שׁוּעָל וּפִיל כָּרְתוּ בֵּינֵימוֹ אֲמָנָה

עֲמֹד אִישׁ לְאָחִיו בִּשְׁעַת כָּל סַכָּנָה,

הַפִּיל – בְּרֹב כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ

וְהַשּׁוּעָל – בִּמְזִמּוֹתָיו וְעָרְמָתוֹ.

וַיְהִי הַיּוֹם וּבַעֲלֵי הַבְּרִית הַשְּׁנַיִם

יָצְאוּ לָשֹׁוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עַרְבַּיִם,

וְהִנֵּה בָּא־לִקְרָאתָם לָבִיא גָדוֹל.

רָאָהוּ הַשּׁוּעָל

וַיִּבָּהֵל.

– “הֵרָגַע־נָא, רֵעִי, אַל רוּחֲךָ יִפֹּל” –

אָמַר אֵלָיו הַפִּיל: “אֲנִי מָגֵן לְךָ.”

–:“גַּם אָנֹכִי” –

הֵשִׁיב לוֹ הַשּׁוּעָל: "כָּל עוֹד קִרְבִּי רוּחִי

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד אֶגְמָלְךָ.

אֶגַּשׁ אֵפוֹא אֶל הַפָּרִיץ הַזֶּה

וְרַחֲמִים בַּקֵּשׁ עָלֵינוּ אֲנַסֶּה,

אוּלַי יֵעָתֶר־לִי; אִם לֹא –

אֶהְיֶה אֲנִי לְטֶרֶף לוֹ,

וְאַתָּה תָּחִישׁ לֵךְ מִפְלָט."

אוּלָם הִפִּיל, מִבְּלִי חֲשֹׁב אַף רֶגַע־קָט

לָנוּס וּלְהִמָּלֵט

וְאֶת רֵעוֹ לַפְקִיר לְמַלְתְּעוֹת שׁוֹדֵד, –

הִתְקִין עַצְמוֹ לְמִלְחָמָה וּקְרָב,

לִכְשֶׁיִּהְיֶה בְּכָךְ הֶכְרָח.

וְהַשּׁוּעָל בֵּין־כָּךְ

אֶל הַלָּבִיא קָרָב,

כִּשְׁכֵּשׁ אַט בִּזְנָבוֹ, הִבִּיט בְּהַכְנָעָה

לְתוֹךְ עֵינָיו שֶׁל זֶה, חִנֵּן קוֹלוֹ לֵאמֹר:

"חֲמֹל עָלַי, מַלְכִּי! אַל תַּעַשׂ לִי רָעָה,

וְאָנֹכִי לָצוּד הַפִּיל לָךְ אֶעֱזֹר."

עַל שִׂפְתוֹתָיו שֶׁל הַלָּבִיא עָבַר צְחוֹק־קַל,

הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ הַמְעֻטָּר,

נָסַב הַצִּדָּה וַיִּרְבַּץ. וְהַשּׁוּעָל

שָׁב אֶל הַפִּיל וַיֹּאמֶר: "הַלָּבִיא נֶעְתַּר

הַפַּעַם לָנוּ

לִבְלִי פְּגֹעַ בָּנוּ;

נָחוּשָׁה נָא אֵפוֹא לְהִסְתַּתֵּר

בְּתוֹךְ אַחַת הַמְּעָרוֹת וְנִפָּטֵּר

מֵאֵימָתוֹ שֶׁל זֶה, פֶּן יִנָּחֵם

וְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ אָז מִבְּלִי רַחֵם."

וְהַשּׁוּעָל אֶת בַּעַל בְּרִיתוֹ יָבִיא

אֶל מְעָרָה

צָרָה.

וְהִנֵּה גַּם הַלָּבִיא

בָּא אַחֲרֵימוֹ. הַשּׁוּעָל עָמַד

בְּפֶתַח הַמְּעָרָה, כִּשְׁכֵּשׁ אַט בַּזָּנָב

וּבַת־צְחוֹק שֶׁל חֹנֶף עַל פָּנָיו.

אַךְ הַלָּבִיא מִצְחוֹ קָמַט,

וּבְלִי תֵת חֲנִינָה לוֹ, לַנּוֹכֵל הַזֵּד,

הִכָּהוּ וַיְמִיתֵהוּ מוֹת נָבָל בּוֹגֵד.

וְאַחֲרָיו

גַּם אֶת הַפִּיל טָרַף,

כִּי לֹא יָכֹל שָׁם הַמִּסְכֵּן

תּוֹךְ הַמֵּצַר לְהִתְגּוֹנֵן.