הַתַּרְנְגֹל חִטֵּט בְּגַל שֶׁל זֶבֶל

וּמַרְגָּלִית מָצָא שָׁם יְקָרָה.

– “הַבִּיטוּ נָא” – קָרָא –

"וּרְאוּ דְבַר הַהֶבֶל,

שֶׁבְּסִּכְלוּתָם בְּנֵי אָדָם יוֹקִירוּ

וּבְאֵיפַת־בָּר הֵם לֹא יָמִירוּ!

וְאָנֹכִי שָׂמַחְתִּי אֱלֵי־גִיל יוֹתֵר

לוּ תַחַת זוֹ מָצָאתִי לִי גַרְגֵּר

שֶׁל שְׂעוֹרָה; אִם זֶה לֹא יִיף כֹּה לָעֵינַיִם

הֵן תַּחַת זֹאת יַשְׂבִּיעַ הַמֵּעַיִם…"

כֹּה יִשְׁפְּטוּ גַּם כָּל הַבּוֹעֲרִים בָּעָם:

דְּבָרִים, שֶׁלֹּא יָבִינוּ חִין עֶרְכָּם,

אַךְ הֶבֶל הֶמָּה לְגַבָּם.