על מצפה אדני אנכי עומד תמיד

יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל

הלילות. (ישעיהו, כ"א, ח')

עַל מִשְׁמַרְתִּי אֲנִי נִצָּב:

מַעֲרָב כָּבָה,

חָוְרוּ, דָּעֲכוּ כָל גִּצָּיו;

אַךְ לֹא הִרְעִים, לֹא הִצְרִיחַ

בַּלֶּהָבָה

קוֹל הַגּוֹאֵל, קוֹל מָשִׁיחַ…

עַל הַמִּצְפֶּה אֲנִי עוֹמֵד:

בֹּקֶר פָּרַח,

בֹּקֶר עַלִּיז, חַי וְחוֹמֵד;

אַךְ בֵּין פִּרְחֵי מִזְרָח צוֹהֵל

עוֹד לֹא זָרַח

זֵר מְשִׁיחִי, זֵר הַגּוֹאֵל…

אֲנִי צוֹפֶה יָמִים, לֵילוֹת

בְּדוּמִיָּה

אֶל הַדְּרָכִים הָאֲבֵלוֹת;

עֵינַי דּוֹעֲכוֹת וּנְמַקּוֹת

מִצִּפִּיָּה –

אַךְ אֵיךְ אוּכַל לֹא לְחַכּוֹת?