בְּעֶצֶם צָהֳרֵי קַיִץ, שְׁטוּפֵי אוֹרִים

יֵשׁ יַחֲלוֹף פִּתְאוֹם רוּחַ עַל מֶרְחָבִים,

בְּעֶצֶם תְּנוּמַת אוֹרִים עִמְקֵי־דְמָמָה.

מֵאַיִן בָּא הָרוּחַ? אָנָה יֵלֵךְ?

בַּקָּמוֹת וּבַיְּעָרִים יִפֹּל לַחַשׁ,

תִּדֹּדְנָה שַׁדְמוֹת זָהָב לַמֶּרְחַקִּים

וִירַק צַמָּרוֹת יַמְרִיא אֶל מְרוֹמִים,

וְעָרַג כֹּל מִסּוֹף עַד סוֹף הָעוֹלָם

לְעוֹלָם רָחוֹק, אַחֵר…

בְּעֶצֶם תְּשׁוּאוֹת חוּצוֹת, צִוְחַת שְׁוָקִים

יֵשׁ תִּרְעַד פִּתְאֹם הֶמְיַת עוּגָב רָסוּק

מִסֵּתֶר צֵל בְּהֵיכָל עַתִּיק, נָטוּשׁ…

מֵי הֵעִיר וּמִי זִעְזַע אֶת הַנִּימִים?

וּשְׁאוֹן הַהֶפְקֵר יַהֲפוֹךְ פִּתְאֹם מִסְפֵּד,

מְיַלְּלִים רְחוֹבוֹת, בּוֹכִים שְׁוָקִים

אֶת יִלְלַת הַנְּצָחִים הַחֲנוּקָה,

זוֹ יִלְלַת גַּעְגּוּעִים לֹא־מְרֻוִּים

לְעוֹלָם רָחוֹק, אַחֵר…

בְּעֶצֶם שֵׁקֶט חַיַּי, שֶׁקֶט צָהֳרַי,

עֵת נָשְׁקוּ בִי, אַף קָפְאוּ בִי הַמְּצָרִים.

לִי גֻנַּב רִפְרוּף כָּנָף עַל גַּג אָהֳלִי.

וָאַאֲזִין פִּתְאֹם נִיב מַעְיָנוֹת נוֹבְעִים

בֵּין תַּלְמֵי אֶרֶץ פְּלָאוֹת, שַׁדְמוֹת עֵדֶן

וָאַקְשִׁיב רִנַּת־הֶמְיַת כַּלּוֹת קוֹדְחוֹת

הַמְצַפּוֹת לִי, לְגוֹאֲלָן, כִּי אָבוֹא,

וָאֶבְחַן טִיסַת נַפְשִׁי הַמַּמְרִיאָה

לְעוֹלָם רָחוֹק, אַחֵר…

תרע"ד