כך הוא גורלה של אומה זו בארצות פזוריה. בריחה ממדינה למדינה. בהלת־פתאום נצחית: אל מעבר לגבול, אל מעבר לגבול.
ברם, הפקיד במשרד־הדרכיות מתון־מתון, אינו ממהר לסדר לך את הנסיעה; הוא דורש דא והא, כל מיני ניירות, ועוד עליך לבוא אליו לא אחת. היתר־היציאה אין ניתן לך על נקלה, ומאיצים בך" “צא!”…
ובינתים נעשית הפקר. בכל רגע אתה עלול להיחטף באמצע הרחוב ולהישלח למחנה־הסגר. ומסביב קול עם הארץ ברעוֹ; תהלוכות־נצחון שאין להן סוף. רועדת האדמה. ההידרה הנאצית משתוללת בכל קדקדיה!
בשארית כוחותיו נאבק הקנצלר המסכן עם הגלים הזידונים, זה הדוקטור העדין, יפה־התואר, בעל משקפי־הזהב, נאבק לחיים ולמות, ועוד ברגע האחרון שלח פלוגות צבא בקובעי־פלדה לדכא את מהומות־המרד, אבל העם כולו, בנעריו ובזקניו, היה נגדו. המון ילדים קטנים התיצבו נוכח הכידונים השלוחים, התגרו בחיילים וליגלגו עליהם. והם, הזאטוטים הללו, ניצחו!
וכבר בו בערב הוליך הרדיו את קולו הנתעב מפנים המדינה – בצפרניו הנך!… כבר!… הוגפה דלת המלכודת!
מתלבטים האנשים במשרד־הדרכיות, והפקיד עושה את שלו בנחת, לאט־לאט, יש לו שהות. ממעל לו, ברומו של כותל, כבר ניבטת תמונת ה“מנהיג” במקום תמונת הקנצלר העדין, יפה־התואר, עם משקפיו־זהב, הקנצלר המסכן, אשר הושם במשמר. פקיד־הפספורטים מטפל בדרכיתך לאט־לאט, בנחת, בשלוה; יש לו שהות. הנה הוא מסתכל בך, כדי לקבוע את צבע שׂער־ראשך, ואין הוא יודע, כי שׂיבה זו נזרקה בך בשני הימים האחרונים.
שוב אין לשהות כאן אף רגע. אל מעבר לגבול, אל מעבר לגבול! וזאת מתוך ארץ, אליה חתרת לפנים ברטט זה עצמו: אל מעבר לגבול, אל מעבר לגבול – –