ר׳ יהודה הלוי לאברהם אבן עזרא¹

עָרְבָה שְׁנָתִי לִי וְאַהֲבָתְךָ

דוֹדִי הֱעִירַתְנִי רְאוֹת צַלְמָךְ,

כִּתּוֹת זְבוּל בָּחֲרוּ בְשִׁירָךְ,

הֵן הֵם שְׁלָחוּנִי קְרֹא בִשְׁמָךְ;

בֹּא נָא וְנָשִׁירָה וְעַל עָפָר

נִשְׁכַּב, וּמַה לָּךְ לִהְיוֹת גָּלְמָךְ.