חָרַדְתְּ אֵלַי מִן הָעֵדָה הַצּוֹהֲלָה,
כְּמוֹ יַלְדָּה בַּגָּן לִקְרַאת אָבִיהָ בָּא;
בַּשְּׁבִיל רָצָה אַתְּ מְחַיֶּכֶת וְקַלָּה,
תּוֹפֶסֶת בְּכַפִּי בְּכֹחַ וּבְחֶדְוָה.
אַךְ תֵּכֶף מַשְׁפִּילָה לָאָרֶץ רֹאשׁ שָׁלֵו,
וְעָב קוֹדֵר עַל מֵצַח גֵּא וָצַח יוֹרֵד.
עָמַדְנוּ כָּכָה כֹּה־קְרוֹבִים לֵבָב לְלֵב
וּמָפְרָדִים בְּנֶצַח דְּאָבוֹן טוֹרֵד.