לוגו
הגג
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בילדותנו היה כעין תחנת־בינים בין ארץ ושמים – הגג. הגג המשופע, הגבוה, הבלתי מושג. הבטנו אל חודו בדחילו, ביראת הרוממות, בסקרנות עליונה. קינאנו בחתול, במנקה הארובות… ואם לעתים רחוקות קרה מקרנו גם אנו לשהות שם שעה קלה, נפעמנו מאוד – כשנאחזנו בקושי בשחיפים עמוסי האזוב עם ראשי המסמרים הגדולים, המוחלדים קצת; כשהסתכלנו בפגר האנקור על רגליו הזעירות־הזעירות… נפעמנו מאוד.

כן, העליה לגג היתה בבחינת־מה עליה למרום.

לא כן, לא כן הגגות השטוחים כאן. עליהם מטיילים האנשים, דרך חולין, כבחדר משכבם. תולים שם את הכבסים… אין תחנת בינים בין ארץ ושמים!

אכן, יתרון לגג המשופע על הגג השטוח, וקשה לי לצייר משורר גדול, שעריסתו עמדה בין בתים שטוחי גגות.