לוגו
שירתנו הצעירה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

השירה העברית הצעירה של אחרי המלחמה – ברובה אינה צעירה כלל וכלל, אינה שירה של התחלה, אלא להיפך, של גמר – בטרם יחל החדש שעתיד לבקוע ולעלות. הקאקופוניה הבוקעת ועולה לא־אחת משירה זו אינה אותה אנדרולמוסיה רבת־הרזין והרת־הבאות של קולות כלי־הזמר שלפני הקונצרט; היא אינה כלל בבחינת תוהו־ובוהו שלפני מעשי־בראשית. להיפך: זוהי הקאקופוניה של היוצאים מאולם הקונצרט ומתאמצים לחקות בקולות סריסים את המלודיה שאזנם קלטה, אלא שחפצם זה אינו עולה בידם: המוסיקה אשר שמעו, הצרורה למשמרת בתווים למנגני הדורות הבאים, נהפכת בין שפתיהם הם לפזמון־רחוב, נקלה בעל־כרחו, מחוצף מרוב “רצון להיות” של מי שלא נועד לכך מטבע ברייתו.

רוב רובם של הסופרים הצעירים שלנו, אלה שבאו חצי־יובל שנים אחרי אחד־העם וביאליק ושכבר היה להם ממי שילמדו – ראה זה פלא! – לא למדו בכל־זאת לא דיוק מאחד־העם ולא טהרה מביאליק, ואפילו לא מעוף משניאור ולא דקוּת מגנסין, לא קיצור משופמן ולא ישרנות מברנר!