אֲנִי פּוֹקֵחַ אֶת עֵינַי אֲבָל אֵינִי מֵיטִיב לִרְאוֹת: מֵעֵין

מָסָךְ עָמוּם, מָסָךְ אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרָיו

מִתְנַהֲלִים הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים בְּמַלְבּוּשֵׁי מָדָ"בּ

קָשֶׁה לִי לְזַהוֹת אוֹתָם. קָשֶׁה לִי לְהַחְלִיט

אִם מְקוֹמָם הוּא בֶּעָבָר אוֹ בֶּעָתִיד.

אֲנִי אֵינִי יָכֹול לָזוּז

כְּאִלּוּ חֹור שָׁחֹר מַצְמִיד

אוֹתִי אֶל תַּחְתִּיתוֹ מוֹשֵׁךְ מוֹשֵׁךְ

אֶל הַנְּקֻדָּה

שֶׁבָּה אֶהְיֶה כִּכְלִי מִשְׁחָק

לַיְקוּמִים הָאֲחֵרִים.