מוּל בֵּיתִי נִמְצָא גַּן יְלָדִים.

מִדֵּי פַּעַם כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֵר בְּקִרְבָתוֹ

הַיְלָדִים קוֹרְאִים לִי: סַבָּא

בּוֹא כְּבָר לְשַׂחֵק אִתָּנוּ!

הָיִיתִי בָּא בְּחֵפֶץ לֵב

בְּחֵפֶץ לֵב הָיִיתִי בָּא

לְשַׂחֵק עִם הַיְלָדִים

לְשִׁיר אִתָּם, לִצְעֹק אִתָּם, לָקַחַת חֵלֶק

בַּפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל גַּן הַיְלָדִים –

לֹא כְּפִי שֶׁהָיִיתִי בְּגִילָם:

יֶלֶד צֵל, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים

דּוֹגֵר עַל מִצְבּוֹרֵי חֲלוֹמוֹתָיו.

הַאִם הָיָה לִי טוֹב בָּעוֹלָמוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁלִּי?

מִמֶּרְחָק יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים שָׁנָה

אֵינִי יָכֹול לִזְכֹּר.