בְּתִשְׁעָה בְּאָב, בַּחֲצוֹת־לַיְלָה,

כִּי שָׁחוֹר נָם עוֹלָם וָזָר, –

מִמִּדְבַּר סִין דּוֹהֵר סוּס אַבִּיר,

וּפָנוּי עַל גַּבּוֹ הַכָּר.

קָדִימָה צַוָּארוֹ לוֹ נָטוּי,

וְרַגְלָיו כִּקְשָׁתוֹת – אֶל־עָל.

כֻּלּוֹ כִּבְרוֹנְזָה; מַכְסֶפֶת,

רַעֲמָתוֹ בָרוּחַ – כַּגָּל.

וּדְמָמָה מִסָּבִיב. לֹא יִצְהַל,

וִיגַמֵּא הָאָרֶץ בֶּאֱיָל.

מִמִּדְבַּר סִין דוֹהֵר סוּס אַבִּיר –

וְצוֹפִים כּוֹכָבִים מָעל.

מַעֲרָבָה יְמַהֵר, מַעֲרָבָה. –

לִמְקוֹם שָׁם בְּקִבְרוֹת־הַקֹּר,

בְּנֵכַר אֲרָצוֹת לֹא־לָמו,

יָנוּחוּ בְנֵי־גָלוּת דּוֹר־דּוֹר.

אֶל קִרְיַת־הַמֶּלֶךְ הוּא מוּעָף,

בְּצֵל מִגְדָּלֶיהָ לָהּ דֹּם

חוֹלֶמֶת; שָׁם נָם חֲצַר־מָוֶת –

בִּדְמָמָה סוּס דּוֹהֵר הֲלוֹם…

לֹא נִשְׁמַע קוֹל שַׁעַר בְּהִפָּתְחוֹ,

וְלֹא נִשְׁמַע בֵּין קְבָרִים קוֹל־שְׁעָט

סוּס עוֹמֵד, כְּחָצוּב חַלָּמִיש,

לְיַד אַחַד הַקְּבָרִים בַּלָּאט…

לֹא זָעוּ עֲשָׂבִים בָּרוּחַ

עַל קֶבֶר הַמּוּרָם מֵעָם:

הֶרְצֶל, הוֹד מֶלֶךְ לֹא נִמְשַׁח,

דֹּם עוֹלֶה מִקִּבְרוֹ וָקָם…

דֹּם כָּרַע לְפָנָיו צִיר נֶאֱמָן,

עָלָה וְיָשַׁב בַּכָּר;

וְלֹא נִשְׁמַע קוֹל שַׁעַר בְּהִסָּגְרוֹ

מֵאַחֲרֵי הַסּוּס עִם הַשָּׂר.

סוּס אַבִּיר מְגַמֵּא מֶרְחַקִּים,

סוּס וְרוֹכְבוֹ – רַק אֶחָד הַיְצוּר,

יְצוּר כֻּלּוֹ מִקְשָׁה – מִבְּרוֹנְזָה;

אַף זֹאת הַמִּגְבַּעַת – מִצּוּר!

עַד בּוֹאָם אֱלֵי יָם שְׁחוֹר־גַּלִּים,

שָׁם אַרְצוֹ – מֵעֵבֶר לַיָּם;

אָז יִפְקַח אֶת עֵינָיו עֲצוּמוֹת

הָאַבִּיר הַזָּקוּף,הָרָם.

וּבְרָקִים מֵעֵינֵי הָאַבִּיר

יָאִירוּ אֶת חֶשְׁכַּת־הָאֵל, –

וְעָלוּ אֱלֵי הַמַעְבָּרָה,

הַמְּחַכָּה מִבְּרֵאשִׁית בַּצֵּל…

וְכִי תִדְרֹךְ כַּף־רַגְלָם עַל אַדְמַת־

הַקֹּדֶשׁ, הַיָּם יִתְמַהּ עוֹד

עֵת רַבָּה, כִּי עָבַר אֶת גְּבוּלוֹ

סוֹד פֶּלִאי וְאִישׁ נוֹרָא־הוֹד. –

וְכִי יִדְרֹךְ הַשַּׂר עַל אֲחֻזַּת

הַקֹּדֶשׁ, וְגִפֵּף לַסּוּס

וּדְפָקוֹ: קָדִימָה! קָדִימָה!

וּכְסוּפָה תִּשָּׂאֵם בֶּעֱזוּז

אֱלֵי יִזְרְעֶאל, שְׂדֵה־מִלְחָמָה

מֵאָז וּמֵעוֹלָם, בְּאוֹן

שָׁם כּוֹכְבֵי־אֵל בְּסִיסְרָא נִלְחָמוּ,

שָׁם נָדוּ – לְנַפּוֹלֵיאוֹן…

אֱלֵי יִזְרְעֶאל וְהַר תָּבוֹר.

אָז יִקְפֹּץ מִסּוּסוֹ הַשָּׂר

וּבְצַעֲדֵי־אוֹן, מְפַקֵּד־צָבָא,

חִיש יַעַל אֱלֵי רֹאשׁ הָהָר.

אָז עֵינָיו בָּעֵמֶק תַּחְתֹּרְנָה –

אֶל צְבָאוֹ, הַמְּחַכֶּה לוֹ שָׁם…

וְשָׁב, וְנָשָׂא עַיִן בָּאֹפֶל

אֶל צָפוֹן, וָנֶגֶב, וָיָם

דּוּמִיָה מִסָּבִיב… וְעָמַד

עֵת רַבָּה וְהִקְשִׁיב, אַךְ – הָס!

נוֹשֵׁם רַק סוּסוֹ הַנֶּאֱמָן,

שְׁקוּעִים מֶרְחַקִּים בִּשְׁנָת…

וְצִפָּה, וְיָדָיו חֲבוּקוֹת

עַל לִבּוֹ, וְנֶאֱנַח: אֲבוֹי,

בַּת־עַמִּי! – וְאֶצְבְּעוֹתָיו יְפָרֵק:

הִקְדִים הַמְּפַקֵּד לָבוֹא!…

אָז יֵרֵד בְּחָפְזָה וְהוֹרִיד

מִגְבַּעְתּוֹ עַל פָּנָיו, וְדֹם

יַעֲלֶה וְדָפַק אֶת סוּסוֹ –

וְנָמוֹג בַּמֶּרְחָק… חֲלוֹם…

* על־פי צֶדְלִיץ.

יולי, 1913.