מִמְּחִיאוֹת־כַּף וּתְרוּעַת־גִּיל

עוֹדָהּ סוֹאֶנֶת עִיר;

הָאֲבוּקוֹת מְהַבְהֲבוֹת,

וּצְחוֹק נִשָּׂא וָשִׁיר.

רַק הוּא, שְׁלֹמֹה, רַק בֶּן־דָּוִד,

חוֹמֵק קִרְיָה צוֹהֶלֶת,

בַּחֲדָרִים מְפֹאָרִים

הַנֶּפֶשׁ מִתְאַבֶּלֶת.

הַצְּחוֹק נָדַם כְּבָר וְהַשִּׁיר,

כָּבוּ הַמְּאוֹרוֹת;

כִּנּוֹר אֶחָד עוֹדוֹ רוֹגֵשׁ,

מֵיתְרֵי נְעִים־זְמִירוֹת:

‘אוֹדֶה ה’ בְּכָל לִבִּי,

אֲסַפְּרָה נִפְלָאוֹת.'

מְגִלַּת־קְלָף פּוֹרֵשׂ שָׁלֹּמֹה,

טוֹבֵעַ לַבָּאוֹת:

'דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן־דָּוִד

מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם.

הֲבֵל הֲבָלִים, הַכֹּל הֶבֶל

תַּחַת הַשָּׁמַיִם.'

שִׁבְעָה יָמִים פָּרוּשׁ מֵחֶלֶד,

הוֹגֶה בָּאֲמָרִים.

בּוֹכָה בְּקוֹל אִמּוֹ בַּת־שֶׁבַע,

הָאָב – בַּמִּסְתָּרִים.

עִם שַׁחַר יוֹם שְׁמִינִי חָתַם:

‘כִּי זֶה כָּל־הָאָדָם,’

וְלַשָּׂדוֹת יָצָא לָשׂוּחַ

פָּצוּעַ, מְיֻתָּם.

אֵי־מִי גוֹלֵשׁ בְּשִׁיר מֵהָר

אַחַר גַּלֵּי־כְבָשִׂים –

הַאִם מַלְאַךְ שְׁחָקִים רוֹנֵן

יוֹרֵד מִן הָרְכָסִים?

'חַכִּי לִי וְאֶשְׂבַּע זִיוֵךְ,

נַפְשִׁי זָקְנָה בְּלִי עֵת.'

'מַמְתִּין לִי עֹפֶר־אַיָּלִים,

אַתָּה חִוֵּר כַּמֵּת.'

‘מַה שְׁמֵךְ עַלְמָה, וְשֵׁם דּוֹדֵךְ?’

‘הַשּׁוּלַמִּית וּקְנָז.’

‘אַפֶּדֶן שַׁיִשׁ לָךְ אֶבְנֶה.’

‘אָשְׁרֵנוּ טִירַת־פָּז.’

'בִּרְכַּת שַׁדַּי עַל רָאשֵׁיכֶם,

הַשּׁוּלַמִית וּקְנָז.'

'הֱיֵה בָּרוּךְ! הָאַהֲבָה

לֹא תְסֻלָּא בְּפָז.'

לְאַרְמוֹנוֹ שָׁב בֶּן־הַמֶּלֶךְ

שׁוֹגֶה בַּחֲלוֹמוֹ;

שׁוֹטֵחַ גְּוִיל חָדָשׁ, פּוֹתֵחַ:

‘שִׁיר הַשִּׁירִים לִשְׁלֹמֹה.’