עֵת לִסְעֹר
וְעֵת לִרְגֹּעַ…
אַךְ גַּם בְּעֵת־רְגֹעַ זְכֹר,
כִּי הָעוֹלָם בְּלִי דֹם יִנּוֹעַ,
כִּי הַגַּלְגַּל חוֹזֵר אֵיתָן
בְּמוֹרָדוֹת וּבְמַעֲלוֹת,
וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת
לֹא יִשְׁבְּתוּ בִמְסִלּוֹתָם…
עֵת לִרְגֹּעַ
וְעֵת לִסְעֹר,
אַךְ גַּם בִּסְעֹר תֵּדַע יָדֹעַ
כִּי מְנוּחַת עוֹלָם תָּשׂר
בַּאֲפֵלַת עִמְקֵי תְהוֹמוֹת,
וְאֵין מִסְפָּר לָעוֹלָמוֹת
אֲשֶׁר בְּשֶׁלֶו־עַד נָמִים
בִּדְמִי קְבָרִים נַעֲלָמִים…
אב, תשי"א