בַּחֲלוֹמִי תָלוּ אוֹתִי
עַל אֹרֶן רָם בְּשׁוּק שׁוֹקֵק;
הָמוֹן רוֹגֵשׁ, תָּאֵב מוֹתִי,
לְתוֹךְ פָּנַי כְּחֻלּוֹת רוֹקֵק.
עַלְמָה אַחַת מִתְכּוֹפְפָה,
יוֹדָה בִּי אֶבֶן וְנִסֶּגֶת;
דָּמִי סָמִיךְ מֵעַל שָׂפָה
גּוֹלֵשׁ טִפִּין, מַכְתִּים כְּנַף בֶּגֶד.
פִּתְאֹם כּוֹרַעַת זוֹ בִּבְכִית,
צוֹנַחַת לְרַגְלַי כְּחוּשׁוֹת –
אַבִּיט בָּהּ בְּעֵינֵי זְכוּכִית
גְּדוֹלוֹת, בּוֹהוֹת וַאֲדִישׁוֹת.