וּבְאַחֲרִית הַיָמִים,
בְּאַחֲרִית יָמֶיךָ,
בֶּן אָדָם, אָז קָמִים
מַכְאוֹבִים עָלֶיךָ!
כִּגְשָׁמִים נִזְעָמִים
אֶת חַדְרֵי נַפְשֶׁךָ
שָׁטוֹף יִשְׁטוֹפוּ,
וְאֶת גוּפְךָ יִגְרוֹפוּ
לִתְהוֹמֵי הָאַיִן!
וְכָבְתָה הָעַיִן,
וְכָבָה הָאוֹר,
וְיֶחְדַל מְקוֹר
מוֹצָא הַמַיִם,
וְאָפְסוּ הַחַיִים!
* * *
וְכִכְלוֹת הַכֹּל…
בִּבְלוֹעַ הַשְׁאוֹל,
בֶּן אָדָם, עוֹלָמְךָ;
הָאֲדָמָה אֶת דָמְךָ
כִּי לָקְקָה, מָצָצָה,
וְהָאָרֶץ הִתְפַּלָצָה,
נָמְקָה תַחְתֶּיךָ…
קוֹל מֵאַחֲרֶיךָ
יִקְרָא: "הַגִידָה
אֶת פֶּשֶׁר הַחִידָה!
לַחַיִים, מַה יִתְרוֹן,
לַמָוֶת מַה פִּתְרוֹן?"
וְאָבַד הַהֵד, וְעוֹד
לֹא נִגְלָה הַסוֹד!