עֲלֵי חוֹף נַחַל זַךְ

רוֹעֶה בְּשִׁיר נְהִי תּוּגַת לִבּוֹ שָׁפַךְ:

עַל כִּבְשָׂתוֹ קוֹנֵן, כִּבְשָׂה תַּמָּה, נָאָה,

אֲשֶׁר זֶה מִקָּרוֹב תּוֹךְ הַנָּהָר טָבְעָה.

– “נָהָר מַשְׁחִית! כִּשְׁאוֹל זֶה לֹא־תֵדַע שָׂבְעָה!”

הָמָה בִּמְרִי הַנַּחַל לְשֵׁמַע הַקִּינָה:

"אִלּוּ נִהְיוּ מֵימֶיךָ כְּמֵימַי צְלוּלִים

וְעַל קַרְקָעֲךָ, קַרְקַע טִינָה,

נִרְאוּ לְעֵינֵי־כָל הֲמוֹן הָאֲמֻלִּים,

אֲשֶׁר בְּלִי־רַחֲמִים וּבְלִי כָּל־חֲנִינָה

אֶל קִרְבְּךָ בָּלַעְתָּ, – אָז, דּוֹמַנִי,

מִבֹּשֶׁת וּכְלִמָּה בָּאֲדָמָה חָתַרְתָּ

וּבִתְהוֹמוֹת הַמַּחְשַכִּים נִסְתַּרְתָּ…

הוֹ, לוֹ הוֹאִיל אֱלוֹהַּ וְהֶעֱשִׁירַנִי

בְּמַיִם כֹּה רַבִּים, – גַּם בְּאֶפְרֹחַ קָט

אָז לֹא הָיְתָה פְּגִיעָתִי רָעָה, אַט־אַט

וּבִזְהִירוּת הָיוּ מֵימַי הוֹלְכִים עַל יַד

כָּל אֹהֶל, כָּל סְבָךְ. שָׂדוֹת וַאֲפָרַיִם

אַךְ בֵּרְכוּ אוֹתִי, כִּי אֶגְמְלֵם רַק טוֹב:

אַשְׁקֵם, אַרְוַם, מִבְּלִי גְרֹף

אַף גַּם עָלֶה מֵהֶם. וְכֹה זַכִּים, בָּרִים

גּוֹמְלֵי רַק חֲסָדִים וּבְלִי גְרֹם

בְּשׁוּם מָקוֹם

אַף צַעַר כָּל־שֶׁהוּא חַס־וְשָׁלוֹם,

הָיוּ מֵימַי עוֹשִׂים דַּרְכָּם

עַד עֶצֶם חֵיק הַיָּם."

כֹּה שָׂח הַנַּחַל, כָּכָה בֶּאֱמֶת חָשָׁב.

אַךְ לֹא עָבַר זְמַן־רָב

וְעַב־עָנָן נִבְקַע תַּחְתָּיו מֵעַל לָהָר

שֶׁמִּקָּרוֹב

מִזִּרְמֵי־מַיִם, אַל תּוֹכוּ נִגְּרוּ לָרֹב,

גָּאָה פִּתְאֹם הַנַּחַל וַיִּדְמֶה אֶל הַנָּהָר.

אַךְ אָז פָּנְתָה כָּל־עַוְנָתוֹ הַפַּעַם?

כֻּלּוֹ כְּמֶרְקָחָה הוּא, יִתְגָּעֵשׁ, יֶחְמַר,

יִגְרֹש יָוֵן וָטִיט בְּזַעַם

וּמֵחוֹפָיו יַחְרֹג בְּנַהַם,

בְּרוֹשִׁים מִשֹּׁרֶשׁ יַעֲקֹר

וְאַלּוֹנִים וַאֲרַזִים יִשְׁבֹּר –

וְקוֹל שָׁאוֹן, קוֹל נֵפֶץ עָז

נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק. וְהָרוֹעֶה הַלָּז,

אֲשֶׁר עַל אֹדוֹתָיו הוֹכִיחַ זֶה־לֹא־כְבָר

אֶת הַנָּהָר

בַּשָּׂפָה כֹּה נִמְלָצָה –

אַף הוּא עִם כָּל צֹאנֵהוּ קֶבֶר בּוֹ מָצָא,

וּלְמִשְׁכָּנוֹ הַדַּל גַּם זֵכֶר לֹא נִשְׁאַר.

כַּמָּה, הֵם הַנְּחָלִים,

שֶׁלְּאַט וּבְעַנְוַת־תֹּם הִנָּם מִתְנַהֲלִים

וַהֲגִיגָם עָרֵב כֹּה לָאָזְנַיִם,

אַךְ יָעַן מְעַטִּים בָּהֶם הַמָּיִם!