כַּמָה מַדְרֵגוֹת הִשְׁפַּלְתִּי רֶדֶת

עַד מַרְתֵּף-הַיָּיִן? – בְּסַךְ כּוֹלֵל: אַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ.

עֲשָׁשִׁית-מִי הֵאִירָה לִי בְּלַהֲבָהּ-זְעֵיר

עַל שְׂפַת-תְּהוֹם? – בָּבוּאָה בַחֲלוֹם.

כֻּלִּי רוּחָנִיּוּת בָּאתִי מַטָּה

בֵּין חָבִיּוֹת, כַּדִּים, מְגוּפוֹת מְעֻכְבָּשׁוֹת;

וָאֵרֵא בְּצַד אֶחָד כּתָב,

כְּמוֹ פָצוּעַ בְּדָמוֹ יְתָו:

“מְשׁוֹרֵר, בְּמַרְתֵּף-הַזְּמָן הִנֶךָּ!”

בַּמַרְתֵּף, עֵינוֹ עֵין-אֵפֶר וְעֵין-סְגוֹל,

לֹא יִנְשֹׁם אָדוֹן, בַּעַל-בַּיִת אָיִן.

נְצִיבֵי-קִפָּאוֹן שְׁלָדִים פֹּה יְחַיֵכוּן,

אִישׁ-אִישׁ כּוֹסוֹ מִתְגּוֹלֶלֶת לְרַגְלָיו.

מִתְעַנְּנִים-מְשַׂגְשְׂגִים בִּי פְחָדִים:

הֵמָּה כְּבָר מִן הֶחָבִיּוֹת בָּרָזוּ,

אֲבָל אֲנִי עוֹד טָעֹם אֶטְעַם, עַל-כָּרְחִי אֶטְעָם

וְ… הַךְ בְּסַכִּינִי בֶּחָבִית הָרִאשׁוֹנָה לְיָדִי,

תִּתְמַשֵּׁל-נָא בְּעֵינַי כְּמִין דְּלָעַת.

שְׂפָתַיִם, שְׂפָתַיִם, קַבֵּלְנָה בְּאַהבָה הָעֹנֶשׁ,

הֵא-לָכֶן זְמָן אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה לֹא הוּא:

יֵין-יַלְדוּת לָבָן, רַעֲנָן, קַמָּאִי,

רֵיחוֹת-תְּמוֹל קְרוֹבִים, אוֹרְחַת

שְׁמָשׁוֹת וּלְבָנוֹת. בִּלְתִּי-פְסֵדִים

מִשְׂתָּרְכִים הֵם דֶּרֶךְ נַפְשִׁי – אֲנִי הַמֶּלֶךְ הַנָכְחִי.

הַאִם שִׁכּוֹר שָׁכָרְתִּי? אִם נִטְרְפָה דַעְתִּי?

פְּלִיאָה! גַם שְׁלָדִים גִּיל-יִתְהוֹלָלוּ:

“אַל רְתֵת – וּגְמַע מִכָּל חָבִית!”

יֵין-אַהֲבָה אָדֹם. יֵין-מָוֶת

שָׁחֹר-לָהֹט, יְדוּעַ-בֶּכִי. שׁוּב

קְלוּף-עוֹר אֲנִי בְּבוֹר-הַכֶּלֶא.

זְהָבִית זָע וְגָז הַזְּמָן – דְּבוֹרָה.

שׁוּב זֶה אֲנִי-שֶׁלִּי מֵאוֹתָהּ כִּשׁוּת מִתּוֹסֵס;

אָמֵן, אַף נֵטֶף לֹא נִגָּר לָרִיק.

גַּם הַמְּחָרִים שֶלִי אַחֲרֵי יוֹמִי-הַיּוֹם,

אֲשֶׁר חֲרֵדִים יִלָּפְתוּ מְרַאשׁוֹתַי –

שָּתֹה אֶשְׁתֶּה. טַעֲמָם כַּוֶּרֶד.

שְׂפָתַיִם, שְׂפָתַיִם, זוּג אַתֵּנָה – וְאֶחָת,

הַלְלוּ-נָא עַד בֶּלַח אַחֲרוֹן

יֵינֵי-יֵינוֹת לְמִינֵיהֶם. הַמְעַט לַכֶן?

הַאִם חָב לָכֶן הַיְּקוּם יְהָב-תּוֹדָה?

תַּחַת שַׁפְרִירֵי-הַבְּדֹלַח

דּוֹרוֹת-רָב יְחַיּוּ יְלָדִים וְעֶגְלֵי-בָקָר,

שֶׁבַע תֵּבֵל-אֶרֶץ תִּתְאַבָּר –

עַד-אֲשֶׁר הַמַּרְתֵּפָה הֲלֹם

יָבוֹא מִי לִשְׁתּוֹת זְמַנְכֶן.

מן “אָאַזיס”