לִבִּי בְּלַיְלָה זֶה פָּתוּחַ כְּאָפִיק,
לְסִלּוֹנֵי-הָאוֹר – לְקִלּוּחֵי-הַשֶּׁקֶט.
לִבִּי בְּלַיְלָה זֶה רוֹצֶה לְהַעֲנִיק
אֶת הַיָּפֶה בְּכָל פִּרְחֵי הַלֶּקֶט!
לִבּוֹת רוֹצֶה לִבִּי הַלַּיְלָה לְהַדְלִיק,
וְכוּר הֱיוֹת וֶאֱמוּנָה לָצֶקֶת!
לִבִּי בְּלַיְלָה זֶה שׁוֹמֵעַ מֶרְחַקִּים,
וְחָשׁ חִידַת-נָתִיב מַגַּעַת פִּתְרוֹנָהּ.
לִבִּי שׁוֹטֵף בְּנֹגַהּ סַהַר-עֲמָקִים, –
וְהוּא שֻׁתַּף חֶדְוַת-שִׁקְמָה שֶׁחוֹנְנָה
מֵיטַב הַחֲלוֹמוֹת מִגָּבְהֵי שְׁחָקִים…
לִבִּי הֲלוּם שִׁירַת תֵּבֵל מִתְרוֹנְנָה.
בְּקֶסֶם לַיְלָה זֶה, הַלֵּב – הַלֵּב אַחֵר;
וְשֶׁקֶט – זוֹ מַלְכוּת שֶׁל עֶצֶב וְגִילָה…
טָהַר לִבִּי הַלֵּיל, וּכְמוֹ כֹּוכָב זוֹהֵר
מַקְשִׁיב זִמְרַת הָאָרֶץ וּצְלִילָהּ…
לִבִּי בְּלַיְלָה זֶה נוֹטֶה לְהִשָּׁבֵר
מֵעֹצֶם הַתְּפִלָּה!