אֲנִי בְּעֶגְלָתִי, נוֹסֵעַ

בִּשְׂדֵרוֹת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת. עֵינַי

קוֹלְטוֹת וּמְזַהוֹת נוֹפִים וּמְקוֹמוֹת:

מֶשֶׁק הַפּוֹעֲלוֹת כְּבָר מֵאָחוֹר

וְהִנֵּה קִרְיַת מֵאִיר, גְּבוּלָהּ הַמִּזְרָחִי שֶׁל עִיר הֻלַּדְתִּי.

אֲבָל מַשֶּׁהוּ אֵינֶנּוּ מִסְתַּדֵּר לִי בִּתְמוּנַת הָרְחוֹב.

הוּא רָחָב מִדַּי, וְהַנְּתִיבִים לִמְכוֹנִיּוֹת רַבִּים מִדַּי

וְאֵין בּוֹ עֲגָלוֹת, הָעֲגָלוֹת שֶׁבְּהֵמוֹת מְבֻיָּתוֹת

מְגַלְגְּלוֹת בְּרַעַשׁ אָפְיָנִי.

הַאִם אֲנִי רוֹאֶה, אוֹ רַק הוֹזֶה? כָּל הַשֶּׁטַח מְגֻדָּל

אַסְפַלְט וּבִנְיָנִים

בִּמְקוֹם הַמֶּרְחָבִים שֶׁהִשְׂתָּרְעוּ מִכָּאן וְעַד שָׂרוֹנָה.

חָסֵר לִי רַק, אֲנִי חוֹשֵׁב,

שֶׁהָאִשָּׁה מֵאֲחוֹרַי אֵינָהּ אִמִּי

אֶלָּא מְטַפֶּלֶת, פִילִיפִּינִית אוֹ תַּאיְלַנְדִּית,

שֶׁהַבִּטּוּחַ הַלְּאֻמִּי הִצְמִיד אֵלַי.