חָלַמְתִּי שֶׁמַּתְּ, עֲנוּגָה וְחִוֶּרֶת

שָׁכַבְתְּ עַל יָצוּעַ צָחוֹר.

רֹאשֵׁךְ הָאָצִיל צַמָּתֵךְ מְעַטֶּרֶת,

עֲבֻתָּה וּמַבְהֶקֶת בִּשְׁחוֹר.

יָדַיִךְ שְׁקוּפוֹת נָחוֹת לְצִדַּיִךְ,

רִיסַיִךְ כֵּהִים וּכְבֵדִים.

רַק אֶמֶשׁ הִכַּרְתִּי עֶדְנַת חֲסָדַיִךְ,

לַבֹּקֶר נוֹשֵׂא מִסְפַּדִי.

נִגָּרוֹת מֵעֵינַי וְנוֹשְׁרוֹת הַדְּמָעוֹת,

דִּמְעוֹת תַּחֲנוּן רוֹטְטִים:

'בְּיָדְךָ, אֱלֹהִים, לְהָמִית וּלְהַחְיוֹת,

בָּרוּךְ מְחַיֶּה הַמֵּתִים.'

פִּתְאוֹם וּפָנַיִךְ הִוְרִידוּ קַלּוֹת –

נֶעֶתְרָה תְפִלָּתִי בְּעִתָּהּ!

הוֹשַׁטְתִּי אֵלַיִךְ זְרוֹעוֹת שׁוֹאֲלוֹת

אַךְ, אוֹיָה, רֵיקָה הַמִּטָּה!