לִפְנֵי שָׁנִים לֹא רַבּוֹת

הָיִיתִי שְׂדֶה בָּר בָּאָבִיב –

שָׂדֶה פּוֹרֶה, קוֹלֵט זְרָעִים מִכָּל רוּחוֹת הָאָרֶץ

מַזְנִיק פְּרָחִים וַעֲשָׂבִים מְסֻדָּרִים שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת: שִׁירַי.

לֹא פִּלַּלְתִּי כִּי אֶהְיֶה

שָׂדֶה יָבֵשׁ וּמְצֻפָּד

מָלֵא פִּגְרֵי דְּבוֹרִים

אָבִיב הִגִּיעַ, וְאַתָּה

שׁוֹכֵב בִּשְׂדֵה פְּרָחִים

הָרוּחַ מְשַׂחֶקֶת בָּם

וְהֵם נוֹגְעִים בְּךָ רַכּוֹת

כְּמוֹ נְגִיעוֹת שֶׁל אַהֲבָה

סְבִיבְךָ דְּבוֹרִים עַמְלָנִּיוֹת

הוֹמוֹת וּמְהַמּוֹת

וּמֵעֵבֶר לַפְּרָחִים

זְבוּבֵי־מֵתִים מְזַמְזְמִים

כְּמוֹ מְטוֹסִים הַמַּמְתִּינִים

לַהוֹרָאָה לִנְחֹת.