לוגו
אלהי ברזל לא תעשה לך
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לזכר יעקב בן ראובן

המחזה הזה כלול בקובץ־המחזות “ישראל ויעודו”


 

הַנְּפָשׁוֹת    🔗

אַבְרָהָם נשיא עבר, בן תרח נשיא אור.

אמו — אחותו של מלכי־צדק

שָׂרָה אשתו, בת תרח.

אמה — אחותו השבויה של אמרפל מלך בבל

גּוֹג בנו ומצביאו של מלך הצפון. אמו — אחותו הצעירה של מלכי־צדק

לוֹט בן אחי אברהם, בעל כרמים ושופט בסדום

מַלְכִּי־צֶדֶק מלך ירושלים. דוד אברהם וגוג

הַפֶּלִאי מִצָּפוֹן

הַפֶּלִאי מִכַּפְתּוֹר

הַפֶּלִאי מֵהֹדּוּ

שלשה שרי אומות, שנפגשו אצל אברהם


הָגָר נערה מהרמון פרעה המלוה את שרה


יָזִיז

יַרְחָע

שרי פרעה, המלוים את אברהם בכנען


אֱלִיעֶזֶר הַדַּמַּשְׂקִי סוכן במשק אברהם

יֻטָּה

דַּנָּה

בנות לוט

דִּקְלָה אחות גוג

נָשִׂיא א'

נָשִׂיא ב'

שליחי אמרפל


בֶּרַע מלך סדום

קְטוּרָה בתו

עַכְסָה בת ממרא, נשיא חברון

בַּקְבַּקָּר פליט ממחנה הכשדים

נשיאי כנען, חניכי אברהם. שרי גוג. חילים, עבדים ושפחות


הפלאי א' — כל נפשות המחזה רואות ושומעות אותו כאת אחת מהן. רק גוג אינו רואה את שר המעלה שלוף ואת קולו הוא שומע כקול טמיר, העולה אליו מסתרי נפשו הוא.


כדי לרכך את החרוז מפני המלרע התכוף, סמכתי על מומחיותו של הד"ר מ. גוליגֶר ובמשפט נסיגת הנגינה לא שמרתי על הכללים, שנקבעו בפגישת שתי נחיצות לפי המסורת המקובלת אצלנו, והסגתי את הנגינה בין כשההברה שלפניה פתוחה ובין כשהיא סגורה. הנסיגה להברה סגורה נסמנה במקף.

כל ההערות הפונֶטיות. שהציע לפני ידידי הנ"ל, קבלתי מתוך ספוק רוח — ובזה אני מביע לו את תודתי הנאמנה.


 

עלילה ראשונה    🔗

משק אברהם העברי בכיכר בין סדום וחברון. משמאל תקועים האוהלים.

מימין מרחקי דרכים מגומאי־ האופקים.

שלהי צהרי יום אביב. בפרבר החצר הגר דורכת קשתה ובהתרגשות כבושה ורבת־כוונה היא מורה שני חצים מול הציון, המתמר בפרזון המרחק. כשהיא מזדרזת לירות בשלישית, אליעזר מופיע על הדרך, ואחריו יזיז, ומעמעמים על הציון.

שניהם קשתותיהם שמוטות ותרמילי הציד שלהם מופשלים ריקים.


הגר ברוגזה אל אליעזר

הוֹי, הוֹי, הַצִּדָּה!..קְפֹץ!.. מַהֵר, פֶּן אִיר אֵלֶיךָ…


אליעזר הולך נכחה ואינו מצדד


שָׂא רֶגֶל, בֶּן חֵלֵכָה!.. הוֹי, שְׁאוֹל וָקָטֶב!..


זורקת בכעסה את קשתה, במרירות


קִלְקַלְתָּ לִי הָאוֹת!..


אליעזר

מָה אוֹת?

הגר

זֶה הַצִּיּוּן

שֶׁשַּׂמְתִּי לִי מִמּוּל שָׁם — לְסִמָּן לֵאמֹר:

אִם שְׁלשֶׁת אֵלֶּה הַחִצִּים לֹא אַחֲטִיא,

אָז תֵּאָמֵן לִי מַטְּרַת סְתָרִים שְׁנִיָּה,

רְחוֹקָה יוֹתֵר, לִקְלֹעַ שָׁמָּה.


אליעזר פורק כלי צידו. באזהרה

הִשָּׁמְרִי,

פֶּן תַּרְחִיקָהּ מִדַּי, הָגָר, וְלֹא יִשְׂפֹּק

לָךְ חֵץ.


הולך לעבר האוהלים. יזיז קרב, מביט לצדדים


הגר

אָחִי, מַה־לְּךָ תִפְשַׂע קְשֵׁה מְזִמּוֹת

וּמְבֻלַּם־צָעַד?


יזיז זורק כליו על אלה של אליעזר. שותק…הגר בחיוך של ביטול, בטלטלה את התליים והתרמילים


נִמְרוֹדִים!


יזיז אינו שועה ללעגה

הַעוֹד לֹא שָׁב

יַרְחָע?


הגר כמקודם

עוֹד לֹא כִלָּה חִצָּיו.

יזיז בהגדשה סתומה

וְלֹא גֻנַּב

דְּבַר־מָה אֵלָיִךְ?


הגר בצחוק כבוש, כמוסרת סוד אף היא

כֵּן!…כִּי תַמּוּ מִתִּגְרַת צֵידְכֶם כָּל חַיְתוֹ־כְנָעַן…

סוקרת בפניו הנעולים ודעתה מתישבת


לָמָּה יִתְמַהְמַהּ

יַרְחָע? הֲכֹה שׂרְכוּ עִקְּבוֹת חַיַּת הַלֵּיל

בַּחוֹל, כִּי לְעֶבְרוֹ אַחֵר פָּנָה כָל אִישׁ

מִכֶּם?


הוא מתלה עיניו באופק המרחק ושותק. נרגזה היא מפגיעה בו


מֵאַיִן שַׁבְתָּ לְבַדְּךָ רֵיקָם

וּבִדְאָגָה קְמוּטָה בַמֵּצַח — מַה־קָּרָה?


יזיז

יָשַׁבְתִּי בַסְּבָכִים זְקוּף בִּרְכַּיִם, מִתְחָרֵשׁ —

מָתַחְתִּי גַב, לָטַשְׁתִּי עָיִן — וְכִמְעַט

שֶׁהִתְאַפְּקָה קַשְׁתִּי, דְּרוּכָה לִיתוּר דְּרָכִים

אֵי שָׁם בְּעַרְבַת־שַׁחַר הָרְטֻבָּה מִטַּל,

עָנָן־דַּק הִתְעַפֵּר — הַיֶּתֶר כָּל־עוֹד־אוֹן

תָּפַשׂ בַּחֵץ — — —


הגר כולה ערה לדבריו

וַתַּחֲטֵא?…בִּמְלוֹא הָאוֹר

לַבֹּקֶר… בְּמַחְשַׂף כִּכָּר —


יזיז שותק רגע

שִׁמְעִי, הָגָר:

נָפַל דָּבָר הַיּוֹם…


הגר באי־סבלנות

אַךְ לֹא אֶל תַּרְמִילְךָ

נָפַל הוּא… הוֹי, קָשַׁר לִבְךָ סוֹד־מָה — סַפֵּר,

מַה־כָּכָה טִלְטְלוֹ.


יזיז

…פִּתְאֹם רָגְשָׁה אָזְנִי:

הִתְפּוֹרְרָה שַׁלְוַת הַדְּמִי, קוֹל דַּהֲרוֹת

כַּמָּה פְרָסוֹת תּוֹפֵף עַל אֶרֶץ רְדוּמָה,

וּכְבָר יָדִי נִשְׁמֶטֶת לְהַרְפּוֹת לַיֶּתֶר —

וָאֶעְצֹר בַּחֵץ…שְׁנֵי פָרָשִׁים דְּחוּפִים

עָקְצוּ אֶת סוּסֵיהֶם לְעֵבֶר אָהֳלֵינוּ —

שָׁרַקְתִּי לְיַרְחָע…


הגר

מַה־תַּחֲרִישׁ סוֹדְךָ


מבין העצים מופיע ירחע. מסתכל סביביו ופניו סתומים


יזיז

הִנֵּהוּ…


הגר נבהלת לקראתו

הַיְּנַכְּלוּ שְׁכֵנֵינוּ דְבַר מִרְמָה

וַאֲדוֹנֵינוּ לֹא יֵדָע?


ירחע מרכין קולו אל יזיז

יָזִיז, רַבִּים

פֹּה הַבָּאִים הַיּוֹם מִשּׁוּט עַל הַדְּרָכִים —

דָּבָר לֹא רֵיק הוּא! לֵךְ, כֹּף אֹזֶן וַאֲשֶׁר

תִּרְאֶה נָחוּץ תָּבִיא אֵלָי.


יזיז הולך. אל הגר בנרגנות


וְאַתְּ, הָגָר,

שִׁמְעִי לִי: טוֹב לָךְ שֶׁתָּגֹלִּי הַדְּאָגָה לְאַבְרָהָם אֶל גְּבֶרֶת אָהֳלוֹ.


הגר

הֲלָהּ

קִנֵּאתָ?


ירחע זעום

לָךְ.


הגר

הַאִם לִשְׁמֹר עָלַי הֲלוֹם

שְׁלָחוּךָ?…לַאדוֹנִי, נְשִׂיא עֵבֶר, מַתָּנָה

נָתַן אוֹתִי פַרְעֹה.


ירחע משכך קולו

הֲרַק אַךְ בִּפְקֻדַּת

פַּרְעֹה הָלַכְתִּי הֵנָּה לְרַגֵּל, לָתוּר

בְּמַחֲנוֹת כְּנָעַן?..אִם לֹא אַחֲרַיִךְ

מְחוּץ לֵב רַצְתִּי?..


דוחק בה ומבקשה כאחד


וְעַתָּה, הָגָר, הַגִּידִי:

אִם יַבְהִילוּנִי לְהָרִיץ שְׁמוּעָה מִצְרָיְמָה…


הגר מפסיקתו, סקרנית־נרגזת

מַה־תִּלְאֲטוּ הָיּוֹם מִלִּים — הַגֵּד, הֲיֵשׁ

דְּבַר סֵתֶר?


ירחע

עֶרֶב וְתֵדְעִי פִתְרוֹן…עַתָּה

עֲנִי: אִם שְׁלִיחוּתִי אָצָה, אִם לֹא אָשׁוּב

עוֹד הֵנָּה — הֲתֵלְכִי עִמִי אֶל הַמּוֹלֶדֶת?


הגר שותקת


אַתְּ לֹא מִמְכֶּרֶת כֶּסֶף — הַנָּשִׂיא אִישׁ טוֹב,

הוּא לָךְ לֹא יַעְצֹר לָשׁוּב…


הגר כלנפשה

לֹא אֶעֱזֹב

אֶת אֲדוֹנִי.


ירחע

מַה־נְּקַלּוֹת כֹּה לְדַבֵּר,

בַּת שָׂרֵי מֹף!


הגר

חִנָּם בִּי תְזַלְזֵל…אוֹתְךָ

אִם יִשְׁאֲלוּ עָלַי שָׁם — וְתֹאמַר לָהֶם,

כִּי פֹה עוֹרַר בְּשָׂרִי, צָמַח מִשְׁנֵה חִשְׁקִי —

אַךְ לֹא נִגְרַע מִכְּבוֹד בִּתָּם, אִם הֶחֱלִיפָה

פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת בְּגֵז כְּנָעַן…


ירחע

וְהֵיכְלֵי

פַרְעֹה, תִּפְאֶרֶת הַרְמוֹנִים, בְּאֹהָלִים

מְתוּחִים בֵּין גִּדְרוֹת־צֹאן, וּמִכְלוֹלֵי תַרְבּוּת

מִצְרַיִם הֲמִירוֹת בְּאֶרֶץ שֶׁשִּׁבְעַת

שְׁבָטֶיהָ מִתְנַגְּחִים עַל כָּל בְּאֵר וָרֵבֶץ…


רואה את הגר כמחייכת לדבריו. ממרר בכעסו


עוֹד אֲסַפֵּר לָהֶם: יָצָא שְׁמֵךְ לִזְנוּנִים

מֵעִיר הָאֵלוֹנִים וְעַד בִּקְעַת הַמֶּלַח.


הגר

אַל תַּט חֶרְפַּת שָׁוְא עֲלֵיהֶם!..


תמהה ומערימה חליפות


הֵן לֹא גֵרַדְתִּי

מִיַּחֲשָׂם כִּפְחֶתֶת גְּבִיעַ צֶאֱלִים,

כִּי יְלַקֵּט הָרוּחַ אַבְקָתוֹ: חִנָּם

עָגְבוּ עָלַי בְּמָהֳרָם שָׂרֵי חֶבְרוֹן

וּסְדוֹם — רֵיקָם מִמֶּנִּי שָׁבוּ עֻלְּפֵי־חֵשֶׁק

וְשִׁפְלֵי־עֹרֶף.


ירחע

הַתַּמָּה!.. אִם לֹא צִלֵּךְ

רָאִיתִי תְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, בִּרְפוֹת הַיּוֹם, חוֹמֵק

עַל שֶׁקֶט רְבָצִים — וּבְמִשְׁעוֹלֵי הָעֵמֶק

לֹא אַתְּ טִנַּפְתְּ שָׁבְלֵךְ לָתֵת אֶת מִשְׁכָּבֵךְ

בְּשַׁעַר סְדוֹם?.. הוֹי, שָׁוְא אָרַבְתִּי לְעוֹגְבֵךְ,

כִּי יְלַוֵּךְ עִם שַׁחַר — וְרָמְחִי מָרוּט!


הגר צוחקת

עַל צֵל הָרִים טִפַּסְתָּ מִקִּנְאָה: בִּסְדוֹם

בְּבֵית לוֹט לַנְתִּי עִם בְּנוֹתָיו.


ירחע

מִקְלַט צִנְעָה!

הָאִם מִבֵּית יֵינוֹ, מֵהִלּוּלָיו, תָּשׁוֹבִי

בָּרָה, זַכַּת בְּשָׂרֵךְ?


בלעג מתקיף


עָבַר אֵלַי הַסּוֹד,

אֲשֶׁר מִטַּעַם לוֹט הִפְקִידוּ שׁוֹמְרֵי נֶשֶׁף

בִּרְחוֹבוֹת סְדוֹם מִפַּחַד חֵטְא.


הגר זוקפת עיניה בו

וְאִם עַד אֵלֶּה

זָמַמְתָּ עֲלִילוֹת לְהִתְמַרְמֵר אֵלָי —

וְעוֹד מִמֶּנִּי לֹא נוֹאָשְׁתָּ?


ירחע מתפוגג מלעגו

בְּקִנְאָה

וּבְאַהֲבָה סָבַלְתִּי כֹל נָטַלְתְּ עָלָי.


הגר שקטה־סוררה

חָלִילָה לִי מִמְּךָ — אֶת הָאַחֵר אַשִּׂיא

אַשְׁמַת זְנוּנָי.


ירחע סולד מסירובה. בלחש עקיצה

הַאִם אֶת הַנָּשִׂיא?..


הגר שותקת. מתקיף עליה


הֲלֹא?


הגר פניה מתאפקים־מבהיקים

אוּלַי…


פתאם מחציפה כנגדו


עַתָּה הוֹצִיאָה אֹהֱלָה שָׂרָה

אֶת דִּבָּתִי.


ירחע

בַּת חֲרוּפָה! טִפְּחָה אָמוֹן

לְשִׁפְחָה — פִּלֶּגֶשׁ — לָאוֹרֵחַ הָעִבְרִי!


תופש בחניתו


שָׁוֶה הַמָּוֶת מִיָּדִי לָךְ מֵחַיֵּי

זוֹנָה.


הגר עוצרת בידו

גַּם לִי חֲנִית!


מתפייסת לו


נִבְהַלְתָּ זְעֵיר עַל פִּיךָ,

נַעֲרִי…זוֹנָה?..הָהּ, לֹא!..לֹא אֶת הָגָר יִכְבּשׁ

הַגֶּבֶר וּבְאֶתְנָן יִפְטֹר אוֹתָהּ בְּיוֹם

שָׂבְעוֹ וְיִמַח פִּיהוּ — הֵרָגַע!..


זרה ומרחמת כאחת, רוצה לעמוד על לבו


יַרְחָע,

הֲפֹךְ לָךְ: רַק חִנָּם דָּלַקְתָּ אַחֲרַי

עַד כֹּה — עוֹד מְחוֹזִי רָחוֹק, לֹא תַדְבִּיקֵנִי…

וְלֹא אָשׁוּבָה אָנִי, אִם גְּמוּלוֹ יַפְלִיא

לִי אֲדוֹנִי, וּבְחֵמֶת מָיִם וּבְצֵידָה

בְּדֶרֶךְ נֶגְבָּה תְקַדְּמֵנִי חֻפְשָׁתִי

הַלֵּיל…


ניצבת עליו עזה, בטוחת מריה


סוֹד לִי, הָאִישׁ, עַלִּיז כֹּה וְעָצֵב

וּבְשֶׁמֶשׁ הַכִּכָּר יַחְנֹט, יַפְרִיא דָמַי,

וְיַבְשִׁילֵם מָרִים, מְתוּקִים…


פתאם מציצה למרחק ומראה בידה לעברים


מִי אֵלֶּה שָׁמָּה — כֹּה מוּזָרִים?


ירחע מזדרז ומבליג על קנאתו

קְרֵבִים אֵלֵינוּ…אֶתְחַבֵּא

לִרְאוֹת.


מתחמק אל בין האלונים.


הגר שוהה כמעט ומרימה קשתה

פִּלֶּגֶשׁ אַבְרָהָם!..הַכְּבָר גָּמַלְתִּי

לָזֶה עֲרוּמַת יֵצֶר — וְעַזַּת הַטָּרֶף?

הֲלֹא כִשְׁתִיל נֵכָר אֲנִי עוֹד, רַךְ, שׁוֹקֵק,

שֶׁשֶּׁטֶף הַיּוֹרֶה יַשְׁקֵהוּ וְגִבְּרוֹ

לְהַשְׁרִישׁ גִּזְעוֹ פֹה וּלְהַשְׁלִיט צַמֶּרֶת

עַל כָּל סִבְכֵי הָאָרֶץ…וַאֲנִי זָרָה,

שְׂטוּמָה וּבוֹדְדָה — רַק זֹאת דַּעְתִּי שִׁבְעַת

עֲקַלְּתוֹנִים לְדֶרֶךְ הָאִשָּׁה בַגָּבֶר.


נכנסת חצרה.


משלושת עברי הדרך, מצפון, ממערב וממזרח באים וניצבים איש מול רעהו שלשת הפלאים. הפלאי א' לבוש שחורים, רק חגורתו ושוליו הם כעין השלג, רחבים ומקושקשים כסף; מאכלת ארוכה תקועה באזורו בנדנה וגרזן קרדומו נשקף זקוף מבין כתפיו. הפלאי השני לבוש לבן ותולע, חגורתו ושוליו רקומים בכתב רזים, בידו מקל חרטומים מעוקל ופניו היפים־ענוגים דומים מעט לפני סטיר ונוחים מאוד לשנות צורה. הפלאי השלישי עטוף משי צהוב ופניו כאלו קפואים בחותמם.


פלאי א'

שָׁלוֹם, הַפַּלְמוֹנִים! מֵאַיִן?


פלאי ב'

שׁוּר יְמִינָה: אֶל גְּדוֹת יַם מַעֲרָב וּמֵאִיָּיו וָהָלְאָה — לָעֵבֶר שָׁם צוֹבְאִים סַלְעֵי יָם, הַתּוֹמְכִים בְּרֻכְסָם שָׁמַיִם חַכְלִילִים — אֲנִי מִשָּׁם.

פלאי א' אל פלאי ג'

וְאָתָּה?…


פלאי ג'

מִמּוּלוֹ אֲנִי שׁוֹכֵן. הַבֵּט

לִשְׂמֹאל, לַשֶּׁקֶף הַצָּהֹב כִּזְהַב פַּרְוַיִם

בַּשֶּׁמֶשׁ: מֵאַכַּד מִזְרָחָה.


פלאי א'

שָׁם מֵעֵבֶר

הָרֵי הַכֶּסֶף בַּשְּׁפֵלוֹת אָהַלְתִּי אָנִי:

בֵּין חֶרְמוֹנִים שָׂבִים תָּקַעְתִּי אֶת כְּתֵפַי

וַעֲקֵבַי טָבַלְתִּי בִלְשׁוֹנוֹת הַיָּם

בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן — בְּתֶמֶס־קֶרַח…


ביהירות


אֵיךְ זֶה לֹא

תַכִּירוּ עוֹד אֶת אֲחִיכֶם הַבְּכוֹר?


פלאי ב' גא־נעלב

הַפֶּלִאי,

מָתַי מִמְּכוֹרוֹת נֶגֶב עַתִּיקִים קָפְצָה

עַד לִצְפוֹנְךָ הַדֶּרֶךְ, לְשִׂימְךָ בְכוֹר לָנוּ?..

וּבְסֵפֶר הַתּוֹלָדוֹת רָשׁוּם: רֵאשִׁית יַבֶּשֶׁת

כַּפְתּוֹר, בַּת חֲמוּדוֹת לָאָרֶץ וּלְתַרְבּוּת

אָדָם עָלֶיהָ.


פלאי א' בזלזול

זֶה דִמְיוֹן שָׁוְא לַשְּׁבָטִים,

הָאֲמוּנִים עַל כֵּילַף אֶבֶן וְצָדִים

בְּרֶשֶׁת וּמוֹטוֹת עֵצִים — הַמִּתְנַצְחִים

בְּצַעֲצוּעֵי נְחשֶׁת וּמוֹשְׁכִים לַקְּרָב

בִּגְעוֹת הַקֶּרֶן.


פלאי ג' מתוך קרירות רוח

וּשְׁבָטֶיךָ?


פלאי א'

בְּנֵי נְפִילִים,

רֹאשׁ יַחַשׂ אֲדָמוֹת הֵם: מֵאִמּוֹתֵיהֶם,

שִׁגְלֵי בְנֵי אֱלֹהִים, לָמְדוּ מֵאָז לִרְקֹחַ

סַמֵּי גְבוּרוֹת וְסוֹד חֲרשֶׁת הַבַּרְזֶל

וְהִתּוּכוֹ וּמְלֶאכֶת נֶשֶׁק לַעֲרֹץ

בְּרַהַב אֲדוֹנֵי תֵבֵל אֶת נֶחְשְׁלֵי

כָל שִׁבְטֵיכֶם.


פלאי ב' בבוז אציל

הֲלָנוּ נִסִּיתֶם אַף פַּעַם,

כִּי תִתְפָּאֵר עָלָי? עַל פְּנֵי יַמִּים רַבִּים

צִי כִתִּיִּים יַפְלִיג.


פלאי א' נכנס לתוך דבריו

הֲזֶה כְלִי עֹז לָכֶם,

סִפּוּן קְרָשִׁים וְתָרְנֵי־סַחַר, בּוֹ תַפְלִיגוּ

לְקַבֵּץ רְכוּשׁ עַל יַד בְּעֹרֶם וּרְכֻלָּה?

הֲצִים בַּרְזֶל לָכֶם לִשְׁבֹּר כַּנְפֵי הַסַּעַר,

כְּעַסּוֹת מִקְשַׁת אוֹפַן רִכְבִּי חֵיק אֲדָמָה?

אֵיךְ תַּעַגְנוּ בְחוֹף זָר, אֲדוֹנִים חָפְשִׁים.

אִם לִפְנֵיכֶם עוֹד בַּרְזִלְּכֶם שָׁם לֹא נָתַן

אֶת חִתִּיתוֹ עַל הַנָּכְרִים, עוֹד לֹא תָקַע

בְּגֶזַע אַלּוֹנִים קְדוֹשִׁים אֶת גֻּלְגְּלוֹת

נְשִׂיאֵיהֶם — תּוֹדַת קְנָאוֹת לֵאלֹהֵיכֶם?..


פונה לפלאי ג'


הַגֵּד, אָחִי: בַּמֶּה כְבוֹד שִׁבְטְךָ גָדוֹל

לְהִתְיַחֵשׂ?


פלאי ג'

אוֹתָנוּ אֱלֹהִים לִמְּדוּ

לִסְפֹּר זְמַנִּים וּמִשְׁמְרוֹת כָּל הַמְּאוֹרוֹת,

וּלְהִתְחַקּוֹת עַל מַהֲלָכָם וּמְזִמּוֹתָם

לִבְנֵי אָדָם, כִּי יְשָׂרְכוּ חוּגָם, אוֹ כִי

יָמִירוּ אוֹתוֹתָם בְּסֵפֶר הַשָּׁמָיִם;

וְעוֹד — — —


פלאי א' מפסיקו

עִנְיָן רֵיק…


פלאי ב' בסקרנות

אֵיךְ מָצְאָה יַד חָכְמַתְכֶם

לָהֶם?


פלאי ג' כובש רגע אכזבתו

הֶעְפַּלְנוּ לִמְסִלּוֹת אֵלִים…


פלאי ב' בהערצה וספק כאחת

הַפֶּלִאי,

אַךְ תִּתְרַבְרָב!


פלאי ג' בחיוך עצב

הָהּ, אָח תָּמִים — הֲיֵשׁ בַּמֶּה:

כִּי הִתְחָרִינוּ בַבְּלִימָה וַנִּכָּשֵׁל?..


פלאי א' מפליג דעתו מהם ומשקיף על הכיכר… אל פלאי ב'


אַחֲרֵי כֵן הִתְפַּלַּגְנוּ: גַּמָּדִים, פְּלִיטֵי

תְבוּסָה — הַחֵלֶק הָאֶחָד שָׁכַן בַּנֶּגֶב,

וְהַשֵּׁנִי נָע־נָד עֵילָמָה וּמֵעֵבֶר

לָאֲרָרָט…


נימת עצב רוטטת בקולו


אוֹמְרִים, כִּי בִשְׁבָטִים פְּרָאִים

הוּא הִתְעָרַב שָׁם וּבִרְבוֹת יוֹבְלִים חָוְרוּ

פָנָיו בְּשֶׁמֶשׁ הַצָּפוֹן וּמֵעֵינָיו

פָּג שֶׁדֶף הָאַכְזָב, נֻסֵּינוּ וְנֶחְלַשְׁנוּ

אֲנַחְנוּ בוֹ…


סוקר את הפלאי א' המזוין ובקולו יאוש רב


כִּי שָׁכַח כְּבָר זְדוֹן נִסְיוֹנוֹתֵינוּ

וּמְהוּל דַּם בֹּסֶר יְאַבֵּר שָׁם מֵחָדָשׁ

דּוֹרוֹת כּוֹבְשִׁים.


פלאי א'

אַחַי, שָׁמַעְתִּי, הִקְדִימַנִי

לָבוֹא לִכְבּשׁ אֶת כָּל נֶגֶב הַלְּבָנוֹן מַצְבִּיא

עִבְרִי…וּרְאוּ, הַיּוֹם אָחֵל לְהִתְעַצֵּם

עִמּוֹ.


פלאי ב' ופלאי ג'

עִם אַבְרָהָם?…וּבְמִי?


פלאי א'

הֲתִשְׁמְעוּ

קוֹל פָּרָשִׁים וָרָכֶב?..זֶה הוּא גוֹג!..

אוֹתוֹ שָׁלַחְתִּי רִאשׁוֹנָה לָתֵת קוֹלוֹ

אֶל הָרֵי כְנַעַן וְעָרֶיהָ יָמָּה סוּף

עַד אֶרֶץ הַיְאוֹרִים.


פלאי ג'

מִי גוֹג?


פלאי א'

גּוּר לְדֻבַּת

צָפוֹן, בְּכוֹר יַעֲרוֹתֶיהָ — וְכַבִּיר חוֹלְשִׁים.


פלאי ב'

כֹּחוֹ מָה?

שׁוּר לְמֵרָחוֹק: מֵאֲחוֹרָיו

עוֹלִים כָּל שִׁבְטֵי־גֹמֶר מֵאֵיתַן שָׁרְשָׁם.


צופה צפונה וגורל־סוד כבד־גאות מלבלב בעיניו


שָׁם גֶּזַע עַמְמֵי־גוֹג רָטֹב עוֹד לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ

וּבְבֹסֶר עֲסִיסָיו יַאֲפִיל עַל פְּרִי הָדָר,

שֶׁבְּהִגָּמְלוֹ יִרְעַשׁ בִּמְרוֹם צַמְּרוֹת אָדָם.


פלאי ב'

לֹא מִצָּפוֹן יֵצְאוּ נְדִיבֵי מוֹשְׁלִים.


פלאי א'

בְּיוֹם

שֶׁיְּסַחֲפוּ גְבוּלְכֶם — אָז לָמוֹ תִכָּנֵעוּ!


פלאי ב'

אֲנַחְנוּ — נִכְבַּדֵּי עַמִּים — לַחֲשֻׁכֵּי

סְבָכֶיךָ?.. רַהַב הָבֶל!


פלאי א' בציפית גאונים

כִּי עוֹד אֲגַבְּרֵם

יָמִים רַבִּים עַל עַרְבוֹת־חֹרֶף וְאָמֹד

אָז כֶּתֶף עֲנָקִים לָהֶם לִטְעֹן מַשָּׂא

כוֹבְשִׁים.


פלאי ג' כעין סילוד, כבוש ברחמים, בקולו

לְאַמִּיצֵי הַסַּבָּלִים יִהְיוּ

עַל אֲדָמוֹת: חוֹשְׁקֵי כָל נֵטֶל וְקִנְיָן,

וּמְרֻמֵּי־חֵפֶץ וְנִנְהִים בְּרַעֲבוֹן כַּחַשׁ

אַחַר חֲצִי כָל חֵפֶץ.


פלאי א'

וְאַתֶּם, הוֹזֵי

מִזְרָח, הֲיֵשׁ בְּמִטְעַנְכֶם שְׁלַל חַיִּים

יוֹתֵר כָּבֵד?


פלאי ג'

אֲנַחְנוּ הַפּוֹרְקִים

יזיז קרב


פלאי א'

הִנֵּה

מִצְרִי בָא.


פלאי ב' ברמזו אל עבר אוהלי אברהם

עוֹד דוֹאֵג פַּרְעֹה מֵהֵלֶךְ זֶה

מֵאוּר כַּשְׂדִּים — עַל כֵּן כִּבְּדוֹ כֹה לְשָלְחוֹ

כְנַעְנָה בְּלִוְיַת שָׂרָיו, וְהַיָּפָה

בִמְשָׁרְתוֹתָיו סָפַח אֶל אָהֳלוֹ לִסְכֹּן

וּלְהַעֲרִים לוֹ וְלַחְקֹר הֲלִיכוֹתָיו

בַּסָּתֶר.


יזיז בא

מַלָּכֶם, שְׁלשָׁה הָאֲנָשִׁים,

הַנִּצָּבִים בָּזֶה?


פלאי א'

הֲבָא כְבָר גוֹג?


יזיז

לֹא בָא.


פלאי ב' מראה מערבה־נגבה

מָתַי אַגִּיעַ סְדוֹמָה?


יזיז

בַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר.


פלאי ג'

יֵשׁ לִי דָבָר אֶל אַבְרָהָם.

יזיז

יוֹם אוֹ יוֹמַיִם

פֹּה תְחַכֶּה, כִּי נִזְדַּמְּנוּ שָׁרִים גְּדוֹלִים

אֶצְלוֹ.


פלאי ג'

הֲבָאוּ גַם נְשִׂיאֵי שִׁנְעָר?


פלאי א'

רָאִיתִי

אוֹתָם מְמַהֲרִים כִּכָּרָה.


פלאי ג'

וְעַתָּה

נֵלֵכָה.


פלאי א'

אָנָה?


פלאי ג'

דֶּרֶךְ כֹּה וָכֹה… עַד כִּי

נָשׁוּב אֶל אַבְרָהָם שׁוּב — אָז כִּי לִשְׁלָשְׁתֵּנוּ

יִשְׁלַם יוֹם פִּתְרוֹנִים.


יזיז בחשד אל פלאי א'

הַשָּׂר, מַה־תְּצַוֶּה

אֶל גּוֹג?


פלאי א' ככובש סוד

הוּא יַדְבִּיקֵנִי…


אל הפלאים השנים ברמז


הֵן הֲרִיחוֹתִיו

מִחְיַת בַּז בְּעָרֵי הָעֵמֶק.


פלאי ג' תמה

גַּם אַתָּה

יָדָעְתָּ?


פלאי ב'

מָה?…מַה־זֹּאת תֵּדָעוּ?


פלאי ג'

מִלְחָמָה

קָרְאוּ עַל סְדוֹם.


יזיז רב הקשבה

מִי?


פלאי ג'

אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ

עֵילָם — מִגֶּזַע הַמַּלְכוּת בְּנַהֲרַיִם

וְאָח צָעִיר לְאַמְרָפֶל — עָבְדָה עַד כֹּה…

עַתָּה כָפְרָה בַבְּרִית, וְיַד נְצִיב מִצְרַיִם

בַּקָּשֶׁר.


יזיז מבליג על מבוכתו

אָן הָלַךְ לִבְּךָ לִרְאוֹת בּוֹגְדוֹת?..

סְדוֹם תִּתְעַנַּג עַל שָׁקֶט.


פלאי ג'

הֲכָבְדוּ אָזְנֵי

מְרַגְּלֵי פַרְעֹה?


יזיז נדהם

הָס!


פלאי ב'

תְּנוּ לִי לְמַהֵר לִסְדוֹם

בְּטֶרֶם יִתְבַּלַּע רָז חָכְמָתָהּ: שְׁמוּעָה

הֵרִיצוּ לְאִיֵּינוּ, שֶׁיּוֹדְעִים בִּסְדוֹם

סוֹד סַמֵּי־רֶקַח, וְהָיָה כָּל הַטּוֹעֵם

מִמָּהֳלָם וְלִרְצוֹנוֹ אָז יֵהָפֵךְ

לְגֶבֶר אוֹ אִשָּׁה…אוֹ גַּם כְּפוּל יְצָרִים

יֵשׁ שֶׁיִּדְבַּק בְּכָל בָּשָׂר לְלֹא הֶבְדֵּל

בֵּין מִין לְמִין.


הפלאים א' וב' הולכים.


יזיז

הֲלֹא תֵלֵךְ עִמָּם?


פלאי ג'

דַּרְכִּי

לֹא אֲפַזֵּר עִם אֵלֶּה — אֶל נַפְשִׁי אֵלֵךְ…

וְאַל תִּירָא, הָאִישׁ, לֹא אֲגַלֶּה סוֹדָךְ.


הולך. הגר וירחע יוצאים ממחבואם.


ירחע

מִי אֵלֶּה הַשְּׁלשָׁה?


יזיז

פִּלְאִים הֵם: הָאֶחָד

יָדַע, כִּי הִתְאָרְחוּ הַיּוֹם נְשִׂיאֵי־שִׁנְעָר

אֶצְלֵנוּ —


ירחע כנזכר בדבר־מה

אֶל נָכוֹן הֵם שְׁנַיִם הָרוֹכְבִים,

פְּגַשְׁנוּם הַיּוֹם!.. הֵם הִתְחַפְּשׂוּ וְצִקְלוֹנוֹת

צְפוּדִים הִתְנַדְנְדוּ עַל מִפְשְׂעוֹת בְּהֶמְתָּם…

שָׁמַרְתִּי אֶת פִּיהֶם — אַךְ הֵם מָנְעוּ לָשׁוֹן,

וַיִּשְׁאָלוּנִי לְתֻמָּם, אֵיפֹה מַחֲנֵה

נְשִׂיא עֵבֶר, כִּי צֻוּוּ לִפְקֹד אֶת אַבְרָהָם

בֶּן תֶּרַח בִּשְׁלִיחוּת שְׁכֵנִים…גַם מַלְכִּי־צֶדֶק

לֹא אֶל חִנָּם נוֹעַד הֲלוֹם.


יזיז

וְאַחֲרֵי

כָל זֹאת, אֵיךְ נְשַׁקֵּר בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ רֶגַע

לְהַאֲמִין עוֹד, שֶׁבִּשְׁבִיל מִרְדּוֹ בְמֶלֶךְ

שִׁנְעָר וּבֵאלֹהֶיהָ אַבְרָהָם נֻדָּה

מֵאֶרֶץ פְּרָת וּמֵעֶמְדַּת שַׂר־צְבָא כַשְׂדִּים

וְרֹאשׁ הוֹבְרֶיהָ: בְּמִרְמָה גָלָה הָאִישׁ

כְּנַעְנָה לְרַגְּלָהּ, לִרְאוֹת הֲמִתְחַזְּקִים

מְלָכֶיהָ בְשִׁלְטוֹן פַּרְעֹה וּלְהַמְרוֹתָם

בּוֹ וּלְסַכֵּל עֲצַת נְצִיבוֹ, הַמִּתְקַשֵּׁר

בַּסֵּתֶר עִם מַלְכֵי הָעֵמֶק לְחַפְּשָׁם

מֵעֹל בָּבֶל — — — אַל תִּתְמַהְמַהּ, סַע, וְהַזְהֵר

הַנְּצִיב פֶּן יַעֲבִיר מוֹעֵד.


בהראותו על הגר


אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ

מִפֹּה נִהְיַה לְךָ לְעֵזֶר עַד אֲשֶׁר

יִפְרֹץ דְּבַר הַקֶּשֶׁר וְנִפְלֹט גַּם אָנוּ

מִצְרָיְמָה.


ירחע זעום

הֲשָׁאַלְתָּ פִיהָ?

יזיז אל הגר

אֲחוֹתִי, רַבַּת עַגְמָה וֶאֱמוּנִים אַתְּ לַמּוֹלֶדֶת.

הגר שותקת.


ירחע

הֲלֹא לוֹ תַעֲנִי, הָגָר.

הגר

אָכֵן, לִמְאֹד

הֶלְאוּנִי דִמְיוֹנוֹת שָׁוְא אֵלֶּה, הָרוֹאִים

רַק בֶּגֶד וּמִרְמָה בַכֹּל: גֵּרַת־חָכְמָה

זוֹ, שֶׁקְּנִיתֶם מֵאוֹמְנֵיכֶם הַכֹּהֲנִים

בְּמֹף — הֵם, שֶׁבְּחָזְקָה וּבְדַעַת וּנְכָלִים

תָּפְשׂוּ אֶת שִׁלְטוֹנָם, וּמֵאַרְבַּע פִּנּוֹת

עָם וּמְדִינָה יָרִיחוּ מֶרֶד כְּנֶגְדָּם

תָּמִיד.


יזיז כמדגיש את דבריו הראשונים

הַפֶּלִאי הַשֵּׁנִי הוֹסִיף, כִּי גוֹג

יָחִישׁ הֲלוֹם.


ירחע פתע

גוֹג!.. מֵעַתָּה אֱמוֹר…


הגר מפסיקתו בקוצר־רוח

אוֹת רֵיק

לְרוֹאֵי אֵפֶר קַר לִצְוֹחַ: בְּעֵרָה!


יזיז בהדגשה מחליטה

וְעַל כָּל אֵלֶּה: מִלְחָמָה חָרְצוּ עַל סְדוֹם

מַלְכֵי מִזְרָח.


הגר בלעגה

וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם אָזְנַיִם

כֵּנוֹת לִקְשֹׁר בָּן סוֹד זֶה מִגַּלּוֹת אוֹתוֹ

לִפְקִיד פַּרְעֹה…


מתחבטת במריה תתרפק פתאום על אחיה


יָזִיז, קִנְאַת אִשָּׁה קָשָׁה

מְסַכְסְכָה חוּשַׁי לִטְרֹף בִּי כָל רַעְיוֹן…

אוֹ יֵשׁ שֶׁלְפֶתַע בְּחֻמָּהּ זִרְמַת דָּמַי

תִּצְבֶּה, נְכוֹנַת זִנּוּק, וְכָל רִגְשֵׁי לִבִּי

יְקֻפְּדוּ־יַחַד לְהָגוּת פְּחָדִים אַחַת —

כְּרוּחַ סַעַר הַחוֹפְנָה בְיוֹם קָצִיר

צְנֵפַת מְלוֹא שִׁבֳּלִים אֶל תַּחַת הַמַּגָּל.


יזיז

מַה־לָּךְ, הָגָר?


הגר

כִּי תִתְעַלְּמוּ מִן הָאֱמֶת —

כִּי רַק לִבִּי יוֹצֵא מִפַּחַד, שֶׁשָּׂרָה

הִבְהִילָה נְשִׂיאֵי אַרְצָהּ לְרַצּוֹתָם

אֶל אַבְרָהָם, לַהֲשִׁיבוֹ לִנְוֵה מוֹלֶדֶת

וּלְבֵית אָבוֹת, שֶׁכָּכָה תַעֲרֹג אֵלָיו

בְּעֶצֶב עֲקָרָה.


יזיז

וְלָנוּ מָה, אָחוֹת,

לִדְלוֹת מִבְּאֵר זָרָה חֶשְׁבּוֹן יָשָׁן — אִם כֹּה

אוֹ כֹה נָחִישׁ בְּשׂוֹרָה מִצְרָיְמָה.


הגר

לֹא אֵלֵךְ

מִמֶּנּוּ! אַךְ רַע, רַע לִי, אִם יָשׁוּב שִׁנְעָרָה.


יזיז

וּפֹה מַה־לָּךְ?.. מַה־יְעַכְּבֵךְ בְּאֶרֶץ זוֹ?..

שְׁמוּטַת מוֹלֶדֶת וֵאלֹהִים, כְּבַת בְּלִי שֵׁם

תִּחְיִי בְשֵׁפֶל הַתַּרְבּוּת לְשִׁבְטֵי־חֵת,

רֵיקַת כֹּל…


הגר

יֵשׁ מִי שֶׁיִמְנֶה לִי חֶסְרוֹנִי!..


ברטט חדווה צפונה


הֵן רַב, כֹּה רַב לוֹ — נָחָה הַבְּרָכָה עֲשֶׂרֶת

מוֹנים בְּמַעֲשָׂיו: אִם אֶת חִטָּיו יַחְבֹּט,

אוֹ בְגִתּוֹ יַצְהִיר, אוֹ יִתְפַּלֵּל לְגָשֶׁם…

אַל לִי תִדְאָג: אִם הוּא עֵינוֹ בִי לֹא יַעְלִים,

אָז בְּצִלּוֹ לִי נְכוֹנָה גַם בִּטְחַת־בַּיִת

גַּם סֵתֶר אשֶׁר.


יזיז

רְאִי: אֶת יְגִיעוֹ עוֹד לֹא

צָרַר הוּא בְחָצְנֵי אֶזְרָח, עוֹד לֹא הֶחֱלִידוּ

בְמִפְתָּנוֹ הַמַּסְמְרוֹת — אֵיךְ תִּבְטְחִי

בְגַג שֶׁטֶּרֶם הֶאֱזִיב מִשְּׁנוֹת גְּשָׁמִים?

הוֹי, חֶסֶד הַנֵּכָר אַכְזָב: כָּל עוֹד הוּא לֹא

הִצְבִּיא כָל שִׁבְטֵי־עֵבֶר פֹּה — אֵיךְ יִתְחַזֵּק

בְּקֹמֶץ חֲנִיכָיו, בְּאֵלֶּה רוֹעֵי חַיִל,

שֶׁבְּאַחַת יָד פִּצְּלוּ מִנְּעוּרֵיהֶם מַקְלוֹת

בַּמַּשְׁאַבִּים, וְהַשֵּׁנִית פְּזִיזַת רִגְמַה —

הַבְּאֵלֶּה יִירַשׁ כְּנַעַן וְיִשְׁפֹּת בִּטְחָה?


ירחע

הָגָר, קָסַם לָךְ!.. עוֹד פֹּה מִתְעַשְּׂקִים עִמּוֹ

יוֹם יוֹם עַל כָּל מַכְתֵּשׁ סְלָעִים שֶׁהֵקֶר לוֹ

רֵאשִׁית מֵימָיו — אוֹ אֵי יַעְרַת דְּבַשׁ פֹּה וְהוּא

רָדָה עַל קָטֳנוֹ מִשָּׁם וְלֹא עָשְׁנוּ

עֵינֵי שְׁכֵנָיו?.. עוֹד כָּל מִגְדַּל נוֹצְרִים סוֹגֵר

הַדֶּרֶךְ לִקְרָאתוֹ — וְאַתְּ כְּבָר מִקָּרוֹב

תִּרְאִיהוּ בַכִּכָּר אָדוֹן!


הגר כעין רשלנות מסולסלת בקולה

הַבֵּט צָפוֹנָה

עַד גְּבוּל כִּנֶּרֶת וְחֶרְמוֹן, מֵהַיַּרְדֵּן

מִזְרָחָה וְדָרוֹמָה לַעֲרָב: אָהַבְתִּי

נוֹף זֶה, יְפֵה הַר וְכַרְמֶל, צוֹפֶה מִדְבָּרָה —

הוּא חִבְּבוֹ עָלָי…

מפליגה מבטה במערב המתלהב


אֶזְכֹּר פֹּה עַרְבֵי־לַהַט,

וְהוּא עָמַד כֹּהֵן עֶלְיוֹן מוּל בִּתְרֵי־דָם

מְאֻכָּלִים, וָאֶתְיַצֵּב אֶצְלוֹ לִרְאוֹת,

אֵיךְ בַּדְּמָמָה מַאֲלִיפִים הַכּוֹכָבִים

צִבְאֵי־צְבָאוֹת, כְּמוֹ קְרָאָם אֶחָד, אֶחָד

בְּאִמְרַת־קֶסֶם שֶׁל מָגִים וְחַרְטֻמִּים —


קולה מתאושש


וְלִי נִדְמָה פִתְאֹם בְּעֶשֶׁן עַרְפִילִּים,

שֶׁהִתְאַבֵּךְ בַּמֶּרְחַבְיָהּ בִּרְפוֹת שְׁרַב־יוֹם,

כִּי תֶלֶם אַחַר תֶּלֶם, רֶכֶס אַחַר רֶכֶס,

לָפְתוּ אוֹתוֹ וַיִתְקַפְּלוּ בְרַחֲבַת

שׁוּלָיו: כַּדּוּר פְּלָאִים נָח לְרַגְלֵי עֲנָק —

וַיְהִי לִי אָז בָּעֲלָטָה הַחַכְלִילִית

כְּמוֹ סָגְרוּ עָלָיו, פָּצְרוּ בוֹ אֱלֹהֵי

הָאָרֶץ לְכָבְשָׁהּ לוֹ, לַעֲמֹד בִּבְרִית

עִמָּם וּבְגוֹרַל נֶצַח, וּכְאִלּוּ בֵרְכוּהוּ

לְאַב עַמִּים חוֹלְשִׁים מִנְּהַר פְּרָת וְעַד

יְאוֹר מִצְרָיִם.


ירחע מלעיג

אַב עַמִּים!.. הוּא — הָעַרְעָר?..

בַּשְּׂרִי זֹאת לְשָׂרָה — אוּלַי תַּאֲמִין בָּאוֹת

הַזֶּה רַק רֶגַע וְתִפְתֶּה אֶת אַבְרָהָם

אֶל אָהֳלָהּ הַלַּיְלָה, וּבְקִרְבָּהּ תִּצְפֹּן

צְחוֹק עִצְּבוֹנָה.


הגר

הוֹי, גֶּבֶר תָּם!.. הֲבִגְלָלָהּ

בִּקַּשְׁתִּי אוֹת — הֲלָהּ תִּתְּנֵנִי לִמְבַשָּׂרֶת?

אִם לֹא בְהַשְׁקִיפִי בַנֶּשֶׁף לְצִדּוֹ

עַל אֶרֶץ יְקָרָה־זָרָה זֹאת — וָאֵדַע,

כִּי בֵית נְתִיבוֹת אֶחָד הִקְרוּ פֹה אֱלֹהִים

לִשְׁנֵינוּ אָנוּ — לוֹ וְלִי — וְסַף וְגַג

וּגְאוֹן מוֹרָשֶׁת.


ירחע

שֶׁקֶר יִשָּׂאֵךְ לִבֵּךְ,

כִּי לֹא עָלַיִךְ כְּבוֹד בֵּיתוֹ יִתְלֶה.


יזיז

הָגָר,

הַגִּידִי: הֶהָיָה עִמָּךְ?


הגר שוהה רגע קט, מסוגרת על נפשה

לֹא — — — כִּי עוֹד לֹא

אָהִין אֲנִי אֵלָיו.


ירחע בקטרוג

אַךְ הוּא בַחֲלָקוֹת

חָטַף לִבֵּךְ לְרַמּוֹתֵךְ אֵלָיו…


הגר שותקת


יזיז מהסס

הֲיֵשׁ

שֶׁהוּא נִסָּה לְפַתּוֹתֵךְ — הוּא?


הגר מעיזה פניה

כֵּן!.. וּבְכָל

נְאוּמֵי גֶּבֶר הַטּוֹרְפִים הַדָּם — — — הָאִם

לֹא מִמֶּרְחַק כִּכָּר זֹאת בַּלֵּילוֹת שָׁמַעְתִּי

שַׁוְעַת דַּם אֲדוֹנָהּ בַּעֲרִירוּת חִשְׁקוֹ

לְחֶסֶד רֶחֶם אֵשֶׁת, שֶׁתַּבְכִּיר לוֹ בֵן

יוֹרֵשׁ לְמַמְגּוּרוֹת אָסְפּוֹ וּלְמִזְבְּחוֹ —

וּבְצַעֲקַת אוֹן זֹאת פִּתַּנִי הַנָּשִׂיא…

כִּי זָר כָּמוֹנִי הוּא בִכְנַעַן, כִּי אֵין לוֹ

מִי שֶׁיִּתְמֹךְ עֲמַל יָמָיו וְנִצְחוֹנָם —

רַק בֶּן־מִשְׁקוֹ הַדַּמַּשְׂקִי יַחְנִיף אֵמוּן

מִיּוֹם לְיוֹם, וּבְסֵתֶר לֵילוֹתָיו יִמְשֹׁךְ

תּוֹחֶלֶת הַיְרוּשָׁה, וּבְעַיִן דּוֹאֲגָה

יִצְפֶּה בַלָּאט מֵאַחַר כֹּתֶל הַגְּבִירָה

לִרְאוֹת, אִם הוֹד מַעֲרֻמֶּיהָ הֶעָקָר

פִּתְאֹם בְּאַחַד בֹּקֶר לוֹ לֹא יִתְכַּחֵשׁ,

לֹא יִסְתַּבֵּל בִּפְרִי אָפִיל — — — עַתָּה יָדַעְתִּי:

אִם הַנָּשִׂיא פֹה יִשָּׁאֵר עִמִּי בִכְנַעַן,

יֵשׁ לִי תִקְוָה, יֵשׁ כֹּסֶף נַפְתּוּלִים טְמִירִים

שֶׁל שֵׁגַל־אֵם עִם אֵשֶׁת חֵיק שְׁכוּלַת בָּנִים —


עלובה ומאיימת כאחת


אַךְ אִם יָשׁוּב בָּבֶלָה — שָׁם — — —


ירחע בקינתור עוקץ

שָׁם תְּרַקְּחִי

סִיר רַחַץ גְּבִרְתֵּךְ שָׂרָה בְמֹר קָדוֹשׁ

וּבְכָל סַמֵּי צְרִי הֵרָיוֹן.


יזיז רואה את דקלה קרבה

הִנֵּה דִקְלָה!

הַסּוּ, אַל עוֹד פָּנִים תִּרְעָמוּ.


ירחע

לְקַבֵּל

פְּנֵי אָחִיהָ בָּאָה.


יזיז

נִשְתַּנֶּה כְלֹא

נְבוֹנֵי דָבָר: אוּלַי נַצִּיל דְּבַר סוֹד מִפִּיהָ.


דקלה באה

שָׁלוֹם, הָגָר וְהַשָּׂרִים!


הגר

בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ!


דקלה

הֲיֵשׁ פֹּה גוֹג אָחִי?


יזיז

לֹא.


כלתומו


הֲיָבוֹא גַם הוּא?


דקלה

חַג זֶבַח הַיָּמִים לֶאֱמוֹרֵי חֶבְרוֹן

מָחָר, וְגוֹג קַיָּם בַּבְּרִית עִמָּם.


יזיז כנזכר דבר־מה

אָכֵן!..

הַבְּחַיִל רַב יָצָא אָחִיךְ?


דקלה מיתממת אף היא

רַק בּוֹאוֹ הוּא

בִּשֵׂר הַצִּיר…וְלָמָּה יְיַגַּע צְבָאוֹ,

וְהוּא בָא הֵנָּה אֶל אַנְשֵׁי שְׁבוּעָה מֵאָז?


ירחע נכנס אל תוך דבריה

שֶׁמְּאֹד הִשְׂכִּילוּ לְקַחְתֵּךְ, אָחוֹת יְחִידָה

לִנְשִׂיא צָפוֹן, כַּעֲרֻבַּת שָׁלוֹם.


דקלה בגילוי פנים אף היא

פַּרְעֹה

דָּרַשׁ כֹּה מֵאַנְשֵׁי חֶבְרוֹן.


יזיז בהטעמה ערומה

עַתָּה, אִם הוּא

מַסְתִּיר נֶגְדֵּנוּ תַחְבּוּלָה — הֵן יַחַטְפֵךְ

תְּחִלָּה מִפֹּה — הֲלֹא?


דקלה

אָחִי בָא לְשָׁלוֹם.


יזיז

אַךְ טוֹב לְהַאֲמִין לוֹ — וְלִתְפֹּשׂ גַּם בָּךְ!


הגר מתבדחת

דִּקְלָה, לִבִּי עָלַיִךְ: רְאִי כִּי הִזְהַרְתִּיךְ

מִבּוֹא עוֹד בֵּיתָה אַבְרָהָם, פֶּן יִגְנְבוּךְ

שָׂרֵי מִצְרַיִם כְפִקְדוֹן גּוֹג לְפַרְעֹה.


דקלה

הֵן רֵעַ אַבְרָהָם לַאֲדוֹנֵי חֶבְרוֹן

וְקָרוֹב לָנוּ — לִי וּלְגוֹג — כִּי אִמּוֹתֵינוּ

שְׁתֵּי אַחְיוֹתָיו שֶׁל מַלְכִּי־צֶדֶק: הַבְּכִירָה

נִשְּׂאָה לִנְשִׂיא אוּר תֶּרַח, הַצְּעִירָה לֻקְּחָה

אֶל מֶלֶךְ הַצָּפוֹן…הָגָר, אַל תִּדְאֲגִי,

לֹא יֶחֱטָא בִי אֲדוֹנֵךְ, לֹא יִמְסְרֵנִי

בִידֵי פַרְעֹה.


רואה את פני האנשים כבושים סרים


רֵעַי, יָרֵאתִי, כִּי לְיוֹם

רַע בָּאתִי אֲלֵיכֶם, רָאִיתִי אֶת לִבְּכֶם

זָעֵף כֹּה, וַאֲנִי זֶה מִיָּמִים נִכְסַפְתִּי

לָסוּר הֲלוֹם.


ירחע סתומות

אָכֵן, רַבּוֹת הֵן הָאוֹמְרוֹת

כַּיּוֹם, כִּי טוֹבוּ אָהֳלֵי נְשִׂיא הָעִבְרִים

מִמִּשְׁכְּנוֹת עַמָּן.


יזיז לדקלה

וְאַתְּ — מִי אֶת לִבֵּךְ

פֹּה צָד?


דקלה בחשד ובהשתמטות

לֹא אָתָּה.


יזיז רוצה להפליגה מחשדה

אַלְלַי! צַח וְאָדֹם

כָּל דּוֹד בְּשִׁבְטֵי־גוֹג — אֵיךְ אֶדַּמֶּה אֵלָיו?..

הוּא כֹּבֶד כִּידוֹנוֹ מִכֶּתֶף חֲסֻנִּים

יִזְקֹף, וּבְחֹם קְרָבוֹת, בִּנְשֹׁק מָגֵן וָרֹמַח,

וְצָר אֶל צָר בְּזֵעַת מָוֶת יִצָּמֵד —

אָז הָלְאָה שִׂרְיוֹנוֹ יִזְרֹק, יַחְשֹׁף חָזֶה

וּזְרוֹעַ לְרַוְחַת קְרָב וּנְחִירָיו לְדָם

וּלְדֶשֶׁן חֶרֶב יְפַשֵּׂק…אֵיךְ אֶמְצָא־לֵב

לְבַת שִׁבְטוֹ?


דקלה

וּלְךָ, מִצְרִי גֵא, הַלְּכָבוֹד

אֶהְיֶה?.. הֲלֹא בְעִקְּבֵי־צֹאן מַמְרֵא, נְשִׂיא

קִרְיַת אַרְבַּע, לָצֵאת עִם רוֹעוֹתָיו אָהָבְתִּי,

שָׁם עִם אָבִיב דְּבָקַתְנִי שֶׁמֶשׁ וַתִּשְׁזֹף

עוֹרִי — וְתוֹעֵבָה כָל רֵבֶץ עֲדָרִים

לְאָהֳבֵי בֶן עִיר הַחֶרֶס…הֶרֶף לִי

לְבַת שֶׁבֶט פֶּרֶא…


ירחע

לוּ שָׁמַע גוֹג, אֵיךְ הִבְאַשְׁתְּ

כְּבוֹד גּוֹיָיו…


מסנן את לגלוגו


כִּי הֵמָּה יְדַמּוּ לֹא כֵן:

עוֹד אֶמֶשׁ בְּעוֹרוֹת חַיָּה הִתְכַּרְבְּלוּ

לִנְהֹם מִלַּעֲטָם וּמִשְּׁכָבְתָּם — וּכְבָר

יִתְפָּאֲרוּ בְיַחַשׂ מוֹצָאָם עָלֵינוּ,

בִּגְבוּרַת גֶּזַע הַצָּפוֹן וּבְטָהֳרַת

דָּם, הַזּוֹחֵל עוֹד בִּכְבֵדוּת מֵעַרְפִלָּיו

לְרֵיחַ טֶבַח וְשֵׁכָר.


דקלה

הוֹי, רַב לָכֶם —

בְּמֶמֶר תַּעַרְכוּ שְׂפָתַיִם — וַאֲנִי

יָדַעְתִּי: לֹא רַק בְּנֵי צָפוֹן אַבִּירֵי רוּחַ,

גַּם אֲחֵיכֶם עַזֵּי לֵב — לֹא עַל נְקַלָּה

גִּבּוֹר גּוֹג יְמַלֵּט בַּקְּרָב אֶת מַפְרַקְתּוֹ

מֵחֲנִיתָם מְלֵאַת הַשֶּׁגֶר וּלְמוּדַת

קְשִׁי גֶרֶם וְדִבְקֵי מָגֵן.


יזיז

מִטּוּב לִבֵּךְ —

וּלְרַצּוֹתֵנִי יַעַן בִּי מֵאַנְתְּ — הִלַּלְתְּ

אַחַי אֵלָי, וַתְּשַׁכְּחִי־רֶגַע מִלִּבֵּךְ

זְהַב פַּרְעוֹת אַחַיִךְ, גֹּבַהּ קוֹמָתָם

וְיֶתֶר חֵרוּף נֶפֶשׁ לָמוֹ עַל מִצְרִים,

תְּשׁוּשֵׁי תַרְבּוּת קְדוּמִים…


ראה את לוט בא. ממשיך מתון ולעגו ממוזג


הֵן לְעֻמַּת בֶּן גֹּמֶר

אֲנִי מִצְרִי מְזֵה תֹאַר, הַמְיַקֵּר חַיֵּי

קָדְקֹד שָׂרוּעַ זֶה, צְנוּם עֹרֶף מֵחִקְרֵי

הַחַרְטֻמִּים, עַל כְּבוֹד גֻּלְגֹּלֶת גִּבּוֹרִים,

מְרוּחַת מֹחָהּ עַל שְׂדוֹת תְּהִלּוֹת לַקָּטֶל.


דקלה דחוקה

מַה־

סַּרְתֶּם עָלָי?.. אֲנִי נַעֲרָה קֵהַת שְׁנִינָה,

וְסִלְסוּלֵי לָשׁוֹן אֵין בִּי לְהִתְיַצֵּב

עִם בְּנֵי עָם כֹּה נָבוֹן — — — הִנֵּה לוֹט הַשּׁוֹפֵט,

יִשְׁמַע בֵּינֵינוּ הוּא.


לוט מזרז עצמו כאילו רצה לפוגג שארית יינו בפזיזות תנועותיו

מַה־זֶּה קָרָה? שָׁמַעְתִּי

דִבְרֵי יָזִיז וָאֶתְחַלְחָל: גֻּלְגֹּלֶת מִי

פֹה מָחֲקוּ, רֵעָי?


מתבונן סביבותיו ודעתו מתקררת אט־אט


כִּדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ

בְּמֶשֶׁק הַכִּכָּר הַכֹּל עֵר וְקָבוּץ

עַל הַמְּלָאכָה…אֵין פֶּרֶץ…מַה־מָּצְאוּ דָבָר

קָשֶׁה, שֶׁכָּכָה הֶחֱרִידוּנִי מִמִּשְׁתִּי,

בְּעוֹד שְׂפָמִי רָר מִיץ וַחֲגוֹרִי זָחוּחַ?


יזיז

הוֹלֵךְ סוֹבֵב כָּל דֶּרֶךְ הָאָדָם וְעַל

סְבִיבוֹתָיו תָּמִיד יַעְקֹף אֶל הַשּׁוֹפֵט —


במחמאות


הֵן אֲדוֹנִי עָשָׂה שֵׁם…


לוט

כְּרִאשׁוֹן שׁוֹפְטֵי

סְדוֹם הַבִּירָה…כָּל אֶזְרָחֶיהָ מִקָּצֶה

בְּחָרוּנִי פֶה אֶחָד, כִּי זוֹ דַעְתָּם שֶׁתְּמִים

לֵבָב אֶרְעֶה דִין כָּל הַמְאַחֲרִים תִּקְוַת

יוֹמָם בְּבֵית יֵינִי, אוֹ מִתְאַסְּפִים לָרִיב

בְּשַׁעַר סְדוֹם: כִּי לוֹג אֶחָד אֶצְלִי לְכָל

אוֹרֵחַ וּמִדַּת מִשְׁפָּט אַחַת אֶמְתַּח

עַל כָּל אִישׁ, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַחֻקִּים

לִסְדוֹם מִדּוֹר וָדוֹר, לֵאמֹר: הַמְּעַט הוּא לָנוּ,

שֶׁלֹא לַהְדֹּר אִישׁ בַּמִּשְׁפָּט — שׁוֹפֵט אֱמֶת

יִנְעַל בַּדִּין לִבּוֹ בִּפְנֵי כָל נִיד חֶמְלָה,

לְהַשְׂכִּילוֹ, שֶׁאֵין יִתְרוֹן לָרָשׁ, מִפְּנֵי

שֶׁהוּא רָעֵב וּנְקוּב הַחֹצֶן, עַל נָדִיב,

שֶׁהֶעֱדִיפוּ לוֹ שְׂדוֹתָיו וְכַרְמִלּוֹ,

עַד כִּי גָרְנוֹ הִתְלִיעָה וְגִתּוֹ הִבְאִישָׁה

מֵרֹב גָּדִישׁ צָבַר וְלֹא מָכָר.


ירחע

הַשָּׂר,

לֹא יִתָּכֵן, כִּי עֲנִיִּים רַבִּים יָבוֹאוּ

לִדְרש מִסֵּפֶר חֻקֵּיכֶם דֵּי מִחְיָתָם.


לוט בקורת־רוח

כָּל אִישׁ מַר לֵב, לְחוּץ מַחְסוֹר וּדְחוּק נוֹשֶׁה

מִכָּל הָעֵמֶק אֶל שׁוֹפֵט סְדוֹם הָעִבְרִי

יִמְסוֹר דִּינוֹ…


בהתפארות כנה־ערמומית


וְלֹא יֵצֵא רֵיקָם!


יזיז

וְאֵיךְ

אֶת לֵב סְדוֹם תְּגַנֵּב וְהִיא לֹא סְקָלָתְךָ

עַל הֵפֶךְ חֹק וְעִוּוּת־דִּין?


לוט

כַּתַּר לִי קָט:

הֵן לֹא מָחִיתִי מִלוּחוֹת מְחוֹקְקֶיהָ

כִּמְלוֹא הַתָּו…רַק בְּהֵיכַל קָדְשָׁם תִּכַּנְתִּי

מִזְבַּח גָּזִית, אֲשֶׁר אִם אִישׁ יִפְשַׁע בִּסְדוֹם,

בַּעְגֹּם לִבּוֹ בוֹ לְרַחֵם אָחִיו הַדַּל

בְּפַת לַחְמוֹ וּקְשִׁיטָתוֹ — ונִכַּפֵּר

חֶטְאוֹ לוֹ בְקָרְבַּן מְעָט… וַיְהִי אֲנִי

עוֹדֶנִּי מְהַלֵּל אָז בִּפְנֵיהֶם חָכְמַת

קַדְמוֹנֵי סְדוֹם, שֶׁרוּחַ מֵישָׁרִים לְבָשָׁם,

וּבַד בְּבַד שָׁקְלוּ צִדְקַת פְּלִילִים עִם דִּין

אֵלִים, גָּבֹהַּ עַל גָּבֹהַ, שֶׁחָרַץ

שִׁוְיוֹן מִשְׁפָּט קַיָּם עַל אֲדָמוֹת, לֵאמֹר:

כְּחֵלֶק הַסּוֹבֵל דַּאֲגַת הוֹנוֹ הָרַב,

כְּחֵלֶק הַדּוֹאֵג מִסֵּבֶל מַחְסוֹרוֹ —

עוֹדֶנִּי מַעֲרִיץ טוּב שֵׂכֶל נְדִיבוּתָם —

וַתְּהִי לָהֶם כְּבָר עֲצָתִי כֹה חֲלָקָה

לְהַזְכִּירָם, כִּי סוֹף סוֹף לַעֲוֹן אָדָם

יִשְׂאוּ כְרֵשָׂם וּנְחִירֵיהֶם כָּל אֱלֹהִים —

וְגַם אֱלֹהֵי מִקְדַּשׁ סְדוֹם יִקְצְפוּ לִרְאוֹת

אֶת מִזְבְּחָם זֶה הֶחָדָשׁ, כִּי לֹא יוּאַר

יוֹם יוֹם, לֹא יְדֻשַּׁן מֵחֵלֶב קָרְבָּנוֹת — — —

מֵאָז נָתַן לִי יָד כָּל מְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ

וְכָל חוֹשֵׁק לוֹ נֵתַח חֲמוּדוֹת בְּשׁוֹק

קָרְבַּן חַטָּאת וּבְאַלְיָתוֹ…אַט אַט הֵקֵלּוּ

הַכֹּהֲנִים אַשְׁמָה מִכָּל חַם לֵב, שֶׁלֹּא

הִבְלִיג עַל רַחֲמָיו וּבְמִסְכֵּנוּת צִדְקוֹ

עָבַר עַל טַעַם הָאֵלִים, הָפַךְ חוֹתָם,

שֶׁבְּרֹב חָכְמָה בַיְקוּם הִטְבִּיעוּ, צַו עוֹלָם,

אֲשֶׁר לֹא יְשֻׁפַּר לַדָּל חֶלְקוֹ, לוֹ הֵם

שָׁקְלוּ בְּפֶלֶס צִדְקָתָם,,הַנֶּעְלָמָה

מִפַּחֲזוּת לֵב בֶּן־תְּמוּתָה…עַתָּה כֻלָּם,

הַכֹּהֲנִים, הָאֶבְיוֹנִים, וְהַנְּדִיבִים

לִי מַחְזִיקִים טוֹבָה — — — וְכֹה הוּקַמְתִּי עָל

בַּדַּיָּנִים.


דקלה כמטעימה עלבונה

עַל כֵּן מִשְׁפָּט בֵּינֵינוּ תֵן:

כִּי בָאוּ שְׁנֵי שָׂרִים מִצְרִים לִטְפֹּל חֶרְפָּה

עָלַי וְעַל עַמֵּי צָפוֹן — וּמְאֹד נָפַלְנוּ

בְעֵינֵיהֶם, כִּי נַעֲלֹז לִשְׁאוֹן קְרָבוֹת,

כִּי בַחוּרֵי שְׁבָטַי מֵאַשְׁכְּנַז גָּבְהוּ

עַל הַנֶּגְבִּים כִּמְלוֹא קָדְקֹד, שֶׁצְּהוּב זָקָן

בָּהֶם כָּל גֶּבֶר וּכְאַלוֹן נְכוֹן שַׁלֶּכֶת

תַּלְתַּלֵּי־פֶרַע יְגַדְּלוּ, כִּי לֹא כְדַת

תּוֹפְשֵׂי חָכְמַת שִׁיחוֹר צָמַק עָרְפָּם, שׁוֹקָם — —

הוֹצֵא דִינְךָ, הַשָּׂר, כִּי יַחֲשִׂי גִדֵּפוּ.


לוט יושב. מדבר בנוחיות רבה, באותו הכשרון המציין אותו בתחילת המחזה לטשטש בכוונה את הגבולות בין בדיחות וכובד־ראש

בְּחֻקַּת־סְדוֹם אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם וּבָהּ רָשׁוּם,

אֲשֶׁר כִּמְלוֹא חוּט מַקְבִּילִים מֹאזְנֵי אֵלִים,

לִשְׁקֹל מְנָת כָּל עָם שָׁוָה לִמְנָת שְׁכֵנָיו

לְצַעַר וּלְחֶדְוָה.


פונה אל דקלה


אָמְנָם, בִּתִּי, כִּי עַל

בְּרִיאֵי עַמֵּךְ לִרְגֹּן מְעַט וּלְהִצְטַעֵר

זְעֵיר מִזְּעֵיר, עַל כִּי מֻנָּה לָהֶם רַבַּת

עָצְמָה וּשְׂשׂוןֹ שָׁלָל וְלֹא עֻנָּה יִצְרָם

מֵרְזוֹן הַצֶּדֶק בָּעוֹלָם, מֵעֹדֶף רֶשַׁע,

מֵעֲלוּקַת חִידָה זֹאת שֶׁתְּכַרְסֵם כָּל לֵב

חוֹלֵה חֶמְלָה וּבְפִתְרוֹן־חֹנֶף הִיא תָלֹק

רַגְלֵי אַכְזָר — — — אַךְ לֹא יַרְבּוּ עָצְבָּה לָהֶם

לִמְנוֹת חֶסְרוֹן זָרִים!..רַק יֶחֶרְדוּ תָמִיד

לְדֶשֶׁן שֻׁלְחָנָם, אֲשֶׁר לֹא יִגָּרַע

מִכֵּרָתָם אַף עֶצֶם לְחַכְמֵי־חִידוֹת.


פונה אל המצרים


וּלְעַם הַחַרְטֻמִּים, לָהוּט אַחַר חֶשְׁבּוֹן

חַיִּים וְדַעַת עֶלְיוֹנָה וְרָזֵי כֶשֶׁף,

יָאֶה לִרְזוֹת בְּשָׂרוֹ, לִשְׁבֹּר יִצְרוֹ, לָשִׂישׂ

אֶל מַכְאוֹבֵי מַדָּע וָשֵׂכֶל, וּלְתָעֵב

נְזִיד גַּרְגְּרָנִים.


כלם מבדחים


יזיז

הַשָּׂר, לוּ תִשְׁמָעֵנִי אָתָּה —

רַב הָעֵצָה — לָצוּם מְלוֹא יֶרַח יוֹם עַל יוֹם,

וּלְשֵׁמַע חָכְמָתְךָ, שֶׁתִּתְפָּרֵק מִכָּל

מִשְׁמָן וְטֹרַח שׂבַע, יִתְכַּנְּסוּ אֵלֶיךָ

מִשְּׁבָא וּמִתֵּימָן.


הגר מקשיבה להד דברים ההולך ומתגבר מעבר האהלים

פֹּה מִתְרַחֵשׁ דְּבַר־מָה,

צוֹפֶה אַחַר כָּתְלֵנוּ…


פונה אל לוט וכובשת אי־מנוחתה, ברצותה להציל מפיו סוד־מה


אֲדוֹנִי, אַתָּה

תָמִיד עֵר לֶחָדָשׁ הַבָּא — וַעֲצָתְךָ

מִמֶּנּוּ לֹא תִמְנַע הַיּוֹם.


לוט ממשיך דבריו ברצינות, שאחריות וטוב־לב, פורק כל סבל ומועקה, משמשים בה חליפות

צָדַקְתְּ: אֵין זֶה

כְּבוֹד גֶּבֶר שֶׁבֶת מִמְּזִמָּה וַעֲלִילָה

לְעֵת כָּזֹאת… אֵי אַבְרָהָם — כֻּלָּם אַיֵּמוֹ?..

אָמַרְתִּי: מִגֻּלּוֹת עִלִּית כָּל נְצִיבֵי

הָהָר וְכָל רוֹזְנֵי הָעֵמֶק נוֹעֲדוּ

כְבָר הֵנָּה וּמְחַכִּים רַק לִי — כּוֹשְׁלֵי עֵצָה.


ירחע קצר רוח מרמז ליזיז לפטור את הזרים.


יזיז

לֵךְ שָׁם, הַשָּׂר!.. זֶה מִשְׁפָּטְךָ הַיּוֹם בֵּינֵינוּ

מֵעִיד כִּי אֵין כְּלוֹט יוֹדֵעַ לְהַשְׁווֹת

לְבָבוֹת…עוֹד הֵם שָׁם מִתְנַצְּחִים בְּמוֹשַׁב סוֹד

וּמְפֻלְּגֵי־פֶשֶׁר הָאֶחָד יֶחֱרַץ בְּכֹה

וְהַשֵּׁנִי גוֹמֵר בְּכֹה — וְהִצְדַּקְתָּ

שְׁנֵיהֶם, כְּדַרְכְּךָ בַיַּיִן וּבַדִּין.


לוט

אָמְנָם, רֵעִי: הֵן לֹא מֵעֹדֶף תַּחְבּוּלוֹת

טוֹבוֹת וְתֹקֶף בְּדֵעָה אַחַת — שָׁלְחוּ

אֵלָי.


פונה ללכת הצדה. נשמע קול רכב בא.


ירחע קורא אחרי לוט

לֹא הָאֶחָד נִקְרֵאתָ לְהַחְלִיט —

הַקְשֵׁב, עוֹד מִי שָׁם זוּלָתְךָ נוֹהֵג אֵלֵינוּ

בְּרֶכֶב וּבְדֵעָה.


הרכב עוצר אי שם בקרבת המשק.


דקלה

זֶה גוֹג!


גוג בא במרוץ

כֵּן, אֲחוֹתִי!..


נושק לה


כָּל־יֵשׁ בִּי רוּחַ וּמֵרוֹץ בַּגַּלְגַּלִּים

רִכְבִּי דָפַקְתִּי הֵנָּה.


רואה את פני המצרים נעולים


הֲשָׁלוֹם, אַחַי,

לִבְנֵי בֵית אַבְרָהָם וְלִשְׁכֵנָיו בִּכְנָעַן!


יזיז

שָׁלוֹם וָשֶׁקֶט לָנוּ…וְאַתָּה, נָשִׂיא,

וְאָהֳלֵי שְׁבָטֶיךָ — הֲשָׁלוֹם?


גוג

שָׁלוֹם —

שְׁלוֹמוֹתָיִם! זֶה יָמִים לֹא נִתְפַּקַּדְנוּ

לַקְּרָב.


יזיז כלתומו

עַד כִּי הֱנִיעֲךָ דְבַר מָה הֲלוֹם…

הֲלֹא אֶת גּוֹג יִשָּׂא כָל רוּחַ לַאֲשֶׁר

יָבִיא מִשָּׁם הֵד עֲלִילוֹת לוֹ וְרִגְשַׁת

הָמוֹן.


גוג

שָׁמַעְתִּי, כִּי יָרַד דּוֹדִי הֲלוֹם.


הגר

זֶה מִיּוֹמַיִם מַלְכִּי־צֶדֶק מִשָּׁלֵם

יוֹשֵׁב עִמָּנוּ.


אליעזר בא. אל גוג

אֲדוֹנִי שְׁלָחַנִי לְבַקֵּשׁ

אֶת הָנָּשִׂיא לְהִתְכַּבֵּד בִּכְבוֹד אוֹרְחָיו.


מלוה את גוג ודקלה האהלה.


ירחע בהתנצחות אל הגר

הֲרַק מִקְרֶה הוּא זֶה, כִּי נִתְלַקְּטוּ כֻלָּם

אֶצְלֵנוּ — וּבְשֶׁלְמָה?..


יזיז

נִזְכֹּר דְּבַר הַפִּלְאִים —

לֹא רִיק מִלֵּלוּ: מִצָּפוֹן גּוֹג יֶאֱרֹב

לִכְנָעַן וּמִקֶּדֶם אַמְרָפֶל קוֹרֵץ

עֵינָיו לִגְבוּל מִצְרָיִם…הִתְעַשְּׁתִי וּרְאִי,

כִּי לֹא רָחוֹק הַיּוֹם וְזֶה אוֹ זֶה פֹה יַט

אֶת כִּידוֹנוֹ לַקְּרָב.


אל ירחע


הַלַּיְלָה אֶל מַצַּב

חֵילֵנוּ תִתְחַמָּק.


הולכים שניהם


הגר

סִלְחוּ לִי, אֱלֹהָי,

אֲשֶׁר לִי אִלָּחֵם — רַק לִי!.. הֵן לִי כֵנָה

וְעָרִיצָה זֹאת מִלְחַמְתִּי מִקְּרָב גְּבָרִים

וּמוֹלָדוֹת, וְקִנְאָתֵי זֹאת חֲמוּמָה,

קָשָׁה מִנֵּכֶל מַצְבִּיאִים וּגְאוֹן דְּגָלִים…

לִי אִלָּחֵם — וְלוֹ!..


באיבת קנאות


וְהִיא — דִּקְלָה — אַף הִיא

מֵעֵבֶר מְזוּזַת שָׂרָה, תְּמִימַת עָרְמָה

וַעֲגֻלַּת יָרֵךְ, תִּשָּׂא בִטְחוֹן פְּרִי בֶטֶן

לַגֶּבֶר הַגַּלְמוּד…


נוטלת את קשתה וסוקרת סביבה


עוֹד שָׁמָּה הַצּיּוּן

רוֹמֵז לִי…אִיר!..


בדורכה קשתה חולצתה מופלת על חזה


מַה־מֹּעַכְתֶּם בִּנְדוּדֵי כְנַעַן,

שְׁדֵי נַעֲרָה קַשָּׁתֶת…


יורה, מביטה בעגמה חרישית למרחק, שם עף החץ


כִּכָּרִי, אַתְּ לִי

הָרְחַקְחַקָּה בַשֶּׁמֶשׁ וּבַלֵּיל — מַה־טּוֹב

לִפְרֹק אֵלַיִךְ נֵטֶל זַעַף!.. הַקְרִי־נָא

לִי בְסֻבְּכֵךְ צֵל וּרְוָיָה, בְּשׂוֹא צִמְאוֹן

דָּמַי בִּי יוֹם אֶחָד…


מזדקפת גמישה, רוטטת מרגש אושר נעלה ועז, ועצומת עינים תשקיף

בדמיונה על פני הכיכר. אליעזר שב, מתגנב חרש ושם ידו על עיניה


אליעזר

הָגָר, אַל תִּפְקְחִי

עֵינַיִךְ וּבְהָקִיץ אַרְאֵךְ חֲלוֹם.


הגר מתחלחלת רגע אחד, ונעורה מחלום נפשה הטמיר מסלקת

בשאט־נפש את ידיו ונשמטת ממנו, אך פתאם כובשה התרגשותה

ועליזה־פוחזת עוצמת שוב עיניה


מָתַי

בִּינוֹתָ בְמַרְאוֹת וָקָסֶם…וְדַמֶּשֶׂק

עִיר סוֹחֲרִים רַבַּת שְׁעָרִים, לֹא נַחַשׁ בָּהּ,

לֹא סוֹד, וְכָל בָּנֶיהָ לְמוּדֵי רִקְמָה

וּכְלִיל מַטְווֹת — לֹא אֶרֶג חֲלוֹמוֹת…לֶךְ לָךְ!


אליעזר

מִנְּגֹהוֹת יוֹם, בְּטֶרֶם עָרֶב, חֲלוֹמֵנוּ

וּפִתְרוֹנוֹ אֶטְוֶה הַפָּעַם: שׁוּרִי נָא

עֲצוּמַת עַיִן הָלְאָה מֵאֲשֶׁר תָּחוּג

הָעַיִן הַגְּלוּיָה בְּהַמְרִיאָהּ — הַבִּיטִי

מִפֹּה עַד הַתָּבוֹר, עַד פְּלֶשֶׁת, וְתִרְאִי

חֲמֵשׁ מֵאוֹת צִמְדֵי חָרִישׁ מוֹשְׁכִים בַּתֶּלֶם,

וְשָׁם עַל גְּבוּל מִדְבָּר שִׁפְעַת גְּמַלִּים רוֹבְצִים,

וְעַל כָּל שֹׁקֶת מִתְיַחְמוֹת צֹאן, שֶׁקְּשׁוּרוֹת

וּמְסֻבָּלוֹת אוֹבְסוֹת בְּלִילָן — וְרוּחַ יָם

יִלְפֹּת גֵּז כֶּבֶשׂ וִיסַלְסֵל בִּיעַף מְלִילוֹת —

וּלְמִי כָּל הַכְּבֻדָּה?..רַבּוֹת בָּנוֹת בִּכְנָעַן,

וּמְלוֹא יְפֵהפִיּוֹת וּפִלַּגְשִׁים לְאֵין

מִסְפָּר — אַחַת אַתְּ לִי הָגָר!..


הגר

עַתָּה אֶפְקַח

עֵינַי, אַבִּיט…


נוטה ידה למרחקי הכיכר


בָּעֵמֶק אֲתוֹנוֹת רוֹעוֹת,

וְהַמּוֹרַג מִסַּף גְּרָנוֹת יִלְטשׁ שִׁנָּיו

לְקֻמְצֵי־דַיִשׁ מִתְעַמְרִים…וּלְמִי כָל שׁבַע

גָּדִישׁ וְהֵידַד קַיִץ זֶה?


מזדקרת כנגדו גאה ומתגרה


הָהּ, נַעֲרִי,

הַדַּל, שׁוֹמֵר עַל מִסְכְּנוֹת רְכוּשׁ לֹא לוֹ!

כְּתֹרֶן מְכֻרְבָּל בֵּין אֲלֻמּוֹת הַלֶּקֶשׁ,

שֶׁמִּפַּחְדַּת מְחַבְּלִים זְקָפוּהוּ, דִּמִּיתִיךָ —

אַתָּה אֶחָד וַחֲמוֹרְךָ אֶחָד חָבוּשׁ

מִבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: הֲבָזֶה תִסְכֹּן

לִי, לְדַבֵּר בִּי וּלְהִתְחָר בַּאֲדוֹנֵי

הָהָר וְהַשְּׁפֵלָה, הַמִּתְחַתְּנִים אלָי?


אליעזר בסוד ערמה


עוֹד לֹא נֶחֱרַץ, מִי יַעֲצֹם בְּיוֹם חֶשְׁבּוֹן

מִמֶּנִּי וּמֵהֶם.


הגר

הַגֵּד, מֵאָן תִּמְצָא

אָז חֶשְׁבּוֹנְךָ: הֲמִן הַלֶּקֶט אוֹ מִגֵּז

כְּבָשׂוֹת נִרְזוֹת וּשְׁמוּטוֹת עֵדֶר, שֶׁתִּגְרֹף

אֶל מִכְלָתְךָ, כְּטוֹב לֵב אֲדוֹנְךָ בְּיוֹם

הַשָּׁגֶר?


אליעזר ברטן של חשיבות

זֶה תַפְקִיד אִשָּׁה לִשְׁפֹּת הַסִּיר

מִיּוֹם לְיוֹם — אַךְ גּוֹרַל גֶּבֶר לְהַצִּיב

בָּאֹרֶב לֶכֶד לְצֵידַת יוֹם עֲתִידוֹת…

הוֹי, פַּחֲזָה תִקְוַת נָשִׁים לָמֹד טְפָחוֹת

לְכָל גְּבוּל וּמְגַמַּת חַיִּים, לִמְנוֹת לָהֶם

יַרְחֵי מִסְפָּר — אַךְ לֹא כֵן צִפִּיַת הַאִישׁ,

כִּי יֵשׁ שֶׁתִּמָּשֵׁךְ זְמַנִּים רַבִּים וְלֹא

תָחִישׁ לִגְמֹל, כִּי רְחוֹקָה מִדַּת יָמֶיהָ

כְּגֹדֶל הַמְּזִמָּה.


הגר

הוֹי, הַאֻמְנָם?..וְאִם

לְךָ אֵעָגֵן — לְרֹחַק מְזִמָּתְךָ — מַה־לִּי

תִשְׁקֹל אָז נֶגֶד נֵדֶן עֲשִׁירֵי כְנָעַן?


אליעזר בלחש אהבים

כָּל הַנְכָסִים שֶׁיִּקֶן אַבְרָהָם מֵהֶם.


הגר מתחמקת סולדת

הִשָּׁמֶר לָךְ! פְּרוֹרוֹת שִׁנֶּיךָ תְלַקֵּט

בְּדָם וּבְנַהַק וּבְחֵרוּק, אִם תַחְצִיפֵן

מוּל מַלְתְּעוֹת אֲרִי.


אליעזר בערמת זדון

הַאִם לֹא יִתְהַלֵּל

אַחַד יוֹם כֶּלֶב חַי עַל הָאֲרִי, שֶׁשַּׁח

לָמוּת בִּסְבָךְ גְּדוּשׁ טֶרֶף וּנְטָשׁוֹ לְלֹא

גוּרִים יוֹרְשִׁים?


בבטחון רב במזל נעלם


הַאִם חִנָּם יָרְטוּ חוּצוֹת

דַמֶּשֶׂק לְפָנַי, שָׁם סַחַר וְשָׂכָר

אָגַרְתִּי לִּי, אוֹ שֶׁשִּׁקֵּר הֲדַדְרִמּוֹן

פִּתְאֹם לִי, כִּי הָלַכְתִּי הֵנָּה וָאָנוּעַ

עַל אֱלֹהִים זָר וְנִסְתָּר, הַמַּעֲנִיק

מֵאוֹצְרוֹת־שֶׁפַע לַאדוֹנֵינוּ וּמְשַׁחֵת

זַרְעוֹ בְרֶחֶם מְשַׁכֵּל…אִם לֹא חִשַּׁבְתִּי

דַרְכִּי לִשְׁנֵינוּ, נַעֲרָה: לְהִתַּמֵּם,

לִסְכֹּן בְּאֹמֶן, לֶאֱצֹר הוֹן לַאדֹנִי,

וּלְאַט,לְאַט, בַּסֵּתֶר פֹּה לְהִתְמַשֵּׁק,

עַד בּוֹא יוֹם נַחֲלָה…הֵן אִם אֶאְטֹם בְּאֶבֶן

פֹּה פִי בְאֵר, אֲשֶׁר רוֹעֶה עוֹבֵר דַּרְכּוֹ

לֹא יַשְׁקְ מִמֶּנָּה — אֶת מֵימַי אֲנִי אֶשְׁמֹר;

וְאִם פֹּה גֶדֶר חֲדָקִים אֶקְלַע — הֲלֹא

מִמִּרְמַס־עֵדֶר זָר נִירִי אֲנִי אֶגְדֹּר…


מנמיך קולו המרטט מתאוה


וּמַה נִּסְכַּלְתְּ כֹּה לְתִתֵּךְ אוֹתִי כָל עֶרֶב

לָשׁוּב רֵיקָם מֵאָהֳלֵךְ…כִּי אִם כָּעֵת

בִּי תִרְהֲבִי וְאֵין אוֹתָךְ אֵלָי — בְּיוֹם

הַשְׁקֵט לִי גוֹרָלִי מִלֶּחֶם אֲדוֹנִים,

אָז לֹא תֶחְסַרְנָה נְעָרוֹת לִי לְפַנֵּק

לִבִּי בְנָחַת…


מעדיף עגביו עליה.


הגר דוחפתו

הֶרֶף לִי, הַדַּמַּשְׂקִי!


אליעזר נזוף, כובש עצמו

אֶת מִי רָאִית בַּבַּחוּרִים לָךְ טוֹב מִמֶּנִי,

שֶׁלֹּא יַהְפֹּךְ חִכּוֹ וּבְמֵישָׁרִים יֹאהַב?

וּלְמִי תְלוּיוֹת עֵינֵי כָל יַעֲלוֹת חֵן?..קַבְּלִי

לָךְ: אוֹ מֵהֶן אֶשָּׂא לִי הַבְּרוּרָה, אוֹ לָנוּ

לִשְׁנֵינוּ — כֹּל יֵשׁ פֹּה יָקוּם.


חג בידו על פני הכיכר והאוהלים.


הגר תרה למרחק רבת כמיהה

קָצְרָה יָדְךָ!..


פונה ממנו בבוז


אַךְ שְׁמַע, הָאִישׁ, אִם רוּחַ גָּדְלְךָ הַיּוֹם

הֱצִיקַתְךָ כֹּה — לֹא אֶצְלִי תִנְחַל כָּבוֹד:

אָז לֵךְ וּשְׁגֹר עָתָק לִפְנֵי רוֹעוֹת הָעֵמֶק

אוֹ רַקָּחוּת הַמֶּשֶׁק.


אליעזר זעום

אַל כֹּה בְּבוּזֵךְ!

מִי מְקוֹמֵךְ שָׂם בֵּין גְּבִירוֹת בֵּית אַבְרָהָם?


גודר הדרך בעדה. באיום


וּבְחֹסֶר פַּת וּלְלֹא מָלוֹן אֵל יְחָרְפֵנִי,

אִם לֹא מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם נִקַּרְתִּי מֵעֵינֵךְ

הֲגִיגֵי סֵתֶר.


הגר

שְׁפֹת אֶת יוֹרָתְךָ, הָעֶבֶד!

מַה־לִּי וָלָךְ?..גַּם לֹא לְכֶפֶל לְשׁוֹנְךָ

לִתְפּשׁ מוּסָר.


אליעזר

מַדּוּחֵי מַעַל לַגְּבִירָה

תָּזֹמִּי!..אֵיךְ זֶה הַסּוֹכֵן הַדַּמַּשְׂקִי

יִכְשַׁר לְפָנַיִךְ וְלִבֵּךְ יֵשְׂטְ לְמִשְׁכַּב

נָשִׂיא —


הגר

שְׁתֹק!..


שומעת קול דברים קרב ורבת פחד, שמא יעביר את דיבתה, היא מתחפשת־מתפייסת אליו


אַךְ תּוֹאֲנָה לִי תְבַקֵּשׁ —

וְלֹא רָאִיתָ, כִּי מָרָה רוּחִי.


אליעזר ברוגז עלבונו

קָצְרָה

רוּחֵךְ!..


הגר בהתחנחנה

אֶל מִי?..


אליעזר

גָּבְהָה עֵינֵךְ…


הגר מתריסה

לֹא כֵן!..יָדַעְתִּי,

שֶׁנֹּפֶת כַּחַשׁ יְהַלְּכוּ עַגְבֵי שָׂרִים.


אליעזר

עַד שֶׁיַּרְווּ חִשְׁקָם!..אַחַר כֵּן יְגָרְשׁוּךְ

חֲפוּיַת רֹאשׁ וִיחֵפַת רָגֶל.


הגר

נַעֲרִי,

לֹא אֲלֵיהֶם לִבִּי הוֹלֵךְ —


אליעזר רומז מול האוהלים

גַּם לֹא אֵלָיו?..


אט, אט מתפתה לפיוסיה


הֵן עוֹד מְעַט וְלֹא כָבַשְׁתִּי קִנְאָתִי

לִלְעֹז עָלַיִךְ אֶל גְּבִרְתֵּנוּ.


הגר כובשת סילודיה ומתרפקת עליו

מִקִּנְאַת

חִנָּם חָשְׁכָה אֲרֻבָּתְךָ וְנָפָתְךָ

חֵרֶשֶׁת שֶׁמַע…הֵן רַק בְּעָרְמָה נָהַגְתִּי

עִמְּךָ עַד כֹּה וּלְבַעֲבוּר תְּפשׁ בְּלִבְּךָ

בְּיֶתֶר אַהֲבָה אֵלַי מִמְּךָ חָמַקְתִּי:

מִי בַדּוֹדִים לִי טוֹב מִזֶּה, שֶׁלְּעֵת מְצוֹא

גַּם דָּרְבָנוֹ, גַּם צְרוֹר סַחְרוֹ יָנִיף כָּמוֹךָ?..


רואה את שרה קרבה עם הנשיאים ומערימה עליו


חַבְּקֵנִי, נַעֲרִי…לֹא לֹא!.. רְאֵה, גְּבִירְתֵּנוּ

בָאָה עִם הַנְּשִׂיאִים…מַהֵר, גְּשָׁה מֵעָלַי —

הִנֵּה הִנֶּהָ — בְּרַח!..


בארשת אהבים מתכחשת


עַד שֶׁיָּנוּס הַיּוֹם!..


אליעזר הולך. הגר נסוגה לירכתי הבימה ומטפלת בקשתה.

שרה והנשיאים באים.


נשיא א'

הַאִם תָּר בְּלִבּוֹ עִם מִי יִתֵּן יָדוֹ —

אֵיךְ צֹעֲרֵי מוֹשְׁלֵי יַרְדֵּן יְכַלְכְּלוּ

מִרְדָּם בְּמֶלֶךְ נַהֲרָיִם?


נשיא ב'

וּבְכָשְׁלָם

מֵעֹצֶם יַד חֵילֵנוּ וּפַרְעֹה יִסֹּג,

אוֹ יִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד, וּלְאֶחָד אֶחָד

שַׁלִּיטֵי כְנַעַן יְלֻקְּטוּ חַיִּים אֶל בּוֹר —

הַאִם יַחְפֹּץ עִם חֶבֶר עֲנוּשִׁים לַחְלֹק

מְנָת תְּבוּסָה — הוּא אַבְרָהָם נְשִׂיא אוּר? הֲלֹא

מִשְׁנֵה חֶרְפָּה גַם לוֹ גַּם לָנוּ, כִּי נִשְׂכַּר

לְצַר מוֹלֶדֶת — לְפַרְעֹה.


שרה

דּוֹדַי, נִשְׁבַּעְתִּי,

שֶׁלֹּא נֵדַע דָּבָר בְּכָל זֹאת…


הנשיא א' רואה את הגר ומפסיקה

הַסּוּ־נָא!..

שָׁם נַעֲרָה מִצְרִית שׁוֹמָעַת.


הנשיא ב' נרגז ובתרעומת

מְרַגְּלֵי

פַרְעֹה עוֹקְפִים עָלֵינוּ.


שרה

אַל, דּוֹדַי, לַשָּׁוְא

לָהּ תִּרְגְּזוּ, כִּי הִיא בְחוּנָה עִמִּי, וְלֹא

לִשְׁמֹעַ סוֹד גְּבִרְתָּהּ תָּכִין לֵב — לְתֻמָּהּ

הִיא פֹה נִמְצֵאת…גְּשִׁי נָא, הָגָר, וְאַצִּיגֵךְ

לִפְנֵי נְשִׂיאֵי אַרְצִי.


הגר ניגשת


הנשיא ב' תולה בה עין חשד

מִי אַתְּ, הַנַּעֲרָה?


הגר

עוֹזֶרֶת בְּמִפְקַד הַבַּיִת לִגְבִרְתִּי —

וּבִגְלָלָהּ יֵיטִיב לִי אֲדוֹנִי גַם אָנִי.


שרה

לֹא, הַנְּשִׂיאִים! אַל תִּתְחַפֵּשׂ הָגָר קְטַנָּה

בְעֵינֵיכֶם: הֲלֹא בָהּ הֶעֱרִיךְ פַּרְעֹה

שָׁוְיִי — וּתְמוּרָתִי חָפֵץ אָז לְתִתָּהּ

תְּשׁוּרָה לְאַבְרָהָם…אַךְ הוּא חָכָם וּשְׁנֵינוּ

לָקָח.


הגר נסוגה כמעט מפני הכבוד.


הנשיא ב' לשרה. קולו כבוש תרעומת

מִכֹּחַ־מַה זָּכָה אִישֵׁךְ אֶצְלוֹ?

עַד כֹּה לֹא הִתְרַצָּה פַרְעֹה עוֹד לְשָׂרֵי

כַשְׂדִּים בְּמַתָּנוֹת…גַּם אָנוּ מֵעוֹלָם

הִסְכַּנּוּ לְנַהֵג שְׁבוּיוֹת, לֹא לְקַבְּלָן

מִנְּגִיד שִׁיחוֹר.


אל הגר, במשנה חשד


בְּאֶפֶס נְתָנוּךְ?..אָמַרְתִּי:

בִּמְחִיר מָלֵא מְכָרֵךְ הַמֶּלֶךְ אֲדוֹנֵךְ.


הגר גאה

בְּבִגְדֵי־חֹפֶשׁ אֵלֶּה אֲשָׁרֵת גְּבִרְתִּי,

וְסֵפֶר דְּרוֹר לִי, שֶׁמִּכְּתַב הַחַרְטֻמִּים

נֶעְתַּק לִלְשׁוֹנוֹת כְּנַעַן וּבְחוֹתַם פַּרְעֹה

תֻּקָּף…אַךְ אֵין לִי טוֹב מִבֵּית גְּבִרְתִּי, מִמֶּשֶׁק

אָחַז בּוֹ אֲדוֹנִי פֹה וָאֹהַב לָשִׂישׂ

אֶל כָּל מְלֵאַת מְלִילוֹת, אֶל כָּל בִּרְיָה בָעֵדֶר,

וּלְהִתְעַצֵּב לְפִי מְעֹט בִּרְכַּת שָׁנָה

בְּעַשְׁתָּרוֹת וָדָיִשׁ.


שרה

מֵרְצוֹנָהּ עָלְתָה

עִמָּנוּ הֵנָּה וַתִּסְבֹּל בְּכָל אֲשֶׁר

סָבַלְנוּ אָנוּ — וַנֹּאהַב אוֹתָהּ.


נושקת להגר ושעה קלה ראשה שוהה על ראש הגר באהבה ובעצב רב.

הנשיאים רומזים לה לשלח את הנערה.


עַתָּה,

בִּתִּי, עוֹד זֹאת עֲשִׂי לִי — עֵקֶב שֶׁאוֹרְחִים

כְּבוּדִים יֵשׁ לָנוּ — לְכִי וְלוּשִׁי וְלַבְּבִי

כְּיַד טַעְמֵךְ.


אל הנשיאים


הֵן לְמָשָׁל הָיוּ צֶלְיָהּ

וּמַאֲפָהּ בְּפִי כָל הֵלֶךְ הָעוֹבֵר

בְּאָרְחוֹת־כְּנַעַן וְסוֹעֵד עַל שֻׁלְחָנִי.


הגר בענווה

הָאִם בִּי יִתְכַּבֵּד בֵּית־אַבְרָהָם?..הֲלֹא

רַק שֶׁמֶץ מִתְּהִלַּת שָׂרָה אֵלַי גָּרָעְתִּי:

כִּי מֵרֵאשִׁית פַּכָּהּ, מִסֹּלֶת מַחֲבַתָּה

הִרְבַּכְתִּי לְאוֹרְחֵינוּ.


הולכת


הנשיא ב' בהביטו אחריה בדאגה

גַּם זוֹ תוֹאֲנָה

מַרְגִּיזָה לֵב!.. כִּי לֹא חִנָּם פָּטַר פַּרְעֹה

אֶת אַבְרָהָם, כָּבֵד בַּעֲבֻדָּה וָכָסֶף:

הוּא הִתְחַכֵּם לוֹ לְשָׁלְחוֹ זֶה תְמוֹל בַּבְּרִית,

לִגְנֹב לִבּוֹ — וּבְסַכְסְכוֹ מָחָר מַלְכֵי

כְנַעַן בְּבָבֶל, גְּמוּל וְחֶשְׁבּוֹן חַסְדּוֹ

יִדְרשׁ בְּבֶגֶד אַבְרָהָם בְּאַמְרָפֶל.


שרה

אַל תְּחַפְּאוּ סָרָה: אָכֵן אָטַם אִישִׁי

אָזְנוֹ לִשְׁלִיחוּתְכֶם הַיּוֹם, מֵאֵן לָתֵת

כָּתֵף אַחַת עִם הַבַּבְלִים, כִּי לֹא רָצָה

לַעְקֹב אֵמוּן אַנְשֵׁי הָאָרֶץ, שֶׁאֵרְחוּ

אוֹתָנוּ וְלִהְיוֹת לְאֹרֶב בְּקִרְבָּם

וּמֵעָרְפָּם לִתְקֹף אוֹתָם — כְּצַו נוֹגְשָׂם…

אֲבָל לֹא יִתְחַבֵּר לַמָּרֶד: רַק מִשְׁמָר

יַחְזִיק פֹּה לְהָגֵן עַל אֹהֶל, שֶׁזָּקַף

עַל פֶּרֶק נְדוּדֵינוּ אֵצֶל מִשְׁכְּנוֹת

זָרִים, וְעַל נִיר שֶׁשִּׁדֵּד פֹּה לְעָצְבִּי

וּלְגֹדֶל פַּחְדָּתִי אֲנִי מִכָּל נֵכָר.


הנשיא א' מזדרז לדברי שרה האחרונים

לֹא רַק פְּקוּדַת הַמֶּלֶךְ הוֹבִילַתְנוּ הֵנָּה:

מֵאַחְיוֹתַיִךְ וּמִבֵּית אִמֵּךְ שֻׁלָּחְנוּ —

הֵם דּוֹאֲגִים לָךְ וּלְשׁוּבֵךְ נַפְשָׁן תִּשֶּׂאנָה…

וּדְעִי, שָׁרָה, אִם לֹא הַפַּעַם אֶת לִבּוֹ

תַּטִּי, לְהִתְיַצֵּב עָלֵינוּ — לְמָתַי

נִמְצָא יָדַיִם לְשַׁכֵּךְ מֵעֲלֵיכֶם

אֶת זַעַם אַמְרָפֶל.


הנשיא ב' מחזיק אחריו

וּמֶרֶד יְחֻטָּא

בְמָרֶד: בְּרָאשֵׁי קוֹשְׁרֵי סְדוֹם וְאַנְשֵׁי

בְרִיתָה שׁוּב תִּתְרַצּוּ לְמֶלֶךְ מְכוֹרַתְכֶם…

פִּצְרִי בּוֹ וְשַׁסְּעִי בַעֲצָתֵךְ בֵּינוֹ

וּבֵין אוֹיְבֵנוּ לְסַכֵּל זְמָמָם…עוֹד יֵשׁ

זְמַן לַהֲפֹךְ לִמְכוֹרַת אוּר — וְאַתְּ נוֹכַחַתְּ,

שֶׁזֶּבֶל נַהֲרַיִם טוֹב מִמַּשְׁמַנֵּי

נֵכָר.


שרה נתפשת לגעגועיה

אִם לֹא תָמִיד דּוֹמַמְתִּי לַשְּׁמוּעָה,

אִם לֹא צִפִּיַּת־חֶרֶשׁ עַל לִבִּי דָפְקָה:

יֵשׁ יוֹם וְיַעֲמֹד מִרְדָּם שֶׁל נְסִיכֵי

כְנַעַן עַל מִרְדֵּנוּ אָנוּ לְכַפְּרוֹ,

כִּי נִלָּחֵם בָּהֶם לְאַמְרָפֶל…וְאָז

אָשׁוּב שִׁנְעָרָה וּבְגַלֵּי נְהָרִי אֶטְבֹּל

בְּלֵילוֹת חָג, בִּשְׁאֹב מְלוֹא אַגָּנוֹ הַסַּהַר

מֵי תְכֵלֶת פְּרָת — וּבְלַחַשׁ אֶתְפַּלֵּל עַל רֶחֶם

צוֹמֵק…


דממת רגע


הנשיא א'

הֲלֹא תִרְאִי, בִּתִּי, שֶׁלֹּא יוֹעִילוּ

לָךְ אֱלֹהִים זָרִים.


שרה עגומת רוח

קְשֵׁה עֹרֶף אַבְרָהָם…


הנשיא ב'

הַכְּבָר שָׁכַח, כִּי בַנְּסִיכוֹת אַתְּ רִאשׁוֹנָה,

וְלֹא יִזְכֹּר אִישֵׁךְ לָךְ חֶסֶד תּוֹלְדוֹתָיִךְ:

כִּי מִתְיַחֶשֶׂת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ לְרָמֵי

חוֹלְשֵׁי מִזְרָח מֵהַר הַקֶּדֶם עַד בּוֹאֵךְ

גְּבוּל הֹדּוּ — שֶׁלְּכָבוֹד הָיָה מֵאָז לְכָל

מַלְכֵי עֵילָם, מֹף וּמָגוֹג לְהִתְחַתֵּן

עִמָּנוּ — כִּי אַתְּ לֹא רַק בַּת אָבִיו, כִּי גַם

בַּת אֲחוֹתוֹ שֶׁל אַמְרָפֶל, שֶׁנִּשְׁבְּתָה

לְתֶרַח צְעִיר חָטְרֵנוּ, לְנָסִיְך גְּבַהּ לֵב

מֵאוּר, שֶׁהִתְפָּרֵץ לִפְנֵי דוֹר בְּמַלְכּוֹ

בְּרֹאשׁ שְׁבָטָיו, שׁוֹכְנֵי גְלִילוֹת מִדְבַּר עֲרָב,

וּבְמוֹת אִמֵּךְ נִכְנַע הוּא לָנוּ וְאוֹתָךְ

הֵשִׁיב לְאַמְרָפֶל…אַךְ אַבְרָהָם בְּכוֹרוֹ

שׁוּב הִתְקַשֵּׁר וַאֲחוֹתוֹ שָׁרָה רִמָּה

מֵאַרְמוֹנָה אֵלָיו, לוֹ לְאִשָּׁה…כִּי לוּ

בָא אֶל הַמֶּלֶךְ לַעֲבֹד בָּךְ — עַד הַיּוֹם

הַזֶּה עוֹד לֹא הוֹצִיא כָל שְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ,

דָּרַשְׁנוּ בַעֲדֵךְ מִמֶּנּוּ.


שרה

אַךְ אִם הוּא

זָקַף עֵינוֹ אָז בִּי, בְּבַת מְלָכִים גֵּאָה —

הֲלֹא אֲנִי הִיא שֶׁאוֹתוֹ מָצָאתִי עֶשֶׂר

יָדוֹת בְּעֹז וּבְאַהֲבָה וּבְרֹחַב לֵב

וְהֶדֶר גֶּבֶר עַל נְשִׂיאֵיכֶם רַבֵּי

גַבְהוּת…


בעצב חרישי


וְאִם יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁאֶתְנַשֵּׂא

לְהַזְכֶּר־לוֹ וְלִי אֶת גֶּזַע מַלְכוּתִי

הָרָם — דּוֹדַי! הֲלֹא כָל זֹאת לִי רַק עָרְמַת

אִשָּׁה לְמוּדַת שִׁלְטוֹן, הַמִּתְאַמְּצָה לִרְדּוֹת

עַד אַחֲרוֹן יוֹמָהּ בְּכָל יֵשׁ־לָהּ — בִּרְכוּשׁ

וָנֶפֶשׁ — וּלְכַלְכֵּל תָּקְפָּהּ וּלְהַחֲזִיק

עֶמְדָּה עִם בַּעַל, הַחוֹצֶה עוֹד שְׁבִיל חֻמּוֹ

בְּדֶרֶךְ גָּבֶר…


בחיוך נוגה, הקולט רטטיו אל תוכו


כִּי לֹא יַלְדַּתְכֶם אֲנִי,

רַעֲנַנַּת עֶדְנָה כִּבְיוֹם צֵאתִי אֶתְכֶם —

הֵן יֵשׁ פִּתְאֹם שֶׁלֵּב רַגָּז יָחוּשׁ קִרְבַת

יְמֵי בְלוֹתִי — — —


הנשיא א'

אַךְ דַּאֲבוֹן הָבֶל: טִלְטוּלֵי

הַדֶּרֶךְ עִמְּמוּ כִמְעַט קָט תָּאֳרֵךְ —

וּבְיוֹם מְנוּחוֹת עַל גְּדוֹת מוֹלֶדֶת יְפֻשַּׁט

כָּל קֶמֶט סֵתֶר בִּבְשָׂרֵךְ מִתַּמְרוּקֵי

מַלְכוּת, וּמֵעָצְבּוֹ יִשְׁכַּב לֵב וִיחַדֵּשׁ

טוֹבָה.


הנשיא ב' כממצה הגות לב טמירה

שָׂרָה, הֵן לֹא נוֹפֵל גּוֹג מֵאִישֵׁךְ —

וְלֹא נֶעְלַם מִמֶּנּוּ, שֶׁתְּלוּיָה עֵינוֹ

בָּךְ עַד הַיּוֹם!..


שרה בהתרסה

דּוֹדַי, אַל בִּי תְעוֹרְרוּ

מְרוֹרוֹת עַל אַבְרָהָם…אִם יֵשׁ אֲשֶׁר עִדֵּר

מִשְּׁנֵינוּ הָאֶחָד חֶלְקוֹ בִּבְרִית כְּלוּלוֹת,

כָּרַתְנוּ וְהִבְטַחְנוּ זֶה לָזֶה בְּיוֹם

רֵאשִׁית דּוֹדֵינוּ וְרִנַּת נְעוּרֵי בְשָׂרִים —

אֲנִי אָשַׁמְתִּי לוֹ…


הנשיא א'

אֵלֵינוּ אִם תָּשׁוּבִי,

וְכָל רַבְמָג עַל גְּדוֹת פְּרָת וְכֹהֵן הָרֹאשׁ

לְמַעֲנֵךְ יוֹם יוֹם יַז דַּם קָרְבָּן עַל כָּל

מִזְבֵּחַ וִיעַשֵּׁן מוֹר קְטֹרֶת לְאֵלַת

פִּרְיָה קְדוּמִים.


הנשיא ב'

שָׁרָה, גַּם זֹאת לֹא נְכַחֵד

הַיּוֹם מִמֵּךְ: שָׁאַלְנוּ בְּכוֹכְבֵי שִׁנְעָר

וּלְאַבְרָהָם בָּנִים רַבִּים — הֲתַחְפְּצִי,

שֶׁבְּאֶרֶץ מְגוּרָיו תָּקִימִי לוֹ הֲמוֹן

מוֹרְדִים בְּמוֹלַדְתֵּנוּ?


שרה בצער נפתוליה

הֲנָקְבוּ לָכֶם

הוֹבְרֵי כַשְׂדִּים אֶת שְׁמָהּ שֶׁל אֵם בְּנֵי אַבְרָהָם,

כִּי כֹה בְטַחְתֶּם בָּהּ?.. וַאֲנִי הֵן זֶה רַק תְּמוֹל

כָּבַשְׁתִּי כָל מַר קִנְאָתִי, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי

לִרְאוֹת עַנְנַת סְתָרִים זוֹ, הַמְחַתְּלָה מִצְחוֹ

מֵעַל הַזֹּהַר הַצּוֹחֵק לִי מֵעֵינָיו —

הֵן רַק הַלַּיְלָה בִרְצוֹתִי כֹה לְרַפֵּא

לִבּוֹ מִבַּעֲתַת בְּשָׂרִי זֶה הַבָּלוּם,

שֶׁכֹּה יִיף עוֹד בְּבַגְרוּתוֹ וּמִתְקַשֶּׁה

בְּשִׁכּוּלָיו — כָּרַעְתִּי לְפָנָיו בְּאוֹר

טְבוּל כֶּסֶף וּצְלָלִים, וְצִפָּרְנַי נָעַצְתִּי

עָמֹק, עַד זֹב דָּם, בְּמָתְנַי שֶׁלֹּא יָדְעוּ

חַלְחֶלֶת הֵרָיוֹן — וָאֲבַקְּשׁוֹ לָבוֹא

אֵלֶיהָ…אֶל הָגָר…


הנשיא א' רב תנחומים

עַד הֵנָּה לֹא נָשְׂאוּ

לָךְ אֱלֹהֵי אָבוֹת עֲוֹן עָזְבֵךְ אוֹתָם

לָנוּעַ אַחֲרֵי אִישֵׁךְ: כַּפְּרִי פְנֵיהֶם,

וְנֹחַם וּסְלִיחָה לֹא יִמְנְעוּ מִמֵּךְ…

וּדְעִי: חֲזוֹן אֱמֶת לְחֵקֶר כּוֹכָבִים —

וּלְאֶלֶף וּרְבָבָה זַרְעֵךְ יִירַשׁ צָפוֹן

וָקֶדֶם.


שרה

אַל, רֵעַי, אַל נָא בִי תְכַזֵּבוּ!..

שַׁלָּמָה תְדַמְּיוּנִי כָכָה לֹא רֻחָמָה —

וְיֵשׁ עוֹד מִי הַטּוֹב לִי מִשִּׁבְעַת בָּנִים…


מתעודדת כולה


גַּם אַל תִּשְׂאוּ עָלַי חֵטְא מְרִי שִׂיחִי הַיּוֹם —

לֹא אֵשֶׁת רֹגֶן אֲנִי — אַךְ בְּבוֹאֲכֶם

עַתָּה אֵלַי, דּוֹדַי־אוֹמְנַי, הִשְׁקַפְתִּי רֶגַע

מֵאֲחוֹרֵי חַיַּי וַיִשַּׁח לֵב כִּמְעַט

מֵעשֶׁק עֲקָרָה, מֵחֲלוֹמוֹת נְעוּרִים

לֹא קָמוּ…שֶׁנֻּתְּקוּ בַּחֵצִי…שֶׁקֻּטְּפוּ

דַּיָּם…הוֹי, רַק לְרֶגַע קָט שַׁח לֵב גֵּאֶה,

וַיִשְׁכַּח־חֶסֶד וְחוֹבַת בַּת נִכְנָעָה

לְאַמְרָפֶל, וַיִּתְעַלֵּם מֵעֶרְגָּתוֹ

לִבְשׂוֹרַת יֶשַׁע, שֶׁהִרְחִיקָה יוֹם שִׁיבַת

מוֹלָדֶת.


מזדקפת — בת שליטים עזה ועקשנית


כִּי רַבָּה יָדִי עוֹד לִי לִמְשֹׁךְ

אֶל מִשְׁמַעְתִּי מִצְּעִיר הַחֲנִיכִים עַד גּוֹג;

עוֹד עַזַּת־מֵצַח אֲקַנֵּא לְרוֹמְמוּת

שֵׁם אֲבוֹתַי, מַלְכֵי מִזְרָח, מִיַּד קוֹשְׁרֵי

כְנַעַן אֵלֶּה, עַבְדֵיהֶם מִקַּדְמַת־קֶדֶם —

גַּם לְאִישִׁי אֲנַס לְפַתּוֹתוֹ אֵלֵינוּ.


אברהם, מלכי־צדק, גוג ולוט באים מעבר האוהלים.


הנשיא א'

הִנֵּה קְרֵבִים כֻּלָּם.


שרה מביטה על הבאים

בְּהִיר עַיִן אַבְרָהָם

יִצְעָד.


הנשיא ב' במורת רוחו

כֹּה מַהֲלָכוֹ שָׁלוֹם, פָּנָיו שְׁקֵטִים:

הַכֹּל בּוֹ — הֶפֶךְ מִקִּנְאַת לוֹחֵם.


שרה

אַךְ גַּם

אֵין מִי שֶׁיִּתְנַצַּח עָלָיו בְּנַפְתּוּלִים

קָשִׁים עִם צָר, וְאֵין כָּמֹהוּ שֶׁיִּתְמֹךְ

אֵמוּן לָרֵעַ.


הנשיא ב'

מַלְכִּי־צֶדֶק יְאַזֵּן

דֵּעוּ אַף הוּא…כֹּה כָל אֶחָד בְּזִמְמוֹתָיו

עוֹד יִתְעַמָּק: הֲלָנוּ יַעֲמֹד עַתָּה,

אוֹ לְצָרֵינוּ יִתְנַדֵּב, אוֹ יְצַפֶּה

לִרְאוֹת אֵיךְ יֵחָתֵךְ גּוֹרַל הַמִּלְחָמָה,

וְעַד אָז בְּחִכּוֹ, גַּם לָנוּ, גַּם לָהֶם

יַטְעִים עָרְמָה…שָׂרָה, אֵין זֶה כְּבוֹד מוֹלַדְתֵּנוּ

כִּי נְחַכֶּה לָהֶם וְעַל פִּיהֶם יָקוּם

צַו מֶלֶךְ נַהֲרָיִם, אוֹ דְבָרוֹ יִפֹּל —

עַל כֵּן תָּאִיצִי בָמוֹ, שֶׁנּוּכַל מָחָר

לָשׁוּב פַּדֶּנָה, שָׁם צְבָאֵנוּ נְשַׁמֵּעַ.


הנשיא א' מראה על לוט

לוֹט יְמַהֵר רִאשׁוֹן פֹּה וְתוֹפֵשׂ אֶת פִּיו

בְּקֹצֶר רוּחַ, כִּי אָכַף עָלָיו כְּבוֹד

גְּדוֹלִים — אַךְ בְּרֹאשׁוֹ גָמְלָה עֵצָה, אֲשֶׁר

אִם רַק לְשׁוֹנוֹ תִנּוֹעַ וְנָפְלָה מִמֶּנָּה.


שרה

וְגוֹג אַף הוּא לֹא יַאֲרִיךְ נַפְשׁוֹ: לְמוּד

קְרָבוֹת הוּא לֹא הִסְכִּין לְמֶשֶׁךְ הִרְהוּרִים.


הנשיא ב'

קַל מְהֵרָה יִתֵּן דַעְתּוֹ עִמָּךְ, שָׂרָה,

לְהִתְחַבֵּר עִמָּנוּ.


הנשיא א'

לַמּוֹעֵד יָבוֹא,

נָכוֹן כָּאֲרָרָט בְּלֵב מַבּוּל.


שרה

אָמְנָם

כֵּן, נְשִׂיאַי: לֹא יַעֲשֶׂה בֶן אַשְׁכְּנַז

מְלֶאכֶת חֵץ וָרָכֶב רְמִיָּה…אַךְ לֹא

כָזֹאת מַחְשֶׁבֶת אַבְרָהָם עַל גּוֹג: וִיהִי

הוּא נֶאֱמָן לַנֶּשֶׁק כְּנִמְרוֹד, מִי כַף

יִתְקַע, כִּי עַל לִבּוֹ סָמְכָה דַאֲגַתְכֶם?

אֵיךְ תִּשְׁקְטוּ, כִּי לִירִיבְכֶם לֹא יַהֲפֹךְ

עֶזְרוֹ מָחָר?..הֵן לוֹ אַחַת עִם מִי הַצֶּדֶק:

הוּא יַעֲמֹד עַלִּיז בְּכָל דְּבַר תִּגְרָה

וּלְכָל בֵּית מִלְחָמָה — הֲלֹא הוּא גוֹג!


הנשיא ב'

בָּרוּר,

שֶׁלֹּא שָׁוֶה לְגוֹג, אִם עַל רֵעֵי שָׂרָה

הוּא יֵחָשֵׁב, אוֹ בֵין אוֹיְבֶיהָ יִמָּנֶה.


באים לוט, מלכי־צדק, גוג…אברהם מתעכב ומשקיף אל פני הכיכר המסתודדת בערב.

אל הקרבים


אַחַי, אַל תִּמְנְעוּנוּ מִכָּבוֹד: שִׁבְרוּ

סוֹד וַעַדְכֶם וּמַה דְּבַר קשֶׁט הֶחְלַטְתֶּם.


לוט יינו פג כליל והוא רציני מאד

שָׂאוּנִי, הַנְּשִׂיאִים, אִם אֲחַוֶּה רִאשׁוֹן

דֵּעָה בַמּוֹעֵצָה…מִטַּעַם הַגּוֹרָל

הוּצַגְתִּי אִישׁ בֵּינַיִם בְּמִשְׁפַּט עַמִּים:

יְלוּד גְּדוֹת פְּרָת, גֵּר וְתוֹשָׁב עַל הַיַּרְדֵּן,

רַב אֱמוּנִים לִשְׁלוֹם מוֹלֶדֶת עַתִּיקָה,

וּמְאֹד רָצוּי לְאֶזְרְחֵי סְדוֹם צָרָתָהּ —

לָכֵן מִשְׁנֵה דַאֲגָתִי תְדוֹבְבֵנִי:

לֹא כַעַס שַׁלִּיטִים, לֹא מֶמֶר מִתְקַשְּׁרִים

וּבְדַעַת וּבְחֶשְׁבּוֹן עָרַכְתִּי עֲצָתִי.


הנשיא א'

מָה הִיא?


לוט

מִשְׁפַּט דּוֹר דּוֹר הוּא לְמַלְכֵי בָבֶל

לָשֵׂאת מִסָּם מִגּוֹיֵי אֶרֶץ מַעֲרָב,

וְאֵלֶּה מִיָּמִים יָמִימָה מִתְפָּרְקִים

מִמֶּכֶס הַנּוֹגְשִׂים, כִּי יִתָּכֵן אֲשֶׁר

גַּם לָמוֹ יֵשׁ צַו קַדְמוֹנֵי אָבוֹת לִשְׂנֹא

עֹל זָר…


פונה אל מלכי־צדק


מַה־דַּעְתְּךָ עַל זֹאת, מַלְכִּי, גְּדָל־דָּת

וָדִין?


מלכי־צדק

בְּסֵפֶר מִלְחָמוֹת יָשָׁן כָּתוּב,

כִּי נֶשֶׁק לֹא יֶחְדַּל מִקֶּרֶב הָעַמִּים;

אַךְ בְּמִדְרַשׁ סְתָרִים עַל הַר הַמּוֹרִיָּה —

מִשְׁמֶרֶת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים מִדּוֹר דּוֹרִים —

בֻּשָּׂר: יֵשׁ יוֹם וְתַמָּה חֶרֶב וְאָפֵס

חוֹמֵס וּמַס לָנֶצַח, וְגוֹיֵי תֵבֵל

מֵחֲמוּדוֹת אַרְצָם אֶת קֹדֶשׁ מַעַשְׂרָם

יִשְׂאוּ לְאֵל עֶלְיוֹן.


לוט

עַל כֵּן — עַד אָז — יָעַצְתִּי,

כִּי תְשַׁלֵּם סְדוֹם וְכָל עָרֵי הָעֵמֶק

מַשְׂאַת מִשְׂמַעַת בְּמַתְכֹּנֶת שֶׁקִּיְּמוּ

עַל כָּל גֻּלְגֹּלֶת גֶּבֶר, כִּמְפֹרָשׁ חָתוּם

בְּאַמְנַת־קֶדֶם שֶׁכָּרְתוּ עִם רוֹדֵיהֶם.


הנשיא ב'

מִשְׁפָּטְךָ צֶדֶק, לוֹט אָחִינוּ!


לוט

כֵּן, אֲבָל

יֵשׁ לְיַשֵּׁר בּוֹ מְעֻקָּל עוֹד בְּהָגוּת

חַכְמֵי לֵב: מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה יְנַכֶּה

הַמֶּלֶךְ אַמְרָפֶל מִמַּס זֶה אֶת מִשְׁקַל

הַכֶּסֶף, שֶׁיוֹצִיא מִדֵּי שָׁנָה עַל כָּל

הֲמוֹן הַנֶּשֶׁק וְהַחַיִל לְהַשְׁבִּית

כָּל מֶרֶד עַל גְּבוּל הַיַּרְדֵּן.


הנשיא ב'

הוּא יֵתֶל בָּנוּ!..


לוט

אַחַי, חָלִילָה!..נֶגְדְּכֶם בַּמֶּה נֶחְשָׁבְתִּי!..

אִם עֲלֵיכֶם טוֹב, זֹאת עֲשׂוּ לִי: שַׁאֲלוּ

אֶת שַׂר הָאוֹצָרוֹת לַמֶּלֶךְ וְחִשֵּב

אֶת זֶה־לְעֻמַּת־זֶה — אִם יֶעֱדַף הַמַּס

עַל עֵרֶךְ כֶּסֶף לְכַלְכֵּל צְבָא מִלּוּאִים

לִשְׁבֹּר כָּל הִתְפָּרְצוּת מִסְּדוֹם וּשְׁכֵנוֹתֶיהָ

אָז אֶעֶרְבֶנּוּ בְרֹאשִׁי לָכֶם.


הנשיא א'

לְאַט

לְךָ לִפְרשׁ פְּתָיּוּת, שׁוֹפֵט סְדוֹם, וּבְחֶלְקַת

חֶשְׁבּוֹן רוֹכְלִים אוֹתָנוּ לֹא תִקָּח.


לוט

עַד יוֹם

יָבוֹא וְחֶרֶב נִצְחוֹנְכֶם זוֹ תִתְעַלֵּל

בָּכֶם אַתֶּם וּבְכֶפֶל רַעַץ תַּהֲפֹךְ

פֶּה לֶאֱכֹל אֶת כָּל יִתְרַת שְׁלָלָהּ, לָכֶם

הִנְחִילָה: אָז תָּבִיאוּ לְחֶשְׁבּוֹן לְבַבְכֶם.


הנשיא ב' בנזיפה

הָאִישׁ, הִסְכַּנְתָּ לַחֲצוֹת בֵּין כְּנַעֲנִים

שְׂכַר מִמְכָּרָם — לֹא לְחַלֵּק בַּז…אֲדוֹנַי,

מַה־בְּפִיכֶם אַתֶּם?


מלכי־צדק

יָצָא שֵׁם אַמְרָפֶל,

כִּי מֶלֶךְ צֶדֶק הוּא — לֹא הוּא יִפְתַּח חַרְבּוֹ,

בְּטֶרֶם יְבַקֵּר מִכְסַת הַמַּס, הֵטִיל

עַל אֲרָצוֹת קְטַנּוֹת, אִם לֹא כָבְדָה מִדָּי.


הנשיא ב'

עָבַרְנוּ בִמְסִבֵּי הָעֵמֶק וַנִּרְאֶה

שְׂדוֹת זֶרַע — זַן אֶל זַן — וּפַרְדֵּסֵי תְמָרִים;

וְרוֹם קוֹל טְחָנוֹת וּמְשׂוֹשׂ בָּתֵּי חֶמְדָּה

שָׁמַעְנוּ בֶּעָרִים: כֹּה יַעַמְדוּ תָמִיד

כִּשְׁרוֹן וָדַעַת לַחַלָּשׁ לִפְטֹר כּוֹבְשָׁיו

בְּשִׁפְלוּת לֵב וּבְחֹנֶף וּבְמַפָּל תָּפֵל

מִכֹּבֶד אוֹצְרוֹתָיו, שֶׁמֵּעֵינָם צָפַן

בְּסֵתֶר מִבְטָחָיו…כֹּה עַל עָקַת מִסִּים

יִנְהֶה לַשֶּׁקֶר בְּעַתְּדוֹ צָרְכֵי מִרְדּוֹ.


מלכי־צדק

אָכֵן, דִּין מְנַצֵּחַ הוּא לָשִׁית מַס כֹּפֶר

עַל אֶרֶץ כִּבּוּשָׁיו — פִּדְיוֹן חַיֵּי בָנֶיהָ…

אַךְ אַחֲרֵי נָפְלָם אֵלָיו — זֹאת יִשְׁרַת־מֶלֶךְ

לִמְשֹׁךְ טוּבוֹ לָהֶם, וְלֹא עֵינוֹ תֵצַר

בִּפְרִי עֲמַל הַנִּכְנָעִים.


הנשיא ב'

הָאִם לָהֶם

דָּאָגְתָּ? וְאַתָּה תֵדַע, מַלְכִּי — בֵּין כֹּה

וָכֹה הֵן לֹא לָהֶם יָקוּם רְכוּשָׁם: כָּל מַה

שֶׁיִּכְלְאוּ מֵאַמְרָפֶל לְיוֹם מְרָדִים

בְּחֶתֶף חֵיל שְׂכִירִים תִּנְגֹּשׂ מֵהֶם מִצְרָיִם.


מלכי־צדק

עַל כֵּן אָמַרְתִּי: טוֹב לִקְנוֹת לִבָּם הַיּוֹם

וּלְהָקֶל עֹנֶשׁ, וּמָחָר בְּבוֹא פַרְעֹה

לֹא יִתְיַצְּבוּ עָלָיו…כִּי הַגּוֹרָל יִנְהַג

בְּרֶכֶב תַּהְפּוּכוֹת וְלַמַּשְׂכִּיל יָאֶה

לְצַמֵּד חֹזֶק יָד עִם פַּחַד אֱלֹהִים.


גוג בקוצר רוח

בְּמָסֹרֶת גֹּמֶר קַדְמוֹנִית צֻוָּה לְגוֹג:

אוֹי וַאֲבוֹי לַנִּכְנָעִים! כִּי חַיֵּי־חֹפֶשׁ

וְגֵאוּת מָוֶת נַחֲלַת גִּבּוֹר כּוֹבֵשׁ

עַל בָּמוֹתָיו — וְלַנִּכְבָּשׁ חִתִּית עַבְדוּת

וְשׁוֹט וּפַחַד וּמִשְׁפַּט גְּזֵרָה, שֶׁלֹּא

תַּפְצִיעַ צַמַּרְתּוֹ הַמְבֻזָּקָה עָנָף

קְלוֹקֵל, שְׁתִיל כִּלְאַיִם, אֶל בֵּין עֲבוֹתֵי

גִּזְעֵנוּ הַמְיֻחָשׂ לְזַהֲמוֹ.


פונה אל הנשיאים


לֹא גוֹג

יִפְרַע הַיּוֹם חֹק קֹדֶשׁ לְיַסֵּר מוֹרְדִים,

לַחְשׂךְ מִקְּרָב, לִגְרֹעַ חֵלֶק אַבִּירִים…


מדגיש בכוונה של התחרות


וְאַבְרָהָם?


אברהם ניגש

יָדַעְתִּי, לֹא רַק לְדוֹדֵנוּ,

לְמַלְכִּי־צֶדֶק — כִּי אוּלַי יוֹתֵר אֵלַי

תִּרְמֹז מָסֹרֶת גֹּמֶר…וְאָמְנָם דַּע, גּוֹג,

בְּכָל חוּשַׁי בִּי אֲתַעֵב אוֹתָהּ, מִפְנֵי

שֶׁמִּשְׁפַּט־עשֶׁק בָּהּ וְיַעַן שֶׁתַּטִּיף

תּוֹרַת־פֵּרוּד עַמִּים עַד כָּל אַפְסֵי דוֹרוֹת

וּגְבוּרַת שֶׁקֶר שֶׁל שִׂטְנַת אָדָם…אֲנִי

לֹא אֶתְגַּעֵל בָּהּ לַעֲמֹד עַל דַּם שְׁכֵנַי

בִּכְנַעַן וּלְתָפְשָׂם לַעֲרִיצוּת דִּינָהּ.


הנשיא א'


שֶׁלֹּא מִפַּחַד נֶשֶׁק תְּמָאֵן לַחְגֹּר

נְקָמוֹת, רַק דִּין אֱמֶת מָלֵאתָ — כִּי עַל כֵּן

זֹאת אֶשְׁאָלְךָ עוֹד: הֲיָדַעְתָּ גּוֹי בָּאָרֶץ,

שֶׁתּוֹרָתוֹ חָקַק וְלֹא צִוָּה תִגְרַת

עַזִּים בָּהּ וְיִקְהַת כּוֹשְׁלִים? כִּי לֹא בִכְנַעַן

לֹא בְמִצְרַיִם הִיא — כָּמוֹהָ לֹא תִמְצָא

בָאָרֶץ שֶׁמִּשָׁם גָּלִיתָ — — — כִּי אִם יֵשׁ

אֲשֶׁר תַּחְסִיר בְּכוֹרַת מִשְׁפַּט שַׁלִּיט, תַּמְעִיט

יִתְרוֹן חֶפְצוֹ — אֵיךְ וּמֵאַיִן אָז נַשִּׂיג

הַדַּעַת לַעֲרֹךְ דִּין בֵּין גוֹיִים קְטַנִּים

וּלְהָקִים סֵדֶר?


אברהם מביט לאפסי ערב

לוּחוֹת קֹדֶשׁ חֲדָשִׁים

נִפְסֹל לִשְׁלוֹם גּוֹיִים וּלְאַהֲבַת אָדָם.


הנשיא ב'

גְּזִית לוּחוֹתֶיךָ תְנַקֵּר מִמַּחְצַב־מֶרֶד

שֶׁל עֵרֶב־רָב.


אברהם

מִמְרוֹם הַר אֱלֹהִים…


לוט כפעם בפעם ינסה להקהות כל עוקץ של הפלגה, לפרוץ בכל מצר־קנאה, ולפתחו למרחב־בינים


נַשְׁפִּילָה

כִמְעַט לַחְצֹב…הֲכִי אֵין טוֹב שִׂיד הַכִּכָּר

מֵאֶבֶן הֲדוֹמֵי אֵלִים? הֲלָנוּ לֹא

יִקְשֶׁה כָל הֶחָרוּת שָׁם בְּאֶצְבַּע בְּרָקִים,

וְלֹא בְיַד שׁוֹפֵט רָפָה, שׁוֹכֵן בַּשֶּׁפֶל,

שֶׁדַּאֲגַת אָדָם יַבִּיט עַל כָּל מִפְתָּן

וְלֹא יִבְזֶה לִשְׁפֹּת לוֹ תַנְחוּמִים קְטַנִּים,

שֶׁעֵין הָאֵל לֹא תְשׁוּרֵם, שֶׁלֹּא סֻלְּתוּ

אוּלַי עַד תַּמְצִיתָם בְּרַחַת צִדְקַת־אֵל?..

וּמְאֹד יָרֵאתִי, אַבְרָהָם, אֶת מְרוֹמֶיךָ,

הַמִּתְעַלְּמִים מִכָּל קַטְנוּת אָדָם, מִקֹּמֶץ

עָנְשׁוֹ וּסְלִיחָתוֹ — — — הַאַמְרָפֶל וְגוֹג

לֹא יִדְגְּלוּ בְּשֵׁם אֵלִים וְגִבּוֹרִים?..

שִׁמְעוּ לִי: טוֹב לִכְתֹּב לוּחוֹת צַו־צַו בְּחֶרֶט

אֱנוֹשׁ — מִתְּפֹשׂ חָזוֹן גָּבֹהַ הַמַּעְפִּיל

בְּרַהַב וּבְרָגְזָה — לֹא הוּא יִכְלָא אֵיבָה!


אברהם

אָחִי, לוּ כָל רַכֵּי הַלֵּב שָׂנְאוּ כָמוֹךָ

מָדוֹן וּמַשְׂטֵמַת אַחִים!..אַךְ עִקְּשֵׁי יֵצֶר

הֵם יִתְרַפְּסוּ לְכָל עַז רוּחַ וְעָרִיץ,

וּבְמֹרֶךְ חֲנֻפּוֹת יַדּוּ אַבְנָם גַּם הֵמָּה

בְּעֹרֶף נְבִיא אֱמֶת…עַל כֵּן מָכְאָב נְתִיב

חֲזוֹן שָׁלוֹם מִכָּל קוֹץ וְעַקְרָב מַמְאִיר —

עַל כֵּן עוֹד בְּאַחַת יָדוֹ יִכְתֹּב נָבִיא

תְּעוּדַת הָאַהֲבָה וּבַשְּׁנִיָּה יַחְזִיק

אֶת חֶרֶב קִנְאָתוֹ לָהּ מֵעֲדַת חוֹנְפִים

וְאַכְזָרִים.


לוט

עַל כֵּן עַל כָּל לוֹט לְשָׁרֵת

תַּפְקִיד מִצְעָר, מֻנָּה לוֹ מֵעַנְוֵי אֶחָיו,

לִשְׁמֹר עַל מִשְׁטָרָם וּנְוֵה שִׁקְטָם, שֶׁלֹּא

יִשַּׁמּוּ מִגֵּאוּת אַחִים הַמִּתְגַּבְּרִים

עַל חֳרָבוֹת לִשְׁלַל עוֹלָם כֻּלּוֹ.


גוג מתרגז אל לוט ואברהם

יָדַעְתִּי

טוֹפְלֵי שָׁלוֹם כְּלוֹט!.. כַּמָּה תִגְעַל נַפְשִׁי

עָרְמַת נְמוּכֵי רוּחַ, הַיּוֹדְעִים תָּמִיד

בְּלֹא עֵת לְהַבְהִיל שִׁבְעַת כִּבְשֵׂי שָׁלוֹם

אֶל מַעַרְכוֹת אוֹיְבִים, מִשְׁתַּקְשְׁקוֹת בְּרֹב

אוֹן זוֹ לִקְרַאת זוֹ וְלִבְלֹם בִּמְעַט הַדָּם

בֵּין בִּתְרֵיהֶם רִיב עַז, לִכְרֹת בְּרִית וּלְכַפֵּר

חֵטְא פַּחְדָּנוּת, הַמִּתְחַסֶּדֶת בִּידִידוֹת

כְּזָבִים…


אל הנשיאים


לָהֶם מַר מֶלַח נַפְתּוּלֵי גְבָרִים

וְעֶשֶׁן נִצְחוֹנוֹת עוֹקֵץ עֵינָם — לֹא הֵמָּה

עִמָּנוּ יִמְרְטוּ כָתֵף בְּכֹבֶד קְרָב,

וּלְגִילַת נֶשֶׁק וּלְאֶנְקַת מְנֻצָּחִים

לֹא הֵם יְעַנְּגוּ אֹזֶן…הַנְּשִׂיאִים, טוֹב לָנוּ

לָאוּץ לַמּוּעָדָה הָעֶרֶב עַל רִכְבִּי.


שרה

לֹא, גּוֹג!.. עוֹד לֹא עָזַב עָיֵף צֵל קוֹרָתֵנוּ

וּבְפַת לֹא נִסְעָדֶנּוּ וּבְמִשְׁכָּב…דּוֹדַי,

הִתְמַהְמְהוּ מְעַט, כִּי אַבְרָהָם עוֹד לֹא

גָּמַר דְּבַר הַחְלָטָה…אִישִׁי וְאַלּוּפִי!

נָשִׂים כָּבוֹד לִשְׁלִיחֵי מֶלֶךְ וּלְרָאשֵׁי

שִׁבְטֵנוּ.


אברהם

אַל נָא, הַנְּשִׂיאִים, תַּעֲלִיבוּנוּ,

לַחְשׂךְ בִּרְכַּת אוֹרְחִים מֵאֹהָלֵנוּ…גּוֹג,

אַל תִּתְרַגֵּשׁ — זֶה דַרְכְּךָ נִמְהָר לִמְדֹּד

כְּפֶשַׁע־גֶּבֶר בֵּין מִשְׁפַּט אֱמֶת וּבֵין

הַחֶרֶב!..הֵן אֲנִי גַּם אָנִי לֹא אֶקְנֶה

שָׁלוֹם, לִנְקֹר לִי עַיִן אוֹ לִטְחוֹן לַצָּר —

וּבְעֶרְגַּת־דְּרוֹר וּבְנִצְחוֹן־רוּחַ לֹא יִשְׁוֶה

לִי כָל חֲזוֹן שָׁלוֹם, שֶׁיִּתְנַכֵּל אֵלַי

בְּאֶכֶף אֲדוֹנִים זָרִים וֵאלֹהֵי שָׁקֶר..

אַחַי, אִם שֶׁבֶת בְּבִטְחַת שְׁכֵנִים בָּחַרְתִּי

מִפְּשֹׁט כְּשַׂר גְּדוּדִים — הִאֲמִינוּ לי, אֲשֶׁר

אִם יַרְגִּיזֵנִי מַר אוֹיְבִי מִנַּחֲלָתִי,

לֹא תִבָּהֵל יָדִי אָז לְמַגְּרוֹ עַד חֵרֶם,

לִשְׁבֹּר עָלָיו מִשְׁפַּט נִשְׁקִי.


הנשיא א'

עַל דִּבְרָתִי,

כֹּה יְדַבֵּר נְשִׂיא אוּר!


הנשיא ב'

כִּי נִתְעַשַּׁתָּ לָנוּ,

וּכְגֶבֶר וְעָמִית עִמָּנוּ תִתְחַזֵּק,

וְלֹא תַכִּיר לְצֶדֶק מֶרֶד מַמְלָכָה,

שְׁפָלָה.


שרה פעומת תקוה מחזיקה אחריהם

גַּם נִהַלְכֶם הָאֱלֹהִים בְּדֶרֶךְ

אֱמֶת וְלֹא הָפַךְ לֵב אַמְרָפֶּל מִמֶּנּוּ…

הָהּ, בַּעֲלִי! הֲכִי לֹא כְּחַסְדֵי נִגְמֹל

עָלָיו תּוֹדָה.


רגע כלם שותקים מחכים לאברהם


אברהם פונה אל לוט

לוֹט, הֲתִזְכֹּר עוֹד הַיָּמִים,

כִּי שַׁבְנוּ מִמִּצְרַיִם וְעֶגְלוֹת פַּרְעֹה

טְעוּנוֹת שֶׁבֶר בִּכְבֵדוּת הִתְנַהֲלוּ

עַל שְׂדוֹת הַשִּׁדָּפוֹן בִּכְנָעַן, שֶׁהֵחֵלוּ

אָז לְהַדְשִׁיא יְרַק בִּכּוּרִים רִאשׁוֹן אַחַר

שְׁנוֹת הַבַּצֹּרֶת — מֶה עָשְׂתָה שָׂרָה?


לוט

הִבְרִיכָה

גְּמַלָּהּ לִפְנֵי כָל יֶלֶד מִתְעַטֵּף לִפְנֵי

כָל אֵם צְמוּקַת שָׁדָיִם, וַתִּפְרֹס לָהֶם

מִצֵּידָתָהּ וּמֵחֶמְתָּהּ חָלָב הִשְׁקָתַם —

וַתַּעַשׂ שֵׁם בְּרָכָה! אָז הַמָּשָׁל עָבָר:

רַבַּת בָּנִים שָׂרָה הֵינִיקָה.


אברהם

וְעַתָּה

אִם בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ אֶתְנַקֵּשׁ לִתְקֹף

בַּעֲקֵבוֹ אֶת עַם הָאָרֶץ, שֶׁבְּקִרְבּוֹ

הָלַכְנוּ בְשָׁלוֹם — לַהֲרֹג אֶת בַּחוּרָיו,

לִשְׁבּוֹת מִבְחַר בְּנוֹתָיו אֶל הַרְמוֹנִים רְחוֹקִים,

וְכָל מִחְיָה צָבַר בִּיגִיעַ וּבְרִנָּה

לְיַרְחֵי־חֹרֶף וְלִשְׁנוֹת שְׁמִטָּה וָחֹרֶב

אָרִיק לַאֲסָמִים זָרִים — אָז תֵּהָפֵךְ

בִּרְכַּת כָּל אֵם זְקֵנָה בִכְנַעַן לְשָׂרָה

לְקִלְלַת שְׁכוּלָה — הָהּ, אָז יֹאמְרוּ: פְּרִי כַחַשׁ

שָׂרָה הִבְרַתְנוּ לְחַיּוֹת אַמְרָפֶל

תַּרְבּוּת מַחֲנוֹת עַבְדוּת.


הנשיא ב'

אַךְ מַה לָהּ וּלְדִבַּת

בְּנוֹת הָאָרֶץ הַבְּזוּיוֹת: עוֹד לֹא רָזְתָה

מִגִּדּוּפֵי שְׁפָחוֹת בַּת מֶלֶךְ.


שרה סולדת מדבריהם

אַבְרָהָם,

אַתָּה יָדַעְתָּ, גַּם עֵד אֱלֹהִים, כִּי לֹא

עָשִׂיתִי לְבָבֶל נְפָשׁוֹת בִּמְחִיר פִּתִּי

בִרְחוֹבוֹת כְּנָעַן, כִּי לֹא נִתְחַלֵּף לִי גֶבֶר

נְקִי שִׁנַּיִם וּמָזֶה בִּשְׂכִיר כַּשְׂדִּים,

לְמַעַן רַחֲמוֹ…אִם לֹא צַמְרִי נָתַתִּי

וְשִׁקּוּיַי לְאֵם חִתִּית מְרוּדָה כִּי הִיא

שָׁוָה לַחֲנִינָה וּלְמַשְׁעֵנָה לְכָל

אֵם בָּעוֹלָם, אִם עַל הַפְּרָת אוֹ הַיַּרְדֵּן —

עֲנֵה בִי!..


זקופה־אצילה ובקולה רפרוף נוגה


אַךְ אִם יִפְקְדֵנוּ אֱלֹהִים

בְּבֵן, הַאֲגַדֵּל אוֹתוֹ לְהִתַּבֵּל

עִם אֵלֶּה פֹה?.. אֵיךְ הֵם, בְּנֵי מְדוּשַׁת שְׁבָטִים

לוֹ יִשְׁתַּוּוּ, לִבְנִי, לְנֵצֶר שַׁלִּיטִים

בִּמְרוֹם צַמֶּרֶת קֶדֶם?


גוג

מַה־לִּשְׁפֵלַת נִיר

וּלְגֵאוּת שְׂנִיר?..


אברהם לשרה

אַט חֲנַכְנוּם…אֶחָד, אֶחָד,

קָנִינוּ לְבָבָם לִקְשֹׁר בּוֹ אַהֲבָה

אַחַת לְכָל אָדָם — אֶזְרָח, תּוֹשָׁב, אוֹ גֵר…

וְאֵיךְ זֶה נַעַשׂ אָנוּ בְמִרְמָה עִמָּם

וּבְגֹדֶל לֵב וּבְשַׁחַץ?…וְאוּלַי נִמְצָא

בָם חֲמִשִּׁים, אוֹ לוּ עֲשֶׂרֶת הַבְּרוּרִים

יֵשׁ בָּם, שֶׁבָּנוּ מִתְכַּבְּדִים לְהִתְמַשֵּׁל

אֵלֵינוּ וְלִקְהוֹת בָּרָע.


שרה נבוכה כמעט קט שותקת.


הנשיא א'

אִם אֲהֵבָתַם

שָׂרָה בִימֵי נְדוּדִים וָנֶכֶר — הֲחָתְמָה

בַעֲבוּרָם מִכְתַּב כְּרִיתוּת לְמוֹלַדְתָּהּ

וּלְמִשְׁפַּחְתָּהּ?.. צַר לָהּ מְאֹד — אַךְ הֵם כִּזְּבוּ

בְּפַחֲזוּת מַעַל בְּיוֹרֵשׁ אֲבוֹת יַחֲשָׂהּ

לִכְתֹּב יַד לְפַרְעֹה… אַל, אַבְרָהָם, אִם יֵשׁ

אֲשֶׁר נִתְמֹךְ צוֹלֵעַ לְחָבְשׁוֹ וְהוּא

יִבְעַט אַחַר כֵּן בָּנוּ בְּרַגְלוֹ, הֲכִי

אָז שׁוּב לֹא נִמְחָצֶנָּה יַעַן הִבְרֵאנוּהָ?


הנשיא ב'

וּמִי כְאַמְפָרֶל יִרְעֶה עַמִּים, כָּמוֹהוּ

בְּחֻקֵּי־ישֶׁר יִתְנַהֵג בִּמְדִינוֹתָיו,

לָתֵת גָּדֵר לַנִּכְנָעִים בְּתוֹךְ אַרְצָם?

אַךְ כָּל בֵּית מְרִי יִסַּח וּבֶגֶד יְנַשֵּׁל.


אברהם

אֶחָד הַחֶבֶל שֶׁבְּקָצֵהוּ הָרִאשׁוֹן

אוֹחֵז נְגִיד בָּבֶל גּוֹיִים בְּצֶדֶק,

וּבַשֵּׁנִי סְדוֹם מַעֲלָה תִּמְשֹׁךְ…אַחַי,

כַּמָּה תַשְׂכִּילוּ לִרְצוֹנְכֶם לִקְשֹׁר שֵׁמוֹת

וּלְהַחְלִיפֵם לְעֵת מְצוֹא בְּהִתְבַּקֵּשׁ

לָכֶם סִבָּה — אֲשֶׁר כָּל חֶפְצְכֶם אַתֶּם

יִהְיֶה יְפֵה הַשֵׁם: גְּבוּרָה, מוֹרֶשֶׁת חֹפֶשׁ

וְיַחַשׂ אַלּוּפִים וְישֶׁר שַׁלִּיטִים;

אֲבָל כָּל אֵלֶּה מִשְׁתַּנִּים לְמִלּוֹת־בּוּז,

הוֹפְכִים פִּתְאֹם לְמַעַל וּלְנַבְלוּת — כִּמְעַט

יִדְרשׁ לוֹ יְרִיבְכֶם בְּמַתְכֻּנְתָּם כְּפִי

חֶפְצוֹ וְדַל חֶלְקוֹ.


הנשיא ב'

רִיב הַמּוֹרְדִים תָּרִיב!

וּלְחֶסֶד אֱלֹהִים תַּחְשֹׁב, שֶׁלֹּא הִלְשַׁנְתָּ

אוֹתָנוּ עוֹד לְהַסְגִּירֵנוּ.


צועד הנה והנה מרוב רוגזו.


שרה

אַבְרָהָם,

מִי לָנוּ הַסְּדוֹמִים, אֲשֶׁר לֹא נְנַצֵּל

סְלִיחַת הַמֶּלֶךְ רוֹדְדָם בַּהֲנִיאֵנוּ

אוֹתָם לְקַיֵּם־בָּגֶד.


אברהם

וּבִרְכוּשׁ זָר נְשַׁלֵּם

לוֹ שֹׁחַד סְלִיחָתוֹ?..הָאִם לֹא תֵחָשֵׁב

לִי לְחֶרְפָּה, שֶׁמֵּאֵמוּן דַּם לִשְׁבָטַי

וּמֵעַגְמַת סְתָרִים לְהֵאָחֵז בָּם שׁוּב,

חָשַׂכְתִּי עֵזֶר מִשָּׁכֵן קָרוֹב, עָשׁוּק

בְיוֹם מֵצָר?.. וְאֵיְך אֶסְבֹּל בּוּזוֹ, אֲשֶׁר

יִרְאֶה כִּי הִתְכַּחַשְׁתִּי לוֹ בִּימֵי נוּדִי,

לִנְחֹל חֶלְקִי אֶצְלוֹ בְאַחֲוַת שְׁקָרִים —

אַךְ בְּחֻבִּי לֹא כֵן אֲנִי — כִּי בֶאֱמֶת

הִתְיַחֲשׂוּת לְגֶזַע חֲסֻנֵּי אָבוֹת,

חוֹמְסֵי שִׁלְטוֹן עַמִּים בִּזְרוֹעַ, עַל מֹאזְנֵי

קְשִׁי חַיַּי נָשְׂאָה עַד הֵנָּה בַּד בְּבַד

עִם נְדִיבוּת וְגֹדֶל רוּחַ וְעַזוּת שִׂטְנָה

לְכָל עַבְדוּת — אוֹ גַם הָרִאשׁוֹנָה הֶעְדִּיפָה!..


הנשיא א'

שָׂרָה, פָּנַיִךְ רַק נִשָּׂא לְהִשָׁאֵר

בְּאָהָלְכֶם הַלַּיְלָה, וּלְמָחָר צַוִּי

כִּבְקֹעַ שַׁחַר לַחֲבשׁ אֶת הַסּוּסִים

לַדָּרֶךְ…וְהָיָה גְמוּלְכֶם זֶה הַגָּדוֹל

לְאַחֲרוֹנֵי אוֹרְחֵי מוֹלֶדֶת לְשָׁלְחָם

חָפְשִׁים…כִּי לֹא עוֹד לְשָׁלוֹם שָׂרֵי כַשְׂדִּים

יָבוֹאוּ לַכִּכָּר, לֹא עוֹד לָכֶם הַמֶּלֶךְ

יַד חֶסֶד יַהַד.


שרה במצוקתה

הַכְּבוֹגְדִים תִּרְאֶה אוֹתָנוּ?


הנשיא א'

לוּ שְׂכִיר מִצְרַיִם אַבְרָהָם הָיָה וְלֹא

יֵיטִיב דְּבָרִים לַחְטֹף לֵב הַמּוֹרְדִים בִּכְנַעַן,

לְהַסִּיתָם מִמִּשְׁמַעְתָּם.


שרה מתחננת

אִישִׁי, שַׁפֵּר

דִּינְךָ עִם הַמּוֹלֶדֶת עַד שֶׁלֹּא תַחְתֹּךְ

הִיא מִשְׁפָּטֵנוּ.


אברהם

אִם לֹא כִדְבָרַי עַתָּה

שָׁמְעוּ מִמֶּנִּי כְבָר, אוֹ שַׂמְתִּי יָד עַל פֶּה

עַד הֱיוֹתִי בְמוֹלַדְתִּי? וְאֵיךְ אַמְתִּיק

הַיּוֹם חֵךְ חֹנֶף לָמוֹ לְהַכְנִיס מִלַּי

מִפְּנֵי צִירֵי הַמֶּלֶךְ לְהַגִּיד לָהֶם

כִּי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּשְׁכֵנֵיהֶן בְּהָם

וּבְקִרְיָתַיִם לִגְבוּלָם וְלִרְכוּשָׁם

נְקִיִּים כָּלִיל: כִּי לֹא נָשְׂאוּ שׁוֹר מִשִּׁנְעָר,

לֹא עֵגֶל מֵעֵילָם לָקְחוּ לַחֲרִישָׁם;

כִּי לֹא פִלְּגוּ מִנַּהֲרַיִם תְּעָלוֹת

לַשְׁקוֹת תַּלְמָם, וְעַל טַלָּם וְיַרְדֵּנָם

יִחְיוּ מֵאָז — וּבְאֶפֶס יַעַל אַמְרָפֶל

מִסּוֹ מֵהֶם…אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ כְּפַרְעֹה,

עַל שֶׁפַע מֵימֵיהֶם שְׁתוּלִים בְּמִשְׁמַן־אֶרֶץ,

יְגַשְּׁשׁוּ בְסֶרַח שָׁרְשֵׁיהֶם מֵהֶם

וָהָלְאָה, אֶל גְּדוֹת כָּל מַעְיָנִים זָרִים

לִגְרֹף מֵרִוְיָתָם — כִּי כָכָה יִתְאַמְּרוּ,

שֶׁבְּרִית אֱלֹהֵיהֶם יָקִימוּ וִימַלְּאוּ

צַו הוֹרִישׁוּם אָבוֹת, אוֹ גַם כְּגוֹג יַאֲמִינוּ

בִתְעוּדַת גֶּזַע לַכּוֹבְשִׁים — — — הֲבַעֲבוּר

מָנַעְתִּי מֵעַוְלָה יָדִי, גַּם אַתְּ, שָׂרָה,

תִּמְנִינִי לַבּוֹגְדִים.


שרה

חָלִילָה לִּי, אִישִׁי!

אֲבָל אִם מֵאֵמוּן גֵּר וַאֲסוּף דְּרָכִים

לְאֶזְרְחֵי כְנַעַן, תְּסָרֵב הַיּוֹם

לִתְמֹךְ בַּמֶּלֶךְ נֶגֶד הַפּוֹרְצִים בִּשְׂכַר

שְׁלָלָם וּסְלִיחָתוֹ — רַק שֶׁקֶר תֶּאֱגֹר

לְךָ בְלִבָּם תּוֹדָה, וְהִיא לֹא תִתְקַיָּם…

כִּי לוּ גַם שִׁבְעָתַיִם תִּתְבָּרֵר יָדְךָ

מִשְּׁלַל כָּל מָעַל — הוֹי, יָדַעְתִּי, יַעַן נָע

וְנָד אַתָּה לְלֹא מוֹלֶדֶת — כָּל טוּבְךָ

תִשְׁלַח עַל מֵי אַכְזָב, כָּל זְכוּת לֹא תִתְבַּקֵּשׁ

לְךָ בְּיוֹם מַשְׂטֵמָתָם וְקִנְאָתָם —

גַּם אִישׁ גְּמוּלְךָ אָז לֹא יֶעֱרַב לַזָּר בִּטְחָה:

תָּמִיד יִדְאַג פַּרְעֹה אוֹתָנוּ כִמְרַגְלֵי

בָבֶל וְהִיא עַל צְעָדֵינוּ תִּתְחַקֶּה,

מִתְרַעֲמָה שֶׁנִּתְמַכַּרְנוּ לַמִּצְרִים…

כִּי זֶה גוֹרַל כָּל גֵּר לִקְנוֹת אֶת מַרְגּוֹעוֹ

בְכִשְׁרוֹן־דַּעַת לְהוֹעִיל — עַד שֶׁיּוּקָא

אֶל פָּרָשַׁת נְדוּדָיו שׁוּב…אַבְרָהָם, כַּמָּה

יָגַעְתִּי הִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי נֵכָר!..

שֶׁבְּעַד כָּל צֶמֶד זֶרַע אוֹ אֲחוּזַת קֶבֶר

קְטַנָּה, כִּנְטוֹת מַקֵּל רוֹעִים, בְּמֵיטַב כֶּסֶף

נְשַׁלֵּם לְכָל אִכָּר וּלְכָל מִי שֶׁיִמֹּד

צַר עַיִן לָנוּ דְּלִי מֵי בְאֵרוֹ — — — וְשָׁם

אַרְצְנוּ מְחַכָּה: בָּבֶל, דַּלְתוֹת עַמִּים,

שֶׁפַּעַם אַחֲרוֹנָה אוֹתָנוּ תְזַמֵּן

לְצֵל מְכוֹרָה.


אברהם אל כולם

עוֹד לֹא זֻמַּן לִי מֵאלֹהַי,

קֵץ מוֹעֲדִים…הֵן בְּעֶרְגּוֹן נַפְשִׁי קִבַּלְתִּי

עָלַי צָווֹ לָצֵאת מִמָּעֻזִּי שִׁבְטִי,

לְנַתֶּק־שֹׁרֶשׁ מִמּוֹלֶדֶת הָאוֹצְרָה

מַדָּע וְעָוֶל וּמִקְסַם אֱלִיל, לִהְיוֹת

לְגֵר בֵּין הָעַמִים, עַד יוֹם יָקוּם וְגֶזַע

אָדָם חָדָשׁ יִכְפֹּר אָז בְּיִתְרוֹן קִרְבָה

וְיַחַשׂ לְדָמִים, שֶׁיֻּחֲמוּ דֻשְּׁנוּ

עַל דֹּבֶר רְעִי אֶחָד וּבְמַאֲפַל סְבָכִים,

וּבְמַשַּׁק־בַּז וּבְשֶׁצֶף קֶטֶל וּבִשְׁאוֹן

קִרְיוֹת…וְאֵיךְ אָשׁוּב שִׁנְעָרָה לְשַׁכַּח

קוֹל עֲתִידוֹת הַמְרֻנַּן בִּי: חָזוֹן לְדוֹר

וָדוֹר?..


פונה אל שרה


שָׂרָה, הָעִידִי נֶגֶד אֱלֹהִים

וְהַנְּשִׂיאִים: אִם חֲזוֹנִי הִקְשָׁה עָלָיִךְ

וְיוֹם נְדוּדַי אָרַךְ לָךְ וּתְלוּלִים מְלוֹנָיו —

אִם זֵכֶר בֵּית אִמֵּךְ וְשׂבַע תַּפְנוּקִים

וְנֹעַם מִשְׁפַּחְתֵּךְ גָּבְרוּ עַל אַהֲבַת

רַעְיָה לָשֵׂאת עִמִּי כָתֵף אַחַת, לִסְבֹּל

גּוֹרָל עַד סוֹף — הֲיֵשׁ כִּי דֶרֶך שִׁיבָתֵךְ

לְשָׁם גָּדַרְתִּי אָנִי, יַעַן שָׂשׂ אָשְׁרִי

לַחְנֹךְ עִמָּךְ בֵּיתִי עַל נֶכֶר הַדְּרָכִים,

וְַעַן לִרְאוֹתֵךְ אֶצְלִי שָׁפַר שַׁלְוִי

עָלַי בָּאֹהֶל וּבְמַעֲגַל גְּדוּדַי?..אִם לֹא

מִמְּלוֹא חֶפְצֵךְ וְחֻפְשָׁתֵךְ תָּמִיד נָתַתְּ

סִפֵּךְ וְסִפּוּנֵךְ אֶצְלִי וּבִרְכָתֵךְ

הִנַּחְתְּ לִמְזוּזָתִי?..הָעִידִי!..בַּחֲרִי

עָלַי גְּמוּלֵךְ הַיּוֹם, הַגִּידִי, כִּי נִלְאֵית

מְאֹד לְהִתְגּוֹרֵר אוֹרַחַת בֵּין נָכְרֵי

שְׁכֵנַיִךְ, הָלְאָה מֵעַמֵּךְ וּמִנּוֹפֵךְ,

כִּי לֹא מָצָאת דֵּי תַנְחוּמִים בִּכְנַף אִישֵׁךְ —

אָז חֵלֶף עֲלוּמִים חוֹמְקִים וְרָב עֱנוּת

עִמִּי וּמְעַט יְמֵי חֶמְדָּה, לֹא אֶעֶצְרֵךְ

מִשּׁוּב עִם הַנְּשִׂיאִים לַטּוֹב לָךְ.


שרה כל עוד מתאפקת מהמית לבה לו

מַה־קָּטְנָה,

מַה־דַּלָּה בִרְכָתִי, כִּי תִתְעַטֵּר בִּי נֶגֶד

אוֹרְחָי!..אִם לֹא אַתָּה עַל שְׁכֶם עֲנָק תָּמִיד

עָמַסְתָּ לְבַדְּךָ כָל סִבְלְךָ, אִם לֹא

מֵעֵבֶר לְמִצְפֶּךָ אָהֳלִי חָסַמְתָּ

בְּגֶדֶר בַּטֻּחוֹת, וְאִם לֹא תִפְאַרְתִּי

הָיְתָה לְהִתְיַצֵּב עָלֶיךָ וְלִפְרֹשׂ

כְּנַף יוֹנָה רוֹטֶטֶת עַל נִשְׁרִי הַגֵּא?..

אִם לֹא מִנִּיתָ לִי שְׁנוֹת חֲמוּדוֹת שֶׁעֵין

כָּל אֵשֶׁת אִשְּׁרַתְנִי — — —


מתרפקת עליו ומנמיכה קולה


רַק נָהָה לִבִּי

בִי לִבְשׂוֹרַת מוֹלֶדֶת וַיֵּצֵא כִלְרֹן

חָלִיל נוֹשֵׂא הֵד נְעוּרִים וַיִּתְחַמֵּץ

מֵעֶצֶב — — — אַבְרָהָם, הַאִם אֵין לְשַׁנּוֹת

צַו אֱלֹהִים, לוּ גַם בְּצָרָתִי אֲחַל

פָּנָיו הַיּוֹם, אַעְתִּיר שִׂיחִי, אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו

כָּל־מָה אֲשֶׁר הֶעְלַמְתִּי עַד עָתָּה, חִתַּלְתִּי

בְּאַהֲבַת קְנָאוֹת אֵלֶיךָ, לוּ אָגֹל

יְגוֹנִי הַמַּר הַפַּעַם לֵאלֹהֶיךָ:


מראה על המשק מסביבה


אֲשֶׁר גַּם מַחֲרַשְׁתִּי זֹאת מְרוּטַת רִגְבֵי

מַלְקוֹשׁ, וִיתַד הָאֹהֶל, וְאַבְנֵי רֵחַי

וְכַר גְּמַלִּי — אִם לֹא כִּכְלֵי גוֹלָה כֻּלָּם,

כֻּלָּם תָּמִיד רָאִיתִי — — —?


אברהם עומד נכחה, כובש המית רחמיו אליה.


הנשיא א' לאברהם

הָאֻמְנָם, בְּנִי,

עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁעֶה אֵלֶיהָ בְּכָרְעָהּ

מִכֹּבֶד עָרְעָרוּת עַל רֹחַק טִלְטוּלֶיךָ?


כולם שוהים בדממה הכובשת תוכה התאבקות ממושכה ללא וויתורים.

מפנים החצר שבה הגר.


הגר אל שרה

עָרַכְתִּי הַשֻּׁלְחָן.


שרה כנעורה

כַּבְּדוּנִי הַנְּשִׂיאִים,

לָסוּר לָאֹהֶל.


לוט

עיף מאד, וסולד מכל מיצוי דין ודברים זה שואף לרווחה. כדרכו יזדרז למצוא את ההטעמה המבדחת, הלהוטה אחרי כל פרור של הנאת חיים, כדי לפשר את רצינותם הסמורה של רעיו, להקל את המועקה, לרשל את המתיחות הצובתת. נטפל אל הגר.


נִחַמְתִּנוּ בַת מִשְׁתַּי,

גְּנֻבְתִי גְדוֹת סוּף וָגֹמֶא, חֲמוּדַת נְשֵׁי חָם:

כִּי חֵי פַרְעֹה, אִם לֹא בְדִין פֹּה רַעֲבוֹן

גְּבָרים

צועק מר מכרסו עד צפרניו

לְבֶן בָּקָר רַךְ וְאָבוּס.


הגר

אֶשְׂמַח מְאֹד

הַשַּׂר, אִם פְּרִי יָדַי יִנְעַם לְךָ אַחַר

יוֹם עֲסָקִים וְטֹרַח רָב.


לוט

אַף לֹא אָמַר

עוֹד אִישׁ עַל לוֹט, כִּי דֶרֶךְ פַּחַז בּוֹ לִקְפֹּץ

עַל כָּל עִנְיָן וּלְבָרְרוֹ בְחֵךְ יָבֵשׁ

וּבְעַיְפוּת נָפֶשׁ…הַנְּשִׂיאִים, מַה־טּוֹב לִפְשֹׁט

עִם עֶרֶב אֶדֶר מוֹעֵצוֹת וּלְהִתְעַדֵּן

בְּמַנְעַמֵּי שֻׁלְחָן…וּמְשַׁל יוֹשְׁבֵי רֹאשׁ קֶרֶת

יֹאמַר: כָּל חֵךְ טוֹעֵם יַשְׂכִּיל אֶת פִּיהוּ

לְאִמְרוֹת־דַּעַת וְעֵצָה — וְחָכְמוֹת־אֵפֶר

לְבֶטֶן חֲסֵרָה.


הולך ראשון עם שרה והגר.


גוג נלוה אליהם. אט, אט תרעומתו מתפוגגת

גְּרוֹן רְנָנוֹת תָּמִיד

לְלוֹט לְהַלֵּל־שְׁתִי וְזֶבַח אַבִּירִים…

אַךְ לוּ לְפִי גְבוּרַת אִישׁ יָעֳרַךְ כֹּחוֹ

לְסֹבֶא וּלְבָשָׂר, הֵן לֹא הֶעְדַּפְתִּי אָז

לְךָ עַל קְטֹן גְּבִיעַי וְכֶרַע, אוֹ בְדַל אֹזֶן.


כולם הולכים, רק נשיאי אמרפל מתעכבים עוד עם אברהם.


אברהם

עִזְבוּנִי לְנַפְשִׁי מְעַט — אַחַר אָבוֹא.


הנשיא ב' הולך. דממת רגע.


הנשיא א'

בְּנִי, לֹא אֶתְפֹּשׂ אוֹתְךָ עַל כֹּבֶד לֵב — יָדַעְתִּי,

כִּי חִרְחֲרוּךָ מְאֹד סִבְלוֹת גָּלוּת…


מראה לו על הדר המרחקים. המתעממים ממול שלהבות שקיעה


הַבֵּט

מִזְרָחָה וְהַקְשֵׁב: מַה־פֶּלִאי, נוֹרָא הוֹד

רָז הָעוֹלָם רָבַץ עַל מֶרְחַקָּיו, הֵדֵם

שְׁאוֹן פִּתְרוֹנִים רַבֵּי חֶשְׁבּוֹן: אֲרִי אַלְקוּם,

שֶׁרַעֲמַת פְּלָדוֹת יַכְנִיס לְסֹבֶךְ לָיְלָה…

וְאִם מִמַּלְכְּךָ נִמְלַטְתָּ, הִתְחַמַּקְתָּ

מִנַּהֲרַיִם — הֲמִמֶּנוּ תִסָּתֵר?


מוציא מגילה מכיסו


הִנֵּה לְךָ הֵבֵאתִי כְתָב זֶה הָרָשׁוּם

בְּיַד זְקַן מוֹרֶיךָ, רֹאשׁ מָגֵי בָבֶל,

וּבוֹ כָתוּב:


גולל וקורא לאור הכהה של הדמדומים


עַל בֵּן יַקִּיר, צְבִי חֲנִיכָיו,

שֵׂיבַת אָב תִּתְאַבָּל! שָׁמַעְתִּי כִּי חָזוֹן

חָדָשׁ תִּשָּׂא, לֹא שִׁעֲרוּהוּ קַדְמוֹנֵי

הוֹבְרִים, כִּי לֹא תִדְרשׁ עוֹד בְּאוּרֵי שָׁמַיִם

וּבְאוֹתוֹתָם — וְלִגְאוּלַת אָדָם תַּחְתֹּר…

מִי אָנוּ בְּקוּקֵי בִינָה, יְצוּרֵי אֶפַע

וּמַחֲשָׁךְ, כִּי נְחֻפַּשׁ לְתַכְלִית־פְּדוּת

מִמַּזְּלוֹת הַנֵּצַח, כִּי נָרִיב עִמָּם

לְצֶדֶק אַחֲרִית וּלְסֵבֶל וּלְשִׁלְטוֹן

גּוֹי וְאָדָם? הֲכִי אַתָּה תִשְׁאַל אוֹתָם,

מַדּוּעַ הִצִּיבוּנוּ בִמְרוֹמֵי עַמִּים

הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר תִּרְדֶּה בָבֶל בְּכָל

חוֹמַת נְחוּשָׁה וּמִגְדַּל־עֵדֶר?..הֲתִמְחֶה

אַתָּה מָחָר בְּמִשְׁפָּטָם הַנַּעֲלָם,

אִם יֵשׁ אֲשֶׁר פִּתְאֹם תָּרְנֵנוּ אָנוּ הַזָּקוּף

יִכְרַע עַל נַהֲרוֹת גּוֹלָה?.. מִי אַבְרָהָם,

מִי אֱלֹהֵי הַשֶּׁקֶר, שֶׁגָּמַר דַּעְתְּךָ

לִתְקֹן גְּזֵרַת גּוֹרָל, לָזוּד אֵלָיו, לִצְדֹּק

מִמֶּנּוּ?.. וְאַתָּה הַיּוֹם רַק אֶבֶן חֵפֶץ

בְּמַרְגַּמְתּוֹ, לְנַסּוֹתְךָ בִזְדוֹן לִבְּךָ

וּלְהַתְעוֹתְךָ, אִם לֹא תִרְצֶה לְהִסְתַּפַּח

בְּמִשְׁטָרוֹ.


נותן את המגילה לאברהם והולך אף הוא.


אברהם לבדו

רַק אֶבֶן קָלַע!..אֱלֹהָי!

עָצְמָה זוֹ שֶׁנָּתַתָּ בִּי וֶאֱמוּנָה,

וְשִׂנְאַת־מֶרִי לְמוּסַר אָבוֹת אַלִּים,

הֵם הֵמָּה הוֹבִילוּנִי עַד כֹּה — הַאֶסֹּג

וּבְפַחַד אֶעֱקֹף עַל נִסְיוֹנִי, הַיּוֹם

עָלַי הֵטַלְתָּ?


זקוף ואיתן הוא משקיף על פני הככר והלאה


וּבְכָבְשִׁי אֶת רַחֲמַי

עַתָּה לְאֵשֶׁת עֲלוּמָי, מַלְכָּה גוֹלָה,

לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ — שׁוּב קוֹלְךָ הִקְשַׁבְתִּי

מֵעֲבָרִים וּבְקִרְבִּי־אָנִי: לַעֲמֹד

לִבְרִית גְּאוֹנִים כָּרַתָּ לִי בְּאֶרֶץ זוֹ — — —


הגר שבה וקרבה אליו לאט, לאט…שח כמעט וביגון בודד חרישי הוא מוסיף, כנזכר בהבטחת אלהיו


לִי וּלְזַרְעִי אַחֲרָי — — —


מרגיש בהגר


הָגָר!..


הגר

אֶל אָהֳלִי

אֲנִי סָרָה…הָעֶרֶב נָח עַל הַכִּכָּר,

וְרֶגַע הִתְיַצַּבְתִּי אֵצֶל אֲדוֹנִי,

כִּי רְאִיתִיךָ כֹּה בָדָד מַשְׁקִיף מִפֹּה

וָהָלְאָה…


אברהם

בּוֹדְדָה נִצַּבְתְּ גַּם אַתְּ…


הגר

אָמַרְתִּי,

כִּי לֹא שָׁוְא בָאוּ הַנְּשִׂיאִים מֵאַרְצְכֶם

הֲלוֹם…כִּי בִמְהֵרָה דַרְכֵּנוּ שׁוּב יָנוּעַ

מִכְּנָעַן — וָאַבֵּט עִם אֲדוֹנִי לָדַעַת

לְאָן וּלְאֵיזֶה גְבוּל הוּא יִפֶן.


אברהם

הַלְּאַרְצֵךְ

עָגַמְתְּ?..


שותק רגע…כמדבר אל נפשו הוא


כִּי כָכָה הֲנִיעוֹתִי אַחֲרַי

כֻּלְּכֶן חִנָּם.


הגר

טוֹב לִי פֹה.


אברהם

כִּגְבִרְתֵּךְ כָּמוֹךְ

לַשֶּׁקֶר תַּאֲרֵכְנָה נַפְשְׁכֶן אֵלָי,

לָתֵת לִי — לֶחָזָק מִכֶּן — מִכֹּחֲכֶן,

לִטְעֹן עִמִּי כָל כֹּבֶד פְּקוּדָתִי, עַד יֵשׂ

שֶׁתִּשְׁתּוֹחַחְנָה תַחַת מַשָּׂאָהּ…כֹּה לֹא

כִלְכֵּל אוֹנִים גַּם לוֹט וְיוֹם אֶחָד פָּלַט

סְדוֹמָה…


שם ידו עליה בחסד סליחה


וַאֲנִי יָדַעְתִּי אֶת דַּרְכֵי

נְשָׁפַיִךְ לְעָרֵי הָעֵמֶק וּלְחֶבְרוֹן,

וְלֹא גָדַרְתִּי בַעֲדֵךְ.


הגר בושה, כובשת פניה. חרש, וכעין נעימת תביעת־סתר בקולה


כִּי לֹא עָצַרְתִּי

כֹּחִי לִהְיוֹת פֹּה לַיְלָה, לַיְלָה, בַכִּכָּר,

קְרוֹבָה כֹה וּרְחוֹקָה כֹה מֵעֶרְגַּת נַפְשִׁי.


אברהם מביט בה ושותק רגע

כִּי אֵין דָּבָר לָךְ פֹּה, בִּתִּי, אֵין מִי לָךְ פֹּה

בִּכְנַעַן הַזָּרָה.


הגר

לִי טוֹב, כֹּה טוֹב עִמָּךְ!..


אברהם רוצה לעמעם על דבריה ולהפליג פתרונם

גַּם לִי יֵשׁ יִתְנַכֵּר נוֹף זֶה, אִם כִּי אֲבוֹת

אִמִּי מָשְׁלוּ בִירוּשָׁלַיִם וֵאלֹהַי

צִוַּנִי הֵנָּה — אַף כִּי לְשָׂרָה וָלָךְ:

לָכֶן יִשַֹׁח כֹּה כָל מִשְׁכָּן זָר, כִּי אֵי שָׁמָּה

יִרְמֹז עוֹד חֶדֶר הוֹרַתְכֶן לְבֶן יְרִיעוֹת

עַל גְּדוֹת מוֹלָדֶת.


הגר בהתפרצות פחד נדחקת אליו

אֲדוֹנִי, הַכְּבָר נֶחֱרַץ

לָלֶכֶת נַהֲרָיְמָה?


אברהם

מְאֹד עָיְפָה גְבִרְתֵּךְ

לְאָהֳלֵי נְדוּדֵנוּ — אִם תְּבַטֵּא חֶפְצָהּ

לֹא אֲנִיאָה מִשּׁוּב שָׁם.


הגר רועדת כולה

וְתֵלֵךְ עִמָּהּ?


אברהם

פֹּה אֶשָּׁאֵר…גַּם אַתְּ, הָגָר, לֹא אֶמְנָעֵךְ

מִלֶּכֶת אֶל נַפְשֵׁךְ.


הגר פעומת אשרה הגדול

לֹא אֲדוֹנִי!.. חָמַדְתִּי

כֹּה אֶרֶץ זוֹ וְעַרְבָתָהּ וּשְׂדוֹת יַעְרָה:

וּבַאֲשֶׁר מָסַךְ נָוְךָ יֵצַל, תֵּן לִי

לְהִכָּנֵף מִפְּנִים, וּבַאֲשֶׁר תִּבְנֶה

מִזְבֵּחַ לֵאלֹהִים עִמְּךָ אֲסוֹבְבֶנוּ.


אברהם עודנו כופה על רגשיו

וְאֵיךְ בִּי תִבְטְחִי, הַנַּעֲרָה, לוּ גַם

הַיּוֹם הַזֶּה בְרִיתִי כְרוּתָה עִם כָּל עַפְרוֹת

כְּנַעַן לְכָבְשָׁן?..וּבִרְאוֹתֵךְ הַיּוֹם,

כִּי מִסְתַּבֵּל בְּקָרִי וְשַׁאֲנָן פִּתְחִי —

הַאִם לֹא תִּתְבַּדִּי, הָגָר, כִּי בְּבֵיתִי

הִפְקַדְתְּ מְחָרֵךְ וַתַּאֲמִינִי טֶרֶם זְמָן

כִּי בֶטַח יְעַתַּד הָעֲרִירִי חֵילוֹ,

כִּי הוּא יָקוּם לִי, כִּי אֵין זָר לוֹטֵשׁ עֵינָיו

לִצְבֹּר גְּדִישׁ תְּמוֹלַי וַאֲפִילוֹת עָתִיד?..

הַאֵין טוֹב לָךְ לְהתְאַחֵז בְּנַחֲלָה,

שֶׁדֵּישׁ אָבוֹת יַשִּׂיג בָּהּ אֲלֻמּוֹת בָּנִים,

וְדוֹר בְּדוֹר רֻתַּק בְּחֶרֶב וְחֶרְמֵשׁ,

וּבְנַחַת וּדְאָגָה?..


מחייך מתוך תוגת געגועיו


הֲלֹא אַתְּ טוֹבַת שֶׂכֶל —

אֵיךְ לֹא הִרְפֵּית מִמֶּנִּי?


הגר ראשה מורד על זרועו חרש

אֲדוֹנִי, אֵין זֹאת

כִּי נְקַלּוֹתִי בְעֵינֶיךָ וַתְּמָאֵן

לִפְרֹשׂ כְּנָפְךָ עָלָי…


שותקים הם קרבים אל אוהל הגר


אברהם מביט בנגוהות הערב המאפילים

הַבִּיטִי אֵיךְ יָחוּג

בַּעֲלָטַת שְׂדוֹתַי הָעַיִט וְאוֹרֵב

לְנִדְחַת־עֵדֶר.


הגר

עֶרֶב, עֶרֶב, עִם אֱסוֹף

הָעֲדָרִים יָטוּס מֵהֹר הָהָר…הִנֵּהוּ

יוֹרֵד עַל הַכִּכָּר…צַו, אֲדוֹנִי, לִגְעֹר

בְּאֶבֶן קֶלַע בּוֹ.


זורקת אבן מקלעה ומניסה את העיט…עומדים שניהם בפתח אוהל הגר


אברהם סוקר על רחבת הארץ, כולו נתון לנפשו הוא

לוּ בֵן הָיָה לִי לְהַשִּׁיב

הָעַיִט, שֶׁיֵּרֵד עַל נַחֲלָתִי בַחֲנוֹת

יוֹמִי: בֵּן שֶׁיִּמְשֹׁךְ צִמְדּוֹ בְרֹן שְׁחָרִים

עַל פְּנֵי תְלָמַי וּבְכַרְמִלּוֹ פִרְיִי יִרְעָשׁ —

בֵּן שֶׁיְּעַבֵּר חַיֵּי אָב לְחַשְּׁקָם אֶל תּוֹךְ

שַׁלְשֶׁלֶת חִלּוּפֵי דוֹרוֹת, וְשֶׁיָּשִׂים

לִי שֵׁם בְּמִשְׁמְרוֹת מַסָּח בְּשַׁעֲרֵי

חַיִּים וּמָוֶת, וְיִצְפֶּה גְמוּל עֲתִידוֹת

לַעֲמָלִי וַחֲזוֹנִי בֶחָלֶד — — — בֵּן,

שֶׁיִּתְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ זוֹ עִם אֱלֹהַי,

שֶׁאֶת שִׁמְעוֹ יֵיטִיב מִשֵּׁמַע אַבְרָהָם

וְיַאֲמִיץ בְּרִיתִי עִמּוֹ…


הגר מתחמקת חרש אל האוהל…אחד, זקוף וחסון, עומד אברהם מול המרחק והכוכבים. בהתעטפות רגשיו:


כָּמַהּ בְּשָׂרִי

לִבְנִי — — —


המסך מכסה על הגר, הכורעת מפנים הפתח. רק את זרועותיה החשופות היא שולחת החוצה ולופתת את ברכי אברהם.


הגר ברטט סוד התמכרותה

יָדַעְתִּי, אַב הֲמוֹן גּוֹיִים תִּהְיֶה!..


עוד רגע הוא מזדקף וזוהר־סוד על פניו — ובעוד רגע מתכופף אליה ונעלם מעבר מסך אהלה.


 

עלילה שׁניה    🔗

בין הרי אלוני ממרא. מלכי־צדק, שרה, הגר, ואליעזר. ממרום גבעה יזיז נשקף צפונה לירדן.

שרה

שׁוּר הָלְאָה, הָלְאָה, קֵדְמָה!..

יזיז

אֵין אִישׁ כְּמִשְּׁלשׁ

טַחֲווֹת הַקָּשֶׁת.


מלכי־צדק לשרה

אַל נָא תִדְאֲגִי לָהֶם!

יָדַעְתִּי, כִּי הָיְתָה עֲצַת־עָקְבָה מִגּוֹג

לְמַצְבִּיאֵי בָבֶל לְהַתִּיקָם צָפוֹנָה,

לָתֵת לְאַבְרָהָם יָדַיִם לְבַקַּע

בָּהֶם בַּתָּוֶךְ…הֵם עוֹדָם בּוֹטְחִים בְּגוֹג,

זֶה אִישׁ בְּרִיתָם מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם לִפְשֹׁט עִמָּם

עַל מַלְכֵי־עֵמֶק הַשִּׂדִּים לְבוֹא פָארָן –

עוֹד לֹא הֵרִיחוּ מָעַל: יַעַן שֶׁחִסְּרוּ

לוֹ בַבִּזָה חֶלְקוֹ בִמְעַט, חָמַק מֵהֶם

אֵלֵינוּ וְסוֹדָם הִלְשִׁין אֶל אַבְרָהָם,

לִגְלוֹת אָזְנוֹ, שֶׁעֹנֶשׁ מָוֶת אַמְרָפֶל

זוֹמֵם לוֹ, כִּלְמֵרִים נֵס מֶרֶד בִּפְקוּדַת

פַּרְעֹה… בִּטְחִי בְאַבְרָהָם וּבְרֶכֶב גּוֹג!


שרה

אָמְנָם, מַלְכִּי, גּוֹג הִזְהִירָנוּ לְקַדֵּם

אֶת בּוֹא צִבְאוֹת בָּבֶל, וַנִּתְיָעֵץ עִמּוֹ

לְהִסְתָּעֵר הָרִאשׁוֹנִים עַל הֲמוֹנָם,

בְּעוֹד הֵם מְחַלְּקִים בֵּינָם שְׁלַל סְדוֹם – וְגַם

הִבְטִיחַ שֶׁיְּעַכֵּב אֶת פָּרָשָׁיו אֶצְלָם,

לִהְיוֹת לְעֵזֶר לָנוּ וּלְהֻמָּם פִּתְאֹם

מִקֶּרֶב מַחֳנָם… אַךְ לָמָּה בוֹשְׁשָׁה

בְשׂוֹרָה זֶה חֲמִשָּׁה יָמִים?..

אל יזיז

שׁוּר שָׁמָּה דֶּרֶךְ

כִּנְרוֹת!..


הגר אל אליעזר

הַאִם צִוִּיתָ לָרוֹעִים לִנְהֹג

הָעֲדָרִים לְנֹכַח אֵלוֹנִים לְמַעַן

לֹא יְעַפְּרוּ הַיּוֹם בְּשֶׁקֶף הַמֶּרְחָק?

אליעזר

כֹּה צִוִּיתִים.


יזיז יורד

אֵין רָץ וְרֶכֶב אָיִן.


מלכי־צדק

שׁוּבִי

אֶל אָהֳלֵךְ, שָׂרָה – לֵילוֹת נְדוּדִים יִגְּעוּךְ…


יזיז

וְאָנוּ לֵב וְעַיִּן נְעוֹרֵר לָעֲבָרִים,

עַל כָּל צֵל מִתְעַלֵּם בַּסְבַךְ וְעַל כָּל קֶשֶׁב,

שֶׁחֶרֶשׁ יְשׁוֹטֵט – וְכָל אֶחָד יָשִׂישׂ

לָחוּשׁ רִאשׁוֹן עִם בְּשׂוֹרָתוֹ.


שרה

אִם טוֹב וְאִם

רָע תְּבַשְׂרוּ – אַל לְאִטְּכֶם לִי!


הולכת עם מלכי־צדק. יזיז מתרחק בין ההרים.


אליעזר

גַּם אֲנִי

בְּלֵילוֹת אֵלֶּה מְנַדֵּד שֵׁנָה לִשְׁקֹד

עַל כָּל רְכוּשׁ אֲדוֹנִי: עַל גְּדֶרֶת עֲדָרָיו

וְאֹסֶף גֹּרֶן, שֶׁהִפְלַטְנוּ בְחָפְזָה

הֲלוֹם, בִּנְשׂוֹא הָרוּחַ לַכִּכָּר תְּרוּעַת

הַמַּחֲנוֹת.


הגר נתונה לנפשה.

אָמְנָם, סוֹכֵן טוֹב אֱלִיעֶזֶר…


אליעזר נטפל אליה

וְלַיְלָה, לַיְלָה, קַשּׁוּבָה אָזְנִי לַשָּׁקֶט:

מַה־צָּו יָבִיא הָרָץ לְאֵלוֹנֵי מַמְרֵא?

הַאִם לָשֵׂאת תֹּף לַמְנַצְּחִים, אוֹ לְהָנִיס

יִתְרַת הַהוֹן מִכֹּבֶד מִלְחָמָה קְרֵבָה?…

וּלְכָל נִיד קַל וָצֵל דָּמִי עֵר וּמְזַנֵּק

בְּצִפִּיַּת מִשְׁנֶה: הֲבָא צִיר מִן הַקְּרָב –

אוֹ אַתְּ הִיא שֶׁנִּחַמְתְּ לִי וַתֵּצְאִי לִגְמֹל

עָלַי כָּל עַגְמָתִי לָךְ.


הגר בלגלוג נרגז

וָאָקוּם בְּתּוֹךְ

הַלַּיְלָה?.. הָהּ, נִסְכַּלְתָּ, נַעֲרִי, לִבְחוֹר

לְךָ סוֹכֶנֶת עֲצֵלָה… גַּם לֹא כָעֵת

לְךָ לִהְיוֹת אִישׁ אֳהָבִים לִי.


אליעזר זעוף

גַּם לֹא תְמוֹל,

שִׁלְשֹׁם!.. כִּי כָל זְמַן הֱיּוֹתֵנוּ בַכִּכָּר

עָקַפְתְּ וַתִּתְאַפְּקִי אֵלָי.


הגר

תָּמִיד נִקְרָה

לִי מִי נִכְבָּד מִמֶּךָ.


אליעזר בכובד ראש

כִּי עַל נְקַלָּה

דַּנְתִּינִי!.. עַל אַדְמַת פְּרָצִים פֹּה נַעֲמֹד

הַיּוֹם: אוּלַי מָחָר עוֹד זֶה בָּזֶה יִּשְּׁכוּ

גְּבוּלוֹת סוֹכֵן וַאֲדוֹנָיו, כִּי תִּתְעַרְעַר

כָּל גֶּדֶר יְחָשִׂים עַל נְתִיבוֹת מְנוּסָה –

אָז רַק הַדַּמָּשְׂקִי יִהְיֶה נָקִי מִכָּל

שְׁבוּעָה אוֹ מֶרֶד בְּפַרְעֹה וּבְאַמְרָפֶל.

בהתרפקות עגבים

מָחָר, הָגָר, מַה־טּוֹב לָךְ לְרַפֵּד מִשְׁכָּב

כְּאֵשֶׁת חֵיק לְאִישׁ חָפְשִׁי, כְּבַד קִנְיָנָיו.


הגר בקהוֹת נפשה בו

לוּ לֹא דָאַגְתָּ לִי!.. כִּי לֹא מִכָּל אֲשֶׁר

יִשְׁרוֹץ מִינְךָ יִסְכֹּן לִידִיד לִי.


אליעזר תובע עלבון יחוסו אף הוא.

בְּחוּצוֹת

עֲרָב וָעֵדֶן, בִּמְרוֹמֵי קִרְיוֹת מִזְרָח,

מִי כְסוֹחֵר דַּמֶּשֶׂק רְכֻלָּתוֹ יִפְרֹק

בַּשַּׁעַר, וִישַׁלֵּם בְּפוּךְ וּבְתַמְרוּקִים

וּבְשַׂהֲרוֹן זָהָב גְּמוּל אַהֲבַת קְדֵשׁוֹת

וְנַעֲרוֹת חֶמֶד בִּמְלוֹנִים וּבְהֵיכְלֵי־נָשֶׁף?..

כִּי לֹא בוּז בֵּית אָבוֹת אֲנִי לָךְ.

תוקף אותה בחזקה.


הגר מתאבקת עמו

פַּר מַרְבֵּק!..


אליעזר מתאמץ לכבשה

עַל דִּבְרָתִי, אֲצִילָתִי, כִּי לֹא נוֹפֵל

הוּא מִסּוּסִים כְּבוּדִים וּמְיוּזָנִים בְּרֶכֶב

פַּרְעֹה.


הגר מצעקת

יָזִיז, יָזִיז, אַיֶּךָּ?..


יזיז קולו בא מקרב

אֲחוֹתִי, מַה־לָּךְ?..

הִנֵּנִי!


אליעזר מרפה ממנה, כולו רועד, דלוק תאוה לא נהיתה, בפנותו לעבר יזיז:

כָּל טְחוֹרֵי מִצְרַיִם יִסְכְּרוּ

בְשָׂרְךָ מִפֶּה אֶל פֶּה, בֶּן חַרְטֻמִּים!


יזיז יוצא מבין ההרים

הֲיֵש דָּבָר?


אליעזר רוטן

אֵין מָה.

הולך הנה והנה.


יזיז

מַה־כָּכָה תַּאֲפִיל פָּנִים

וְרוּחֲךָ נִסְעֶרֶת – מַה־קָּרָה, הָאִישׁ?..

הַגִּידָה!


אליעזר כובשׁ עצמו והופך מכעסו

מִשְּׁמוּעַת פְּחָדִים אֶדְאַג, הַשָּׂר…

בְּהַגִּיעָהּ כֻּלְּכֶם תָּבוֹאוּ עַל שְׁלוֹמְכֶם

מַהֵר: אַתֶּם מִצְרַיְמָה תִפְלְטוּ, וְאֶל

גְּבִירְתֵּנוּ אַמְרָפֶל יַט חָסֶד – לֹא כֵן אָנִי:

בְּמַחֲסוֹר וּבְמִסְתָּרִים מֵעֵין בּוֹזֵז

בְּנֶפֶשׁ אֶתְמַלֵּט, לִלְפֹּת מַשְׁקוֹף עָשֵׁן

עַל שִׁמְמוֹת אֵפֶר.


יזיז

לֹא אַתָּה, הַדַּמַּשְׂקִי,

אֲבֵל בֵּית אֲדוֹנְךָ תַּשְׁפִּיל הַיָּד!.. תָּמִיד

יִשְׂפֹּק לְךָ זְמַן לְנַעֵר מִתּוֹךְ כְּתָלָיו

וְלֹא אַתָּה תִטּשׁ בְּחֶתֶף הַמְּהוּמָה

וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ רְכֻלָּה לְכַלְכֵּל־נָפֶש.


הגר בזדונה

אָחִי, הֵן לֹא רַק לְעוֹרוֹ יִדְאַג הָאִישׁ:

הֲכִי בִשְׂכַר חֶלְקוֹ הַדַּל, שֶׁבְּיוֹם שָׁלָל

יַמְלִיט מִמֶּשֶׁק אַבְרָהָם, סָכַן עַד כֹּה

אֶצְלוֹ בֶאֱמוּנָה?.. הוֹי, לֹא לִבּוֹ יֶחְסַר,

כָּל טוּב בֵית אֲדֹנָיו.


אליעזר

לַשָּׁוְא תִּתַּמָּמִי!..

כִּי מָה הָעֶצֶב שְּׁתְּהַלֵּךְ עֵינֵךְ עָתָּה,

מַה־צִּפִּיָּה מְמֻשָּׁכָה קְמָטָתֶךָ כֹּה,

כִּי נֶעֶדְרָה בְשׂוֹרָה מֵהַנָּשִׂיא?.. הֵן לֹא

הָגָר הִיא, שֶׁקָּשְׁרָה לְבֵית גְּבִרְתָּהּ יִשְׁרַת

לֵב וִידִידוֹת חִנָּם: אוּלַי זוֹ אַתְּ

הָרִאשׁוֹנָה, בַּסֵּתֶר מֵעֵינֵי כֻלָּנוּ,

תָּקַעַתְּ יְתֵדֵך פֹּה וַתְּעַתְּדִי חֶלְקֵךְ

לָךְ מִמֵּיטַב רְכוּשׁ אֲדוֹנֵךְ זֶה מִשֶּכְּבָר –

וְעוֹד מְלָאֵךְ לִבֵּךְ לִטְפֹּל עָלַי אַשְׁמָה…

אל יזיז

אַךְ גַּם פְּקִיד פַּרְעֹה רַק זֶה מִתְּמוֹל הָפַךְ

לְנֶאֱמַן נְשִׂיא עֵבֶר, שֶׁלְּגוֹרַל בֵּיתוֹ

בְּלֵב אֶמֶת פִּתְאֹם יִדְאַג כֹּה – הֲכֵנִים

אַתֶּם שְנֵיכֶם?


יזיז

אָמְנָם צָדַקְתָּ, כִי אַךְ תְּמוֹל,

רַק מִקָּרוֹב דָּבַקְתִּי בַנָּשִׂיא… רָאִיתִי

זֶה מֵאֲנוֹ לִתְקֹף מֵעֹרֶף אֶת שְׁכֵנָיו

בִּמְחִיר הַבַּז וְהַכָּבוֹד הִבְטִיחוּ לוֹ –

וְכָל עֱזוּז רוּחוֹ וְכָל בִּטְחוֹן אָדָם,

שֶׁנֹּכַח אֱלֹהָיו עַל פֶּלֶס עֲתִידוֹת

יִשְׁקֹל כָּל עֲלִילָה – וַיִּקֶן לוֹ נַפְשִי.


אליעזר רב השר

לֹא לִי לִבְחֹן מַחֲשֶׁבֶת מַסְתִּירֵי לָשׁוֹן

וּמְשִׁיבֵי טַעַם בַּשָּׂרִים… וְאֵיךְ אֶפְתֹּר

לִי, שֶׁיִּשְׁוֶה לְשַׂר פַּרְעֹה לִנְטשׁ דְּגָלָיו,

לִפְשֹׁט שִׂרְיוֹן פָּרָשֵׁי הֶדֶר וּלְאַהֵל

עִם חֲנִיכֵי נָשִׂיא גוֹלֶה, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה

גְּדָל רוּחַ וּמַשְׁלִים צַו אֱלֹהָיו?


הגר ליזיז

רְאֵה,

מַה נִּתְבַּדֵיתָ!.. הֲיִפְתַּח לְךָ אֹזֶן אִישׁ,

שֶׁמֵּאָה כֶסֶף לְיָמִים וּמִשְׁנֵה־עֵרֶךְ

בְּגָדִים קִבֵּל שְׂכַר בֶּן־מֶשֶׁק וּלְפִיהֶם

קָצַב מְנָת תֹּם וְישֶׁר לַאדוֹנָיו בִּימֵי

שַׁלְוָה וָסֵדֶר… וְהִנֵּה פִתְאֹם נָתַן

דַּעְתוֹ, שֶׁלֹּא לְעֵת כָּזֹאת, הֲרַת תְּמוּרוֹת

סוֹכֵן חָכָם יַשְׁכִּיב לִבּוֹ בְמַשְׂכֻּרְתּוֹ,

כִּי לֹא הַיּוֹם זְמַן לְחַשֵּׁב שְׁנוֹת עֲבוֹדָה,

לִטְרוֹחַ בְּחֶשְׁבּוֹן קְטַנּוֹת עִם אֲדוֹנָיו –

רַק לְצַפּוֹת לִגְמוּל תַּכְלִית.


אליעזר נפגע

חַי אֱלֹהַי,

כִּי לֹא לְאֹרֶך נֶפֶש לִי הָיוּ יְמֵי

שִׁבְתִּי עִם אֲדוֹנִי, לֹא בוֹ תֵצַר עֵינִי,

כִּי אִם בָּאֵלֶה שֶׁיָּעוּטוּ לִרְכוּשׁוֹ,

לִקְצֹר פְּרִי גֹדֶל מִרְמָתָם בִּמְעֹד רַגְלוֹ

בַּמִּלְחָמוֹת, תָּפְשׂוּ עִמּוֹ… הַאִם אֲשַׁם

רִשְׁעָה הוּא לִי, כִּי לֹא אֶחְפֹּץ לְהַעֲבִיר

יְגִיעַ שְׁנוֹת אֵמוּן, אָצַרִתִּי לְאָדוֹן

רַב חֶסֶד כַּנָּשִׂיא, אֶל מֶשֶק אֲדוֹנִים

זָרִים, שֶׁאַחֲרָיו יָבוֹאוּ – כִּי אָתוּר,

בְּטֶרֶם יַקְדִּימוּנִי אֵלֶּה, לַחֲטוֹף

וְלַעֲשׂוֹת לְבֵיתִי, אָנִי… וַאֲנִי

לֹא נִסְתְּרָה מִמֶּנִּי, כִּי אַתֶּם כֻּלְּכֶם

שְׂנֵאתֶם אֶת אַבְרָהָם: פַּרְעֹה וְאַמְרָפֶל

וּסְדוֹם וָגוֹג – אַךְ נִפְלְאָה מִמֶּנִי: לָמָּה?

עֲמֻקַּת יֵצֶר אֵיבָתָם – כּבוֹד וּבוּז

וְלַעַג וְתִמְהוֹן פְּחָדִים טְרוּפִים בָּהּ יָחַד.


יזיז

כִּי הֵם קוֹרְאִים דּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ – וְהוּא צוֹפֶה

לָאֵלֶּה הַבָּאִים… כִּי הֵם אֶת אֲמִתָּם

שָׂבְעוּ – וְהוּא יִרְעַב לְגֶרֶשׁ בִּכּוּרֶיהָ

הַחֲדָשִׁים… עַל כֵּן כֹּה דוֹחֲקִים בּוֹ הֵם –

אֲנִי רַק הִתְחַזַּקְתִּי הָרִאשׁוֹן עִמּוֹ.


אליעזר עודנו חושש בו

אַךְ לֹא בְּדֵי לָשֵׂאת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ.


יזיז

הֵנִיא

אוֹתִי מִצֵּאת עִמּוֹ לַנֶּשֶׁק, פֶּן יֹאמְרוּ

מַלְכֵי מִזְרָח, כִּי לְמִצְרַיִם אַבְרָהָם

נִלְחָם…

אל הגר

גַּם הִשְׁבִּיעַנִי לְבִלְתִּי עֲזֹב

אֶתְכֶן עַד יוֹם שׁוּבוֹ.


הגר ברטט קול

אוֹתָנוּ?


אליעזר מאוכזב

בְּיָדְךָ

הִפְקִיד אֶת הַגְּבִירָה?


יזיז

וְאֶת הָגָר.


הגר בצהלה כבושה

הֲרַק

אַךְ אֶת שְׁמוֹתֵינוּ הוּא פֵּרַש לָךְ?.. וְאוֹתִי

הִזְכִּיר אֵלֶיךָ עִם שָׂרָה?


אליעזר מר־רוח

וְלֹא אוֹתִי

מִנָּה לִשְׁמֹר עָלֶיהָ – לִי לֹא הֶאֱמִין…


יזיז

מִקְרֶה הוּא, כִּי אָץ לוֹ לָצֵאת… אַל תִּטֹּר מֶמֶר…


אליעזר באיבה גלויה

יָדַעְתִּי: בַּעֲצַת נְכָלִים אַתֶּם לִגְנֹב

לִבּוֹ מִמֶּנִּי – כִּי לֹא נוֹחַ לְכֻלְּכֶם

זֶה הִתְהַלְּכִי עִמּוֹ פֹּה.


הגר כולה נשתנתה פתאום, לעגה ומרירותה פגו. על פניה רוך ורעד חדוה רבה.

אַל לְךָ, אֱלִיעֶזֶר!..

מִי דִּבֶּר־עָוֶל בָּךְ?.. מִי פֹה לֹא הֶעֱרִיךְ

כָּל עֲמָלְךָ, רֵעִי?.. עֲזֹב פָּנֶיךָ אֵלֶּה!..

רצה הנה והנה ומאזינה בכל כמיהתה בה לדממה. פניה מביעים חליפות עליצות מתפרצת ותקוה ממושכה. פתאם מזדקפת על בהונות רגליה, גמישה־פראה.

הוֹי, הוֹי, הַקְשֵׁב, הַקְשֵׁב! בַּדְּמִי זֶה הַגּוֹלֵש

מִןְ הֶהָרִים הֵד מְרַצֵּד… עַתָּה יָדָעְתִּי;

לֹא יִתְמַהְמַהּ צִיר נִצָּחוֹן מֵאַבְרָהָם –

כָּל אֵגֶל בְּדָמִי לֹו מִתְרוֹנֵן!..

אל יזיז

עֲלֵה

וְּקָרא לַצִּיר!


יזיז עולה לאטו

אַךְ הִשְׁתַּכַּרְתְּ!.. אֵיפֹה שָׁמַעַתְּ

רַק אַתְּ קוֹל הַבְּשׂוֹרָה דוֹפֵק.

נעלם בין הרכסים


הגר כולה רנן שכרון

עַתָּה בֵרְכוּ הָאֱלֹהִים אֶת אֲדוֹנִי בַכֹּל!..

אליעזר במרירות עלבונו

כַּמָּה

יָדוֹת לָךְ בַּבְּרָכָה, כִּי כֹה לָהּ תַּעֲלֹזִי!


הגר בבטחה

אַחַר תָּבֹא עַל חֶשְׁבּוֹנִי…

באושר חרישי

אַךְ מָה רָאָה

לִדְאֹג לִי כֹה – וְאֵיךְ יָדָע?..

מפסיקה, כמכניסה סודה… בודקת את גופה וגאה ובושה כאחת מתחננת לאליעזר

רעי, האם

לֹא עוֹד זאֹת גִּזְרָתִי זְקוּפָה, לֹא עוֹד יְרֵכַי

כְּפִלְחֵי־סַהַר רַךְ, שֶׁעוֹד לֹא הִתְכַּדָּר?..

אֵיךְ כְּבָר יָדָע?..


אליעזר מתרגש

מִי יָדַע מָה, פְּתַיָּה?


הגר כל נפשה

עַתָּה

בְּמִשְׁנֵה־אֹמֶץ יִלָּחֵם: לֹא רַק עֶזְרָה

מִחוּץ יָחִיש לְלוֹט וְלִשְׁכֵנִים שְׁבוּיִים –

כִּי יֵשׁ לוֹ מִי קָרוֹב מֵהֶם, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ

יָגֵן עַל שְׁמוֹ וְנַחֲלָתוֹ: עַתָּה נִלְחָם

לִשְׁאֵרוֹ הוּא…

פתאם כנבהלת על פיה

הוֹי, אַל תִּרְאֵנִי כְאִלוּ

חָמַדְתִּי סוֹד לִי…

שותקת רגע, ושוב מסוערת אשׁרה, עליזה, היא מבדה.

רַק לִבִּי יוֹצֵא לִקְרַאת

שִׁפְעַת גְּמַלִים נוֹשֵׂאת שְׁלַל רִקְמָתַיִם לָנוּ

וּגְלוֹמֵי חֶמֶד…


אליעזר אט, אט מתבהר לו דבר מה וליבו מתחמם מקנאה.

אַךְ שָׁוְא עַל סוֹדֵךְ תַּעֲרִימִי:

כָּל זְדוֹן יִצְרֵךְ וְנַבְלוּתֵךְ בְּבֵית גְּבִירְתֵּךְ

לֹא עוֹד יַצְלִיחוּ לָךְ – וּמֶלַח תִּזְרְעִי

עַל כָּל מִשְׁאֲלוֹתַיִךְ הַצְּפוּנוֹת.


הגר אצה לקראת קול צעדים

מִי שָׁם?..

יטה ודנה באות מבודחות


יטה

הָגָר, הָגָר! מַה פֹּה תֵשְׁבִי – וּבַחוּרִים

הַרְבֵּה הוֹמִים בְּבָתֵּי יַיִן בְּחֶבְרוֹן?..

לֹא אֶת כֻּלָּם קָרָא הנָּשֶׁק…

בדברן היא ואחותה נכנסות זו אל דברי זו


דנה

זֶה אַךְ תְּמוֹל

עָלַיִךְ שָׁאֲלוּ…


יטה

שַׂלָּמָה אֶת עַצְמֵךְ

קָלַטְתְּ מֵהִלּוּלֵנוּ?…


דנה

וְאֶחָד אָמַר,

כִּי לֹא יִסְכֹּן לְהִתְיָאֵשׁ לָךְ אִם נָפְלוּ

מִסְפַּר בַּחוּרֵי־שֶׁכֶם, אוֹ נִשְׁבּוּ מִבְחַר

חֲנִיכֵיהֶם אֶל הַכַּשְׂדִים – שֶׁאַתְּ,הָגָר,

כָּהֵמָּה וְכָהֵמָּה תְכַנְּסִי אֵלַיִךְ

מֵהַשְׂרִידִים בִּכְנָעַן.


יטה

הַשֵּׁנִי הֶחֱזִיק

עִמּוֹ וַיּתְלוֹצָץ: טוֹבִים לָךְ שְׁנֵי פִסְחִים

חַיִּים, צוֹלְעִים עַל מִשְׁעַנְתָּם, מִגּוֹג סָרוּחַ

עַל רֶכֶב נִצְחוֹנוֹ מֵת וּמְפֻשַּׂח גִּידָיו

הַמְּשׂרָגִים.


דנה

וְאַחֲרָיו שְׁלישִׁי – אִישׁ תֹּאַר –

מָסַר סוֹד דֹּפִי, שֶׁלְיוֹשֶׁבֶת מַשְׁאַבִּים

הָפַכְתְּ דַּרְכֵּךְ… אַתְּ, שֶׁרַגְלֵךְ לְמוּדַת חוּצוֹת

מֵאָז רוֹוַחַת בַּהֲמִית קִרְיוֹת – עַתָּה,

בִּרְפוֹת הַיּוֹם בְּצֵל הָאֵלוֹנִים, רַק זֹאת

צֵאתֵךְ מִבֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם אֶל מִגְדַּל

צוֹפִים זֶה, שֶׁשָּׂרָה הֵקִימָה בֶּהָרִים,

לְצִפּוֹת מִמֶּנּוּ עֶרֶב, עֶרֶב, לְשִׁיבַת

מַחֲנוֹת קְרָב.


יטה

וְאֶחָד, צָעִיר עוֹד, רַק זֶה עוֹר

פָּנָיו כְּנֹאד נִשְׁכָּח בְּמֶלֶט הַכִּבְשָׂן,

פָּתַח וַיָּנֶד רֹאשׁ – הֵן תִּצְחֲקִי, הָגָר! –

כִּי מְקַיֶּמֶת עַל נַפְשֵׁךְ אֶת אֱסָרֵךְ

הִפְלֵאת: לִכְפֹּת יִצְרֵךְ וּלְהִנָּזֵר מִגָּבֶר!

צוחקות שׁתיהן בקול

הוֹי, מַה־דִּבָּה, שֶׁלֹּא נִזְדַּמְּמָה אַחֲרָיִךְ!..


דנה

וְלֹא יָכֹלְנוּ עוֹד שְׂאֵת שְׁמוּעוֹת תּוֹעָה

וְלֹא לִטְחֹן אֶת פְּנֵי מַעֲלִיבֵךְ – אָז לוֹ

פָּתַרְנוּ, כִּי סְחַרְחַר רוּחוֹ מֵאַהֲבָה

חוֹלָה, כִּי יַעַן הוֹצֵאתִיו חָלָק – מֵרֹב

עִנְיָן בָּךְ בְּרֹאשׁוֹ הֵנֵצוּ תַנְחוּמֵי

תָפֵל לְשַׁכֶּךְ־כַּעַס בְּחוּרוֹתָיו…

מרגישה פתאם בשתיקתה שׁל הגר.

אַךְ לָמָּה

אַתְּ מוּזָרָה כֹה?..

הגר סולדת מפטפוטו ַ

מה־בְּשׂוֹרָה טוֹבָה הִגִּיעָה

חֶבְרוֹנָה לִפְלִיטֵי הָעֵמֶק, כִּי רָחַב

לִבְּכֶן?


יטה

טוֹב לָנוּ בְחֶבְרוֹן!

דנה אל הגר

אֵיזוֹ בְשׂוֹרָה?


הגר

מִלוֹט… מֵאַבְרָהָם…


דנה נבוכה כמעט

עוֹד אָיִן…


יטה

אַךְ בָּעִיר

רַב הַשָּׁאוֹן וּמִשְׁתֵּי־חֵשֶׁק וּגְבָרִים…

הגר שותקת. מקשיבה למרחק. יטה תמהה פונה אל אליעזר.

מַה זֶּה הָיָה לָהּ?..


אליעזר אל הגר, בקינתור.

הַלְּעוֹרֵר בָּךְ הִרְהוּרִים

וְנֹחַם עַל נָטְשֵׁך זְנוּנֵי קִרְיָה הֵן בָּאוּ?


יטה

הֲיֶחֱרֶה לָךְ?.. הֲתֹאמַר שֶׁתִּתְבָּאֵשׁ

הָגָר בַּעֲבוּרְךָ עִם כָּל בַּחוּרֵי כְנָעַן?


אליעזר

לוּ רַק לְמַעֲנִי הִצְנִיעָה הֲלִיכוֹת

בְּבֵית דּוֹדְכֶן, בְּנוֹת לוֹט, וְלֹא יָצְאָה עֵינְכָן

בָּהּ לְפַזֵּר דַּרְכָּהּ לִסְדוֹם אוֹ לְחֶבְרוֹן…

משנן את דבריו בלעג עצור

אִם כֹּה אוֹ כֹה קַחְנָה מֵהָגָר מָשָׁל:

אֲשֶר לֹא כְמוֹכֶן אַתֶּן תִּלְטשׁ לָשׁוֹן

בְּבָתֵּי נֶשֶׁף עִם עוֹגְבֶיהָ – מַה־יּוֹתֵר

יָפֶה לָהּ לַעֲטֹף חֶרְדַּת תַּרְמִית, לַחְלֹק

דְּאָגוֹת וּפַחַד עִם גְּבִרְתָּהּ.


יטה רגילה וערה להרהורים, מריחה דבר־מה וסומרת אזן לדבריו, פונה אל הגר כמתוך סקרנות ידידותית גרידא.

מַה כֹּה יִזְעֹם

עָלַיִךְ, מָה אֵלָיו הִגִּיעַ?


הגר ערה לסודה אף היא, מרגישה בשפת־מוקשים ליטה, ורוצה להפליג מחשבתה מדברי אליעזר. בהלצה:

רְעֵבָה

קִנְאַת הַגֶּבֶר וּלְכַלְכֵּל אוֹתָהּ נָקֵל:

עַל כָּל מְלֵחַת תְּלָמִים לָהּ תֶּאֱגֹר דְּבִלְתָּהּ –

הֵן הֵבֵאתֶן מִחְיַת קִנְאָה לֶאֱלִיעֶזֶר

לְסַפֶּר־לוֹ רְכִילוּת מְאַהֲבֵי חֶבְרוֹן.


יטה רוצה לגרות את אליעזר ולהפיק סוד דבריו

סְלַח הַסּוֹכֵן! לֹא לְהַקְנִיאֲךָ דִמִּינוּ,

רַק רַבְנוּ כְבוֹד הָגָר מִפִּי מְפִיחֵי הָבֶל.


הגר נכונת נפתולי אשה, מעמעמת על הלך רוחה וכמברחת אף היא, כדי לסכל מזימת יטה.

אִם יֵשׁ רַבִּים שָׁם, הַנּוֹהִים עוֹד אַחֲרַי

כְּמַכִּירְךָ הָאַלְמוֹנִי שֶׁהִזִּירַנִי –

נָא, אֲחוֹתִי, זֹאת לִי עֲשִׂי וְעוּצִי לָמוֹ

לָשֵׂאת חֶלְקָם כָּמוֹהוּ וּלְיָאֵשׁ לִבָּם

עַל חֵפֶץ שָׁוְא – עַד זְמָן…


אליעזר

אַל כֹּה תְבַהֲלִי

אוֹתָן, פֶּן עוֹד הַיּוֹם תַּגֵּדְנָה בְחֶבְרוֹן:

חָדְלָה הָגָר לָלֶכֶת אַחֲרֵי גְבָרִים –

וְלֹא יִכְשַׁר לָךְ.


דנה מאוכזבה

וַאֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּם

לַהֲבִיאֵך עִמָּנוּ אֶל מִשְׁתָּם הַלַּיְלָה…


הגר

עָלַי פֹּה לְחַכּוֹת, דַּנָּה…


יטה

לְמָה?


אליעזר מתרחק לשעה קלה בין ההרים

לְרֶכֶש

וַעֲדָיִּים.


דנה

שִׁמְעִי, הָגָר: לָךְ מְחַכֶּה

הַלֵּיל בְּעִיר בְּנֵי הָעֲנָק נְסִיךְ צָפוֹן,

שֶׁבָּא אֵלֵינוּ לְבַקֵּר בַּאֲסֻפֵּי

הַנֶּשֶׁק, וְלִרְאֹת אֶת אֱלֹהֵי הָאָרֶץ

וּבִבְנוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת – וַחֲרִיטָיו

מְלֵאֵי מֹהַר.


הגר

יִמְתְּקוּ לוֹ פִנּוּקֵי

קְדֵשׁוֹת חֶבְרוֹן.


יטה קצרת רוח.

אַל תִּתְחַסְּדִי!.. הֻגַּד כְּבָר לוֹ:

אֵין כְּהָגָר יוֹדַעַת לְהוֹלֵל גְּבָרִים…

מתקרבת אל הגר, בקולה ובתנועותיה נסוכה עגבנות יתירה.

שִׁלְשֹׁם סְבוּא רִקְחֵי־כְּנַעַן סָר לָלוּן עִמָּנוּ –

וַיְהִי עִם שַׁחַר וְּבָׂשרוֹ תַשׁ מֵחִשְׁקוֹ

הָרַב וּזְקָנוֹ פֶרַע וּנְחִירָיו כְּבֵדוֹת,

וּבִשְׂפָמוֹ זֵעָה צְנוּנָה – אָז טְרוּף לָשׁוֹן

לְמַרְגְּלוֹתַי לָעַז עוֹד: הַאֱמֶת שָׁמַע,

אֲשֶׁר הַמִּצְרִיוֹת עוֹלוֹת עַל בְּנוֹת מִינָן

בּעַגְבַת־יֶתֶר וּבְכִשְׁרוֹן הָאַהֲבָה

בְּתַהְפּוּכוֹתֶיהָ?.. וַנַּבְטַח אוֹתוֹ,

כִּי לֹא שָׁמַע הַחֵצִי – וַנְהַלֵּל אוֹתָךְ

אֵלָיו, עַד כִּי דָלְקוּ דָמָיו שׁוּב לְשִׁמְעֵךְ…

וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע דַּבר תְּשׁוּקָתוֹ בָעִיר,

הִצִּיבוּ הַשָּׂרִים לוֹ לֶכֶד בַּמִּשְׁתֶּה

אֶתְמוֹל, שֶׁיִּתְעָרֵב עִמָּם, אִם בְּקַרְדֹּם

וְהֹצֶן אֵלֶּה, הָרְכוּסִים מְלֵאֵי מִשְׁקָל

בַּאֲזֵנוֹ – אִם יִתְנַצַּח בָּם חֲלִיפוֹת

עַל שְׁלֹשֶׁת גִּבּוֹרֵי חֶבְרוֹן יְדוּעֵי שַׁעַר,

מְנוֹפְפֵי חֶרֶב בִּימִינָם וּבִשְׂמֹאלָם,

וּכְאַבְנֵי־נַחַל יְקַלְּעוּ כִידוֹן וָרֹמַח,

וְיֶחֱזַק הוּא מִשְּׁלָשְׁתָּם – אָז אַתְּ, הָגָר,

תְּשַׁעַשְׁעִי אוֹתוֹ הַלֵּיל… אַךְ אִם יוּכְלוּ

לוֹ הֵמָּה וְשִׁלֵּם לַחֶבְרוֹנִים מִיקַר

מִטְעַן בְּהֶמְתּוֹ הֵבִיא עִמּוֹ – הוֹי, הָגָר!..

הֵם לֹא עָצְרוּ עִמּוֹ בַתַּחֲרוּת.


הגר

מַה טּוֹב!..

מַה גָּעֲלָה נַפְשִׁי בָהֵמָה.


יטה

כֵּן בָּחַרְתְּ!..

סְדוֹם כֹּה פִנְּקָה בְשָׂרֵנוּ עַד כִּי פָג וַיִּקַהּ –

וּבְאוֹן גְּדוּשׁ תַּאֲנַת יְעָרָיו הַלָּז עִסּוֹ

וְעוֹרְרוֹ…


דנה בסילוד וערגה כאחת

כְּדִישׁוֹן פֶּרֶא הוּא הִבְרִיךְ

עָלַי שְׁרִירָיו בַּעֲרִיצוּת כִּבְדַת חֶמְדָּה,

לִלְפֹּת שַׁד וְיָרֵךְ, לִכְבֹּש כָּל חַמּוּקַי

בְּשֶׁצֶף, לְחַשְׁקָם עַד שֶׁבֶר וּלְפַשְּׂקָם

לְרַעֲבוֹן חָדָשׁ, לְחֶסֶד הִתְעַטְּפוּת

אִשָּׁה בַגָּבֶר.


יטה

לוּ רָאִית, אֵיךְ מִיָּדָם

הִכָּה הַנֶּשֶׁק וַיְּאַלְצֵם אֶחָד, אֶחָד,

לִסֹּג: צְפִירִים גֵּאִים מִסְתָּעֲרִים לַשָּׁוְא

עַל דֹּב שָׂעִיר וּכְבַד עָצְמָה זֶה!


הגר מחייכת נוגות

כֹּה צַר לִי

עָלָיו, כִּי בְזֵעַת אַפָּיו נִלְחָם עָלָי.


יטה

וּבְפָרֶך.. אַל תַּלִינִי אֶת שְׂכָרוֹ.


דנה

וּרְאִי:

אַל תַּחְשְׂכִי אֶת פַּך הַשֶּׁמֶן לְרַכֵּךְ

זְקָנוֹ, כִּי כָכָה יְגָרֵד.


הגר

חִנָּם רֻמָּה

לַהִתְחָרוּת.


יטה

חִנָּם – מַדּוּעַ?


הגר

כִּי הֶהְבִּילוּ

אוֹתוֹ… כֹּה לוֹ בִּשְׁמִי תֹּאמַרְנָה, שֶׁהַרְבֵּה

יָשִׂית כָּפְרִי עַל הַרְמוֹנֵי חֶבְרוֹן לָקַחַת

תְּמוּרַת הָגָר לוֹ מִבְּרוּרוֹת פִּלַּגְשֵׁיהֶם

וּבְנוֹתֵיהֶם.


יטה

וְאַתְּ?..

ליבה יוצא לעמוד על סוד הגר.

הֲיֵש לָךְ מִי מִמֶּנּוּ

חָשׁוּב?


דנה

כָּל כַּר גְּמַלָּיו רְקוּם תַּשְׁבְּצֵי פְנִינִים,

כָּל שַׂהֲרוֹן שְׁלשָׁה זָהָב וּבְאַבְנֵטוֹ

קוֹרֶנֶת אֶבֶן הַחַשְׁמַל…


הגר מפסיקתה

מַהֵרְנָה, שֹׁבְנָה,

פֶּן יִגָּרַע עוֹד חֶלְקְכֶן בְּהִתְנַגַּח

כָּל אוֹהֲבוֹת אֶתְנָן בִּכְנַעַן עַל רְכוּשׁוֹ.


יטה

אַךְ מִתְלוֹצֶצֶת אָתְּ!… וְעוֹד הַיּוֹם עִמָּנוּ

תָּשׁוּבִי.


הגר

לֹא!.. אֵיךְ אֶתְעַלֵּס שָׁם – וַאדוֹנִי

עוֹרֵךְ לִקְרַאת צָר?..

בקוצר־רוח

הַכְּזוֹנַת סְדוֹם תִּתְּנוּנִי?

אליעזר שב.


יטה מתמרמרת, קרת רוח אף היא.

הוֹי, יוֹנַת אֵלֶם!.. הֲעִמָּנוּ תִּצְטַנָּעִי?

וְהֵן יָדָעְנוּ: לוּ הָפְכוּ הָאֱלֹהִים

כָּל קֶרֶת בַּכִּכָּר – עַל אֵפֶר מַהְפֵּכוֹת

תַּצִּיעִי רֶשֶׁת אֳהָבִים לִלְכֹּד עֲקֵב

כָּל הֵלֶךְ, כִּקְדֵשָׁה־פְלִיטָה לָאֲשֵׁרָה.


אליעזר

אֵיךְ בִּלְשׁוֹנָן מַכּוֹת אוֹתָךְ בְּנוֹת לוֹט!


הגר

כְּפוּיוֹת

טוֹבָה!.. כִּי אֶת יָדִי אָסַפְתִּי מֵחֲטֹף

חֶלְקִי בְאֶתְנַנָּן.


יטה בהתקפה גלויה.

אוֹתָנוּ לֹא תַפְלִיגִי

בִּבְדוּת מַהֲתַלּוֹת זוֹ לִתְמִימֵי חֶבְרוֹן,

כִּי לְחָנִיךְ עִבְרִי הָגָר פֹּה נֶעֶגְנָה

וְלֹו תְחַךְ עַד שֶׁיְּמַלֵּט אֵלֶיהָ הֵנָּה

מְעַט שְׁלָלוֹ… הוֹי, לֹא מִתְּמוֹל עִמָּךְ אָרַחְנוּ

שֶׁלֹּא נֵדַע, כִּי לֹא לִכְמוֹ זֶה תִמְשְׁכִי

אֵמוּן דוֹדַיִךְ; אַתְּ מַעֲמִיקָה חֶפְצֵךְ!


אליעזר בצחוק־זדון

וְלֹא לָךְ לְפָתְרוֹ.


הגר בחפזה

צָדַקְתְּ, יֻטָּה; לֹא עוֹד

טָפַשׁ לִבִּי לְהַחֲלִיף בִּמְנָת שְׂכִיר יוֹם

אֶת אַלּוּפֵךְ רַב הַתְּשׁוּרוֹת.


דנה ממשיכה בהתלהבות

לוּ מִכְלוֹלָיו

רָאִית, מִבִּיתָנוֹ הֵבִיא, וְתַכְרִיכָיו,

שֶׁהָשְׁלְגוּ בְּשַׂעַר צַחַר מְסֻלְסָל,

וַחֲמוּדוֹת חֲטוּבוֹת קֶרֶן!.. הֲתָמִירִי

כָּל זֹאת בְּאֹהֶל וְכִירַיִם וּפָרוּר


אליעזר

מְלֵא יֶרֶק, שֶׁיִשְׁפֹּת לְרַעְיַת־חֵיק הַטּוֹב

בַּחֲנִיכִים הַמִּתְהַלְּכִים עִם אֲדוֹנֵךְ?

אַךְ אִם… שְׁמַעַן, פְּתַיּוֹתַי; לֹא לִנְעָרָיו

תִּצְפֶּה הָגָר…


יטה פזיזה־ערומה

הַאִם לָךְ?…


אליעזר בעריצות נקם כבושה.

לַאדוֹנָה נָשְׂאָה

עֵינֶיהָ.

יטה אלמת־בוחנת תביט בהגר בשטנה גלויה.


דנה

הַאֱמֶת אִתֹּו?


הגר מטה אזן, מזדרזת,

כְּקוֹל מֵרוֹץ

אֶשְׁמָע!.. בָּא צִיר!.. צִיר מִלְחָמָה!


יזיז קולו נשמע מהעבר

הוֹי, הוֹי, הָאִישׁ!..

סוּר הֵנָּה, פַּלְמוֹנִי!..


הגר רצה לעבר הקול

אֵי הוּא?..


יטה מעכבת בעדה.

עִמְדִי, מַה־לָּךְ

תְּמַהֲרִי?.. לֹא אַתְּ פֹּה רִאשׁוֹנָה לִשְׁמוֹעַ

בְּשׂוֹרַת מַעֲרָכוֹת: שָׁם לָנוּ אָב שָׁבוּי

יֵשׁ – וּלְשָׂרָה שָׁם בָּעַל.


הגר משתמטת ממנה

סוֹרְנָה!.. מַה־לָּכֶן אֵלָי?..

משתעה הנה והלום.

אֵי זֶה פָנָה הַצִּיר?.. עֲקַלָּתוֹן

כָּל שְׁבִיל בֵּין הָהִרים – אוּלַי תָּעָה הָאִישׁ?..

אל אליעזר

צֵא לִקְרָאתוֹ גַם אָתָּה!

חומקת על פני כולם ונעלמה.


אליעזר

לא רַק בִּי הִתְּלָה

הָגָר – כִּי גַם בָּכֶן הִיא תִעְתְּעָה עַד כֹּה.

הולך.


יטה בחרוק שטנה

וְאָנוּ?..


דנה נבוכה ומדוכאה

כֵּן, אָחוֹת – וְאָנוּ?..


יטה טרופת ממר

אַחֲרֵי

מִי לֹא נִגְרָרְנוּ?..


דנה עצובת אכזבה.

אִם פֶּחָה שֶׁחֲגוֹרַת

זְהָבוֹ שִׁנֵּס עַל סַרְבְּלֵי תוֹלָע נְפוּחִים,

וְאִם כֹּהֵן מַכְבִּיר תְּרוּמוֹת, אוֹ נְשִׂיא כְרֵתִים

שׁוֹטֵט בִּכְנַעַן לְבַקֵּשׁ מִשְׂרַת מַצְבִּיא,

וְעַד כָּל מַרְבֶּה־מֹהַר בְּרוֹכְלֵי אֲרָם –

כֻּלָּם מִיֵּין אָבִינוּ לְשָׁכְרָה שָׁתוּ,

וַיִּתְעַנְּגוּ כְדֶרֶךְ חֲתָנִים…


יטה

חָתַף

כֻּלָּהַם אֹפֶל!


דנה

אֶת כֻּלָּם!..


יטה

וּפֹה מִנֶּגֶד

עֵינֵינוּ – הַכָּבֵד בֶּהם בִּנְחָלוֹת

וּבְעשֶׁר בְּעָרְמָה נִתַּק אֶל חֵיק בַּת עָם

אַחֵר, בַּת אֵל רָחוֹק.


דנה

וְהוּא מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ –

נְשִׂיא עֵבֶר…


יטה

שֶׁאֵלָיו בְּחֶרְדַּת־הוֹד כָּל יוֹם

פִּלַּלְנוּ לְהָקִים שְׁמוֹ בְּעַרְבוֹת יַרְדֵּן

אַחֲרָיו – וְשִׁפְלוֹת־לֵב סִלַּדְנוּ בְיִרְאָה

מִגְּאוֹן שָׂרָה… וְהִיא – הִיא זָדָה, הַזָּרָה!..

הָהּ, לוֹט, אָב פֶּתִי, שֶׁשִּׁלַּח בְּנוֹתָיו לָצוּד

לָהֶן כָּל עֹפֶר בְּחוֹרְשׁוֹת מֶרְחָק – וּצְבִי

סֻבְּכָן נֵחַם אֶל יַעֲלַת נֵכָר.


דנה ביגון געגועים, לא קמו.

סִפְּרוּ

לִי, אֲחוֹתִי, שֶׁפַּעַם הוּא עָמַד יְעַף

שָׁרָב בָּעֲרָבָה, וְשָׁם רַק עֵץ עַרְעָר

מְפֻצַּל־חֹרֶב וְעָלָיו כְּמוּשִׁים, שְׁחוּלִים

בְּשַׁלַּכְתָּם הַמְּאֻכָּלָה – פִּתְאֹם בְּעֶצֶם

הַצָּהֳרַיִם רְסִיסִים חַיִּים הִרְטִיבוּ

הָעֵץ וַיִּשְׂתָּרֵג רַעֲנָן וַיָּנֶץ פֶּקַע,

וַיָּסֶך צֵל יַרְקוֹ עַל אַבְרָהָם…

סופקת בעלבונה

עַתָּה

נְהִי לִשְׁנִינָה לְעַם הָאָרֶץ, כִּי יאֹמְרוּ:

אִם גַּם דּוֹדָן מֵאֵן בָּהֶן – מִי יֶאֱסֹף

בָּשְׁתָּן?


יטה

בַּת חֲרוּפָה!.. הֲלֹא גַם בְּעֵינֶיהָ

נֶחְשַׁבְנוּ לְזוֹנוֹת סְדוֹם.. הֲרָאִית, דַּנָּה

אֵיךְ הִתְגַּדְּרָה מִמֶּנּוּ?.. אֵשֶׁת הַכְּשָׁפִים,

שֶׁחָרְשָׁה לָנוּ – שֶׁמֵרֹאשׁ רְחוֹבוֹת קִרְיוֹת,

וּמִסַּפּוֹת וּמַרְבַדִּים מְנֻמָּרִים

אָסְפָה שׁוּלֶיהָ, לְחָשְׂפָם בַּלָּאט בְּאֹהֶל

גְּבִרְתָּהּ… חַי אֱלֹהִים! כִּי נַבְלוּתָהּ לָהּ לֹא

תָקוּם, לֹא יִתְחָרֵךְ צֵיד שָׁקֶר!..

דנה

פֶּן נִתֵּן

פָּנֵינוּ אַרְצָה, שֶׁבְּחֶלְקַת נְסִיכַת עֵבֶר

פָּלְחָה מַעֲנִיתָהּ מִצְרִית זוֹ לְהָסֵב

נַחֲלַת שָׂרָה אֵלֶיהָ וּלְרִשְתָּהּ.


יטה

מִלְּבַד

אֲשֶר תֹּאמַר לְנַדּוֹתֵינוּ מֵחֶלְקֵנוּ

כִּי אָנוּ אַחֲרֵי שָׂרָה… נֵלֵךְ מַהֵר

וְנַגֶּד לָהּ.


דנה

הִנֵּה הַצִּיר!.. אֲהָהּ, אָחוֹת,

רֹאשׁוֹ חָפוּי עָפָר…

יזיז והציר באים.


הציר מתנועע וידיו על ראשו

הֹוָה, הֹוָה!…בְּשׂוֹרַת

קִינָה אֶשָּׂא, אָחִי…


יזיז מביט בו תמה

מִצְּבָא כַשְׂדִּים הִנְּךָ,

לֹא מִשֶּׁלָנוּ – מִי זֶה שְׁלָחֲךָ אֵלֵינוּ,

אִישׁ צָר?

הציר יספר דבריו במתינות ובבהלה חליפות.

בָּרִאשׁוֹנָה כָּל חֵיל הַמַּצָּבָה

בְּאוּר נִזְעַקְנוּ לַעֲרֹךְ מוּל הַמּוֹרְדִים,

וַנָּבָז כָּל הָעֵמֶק…

סופק ידיו

הֶגֶה לִי וָהִי!..


יזיז

עַל מִי תִּסְפֹּד?.. בְּרוֹר דְּבָרֶיךָ, הָאוּרִי!


הציר

שָׁלָל וְרֹב שִׁבְיָה נָהַגְנוּ מִמַּחֲנֵה

סְדוֹם…


יזיז

הֲכִי לְתַנּוֹת־לָנוּ עֲלִילוֹת

אַרְבַּעַת מַלְכֵי־פְרָת הָפַכְתָּ דַרְכְּךָ

הֲלוֹם, הָאִישׁ?.. הַגֵּד, אֵי אַבְרָהָם – וְלָמָּה

מִמַּעֲרֶכֶת מְנַצְּחִים עָרַקְתָּ לְבוּשׁ

קְרָעִים וְאֵבֶל וּמְשֻׂפַּח קָדְקֹד?


הציר

אָרוּר

רֹאשִׁי, כִּי לֹא הֻקְרַח אֶל אַבְרָהָם!..


יזיז

דַּבֵּר

מֶה הָיָה לוֹ?


הציר

… וַיְהִי אֲנַחְנוּ הֲלוּמֵי

הַמִּלְחָמָה סְבִיב אֹהָלֵינוּ חוֹגְגִים

אֶת נִצְחוֹנֵנוּ וּמְחַלְּקִים אֶת הַבִּזָּה,

שֶׁנֶּעֶרְמָה קְמָצִים, קְמָצִים, וּבְנוֹת כְּנַעַן

שְׁבוּיוֹת שָׁרוֹת עוֹד מִשִּׁירֵי יַרְדֵּן, עוֹדָן

מוֹזְגוֹת אֶת אֶשְׁפְּרֵי הָרֶקַח לְהַצִּית

מִשְׁנֵה דַלֶּקֶת שֶׁל תִּירוֹשׁ וַעֲגָבִים

בַּחֲרֵרַת גְּרוֹנֵנוּ וּבְעַיְפוּת בְּשָׂרֵנוּ – – –


יזיז תוקפו בכעס

הוֹי, בְּאָמוֹן!.. לְשׁוֹנְךָ אֶעֱקֹר… מַה־תִּדְלֹף אָפַע!..


הציר ביללו

תֵּכַהּ עֵינִי כִּי כָכָה רְאִיתִים!..

בהמשיכו שוב במתינות

… וְעוֹד

אֲנַחְנוּ…


יזיז מפסיקו

לַשֵּׁדִים שְׁלַח כָּל אֲסַפְסוּפְכֶם!..


הציר

הָהּ לוּ שְׁמָעוּךָ הָאֵלִים?


יזיז

קַצֵּר דְּבָרְךָ,

וְאַל תָּשׁוּב עַל קִיאֲךָ לְסַפֶּר־לִי

עַל נִצְחוֹנְכֶם בִּסְדוֹם – עָלָיו לֹא שְׁאַלְתִּיךָ…

הַגֵּד חִישׁ: מַה שְׁלוֹם הַנָּשִׂיא?


הציר

כֹּה הַדָּבָר

הָיָה: אֲנַחְנוּ…


יזיז מטלטלו בחרון אין־אונים

כְּבָר יָדַעְתִּי, הַנָּבָל:

לִשְׁתִי וּלְבשֶׁת צְהַלְתֶּם… אַךְ מֶה הָיָה

מִזֶּה וָהָלְאָה?


הציר

וּפִתְאֹם – הַקְשֵׁב, הַקְשֵׁב!..

שָׁם מֶשֶׁךְ חֲצוֹצְרוֹת מַזְעִיק לִקְרָב חָדָש –

מִי הָאוֹיֵב?.. מֵאַיִן?.. אָז בַּאֲפֵלַת

הַלֵּיל הֶעֱבִירוּ הָרִנָּה, כִי אַבְרָהָם

פָּשַׁט עָלֵינוּ…


יזיז מאיץ בו

וְאַחֲרי כֵן?.. קַח לָשׁוֹן!


הציר

כִּתַּרְנוּ אֶת גְּדוּדָיו וּכְרֶגַע נִסְחֲפוּ

מִצִּבְאוֹתֵינוּ…


יזיז

וְאַחַר כֵּן?..


הציר

לֹא רָאִיתִי

עוֹד… אָז בִּגְדִי קָרַעְתִּי וָאָרוּץ הֲלוֹם – – –

אוֹיָה, אוֹיָה!.. מִי פֹה בָכֶם יְנַהֲלֵנִי

עַתָּה אֶל גְּבִירְתְּכֶם?


יזיז סוקר אותו בחשד

מָה אֶל לִבְּךָ נָגַע,

חַיָּל כַּשְׂדִּי, אוֹיְבֵנוּ, לַהֲנִיעֲךָ

אֵלֵינוּ וּלְעוֹרֵר קִינָה?


הציר מקשיב לקול אנשים באים… כמוסר סוד.

עוֹד יֵשׁ בְּאוּר

רַבִּים בֵּינֵינוּ, הַשֹּׁמְרִים עַד זֶה הַיּוֹם

אֵמוּן מִשְׁמַעַת לִנְשִׂיאֵנוּ הַגּוֹלֶה.

הגר ואליעזר באים מעברים


הגר כל עוד שולטת בחושיה

פֹּה הוּא!.. הָאִישׁ, מֵאַיִּן בָּאתָ?.. מַה תַּגִּיד?..

הַשְּׁלָחֲךָ אֵלֵינוּ אֲדוֹנִי?.. אֲנִי

הָגָר…


הציר

אֵיפֹה גְבִרְתֵּךְ?..


הגר סוקרת אותו ברטט חרדות

וְלָמָּה לְבַדְּךָ

נִשְׁלַחְתָּ וּפָנֶיךָ כֹּה נוֹפְלִים?


הציר

מִי אָתְּ,

כִּי אֲבַשֵּׂר טוֹבוֹת לְך אוֹ קָשׁוֹת?


הגר תופשת בו רבת־מצוקה

וְלָמָּה

בָּרֶגֶל בָּאתָ וְיָחֵף, וְלֹא הִבְהִילוּ

אוֹתְךָ בְרֶכֶב?.. הַנְּקַלָּה בְעֵינֵיהֶם

צִפִּיַּת־רַעַד לָנוּ?


הציר משתמט ממנה

הֶעָטְפוּ, עַלְמָה,

חוּשַׁיִךְ מִשְּׁמוּעָה רָעָה, אוֹ לֹא הֵסַרְתְּ

עוֹד יֵין לֵילֵךְ?..

שוב בקולו המקונן

אֵיךְ שִׁכּוֹרָה מִפֹּה תָנוּסִי

בְּהִשָּׁמַע תְּרוּעַת חֵיל הַכַּשׂדִּים?..


הגר מבחינה רק עתה בבגדיו הקרועים ושערו הפרוע. רגע עומדת המומת תמהון… פתאום מסתערת עליו:

לֹא, לֹא!…

רַק שֶׁקֶר מִלִּבְּךָ תִבְדֶּה… בְּרַח מִפֹּה…


הציר

אֲהָהּ!.. בְּשִׁגָּעוֹן הֻכְּתָה… כֹּה זָמְמוּ

הָאֱלֹהִים לִבְצֹעַ חֲמָתָם בָּכֶם –

אֵי הַגְּבִירָה?.. נָנוּסָה!..


אליעזר מצדד את הגר וניצב על הציר

שְׁמַע, אִם בֶּאֱמֶת

דְּפָקְךָ פֹה אֲדוֹנִי – צִיר נֶאֱמָן – הַגִּידָה:

הַעוֹד רָחוֹק מִמֶּנוּ צָר, הֲיַעֲמֹד

זְמַן לָנוּ לַעֲמֹס מַרְבִּית כָּל עֲמָלֵנוּ,

וּבְאֵיזֶה דֶרֶךְ בֶּטַח נַפְלִיטוֹ?.. אוֹ נַחַץ

רְכוּשֵׁנוּ בֵּין מִבְחַר גְּבָרֵינוּ וּנְשַׁלְּחֵם

לְעֵבֶר־עֵבֶר, לַאֲשֶׁר יִקָּר דַּרְכָּם,

לְמַעַן שֶׁיִשְׂרֹד מֵהֵמָּה הָאֶחָד

אוֹ שְׁנַיִם – וּנְחַלֵּץ הַמְּעַט מִבַּז וָשֶׁבִי?..

הַגֵּד, כָּל מַה צִוְּךָ עָלֵינוּ הַנָּשִׂיא,

וְאִם יָשׁוּב עוֹד, אוֹ נִשְׁבָּה עִם מַחֲנֵהוּ –

וַּמה־גָּזְרוּ עָלָיו מַלְכֵי מוֹלַדְתּוֹ?


הציר

אִישׁ לֹא שְׁלָחַנִי – וַאֲנִי חַיַּי חֵרַפְתִּי

לָבוֹא אֶל הַגְּבִירָה וּלְהַזְהִירָהּ – וְלָמָּה

תְּאַחֲרוּ אוֹתִי?..

יזיז הולך


הגר כמתפכחת הַצִּיר,

כְּזָבִים תִּפְרֹשׂ

לְהַדִּיחֵנוּ בַעֲצַת עִקְּשׁוּת… רָטְבוּ

שׁוֹקֶיךָ מִפַּחְדַּת קְרָב וַתִּבְרַח הֲלוֹם?..

אוֹ בְמִרְמָה צִוּּוּךָ אֶל שָׂרָה נְשִׂיאֵי

בָבֶל וּבְסַחֲבוֹת אֵבֶל אֵלֶּה בְּפָנֵינוּ

רַק הִתְחַפַּשְׂתָּ מִיִּרְאָה שֶׁלֹּא נִגַּע בָּךְ…

אל הניצבים

הַאִם אֵינְכֶם רוֹאִים עוֹד, שֶׁמְּרַגֵּל הוּא זֶה,

שָׁלוּחַ מִדּוֹדֵי שָׂרָה לְרַמּוֹתָהּ

אֶל הַבַּבְלִים, לִהְיוֹת אֶצְלָם כְּפִקָּדוֹן,

עַד מֵעָגְמָה אֵלֶיהָ יִתְרַפֵּס אִישָׁהּ

וְיָשׁוּב אוּרָה אֶל מַלְכּוֹ וְאֶל צְלָמָיו.


הציר ביגון־אמת

מַה־בֶּצַע בְּעֶרְבוֹן שָׂרָה, אִם אַבְרָהָם

כָּבוּל בְּאֹהֶל אַמְרָפֶל, וְאֶל נָכוֹן

כָּל הַמּוֹרְדִים וּבַעֲלֵי בְרִיתָם וְלוֹט

כְּבָר מוּקָעִים עַל אַלּוֹנֵי יַבֹּק.


דנה סופקת בילל

הָהּ, לוֹט

אָבִינוּ!.. לֹא אַתָּה נָשָׂאתָ נַפְשְׁךָ

לַמֶּרֶד, וְחִנָּם אֶת עָנְשְׁךָ נָטַלְתָּ

עַל צַמְּרוֹתָיו הַמְּסֹעָפִים: לְךָ הֵן לֹא

שָׁווּ מוֹת גִּבּוֹרִים בַּקֶּטֶל וּתְהִלַּת

שִׁבְחָם – בְּסַף בֵּית יַיִן וְשִׂיחַת רֵעִים

עַל שֻׁלְחַן־זֶבַח… הָהּ, לִבִּי, לִבִּי לָךְ, לוֹט

הַטּוֹב, אָבִינוּ!..

ביבבה מנוגנת הקצב

וְעַתָּה מִי יָקוּם לָנוּ

עוֹד בַּנֵּכָר עִם בַּחוּרִים הַמִּתְכַּשְּׁרִים

לָעַיִן וְתוֹכָם בּוֹגְדוֹת?.. יֻטָּה, יֻטָּה,

עַתָּה נוֹרִיד בְּכִי שָׁלִישׁ לִצְעִיף יַתְמוּת

עַד יֵאָסֵף שְׁכוֹל עַלְמוּתֵנוּ אֶל מִקְלַט

קְדֵשׁוֹת, אֵי פֹה בְּקִרְיוֹת־נֶגֶב, אוֹ יִצְעַן

עַל פֶּתַח נְתִיבוֹת דַּמֶשֶׂק וְחָרָן.


יטה ממלאה אחריה בנעימת מקוננות.

לֹא שִׁלּוּחִים, לֹא נֵדֶן – כֹּה לֹא רֻחָמוֹת,

אֲסוּפוֹת בּשֶׁת נֵאָנֵס לְרִאשׁוֹן גֶּבֶר,

שֶׁיָמֹד לָנוּ אֶל מִטְפַּחַת עֲרִירוּת

מַפַּל קְצִירוֹ, כִּי נִכָּנֵף בַּלָּאט בִּקְצֵה

גָּרְנוֹ…


ציר נטפל אליהן, מתנועע בקינה

בְּשִׁמָּמוֹן וָרֹגֶז כָּל גָּלוּת

תִּפְרֹס פִּתָּהּ וּתְרַפֵּד־עֶרֶשׂ מְשַׁכֵּלָה…


הגר

אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ – לַזָּר!.. עוֹד אַבְרָהָם

חָי, וּלְעוֹלָם לוֹ קָמָה אֶרֶץ זוֹ וּלְאֵלֶּה

שֶׁאַחֲרָיו – מִמֶּנּוּ הוּא יֵצְִאוּ…

שוב תוקפת את הציר, מתחננת

הַכְזֵב

דְּבָרְךָ, הַגִּידָה, כִּי טָעִיתָ.


יטה בלעגי נקם

כֵּן, הַצִּיר!..

פֶּן תְּנַעֵר הָגָר חָצְנֵי שִׁפְחָה רֵיקִים,

שֶׁהֶאֱרִיכָתַם לְחִנָּם בַּלָּאט לְשֹׁבֶל

שִׂמְלַת גְּבִירָה בִכְנָעַן.


שרה ממהרת לבוא, כולם מצטדדים ושותקים. הציר נופל לרגליה וכובש פניו בקרקע.


הציר

הוֹי, גְּבִרְתִּי גְּבִרְתִּי!..


שרה מתאפקת

אַתָּה פֹה, בַּקְבַּקָּר?..


הציר

עַבְדֵּך… אוֹי לִי, כִּי בָאתִי

הַיּוֹם.


שרה נותנת לו אות לקום

דַבֵּר!


הציר

כַּשְׂדִּים הִסְתָּעֲרוּ, סָגְרוּ

לִקְרַאת צְבָא אַבְרָהָם – וְלֹא עָמָד.


שרה

וְגוֹג

וּפָרָשָׁיו?..


הציר

הֵם רִאשׁוֹנִים תָּפְשׂוּ הַקְרָב.


שרה

וְלֹא הִצְלִיחוּ?… לֹא נָבוֹךְ חֵילְכֶם, כִּי חָש

בְּקִרְבּוֹ־מָעַל?


הציר נבוך

מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר

הָיְתָה הַמִּלְחָמָה אֶל אַבְרָהָם…


שרה מפסיקתו

אֵיךְ זֶה

עָטְרוּ עָלָיו – וְרֶכֶב גוֹג שָׁמַר עַל כָּל

תּוֹצְאוֹת צָפוֹן עַד יַם כִּנֶּרֶת?


הציר

כִּדְבָרֵךְ,

גְּבִירתִּי, שָׁם הֵם תְּקָפוּהוּ מִצָּפוֹן.


שרה

מִי?


הציר

אִישׁ

בְּרִיתֵנוּ – גּוֹג.


שרה דבר מה מתחוור לה אט, אט, בשקט ובטחון.

חָזְקָה עָלֶיךָ הַמְבוּכָה

בְּחֹם הַנַּפְתּוּלִים… הַגֵּד, הַאִם נִשְׁאַרְתָּ

עַד צֵאת הַמִּלְחָמָה.


הציר

לֹא, הַנְּסִיכָה: הַיּוֹם

שְׁלֹשָׁה – הִיא אַךְ הֵחֵלָּה – וָאֶרְאֶה הֲמוֹן

רַגְלִים וָרֶכֶב מִתְנַפְּלִים מֵעֲבָרִים,

וּמִצְטַבְּתִים בִּתְרוּעַת אוֹן, עַד שֶׁהָרֶכֶב

הִגְדִּיל וּבִסְעָרָה בָּקַע בַּמַּחֲנוֹת – – –

וְאַבְרָהָם בַּתָּוֶךְ מְפַקֵּד בְּרֹאשׁ

גְּדוּדָיו הַמּוּקָפִים.


שרה כובשת צהלת נפשה

וְלוּ עוֹד יוֹם, יוֹמַיִם

אֵחַרְתָּ שָׁמָּה – וַתָּבֵא אֵלַי בְּשׂוֹרַת

שְׂמָחוֹת… אַךְ לֹא אֶקְפֹּץ תּוֹדָה מִמְּךָ, אִם כֹּה

אוֹ כֹה הָיִיתָ לָּנוּ מְבַשֵּׂר רִאשׁוֹן

לַנִּצָחוֹן.

אל הניצבים

אַךְ לָמָּה תִּתְרָאוּ?.. אִם לֹא

שְׁמַעְתֶּם עוֹד: גּוֹג בָּקַע בְּכֶתֶף חֵיל אוֹיְבֵינוּ

וְאַבְרָהָם עָבַר בְּרֹאשׁ גְּדוּדָיו… אֵיךְ לֹא

מָצָא אַף הָאֶחָד מִכֶּם פִּתְרוֹן בְּשׂוֹרָה?..

מָה אָץ לָכֶם לְהַאֲמִין, כִּי לַאדוֹנְכֶם

אָבַד כִּשְׁרוֹן מַצְבִּיא וּבְאֶפֶס מִלְחָמָה

נִלְכַּד וּמַחֲנוֹ מֹעָךְ.


הגר לנפשה

גַם בִּלְעָדַיִךְ

גֻּנַּב לִי הַפִּתְרוֹן.


הציר עודנו לא התפוגג ממבוכתו. בהראותו לשרה על הגר

גַּם הִיא… הִיא מֵאֲנָה

לְהַאֲמִין כִּי…


יטה נופלת לתוך דבריו, אל שרה.

רוּחַ שֶׁקֶר עֲבָרָתְנוּ…

רַק לְבַדֵּךְ אַתְּ, אֲחוֹתֵנוּ, מִדַּעְתֵּךְ

אֶת אַבְרָהָם בָּטַחַתּ בּוֹ.


הגר אל יטה

בְּלִבֵּךְ לוּ עֶשֶׂר

שִׁטְנוֹת חִבַּלְתְּ – בִּי לֹא תִּגַּעְנָה.


שרה מפליגה דעתה מהן. אל אליעזר.

מַהֲרָה

חֲגוֹר כַּסְפִּי וַחֲנִיתִי: הַיּוֹם כְּאֵשֶׁת

אִישׁ מִלְחָמוֹת אֶפְגֹשׁ אֶת הַשָּׁבִים מִקְּרָב…

גַּם אֶת הַצִּיר קַח וְיִרְחַץ וְיִסְעַד־לָחֶם.


אליעזר הולך וגורר אחריו את הציר הנדהם.

בּוֹא, בּוֹא, מַה תִּתְפַּלָּא?.. מַה תִּזְקֹף־עַיִן בִּי?

אִם גּוֹג פָּרַע בְּרִית, מִי אַתָּה כִּי תַעֲמֹד

בְּסוֹד הָאֲדוֹנִים?.. כִּי כֹה לִמְּדָנוּ לוֹט

בֶּן אַרְצֶךָ יוֹשֵׁב רֹאשׁ בְּשׁוֹפְטֵי הָעֵמֶק:

מִי הֶחָפֵץ טוֹב לוֹ אַל יַקְשֶׁה־חֵקֶר בָּם,

לֹא יִתְפְּשֵׂם עַל הֶפֶךְ יֹשֶׁר – אַךְ יֹאחַז

בְּכֶסֶל וּבְאֵמוּן אַנְשֵׁי קְטַנּוֹת, יִרְאֵי

אֵל וְאָדוֹן.

הולכים


דנה אל יטה

הֵידָד, אָחוֹת!.. עֲדִי זָהָב

וּלְבוּשׁ שָׁנִי וְעַבְדֵי־תֹאַר לִי וָלָךְ –

נִשָּׂא תֹף לַמְנַצְּחִים!


שרה אל הגר

וְאַתְּ – אֵי יְשֹׁטֵט

לִבֵּךְ, הָגָר, וַתִּשְׁכְּחִי שִׂיחָה?.. וּמִי

בֵינֵינוּ יֵשׁ כָּמוֹךְ, יוֹדַעַת לֶאֱסֹר

מְחוֹל הַמַּחֲנַיִם לַמְנַצְּחִים?..

בדברה אל הגר, כמעט שאין להבחין בחדות קולה את פרפורי העצב המבליג על קנאה מסותרה.

הַאֶל

גִּיל אֲדוֹנֵךְ לֹא תִשְׂמְחִי גַם אַתְּ עִמִּי?


הגר כמדברת לנפשה היא

מַה יְרַנֵּן הַכֹּל בִּי – אַךְ שֶׁכֹּה נִפְלָאת

זֹאת הָרִנָּה, כִּי תִּתְרוֹצֵץ בְּכָל חוּשַׁי –

רַק אֶת שְׂפָתַי חוֹסֶמֶת…


שרה

בְּפָנָי?..


הגר מגיסה את מבטה בה

בִּפְנֵי כָּל זָר.


יטה בזדון רכילות

פֶּן יְבַהֵל עוֹד פִּיהָ עַל סוֹדוֹ.


שרה אל הגר

מָה עַל לִבֵּךְ בָּא, כִּי נֶהְפַּךְ אֵלָי? הַאִם

לֹא יָמֹד לָנוּ גוֹרָלֵנוּ בְאֵיפָה

אַחַת זֶה מִיָּמִים כָּאֹשֶׁר כִּיגוֹנִים?..

הֲלֹא הוּא כְנָשִׁים רֵעוֹת קָשַר אוֹתָנוּ,

לִפְסֹחַ עַל כָּל רֶוַח־יְחָשִׁים בֵּינֵינוּ

בְּבַיִת זֶה.


הגר נפגעת באשרה הגדול, המתיחד לעצמו, הכובש כל רק לעצמו הוא.

אַךְ יֵשׁ יוֹם וּמִדָּה שָׁוָה

לֹו לֹא תִסְכֹּן יוֹתֵר עִמָּנוּ, וְיַעְדִּיף

מַתְּנַת־מָה לָאֶחָת.


שרה גאה מאד מבליעה זלזולה של הגר.

מַה־זֹאת, הָגָר, מַה־פֵּשֶׁר

רִמְזֵי קִנְאָה – וּלְמִי?


הגר נרתעת רגע ומתאמצת להבליג על פחזת רגשותיה בה.

לֹא זֹאת!.. סִלְחִי…

רואה את לעג שמחתן של בנות לוט.

הֲגַם

בִּפְנֵי בְנוֹת לוֹט אֲגַל לִבִּי, כִּי לְרֵעוֹת

כֵּנוֹת אַתְּ לִי אוֹתָן חוֹשָׁבֶת?.. וּמֵאָז

הַבֹּקֶר לֹא חָדַלְנוּ לְהָצֵר אִשָּׁה

אֶת רְעוּתָהּ.


יטה

שָׂרָה, אַתְּ לֹא יָדַעַתְּ…


שרה מפסיקתה – בפנותה אל שתי האחיות.

לֵכְנָה

עַתָּה – אַחַר תָשֹׁבְנָה הֵנָּה…


יטה ודנה הולכות נעלבות… אל הגר.

אֲחוֹתִי,

הַגִּידִי, מַה־יְּמָרְרֵךְ כֹּה?


הגר שותקת רגע.

זוּלָתֵךְ

הָיָה עוֹד מִי פֹה, שֶׁבָּטַח כִּי לֵב אֲרִי

לְאַבְרָהָם וּבְתַחְבּוּלוֹת מַצְבִּיא יָבִין –

הָיְתָה עוֹד מִי, זוּלַת שָׂרָה, שֶׁהֶאֱזִינָה

קִרְבָּה כַּחֲלִילֵי שָׂשׂוֹן פּוֹצְחִים בְּשׂוֹרָה,

וְשֶׁבְּתִקְוָה נִצְמֶתֶת פַּחַד, כְּעַלמָה

נוֹשֵׂאת רֵאשִׁית פִּרְיָהּ, צָפְתָה לוֹ…

רואה פני שרה, שחוורו כמעט ומעיזה פנים.

לֹא רַק אַתְּ

רַבְתְּ כְּבוֹד אִישֵׁךְ מִדִּבַּת־שָׁקֶר.


שרה מבליגה על החשד שנצנץ בה.

לֹא הִסְכַּנְתְּ

לְדַבֶּר־כֹּה אֵלָי.


הגר במרי

הֵן גַּם עַתָּה יָדַעְתִּי

לְהָנִיא פִי – וְלָמָּה תֶאֶכְפִי עָלַי

לַחֲרֹשׁ בִּי וְלִמְצֹא סוֹדִי?.. אַל לָךְ!..


שרה

גְּבִרְתֵּךְ

אֲנִי, הָגָר!


הגר כמשיחה לנפשה.

לוּ לֹא בוֹשֵׁשׁ עוֹד אֲדוֹנִי!..


שרה

כמעט רפרף רוגז שליטה כצל זעום על פניה… כובשת צערה

עַתָּה לֹא יִתְמַהְמֵהַּ… אַךְ אִמְרִי לִי נָא,

אִם לֹא יָצָא עוֹד עַד אַרְצֵךְ זֶה הַמָּשָל:

הַלֶּקֶש, קַל מְלִילָה וּזְקוּף גִּבְעוֹל, אֲסוּף

הַגֹּרֶן, הִתְמַרְמַר אֶל אֲלֻמָּה כִבְדַת

הַחֵלֶב מֵרֵאשִׁית הַבִּכּוּרִים: הָהּ, אַתְּ

שְׁמֵנַת כְּלָיוֹת – מַה־לָּךְ כֹּה רֻטְפַשְּׁתְּ, פָּשִׂית?..

פַּנִּי מָקוֹם!.. צַר לִסְפִיחִי פֹה וּלְתִבְנִי

קָצַר זֶה הַמַּצָּע…

מפסיקה פתאום.


הגר כמסננת את לגלוגה הצפון

לֵאמֹר: לְמִי דִמִּית?


שרה מתאפקת במרי כאבה.

אָכֵן, לִי לֹא יָאֶה בְהִשָּׁפְטִי עִמָּךְ

לִמְשֹׁל עָלֵינוּ הַמָּשָׁל – כִּי בִכּוּרֵי

אַהֲבָתִי כָלְאוּ פִרְיָם מֵאַבְרָהָם…

דבריה רכים, ראי עצב.

אַךְ זֹאת לִי תַעֲשִׂי – וָלָךְ: שֶׁלֹּא יִפְרֹץ

דָּבָר מִסֵּתֶר אֹהָלֵינוּ אֶל כָּל אֹזֶן

זָרָה, פֶּן יְחֻרְחַר כָּל רִיב־חֲלוֹף בֵּינֵינוּ

לְמִדְיְנֵי קְנָאוֹת.


הגר מאזינה

קוֹל רֶכֶב בֶּהָרִים!

נעלמת.


שרה לבדה

וְלָמָּה לֹא הִגִּיד לִי, כִּי הָיָה עִמָּהּ?..

הֲלֹא אֲנִי שְׁלַחְתִּיו אֵלֶיהָ, כִּי רִחַמְתִּי

יְמֵי עֲרִירוּתוֹ בְּאָהֳלִי – כָּבַשְׁתִּי

קְשִׁי קִנְאָתִי, שֶׁהִתְנַכְּרָה, שֶׁשָּׂחַקָה

אֵלָיו רַכּוֹת מִלַּחַשׁ יִלְלָתָהּ, שֶׁלֹּא

יִרְאֶה עָנְיִי וְכִשְׁלוֹנִי בְּהִתְחַלְּקִי

אוֹתוֹ, כְּפוּפָה, עֲטוּפַת בּשֶׁת, עִם אַחֶרֶת…

בהביטה אחרי הגר

מַה־גָּאֲתָה, גָּמְלָה!.. מַה תִּקְוָתָהּ סְמוּכָה

עַל אוֹן פִּרְיַת רַחְמָהּ וּמִשְׁפַּט־יֶתֶר לָהּ…

רגע היא שחה תחת סבל עצבונה ובעוד רגע מתעודדת, ממהרת לקול הרכב וראשה זקוף… מעבר מזה באים יזיז והפלאי ג'.


יזיז

שׁוּב לִי נִקְרֵיתָ…


הפלאי ג'

מְחַכֶּה אֲנִי מֵאָז לְאַבְרָהָם.


יזיז

הַאִם לֹא נִפְגַּשְׁתֶּם עַד כֹּה?


הפלאי ג'

חִכִּיתִי עַד הַיּוֹם – לְנִצְחוֹנוֹ.


יזיז תמה לנעימה הסתומה בדבריו

מִי אָתָּה?


הפלאי ג'

רַק צֵל הַמִּתְחַמֵּק נִכְנָע… צֵל שֶׁתִּעֵב

תַּרְמִית כָּל כֹּבֶד, שֶׁיָּדַע, כִּי לְחִנָּם

יִזְרֹק כָּל מְנַצֵּחַ עַל מֹאזְנֵי חִידַת

חַיָּיו בַּז כֶּפֶל הַמִּשְׁקָל – כִּי הַחִידָה

תִּשְׁקֹל אֶת פִּתְרוֹנָהּ לָאֵלֶּה הַבָּאִים

אֶצְלָהּ רֵיקִים: בְּאֶפֶס חַיֵּיהֶם.


יזיז רגע יתכונן בדבריו… פתאום יקשיב למרחק

הַקְשֵׁב!..


הפלאי ג'

קוֹל דְּהָרָה בָּא מִצָּפוֹן.


יזיז עולה על הגבעה

עֲלֵה אֵלָי!..

מִפֹּה נִרְאֶה הֵיטֵב.


הפלאי ג' עולה אחריו

מִי הַנּוֹסְעִים?


יזיז באכזבה

לֹא הוּא –

לֹא אַבְרָהָם.


הפלאי ג'

שׁוּר: שְׁנַיִם הֵמָּה…


יזיז סוקר את המרחק

הָאֶחָד

זָקוּף בְּרֶכֶב הַמִּשְׁנֶה – וְהַמִּנְהָג

כְּמִנְהַג־גּוֹג… אֶצְלוֹ יוֹשֵׁב לוֹט… מַה תִּתְמַהּ

שָׂרָה, כִּי הַנָּשִׂיא לֹא בָּא רִאשׁוֹן.


הפלאי ג'

אוּלַי

עוֹד שִׂיחַ לוֹ וְדִין עִם הַמְּלָכִים…

רואה את אי־מרגועו של יזיז

אַךְ אִם

דָּחוּף אַתָּה, בְּנִי, לְבַשֵּׂר עַל חוֹף אֵילַת

אוֹ בְעַזָה לִנְצִיב פַּרְעֹה מַפֶּלֶת צְבָא

כַשְׂדִּים – לֵךְ שָׁמָּה… אִם יִשְׁאַל מִי פֹה עָלֶיךָ,

וַאֲדַבֵּר טוֹב בָּךְ: כִּי בְּפִתאֹם נִשְׁאַלְתָּ

לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַנְּצִיב.


יזיז

קְשׁוּרָה נַפְשִׁי

בְּאַבְרָהָם – וְלֹא פָקִיד אֲנִי הַיּוֹם

מִיַּד פַּרְעֹה לַחְפֹּר אֶת הֲלִיכוֹת בְּנֵי עֵבֶר

בִּכְנָעַן…


הפלאי ג'

עוֹד אָחד נִסְפַּח אֶל חֲנִיכָיו…

בשקט עצבונו

יָדַעְתִּי זֹאת: כֹּה יַעַשׂ נְפָשׁוֹת אַחַת,

אַחַת, בֵּין צְעִירֵי שְׁבָטִים שְׁכוּנֵי גְבוּלוֹת

מִדְבָּר – אַךְ מַה־לְךָ אֵלָיו, בֶּן מֹף בְּשֵׁל דַּם

נוֹשָׁן, זְקַן נִסְיוֹנוֹת וּמַדַּע־פֶּלִאי זֶה,

גְּנָזוּהוּ חַרְטֻמִּים בִּכְתָב קָדוֹש עַל אֶבֶן

וָגֹמֶא: שְׂרִיד תַּרְבּוּת אִיִּים שְׁטוּפֵי מַבּוּל.


יזיז

כָּל חָכְמַת־סֵתֶר שֶׁזָּקְנָה בַחֲנוּטֶיהָ,

כָּל סֵבֶל עַם עַתִּיק, עֲיֵף תְּמוּרוֹת שִׁלְטוֹן

וְנֶשֶׁק וּמַדָּע, שֶׁעַל חִנָּם מְלָכָיו

וְכֹהֲנָיו בָּזֶה וְגַם בָּזֶה הִתְקִיפוּ

עַל שַׁעֲרֵי חַיִּים, עַד שֶׁגָּשַׁשׁ עָגְנָם

מֵעֵבֶר גֵּיאוֹת־מָוֶת כָּל זֶה לְרַגְלָיו

הִנַּחְתִּי, כִּי רָאִיתִי שְׁיִּזְקֹף תָּרְנוֹ

לְנַסּוֹתוֹ עַל מֵי־רֵאשִׁית אָדָם חָדָשׁ.


הפלאי ג'

שָׁוְא לוֹ! טְרוּף סַעַר יְגֻדַּע תָּרְנוֹ אַף הוּא –

לֹא יֵרֶא חוֹף.


יזיז

בְּרִית חֲדָשָׁה עִם אֱלֹהִים

כָּרָת.


הפלאי ג'

הִיא לֹא תָקוּם… אֵי לֹא תִמְצָא אֲרוֹן

עֵדוּת – מִנְּהַר פְּרָת עַד שִׁיחוֹר – וְאֵין חָזוּת

בּוֹ בֵּין חוֹזֵי עָם וְאֵימֵי־אֵלָיו?.. הַאִם

כֻּלָּם לֹא בשׁוּ מִבְּרִיתָם?


יזיז

הוּא הָאֶחָד

שֶׁלֹּא נִפְחַד מִשְּׁמֵי שִׁנְעָר וּשְׁאוֹל מִצְרָיִם.


הפלאי ג'

נָקֵל לוֹ זֹאת!.. וְהַנָּקֵל לְהִתְפָּרֵץ

מִשַּׁלִּיטוֹ, לָצֵאת מֵאֵת פָּנָיו קְשֵׁה מֵצַח,

וּבְגֹבַהּ דַּעַת לְקַבֵּל בִּזְיוֹן גָּלוּת:

כֹּה יֵשׁ שֶׁעֹנֶג־מַדּוּחִים לָאֲדָמוֹת

יִמְצָא לֹא אֶחָד בָּנוּ בְחֵרוּף חַיָּיו

וּבְמֶרֶד וּבְמַכְאוֹב וּבִגְבוּרָה… עַל כֵּן

חִכִּיתִי עַד הַיּוֹם לְאַבְרָהָם לָדַעַת,

הֲיַעֲמֹד לְעֵת מְצוֹא לְנִצְחוֹנוֹ,

כְּעָמְדוֹ־פַעַם בִּנְעוּרָיו לֶעֱנוּת גּוֹרָל,

לָשֵׂאת חֶלְקוֹ בִּשְׁנַיִם אֵלֶּה כְאֶחָד –

בְּנִצְחוֹנוֹ כְבִנְדוּדָיו; כַּבִּיר הָרוּחַ

וְצוֹפֶה הָלְאָה לַמֵּעֵבֶר?.. אוֹ כְדֶרֶך

כָּל כּוֹבְשֵׁי־שָׁוְא גַּם הוּא יִשְׂמַח לְמַלְקוֹחוֹ

וְיַאֲמִין בְּבִרְכַּת־אֹשֶר הַגְּנוּזָה

בִּמְלוֹא הוֹנִים, בִּשְׁאוֹן כָּל שֶׁפַע – וְיִמְנֶה

לַכֹּל מִסְפָּר?.. מִסְפָּר! – זֶה סֵמֶל הָרָעָב

בַּנֵּצַח, סֵמֶל שׂבַע־לֹא־יָקוּם…


גוג קולו נשמע

הוֹי, הוֹי!..

הֲיֵשׁ מִי פֹה?


שרה עונה מקרוב

עֲצֹר, גּוֹג!


הפלאי ג' אל יזיז

בּוֹא, נֵלְכָה מִפֹּה.

הפלאי ויזיז יורדים מעבר לגבעה… גוג ולוט באים. אחריהם שרה. גוג כורע בתפלת־תודה תחת האלון הקדוש אשר לאמורי חברון.


גוג

אֵל אֱלֹהֵי צָפוֹן, שָׂב מִלְחָמוֹת, עַתִּיק

שׁוֹכֵן בְּמַעַרְכוֹת בְּנֵי שַׁחַץ חֲסֻנִּים,

וּבַאֲשֶׁר חוֹנִים שְׁבָטַי אֲצִילֵי גֶזַע

וּנְגִידֵי קְרָב – הָאֱלֹהִים הַמִּסְתַּתֵּר

בְּנִזְרֵי יֶרֶק וּבְצַמְּרוֹת סוּפוֹת הַשָּׁלֶג,

וּמִתְגַּלֶּה עַל עַנְנֵי צַיִד בְּשַׂלְמַת

רוּחוֹת עִם הֹצֶן פִּיפִיוֹת – הָאֵל שֶׁלָּשׁ

גָּלְמִי מִטִּיט אָדֹם, נֻקַּר מֵרֹאשׁ עַפְרוֹת

תֵּבֵל, יָצַק גְּרָמַי מִנְּחשֶׁת וַיְשָׂרֵג

שְׁרִירַי כַּעֲבֹתֵי אַלּוֹן קָדוֹש, עָנֵף –

אֲשֶׁר מְעַט רַק חִסַּרְתַּנִי מִבְּרוּרֵי

מַקְהֲלוֹתֶיךָ, הַמְשָׁרְתִים פְּנֵי אֲדוֹן

תִּגְרוֹת, וַתִּתֶּן־שֵׂכֶל לִי לְעוֹרֵר זְרוֹעַ

וָנֶשֶׁק עַל כָּל חַיְתוֹ גוֹי וְעַל כָּל גּוֹי

אָדָם יְרוּד מִשְׁפָּחוֹת, שֶׁעַל אֵתוֹ יִחְיֶה,

יָשִׂישׂ לְמַזְמַרְתּוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְתַקֵּן

גְּבוּלוֹת עוֹלָם וּבְתוֹאֲנַת שְׁלוֹם נִכְשָׁלִים

יֶחְפֶּה שִׁפְלוּת מָתְנָיו, כִּי לֹא חָקַק רוּחוֹ

חוֹתַם גְּבוּרוֹת עַל בַּרְזִלוֹ – אֵל אֱלֹהֵי

גוֹי אֲדוֹנִים! מְשֹׁךְ לְגוֹג תָּמִיד גְּאוֹן

שִׁלְטוֹן וְהַטְרִיפֵנִי לֶחֶם לוֹחֲמִים

בּאֶרֶץ שַׁעֲרֵי צָר וּבִזְרוֹעֲךָ

הָאֵיתָנָה לַמְּדֵנִי לְרַנֵּן כָּל יוֹם

בֵּין אֶצְבָּעוֹת פְּזִיזוֹת חֵץ וְקַרְדֹּם עַל אֵלֶּה

שֶׁתָּשֶׁת עֹרֶף לִי, וְעַל הַמִּתְקַשְּׁרִים

לָשֵׂאת חֲזוֹן שִׁוְיוֹן מִשְׁפָּט לְכָל אָדָם –

שֶׁצֶּלֶם עֲבָדִים בְּקֶמֶט מִצְחוֹתָם

חָרַתָּ וּבְהֶגְיוֹן עֵינָם, שֶׁשּׁוֹקֵיהֶם

שְׁפוּפוֹת, נְכוֹנוֹת דַּרְכֵי גוֹלָה… אֵל בַּרְזִלִּי!

הַיֹּום הִקְדַּשְׁתִּי מִשְּׁבִיתִי לְךָ קָרְבַּן

תּוֹדָה בְכֶסֶף וּבְאָדָם, בְּדָם וּבַז –

רְצֵה אֶת עַבְדְּךָ וְאֶת נִשְׁקוֹ בָרֵךְ!

קם מכרוע.


שרה אפודת חגור כסף וחנית מחכה ביראת כבוד עד שהגבר־הנשיא יגמור תפלתו.

הֵידָד, גּוֹג!.. וְאִישִׁי אַיֵּהוּ?


גוג זעוף

חֲמָתִי עָלָיו!


שרה

מַה־זֶּה קָרָה, גּוֹג?


גוג

הַיְּשַׁלֵּם לִי נֵזֶק

שְׁלָלִי?


שרה תמהה

אִישִׁי?..


גוג

עָבַר, נִאֵץ חֹק גִּבּוֹרִים!


שרה

הֵן זֶה עַתָּה לִפְנֵי אֵל חָזְקָתְךָ כָּרַעְתָּ

בְּשִׁיר תּוֹדָה עַל רַבַּת־שְׁבִי וּבַז – וְלָמָּה

לְשׁוֹנְךָ תַמְאִיר בְּאַבְרָהָם כֹּה?


גוג

שַׁאֲלִי

אֶת לוֹט, אִם לֹא בִגְבֹר הַמִּלְחָמָה, בִּסְחֹף

רִכְבִּי כָל הֶחָזִית וּבִמְבוּכַת הַקֶּטֶל

נָסוֹגוּ מַעַרְכוֹת מַלְכֵי מִזְרָח, וּמְעַט

עוֹד וַאֲנִי מוֹנֶה בָּּזה לְאֵין מַשָׂא

בְּרֶכֶב וּבְכָתֵף – אָז אַבְרָהָם פִּתְאֹם,

בְּעֶצֶם תְּבוּסָתָם, אֶת כִּידוֹנוֹ נָטָה

לִנְסֹג לְהִתְאַפֵּק מִדָּם, כִּי בְשָׁלוֹם

דִּין יְכַלְכֵּל עִם הַכַּשְׂדִּים – –הוֹי, הֲכָזֶה

יִהְיֶה מִשְׁפַט כּוֹבֵש, שֶׁמֵּהָרְכוּשׁ הָרַב

שֶׁנָּפַל לוֹ יִקְמֹץ מִצְעָר?.. עַתָּה יִדְרשׁ

עוֹד מִיָּדִי לְהָשֶׁב־חֵלֶק לַסְּדוֹמִים

מֵהַשָּׁלָל מֵהֶם בָּזַזְנוּ!.. הֲיִשְׂפֹּק

מְעַט שִׁלּוּמִים, שֶׁאַבְרָהָם לְלֹא מִשְׁפָּט

חָשַׂךְ לִי וּלְמִבְחַר צְבָאִי וְלֵאלֹהָי,

לְכָל שְׂכָרֵנוּ?.. הֵן אַלְפִּי הַדַּל יִטְרֹף

לוֹ דֵּי צָרְכּוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּמִשְׂחַק־תִּגְרָה

עִם צָר שָׁכֵן – אַף כִּי הֲנִיעוֹתִים מֵעֵבֶר

הָרַי לְאוֹצְרוֹת בָּז!..

רב גאון הוא פונה אל לוט

הָעֵד בְּלוֹחֲמַי,

לוט: הַרְאִיתָם בְּיוֹם גְּבוּרוֹת?


לוט ללא כל התלהבות

כֵּן, פַּעֲמָיִם…

אָכֵן, אֵין גִּבּוֹרִים קָשִׁים מֵהֶם, אֵין מִי

שֶׁלֹּא יִכְשַׁר לִפְנֵי חַרְבָּם בַּחֲרוֹנֵי

בָּקְרֵי קְרָב וּבְעַרְבֵי שָׁלָל.


גוג מתלהב

לוֹט, הֲתִזְכֹּר,

אֵיךְ טִלְטְלָה בַלַּיְלָה מַחֲנֵינוּ הָרֹאשָׁה

אֶת צְבָא בָבֶל מִגַּבְנוּנֵי בָשָׁן?


לוט מדוכא

הוֹי, גּוֹג!

אֲנִי כָּל יְמוֹתַי אֶזְכֹּר הַלֵּיל, דְּפַקְתֶּם

אוֹתָנוּ – גֶּבֶר וְעַלְמָה – מֵרְחוֹבוֹת סְדוֹם,

כְּעֵדֶר מְסֹעָר, עַל עֹרֶף וְצַוָּאר.


גוג מתרגז

מַה־תְּגַלְגֵּל עָלֵינוּ נִשְׁכָּחוֹת?.. אֲנִי

לֹא אֲדַבֵּר עַתָּה עַל סְדוֹם.


לוט בפיוס עצוב

אַל יִחַר לָךְ!..

גַּם לַכַּשְׂדִּים מָצָא דַי וְהוֹתֵר יְלֵל

וָהִי מִיַּד צְבָא גוֹג…

רוצה להשתמט

אַךְ אֵי יֻטָּה בִתִּי

וְהַצְּעִירָה דַנָּה, לִשְׁטוֹף אֲבַק רַגְלַי

וּלְמוֹגֵג חֹרֶב גְּרוֹנִי?


שרה

הֵן פֹּה עִמָּנוּ.


גוג שבע רצון ימשוך סיפור המאורעות

… רִכְבִּי מָשַׁךְ אָז בַּעֲקֵב צְבָאָם וְהֵם

בָּטְחוּ בִּי וְקָרְאוּ: גּוֹג, סֹב אֶת אַבְרָהָם,

תָּפְשֵׂהוּ חַי אֵלֵינוּ!.. הֲשָׁמַעְתָּ, לוֹט?..

תמה לשוייון־נפשו של לוט

וְאַחַר כֵּן, בְּפוּץ בְּמַדְחֵפַת מְבוּסָה

מִשַּׁעֲטַת רִכְבִּי חֵיל אַמְרָפֶל, פָּרַצְתִּי

בְמַחֲנֵה שְׁבוּיֵי סְדוֹם וָאֶקְרָא: לוֹט, לוֹט,

אַיֶּכָּה? – – – וְאַתָּה עָמַדְתָּ כֹּה נָבוֹךְ

בֵּין הַתּוֹקְפִים וְהַנְּסוֹגִים לְלֹא הַחְלֵט

דָּבָר.


לוט

כִּי לֹא מִיַּד בִּינוֹתִי, שֶׁנֶּהְפַּךְ

בְּתַחְבּוּלוֹת לֵב גּוֹג מֵהַבָּבְלִים אֵלֵינוּ,

וְנִתְחַלְּפוּ לִי צָר וָרֵעַ: לֹא יָדַעְתִּי,

מִי מִשְּׁנֵיכֶם מָחָר בַּבֹּקֶר יִשְׁפְּטֵנִי

לְחֶסֶד אוֹ אַשְׁמָה.


גוג

וּבְהִתְבָּרֵר הַכֹּל,

חָשַׂכְתָּ הַסְּדוֹמִים מֵהִתְיַצֵּב עָלַי

עֲדֵי בוֹא אַבְרָהָם, אַף כִּי אֲנִי רִאשׁוֹן

קָרָאתִי דְרוֹר לָכֶם.


לוט רצין מאד

כִּי תַרְתִּי בְדַעְתִּי:

אֵיכָה מָחָר עַל כַּנְפֵי דְרוֹר זֶה נִמָּלֵט

מֵרֶכֶב בַּרְזִלֶּךָ.


גוג נעלב־תמה

מֵרִכְבִּי לָנוּס

חָפָצְתָּ – בְּשֶׁלְמָה?


לוט

סְלַח, גּוֹג!.. לִבִּי יֹאמַר

לִי, כִּי בָזֶה וָזֶה יַחְדָּו: בִּדְרוֹר רָתוּם

לְרֶכֶב גּוֹג – לֹא נַחֲרשׁ אַף קְטֹן תְּלָמֵינוּ,

לֹא נַאַסְפֶנּוּ גֹרְנָה – – – שְׁמַע לִי, הַנָּשִׂיא:

הַאִם לֹא טוֹב כִּי תְשַׁלַּח אֶת צִבְאוֹתֶיךָ

עַתָּה צָפוֹנָה אֶל אָהֳלֵיהֶם לָנוּחַ –

וְלָמָּה תְיַגְּעֵם עוֹד פַּעַם הַכִּכָּרָה"


גוג

הֲמִפְּנֵיהֶם תִּירָא?.. הַאִם הֵם לֹא פָּדוּ

סְדוֹם וּמַלְכָּהּ מִיַּד כּוֹבְשִׁים?


לוט

וְלֹא נִשְׁכַּח

לָהֶם תּוֹדָה…

מתוך סליחה וויתור

לֹא נְעוֹרֵר מִשְׁפָּט עִמָּם!


גוג מתרעם

עִמָּנוּ?.. הָהּ, זְדוֹן נִכְנָעִים וְסֶלֶף לֵב

מוּגִים!


שרה

אַל תְּבַקֵּר לְרָע אֶת לוֹט: הֲלֹא

יָדַעְתָּ שֶׁלִּבּוֹ שׁוֹאֵט הוֹד עֲלִילוֹת

לַנֶּשֶׁק, וּבְסִפְרֵי מִשְׁפָּט יַחְקֹר לִמְצֹא

לְכָל רִיב פֶּשֶׁר – וְאַתֶּם בְּזַזְתֶּם אֶת סְדוֹם!


לוט

וּבְאֶפֶס תּוֹאֲנָה!.. לָכֶם לֹא נִתְחַיַּבְנוּ

בִּמְאוּם כִּלְאַמְרָפֶל… וּבְאֶפֶס חֹק וָדִין…


גוג נזעף ונעלב כאחד

בְּאֶפֶס חֹק?.. אִם לֹא גָבַרְנוּ עֲלֵיכֶם

בַּקְרָב?..

אל שרה

לוּ לֹא פָנַיִךְ שֶׁאֶשָּׂא, לוּלֵא

חֶשְׁבּוֹן כִּפְלַיִם שֶׁאֶדְרשׁ מֵאַבְרָהָם

לָתֵת לִי חֵלֶף סְדוֹם מֵרְכוּשׁ מַלְכֵי שִׁנְעָר,

כִּי אָז עוֹד מִשִּׁלְשׁוֹם הָפַכְתִּי אֶת רִכְבִּי

בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית לְעֵזֶר לַכַּשְׂדִּים.


לוט

עַל כֵּן

מְאֹד יָרֵאתִי, גּוֹג, אֲשֶׁר לֹא תִמָּשֵׁךְ

שִׁבְתֵּנוּ יַחַד בֶּטַח כְּרֵעִים בָּעֵמֶק –

וְטוֹב לִשְׁנֵינוּ מֵרָחוֹק לְהִתְכַּבֵּד…

במרירות עצב

וּמַה תִּרְאֶה עַל כָּכָה, כִּי תִזְעֹם עַתָּה

עָלֵינוּ, שֶׁנִּדְאַג מִכֶּם – וְאָנוּ פַעַם

נִתְפַּשְׂנוּ בְכַפְּכֶם כְּבָר וַנִּלְמַד לָדַעַת,

כִּי זֶה הוּא דֶרֶךְ גִּבּוֹרִים לְשִׁבְטֵי־גוֹג,

שֶׁלֹּא לְהַטֶּל־כֹּפֶר נִצְחוֹנָם מַס עֹנֶשׁ

עַל אֶרֶץ הָאוֹיֵב – כִּי מִשְׁפָּטָם לַחְתּוֹת

בִּזָּם עַל מְלוֹאוֹ מִתַּבְעֲרוֹת קְרִיּוֹת

וּלְהַפְשִׁיטוֹ מֵעַל קֻמְצֵי הַחֲלָלִים…

וּבְעַזּוּת־דָּם לִבְחִירֵי גֶזַע הָאָדָם,

בַּאֲצִילוּת תַּקִּיפֵי־אֶרֶץ וּכְדוֹמֶה

לָאֵלֶּה, הֵם יוֹדְעִים תָּמִיד לְהִתְחַטֵּא

מֵעשֶׁק זוּלָתָם, מֵרֶצַח הָעַמִּים

הַמְּנֻצָּחִים וְעֶשֶׁן תַּרְבּוּתָם.


שרה

צָדְקוּ

דִּבְרֵי לוֹט… גּוֹג, מַה תַּעַן?


גוג באכזבה

לָךְ?.. הַאִם גַּם לָךְ

יֵשׁ עַל מַה תְּרִיבִנִי?


שרה

הֲתִמְנַע דְּבָרְךָ

מִמֶּנִּי, בַּאֲשֶׁר אֲנִי אִשָּׁה?.. הֵן בַּת

מַלְכֵי בָבֶל וְאֵשֶׁת אַבְרָהָם לֹא רַק

עַל פֶּלֶך אֲמוּנָה… אַךְ לוֹ עַנֵה, לְלוֹט!..

הוּא יְרִיבְךָ, בֶּן עֵבֶר וַחֲנִיךְ אִישִׁי –

וְאִם לֹא הִתְחַזֵּק לֵאלֹהַּ אַבְרָהָם,

אַךְ בְּשׁוּלָיו תָּפַשׂ וּמֵרוּחוֹ יִגְרַע

כִּמְעָט בְּכָל מְקוֹם מְגוּרָיו… וּרְאֵה, הָגָה

לִבִּי עַתָּה אֶת רַעְיוֹנוֹ, לֵאמֹר: אִם לֹא

עוֹד עֵת הַיּוֹם, אִם לֹא זֹאת פַּעַם אַחֲרוֹנָה

אֲשֶׁר יַחְפֹּץ עוֹד גּוֹג לְהִשָּׁפֵט עִם לוֹט:

כָּל גּוֹג עִם כָּל לוֹט בְּתוֹלְדוֹת אָדָם.


גוג גא ואחראי לצדקתו הוא

לֹא אַתְּ

שָׂרָה, לְדִין לוֹט תִּמְסְרִינִי – גַּם אֲנִי

לֹא אֲקַבְּלוֹ עָלָי: לֹא מַעַל כִּשָּׁלוֹן,

לֹא חֵטְא רִפְיוֹן נִמְצָא בִי, לִי לֹא יֵחָשֵׁב

לְפֶשַׁע לְהַשְׁלִיט תְּעוּדַת בַּרְזֶל וּזְרוֹעַ

בֵּין גּוֹי לְגוֹי!.. מִי אֱלֹהִים זֶה שֶׁבִּשְׁמוֹ

עַתָּה עָלַי תָּשִׁיתוּ?.. וּלְגָאוֹן וָצֶדֶק

יִמְנֶה לִי אֱלֹהֵי גוֹג כָּל אַשְׁמַת בֶּן עֵבֶר!..

הד יעוד חזון בדבריו

כֹּה נַעַשׂ חַיִל לְבָרֵר מִזְרַע עַמִּים,

לְיַבֵּל־שֹׁרֶשׁ כֹּל, שֶׁלֹּא כָפַן עַל מֵי

גְבוּרוֹת בְּמַעְיָנֵינוּ, וּלְקוֹסֵס כָּל חֹטֶר

שֶׁלֹּא כָפַת פְּקָעָיו עַד יִתְפָּרְקוּ לִפְרִי

עִזּוּז שֶׁל שַׁלִּיטִים רוֹדִים – עַד שֶׁבִּימֵי

הָאַחֲרִית אֲנַחְנוּ, גּוֹי מִדָּה, טְהָר גֶּזַע,

אֶחָד, עָצוּם, נָשִׂישׂ עַל רֵבֶץ אֲדָמוֹת.


לוט בלעג מריו

חֲזוֹן שָׁלוֹם לְגוֹג!.. לְמֵרָחוֹק יָשׁוּר

יוֹם חֲמוּדוֹת: אָז לֹא יִשְׁאַר עוֹד גְּדִי וָכֶבֶשׂ

בְּעֵדֶר הָעַמִּים, עַל כֵּן לֹא יְגָרְמֵם

נָמֵר וּפְרִיץ אָדָם – נְאוּם עֲתִידוֹת לְגוֹג.


גוג ברהבו

אוֹ יֵּשׁ גַּם שֶׁנַּשְׁאִיר מִכֶּם פְּלֵיטָה לִפְלֹחַ

מִכְרֵי פֶחָם שֶׁלָּנוּ וּלְחוֹצְבֵי בַרְזֶל –

וּכְדֵי מִחְיָה נִצְבֹּר לָכֶם וּכְדֵי מִשְׁפָּט,

אֲשֶׁר לֹא נַחְסָלְכֶם כָּלָה.


לוט

בָּזֶה מְאֹד

תֵּיטִיבוּ, שֶׁתָּשִׂימוּ שְׁאֵרִית מִצְעָר

גַּם לָנוּ – וְהָיְתָה לִבְנֵי גוֹג לִצְדָקָה

וְלִמְשַׁל־חֶסֶד בְּעֵינֵי כָל הַכּוֹבְשִׁים

וּלְשֵׁם טוֹב: כֹּהֲנֵי הַנֶּשֶׁק תִּקָּרֵאוּ.


גוג אינו מרגיש בנעימת־התולים ללוט, ובחסד אדונים ימתיק חלקות

רַק לַדָּבָר הַזֶּה אָז לָנוּ תִּסְלְחוּ,

אֲשֶׁר יֵשׁ בַּעֲזֹז גְּאוֹן גְּבוּרוֹת בְּדַם

מִבְחַר בָּנֵינוּ וְיָבוֹאוּ לְשַׂחֵק

זְעֵיר בִּבְנֵיכֶם אַתֶּם בְּרַאֲוַת בָּמוֹת,

וְיַעֲלוּ בְּתֹם לִבָּם אֶת פְּרִי בְשַׂרְכֶם

וְרוּחֲכֶם לְמַגְזֵרוֹת וּלְמִשְׂרָפוֹת

עַל מִשְׂחַק־עֹנֶג זֶה לָהֶם אַל תִּרְגְּזוּ,

בְּנֵי עֵבֶר, לִכְבֹּש לִבְּכֶם מֵרְאוֹת יִשְׁרַת

בָּנֵינוּ, שֶׁבִּמְחִיר מְעַט מַהֲתַלּוֹת

בְּדַם וָאֵש אִשְּׁרוּ לָכֶם זְכוּתְכֶם לִחְיוֹת

וְלִשְׁרָץ־זֶרַע לְשָׁרֵת צְבִי עַמִּים.


לוט

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיַּגִּיעַ לַעֲנֹד שַׁח עֹרֶף

מוֹסְרֵי אֲדוֹנֵי אָרֶץ, וּפְרוֹרֵי רָזוֹן

מִשְׁאָר צֵיד מִשְׁתֵּיהֶם, מִשּׂבַע צִדְקָתָם,

יִלְקֹט אֶל בֶּטֶן עַבְדוּתוֹ – – –

הופך לכובד־ראש

סְלַח לִי, אַךְ לֹא

נַפְשִׁי עַתָּה תּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל עִמְּךָ

לָאֵל בְּעַד יוֹם תּוֹעָפוֹת לַהֲמוֹנֶיךָ.

אוּלַי – לְעֶת־קֵץ – חָזוּתְךָ יָפָה לָהֶם

וְלָעוֹלָם – אַף כִּי בַסֵּתֶר אֲקַוֶּה,

שֶׁעַד אָז, גּוֹג, יָקוּמוּ לָנוּ, מִמָּקוֹם

אַחֵר גְּאוּלָה וָרֶוַח מִנְּדִיבֵי שְׁבָטֶיךָ,

מֵחֻקָּתָם וְחָסוּתָם וּפַת־בַּגָּם.


גוג

לֹא מֵחָכְמָה תִּבְסֹר כֹּה בְחַסְדֵּנוּ…

אל שרה

נֶפֶשׁ

קְטַנּוֹת לָהֶם – לֹא כְעֶרְכֵּנוּ: לֹא יָבִינוּ

כִּי בְעָבְדָם אֶתּ יוֹרְשֵׁי־גוֹג הֵם מְשַׁלְּבִים

אֶת שְׁמָם בְּשִׁיר קַצְוֵי זְמַנִּים לָאֲדוֹנִים –

שֶׁבִּלְעָדֵינוּ יִשְׁתַּקַּע זִכְרָם.

לוט

עַל כֵּן

לְמֹרַת רוּחַ לִי הוֹד עֲתִידוֹת: לַחְמֹס

יוֹמִי, לִבְצֹעַ מְחָרִי, הַמִּסְתּוֹפֵף

בִּמְזוּזָתִי, הוּא יִתְגַּנֵּב… נְשִׂיאִי,

שְׁמָעֵנִי: לֹא נַחְפֹּץ לִמְנֹעַ מִכָּבוֹד

אֶת צִבְאוֹתֶיךָ… עוֹד מָחָר עַל פִּי תִשְׁלַח

סְדוֹם עַל אֹרְחַת גְּמַלִּים תּוֹדַת פְּדוּיִים לָהֶם

אֲשֶׁר שִׂמְּחוּנוּ מֵאוֹיְבֵינוּ הַבַּבְלִים –

וּבְמִשְׁנֵה־חֵפֶץ נִתְנַדֵּב, לֹא נְעַדֵּר

לָהֶם מִכָּל טוּב בַּנְּכָסִים וּבַתְּנוּבוֹת –

אִם בְּעָרֵינוּ לֹא יִתְנוֹסְסוּ דִגְלֵי

פְלוּגוֹתֵיהֶם לְהַזְכֶּר־רֹגֶז וְלִנְגֹּׂשׂ.


דנה קולה נשמע

אָבִי, אָבִי!..


לוט הולך לקולה

הִנֵּנִי!..

עוצר רגע

הַאֲמֵן לִי, גּוֹג,

שֶׁלֹּא רַק בַּרְזִלְּךָ יָקוּם לְדִין עַמִּים –

וְעַד יוֹם אֱסוֹף בְּנֵי גִזְעֲךָ כָּל חֲמוּדוֹת

תֵּבֵל,עוֹד תִּשְׁתַּמֵרְנָה הַסְּגוּלוֹת הִנְחִילוּ

הָאֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם: לָזֶה נָתְנוּ

מִצְחַת נְחשֶׁת לֶאֱסוֹר קָרב אַכְזָרִים,

וְלַשֵּׁנִי חָרְתוּ עַל מֵצַח אוֹת בִּינָה,

חָלְקוּ לוֹ יֶתֶר רוּחַ וְכִשְׁרוֹן וְיֵצֶר

עָרְמָה לְסַכֶּל־זְרוֹעַ צָר וּלְהַשְׁמִיטָה.

הולך.


גוג מביט אחריו באיבה

לְגֹעַל לִי חָכְמַת הַחַלָּשִׁים!.. לוּ רַק

נָקָם וָחֹנֶף לַשַּׁלִיט וּמֶרֶד בְּנֵי עַבְדוּת

קָשְׁרוּ בָהּ – וְחָזַקְתִּי אָז מֵהֶם וּבַזְתִּי

לָהֶם… אַךְ הֵם בְּמֹרֶךְ יַעֲרִימוּ צִדָּה

מִכָּל בֶּן נֶשֶׁק שֶׁיִּקְלַע צְעִיר רוֹגְמַי

אֶל מַחֲנֵיהֶם – וְאַחֲרֵי כָל נִּצְחוֹנוֹת,

אַנְחִיל לִי עֲלֵיהֶם, הֵם מַחֲזִיקִים פָּנִים

לְהִתְפָּאֵר עוֹד עַל כָּל גּוֹג בְּיִתְרוֹן־דַּעַת

אַחֲרוֹנָה, חוֹתְרָה לְסוֹף כָּל הַדְּבָרִים

עַל קְצוֹת הַדֶּרֶךְ שֶׁל הִתְגּוֹשְׁשׁוּת גּוֹרַל

אָדָם בָּאָרֶץ… כְּאִלוּ עוֹד מִבְּרֵאשִׁית

כָּתְבוּ אַמְנַת־סְתָרִים עִם אֵיתָנֵי אַחֲרִית,

שֶׁיִּפְסְחוּ בְּבוֹא יוֹם סַעֲרָם עַל כָּל

דַּל וְדַכָּא לְהַשְׁאִירוֹ, וּלְהִתְנַגַּח

בִּנְקַם הַשְׁמֵד וָזַעַף רַק בַּעֲנָקִים.


שרה

מַר רוּחַ גּוֹג?..


גוג

רַק רֶגַע קָט: כִּי אַבְרָהָם

הִפְלִיט מִפִּי הַיּוֹם הִטֶּרֶף הַלָּכוּד –

וְעוֹד שׁוּעָל שְׁפַל לֵב זֶה לִי יַטִּיף לִקְחוֹ!

כמתנער מהרהוריו

הוֹי, הַנָּקֵל לָהֶם לִבְדּוֹת כָּל תּוֹרַת שֶׁקֶר

הַמַּכְרִיזָה בְמַחֲבוֹאֶיהָ עַל גְּבוּרָה

לֹא שְׁעַרְנוּהָ: שֶׁיְּכוֹלָה לְהִצְטַמְצֵם

בְּתַרְמִילֵי תְבוּסָה טְלוּלִים לִמְלֻמְּדֵי־סֵבֶל –

וְהִתְלַקְּטוּ אֵלֶיהָ אֵלֶּה שֶׁחָמְקוּ

מִפְּנֵי תִגְרַת גּוֹג, וְרִפְיוֹן יָדָם מָצָא

בָהּ דֶּגֶל, שֶׁנָּקֵל לְנוֹפְפוֹ בֵּין כְּלֵי

גָלוּת – – – צָדַקְתְּ, שָׂרָה, רַק זוֹ הַפַּעַם עוֹד

עָמְדָה לְלוֹט לְשׁוֹן עָתָק לְהִתְחָרוֹת

עִם גּוֹג – כִּי מֵעַתָּה אִם יֵשׁ שֶׁיִּקָּרֶה

לְגוֹג אוֹ לִשְׁבָטָיו עַל דֶּרֶך תּוֹלְדוֹתָם

אֶחָד מִצֶּאֱצָאֵי עֵבֶר: בְּאֶגְרוֹף

וּבְקֶלַע נִתְמוֹדֵד – וִלֹא בִמְזִימַּת־יֶתֶר

וּבְעֹרֶם רוּחַ לְמַשְׂכִּילֵי פֶה.

שרה

בְּעָוֶל

חֵטְא פַּחְדָּנוּת טָפַלְתָּ עַל שְׁבָטַי: הֲלֹא

מִזֶּרַע הָעִבְרִים גַּם אַבְרָהָם, גַּם אָנִי:

גּוֹג, לֹא צָעַרְנוּ מִשְּׁבָטֶיךָ בְמַשְׂאַת

רוּחֵנוּ וּבְתִכְלָה לְנִצָּחוֹן וּבְאֹמֶץ.


גוג

מַה־גֹּדֶל לֵב אִם לֹא אָץ לוֹ שִׁלְטוֹן כָּל גְּבוּל,

כָּל שְׁלַל עוֹלָם?.. מַה־תֹּקֶף, אִם אִישֵׁךְ יֵדַע

לְהָנֶף־נָשֶׁק: הֲיָשִׂישׂ הוּא עַל הָצְנוֹ,

הֲיִתְיַחֵשׂ לְמַאֲכַלְתּוֹ, וְאֶת טַרְפָּם

כְּמַתַּת־אֵל לִבְנֵי גְאוֹנָיו יִשָּׂא?.. הַעַל

חַרְבּוֹ יִחְיֶה וּלְאֵלֶּה הַבָּאִים אַחְרָיו

אוֹתָהּ יְצַו מוֹרֶשֶׁת קֹדֶשׁ?


שרה

לֹא!– – –

אט אט עולים על הגבעה, שותקים ומביטים למרחקים

שׁוּר גּוֹג,

שָׁם לַמֶּרְחָק: מָה חֲסֻנָּה הָאֲדָמָה

בְּשַׁלְווֹתֶיהָ… שֶׁקֶט, שֶׁקֶט!…


גוג עיניו מגמאות את המרחק ונחיריו מעגילות ברטט

הִיא צוֹפָה

לַסַּעַר – וּלְכוֹבְשָׁהּ הָעָז…


שרה כמשוחחת לנפשה

וְאַבְרָהָם

וְגוֹג שְׁנֵי אֵיתָנִים עָלֶיהָ, זֶה מוּל זֶה…


גוג גם הוא כמדבר לנפשו

הוּא שַׂר שָׁלוֹם – – – אַתְּ שַׁאֲלִי לְזִכְרוֹנוֹת

הָאֲדָמָה עַל פִּרְזוֹנֶיהָ, מַה־טּוֹב לָהּ

מִדֶּשֶׁן דָּם וְסוּפַת נָשֶק?


שרה

הֲתֵדַע

מְלֹא סַעַר חֶרְמוֹנִים וְלֹא יִכְרַע עַל כָּל

רִכְבֵי רְעָמָיו, לֹא יִתְבּוֹקֵק לְמַרְגְּלוֹת

דּוּמִיַּת־יָהּ עַל עַרְבוֹתֶיהָ?

עומדים שניהם ומשקיפים למרחק… מתחת מעבר מזה בא הפלאי א' והודף בבעיטות את בקבקר הציר.


הציר

רַחֲמֵנִי,

שַׂר גּוֹג!


הפלאי א'

בּוֹגֵד פָּלִיט – מוּת!..


הציר

חוּסָה!.. הַבֶּט בִּי;

הֲלֹא אֶת סְדוֹם עִם גּוֹג הִתְקַפְתִּי – אַחֲרֵי כֵן,

בְּהִתְנַפְּלוֹ פִתְאֹם בְּעֹרֶף צִבְאוֹתֵינוּ,

נֶגְדּוֹ לֹא הִתְיַצַבְתִּי: לֹא בָכֶם בָּגַדְתִּי.


הפלאי א'

בְּמֶלֶךְ נַהֲרָיִם!


הציר בפיוס חנף

כְּאֶחָד מִכֶּם

הָיָה עַבְדֶּךָ.


הפלאי א' מטלטלו בזעם

בֶּן נַבְלוּת!


הציר תמה ונבוך

מִי בַקְבַּקָּר –

זְבוּב בָּאְשָׁה!.. הַאִם אַתֶּם, אֲצִילֵי אֶרֶץ

וְגִבּוֹרֶיהָ, עַל בְּרִיתְכֶם עִם אַמְרָפֶל

עֲמַדְתֶּם!


הפלאי א'

מַה־תְּסַלֵּף מִשְׁפָּט בֵּינֵינוּ?..

אִם לֹא מֵעֹדֶף כֹּחַ לְמַגֵּר, לָבֹס,

מִיִּפְעַת־חֶרֶב מִתְהַפְּכָה בְיַד גִּבּוֹר,

מִתִּמְרוֹת־דָּם, מִנַּחַר מִצְהֲלוֹת כּוֹבְשִׁים

טָרַפְנוּ כָל קָדְקֹד, גָּדַעְנוּ כָל כָּתֵף?..

צַו נִצָּחוֹן יֵשׁ לָנוּ, בּוֹ לֹא יַעַמְדוּ

כָּל אֲמָנָה כָרַתְנוּ, שֹׁחַד שֶׁלָּקָחְנוּ!..

אֵיךְ תִּשְׁתַּוֶּה אֵלֵינוּ לְהָפֵר מִשְׁמַעַת,

לִפְרֹק פְּקוּדָה?.. מָה הִמְרִיצְךָ אַתָּה, בֶּן בּוּז,

לִנְפֹּל אֶל הָאוֹיֵב, לִמְעֹל?


הציר מתחבט בידי הפלאי

בִּמי?.. אֲנִי

עוֹד לֹא נִקִּיתִי מִשְּׁבוּעַת נְעוּרִים לִנְשִׂיא

אוּר…

דמו רותח וחרונו מלוטש בעיניו כמקפא־אש.


הפלאי א'

לוֹ!.. לְאַבְרָהָם!.. הוֹי, הוֹי, יָדַעְתִּי זֹאת:

מֵהִתְמַכְּרוּת וְאַהֲבָה אֵלָיו עָשִׂיתָ…

צוחק בבוז ובנקם

נִשְׁבַּעְתָּ:.. לַהַג־פֶּה זֶה לָךְ!.. מַה לְחַיָּל

מִסְכֵּן כָּמוֹךָ וּלְאֵמוּן שְׁבוּעָה?.. וּמַה־

שָּׁוֶה מִבְטָא שְׂפָתֶיךָ לְקַיְּמוֹ?.. הַאֵין

לְךָ מַצְבִּיא שֶׁחִטְּאֲךָ מֵהֶם?


הציר מתחנן

הַאֵין

שְׁבוּעַת הַדַּל אֶמֶת?.. הַאִם לֹא יְשַׁלֵּם

הוּא לַנּוֹשֶׁה חוֹב, וּמִצְווֹת אֵין לוֹ כִלְכָל

נִכְבַּדֵּי־עָם?


הפלאי א' מפרפרו

לוּ רַק מִצְוָה אַחַת: מִשְׁמַעַת

גְּדוֹלָה מִכָּל חוֹבוֹת אָדָם… הוֹי, בְּנֵי שִׁפְלוּת

שֶׁהִתְעוּכֶם מוֹרֵי מִזְרָח, כִּי כָל אֶחָד

יִשְׁמֹר עַל פְּרוֹר נַפְשׁוֹ הוּא, עַל קַטְנוּת

צִדְקָהּ, כְּעַל תִּקּוּן חַיָּיו, תַּכְלִית כְּבוֹדוֹ…

וְאָנוּ מַקְרִיבִים אוֹתָהּ לְצַו דִּגְלֵנוּ,

הִיא נְתוּנָה לוֹ, עַל פִּיו יִשָּׁקֵל עֶרְכָּהּ;

אֲשֶׁר מַצְבִּיא יִבְזֶה אֶצְלֵנוּ בְרִית, שֶׁבָּאנוּ

בָהּ עִם שְׁכֵנֵינוּ, אוֹ יֵשְׂטְ מֵאָלָה נָשָׂאנוּ

לְמֶלֶך זָר – אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא יָזֹם

אַחֲרָיו, לוֹ הַמִּשְׁפָּט!.. רִאשׁוֹן הוּא בְעַמָּיו,

וְהוּא יָקִים דְּבָרֵנוּ אוֹ יָנִיא אוֹתוֹ…

כִּי לֹא כִבְנֵי דָרוֹם פְּחוּתֵי גֶזַע אָנוּ –

רַק זֶרַע יַחַשׂ לָאָדָם, וּבְעִוְרוֹן־אֹמֶן

נַחְזִיק אַחַר מַנְהִיג שְׁבָטֵינוּ.


הציר מתלבט לרגליו

סְלַח לִי!..


הפלאי

לוּ לֹא לוֹ צָפַנְתָּ ישֶׁר לְבָבְךָ, כִּי אָז

סָלַחְתִּי לָךְ… אַךְ לוֹ נָתַתָּ יָד!.. הֲלֹא

הוּא אַבְרָהָם הַמִּתְאַמֵּר לְהִתְחַזֵּק

בִּפְנֵי גוֹג, וַאֲשֶׁר בְּהִתְרַפֵּס לְפָנַי

כָּל עַם וּבְהַלְלָם מִפַּחַד גְּאוֹנִי

אֶת זְרוֹעַ גּוֹג וּמִשְׁטָרוֹ – הוּא הָאֶחָד

יְצַו זַרְעוֹ אַחֲרָיו עַד נֵצַח נְצָחִים

לִגְדֹּר נְתִיב רִכְבִּי וּבַרְזִלִּי בְּרוּחַ

מִשְׁפָּט וּבַחֲזוֹן שְׁלוֹמִים… וְנָהֲרוּ

אֵלָיו אָז כָּל לוֹבֵש צְדָקוֹת וִיגִיעַ נֶשֶק,

כָּל מְפַגֵּר בְּרֶסֶן נִצְחוֹנוֹת, וְאֵלֶּה

שֶׁעִמָּהֶם: כָּל מִי שֶׁמִּבִּלְתִּי יְכֹלֶת

לִסְבֹּל יְלֵל חֵלְכָּאִים וְעשֶׁק נֶחְשָׁלִים

יַהְבִּיל אוֹתָם בְּנִחוּמֵי חֲלוֹם שִׁוְיוֹן –

וְיַעַרְכוּ קְרָב אַחֲרוֹן אֲשֶׁר עוֹד לֹא

נִהְיָה כָמוֹהוּ לְמִיּוֹם קוּם מִלְחָמוֹת – – –

אָז שׁוֹפַר גּוֹג יִמְשֹׁך אֶת חֲסִינָיו, וִיצַו

לִמְרֹק כָּל רֹמַח לְמִשְׁעִי, לִלְטֹש כָּל חֵץ

וּלְמָרְחוֹ־רַעַל, וּלְגַבֵּר הַנַּפְתּוּלִים

עַד חֵרֶם עַל כָּל שֶׁנִּסְפַּח לְמַלְאֲכוּת

גְּאוּלָה לֵאלֹהַּ אַבְרָהָם…

תוקף אותו בערפו ומרימו

מוּת מוּת!.. וֶהְיֵה

בְּגֵיא צַלְמָוֶת מְבַשֵּׂר לַחֲנִיכֵי

אֵל הָעִבְרִים, שֶׁבְּכָל אַפְסֵי זְמַנִּים רְזוֹנָם

יִמְתַּק לְחֶרֶב־גּוֹג!

שולף את מאכלתו הגדולה ונעלם עם הציר… גוג ושרה מזדקרים שוב על הגבעה.


גוג

שָׂרָה, לַשָּׁוְא נָטַשְׁתִּי

עַל אַבְרָהָם כָּל הַמַּלְקוֹחַ לְהַקְדִּים

בּוֹאִי אֵלָיִךְ…

שרה שותקת ומשקיפה על השפלה. בתרעומתו

אַתְּ – רַק לוֹ חִכִּית.


שרה

הַאִם רַק אָנִי, גּוֹג?.. וְעַרְבוֹת־חֹרֶב אֵלֶּה מִי

פִּלְּגָן בִּתְעָלוֹת מַיִם וַיַּפְרֵן לִמְאַת

שְׁעָרִים, וְעַל כָּל רֵבֶץ עֲדָרָיו רִבֵּב?..

מִי מִקְּצִירוֹ אֵרַח כָּל הֵלֶךְ וַיִּזְרַע

בְּלֵב עוֹבְרֵי כְנַעַן דַּעַת אֱלֹהִים?..

הַאִם לֹא יְחַכּוּ כֻלָּהַם לְשׁוּבוֹ:

כָּל פִּקְדוֹן־בּוּל הִנִּיחַ בְּבִרְכַּת תְּלָמָיו,

וְכָל קוֹל אֱלֹהִים שׁוֹטֵט בְּלוּם מִלָּתוֹ?..

הַאִם לֹא לוֹ תִקְרָא זוֹ אֶרֶץ מְסֻכְסֶכֶת

בְּרֹאשׁ דַּרְכֵי מִזְרָח, שֶׁהִתְרַצְּתָה לַגֵּר,

שֶׁבָּא לְפַתּוֹתָהּ אֵלָיו, בִּשְׁתַּיִם אֵלֶּה:

בְּמַחֲרַשְׁתּוֹ וַחֲזוֹנוֹ?


גוג

הֲגַם שְׁכֵנָיו

לוֹ יִקְרְאוּ לִגְרֹעַ מוֹרַשְׁתָּם אֵלָיו?

הַחֵלֶף אֱלֹהָיו וּבְאֵרוֹתָיו מִטּוּב

לִבָּם יִתְנַחֲלוּ עִמּוֹ?.. הֲמֵעֵינָם

לֹא תְנַכֵּל שִׂטְנַת קִנְאָה לַמִּתְאַחֵז

כְּנֶגֶד רְצוֹנָם – וְחֵפֶץ לְנַשְׁלוֹ?


שרה

הַאִם לֹא יֵלֶךְ בֶּטַח נֶגֶד מְרוֹרוֹת

וְשִׂנְאַת־פַּחַד זוֹ, וְעַל מִצְחוֹ יִשְׁקֹט

סוֹד־אֵל בָּהִיר מִשְּׁמֵי הַסַּהַר וְעֶמֶק

חִידָה מִקֶּשֶׁב מִדְבָּרוֹת?.. יֵשׁ שֶׁדִּמִּיתִי

כֻלָּם לְעֻמָּתוֹ כְעֵרֶב בְּנֵי שָׁאוֹן,

שֶׁתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם קְלָטָתַם כְּנַעַן וַתַּפְקֵד

אֶצְלָם סוֹד אֱלֹהִים הָרָתָה – וּמָחָר

בְּגֹעַל תְּקִיאֵם אֶל פֶּרֶק הַגְּבוּלִים,

שָׁם יֶחֱצוּ בֵין שִׁבְטֵיהֶם אֶת אֱלֹהָם

וּבְתוּלוֹתָם וְיִטְעֲנוּ אֶת פְּסִילֵיהֶם

עַל שֶׁכֶם, יִדְפְּקוּ נְשֵׁיהֶם וְנָעוּ־נָדוּ

לְהִשְׁתַּקְשֵׁק עַל פְנֵי נֵכַר רְחוֹבוֹת עוֹלָם,

מִבְּלִי שֶׁיִּפָּקֵד לָאָרֶץ בְּצֵאתָם

דְּבַר מָה, לוֹ תַעֲרֹג בְּעֹצֶב עֲגוּגָה

כִּלְטַף כְּבַד עֲתִידוֹת, כְּלֵאלֹהֵי גְאוֹנָהּ – – –

וְאַבְרָהָם – – –

מפסיקה, כולה תפושה לאהבתה־הערצתה


גוג

לָקַח לִבֵּך חֲלוֹם: לֹא רַק

גְּדוּדִים פְּרָאִים נִכְחוֹ עוֹמְדִים פֹּה, כִּי שְׁלֹשִׁים

וְאֶחָד מֶלֶךְ בַּפְּרָזוֹת וּבַמְּצוּדוֹת…

שָׂרָה, אֵיךְ תִּבְטְחִי, כִּי לֹא תִמְצָא יָדָם

לוֹ וּלְדָמוֹ וּלְשֶׁלֶו כָּל סוֹד אֱלֹהָיו

יִצְפֹּן עַל מֵצַח…

הופך כולו ילד ענק, המתריס כנגד עלבונו ורטט קל נבלע בקולו

וַאֲנִי – – –

שרה תופשת פתאם בידו ומראה לעבר ששם נעלם הפלאי א'

הַבֵּט, גּוֹג, שָׁמָּה:

מִי הוּא הַלָּז?


גוג מתאמץ לשוא לראות

עֵינִי חַדָּה: אֵין אִישׁ

בִּמְלֹא כָל הַמֶּרְחָק.


שרה

אֵיךְ לֹא תִרְאֶה?.. שָׁם, שָׁם…

כְּאישׁ עוֹמֵד עַל רִכְבְּךָ, בְּצַלְמְךָ,

גּוֹג, אַךְ גָּדוֹל מִמְּךָ הַרְבֵּה.. מַאֲכַלְתּוֹ

נוֹטֶפֶת דָּם…


גוג מבטו בולש לעברים

תַּרְמִית עֵינַיִם!


שרה בפחד־רז

בִּדְמוּתְךָ – – –

שׁוּר, גּוֹג!..


גוג

אֵין מְאוּמָה!


שרה

הִנֵּה נֶעְלַם עַל רֶכֶב

כְּרִכְבְּךָ – אַךְ אוֹפַנָּיו בַּרְזֶל פְּלָדוֹת!

שניהם מתרחקים כמעט על פסגת הגבעה… מבין בתרי ההרים יוצאים הפלאי ב' ודנה.


הפלאי ב'

אֵין אִישׁ רוֹאֶה אוֹתָנוּ פֹה: אָבוֹא אֵלָיִךְ.


דנה

לֹא יְדַעְתִּיךָ.


הפלאי ב'

מִמִּשְׁפַּחַת הַגְּבָרִים

הַשַּׁלִיטִים אֲנִי – אַךְ אָנוּ לֹא נִרְכֹּש

עַבְדֵי אָדָם כְּאַמְרָפֶל, גּוֹג וּפַרְעֹה,

רַק נִתְנַצַּח עִם הָאֵלִים לְהַקְנִיאָם

בְּעֵט מָגֵי־מַדָּע וּבְחֶרֶט אֳמָנִים

לִגְנֹב חִידַת תֵּבֵל…

גמיש ופוזז הוא משחץ בעיני עגבים

אַךְ יֵשׁ גַּם שֶׁתְּיַגְּעֵנוּ

חִידָה זוֹ לְהָצִיץ בַּחֲרַכֵּי מַדָּע

וּבְצֹהַר אֳמָנוּת – אָז נִתְהַפֵּךְ חֶצְיֵנוּ

אָדָם בֶּן דַּעַת וְחֶצְיֵנוּ יַעֲטֹף

דְּמוּת שְׂעִירֵי יַעַר – וּפִתְרוֹן רָז הַיְצִירָה

מִתַּאֲנַת בְּשָׂרִים נָרִיחַ.


דנה דבקה בו ומסלדת כאחד

חִמַּדְתִּיךָ אַף יְרֵאתִיךָ…


הפלאי ב' תובע אותה בחזקה

אַתְּ בַּת עִלּוּסָי!..


דנה עודה מסרבת

חֲדַל מִמֶּנִּי!


הפלאי ב'

רֵיחַ נֵרְדְּ לָךְ, שִׂפְתוֹתַיִךְ רֶקַח

אַהֲבָה, דַּם שֶׁמֶשׁ בִּלְחָיָיִךְ…

בהתלהבות בשרים

אִם אֵדַע

אוֹתָךְ וְיִזְדַּכְּכוּ כָל עַרְפִלֵי דָמֵינוּ.


דנה נבוכה ומבוהלת מדבריו

מַה־תְּדַבֵּר?.. לֹא! סוּרָה?… טוֹב לִי כָּל אַחֵר…

אַתָּה כֹה פֶלִאי!

מתרחקת נפחדה.


הפלאי ב' רוצה לפייסה בחסד גברות גאת תפקידה, המכנפת ומשעבדת כאחד.

הַאֶחָד אֲנִי לָךְ פֶּלִאי?..

וְאַבְרָהָם וְגוֹג – הַאִם בְּרוּרִים הֵם לָךְ?

שְׁלָשְׁתֵּנוּ, נַעֲרָה, מִמִּין הָאֲפִילִים

בְּזֶרַע הָאָדָם וּמְזֻמָּנִים לְקֵץ

הָעִידָּנִים.


דנה באכזבה

מַה־לִּי וּלְצֶמַח אֲפִילִים

רָחוֹק?.. לֵךְ אֲלֵיהֶם…


הפלאי ב' כלנפשו הוא

עַד כֹּה עוֹד חֲלוּקָה

דַּעְתִּי אֶל מִי לְהִתְחַבֵּר וּלְמִי מֵהֶם

אָצַרְתִּי כָל רָזֵי מַדָּע בְּמִקְדָשַׁי

מִכְּרֵת עַד מֹף.


דנה תמהה עליו, עודה מבליעה את התרצותה לו

וּבִי בָּחַרְתָּ מִשְּׁנֵיהֶם?..

מצניעה ומתחנחנת

מַה טּוֹב רָאִיתָ בִּי וְהוּא כְּבָר לֹא בָשֵׁל

הַיּוֹם וְלֹא יִקְמַל מָחָר?


הפלאי ב'

זֶה כָל טוּבֵךְ;

יָפְיֵךְ הַמִּתְמַכֵּר כֹה לְחֶפְזוֹן נְעוּרָיו

לְלֹא חֶשְׁבּוֹן מָחָר וְשִׁלּוּמָיו… וּרְאִי:

אִם כְּרֵעַי הַשְּׁנַיִם אַאֲרִיךְ רוּחִי

לְצֶמַח עֲתִידוֹת גָּלוּם, מַלְקִישׁ פִּרְיוֹ –

אַךְ הֵם לֹא חוֹנְנוּ כָמוֹנִי בְיִתְרַת

טוּב טַעַם לְשַׂבַּע עֵינָם בְּהוֹד חוֹמֵק,

לָבִין לַחֲמוּדוֹת כָּל פֶּקַע הַחוֹנֵט

מְלֹא בִכּוּרֵי מִתְקוֹ בְּבֹקֶר פִּטְרָתוֹ,

יִמְצֵם עַד עֶרֶב – וּבְעוֹדוֹ בְרִוְיָתוֹ

יִכְמַהּ כְּבַד־שֶׁפַע לְמַחְתַּת צִיר הַחֲלוֹף.


דנה בקוצר רוח

הוֹי מַה־תִּלְהַג, הָאִישׁ?.. הֲכִי אָזַל מִמְּךָ

נִיב גָּבֶר?


הפלאי ב' נתפש לחזון תאוותו

הֲתֵדְעִי אוֹתוֹ בְּכָל מַדְוֵי

חֻמּוֹ – נִיב גֶּבֶר זֶה?.. אֵיךְ הוּא רוֹתֵת וְאֵיךְ

יִנְהֹם בְּבַגְרוּתוֹ, שֶׁתִּתְנַכֵּל לִמְשֹׁל

בְּלֹבֶן חִידָתֵךְ־בְּשָׂרֵךְ, שֶׁבְּנַפְתּוּלֶיהָ

עִמָּךְ תְּבַקֵּש פֶּשֶׁר – כְּאִלּוּ חֻצַּבְתְּ,

אִשָּׁה, מִמַּרְגְּלוֹת סוֹד אֱלֹהִים, מֵרֹאש

פִּנּוֹת לְאוֹצְרוֹת־תֹּהוּ.


דנה

הֶרֶף!.. הַלְּחַכְמוֹת

נָשִׁים הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ – וַאֲנִי

מִנְּעוּרוֹתַי נָתַתִּי לְקוֹטְפִים אָזְנַי

וְלֹא קָנִיתִי לֶקַח מֵחַכְמֵי אַרְצֵנוּ,

בָּאֵי בֵית לוֹט.


הפלאי ב'

כַּמָּה דַלָּה תוֹרַת כְּנָעַן!

מכרכר סביבה ובסחרחרת תנועותיו כאלו יזדווג אליה לערוף אותה

אִם תַּהֲרִי לִי אֲלַמֵּד בְּכוֹרֵנוּ רָז

כָּל אֵשׁ וּמַיִם וְאַבְקַת גָּבִישׁ טְמִירָה

שֶׁפַּעַם – בְּרֵאשִׁית עוֹלָם – שְׁנֵי הַיְסוֹדוֹת

שָׁכְנוּ בָהּ יַחַד וּמִמֶּנָּה הִתְפָּרְדוּ

לְאֵיבַת נֶצַח… וַאֲנִי לוֹ אֲגַלֶּה

אֶת סוֹד אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ הַשּׂרֵף לְלֹא

שַׁלְהֶבֶת אֶת כָּל זָר קָרֵב…

דנה מפסיקתו

אַךְ עַד בָּאֵלֶּה

נָבִין דְּבַר מַה – אֲנִי וּבְנִי – אֱמֹר, אֵי פֹה

הִבְרַכְתָּ אֶת גְּמַלֶּיךָ?..

מתרפקת עליו ומחליקה את משי אדרתו

הַהֵבֵאתָ הֵנָּה

מֵאֶרֶג זֶה גַם לִי שָׁי?


הפלאי ב'

יֵשׁ לִי רָב!.. וְאִם

לְמוֹלַדְתִּי תֵלְכִי אִתִּי וָאֲסַגְּלֵךְ

שָׁם לִי בְפִסְלֵי־שַׁיִשׁ וּבִמְשִׁי פַּסִּים

וּבְאַבְנֵי־חֵן וּבְפוּכֵי צֶבַע…


דנה רואה את שרה וגוג מופיעים שוב על הגבעה

נִתְחַמֵּק

מַהֵר לַסְּבָך… הִנֵּה בָאִים!..

מתרפקים זה על זו הם נעלמים בין השבילים.


גוג

עִזְבִי אוֹתוֹ!..

רִכְבִּי עוֹמֵד הָכֵן וְעַל גְּבוּל הַלְּבָנוֹן

פָּנֵינוּ יְקַדְּמוּ צְבָא עֲמָמָי.


שרה

חֲדַל,

גּוֹג הַנָּשִׂיא!.. לֹא תַעַשׂ שֵׁם כָּבוֹד לְךָ

בְהִוָּדַע לְאִישׁ דְּבַר מַהֶרְךָ הֲלוֹם

אֵלָי.


גוג

שָׂרָה, הֵן לֹא תַעְלִימִי, שֶׁלּוּלֵא

הוּא בַעֲלֵךְ מִכְּבָר, שֶׁלּוּ בָרִאשׁוֹנָה

הַיּוֹם לִבְחוֹר בֵּינֵינוּ בָאת –


שרה מזדרזת

הוּא חֲבֵרִי,

אֲדוֹן נְעוּרַי וְגוֹרָלִי, בָּחַרְתִּי לִי!..

שְׁמַע, גּוֹג; שׁוּב אֶל הָרֶיךָ.


גוג

הַנָּקֵל הָיָה

לִי אֶמֶשׁ לְהַסְגִּיר אֶת אַבְרָהָם בְּיַד

אַרְבַּעַת הַמְלָכִים וְקַחַת שְׁבִי אוֹתָךְ –

וְלֹא עָשִׂיתִי זֹאת – אָמַרְתִּי: לִרְצוֹנֵךְ

תֵּלְכִי אֵלַי, תָּמִירִי נַחֲלָה נִקְנֵית

בְּכֶסֶף וּבְחוֹתַם עֵדִים, גְּמוּדָה־מְדוּדָה

בְאַמַּת־חֵת – בְּאַרְצוֹתַי לִי אֲמוֹדֵד

בְּטַחֲווֹת הַקָּשֶׁת.


שרה

הַגְּדוֹלָה, יָפָה

נַחֲלָתְךָ מִנַּהֲרַיִם וַעֲרָב?..

הֲרַב גְּאוֹן מֵימֶיהָ מִסֻּלַּם נְהָרוֹת

יוֹרֵד לְיַד עֵילָם וְאֶת רֹאשׁוֹ תָקַע

בָּאֲרָרָט?.. אִם לֹא אוֹתָהּ – בַּמּוֹלָדוֹת

שַׁלֶּטֶת, חֲסֻנַּת כָּל מַמְלָכוֹת – בִּגְלַל

אִישִׁי עָזַבְתִּי?


גוג

מִצָּפוֹן, מִנֶּגֶב עֵדֶן,

מֵאֶרֶץ תּוּבַל קַיִן, כָּל חוֹרֵשׁ בַּרְזֶל

וְכָל רַב אֳמָנִים וּגְדָל מַדָּע אֶקְרָא –

אַנְשֵׁי כְנֶסֶת חֲרָשְׁתִּי – לְהָכֶן־לִי

כְּלֵי כוֹבְשִׁים: אָז אֶת בָבֶל, מִכְלוֹל בִּירוֹת,

אֶלְכֹּד לָךְ, כִּי עָגְמָה נַפְשֵׁךְ לָהּ.


שרה עוד עצב חרישי מחלחל בהודאת אשרה

אֶת חֶטְאִי

תַּזְכִּיר!.. אֵחַרְתָּ, גּוֹג… עַתָּה עִם אַבְרָהָם

דַּרְכִּי וְשַׁעֲרֵי הַנְּחשֶׁת לְבָבֶל

כִּמְבוֹא בֵית עֲנוּשִׁים יִהְיוּ לִי בִלְעָדָיו:

הוּא לִי הַגֶּבֶר הַכּוֹבֵשׁ בְּמִדְרַךְ־רֶגֶּל,

בְּאֵת וּבְצַעַר וּבִשְׁשׂוֹן תּוֹרַת אֱמֶת –

הַשּׁוֹלֵף חֶרֶב לֵאלֹהֵי כָל הָאָדָם

וְיַד עָמִית בָּרָה וַעֲצוּמָה יִכְתֹּב

לְכָל תּוֹפֵשׂ מִשְׁפָּט, הוֹלֵךְ שִׁלוֹמִים – וִיהִי

בֶּן כּוּשִׁיִּים, יְלִיד כַּפְתּוֹר אוֹ אֲרַמִּי…

לֹא, גּוֹג! עָלַי תִשְׁפֹּר חֶלְקָה שֶׁיַּנְחִילֵנִי

בְּאֶרֶץ הַיַּרְדֵּן מִכָּל הָאֲרָצוֹת

לְמַעֲנִי יְבוֹסְסוּ גִבּוֹרֵי גוֹג

בְּקִנְאַת־נֶשֶׁק אַכְזָרִית וּבְרַהַב גָּזַע.


גוג נסער ונעלב

חַי אֱלֹהַי, כִּי חֹק אָשִׂים בְּאַרְצוֹתַי,

הַמַּטִּיל־עֹנֶשׁ־מָוֶת עַל בֶּן אַשְׁכְּנַז,

שֶׁיִּתְחַתֵּן עִם בַּת מִזְרָח, שֶׁיִּתְפַּּתֶּה

בְּעֶרֶב נִצָּחוֹן וָשֶׁבִי לְאַחַת

מִבְּתוּלוֹתָיו, יוֹדַעַת רָז קְסָמָיו – לְמַעַן

אֲשֶׁר לֹא תַּהַר אֵם מִזְרָח לְשִׁבְטֵי־גֹמֶר,

וּבֶן צָפוֹן לֹא יִינַק שַׁד בַּת שֵׁבֶט עֵבֶר,

פֶּן תְּמָרֵךְ רוּחוֹ הָעַז בְּשִׁיר עַרְשָׂהּ,

תִּמְעַל בְּדַם גִּזְעֵנוּ וְתִמְהַל אוֹתוֹ

בְּזֹהַם חַלָּשִׁים, לְהַנְחִילוֹ שִׂטְנָה

וּמֶמֶר לְאָבוֹת כּוֹבְשִׁים…

רואה אותה יפה וזקופה ואין עלבון דבריו המר תופש בה – ושוב אינו עומד בקסמה הרב ובאצילותה ומתבל את קולו בפיוס אחרון.

רַק אַתְּ, שָׂרָה,

אַחֲרוֹנָה לִבְנוֹת שִׁבְטֵךְ – – –


שרה מפסיקתו

שׁוּב, הַנָּשִׂיא

וְאַל תּוֹסִיף לָבוֹא אֵלֵינוּ – וְהָיָה

אִם רוּחַ נִצְחוֹנוֹת תַּעֲבָרְךָ – הַרְחִיקָה

צָפוֹנָה הֲמוֹנֶיךָ – רֵד חֲשׂף

כָּל יַעַר בּוֹ וְשׁוּט לְמִפְרְצֵי יַמָּיו,

וְתַחֲנוֹת שִׂים שָׁם לְךָ בְּכָל עִיר עֹז,

אַךְ הֵנָּה אַל תָּשוּב – רְאֵה בִקַּשְׁתִּיךָ, גּוֹג!


גוג תקוף עגמתו אליה

הֲכִי אִירַש תֵּבֵל וּבְאֹהָלַי יֶהֱמֶה

שְׁכוֹל בִּלְעָדָיִךְ?.. הוֹי, הַעֵזֶר אֵין בְּחֵץ

וּבְרֶכֶב, אִם אִישׁ יִתְקַשֶּׁה עִם גּוֹרָלוֹ?..

ברגשת נקם

נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁאָשׁוּב הֲלוֹם לִכְבֹּש אֶת כְּנַעַן,

הָאָרֶץ הַמַּמְאֶרֶת שֶׁשְּׂנֵאתִיהָ כֹה,

כִּי מִבְצָרוֹ יַשְׂגִּיא בָּהּ אַבְרָהָם וְכָל

הַמַּחְזִיקִים אַחֲרָיו לְכוֹנֵן כֵּס הָרוּחַ.


שרה

יָפֶה רָאִיתָ, גּוֹג: מַה־כְּנַעַן בִּלְעָדָיו?..

כִּבְרַת מִצְעָר… גַּם רִכְבְּךָ לֹא יְגַמֵּא

בָּהּ מֶרְחַקּוֹ דֵי שׂבַע כְּבִקְטַנַּת שְׁפֵלוֹת

צָפוֹן.


גוג

אַךְ אַבְרָהָם בָּחַר בָּהּ לֵאלֹהָיו

וְלוֹ וָלָךְ, לִשְׁנֹן דְּבָרוֹ פֹה וּלְשַׁלְּחֶנּוּ

אֶל הַגּוֹיִים כֻּלָּמוֹ… כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי

שֶׁבַּאֲשֶׁר אֶהְיֶה בְמָעֻזְנֵי צְפוֹנִי,

בְּכָל פַּרְבָּר גָּדוּר וּבְכָל חוֹרְשַׁת צֵידִי

כְּנַעַן תַּדְבִּיקֵנִי לְאַיֵּם עָלַי

בִּדְמוּת נְשִׂיא עֵבֶר!..

במרי התחרות

עוֹד נִשְׁבָּעְתִּי: בַּעֲבִי

כִכַּר יַרְדֵּן זֶה מַתַּכְתִּי אֶצֹּק, אֶלְטֹשׁ;

וּבְרֶכֶב רִבֹּאתַיִם אֶהֱרֹס אֶל כָּל

נֵס מִבְצָרוֹ, אֶפְצֹם כָּל הַר מִשָּׁם יִקְרָא

בֵּית אֱלֹהָיו אֶל הֲמוֹנֵי כָל הַשְׁבָטִים.


שרה מְחִי קָבָלְךָ אֶת שִׁפּוּלָיו רַק יְגָרֵד,

אַךְ לֹא יִמְצָא לְךָ לִקְלֹעַ לִמְרוֹמֵי

בֵית אֱלֹהִים…

פתאם מראה בידה למרחק

שׁוּר, גּוֹג!.. שָׁם שׁוּב נִצָּב הַפֶּלִאי,

נוֹתֵן לְךָ אוֹת וְאֶגְרוֹפוֹ נְטוּיָה לְמָעְלָה!…


גוג מבטו מפלש משם והלאה, פעום מראה עתידות

כְּנָפַיִם לַבַּרְזֶל אֶתֵּן!..


שרה ברטט הערצת אשה

כַּמָּה חָסֹן

זֶה חֲזוֹנְךָ, גּוֹג, שֶׁיָבוֹא עוֹד יוֹם

וְתַאֲבִיר אֶת בַּרְזִלֶּךָ… בְּנוֹת צָפוֹן!

עֲדֶינָה זֵר הָדָר גְּאוֹן רֶכֶב־עֲנָנִים

לְגוֹג, נְשִׂיא מִלְחָמוֹת!


גוג יורד אחרי שרה

רַק פַּעַם גּוֹג חָפֵץ

לִכְבֹּש – לא עָם, לא מְדִינוֹת – כִּי אִם אִשָּׁה

וְִלֹא בְנָשֶׁק – – –

שולף את חרבו הגדולה ומצחצח בלהבה בהזדגוות טמירה, גורלית

הוֹי, חַרְבִּי אַתְּ לִי, חַרְבִּי,

יִקְרַת כָּל קֹדֶשׁ אַעֲלֵךְ עַל רֹאשׁ אָשְׁרִי,

וּבְיוֹם סִבְלִי תִּשְׂאִי לִי נִחוּמִים!

יורדים אט, אט מעבר הגבעה, מעבר מזה באים הפלאי ג' ומלכי־צדק.


הפלאי ג'

אֲנַחְנוּ

שְׁלשָׁה אִישִׁים פִּלְאִים נִצַּבְנוּ בַכִּכָּר

מוּל אֹהֶל אַבְרָהָם.. אֶת הָאֶחָד שָּאָלְתִּי:

מִי אַבְרָהָם אִישׁ עֵבֶר לָךְ? וַיַּעַן לִי:

חָזִיתִי עַל דְּרָכַי רַק אֶת דִּגְלוֹ אֶחָד,

זָקוּף– לֹא עֲרָפַתּוּ סַעֲרַת צְפוֹנִי,

בְּצֵאת זְמַן עָם וְעָם לְהִכָּנַע לְפָנַי –

וָאֲמַהֵר לִגְדֹּר נֶגְדּוֹ כָּל נְתִיבוֹת

נִצְחוֹנוֹתַי עַד עוֹד חֵילוֹ מִצְעָר.


מלכי־צדק

זֶהוּ

שַׂר גּוֹג:.. צַר אַבְרָהָם מִשֹּׁרֶשׁ הָאָדָם

עַד צַמַּרְתּוֹ – צַר דָּם!


הפלאי ג'

אָז לַשֵּׁנִי פָנִיתִי:

הַאִם אֶל אַרְצְכֶם סָר אַבְרָהָם אַחַר

צֵאתוֹ מֵאוּר, כִּי הִשִּׂיגָהוּ הָרָעָב

בִּכְנָעַן?.. וְעַתָּה זִקְנֵי עַמְּךָ שְׁלָחוּךָ

לְחַלּוֹתוֹ בְשַׁי לָשׁוּב אֶל חוֹפֵיכֶם,

כִּי גָרָה הַבְּרָכָה עִמּוֹ בִיגִיעֲכֶם…

וַיַּעַן הַשֵּׁנִי: רַק מֵרָחוֹק הַבֵּט

הִבִּיט הָאִישׁ מִיַּם מִצְרַיִם אֶל אִיֵּינוּ –

אַךְ לֹא אֶצְלֵנוּ בָא לָגוּר, וּמֵהֵיכְלֵי

שִׁיחוֹר הָפַךְ דַּרְכּוֹ לִכְנַעַן לְבַקֵּשׁ

מֵעֵבֶר שֶׁפֶר חוֹרְשׁוֹתֵנוּ לוֹ דְבַר מָה,

שֶׁלֹּא פֻסַּל בְּשֵׁישׁ אָמָן, שֶׁלֹא רוֹנַן

בְּזֶמֶר עֲלִילוֹת יָוָן וְלֹא הָעְלַם

בְּחֵקֶר כֹּהֲנִים… בֵּן פֶּרֶא לְשִׁבְטֵי

מִזְרָח וּמִדְבָּרָיו – הוּא לֹא יִשְׁכֹּן

בְּאֹהֶל יָפֶת.


מלכי־צדק

זֶה שַׂר מַעֲרָב: אַף הוּא

יִתְחַר עִם אַבְרָהָם בְּמַעַרְכוֹת הָרוּחַ.


הפלאי ג'

מִי אַבְרָהָם?


מלכי־צדק

הֲלֹא מֵאֶצְלֶכֶם יָצָא:

לִי הַגֶּד אָתָּה.


הפלאי ג' רגע ישתוק בהרהוריו

בַּעֲמוֹד מִגְדַּל שִׁנְעָר

עוֹד רָם הַמֶּרֶד; יָד וָשֵׁם לִגְאוֹן אָדָם

שֶׁלֹּא יִקְרֹס – וּבְטֶרֶם יִתְפַּלְּגוּ גוֹיִים

לִלְשׁוֹנוֹתָם – עָלָה מִתַּחַת הַמִּגְדָּל

בְּאַחַד שַׁחַר קִיקָיוֹן כְּבַד עָלֶה,

וּרְבוּד צִנַּת צֵל בְּעֶרְיַת שְׁרַב הַבִּקְעָה…

וַיַּחְמְדוּהוּ כָל שׂוֹרֵף לְבֵנִים בְּחֹרֶב

הַשֶּׁמֶשׁ, כָּל מַשְׁלִיךְ אֲנָךְ וּמְכַרְכֵּב־מֶלֶט,

וְכָל עֵין רַהַב יְגֵעָה כְבָר מִפַּלֵּש

סוֹד מַחֲשׂוֹף־שֶׁקֶף הַשָּׁמַיִם שֶׁשָּׁקְטוּ

בְּעֶצֶם שַׁפְרִירָם עוֹד, כְּאִלּוּ לֹא נֶגֶד

שַׁלִּיטֵיהֶם פָּרְצָה מִלְחֶמֶת אֲדָמוֹת:

כֻּלָּם שָׂמְחוּ עַל מַתַּת־אֶרֶץ זוֹ, כָּל דּוֹר

הַמַּעְפִּילִים – וּלְרֶגַע קָט אֶחָד, אֶחָד

חָמְקוּ לִמְצֹא תַחְתָּיו מַרְגּוֹעַ מִפִּרְכָּם – – –

וַיְהִי מִמָּחֳרָת בִּגְבֹר הַצָּהֳרַיִם,

וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ הַבּוֹנִים וְהֵם

מְעֻלְּפֵי־לַהַט נִזְכְּרוּ בַקִּיקָיוֹן,

וַיִּנְהֲרוּ מִכָּל מוֹרָד אֶל מַחֲסֵה

עָלֵהוּ – וְהִנֵּה כֻרְסַם כֻּלּוֹ, קָמֵל!..

תְּמוֹל נָב, שָׂגָה, נֶחְמָד לָעַיִן וְזוֹקֵף

צַמֶּרֶת נֹכַח הַמִּגְדָּל, גָּדֵל כָּמוֹהוּ

לְאוֹר וּלְהֶדֶר, וּפִתְאֹם – בִּן לַיְלָה גָז!..

וְזֶה מוּל זֶה עָמַדְנוּ כָל גּוֹיֵי מִזְרָח,

וְזֶה לְעֻמַּת זֶה – בַּהֶפֶךְ מַקְבִּילִים –

רָמְזוּ כְסֵמֶל לָנוּ אֶבֶן הַמִּגְדָּל,

כְּצִיּוּן־נֶצַח לְהַרְהִיב אֶת הָאָדָם

בְּשַׁעֲטַת מֶרֶד, וְנוֹבֶלֶת קִיקָיוֹן

שֶׁבְּדִבְלוּלֶיהָ הַכְּמוּשִׁים, סְחוּיִים, הֵעִידָה

עַל אֵבֶל כָּל נִצְחוֹן חֲלוֹף… אָז נִפְלְגוּ

בָּרִאשׁוֹנָה שְׁבָטֵינוּ: אֵלֶּה לַעְצָר כֹּחַ

עִם מֶרְחַקִּים וַהֲמוֹנִים וּלְהִתְבַּצֵּר

בְּמִשְׁמַנֵּי מְדִינוֹת, וּמִגְדָּלִים רָמִים

לִבְנוֹת עַד עֶרֶב דּוֹר וָדוֹר וְעַם וָעָם –

וְאֵלֶּה שֶׁעִנְיַן הַקִּיקָיוֹן פָּגַע

בְּיהִירוּתָם וּבְחֹזֶק בְּלִבָּם תָּפַשׂ,

בְּאֶפֶס חֵפֶץ לִגְאוֹנֵי שִׁלְטוֹן תַּרְמִית

וּלְמִמְשַׁל־רֶגַע תִּעֲבוּ מֵאָז חַיִּים,

הַמַּסְבִּירִים פָּנִים לוּטִים וּבַסְּתָרִים

שׁוֹקְלִים הֵם לָנוּ צַעַר וְשִׂמְחָה בְּאֶבֶן

וָאָבֶן…

מרכין ראשו וידיו על חזהו

אֵלֶּה מֵאֲנוּ בְמִגְדָּלִים

וּבְמֶרְחַק זֶרַע לְאַלֵּם עָלָיו קְצִיר כַּחַש,

וַיִּנָּזְרוּ לִיקִיצַת שֶׁקֶט מֵחֲלוֹם

מַשַּׁק דּוֹרוֹת…

בהתרחקם אל בין צלעי ההרים

מַלְכִּי, אֶל אַבְרָהָם פֹּה בָאתִי

מָצָא, לָלֶכֶת לְבָדָד בֵּין הַשְּׁבָטִים?..

נעלמים. לוט ויוטה באים.


לוט

אֵי אֲחוֹתֵךְ, יֻטָּה?


יטה

הִיא לִקְרָאתְךָ יָצְאָה

בֵּין הֶהָרִים.

הגר באה.

הָגָר, הַאִם נִקְרֵאת דַּנָּה

לָךְ אֵי בָזֶה?


הגר מסוגרת בצפיתה תגיב באדישות צפונה עוקץ על כל מה המתרחש מחוצה לה.

בְּחֹרֶשׁ הַמִּשְׁעוֹל חָמְקָה

כְּמוֹ רָדְפָה אֶת מִי.


לוט

חִפְּשָׂה אוֹתִי!..

קורא

דַּנָּה!.

דנה באה, בידה האחת היא מתקנת את שערה ושמלת הפרועים, ובשניה אוחזת קרן פוך יקרה. לוט רץ לקראתה.

בִּתִּי אַתְּ הַקְּטַנָּה!…


דנה

אֵיפֹה לֹא בִקַּשְׁתִּיךָ,

אָבִי!..


הגר בחיוך לעג כֹּה הַעִידוֹתִי.


דנה נבוכה כמעט

הֲרָאִית אוֹתִי?..


הגר

רַק רֶגַע… בְּחֶבְיוֹן סְבָכִים בָּלַשְׁתְּ: אוּלַי

נֶחְבָּא שָׁם הַשּׁוֹפֵט אָבִיךְ.. אַךְ אֶל נָכוֹן

צֵל זָר הִתְעָךְ.


לוט

קָרָאתִי לָךְ, בִּתִּי… עִם מִי

הָיִית שָׁם?


דנה

אַל לָהּ תַאֲמִינוּ: לֹא הָיָה

שָׁם אִישׁ…

אל יוטה, ברמיזת ערמה

וְקֶרֶן פּוּךְ זוֹ שֶׁמָּצָאתִי, חֵלֶק

כְּחֵלֶק לִי וְלָךְ בָּהּ.


יטה רומזת לה כמבינה לדעתה. נוזפת בהגר

מְעַט עוֹד וּמִנּוּךְ

נוֹטֶרֶת הַחוֹרְשׁוֹת…


דנה מתרעמת אף היא

אָבִי, הַכְּבָר תֵדַע

כִּי הַמִּצְרִית הִצְנִיעָה לֶכֶת לְמִיּוֹם

נְשָׂאָהּ לִבָּהּ אֶל אַבְרָהָם.


לוט כאינו שומע את דבריה

הַסִּי!..

הִנֵּה שָׂרָה.


שרה אל שלשתן

פְּנֵיכֶן שׁוּב זוֹעֲפִים – הֲכֹה תָחֹגְנָה

יוֹם בְּשׂוֹרָתֵנוּ?


לוט כובש מבוכתו

אַל תִּתְּנִי דַעְתֵּךְ: לְשׁוֹן

נָשִׁים פּוֹחֶזֶת וּמְהַלְּכָה לְזוּת.

מתרחק זעיר ומצפה לדרכים.


דנה

נְכוֹנָה

דִּבַּרְתִּי בְהָגָר.


יטה זריזה־שמחה להרהורים. אל שרה

אַתְּ שַׁאֲלִי אוֹתָהּ,

אִם בְּפָנַיִךְ תְּכַחֵשׁ דִּבְרֵי דַנָּה?


הגר

יָדַעְתִּי בְעָקְבַת רוּחֵךְ, כִּי תִּתְחַכְּמִי

לְהַבְהִילֵנִי לַמֵּצָר בִּפְנֵי שָׂרָה:

שָׁגִית לָתֵת אוֹתִי לְמוּגַת לֵב!..

מתנערת מאדישותה, בקוצר רוח

אַךְ מִי

אַתֶּן כֻּלְּכֶן לִי פֹה לִגְמֹר דִּינְכֶן עָלַי,

שֶׁאַעֲרִים פִּתְחוֹן פֶּה לְכַפֵּר פְּנֵיכֶן?

רגע שוררת שתיקת מבוכה


שרה כובשת רוחה, אל בנות לוט

אֵין חֵטְא לָהּ לְצַדֵּק נַפְשָׁהּ בִּפְנֵי גְבִרְתָּהּ.


יטה

הֲלִרְצוֹנֵךְ תַּעֲלִימִי עַיִן מִבֵּיתֵךְ?


שרה

הִיא לֹא עָשְׂתָה דָבָר וְלֹא יָדַעְתִּי אָנִי.


יטה

הִיא אֶת לִבֵּךְ גִנְּבָה, שָׂרָה.


הגר בבוז עוקץ

לוּ לֹא בָּטַחְתִּי

בְּישֶׁר קִנְאַתְכֶן לְדוֹדַתְכֶן, כִּי אָז

הֶאְשַׁמְתִּיכֶן, בְּנוֹת לוֹט, שֶׁכָּכָה תִּתְמַרְמַרְנָה

אֵלַי, אֲשֶׁר אֲנִי קִדַּמְתִּי אֶת שְׁתֵּיכֶן

לַחְטֹף אֶת הַגְּנֵבָה אֵלָי.


יטה אל הגר, בנקם משתולל

הִיא רְחוֹקָה

מִמֵּךְ עוֹד – טֶרֶם לָךְ תָּקוּם!


הגר

קָצְרָה יָדֵךְ

כְּבָר מֵהָנִיא אָשְׁרִי מִמֶּנִּי.


יטה

רַק גְּרוּרַת

בֵּית אַבְרָהָם אָתְּ!


הגר בבטחת אשרה

בְּחֶבְלֵי אַהֲבָה מְשָׁכַנִי,

קְשָרַנִי…


יטה כיוצאת מדעתה

אַבְרָהָם – אוֹתָךְ!.. אוֹתָךְ?!..


דנה

שָׂרָה,

אַתְּ אֲחוֹתֵנוּ – הַשָׁמַעַתְּ?..

שרה מגינה על כבודה מתוך צער כבוש מַּלָּכֶן,

בְּנוֹת לוֹט, לִי וּלְהָגָר?.. לְאַט לָכֶן לִשְׁנֵינוּ!


יטה בכעס אין אונים

הַמְּעַט אֲשֶׁר שָׁמַעַתְּ!.. כִּי מָחָר תֹּאמַר

הָגָר, שֶׁרַק לְמַעֲנָהּ בָּדַק אִישֵׁךְ

בְּדַרְכֵי־נֶגֶב וּבְמִכְרוֹת הַשִּׂיד לַחְפֹּר

בְּאֵרוֹת מַיִם, וּלְמַגַּע מַקְלוֹ הָפְכוּ

הַמַּעְיָנוֹת מֵי רֶתַח – כִּי לֹא לְרַפֵּא

סְגוֹר רַחֲמֵךְ בְּחֹם רַחְצָם זֵרְמָם, כִּי אִם

בַּעֲבוּרָה.


הגר רטט חדוה רבה ונצחון בקולה

אֲנִי הָרָה…

שתיקה… רק לרגע אחד נתחלחלו ברכי שרה ורעד־צינה גלש מערפה על שדרתה.


דנה מתאמצת לזלזל בה

מִי זֶה הַגֶּבֶר,

הָגָר, וְאֵי זֶה הוּא, הֵבֵאת לוֹ גָד?


יטה

לְשֶׁבַע

עָרִים בְּנָהּ יִתְיָחַשׂ.


הגר כמקודם

הָרִיתִי לַאדוֹנִי…


יטה מזדקרת בפניה

אַךְ שֶׁקֶר תְּדַבְּרִי בַּת נַעֲוַת זְנוּנִים!


שרה מתיצבת ביניהן

הַרְפֶּינָה לָהּ!.. לִשְׁנֵינוּ!.. שֹׁבְנָה!..

אל הגר

נַעֲזֹב

אוֹתָן, הָגָר… אֶצִלי תָבוֹאִי…

קול שאון רב עולה

הָס!.. מַה שָּׁם

הַקּוֹל?


לוט נחפז אליהן כִּדְמוּת דְּגָלִים וְשַׁעֲטַת הָמוֹן

מֵרִיעַ…


שרה בדי רגע הבליגה על ענוּתה והתרגשותה שקטה, זקופה היא צופיה לדרך: בת מלכים ואשת מנצח.

אַבְרָהָם!


הגר מזנקת לעבר השאון

קוֹל רֶכֶב אֲדוֹנִי!

 

עלילה שלישית    🔗

אחוזת אברהם מזרחה נגבה מאלוני־ממרא. יריעות נטויות על גלילים ומוטות, עשויות אוהלים פתוחים זה לזה. האוהל התיכון מקושט בלולבים ובתוכו אפריון על עמודי כסף. עבדים ושפחות עורכים למשתה. אליעזר בא ועובר.


אליעזר אל העבדים

הַרְחִיבוּ הַיְרִיעוֹת – מַהֵרוּ!.. רֶוַח שִׂימוּ

בֵּין הַסַּפּוֹת…

אל השפחות

וּפְקַחְנָה עַיִן לְהַרְבּוֹת

גְּבִיעִים וְצַלָּחוֹת עַל כָּל שֻׁלְחָן…

בקול רעמים מתפורר ממרחק

שִׁמְעוּ,

אֵין זֹאת כִּי הִתְפַּלְצוּ מִתְּמוֹל אֵי שָׁם שֵׁדֵי

תָפְתֶּה!.. מַהֵרוּ!

יוצא.


עבד א'

לָמָּה כֹה יַבְהִיל?


עבד ב'

הַעוֹד יֹאמַר בְּהִלּוּלֵי הָאֲדוֹנִים לִמְצֹא

גַּם לוֹ כַף נָחַת?


עבד ג' מביט בזהירות סביבו. בלעג

עִם הָגָר?


שפחה א' סוקרת אף היא כה וכה

עוֹד לֹא נוֹאַשׁ מִזּוֹ…


שפחה ב'

הַפֶּתִי!


שפחה ג'

וַאֲנִי – לִבִּי לוֹ נָד…


שפחה ב'

הֲרַק לוֹ?.. וּמִמִּי מֵהַנְּעָרִים יִשְׁכַּב לִבֵּכִי?


שפחה ג'

לֹא פְתַחְתִּיו כָּמוֹךָ אַתְּ לִתְשׁוּקַת

כָּל דּוֹד דּוֹפְקָה בְּקָרַת לָיְלָה.


עבד ב'

כִּי חִמַּמְתְּ

בְּרֹאשׁ כָּל אַשְׁמוּרָה לִבֵּךְ זֶה הַנָּעוּל

עַד טַבּוּרוֹ לְאָח שָׁכֵן – וְעֵר עַד בּוֹשׁ

לַדַּמַּשְׂקִי.


עבד ג'

אַךְ הוּא עָרוֹם לִמְנוֹת מִסְפָּר

לְשִׁלוּחֵי כָל נַעֲרָה וּלְהִתְכַּבֵּד

בְּיַחֲשָׂהּ – וַיֶּחֱרַשׁ מִמֵּךְ.


שפחה ב' בזדון

כֵּן, כֵּן,

אַתְּ צְנוּעָתִי!.. יָדַע דַּרְכּוֹ עִמָּךְ…


עבד ב'

וְלֹא

מַקְלוֹ עָבַר סִפֵּךְ וְלֹא פְתִלוֹ הִפְקִיד

אֶצְלֵךְ.


עבד א'

וְהוּא?.. הֵן גַּם הוּא בְּגַפּוֹ בִלָּה

לֵילוֹת מִשְׁמְרוֹתָיו עַל פֶּתַח הַמִּצְרִית.


שפחה א' אל שפחה ג'

עַתָּה יַשְׁפִּיל פִּתְחוֹ – אַל תִּתְרַפִּי, אָחוֹת!

יוצאים כולם. אל האוהל משמאל נכנסים, מאחורי הקלעים, אברהם שרה והגר.


אברהם

מָה־טּוֹב הָגָר, כִּי שַׁבְתְּ אֵלֵינוּ,


הגר

בֵּין שִׂיחֵי

מִדְבָּר לָמוּת נָטִיתִי עֲטוּפַת רָעָב –

מִשָּׁם לְקָחוּנִי אֲנָשֶׁיךָ שֶׁשָּׁלַחְתָּ

לַדְבִּיק אוֹתִי.


אברהם

שָׂרָה שְׁלָחָתַם.


הגר

מַה מֵּאַנְתִּי

לָשׁוּב!.. אַךְ שָׁם נִקְרָה לִי פֶלְאִי וָאַגֵּד

לוֹ, שֶׁבָּרַחְתִּי מִגְּבִרְתִּי וַיְצַו עָלַי

לָשׁוּב וּלְהִתְעַנּוֹת.


שרה

הָגָר, הַאִם לֹא אַתְּ

בִּי הֲקִלּוֹת?… הֲמִשִּׁנְאָה לָךְ הֲרֵעוֹתִי?..

אל אברהם

הֲיֵּשׁ שֶׁלְּהַבְזוֹתָהּ רָצִיתִי בְּעֵינֶיךָ,

וּלְךָ קָרַצְתִּי פֶה רָכִיל בָּהּ?.. הֵן זוֹ הִיא

שֶׁרָהֲבָה בְהֶרְיוֹנָהּ בִּי, וַתַּרְגֵּז

לִי הִיא בִזְדוֹן קִנְאַת פִּלֶגֶשׁ בִּגְבִירָה.


אברהם

שָׂרָה, יָדָעְתִּי כִּי גָדַלְתְּ מִכָּל שִׂטְנָה

וְצָרוּת עָיִן


הגר כולה המית קנאה מפעפעת

לִי נָטְרָה נְקַם עֲקָרָה

לַאֲסוּפָה – אֲהוּבַת בָּעַל.


שרה מבליגה על טרדת נפשה

מָה נּוֹאַלְתְּ

לְהַשְׁפִּילֵנִי בְעֵינַיִךְ וּלְדַמּוֹת,

שֶׁאֳהָבִים גְּנוּבִים הִתְנֵית עִם אַבְרָהָם

לְהִתְחָרוֹת בִּי…

אל אברהם

וְהָיָה יוֹם יוֹם וְהִיא

מִתְפָּאֲרָה עָלַי וְלֹא גְמַלְתִּיהָ רָע,

רַק בִּשְׁתִיקָה וּבוּז סָבַלְתִּי עֱנוּתִי –

עַד כִּי בָרְחָה הִיא.


אברהם

וּמִמָּחֳרָת רִחַמְתְּ

אוֹתָהּ, עַל כִּי עַל כֵּן לֹא תַעֲצֹר לָשֵׂאת רַגְלֶיהָ

לִנְוֵה מוֹשָׁב, פֶּן מֵחֶמְּתָּהּ אָזְלוּ הַמָּיִם.


הגר מתכנסת במרירותה

טוֹב לִי לוּ מַתִּי בַמִדְבָּר!


שרה נתפשת לצער הָגָר

אַל תַּעַמְדִי

עַל רִיב חִנָּם, הָגָר… פֹּה לֹא יֶחְסַר דָּבָר

לְךָ וּלְיַלְדֵּךְ.


הגר מגיסה לבה בה

הַלְּפַת חַסְדֵּךָ אֶשָּׂא עֵינָי?…

אל אברהם

הוֹי, אֲדוֹנִי! הַכְּאֵם־פִּלֶגֶשׁ בְּבֵיתְךָ

אֶשְׁכֹּן.


שרה

כָּזֹאת תִּהְיִי לִי בְּבֵיתִי.


הגר

כִּי זֶה

חֶפְצְךָ לְהוֹנוֹתֵנִי מִמִּשְׁנֵה חֶלְקִי

בְּכָל אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם.


אברהם

הָגָר, כָּל מַה

שֶׁיֵּשׁ לִי – מִיָּדָהּ וּבִגְלָלָהּ בָּא לִי…

הָסִירִי מֵעָלַיִךְ מַר עָצְבֵּךְ.


שרה קשת נפש

הַנַּח

אִישִׁי לָהּ, כִּי לֹא תֵעָתֵר לִי עַד אֲשֶׁר

לֹא אֲשִׂימֶנָּה בְּבֵיתִי גְּבִירָה.

אל הָגָר

שִׁמְעִי

כִפְלַיִם מִמִּשְׁפַּט פִּלֶגֶשׁ וְיוֹתֵר

אָמֹד לָךְ כְּחֶפְצְךְ – וּקְחִי וּלְכִי אֶל בֵּיִת

אָבִיךְ


הגר

הַאֶל נָכוֹן יָדַעְתְּ כְּבָר בְּמִי

מִשְּׁנֵינוּ אַבְרָהָם יַפִּיל חֶבְלוֹ מָחָר?.!

אֵיךְ יִתְעַלֵּם מִפְּרִי בִטְנוֹ?.. הַאִם עוֹד אַתְּ

תֵּינִיקִי לוֹ בָנִים?

שׂרה כובשת עלבונה הרב ושותקת.


אברהם שם ידו כמתוך ברכה חשאית על ראש שרה

כִּי יִפְקְדֵנוּ אֵל…


הגר בלבטי רגשותיה

וְאָז?..


אברהם

כַּאֲשֶׁר תֶּחְרַץ שָׁרָה – דְּבָרָהּ יָקוּם.


הגר כורעת לרגליו ביבבת יאושה

גַּם לְגָרְשֵׁנִי מִמּוֹרֶשֶׁת אַבְרָהָם – –


אברהם נותן ידו לה להקימה ומשדלה

הָגָר, אַל מֶמֶר תִּקְשְׁרִי עוֹד לְשָׂרָה –

הֵן לֹא תֵצַר לָךְ הִיא בְנַחֲלָתֵךְ… עַתָּה

רְאִי שְׁלוֹם אָהֳלֵךְ וּשְׂאִי חֶלְקֵךְ בְּטּוֹב,

וְאַל תֹּאכְלִי פָנָיִךְ,

מלווה אותה לפתח. נכנעת היא נשענת עָלָיו ויוצאת את האוהל.


שרה עודנה מביטה באברהם הגבר־הגבור הכובש את סבלו… רבת צער, נכנעת אף היא, ובוטחת בו, רק בו, היא נגשת אליו.

סְלַח לִי אַבְרָהָם:

בִּי הָאַשְׁמָה!… טָעִיתִי…


אברהם

לְחִנָּם תַּכְאִיבִי

לִבֵּךְ לְנֹחַם… אִם יֵשׁ שֶׁאַחַת מִכֶּן

כָּשְׁלָה – לֹא אַתְּ הִיא.


שרה

לֹא יָכֹלְתִּי לְהַשְׁלִיט

רוּחִי עָלַי כְּדֵי צָרְכִּי…


אברהם

הִיא לֹא יָכְלָה

בִּגְאוֹת אָשְׁרָהּ לְנָשְׂאוֹ־חֶרֶשׁ וּלְבַדָּהּ –

לֹא לַעֲרֹץ בּוֹ… אֶת, שָׁרָה, הָאֲצִילָה,

הַחֲזָקָה – לֹא הִיא.


שרה

אָמַרְתִּי כִּי כֵן הוּא…

אַךְ זֶה הַיּוֹם רָאִיתָ, כִּי לֹא בֹשְׁתִּי אָנִי

לָלֶכֶת בְּמִשְׁפָּט עִם שִׁפְחָתִי, לִקְרֹא

תִגְרָה עָלֶיהָ בְּפָנֶיךָ וְלִדְרֹשׁ

כְּבוֹד אֵשֶׁת עֲלוּמִים מִמֶּךָ..


אברהם

לֹא חֶסֶד לָךְ

גָּמַלְתִּי לְכַבְּדֵךְ נֶגְדָּהּ – הַהִיא תִמְצָא

יָדָהּ לִפְגֹעַ בִּגְאוֹנֵךְ? אַךְ לָהּ דִּמִּיתִי:

לְהַכְנִיעָהּ.


שרה מביטה בו ומבינה לנפשו

וַתַּחֲרֵש לָּהּ רַחֲמֶיךָ –


אברהם

בַּעֲבוּרֵךְ –


שרה חרש

אַף אֲהַבְתָּהּ עַד כֹּה –


אברהם

שָׂרָה,

בִּמְלֹא יָפְיָהּ וְחֶסֶד עֶדְנָתָהּ נָשְׂאָה

בְּשָׂרָהּ לִי.


שרה בהתחטאות ועצבון

וָאֶמְנַע גְּמוּלָהּ – לְעַנוֹתָהּ…

כִּי לֹא עָמַדְתִּי עַל לִבִּי עוֹד וָאַעֲדִּיף

עָלָיו לַשָּׁוְא רֹב אֹמֶץ.


אברהם

רְאִיתִיו לֹא פַּעַם

בָּא בִגְבוּרוֹת


שרה בחיוך יגונים

וְהוּא – לֵב אֵשֶׁת מֶרִי – שֶׁבַע

בְּיוֹם נֶהְפַּךְ קִרְבִּי מֵאָז עִמּוֹ לָאַטְתִּי

הַסּוֹד: סוֹד הֵרוֹנָהּ… הוֹי, אַבְרָהָם, מֵאָז

יְבַעֲתֵנִי בְמַרְאוֹת לֵילִי…

כובשת פניה בכתפו


אברהם

מַה לָךְ

הָיָה שָׂרָה?

זוקף ראשה ומסתכל בה באהבה רבה


אַתְּ, אַתְּ שֶׁלִּי, רֵעַת נְעוּרָי –

הָאַמִּיצָה – – –


שרה בגרוש צערה בה

מִרְמָה!.. כִּי לֹא מֵעֹדֶף כֹּחַ

עִמְּךָ נָשָׂאתִי נִסְיוֹנוֹת אֵל: רַק אִשָּׁה,

בַּת אֵם וּשְׁכוּלַת יֶלֶד אָנִי… אַךְ גֵּאָה

מֵאַהֲבָה… מֵאֱמוּנָה בְכֹחֲךָ

גֻבַּרְתִּי אָנִי…

בהמיה חנוקה

וְעַתָּה הָגָר הִכְזִיבָה

אֶת בִּטְחוֹנִי –


אברהם

שָׂרָה, מַה־תְּעַצְּבִינִי שָׁקֶר!


שרה

לֹא, לֹא!.. עוֹד זֹאת הַפַּעַם בִּין לִי וְהַגֵּד:

הַאִם רַבַּת נִּרְגַּנְתִּי עֲיֵפַת תְּלָאוֹת

וְלֹא פֵרַקְתִּי אָהֳלִי עִמְּךָ תָמִיד

לָנוּעַ הָלִאָה לַאֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ

צַו אֱלֹהִים?

חרש בעלבון אכזבתה

כִּי הִתְנֶחָמְתִּי: יֵרֶא הוּא

אֶת עִצְּבוֹנִי וְיִגְמְלֵנִי.


אברהם

הַאֲמִינִי!


שרה אובדת נחומים

אִישִׁי, לֹא בִי פָקַד אוֹתְךָ, אֵל…


אברהם מבליע עצבונו הוא בלחש רחמים

דֹּמִי לוֹ…


שרה

הַעוֹד צָפַן מוֹעֵד לִי – וְחוֹלְפִים יְמֵי

עֶדְנָה…


אברהם

לוֹ הִתְפַּלַּלְתִּי לְהָקִים מִמֵּךְ

לִּי זֶרַע וְאֶבְטַח בּוֹ.


שרה קשת התלבטות ותנחומי שוא

לָמָּה תַאֲרִיךְ

שִׁבְרִי – וּמָה אוֹחִיל עַתָּה עוֹד וְאַתָּה

אוֹתָהּ אָהָבְתָּ!..

בהתגבר עליה תמרורי יאושה

הַאֶשְׂכֹּר אוֹתְךָ מִמֶּנָּה?..


אברהם מרכין ראשו תחת כובד רב

כֹּה הֲרֵעוֹת לִי!.. כִּי עַתָּה יָדָעְתִּי: לוּ

חָפֵץ בִּי אֲדוֹנָי וְלֹא שָׂם בְּבֵיתִי

שִׂטְנָה.


שרה ערה לצערו

חָלִילָה לּוֹ!.. אֲנִי מִשְׁפַּט גָּרַת

בֵּיתִי עִוִּיתִי וְעָלַי יִפְקֹד רִשְׁעִי –

אַתָּה חַף לְפָנָיו!.. הוֹי, אַבְרָהָם, חָלְשָׁה

דַעְתִּי וְלֹא תָפַשְׂתִּי בְעַצְמִי… סְלַח לִי

דִבְרֵי מְרִי כֶסֶל!


אברהם רק רגע שח – וכבר שוב התעודד; הגבר הסוכך על ידידת נפשו ובשרו, האחראי רק הוא לכשעצמו לנסיונות חייו.

אַתְּ סִלְחִי לִי: לֹא יָדַע

לִבִּי כָל חֲרוֹנֵי קִנְאָה עָבְרוּ עָלָיִךְ.


שרה נענית לו ועוד ילל שכוליה בוקע

יָכְלוּ לִי… וַאֲנִי חָפַצְתִּי לְהַבְלִיג

עַל כִּשְׁלוֹנִי – כֹּה בֹשְׁתִּי: בַּת מְלָכִים… וְלֹא

מָשַׁכְתִּי כֹּחַ…

נצמדת אליו

שְׁמַע… בַּלַּיְלָה וְאַתָּה

יָצָאתָ מֵהָאֹהֶל וּשְׁנָתִי הִלְּכָה

עָלַי מַחֲזוֹת רָגְזָה לְאֵין פּוּגָה… פִּתְאֹם

לְרֶגַע הֲקִיצוֹתִי: מִמֶּרְחַק הָעֵמֶק

נִדְמֶה לִי קוֹל הָגָר צוֹחֵק… בִּרְתֵת הִקְשַׁבְתִּי

לָהּ וְלִבִּי יוֹצֵא… אַךְ עַפְעַפֵּי עֵינַי

כָּבְדוּ מְאֹד וַתִּלְפְּתֵנִי תַרְדֵּמָה –

וּבַחֲלוֹמִי אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל כִּכַּר

הַצָּהֳרַיִם וְרֵיחוֹת שַׁדְמוֹת שָׁרָב,

עַזִּים כֹּה וּמְהוּלִים, הֵעִיקוּ עַל דָּמַי

וְהִתִּיכוּם מִפַּחַד בַּל יָדַעְתִּי מָה…

וַיְהִי אֲנִי רוֹצָה לָנוּס – וָאַאֲזִין

פִּתְאֹם קוֹל יָלֶד – – – וָאֶרְאֶה אוֹתוֹ…

מפסיקת ובקולה חרדת אושר דחוק גז – – –


אברהם

אֶת מִי?..


שרה בחיוך מקוטע, רוטט

אוֹתוֹ… בְּנִי הַקָּטָן…

באימת מסתורין

וְהִיא עָלָיו נִצֶּבֶת,

עוֹצֶרֶת בַּעֲדוֹ… אָז הוּא יָדָיו פֵּרַשׂ

אֵלַי, נִמְשַׁךְ אֵלַי, וּבִצְחוֹקְךָ צָחַק

פִּיו הַזָּעִיר – – לִי, לְאִמּוֹ, צָחַק זֶה בְּנִי;

עָרַג אֵלָי… אַךְ הִיא… הִיא – הָהּ, אֵל אַבְרָהָם! –

מָרְטָה אֶת תַּלְתַּלָיו, לֹא נְתָנַתּוֹ גֶשֶׁת,

וְאֶת קַשְׁתָּהּ הִדְרִיכָה – – – וָאֶצְעָק…


אברהם מחליק אותה על ראשה

נִכְנַסְתִּי וָאֲעִירֵךְ–


שרה

וְכָל הַיּוֹם נִסְעַר לִבִּי

וּלְפֵשֶׁר חֲלוֹמוֹ חָלָה –


אברהם בסוד נחומים

בַּחֲצוֹת לֵיל זֶה,

בְּאָהֳלֵךְ, נִכְחֵךְ, שְׂבַע נִצָּחוֹן וּכְבַד

רְכוּשׁ, גַּלֹּתִי לֵאלֹהִים יְגוֹן חַיֵּינוּ

הָעֲרִירִים בְּכֶפֶל תַּחֲנוּן בִּדְמִי

הָאַשְׁמֻרוֹת… נָשַׁב הָרוּחַ בַּמָּסָךְ

וַיָּאֶר לַיְלָה – וַאֲנִי שׁוֹכֵב עוֹד עֵר

וְלֹא עֵר, וְהִנֵּה קוֹל אֱלֹהִים פּוֹעֵם

אוֹתִי: צֵא אַבְרָהָם, הַחוּצָה!.. הֲתוּכַל

לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים – כֹּה זַרְעֵיכֶם יִהְיוּ..

אָז קַמְתִּי וָאֵצֵא לִרְאוֹת בְּכוֹכְבֵי כְנָעַן – – –


שרה רטט בטחה מלפפה חרש

וְאוֹת?.. אוֹת מֵאֱלֹהֶיךָ לָמָּה לֹא שָׁאַלְתָּ?


אברהם

זֶה לִי הָאוֹת: כִּי אַאֲמִין.


שרה בבת צחוק רכה־נוגה

וְלִי – מָה אוֹת

לִי אֲנִי?


אברהם

הֶחָדַלְתִּי אָהֳבֵךְ?.. מָה־אוֹת

נֶאֱמָן מִזֶּה יִסְכֹּן לָךְ?


שרה אט אט היא נרגעת, כאילו הפקידה אצלו אֶת עצבה ואת ערבון אשרה המקופח

לוּ אוֹתְךָ יִשְׁמֹר

לִי אֱלֹהִים!.. רְאֵה הִנֵּה שָׁם מַלְכִּי־צֶדֶק

בָּא עִם יַרְחָע… אָשׁוּבָה לִי הָאֹהֱלָה,

עַד יִתְאַסְּפוּ אוֹרְחֵינוּ.

יוצאת, לאוהל נכנסים מלכי־צדק וירחע.


מלכי־צדק

מִפַּרְעֹה בָא צִיר

בִּפְקוּדַת סֵתֶר.


אברהם

הֲשָּׁלוֹם, יַרְחָע?


ירחע

שָׁלוֹם

מֵאֵת הַמֶּלֶךְ לַנָּשִׂיא.

נותן מכתב חתום לאברהם


אברהם מגולל וקורא

"לְאַבְרָהָם

"נְשִׂיא הָעִבְרִים שָׁלוֹם!.. שָׁמַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר

"עָשִׂיתָ לְמַלְכֵי נַהֲרָיִם, שֶׁמְּלָאָם

"זְדוֹן לִבָּם לִפְרֹץ בְּנַחֲלָתִי, בִּגְבוּל

"הֵקִימוּ אֲבוֹתַי: כִּי נִזְעֲקוּ אֵלֶיךָ

"כָּל גְּדוּדֵי עֵבֶר וַתִּפְשֹׁט עַל הַכַּשְׂדִּים

"וַתֶּהֶדְפֵם מֵהָלְאָה לְחָרָן, בְּקוּעֵי

"כָתֵף וּמָקְרְחֵי רֹאשׁ מֵחֶרְפַּת תְּבוּסָה…

"עַתָּה לֹא אֲאַחֵר שְׂכָרְךָ – וְאִם עוֹד יֵשׁ

"לִבְּךָ אֵלָי לְצַפּוֹת־דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹתַי,

"הִתְוָם לִי אֵל אָמוֹן מִזְרָחָה לַיַּרְדֵּן –

"לְמֶלֶךְ אֲשִׂימְךָ בִּכְנַעַן וּמַצָּב

"חֵילִי מִיַּם סוּף עַד קְדֵמוֹת לִפְקֻדָּתְךָ

"כֻּלָּם יָסוּרוּ: אֶפֶס בְּנִקְיוֹן כַּפַּיִם

"וּבְתֹקֶף זְרוֹעַ אֶת מִסַּי תִּנְגשׂ, לִקְבֹּץ

"אֵלַי שְׁלִישִׁית גָּרְנָם וְסַחֲרָם, גַּם נֶפֶשׁ

"בֵּין אֲצִילֵי הָאָרֶץ תַּעַשׂ לִצְבָאִי,

"וּמִדַּלַּת הָעָם מִכְסַת בַּחוּרֵיהֶם

"בְּחֹר לִמְנַקְּרִים בְּמַחְצְבֵי סִינַי גָּזִית

"לְבִירוֹתַי וְסַבָּלִים לְמַשָּׂא־פָּרֶךְ –

"אִם תְּכַלְכֵּל אוֹתִי בָאֵלֶּה וּתְיַסֵּר

“סִכְלוּת כָּל הִתְפָּרְצוּת בְּבַרְקָנִים וָחָרֶב – – –”


ירחע

מַה תַּעַן הַנָּשִׂיא?הַצִיר!…


אברהם

רַב הַכָּבוֹד

יָשִׂים לִי אֲדוֹנְךָ לְמַעְלָה מִמִּפְעַל

חַרְבִּי – גַּם לֹא לוֹ חֲגַרְתִּיהָ, לֹא רִיבוֹ

לְמִשְׁפָּטָהּ קֵרַבְתִּי… וְעַתָּה שְׁמַע לִי:

מִשְׁתֶּה לִי בְּבֵיתִי הַיּוֹם, כִּי מֶלֶךְ סְדוֹם

יָחֹג בּוֹ חַג כְּלוּלוֹת בִּתּוֹ עִם אִישׁ בְּרִיתוֹ

גּוֹג, רֹאשׁ נְשִׂיאֵי צָפוֹן, וּלְשִׂמְחַת זֶבַח בָּאתָ –

עַל כֵּן מַלֵּא עִמָּנוּ שְׁבוּעַ הַמִּשְׁתֶּה,

אַחַר כֵּן נַעֲמִיד דְּבַר מָה נָשִׁיב לַמֶלֶךְ.

ירחע משתחווה ויוצא


מלכי־צדק רב דאגה

מַה־תַּעַן לְפַרְעֹה?


אברהם

כִּי אֶת אֶשְׁלִי אֲנִי

שׁוֹתֵל בִּכְנַעַן וּגְדִישִׁי נוֹטֵר פֹּה, כִּי

רַק לִי כָל עֶשֶׂר הַיָּדוֹת בְּנִצְחוֹנִי,

וּבְמַהַלְכֵי רוּחִי יָדוֹן רַק אֱלֹהַי –

וְלֹא מַלְכֵי פְרָת וְשִׁיחוֹר.


מלכי־צדק

הוּא לֹא יָבִין.


אברהם

יָדַעְתִּי… כֹּה יִשְׁלַח אֵלַי בְּמִכְתָּבוֹ

שֵׁנִית: שָׂדְךָ וּבְהֶמְתְּךָ לִי הֵם, וְלֹא

יָדַעְתִּי אֱלֹהֶיךָ… וְהָיָה אִם לֹא

תִשְׁמַע לִי לְהוֹעִיל לָךְ – כָּל בְּנֵי הָעִבְרִים

בְּתֹכֶן אֶבֶן וְעֵצִים וּפְרִי כַרְמֶל

לִי יְשַׁלְּמוּ אֶת מֶכֶס עַבְדוּתָם… הַאֵין

טוֹב הֱיּוֹתָם נוֹגְשַׂי בִּכְנָעַן?

נתון לרעיונותיו הולך אנה ואנה


מלכי־צדק

אַבְרָהָם,

מִמָּרוֹם הַמּוֹרִיָה שָׁאַלְתִּי אֱלֹהַי,

שֶׁהִפְלְךָ לְהַעֲמִיד לוֹ לְנַבִיא,

גְּדָל רוּחַ לַחֲזוֹן שָׁלוֹם וּקְשֵׁה הָעֹרֶף

לְאַמֶּץ־מָרֶד: מָה רָאָה לִבְחֹר אוֹתְךָ

לְמַצְבִּיאוֹ בְּתַחֲרוּת מַעֲרָכוֹת,

כּוֹבֵשׁ בּוֹדֵד בְּמִצְעַר־נֶשֶׁק וְצָבָא?..

וָאֲבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ אוֹת לְמַעֲנֶךָ.


אברהם נזכר בדבר שרה

שׁוּב אוֹת?.. הוֹי, הַלְקַיֵּם עָלַי חֶטְאִי מִכְּבָר

בָּאתֶם – בְּהִשְׁתּוֹחַח נַפְשִׁי הָעֲיֵפָה,

כִּי שָׁתוּ יַחַד בַּעֲצַת עוֹשְׁקִים עָלַי

בְּנֵי חֵת וּפְלֶשֶׁת, וָאֶשְׁאַל אוֹת מֵאֱלֹהַי,

שֶׁנִּהֲלַנִי מֵאַרְצִי בְּדֶרֶךְ כְּנָעַן:

בַּמֶּה אֵדַע כִי אִירָשֶׁנָּה? – – – אָז בַּנֶשֶׁף,

בָּעֲרָפֶל בְּסוֹד בֵּין הַבְּתָרִים, פִּתְאֹם

יָדַעְתִּי, כִּי הָאוֹת נִתַּן כְּבָר, כִּי שׁוֹכֵן

הוּא בְלִבִּי. כִּי אֵין מִחוּצָה לוֹ אַחֵר

שָׁוֵה לוֹ וְקַיָּם… וְלָמָּה מֵאֱלהִים

לְמַעֲנִי עוֹד אוֹת שָׁאָלְתָּ?


מלכי־צדק

כִּי אֶחָד

אַתָּה לוֹ: עַל שִׁבְעַת דַּרְכֵי נְדוּדִים – אֶחָד!..

וְהֵמָּה הָרַבִּים־הַמְּרֻבָּבִים, כֻּלָּם

בְּטוּחִים בְּחֹסֶן מוֹלָדוֹת בְּצוּרוֹת שָׁעַר..

אֵיךְ תַּעֲמֹד נֶגְדָּם?


אברהם בבת־צחוק קלושה

וְלֹא אֵחַר הָאוֹת

לָבוֹא?


מלכי־צדק

לֹא בָא.

אברהם

וְנִצְחוֹנִי עַל אַמְרָפֶל?


מלכי־צדק

הוּא לִי לֹא נִתְבָּרֵר נֶאֱמָנָה: הֲלֹא

עִמְּךָ גַּם גּוֹג נָחַל אֶת נִצְחוֹנוֹ… אָז עוֹד

הִקְשֵׁיתִי מֵאֱלֹהַי לִשְׁאוֹל מַה אוֹת, אֲשֶׁר

בְּאַבְרָהָם יִבְחַר לִגְבִיר עַמִּים וְלֹא

בְּגוֹג.


אברהם קנא ליחידות תפקידו

הַיּוֹם גּוֹג לִי אִישׁ עֵזֶר – וּמָחָר

לָעֲבָרִים נִתְפֹּשׂ דַּרְכֵּנו… כִּי מַה־בּוֹ

מָצָאתָ לְתִתּוֹ לִי נֹכַח אֱלֹהַי

כִּירִיב תָּמִיד וּבָרוּר אוֹיְבָי?.. מִי גוֹג?


מלכי־צדק

שָׁלֵם

בְּמִדָּתֹו כָמוֹךָ אַתָּה, לְתוֹלְדוֹת

עַמִּים עָרַב גַּם הוּא בְּגוֹרָלוֹ – שְׂאֵת

שְׁנֵיכֶם יַחְדָּוֹ הָאָרֶץ לֹא תוּכַל לִסְבֹּל:

הִיא הַנּוֹשֵׂאת כַּיּוֹם פַּרְעֹה וְאַמְרָפֶל

וַאֲסַפְסוּף גּוֹיִים בְּבִטְחַת עֹצֶם־רֶחֶם – – –

כִּי רַק אַתֶּם שְׁנֵיכֶם בָּאתֶם לְהֵרָשֵׁם

טְהוֹרֵי יַחַשׂ וּלְבָדָד בִּכְתָב שְׁבָטֶיהָ…

עַל כֵּן שָׁאַלְתִּי אוֹת, אֲנִי כֹהֵן זָקֵן

לְאֵל עֶלְיוֹן עַל הַר הַמּוֹרִיָה…

מרכין קולו כמגלה סוד התלבטויותיו

כִּי פֶה

אֶל פֶּה עוֹד לֹא נִקְרָה לִי אֱלֹהִים, וְרַק

בְּאוֹת הוּא יִתְוַדַּע אֵלָי.


אברהם בערגה טמירה

לוֹ הוּא שָׁאַל

הָאוֹת מִמֶּנִּי, כִּי רָאוּי אֲנִי לָשֵׂאת

דְּבָרוֹ… לוּ אוֹת שָׁאַל מִבְּנוֹ, שֶׁלֹּא נֻסָּה,

שֶׁלֹּא נִצְרַף דַּיּוֹ לִהְיוֹת לְרֹאשׁ אָבוֹת

לָאֵלֶּה, שֶׁבְּגֵאוּת מִשְׁפָּט וְרָמֵי דַעַת

וְרַחֲמִים וָחֹפֶשׁ יִשְׁמְרוּ לוֹ טֹהַר

מַחֲנָם – לָאֵלֶּה שֶׁגִּזְעָם יְפָאֲרוּ

וִיזַקְקוּ דָמָם לֹא בְבַרְזֶל, כִּי אִם

בָּרוּחַ… לוּ יָכֹלְתִּי תֵּת אוֹת אַחֲרוֹן

וְנֶאֱמָן, שֶׁאֶעֱמֹד אֲנִי בְכָל

זֹאת שֶׁהִתְנָה עִמִּי מֵאָז בָּרִאשׁוֹנָה

סִגְלַנִי לְמוֹפֵת וּבְמִלְחַמְתִּי בָטָח – – –

מַלְכִּי הֵן לִי דְבַר אֱלֹהִים הָיָה וְלֹא

גוֹג!


מלכי־צדק

גַּם לוֹ!.. אַף הוּא הִקְשִׁיב הַקּוֹל לִבְחֹר

לוֹ גֶזַע עָרִיצִים, שֶׁבַּחֲזוֹן פְּרִיצוּת

יִרְעַץ מִשְׁפַּט הַחַלָּשִׁים, וּבְהוֹד עֱזוּז

לָרֶשַׁע יְתָעֵב כָּל שְׁרִיר אָדָם שֶׁלֹּא

חֻשַּׁק לִכְבֹּשׁ.


אברהם

הֲיֵשׁ כִּי שְׁנַיִם אֵל יִבְחַר

זֶה לְעֻמַּת זֶה וִיפַלֵּג דְּבָרוֹ־אֱמֶת?..

חָלִילָה לּוֹ!


מלכי־צדק

שְׁלֶם לֵב, תְּפוּשׂ בִּכּוֹּרֵי חָזוֹן,

לֹא בָאתָ בַמֵּצַר עִם אֵל וּבְנַפְתּוּלָיו:

עוֹד לֹא יָדַעְתָּ אֵיךְ יַרְחִיק דְּבָרוֹ וְאֵיךְ

יִשְתֹּק אֵל, יִתְעַלֵּם עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים,

וּמַחֲנַיִם יְפַקֵּד לְתַכְלִית־סֵתֶר,

וְאָנוּ לֹא נֵדַע עַד סוֹף אֶת מִי מִשְּׁתֵּי

הַמַּחֲנוֹת הוּא יְנַהֵל לַנִּצָּחוֹן –

כִּי לֹא נִפְגַּעְתָּ עוֹד בִּשְׁלִיחוּתוֹ, לֹא עוֹד

הֶחְשִׁיךְ דְּבָרוֹ מִמֶּךָ…


אברהם שותק רגע בהרהוריו… אז יזקף כתפיו כאיש, המקבל לשאת קוממיות כל רבת מטען שעמסו עָלָיו.

לִי נִדְמֶה: רַק אָח

עַז וְצָעִיר גּוֹג לְלוֹטְשֵׁי נְחֻשְׁתֵּי כוֹבְשִׁים.


מלכי־צדק

וּבְכוֹר כָּמוֹךָ לֵאלֹהִים זֶה, הַמְנַסֶּה

גַּם בּוֹ סוֹד יָהּ עַל בָּמֳתֵי אָדָם – – –

בדאגה הרת יגון עולם

וּרְאֵה

זָקַנְתִּי כְבָר וּבֵן אֵין לִי וְלֹא גִלָּה

עוֹד עַד עַתָּה לִי אֱלֹהַי, מִי מִשְּׁנֵיכֶם,

יִתְקַע הַדֶּגֶל אַחֲרַי בִּנְוֵה קָדְשׁוֹ,

בִּירוּשָׁלָיִם… יֵשׁ וּבְרַעַשׁ רֶכֶב גּוֹג

אַקְשִׁיב קוֹל אֱלֹהִים – אִישׁ מִלְחָמוֹת!.. וְיֵשׁ

אֶרְאֶנּוּ לִקְרָאתְךָ יוֹרֵד עַל הַרְרֵי־קֹדֶשׁ

וּבִימִינוֹ לוּחוֹת אָדָם חָדָשׁ יִשָּׂא –

וָאֵדַע אָז, כִּי אַחֲרוֹן לְכֹהֲנֵי

עוֹלָם יָשָׁן הָיִיתִי וּלְחוֹזֵי אוֹתוֹת,

כִּי גְלוּי עֵינַיִם תִּתְהַלֵּךְ אַתָּה רִאשׁוֹן

לִפְנֵי הָאֱלֹהִים… אַךְ יֵשׁ בְּנִי, אֲשֶׁר

גַּם אָז אֶרְאֶה עַל דַּרְכְּךָ אוֹתוֹ, שַׂר גּוֹג,

הַמִּתְפָּאֵר בְּבִרְכַּת־דֶּשֶׁן אֲדָמוֹת

וְהַדְרַת־חֶרֶב, וּמְנוֹפֵף אֶת סֻבֳּלוֹ

עַל קְשִׁי עָרְפֶּךָ…

שותק רגע ועיניו נשואות למרחק: שואלות אות

מִי יִתֵּן לִי עֲרֻבַּת

פִּתְרוֹן אֱמֶת?


אברהם

הוּא לְיָמִים רָבִּים צָפוּן!..

עומד נפעם להתגלות עתידות

מַלְכִּי, מֵאָז יָדַעְתִּי, כִּי גוֹג מִתְנַכֵּר

בַּבְּרִית לִי וּלְכַחְשׁוֹ אֲנִי נָכוֹן תָּמִיד –

אַךְ בִּדְבָרְךָ הוֹרַנִי אֱלֹהַי הַיּוֹם

הַזֶּה נְתִיב דּוֹרוֹתַי מוּל עֲרָפֶל וָשָׁמֶשׁ

וָאֵרֶא וָאָבִין בּוֹ… וּפִתְאֹם וַתְּהִי

לִי הִתְחָרוּת מוֹשְׁלֵי בָבֶל וּמֹף מִשְׂחַק

גּוּרִים, הַמִּתְרַצִּים לִמְעַט מִמְשָׁל וּמַס –

כִי לֹא כָזֶה יִהְיֶה קְרָב אֲרָיוֹת, נֶאְסֹר

אֲנִי וְגוֹג בְּסַעַר מֶחֱזוֹת תְּקוּפוֹת;

בְּהִתְנַגְּשׁוּת קְנָאוֹת וּבַחֲזוֹן גְּאוֹנִים

שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ מִמֶּרְחַקֵּי תֵבֵל כֻּלָּהּ

אַף שַׁעַל לְחַלֵּק שִׁלְטוֹן עִם מִתְנַגְּדוֹ –

אֲנַחְנוּ לֹא נַשְׁלִים אִישׁ אֶל אָחִיו בְּכָל

שָׁלָל וָכֹפֶר, עַד כָּלָה נַחְלִיט חֶשְׁבּוֹן

בִּמְרִי וְזַעַם קֹדֶשׁ לְבַרְזֶל וָרוּחַ,

עַד בָּנוּ הַדָּגוּל יִשָּׂא אֶת נִצְחוֹנוֹ

אֶחָד שָׁלֵם, עַל שִׂיא יוֹם אַחֲרוֹן לַקְּרָב.

מתקרבים אל המסך מאחורי האוהל.


מלכי־צדק

וִירוּשָׁלָיִם?


אברהם

לָנוּ תְּחַכֶּה, מַלְכִּי:

עַד צֵאת קֵץ מַלְאָכוּת לְגוֹג וּלְאַבְרָהָם.

יוצאים אל פתח האוהל באים הַפֶּלִאי א' וב' ושני שרי צבא גוג.

אברהם רואה אותם קרבים ונשאר ניצב מאחורי המסך.


הַפֶּלִאי א' לשרים

אֵי עֲרַכְתֶּם אֶת גְּדוּדֵיכֶם לְעֵת מְצוֹא?


השר

בְּחֹרֶשׁ הַגַּבְנוּן בַּאֲטָדִים חוֹנִים

מָאתַיִם חֲמוּשִׁים.


הַפֶּלִאי א'

נְכוֹנֵי מַסָּע חַכּוּ

לִי שָׁם לָאוֹת, וּבִרְאוֹתְכֶם מַאֲכַלְתִּי

שֶׁלוּפַת נָדָן נוֹצֶצֶת – מַהֲרוּ הֲלוֹם,

הַכּוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵלֶּה שֶׁעִמּוֹ,

אֶת שָׂרָה תִפְשׂוּ חַיָּה עַל רֶכֶב גּוֹג…

רְאוּ, הֲלֹא צִוִיתִיכֶם: אַל תִּתְמַהְמָהוּ!


השר

כֹּה נַעַשׂ כִּדְבָרֶיךָ.


הַפֶּלִאי ב'

אַחַר כֵּן מִשְׁכוּ

וּפְנוּ אֶל הַכִּכָּר, וְיֶתֶר הַצָּבָא

חֶצְיוֹ יִתְפֹּשׂ גְּבוּלוֹת הָעֵמֶק וּמָחָה

חֶבְרוֹנָה וְחֶצְיוֹ שֶׁיִּפֶן לַמִּזְרָח

יֵחַץ לְרָאשִׁים שְׁנַיִם: הָאֶחָד יִלְכֹּד

הַגֻּדְגָּדִים עַד סְדוֹם וְהַשֵּׁנִי יִתְאַר

עַד מַעְבְּרוֹת יַרְדֵּן – שָׁם תִּפְגְּשׁוּ גְּדוּדַי,

הַמִּתְאַמְּנִים בִּכְלִי קֳבָל מְזָרֵי אֵשׁ

וְעַשְׁנוֹת־נָתֶר… וְהָיָה אִם יִתְאַסְּפוּ

מַלְכֵי הַבְּרִית עָלֵינוּ וְאֶרְגֹּם אוֹתָם

בְּכַדּוּרִים מְהִירֵי קֶלַע וְאָבְדָן,

וְאַחֲרַי אַתֶּם בְּרֶכֶב תְּזַנְּבוּ

אֶת פְּלִיטֵיהֶם.


הַפֶּלִאי א'

שִׁמְעוּ לוֹ, הַשָּׁרִים: אִישׁ פִּלְאִי,

שַׂר מֵעֶרֶב הוּא, הַמְּנַצֵּחַ עַל שֶׁפּוֹנִי

מִכְרִי בַּבְּדִיל וּנְחשֶׁת וּבַרְזֶל – כָּמוֹנִי

רֹאשׁ אֲמֵנִים בִּמְלֶאכֶת נָשַׁק וְחָרַשְׁתָּ

מַפּוּחַ וּמְצָרֵף, אַךְ לוֹ יִתְרוֹן חָכְמָה

בְּחֵקֶר חֻקָּי־סָתַר – וְעַתָּה חָבֵר

בִּבְרִית עִמִּי.


הַפֶּלִאי ב'

וּבְיוֹם שֶׁאַכְנִיסְכֶם בְּסוֹד

כָּל מַדָּעַי, בְּתַעֲלוּמַת רֵאשִׁית בְּרִיאָה –

וְלֹא יִסְכֹּן כָּל עַם לִשְׁקֹל כֹּחוֹ נֶגְדֵּנוּ

אָז עַל מֹאזְנֵי שִׁלְטוֹן.


השרים נמתחים ללא תנועה

לִפְקֻדָּתְךָ נִשְׁמָע!


הַפֶּלִאי ב'

עוֹד זֹאת עֲשׂוּ לִי לְחַיּוֹת מֵהַקְּרוּאִים

אֶת לוֹט, פֶּן תִּתְעַבֵּר דָּנָּה עָלָי.


הַפֶּלִאי א'

עַתָּה

לְכוּ לְאָרְבְּכֶם… הֲתִזְכְּרוּ הָאוֹת?


השר

הַמַּאֲכֶלֶת הַשְּׁלַוּפָה!


הַפֶּלִאי ב'

בְּבוֹא הַצִּיר

מִנֶּגֶב, שָׁמָּה עַל כַּנִּים מְחֻשָּׁקִים

לְאוֹפַנֵּי בַרְזֶל הֵקִימוּ תוֹתָחַי,

אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא שָׁעֲרוּ עוֹד מַצְבִּיאֵי

גוֹיִים, לְנַסּוֹתָם מוּל מִבְצְרֵי סְלָעִים

וּמוּל כָּל הַר חֲלַק צֵלָע וּקְשֵׁה מַעֲלֶה…

נשמע קול רעם

זֶה רַעֲמָם!.. שִׁמְעוּ שָׁמֹעַ!.. כִּי יָבוֹא

הַצִּיר פֹּה לְבַשֵּׂר מִבְקַע מִבְצָר רִאשׁוֹן,

אוֹ שֶׁפֻּלַּח טַבּוּר הָר – אָז יֻתַּן לָכֶם

האות.


השרים

נְכוֹנִים נִהְיֶה!

פונים ללכת.


הַפֶּלִאי א מעכבם רגע

לְאַט לִי לְשָׂרָה!

כִּי הִיא שָׁוָה לְגוֹג בְּכָל רְכוּשׁ כְנָעַן

השרים הולכים. הַפֶּלִאי ג' בא.


הַפֶּלִאי ג'

הִצְלִיחָה דַרְכְּכֶם, אֶחָי: אַךְ נִפְגַּשְׁתֶּם,

וְתַעֲרִיכוּ כְּאֶחָד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ

לְפִי זְרוֹעוֹ וּלְפִי שִׂכְלוֹ.


הַפֶּלִאי ב' שבע רצון מהדזווגותו לגוג

עֻתַּדְנוּ יַחַד

מֵרֹאשׁ זְמַנִּים לִכְבֹּשׁ הָאָרֶץ.


הַפֶּלִאי ג' בפקפוק־עצב וזלזול כבוש

וְאוֹתִי שְׁכַחְתֶּם, בְּהַנְחִילְכֶם לָכֶם עַמִּים – לַעְקֹף

עָלַי, וּבְחֶשְׁבּוֹנְכֶם לֹא בָאתִי?.. כְּאִלוּ

יְדַעְתֶּם, כִּי רַק בֵּין אַבְרָהָם וְגוֹג נְטוּשָׁה

כָּל מַעֲרֶכֶת אֲדָמוֹת…

עומד נכחם והוא גדל אצילות ועז שקט, קָלוט לתוך עצמו וגבורתם וחכמתם הם רגע נבוכות בפניו.

וַהֲמוֹנֵי

שֶׁבְּאֶפֶס זֶרַע מִלְחָמוֹת יְבַקְשׁוּ צֶמַח

פְּדוּת לָאָדָם – לְלֹא חֶרְמֵשׁ כּוֹבְשִׁים?.. רַבַת

כָּל עֲמָמַי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ, הַנּוֹתְנִים

כָּל יֶשַׁע בַּרְזִלְּכֶם לָאָיִן?..

עומדים שותקים, כמפליגים למראות הימים הבאים.


הַפֶּלִאי א' מתעורר לחשד־ פתאם. אל

הַפֶּלִאי ג' הֲשָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר נִּדְבַּרְנוּ פֹּה?

הַפֶּלִאי ג' פונה אל פלאי ב'

אָח פֶּלְאי, הַאֻמְנָם

תֹּאמַר, שֶׁיִּתָּכֵן זְמַמְכֶם עַל אַבְרָהָם?..

וְלֹא יָדַעְתָּ, כִּי כָמוֹךָ הִתְיַגַּע

כְּבָר בְּתָאֵי מָגֵי שִׁנְעָר לִבְלֹשׁ מִתַּחַת

אָשְׁיוֹת יְצִירָה, כִּי הִתְיַחֵד בְּמִקְדְּשֵׁי

מִצְרַיִם לְהַפְקִיעַ סָגוֹר חוֹתַם רֵאשִׁית

בְּקַרְנֵי־סֵתֶרְ לְחַשְׁמַל וּבְתַנּוּר־בֹּחַן – – –

אל פלאי א'

גַּם מִלְחָמוֹת יֵדַע לִקְשֹׁר עַז לֵב – אַךְ לֹא

נָח לְרוּחוֹ מֵאֵלֶּה.


הַפֶּלִאי א'

הֲתִגְלֶה אָזְנוֹ

לַקָּשֶׁר?


הַפֶּלִאי ג' בארשת בטול

לֹא!.. אַף גַּם לֹא אַאֲמִין, כִּי עַל

גַּרְמֵי גֻלְגֹּלֶת אַבְרָהָם רָשְׁמוּ אֵלִים

בִּכְתָב גּוֹרָל דִּין מָוֶת מִיֶּדְכֶם.

שלשתם יוצאים. לאוהל נכנסים בשאון חניכים עברים. אברהם עודנו עומד מאחורי המסך, רק צל כתפו וראשו משתרבב בשפולי המסך.


חניך א'

אוֹמְרִים:

כָּל נֶגֶב יַם הַמֶּלַח שִׁלּוּחִים נָתַן

הַמֶּלֶךְ בֶּרַעַ לִקְטוּרָה בִתּוֹ.


חניך ב'

וְגַם

רִשְׁיוֹן קִבֵּל גּוֹג לְבַצֵּר פֹה מִסְכְּנוֹת

לִכְלֵי קְרָב.


חניך א'

וּשְׁמוּעָה הֶעֱבִירוּ, שֶׁכָּנַס

כְּבָר גּוֹג אֶל בֶּטֶן הַכִּכָּר כּוּרֵי מַתֶּכֶת

וּמוּצָקוֹת וְכִבְשְׁנֵי עֲנָק יִזְקֹף.


חניך ג'

וְגַם מָשַׁךְ הֲלוֹם כָּל חַכְמֵי לֵב, תּוֹפְשֵׂי

חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִים, וְעִמָּהֶם עוֹזְרִים,

מְהִירֵי חֶרֶט וְחֶשְׁבּוֹן, הַמְמוֹדְדִים

תְּעָלוֹת לַמַּיִם וְשׁוֹקְלִים לָרוּחַ תֹּכֶן,

וְקֶצֶב כָּל תְּנוּעָה יִמְנוּ – וַעֲלֵיהֶם

מָג פֶּלְאי, אִישׁ כַּפְתּוֹר, רֹאשׁ אַשָּׁפִים, מְלֵא

רָז דַּעַת חִשְּׁבוֹנוֹת וּמַעַרְכֵי בַרְזֶל.


חניך ב' בדאגה

גּוֹג בְּעָקְבָה הִשְׁלִים עִמָּנוּ.


חָנִיךְ א'

הוּא שֹׂנֵא

אֶת הָעִבְרִים.


חניך ד'

הוּא מֶלֶךְ רָב… טוֹב נַעֲשֶׂה

לְהַאֲרִיךְ בַּבְּרִית עִמּוֹ.


חניך ב'

וְהוּא?.. מִגֵּיא

הַמֶּלַח יִתְאַוֶּה עַד כֶּתֶף יַם פְּלִשְׁתִּים:

הוּא לָנוּ לֹא יִתֵּן יָתֵד פֹה.


חניך ד' בהתלהבות

רֵד וּרְאֵה

בִּמִשְׂרְפוֹת הַגִּיר, הַקְשֵׁב לְהַלְמוּת־עֶשֶׁת

בְּחֵיק הַמַּכְפֵּלוֹת הַמְשֻׁלְהָבוֹת: הָפַךְ

הָעֵמֶק הַשָּׁקֵט גֵּיא חָרָשִׁים!.. הַעוֹד

יִפְסַח לִבְּכֶם?.. הֵן כֹּה אוֹ כֹה גוֹג יִתְאַחֵז

בִּכְנַעַן וְחֶלְקֵנוּ יֵרָזֶה מִיּוֹם

אֶל יוֹם…

מביט כה וכה

וְלָמָּה נִתְרָאֶה?..


חניך ג' זעום

לֹא נַעֲזֹב

אֶת אַבְרָהָם.


חניך ד'

חָלִילָה!.. לוּ לִי בִינוֹתֶם,

אֶחָי: עוֹד יְכַבֵּד אֶת אֲדוֹנֵנוּ גוֹג,

עוֹד יְסַלֵּד בְּפַחַד מַשְׂטֵמָה מֵרוּחַ

כַּבִּיר לְאַבְרָהָם – – – אַךְ אָנוּ לֹא הֶעֱרַכְנוּ

עוֹד דֵּי צָרְכֵּנוּ חֹסֶן גּוֹג, וְלֹא חִשַׁבְנוּ

עַד מָה, אֲשֶׁר שְׁנֵיהֶם, כָּמוֹהוּ כַאדוֹנֵנוּ,

שָׁוִים עָלֵינוּ כְאֶחָד…

משפיל קול של מדיח

הַאִם לֹא טוֹב,

בְּטֶרֶם שֶׁנַּקְשֶׁה אֵלָיו לְהִתְמוֹדֵד

עִמּוֹ בְּנֶשֶׁק כֹּה שׁוֹנֶה וְלֹא שָׁוֶה,

שֶׁאַבְרָהָם הִבְטִיחַ לָנוּ לְהַצְמִיד

לִזְמַן רָחוֹק – הַאִם אֵין לָנוּ טוֹב, אַחַי,

שֶׁנִּתְחַבֵּר גַּם עִם נְשִׂיא צָפוֹן, לָסוּר

אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ?


חניך ב' מזדעזע

לִהְיוֹת שְׂכִירֵי גוֹג וְלֶהְדֹּף

אוֹפַן רִכְבּוֹ? אֲנַחְנוּ בְנֵי אָבוֹת חָפְשִׁים,

שֶׁמְּכוֹרָתֵנוּ הַמִּדְבָּר וְאִמּוֹתֵנוּ

שָׂרוֹת אַכַּד!


חניך ד'

אֲנַחְנוּ שֵׁבֶט שֶׁנִּפְתָּה

לְאִישׁ הָרוּחַ בָּנוּ, לְחָרָשׁ מוּזָר,

שֶׁבַּרְזִלּוֹ יִלְטֹשׁ יָפֶה – וּקְרָב יִשְׂנָא!..

אֲנַחְנוּ בְנֵי עָם, שֶׁעָזַב רִבְצֵי גֵאוּת

עַל גְּדוֹת הַפְּרָת וְאוֹצְרוֹת הֶדֶר – וּכְפוֹלְטִים

מִשִּׁלְטוֹן־שֶׁקֶר וּמִנְּוֵה תַרְבּוּת תַּרְמִית

עָרַקְנוּ עִם נְשִיאֵנוּ לַנֵּכָר, שֶׁלֹּא

יָבִין בְּשׁוֹרַת נְבִיא אֱלֹהִים – אֵל עַם גֵּרִים –

אֲשֶׁר כָּתְלֵנוּ מִתְמוֹטֵט וּלְלֹא בִטְחָה

תַּשְׁקִיף גְּדֵרֵנוּ עַל דַּרְכֵי גוֹיִים… וְאֵיךְ

הָלַכְנוּ אַחֲרָיו וְלֹא שָׁאַלְנוּ

מִמֶּנוּ אוֹת?


חניך ה'

אָמְנָם, אוֹת לָנוּ לֹא נָתָן.


חניך ד'

וְאַבְרָהָם גְּדַל כֹּח לֵב וּבַר הַדָּעַת –

אַךְ הוּא אָדָם כָּמוֹנוּ שֶׁעָצְמוֹ בָשָׂר

וְגַם אִתּוֹ תָלִין שְׁגָגָה…

בפחדי פקפוקים

וְאִם נִתְעִינוּ

לְמַדּוּחִים וַנִּתְבָּאֵש עִם מוֹלַדְתֵּנוּ

בַּעֲבוּרוֹ לְלֹא צְדָקָה, אִם כֹּהֲנֵי

בָּבֶל מֵחֹמֶר גְּדוֹתֵיהֶם לוּחוֹת אֱמֶת

גָּבְלוּ…


חניך א' מפסיקו בלעג

וֶאֱלִילֵי אֱמֶת?..


חניך ד' ברצינות שִׁמְעוּ אַחַי –

כִּי לֹא נְבִיא שֶׁקֶר אָנֹכִי, וְזֶה אֲשֶׁר

אַגִּיד הֵן מִדְּאָגָה הָגִיתִי לְכֻלָּנוּ…


חניך ג' דַבֵּר!


חניך ד' בהטעמת פתרון

בִּמְקוֹם מוֹלֶדֶת יְחִידָה נִדְבַּק

בְּאַרְצוֹת־גּוֹג לִמְלוּכוֹתָיו!..

רואה את חששותיהם שלחבריו ומוסיף בפתוי ערמה

הָבִינוּ לִי:

הֵן רַק לְמַרְאִית־עַיִן עֲבָדָיו נִהְיֶה,

וְחֶרֶשׁ אָנוּ נְחַלֵּק שִׁלְטוֹן עִמּוֹ –

אַךְ הוּא לְכוּד יֵצֶר חֶרֶב לֹא יֵדָע… אֶחָי!..

זֶה דֶרֶךְ גּוֹג לִהְיוֹת טָרוּד בְּכִבּוּשָׁיו

תָּמִיד – אַךְ אָנוּ מוּל כָל שַׁעַר תַּלְפִּיּוֹת,

יָקִים לְהַדְרַת־נֶשֶׁק, נְכוֹנֵן שַׁעֲרֵי

כְסָפִים בָּאָרֶץ… וְהָיָה – גּוֹג יָבָז בַּז

חֲמוּץ דָּמִים, וּבְיוֹם שָׁלוֹם, כִּי יְבַקֵּשׁ

מוֹצָא לְדַם פְּרִיצוֹת וּבְהוֹלְלוּת לִבְלִי

שָׂבְעָה יֵיטִיב לִבּוֹ, וּבְסֹבֶא הוֹן הוֹנִים

לְכָל צַד יְפַזֵּר – אָז נַעֲרִים לִקְבֹּץ

קָמְצֵי שְׁלָלוֹ אֵלֵינוּ, לַעֲבֹט רְכוּשׁוֹ…

אַךְ יֵשׁ – בְּעֵת צָרָה! – אֲשֶׁר יִתְפּוֹגְגוּ

שׁוּב דְּמֵי בָסְרוֹ וְקָהֲתָה נַפְשׁוֹ בְשַׁלְווֹת־אֶרֶץ,

וְיִתְעַבֵּר עִמָּנוּ וְיִשְׁאַף דָּמֵינוּ –

אָז מִכַּסְפוֹ נְשַׁחֲדוֹ… וְכֹה יִשְׁלֹט

עָלֵינוּ בְכֹחוֹ וְאָנוּ נִתְגּוֹשֵׁשׁ

עִמּוֹ בַסֶתֶר וּבְכִסֵנוּ מְנָיוֹת

רָב קִנְיָנָיו בִּכְתָב עוֹבֵר בְּאַרָצוֹת־סַחַר…

הוּא יִבְזֶה לָנוּ וִיגָרְשֶׁנוּ – וּבְשִׁבְעָה

דְרָכִים נָשׁוּב, נִשָּׂא אֶת תַּרְמִילֵי זְהָבֵנוּ

כְּכֹפֶר לְרַצּוֹת רָגְזוֹ, כַּעֲבָדִים

לְמַרְאִית עָיִן –

מאחוריהם בא וניצב חרש הַפֶּלִאי א'


חניך ב' מפסיקו בבוז

וְנוֹשְׂאֵי אוֹת הַגָּלוּת!


חניך ד'

כְּגַן רָוֶה תִהְיֶה הִיא לָנוּ…


חניך ב'

שְׁמַע, הַאִם

לֹא הִתּוּלִים עִמָּךְ?.. לְהִתְמַכֵּר לְגוֹג

לִסְבֹּל חֶרְפַּת תַּעֲלוּלָיו, וּבְעַד שִׁלְטוֹן

הַכֶּסֶף שֶׁחָזִיתָ לָנוּ לְשַׁלֵּם

בְּמַחֲנָק נְקַם זַעַם וְּבְנִכְלֵי עַבְדוּת!..


חניך ג'

בּוֹגֵד רִאשׁוֹן הָיִיתָ לָנוּ וּמַשִּׂיא

שֵׁם בּוּז אֶת הָעִבְרִים


חניך ד' במתינות מפייסת

חֲדָל!.. הֲנִתְחַזֵּק

לִפְנֵי כָל הַיְרִיבִים – וְאָנוּ מְתֵי מִסְפָּר?..

וְגוֹג הָיֹה יִהְיֶה לִנְשִׂיא גוֹיִים!.. הַאִם

לֹא מֵחָכְמָה נֶחְסֶה בוֹ, נַעֲמֹד עִמּוֹ

בִּשְׁבוּעַת קֹדֶשׁ?


הַפֶּלִאי א' נזקף עָלָיו פתאם וטופח לו על שכמו

כֹּה חָרָצְתָּ!.. וְעַתָּה

שְׁמַע, נַעֲרִי: אִם תַּעֲבֹד בֶּאֱמוּנָה

וּבְשִׁפְלוּת־לֵב אֶת גּוֹג בְּאַרְצוֹתָיו כֻּלָּן,

וּבְמִדְלַח־רוּחַ תִּתְכַּחֵשׁ לְאַבְרָהָם –

אָז לִצְמִיתוּת אֶרְצָעֲךָ לִי וְאַתָּה

בֵּין נַעֲרֵי עֵבֶר רָץ רִאשׁוֹן תִּהְיֶה לִפְנֵי

מִרְכֶּבֶת גּוֹג


חניך ד' נרתע מפניו

מַה־לְּךָ אֵלָי?


הַפֶּלִאי א'

דְּבָרְךָ שָׁמַעְתִּי –

וָאֶבְחָרְךָ הַיּוֹם מוֹפֵת רִאשוֹן לְאֵלֶּה

אַחֶיךָ שֶׁיִּתְגָּרְרוּ אֶל מַחֲנוֹתַי,

שֶׁיִטָּמְעוּ וְיִתְחַסְּלוּ בָהֶם לִסְגֹּד

בְּסִלְסוּל־חֹנֶף לְשַׁרְבִיט קְשִׁי בַּרְזִלִּי –

שֶׁיִּתְנַדְּבוּ כְדֹמֶן לְדַשֵּׁן שְדוֹת גּוֹג,

עַד כִּי יִשְׁאַט אוֹתָם וְהֵקִיאָם.


חניך ד' משתמט ממנו לשוא

הַרְפֵּה!..


הַפֶּלִאי א'

וְאִם גַּם יִמָּצְאוּ בֵינֵינוּ בְנֵי נַבְלוּת

שֶׁיִּתְפַּתּוּ לַאַחֲוָה עִם חַלָּשִׁים,

לִמְשֹׁךְ יַד מֵעַל עִמָּכֶם וּלְהִסָּפֵחַ

עַל תַּרְבּוּת־מֹרֶךְ, הַזּוֹמֶמֶת לְקַרְקֵר

עֱזוּז גּוֹג בִּמְכוֹנוֹ – מִכֶּסֶל וּתְמִימוּת

אָז תִּבְטְחוּ בָהֶם אַתֶּם, הָעֲרוּמִים,

לְהִוָּעֵד עִמָּם יַחְדָוֹ לַאֲגוּדָה

אַחַת עַל הַר בֵּיִת הָעַמִּים וּלְהִתְעַמֵּק

בְּמוֹעֲצוֹת שָׁלוֹם כְּנֶגֶד נֶשֶׁק גּוֹג –

אָז אָנוּ – כְּנֶסֶת לוֹחֲמֵי צָפוֹן – נִמְצָא

לִצְבֹּר כְּלֵי מָוֶת לְהַרְעִישׁ שַׁלְּוַת חַגְּכֶם.


חניך ד'

מַה־לְּךָ וּלְגוֹג?


הַפֶּלִאי א'

הוּא רַהֲבִי, בֶּן מַחְצַבְתִּי –

וָאָבוֹא הֵנָּה לְבָרְכוֹ לְחַג כְּלוּלוֹת

בְּזֶרַע אֶלֶף רְבָבָה לָרֶשֶׁת שַׁעַר

אוֹיְבֵי גוֹג, וַאֲשֶׁר יַשְׁלִימוּ אֱלֹהָיו

כָּל חֵשֶׁק פָּרִיצִים כַּבִּיר לוֹ, וַאֲשֶׁר

תִּהְיֶינָה גָרְנוֹתָיו מְמֻלָּאוֹת עַל כָּל

זָוִית בְּכִלְיוֹת־חֵלֶב מִמִּזְרַע כָּל עָם…

בּוֹא, בּוֹא עִמִּי!


חָנִיךְ ד'

בְּפַחַד רָב סוּר מֵעָלָי!


הַפֶּלִאי א'

טוֹב כִּי נִקְרֵיתָ

לְפָנָי!.. כִּי מַה יוֹתֵר טוֹב מֵחָנִיךְ עִבְרִי

יָכֹלְתִּי לְהָבִיא לְגוֹג מַתָּת בְּיוֹם

חֲתוּנָתוֹ?.. רֵאשִׁית שְׁבִי מֵאוֹיֵב קָשֶׁה –

תוקף אותו

בּוֹא!


חניך ד' קורא בקול רם החוצה

הַצִּילֵנִי אֲדוֹנִי!


הַפֶּלִאי א'

שְׁתֹק!


חניך ד'

אַבְרָהָם!


אברהם נגלה מעבר המסך

הִנֵּנִי!


הַפֶּלִאי א'

אֲרוּרִים תִּהְיוּ!

עומד רגע כמרותק למקומו ומביט באברהם הניגש אליהם


אברהם

הַשַּׁר, אִם נָא

מָצָאתִי בְּעֵינֵיךָ חֵן, אַל תַעֲבֹר

מֵעַל עַבְדֶּךָ.


הַפֶּלִאי א' ניתק בקושי אל הפתח, איום איבה בדבריו

עוֹד אָשׁוּב הַיּוֹם אֶל בֵּין

קְרוּאֵי מִשְׁתֶּךָ.


אברהם כמבין לדעתו, שקט וּמוּכָן אֲנִי לְכָל

תִּשְׁאַל מִמֶּנִי – וּלְמָתַי תִּשְׁאָל.

הַפֶּלִאי א' נעלם.


חניך ד' כל עוד רוחו בו, עומד אצל אברהם

עֲנָק

וְאִישׁ אֵימִים – מִי הוּא?..


אברהם

אֲבִיר גּוֹג… הֵרָגֵעַ!


חניך ד' פניו נמוכי בושת

לַעֲבָדָיו שָׂמָנוּ וּלְשִׁמְצָה חֵרֵף

אֶת שִׁבְטֵי־עֵבֶר.


חניך ב' בלעג

הֲלָזֹאת פָּקְעָה אָזְנֶךָ?..

וְאֵיךְ תַּעֲמֹד בְּמִשְׁמַעְתּוֹ כָל הַיָּמִים?


חניך ד'

סָלַח, הַנָּשִׂיא!


חניך א'

וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אִתּוֹ

בְּאַרְצוֹתָיו לִמְשֹׁךְ שִׁלְטוֹן עִמּוֹ – וְהוּא

הֵן אַךְ נָגַע בְּךָ לְהַסְכִּינְךָ עִמּוֹ

וּלְהַכְשִירְךָ לְשֵׁרוֹת שֶׁפֶל, וַתִּקְרָא

אֶל הַנָּשִׂיא.


חניך ג' אל אברהם

הוֹי, אֲדוֹנֵנוּ, בִּרְאוֹתוֹ

אוֹתְךָ פִּתְאֹם נִכְנָס מִבֵּין קַלְעֵי הָאֹהֶל,

זָעַם הַלָּז עַד לְהַשְׁחִית וַיִסְעֲרוּ

נְחִירָיו – וְכַאֲחוּז שָׁבָץ סֻמַּר וְלֹא

יָכוֹל לָמוּש מִפֹּה עַד כִּי עָלָיו נִצַּבְתָּ.


חניך ד' מרטט כולו מפחד

עַתָּה יָעֹז בְּנִקְמָתוֹ!


אברהם כעין פקודת מצביא בדבריו

זֶה הַחִלֹּנוּ

לִבְחֹן אִישׁ אֶת אָחִיו – אֲנִי וְהוּא – כִּמְעַט

שֶׁבָּאנוּ בִּפְלִילָה, כִּמְעַט מָתַחְנוּ זָרֶת!

עוֹד לֹא מָחָר, לֹא מָחֳרָתַיִם הָאֶחָד

מִשְּׁנֵינוּ יַעֲמֹד מִכֹּחַ וְיָרִיק

אֶת עֶמְדָּתוֹ וּתְעוּדָתוֹ יִזְנָח.

מסתכל בחניכיו כבחנו אותם גם הם


חניך ה'

וְאוֹת?..

הַיֵּשׁ לְךָ גַם אוֹת, שֶׁנִּתְגַּבֵּר עָלָיו?


אברהם מאריך רוחו להם

אֵין אוֹת לִי, נְעָרָי!.. בַּקְּשׁוּהוּ בַּאֲשֶׁר

לִבְּכֶם הוֹלֵךְ – – – כִּי אִם יֵשׁ עוֹד בָכֶם הַיּוֹם

מִי הַיָּרֵא אֶת גּוֹג, יָשׁוּב מַהֵר, פֶּן עַד

יָפוּחוּ צִלְלֵי־עֶרֶב בַּכִּכָּר יִקְרָא

גּוֹג לִנְעָרָיו לְמִשְׂחַק־נָשֶׁק.


חניך ב'

אֲדוֹנֵינוּ,

אֲחוּזֵי חֶרֶב נַעֲמֹד לִפְקֻדָּתְךָ

הָכֵן נֶגְדָּם.


אברהם לחניכים א' וב'

אַתֶּם עַתָּה רְדוּ לְמַצַּב

הַמַּחֲנוֹת, הַזְעִיקוּ כָל צִבְאוֹת כְּנַעַן,

שֶׁהִתְיַצְּבוּ עָלַי, וּלְעֵמֶק הַיַּרְדֵּן

עִבְרוּ – גַּם שָׁם בֵּין הָעוֹבְדִים בַּחֲרֹשֶׁת גּוֹג

עוֹד יֵשׁ מִי לָנוּ נֶאֱמָן שֶׁיְּמַהֲרוּ

לְעֶזְרַתְכֶם: עִמָּם תַּקִּיפוּ כָל נִקְרַת

שִׂידִים הַמַּקְדִּירָה מֵעֶשֶׁן הִתּוּכִים.

עַיִן בּוֹחֲנָה שִׁגְרוּ בְכָל סוֹלְלָה

זוֹקְפָה בְּמַאֲרַב כְּתֵפֶיהָ עֲנָקֵי

תּוֹתְחֵי גוֹג – שָׁם לִי תְחַכּוּ עַד יֵחָתֵךְ

דְּבַר פֵּשֶׁר.

שני החניכים הולכים

וְאַתֶּם – מָאתַיִם אִישׁ – חֲנוּ

מִמּוּל הָאֹהָלִים פֹּה כְּמֶרְחָק חוֹרְשַׁת

הָאֲטָדִים – אֲבָל לֹא בָהּ, כִּי נִכְחָהּ

מִזֶּה הַעֵבֶר… וְהָיָה אָז בִּרְאוֹתְכֶם

מִי, הַמְנוֹפֵף פֹּה מַאֲכֶלֶת אֲרֻכָּה –

עִמְדוּ עָלַי כְּאִישׁ אֶחָד… אַךְ רְאוּ, אֲשֶׁר

לֹא רִאשׁוֹנִים אַתֶּם תָּבוֹאוּ בְדָמִים,

כִּי עַל כֵּן בְּבֵיתִי זֶה הִתְאָרְחוּ הַיּוֹם

כָּל מַלְכֵי־נֶגֶב הַיַּרְדֵּן לַחְתֹּם עִם גּוֹג

בְּרִית נֶשֶׁק וְאַמְנַת שָׁלוֹם, וּלְיֶתֶר תֹּקֶף

לְהִתְחַתֵּן בֵּינָם.


חניך ג' רב חשדים

גַּם אָז אַל בּוֹ נִבְטַח,

אִם גַּם שָׁלוֹם נִכְתֹּב בֵּינֵינוּ.

אברהם מלוום לפתח

יְדַעְתִּיו:

הוּא יַעֲלִים שִׂטְנָה וְיַחֲלִיק עָלַי

בִּבְרִית שְׁקָרִים וְלִדְרָכַיִם אֶת רִכְבּוֹ

יִרְתֹּם – אַךְ אֹרֶב אֶעֱרֹךְ עִמּוֹ מוּל אֹרֶב

וְלֶכֶד מוּל לִכְדוֹ… שָׁוֶה הַנִּצָּחוֹן

עַל גּוֹג בְּתַחְבּוּלַת מִשְׁנֶה.


חניך ד' יוצא אחרון – בפחד תחנונים

נִצָּב עָלָיו

הַפֶּלִאי… מִמְּרוֹמִים מַלְאָךְ יָרַד אֶל גּוֹג

לְהִלָּחֵם לוֹ!.. אֵי נִתַּן אוֹת לָנוּ, אוֹ

מַלְאָךְ שֻׁלַּח, אוֹ פֶלְאי, לְשָׂהֵד נִצְחוֹן

נְשִׂיאָם לַחֲנִיכֶיךָ?

יוצא


אברהם לבדו

נַעֲרִי לֹא רַק

אַתָּה וְשֶׁכָּמוֹךָ, הַמִּתְנַהֲלִים

לְרֶגֶל מַצְבִּיאִים, וּבְגֹדֶל חֶשְׁבּוֹנָם

שֶׁל אֵלֶּה מִסְפָּרָם הֵם הַקָּטֹן יַבְלִיעוּ –

לֹא רַק אַתָּה מוֹפֵת וּפֶלֶא תְזַמֵּן

לְךָ לִבְטֹחַ בָּם – כִּי זֶה מִשְׁפַּט כָּל גּוֹג

וְכָל כּוֹבֵשׁ, שֶׁיְּשַׁעַשְׁעֵם מִשְׂחַק חַרְבָּם,

אַךְ אֶת סוֹד גוֹרָלָם, אֲשֶׁר מְלוֹא קַשְׁתָּם

לֹא יַשִּׂיגֶנּוּ לְעוֹלָם – אוֹתוֹ כֻלָּם,

חָפְשֵׁי־פִתְרוֹן, בְּבִטְחַת־יֶלֶד יִטְעֲנוּ

עַל כֶּתֶף שְׁלִיחַ מְרוֹמִים, מַלְאָךְ, שָׂר פֶּלְאי…

עומד זקוף ואיתן נכח שמי מזרח

יָדַעְתִּי: בִּי בָּחַרְתָּ, אֱלֹהַי, לִנְסֹךְ

בִּכּוּרֵי דַם בַּגְרוּת בִּי, לִהְיוֹתִי רִאשׁוֹן

לָאֵלֶּה, שֶׁגָּמְלוּ לָשֵׂאת עִצְּבוֹן אָדָם

וַחֲזוֹנוֹ, וּלְהֵחָלֵץ לְאַחֲרִיתוֹ,

וּלְהִתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ כְּבֵן בְּכוֹר לֵאלֹהִים,

לְלֹא מַלְאַךְ בֵּינַיִם… כִּי לִי הָרִאשׁוֹן

הָיִיתָ לֹא רַק שַׁלִּיט־כָּל וֵאלֹהַּ רֹגֶז:

נִגְלֵיתָ בְרוּחִי וַיִּתְרוֹנֵן פִּתְאֹם

לְפֶלֶא רֵאשִׁיתוֹ וּלְפֶשֶׁר אַחֲרוֹן –

וְלֹא יֵדַע מֵאָז, מִי בִלְעָדֶיךָ בּוֹ,

וְזוּלָתְךָ מִי אָנִי…

מקשיב רגע לקול עמום, חנוק רעמים, המתגלגל ממרחק הכיכר

וַאֲנִי לֹא עוֹד

לְךָ עָיַפְתִּי עַד לִשְׁאֹל אוֹת – עוֹד אֲנִי

נִפְעַם מֵעֲלִיצוּת וּפַחַד לְכַלְכֵּל

כָּל תֹּקֶף שְׁלִיחוּתֶךָ… תֵּן הָאוֹת לָאֵלֶּה,

שֶׁלֹּא הֵתַמּוּ גְּבוּרָתָם לָךְ, לֹא הִרְנִינוּ

עָצְבָּם לָךְ – וַאֲנִי כֹה גֵא, כִּי אֱלֹהַי

קוֹנֶה בְחִירָיו בְּנַפְתּוּלֵי נִסְיוֹנוֹתָיו.


חניך ג' בא נחפז

גּוֹג בָּא וְהַמְּלָכִים!

יוצאים. לאוהל התיכון נכנסים בת המלך קטורה, דקלה, עכסה

יוטה ואליעזר.


אליעזר משתחוה לפני קטורה

פֹּה סוּרִי, בַּת הַמֶּלֶךְ!

סִלְחִי, כִּי לֹא סְפוּנוֹת בְּאֶרֶז הַמְּזוּזוֹת,

כִּי עַל כֵּן שְׁכוּנֵי עֵקֶד וְחַוּוֹת אֲנָחְנוּ –

הוֹאִילִי נָא!.. חֻפַּת דּוֹדַיִךְ אֲחוּזָה

בִּגְלִילֵי כֶסֶף וּקְלוּעָה מִסַּנְסִנֵּי

עִיר הַתְּמָרִים… וּרְאִי: בְּמַרְבַדֵּי דַמֶּשֶׂק

אַפִּרְיוֹנֵךְ רִפָּדְנוּ.


קטורה

שָׂא תּוֹדָה הָאִישׁ!


יטה בסקרנות חושדת

וְהַגְּבִירָה אַיֶּהָ – וְהָגָר?


אליעזר אל בת המלך

אַל נָא

יֵרַע לֵב בַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי הִתְמַהְמָהוּ:

עִם כָּל עֲבֻדַּת־בַּיִת הָתְפָּקְדוּ גַם הֵן

לִמְלֶאכֶת מִלּוּאִים בְּיֶקֶב וּמִטְבָּח,

בִּמְלֹא חֹם הַתְּכוּנָה הַיּוֹם לִכְבוֹד מִשְׁתֵּךְ.

יוצא. קטורה יושבת. עולה קול תרועת המון.

דקלה ניצבת עם עכסה לפני קטורה

הַמְתוֹפְפוֹת יוֹצְאוֹת לִקְרַאת גּוֹג – תְּנִי גַם לָנוּ

לָשֵׂאת לוֹ בַּמָּחוֹל תֻּפֵּינוּ.


יטה

אַף הַבְהֵלְנָה

הֲלוֹם אֵלֵינוּ מַקְהֲלוֹת שָׂרִים, גַּם אֶת

כָּל רֵעוֹתֵינוּ, שֶׁהִגִּיעַ עֵת דּוֹדִים

לָהֶן, מַהֵרְנָה לְשַׂמַּח לֵב בַּת הַמֶּלֶךְ

וּלְעוֹרְרוֹ לְרֹאשׁ חִשְׁקוֹ.

דקלה ועכסה פונות לצאת.


קטורה מעכבת אותן, אל עכסה

בִּי אֲחוֹתִי,

הַגִּידִי: הַנְּכוֹנָה שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים,

כִּי בַעֲלוֹת נְשִׂיא הָעִבְרִים לָגֹז צֹאנוֹ

עַל יַד חֶבְרוֹן, וַתְּנַהֲלִי מֵאָז הַבֹּקֶר

רַבַּת עֶדְרֵי אָבִיךָ מוּל רֵבֶץ אַבְרָהָם,

לִרְאוֹת כְּבוֹד בֵּית מַמְרֵא לוֹ?..

עכסה שותקת

וְהֲלֹא יָדַעְתְּ,

שֶׁהוּא גֵּר בָּא מֵעֵבֶר נְהָרוֹת… שֶׁאִם

לִבּו לָךְ תַּחְטְפִי, לוֹ תִנָּשְׂאִי, וְיוֹם

אֶחָד יָשׁוּב הוּא לִגְדוֹתָיו – הַאִם

מִמֶּנוּ לֹא יָרֵאת?


עכסה בתמהון געגועיה

מֵאַבְרָהָם?..


קטורה נוגה מאד

עָגְמָה

נַפְשִׁי לִסְדוֹם־מוֹלֶדֶת לְעָזְבָהּ… עַכְסָה,

וְלוּ בִמְקוֹם הַגֵּר עִם תַּעַר גּוֹזְזִים

אַחֵר בָּא בְּנִשְׁקוֹ?


עכסה

מִי?


קטורה

גּוֹג!..


עכסה נבוכה מעט

דּוֹדֵךְ?.. הוּא – רֹאש

אֻמּוֹת צָפוֹן?..


קטורה

לוּ אֶת הַיּוֹם נִשֵּׂאת לוֹ – לוּ

לְקָחֵךְ מִשֶּׁקֶט אֵלוֹנָיִךְ…

מפסיקה


עכסה ברתת תמהון לְמַלְכָּה

מֵעֵבֶר חֶרְמוֹנִים?..


קטורה

לוּ בַת רוֹעִים הָיִית

עַל שִׁקֲתוֹת חֶבְרוֹן וּבְעֵמֶק הַיַּרְדֵּן

וּבְשֶׁמֶשׁ כְּנַעַן – הֶחָפַצְתְּ מְאֹד לָלֶכֶת

לְאַרְמוֹן־מֶלֶךְ – שָׁמָּה? – – –


עכסה

לֹא הָדַר גּוֹג פְּנֵי

אָבִי לָקַחַת מִבְּנוֹתָיו אִשָּׁה.


קטורה

אַךְ אַתְּ –

אַתְּ מֶה עָנִית, לוּ שָׁאֲלוּ הַיּוֹם אֶת פִּיךְ

בְּחֶדֶר הוֹרָתֵךְ?.. לוּ לָךְ גַּם לָךְ סִפְּרוּ

כִּי בָא הֲדוֹּר חַרְבּוֹ וּבְרַעַשׁ אוֹפַנָּיו –

וְלֹא לַחֲצֹב נוֹזְלִים פֹּה וּלְגָדֵּל הַגֵּז –

רַק אָץ לוֹ נֵדֶה הַכִּכָּר?..

עכסה שותקת


דקלה

רַב הַכָּבוֹד

לָלֶדֶת אַלּוּפִים לְגוֹג וּמַצְבִּיאִים

לְעֲמָמָיו.


קְטוּרָה

אַתְּ כְּאַחַת מִבְּנוֹת שִׁבְטֵךְ

דּוֹבָרֶת – – – וַאֲנִי גִזְרַת בְּחוּרוֹתַי

דַּקָּה עוֹד וּמְסַלְּדָה מֵהֵרָיוֹן מַצְבֶּה

שַׁד וְיָרֵךְ, וְעוֹד עֶרְגַּת בְּתוּלַי חוֹנֶטֶת

כָּל חֹם בְּשָׂרַי לְאַהֲבַת רֵאשִׁית: עֶרְגָּה

לְתַפְנוּקֵי יַד גֶּבֶר, הַחוֹמְדָה מְשִׁי

בְשָׂרִי זֶה, שֶׁפֻּנַּק בְּהַרְמוֹנֵי מַלְכוּת,

יַד הַכּוֹבְשָׁה כָל רֶטֶט שַׁיִשׁ הַגּוֹלֵשׁ

עַל חַמּוּקַי – וְלֹא תִתְבַּע מֵהֶם מִיַּד

מַשְׂאַת פִּרְיָם… וְאֵיךְ פִּתְאֹם בְּלֹא עִתָּהּ

וּבְעוֹד בָּהּ בֹּסֶר כְּנַעַן, תְּשׁוּקָתִי אֶגְמֹל

בְּאַרְצוֹת־חֹרֶף לְמֵינֶקֶת מַצְבִּיאִים?..

זָר לִי עַמֵּךְ, דִּקְלָה!..


דקלה

גְּאוֹן נִזְרוֹ תִּשְׂאִי –

גְּאוֹן עַם אֲדוֹנִים.


קטורה

… וּפַחַד לִי מִמֶּנּוּ –

עַד לְתַנּוֹת לַעֲלוּמַי בְּיוֹם כְּלוּלוֹת…


יטה אל דקלה בתרעומת

הוֹי, הֲכָזֶה מִשְׁפַּט שִׁבְטֵךְ לְקְרֹא בְיוֹם

דּוֹדִים לִמְקוֹנְנוֹת?.. וְלָמָּה כֹּה עִצֵּב

דְּבָרֵךְ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ?


דקלה תמהה־מתנצלת

הַאֻמְנָם?.. הַאִם

לֹא תִשְׂמְחִי בְנַחֲלַת שָׁפֶר: בְּבָנִים

הַמַּפִּילִים חִתִּית זְרוֹעָם בְּשַׁעַר צָר?


יַטֶּה

דִּקְלָה, הֲרַק עַל בִּרְכַּת־בֶּטֶן יֶחֱלֶה

לֵב נַעֲרַת גֹּמֶר לְמוֹעֵד הָאַהֲבָה –

רַק בִּגְלָלָהּ מָתוֹק פְּרִי גֶבֶר לְעַלְמָה?


דקלה פונה אל בת המלך ודעתה גבוהה עליה

כָּזֶה מִשְׁפַּט הָעָם בָּאָרֶץ שֶׁאֵלֶיהָ

תֵּלְכִי לִמְשֹׁל עִם גּוֹג: אֵין לְעַלְמוֹת שִׁבְטִי

חֶמְדָּה מֵחֶמְדַּת אֵם, וְאֵין קִנְאָה גְדוֹלָה

וְרֹב גָּאוֹן מִזֶרַע גִבּוֹרִים קָשִׁים.


קטורה חרש

וְאַהֲבָה בְתַעֲנוּגֶיהָ?..


דקלה

לָהּ תִּדְאַג

אֶצְלֵנוּ כָּל שְׁבוּיָה, כָּל נַעֲרָה מִמְכֶּרֶת

שִׁפְחָה


קטורה

שָׂנֵאתִי אֶת אַרְצֵךָ…


דקלה

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר

בְּמִקְרָא־עָם וּבְשֶׁבֶת הַשָּׂרִים לָעוּץ

דָּבָר גָּדוֹל, כָּל בַּעַל בְּעַמָּיו יָבוֹא

שָׁם עִם אִשְׁתּוֹ, לְמַעַן יִשְׁאֲלוּ גַם פִּיהָ.

כִּי יֶחֶרְצוּ גוֹרַל אַרְצָהּ בְּיוֹם דְּאָגוֹת.

יטה

בִּכְנַעַן לֹא תַחְלִיט אִשָּׁה בְסוֹד גְּבָרִים –

אַךְ מִשְׁנֵה־חֵפֶץ לָהּ לִמְשֹׁךְ בְּשַׁעְשׁוּעֵי

עֶדְנוֹת תּוֹר עֲלוּמֶיהָ.

קול תרועה ותופים


דקלה

שְׁמַעְנָה: חֲצוֹצֶרֶת

גּוֹג!

דקלה ועכסה מבקשות לצאת.


קטורה לדקלה ועכסה

לֵכְנָה לִקְרָאתוֹ.

שתיהן יוצאות. יוטה מטפלת בפרכוסי בת המלך.

יֻטָּה, אֶת לִי הַגִּידִי:

לוּ בָחַר בָּךְ?..


יטה

גּוֹג?..


קטורה

כֵּן..


יטה

לוּ בִּי בָחַר, גְּבִרְתִּי,

וְלוּ עִמּוֹ אֶל קַצְוֵי־אֶרֶץ יְנִיעֵנִי –

בערגון אשה ובהתלהבות

הֲלֹא זֶה גוֹג, אֲשֶׁר לוֹ זְרוֹעַ עֲנָקִים!..


קטורה במרי כלה־ילדה

אָכֵן, זֶה גוֹג – זֶה גוֹג!.. הַאִם לֹא יֵצֶר לִי

לְמַעֲנוֹ הוּא לִנַתֵּק יִקְרַת רִקְמוֹת

וְאֵטוּנֵי כְלוּלוֹת, בָּם שְׁלֹשְׁת אוֹמְנוֹתַי

עָטְפוּ הַיּוֹם בָרִאשׁוֹנָה פַגַּת שָׁדַי

וְרֵאשִׁית רַעַד יְרֵכָי?.. וְאֵיךְ בְּטֶרֶם

שָׁנָה, אַךְ יִתְרוֹנֵן אָבִיב רַךְ, אֲנַתְּקֵם

אֶחָד, אֶחָד, לְחִתּוּלִים וּכְתוֹתָנוֹת,

וְעֶרֶשׂ יֶלֶד אֲנַעְנֵעַ בַּלָּאט בְּזֶמֶר

עַגְמָה לְגִיל דּוֹדִים קָצֵר, שֶׁעִם בּוֹאוֹ

כְּבָר מִהַר לֶכֶת לְעַרְבוֹת שְׁלָגִים רְחוֹקִים?..

וְאֵיךְ, יֻטָּה, לִי לֹא יֵצַר תּוֹר נְעוּרָי?..


יטה מרחמת אותה

כַּמָּה אַתְּ צְעִירָה!..


קטורה מתכנפת־מתאוננת

עוֹד לֹא עוֹרַרְתִּי בְכִי

עַל הַתַּמּוּז, וּבְמֹר קָדוֹשׁ בְּשָׂרִי לֹא סַכְתִּי

עִם אֲחָיוֹת בְּכִירוֹת בְּיֶרַח הָאָבִיב,

בְּקוּם מִיְּצוּעַ חֹרֶף לִתְחִיָּה הָאֵל,

שֶׁנָּח דָּקוּר בְּמִקְדַּשׁ־אֹפֶל, וִיבַכֵּר

כָּל בֹּסֶר אַהֲבָה וּבַעֲסִיס רְוָיָה

יִפְעַם דַּם בַּחֲרוּת… יֻטָּה, שִׁמְעִי, הֲלֹא

זוֹ הַשָּׁנָה עָלַי לִפְדּוֹת מֵהָאֵלָה

בְעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם אֶת רֵאשִׁית חֻמִּי

בְּקָרְבַּן־קֹדֶשׁ לִבְתוּלוֹת וְאֵיךְ עַתָּה

אֶשָּׂא לְבֶן אֵל זָר בְּשָׂרִי זֶה הַתָּמִים,

שֶׁפַּחֲדֵי יַלְדוּת בּוֹ וְשַׁחְרוּת עֶדְנָה,

שֶׁרַק הַיּוֹם קֻשַּׁר דֵּי רַעֲבוֹן גְּבָרִים,

וְעוֹד יִתְקַשֶּׁה לָלֶדֶת לֵאלֹהֵי צָפוֹן

מִסְפַּר הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר יַשֶּׁה מִמֶּנוּ.


יטה מתאמצת להפיג יגונה

הֲמֵאֱלֹהָם נִדְאָג?.. מִי כֵאלֹהֵי מִזְרָח?..

קְטוּרָה, יָדַעְתִּי: בֹּקֶר, בֹּקֶר יַעַרְכוּ

קָרְבַּן תָּמִיד בְּמִקְדַּשׁ־סְדוֹם לָאֲשֵׁרָה,

אֵם כָּל פִּרְיָה, אֲשֶׁר לֹא יְבוֹשֵׁשׁ רַחְמֵךְ

וְלֹא יָגֹל עָלֵינוּ בֹשֶׁת, פֶּן תִּשְׂמַחְנָה

בְּנוֹת גֹּמֶר לָנוּ…

שותה מן היין עצובה־מבודחה כאחת

לוֹ גּוֹג בִּי בָחַר, וְלֹא

יָרֵאתִי הִתְחָרוֹת עִם בְּנוֹת אַרְצוֹ, לִזְקֹף

כָּל פְּלָדוֹת־נֶגֶב אִישוֹנַי מוּל עִמְמוֹן

חִשְׁקָן בְּעֵינֵי תְכֵלֶת, וּלְסָעֵר דָּמַי

מוּל שֶׁקֶט צְנִיעוּתָן – וּלְהַרְאוֹתָן, כִּי לֹא

תֶחְסַר פִּרְיַת בְּשָׂרִי הַחוּם, דַּק הַגִּזְרָה,

מִמְּלוֹא לִבְנַת בְּשָׂרָן רְחַב אַגָּנָיו, כִּי לֹא

תֹאחַר פִּטְרַת בִּטְנִי זוֹ, שֶׁאִלְּמָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ

עַל שְׂדוֹת שָׁרָב כְּעֹמֶר בִּכּוּרֵי בְתוּלוֹת – – –

אַךְ לֹא בַת מֶלֶךְ אֲנִי – וּבִכְבוֹד בַּת רֹאשׁ

שׁוֹפְטִים וּבְמַרְתְּפֵי יֵינוֹ לֹא יְפַתֶּה

אָבִי אֶת גּוֹג…

מתוך דאגה קלה

אַךְ לָמָּה זֶה פִּגְּרוּ הוֹרַי

וְאַחוֹתִי לָבוֹא?

קטעי רעם מתגלגלים


קטורה

הֲתִשְׁמְעִי?.. מַה־זֹאת?


יטה

קוֹל צַהֲלַת תֻּפִּים.


קטורה

הַבִּיטִי: עֲרָפֶל

צָהֹב־אָפוֹר פּוֹשֶׁה בָּעֵמֶק, מִתְאַבֵּךְ

מִנְּבוֹ – לֹא אֵד כְּחַלְחַל, לֹא עַנְנֵי נְגוֹהוֹת,

הַמִּתְקַשְּׁרִים בָּהָר כִּדְבַר יוֹם יוֹם.


יטה ללא וודאות

עֲנַן אָבַק הָרֶכֶב הוּא…


קטורה בפחד רב

יֻטָּה!.. מִתְּמוֹל צְנֵפַת

הָעֲלָטָה שָׁם מְטַפֶּסֶת וַתְחַתֵּל

הָהָר בְּתִמְרוֹתֶיהָ…

מקשיבה קשב רב

וְהַקּוֹל לֹא קוֹל

דְּהָרוֹת


יטה משדלתה

שַׁכְּחִי עָצְבֵּךְ מִלֵּב: שָּׁוְא מִתְאַנֶּה

הוּא לָךְ לְבַעֲתֵךְ.

הַפֶּלִאי א' עובר


קטורה

רְאִי: מִי זֶה?..


יטה

הַשָּׁר,

עֲמוֹד נָא! הַגֶּד לָנוּ: מָה הַקּוֹל הַבָּא

מֵעֵבֶר הַמִּזְרָח?


הַפֶּלִאי א' מקשיב שמח

קוֹל סַעַר!


קטורה מופתעת פחד

הוֹי יֻטָּה!..

בְּעֶצֶם הַקָּצִיר – מָה אוֹת?..


הַפֶּלִאי א' ניצב בפתח

אוֹת נִצָּחוֹן!..

וְלֹא לְדוֹדַת גּוֹג לִדְאֹג מִמַּפַּץ־סַעַר

כָּזֶה – גּוֹג בְּחִיר דּוֹדִים יִשְׂחַק לוֹ וְיֵדָע:

כָּעֵת חַיָה בְּלֶדֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לוֹ

בֵּן בְּכוֹר יַחְנֹךְ כָּל תּוֹתָחָיו הַחֲדָשִׁים,

אַדִּירֵי רֶגֶם, לְבַשֵׂר שַׁלְוֵי עוֹלָם

הֻלֶּדֶת יוֹרֵשׁ גּוֹג וְאָז – אָז יִפְצְחוּ

כְּלֵי מֶחְיֵנוּ לִכְבוֹדוֹ שַׁאֲגַת פְּרָצִים,

אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא יָדְעוּ אֱלֹהַי כְנַעַן,

בַּהֲפִיחָם בְּנַהַם רַעֲמֵי תֵימָן.

הַפֶּלִאי א' עובר.


קטורה כה עזובה ונדהמת

לוּ לִי הִגִּיד: הֲיֵשׁ אֲשֶׁר בְּאַרְצוֹת־גּוֹג

יִשְׁרֹק חֲלִיל רוֹעִים עִם עֶרֶב וְהַצֹּאן

לוֹ תַעַן בִּגְעִיָּה עַל מַשְׁאַבֵּי שָׁלוֹם.


יטה מביטה אחרי הַפֶּלִאי א'

אַךְ זֶה גִבּוֹר!

רואה חניך עברי עובר

עֲצוֹר, הַנַּעַר, הֲרָאִיתָ

שַׂר גּוֹג עוֹבֵר?


החניך מבושם מעט

אֵיפֹה?


יטה

הַבֵּט לְשָׁם!..

מראה על צל הַפֶּלִאי א'


עַד הֵנָּה

יִגְהַר צִלּוֹ בַצָּהֳרָיִם: כְּמִדַּת

צֵל גֶּבֶר בַּחֲנוֹת הַשָּׁמֶשׁ… הֲתֵדַע

מִי הוּא?


החניך

אִם אֶת לִבֵּךְ חָטַף – קְחִי עֲצָתִי

וְתִמְצְאִי יָדַיִם לְלָכְדוֹ אֵלָיִךְ,

לְאֵין מוֹצָא לוֹ עוֹד: אוֹמְרִים, כִּבְדֵי בָשָׂר

שָׂרֵי גוֹג וְקֵהֵי עָרְמָה כֻלָּם – בִּרְפוֹת

הַיּוֹם, כְּטוֹב לִבָּם בַּשְּׁתִי, אֶל אָהֳלֵךְ

אִסְפִיהוּ חֶרֶשׁ, וְהָיָה בַלֵיל, בִּשְׁפַל

קוֹל הַמִּשְׁתֶּה, וְהוּא הֲלוּם אֲהַבְהֲבָיִךְ –

וְשַׂמְתְּ לוֹ עֲלִילָה, כִּי תִצְעֲקִי בְקוֹל

גָּדוֹל…

צוחק

אַתְּ בַּת דַּיַּן הָרֹאשׁ בִּסְדוֹם וְלֹא

פָנַיִךְ יְכַפֵּר הַלָּז בְּפִדְיוֹן־כֶּסֶף…

וְאָז לֹא לְבַדָּה תֵּצֵא גְבִרְתֵּךְ צָפוֹנָה,

אֶת תְּלַוִי אוֹתָהּ שָׁם: אֵשֶׁת מִשְׁנֵה־גוֹג!


יטה

טְחֹן אֶת שִׁנֶּיךָ!


החניך

וְזִכְרִינִי לְטוֹבָה,

אִם תִּתְקַיֵּם לָךְ עֲצָתִי… הוֹי, הוֹי, יֻטָּה,

אַל תַּחְמִיצֶנָּה – כִּי בֶאֱמוּנָה הִצְטַלְּלָה

בְּרֹאשׁ שֶׁנִּתְבַּהֵר הַיּוֹם מֵרֹב הַיַּיִן,

שֻׁלַּח אֵלֵינוּ מִמִּבְחַר יִקְבֵי אָבִיךְ…

שאון דברים עולה… נחפז

הִנֵּה שָׂרָה וְרֵעוֹתַיִךְ – וּמִזֶּה

הָעֵבֶר הַגְּבָרִים בָּאִים.

עובר


יטה מביטה לעבר הקרואים

שָׁם הָרִאשׁוֹן

בִּגְדוּד שָׂרָיו צוֹעֵד גּוֹג – בַּדּוֹדִים חָסֹן:

וְאַחֲרָיו הַמֶּלֶךְ בֶּרַעַ וּנְשִׂיאֵי

הָאָרֶץ לְעֶרְכָּם וְנַחֲלָתָם – כֻּלָּם

בְּבִגְדֵי־שְׂרָד וְסוֹמְרֵי־נָשֶׁק… הָאֶחָד

רַק אַבְרָהָם, בִּגְלוֹמֵי תְכֵלֶת מְכֻרְבָּל,

אֲפוּד אַבְנֵט הַמֶּשִׁי, הִתְפָּרֵק חַרְבּוֹ –

וְעַל מִצְחוֹ גְּאוֹן בְּכֹרָה כְּצִיץ יָקָר

עַל צְנִיף רַב מָג, וְהוֹד מַּלְכוּת תִּזְקֹף הַשָּׁכֶם.

גוג ושריו קרבים ראשונים.


הַפֶּלִאי א' ניצב על גוג

נְטֵה אֶת כִּידוֹנְךָ גּוֹג, נֶגְבָּה וּמִזְרָחָה!


גוג נוטה כידונו

הַשְׁקִיפוּ, גִּבּוֹרַי, עַל פְּנֵי כִכַּר יַרְדֵּן,

אִוִּיתִי לָנוּ לְנַסּוֹת עַל מִישׁוֹרָהּ

חֶפְזוֹן רִכְבִּי בְרוּצוֹ דֶרֶך נִצְחוֹנוֹת,

וּבְשֶׁקֶף זָהֳרָהּ הָרַב לְלַמֶּד־קֶלַע

אֶת צִבְאוֹתֵינוּ הַבְּרוּרִים… הוֹי, הוֹי, זִרְקוּ

כִּידוֹנֵיכֶם!


השרים זורקים כידוניהם למעלה וחוטפים אותם

לְגוֹג מַלְכֵּנוּ!


גּוֹג

כֹּה לֶחָי!..

הַרְחִיבוּ צַעַד – לָנוּ הַכִּכָּר!.. אוֹתָהּ

הַיּוֹם קָנִיתִי בְאָרְשִׂי לִי בַת הַמֶּלֶךְ –

עַתָּה נֶחְזַק לְשִׁלְטוֹן־אָרֶץ!


הַפֶּלִאי ב' ניצב עָלָיו משמאלו

כִּדְבָרְךָ מַלְכִּי!..

בְּקַחְתְּךָ לְךָ אֶת הַנְּסִיכָה פָּרַצְתָּ

גְּבוּלְךָ עַד נֶגֶב יַם הַמֶּלַח לְכַלְכֵּל

מִלְחַמְתְּךָ בְחַצְצֵי שְׂפוּנֵי גְבִישָׁיו

וּבְזֶפֶת וּבְגָפְרִית וּבְכָל עַפְרוֹת פְּצָצָה,

שֶׁטּוּב כֹּחָם חָקַרְתִּי לְגַבֵּל בְּלִילָם

בְּסוֹד מַתְכֹּנֶת וּלְקַרְקֵר כָּל מִבְצַר־אֶבֶן.


גוג שותה ודעתו טופחת עָלָיו

מִזְגוּ שֵׁכָר!.. הַרְבּוּ לִי זֶמֶר וּמָחוֹל!

מקהלת בחורים שרים

עַל בְּרֵכוֹת כְּנַעַן דּוֹד צַח וְאָדֹם כָּרַעַ –

מִן הַגַּנִּים בָּא רֵיחַ קִנְמוֹנִים:

בְּאֵר כַּלָּתִי מָה – הַמְּתוּקָה הִיא אוֹ מָרָה?..

וּפַרְדֵּסָהּ מַה יַעַל: מַלּוּחִים אוֹ רִמּוֹנִים?


הֲמַעְיַן־חֶסֶד זַךְ לָהּ, אוֹ מִרְפָּשׁ מָהוּל,

וְזוּ לָהּ גִּנַּת־מֶגֶד – הַפְּרוּזָה הִיא אוֹ סוּגָה?– –

אָז שִׁקְשְׁקוּ לוֹ הַבְּרֵכוֹת: גַּל כַּלָּתְךָ נָעוּל,

וּבְצֵל גַּנָּה עוֹד לֹא מָשַׁךְ לוֹ גֶבֶר עֲרוּגָה.


נָמָה עוֹד אַהֲבָתָהּ!.. דְּמֵה, דּוֹד, לְעֹפֶר הֶהָרִים,

יוֹרֵד לְרֵבֶץ יְדִידוֹת לִשְׁתּוֹת שָׁם מֵי מִשְׁקָע –

וַיְהִי לָהּ נֶאֱמָן אוֹנְךָ לִקְטֹף פְּרִי סְתָרִים,

וְכֶעָסִיס הַטּוֹב שְׂפָתֶיךָ – לְעוֹרֵר חִשְׁקָהּ.

מקהלת בחורות מתפרצות לפני הבחורים


מקהלת בחורות

הוֹי יְהִירִים בַּחוּרֵי כְנַעַן וְרוֹדִים –

רוֹדִים הֵם בָּנוּ!.. כָּל אֶחָד יִדְרֹשׁ רַק לוֹ

רָאשִׁית גַּנֵּנוּ, כִּי רַק הוּא דוֹד מִדּוֹדִים –

אַף אִם אֵין לוֹ דָבָר, כָּל רְכוּשׁוֹ: מַקְלוֹ.


וְאִם חָלִילָה לַנְתְּ בַּכְּפָר בְּלֵיל אֲדָר,

אוֹ נַחְתְּ מִשְּׁרַב קָצִיר בְּגֹרֶן חֲבֵרִים –

לֹא יַאֲמִין כִּי עוֹד גַּפְנֵךְ חוֹנְטָה סְמָדָר,

כִּי תְיַשְּׁנִי בָדָד שָׁדַיִךְ בְּלֵילוֹת עֵרִים.


צְאֶינָה אֲחָיוֹת, אֶל כָּל אַשְׁדוֹת צִנָּה

סָעֵרְנָה חֹם חֵיקְכֶן לְזֶרֶם וָרוּחוֹת!..

וְאַל יֵדַע כָּל גֶּבֶר, כִּי לִבְּכֶן חוֹלֵה קִנְאָה,

כִּי לֹא יִשְׁקֹט דִּמְכֶן עוֹד עַל יִבְלֵי מְנוּחוֹת.

המקהלות תופשות מקומן בחוץ, לעברי האוהלים


יטה משתחוה לפני בת המלך

שְׁלָחַנִי לְבַרְכֵךְ דּוֹדֵךְ וָאֶשְׁאָלֶנוּ:

מִי כַלָּתְךָ?.. וַיַּעַן: שַׂעֲרָה כִּכְנַף

עוֹרֵב בַּסַּהַר וְעֵינֶיהָ חֲנִיתוֹת

מְרוּטוֹת מוּל שֶׁמֶשׁ – כַּחֲלֵב רְחֵלִים שִׁנֶּיהָ.


עכסה משתחוה

שְׁלָחוּנִי אַחְיוֹתַיִךְ לְבָרְכֵךְ, כַּלָּה –

וְלֹא יָדָעְתִּי עוֹד, אֵיךְ אַכִּירֵךְ בִּבְנוֹת

הָאָרֶץ – וַתֹּאמַרְנָה: רֵיחַ אֲחוֹתֵנוּ

כַּתַּפּוּחִים.

שתיהן מצדדות ומפנות מקומן לשרה


שרה

אוֹתִי שָׁלְחָה אַרְצֵךְ?.. הַבִּיטִי:

כָּל נַחַל וּמִשְׁעוֹל, כָּל גֶּפֶן וְתָמָר,

כָּל רוּחַ מְסַלְסֵל נִצַּת שָׁקֵד לְבָנָה

וְצֶמֶר עֲדָרִים יִגְלֹם, כָּל יוֹם צוֹמֵחַ

כָּחֹל וְרַעֲנָן עַל פַּאֲתֵי שָׁמֶיהָ

הַחֲדָשִׁים תָּמִיד, כָּל שֶׁקֶט וְעָצְמָה

וְרֹן וּמְרִי בְכַרְמִילָּה וּבְמִדְבָּרָהּ,

וְכָל גִּבְעָה וְגֵיא וָעֵמֶק – זֹאת אַרְצֵךְ,

שֶׁתַּעַזְבִי לָלֶכֶת בֵּיתָה יְדִידֵךְ,

שְׁלָחַתְנִי לְבָרֵךָ – שִׁפְרָהּ בַּת צַמַּרְתָּהּ

בְּבִרְכַּת כְּנָעַן: שֶׁיִּתְאַו דּוֹדֵךְ יָפְיֵךְ

כְּרֵאשִׁית דְּבַשׁ, וִיהִי כַזַּיִת שֻׁלְחָנֵךְ

וְאֹשֶׁר רֶחֶם בְּנָוֵךְ יִפְרָח… יִצְהַל

כְּהֵידַד יֶקֶב יוֹם חַגֵּךְ וְטַל וְשֶׁמֶשׁ

בְּאֶשְׁנַבֵּךְ יָצִיצוּ וְרַבַּת שָׁלוֹם

תִּשְׂאִי לָעָם וָאָרֶץ!


קטורה

אֲדוֹנִי, נְשִׂיא עֵבֶר –

הֲבִרְכָתְךָ תִמְנַע מִמֶּנִּי בְּבֵיתֶךָ?


אברהם

יְהִי אֱלֹהִים עִם פִּי כָל רֵעוֹתַיִךְ אֵלֶּה!


קטורה בעקשנות וצפית תחנונים

מִבִּרְכָתְךָ בָּרְכֵנִי, הַנָּשִׂיא!


אברהם ניצב על גוג

וּקְטוּרָה קַבְּלִי

בְּחֶדְוַת־לֵב אוֹתָהּ, אִם כִּי הִיא רַבַּת־כֹּבֶד!

זֹאת הַבְּרָכָה, בִּתִּי צִוְּתָה אִתָּךְ בְּפִי

מוֹלֶדֶת כְּנָעַן, לְהוֹרִישׁ לְאָהֳלֵי־גוֹג

כָּל פֶּלֶא דַם מִזְרָח רָקְחָה בָךְ וְחָנְטָה,

זֶה דָם עַתִּיק, דְּלוּק חֵשֶׁק חֲמוּדוֹת עוֹלָם,

וּמִתְחַטֵּא בְקָרְבַּן־נֵצַח מֵחֲזוֹן

מָג וְנָבִיא…

קטורה נשמעת לברכתו באמון ובהתמכרות, שאינם זקוקים לכל הסברת מלים

… אֲשֶׁר בְּכָל אַרְצוֹת צִלְצוּל

בַּרְזֶל לְיוֹרְשֵׁי־גוֹג תּוֹדִיעִי לִנְגִידֵי

בַנַיִךְ כִּי אִמָּם הִיא רַבַּת־יַחַשׂ – בַּת

מִזְרָח, אֲשֶׁר לִכֵּד עַל כָּל פִּרְקֵי דְרָכָיו

כָּל רַהַב וְשִׁלְטוֹן וְרוֹמְמוּת קְדוּמִים,

לָהֵמָּה לֹא יָהִינוּ מַאַפְלֵי צְפוֹנָם

לַנֶּצַח, וַאֲשֶׁר כְּרֹב רָהְבּוֹ יָדַע

מִזְרָח זֶה לְמַצּוֹת אֶת כָּל רָז כִּסּוּפָיו

לֵאלֹהַּ פְּדוּת, עַזִּים מִיֵּצֶר כָּל גְבוּרוֹת.


גוג

הוֹי, הוֹי, כִּי כֹה הִקְשֵׁיתָ אַבְרָהָם, לִשְׁאֹל

מִמֶּנָּה!.. הַתְּכַלְכֵּל כָּל אֵלֶּה – הֲתִצְלַח

עָלָי?

תולה עיניו, המהבהבות משכרון, בשרה, במהתלת־זדון יעמעם על עצבונו־עלבונו

לוֹ עַל שָׂרָה צָלְחָה לְפֶתַע רוּחַ

טוֹבָה לָלֶכֶת בִּתְעוּדַת מִזְרָח אֵלַי

צָפוֹנָה וָאֶדְאַג מִשְּׁלִיחוּתָהּ…

אל קטורה בזלזול גבר

אַךְ לֹא

מִמֵּךְ אִירָא, בַּת מֶלֶךְ סְדוֹם: הֵן הַצְּעִירָה

אַתְּ בִּנְסִיכוֹת יַרְדֵּן, מַטָּע רַךְ – וַאֲנִי

כָּל כֹּח אֵיתָנִים לְעַרְבוֹתַי הוּצַק

בְּדָמִי אָנִי – – – לוּ שָׂרָה הִתְמוֹדְדָה

עִמִּי!.. אַךְ אַתְּ – אֵיךְ תִּתְגַּבְּרִי אֶל גּוֹג?


קטוּרה נתפשת וסולדה כאחת מגאוני גברותו

דּוֹדִי…

גוג אינו פונה אליה והיא מתרפקת נוגה על אביה, המדבר על לבה


גוג להוט יינו, אל שרה

שָׂרָה, אוֹמְרִים, כִּי לֹא יֵצֵא דְּבָרֵךְ לַשָׁוְא:

הָבִי מִבִּרְכָתֵךְ גַּם לִי!


שרה

אַחַת הִיא, גּוֹג,

לְךָ וּלְרַעְיָתֶךָ.


גוג

הֲכָלְתָה בְּרָכָה

מִפִּיךְ לִי אָנִי – לְיַחֵד אוֹתָהּ לְגוֹג,

לְכִבוּשַׁי וּלְרֹחַק מְלוֹנַי, לֹא רַק

לְאֹהָלָי?


ברע ניגש אל לוֹט

גּוֹג חֲתָנִי, הִנֵּה קְטוּרָה

יוֹצֵאת בִּמְחוֹל כַּלָּהּ לִכְבוֹד דּוֹדָהּ בְּחִירָהּ.

המנגנים פוצחים מנגינה אטית, מקוטעת מתחלפת בהמיתה.

קטורה מחוללת.


הַפֶּלִאי א' ניצב מאחורי כתפו של גוג.

לְאַט, לְאַט, כִּבְמַעְגַּל־קֶסֶם טוֹפְפוֹת

פְּעָמֶיהָ, וּכְאִילּוּ יָרְאָה כָל מַעְקַשֵּׁי

עוֹלָם הִיא צוֹעֲדָה־נְסוֹגָה וּמַעְלִימָה

דַרְכָּהּ סְבִיבֶךָ: כֹּה יַעֲקֹף מִזְרָח עַל גּוֹג

בְּשֶׁקֶט כַּחַשׁ לְרַשֵּׁל רִגְשַׁת שִׁלְטוֹן…

המנגינה הופכת פתאום לסערת נחשולים, קטורה מסתובבת כבמערבולת

וְכֹה יַעְרִים מִזְרָח: פִּתְאֹם מִדִּמְמָתוֹ

יִפְרֹץ כְּחֶתֶף לְהַהְבִּיל אֶת גּוֹג, לִרְאוֹת,

כִּי רִיק עֶזְרַת כָּל רֶכֶב לֶאֱסֹף מֶרְחָק,

וּכְאַיִן כָּל תַּחֲנוֹת מְלוֹא נִצְחוֹנוֹתֵינוּ

לִמְעוּף דְּבַר חֲזוֹנוֹ – כְּאֶפַע, כִּבְדָיָה…

הִשָּׁמֶר גּוֹג!


גוג ניגש קרוב קרוב אל שרה, חלחול נקמות בוקע בקולו

בָּרְכִינִי אָנִי הַגְּבִירָה:

כִּי לַמּוֹעֵד יִשְׂאוּ הָרַי אֶת בַּרְזִלָּם

וְלֶחֶם רְהָבִים אֹכַל מֵאָסְמֵי־צָר,

מִטְּחוֹן בַּחוּרֵי חֶמֶד נְהוּגֵי גוֹלָה;

כִּי בִּשְׁוָקַי בְּאֶפֶס מְחִיר יִקְנֶה לוֹ גֶבֶר

שְׁבוּיוֹת מִזְרָח לְפִלַּגְּשִׁים וּלְרַקָּחוֹת.

שרי גוג מתעלסים. התמתחות מדכדכת בין נשיאי כנען.


ברע משדלו

אַל תֶּחֱטָא, בְּנִי. בְּרֵאשִׁית הָאֱלֹהִים

בָּרְאוּ אֶת הַמִּזְרָח.


גוג מחציף נגדו

לֹא יַחַשׂ רִאשׁוֹתָיו

אֶחְמֹד לִי בְּקַחְתִּי בִתְּךָ…

דרדורי נפץ דחוקים מזעזעים אֶת האדמה

שִׁמְעוּ, זֶה קוֹל

אֵילֵי בַרְזֶל יָצַקְתִּי חֲדָשִׁים! הַיּוֹם

לִכְבוֹד חַג כְּלוּלוֹתַי צִוִּיתִי לְנַסּוֹת

הַלְמוּת קַרְנָם בְּמוֹרַד סֶלַע מוּל יַם סְדוֹם,

לָשֵׂאת הֵד חֹסֶן גּוֹג בְּרֹאשׁ חוּצוֹת תֵּבֵל,

כְּנַעֲנָה, נֶגְבָּה, וְקָדִימָה… לֹא, חוֹתְנִי!..

הֵן לִי כָל יַחַשׂ קֶדֶם לֹא יִשְׁוֶה בָעֵמֶק

הַזֶּה וּבְמִשְׂרְפוֹת גִּירוֹ וּבְאַבְקוֹת־נֵפֶץ

שֶׁיְּסַפֶּק־לִי לְהַעַל פִּיחַ וְשָׁאוֹן

בְּמֶרְחַבְיָהּ זוֹ מַכְחִילָה וּמְשֻׁכָּכָה,

אֵלֶיהָ יִתְחַמֵּק מִזְרַחֲךָ… אוֹ אָז –

לְנֶגֶד תּוֹתָחַי – נִרְאֶה, הֲיִתְפָּאֵר

לִרְשֹׁם תּוֹלְדוֹת שְׁבָטָיו בְּסֵפֶר הָאַחֲרִית,

כְּהִתְגַּדְּלוֹ בִכְתָב־רֵאשִׁית לְגוֹיֵי אָרֶץ.


ברע נבוך

נִסְעַר לִבְּךָ, גּוֹג…


גוג

מִשָּׁמְעִי פֹה יוֹם וָיוֹם,

אֵיךְ הִגְבַּהְתֶּם כְּבוֹדְכֶם עַל מִשְּׁפְּחוֹת צָפוֹן

וְאֵיךְ בְּיִתְרוֹן־דַּעַת לַמִּזְרָח תֹּאמְרוּ

לְנַהֲלֵנוּ כִּפְרָאִים מְשֻׁלְּחֵי־רֶסֶן

וַחֲשֻׁכֵּי הַדָּם – וַיִּתְחַמֵּץ לִבִּי,

וְכֹה חָפַצְתִּי לְהָשִׁיב אֶל חֵיק גְּאוֹנְכֶם

עֶלְבּוֹן שְׁבָטַי שֶׁהִשְׁפַּלְתֶּם, אֲשֶׁר תֵּדְעוּן,

כִּי אָנוּ נִכְבַּדֵּי הַדָּם – וּבְשַׁלְגֵי־צַיִד

וּבְצַרְבוֹת־כְּפוֹר בֵּרַרְנוּ וַנְּלַבֵּן אוֹתוֹ

לְמֶזֶג אַבִּירֵי כוֹבְשִׁים וַנְּחַמְּמֵהוּ

בְּקַרְנֵי־שֶׁמֶשׁ נִלְכָּדוֹת עַל הַרְרֵי־אָלֶף,

וּרְסִיסֵי פֶדֶר צַיִד, שֶׁהִתְבַּעַבְּעוּ

עַל מְדוּרוֹת חֹרֶף, הִשְׁמִינוּהוּ… אַךְ טָרִי

דָּמֵנוּ עוֹד וְלֹא פֻחַם מֵאֵלֶּה שְׁמֵי

שָׁרָב, הָרוֹעֲפִים עַיְפוּת כָּל הַדְּבָרִים

כִּקְטֹרֶת אֶל זִקְנַת דִּמְכֶם – לֹא נִתְחַלְחַל

מֵרוּחַ הַחוֹזֶה פִתְאֹם בַּהֲזָיוֹת

מִזְרָח תַּכְלִית־בְּלִימָה בַּכֹּל.


מלכי צדק יושב בראש המסובים שקוע בנפשו

גּוֹג, גַּם אַתָּה

נִתְפַּשְׂתָּ לְסוֹדוֹ… כִּי לָמָּה זֶה תִמְשֹׁךְ

תָּמִיד מִזְרָחָה?


גוג בחום שנאתו

עַד אֶרְוֶה בְשָׂמָיו, רְקָחָיו!..

וְיוֹם אֶחָד אַרְגִּישׁ, כִּי בְדָמִי הָפְכוּ

לְצַחֲנַת רַעַל מְפַעְפַּעַת, כִּי בְשָׂרִי

יִבְהַק כְּדְלוּק צָרַעַת מִזַּרְחוֹ – הוֹי, אָז

שׁוּב אֶעֱרֹק אֶל קֹר נִשְׁמַת יַעֲרוֹתַי,

שֶׁכִּרְסְמוּם רוּחוֹת הַסְּתָיו, וּמִקִּפְאוֹן

נַהֲרוֹתַי אַבְרִיא דָמַי…

פונה אל המנגנים

מְשׁוֹרְרֵי

כְנַעַן!.. הֲתֵדְעוּ אֶת מַנְגִּינַת פִּתֵּי

הַשֶּׁלֶג, הַמְחַתְּלִים בְּסַעַר דִּמְמָתָם

עַרְבוֹת הַלֵיל הַמְּפֻשָּׂקוֹת, וּמְחוֹל עֵצִים

בְּסוּפַת חֹרֶף וְרִנַּת גַּלֵּי אָבִיב,

הַמִּתְנַצְּחִים עַל מַפַּץ־קָרַח?.. הֲתֵדְעוּ

שְׁאוֹן רֶכֶב דַּיִשׁ בְּגָרְנוֹת פִּגְרֵי אוֹיֵב,

וּתְרוּעַת חַיִל מֵהָחֵל בַּרְזֶל שָׁנוּן

בִּבְשַׂר הַמְּנֻצָּחִים, וְרֹן פָּרָשֵׁי קָטֶל?

באוהל שרי גוג תרועת הוללות ושירי מלחמה

דקלה ניצבת על קטורה

לִמְדִי שִׁירָה זוֹ, בַּת הַמֶּלֶךְ!.. כֹּה תָשִׁיר

מוֹלֶדֶת הַצָּפוֹן: לֹא אַגָּדוֹת שָׁלוֹם

תִּשָּׂא וְלֹא צִפִּיַת־נֶפֶשׁ מְפַנֶּקֶת

לְשֶׁלֶו עֲצַלְתָּיִם – בְּעֶרְגָּה לְדַם

אוֹיֵב חַם הֶבֶל, הַמְגָּרֶה סִבְאוֹן מְשְׁנֶה

לְהֶרֶג כֶּבֶד נִצָּחוֹן וּבְגַעְגּוּעֵי

הִלּוּלֵי קְרָב תָּפִיג עַל מְדוּרוֹת סְתָוָהּ

שְׁרִיקוֹת לֵילוֹת עַצָּבֶת.


קטורה מתוך סירוב וגאון נעלב פונה אל מקהלת הבחורות

רֵעוֹתַי, שִׁירֶנָה

לִי שִׁיר שַׂהֲרוֹנֵי גְמַלִּים מִתְנַהֲלִים

בִּרְסִיסֵי חוֹל וּבְזֹהַר כּוֹכָבִים לִקְרַאת

מַעְיָן וָשָׁמֶשׁ… פְּצַחְנָה לִי שִׁיר נִצָּחוֹן,

שֶׁבָּא כְבָר, שֶׁרָחַץ דָּמָיו, שֶׁהִתְחַטֵּא

כְּבָר עַל מִזְבַּח הַאֱלֹהִים, שֶׁהֶעֱדָה

אֶתְכֶן בַּז רִקְמָתָיִם – יַעַל מִשִּׁירְכֶן

וִּמִמְּחוֹלְכֶן שְׂשׂוֹן שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם פְּתוּחִים,

רֹן אֹסֶף וּתְפִלַּת שְׁנוֹת שֶׁקֶט מִשְתַּפֶּכֶת

לִפְנֵי כַפֹּרֶת קֹדֶשׁ.

שיר ומחול באוהל קטורה


הַפֶּלִאי א' לגוג

כֹּה הוּא הַמִּזְרָח:

נָזִיר הַמִּתְהַפֵּך אַכְזָר, הַמִּשְׁתַּכֵּר,

בְּשׂוֹא יִצְרוֹ, מִבֹּסֶר רֶשַׁע – אַךְ חַלָּשׁ

לְגְמֹל רִשְׁעוֹ כָלִיל, לִמְזֹג זַגָּיו… עַל כֵּן

הוּא יְדַמֶּה כָל קְרָב, כָּל שִׁלְטוֹן־דָּם עַל דָּם

רַק שַׁעְשׁוּעִים, רַק בֹּסֶר שֶׁל רֵאשִׁית תּוֹלְדוֹת

גּוֹיִים בָּאָרֶץ – כִּי הוּא לֹא מָצָא דֵי אוֹן

לָשִׂישׂ בָּהֶם עַד הִגָּמְלָם בְּדַם גִּזְעוֹ

לְקַו וּלְחֹק וּלְמִשְׁפַּט־יֶתֶר לֶחָזָק.


מלכי־צדק עודנו מפליג בהלך רוחו

חָזְקָה עָלָיו יַד אֱלֹהָיו לְטַלְטְלוֹ

עַל כָּל נְתִיבוֹת גּוֹרַל אָדָם.


הַפֶּלִאי א'

הִשָּׁמֶר גּוֹג!

אַל תִּתְפַּתֶּה!.. אַל תִּתְיַגַּע מִמִּלְחָמוֹת

כָּמוֹהוּ… זֶה דַרְכּוֹ שָׁוְא לְכַרְבֵּל מֵאָז

בִּצְעִיף חִידוֹת כָּל מַה־שֶׁהִתְפַּשֵּׁט עֵירֹם,

שָקוּף, נִכְסָף לְהִכָּנֵעַ – וּלְשַׁבֵּשׁ

נְתִיב נַפְתּוּלִים כֵּנִים לְכָל מִשְׁעוֹל אָטוּר

לֶזה, הַמַּחֲצִיף גְּלוּי כֹּח וְנָקִי,

לְחֹפֶשׁ מַסְעוֹתָיו וּלְטֶרֶף כִּבּוּשָׁיו.


גוג פונה קצר רוח למחוללות

חֲדַלְנָה מִמְּחוֹלְכֶן!.. דִּקְלָה, הַעוֹד תֵּדְעִי

לָשִׁיר שִׁיר כֹּהֲנוֹת בְּתוּלוֹת עַל בָּמוֹת קֹדֶשׁ,

בְּיוֹם צֵאת מַחֲנוֹת שָׁבֵי קְרָב בִּמְחוֹלוֹת

בְּטַבּוּר־יַעַר הַצָּפוֹן – שָׁם, שָׁם אֶצְלֵנוּ? – – –


דקלה שרה במחול

אֲנִי כֹהֶנֶת לָאָדוֹן וּלְאַב הַכֹּל –

עֲגוּנַת נֶצַח – אוֹן גֶּבֶר חֵרֶם לִי:

רַק דַּם תְּלוּיִם וּמְדֻקָּרִים בְּלֵב אַלּוֹת

אֶמְזֹג קָרְבָּן לְאֵל וְצַיַּד־פֶּרֶא –

וְאֶתְגּוֹדֵד בִּשְׂדֵי בְּתוּלָי.


כִּי לֹא יָצָאתִי בְעִקְּבֵי דוֹדִי,

בְּמַעֲרֶכֶת גִּבּוֹרִים לִקְרַאת אוֹיֵב –

כִּי לֹא קָלַעְתִּי מַחְלְפוֹת זְהָבִי

סְבִיב לְחָיַי לְהוֹרִידָן כִּזְקַן לוֹחֵם

עַל מַדֵּי־קְרָב – – –


וַיְהִי בְּשׁוּב הַמַּחֲנוֹת… בַּלַּיְלָה הִתְדַּפֵּק

מִי עַל דַּלְתִּי, הֵצִיץ מֵעַנְפֵי־סַהַר בַּחַלּוֹן –

עֵרָה אָזְנִי לְקוֹל דּוֹדִי – אֵין קָשֶׁב!.. הוֹי הַגִּידוּ,

מַדוּעַ הַבְּשׁוֹרָה אִלֶּמֶת כֹּה – וּמִי הַצִּיר

הַלֹּא נִרְאֶה שֶׁהִתְיַלֵּל הַכֶּלֶב לִקְרָאתוֹ?


וּבְיַעַר הַבָּצִיר שׁוֹטַטְתִּי לְשַׁכַּח יְגוֹנִי,

כִּי כֹה בּוֹשֵׁשׁ דּוֹדִי לָשׁוּב –

וָאֵרֶא בַפֹּארוֹת: קוּרֵי חַיָּיו שְׁחוּלִים

כִּפְתִילֵי כֶסֶף, שֶׁטָּווּם דַּק מִן הַדַּק

יְדֵי אֱלִילוֹת בִּכְחֹל רוּחוֹת בָּצִיר.


וָאֵדַע אָז, כִּי אֶל מִשְׁתֵּה אֵלִים,

אֶל מְדוּרַת אֲבִי הַנַּפָּחִים וְחוֹרְשֵׁי־נֶשֶׁק

זִמְּנַתּוֹ אֱלִילָה־כַלָּה בִנְשִׁיקַת מָוֶת:

שָׁם תִּסְעָדֵהוּ בַחֲזֵה רְאֵם צָלוּי וְיַיִן מְצֻנָּן,

וְשָׁם יָנוּחַ וְחַרְבוֹ לִמְרַאשוֹתָיו.

* * *

כִּי לֹא יָצָאתִי בְעִקְּבֵי דוֹדִי,

כִּי לֹא קָלַעְתִּי מַחְלְפוֹת זְהָבִי

סְבִיב לְחָיַי, כִּזְקַן לוֹחֵם עַל מַדֵּי־קְרָב –

אוֹן גֶּבֶר חֵרֶם לִי, רַק דַּם שְׁבוּיִם אַקְרִיב

עַל הַבָּמוֹת: כֹּהֶנֶת הָאָדוֹן וְאַב הַכֹּל.


גּוֹג

כֹּה הֵמָּה אֱלֹהֵי צְפוֹנִי: לֹא מִשְׂחַק רִיק,

לַהְבִּיל אֶת הָאָדָם, בָּרְאוּ הֵם מִלְחָמָה:

הֵן הִיא רֹאשׁ תַּאֲוַת נֶפֶשׁ לָמוֹ וְאוֹתָנוּ

צִוּוּ לָעֹז לָלֶכֶת בָּהּ בְּלֵב שָׁלֵם.


הַפֶּלִאי א'

כֹּה נַעַשׂ מִלְחָמוֹת בָּאָרֶץ, כֹּה נִמְשֹׁךְ

בְּגֵאוּת חַיִל דֶּרֶךְ עַם עָז, שֶׁקִּבֵּל

חֹק מוּסָרוֹ כִּכְרוּז כּוֹבְשִׁים – וּלְזָרָא לוֹ

כָּל לַעֲגֵי תוֹרַת הַקֶּדֶם.

אל גוג

לֹא אַתָּה

תִּשְׁגֶה בְּחֶזְיוֹן־כֶּסֶל לָמוֹ, שֶׁבְּמַרְאָה

אַחַת יַבִּיט דְּמוּת אֵל קְנָאוֹת, אֲדוֹן צְבָאוֹת

וּבַשְּׁנִיָּה לוֹ יֶחֱזֶה תְמוּנַת שְׁלוֹם

שְׂפַתַּיִם, הַשּׂוֹרֵר בֵּין עַם הָאֲדוֹנִים

וּבֵין תּוֹלֶדֶת נֶחְשְׁלֵי כָל מִשְׁפְּחוֹת

אָדָם… גּוֹג, הֲיָגוּר נָמֵר עִם גְּדִי?… מַה־לְּךָ,

רֹאשׁ מַצְבִּיאִים, וּלְתוֹרַת פַּחַד זוֹ?

מתיחות המבוכה בין נשיאי כנען הולכת וגדולה.


אברהם אל גוג

אָחִי,

בִּכְבוֹד אוֹרְחַי – בְּנֵי קֶדֶם – אֶתְפָּאָר!.. יָדָעְתָּ:

אֵין צֹרֶךְ לַמִּזְרָח לִלְמֹד בְּאֶרֶץ גּוֹג

לְמַלֵּא־יָד בַּנָּשֶׁק.


הַפֶּלִאי ג' מזדקר פתאום לפני אברהם

אַךְ אֵין כַּמִּזְרָח

לַהְפֹּךְ תַּעֲנוּגוֹת קְרָב לְעִקְּשׁוּת קְנָאוֹת

לְלֹא שִׂמְחַת שָׁלָל…

ניצב עָלָיו במפגיע, כבוחן אותו

כִּי יֵשׁ כְּנוֹחַ לוֹ

מִשְּׁאוֹן קְרָב, וְרָאָה פִתְאֹם סְבִיבָיו מִשְׁטַח

פִּתְרוֹנֵי כַחַשׁ, שֶׁפֵּרְשׂוּ לוֹ מֶרְחַקֵּי

כָּל כִּבּוּשָׁיו… אָז יֵשׁ אָץ לוֹ לְהִנָּזֵר

לַחֲזוֹנוֹ, וְאֶת כָּל אֲסֻפֵּי זְהָבוֹ

וְתוֹעֲפוֹת כָּל חֶמֶד מִשִּׁבְעַת דַּרְכֵי

נִצְחוֹנוֹתָיו, כָּל מַה שֶׁבִּגְלָלוֹ שִׁבְטֵי

גוֹג מִסְתַּכְּנִים מִקְּצֵה הָאָרֶץ – יְטַמֵּר

זֶה מִזְרָחֵנוּ, כְּאֶחָד רַב מָג כִּילַי,

בְּאוֹצְרוֹת־חֵרֶם, יִתְנַדֵּב לְמִכְמַנֵּי

מִקְדָּש עַתִּיק פִּדְיוֹן שְׁגָגוֹת שֶׁנִּסְתַּכְסֵךְ

בָּהֶן… וְלָמָּה מִלְחָמוֹת יָקִים בָּאָרֶץ,

וְלֹא לִבּו תָמִים לַעֲתִידוֹת הַנָּשֶׁק?..

וּלְתַכְלִית־מָה יִתְחַר עִם גּוֹג?


גוג מתרהב באברהם

כֹּה דְּבָרִי אֲנִי!


אברהם אל פלאי ג'

כִּי אֶתְחָרֶה עִם גּוֹג – בּוֹ אֶתְנַסֶּה… הָאִישׁ

מִי אָתָּה?


הַפֶּלִאי ג'

בֶּן מִזְרָח כָּמוֹךָ..! בָּאתִי הֵנָּה

לָדַעַת הַהִצְלִיחַ נִסְיוֹנְךָ עַד כֹּה.


אברהם

הַפֶּלִאי, לֹא מָנִיתִי עוֹד כַּמָּה זִמֵּן

אֵלִי לִי נִסְיוֹנוֹת.


הַפֶּלִאי ג'

גֵּא אַבְרָהָם מְאֹד!

הַאַף אֻמְנָם דִּמִּיתָ הָאֶחָד אַתָּה

מִכָּל הַמִּתְחָרְשִׁים בַּמִּקְדָּשִׁים לִשְׁמֹעַ

קוֹל אֱלֹהִים?..

ביאוש ובטחה אחרונים כרוכים זו בזו

יֵשׁ נִסָּיוֹן אֶחָד!

אברהם

אֵיזֶהוּ?

הַפֶּלִאי ג'

לִרְאוֹת אֶת הַמְעֻוָּת וּלְהִתְחַמֵּק מִמֶּנּוּ

וָהָלְאָה!.. וְאַתָּה הָרְאֵיתָ לְתַעֵב

כָּמוֹנִי הֶדֶר מִגְדְּלֵי בָּבֶל, תַּרְבּוּת

יְהִירָה, הַמְגַשְּׁשָׁה לְאוֹר שֶׁל מִסְפָּרִים

גְּדוֹלִים וּמְרֻבָּבִים בְּאֹפֶל הַחֶשְׁבּוֹן

הָרַב מִכָּל מִסְפָּר מָנוּי – כָּל זֹאת הָרְאֵיתָ,

וְלֹא נִרְתַּעְתָּ מִשִּׁגְגַת אֱנוֹשׁ! אַתָּה,

בָּשָׂר וָרוּחַ, כְּלִיל תַּרְמִית יְצִירָה – אַךְ גַּם

שָׁלָב רִאשׁוֹן בְּסֻלַּם־פְּדוּת לְמֵיטִיבֵי

הַקְשֵׁב קוֹל אֱלֹהִים מֵאַכְזָבוֹת עָמָל,

הַמְהַלֵּךְ תַּחַת שָׁמֶשׁ… בָּאתִי לִשְׁאָלְךָ,

אִם לֹא מָעַלְתָּ בְּקוֹלוֹ לִמְשֹׁךְ עֲוֹן

כָּל מַדּוּחֵי עוֹלָם אֶל שַׁעַר הָאַחֲרִית

כְּאֶחָד גּוֹג?


אברהם

אֵין זֹאת, כִּי בִדְרָכִים רַבִּים

יְנַסֶּה־אֵל אָדָם: אוֹתְךָ, אֶת גּוֹג, אוֹתִי…

דברו גם הוא עז ומחליט

הָאִישׁ, הַאִם זֶה לִי גָאוֹן רֵיק, שֶׁנִּפְתֵּיתִי

לְבַדִּי לִמְנוֹת חֶשְׁבּוֹן חָדָשׁ מִזֶּה, שֶׁגּוֹג

מְצָאוֹ יָפֶה לוֹ, וְאַתָּה בַעְטְתָּ בּוֹ

כִּבְמִרְמַת־נֶצַח?


גוג קם שכור בחברת שריו


הוֹי כַּמָּה עוֹד יְהַפְּכוּ

בְּדִבְרֵי לָהַג?..

ניגש אל הַפֶּלִאי ב'

וְאַתָּה, הַפֶּלִאי, עֵקֶב

לְתַפְקִידִי עִמִּי עָמַדְתָּ, וַתַּבְטַח

לִי סוֹד כָּל חֹסֶן אֲדוֹנִים, שֶׁלֹּא יִמְצָא

לוֹ כֹח צָר – רְאֵה: אָרַך לִי, כֹּה אָרַך

פִּתְאֹם הַזְּמַן עַד תַּעֲמִיד עַל תִּקּוּנָהּ

מֶמְשֶׁלֶת הַמְּכוֹנָה, לִכְלֹל בָּהּ מִלְחַמְתִּי

בְּפַרְסוֹתֶיהָ־נְחשֶׁת וּבַרְזֶל קַרְנֶיהָ –

מַהֵר, אֱסֹף כָּל חָרָשַׁי, כָּל אֳמָנַי,

חֲצֹב, אַזֶּן, זַקֵּק כָּל גּוּשׁ בַּהֲרָרָי!..

וְאִם בִּמֵאָה נֶפֶשׁ יַעַל כָּל גַּלְגַּל

וְכָל רַתּוֹק בְּאֶלֶף, אַל תַּחְמֹל אֶל אִישׁ –

וּמְכוֹנָתְךָ תַקֶּן, מְרוּקָה, מוֹצֶקֶת עֶשֶׁת,

עַד עֲרוּכָה כָל חִשּׁוּקֶיהָ בָּהּ תִּלְטֹשׁ

מוַּל רָמֵי רוּחַ אֵלֶּה מוֹרִגֵּי אֵימָה –

אוֹ אָז נִרְאֶה, אֵיךְ יִתְקַיֵּם בָּם חֲזוֹנָם!..

קצר רוח דוחק בפלאי ב'

הַפֶּלִאי, קַצְתִּי בְּנִכְלֵי מִזְרָח!..


הצופה

אִישׁ רָץ

מֵעֵבֶר הַכִּכָּר.


הפלאי ב'

הַצִּיר!

מקשיב לקול הרעם הממושך

הַקְשֵׁב!.. עָתָּה

לֹא יְאַחֵר עוֹד נִצְחוֹן־גּוֹג!

כולם מקשיבים


הפלאי ג' בהתמרמרות לאברהם

שְׁמַע, גְּבַהּ הָרוּחַ!

הַמְּעַט לְךָ כָּל מִרְזְחֵי הַדָּם, שֶׁגּוֹג

וַחֲבֵרָיו עוֹד יַעַרְכוּ עַל אֲדָמוֹת

לְשׂבַע – כִּי בְאַשְׁמָתְךָ אַתָּה תִּטּשׁ

בֵּין חֲלוּצֵי אוֹר וְיוֹרְשֵׁי צָפוֹן מִלְחֶמֶת

קְנָאוֹת קָשָׁה מִיּוֹם זֶה לְדוֹרֵי דוֹרוֹת

לְלֹא תַכְלִית אֱמֶת… וּמִשְׁנֵה־חֵטְא מֵזִיד

לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא כִּירִיבָיו אֲחוּז

מִקְסָם הָיָה – רַק גְּלוּי עֵינַיִם הִתְעַתֵּד

לַקְּרָב בְּעַד גְּאוֹן אָדָם בָּדוּי, בְּעַד

פִקְּדוֹן כְּזָבִים, שֶׁהָאֳמַן לוֹ מֵאֱלהִים…

משכך אֶת קולו, לבל ישמעו כל המסובים

רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ, בְּנִי, עַל גְּבוּל זְדוֹנְךָ הָרָב:

מֵרֹאשׁ צְפוּיָה לִי אַחֲרִית קְרָבְךָ עִם גּוֹג

כְּנִצְחוֹן־שָׁוְא לְמַחֲנוֹתָיו וְכִמְבוּכַת

גּוֹרָל לַהֲמוֹנֵי אָדָם, וּתְבוּסַת נֶצַח

לְךָ וּלְאֵלֶּה שֶׁדָּגְלוּ בָךְ…

הד נהם תחתיות

הֲתִשְׁמַע?..

קוֹל מְבַשֵּׂר לְגוֹג!


אברהם שקט רוח ונכון לגורלו

עוֹד נִצְחוֹנוֹ רָחוֹק.


גוג

מתעבֵר לָרִיק עוֹד תִּתְעַקֵּשׁ לְהַחֲזִיק נֶגְדִּי

פָּנָיִךְ אַבְרָהָם.


אברהם

הֲכֹה בָטַח לִבֶּךָ?

גּוֹג, אַל תִּשָּׂא מְרוֹרוֹת עָלַי, אֲשֶׁר גָּדַל

לְבָבִי גַם אֲנִי לְהַלֵּךְ בְּנַפְתּוּלִים

עִמְּךָ, לִדְחוֹת עַד עֵת קֵץ נִצְחוֹנְךָ עָלַי,

לִכְפֹּר בּוֹ!


הצופה

בְּיָדוֹ הָרָץ יְנוֹפֵף דֶּגֶל!


הפלאי א'

נֵס צִבְאוֹת־גּוֹג!


הפלאי ב' גא הצלחתו, מראה על נשיאי כנען

גּוֹג, אַל עוֹד לָנוּ הִתְחַפֵּשׂ

בִּפְנֵי אַנְשֵׁי בְרִיתֵנוּ.

התרגזות ולחש־חששות בין מלכי כנען.


אחד הנשיאים קם וידו על חרבו

הַשְּׁמַעְתֶּם?..

אל המלך ברע

הַמֶּלֶךְ,

אָמַרְנוּ לְפַתַּחַ נִשְׁקֵנוּ בַמִּשְׁתֶּה,

לְהִתְעַלֵּס עִם חֲתָנְךָ וּלְהִתְרָעוֹת

בְּלֵב יָשָׁר… וּרְאֵה: הוּא הָרִאשׁוֹן נָתַן

בֵּינֵינוּ פִיחַ.


אברהם

הֵרָגְעוּ, נְשִׂיאֵי כְנָעַן!..

אל גוג בהראותו על הפלאי ב'

אָחִי, בָּא רֵעֲךָ בַעֲלִילָה עָלֶיךָ,

כִּי תַהֲלֹּךְ סְתָרִים עִמִּי, כִּי זֹאת בְּרִיתְךָ

עִמָּנוּ בְּבָסְרָהּ הִבְאִישָׁה.


גוג מאזין שכור אושר לשברי הרעם

נְכוֹנָה

דִּבֵּר!.. אֵין מִי בָכֶם עַתָּה שֶׁיִּתְעַצֵּם

עִמִּי – וְלָמָּה לִי בְרִיתְכֶם?

המנגינות חדלו. שרי גוג מצחצחים בנשקם עליזי יין.


אברהם ניצב קרוב אצל גוג

אוֹרְחִי אַתָּה –

טוֹב לְמִשְׁתֶּה חֶלְקַת לָשׁוֹן מֵחִרְחוּרֵי

דְבָרִים…

כולו אומר גבורה ודבריו נמרצים

גַּם זֹאת עֲשֵה לִי לְהַרְגִּיעַ רוּחַ

שָׂרֶיךָ, שֶׁתֹּאמַר לָהֶם, כִּי לֹא נָקֵל

לְהַצִּיב־לֶכֶד לִי, וְלֹא לִבִּי יִפֹּל

לְבוֹא בִּקְרָב בְּהִתְנַפֵּל אוֹיֵב עָלָי –

הַיּוֹם רַק יְכַבְּדוּנִי נֶגֶד הַקְּרוּאִים

לִמְנֹעַ רֹגֶז, וּלְמִקְצַת יָמִים – אִם לִי

לֹא יִתְעַשְּׁתוּ עַד אָז לָשֶׁבֶת מִתִּגְרוֹת –

לֹא עֹרֶף אֶהֱפֹךְ לָהֶם, כִּי מִלְחַמְתִּי

אֶזְקֹף לִסְגֹּר דַרְכָּם נִכְחָם.


הפלאי א'

מַה תִּתְהַלָּל!..

בַּמֶּה?.. הֲלֹא בַצּוֹם עִנִּיתָ חַרְבְּךָ

לֹא הֲרִיקוֹתָ בַרְזִלְּךָ לְצַהֲלַת קֶרֶץ,

כִּי בִמְשׂוּרָה הִשְׁקִיתָ דָּם אוֹתוֹ… הֵן רַק

לַחֲזוֹנְךָ תָרִיב, בִּשְׁמוֹ תִּשְׁרֹף עָרִים

וּרְכוּשׁ, אֲבָל כָּל מַשְׂטֵמָה לֹא תִּזָּכֵר

לְאוֹיִבְךָ, אִם יִתָּפֵשׂ לִבּו אַף הוּא

לְשֶׁפֶר הֶחָזוֹן: לֹא רַק הוֹנוֹ תַחְמֹד

כְּגוֹג, כִּי גַּם לִרְכֹּשׁ רוּחוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ

בַּבְּרִית כָּרַתָּ לֵאלֹהִים… הַבְּחֶרֶב זוֹ,

שֶׁתֵּצֶר עַיִן בָּהּ, תִּצְלַח לְנֶשֶׁק גּוֹג,

שֶׁלֹּא יִיעַף לְרַעֲבוֹן טֶרֶף – לֹא יִשְׂבַּע?

מביט לדרך בה ממהר הציר, ותופש תכופות במאכלתו לשלפה… יריעות האהלים נתקפלו וכל המסובים מתיצבים אלה על אברהם ואלה על גוג.

שרה והגר עומדות אצל אברהם.


אברהם

הַאִם מִמֹּרֶךְ לֵב שָׂנֵאתִי דָּם, אוֹ לֹא

עַד דַּי הֶעֱרַכְתִּי תֹקֶף הַבַּרְזֶל?.. שָׁגִיתָ:

כָּמוֹךָ סִגַּלְתִּיו –

מראה על הפלאי ב'

וּכְרֵעֲךָ הִסְכַּנְתִּי

עִם כָּל רָז וּמַדָּע נֶעְלַם – לְטוֹב וּלְרֹעַ…

וְלֹא מִפְּנֵי זֶה אֲיַקֵּר חַיֵּי אָדָם,

חַיֵּי כָּל דּוֹר עַל אֲדָמוֹת, שֶׁבְּהִנָּתֵק

חוּטָם יֶחְסַר בֶּן הָאָדָם, אוֹ דוֹר אָדָם,

מִכְסַת לַחְמוֹ וּמַעֲלָלָיו וּמַדָּעוֹ –

כִּי אִם מִפְּנֵי שֶׁיִּתְקַצֵּר לוֹ נְתִיב פְּדוּתוֹ,

וּבְטֶרֶם לִרְצוֹנוֹ סִמֵּן לוֹ מְחוֹזוֹ,

כְּבָר הַבַּרְזֶל קָטַע כָל דֶּרֶךְ לֵאלֹהִים…

פתאום בתנועה מהירה, שולף אֶת המאכלת מתער הפלאי א' ומנופף בה

וּרְאֵה, שַׂר גּוֹג: לוּ בֵן הָיָה לִי, בֵּן יָחִיד,

וְלֹא סִלַּדְתִּי לְהָנִיף עָלָיו אֶת זֹאת

הַמַּאֲכֶלֶת הַחַדָּה, הַאֲרֻכָּה,

לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ בְּבִרְכַּת־עֶצֶב לוֹ – לוּ עַד

כֹּה אֱלֹהִים בְּחָנַנּוּ, הַגּוֹאֵל עוֹלָם

בָּאֵלֶּה, שֶׁבָּגְרוּ לְסֹבֶל נִסְיוֹנוֹת.

נפחדת, כמגינה על פרי בטנה, נכנסת הגר. אצילת יופי, התמכרות וגבורה ניצבת מזווגת לאישה, שרה.


הצופה

הִנֵּה הַצִּיר!.. עַתָּה אֶרְאֶה מִקְּצֵה הַחֹרֶשׁ

גְּדוּדֵי חַיָּלֵי־גוֹג קְרֵבִים עֲרוּכֵי נָשֶׁק…

וְשָׁמָּהּ – הָלְאָה – בְּא עוֹד רָץ מֵעֵבֶר סְדוֹם –

אַךְ לֹא אוּכַל עוֹד לְהַבְחִין: אֵד מְמֻּלָּח

אוֹכֵל עֵינִי וְתִמְרוֹת־גַּעַשׁ מֵעַפְּרוֹת

כָּל הַכִּכָּר.


הציר נכנס דחוף

יְחִי מַלְכֵּנוּ גּוֹג!


הפלאי ב' נרגש וקצר צפיה

דַּבֵּר,

הַצִּיר!


הציר כורע לפני גוג וקם

מָה אֲסַפֵּר עַתָּה, מַלְכִּי?.. סְלַח לִי

כְּבַד פֶּה פִּגַרְתִּי אָנִי – וַהֲמוֹן הָרִים

וְנֵפֶץ רִגְבֵיהֶם בִּשְׁאוֹן גַּלְגִּלֵּי־יָהּ

קִדְּמוּנִי לְהַלֵּךְ עַל כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ

אֵת פַּחַד גּוֹג…

קול המון האדמה

שִׁמְעוֹּ עוֹד רַעַשׁ מַרְגֵּמוֹת

יִפְצֹם חֵיק סֶלַע וִיטַלְטֵל הֵדוֹ עַד הֵנָה.

גוג מקשיב נפעם ונלהב מהתפרצות שמחתו.


הפלאי ב' מצניע בקושי גאון אמן־יוצר.

יָדַעְתִּי גּוֹג, כִּי לֹא תִשְׁקֹרְנָה אֵלֶּה לָךְ!..

אל הציר

הָאִישׁ, הַגִּידָה לִי, אֵיפֹה שָׁם הִצַּבְתֶּם

אֶת תּוֹתָחֵינוּ וּלְכַמָּה זֶה מַדֹּתֶם

לָהֶם מַטְּרַת הַקֶּלַע וּלְאֵיזוֹ מְהִירוּת

שִׁגְרָם עוֹלֶה וּמַה־מִּשְׁקַל כַּדּוּרֵיהֶם,

וְכַמָּה־רֹחַב הַפְּצָלוֹת שֶבִּמְעוּפָם

יְלַחֲכוּ בְחוֹמוֹת אֶבֶן, וְכַמָּה

הֵם הֶעֱמִיקוּ לְכַרְסֵם שְׁקַעֲרוּרוֹת

בְּמַעֲלָה הַחַלָּמִישׁ?


גוג

סַפֵּר הַכֹּל!..

עַתָּה, עַתָּה כַּבִּיר יִמְצָא נִשְׁקִי לְכָל

הַמִּתְגַּדְּלִים עַל אֱלֹהַי שׁוֹכְנֵי בַרְזֶל!


ציר

שִׁלְשׁוֹם מוּל הַר קִיר חֶרֶשׂ, נֹכַח שְׁדֵי סְלָעָיו

הַחֲתוּמִים, הִצַּגְנוּ כְּלֵי קֳבָל, יָצַקְנוּ

לְפִי תָכְנִית הַפֶּלִאי: נוֹצְצִים כִּרְאִי

וּמְרוּקֵי לֹעַ לְמִשְׁעִי – וַאֲבָנִים,

לְטוּשׁוֹת כְּפִלְחֵי־עֶשֶׁת וֹכִבְדוֹת עוֹפֶרֶת

וּמְמֻלָאוֹת בְּגֶרֶס הַבַּרְזֶל וּכְתשֶׁת

מִלְחֵי שְׂרֵפָה, צָרַרְנוּ בְקִרְבָּם…וַיְהִי

הֵן מוּטָחוֹת – כַּדוּרֵי לַהַט הַמְנַסְּרִים

בְּמַעְגָּל־קֶשֶׁת פְּנֵי רָקִיעַ – וַתִּשַׁסַּעְנָה

חֲזֵה הַסֶּלַע לְנַקְרוֹ, עַד שֶׁהֵקֵרוּ

פִּסְגוֹת הָהָר כָּל שֶׁפַע אַשְדוֹתָן…


גוג מפסיקו… מרים כוסו ופונה אל שריו הֵידָד!..

הָבוּ כָבוֹד לְתוֹתָחֵינוּ, הַלְּלוּם

בִּגְבִיעַ אַדִּירִים מָזוּג וּצְלִי אָבוּס,

כַּדַת נִכְבַּדֵּי־צַיִד וְגִבּוֹרֵי סֹבֶא!..

אוכלים ושותים עליזים

חוֹתְנִי, תֵּן לִי אֶת סְדוֹם, אֶת כָּל גְּבוּל מַלְכוּתֶךָ!

טוֹב הֱיוֹתְךָ מִשְׁנֵה גוֹג, מֵרוֹאֵי פָנָיו,

חוֹתֵן נָגִיד עֶלְיוֹן בִּמְרוֹם מוֹעֵד עַמִּים –

מֵהִשְׂתָּרֵר עַל מַמְלָכָה שְׁפָלָה עַל פֶּרֶק

מְבוֹאֵי נֶגֶב כְּנָעַן וּמֵהַחֲזִיק

עַל יַד מְלָכִים קְטַנִּים הַמִּתְנַצְּחִים עַל טֶפַח

שִׁלְטוֹן… הֲלֹא עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת הַיּוֹם

הַזֶּה, כִּי מִכִּכַּר גָּפְרִית זוֹ הַחִילֹּתִי

לִמְדֹּד בְּטַחֲווֹת תּוֹתָח וּבְאוֹפַנֵּי

בַרְזֶל כָּל הַדְּרָכִים אֶל מִשְׁמַנֵּי מְדִינוֹת…

הרעש מרכין אֶת נהמו ההולך ושוקע. רק מזמן לזמן עודנו מתלכד להמית עמומה־מאיימת. גוג רואה אֶת פני הנשיאים נרגזים־טרופים. פונה אל המקהלות

מַה נְּדַמֹּתֶם?.. הֲיֶחֱרֶה לָכֶם מְאֹד,

שֶׁגּוֹג יָכְרַז הַיּוֹם נָשִׂיא רִאשׁוֹן בִּכְנָעַן?..

שְׂאוּ כְלֵי זִמְרַתְכֶם!.. הַצִּיר, מַה עוֹד הֵבֵאתָ?..


הציר… וַיְהִי מִמָּחֳרָת וְהָאֶחָד רָגַם

בְּאֶבֶן בְּלִי צְדִיָּה, וּבְבֶדֶק הַמִּבְצָר

הִבְקִיעָה וַתְּבַתְּקוֹ עַד שַׁעַר חוֹמָתָיִם –


הפלאי ב' מפסיקו קצר רוח

וְאָז?.. בְּהִתְנַפֵּץ הָאֶבֶן – מֶה הָיָה?

הציר

וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא: בְּהִתְפּוֹרְרָהּ אִבְּכוּ

רְסִיסֶיהָ עַמּוּדֵי עָשָׁן וּבִתְעָלַת

הַמַּיִם הִתְלַקְּחוּ כְּצִיצֵי אֵשׁ כְּחֻלִּים…


הפלאי א'

וְאַחֵר כֵּן?..


הציר

אָז לְתֻמָּם קָלַּע שֵׁנִי,

שְׁלִישִׁי, בְּכֹחַ מָחֲאוּ מַרְגֵּמוֹתָם

גַּם הֵמָּה, לְנַסּוֹת אִם יִשָּׁנֶה זֶה פֶלֶא

הַהֶרֶס – אִם לֹא בְמִקְרֶה בָא –


הפלאי א' מזרזו

וַתִּירוּ

שֵׁנִית – – –


הציר בתמהון רב רז

…וַיְהִי הַהֵפֶךְ מֵאֲשֶׁר הָיָה

מִיּוֹם הִתְחִיל אָדָם לַחְרֹשׁ אֶת בַּרְזִלּוֹ

וַיֵּרְדְּ בּוֹ וַיְמַתֵּג אֶת לֹעַ תּוֹתָחָיו

כְּדֵי חֶפְצוֹ: כִּי כְלֵי הַנֶּפֶץ כְּגָלְמֵי

אֵימֵי אֵלִים פִּתְאֹם עָלֵינוּ הִשְׁתַּלְּטוּ,

פִּתוּנוּ לְקַרְקֵר כָּל מִבְטַחֵי שָׁלוֹם –

וּמְאֹד צָהַלְנוּ בְהַזְהִיר שׁוֹפַר צוֹפֶה

מֵהַחוֹמָה הַמִּתְמוֹטֶטֶת אֶת הָעָם

לְהִתְכַּנֵּס בָּעִיר הַתִּיכוֹנָה – – – הַמֶּלֶךְ,

אֲנַחְנוּ רַק מִשְׂחַק חִנָּם חָמַדְנוּ לָנוּ,

כִּי הִתְבַּלְּעוּ חוּשֵׁינוּ מִשִּׁכְרוֹן עַצְמָה,

שֶׁנִּתַּן לָנוּ בְנִשְׁקֵנוּ זֶה – שֶׁבּוֹ

נִבְחַרְנוּ מֵעַמִּים לְהִסְתּוֹלֵל בָּהֶם –

אֲנַחְנוּ עַלִּיזֵי גְבוּרוֹת לְצוֹן שַׁעְשׁוּעִים

חָפַצְנוּ, וְהִנֵּה רְאֵה: יָצָאנוּ זִקְנֵי

קִיר חֶרֶשׂ לְבַקֵּשׁ פָּנֶיךָ בְּמִנְחָה

וּבְמַס וּבְאֹמֶן, רַק הָסֵר מֵהֶם הַמָוֶת

הַזֶּה וּכְלֵי מַשְׁחִיתוֹ אֵלֶּה…


גוג הלום השתחצות

הַשְׁמַעְתֶּם?

מַלְכֵי כְנָעַן?.. וְעַתָּה הֲלֹא תִרְאוּ,

אֲשֶׁר לֹא לְהוֹעִיל לָכֶם לְהִתְבָּאֵשׁ

עִמִּי, לִהְיוֹת לִי לְמִפְגָּע עוֹד: הַבְּצוּרוֹת

לָכִישׁ וְגֶזֶר וּמְגִדּוֹ מִקִּיר חֲרֶשֶׂת,

כִּי נַפְשְׁכֶם תַּשְׁלוּ לְהִתְחַזֵּק בָּהֵנָּה?

הַאִם אֵין טוֹב לָכֶם, תִּהְיוּ נְצִיבֵי גוֹג

בָּאָרֶץ, לְגָרֵם עַל שֻׁלְחָנִי אַחֲרַי –

כִּי אֶמַח פִּי מִשּׂבַע – אֶת עַצְמוֹת טְבָחַי,

מִמְּלֹךְ עַל חֶבֶל הַר אוֹ עֵמֶק וּלְהָנִיס

בָּעֲלָטָה מִפְּנֵי צְבָאִי יִתְרַת יְבוּלְכֶם

וְכָל רוֹעָה יָפָה מֵרִבְצֵכֶם?.. וּרְאוּ:

אַל לִי תְאַחֲרוּ – תְּנוּ לִי כָל הַמִּישׁוֹר

מֵאֶשֶׁד הַנְּחָלִים עַד מֵי מְרוֹם, כָּל אֶרֶץ

גֻלּוֹת וְכָל רָמַת מִצְפֶּה, כָּל קֶרֶת עַד

יַמְּכֶם הָאַחֲרוֹן.

מזדקף בכל גבה קומתו כמחכה להכנעתם הגמורה. המלכים מתראים מרומים נבוכים. אחד, שקט, עומד אברהם וצופה למרחק


הפלאי א'

אַל כָּכָה תְּפַנְּקֵם

בְּאִמְרֵי־נַחַת, גּוֹג: קַצֵּר אֶת רוּחֲךָ

לָהֶם – יָבִינוּ, כִּי יָצָא כְבָר גּוֹרָלָם

לְשֵׁבֶט וּגְאוֹנָם מֻגַּר, בָּטֵל… שְׁמַע, גּוֹג,

דִּבְרֵי הַצִּיר – עוֹד לֹא כִלָּה בְשׂוֹרָה.


הציר

מַלְכִּי,

הַמְּעַט כָּל אֵלֶּה – וְנִפְלָא כֹה: כִּי פִתְאֹם

לְנַהַם תּוֹתָחֵינוּ, לְפִצְחַת רָגְזָם,

רִצְּדָה הָאֲדָמָה וְהֶהָרִים הִלְּכוּ

לְעֻמָּתֵנוּ קוֹל חִתִּית, עַד שֶׁמֹּעַךְ

בּוֹ נַהַם תּוֹתָחֵינוּ לִשְׁרִיקָה.


הפלאי ב' כובש חשש עמום המנצנץ במוחו

הַאִם

זֶה הוּא הָרַעַשׁ, שֶׁנִּשְׁמַע מִתְּמוֹל עוֹלֶה

מִן הֶהָרִים אֵלֵינוּ?


הציר

כֵּן!.. וַיְהִי כְּמוֹ

הִבְטִיחוּ מִשְׁמַעְתָּם גַּם הֵם לְגוֹג – – – זֶה הוּא

הַקּוֹל אֲשֶׁר לִוַּנִי דֶרֶךְ כֹּה, אֲשֶׁר

קִדְּמַנִי בְּהֵדּוֹ.


הפלאי ב' תמהון חרדות טמיר מחלחל עוד בעליצותו

אָמְנָם לָזֹאת עוֹד לֹא

פִלַּלְתִּי, כִּי אָמָרְתִּי: יִמָּשְׁכוּ זְמַנִּים

וָאֶרֶב חֵקֶר בִּסְגֻלּוֹת אֵיתָנֵי אָרֶץ,

לָדַעַת רַעֲצָם וּפַחְדָּתָם יַטִּילוּ

עָלֵינוּ, וְלַעְצֹר בָּם בְּשִּׁלְטוֹן מַדָּע

וּלְלַמְּדָם רֶסֶן…

שוב מגיס דעתו, חדור רז טמיר

הָבוּ גֹּדֶל לַמְּכוֹנָה,

כִּי מֵעַצְמָהּ תֶּחְזַק לְמָעְלָה!.. וּזְרוֹעִים

מִמֶּנָּה יַעַמְדוּ לְגוֹג לִמְצֹא לְחֵיִל

כָּל מֶרְחַבְיָהּ וְלֶאֱסֹף כְּגַרְגְּרִים

גְּלִילוֹת גּוֹיִים.


גוג שכור פונה למשוררים והמחוללות

מָה הִשְׁבַּתֶּם מָחוֹל?.. הַעוֹד

לְמַלְכֵי־כְנָעַן בּוֹחֲרִים אַתֶּם?.. נִבְזִים!..

יָדָעְתִּי, כִּי פְנֵיכֶם יוֹרִיקוּ וְקָרְחָה

בְּנַהַק תִּמְרְטוּ לְשֵׁמַע נִצְחוֹן־גּוֹג…

הוֹי, הוֹי, חַכּוֹ לִי עוֹד וְתִרְגַּלְתִּי אֶתְכֶם

לַחוּל עַל הֲרִיסוֹת נְוֵיכֶם, לְנַגֶּן־לִי

עַל מִשְׁתֵּי־דָּם!..

פונה אל מלכי־צדק

דּוֹדִי, תֵּן לִי יְרוּשָׁלָיִם,

בִּירָה גֵאָה זוֹ הַדְּגוּלָה לֵאלֹהֵי־קֶדֶם

מִכָּל קִרְיוֹת הַקֹּדֶשׁ – וְאֶפְרֹשׂ מִמֶּנָּה

מֻטּוֹת מֶמְשֶׁלֶת־גּוֹג עַל כָּל אִיֵּי יַמִּים

וּלְכָל רוּחוֹת עוֹלָם מֵהַלְאָה לְשִׁיחוֹר

וְנַהֲרַיִם – תְּנֶנָּה לִי, פֶּן אֶהֱרֹס

אֶת חוֹמוֹתֶיהָ, אֶתְעַמֵּר בָּהּ, הַקְּדוֹשָׁה,

אִם תּוֹרִישֶׁנָּה לְאַחֵר…

מראה על אברהם

אִם לוֹ תִתְּנֶנָּה!..


הפלאי א'

אָמֵן!.. כֹּה יַעְזְרוּ לְךָ אֵלֵי צָפוֹן

עַל הֲרִיסוֹת יְרוּשָׁלָיִם!


שרי גוג

וְאָמֵן,

גּוֹג נְשִׂיאֵנוּ!.. כֹּה יוֹסִיפוּ אֱלֹהֵי

תַעֲצוּמוֹת לְכָל הַבָּא בְשֵׁם גֹּוגֹ!

קול הגדוד הקרב

חֶרֶב לְגוֹג!


אחד הנשיאים אל אברהם

מִרְמָה!.. מַה־פֵּשֶׁר הַדָּבָר, נְשִׂיא עֵבֶר?


אַבְרָהָם

כִּי גּוֹג עוֹד לֹא בֵרֵר יָדָיו מִמִּשְׁנֵה־מַעַל

בִּסְדוֹם וּבְכַּשְׂדִּים וַיְשַׁלֶּשׁ־בֶּגֶד בָּנוֹ –

אַךְ לֹא יָקוּם זְמָמוֹ הַיּוֹם!


גוג

הוֹי אַבְרָהָם,

הַעוֹד לֹא מָשׁוּ תַעְתּוּעֶיךָ מִלִּבְּךָ,

וּלְהַחְזִירֵנִי מֵחֶפְצִי תֹאמַר?.. שָּׁוְא לָךְ!..

מראה על הגדוד הקרב

אֵחַרְתָּ – חֲסוּמָה הַדֶּרֶךְ!.. טוֹב לָכֶם

לְהִכָּנֵעַ…


אברהם מביט לעבר גדודיו

לֹא!.. עוֹד לֹא, גּוֹג…

אל נשיאי כנען

הִתְיַצְּבוּ

עָלָי!


הפלאי א' בלעג

סִמְכוּ עָלָיו!.. הוּא יַעֲרֹב לָכֶם

קְטַנַּת צִפָּרְנֵיכֶם.


ברע

מִי אֵלֶּה הַבָּאִים,

גּוֹג חֲתָנִי?.. וְלָמָּה חַרְבוֹתָם שְׁלוּפוֹת?


נשיא כנען תופש בחרבו

רִמּוּנוּ הֵנָּה לְשָׁלוֹם!..


הפלאי א'

הֲתַעֲמִידוּ

לְדִין אֶת גּוֹג שֶׁפָּרַע בְּרִית?.. רַק הִתּוּלִים

אַתֶּם עוֹשִׂים!.. כִּי מִי אַתֶּם כֻּלְּכֶם לְגוֹג?..

אֲסַפְסוּף־כְּנַעַן וְיַלְדֵי מִזְרָח עִקְּשִׁים;

נוֹקְדִים, יוֹגְבִים, רוֹכְלֵי יָד, וּמְלֵאֵי מִלִּים

וְחֶזְיוֹנוֹת – וְאֵיךְ נִכְתֹּב חִנָּם שָׁלוֹם

בֵּינֵינוּ כְשָׁוִים לְיַחַשׂ?

שאון צחצוח נשק וקול שיר הולך וקרב


קול הגדוד שר

"מִצָּפוֹן חַרְבֵּנוּ תַאַת לְמִשְׁמַן טְבָחִים – – – "

קולות השיר נבלעים זה בזה: שיר פראים רב הוללות.


גוג אל שריו

שְׁתוּ, שְׁתָיוּ!..

אַל תִּמְנְעוּ מֵחֵפֶץ לְבַבְכֶם, שִׁבְרוּ

אֶת חִשְׁקְכֶם בְּכָל מִי שֶׁתִּכְשַׁר לָכֶם

מִבְּנוֹת הָאָרֶץ… רְקֹדְנָה, זֶרַע אֲמָהוֹת

רִקְדִי קְטוּרָה!..

הנערות חרדות־נבוכות מתחילות להסתובב אט אט ונרתעות החוצה. גוג להוט תאוה, יין ונקם, עומד על אברהם ושרה.


הפלאי א' מראה לו על שרה

הִנֵּה מַחְמַד לִבְּךָ – הַשְׁלֵם

אֶת תְּשׁוּקָתְךָ גַם אַתָּה, גּוֹג!.. תֵּן צַו לַגְּדוּד!


גוג

הַעוֹד תִּרְהַב בִּי, אַבְרָהָם, לֹא תִּתְרַפֵּס

וְתֶקֶשׁ־מֵצַח?.. הָאַתָּה רַק הָאֶחָד

תֹּאמַר לָצֵאת נָקִי מִגּוֹג – לֹא לְשַׁלֵּם

לִי כָפְרְךָ הַיּוֹם מִכָּל אֲשֶׁר אֶדְרֹשׁ?..

לֹא כֵן אוֹחִילָה לִפְנֵיכֶם…

מתאמץ לתקוף אֶת שרה


שרה חוטפת המאכלת מיד אברהם גּוֹג,

הִזָּהֵר!..

גדוד גוג בא מתפרץ וכרגע עוטר על האוהלים נכון לקרב. החילים רואים אֶת המאכלת ביד שרה ועוצרים, נבוכים כמעט. בו ברגע נשמע קולי חניכי אברהם מעבר השני לאוהלים.


החניכים

"שַׁנֹּנוּ חֶרֶב לֵאלֹהִים וּלְאַבְרָהָם – – – "

ניצבים גם הם בחצי גורן נוכח גדוד גוג, ערוכי נשק. גוג ושריו מתיצבים מהר על גדודם ורגע קט עוד שוקלים בדעתם. פתאום בוקע קול נפץ אדיר אחרון, ואחריו דממה רבה מרטטת־משתלטת… אל האוהל, מבעד גדוד גוג, מתפרץ לוט, שערו החרוך פרוע, בגדיו פרומים והוא שואף רוח בקושי. הגדוד נסוג רגע ומפנה לו דרך.


הפלאי א' מרעים על אנשיו

מַה נִדְהַמְתֶּם?.. הֲמִפָּנָיו?.. הוֹי, תְּקֹפוּ!.. תְּקֹפוּ!..

הֲלֹא זֶה לוֹט!.. אַף הוּא בֶּן עֵבֶר וְדַיַּן

צְדָקוֹת לְכָל נֶחְשָׁל – וְשַׂר שָׁלוֹם!..

בצחוק לעג רב, בהראותו על לוט


מִמֶּנוּ

יָקוּמוּ מַצְבִּיאִים בְּיוֹם קְטַנּוֹת לְכָל

עִקֵּל שׁוֹקַיִם, בְּאוּשׁ הַדָּם וּקְלוּט הַקֶּרֶן

בְּעֵדֶר הָעַמִּים… מַה־תִתְעַכְּבוּ עוֹד… סוּרוּ

עַל הָעִבְרִים!

גוג וגדודו מתקדמים צעד, צעד… ברווח שבין הגדודים לוט עודנו עומד לבדו מביט כה וכה, כאיש החושש מראות עיניו.


לוט מטולטל צער ויאוש

הַאִם כֻּלְּכֶם פֹּה הֲלוּמֵי

עִוְעִים?.. אֵין אַף אֶחָד בְּרוּר דָּעַת?..


נשיא כנען

גּוֹג נָאַץ

שְׁבוּעָה!.. בַּמַּאֲרָב עִתֵּד חֵילוֹ עָלֵינוּ –

נְטֵה לוֹט, כֹּה אוֹ כֹה…

לוט עומד תקוע במקומו, כמברר אֶת חושיו.


גוג

הַכּוּהוּ!.. פַּנוּ דֶרֶךְ!..


אחד החניכים תופש בלוט להכניסו ביניהם

אֶל אֲחוֹרֵינוּ סוּר וְהִלָּחֵם עָלֶיךָ…


גוג מסתער

פִּגְעוּ בָהֶם!


לוט מתפרץ מידי החניך וממצע שוב את המחנות

עִצְרוּ, עֲצֹרוּ!.. הֲתֹאמְרוּ

אֲשֶׁר לֹא יַעַמְדוּ דַיָּם בְּשֵׁרוּתָם

מִטְרוֹת גָּפְרִית וְרִתְחֵי־זֶפֶת וְזִרְמֵי

בֹּרִית – שֶׁלֹּא יַשְׂפִּיקוּ לְהַשְׁמִיד אֶת שְׁנֵי

הַמַּחֲנוֹת הָאֵלֶּה יָחַד?.. כִּי בָאתֶם

בְּנִשְׁקְכֶם זֶה הַמִּסְכֵּן, לְטוּשׁ בַּרְזֶל

פִּיפִיּוֹתָיו, לַעְזֹר לְאֵיתָנֵי אָבְדָן,

שֶׁיַּחְסְלוּ אֶתְכֶם כָּלָה?.. הִבִּיטוּ סְדוֹמָה!..


הפלאי א' מזרז אֶת חיליו

תָּפֵל יִלְהָג!.. וּבְעֹרֶם יִתְחָרֵשׁ לִקְנוֹת

לוֹ זְמַן עַד יָבוֹא עֵזֶר: לֹא תִּסְכֹּן הַפַּעַם

לְלֵץ עִבְרִי זֶה תַחְבּוּלָה.


לוט אינו חש לדבריו ואינו זז. סופק כפיו לעבר סדום

הַבִּיטוּ סְדוֹמָה!


גוג

חַכֵּה זְעֵיר וְנַעֲלֶה לְשָׁדְדָהּ.


לוט בלעג מר

הוֹי אֵחַרְתֶּם הַגִּבּוֹרִים!..


אברהם

מַה נִהְיְתָה, אָחִי?


ברע נפחד ונבוך

לוֹט, לָמָּה בָּאתָ לְבַדֶּךָ?.. אֵי

אֲצִילֵי סְדוֹם, קְרוּאֵי מִשְׁתִּי כֻלָּמוֹ?


לוט

סְדוֹם נֶהְפָּכָה!

גוג ושריו מריעים בצהלה.


אברהם מכסה פניו

אֱלֹהִים דַּיַּן אֱמֶת נֶעְלָם –

רַב חֶסֶד וַאֲיֹם מִשְׁפָּט!


גוג אל אברהם

מִי אֱלֹהִים?..

הַמְּעַט כִּי אֱלֹהֶיךָ לֹא עָצַר עִמִּי

בְּיוֹם גְבוּרוֹת זֶה – וּתְנַקֵּר עֵינַי לִגְנֹב

לוֹ נִצְחוֹנִי עַל סְדוֹם וְאֶת נִשְׁקִי תַשְׁפִּיל

לִכְלִי זְעָמִים לְמִשְׁפָּטוֹ!.. הוֹי, לֹא אָרִיק

לוֹ מְקוֹמִי!..

אל הפלאי ב' בהתלהבות

הַפֶּלִאי, מָה הִתְיַחֲמוּ

כְּלֵי מַפָּצְךָ – עַד סְדוֹם הִגִּיעוּ!


הפלאי ב' נדחף מתקרב אל לוט

הַאֻמְנָם אֱמֶת דִבַּרְתָּ הַשּׁוֹפֵט?.. וְאֵי דַּנָה?..


יטה בפחד

אָבִי, אֵי אֲחוֹתִי?


לוט

בִּתִּי, אַךְ הִתְפַּלֵּץ

הָרַעַשׁ מִנְּבָכָיו, עַל רֶכֶב אַחֲרוֹן

נִמְלַטְנוּ חוּצָה מֵחוֹמוֹת הָעִיר: אֲנִי,

אִמֵּךְ, דַּנָה, וְאַחְיוֹתַיִךְ הַנְּשׁוּאוֹת,

וְכָל נִסְפָּח אֵלַי מֵעֲבֻדַּת בֵּיתֵנוּ –

אַךְ יָד עֲנָק עָדְרָה הָאֲדָמָה, בָּזְקָה

לְעֻמָּתֵנוּ אַבְקוֹת־חֶנֶק וַתְּסַקֵּל

בְּגוּשֵׁי גַעַשׁ וַתְּעַקֵּר הָאוֹפַנִּים – – –

בַּעֲרָפֶל טֻלְטַלְנוּ וַנְּגַשֵּׁשׁ חִנָּם

לִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ – וּמֵאֲחוֹרֵינוּ

קוֹל הֶרֶס מִגְדְּלֵי סְדוֹם, וְיִלְלַת חָרְבָּן

עוֹלָה מִכָּל רְחוֹבוֹת מְרֻדְּדֵי גְוִיּוֹת

וּסְחִי מַפֹּלֶת – שְׂרִיד תַּבְנִית כָּל אֳמָנוּת

בְּאֶבֶן וּבָשָׂר: יְצִירַת אֵל וְאָדָם,

שֶׁלִּבְרָכָה וּלְאוֹר וּלְאֹשֶׁר לִבְלְבָה,

וְנִתְקַפְּדָה, חָרְבָה פִּתְאֹם – – – הָאֱלֹהִים

שָׁכַל בְּתוּלַת בַּת סְדוֹם – אֲנִי מֵאֱלֹהֵי

הָרַחֲמִים שָׁכֹלְתִּי – וְדַנָּה אֵינָהּ –

אֵינֶנָּה!..


יטה פורצת בבכי

אַתְּ – בַּאֲחָיוֹת הַמְּעֻנָּגָה,

דַּנָּה!..


הפלאי ב' נדכה

אֵלֵךְ וַאֲבַקְשֶׁנָּה…


גוג עוצר בו

פֹּה עֲמֹד!..

סְדוֹם רַק תְּחִלַּת עֲלִילוֹתֵינוּ לְמוֹפֵת –

עֲדֶן אֵין בְיָדֵנוּ נִצָּחוֹן גָּמוּר.


ברע קורע בגדיו אל גוג

אָרוּר תִּהְיֶה!…

אל קטורה

בִּתִּי, אִם אַחֲרָיו תֵּלְכִי

קְחִי קִלְלָתִי: בְּרוּכָה כָל יָד לִי שֶׁתְּעַסֶה

בְּשִׁלְיָתֵךְ אֶת גֹּלֶם זֶרַע גּוֹג!.. תְּנוּ לִי

הָרֶכֶב!.. הָהּ, סְדוֹם רַבָּתִי, פִּנַּת יִקְרַת

בְּעֵדֶן אֱלֹהִים – שֶׁתַּבְנִיתֵךְ חִקּוּ

בְתַחְתִּית־שֶׁקֶף יַם הַמֶּלַח הָאֵלִים,

לְמַעַן יִשְׁתַּמֵּר שָׁם סֵמֶל תִּפְאַרְתֵּךְ

לְזִכָּרוֹן, בְּהִתְפּוֹרֵר אָשְׁיוֹת אַבְנֵךְ

אֶל גַּנְזַכֵּי זְמַנֵי חֲלוֹף – סְדוֹם מִכְלַל־יֹפִי!..

יוצא וידיו על ראשו, המולת התגרה משתככת כמעט – הנשק מושחל שוב על המדים. רק לוט עודנו ניצב טרוף מחשבות, משתעה עוד ומתאמץ לעמוד על המתחולל פה.


הפלאי ב'

סִלְחִי לִי, סְדוֹם!.. מָה אִנָּחֵם עַל חָרְבוֹתַיִךְ,

שֶׁמַּדָּעִי הִפְלִיא כֹה לְעָרְפָן… סִלְחוּ

לִי, הָאֵלִים!.. נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי נָקִי אֲנִי

מִכָּל שַׁעֲרוּרַת פְּרָאִים זוֹ – – – לְתַקֵּף

שִׁלְטוֹן אָדָם עַל אַדְמוֹתָיו, לָבוֹא עַד שַׁעַר

תַּעֲלוּמוֹת אֵלִים הֶעְפַּלְתִּי, לְדַמּוֹת

בְּרַהַב הַמְּכוֹנָה יְצוּר לְיוֹצְרָיו אִוִּיתִי…

אוֹיָה, כִּי נְקַמְתֶּם בִּי, וַתִּהְיֶה הִיא לִי

לְאֵל עָרִיץ וְרַב סוֹדוֹת מִכֶּם אַתֶּם,

אֲשֶׁר אֶסַּק עַל אֲחוֹרֶיהָ וּפָנֶיהָ –

מַבְרִיקֵי שַׁחַץ – לִי גְלוּמִים לְלֹא פִתְרוֹן.


הפלאי א'

אָח פֶּלִאי – הֲמִמֶּנָּה תְּבַקֵּשׁ פִּתְרוֹן…

הַאִם לֹא לְהָקֵל לְשִׁבְטֵי־גּוֹג חַיִּים

בְּדֵי שָׁלָל וָקֶטֶל לִי אוֹתָהּ כּוֹנַנְתָּ?..

פִּתְרוֹן!.. לֹא בַמַּדָּע שֶׁלְּךָ, לֹא בַחֲזוֹן

אֵל אַבְרָהָם הוּא רַק בְּגוֹג, בְּדַם צָפוֹן

תִּמְצָא חִידַת תַּכְלִית אָדָם וּפִתְרוֹנָהּ.


הפלאי ב' תפוש צער ורחמים

מִי גוֹג לִי?.. וּלְנַפְשִׁי זָרָה אַדְמַת צָפוֹן

בְּעַרְפִילֶּיהָ – – –

כורע

הָאֵלִים! קְדוֹשׁוֹת לִי נֶצַח

כָּל חֲמוּדוֹת חָכְמָה וָהוֹד לִי סִגַּלְתֶּם,

וְכָל מַחְשׁוֹף רָז, שֶׁקֻּעְקַע בִּכְתָב שָׁמִיר

בְּשַׁיִשׁ וּבְלוּחוֹת, וּבִמְגִלּוֹת רָשׁוּם –

שֶׁהֶגְיוֹן רוּחַ אֳמָנִים־חוֹזִים יָצַר

בִּשְׁתֹק הֲמוּלַת נָשֶׁק…

קם ומפציר־מאיים על גוג

גּוֹג, צַו אֲנָשֶׁיךָ

וְיֶחְדְּלוּ לַהֲרֹס הָעִיר – הֵן סְדוֹם כְּלִילַת

שְׂכִיּוֹת וּפִסְלֵי־הֶדֶר וּתְמוּנוֹת שָׁשַׁר,

וְדַעַת מִסִּתְרֵי כָל חֵשֶׁק בִּמְעוֹנוֹת

הָאַהֲבָה – – – מַהֵר, גּוֹג וְהַצֵּל אֶת סְדוֹם

מִזְּדוֹן פְּרָאִים!


לוט לאט, לאט מתבהרת דעתו עָלָיו

מִי פֶלִאי עֵינֵיכֶם סִנְוֵר

שֶׁתִּטְפְּלוּ אַשְׁמַת יָהּ עַל רֹאשְׁכֶם פְּתָאִים

גֵּאִים?!

פונה אל פלאי ב'

וְעַל מַה־תְּבַקֵּשׁ סְלִיחָה הַפַּעַם

מֵהָאֵלִים בַּעֲנָוָה וּכְרֹעַ בֶּרֶךְ

עַל לֹא עָתָק?.. הַהֵמָּה יִתְאַנוּ לָכֶם,

כִּי הִרְגַּזְתֶּם מוֹסְדוֹת עוֹלָם? מַה־כֹּחֲכֶם

אַתֶּם?.. מַה קֶשֶׁת וְתוֹתָח?.. הֲלֹא יַשְׁאִירוּ

דְּבַר מָה אַחֲרֵיהֶם, שְׂרִיד מָה שֶׁיִּתְעַלֵּם

מֵעֵין הַמְטַחֲוִים – הַהֵם יְעוֹלְלוּ

הַכֹּל: מִצֶּמַח עַד אָדָם עַד זִיז שָׂדָי?..

הָהּ, אַלְלַי!.. בְּיקוֹד תָּפְתֶּה מֵעִמְקֵי אֶרֶץ

וּבְסַעֲרוֹת קִיטוֹר שָׁמַיִם סְדוֹם נָטְלָה

דִינָהּ.

מבוכת פחד ותמהון טמיר מלפפים אֶת כולם.


גוג מתפוגג, אט אט מיינו, בלעג

הִרְהוּרֵי יַיִן יְבוֹקֵק…שִׁכּוֹר!..


הפלאי ב'

הַרְפּוּ לוֹ, כִּי אָבְדוּ חוּשָׁיו…לוֹט הַשּׁוֹפֵט,

עִמְּךָ אֶשָּׂא נְהִי עַל סְדוֹם!


הפלאי א' מתעודד ראשון. מזדקף רב אומץ ומביט כה וכה, כמי שאץ לו כיבוש מרחקיו. אל הפלאי ב'

מָה לָּנוּ סְדוֹם,

כִּי תִּתְיַפַּח עָלֶיהָ?.. עוֹד יִמְצָא לְךָ,

אָחִי, בְּעָרִי כְנַעַן, שַׁעֲשׁוּעִים לָרֹב

בְּצֶבַע וְגָזִית וּמְצֻלְהֲבֵי זָהָב…

מַה לָנוּ סְדוֹם זוֹ – וּלְפָנֵינוּ נִשְׁקָפוֹת

בְּכַרְכֻּבֵּי נְחֹשֶׁת וְצִפְתֵי פַרְוַיִם

חוֹמוֹת מֹף וּבָבֶל!., שְׁמַע לִי: אִם תְּכַלְכֵּל

חֵילֵנוּ, בַּאֲשֶׁר יִצְבָּא לַמִּלְחָמוֹת,

מִמַּעֲבֵה כִכָּר זֹאת בִּמְכוֹנוֹת־מִדּוֹת

וּבְהִתּוּכֵי כְלֵי־מָוֶת, שֶׁיַּמְצִיא לְךָ

כְּשְׁרוֹן מַשְׁחִית, לִכְבֹּשׁ מְלוֹא אֶרֶץ וּלְהַשְׁלִיט

אֶת גֶּזַע גִבּוֹרֵי גוֹג בַּגּוֹיִים – וְלֹא

נִמְנַע אָז מֵעֲרֹךְ לְךָ בָמוֹת מִשְׂחָק

וְתַחֲרוּת בְּנֵי זֶמֶר וִיצִיעֵי מַשְכִּית

וְהֵיכְלֵי־פָסֶל…

נותן אות וגדודו מזדקר הכן על נשקו.

שְׁמַע אַתָּה לִי, הָעִבְרִי –

שָׁמְעוּ לִי, מַלְכִּי־צֶדֶק וּנְשִׂיאֵי כְנָעַן:

אַל תִּתְעַמְּקוּ חִנָּם עָלֵינוּ בְעֵצוֹת –

עִבְדוּ אֶת גּוֹג וְטַעֲנוּ עַל צַוְּארֵכֶם

עֻלֵּנוּ – וְהָיָה אִם גַּם תְּנֹהֲגוּ

צָפוֹנָה בַגּוֹלָה, וְלֹא נַעְצֹר לָכֶם

בְּרִפְיוֹנְכֶם וּבְעַבְדוּתְכֶם לְהִתְנַחֵם

בִּתְפִלּוֹת־קֶדֶם וּבְעֶרְגַּת גְאוּלָה לְנֹכַח

יְרוּשָׁלַיִם, וּשְׁפָלִים שַׁחֵי מַפָרֶקֶת

בַּלָּאט יְסַלְסְלוּ חֲזוֹן יוֹם הַמָּשִׁיחַ…

אַךְ הִשָּׁמֵרוּ, שֶׁלֹּא תַשְׁלוּ אֶת נַפְשְׁכֶם

שָׁם רֶגַע לְזַרְזֵף אַף אֵגֶל מִמִּדְלַח

יִבְלֵי מִזְרָח אֶל אַשְׁדוֹת־גּוֹג, לְתַשְּׁשָם

בִּשְׁאוֹן פַּרְעוֹת שִׁטְפָם – פֶּן תְּשַׁלְּמוּ בְּדָם

וּבְלַחַץ דּוֹר וָדוֹר אֶת נִכְלֵיכֶם!..

בשמחת נקמות

הוֹי, הוֹי

סִפְקוּ כַף עַל דְּרוֹרְכֶם, כִּי גָז – רְדוּ וּרְאוּ

בְּעֵמֶק הַיַּרְדֵּן: שָׁם גַּלְגִּלֵּי בַרְזֶל

חַדִּים וּמְשֻׁנָּנִים נָכוֹנוּ לִמְדוּשַׁת

אַסְמֵי גוֹג הַפְּתוּחִים.

לוט מעתה, בצערו הגדול גדל גם הוּא פתאם – גבור אף הוא כאברהם כגוג: גבור הבא בשם אי־הגבוּרה, נביא המטיף ללא רוממות עתידות ומרחקים, בחיר המוני־המונים אלמים, הנלחם לגיל־קטנות בחיי־האדם, לתקות־בוקר וגמול־ערב של יומו־זה־היום, לבטחת סף וגג באשׁר תקע להתלונן ולהתעלס ולהתעצב בצלם

אַחַי, אַל תִּשְׁמְעוּ

לוֹ כִּי יֶהְבָּל!..

פונה אל גוג והפלאים א' וב', ולעג ויאוש מר בדבריו

אַתֶּם, אַתֶּם רְדוּ לַכִּכָּר

עַתָּה וְהִתְפַּלְּשׁוּ שָׁם בְּאֵפֶר וּפֶחָם

וּרְאוּ שָׁם וְחַפְּשׂוּ, אִם תִּמְצְאוּ מִכָּל

חֲרֹשֶׁת נַפָּחִים וּפֹעַל מַסְגֵּרִים־

בָּהֶם תִּתְפָּאֲרוּ כֹה – מַגְזֵרָה, חָרִיץ,

פְּצִירָה אוֹ דֶקֶר וּמוֹרַג וּגְלִיל עָשׁוֹת,

כָּל כְּלִי שָׁרֵת – רַתּוֹק, חִשּׁוּק אוֹ וָו וָסֶרֶן?..

כֻּלָּם הֻתְּכוּ, נָמַסּוּ בְּהָקִיא הָעֵמֶק

חִתְפֵי גָפְרִית גּוֹלְשִׁים בְּלַהַט יְרַקְרַק –

וּכְצַעֲצוּעֵי יְלָדִים וְכִמְכִיתּוֹת הַחֶרֶשׂ

שָׁם טֻאְטְאוּ גִזְרֵי בַרְזֶל מְלֻבָּנִים,

עַל הֲמוֹנָם, אֳמָנֵיהֶם וְאָבְנֵיהֶם,

בְּרַעַשׁ סַלְעֵי־אֵל, שֶׁשֶּׁצֶף זַלְעָפוֹת

שֵׁרְשָׁם מֵרִגְבֵיהֶם וְִגִלְגְּלָם אֶל יַם

הַמֶּלַח – לֹא נִשְׁאַר שָׁם פְּתִיל נָחוּשׁ אוֹ גֹלֶם

בְּלוּל סִיגִים, שֶׁלֹּא יָדַע עוֹד אֵשׁ וָהֹלֶם,

אוֹ דֶבֶק בְּדִיל, מַפַּל כּוּר שֶׁקָּפָא – – – וְכָל

פָּקִיד עַל הַמְּלָאכָה, מִשַּׂר הַקַּלָעִים

וְעַד הַסְּגָן בְּחֵיל הָרַכָּבִים וְעַד

צְעִיר גּוֹג, שֶׁשִּׁמֵּשׁ פְּנֵי מְלֻמְּדֵי בַרְזֶל

וְחַכְמֵי־פִיחַ וְזִקִּים – כֻּלָּם, כֻּלָּם נִמְחוּ

בָּאֵשׁ וּבְנַהֲרוֹת פְּלָדוֹת, חֳמַרְמְרוּ

תַּחְתֶּיהָ, הִתְנַצּוּ עִמָּהּ, עַד הִתְעָרְבוּ

לְיָחַד – אוֹ שֶׁמֵּתוּ מְחֻרְחָרִים כֻּלָּם

בְּרַעַל הַקִּיטוֹר, שֶׁהִתְאַבֵּךְ מִפִּי

כָל שֶׁסַע אֲדָמָה בְאַשְׁכֹּלוֹת שְׁחוֹרִים…

כֹּה נִסְרְחָה גְבוּרַת עוֹזְרֵי גוֹג, וּבְרֵאשִׁית

מְרוּצָתָהּ בִּנְתִיב רָהְבָּהּ כֹּה נִתְקַפְּדָה

וּמָכָה… שָׂא קִינָה עַל חֲלוֹמְךָ הַגֵּא,

גּוֹג הַנָּשִׂיא!


גוג הלום עלבון וטרוף חושיו ניגש אל הפלאי ב'. ברכיו פקו כרגע

הַפֶּלִאי, הָאֱמֶת כָּל זֹאת?..


הפלאי ב' מביט במקלעות הקיטור המתמרות ומסתננות אל תוך מרומי הכותל למרחקים שנשתתקו…שותק.


גוג הַגֵּד!


הפלאי ב'

נָכוֹן!.. עוֹד עֲצוּמִים הֵם לַעֲמֹם

זְמָמֵנוּ וְלִסְגֹּר דַּרְכֵּנוּ.


גוג משתולל

מִי הֵעֵז?..

הַאִם לֹא הִתְנַשֵּׂאתָ לְפַנּוֹת כָּל צַר

וּפֶגַע – לִזְרוֹתָם כְּדֹק, כְּמֹץ?.. נָבָל!..


הפלאי ב'

אַל תְּבַהֵל בְּכַעַסְךָ, גּוֹג: בִּלְעָדָיו

נִשְׁקֵנוּ יְגַשֵּׁשׁ אַט, אַט, וְנִצְחוֹנוֹ

יָמֹד לְפַרְסַת־סוּס, לִמְרוּצַת חֵץ נוֹשָׁן,

וְלְמַהֲלַךְ עִתִּים מְמֻשָּׁכוֹת… אַךְ הוּא,

הַפֶּלִאי, לָנוּ יְשַׁפֵּר בְּרוּחַ דַּעַת

אֶת חֹסֶן בַּרְזִלְּיךָ, יַשְׂכִּיל לַהֲחִישׁוֹ,

וּלְגָרוֹתוֹ בְּכָל קַל רֶגֶל, חַד סְנַפִּיר

וּמְהִיר כָּנָף, שֶׁלֹּא יַחְתֹּם דְּבַר שְׁלִיחוּתוֹ

בְּנִצָּחוֹן לְמוֹעֲדֵי קֵץ וִישַׁסַּע

פִּגְרוֹן זְמַנָּיו לְהַלְעִיטָם לְרֶגַע, רֶגַע,

גְּבוּלוֹת וְנַחֲלוֹת זָרִים, שֶׁהִתְבַּצְּרוּ

מֵהַלְאָה לַכְּבֵדוּת הַמִּשְׁתַּחֶלֶת עוֹד

כַּיּוֹם הַזֶּה בֵּין אוֹפַנֶּיךָ, וִיזָרְזֵם

לִלְפֹּת כָּל יִעוּדֵי מְחוֹזִים וּפִרְזוֹנִים,

לִשְׁטֹחַ עֲלֵיהֶם צֵל גּוֹג – – –

אל הפלאי ב'

אָחִי, אַל לְךָ

לְהֵעָלֵב מִגּוֹג!.. דָּמוֹ לְהוּט שִׁלְטוֹן

בּוֹעֵט בְּכָל מַעֲצוֹרִים, צְמֵא שִׁכָּרוֹן,

כְּבַד שֶׁפַע.


הפלאי ב'

הָאֵלִים הוֹקִיעוּ כִשְׁלוֹנֵנוּ –

וַיַּזְהִירוּנוּ –


גוג מפסיקו

בְּלַעַג וְהִנֵּה יַכְּךָ לִבְּךָ

עַל חִלוּל־קֹדֶשׁ, וּבִיקוֹד אַפָּם רֻכַּךְ,

נָמַק מַדָּעֲךָ כְתֶמֶס הַדּוֹנַג…

הַלֹא מִתִּמְהוֹנָם הָרַב וּמִדְּאָגָה

לְנַפְשׁוֹתָם נִסּוּ עוֹד פַּעַם לְיָרְאֵנוּ!..

אַךְ שְׁמַע, הַפֶּלִאי: שָׁוְא רַק תִּשְׁתַּמֵּט עַתָּה –

גּוֹג לֹא יִסֹּג!.. כִּי כֵן הֲרִיחֹתַנִי כְבָר

טַרְפִּי, וְאַמְלִיטֶנוּ לִי גַם מִמְּאוּרַת

אֵלִים – וּבְנַפְשְׁךָ הוּא לְעַכְּבוֹ אַף יוֹם

מִמֶּנִּי.


הפלאי ב' בהתכנעות ספוגת עצב, כובשת מרי

בֶּן אָדָם חֲסַר לֵב, הֶאָמַרְתָּ

לִתְקֹף בִּצְרוֹן אֵלִים וּלְהִסְתָּעֵר רַק פַּעַם

עָלָיו וְלֹא לִשְׁנוֹת?.. לִתְקֹף אוֹתָם בִּזְרֹעַ

בָּשָׂר – לֹא לַעֲקֹף וּלְהִתְחַכֵּם לָהֶם

עוֹד פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ וּלְרַצּוֹתָם

בְּחֹנֶף וּבְעָרְמָה עַד שֶׁנּוּכַל לָהֶם?

בדבריו רפרוף אחריות של מורה רב דעת, שטולטל רגע לספק

הֵן רֹב יָמִים לָהֶם וְתַחְבּוּלוֹת שִׁלְטוֹן

וָעֹז לְלֹא שַׁעֵר – וְאָנוּ צְעִירֵי

מַעֲרָכוֹת, וּבְהִתְפָּרְצֵנוּ כְנֶגְדָּם

לִבֵּנוּ לֹא בָרוּר עָלֵינוּ עוֹד לָדַעַת,

הַנַהֲרֹס מַלְכֹּדֶת הָאָדָם, הִצִּיבוּ

לְהִסְתּוֹלֵל בּוֹ, אוֹ נָשִּׁים אֶת מִבְטָחוֹ,

הֵקִימוּ לְמִשְׁכָּן פֹּה לָנוּ וּלְגֵיאוֹת

מִשְׂחָק לָהֶם בְּהַשְׁקִיפָם מִמְּרוֹמֵיהֶם –

כִּי עוֹד יְמֵי מִלּוּאֵינוּ לֹא כָלוּ.


אברהם מרגע בשורת חרבן סדום התיחד לנפתולי נפשו

הַפֶּלִאי,

מָה־תִּתְמַרְמֵר עַתָּה אֶל גּוֹג?.. תְּמִים לֵב דִּמָּה,

כִּי לֵאלֹהִים תַּשְׁוֶה אוֹתוֹ… הַאִם לֹא בוֹ

צִחַקְתָּ, כִּי בָחַרְתָּ לְנַסּוֹת בְּגוֹג

גְּאוֹן מֶרֶד לָאָדָם, הַמִּשְׁתַּקְשֵׁק בְּצֶמֶד

בַּרְזֶל וָדָעַת וּמֵרֹאשׁ לוֹ לֹא גִּלִּיתָ,

שֶׁבְּעַנְוַת־כֶּפֶל לֵאלֹהִים נָכֹף שִׁכְמֵנוּ,

נִשְׁבֹּר אֶת עֹרֶף מַרְדּוּתֵנוּ, כִּי יִגְעַר

בְּשַׁחֲצוּתֵנוּ בְזַעְמוֹ וּבְתוֹכַחְתּוֹ

יִפְקַח עֵינֵינוּ – וּכְדַלִּים נִשְׁאַל מִמֶּנּוּ

פִּתְרוֹן קָט – אֶפֶס אֶת קָצֵהוּ – – – כִּי יָדַעְנוּ

אֲשֶׁר גְּדַל חֶסֶד הוּא מִכָּל עֲמַל מַדָּע,

הַמִּתְגַּנֵּב עַל צַד גְּבוּל צַר פֵּשֶׁר.


הפלאי ב' לא שנאה לאברהם, רק זרות־רוח, מרחק־נפש עולים מדבריו

אַךְ צַר עַיִן

כָּל אֶל, קַנָּא לְקִנְיָנָיו הוּא – וְאַתָּה

בְּחֶסֶד אֱלֹהִים תִּשְׁגֶה, לִהְיוֹת לוֹ בֵן,

לָגֹל אֶת גּוֹרָלְךָ אֵלָיו… עַל כֵּן יָדִי

לְגוֹג נָתַתִּי, לֹא לִיָדִיד אֵל – אַבְרָהָם.

פתאום כחושש לעתידות תפקידו מתיצב בין שניהם

הֵן יְרִיבְךָ גוֹג – לָמָּה לוֹ תִדְאָג?


אברהם

אָחִי

הוּא עַל דַּרְכֵי עוֹלָם וּלְרֹאשׁ גּוֹיִים נוֹעָד –

אַךְ טֶרֶם הוּא יֵדַע כָּמוֹנִי, כִּי הַמְּעַט

לְהִתְיַחֵשׂ עַל גֶּזַע, הַקּוֹצֵר תַּלְמֵי

שָׁלוֹם בְּחֶרֶב אַבִּירִים, כִּי לַמְּצְעָר

לְהָרֶץ רֶכֶב וּלְכוֹנֵן מִצְפִּים עַד לַשָּׁמַיִם –

עוֹד טֶרֶם יִתְפּוֹגֵג לְהִתְבּוֹנֵן, שֶׁלֹּא

יְכַלְכְּלוּ כָל אֵלֶּה עֹדֶף הַחִידָה,

שֶׁהִשְׁתַּכֵּן בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם מֵעֵבֶר

לְכָל סִדְרֵי עוֹלָם וּלְכָל הַפִּתְרוֹנִים

שֶׁמַּצְבִּיאָיו מָצְאוּ, וּלְרַוְחָתוֹ יָתוּר

מוֹצָא אַחֵר – וּכְבָר נִקְרֵיתָ לְשַשֵּׁא

דַּם גּוֹג בְּתַאֲבוֹן יֶתֶר… הֶרֶף לוֹ!.. אוּלַי

בְּמַהְפֵּכַת כִּכַּר סְדוֹם, שֶׁחָשַׁק כֹּה בָהּ

נִתַּן לוֹ אוֹת לִבְחֹן דַּרְכּוֹ…

נגש אל גוג

גּוֹג, מִמִּגְדָּל

אַחֵר אֲצַפֶּה־דֶרֶך לַכּוֹבְשִׁים – אָחִי,

עֲלֵה עִמִּי בְּגוֹרָלִי!


הפלאי א' מתיצב כמגן על גוג

בְּעַט בּוֹ גּוֹג!..

כִּי כְשָׂטָן הוּא יַעֲרִים לְעַקֶּלְךָ

מֵאֹרַח מַזָּלְךָ, וְרַק לְהַכְשִׁילְךָ

מִלְּטוֹ אֱלֹהֵי קֶדֶם מִיָּדְךָ עוֹד פַּעַם

אַחֲרוֹנָה הַיּוֹם.


גוג זעום אל אברהם

לֶךְ־לָךְ!.. אַל תִּתְפָּאֵר

עָלַי בְּטֶרֶם זְמָן!..

דוחק על הפלאי ב' ושוב איומי־גבור ותחנוני־ילד בדבריו

הַפֶּלִאי, לוּ הִשְׂכַּלְתָּ

הַפַּעַם עוֹד לִכְרֹת לִי בְרִית עִם אֵיתָנֵי

הָאֲדָמָה, עִם אוֹן דָּמֶיהָ הַמְסַלְּדִים

כָּמוֹנִי מִשִּׁגְיוֹן הָרוּחַ הָעִבְרִי!..

מַרְאָה עַל אַבְרָהָם

תֵּן לִי אֶת נִצְחוֹנִי עָלָיו!.. הֲלֹא תִרְאֶה

כִּי יִלְעַג־לָנוּ וֵאלֹהָיו יוֹדֶה, שֶׁשָּׁם

לְאֶפֶס מִפְעָלֵנוּ… שְׁמַע, הָאֵין עֵצָה

לְסַגֶּל־לָנוּ קִיטוֹרֵי גָפְרִית וְנֵדֶף

שִׂיד וְחֵמָר וְאֵדֵי קֶטֶב, שֶׁנִּשְׁלֹט

בָּם כֵּאלֹהִים לָפַחַת רַעֲלָם בְּאַף

מוֹרְדֵי גוֹג?.. לוּ שׁוּב רוּחַ הַמַּדָּע צָלֵחָה

עָלֶיךָ – – –


הפלאי ב' לאט, לאט יתעודד לדברי גוג… סוקר במרחקי הכיכר המתחוורים ומכחילים שוב

אֲנַסֶּה עוֹד פַּעַם מֵהָחֵל – – –

ושוב צפית־פתרון תפעמהו ועקשנות אצילות נשקפת מעיניו

אַךְ עֵקֶב אֱלֹהַי עִצְּבוּנִי כֹה לִשְׁקֹל

בִּי זֶה כְנֶגֶד זֶה חֶדְוַת יוֹצֵר וּמְלוֹא

הָעֶצֶב לָאָמָן, רָגְנַת זְעוּם חֶלְקוֹ

וְשִׁיר תּוֹדָה לִיפִי עוֹלָם וְתַעֲנוּגָיו –

וְיַעַן בְּדָמַי מָזְגוּ הֵם הִתְרַפְּסוּת

לִפְנֵי סוֹד יְצִירַת אֵלִים רַב וְסָתוּם,

עִם קַשִּׁיוֹת־מֵצַח וּנְזִירוּת אִישׁ לִמּוּדִים –

עַל כֵּן בָּזֹאת אֵאוֹת לְךָ, גּוֹג: אִם תִּהְיֶה

לְעֵזֶר לִי בַּהֲקִימְךָ בֵּין בְּנֵי שְׁבָטֶיךָ

לֹא רַק עַזֵּי דָם וּמְנַצְּחִים, כִּי גַם כָּאֵלֶּה

לִי תַעֲמִיד מִבֵּינֵיהֶם, שֶׁיַּחֲזִיקוּ

עִמִּי בְּתַעֲצוּמוֹת יוֹצְרִים, אֲשֶׁר יָתוּרוּ

בְּרוּחַ הָאָדָם וְאֶת אֳמָנוּתָם

וּמֶחְקָרָם יִשְׂאוּ לוֹ כֹּפֶר וּפִדְיוֹן

בְּעַד כָּל נַחְשׁוֹלֵי נַבְלוּת וְשׁוֹבְבוּת

וְכָל דְּבַר פֶּרַע, שֶׁיָּמִּיטוּ מַצְבִּיאֵי

עַמְּךָ עַל כָּל תַּרְבּוּת כְּבוּדָה בְפַחֲזוּת

מִלְחֲמוֹתָם בָּאָרֶץ –


גוג פניו מבהיקים

וְהָיָה בְיוֹם

לָכְדִי מַמְלֶכֶת אֲדָמוֹת, וּבְמַרְאוֹת־קֶסֶם

בִּשְׁרַב מִדְבָּר יֻדַּד מִנֶּפֶשׁ הָעַמִּים

חֲזוֹן נְבִיא עֵבֶר – אִם עַד אָז תַּשְׁוֶה כָתֵף

עִמִּי כְנֶגֶד יְרִיבִי זֶה הַקָּשֶׁה

לַעֲקֹר כָּל מִשְמְרוֹת צוֹפָיו – וַאֲגַדְּלָה

שִׁמְךָ בְמַלְכוּת־גּוֹג וְאַעֲנִיק לְךָ

מִתּוֹעָפוֹת שְׁלָלִי.


אברהם

כַּמָּה שְׂנֵאתַנִי, גּוֹג!

וְלֹא יָדַעְתָּ, כִּי בַיּוֹם שֶׁהִתְפַּקַּדְנוּ

לְטִלְטוּלֵי דַרְכֵי עָתִיד – יְרִיבֵי־עַד –

הֲלֹא מִבֵּין כָּל הַגּוֹיִים אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ,

רַק אָנוּ שְׁנֵינוּ, גּוֹג – עַל אַף כָּל הָאֵיבָה! –

בִּבְרִית־סְתָרִים הָעֳמַדְנוּ שָׁם מוּל צַר עָרוּם:

כִּי אִם לֹא נִתְחַבַּרְנוּ בְתוֹלְדוֹת אָדָם

בְּצִפִּיָּה אַחַת לְמַשְׂאַת־נֶפֶשׁ אֲמוּנָה

וּמִיִּחוּד לֵב לְאֶחָד צָו, וַנְכַלְכֵּל

סוֹד שִׂטְנָתֵנוּ הָעַזָּה מִכָּל שִׂטְנָה –

הֵן נִשְׁתַּוֵּינוּ בְתַחֲרוּת תָּמִיד לְחוֹף

גְּדוֹלוֹת וּבְרֶגֶשׁ גֹּעַל לְתַפְקִיד קְלֹקֵל,

שֶׁשְּׁנֵינוּ תִעַבְנוּהוּ נֶצַח – הַנּוֹשֵׂא

אֶל עֲתִידוֹת גּוֹיִים לֹא חֶרֶב, לֹא חָזוֹן,

לֹא הִתְאַמְּצוּת אָדָם כִּבְדַת הַנִּסְּיוֹנוֹת –

הֲלֹא הִיא־הִיא הַהִתְאַמְּצוּת שֶׁלָּהּ נִשְׁבַּעְנוּ,

שֶׁגַּם בְּהִתְנַצְּחֵנוּ הִיא שִׁלְּבָה רוּחִי

וּבַרְזִלְּךָ לְצֶמֶד תְּאוֹמִים – שֶׁהִיא

תִּגְעַל כֹּה כָל תַּפְקִיד קַל נֶטֶל, הַמְּמוֹדֵד

תַּחֲנוֹת־טְפָחוֹת לָרוּחַ הַמְבַקֵּשׁ מְחוֹזוֹ

הָאַחֲרוֹן, וְרַפְסוֹדוֹת יִסְפֹּן קַלּוֹת

קְרָשִׁים וּפְחוּדוֹת סַעַר בָּן נָשׁוּט לִקְרַאת

אַפְסֵי תִמְהוֹן אָדָם עַל חֵקֶר מִשְׁטַר־יָהּ

שֶׁעַל בָּמוֹת רַאֲוָה יִפְצַח שִׁיר עֲגָבָיו,

יַעֲנֹד כָּל מַפַּל־הוֹד, יַחְמֹד נַאֲפוּפֵי רוּחַ;

שֶׁלֹּא יִמְזֹג אֶת כּוֹסוֹתָיו בְּיַיִן חַי,

שֶׁאֹמֶץ בּוֹ וּדְרוֹר גְּאֻלָה, כָּמוֹנוּ אָנוּ –

שֶׁשִּׁקּוּיָיו רַק מֹהַל כֹּהֲנֵי בֵיִת שֶׁתִי

חוֹזֵי סֶלֶף וְחַכְמֵי מַהֲתַלּוֹת,

הַמְּיַפְיְפִים שִׂיחָם וּמְסַלְסְלִים רִשְׁפֵי

עֵטָם.

בדברו ינעץ מבטו בגוג…גוג שותק ולרגעים מהבהבת בעינו חמימות מתפייסת.


הפלאי א' נרגז וחרד לגוג מזדרז עליו

שְׂטֵה מֵעָלָיו, גּוֹג!


לוט עתה לדברי גוג ואברהם, התפוגג כולו מהממונו

הַגֵּאִים!.. כַּמָּה

עוֹד תִּתְאַוּוּ יוֹם אֱלֹהִים, גְּדָל נִסְיוֹנוֹת

וְנִצְחוֹנוֹת?.. – – – וְלוּ רַק אֲלֵיכֶם אַתֶּם

בָּא הַמִּשְׁפָּט וְלֹא תָּמַהְתִּי: בַּאֲשֶׁר

זַדְתֶּם וַּתִּתְגַּבְּרוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים –

בְּחֵקֶר מְלֶאכֶת כָּל מַשְׁחִית וּמֲעָרָצָה –

בּוֹ בַדָּבָר דָּן אֱלֹהִים אֶתְכֶם כַּיּוֹם

הַזֶּה… אַךְ לָמָּה בִּי וּבְאֵלֶּה כְעֶרְכִּי,

שֶׁלֹּא הִמְרִינוּ בוֹ, נֶגְדּוֹ לֹא הִתְחַבַּרְנוּ

בַּבְּרִית כְּגוֹג, כַּפֶּלִאי – גַּם לֹא הִתְאַמַּרְנוּ

כְּאַבְרָהָם לְהִתְהַלֵּךְ לְפָנָיו תָּמִיד,

לְנַסּוֹת־כֹּח עַל דִּגְלוֹ וּלְהַרְחֶב־לֵב

גֵּאֶה לְבִין תַּכְלִית הֲלִיכוֹתָיו – כִּי אִם

הוֹקַרְנוּ רֶגֶל מִנְּתִיבוֹ, לְהִתְרַצּוֹת

לְפָנָיו בְּיוֹם מוֹעֵד בְּזֶּמֶר וּבְקָרְבָּן,

וּלְהִתְחַמֵּק מַהֵר, אֲשֶׁר לֹא נְקַפֵּץ

בֵּינֵינוּ רֶוָחַ – בָּנוּ לָמָּה הִתְקַצֵּף?..

שחוח ועלוב ישפיל קולו בהטיחו דברי תרעומת על נפשו וביתו הוא

וְחֵטְא־מָה בִי הִפְגִּיעַ לְהָשֵׁם עָלַי

נָוִי, לִסְפּוֹת הַכֹּל יֶשׁ לִי – וּמִיָּמַי

הִלַּכְתִּי בְּקְטַנּוֹת: קָשַׁרְתִּי סִפּוּנִי

בְּעֻבֵּי־בְּרוֹשׁ מֵחֹרֶב וּמָטָר, וּבְדֵי

שָׂבְעִי עָרַכְתִּי שֻׁלְחָנִי, וּלְפִי שִׂכְלִי

דִּינִי עָשִׂיתִי וְדָאַגְתִּי לִבְנוֹתַי

לַחֲתָנִים…

אל אברהם וגוג

וְאֵי מִשְׁפַּט אֵל, כִּי תָמִיד

בַּעֲוֹנְכֶם וּבְיֵצֶר גֵּאוּתְכֶם נִגְוַעַ

אֲנַחְנוּ תְמִימֵי־דֶרֶך וְעַנְוֵי חַיִּים?


דנה רגע היא ניצבת בפתח ושומעת… משטחת ידיה לפניה, וכעוורת ממששת והולכת לקוֹל אביה

אָמֵן, אָמֵן, אָבִי!


לוט קופץ לקראתה

דַּנָּה, בִּתִּי!.. רְאוּ:

כֻּסּוּ כְוִיוֹת רַגְלֶיהָ וַחֲרוּךְ דַּלֶּקֶת

בְּשָׂרָהּ וּכְמוֹ בָאֹפֶל תְּגַשֵּׁשׁ… תְּנוּ

צֳרִי לָּהּ!..


דנה פושטת אצבעה למקום שאברהם, גוג והפלאים עומדים

כֵּן דִבָּרְתָּ: אַשְׁמָתָם סָבַלְנוּ

אֲנָחְנוּ…

כורעת לפניו

סְלַח, אָבִי, לִי: בְּסוֹדָם עָמַדְתִּי

גַּם אָנִי.


לוט

אָתְּ?


דנה

חָטָאתִי לֵאלֹהִים וּלְךָ

וּלְכָל הוֹלֵךְ נְכֹחוֹ – נִפְתֵּיתִי לְאֶחָד

מֵהֶם, אִישׁ פֶּלִאי, נְבוֹן חָכְמָה וָאֳמָנוּת.


הפלאי ב' מרכין עצמו עליה

אֶצְלֵךְ אֲנִי, דַּנָּה, הַרְאִינִי אֶת פְצָעַיִךְ:

סַמֵּי רִפְאוּת יֵשׁ לִי – כָּל מֹרַח וּמִשְׁחָה.


דנה כמשוחחת לנפשה

בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ חֲנוּקָה כָרְעָה אִמִּי,

וְעַל רִכְבּוֹ אֵי פֹה בָּעֵמֶק מֶלֶךְ סְדוֹם

רֻטַּשׁ עַתָּה מֵאַחֲרוֹן שְׁבַץ אֲדָמָה,

שֶׁהִתְחַמְּצוּ קְרָבֵיהָ…

פונה אל הפלאי ב'

הֳתִזְכֹּר, הַפֶּלִאי,

כַּמָּה יָרֵאתִי לַעֲמֹד בְּקֶשֶׁר גּוֹג

עִמְּךָ פֶן יִוָּדַעַ בִּסְדוֹם וְיַהַרְגּוּנִי –

וַתִּתֶּן לִי בְלֶכְתְּךָ זְכוּכִית גָּבִישׁ

רַבַּת סוֹד, הָאוֹגֶדֶת בְּתוֹכָהּ קַרְנֵי

הַשֶּׁמֶשׁ וּמְזָרְמָה אוֹתָן כַּאֲלֻמּוֹת

שְׂרֵפָה הַרְחֵק כִּמְטַחֲוַיִם לְהַצִּית

בְּשַׁלְהַבְתָּן מִבְצַר צַר מֵרָחוֹק… לוּ אָז

הִשְׁכַּלְתָּ, אֲדוֹנִי, לָתֵת לִי מִזְרַק־פֶּלֶא,

לִלְחֹשׁ לִי אֹמֶר קֶסֶם, הַגּוֹעֵר בָּאֵשׁ

וּבְמַעְיָנוֹת רוֹתְחִים וּבְנֶתֶר מְעַוֵּר,

וּבֵאלהִים שֶׁבָּאוּ בְעֶבְרוֹת פְּלִילִיִם,

וַיִּסְחֲפוּ אֶת סְדוֹם, הַשְׁמֵד כֻּלָּהּ… אוֹיָה!..

שרה ויטה מטפלות בה.


יטה בהמית רחמיה

אַתְּ מַחְמַלִּי!..


הפלאי ב' משים משחות על עיניה ועל צרבות בשרה

דַּנָּה, עוֹד מַשּׁוּאוֹת נָקִים…


הפלאי ג' ניצב עליו

חָכָם מִסְכֵּן!


הפלאי ב'

סוּר מֵעָלָי!.. מִתְבַּהֲרִים

שָׁמַיִם – בְּשִׂכְלִי שׁוּב אַאֲמִין… דַּנָּה

עוֹד יִרְוַח לָנוּ מִתִּגְרַת הָאֱלֹהִים!

הפלאי ג'

עַל מְלֵאָתָהּ כִּי תַעֲמֹד מֶמְשַׁלְתְּכֶם,

סוֹגֶרֶת עַל חוּגָהּ – תָּמִיד יִהְיֶה כְפֶשַׂע

בֵּינָהּ וּבֵין חֲרוֹן אֵלִים וְאֵיתָנִים,


הפלאי ב'

דַּנָּה, אַל תַּטִּי־אֹזֶן לוֹ: לֹא הוּא יִשְׁבֹּר

רוּחִי – הוּא מִמְאַסְּפֵי תְפוּצוֹת חֵיל הָאָדָם –

אֲנִי בֵּין חֲלוּצָיו־כּוֹבְשָׂיו… וְאִם נֶחְתַּךְ

עָלַי לִטְרֹף לִי נִצְחוֹנִי מִשְּׂדוֹת דָּמִים

וַהֲרִיסוֹת – גּוֹג יְלַמְּדֵנִי לְצַפּוֹת

מֵהֶם וָהָלְּאָה.


דנה בחלחלה ושאט נפש

מֵעַגְּבִי!.. אָרוּר יִהְיֶה

כָּל הַמְעַתֵּד לוֹ אַדְמַת־הֶרֶס לְשַׂגֵּב

עַל חָרְבוֹתֶיהָ שִׁלְטוֹנוֹ אוֹ חֲזוֹנוֹ…

דוחה אותו בפחדה ובמרירות עצבונה

לֶךְ לְךְ!.. כִּי רִמִּיתָנִי!.. כְּמוֹהֶם בִּכַּרְתָּ

כָּל הֵרָיוֹן אָפִיל בְּבֶטֶן הֶעָתִיד

עַל רֵאשִׁית עֶרֶשׂ, שֶׁיָּלַד הַיּוֹם הַזֶּה –

לֶךְ לְךְ!..


הפלאי ב' כורע אצלה

אִם לֹא עַל אֵלֶּה אֲהַבְתִּיךְ, דַּנָּה!


דנה אינה פונה אליו, שוכבת ועיניה מחותלות

אָבִי לַמְּדֵנִי לְקַלֵּל הָאֱלֹהִים,

שֶׁלֹּא הִפְלָה בְדִין סְדוֹם בֵּין גֵּאֵי חוֹזִים

וְעָרִיצִים, שֶׁמֵּרָחוֹק יָתוּרוּ לָמוֹ

שְׁלָלָם בְּמִשְׁפְּחוֹת עַמִּים – וּבֵין דָּרֵי

רְחוֹבוֹת וּשְׁקֵטֵי אֶרֶץ, הָאוֹכְלִים כֹּחָהּ

בִּזְעֵיר צְדָקָה וָעֹנֶג וּצְוָחָה וָפָרֶךְ…

הַגֵּד, הַאִם אֵין אֱלֹהִים לִמְעוּטֵי יֵצֶר,

אֵל קְטֹן מִדּוֹת, אֲשֶׁר לְלֹא זַעֲפֵי קְנָאוֹת

יָמֹד לַעֲבָדָיו מְנָת חַסְדּוֹ, עָנְשׁוֹ,

לְפִי צִדְקָם, חֶטְאָם הֵם?..

פושטת ידה לעבר אברהם וגוג

לֹא כֵאלֹהֵיהֶם!

לוט חנוק דמעות נושק את ידיה. הפלאי ב' שוקד עליה מאהבה ובתמכרות גמורה ופניו מביעים חליפות חיוך אושר ועדנה ויאוש צער על כל ניד והגה שלה. אברהם וגוג ושני הפלאים עומדים שותקים.


הפלאי ג' אל אברהם, בהראותו על דנה

רְאֵה, לֹא עָמַד כָּל יֶתֶר דַּעַת לְרֵעִי

הַפֶּלִאי לְרַפֵּא עֱנוּת אֲהוּבַת נָפֶשׁ…

וְגוֹג – הוּא לֹא יִשְׁעֶה לָהּ: עֶרֶל לֵב מִלֵּא

יָדָיו לָעֹשֶׁק הַגָּדוֹל, לוֹ חֲנָכוֹ

שַׂר הַצָּפוֹן – מַה־לוֹ כְאֵב הַחַלָּשׁ?.. אַךְ מָה

אַתָּה לָהּ תַּעַן אַבְרָהָם?.. הֲתִתְנַכֵּר

לְדַאֲבוֹנָהּ הָרַב לִמְצוֹא גַם לוֹ מוֹקְשֵׁי

חֶשְׁבּוֹן גַּבֹהַּ, אוֹ תִּשָּׂא אֶת תְּלוּנָתָהּ

אֶל אֱלֹהִים – אוֹ תַעֲרִים דְּבַר נִחוּמִים

תָּפֵל עַל צִדְקַת־אֵל – לְלֹא חֶמְלַת אָדָם?


אברהם עדי רגע יכוף שכם מסבל רחמים חדלי אונים, סגורי עזרה

הַפֶּלִאי, לוּ יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד הַיּוֹם

בֵּין נְדוֹנֵי הָעֵמֶק וֶאלֹהַי – וְלֹא

יָקַר כָּל כֹּפֶר לִי לִמְחוֹת חֶטְאָם מִסֵּפֶר

חֶשְׁבּוֹן אֵל…

מתאושש – גדל אמוּנה ונכון נפתולים

אַךְ לֹא אַעֲרִים, הָאִישׁ!.. וְאִם

מְאֹד אֵדַע, כִּי אֱלֹהִים צַדִּיק בַּגְמוּל,

לוֹ לֹא אֶחְנֹף, לֹא אֶתְחַמֵּק לִנְטֹשׁ דִּין אָח,

שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ, וּלְהַצְדִּיק עֲצוּם עֵינַיִם

דִּין־אֵל – רַק אֶתְוַכַּח עִמּוֹ וַאֲצַוֶּה

לְכָל חוֹזֶה אֱמֶת, שֶׁאַחֲרַי יָבוֹא,

כָּמוֹנִי לַעֲמֹד בְּמִשְׁפָּטִים עִם אֵל,

לְאָהֳבוֹ גְדָל נֶפֶשׁ וְלָשֹׁר אֵלָיו.


הפלאי ג'

רַק כְּסוּת עֵינַיִם כָּל מִשְׁפָּט וְחֶסְרוֹן־לֵב!

כולו אומר עצב עמוק

עַתָּה אָשׁוּב אֶל נַהֲרוֹת הֹדּוֹ, אֶל אַחַי,

אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי פֹה לְשֵׁמַע אַבְרָהָם

נְשִׂיא עֵבֶר, שֶׁמָּרַד בֶּאֱלִילֵי אָבוֹת –

וְכֹה אֹמַר לָהֶם: בְּשׂוֹרַת רְמִיָּה הִשְלָתְנוּ –

לֹא קָם בְּאוּר גּוֹאֵל נֶאֱמָן, שֶׁיָּאֶר עַיִן

וְיִשְׁבָּר־יֵצֶר לוֹחֲצִים וְנִגָּשִׂים –

לַהֲבִינָם, כִּי עִצָּבוֹן חַד וּמְיֻּחָד,

עִצְּבוֹן גּוֹרָל שַׂגִּיא, יִצְעַק מִדַּם נִרְצָח

וָדָם שׁוֹפְכֵהוּ: כִּי דִין שֶׁקֶר לְבַכֵּר

אֶת הֶעָשׁוּק וּלְרַחֲמוֹ עַל פְּנֵי רוֹצְחֵהוּ.


לוט סולד מדברי הפלאי ומקשיב רב קשב, כמי שנפתע מהסברת־תהפוכות ומאמץ עוד את מוחו היגע להתריס, להכזיב – להציל את אמיתו הוא… עוד לעג כבוש ובריא מסתנן ממרורות דבריו

מִרְמָה, מִרְמָה, הַפֶּלִאי!.. שֶׁקֶר כָּל מֵרוֹץ

לְאַחֲרִית דְּרָכִים, וְשֶׁקֶר לְגַשֵּׁשׁ

אָחוֹר וּלְהִתְרַבְרֵב בְּזֹהַם כָּל חֶדְוַת

אֱנוֹשׁ וְצִדְקָתוֹ וּמוּסָרוֹ… הַאִם

עַד כֹּה תִתַּעְתְּעוּ, אַנְשֵׁי הַנִּסְיוֹנוֹת,

בְּכָל הַמָּסּוּר לָנוּ – לַצְּנוּעִים!.. הֲגַם

אֵיִן דִּין לָרֶשַׁע?.. אוֹ אֶת דִּבְרֵיכֶם כְּבָר לֹא

תִבְחַן אָזְנִי וְטַעֲמִי נִטָּל?..

יושב על יד בתו וראשו בין ידיו

הוֹי, לוּ

חִכְּמַנִי אֱלֹהִים לָדַעַת בְּשֶׁלְּמִי

וְּלְמָה יָצַר עַל אֵלֶּה אֲדָמוֹת פִּנּוֹת

שַׁלְוָה וְתִקְוַת־נֹעַם לָאָדָם שׁוֹתֵל

אָשְׁרוֹ בִנְוֵה שָׁלוֹם, וּבְשַׁעַר מְגוּרָיו

יָכִין מִסְעָד לְחֹק וּפְלִילִיָּה – וְלוּ

לוֹ אֹשֶר וּמִשְׁפַּט קְטַנּוֹת, כְּגֹמֶּד אֹרֶךְ

וְרֹחַב אֶצְבָּעָיִם…

ראשו צונח על בין ברכיו.


הפלאי ג' עודנו מחכה למענה אברהם ולא יתן דעתו על דברי לוט

וּלְאַחַי אֹמַר

עוֹד, כִּי בְּחָרְךָ לְשֶׁקֶר אֱלֹהֵי הַפְּדוּת,

וַיָּשֶׂם בְּעֵינְךָ אֶת שַׁלְהַבְתּוֹ וְעַל

שְׂפָתֶיךָ חֵן דְּבָרוֹ עָרַךְ, וְעֹצֶם זְרוֹעַ

לְךָ נָתַן, וְעַל כָּל אֵלֶּה אֶת דָּמְךָ

זִקֵּק לְנֵצַח חֲזוֹנוֹ – כִּי לֹא תָפַשְׂתָּ

בְּאֹזֶן הָאָדָם לַהֲבִינוֹ חִידַת

חַיִּים הַמִּתְחָרֶשֶת לוֹ וּלְהַזְהִירוֹ

וּלְהַזִּירוֹ מִמֶּנָּה, וּלְהַטְעִים חִכּוֹ

לָדַעַת וּלְהַבְחִין, כִּי זוֹ בָזֶה נוֹשְׁקִים

תָּמִיד כּוֹס חֲמָסִים וְגְבִיעַ יְגוֹנִים:

לֹא שְׁתַּיִם הַכּוֹסוֹת, לֹא שְׁנַיִם הַשּׁוֹתִים

מִשָּׁם – לֹא יְרִיבִים זָרִים, לֹא תְאוֹמִים

מִתְגּוֹשְׁשִׁים שׁוֹנֵי־גוֹרָל, כִּי אִם יְצוּר

אֶחָד־גַּלְמוּד כּוֹס מֹהַל תַּמְרוּרִים אַחַת

יִמְצֶה לְלֹא מוֹצָא וּלְלֹא פְדוּת אֲדָמוֹת – – –

כְּגוֹג – יוֹתֵר מִמֶּנּוּ! – אַבְרָהָם נִתְעֵיתָ

לְמִזְרַע־שֶׁקֶר שֶׁל אָדָם חָדָשׁ.


אברהם שוב יזקוף שכם – מושלם לתפקידו

מַה־כָּכָה

תִּזְעַף עָלָי?.. אֲנִי לֹא רַק אֶת מַתַּכְתִּי

חוֹרֵשׁ כְּגוֹג, לֹא לְרַבֵּץ שְׂדוֹת נִצָּחוֹן

בְּדָם אֶחְפֹּץ – לִצְרֹף אֶת רוּחַ הָאָדָם

אֶדְאָג.


הפלאי ג' במר לעגו

לְגֶזַע שַׁלִּיטִים כּוֹבְשֵׁי עָתִיד –

הֲלֹא?..


אברהם

אַךְ לֹא כְגוֹג!.. כִּי זֶה מוּל זֶה נִשְׂקֹד

עַל שְׁנֵי קְצָוֹת בְּמַעֲרֶכֶת הָעַמִּים:

הוּא לְהַכְנִיעַ – וַאֲנִי לִגְאֹל.


הפלאי ג'

הֵן לוֹ

יֵשׁ הַדְרַת־חֶרֶב לְקַיֵּם דּוֹרוֹת בַּרְזֶל

חוֹלְשִים וּמַכְבִּישִׁים – אַתָּה בַמֶּה תִּצְרֹף

סִיגִים מִיֵּצֶר הַגּוֹיִים, מִגּוֹג, מִסְּדוֹם?..


אברהם

בִּמְעַט הַטּוֹב…

מזקיף עיניו בו

לוּ רַק עֲשֶׂרֶת צַדִּיקִים

אֶמְצָא לְגַּרְעִין־גֶּזַע קֹדֶשׁ – אֲנַסֶּה

בָהֵמָּה…

זוהר אמונה על פניו

עַד בָּנִים חוֹזִים יָקוּמוּ לְנוּ

עַל הַיַּרְדֵּן וְהַכִּנֶרֶת עַד הַיָּם

הָאַחֲרוֹן.


הפלאי ג' בויתור של יאוש מסתלק הצידה

הָרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה, הַלּוֹט

יָרַד לְכוּ לְעִוְרוֹנְכֶם!


גוג מפקד את חייליו למסע אֶל הַכִּכָּר

רְדוּ וּרְאוּ, אִם יֵשׁ עוֹד לְהַצִּיל מֵאֵפֶר

הַהֲפֵכָה גַּרְזֶן, רִקּוּעַ, מְטִיל מַתֶּכֶת,

כַּשִּׂיל, חִשּׁוּר, כָּל חוּט מִקְשָׁה, שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ

בְּמִכְתְּשֵׁי הַגִּיר וּבְפִיחַ הַבְּאֵרוֹת,

וְכָל שִׁבְרֵי מוּצֶקֶת, כָּל בֶּן־כּוּר, שֶׁצָּף

בְּיַם־הַמֶּלַח מְטֻלְטַל הָרַעַשׁ… וְאַל

תָּחוּסוּ לִי עַל אִישׁ – הַצִּילוּ הַבַּרְזֶל!

מסתדרים מפקד מסע, חלק הצבא נוסע הכיכרה, גוג ושריו מתרחקים מאחורי האוהלים.


לוט מתעודד לשקשוק הנשק. קם לאט ומביט אחרי הגדוד הנוסע בקול מרטט

מִי יֵשׁ בָּכֶם אֵלַי וְיִתְנַדֵּב לָלֶכֶת

אֶל חָרְבוֹת־סְדוֹם… אוּלַי נוּכַל עוֹד לְחַלֵּץ

מִן הַמַּפֹּלֶת נֶפֶשׁ מְשַׁוְּעָה לְעֵזֶר:

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, אוֹ יֶלֶד מְיֻתָּם, אוֹ כֶּבֶשׂ

פָּצוּעַ.


אברהם מזדרז

בִּשְׁתִּי מִפָּנֶיךָ, לוֹט אָחִי,

כִּי הָרִאשׁוֹן אַתָּה זָכַרְתָּ לְעוֹרֵר

עֶזְרָה וְחֶסֶד אֱלֹהִים עַל יְצוּרִים

נִסְפִּים בְּיוֹם צָרָה… עִמְּךָ אֵלֵךְ!

אל החניכים

רִתְמוּ

הָעֲגָלוֹת וְשִׂימוּ שָׁמָּה מֵאֲשֶׁר

נִמְצָא אֶצְלֵנוּ בְּצֵידָה, מַלְבּוּשׁ, יְרִיעוֹת

וּמֵיתָרִים וִיִתְדוֹת־אֹהֶל.


שרה

אַחְיוֹתַי,

נֹאדוֹת חָלָב וּדְבַשׁ הָכֵנָּה לַיְלָדִים,

כְּסָתוֹת וְחִתּוּלֵי פִשְׁתִּים לַנִּפְצָעִים –

מַהֵרְנָה!


הפלאי ב'

עִם דַּנָּה פֹה אִשָּׁאֵר אֲנִי

לְסַעֲדָּהּ.

כולם הולכים. נשארים הפלאי ב' ודנה. בקצה האהל ניצב הפלאי ג'.


הפלאי ב'

דַּנָּה, הֲרָפָא לָךְ?..

מביט אחרי ההולכים

שִׁמְעִי,

דַּנָּה, עַתָּה, עַתָּה יָדָעְתִּי: מִי לִי גוֹג,

מִי אַבְרָהָם?.. מַה־לָּנוּ, נַעֲרָתִי, אִם זֶה

אוֹ זֶה יָבוֹא עַל חֲזוֹנוֹ בְּאַחֲרִית

רְחוֹקָה…

דנה אינה זזה, שותקת

עֲנִי לִי אֲהוּבָה, הַפַּעַם עוֹד

עֲנִי…


דנה בקול רופף

הַפֶּלִאי, קְנֵה צוֹפִים עַל חֲגוֹרְךָ

תָּלוּי, לִרְאוֹת מְלוֹא מֶרְחַקִּים אֶל כָּל אֲשֶׁר

תַּחְמֹד עֵינְךָ – אֵיךְ בָּנוּ תִּסְתַּפַּח, בְּנֵי שֶׁקֶט

שׁוֹקְדִים לְהִתְנַחֵל עַל טֶפַח גּוֹרָלָם?..

פושטת שתי ידיה לאשר התרחקו אברהם וגוג

יָדַעְתִּי: אֵלֶּה הֵם אַחֶיךָ, הַמְבַקְּשִׁים

יִתְרוֹן אָדָם מֵעֵבֶר לִמְנוּחוֹת… וְלָמָּה

עוֹד תִּתְמַהְמַהּ אֶצְלִי, בַּת אָב שְׁלֵיו?.. הִתְחַבֵּר

לְאַבְרָהָם אוֹ גוֹג – בְּחַר לְךָ מִצְפֵּי

בְּנֵי שָׁאוֹן – לֹא אָהֳלֵי לוֹט…


הפלאי ב' מרים ראשה ומביט בפניה היפים, חוורי הכאב

הֵם בָּנִים

בְּכוֹרִים לֵאלֹהֵיהֶם – אֲנִי בֶן שַׁעְשׁוּעִים

לְאֵלַי אָנִי… וְהָיָה אִם תֹּאהֲבִינִי,

אָז יוֹם וָיוֹם אֶחְצֹב בְּשַׁיִשׁ וּבְשִׁירָה

וּבְכָל מַחְשֶׁבֶת אֳמָנוּת חֶזְיוֹנוֹתַי,

לְשַבְּצָם בִּימֵי חֶלְדֵּנוּ מְהִירֵי חֲלוֹף

כְּרִגְעֵי־נֶצַח, נִתָּזִים מֵאָבְנֵי־יָהּ,

בְּשֵׁלֵי אָשְׁרָם וַאֲרֻכִּים מִכָּל עָתִיד

מַלְקִישׁ נִצְחוֹנוֹתָיו לְאַבְרָהָם וְגוֹג…

דַּנָּה, אִם תֹּאהֲבִינִי – בְּשַׁלְוַת נָוֵנוּ

אַעֲמִיק לַחְשׂף פִּלְאֵי מַדָּע, בְּדֵּי הָקֵל

גּוֹרַל אֱנוֹשׁ בְּחַיֵּי־יוֹם, וְאֶעֱזֹב

לָהֶם – לִקְשֵׁי הָרוּחַ וְכוֹבְשֵׁי רְחוֹקוֹת –

תִּגְרוֹת שִׁלְטוֹן וּמַלְאֲכוּת דּוֹרוֹת…

מניח ראשה ומלטף שערותיה בעדנה רבה

וְרַק לָזֹאת לִי תִּסְלְחוּ – אַתְּ וֵאלֹהַי –

אִם לֹא אוּכַל לִשְׁלֹט בְּיֵצֶר מַדָּעִי

וּלְהִנָּזֵר מִמֶּנּוּ גַם אָז, בַּהֲפֹךְ

אַחִים רוֹדִים לִי פְּרִי מָתְקוֹ לְרַעַל־מָוֶת,

וּכְלִי בְרָכָה לְמַכְשִׁיר־בָּלַע.

דנה נרדמת


הפלאי ג' מתקרב אצלו

כֹּה תִפְלֹט

מִמְּחוֹז תַּכְלִית בְּדוּיָה בְּשֶׁקֶף עֲתִידוֹת…

כֹּה גּוֹרַל שֶׁקֶט תְּזַמֵּן עַל סַף יוֹמְךָ

וְעַל שִׁקְתּוֹ – כִּדְפֹק רֵעֶיךָ, אַבְרָהָם

וְגוֹג, גַּבְהוּת תָּרְנָם עַל מֵי מֶרְחַק יָמִים…

מִשְּׁלָשְׁתְּכֶם, אָח פֶּלִאי, אֶרְאֲךָ אַתָּה

יוֹתֵר קָרוֹב לְשִׁגְיוֹן־אֹשֶׁר וּמְרֻמֶּה

יוֹתֵר מֵהֵמָּה.

יוצא והולך לאט מזרחה משני עברי האהלים באים אברהם בראש חניכיו, וגוג על רכבו, בראש גדודיו הוּא.


הפלאי א' עומד זקוף על הרכב מאחורי גוג

שִׁירוּ שִׁיר חָדָשׁ לְגוֹג!


הגדוד אינו נראה, רק קולו ישמע

"כִּי יְתַלַּע דַּם עֵבֶר חַרְבְּכֶם – זַמְּרוּ