בַּחֲלוֹמִי הִנֵּה כְּבָר מַתִּי,
נוֹשְׂאִים אוֹתִי בַּהַלְוָיָה.
אַרְבַּע כְּתֵפַיִם מִטָּתִי
תּוֹמְכוֹת אֶל עָל קָרְבָּן לְיָהּ.
עַם רַב מִסְּפֹר נוֹהֵר בְּאֵלֶם,
בְּצַעַד־אֵבֶל וּבִשְׁכוֹל.
אֲנִי רוֹצֶה לְהִזָּכֵר
בְּשֵׁם אֶחָד – וְלֹא יָכֹל.
בַּחֲלוֹמִי גָוַעְתִּי כְּבָר,
וְלָמָּה לֹא אֵדַע שָׁלֵו?
אֲנִי קָפוּא וּבַר־מִינָן,
אַךְ לֹא פָּסְקָה עָקַת הַלֵּב.