לְזֵכֶר חַיָּה פְּרֶס

לֹא אֶרֶז, לֹא אַלּוֹן בּוֹקְעֵי הָעֲנָנִים,

רַק פֶּרַח רַךְ, עָדִין, חוֹכֶה לָאוֹר וָטָל…

וְעַל יְצוּר כָּזֶה, עָנֹג וְדַל־אוֹנִים,

אֶת כָּל כְּלֵי הַמַּשְׁחִית עוֹרַרְתָּ, הַגּוֹרָל!

זְוָעוֹת אֲשֶׁר דַּיָּן גַּם אֵיתָנִים מוֹטֵט

בַּפֶּרַח הַמְלַבְלֵב הִשְׁלַחְתָּ לְהַשְׁחִית.

רָמַסְתָּ אֶת יָפְיוֹ, אֶת לְשַׁדּוֹ בְּלִי עֵת

לִחַכְתָּ וַתָּמֹץ בְּאַכְזָרוּת אִטִּית.

מֵאַיִן כֹּחַ זֶה לְצִיץ חֶצְיוֹ קָמֵל

לִסְפֹּג שִׁפְעָה כָזֹאת שֶׁל סֵבֶל וָחֳלִי?

אָכֵן תַּעֲלוּמָה הִיא זֹאת, אַחַת מֵאֵל,

בָּהֶן גּוֹרָל אַכְזָר שָׂמֵחַ לְהַפְלִיא.

אַךְ גַּם לַכֹּחַ גְּבוּל, לְכֹחַ צִיץ רָפֶה.

סוֹף סוֹף בָּא גַם הַסּוֹף, בּוֹשֵׁשׁ וְגַם נִמְהַר…

וִיהִי שִׁירִי הַדָּל לִיגוֹן אִלְמִים לְפֶה,

הָעֲנֻגִּים כַּצִּיץ וֶעֱנוּתָם כָּהָר…

ניסן תשי"ג.