מפני מלה חדשה שלהם האנשים מפחדים יותר מכל…
דוסטוייבסקי
עוד בשעת כתיבה הרגיש הסופר, שמלה זו עלולה לגרום לו אי־נעימות. הרגיש זאת במעומעם. והנה רק עכשיו, בשעה מאוחרת בלילה, אור ליום, בו יופיע מאמרו בעתון הבוקר, צץ ועלה הדבר בעליל: “מה עשיתי!..”
יש בה במלה זו משהו ממרה; משהו פורץ את הקו המוסכם, המקובל. מלה מרדנית זו עלולה להרגיז את קהל קוראיו. כיצד יצא לרחוב?!
מה לעשות?! תמיד, תמיד הוא עומד על פליטות הקולמוס הרעות שלו לאחר זמן, בשעה שכבר לא ניתנו לתיקון. והוא כבר יודע מראש, שלא יוכל לישון הלילה.
אבל אולי, בכל זאת, עוד אפשר לעשות מה? התלבש ורץ לבית־הדפוס. עם חצות. אולי? נכנס והביט אל מנהל־הדפוס כמו אל מי אשר מות וחיים בידו. והוא פנה אליו כמתחנן:
– אולי עוד אפשר להחליף מילה אחת באחרת?
– לא. העמוד כבר יצוק. אי אפשר.
– אולי בכל זאת?..
– הדבר היחידי, שאני יכול לעשות לך – לגרד את המלה.
הדבר נעשה, ונרגע שב הסופר לביתו ושנתו ערבה לו.
פחדן! פעם אחת בחייך כתבת מלה חדשה, שלך – ואותה גירדת!!