מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים
(תענית ז')
על השפּעת הגדולים על הקטנים כבר דוּבר די והותר. אבל לא דוּבר עדיין, כמדומה, על השפעת הקטנים על הגדולים. כי יש ואפילו צעיר מתחיל יעלה בכוח־צעירותו, בכוח “קטנותו”, לכשתרצו, בכוח אי־פרסומו, דבר־מה, שהמשורר הזקן והרגיל הוא ראשון להתעכב עליו משתאה־מתפעל… עד שביודעים או בלא־יודעים הוא נוטל את זה לאבן־פינה ליצירה חדשה, שבה הוא כובש לו עולמות, בעוד שאותו ה“קטן”, מחולל הדבר, נשאר בצל. מן התוֹהו העלהו זה אגב גמגום, גמגום של מדיום, וה“גדול” מסרוֹ לקהל באמצעי־הביטוי העצומים שלו. בעושק ממין זה כדאי שחוקרי הספרות יתענינו קצת.