יָמִים כְּבֵדִים בָּאִים עָלַי
כְּמוֹ שַׁיֶּרֶת גְּמַלִּים שֶׁבִּרְכֵיהֶם
כְּבָר נִתְקַשּוּ מֵהֲלִיכָה
בְּמִדְבְּרוֹתֹ הַחֹוֹל וְעַד חֻדֵּי סְלָעִים.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶל בֵּיתִי, צֵל קוֹרָתִי,
הִגִּיעוּ לַעֲצֹם אֶת עֵינֵיהֶם
שֶׁנֶּאֶכְלוּ מִשֶׁמֶשׁ וּמִגַּרְגְּרֵי הַחוֹל
לִגְמֹעַ אֶת טִפּוֹת הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנוֹת
בְּמַאַגְרֵי דַּבְּשׁוֹתֵיהֶם, וּלְחַרְחֵר
מְנוּחָה אַחֲרוֹנָה.