החיקוי והניגוד, כלומר – ההסתגלות וההצטיינות, המימיקרי והדירקטיבה, ממלאים תפקיד יסודי בחיי האומה הישראלית, כמו בחיי החיה. כי גם האומה הישראלית היא בעלת מלחמת־קיום קשה, נתונה לציד ולטרף, להגנה עצמית ולאגרסיביות. החיקוי והניגוד לסביבה הם השתי־וערב של קיום האומה. כשהניגוד נחלש עם רבות הבטחון על הסכנה, או עם התמעט רצון־הקיום הלאומי מחמת הנטיה החולנית להעדיף את הזולת על עצמו, אזי רקמת חיי האומה מדלדלת, כאריג זה שהערב אינו נושא בו בד בבד עם השתי, וכל הרוחות באים ומפקיעים ממנה חוט אחרי חוט.