"ד, ז.  ↩

  2587. קרסטל – סל (בל' יונית ורומית Cartallus).  ↩

  2588. מן השער – משער בית־המדרש.  ↩

  2589. קהלת ד', ו.  ↩

  2590. הלכות – מרובות.  ↩

  2591. לך קריתי – לטובתך ולהנאתך.  ↩

  2592. הסובר – המבין יפה.  ↩

  2593. אשר ראו עיניך – הדברים שהם ברורים כאלו ראית אותם בעיניך.  ↩

  2594. דברים ד', ט.  ↩

  2595. כלי ריקן מחזיק – יכול לקבל מה שנותנין לתוכו.  ↩

  2596. אבל הקב"ה… מלא מחזיק – יותר שאדם מלא תורה הוא מקבל יותר.  ↩

  2597. אם שמוע תשמע – אם שמעת וקבלת כבר הרי עתיד אתה לשמוע ולקבל עוד.  ↩

  2598. שמות ט"ו, כו.  ↩

  2599. בישן – אם תחזור על הישנות.  ↩

  2600. יפנה לבבך – מן התורה.  ↩

  2601. כיום של אסתן – כיום שמנשבת בו רוח צפונית, שהוא יום אורה ונוח לכל.  ↩

  2602. הבא כותח – מין מאכל של חלב שנחמץ; כלו' אפילו טרדה קלה היתה מערבבת את דעתי.  ↩

  2603. עקצתני – נשכתני.  ↩

  2604. שבעה חלוקים – שבע כתנות, כדי להרחיב את דעתו בכתנת נקיה בכל יום.  ↩

  2605. מגובת שמאי – שם מקום; והיתושים מרובים שם.  ↩

  2606. גובלים אדמדמנים – ממעכים ולשים מיני גרגרים אדומים.  ↩

  2607. וטשים – מורחים.  ↩

  2608. ר' חִיָּא בַּר־אַדֶּא – כך במקור (הערת פב"י).  ↩

  2609. הבישן – שמתבייש לשאול מרבו.  ↩

  2610. ואין שפתותיו נוטפות מר – כלו' שאינו לומד באימה; דרש “נוטפות מור” (שה"ש ה', יג) מלשון מַר.  ↩

  2611. תכוינה – ראוי הוא שתכוינה שפתיו.  ↩

  2612. גמרא גמור זמירתא תהא – כלו' וכי למוד הגמרא זמר בעלמא הוא?  ↩

  2613. לא תשאלנו וכו' – שלא יתבלבל.  ↩

  2614. אלא לשינה – למנוחה, כדי שתהא מחר דעתו צלולה לתלמוד.  ↩

  2615. לא נבראה הלבנה וכו' – שמי שאין לו נר ילמד לאורה.  ↩

  2616. שמועותיך – הלכותיך.  ↩

  2617. של יום הן – ולמדתין בדעה צלולה.  ↩

  2618. ימים ארוכים וקצרים – ימים שלאחר המיתה, שהם ארוכים למנוחה וקצרים לתלמוד תורה.  ↩

  2619. פועלי יום אנו – ואין לנו רשות להבטל אפילו שעה אחת.  ↩

  2620. לוה ופרע – שאם נטרד ביום במלאכתו ולא הספיק לגמור שעורו פרע (שלם) מן הלילה.  ↩

  2621. תהלים מ"ב, ט.  ↩

  2622. נעשית קרעים קרעים – מתוך שהוא מרבה להפסיק תלמודו בשינה תורתו אינה שלמה בידו ואינה זוכרה אלא לסירוגין.  ↩

  2623. משלי כ"ג, כא.  ↩

  2624. לשמוע – לקבל.  ↩

  2625. לאבד – לשכוח.  ↩

  2626. יצא שכרו בהפסדו – הפסדו גדול משכרו.  ↩

  2627. ספוג – מין צמח־ים מלא נקבים השואב לתוכו כל דבר לח.  ↩

  2628. ומשפך – קנה מפולש, רחב מלמעלה וקצר מלמטה, ששופכין דרך בו משקה מכלי לכלי.  ↩

  2629. משמרת – כלי לסנן ולזקק את היין מן השמרים.  ↩

  2630. נפה – מן כברה.  ↩

  2631. שהוא סופג וכו' – זוכר כל מה שלמד.  ↩

  2632. שמכניס בזו וכו' – מהיר לשכוח את הכל.  ↩

  2633. שמוציאה את היין וכו‘ – כלו’ שוכח את הטוב וזוכר רק את הגרוע.  ↩

  2634. שמוציאה את הקמח וכו' – היפך מן הקודם.  ↩

  2635. היה כגרועה וכו‘ – כמקוה מים, כלו’ שלא תשכח מתלמודך דבר. נ"א: כערוגה.  ↩

  2636. כקנקנה זפותה – כחבית משוחה בזפת.  ↩

  2637. הוי זהיר בתלמוד – שלא לבוא לידי טעות ומכשול.  ↩

  2638. עולה זדון – נחשבת לזדון ולפשיעה בכוָנה, שהיה לך ללמוד בעיון.  ↩

  2639. ישעיה ג', ו.  ↩

  2640. נכשל בהם – שבא לידי טעות ומעוררים אותו על כך.  ↩

  2641. עד היום הזה – סוף ארבעים שנה במדבר.  ↩

  2642. דברים כ"ט, ג.  ↩

  2643. שם ל"ב, ב.  ↩

  2644. שם שם.  ↩

  2645. שם שם, מז.  ↩

  2646. שם י"א, כב.  ↩

  2647. מדה ואינה מדה – כלו' מדה טובה היא רק במקצת, שאין לעמוד על טעמי המקרא בלא משנה ותלמוד.  ↩

  2648. ולעולם הוי רץ וכו‘ – כלו’ אף על פי שמשתקע בתלמוד יחזר תמיד אחר המשנה, שלא יבוא להתרחק ממנה יותר מדאי.  ↩

  2649. משלי כ"ד, ו.  ↩

  2650. חבילות של משנה – הרבה משניות; ודרש “בתחבלות” מלשון חבילה.  ↩

  2651. זכר‘ ח’, י.  ↩

  2652. שוב אין לו שלום – שאין להוציא הלכה ברורה מן המקרא.  ↩

  2653. מתלמוד למשנה – שיש הרבה משניות סתומות וסותרות זו את זו, והתלמוד מישב אותן ומתרצן.  ↩

  2654. מש"ס לש"ס – מתלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי ולהיפך, שכל אחד יש לו דרך מיוחדת בלמוד (ש"ס – ששה סדרים).  ↩

  2655. אם ירתיק וכו‘ – יקיש וידפוק; כלו’ אם יהא לפניו דבר סתום ויחקור במשניות יפתחו לו בין בדברי הלכה ובין בדברי אגדה.  ↩

  2656. עמוד ברזל משנה – שהלכותיה מיוסדות ויש לסמוך עליהן.  ↩

  2657. קהלת ז, יח.  ↩

  2658. שם שם.  ↩

  2659. משלי כ"ד, כז.  ↩

  2660. שם שם.  ↩

  2661. שם שם.  ↩

  2662. ישלש אדם שנותיו – יחלק את יומו לענין למוד לשלשה חלקים.  ↩

  2663. מדרש – הכונה למדרש אגדות, שעניניהן דברי מוסר ויראת חטא.  ↩

  2664. גבור ואינו מזוין – גבור ביראת שמים, אבל אינו יודע מה להשיב לאחרים ולהלחם מלחמתה של תורה.  ↩

  2665. עשיר נכסים… בעל הגדות – שדורש דרשותיו בכל מקום בפומבי (בקהל) וחכמתו מפורסמת.  ↩

  2666. עשיר סלעים – שולחני שמשתכר תמיד בחילוף מטבעות.  ↩

  2667. עשיר תקוע – שם עיר בא"י שהיתה עשירה בשמן ויושביה מפורסמים בעשרם, וכך מרויח הלומד בפלפולו טעמים הרבה בתורה.  ↩

  2668. עשיר מדות, עשיר כמס – עשיר בדבר המדוד, כגון תבואה ובשאר דברים כמוסים הנתונים באוצר.  ↩

  2669. בעל שמועות – בעל הלכות, שיש לו בקבלה הרבה הלכות.  ↩

  2670. תלמוד – פירושי הלכות.  ↩

  2671. משלי ט"ו, טו.  ↩

  2672. כל ימי עני… בעל גמרא – שמתיגע וטורח לישב ולתרץ סתירות המשניות.  ↩

  2673. שם ט"ו, טו.  ↩

  2674. חילוף הדברים – להיפך, בעל המשנה דעתו מבולבלת עליו מסתירות המשניות שאינו יודע איך ליַשבן.  ↩

  2675. יעצב בהם – מתיגע ומתענה בהם.  ↩

  2676. קהלת י', ט.  ↩

  2677. יסכן בם – מתחמם ונהנה מהם.  ↩

  2678. קהלת י', ט.  ↩

  2679. הדוכס תפסנו וכו' – משל הבריות הוא על מי שמתגדל מחברת גדולים: אם השר אחז בידו של זה נקלט בה ריח השררה; ורמי בר חמא אמר לו זאת דרך תוכחה על השתדלותו ללמוד דוקא בישיבת רב ששת.  ↩

  2680. לא בשביל כך – לא להתגדר הלכתי לרב ששת.  ↩

  2681. פושט לי מסברא – מיַשב לי שאלתי מתוך סברה.  ↩

  2682. כשמצאתי משנה – שאינה כסברתך.  ↩

  2683. מופרכת – סתורה, מבוטלת.  ↩

  2684. פושט לי ממשנה – שמשניות סדורות בפיו.  ↩

  2685. מקצוע – חלק וענין.  ↩

  2686. ומים וגו' – מים זו תורה.  ↩

  2687. איוב כ"ח, כה.  ↩

  2688. אפילו דברי תורה – שכתוב בה “ארוכה מארץ מִדה” (איוב י"א, ט) הלומדה זוכה רק במדה.  ↩

  2689. קהלת ז', כח.  ↩

  2690. והסתלק מן הספק – שהרב יתיר את ספקותיך.  ↩

  2691. מלאכי ב', ז.  ↩

  2692. ענבים קהות – חמוצות שמקהות את השנים.  ↩

  2693. יין מגתו – יין חדש מן הגת שעדיין תוסס בשמריו.  ↩

  2694. יש קנקן חדש מלא ישן – כלו' יש רך בשנים ומלא תורה וחכמה.  ↩

  2695. עץ שתול – שנעקר ממקומו ונטעוהו במקום אחר; וכן העובר מרב לרב.  ↩

  2696. תהלים א', ג.  ↩

  2697. בסברא – טוב לשמוע מהרבה רבנים.  ↩

  2698. בגמרא – סוגיות של הלכות.  ↩

  2699. שלא יתחלקו הלשונות – שכל רב שונה בלשונו.  ↩

  2700. בלא טוב וברכה – לפי שאינו יכול לשמור את כולם כראוי.  ↩

  2701. לומר בלשון רבו – בדיוק.  ↩

  2702. יראה בעל השמועה וכו' – שמתוך כך ימסור את דבריו בדיוק.  ↩

  2703. הניח לו – שעזב ולא אמָרו.  ↩

  2704. במדרש – במדרש הלכה.  ↩

  2705. קהלת ד', ט.  ↩

  2706. שחבריך יקימוה בידיך – שעל ידי הלמוד בחבורה התורה תתקיים בידך.  ↩

  2707. הסכת – דרש מלשון עשה כת.  ↩

  2708. דברים כ"ז, ט.  ↩

  2709. ירמיה כ', לו.  ↩

  2710. שונאיהם של ת"ח – הכוונה על ת“ח בעצמם, ושִנָּה משום ”אל תפתח פה לשטן".  ↩

  2711. בד בבד – כל אחד לבדו.  ↩

  2712. שמטפשים – שנעשים טפשים.  ↩

  2713. משלי כ"ז, יז.  ↩

  2714. ירמיה כ"ב, כט.  ↩

  2715. משלי ג', יח.  ↩

  2716. מתחדדת – נלטשת עד שנעשית חדה.  ↩

  2717. תהלים קכ"ז, ה.  ↩

  2718. בשער אחד – בענין אחד.  ↩

  2719. לבית־התלמוד – למקום ישיבת החכמים.  ↩

  2720. משלי א', כ.  ↩

  2721. לא שנית – כלו' לא פרשוה לך רבותיך.  ↩

  2722. בחוצה – בחוץ שלה, במקום הקבוע לה.  ↩

  2723. במקום שמרחיבין לה – במקום שמרבים לדרוש ולפרש דברי תורה.  ↩

  2724. שגלה – לערי מקלט.  ↩

  2725. מגלין רבו עמו – שלא ישאר בלא תורה.  ↩

  2726. דברים ד', מב.  ↩

  2727. מכאן שלא ישנה וכו' – שמא יבוא לגלות על ידו.  ↩

  2728. משלי כ"ו, יג.  ↩

  2729. בעיר – הסמוכה לכפר מושבו של העצל.  ↩

  2730. בתוֹך המדינה – בכפר מושבו של העצל עצמו (מדינה בנגוד לעיר – פירושה עיר השדה, כפר).  ↩

  2731. משלי כ"ו, יג.  ↩

  2732. שם שם, יד.  ↩

  2733. שם ו', ט, י.  ↩

  2734. שמושה של תורה – שמוש תלמידי חכמים, שעל ידי כך לומדים מהם דרכיהם בתורה ובמעשים.  ↩

  2735. מלכים ב‘, ג’, יא.  ↩

  2736. בית ועד – בית כנוס.  ↩

  2737. מתאבק – מתגלגל באבק רגליהם; כלו' שב לפניהם על הקרקע, כדרך התלמידים בימיהם.  ↩

  2738. הוי מתחמם כנגד אורם – כנגד אש שלהם; כלו' התקרב אליהם.  ↩

  2739. והוי זהיר בגחלתם וכו‘ –כלו’ אל תתקרב אליהם יותר מדי, שלא תבוא להקל בכבודם ותענש.  ↩

  2740. נשיכת שועל – ששניו עקומות ונשיכתו מכאבת הרבה.  ↩

  2741. עקיצת עקרב – שיש בה סכנה.  ↩

  2742. לחישתם – כלו' כעסם ורתחנותם.  ↩

  2743. שרף – נחש.  ↩

  2744. להתחמם כנגד וכו' – לא קרוב ולא רחוק יותר מדאי.  ↩

  2745. גופו – הוא עצמו.  ↩

  2746. אלופי – משמעו רבי ומלמדי, מלשון “פן תאלף ארחותיו” (מש' כ"ב, כה).  ↩

  2747. תהלים נ"ה, יד.  ↩

  2748. אבדת אביו ואבדת רבו – אם מצא אבדת אביו וכו'.  ↩

  2749. קודמת – להשבה.  ↩

  2750. מניח את של רבו – פורק מעליו את משאו.  ↩

  2751. כל שרוב חכמתו הימנו – אם מקרא מקרא ואם משנה משנה.  ↩

  2752. האיר עיניו – כלו' פירש לו.  ↩

  2753. קודם למלך ישראל – לפדותו מן השבי.  ↩

  2754. כיוצא בו – דומה לו, דוגמתו.  ↩

  2755. לסגן – למשנה לכה"ג.  ↩

  2756. לאמרכל – אחד משבעת הפקידים שהיו ממונים על המקדש.  ↩

  2757. לגזבר – הממונה על האוצרות במקדש.  ↩

  2758. לראש בית אב – שבכל משמר היו כמה בתי אבות.  ↩

  2759. לנתין – מבני הגבעונים הנתונים במקדש לשרת.  ↩

  2760. שכולם שוים – בידיעות התורה.  ↩

  2761. העמסוני – מעיר עמאוס.  ↩

  2762. אתין שבתורה – כל מקום שנאמר בו “את” לרבות.  ↩

  2763. דברים י', כ.  ↩

  2764. פירש – ולא דרש רבוי, שנתקשה ולא ידע מה לרבות לענין מורא עם הקב"ה.  ↩

  2765. לרבות תלמידי חכמים – שיהא מוראם כמורא שמים.  ↩

  2766. שמחל על כבודו – מוותר עליו.  ↩

  2767. הולך לפניהם יומם – לשמשם, כביכול.  ↩

  2768. שמות י"ג, כא.  ↩

  2769. החולק על רבו – מבטל את דבריו בהלכה.  ↩

  2770. בהצותם על יי – בעדת קרח נאמר, והם לא חלקו אלא על משה ואהרן.  ↩

  2771. במדבר כ"ו, ט.  ↩

  2772. שם כ', יג.  ↩

  2773. שמות ט"ז, ט.  ↩

  2774. המהרהר אחר רבו – חושד בו ונותן בו דופי.  ↩

  2775. במדבר כ"א, ה.  ↩

  2776. מנדין – מטילין חרם.  ↩

  2777. על כבוד הרב – על זלזול בכבוד הרב.  ↩

  2778. לכשתמצא – כלו' דוק ותמצא.  ↩

  2779. המזלזל – הַמֵּקֵל.  ↩

  2780. בנטילת ידים – שהיא גזירת חכמים.  ↩

  2781. והמספר אחר מטתם – מספר בגנותם.  ↩

  2782. ומגס דעתו כלפי מעלה – מתגאה ומתרהב נגד הקב"ה.  ↩

  2783. דברי הימים ב', ל"ו, טז.  ↩

  2784. מחמת אנסו – כגון מחמת חולי.  ↩

  2785. מצדד פניו – שיהיו פניו מביטים אל הצד.  ↩

  2786. שנקפו רגליו באסקופה – שנחבטו רגליו במפתן הבית.  ↩

  2787. אמרו לו לרב יוסף – שהיה סומא.  ↩

  2788. שיגבה ראשך – כלו' שתהא ראש ישיבת הכרך.  ↩

  2789. כשתש – כשחלש.  ↩

  2790. בית ר' נתן – בית ישיבה לחכמים היה.  ↩

  2791. דברים כ"ה, ג.  ↩

  2792. ופחתו אחת – חִסרו מכה אחת, שאמרו להלקות ל"ט מלקות, ואם כן יפה כח החכמים מכח התורה.  ↩

  2793. קהלת ח', יג.  ↩

  2794. ויקרא י"ט, לב.  ↩

  2795. סיעה – חבורה.  ↩

  2796. ויקרא י"ט, לב.  ↩

  2797. המתפלל אחורי רבו וכו' – בכולם יש משום זלזול בכבוד הרב.  ↩

  2798. כח ורק – מוציא כיח (לחה) ורוקק.  ↩

  2799. משלי ח', לו.  ↩

  2800. משניאי – משניאים את התורה על הבריות.  ↩

  2801. כשהוא כפוף לרבו – נשמע לו ומקבל תוכחתו.  ↩

  2802. אל ידור – ולא יבוא לידי זלזול בכבוד רבו.  ↩

  2803. לכרם ביבנה – כנוי לישיבת חכמים ביבנה, שהיו יושבין בה כשורת הכרם.  ↩

  2804. בכבוד אכסניא – בכבוד המקום שנתאכסנו שם.  ↩

  2805. ראש המדברים – המדבר בראש.  ↩

  2806. שמות ל"ג, ז.  ↩

  2807. שמות ל"ג, ז.  ↩

  2808. ת"ח שהולכים… אעכו"כ – שנקראו “מבקשי ה'”.  ↩

  2809. דברים כ"ז, ט.  ↩

  2810. שמואל א', ט"ו, ו.  ↩

  2811. המארח ת"ח – מכניסו בתורת אורח.  ↩

  2812. דברים כ"ג, ח.  ↩

  2813. בראשית מ"ז, ו.  ↩

  2814. שמואל ב‘, ו’, יא, יב.  ↩

  2815. בשלפי השמד – אחרי גזירת השמד בימי אדרינוס וחרבן ביתר על ידו; ו“שלפים” הם הקָשים שנשארים בשדה אחרי קציר הקמה.  ↩

  2816. לאושא – עיר בגליל שגלו לשם ראשי חכמי התורה.  ↩

  2817. חלקו כבוד לר' יהודה – שידרוש בכבוד האכסניא ובכבוד הבאים לשמוע דברי תורה.  ↩

  2818. שמות ל"ג, ז.  ↩

  2819. יהושע ג', ד.  ↩

  2820. שמות ל"ג, ז.  ↩

  2821. חברים – תלמידי חכמים.  ↩

  2822. דברים כ"ג, ד.  ↩

  2823. שם, שם, ה.  ↩

  2824. דברים כ"ג, ד.  ↩

  2825. מלכים א' י"ג, יא.  ↩

  2826. פתפותי ביצים – ביצים טרופות עשויות פתותים; כלו' ערבובי דברים.  ↩

  2827. יונתן בן גרשם – שהאריך ימים עד אותו הזמן.  ↩

  2828. שופטים י"ח, ל.  ↩

  2829. נון תלויה – למעלה מן השיטה (השורה), ואינה כתובה בתוך המלה.  ↩

  2830. בן מנשה – כלו' משמש לפני עבודה זרה כמנשה, שכן שמש לפני פסל מיכה.  ↩

  2831. מלכים א' י"ג, יח.  ↩

  2832. שם שם, כ.  ↩

  2833. שמואל ב‘ ו’, יא, יב.  ↩

  2834. שמואל ב‘ ו’, יא, יב.  ↩

  2835. מלכים ב‘ ד’, ה.  ↩

  2836. שמואל א' ט"ו, ו.  ↩

  2837. מעלין לו – חושבים לו.  ↩

  2838. דברים כ"ז, ט.  ↩

  2839. דברים כ"ז ט.  ↩

  2840. מלכים ב‘ ד’, מב.  ↩

  2841. דורון – מתנה.  ↩

  2842. אינו בר כך – אינו מסוגל לכך, כגון שכבר זקן מללמוד תורה.  ↩

  2843. תעמד לי – זכות זו.  ↩

  2844. ראשי על הכר – לשינה.  ↩

  2845. מהפך בזכותו – מבקש ומחזר בלבי למצוא לו זכות.  ↩

  2846. כל הנביאים לא נתנבאו – כל הטובות שנתנבאו הנביאים.  ↩

  2847. ולעושה פרקמטיא לת"ח – עושה סחורה בשביל ת"ח ומספק לו מזונותיו.  ↩

  2848. ישעיה ס"ד, ג.  ↩

  2849. שם נ"ד, יג.  ↩

  2850. איכה א', ו.  ↩

  2851. זקן – זה שקנה חכמה.  ↩

  2852. ויקרא י"ט, לב.  ↩

  2853. משלי ו', כג.  ↩

  2854. ביב – תעלה של שופכין.  ↩

  2855. הקיש – חבט.  ↩

  2856. הדיוט – בור, עם־הארץ.  ↩

  2857. תהלים קי"ט, קה.  ↩

  2858. דברים ו', ד.  ↩

  2859. משאו ומתנו – מסחרו, עסקיו.  ↩

  2860. ישעיה מ"ט, ג.  ↩

  2861. מכוערים – מגונים.  ↩

  2862. יחזקאל ל"ו, ב.  ↩

  2863. ערום ביראה – שיערים ויתחכם ביראת שמים.  ↩

  2864. כונס וזכרן – כונס דברי תורה ושומרם בזכרונו.  ↩

  2865. ומרבה להשיב – על שאלות התלמידים.  ↩

  2866. שואל כענין – לפי הענין שעסוקים בו.  ↩

  2867. שומע ומשיב – ולא משיב דבר בטרם ישמע.  ↩

  2868. ומוסיף… דבר – מחדש מפלפולו.  ↩

  2869. הולך אצל חכם – לשמשו.  ↩

  2870. ילקלק – ילקק.  ↩

  2871. יגסה – יהא גוהק (מוציא קול מחמת אכילה גסה).  ↩

  2872. מיעוט הן והן וכו‘ – שלא ירבה באמירת הן או לאו; כלו’ שיהא זהיר בדבורו והבטחותיו.  ↩

  2873. ובעטיפתו – בדרך לבישתו.  ↩

  2874. ממולא – במדות טובות. נו“א: ”ממולח", כלו' חריף.  ↩

  2875. עלוב – שאם מכלימים אותו אינו משיב על עלבונו.  ↩

  2876. ומטיל כסותו – לישב עליה.  ↩

  2877. בגולם – בור ועם־הארץ.  ↩

  2878. ובמנין – של תלמידים.  ↩

  2879. נבהל להשיב – נמהר להשיב קודם שיתבונן בדבר.  ↩

  2880. על ראשון ראשון וכו‘ – כלו’ משיב לפי הסדר.  ↩

  2881. וחלופיהם – הפּוּכם של כל אלו.  ↩

  2882. בכיסם – בממונם; כלו' במשאם ומתנם.  ↩

  2883. בכוסם – בדרך שתיתם.  ↩

  2884. ובעטיפתם – באופן לבישת כסותם.  ↩

  2885. מברכותיו – מסגנון ברכותיו.  ↩

  2886. מעקימת שפתיך – כלו' מדבורך.  ↩

  2887. שיחת חולין – אפילו דבר קל לא ילך לאבוד.  ↩

  2888. תהלים א', ג.  ↩

  2889. חבר – ת"ח פרוש שמקבל עליו להיות זהיר בטומאה וטהרה.  ↩

  2890. לח ויבש – בתבואה ובפירות.  ↩

  2891. בכסותו – של ע“ה, כשהוא לבוש בבגדי עצמו, שבגדי ע”ה טמאים לפרושים.  ↩

  2892. בהמה דקה – שדרכה לרעות בשדה אחרים.  ↩

  2893. פרוץ – רגיל.  ↩

  2894. לא באו וכו‘ – כלו’ אין אלו ענין לטהרות.  ↩

  2895. חוזאי – מעיר בי־חוזי. חזקה על חבר – מוחזקים (בטוחים) בתלמיד־חכם.  ↩

  2896. 2896  ↩

  2897. דבר שאינו מתוקן – תבואה שאינה מעושרת.  ↩

  2898. צרור – רגב של עפר.  ↩

  2899. כיון שנובט נובט – כיון שמתחיל לצמוח הרי הוא הולך וגדל.  ↩

  2900. שמות כ"ה, יא.  ↩

  2901. תוכו כברו – פְנִים שלו כחוץ שלו; כלו' לבו כדבריו ומעשיו.  ↩

  2902. מגביה עצמו – מתגאה.  ↩

  2903. אם נבלת בהתנשא – כלו' אם התנשאת ונתגאית אתה דומה לנבלה.  ↩

  2904. משלי ל', לב.  ↩

  2905. נוקם ונוטר כנחש – מקנא לכבוד התורה (וי"מ: כנחש – כנחש העמוני; וע' ביומא כב, כג).  ↩

  2906. רותח – כועס.  ↩

  2907. ירמיה כ"ג, כט.  ↩

  2908. קשה כברזל – בעניני תורה ומצוות.  ↩

  2909. ירמיה כ"ג, כט.  ↩

  2910. קהלת י"א, י.  ↩

  2911. אחד משמונה בשמינית – כלו' מקצת גאוה, שלא יבואו לזלזל בו.  ↩

  2912. ומעטרתו – מקיפתו ונאה לו.  ↩

  2913. כסאסא לשבלת – כאותן המחטים הדקות שיוצאות כעין שערות מראש השבלת; זקן השבלת.  ↩

  2914. בשמתא – יהא בנדוי.  ↩

  2915. לא מינה ולא מקצתה – כלו' אל יהא בו משהו מן הגאוה.  ↩

  2916. כל גבה לב – אפילו כל־שהוא משמע.  ↩

  2917. משלי ט"ו, ה.  ↩

  2918. רבב – כתם של שמנונית.  ↩

  2919. שם ח', לו.  ↩

  2920. משניאי – שמשניאים וממאיסים את התורה על הבריות.  ↩

  2921. ששה דברים וכו' – כל אלו יש בהם או משום חשד או משום זלזול בעצמו או משום יהירות.  ↩

  2922. מבושם – בבשמים.  ↩

  2923. חלוק – כתנת התחתונה.  ↩

  2924. טלית – כסות עליונה שמתעטפים בה.  ↩

  2925. שני שלישי גדיל – שני שלישים של השלחן מכוסים במפה קלועה.  ↩

  2926. גלאי – מקום מגולה.  ↩

  2927. ועליו – על השליש המגולה.  ↩

  2928. קערות וכו' – ושאר השלחן פנוי.  ↩

  2929. וטבעתו מבחוץ – הטבעת של השלחן, שתולים אותו בה, תהא קבועה מצד חוץ ולא מבפנים מצד האוכלים.  ↩

  2930. למדורה וקדרות מקיפות אותה – כלו' השלחן כלו מלא קערות וכוסות ואין בו מקום פנוי.  ↩

  2931. סנדלים – קלים ממנעלים.  ↩

  2932. אוצר בלוס – מעורבב, שנותנין לשם כל דבר.  ↩

  2933. שמחזירין לו אבדה וכו' – כיון שאמר אני מכירה, אף על פי שאינו נותן בה סימן.  ↩

  2934. להפכו – אם לבשו כשהוא הפוך מהפכו, שמקפיד עליו שלא יראו התפירות.  ↩

  2935. שמות י"ח, יב.  ↩

  2936. שאינה של מצוה – אלא של הוללות.  ↩

  2937. ומאלמן את אשתו – שמבקש למודו ואינו מוצא וגולה ממקומו.  ↩

  2938. ומיתם את גוזליו – מניח את ילדיו יתומים.  ↩

  2939. קורין לו – לזרעו.  ↩

  2940. בר מיחם תנורי – בנו של המתחמם אצל כל התנורים.  ↩

  2941. מרקד בי כובי – משחק בבתי המרזח כדרך הליצנים.  ↩

  2942. מלחך פינכי – מלקק קערות.  ↩

  2943. בר מך רבע – איש שמקפל (כסותו) ורובץ בכל מקום, כדרך השכורים.  ↩

  2944. שיר השירים א', ה.  ↩

  2945. כעורים – לא נאים.  ↩

  2946. וסמרטוטים – בלואי־סחבות.  ↩

  2947. ישעיה כ"ח, א.  ↩

  2948. לעמי פשעם – ת“ח שהם עמו של הקב”ה, ופשע זו פשיעה בכונה ובמזיד.  ↩

  2949. במקור כך: “שֶׁשְּׁגָנוֹת” – הערת פב"י.  ↩

  2950. ששגגות נעשות להם כזדונות – שהרי יודעים הם להזהר.  ↩

  2951. חטאתם – שוגג משמע.  ↩

  2952. שזדונות נעשות להם כשגגות – שאינם יודעים להזהר.  ↩

  2953. הושע ד', ה.  ↩

  2954. איוב כ"ח, יז.  ↩

  2955. שסרח – שחטא.  ↩

  2956. אל תהרהר אחריו – לדונו לכף חוב.  ↩

  2957. שמא סלקא דעתך – וכי תעלה על דעתך שיש עדיין ספק בדבר?  ↩

  2958. בדברים שבגופו – בין אדם למקום.  ↩

  2959. בממון – אם גזל ממונם של אחרים.  ↩

  2960. עד שיחזיר – אין תשובתו מועילה עד שיחזיר.  ↩

  2961. שיר השירים ו', יא.  ↩

  2962. קהלת א', טו.  ↩

  2963. אין אומרין בקרו גמל – כלו' אין מבקרין בהמה טמאה לקרבן; כך לשון מעוות וקלקול אינו נופל אלא באדם שהיה טוב מתחלה.  ↩

  2964. משלי כ"ז, ח.  ↩

  2965. במלאכת שמים – בתורה; כלו' מחמת חולשה יתמעט למודו.  ↩

  2966. יאכל הכלב סעודתו – כלו' אין תעניתו תענית, וכאילו אכל הכלב סעודתו.  ↩

  2967. אישים – ולא אנשים, איש ואשה במשמע.  ↩

  2968. שם ח', ד.  ↩

  2969. שדומים לנשים – תַּשֵּׁי כח כנשים.  ↩

  2970. ועושים גבורה – בתורה.  ↩

  2971. ישעיה כ"ח, כט.  ↩

  2972. מתשת – מחלשת.  ↩

  2973. הנחתום – אופה לחם.  ↩

  2974. לא היה יכול לסבול – שתש כחו מרוב הלמוד.  ↩

  2975. סבנו – בגדו של בד דק.  ↩

  2976. מלכים ב' כ"ד, יד, טז.  ↩

  2977. הזקוקים בזקים – האסורים בכבלים.  ↩

  2978. פרנס – מנהיג וראש הקהל.  ↩

  2979. חפציו – עסקיו, עסקי עצמו.  ↩

  2980. במחיצתו של הקב"ה – במדור אחד עמו.  ↩

  2981. מריח מים – מריח תורה.  ↩

  2982. איוב י"ד, ח, ט.  ↩

  2983. ישעיה כ"ט, כא.  ↩

  2984. מחזרת על אכסניא שלה – סובבת ומבקשת לחזור למקום דירתה.  ↩

  2985. אין מצויין – אין הדבר מצוי.  ↩

  2986. שלא יאמרו… ירושה היא להם – ולא יעסקו בתורה.  ↩

  2987. יתגדרו – יתגאו.  ↩

  2988. משלי י"ד, לג.  ↩

  2989. אסתירא בלגינא – סלע (מטבע של ארבעה דינרי כסף) נתון בתוך קופה ריקה.  ↩

  2990. קיש־קיש קריא – קורא קיש־קיש; כלו' מתקשקש ומשמיע קול.  ↩

  2991. מטרפת – מתבלבלת.  ↩

  2992. איוב י"ב, כ.  ↩

  2993. מתישבת – נעשית מתונה וצלולה.  ↩

  2994. שם שם, יב.  ↩

  2995. שם כ"ח, א, ב.  ↩

  2996. שם שם, כ, כא.  ↩

  2997. אין להם מנוחה – בבקשת התורה והחכמה.  ↩

  2998. תהלים פ"ד, ח.  ↩

  2999. שם ס"א, ה.  ↩

  3000. דבר־שמועה – הלכה.  ↩

  3001. דובבות – נעות ורוחשות.  ↩

  3002. שיר השירים ז', י.  ↩

  3003. כומר של ענבים – כלי שמניחין בו ענבים עד שיתחממו וימהרו להתבשל ויינם נוח לצאת.  ↩

  3004. דובב – רוחש ומטפטף.  ↩

  3005. בור – נבער וריק מן התורה.  ↩

  3006. מקדיח – שורף את התבשיל ופוגמו.  ↩

  3007. ומקניט – מרגיז.  ↩

  3008. חוליו – תבואת חולין שלו.  ↩

  3009. מעשר – נותן מעשר.  ↩

  3010. קהלת ד', יב.  ↩

  3011. דור וכו' – נְדוֹר שלא תֵהָנה ממנו.  ↩

  3012. תהלים א', א.  ↩

  3013. מושבו מושב לצים – שאין לו במה להתעסק אלא בליצנות.  ↩

  3014. לקיתון – לכד.  ↩

  3015. אין מוסרין לו עדות – אין מזמנין אותו לראות דבר לשם עדות.  ↩

  3016. ואין מקבלין ממנו עדות – כשבא להעיד, משום שאינו נאמן.  ↩

  3017. אפיטרופוס על היתומים – לפקח עליהם, מפני שחשוד על הגזל.  ↩

  3018. ואין מתלוים עמו בדרך – שחשוד על הרציחה, כמפורש להלן בס' שס"ו.  ↩

  3019. בסיעה – בחבורה.  ↩

  3020. על הסופר – על מלמד התינוקות.  ↩

  3021. מת אחד מהם – נטה למות.  ↩

  3022. לסופר – שהאמין בו יותר מבשאר חבריו לצוותו על בנו.  ↩

  3023. ענבי הגפן בענבי הגפן – כשמרכיבים אותם.  ↩

  3024. ומתקבל – על הלב.  ↩

  3025. כעור – לא נאה.  ↩

  3026. גדולי הדור – אנשי מעשה ופרנסים צדיקים.  ↩

  3027. בת גבאי צדקה – שרובם כשרים ונאמנים.  ↩

  3028. עם כל בהמה – שדומות לבהמה.  ↩

  3029. דברים כ"ז, כא.  ↩

  3030. כופתה – אוסרה.  ↩

  3031. דורס – טורף וקורע.  ↩

  3032. מכה – את אשתו.  ↩

  3033. ונשותיהם יותר – שונאות יותר.  ↩

  3034. ופירש – מתורתו.  ↩

  3035. אנו צריכין להם וכו‘ – כלו’ הם זקוקים לנו למזונותיהם.  ↩

  3036. שם ל', כ.  ↩

  3037. על חייו לא חס – שלא למד תורה.  ↩

  3038. לנחרו – כדרך שנוחרים (קורעים) את החזיר.  ↩

  3039. זה טעון וכו' – שחיטה טעונה (צריכה) ברכה, מה שאין כן נחירה.  ↩

  3040. אינם חיים – בתחית המתים.  ↩

  3041. לרבונם – להקב"ה.  ↩

  3042. ישעיה כ"ו, יט.  ↩

  3043. שהוא מצטער – שמא אין לעמי־הארץ תקנה.  ↩

  3044. דברים ד', ד.  ↩

  3045. שם שם, כד.  ↩

  3046. כאלו מדבק בשכינה – ובזכות זה יזכו לחיי עולם.  ↩

  3047. מרגלא – דבור רגיל.  ↩

  3048. וחברי –עם הארץ.  ↩

  3049. מתגדר במלאכתי – מתגדל לתפוס אומנותי.  ↩

  3050. מרבה – בתורה.  ↩

  3051. ישעיה ס"ו, ה.  ↩

  3052. פסק סברם ואבד סכוים – חדלה תקותם ואבדה תוחלתם; כלו' אין להם תקנה.  ↩

  3053. ונראה בשמחתכם – כלו' כולנו נראה.  ↩

  3054. ישעיה ס"ו, ה.  ↩

  3055. מדבריו של ר' יוסי – בהלכה אחת.  ↩

  3056. יהושע א', ח.  ↩

  3057. אסור לאמרו בפני עם־הארץ – שלא יאמר די לו בכך ולא ירגיל בניו בתלמוד־תורה.  ↩

  3058. מצוה לאמרו – שיאמר אם בקריאת־שמע כך, הלומד תורה לא כל שכן.  ↩

  3059. לאנשי כנסת הגדולה – ראשי חכמים שעמדו לישראל בתחלת ימי בית שני.  ↩

  3060. הושע ח', יב.  ↩

  3061. שמות ל"ד, כז.  ↩

  3062. מתורגמנו – העומד ומתרגם את דברי דרשתו לפני העם מעברית לארמית.  ↩

  3063. שמות ל"ד, כז.  ↩

  3064. דברים שבכתב – של כתבי הקדש.  ↩

  3065. אי אתה רשאי לאמרם על־פה – שמא תכשל ולא תדקדק לומר הדברים ככתבם.  ↩

  3066. שבעל־פה אי אתה רשאי וכו' – שלא יתערבו דברי סופרים בדברי תורה.  ↩

  3067. שמות ל"ד, כז.  ↩

  3068. מעוין – שקול; כלו' עדיין לא הוכרע הדבר אצל אומות־העולם.  ↩

  3069. מסטירין – סודות.  ↩

  3070. זו המשנה – שאין או"ה מבינין בה.  ↩

  3071. שמות ל"ד, כז.  ↩

  3072. שם כ', א.  ↩

  3073. הושע ח', יב.  ↩

  3074. ואם כן כמו זר נחשבו – יהו דומין לאו"ה.  ↩

  3075. הושע ח', יב.  ↩

  3076. שמות ל"ד, כז.  ↩

  3077. שמות ל"ד, כז.  ↩

  3078. סרדיוטות – שרי צבא.  ↩

  3079. פטירתם – פרידתם.  ↩

  3080. במקור כך: “שֶנָּנַח” – הערת פב"י.  ↩

  3081. בין תם בין מועד – שור שנגח פחות משלש פעמים נקרא “תם” ומשלמים עליו חצי נזק, ושור שנגח שלש פעמים נקרא “מועד” על שם “והועד בבעליו” (שמ' כ"א, כט) ומשלמים עליו נזק שלם.  ↩

  3082. ממה נפשך – מה רצונך, כלו' אחת משתים (או–או).  ↩

  3083. שמות כ"א, לה.  ↩

  3084. אם רעהו דוקא – אם “רעהו” שנאמר בשור נגח הוא דוקא, והכוונה רק לישראל.  ↩

  3085. שמות כ"א, לה.  ↩

  3086. אין מודיעין וכו' – שלא לעורר שנאה לישראל.  ↩

  3087. בדרך מינות – בדרך הכופרים בתורה שבעל־פה.  ↩

  3088. מפי הגבורה – מפי הקב"ה.  ↩

  3089. מפה – מטפחת השלחן.  ↩

  3090. בקופה – בסל.  ↩

  3091. תלמידיך אנו וכו' – ובאנו לשמוע תורה מפיך.  ↩

  3092. שבת של מי היתה – כלו' מי דרש בשבת זו בביה"מ (עי‘ עמ’ קסז פ‘ “מעשי חכמים” יג, ס’ עה).  ↩

  3093. דברים ל"א, יב.  ↩

  3094. טף למה באים – והרי אינם מבינים כלום.  ↩

  3095. קהלת י"ב, יא.  ↩

  3096. דרבן – מסמר בראש המלמד (המקל) שהאכר מדריך בו את הפרה בשעת חרישה.  ↩

  3097. להוציא חיים – לחם מן הארץ.  ↩

  3098. קהלת י"ב, יא.  ↩

  3099. פרה ורבה – עושה פירות.  ↩

  3100. קהלת י"ב, יא.  ↩

  3101. היאך אני לומד תורה – כיון שהדעות חלוקות.  ↩

  3102. קהלת י"ב, יא.  ↩

  3103. ופרנס אחד – משה רבנו.  ↩

  3104. שמות כ', א.  ↩

  3105. כאפרכסת – כמין סל על אבני הרחים, שנותנין לתוכו את התבואה, והוא רחב מלמעלה וצר מלמטה.  ↩

  3106. שרוי – שוכן, נמצא.  ↩

  3107. קהלת י"ב, יא.  ↩

  3108. והנאך – גרם לך הנאה.  ↩

  3109. כשמעו – כאלו שמעת אותו.  ↩

  3110. חתוכה – קבועה וחתומה, שלא יהא מקום לדרוש ולהראות בה פנים.  ↩

  3111. לא היתה לרגל עמידה – לא היה קיום לרגליהם של ישראל.  ↩

  3112. היאך היא ההלכה – כשיש חלוקי־ידיעות.  ↩

  3113. שמות כ"ג, ב.  ↩

  3114. פנים – אופנים, דרכים.  ↩

  3115. כותבות – תמרים כבושים ויבשים.  ↩

  3116. מעין שלש – ברכה אחת קצור מתוך שלש הברכות של ברכת המזון.  ↩

  3117. מכניס ראשך בין המחלוקת – להכריע כדברי חכמים נגד דעתי (שר"ג סבור שצריך לברך על כותבות שלש ברכות).  ↩

  3118. קהלת י"ב, יא.  ↩

  3119. ככדור של בנות – שהילדות משחקות בו.  ↩

  3120. מקלעין – זורקין.  ↩

  3121. מתכדר – מתגלגל.  ↩

  3122. לאנשי כנה"ג וכו' – וכן הזוגות והחכמים שלאחריהם.  ↩

  3123. שיר השירים א', י.  ↩

  3124. כללות… פרטות – כגון אסור מלאכה בשבת שבתורה – כלל, ול"ט מלאכות שבדברי חכמים – פרט.  ↩

  3125. היתר נדרים – שאמרו חכמים יש לו מעט רמז בתורה, ועיקרו בדברי חכמים.  ↩

  3126. מעילות – הלכות מעילות בנכסי הקדש.  ↩

  3127. בשערה – בשערות הראש.  ↩

  3128. הדינים – דיני ממונות ונפשות.  ↩

  3129. והעבודות – של הקרבנות בביהמ"ק.  ↩

  3130. גופי תורה – עיקרי תורה.  ↩

  3131. שם ה', יא.  ↩

  3132. על כל קוץ וקוץ – על כל תג ותג של האותיות.  ↩

  3133. תלי תלים – הרי־הרים.  ↩

  3134. פושט – פותר, מפרש.  ↩

  3135. גלים קטנים – דרש “גלילי זהב” מל' גלים.  ↩

  3136. שם ה', יד.  ↩

  3137. כים הגדול – דרש “בתרשיש” מל' ים תרשיש.  ↩

  3138. שם שם, טו.  ↩

  3139. כותרת – כמין כתר עגול לנוי בראש העמוד.  ↩

  3140. ובסיס – כּן, רגל.  ↩

  3141. אין לך פרשה וכו‘ – כלו’ כל פרשה שבתורה סמוכות לה לפניה ולאחריה עוד פרשיות, שמלמדות עליה ומשלימות את כונתה.  ↩

  3142. ירמיה כ"ג, כט.  ↩

  3143. מתחלק לכמה ניצוצות – שניתזים מתחתיו בשעה שמכים בו.  ↩

  3144. שיר השירים ד', י.  ↩

  3145. חלק – בלי ריח.  ↩

  3146. מפטמו – נותן בו סממנים.  ↩

  3147. ומוצא בו כמה טעמים – שע"י הדרשה מתבשם הפסוק וכחו מתחדש.  ↩

  3148. ששה סדרים – כל התלמוד.  ↩

  3149. סופרים כל האותיות שבתורה – דקדקו ודרשו בהן.  ↩

  3150. ספורות־ספורות – מנינים־מנינים, כגון ארבעה אבות נזיקין, ל"ט אבות־מלאכות וכדומה.  ↩

  3151. שיר השירים ה', יא.  ↩

  3152. במדבר ט"ו, לא.  ↩

  3153. לכפה – לבנין עגול כקשת, שאבניו מחזיקות זו בזו.  ↩

  3154. לעצמם – לכבוד עצמם, להתגדר על הבריות.  ↩

  3155. אלו החכמים – דרך זלזול ובזיון.  ↩

  3156. לאלתר – מיד.  ↩

  3157. והיה מניקה הוא – בחלב שהביא מן החוץ.  ↩

  3158. בא לו חלב – בגופו דרך נס.  ↩

  3159. ולא משנה היא – כלו' אין לשחוק על כך, שהרי כבר נזכר חלב הזכר במשנה לענין טומאה וטהרה, ומכאן שאין זה מן הנמנע, שיבוא פעמים, דרך נס, חלב לזכר.  ↩

  3160. עמוד גלה – ממקומך, דרך עונש, סבור היה שכוונתו ללגלג.  ↩

  3161. שמתא – נדוי.  ↩

  3162. תינוק – בכור.  ↩

  3163. לכהן – בפדיון הבן.  ↩

  3164. יסודה – חזוק לה.  ↩

  3165. שמות ל"ד, א.  ↩

  3166. יישר כחך – כלו' יפה עשית, שיש בזה צורך השעה.  ↩

  3167. בספר של אגדה – ולפי הדין אסור לכתוב אגדה, שהיא דברי תורה שבעל פה, בספר, ואין לקרוא בו.  ↩

  3168. תהלים קי"ט, קכו.  ↩

  3169. ואל תשתכח וכו‘ – כלו’ במקום שיש חשש שכחת התורה מישראל אפשר להקל ולהתיר לכתוב בספר גם דברים שבעל פה.  ↩

  3170. מגלה מגלה נתנה – ולא כולה בבת אחת.  ↩

  3171. שם מ', ח.  ↩

  3172. חתומה נתנה – בבת אחת מראשה ועד סופה.  ↩

  3173. ספר התורה הזה – ספר שלם משמע.  ↩

  3174. דברים ל"א, כו.  ↩

  3175. שמות ל"ד, כז.  ↩

  3176. נאמן הוא – ויכוון לדעתי, שהשכינה מדברת מתוך גרונו.  ↩

  3177. במדבר י"ב, ז.  ↩

  3178. שלשה ספרים נמצאו בעזרה – כשבאו חכמים להגיה את התורה, הגיהוה על פי שלשה ספרים שנמצאו בעזרה של המקדש.  ↩

  3179. ספר מעון וכו' – מפרש להלן.  ↩

  3180. דברים ל"ג, כז.  ↩

  3181. ובטלו חכמים וכו‘ – כלו’ הכריעו את הנוסח הנכון על פי השנים.  ↩

  3182. שמות כ"ד, ה.  ↩

  3183. אחד עשר הוא וכו' – בתורה בכמה מקומות כתוב “הוא” בוא“ו אפילו לנקבה (ואנו קוראים “הִוא” בחיריק), חוץ מאחד עשר מקומות שהיה כתוב בהם ”היא“ ביו”ד, ובאותו הספר האחד היה כתוב גם באחד עשר מקומות האלו, “הוא” בוא"ו.  ↩

  3184. דברים כ"ט, כח.  ↩

  3185. מפני מה כתבת כך – כלו' למה שבשת את הכתובים ולא כתבת כהלכה.  ↩

  3186. נקדתי עליהן – לרמז שיש לפקפק בנוסח זה.  ↩

  3187. במדבר י', ל"ה.  ↩

  3188. סמניות מלמעלה ומלמטה – נו"ן הפוכה לפניה ולאחריה.  ↩

  3189. שאין זה מקומה – אלא בפרשת במדבר סיני כשמדַבר במסעות.  ↩

  3190. לא מן השם הוא זה – לא זה הוא השם והטעם של הסימנים האלו.  ↩

  3191. בין פורענות… לפורענות – בין “ויסעו מהר ה'” (שלפי הדרשה “סרו מאחרי ה'”) ובין פרשת המתאוננים.  ↩

  3192. סמוכות זו לזו – במקום.  ↩

  3193. ורחוקות – בענינן.  ↩

  3194. שמות ט"ו, ט.  ↩

  3195. ויקרא ט', א.  ↩

  3196. ויהי ביום השמיני… זה היה תחלת הפרשה – תחלת ספר ויקרא.  ↩

  3197. בשנת מות המלך עזיהו וכו' – היא פרשת גלוי שכינה לישעיהו בפעם הראשונה, ומקומה בראש הספר, וכן בסמוך.  ↩

  3198. ישעיה ו', א.  ↩

  3199. יחזקאל ב', א.  ↩

  3200. שם י"ז, ב.  ↩

  3201. ירמיה ב', ב.  ↩

  3202. גפן בוקק ישראל וכו' – תחלת ספר הושע.  ↩

  3203. הושע י', א.  ↩

  3204. קהלת א', יב.  ↩

  3205. ערכה – דרש “ערכה” מלשון עריכה וסדר.  ↩

  3206. איוב כ"ח, יג.  ↩

  3207. בראשית כ"ח, כ.  ↩

  3208. מסורסת – מהופכת, לא במקומה.  ↩

  3209. שם שם, טז.  ↩

  3210. בראשית כ"ח, כ.  ↩

  3211. בראשית כ"ח, כ.  ↩

  3212. עזרא – ונחמיה בכלל.  ↩

  3213. ושמנה פסוקים שבתורה – מן “וימת שם משה” עד הסוף.  ↩

  3214. עשרה זקנים – כמפורש להלן.  ↩

  3215. עד לו – עד יחוס עצמו.  ↩

  3216. ע"י אדם הראשון – “גלמי ראו עיניך” וגו' (תהל' קלט).  ↩

  3217. ע"י מלכי צדק – “נאם ה' לאדוני שב לימיני” (שם קי).  ↩

  3218. וע"י אברהם – איתן האזרחי (שם פט).  ↩

  3219. וע"י משה – “תפלה למשה” (שם צ).  ↩

  3220. וע"י הימן – “משכיל להימן” (שם פח).  ↩

  3221. וע"י ידותון – “למנצח על ידותון” (שם עז).  ↩

  3222. וע"י אסף – (שם נ, עג – פג).  ↩

  3223. וע"י שלשה בני קרח – (שם מב, מד – מט, פד, פה, פז ופח).  ↩

  3224. הימנון – שיר תהלה למלך.  ↩

  3225. שמואל ב' כ"ג, א.  ↩

  3226. בארי – אביו של הושע.  ↩

  3227. ונטפלו – ונתחברו.  ↩

  3228. ישעיה ח', יט.  ↩

  3229. וחברו – הפסוק הסמוך לו.  ↩

  3230. אלא משל היה – כלו' דברי וכוחים בעניני השגחה שנתנו בפי אנשים בדויים.  ↩

  3231. איוב א', א.  ↩

  3232. אלא מעתה – כלו' לדבריך.  ↩

  3233. שמואל ב' י"ב, ג.  ↩

  3234. ביסורים שנכתבו עליו – כלו' הוא עצמו היה בעולם, אלא היסורים שנכתבו עליו אינם אלא משל.  ↩

  3235. מתים שהחיה יחזקאל – בבקעת העצמות.  ↩

  3236. שמואל א‘ ב’, ו.  ↩

  3237. שהניח לי – בירושה.  ↩

  3238. תמה הם – ששמות המתיחסים בספר זה משונים הרבה מאלה שבשאר ספרי הקודש, ופעמים עולים שמות רבים לאדם אחד (ובגמ‘ הגירסא: “אחד הם”, כלו’ יש בו הרבה שמות לאדם אחד).  ↩

  3239. ספר יחסים – אגדת דברי הימים. שכולו יחס המשפחות.  ↩

  3240. אין שונים – ספר אגדת יחסים.  ↩

  3241. לא ללודים וכו‘ – עיין בפתיחה עמ’ ד ס' יח. ונאמר שם הטעם: לפי שהם מעוטי תורה וגסי רוח; וי"א: לפי שאינם מיוחסים.  ↩

  3242. לא יצתה ידי חובתה וכו‘ – כלו’ לא יכלה ללמוד ספר יחסים בשלש שנים, מפני רבוי הדרשות שבו.  ↩

  3243. שנגנז ספר יחסים – אגדותיו ומשניותיו של ספר דברי הימים.  ↩

  3244. תשש כחם וכו' – שבלא הדרשות כל הספר תמוה ומוקשה.  ↩

  3245. בין אצל לאצל – כלו‘ בין השם אָצֵל המוזכר בספר דהי“א ח, ל”ז ובין אָצֵל המוזכר שם בפרק ט’, מ"ג, היו הדרשות מרובות כל כך עד כדי משא מאות גמלים; ולשון גוזמא היא.  ↩

  3246. דברי הימים – מדרש דברי הימים.  ↩

  3247. אין הם יכולים להביאו משם – מפני רבוי הדרשות, ואולי לפי שנגנז.  ↩

  3248. ברם – אמנם.  ↩

  3249. שהיו דבריו סותרין דברי תורה – בספר יחזקאל יש עניני הלכה שלא כדיני התורה.  ↩

  3250. גרבי שמן – חביות שמן, להדלקה ולאכילה.  ↩

  3251. ודרשם – כלו' השתדל לישב את הסתירות על פי דרש.  ↩

  3252. קהלת… שדבריו סותרים וכו' – כגון “ולשמחה מה זה עושה” (קהלת ב', ב), “ושבחתי אני את השמחה” (שם ח', טו) ועוד.  ↩

  3253. תחלתו דברי תורה – בטול חיי עוה“ז, כגון ”מה יתרון לאדם בכל עמלו" וגו'.  ↩

  3254. וסופו דברי תורה – “סוף דבר… את האלהים ירא”.  ↩

  3255. משלי… שדבריו סותרים וכו' – כגון “אל תען כסיל”, “ענה כסיל” (משלי כ"ו, ד – ה).  ↩

  3256. גנוזים היו – נידונו לגניזה.  ↩

  3257. ואינם מן הכתובים – לענין קדושה.  ↩

  3258. לצד מינות – לצד אפיקורסות וכפירה.  ↩

  3259. קהלת י"א, ט.  ↩

  3260. במדבר ט"ו, לט.  ↩

  3261. קהלת י"א, ט.  ↩

  3262. הותרה הרצועה – משל הוא להפקרות, כבהמה זו שהותרה רצועתה ויוצאת לרעות במקום שלבה חפץ.  ↩

  3263. קהלת י"א, ט.  ↩

  3264. מטמאין את הידים – משום שהספרים היו יקרים בעיניהם גזרו עליהם טומאת ידים, שלא יטמינום אצל התרומה (כמו שהיו נוהגים לפני הגזירה לטמון את כתבי הקדש אצל תרומה, שאף היא קדש, ועכברים אוכלים אותם); ועוד שלא יהיו כל הידים ממשמשות בהם אלא לצורך גמור.  ↩

  3265. שה"ש וקהלת מטמאין וכו' – שאף הם בכלל ספרי הקדש.  ↩

  3266. מקולי ב"ש – שהם מקילים ואומרים שאינם מטמאים, וברוב ההלכות ב"ש הם המחמירים.  ↩

  3267. ע"ב זקן – שנמנו וגמרו בתוך שאר ההלכות גם על הלכה זו.  ↩

  3268. ביום שהושיבו את ראב"ע וכו‘ – עי’ עמודים קסז–קסח ס' עה.  ↩

  3269. אין כל העולם וכו' – שאותו היום שניתן בו שה"ש הוא היום הגדול מכל הימים.  ↩

  3270. תרגום שבעזרא – הפרשיות בס‘ עזרא הכתובות בל’ ארמית.  ↩

  3271. תרגום שכתבו עברית וכו‘ – הפרשיות הארמיות שבעזרא ודניאל שנעתקו לל’ עברית, וכן להיפך.  ↩

  3272. כתב עברי – זה שמשתמשים בו השומרונים, והוא קדום לכתב אשורי שנתחדש בזמן עזרא.  ↩

  3273. משלי ל', ו.  ↩

  3274. ויאמר המן בלבו – שאם לא נאמר ברוה"ק, מאין ידע זאת הכותב?  ↩

  3275. אסתר ו', ו.  ↩

  3276. שם ב', טו.  ↩

  3277. שם שם, כב.  ↩

  3278. שם ט', טו.  ↩

  3279. שם שם, כז.  ↩

  3280. למעלה – בשמים.  ↩

  3281. למטה – בארץ.  ↩

  3282. לא יעברו – שהיא נבואה לעתיד.  ↩

  3283. שם שם, כח.  ↩

  3284. שם שם, כח.  ↩

  3285. כתבוני לדורות – כלו' שתכתב מגלת אסתר ותקבע בכתבי הקדש.  ↩

  3286. משלי כב, כ.  ↩

  3287. שלשים ולא רביעים – שאין להוסיף על השלשה (תורה, נביאים וכתובים), שכבר נסדרו עד ימיה.  ↩

  3288. כתוב זאת זכרון בספר – במלחמת עמלק כתוב, והמן הרי מזרע עמלק הוא.  ↩

  3289. שמות י"ז, יד.  ↩

  3290. נאמרה לקרות וכו‘ – כלו’ שחייבים בקריאתה כאחד מכתבי הקדש.  ↩

  3291. לגומלי חסדים – שמגלת רות כולה גמילות חסדים (עי‘ עמ’ פד ס' נב) וכולם קבלו שכרם.  ↩

  3292. בראשית ל"ח, א.  ↩

  3293. לא היה… אלא ויוסף וגו‘ – כלו’ לא היה צריך להפסיק סדר מאורעות יוסף ע"י פרשת מאורעות תמר שאינם ענין לכאן.  ↩

  3294. שם ב‘, כה, ג’, א.  ↩

  3295. לא היה… אלא ויעש וגו‘ – לא היה צריך להפסיק את סדר הדברים בספור הנחש אלא להסמיך "ויעש ה’ אלהים“ אל ”ולא יתבוששו".  ↩

  3296. שם ג' כא.  ↩

  3297. דניאל ד‘, לד, ה’, א, ו', א.  ↩

  3298. והיכן הוא אויל מרודך – הכתוב מדבר תחלה בנבוכדנצר ואח"כ הוא עובר אל בלשאצר ומבלשאצר לדריוש, ואינו מזכיר את אויל מרודך בנו של נבוכדנאצר שמָלך קודם לבלשאצר.  ↩

  3299. שם ה‘, ל, ו’, א.  ↩

  3300. והיכן הוא בשנת שלש וגו' – הכתוב מדבר תחלה במיתתו של בלשאצר ואח“כ הוא אומר ”בשנת שלוש למלכות בלשאצר" והיה לו לסיים קודם את דברי ימי בלשאצר.  ↩

  3301. שם ח', א.  ↩

  3302. שאמרו ברוח הקדש – כלו' שכך מצאו את הכתובים מסודרים וכך נקבעו ככתבי הקדש, ואִלו היו דברי פיוטין היה כותבם מסדר אותם בלי ערבוב פרשיות.  ↩

  3303. לסרג וכו‘ – כלו’ לפיכך הרחיק את הכתוב “בשנת שלש… חזון נראה אלי” כדי לארגו ולחברו אל כל הספר וללמד עליו שכולו נאמר בחזון וברוח הקדש.  ↩

  3304. בראשית כ"ד, לב.  ↩

  3305. אומרה ושונה – ומכפילה פעם שנית בשעה שספר את הדברים ללבן.  ↩

  3306. בשרץ – בטומאת השרץ.  ↩

  3307. מרבוי המקרא – שלא נאמר בתורה מפורש שדם השרץ מטמא, אלא למדין זאת מתוך רבוי.  ↩

  3308. בראשית כ"ד, לב.  ↩

  3309. אלא חמשה וכו' – ולא נצרכו לתוכחות הנביאים.  ↩

  3310. ברב חכמה רב כעס – כלו' רוב ספרי הנביאים מוכיחים על הכעס שהכעיסו ישראל את הקב"ה.  ↩

  3311. קהלת א', יח.  ↩

  3312. מהומה – דרש “מהמה” מלשון מהומה.  ↩

  3313. קהלת י"ב, יב.  ↩

  3314. ספר בן־סירא וכו' – מן הספרים החיצונים.  ↩

  3315. בספרים חיצונים – שמחוץ לכתבי־הקדש (אַפּוֹקריפין), שיש בהם מזויפים ונבלעו בהם הרבה דברי מינות.  ↩

  3316. ספרי המירס – ספרי השירים של המשורר היוני הוֹמירוֹס; ויש גורסים: המירם, והכונה לספרי חוֹל אחרים.  ↩

  3317. כקורא באגרת – ואין עליהם לא שכר ולא עונש.  ↩

  3318. קהלת י"ב, יב.  ↩

  3319. להגיון – לקריאה קלה בעלמא.  ↩

  3320. מן ההגיון – שלא ירבו בקריאה קלה.  ↩

  3321. לבלר – סופר סת"ם.  ↩

  3322. מיתר – מוסיף.  ↩

  3323. מחריב את כל העולם – שהשבוש בספר תורה נותן מקום לדעות מוטעות ולכפירה.  ↩

  3324. בתורתו של ר"מ – בשולי הגליון.  ↩

  3325. בראשית א', לא.  ↩

  3326. שם ג', כא.  ↩

  3327. שם מ"ו, כג.  ↩

  3328. שם מ"ו, כג.  ↩

  3329. ישעיה כ"א, יא.  ↩

  3330. שאינו מוגה – שלא הגיהו והסירו מתוכו את השבושים.  ↩

  3331. לשהותו – להשהות אותו, להחזיקו בבית.  ↩

  3332. איוב י"א, יד.  ↩

  3333. תהלים קי"ב, ג.  ↩

  3334. ומשאילם לאחרים – ונמצא עושה צדקה לאחרים ו“הון ועושר בביתו”, שהרי הוא לא חסר.  ↩

  3335. קולמוס – קנה כתיבה.  ↩

  3336. לבלרים נאים – סופרים מומחים.  ↩

  3337. בקלפים – עור מעובד שכותבין עליו קרוי קלף.  ↩

  3338. עורות צבאים – שהם דקים ויפים.  ↩

  3339. בשיראים – במטפחת משי.  ↩

  3340. ואנוהו – דרש מלשון נוי והִדוּר; כלו' אתנאה לפניו במצוות.  ↩

  3341. שמות ט"ו, ב.  ↩

  3342. מטמאים את הידים – משום שהספרים היו יקרים בימיהם וגזרו עליהם טומאת ידים כדי שלא יטמינום, כמו שהיו נוהגים, אצל התרומה ולא יהיו העכברים אוכלים אותם; ועוד שלא יהיו כל הידים ממשמשות בהם אלא לצורך גמור, כמפורש למעלה.  ↩

  3343. קובלים וכו' – צועקים וחולקים עליכם, שהרי יש בגזרה זו בזיון כתבי הקדש.  ↩

  3344. המירס – עי‘ בעמ’ זה למעלה, סעיף תלה.  ↩

  3345. תרודות – כפות גדולות.  ↩

  3346. מצילין אותם מפני הדליקה – בשבת.  ↩

  3347. שקורין בהם – כגון נביאים שמפטירין בהם בביה"מ.  ↩

  3348. שאין קורין בהם – ספרי כתובים.  ↩

  3349. טעונים גניזה – הטמנה, שאסור להניחם במקום הפקר.  ↩

  3350. מפני בטול ביהמ"ד – בשבת היו נוהגים לדרוש בצבור, וטוב להם לשמוע הדרשות מלקרות בכתובים.  ↩

  3351. גפטית – מצרית (קוֹפּטית).  ↩

  3352. עברית – בכתב עברי הקדמוני שנשאר בידי השומרונים.  ↩

  3353. עילמית – בלשון מדינת עילם.  ↩

  3354. באבא – באבי; שחלפתא אביו של ר' יוסי היה.  ↩

  3355. ברבי – בן הרב; כלו' הגדול.  ↩

  3356. שקעהו תחת הנדבך – גנוז אותו תחת שורת אבנים של הבנין, שאסור, לדעתו, לקרות בתרגום כתוב, שהוא מן הדברים שבע"פ.  ↩

  3357. שמות כ', ב.  ↩

  3358. השבאים – שובים.  ↩

  3359. דברים ל"ג, ב.  ↩

  3360. משעיר – זה אדום; ורומי הוא אדום בדברי חכמים.  ↩

  3361. דברים ל"ג, ב.  ↩

  3362. מהר פארן – שישבו בו הערביים מבני ישמעאל; שנא' “וישב במדבר פארן” (בר' כ"א, כא).  ↩

  3363. דברים ל"ג, ב.  ↩

  3364. ואתה – לשון ארמי היא.  ↩

  3365. דברים ל"ג, ב.  ↩

  3366. שמות י"ט, ג.  ↩

  3367. כתב עברית – זהו כתב עברי הקדמוני, הנהוג עד היום אצל השומרונים.  ↩

  3368. להדיוטות – בשביל עניני חול.  ↩

  3369. הכותים – השומרונים, ואצלם גם התורה כתובה בכתב עברי הקדמוני.  ↩

  3370. כתב לבונאי – כתב הדומה ללבנים, הוא כתב עברי הקדום.  ↩

  3371. דברים ד', יד.  ↩

  3372. עזרא ז', י.  ↩

  3373. בכתב זה נתנה – בכתב אשורית.  ↩

  3374. נהפך להם לרועץ – הוא כתב השומרונים; ובכמה נוסחאות הגיר' “לדעץ”, והוא שם הכתב השומרוני.  ↩

  3375. שחזרו – מן החטא בימי עזרא.  ↩

  3376. שמאושרת בכתב – היפה מכל הכתבים.  ↩

  3377. שמות ל"ח, י.  ↩

  3378. ווים שהם דומים לעמודים – כלו‘ האות ו’ דומה בצורתה לעמוד, ודמיון זה אינו אלא בכתב אשורית.  ↩

  3379. אסתר ח', ט.  ↩

  3380. דברים כ"ז ח.  ↩

  3381. נוטירין – סופרים.  ↩

  3382. והשיאוה – נטלוה; כלו' העתיקוה.  ↩

  3383. על גבי סיד כתבוה – כדי שתהא גלויה לכל, וכל הרוצה ללמוד יבוא  ↩

    ויִלמד.

  3384. למטה – בסוף הדברים.  ↩

  3385. למען אשר וכו‘ – כלו’ מה שכתוב למעלה בענין “כי החרם תחרימם החתי והאמורי וגו' ” אינו אלא למען לא ילמדו את ישראל לעשות כתועבותם, אבל אם יחזרו בתשובה וכו'.  ↩

  3386. שם כ', יח.  ↩

  3387. שאם היו חוזרין – אומות העולם.  ↩

  3388. לתלמי – מלך מצרים אחרי אלכסנדרוס מוקדון בימי בית שני.  ↩

  3389. בשבעים ושנים בתים – כל אחד בבית לבד, כדי שלא יתיעצו יחד לעשות שנויים בתרגום.  ↩

  3390. והסכימו – כִונו.  ↩

  3391. אלהים ברא בראשית – במקום “בראשית ברא אלהים”, כדי שלא יאמר בראשית שֵׁם אלהות הוא, כיון שכתוב בראש הספר, ונמצא שתי רשויות הן, והראשון ברא את השני.  ↩

  3392. בראשית א', א.  ↩

  3393. אעשה אדם וגו' – ולא “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו”, שלא יאמר הרבה רשויות הן.  ↩

  3394. שם שם, כו.  ↩

  3395. ויכל אלהים ביום הששי – ולא “ויכל ביום השביעי”, שלא יאמר שהקב"ה עשה מלאכה ביום השביעי.  ↩

  3396. שם ב', ב.  ↩

  3397. בראו – ולא “בראם”, שלא יאמר מתחלה ברא שני גופים וכל אחד מהם זכר ונקבה.  ↩

  3398. שם א', כז.  ↩

  3399. ארדה ואבלה – ולא “נרדה ונבלה”.  ↩

  3400. שם י"א, ז.  ↩

  3401. בקרוביה – ולא “בקרבה”; כלו' היא צחקה לפני קרוביה בפרהסיא, ולפיכך הקפיד הקב“ה עליה ולא על אברהם, שגם בו נאמר ”ויצחק".  ↩

  3402. שם י"ח, יב.  ↩

  3403. הרגו שור וגו' – ולא “איש” משום כבוד השבטים, שלא יאמר: רצחנים הם.  ↩

  3404. שם מ"ט, ו.  ↩

  3405. על נושא בני אדם – ולא “על החמור”, שלא יאמר: משה רבכם לא היה לו סוס או גמל.  ↩

  3406. שמות ד', כ.  ↩

  3407. במצרים ובשאר ארצות – הוסיפו שאר ארצות, כדי שלא יאמר, שהחשבון אינו עולה יפה.  ↩

  3408. שם י"ב, מ.  ↩

  3409. זאטוטי – במקום “נערי”, שלא יאמר: שלחו את הגרועים; ו“זאטוטי” לשון חשיבות.  ↩

  3410. שם כ"ד, ה.  ↩

  3411. שם שם, יא.  ↩

  3412. חמד – במקום “חמור”, שלא יאמר: חמור לא לקח, אבל חפץ אחר לקח.  ↩

  3413. במדבר ט"ז, טו.  ↩

  3414. להאיר לכל העמים – הוסיפו “להאיר”, שלא יאמר: אלהיכם חלק לגויים עבודה זרה.  ↩

  3415. דברים ד', יט.  ↩

  3416. לעבדם – הוסיפו “לעבדם”, שאם לא כן משמע לא צויתי שיהיו בעולם, ויאמר: אם כן אלהות הם, שהרי בעל־כרחו נבראו.  ↩

  3417. שם י"ז, ג.  ↩

  3418. ויקרא י"א, ו.  ↩

  3419. אלא יונית – ולא בשאר הלשונות.  ↩

  3420. בראשית ט', כז.  ↩

  3421. דבריו של יפת – לשון יון, שהוא מבני יפת בן נח.  ↩

  3422. נחמיה ח', ח.  ↩

  3423. אלא בספר תורה – ולא בנביאים וכתובים.  ↩

  3424. מעשה של תלמי המלך – שצוה לתרגם התורה יונית, כמפורש למעלה.  ↩

  3425. עקילס תרגם – יונית.  ↩

  3426. יפיפית מבני אדם – שהיה תרגומו יפה והשכין יפיפותו של יפת באהלי שם.  ↩

  3427. תהלים מ"ה, ג.  ↩

  3428. פרסה – מדת הארץ, ד' מיל.  ↩

  3429. שלא ירבו מחלוקות – בפירושי הכתובים.  ↩

  3430. קץ משיח – בדניאל.  ↩

  3431. תרגום מביא לידי משנה – שהמשנה מפרשת את המקראות.  ↩

  3432. להגביה קולו וכו' – כדי שיהא קול הקורא נשמע לצבור.  ↩

  3433. שמות י"ט, יט.  ↩

  3434. בקולו של משה – ולא בקול גבוה מקולו.  ↩

  3435. להגביה קולו כנגד הקורא – לקרוא בקול רם כמוהו.  ↩

  3436. ימעך הקורא קולו – כלו' ישפיל קולו.  ↩

  3437. המתרגם פסוק כצורתו – כלו' לפי דקדוק המלים ולא לפי הכונה.  ↩

  3438. בדאי – בודה מן הלב, שקרן.  ↩

  3439. והמוסיף עליו – מדעת עצמו.  ↩

  3440. בלשון בני אדם – לסבר את האוזן, כגון “יד ה' ” וכדומה.  ↩

  3441. לשון הבאי – לשון גוזמא והפלגה, כגון “ערים גדולות ובצורות בשמים”.  ↩

  3442. לשון חכמים – לשון משנה ותלמוד, כגון “רְחֵלות” במקום רְחֵלים שבתורה, וכיוצא בו.  ↩

  3443. משלי ו', כג.  ↩

  3444. מצוה… לפי שעה – בשעת עשיתה.  ↩

  3445. שם שם, כב.  ↩

  3446. שם שם, כב.  ↩

  3447. שם שם, כב.  ↩

  3448. הפחתים – בּורות.  ↩

  3449. הלסטים – גזלנים.  ↩

  3450. נזדמנה לו אבוקה של אור – הגיע לידו לפיד של אש; כך זכה לקיים מצוה ניצל ממקצת פורענות.  ↩

  3451. כיון שעלה עמוד השחר וכו' – כך זכה לתורה ניצל מן החטא ומן היסורים.  ↩

  3452. הגיע לפרשת דרכים – ושם הכיר את דרכו; והנמשל: יום המיתה.  ↩

  3453. מכבה מצוה – מבטלת שכר המצוה.  ↩

  3454. במקור: שיר השירים ח‘, ח. צ"ל: שיר השירים ח’, ז. הערת פב"י.  ↩

  3455. גומל הוא חסד – עוסק בקבורת מתים, שזו חסד של אמת.  ↩

  3456. בקיסרין – עיר מושבו של ר' אבהו.  ↩

  3457. ויקרא כ"ו, ג.  ↩

  3458. שנהפכה שליתו – מקום הולד במעי אמו.  ↩

  3459. שמעשיו מרובים מחכמתו – שצדקתו מרובה מחכמתו בתורה.  ↩

  3460. מזיזות – מנענעות.  ↩

  3461. אבנים תחלה – גיר' אחרת: אבנים מלמטה.  ↩

  3462. מחין – מַמחין, מוחין ושוטפין.  ↩

  3463. שטוח – שהוא טוּחַ; ואולי צ"ל: שנטוח, כמו להלן.  ↩

  3464. כלינוס – מתג ורסן.  ↩

  3465. דברים כ"ח, א.  ↩

  3466. חמור – כבד.  ↩

  3467. כל עיקר – כלל.  ↩

  3468. אריסים – עובדים בשכר חלק מן הפירות.  ↩

  3469. הולך ואינו עושה – הולך לביה"מ לשמוע תורה ואינו מקיים המצוות.  ↩

  3470. משלי כ"ד, כז.  ↩

  3471. משלי כ"ד, כז.  ↩

  3472. משלי כ"ד, כז.  ↩

  3473. מספיקין בידו – נותנין לו את היכולת; מסייעין בידו.  ↩

  3474. בתורה בלבד – שלא על מנת לעשות.  ↩

  3475. דברים ה', א.  ↩

  3476. משלי י"ז, טז.  ↩

  3477. לגזבר – לגבאי הממונה על קופת ממון.  ↩

  3478. מפתחות הפנימיות – של החדרים הפנימיים.  ↩

  3479. חבל – קריאה של צער.  ↩

  3480. מי שאין לו חצר וכו' – והנמשל למי שלומד ואינו עושה.  ↩

  3481. נגר – חרש עצים.  ↩

  3482. ארגליא שלו – כלי אומנותו.  ↩

  3483. שקפליות של תורה – גולות הכותרות של התורה; כלו' תכליתה העליונה.  ↩

  3484. ישעיה ל"ג, ו.  ↩

  3485. תהלים ל“ד, י”ג, יד.  ↩

  3486. ואתגרה בשנה – כלו' אשקיע עצמי בשינה.  ↩

  3487. שם ל"ד, טו.  ↩

  3488. משלי ד', ב.  ↩

  3489. מרגלא בפי רבא – דבר זה רגיל היה בפיו.  ↩

  3490. ובועט – מורד ומעיז פנים.  ↩

  3491. ובמנין – של תלמידים.  ↩

  3492. תהלים קי"א, י.  ↩

  3493. למען צדקו יגדיל וגו' – כדי לזַכות את ישראל הרבה להם תורה ומצוותיה.  ↩

  3494. ישעיה מ"ב, כא.  ↩

  3495. שיר השירים א', ג.  ↩

  3496. ריח מצוות – מועט מצוות.  ↩

  3497. לאדם מצוה אחת – אסור עבודה־זרה.  ↩

  3498. לנוח ולבניו שש מצוות – נוספות, כמפורש בסמוך; ועי‘ סנה’ נו–נט מחלוקת חכמים בענין זה.  ↩

  3499. שיר השירים א', ג.  ↩

  3500. מערה – שופך ומריק.  ↩

  3501. ברכת השם – הכוונה לחילוף הדברים, והוא כנוי דרך כבוד כלפי מעלה.  ↩

  3502. אף על הכלאים – שדיני כלאים ושיעורי ההרחקה בנטיעות ובזרעים בשדות ובכרמים היו נהוגים גם בין בני נח; וכן אמרו בירוש', שהיהודים קבלום מן הכנענים.  ↩

  3503. דברים י"ח, י.  ↩

  3504. שם שם, יב.  ↩

  3505. זה ספר תולדות אדם – כלו' את ספר התורה אתן לתולדותיו ובניו של אדם.  ↩

  3506. בראשית ה', א.  ↩

  3507. שלא הותר לו וכו‘ – שנא’: “לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' ” (בראש‘ א’, ל) ולא חית הארץ לכם.  ↩

  3508. שהותר להם – וכו‘ שנא’: “כירק עשב נתתי לכם את כל” (שם ט', ג).  ↩

  3509. תהלים קמ"ז, יט, כ.  ↩

  3510. משעמדו בניו על פרקם – שנעשו גדולים בשנים.  ↩

  3511. שמות כ"ד, ז.  ↩

  3512. תהלים קמ"ז, יט, כ.  ↩

  3513. תהלים קמ"ז, כ.  ↩

  3514. שיר השירים א', ב.  ↩

  3515. גלמות – סתומות, לא מפורשות.  ↩

  3516. תהלים קמ"ז, יט, כ.  ↩

  3517. לפלחה – לעבדה.  ↩

  3518. הבירה – הניחה בור, שלא עבדה.  ↩

  3519. שלא הרתיק – שלא דפק על דלתיה.  ↩

  3520. שמות כ"ד, ז.  ↩

  3521. שם כ"א, א.  ↩

  3522. אינו לחיים – אין לו תקוה להרפא.  ↩

  3523. שנפרשין – מן התורה.  ↩

  3524. יחזקאל כ', כה.  ↩

  3525. ויקרא י"ח, ה.  ↩

  3526. במי שהגיע ימיך וכו‘ – במי שהאריך ימיך עד עכשיו; כלו’ בהקב"ה.  ↩

  3527. דברים ל"ב, א.  ↩

  3528. שנו את מדתם – דרכם, טבעם.  ↩

  3529. תהלים י"ט, ו.  ↩

  3530. דברים ל"ב, א.  ↩

  3531. ירמיה ה', כב.  ↩

  3532. להפסד – כלו' לעונש.  ↩

  3533. ואין חסים על בניהם וכו' – שמא יענשו בעונותיהם.  ↩

  3534. במדבר ט"ו, לח.  ↩

  3535. שם שם מ.  ↩

  3536. מה נשתנה תכלת – שהזקיקה הכתוב לציצית.  ↩

  3537. שתכלת דומה לים וכו' – ונמצא שכשהוא רואה את התכלת לבו לשמים.  ↩

  3538. שמות כ"ד, י.  ↩

  3539. יחזקאל א', כ"ו.  ↩

  3540. תהלים ל', טז.  ↩

  3541. שמא תכלת – כלו' בגד פשוט.  ↩

  3542. דברים כ"ח, י.  ↩

  3543. תהלים קי"ט, קסד.  ↩

  3544. נתישבה דעתו – נחה דעתו.  ↩

  3545. שם י"ב, א.  ↩

  3546. שלש עשרה בריתות – י"ג פעמים כתוב ברית אצל מצות מילה.  ↩

  3547. שדוחה את השבת – שמלין ביום השמיני אפילו בשבת.  ↩

  3548. בראשית י"ז, א.  ↩

  3549. בראשית י"ז, א.  ↩

  3550. שנתכרכמו פניה – מראה פניה נעשה כעין כרכם, ירוק, מתוך צער, שהיתה סבורה שהמלך רוצה להרחיקה מפניו.  ↩

  3551. בראשית י"ז, א', ב.  ↩

  3552. שמהולים – שנמולים.  ↩

  3553. לביבר – בית החיות של מלכות.  ↩

  3554. ולא אכלוהו – החיות.  ↩

  3555. הטילו אותו – את המין.  ↩

  3556. אותו האיש – הפילוסופוס.  ↩

  3557. בשטות – מימי הילדות.  ↩

  3558. ולאלו הדברים באנו – כלו' בכך אתה דוחני.  ↩

  3559. חלק – בלי תשובה.  ↩

  3560. תהלים ק"ג, כ.  ↩

  3561. שביעית – שנת השמיטה.  ↩

  3562. לשאר ימות השנה – כלו' לכל השנה כולה.  ↩

  3563. ארנונא – מס למלך.  ↩

  3564. מי יגלה עפר מעיניך – מי יקים אותך מקברֵך לראות במעלת בניך.  ↩

  3565. בצווי – שלא לאכול מעץ הדעת.  ↩

  3566. כבחמורה – כמו במצוה גדולה.  ↩

  3567. הפסד מצוה כנגד שכרה – נזק שמגיע לך ע"י עשית המצות כנגד השכר שתקבל אחר כך.  ↩

  3568. משלי ד', כג.  ↩

  3569. שלוח הקן – כי יקרא קן צפור… שלח תשלח וגו' (דבר' כ"ב, ו, ז).  ↩

  3570. גוררת – מושכת; כלו' מצוה אחת מביאה לידי אחרת.  ↩

  3571. ששכר מצוה מצוה – עוד מצוה אחת; וי"מ: גוף המצוה.  ↩

  3572. יחזקאל ל"ז, ד.  ↩

  3573. במדבר ט"ו, מ.  ↩

  3574. הקברניט – מנהיג הספינה.  ↩

  3575. דברים ד', ד.  ↩

  3576. משלי כ', כז.  ↩

  3577. משלי ו', כג.  ↩

  3578. משלי כ', כז.  ↩

  3579. משלי כ', כז.  ↩

  3580. משלי ו', כג.  ↩

  3581. אסר – מטבע קטנה.  ↩

  3582. פתוח לרופא – שמחלה מצויה שם.  ↩

  3583. סיף – חרב.  ↩

  3584. תהלים ל"א, יא.  ↩

  3585. שם שם, ז.  ↩

  3586. בהליכתם – לעשות המצוה.  ↩

  3587. שדרים בבקעה – מחוץ לעיר וסכנה לילך בחשכה.  ↩

  3588. שחרית וערבית – בשעת חשכה.  ↩

  3589. עלי ועל צוארי – כלו' אני ערב בדבר שלא יהו ניזוקים.  ↩

  3590. בארטבון – בל‘ יונית מתקן, כלו’ בודק ומגיה.  ↩

  3591. שהיה בודק מזוזות – אם כשרות הן.  ↩

  3592. קסדור – ממונה המלך.  ↩

  3593. ונטל ממני אלף זוז – שעת גזירה היתה על קיום המצוות.  ↩

  3594. קבוע – מצוי ועומד ודאי.  ↩

  3595. שמואל א', ט"ז, ב.  ↩

  3596. ויקרא י"ח, ה.  ↩

  3597. פקוח נפש – הצלת נפשות.  ↩

  3598. בשעת השמד – בשעת גזרת השמד, שגזרו על עשית המצוות.  ↩

  3599. ויקרא כ"ב, לב.  ↩

  3600. בראשית ט', ו.  ↩

  3601. במדבר ו', ג, ד.  ↩

  3602. תהלים קכ"ח, ג.  ↩

  3603. מגפפה – מחבק אותה.  ↩

  3604. משלי ז', כו.  ↩

  3605. שמות כ"ב, יט.  ↩

  3606. דברים י"ג, יח.  ↩

  3607. ירמיה י', ה.  ↩

  3608. מוחזקת – חזקה.  ↩

  3609. מרופה – רפויה.  ↩

  3610. יקרו – ינקרו.  ↩

  3611. תהלים ס"ח, יד.  ↩

  3612. מחיט – תופר בגדים.  ↩

  3613. אם יהודי–יהודי – מי שהוא יהודי צריך להיות יהודי גמור.  ↩

  3614. דבריהם של חכמים – שהתירו לעבור עבירה ולא ליהרג.  ↩

  3615. איני יכול לסבול – מפני הענויים, כמפורש בסמוך.  ↩

  3616. ומלבנין – חימום ברזל באש עד שנהפך לבן קרוי לבון.  ↩

  3617. ומשיאין – נוטלים.  ↩

  3618. קרמיות של קנים – הקליפות הדקות והקשות של קנים.  ↩

  3619. תהלים כ"ה, א.  ↩

  3620. אשיא כתיב – כלו‘ קרי אשיא, בחיריק תחת האות ש’.  ↩

  3621. שנו עטיפתם – מלבושיהם, כדי שלא יכירום שיהודים הם.  ↩

  3622. סרדיוט – פקיד המלך.  ↩

  3623. בשירה – אורחת עוברי דרכים.  ↩

  3624. ולא ברך – אחר המזון, ומן הדין צריכין לברך במקום האכילה.  ↩

  3625. שמות כ', ו.  ↩

  3626. שיושבין בא"י וכו' – בימי אדרינוס.  ↩

  3627. ליצלב – להיות מוקעים על העץ.  ↩

  3628. בפרגל – ברצועה שמלקין בה.  ↩

  3629. על שנטלתי לולב – בחג הסכות כחוק.  ↩

  3630. זכריה י"ג, ו.  ↩

  3631. על אמרתך – כלו' על האמרה הראשונה שקדמה לשאר המצוות.  ↩

  3632. תהלים קי"ט, קסב.  ↩

  3633. בקטטה – במריבה.  ↩

  3634. במדבר י"א, י.  ↩

  3635. על עסקי משפחותיו – שנאסרו עליהם קרובות.  ↩

  3636. תהלים י"ח, לא.  ↩

  3637. מה אכפת לו – כלומר: מה לו בכך.  ↩

  3638. לצרף – לזקק את הלב.  ↩

  3639. תהלים ל"ט, ד.  ↩

  3640. חמרים – מנהיגי חמורים.  ↩

  3641. שמות כ"ג, ה.  ↩

  3642. מסיעו – עוזרו.  ↩

  3643. קמעא – מעט.  ↩

  3644. סבור – חושב.  ↩

  3645. לפונדק – למָלון.  ↩

  3646. הוי – הוֹוה, הרי; ויש קוראים: הֱוֵי, והוא קצור של הֱוֵי אומר.  ↩

  3647. אוהב לפרוק וכו' – אם נזדמנו לו בדרך אוהב ושונא וצריך לעזוב עם האוהב בפריקה ועם השונא בטעינה.  ↩

  3648. מצוה בשונא – כלו' השונא קודם לסיוע.  ↩

  3649. ויקרא י"ח, ד.  ↩

  3650. דין הוא שיכתבו – שהשכל מחייבם.  ↩

  3651. וברכת השם – כלו' קללת השם.  ↩

  3652. ויקרא י"ח, ד.  ↩

  3653. משיבים עליהם – לפי שטעמם נעלם.  ↩

  3654. ויקרא י"ח, ד.  ↩

  3655. להרהר בהם – להטיל בהם דופי.  ↩

  3656. שאתם עושים – בפרה אדומה.  ↩

  3657. רוח תזזית – רוח טירוף ושגעון.  ↩

  3658. עקרין – שרשי עשבים וסממנים.  ↩

  3659. ומרביצין – מזין.  ↩

  3660. מי נדה – מי אפר הפרה שמַזים על הטמא טומאת מת.  ↩

  3661. דחית בקש – כלו' בדברים של מה בכך.  ↩

  3662. במדבר י"ט, ב.  ↩

  3663. פלטורין – היכל, ארמון.  ↩

  3664. ותקנח – תנקה ותפנה.  ↩

  3665. גדול העולם – שלמה.  ↩

  3666. דברים י"ז, יז.  ↩

  3667. מלכים א', י"א, ד.  ↩

  3668. דברים י"ז, טז.  ↩

  3669. מלכים א‘, י’, כט.  ↩

  3670. ויקרא ז', כו.  ↩

  3671. שדרכם לאכילה – שמותר לאכלם.  ↩

  3672. לבלתי אכול הדם – כל דם במשמע.  ↩

  3673. דברים י"ב, כג.  ↩

  3674. ילתא – אשת רב נחמן.  ↩

  3675. כבד – טעמו טעם דם.  ↩

  3676. שבוטא – מין דג, וטעם מוחו כטעם חזיר.  ↩

  3677. גורית – מין דג טמא; וי"מ: מין עוף טמא.  ↩

  3678. כחל – בשר הדדים שהחלב צרור בו.  ↩

  3679. הושע י"ד, י.  ↩

  3680. לשם אכילה גסה – למלא כרסו.  ↩

  3681. עברה לשמה – לשם שמים.  ↩

  3682. לבא בעי – מבקש כוונת הלב.  ↩

  3683. שמואל א', ט"ז, ז.  ↩

  3684. עשינו ברצון – בכונה ובדעת.  ↩

  3685. לא באה וכו' – שהרי אי אפשר לשכחה מדעת.  ↩

  3686. דברים כ"ד, יט.  ↩

  3687. דברים ל', יד.  ↩

  3688. בזמן שבפיך וכו‘ – כלו’ העושה מצוה מאהבה אינה קשה עליו.  ↩

  3689. מכתיב עליו – ע"י משה.  ↩

  3690. בראשית ל"ז, כא.  ↩

  3691. היה טוענו – נושא את יוסף על כתפו.  ↩

  3692. רות ב', יד.  ↩

  3693. פטומים – אבוסים.  ↩

  3694. היה מאכילה – את רות.  ↩

  3695. שיר השירים ו', יא.  ↩

  3696. אגוזי פרך – בטנים, שהם נוחים להתפרך.  ↩

  3697. קטרונים – מין אגוזים קשים להתפצע; ויש גורסין: “קנטרנים”.  ↩

  3698. שנפרך – מתפרך ונקלף.  ↩

  3699. מקיש – מכה.  ↩

  3700. בשעתה – שנעשית בזמנה.  ↩

  3701. שמות י"ב, יז.  ↩

  3702. אין מחמיצין – כלו' אין דוחין לאחר זמן.  ↩

  3703. יהושע כ"ד, לב.  ↩

  3704. שמות י"ג, יט.  ↩

  3705. ואלו נטפלו בהם – ישראל היו מטפלים בעצמות עד שנקברו בשכם.  ↩

  3706. מרוק – גמור.  ↩

  3707. שם ט"ו, ב.  ↩

  3708. לפניו – לפני הקב"ה.  ↩

  3709. בקולמוס – בקנה כתיבה.  ↩

  3710. בלבלר – בסופר.  ↩

  3711. בשיראים – במטפחת משי.  ↩

  3712. הדור מצוה – כלו' חייב אדם לבזבז מממונו לשם הדור מצוה (כגון אתרוג מהודר וכדומה) עד שליש למעלה מדמיה ולא יותר.  ↩

  3713. שהיו באים בספינה – בסכות.  ↩

  3714. שלקחו – שקנה אותו.  ↩

  3715. נטלו – לקיים מצות נטילת לולב.  ↩

  3716. ויצא בו – ידי מצות נטילה.  ↩

  3717. במתנה – שאין יוצאין ידי מצות נטילת לולב אלא בשל עצמו, שנאמר: “ולקחתם לכם” – משלכם.  ↩

  3718. אי אפשי – איני רוצה.  ↩

  3719. קהלת ב', יד.  ↩

  3720. תהלים פ"ח, ו.  ↩

  3721. תהלים ט"ו, א, ב.  ↩

  3722. בראשית י"ז, א.  ↩

  3723. כגון אבא חלקיה – עי‘ למעלה עמ’ קנז סי' ח, ובמסכת תענית כג.  ↩

  3724. כגון רב ספרא – עי‘ להלן – “מדות ודעות: אמת ושקר”, סי’ קלא.  ↩

  3725. תהלים ט"ו, ג.  ↩

  3726. זה יעקב אבינו – שלא רצה לשקר מתחלה ואמר לאמו: “אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע” (ברא' כ“ז, י”ב).  ↩

  3727. בראשית כ"ז, יב.  ↩

  3728. תהלים ט"ו, ג.  ↩

  3729. לאומנות חברו – לקפח את פרנסתו.  ↩

  3730. תהלים ט"ו, ג.  ↩

  3731. תהלים ט"ו, ד.  ↩

  3732. שגרר עצמות אביו – עי‘ למעלה עמ’ קב, סי‘ קנה. ובמסכת ברכות י’:.  ↩

  3733. תהלים ט"ו, ד.  ↩

  3734. תהלים ט"ו, ד.  ↩

  3735. תהלים ט"ו, ה.  ↩

  3736. אפילו רבית נכרים – שמותרת מן התורה.  ↩

  3737. תהלים ט"ו, ה.  ↩

  3738. כגון ר‘ ישמעאל בר’ יוסי – עי‘ למעלה עמ’ קצז, סי' רמז. ובמסכת כתובות נה:.  ↩

  3739. תהלים ט"ו, ה.  ↩

  3740. ויקרא י"ח, כד.  ↩

  3741. ישעיה ל"ג, טו.  ↩

  3742. בראשית י"ח, יט.  ↩

  3743. כגון ר' ישמעאל בן אלישע – עי‘ להלן – “צבור ומדינה: מקח שוחד ומשא פנים”, סי’ קעח.  ↩

  3744. ישעיה ל"ג, טו.  ↩

  3745. ישעיה ל"ג, טו.  ↩

  3746. כגון ר‘ אלעזר בר’ שמעון – עי‘ למעלה עמ’ קצה, ס' רלג.  ↩

  3747. בשעה שעומדות על הכביסה – ובשרן מתגלה.  ↩

  3748. ישעיה ל"ג, טז.  ↩

  3749. מיכה ו', ח.  ↩

  3750. זו הכנסת כלה וכו' – שמשתתף בעשיתן בצניעות.  ↩

  3751. ישעיה נ"ו, א.  ↩

  3752. חבקוק ב', ד.  ↩

  3753. ויקרא י"ח, ל.  ↩

  3754. משמרת למשמרתי – כלו' תקנו סיג וגדר למצוות כדי שלא תבואו לעבור על גוף המצוות.  ↩

  3755. סיג – גדר.  ↩

  3756. משלי ד', יד, טו.  ↩

  3757. סיג לדבריהם – מה שאמרו: ק"ש מצותה עד חצות, אף על פי שמן הדין מצותה כל הלילה.  ↩

  3758. קמעא – מועט.  ↩

  3759. דברים י', יז.  ↩

  3760. במדבר ו', כו.  ↩

  3761. דברים ח', י.  ↩

  3762. והם מדקדקים על עצמם – לברך ברכת המזון אפילו על אכילת פת כשיעור זית או ביצה, שאין בו כדי שביעה.  ↩

  3763. שמא יטה – יכוף הנר להביא את השמן לראש הפתילה שידלק יפה, ונמצא מבעיר בשבת.  ↩

  3764. פנקסו – ספר־הזכרון שלו.  ↩

  3765. חטאת שמנה – שכן על חלל שבת בשגגה חייבים קרבן חטאת.  ↩

  3766. שמעתי – מרבותי.  ↩

  3767. מכים ועונשים – מכים מלקות ועונשים מיתה.  ↩

  3768. שלא מן התורה – אלא מדעת עצמם, אעפ"י שמן התורה אינו חיב בכך.  ↩

  3769. ולא לעבור וכו‘ – כלו’ לא שנתכוונו לעבור על דברי־תורה.  ↩

  3770. שהשעה צריכה לכך – שהיה הדור פרוץ בחלול־שבת.  ↩

  3771. קהלת י"ב, יב.  ↩

  3772. יש בהם עשה ולא תעשה – ומצוות אלו לא בכולן יש חיוב מיתה.  ↩

  3773. שמות כ"ו, ז.  ↩

  3774. לך לך אמרין לנזירא – משל הבריות הוא: אומרים לנזיר (שהוא אסור בשתית יין) לך והתרחק מן הכרם סחור סחור (סביב סביב) ואל הכרם לא תגש.  ↩

  3775. ויקרא כ', ז.  ↩

  3776. ויקרא כ', ז.  ↩

  3777. מפני מראית העין – כלו' שהרואה יחשדהו בדבר האסור.  ↩

  3778. בחדרי חדרים – ואין רואה.  ↩

  3779. טורפין – מערבבין לרפואה.  ↩

  3780. דבריך יבטלו בחייך – כלו' הרי אתה בעצמך מתיר.  ↩

  3781. ולא תגעו בו – ועל ידי שהוסיפה אסור נגיעה באה לידי אכילה.  ↩

  3782. בראשית ג', ג.  ↩

  3783. משלי ל', ו.  ↩

  3784. יותר מן העקר – שלא תהא הגדר גבוהה יותר מן הנטיעות שבגן.  ↩

  3785. בראשית ב', יז.  ↩

  3786. בעלית חנניה וכו' – כשעלו החכמים לבקרו (עי‘ למעלה ס’ תכג), שישב בעלייתו לדרוש את הכתובים, ובאו חכמי ישראל לבקר מעשיו, ובאותו היום רבו ב“ש על ב”ה ונגזרו י"ח דבר לחומרה.  ↩

  3787. קשה לישראל וכו' – שננעצה חרב בביה"מ וההלכה נחתכה בזרוע.  ↩

  3788. גדשו סאה – הרבו סיג לתורה במדה גדושה, ויפה מדדו, להרבות גדר בישראל.  ↩

  3789. מחקו סאה – הרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירה, ומתוך כך עוברין על דברי תורה ונמצאת המדה מחוקה, ועי' בסמוך.  ↩

  3790. לערבה – כלי בצורת סירה.  ↩

  3791. והיא מקיאה – את הדבש.  ↩

  3792. בראשית ב', יז.  ↩

  3793. אמתים – בלא א' – מאתים.  ↩

  3794. שמות כ"ה, י.  ↩

  3795. עשתי עשרה – בלא ע' – שתי עשרה.  ↩

  3796. שמות כ"ו, ז.  ↩

  3797. עשרה טפחים – גדר של עשרה טפחים.  ↩

  3798. אלא בשמן זית – שהוא יפה להדלקה משאר שמנים.  ↩

  3799. שומשמין – (Sesam).  ↩

  3800. צנונות – מין ירק (Rettig).  ↩

  3801. קפוטקיא – קפודקיא שבאסיה הקטנה.  ↩

  3802. אלא מה שאמרו חכמים – בפרק “במה מדליקין”, שמנו שם כל השמנים האסורים להדלקה בשבת.  ↩

  3803. רופפת – רפויה ומסופקת בידם.  ↩

  3804. חל – בא.  ↩

  3805. ארבעה עשר – בניסן.  ↩

  3806. אם פסח דוחה וכו‘ – כלו’ אם מותר לעשות קרבן פסח בשבת.  ↩

  3807. יותר ממאתים פסחים – קרבנות תמיד ומוספים שקרבים אף בשבת.  ↩

  3808. במדבר ט', ב.  ↩

  3809. במדבר כ"ח, ב.  ↩

  3810. בתמיד – בקרבן תמיד.  ↩

  3811. שאין ענוש כרת – אם לא יקריבוהו.  ↩

  3812. מקנטרם – מוכיחם.  ↩

  3813. שכח ולא הביא… מהו – אם מותר לטלטל את הסכין בשבת כדי לשחוט את הפסח.  ↩

  3814. בני נביאים הם – ובודאי ידעו איך להתנהג.  ↩

  3815. תוחבה – תוקע את הסכין.  ↩

  3816. כך מקובלני – כלו' כמו שעשו אלו.  ↩

  3817. כל הדברים מנהג – כלו' דבר המותר עפ"י דין ונוהגין בו אסור אין לבטל את המנהג.  ↩

  3818. במגדל צבעים – שם מקום.  ↩

  3819. לעשות בהם מלאכה – שהיו נוהגים באם אסור למלאכת חול, לפי ששמשו למקדש.  ↩

  3820. נוחי נפש – שנפטרו לעולמם. והוא דבור של כבוד כלפי המתים.  ↩

  3821. וטועה בו באסור – מחמת שאינו יודע.  ↩

  3822. נשאל – בחכמים.  ↩

  3823. והוא נוהג בו באסור – שהיה מחמיר על עצמו מדעת.  ↩

  3824. ספסל של גוי – המוקצה לסחורה, ואין חוששין למראית עין, שמא יחשדוהו במקח וממכר בשבת.  ↩

  3825. בכבול – שם מקום בגליל.  ↩

  3826. לא נהגו כאן להיות רוחצים וכו' – משום חשד יחוד עבירה, שלבם של האחים גס זה בזה.  ↩

  3827. בקרדקיות – מין נעלים.  ↩

  3828. שלחו ביד עבדיהם – להביאם לביתם.  ↩

  3829. לפרש וכו' – בספינה שלשה ימים לפני שבת.  ↩

  3830. לעשות פחמים לעשות ברזל – ללבן ברזל ולעשות אזמל (סכין של מוהל) למול תינוק בשבת.  ↩

  3831. טוס – מין עוף טהור (Pfau).  ↩

  3832. מנדהו – מחרים אותו על שהוא אוכל בשר עוף בחלב.  ↩

  3833. דורש כר' יוסי הגלילי – שאומר, בשר עוף, שאין לו חלב אם, אינו אסור בחלב.  ↩

  3834. נהרא נהרא ופשטיה – נהר נהר ומהלך מימיו, כל נהר זרמת מימיו משונה משל חברו; וכן כל מדינה יש לה מנהגיה המיוחדים לה.  ↩

  3835. שלא חס על כבוד קונו – על כבוד הקב"ה, שדורש ברבים בסתרי תורה.  ↩

  3836. הטה בזה וכו‘ – כלו’ כל נטיה לאחד מן הקצוות בסתרי תורה סכנה בה לאדם, ולפיכך יפה בהם זהירות יתרה.  ↩

  3837. לפרדס – העיון בסתרי תורה קרוי כניסה לפרדס.  ↩

  3838. אחר – כנוי לאלישע בן אבויה לאחר שיצא לתרבות רעה (עי‘ עמ’ קפז־פח “מעשי חכמים”, סי' קצא).  ↩

  3839. כשאתם מגיעים וכו‘ – כלו’ הזהרו שלא להחליף ענין ידוע מסתרי תורה, הקרוי בלשון בעלי הסודות “אבני שיש טהור”, בענין אחר הדומה לו, שקוראו בדרך משל מים (שהשיש הטהור זך ודומה למים).  ↩

  3840. תהלים ק"א, ז.  ↩

  3841. הציץ ומת – נשתקע בעיונו יותר מדי עד שמת.  ↩

  3842. שם קט"ז, טו.  ↩

  3843. ונפגע – לקתה דעתו.  ↩

  3844. משלי כ"ה, טז.  ↩

  3845. קצץ בנטיעות – יצא לכפירה (והמשיל את הכפירה לעקירת אילנות מן הפרדס).  ↩

  3846. שיר השירים א', ד.  ↩

  3847. ולא שאל בשלומו – שלא הרגיש בו מתוך עיונו בסתרי תורה.  ↩

  3848. ואין בין מים העליונים וכו' – כל אלו הדברים מרמזים לענינים ידועים להם במעשה בראשית.  ↩

  3849. בראשית א', ב.  ↩

  3850. כבר בן זומא מבחוץ – כלו' אינו בן עוה"ז.  ↩

  3851. שנסתלק – שמת.  ↩

  3852. מבין בחשמל – בענין החשמל שבמעשה מרכבה בספר יחזקאל.  ↩

  3853. אם זה חכם וכו‘ – אם תינוק זה חכם לעסוק במעשה מרכבה, כלום כל התינוקות כמותו? כלו’ אין לחוש לסכנה. ואולי דרך לגלוג על הקטן אמר כך, על שעסק במעשה מרכבה לפני זמנו.  ↩

  3854. והבהיק – הזריח.  ↩

  3855. בלחישה – כדבר סתר וסוד.  ↩

  3856. תהלים ק"ד, ב.  ↩

  3857. שמות ג', טו.  ↩

  3858. זה שמי… וזה זכרי – כלו' זה שמי המיוחד ובזה השני אני נזכר.  ↩

  3859. ביו"ד ה"א – יהוה.  ↩

  3860. באל"ף דל"ת – אדני.  ↩

  3861. שם בן ארבע אותיות – שם המפורש, כתיבתו וקריאתו ופירושו.  ↩

  3862. בשבוע – בשבע שנים.  ↩

  3863. שם בן שתים עשרה… בן ארבעים ושתים – שמות של הקב"ה, ידועים לחכמי הנסתר, ומרמזים על ענינים נסתרים.  ↩

  3864. הפריצים – שהשתמשו בו.  ↩

  3865. מבליעים אותו בנעימת וכו' – בשעת ברכת הכהנים, כשהם מאריכים בנעימה ובהרמת הקול, הצנועים מבליעים מהרה את השם באמצע, שלא יהא נשמע לרבים.  ↩

  3866. לדוכן – מקום שהכהנים עומדים שם ומברכים.  ↩

  3867. ועומד בחצי ימיו – שדעתו נתישבה עליו.  ↩

  3868. ואינו משתכר – במשקאות.  ↩

  3869. ואינו מעמיד על מדותיו – כלו' מוחל על עלבונו.  ↩

  3870. מחמר – מנהיג החמור.  ↩

  3871. הרשני – תן לי רשות.  ↩

  3872. וסכסכה – נאחזה ולחכה.  ↩

  3873. תהלים קמ"ה, ז, ט, יד.  ↩

  3874. תקופת תמוז – שהימים חמים ביותר.  ↩

  3875. במזמוטי – בהִלולים ושעשועי שמחה.  ↩

  3876. טרקלין – חדרים נאים ומרווחים כתכנית היכל.  ↩

  3877. לכת שלישית – כתה של צדיקים שיושבת במקום מובחר בגן־עדן.  ↩

  3878. בתחלת ברכות של חול – שמתפללין עליה (“חונן הדעת”) קודם לשאילת שאר צרכים בתפלת שמונה־עשרה של חול.  ↩

  3879. בין שתי אותיות – בין שני שמות של הקב"ה.  ↩

  3880. שמואל א' ב, ג.  ↩

  3881. שמות ט"ו, יז.  ↩

  3882. משלי כ"ד, ד.  ↩

  3883. ישעיה כ"ז, יא.  ↩

  3884. לחמך ישימו מזור וגו‘ – כלו’ אם תתן לחמך ל“אין תבונה בו” “ישימו מזור (מכאובים ויסורים) תחתיך”.  ↩

  3885. עובדיה א', ז.  ↩

  3886. ישעיה ה', יג.  ↩

  3887. דברים כ"ח, מח.  ↩

  3888. מקובלים אנו – קבלה בידינו.  ↩

  3889. מי שזו בו – דעה.  ↩

  3890. משלי כ', טו.  ↩

  3891. מה קניה – בילק"ש הגיר': מה הנאה.  ↩

  3892. מלאכים א', ג, ה.  ↩

  3893. לבולוטיס – לשר ויועץ.  ↩

  3894. ידרים – יפנה לדרום; והטעם, לפ“ד קצת, לפי שבדרום א”י היו מרובים חכמי הישיבות.  ↩

  3895. יצפין – יפנה לצפון א"י, שברוכה היא.  ↩

  3896. שלחן בצפון – שבהיכל היה שלחן לחם הפנים (סמל העושר) נתון בצפון והמנורה (סמל החכמה) נתונה בדרום.  ↩

  3897. משלי ג', טז.  ↩

  3898. ומנדעא – דעת.  ↩

  3899. דניאל ב', כא.  ↩

  3900. שמות ל"א, ו.  ↩

  3901. שם שם, ג.  ↩

  3902. ומורייס – ציר דגים.  ↩

  3903. מטרונה – גבירה רומית.  ↩

  3904. דניאל ב', כא.  ↩

  3905. קוזמין – עדיים  ↩

  3906. איוב כ"ח, יב.  ↩

  3907. תהלים ד', ח.  ↩

  3908. משלי כ"ז, יא.  ↩

  3909. קהלת א', ז.  ↩

  3910. קהלת א', ז.  ↩

  3911. אינו מתמלא לעולם – כל מה שהאדם חכם יותר לבו מתאוה יותר לחכמה.  ↩

  3912. ת"ל שם וכו‘ – כלו’ אין לב האדם מתרוקן מן החכמה לאחר שהוא מוציאה.  ↩

  3913. קהלת א', ז.  ↩

  3914. משלי ב', ו.  ↩

  3915. אפסטלון – מין מאכל של קמח.  ↩

  3916. מורה ורוה – כלו' וכי נאה לתלמיד־חכם להיות שכור? שראתה את פניו צהובים ביותר.  ↩

  3917. האמונה – לשון שבועה.  ↩

  3918. וחוגרני צדעי – אני כורך וקושר מטפחת ברקותי משום כאב הראש מחמת שתיה.  ↩

  3919. עצרת – חג השבועות.  ↩

  3920. קהלת ח', א.  ↩

  3921. הבדלה – הבחנה בין דבר לדבר.  ↩

  3922. רואה את הנולד – רואה סוף דבר בתחלתו.  ↩

  3923. שם ב', יד.  ↩

  3924. לסופו של דבר ראשו – שסוף מעשה במחשבה תחלה.  ↩

  3925. תהלים קי"ט, צט.  ↩

  3926. שמואל א' ט"ז, יח.  ↩

  3927. יראה – יראת שמים.  ↩

  3928. לשולחני – לחלפן, מחליף כספים.  ↩

  3929. תגר – סוחר.  ↩

  3930. ותוהה – ומשתעמם.  ↩

  3931. לראות – לבדוק טיבו.  ↩

  3932. מוציא משלו ורואה – להרגיל עצמו בהבחנה בין דינר טוב לרע.  ↩

  3933. חכמה – ידיעות הרבה.  ↩

  3934. משלי ד', ה  ↩

  3935. סיג לחכמה שתיקה – שהמרבה דברים פיו מכשילו.  ↩

  3936. שמעשיו – הטובים.  ↩

  3937. שם א', ב.  ↩

  3938. שדעתו נוחה וכו‘ –כלו’ שיש לו קורת רוח מחכמתו.  ↩

  3939. שלקה גופו וכו' – שתש כחו מתוך עמלו בחכמתו.  ↩

  3940. מפני גופו – ששומר את גופו ובורח מן היגיעה.  ↩

  3941. שנטרפה דעתו וכו' – ע"י שהוא שוגה בחכמה דעתו כאלו מטורפת.  ↩

  3942. ישיבה – ישיבת תלמידי־חכמים.  ↩

  3943. מקצוע – פנה; כלו' ענין למודי.  ↩

  3944. כי העושק וגו' – דרש “עושק” מלשון עסק.  ↩

  3945. קהלת ז', ז.  ↩

  3946. מערבבין – מבלבלים ומפריעים.  ↩

  3947. לחשב בתקופות ומזלות – חשבון הזמנים ומהלך הכוכבים.  ↩

  3948. ישעיה ה', יב.  ↩

  3949. לעיני העמים – שהיא חכמה ניכרת לעיני הכל.  ↩

  3950. דברים ד', ו.  ↩

  3951. בראשית מ"א, ח.  ↩

  3952. חמשה חכמים – דרש “חכמיה” מיעוט רבים שנים, “כל” לרבות אחד, “את ואת” לרבות שנים; ואולי כך היה מנהג המלכות בימיהם, וקרא אסמכתא בעלמא.  ↩

  3953. עובדיה א', ח, ט.  ↩

  3954. משלי ח', יב.  ↩

  3955. ערמומית – ערמה.  ↩

  3956. קהלת י', ג.  ↩

  3957. לחכימא ברמיזא – לחכם די ברמז.  ↩

  3958. לשטיא בכורמיזא – שוטה אינו מבין אלא כשמכין אותו באגרוף.  ↩

  3959. הכל קרוביו – וחייבים להספידו.  ↩

  3960. שם ז", יא.  ↩

  3961. כשיש עמה נחלה – מסורת וקבלת אבות.  ↩

  3962. בישיבה וכו' – בישיבות של תורה מושיבין את החכם למעלה מן הזקן.  ↩

  3963. במסיבה – של משתה.  ↩

  3964. תהלים צ', יב.  ↩

  3965. קטן נתלה בגדול – כלו' כשהוא מדמה דבר לדבר, הראשון קטן מן השני.  ↩

  3966. שמות ל"ח, כב.  ↩

  3967. מלאכי ב', ו.  ↩

  3968. מלאכי ב', ו.  ↩

  3969. משלי ג', כו.  ↩

  3970. שאתה כסיל בהם וכו'– שאינך מבין ויודע בהם הקב"ה מלמדך להורות כהלכה.  ↩

  3971. משלי ג', כו.  ↩

  3972. דברים י"ז, יא.  ↩

  3973. פלמטורי – שליחי המלך.  ↩

  3974. סימנטרין – חותם.  ↩

  3975. שם י"ג, ב.  ↩

  3976. דברים י"ז, יא.  ↩

  3977. תורה – תלמוד תורה.  ↩

  3978. לידי זהירות – מן העבירה.  ↩

  3979. זריזות – להתרחק מן העבירה.  ↩

  3980. טהרה – גדולה מנקיות.  ↩

  3981. פרישות – אף מדבר המותר, להחמיר על עצמו.  ↩

  3982. חסידות – לפנים משורת הדין.  ↩

  3983. לידי רוח הקדש – להשרות עליו שכינה.  ↩

  3984. לידי תחית המתים – שנאמר: “ונתתי רוחי בכם וחייתם” (יחז' ל"ז, יד).  ↩

  3985. במדבר ט"ז, טו.  ↩

  3986. שעני היה – ולא היה לו במה לשלם.  ↩

  3987. שמות ל"ד, א.  ↩

  3988. פסולתן – של הלוחות, שהיו לפי האגדה מסנפרינון (ספיר), וממנה נתעשר משה.  ↩

  3989. שמואל א' י"ב, ג.  ↩

  3990. שם ז', יז.  ↩

  3991. ביתו עמו – כל צרכיו: כלי תשמישו ומחיתו.  ↩

  3992. עמוס ז', יד.  ↩

  3993. יונה א', ג.  ↩

  3994. לדוד מזמור וכו‘ – כלו’ פעמים נאמר בתהלים מתחלה “לדוד” ואח“כ ”מזמור", ופעמים להיפך.  ↩

  3995. מלכים ב‘ ג’, טו.  ↩

  3996. שמדמים צורה ליוצרה – לשון כבוד כלפי מעלה, והכונה להיפך: יוצר לצורה (ליצירתו), כגון “ועל דמות־הכסא דמות כמראה אדם” (יחזקאל א', כו).  ↩

  3997. לתבע – לדרוש.  ↩

  3998. כבוד האב וכבוד הבן – כבוד הקב"ה וישראל.  ↩

  3999. איכה ג', מב.  ↩

  4000. ירמיה ל"ו, לב.  ↩

  4001. מלכים א', י"ט, י  ↩

  4002. שם שם, ט"ו, טז.  ↩

  4003. ויקם יונה וגו' – כמבואר להלן: “אמר יונה: אלך בחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית, שהגוים קרובי תשובה הם, שלא לחייב את ישראל”.  ↩

  4004. יונה א', ג.  ↩

  4005. שם ג', א.  ↩

  4006. שם א', יב.  ↩

  4007. שמות ל"ב, לב.  ↩

  4008. שמואל ב' כ"ד, יז.  ↩

  4009. הא – הרי.  ↩

  4010. מלכים א' י"ט, י.  ↩

  4011. מלכים א' י"ט, י.  ↩

  4012. מלכים א' י"ט, י.  ↩

  4013. מלכים א' י"ט, י.  ↩

  4014. שם שם, ו.  ↩

  4015. דלטוריא – דברי מלשינות.  ↩

  4016. שיר השירים א', ו.  ↩

  4017. משלי ל', ו.  ↩

  4018. ויקרא כ"ה, נה.  ↩

  4019. עמוס ג', ז.  ↩

  4020. במדבר כ', י.  ↩

  4021. ישעיה ו', ה.  ↩

  4022. ישעיה ו', ה.  ↩

  4023. שמא בתוך עם וגו‘ – כלו’ רשאי אתה אף לגַנות את בני?  ↩

  4024. ישעיה ו', ה.  ↩

  4025. אתמהא – לשון תמיהה.  ↩

  4026. שם שם, ו.  ↩

  4027. ע"י הנביאים – שמעוררים את אהבתם של ישראל לאביהם שבשמים.  ↩

  4028. ויקרא כ"ו, מא.  ↩

  4029. זו מדה טובה – שיהיו בארץ האויבים ומתוך גזרות ושמדות יחזרו למוטב.  ↩

  4030. יחזקאל כ', לב.  ↩

  4031. שם שם, לג.  ↩

  4032. שמות י"ב, א.  ↩

  4033. שבזכותם – בזכות ישראל.  ↩

  4034. הוא – הקב"ה.  ↩

  4035. שלשים ושמנה וכו' – במדבר, מימי המרגלים ואילך.  ↩

  4036. דברים ב', טז, יז.  ↩

  4037. משמים – בלי גלוי שכינה.  ↩

  4038. יחזקאל ג', טו.  ↩

  4039. שם שם, טז.  ↩

  4040. ירמיה ל"ג, א.  ↩

  4041. שם מ"ה, ג.  ↩

  4042. שם מ"ה, ג.  ↩

  4043. במדבר י"א, כו.  ↩

  4044. ישעיה י"א, ב.  ↩

  4045. ירמיה מ"ה, ד, ה.  ↩

  4046. מלכים ב‘ ח’, ד.  ↩

  4047. ירמיה ל"ג, ג.  ↩

  4048. ירמיה מ"ה, ד, ה.  ↩

  4049. עמוס ז', יד.  ↩

  4050. ישעיה א', כא.  ↩

  4051. תרדמה נבואה מקום אחד – כלו‘ תרדמה פירושה נבואה רק במקום אחד ולהלן ס’ צ"ז נקראת נבואה אף תרדמה שנאמרה אצל אליפז התימני (איוב ד', יג).  ↩

  4052. בראשית ט"ו, יב.  ↩

  4053. מיושב – מתישב יפה, נאה וראוי.  ↩

  4054. לפי הצורך – לצורך השעה והמקום.  ↩

  4055. ולאחר הצורך – דברים ראויים לכל שעה, כדוגמה שבסמוך.  ↩

  4056. התהלך לפני וגו' – אזהרה והדרכה לכל הזמנים.  ↩

  4057. שם י"ז, א.  ↩

  4058. אל ירע בעיניך וגו'” – אינם אלא דברים לצורך השעה.  ↩

  4059. שם כ"א, יב.  ↩

  4060. שם כ', ג.  ↩

  4061. שם ל"א, כט.  ↩

  4062. חלומו של פרעה – ברא' מ"א.  ↩

  4063. של נבוכדנאצר – דנ' ב.  ↩

  4064. של מדיני – שופ‘ ז’, יג.  ↩

  4065. אין הנביא צריך וכו' – שאין מקום לשאול פתרון על חלום של נבואה שהוא בכלל חזון.  ↩

  4066. כגון דניאל וחבריו – דניאל ז'.  ↩

  4067. הם הם המרכבה – שהשכינה שרויה על גבם ומדברת מתוך רוחם הפנימית.  ↩

  4068. שם ל"ה, יג.  ↩

  4069. תהלים כ"ט, ה.  ↩

  4070. שמות ל"ג, ג.  ↩

  4071. ישעיה כ"ד, א.  ↩

  4072. שם ס', א.  ↩

  4073. שם מ', א.  ↩

  4074. זכריה ט', ט.  ↩

  4075. שם י"ד, א.  ↩

  4076. מלאכי ג', א.  ↩

  4077. מתפוגגים – מפקפקים.  ↩

  4078. שמות ג', יג, יד.  ↩

  4079. שם ו', ג.  ↩

  4080. איוב כ"ח, כה.  ↩

  4081. בארי – אביו של הנביא הושע.  ↩

  4082. ישעיה ח', יט.  ↩

  4083. וחברו – הפסוק שלאחריו.  ↩

  4084. סגנון אחד… ואין שני נביאים וכו‘ – כלו’ ענין אחד נאמר ע"י כמה נביאים בפנים שונים, כל נביא בלשונו.  ↩

  4085. הושע י"ב, יא.  ↩

  4086. עומד – “נצב על המזבח” (עמוס ט', א).  ↩

  4087. יושב – “ראיתי את ה' יושב” (מלכים א' כ“ב, יט; דהי”ב י"ח, יח).  ↩

  4088. כגבור – "ה' איש מלחמה, (שמות ט"ו, ג).  ↩

  4089. כזקן – “ועתיק יומין יתב” (דניאל ז', ט).  ↩

  4090. הושע י"ב, יא.  ↩

  4091. יחזקאל א', א.  ↩

  4092. חבקוק ג', ב.  ↩

  4093. ירמיה א', ט.  ↩

  4094. ותבא בי רוח – דרך האף.  ↩

  4095. יחזקאל ב', ב.  ↩

  4096. הושע י"ב, יא.  ↩

  4097. יש לפנים – יש מתנבאים לפנים, תעלומות וסתרים.  ↩

  4098. לפני ולפנים – סתרי סתרים.  ↩

  4099. קהלת ז', כז.  ↩

  4100. שם א, ב.  ↩

  4101. תהלים ע', ו.  ↩

  4102. שם מ', יח.  ↩

  4103. ישעיה נ"ב, ז.  ↩

  4104. שם מ', ט.  ↩

  4105. ולא היו יודעים וכו' – שהיו חוזרים על דבור השכינה ואפילו לא ירדו לסוף דעתה.  ↩

  4106. שמואל א' י"ב, יא.  ↩

  4107. ואותי לא נאמר – שהרי שמואל בעצמו הוא המדבר.  ↩

  4108. דברים ל"ד, י.  ↩

  4109. מתוך תשע אספקלריות – דרך תשע מראות, שהצורה הנראית מתוכן אינה ברורה ביותר.  ↩

  4110. יחזקאל מ"ג, ג.  ↩

  4111. במראה וגו‘ – ט’ פעמים נאמרה בפסוק זה לשון ראיה (“ומראות” – שתים), וכן בדניאל.  ↩

  4112. דניאל י‘, א’, ה־ח.  ↩

  4113. במדבר י"ב, ח.  ↩

  4114. מלוכלכת – מטושטשת.  ↩

  4115. אדמה – מלשון דמיון.  ↩

  4116. הושע י"ב, יא.  ↩

  4117. מצוחצחת – זכה.  ↩

  4118. במדבר י"ב, ח.  ↩

  4119. יביט – כזה שהוא רואה ברור בעין.  ↩

  4120. לפי כחם – שצמצם כביכול הקב"ה את קולו לפי כח הקליטה של כל אחד ואחד.  ↩

  4121. בכח – כלו' לפי כחו של כל אחד.  ↩

  4122. תהלים כ"ט, ד.  ↩

  4123. כתקונו – בשלמות, בלי צמצום.  ↩

  4124. במדבר ז', פט.  ↩

  4125. של חברו – אף נבואתו של חברו, כדי לבררה ולאמתה, כמפורש בסמוך.  ↩

  4126. וכל שהיה מתנבא – כל נביא שנתנבא.  ↩

  4127. תהלים ח', ו.  ↩

  4128. בטח – שלא תשלוט בהם שום אומה.  ↩

  4129. דברים ל"ג, כח.  ↩

  4130. חדל נא וגו‘ – כלו’ אותה ברכה של משה תחדל.  ↩

  4131. עמוס ז', ה.  ↩

  4132. שם שם, ו.  ↩

  4133. נחם ה' על זאת – התחרט על אותה הברכה.  ↩

  4134. דברים כ"ח, סה.  ↩

  4135. הלוך להרגיעו ישראל – שימצאו מנוחה בגלותם.  ↩

  4136. ירמיה ל"א, א.  ↩

  4137. שמות ל"ד, ז.  ↩

  4138. יחזקאל י"ח, כ.  ↩

  4139. ויקרא כ"ו, לח.  ↩

  4140. ישעיה כ"ז, יג.  ↩

  4141. ובאו האובדים וגו' – משמע שלא יהיו אבודים.  ↩

  4142. שופטים י"ג, כה.  ↩

  4143. ומקישות… כזוג – פועמות ומצלצלות כפעמון.  ↩

  4144. ישעיה נ', ד.  ↩

  4145. שם ו', ח.  ↩

  4146. מכין אותו בלחי – מ“א כ”ב, כד.  ↩

  4147. פסילוס – עמוס בלשונו, כבד פה.  ↩

  4148. שם ו', ח.  ↩

  4149. טרחנים וסרבנים – מטריחים הרבה וממרים.  ↩

  4150. על מנת כן – כלו' מקבל אני עלי.  ↩

  4151. שם נ', ו.  ↩

  4152. ואיני כדאי וכו‘ – כלו’ זכות גדולה היא לי ואיני ראוי לכך.  ↩

  4153. תהלים מ"ה, ח.  ↩

  4154. תהלים מ"ה, ח.  ↩

  4155. תהלים מ"ה, ח.  ↩

  4156. במדבר י"א, כה.  ↩

  4157. מלכים ב‘ ב’, טו.  ↩

  4158. ישעיהו ס"א, א.  ↩

  4159. שם נ"א, ט.  ↩

  4160. שם שם, יז.  ↩

  4161. שם ס"א, י.  ↩

  4162. שם נ"א, יב.  ↩

  4163. שם מ', א.  ↩

  4164. שראה יחזקאל – במראות אלהים.  ↩

  4165. לבן כפר שראה וכו' – והוא תמה ומאריך לספר בדבר, וכן יחזקאל האריך לספר במעשה מרכבה, מה שאין כן ישעיה שלא חש להאריך.  ↩

  4166. ירמיה א', ה.  ↩

  4167. מלכים ב‘ ב’ כג.  ↩

  4168. לצאת ידי ישראל – לעשות כרצון כולם.  ↩

  4169. ירמיה א', ו.  ↩

  4170. שם כ"ה, טו.  ↩

  4171. שם שם, יח.  ↩

  4172. להשקות מים המרים – לאשה סוטה.  ↩

  4173. ופרסם – גלה.  ↩

  4174. שם י', ז.  ↩

  4175. שם א', ה.  ↩

  4176. שם י', ז.  ↩

  4177. שם א', ה.  ↩

  4178. דברים ל"ג, א.  ↩

  4179. דברים ל"ד, י.  ↩

  4180. הפרש – הבדל.  ↩

  4181. היה מדבר עמו – עם הקב"ה.  ↩

  4182. מדבר עמו עומד – שנאמר: ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך (דבר‘ ה’, כח).  ↩

  4183. לא היה מדבר עמו אלא נופל – שנאמר: “נופל וגלוי עינים” (במד' כ"ד, ד).  ↩

  4184. מדבר עמו פה אל פה – שנאמר: פה אל פה אדבר בו" (שם י"ב, ח).  ↩

  4185. מדבר עמו פנים בפנים – שנאמר: “ודבר ה' אל משה פנים אל פנים” (שמ' ל"ג, יא); כלו' דיבור ברור, לא כן דבור של משל, שזקוק לפתרון הנמשל.  ↩

  4186. לא היה יודע מי וכו' – מפני שנבואתו היתה במדרגה העליונה מכל הנביאים.  ↩

  4187. משלו משל וכו‘ – כלו’ אותן המדות שהיו לבלעם ולא למשה לא מפני שבלעם היה גדל ממנו, אלא כדרך הטבח שיודע בענין סעודתו של מלך מה שהשרים הגדולים אינם יודעים.  ↩

  4188. במדבר כ"ד, ד.  ↩

  4189. יהושע י"ג, כב.  ↩

  4190. ואח"כ קוסם – לאחר שיעץ להזנות את ישראל בשטים לבעל פעור ובנות מדין.  ↩

  4191. יחזקאל ג', יז.  ↩

  4192. פרצה לאבד וכו' – מכשול ותקלה להזנות את ישראל.  ↩

  4193. ישעיה ט"ז, יא.  ↩

  4194. יחזקאל כ"ז, ב.  ↩

  4195. לעקור אומה – כנ"ל.  ↩

  4196. שיר השירים ג', ד.  ↩

  4197. במדבר כ"ג, י.  ↩

  4198. שם שם, כ"א  ↩

  4199. שם שם, כ"ג.  ↩

  4200. שם כ"ד, ה.  ↩

  4201. שם שם, יז.  ↩

  4202. שם שם, יט.  ↩

  4203. בחצי דבור – בדברים מקוטעים ולא ברורים, ועי‘ בסמוך בסוף מאמרו של ר’ יששכר.  ↩

  4204. לפרוש אלו מאלו – לשנת הלילה; כלו' אינו נגלה אליהם בגלוי.  ↩

  4205. איוב ד' יב, יג.  ↩

  4206. בטרקלין – באולם גדול.  ↩

  4207. וילו – מסך.  ↩

  4208. תולה – מגביהו.  ↩

  4209. ומקפלו – כופלו.  ↩

  4210. בפרהסיא – בגלוי.  ↩

  4211. במטמוניות – בסתר.  ↩

  4212. במדבר כ"ד, ד.  ↩

  4213. שם שם, טז.  ↩

  4214. אין לה קצב – שהיא לצרכי המדינה המרובים.  ↩

  4215. ויקר – לשון מקוטע ומקוצר.  ↩

  4216. שם כ"ג, ד.  ↩

  4217. שמות י"ט, כ.  ↩

  4218. ישעיה ו', ג.  ↩

  4219. נבואתן סתומה – כלו' לשון שנשמעת לכמה פנים.  ↩

  4220. כהוגן – כראוי.  ↩

  4221. אם לרכוב וכו‘ – כלו’ לא פירשתי את תפלתי אם לרכוב על החמור או להרכיבו על גבי.  ↩

  4222. מפרש – מפליג ויוצא לדרכו.  ↩

  4223. נחשול – סער בים.  ↩

  4224. אני מקריב עגל – ולא פירש אם לאלהים או לעצמו.  ↩

  4225. אסתר ג', יד.  ↩

  4226. שם ח', יג.  ↩

  4227. משלי י"ח, כג.  ↩

  4228. משלי י"ח, כג.  ↩

  4229. קהלת ה', ח.  ↩

  4230. מן הנביאים וכו' – בחו"ל כגון יחזקאל.  ↩

  4231. דניאל ח', ב  ↩

  4232. שם י', ד.  ↩

  4233. יחזקאל א', ג.  ↩

  4234. שם ג', כב.  ↩

  4235. יונה א', ג.  ↩

  4236. תהלים קל"ט, ז.  ↩

  4237. קרובי תשובה – נוחים ומהירים לעשות תשובה.  ↩

  4238. מרבו – מאדוניו.  ↩

  4239. שאין רבי יכול וכו' – מחמת טומאת ביה"ק שאסורה לכהן.  ↩

  4240. כניות – עוזרים.  ↩

  4241. יונה א', ד.  ↩

  4242. שבבל גרמה לו – שאין השכינה שורה בחו"ל.  ↩

  4243. ששעתה וכו' – שהיה בה צורך לשעתה וגם לדורות.  ↩

  4244. זכריה י"ד, ה.  ↩

  4245. שיר השירים ד', יא.  ↩

  4246. נובלת – פרי שנובל באילן ואינו בא לידי בשול נקרא נובלת; והכוונה כאן שהחלום הוא מעין נבואה.  ↩

  4247. המתיהר – המתגאה.  ↩

  4248. ויקרא כ"ז, לד.  ↩

  4249. שאין… רשאי לחדש – חוץ ממצוות התורה.  ↩

  4250. חוץ ממקרא מגלה – שהוסיפו על מצוות התורה.  ↩

  4251. מעבדות לחרות – ביציאת מצרים.  ↩

  4252. ממיתה – בגזרת אחשורוש והמן.  ↩

  4253. הכובש את נבואתו – בלבו, ששותק ואינו אומרה.  ↩

  4254. והמותר וכו' – המפקיר את דברי הנביא ואינו חושש להם.  ↩

  4255. בידי שמים – בידי אלהים.  ↩

  4256. כון את ההלכה – להורות כפי דת ישראל.  ↩

  4257. מעמיד לך חמה – בדרך נס לפני זמן השקיעה.  ↩

  4258. לסוף דעתה וכו' – שיש בכחה לעשות אות ומופת ועלולה להטעות.  ↩

  4259. נתנה ממשלה בה – כלומר הזהירה, אפילו תראה אותו נביא שקר מושל ועושה כרצונו ונותן אות או מופת, אל תשמע לו.  ↩

  4260. חנניה בן עזור – ירמיה כ"ח, א־יז.  ↩

  4261. הרי זה מנביאי השקר – שנאמר בהם: ויקראו בקול גדול (מ“א י”ח, כח).  ↩

  4262. לדוד – שאמר שירה.  ↩

  4263. למשה – נותן התורה.  ↩

  4264. למשיח – שיביא גאולה לעולם.  ↩

  4265. מקלסין – משבחין.  ↩

  4266. תהלים צ"ו, ו.  ↩

  4267. חבקוק ג', ג.  ↩

  4268. תהלים י"ט, ב.  ↩

  4269. ישעיה כ"ד, טז.  ↩

  4270. תהלים קמ"ה, יז.  ↩

  4271. שם צ"ג, ד.  ↩

  4272. שם קמ"ח, ט', יג.  ↩

  4273. שם קי"ג, ג.  ↩

  4274. שם צ"ב, א, ב.  ↩

  4275. שם ע"ד, טז.  ↩

  4276. שם צ"ג, ד.  ↩

  4277. שם צ"ג, ד.  ↩

  4278. שם קי"ג, ג.  ↩

  4279. יהושע י', יב.  ↩

  4280. יהושע י', יב.  ↩

  4281. שמות ט"ו, א.  ↩

  4282. דברים י"ח, י.  ↩

  4283. שרות שבשם – שמזכירין בו את שם ה'.  ↩

  4284. שם כ"ח, מז.  ↩

  4285. הוכשרו כל הארצות – שבחוץ־לארץ.  ↩

  4286. שופטים ט', יג.  ↩

  4287. שנאמר במצרים – בפסח ראשון.  ↩

  4288. ישעיה ל', כט.  ↩

  4289. שמות ט"ו, א.  ↩

  4290. על הבאר – עלי באר (במד' כ"א, יז).  ↩

  4291. במדבר כ"א, יז.  ↩

  4292. שאמר משה – שירת האזינו.  ↩

  4293. דברים ל"א, כב.  ↩

  4294. שאמר יהושע – שמש בגבעון דום.  ↩

  4295. יהושע י', יב.  ↩

  4296. שופטים ה', א.  ↩

  4297. שמואל ב' כב, א.  ↩

  4298. דברי הימים ב‘ ו’, א.  ↩

  4299. שם כ', כא.  ↩

  4300. ישעיה מ"ב, י.  ↩

  4301. שיר השירים א', ג.  ↩

  4302. ריח שירים – כלו' מקצת שירים.  ↩

  4303. שמות ט"ו, א.  ↩

  4304. שמות ט"ו, א.  ↩

  4305. שמות ט"ז, א.  ↩

  4306. שם שם, ב.  ↩

  4307. שם שם, ב.  ↩

  4308. עמדו על פרקם – כלו' הגיעו למלוא שנותיהם ודעתם.  ↩

  4309. במדבר כ"א, יז.  ↩

  4310. ישעיה ל"ח, כ.  ↩

  4311. ולא קרב זה אל זה – דרש “זה אל זה” על המלאכים, שנאמר בהם “וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו' ”; ואולי דרש גם “וקרב” מל' קרובה שמשמעה שיר ופיוט.  ↩

  4312. שמות י"ד, כ.  ↩

  4313. מעשה ידי – המצרים.  ↩

  4314. שופטים ד', ח.  ↩

  4315. שם שם, ט.  ↩

  4316. שם ה', א.  ↩

  4317. תהלים ק"ג, א.  ↩

  4318. שם שם, כ, כ"א.  ↩

  4319. שם שם, ב.  ↩

  4320. גמוליו – דרש מל' “גמולי מחלב”.  ↩

  4321. שם ק"ד, לה.  ↩

  4322. שם שם, א', כט.  ↩

  4323. שם קי"ט, סב.  ↩

  4324. זחה דעתו עליו – נתגאה.  ↩

  4325. שיר השירים ד', א.  ↩

  4326. לנחתום – לאופה.  ↩

  4327. מורסן – גס ועבה מסובין.  ↩

  4328. סלת – מַצֵה וברור לי את הנאה והיפה ביותר.  ↩

  4329. גלוסקא – עוגה נאה.  ↩

  4330. מנופה – מנוקה ומבוררת ע"י נפה.  ↩

  4331. המסולסל – נאה ומהודר; צ"ל: המסולת.  ↩

  4332. שיר השירים ד', א.  ↩

  4333. המנענע קולו – כלו' מנגן ומזמר; ואולי בלוית כלי־זמר ששמו מנענעים (ש"ב ו', ה).  ↩

  4334. כמין זמר – של חול.  ↩

  4335. שמואל א‘ ו’, יב.  ↩

  4336. השטה – כנוי לארון הקודש העשוי עצי שטים.  ↩

  4337. ברקמי זהב – שהארון מצופה זהב.  ↩

  4338. בדביר ארמון – בבית קדשי קדשים במשכן.  ↩

  4339. יישר כחכן – דרש “וישרנה”.  ↩

  4340. (כך במקור הסרוק. במקור בתנ“ך קריא וכתיב. הערת פב”י).  ↩

  4341. ישעיה ט', ו  ↩

  4342. גוג ומגוג – העמים שיעשו מלחמה בימות המשיח (יחזקאל ל"ח, ב).  ↩

  4343. נסתתם – האות מ'; לרמז על מניעת משרת משיח ממנו.  ↩

  4344. שם כ"ד, טז.  ↩

  4345. צביונו – רצונו להעשות משיח.  ↩

  4346. שם כ"ד, טז.  ↩

  4347. שם כ"ד, טז.  ↩

  4348. בוגדים בגדו – כלו' עד שיכלו כל הבוגדים מישראל.  ↩

  4349. שם כ"ד, טז.  ↩

  4350. דברי הימים ב' ל"ב, כה.  ↩

  4351. דברי הימים ב' ל"ב, כה.  ↩

  4352. גבה לבו – בתורתו, כמפורש בסמוך.  ↩

  4353. ישעיה י"ב, ה.  ↩

  4354. ישעיה י"ב, ה.  ↩

  4355. מודעת זאת – דרש “זאת” מל‘ “וזאת התורה” (דב‘ ד’, מד); כלו’ די לי שהרביתי ללמוד תורה בארץ.  ↩

  4356. ישעיה י"ב, ה.  ↩

  4357. תהלים י"ח, לח.  ↩

  4358. שמואל א‘ ל’, יז.  ↩

  4359. תהלים י"ח, כט.  ↩

  4360. דברי הימים ב' י"ד, יב.  ↩

  4361. שם כ', כב.  ↩

  4362. מלכים ב' י"ט, לה.  ↩

  4363. איוב ל"ח, ז.  ↩

  4364. כוכבי בקר – אלו ישראל שנמשלו לכוכבים.  ↩

  4365. איוב ל"ח, ז.  ↩

  4366. תהלים פ"ז, ז.  ↩

  4367. תהלים פ"ז. ז.  ↩

  4368. שיר השירים ד', יב.  ↩

  4369. מעין חתום – הרי שנאמר גם באשה ל' מעין נובע.  ↩

  4370. תהלים פ"ד, ה.  ↩

  4371. יהללוך סלה – לעולם הבא.  ↩

  4372. עתידים… אומרים – עתידים לומר.  ↩

  4373. ישעיה נ"ב, ח.  ↩

  4374. חבצלת – דרש מל' חבויה וחביבה בצל.  ↩

  4375. שיר השירים ב', א.  ↩

  4376. ודמוסה – טמונה; ואולי צ“ל: ”ורמוסה“, או ”וכמוסה“, או יותר נכון ”וכמושה" בניגוד למרטבת שלהלן.  ↩

  4377. מרטבת – מתמלאת ליח ורטיבות.  ↩

  4378. תהלים צ"ח, א.  ↩

  4379. וכשידלני – יגביהני ויוציאני.  ↩

  4380. שם ק"ל, א.  ↩

  4381. שיר השירים ד', ח.  ↩

  4382. כשיגיעו הגליות לשם– כשיחזרו מן הגלות בימי הגאולה.  ↩

  4383. תשורי – דרש מל' שירה.  ↩

  4384. שיר השירים ד', ח.  ↩

  4385. שמות ט"ו, א.  ↩

  4386. שעברו – מן הזמנים שעברו.  ↩

  4387. ישעיה מ"ה, יז.  ↩

  4388. תהלים צ"ח, א.  ↩

  4389. שמות ל"א, יג.  ↩

  4390. בבית גנזי – באוצרותי.  ↩

  4391. שם ט"ז, כט.  ↩

  4392. ר' יוסי – בילק“ש הגיר': ”ר' אמי".  ↩

  4393. בפרהסיא – בגלוי.  ↩

  4394. בצנעא – בסתר.  ↩

  4395. שם ל"א, יז.  ↩

  4396. לכלם יש וכו' – לכל ימות השבוע יש בן זוג, ששה ימים שלשה זוגות.  ↩

  4397. שם כ', ח.  ↩

  4398. לקדשו – דרש מלשון קדושי אשה.  ↩

  4399. שם ל"א, יד.  ↩

  4400. שם ט"ז, כח  ↩

  4401. שם ט"ז, כט.  ↩

  4402. יחזקאל כ', יג.  ↩

  4403. יחזקאל כ', יג.  ↩

  4404. נחמיה ט', יג.  ↩

  4405. שם שם, יד.  ↩

  4406. ישעיה נ"ו, ב.  ↩

  4407. ישעיה נ"ו, ב.  ↩

  4408. שמות ל"א, יז.  ↩

  4409. כדור אנוש – דור שלישי לאדם הראשון, שלפי האגדה התחילו לעבוד עבודה־זרה בימיו.  ↩

  4410. ישעיה נ"ו, ב.  ↩

  4411. קהלת ד', ו.  ↩

  4412. קהלת ד', ו.  ↩

  4413. ישעיה ל', טו.  ↩

  4414. בשובה וניח – בזכות מנחה של שבת; ודרש “שובה” מל' שבת; וכן הוא בלשון ארמית ירושלמית.  ↩

  4415. שמות ט"ז, כז.  ↩

  4416. שם י"ז, ח.  ↩

  4417. ישעיה נ"ו, ד  ↩

  4418. את שבתותי – מעוט רבים שנים.  ↩

  4419. שם שם, ז.  ↩

  4420. בראשית י"ז, ד‘, ח’.  ↩

  4421. אם מקבלים בניך וכו' – תלה מתן הארץ ב“ברית”, שהיא השבת, שנאמר בה “ברית עולם” (שמ' ל"א, טז).  ↩

  4422. יחזקאל כ"ב, כו.  ↩

  4423. טור שמעון – הוא טור מלכא (הר המלך).  ↩

  4424. שמות כ', טז.  ↩

  4425. שם שם, ח.  ↩

  4426. ישעיה מ"ג, י.  ↩

  4427. מעידים על ישראל – שהם עם אחד בארץ.  ↩

  4428. שמות כ', ח.  ↩

  4429. דברים ה', יב.  ↩

  4430. ולהלן שמור – בדברות שבספר דברים.  ↩

  4431. שאבדו ישראל "זכור" – “זכור” האמור בלוחות הראשונים, שנשתברו בחטא העגל.  ↩

  4432. כל ימות השבת – כל ששת ימי השבוע.  ↩

  4433. ומתענגים – בתענוג מאכל ומשתה ומנוחה.  ↩

  4434. שמות ל"ה, א.  ↩

  4435. הלכות שבת – שהן תחלת פרשת ויקהל.  ↩

  4436. שם ב', יא.  ↩

  4437. שם ה', ט.  ↩

  4438. מגלות – שכתובים בהן מעשי אבות והבטחות הקב"ה להם.  ↩

  4439. שמות ה', ט.  ↩

  4440. נפשים – נחים.  ↩

  4441. שיר השירים ח', יג.  ↩

  4442. בבית קולין –בחדר צר של בית האסורים שמושיבין בו את המורדים.  ↩

  4443. קצרקטון שלו – אנשי צבאו.  ↩

  4444. אל נחסר וכו‘ – כלו’ יהי רצון שלא יסור ממנו לעולם.  ↩

  4445. חברים שעל גביכם – שאר העבדים שעומדים מחוץ לחדר הכלא.  ↩

  4446. ולא תחרחרו – ריב ומחלוקת.  ↩

  4447. ימים יוצרו וכו‘ – כלו’ מכל ששת ימי המעשה שנוצרו יש לו להקב"ה יום אחד למנוחה.  ↩

  4448. תהלים קל"ט, טז.  ↩

  4449. שמות כ', ח.  ↩

  4450. תתמנה – תזדמן.  ↩

  4451. לשם שמים וכו‘ – כלו’ יש לברך לה' על מה שממציא לנו בכל יום ולבטוח בו שיזמין את צרכי השבת.  ↩

  4452. תהלים ס"ח, כ.  ↩

  4453. בשבתך לשבתך – מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה.  ↩

  4454. זכור ושמור – בדברות הראשונות נאמר אצל שבת “זכור” ובאחרונה “שמור”.  ↩

  4455. מוסיפין מחול על הקדש – מערב־שבת וממוצאי־שבת.  ↩

  4456. נדנוד עברה – חשש עבירה.  ↩

  4457. אינו רואה סמן ברכה – במלאכתו.  ↩

  4458. זריז – חרוץ במלאכתו.  ↩

  4459. ונשכר – מרויח.  ↩

  4460. ונפסד – מאבד שכר.  ↩

  4461. שפל – שפל ידים, עצל.  ↩

  4462. מחמת פנוק – שהיו עשירות ומפונקות.  ↩

  4463. להוצאות שבת – לקנות צרכי שבת בשוק.  ↩

  4464. שמות ט"ז, ה.  ↩

  4465. לאלתר – תיכף להתחלת היום.  ↩

  4466. ונופח באש – בערב שבת לכבוד השבת.  ↩

  4467. גונדא – בגד שחור ופשוט כדי לעסוק בהכנת צרכי שבת, כדרך הטבחים.  ↩

  4468. מחרך ראש – של בהמה.  ↩

  4469. שבוטא – מין דג שמן.  ↩

  4470. גדל פתילה – שזר וקלע חוטין לנר.  ↩

  4471. סלק – מין ירק אדום (ראָטע ריבע).  ↩

  4472. קיסמים – שבבים של עץ.  ↩

  4473. מכתף – נושא על כתפו.  ↩

  4474. ערבה – כי עץ שנותנין לתוכו מים לרחיצה.  ↩

  4475. בסדינים המצויצים – שיש להם ציצית בכנפותיהם.  ↩

  4476. זכור – “את יום השבת לקדשו”.  ↩

  4477. שמות כ', לח.  ↩

  4478. שמור – “שמור את יום השבת לקדשו”.  ↩

  4479. דברים ה', יב.  ↩

  4480. שיר השירים ב', ב.  ↩

  4481. מתוקנת וכו' – לפאר בה את הבית לכבודם.  ↩

  4482. מתעטף – בבגדים נאים.  ↩

  4483. בראשית ב', ג.  ↩

  4484. שיר השירים א', ה.  ↩

  4485. ישעיה ו', ז.  ↩

  4486. בעל כרחו – כנגד רצונו.  ↩

  4487. שם נ"ח, יג.  ↩

  4488. איכה ג', יז.  ↩

  4489. ותזנח משלום… זו הדלקת נר – כשאין אור נר אין שלום.  ↩

  4490. איכה ג', יז.  ↩

  4491. הנגר – חרש עצים.  ↩

  4492. בראשית ב', ג.  ↩

  4493. אני מראה לכם וכו‘ – כלו’ תזכו לגאולה.  ↩

  4494. צפניה א', יב.  ↩

  4495. שמות כ', ח.  ↩

  4496. שמות כ', ח.  ↩

  4497. קדוש היום – קדוש השבת על היין.  ↩

  4498. לא היה לי קדוש – יין לקידוש.  ↩

  4499. כפה שבראשה – שביס.  ↩

  4500. גרבי – חביות.  ↩

  4501. יסדר אדם שלחנו – יערוך שלחנו בכל דבר לכבוד שבת.  ↩

  4502. לכזית – לשיעור כזית.  ↩

  4503. יהא חלקי – בשכרם.  ↩

  4504. שם נ"ח, יג.  ↩

  4505. תרדין – מין ירק (שפינאט).  ↩

  4506. כסא דהרסנא – מאכל של דגים קטנים מטוגנים בשומן קרביהם ובקמח.  ↩

  4507. שמות ט"ז, ה.  ↩

  4508. מצולהב – מצהיב ומבהיק.  ↩

  4509. ישעיה נ"ח, יג.  ↩

  4510. להחליף – את בגדיו בחדשים.  ↩

  4511. ישלשל – יוריד ויאריך כנפי בגדו מכתפו לארץ דרך כבוד וחשיבות.  ↩

  4512. עטיפין – בגדים עליונים.  ↩

  4513. בכו התלמידים – שהיו עניים ולא היו להם בגדים אחרים לשבת.  ↩

  4514. לשנות – שנוי מועט באופן הלבישה.  ↩

  4515. ישעיה נ"ח, יג.  ↩

  4516. שם נ"ח, יד.  ↩

  4517. חפצי שמים – דברים של מצוה.  ↩

  4518. ישעיה נ"ח, יג.  ↩

  4519. כדבורך של חול – כגון מקח־וממכר וחשבונות.  ↩

  4520. ישעיה נ"ח, יג  ↩

  4521. חשבונות של מצוה – כגון דברים שבצדקה.  ↩

  4522. מפקחין פקוח וכו' – כלומר עוסקין ומטפלים בדבר שיש בו הצלת נפש.  ↩

  4523. ופקוח רבים – כגון בדברים שבינם ובין הרשות.  ↩

  4524. לתיאטראות וכו' – כל אלה בניני צבור, ומתועדים בהם לפעמים לדון בעניני צבור.  ↩

  4525. משדכין – משתדלים ונושאים ונותנים בדבר.  ↩

  4526. ישעיה נ"ח, יג.  ↩

  4527. ירוץ… לדבר מצוה וכו' – אע"פ שאסור לפסוע פסיעה גסה בשבת.  ↩

  4528. בלא מצרים – בלא גבול.  ↩

  4529. אז תתענג על ה' – נאמר אחר “וקראת לשבת ענג”.  ↩

  4530. נחלת יעקב – ולא נחלת אברהם ויצחק.  ↩

  4531. שם נ“ח, י”ד.  ↩

  4532. בראשית י“ג, י”ז.  ↩

  4533. לארכה ולרחבה – בארץ זו ולא יותר.  ↩

  4534. שם כ"ו, ג.  ↩

  4535. שם כ"ח, יד.  ↩

  4536. שם נ“ח, י”ד.  ↩

  4537. דברים ל"ג, כט.  ↩

  4538. תהלים ל"ז, ד.  ↩

  4539. שם נ“ח י”ד.  ↩

  4540. קצובים לו –מן השמים.  ↩

  4541. לוו עלי – אם אין לכם לצרכי שבת.  ↩

  4542. פורע – משלם.  ↩

  4543. מוקיר שבת – כך נקרא על שם שהיה זהיר בכבוד שבת.  ↩

  4544. כלדיים – חוזים בכוכבים.  ↩

  4545. יאכלם – כלו' יפלו בידו.  ↩

  4546. לוקחו – קונהו.  ↩

  4547. בי"ג עליות דינרי זהב – כלו' בממון הרבה.  ↩

  4548. משוי – משא.  ↩

  4549. שלשלאות – שרשרות.  ↩

  4550. וקיתוניות – כדים.  ↩

  4551. וכשמניחין אותו – את השולחן.  ↩

  4552. שם כ"ד, א.  ↩

  4553. שם קט"ו, טז.  ↩

  4554. קצב – טַבָּח.  ↩

  4555. בראשית ב', ג  ↩

  4556. אסטניסים –מפונקים.  ↩

  4557. ברכו במטעמים – שיהא טעם התבשילים יפה בשבת.  ↩

  4558. תבל אחד – מין תבלין שמבשמים בו המאכל.  ↩

  4559. ושבת שמו – של התבלין; וי"מ שהכונה לירק ששמו שבת (דילל) המוזכר במשנה (פאה פ“ג, מ”ב), ומין תבלין הוא.  ↩

  4560. מטילים – נותנים.  ↩

  4561. מה יום מימים – כלו' במה חשוב יום השבת משאר הימים שמכבדן אותו.  ↩

  4562. ומה גבר בגברים – כלו' במה אתה חשוב משאר בני אדם שמכבדין אותך.  ↩

  4563. לכבדני – למנותני שר.  ↩

  4564. מי יאמר שהיום שבת – שמא טועים אתם בחשבון הימים.  ↩

  4565. לרוח אתה מוליכני – כלו' אתה דוחני בקש, והרוצה לשקר מרחיק עדותו.  ↩

  4566. שהוא עולה – בכשפים.  ↩

  4567. שאינו מעלה עשן בשבת – שבשבת אין הרשעים נדונים באש של גיהנם, ולהרעימו נתכוון, לומר שהוא רשע בן רשע.  ↩

  4568. בזיתו וכו‘ – כלו’ כעס על שבזה בכבוד אביו המת.  ↩

  4569. בדק באביו – העלהו באוב.  ↩

  4570. תפח רוחו – תצא נשמתו, והוא לשון קללה.  ↩

  4571. הרי מותר לטלטל – כדין רשות־היחיד.  ↩

  4572. נצפה – מין אילן (קאפפערנבוש); ובבבלי הגיר': צלף.  ↩

  4573. בשיחין – שם מקום בגליל התחתון.  ↩

  4574. אנשי גסטרא – אנשי גדוד צבא של רומא.  ↩

  4575. שאפטרופוס של מלך – ממונה על רכושו.  ↩

  4576. הניחו לגבאי וכו‘ – כלו’ הצדיק על עצמו דין שמים.  ↩

  4577. סלע – בבבלי: שתי סלעין.  ↩

  4578. לימים – לאחר זמן.  ↩

  4579. תורתה – פרה בל' ארמית.  ↩

  4580. נובלת העוה"ב – תאנה שלא בשלה ונשרה מן האילן לפני זמנה קרויה נובלת; כלו' מעין העוה"ב.  ↩

  4581. שנה בשבת תענוג – ראשי תיבות שבת.  ↩

  4582. צדקה לעניים –שאין ידם משגת לתענוג שבת.  ↩

  4583. מלאכי ג', כ.  ↩

  4584. שמות ל"א, יז.  ↩

  4585. וינפש – דרש: וי נפש.  ↩

  4586. לכזית – לדבר מועט.  ↩

  4587. מלוגמא – סם מרפא.  ↩

  4588. שמות ל"א, יד.  ↩

  4589. קדש היא לכם – כלו' לטובתכם ולהנאתכם.  ↩

  4590. שם שם, טז.  ↩

  4591. צווחת – צועקת, קוראת.  ↩

  4592. שם י"ב, א.  ↩

  4593. אורלוגין – כלי מורה שעות.  ↩

  4594. שעמד… על פרקו – הגיע לפרקו, כלו' גדל.  ↩

  4595. העדים מתכנסים – אלו שראו את הלבנה בחדושה נאספים שם להעיד על כך לפני בית־דין, שבימיהם היו מקדשין את החדש לא על פי חשבון, אלא על פי ראיה.  ↩

  4596. לצפונה – של החמה.  ↩

  4597. כמה היה גבוה – הירח מן הארץ לפי ראות עיניכם.  ↩

  4598. לאן היה נוטה – מראשי הפגימה שלו.  ↩

  4599. ראשי דברים – בלא פרטים יתרים.  ↩

  4600. בפחי־נפש – נעלבים, שלא חששו לעדותם.  ↩

  4601. צורות לבנות – צורות של לבנות.  ↩

  4602. בטבלא – בלוח.  ↩

  4603. את ההדיוטות – שאינם בקיאים בדבר ומתקשים לברר את דבריהם.  ↩

  4604. הביתוסים – כת ידועה, כמו הצדוקים, שלא הודו בדברי חכמי הפרושים.  ↩

  4605. עצרת – חג השבועות.  ↩

  4606. אלא באחד בשבת – שלדבריהם המקראות “וספרתם לכם ממחרת השבת… עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום” (ויק' כ"ג, טו־טז) כפשוטם, וחשבון מועדיהם משונה משל הפרושים.  ↩

  4607. משלנו – משל הפרושים.  ↩

  4608. במעלה אדומים – שם מקום.  ↩

  4609. שהוא רבוץ – הירח.  ↩

  4610. ראשו דומה לעגל וכו' – דרך לגלוג בביתוסים אמר כך.  ↩

  4611. ונרתעתי – חרדתי.  ↩

  4612. בפונדתי – מין אזור של עור שהולכי דרכים מטמינים בו מעותיהם.  ↩

  4613. וימתח על העמוד – להלקותו.  ↩

  4614. משיאין משואות – מדליקין מדורות אש, כדי להודיע לרחוקים שנתקדש החדש, כמפורש בסמוך.  ↩

  4615. משקלקלו הכותים – והשיאו משואות שלא בזמן, כדי להטעות את ישראל, כמפורש לעיל.  ↩

  4616. שיהו שלוחים יוצאים – למקומות הרחוקים.  ↩

  4617. כלונסאות – קורות.  ↩

  4618. וקנים וכו' – להרבות שלהבת.  ↩

  4619. וכורך במשיחה – קושר בחוט.  ↩

  4620. כל אחד ואחד – מן העם הרואים את המשואות.  ↩

  4621. אבוקה – לפיד אש.  ↩

  4622. שמות י"ב, ב.  ↩

  4623. הבהמים – מנהיגי הבהמות.  ↩

  4624. אונו – שם מקום בשפלת יהודה.  ↩

  4625. דברים י"ב, ה.  ↩

  4626. בשכנו של מקום – במקדש בירושלים, שהוא בחלקו של יהודה.  ↩

  4627. ר' חנניה וכו‘ – עי’ למעלה בפ‘ א"י סי’ מט, ושם מובא מעשה זה מתלמוד בבלי בנוסח אחר.  ↩

  4628. עבר וכו' – קבע עבור השנה בבבל (שירד לשם מא"י), ולפי הדין אין לעבר שנים ולקבוע חדשים אלא בא"י, כאמור למעלה.  ↩

  4629. שלח לו רבי – קשה לפרש שהכונה על ר“י הנשיא, שלא חלה נשיאותו בדור זה; ואולי חסר כאן אחרי ”רבי" שם של נשיא הדור ההוא.  ↩

  4630. שלש אגרות – בזו אחר זו, להוכיחו על המעשה ולהחזירו מדעתו.  ↩

  4631. בידי וכו‘ – כך תרגמנו מלת “גבי” שבמקור (על פי המפרשים), ור’ יצחק ור' נתן היו השליחים, אבל לפי הבבלי היו השליחים שני חכמים אחרים. ואולי יותר נכון לתרגם “אצל”, והאגרות נשלחו לשנים מחכמי בבל ששמם כך.  ↩

  4632. לקדושת חנניה – כך כתב לו בראש האגרת כדי לכבדו בעיני אנשי מקומו וגם דרך תוכחה של כבוד, שלא נאה לחכם וחסיד כמוהו לעַבר שנים בחו"ל שלא כדין.  ↩

  4633. גדיים שהנחת וכו‘ – כלו’ הקטנים שהנחת בא“י נעשו חכמים גדולים, ויפה כוחם לגזור עליך שתקבל דעתם, ולא תעַבר שנים בא”י, שלא כדעת חכמי א"י.  ↩

  4634. למדבר האטד – כלו' קביעת העבור בא"י קשה היא בעני כבנין בָּמה ושחוטי חוץ (הבאת קרבן מחוץ למקדש.  ↩

  4635. ונחוניון – ראש הגולה בבבל (לדעת קצת), שנשתתף עמך בעבירה זו יזרוק את דם הקרבנות על אותה במה.  ↩

  4636. קרא – ר' חנניה את האגרת הראשונה שנאמרו עליו בה דברי שבח, וכן השניה.  ↩

  4637. וכבדם – כבד את השלוחים ר‘ יצחק ור’ נתן.  ↩

  4638. ובקש לבזותם – על דברי הגנאי שהביאו לו.  ↩

  4639. שכבר כבדתנו – לפני העם, ואין זה מן המדה שתחזור בך.  ↩

  4640. מועדי חנניה וכו' – לעקצו נתכוון, שהמעבר שנים בחו"ל על דעת עצמו, כאלו תולה את המועדות בעצמו.  ↩

  4641. ויקרא כ"ג, ד.  ↩

  4642. אצלנו – כשמעברים בא“י הם ”מועדי ה' “, אבל לא כשמעברים בחו”ל.  ↩

  4643. מנהר פקוד – שם עיר בבבל שהיה שם חנניה באותה שנה.  ↩

  4644. ישעיה ב', ג.  ↩

  4645. וקבל – התאונן.  ↩

  4646. נציבין – שם עיר בבל.  ↩

  4647. אחריהם אחריהם – כלו' עלינו ללכת אחרי בני א"י ולשמוע להם בדבר הזה.  ↩

  4648. כלום איני יודע וכו‘ – כלו’ אף אני מכיר בחשיבותם, אבל איני בטוח אם יודעים לחשב תקופות כמוני.  ↩

  4649. ורכב על הסוס – הלך להודיע במדינה את עבור השנים עפ“י קביעת אנשי א”י.  ↩

  4650. הגיע – ותקן את הקלקלה.  ↩

  4651. בקלקול – עפ“י קביעות אנשי חו”ל.  ↩

  4652. עבור השנה – הוספת חדש (אדר שני) על השנה, מטעמים המפורשים להלן.  ↩

  4653. במזומנים לה –שהוזמנו לכתחלה בשביל כך.  ↩

  4654. שבעה לעליה – לעבר את השנה, וביחד עם הנשיא ושני סגניו יהיו עשרה.  ↩

  4655. ולא לעבר השנה וכו' – לא להצטרף עמכם עכשיו אלא ללמוד תורה מכם היאך תעשו.  ↩

  4656. אלא אדם אחר – עלה שלא ברשות.  ↩

  4657. מחמת ביוש – שלא לבייש אותו אדם שעלה שלא ברשות.  ↩

  4658. ליטול רשות – בעסק של צבור.  ↩

  4659. מפני הדרכים ומפני הגשרים – שנתקלקלו בימות הגשמים, שעדיין לא נתקנו ולא יוכלו עולי רגל לבוא.  ↩

  4660. ומפני תנורי פסחים – שצולין בהם את הפסחים ונמוקו בגשמי החורף וצריכין לחמה להתייבש.  ↩

  4661. ומפני גליות ישראל וכו' – בני הגולה הרחוקים שכבר יצאו ממקומם לעלות לרגל, ואם לא יעברו את השנה לא יספיקו לבוא לפסח.  ↩

  4662. הגדיים… והטלאים – שהם דקים אין מעברין עליהם כדי שיגדלו ויעשו מהם פסחים.  ↩

  4663. שלא פרחו – שלא העלו נוצה; הגוזלות נטלים לקני (קרבנות) יולדות, שהן משהות קניהן עד עלותן לרגל, ואין מעברין עליהם עד שיגדלו, מפני שראוים הם לקרבן אפילו כשהם רכים (בני יונה).  ↩

  4664. עושין אותם סעד לשנה – כלו' אם יש טעם אחד לעבר, כגון שלא הגיע זמן האביב, מצרפין לו גם טעם זה ומעברין השנה.  ↩

  4665. וזמן אביב לא הגיע – לא בשלה התבואה, והוא עקר הטעם, והראשונים הם סעד וסניף לו.  ↩

  4666. חתוכות – חלוקות.  ↩

  4667. זמן הבעור – בעור המעשרות מן הבית בשנה שלישית או ששית לשמיטה.  ↩

  4668. המעטן של זיתים – כלי שמניחין בו את הזיתים בשביל שיתרככו.  ↩

  4669. מן עמרי שבלים – בגליל הזיתים מרובים ובדרום (ביהודה) תבואות השדה מרובות.  ↩

  4670. הבכיר והאפיל – הזרע שהקדימוהו לזרוע ושאחרוהו; כלו' אם יהא החום גדול כל כך עד שיצמח האפיל עם הבכיר כאחד, סמן הוא, שהאביב קרוב לבוא.  ↩

  4671. אין זה אדר – אלא שבט.  ↩

  4672. אם השור בבקר וכו‘ – כלו’ אם יהו חליפות קור וחום, עד שבבקר יהא השור נראה כמת מחמת צנה ובצהרים ישכב בצל מחמת חום.  ↩

  4673. ויפשיט עורו – כלו' יתחכך באילן מחמת החום.  ↩

  4674. אם הקדים וכו' – רוח מזרחית תהא חזקה והבל הפה יהא נראה.  ↩

  4675. נסתיעו – נעזרו ונסמכו קצת.  ↩

  4676. שלחו לו – החכמים.  ↩

  4677. זוג בא וכו' – שלחו לו בלשון רמז וסתר מחמת אימת המלכות שגזרה על המצוות.  ↩

  4678. זוג – שני תלמידי חכמים.  ↩

  4679. דברים הנעשים בלוז – מוליכים תכלת לציצית, שנעשית בלוז (סוטה מו:).  ↩

  4680. ובזכות הרחמים – ברחמי הקב"ה.  ↩

  4681. ועמוסי ירכי נחשון – יוצאי חלציו של הנשיא בא"י שהוא מזרע נחשון בן אבינדב הראשון לנשיאים.  ↩

  4682. לקבוע נציב אחד – חדש אחד על השנה לעברה, על שם הכתוב “ולשלמה שנים עשר נציבים” (מ"א ד', ז), נציב לחדש.  ↩

  4683. 4682  ↩

  4684. בעלי אספות –החכמים.  ↩

  4685. בירח שמת בו אהרן הכהן – באב, ומפני הדחק עברו את השנה לפני ראש־השנה.  ↩

  4686. נשאל לבית־דין של מטה – שקביעות חדשים מסורה בידם.  ↩

  4687. בימה – למושב בי"ד של מעלה.  ↩

  4688. סנגורין… קטגורין – מלמדי זכות ומלמדי חובה.  ↩

  4689. נמלכו – נתיעצו והחליטו כנגד דעתם הראשונה.  ↩

  4690. תהלים פ"א, ה.  ↩

  4691. ג' ספרים נפתחים בר"ה – בשעת דינם של באי עולם.  ↩

  4692. גמורים – מוחלטים.  ↩

  4693. לאלתר – על המקום (מלשון ארמית: על־אתר), כלו' מיד.  ↩

  4694. בינונים – לא צדיקים ולא רשעים.  ↩

  4695. תלוים ועומדים – בספק.  ↩

  4696. זכו – עשו מצוה בינתים.  ↩

  4697. שירה – הלל.  ↩

  4698. ליקח – לקנות.  ↩

  4699. איפרכוס – שר הגליל.  ↩

  4700. עמד… על המקח – כלו' כל אחד רצה לקנותו.  ↩

  4701. מעלה אותו בדמים – מרבה במחיר הדג.  ↩

  4702. עד שהגיע – מחירו של הדג.  ↩

  4703. וצוח לו – אמור לו בתוקף.  ↩

  4704. ראיה – טעם.  ↩

  4705. פרע – שלם.  ↩

  4706. אין מספיקין בידו – אין נותנין לו את היכולת.  ↩

  4707. למקום – לאלהים.  ↩

  4708. ויקרא ט"ז, ל.  ↩

  4709. יחזקאל ל"ו, כה.  ↩

  4710. ירמיה י"ז, יג.  ↩

  4711. בגימטריא – עולה בחשבון האותיות.  ↩

  4712. להשטין – לקטרג, ללמד חובה.  ↩

  4713. כובל אותו – אוסרו בכבלים.  ↩

  4714. שיר השירים א', ה.  ↩

  4715. בכלי לבן – בבגדי פשתן לבנים ופשוטים.  ↩

  4716. שאולים – שהיו שואלות זו מזו, ואפילו מי שיש לה משלה.  ↩

  4717. וחולות – יוצאות במחולות.  ↩

  4718. בנוי – ביופי.  ↩

  4719. משלי ל"א, ל.  ↩

  4720. אלא לבנים – ללדת.  ↩

  4721. ומכוערות – רעות המראה.  ↩

  4722. קחו מקחכם – קנו את מקנתכם; כלו' קחו לכם אשה.  ↩

  4723. שתעטרונו בזהובים – שתרבו לנו תכשיטין.  ↩

  4724. במדבר כ"ט, לה.  ↩

  4725. ישעיה כ"ו, טו.  ↩

  4726. ופוחזין – מתהוללים.  ↩

  4727. שם א', יד.  ↩

  4728. מלכים א' י"א, לב, לג.  ↩

  4729. ויקרא כ"ג, ד.  ↩

  4730. שמות ל"ד, יז.  ↩

  4731. ונאמר אחריו וכו' – דרש סמוכין.  ↩

  4732. שם שם, יח.  ↩

  4733. דברים ט"ז, יד.  ↩

  4734. בבגדי צבעונין – של הרבה צבעים.  ↩

  4735. מגוהצים – מצוחצחים.  ↩

  4736. שם שם, ח.  ↩

  4737. במדבר כ"ט, לה.  ↩

  4738. כלו לה' – לתורה.  ↩

  4739. כלו לכם – לאכילה ושתיה.  ↩

  4740. תהיו שונים – תהיו חוזרים ועושים.  ↩

  4741. שמות י"ג, י.  ↩

  4742. קהלת ז', יד.  ↩

  4743. לטהר עצמו – בטבילה.  ↩

  4744. להקביל – לקבל.  ↩

  4745. מדוע את הולכת וכו' – מכלל שבחדש ושבת הולכים.  ↩

  4746. מלכים ב‘ ד’, כג.  ↩

  4747. משובתי רגל – השובתים החג ויושבים בביתם.  ↩

  4748. דברים ט"ז, יד.  ↩

  4749. בחג – בחג הסוכות.  ↩

  4750. דברים ט"ז, יד.  ↩

  4751. דברים ט"ז, טו.  ↩

  4752. ויקרא כ"ג, מ.  ↩

  4753. התבואה נידונית – כלו' עדיין לא נתברר אם תעלה יפה.  ↩

  4754. בעצרת – בחג השבועות.  ↩

  4755. דברים ט"ז, י, יא.  ↩

  4756. נכנסת בפנים – כבר מכונסת בבית.  ↩

  4757. שתי שמחות – כלו' עוד שתי שמחות, כמו שכתוב בחג הסכות שלש שמחות.  ↩

  4758. משלי כ"ד, יז.  ↩

  4759. זמן תבואה – זמן בשול התבואה.  ↩

  4760. נסכו לפני מים – עי' “נסוך המים” (עמוד קלז פרק ט).  ↩

  4761. מלכיות זכרונות ושופרות – בתפלת ר"ה.  ↩

  4762. עצרת אחר השבת – חג השבועות חל תמיד ביום ראשון בשבת, שמפרשים את הכתוב “ממחרת השבת” כפשוטו.  ↩

  4763. נטפל להם – נזקק להם להשיבם.  ↩

  4764. מפטפט – בדברי וכוחין.  ↩

  4765. דברים א', ב.  ↩

  4766. ויקרא כ"ג, טז.  ↩

  4767. שם שם, טו.  ↩

  4768. הא כיצד – היאך יתקיימו שני הכתובים הללו, שהם סותרים זה את זה.  ↩

  4769. ביו"ט שחל להיות בשבת – הרי “שבע שבתות תמימות”, שמתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת.  ↩

  4770. ביו"ט שחל להיות באמצע שבת – יש חמשים יום בלבד ולא שבע שבתות תמימות.  ↩

  4771. שם שם, מב.  ↩

  4772. תשבו כעין תדורו – כלו' ישיבה זו תהא כעין דירה קבועה.  ↩

  4773. ומשנן – ולומד.  ↩

  4774. אפוטרופוס של אגריפס – ממונה על רכושו.  ↩

  4775. אתה ממשיך פרפראות – אתה אוכל מיני מעדנים הגוררים ומביאים את התאבון לאכילה.  ↩

  4776. לכבוד קונך – לכבוד הקב"ה.  ↩

  4777. לבית הכנסת – לשמוע וללמוד תורה.  ↩

  4778. משגר לולבו – משלחו לביתו.  ↩

  4779. זריזין במצוות – מתוך חבתם למצוה קשה היתה עליהם הפרישה ממנה.  ↩

  4780. שם שם, מ.  ↩

  4781. שלקחו – שקנה אותו.  ↩

  4782. במתנה – לשם ברכה עליו.  ↩

  4783. במדבר כ“ט, ל”ה.  ↩

  4784. לפטר – לצאת משם.  ↩

  4785. עכבו עמי עוד יום אחד – וכן שמיני עצרת נוסף על החג שיתעכבו לפני הקב"ה עוד יום אחד.  ↩

  4786. פסח קטן – פסח שני.  ↩

  4787. עצרת – חג השבועות.  ↩

  4788. והחג – חג הסוכות.  ↩

  4789. במדבר כ“ט, ל”ה.  ↩

  4790. קהלת י"א, ב.  ↩

  4791. במדבר כ“ט, ל”ה.  ↩

  4792. קהלת י"א, ב.  ↩

  4793. אתם נועלים עצמכם מלפני – בבית, שאין עבודה בשדה.  ↩

  4794. שעצרת של פסח – חג השבועות.  ↩

  4795. אף זאת – עצרת של סכות.  ↩

  4796. ומניחם – ואינו מעכבם.  ↩

  4797. כובשם – מעכבם.  ↩

  4798. טרחות – קשות להליכה.  ↩

  4799. במדבר כ"ט, לה.  ↩

  4800. שפודים – כידונים, שהשאירו האויבים.  ↩

  4801. וקבעו אותם – בבית המקדש לזכרון. (ושאר עניני חנוכה עי‘ עמ’ קכח, סי' י“א ”בית חשמונאים").  ↩

  4802. קבעוני לדורות – קריאת המגלה.  ↩

  4803. קנאה את מעוררת וכו' – שאמרו האומות, שאנו שמחים במפלתם.  ↩

  4804. להתבסם – להשתכר קצת.  ↩

  4805. לשנה – לאחר שנה.  ↩

  4806. מתרחש נס – יקרה נס להחזיר לו נשמתו.  ↩

  4807. מגלת תענית – מגלה עתיקה שכתוב בה זכר ימי מאורעות שונים שאירעו לישראל בימי בית שני, דברי ישועה והצלה מפורעניות שבאו עליהם בימים ההם, ואותם הימים נקבעו ימים טובים ואין להתענות לא בהם ולא בימים שלפניהם ואחריהם.  ↩

  4808. חנניה בן חזקיה – עי‘ למעלה בפ’ תורה תכג.  ↩

  4809. וסיעתו – בני החבורה שלו.  ↩

  4810. שהיו מחבבין וכו' – ושקדו לכתבן לזכרון.  ↩

  4811. אין אנו מספיקים – מפני רבוין.  ↩

  4812. אין שוטה נפגע – שהרגשתו של שוטה פגומה ואינו מרגיש בכאב, ואף אנו דעתנו טרופה מכובד השעבוד.  ↩

  4813. אין בשר המת וכו' – אינו מרגיש באיזמל (בסכין) שחותך בו, ואף אנו חשובים כמתים.  ↩

  4814. בטלה מגלת תענית – כלו' בימינו, אחרי החרבן, בטלו הימים הטובים שנקבעו במגלת תענית ופקע אסור התענית, לפי שלא נקבעו אלא לשעתם בימי הבית.  ↩

  4815. בזמן שיש שלום וכו‘ – כלו’ קביעת הימים הטובים ואיסור הצומות בהם עמדו בחזקתם רק בזמן הבית בימי שלום לישראל, אבל לאחר שחרב הבית ואין שלום מותר לצום בהם.  ↩

  4816. הללו הם שתלאם וכו‘ – כלו’ אותם ארבעה הצומות הנזכרים במקרא (זכר‘ ח’, יט), ועי' להלן קל.  ↩

  4817. אבל אלו וכו' – הימים הנזכרים במגלת תענית.  ↩

  4818. בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות – בשבעה בסיון עלה משה על ההר (שמ' כ"ד), ובירידתו בסוף ארבעים יום, שכלו בי"ז בתמוז, שבר את הלוחות.  ↩

  4819. ובטל התמיד – כך נמסר בקבלה.  ↩

  4820. והבקעה העיר – בבית שני.  ↩

  4821. ושרף אפוסטומוס וכו' – אף זה נמסר בקבלה.  ↩

  4822. והעמד צלם בהיכל – לפי הקבלה, ע"י מנשה.  ↩

  4823. שלא יכנסו לארץ – בחטא המרגלים, בגמרא במקומו נתפרש החשבון.  ↩

  4824. ונלכדה ביתר – בימי בר כוכבא, לפי הקבלה.  ↩

  4825. ונחרשה העיר – ירושלים, כמו שנאמר: “ציון שדה תחרש” (מיכה ג', יב).  ↩

  4826. ארבעה דברים וכו' – וזה שלהלן אחד מהם.  ↩

  4827. זכריה ח', יט.  ↩

  4828. תשעה בתמוז – בתוס': י"ז בתמוז.  ↩

  4829. זכריה ח', יט.  ↩

  4830. זכריה ח', יט.  ↩

  4831. שבו נהרג גדליה וכו' מ, כ"ה.  ↩

  4832. זכריה ח', יט.  ↩

  4833. לכתב ראשון – שהרי מאורע זה קדם לכולם.  ↩

  4834. חדשים כסדרם – לפי סדר חדשי השנה במקרא.  ↩

  4835. שמועה לגולה וכו' – לגולת יכניה, שגלתה לבבל י"א שנה לפני החורבן.  ↩

  4836. ממעטין בשמחה – מפני אבל החרבן.  ↩

  4837. ובסיכה – בשמן.  ↩

  4838. ואסור לקרות בתורה וכו' – מפני העונג.  ↩

  4839. במקום שאינו רגיל – כיון שמתקשה בקריאה אין בה עונג.  ↩

  4840. תהלים י"ט, ט.  ↩

  4841. מפולשין – באפר.  ↩

  4842. איכה ה', טז.  ↩

  4843. זכריה ח', יט.  ↩

  4844. בראשית ל"ב, ט.  ↩

  4845. בראשית ל"ב, ט.  ↩

  4846. אלו אחינו שבגלות – יש גורסים: שבגליל, בניגוד לדרום שזה יהודה, לפי שבזמן החרבן נמלטו לשם פליטי חרב מיהודה.  ↩

  4847. מתענין היו עליהם – מפני שלא פסקה הסכנה.  ↩