אֶת מַכָּרִי מַר מַרְקוּס פָּגַשְׁתִּי

בְּיָפוֹ, בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת הַיְּשָׁנִים.

עַל כְּתֵפָיו הָיָה מֻנָּח מְעִיל עָבֶה.

מָה הַמְּעִיל הָזֶּה, מַר מַרְקוּס?

לֹא תַּאֲמִין, עָנָה לִי,

אִשָּׁה אַחַת זָרְקָה אוֹתוֹ עָלַי מֵהַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ.

נוּ? אֲנִי הוֹלֵךְ לְשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים

אוּלַי יִתְּנוּ לִי בִּשְׁבִילוֹ כַּמָּה שְׁקָלִים.

חַכֵּה רֶגַע, מַרְקוּס! בִּיְמֵי הַבֵּינַיִם

הָיוּ הַנָּשִׁים מַשְׁלִיכוֹת מִמְחָטוֹת

עַל מִי שֶׁחָשְׁקוּ בּוֹ!

בְּחַיֶּיךָ, חֲבִיבִי, אוֹמֵר לִי מַר מַרְקוּס,

זֹאת מִמְחָטָה?

הִיא הַנּוֹתֶנֶת, מַר מַרְקוּס.

מָה הִיא נוֹתֶנֶת?

מָה? אוּלַי הִיא מִתְכַּוֶּנֶת

לַעֲטֹף אוֹתְךָ בְּאַהֲבָה?

נִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ. הוּא נִשְׁאַר לַעֲמֹד שָׁם

בּוֹהֶה בַּחַלּוֹן.