אללי לי, כי הייתי כאספי קיץ,
כעוללות בציר. (מיכה ז', א).
אַלְלַי לִי! כִּי הָיִיתִי כְעוֹלְלוֹת בָּצִיר,
כִּי הֻצַּגְתִּי לְבָדָד, לְבָדָד
וְהַקַּיִץ לֹא גָז עוֹד, לֹא נָדָד,
וְלַקַּיִץ עוֹד הָדָר וְיִפְעָה:
עוֹד מִתְנוֹצֵץ בּוּל הָרִים בְּשִׁפְעָה
וּבַבְּקָעוֹת עוֹד רַעֲנָן הֶחָצִיר…
וְאָנֹכִי כְעוֹלְלוֹת בָּצִיר…
אַלְלַי לִי! עוֹד עֲמוּסִים הַדְּקָלִים הַגֵּאִים,
עוֹד מוֹרִיקִים־מַבְרִיקִים הַכָּרִים,
עוֹד מְצִלִּים וְהוֹמִים הַיְּעָרִים,
אֶשְׁכְּלוֹת־אֵשׁ תַּחַת כָּבְדָם עוֹד שַׁחִים,
אַךְ בַּצֵּל לֹא אֶשְׁתַּעֲשַׁע עִם אַחִים,
אַךְ לֹא אֶשְׁתֶּה דַם עֵנָב עִם רֵעִים…
נוּדוּ, נוּדוּ לִי, דְּקָלַי הַגֵּאִים…
אַלְלַי לִי! כִּי הָיִיתִי כְאָסְפֵי הַקַּיִץ,
כִּי הֻצַּגְתִּי לְבָדָד, לְבָדָד,
וְהַקַּיִץ לֹא גָז עוֹד, לֹא נָדָד…
בָּגְדוּ בֶגֶד בִּי רֵעִים וְאַחִים,
כֻּלָם פּוֹרְשִׂים חֲרָמִים וּפַחִים
מֵאֲחוֹרֵי כָל גָּדֵר וָחַיִץ…
אַלְלַי לִי, כִּי הָיִיתִי כְאָסְפֵי הַקַּיִץ…